מאי נשים ומאי פלגשים, אמר רב יהודה אמר רב נשים בכתובה ובקידושין, פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין. (סנהדרין כא א)
ואי זו היא אשה ואי זו היא פילגש, ר' מאיר אומר אשה יש לה כתובה, פילגש אין לה כתובה, רבי יודה אומר אחת זו ואחת זו יש לה כתובה, אשה יש לה כתובה ותנאי כתובה, פילגש יש לה כתובה ואין לה תנאי כתובה. (כתובות לג ב)
ופירוש פלגש שפחה, וזה השם איננו נופל על זכר, ונוכל לפרש על פלגשים נשים. (בראשית כה א)
ולבני הפלגשים אשר לאברהם - על דרך הפשט בעבור שנאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע היו כל נשיו אצלו פלגשים לא היו נחשבות לנשים, שאין זרען ביורשיו, כי הגר שפחת שרה פלגשו היתה, אבל קטורה לאשה לקח לו, ואם היתה שפחה בביתו ולקחה לפלגש לא היה אומר "ויקח אשה ושמה קטורה", רק תקרא פלגש בכתוב מפני הטעם שפירשתי. ובדברי הימים כתוב ובני קטורה פלגש אברהם... ואולי תקרא פלגש בעבור היותה שפחה ממשפחת העבדים, ואם היתה שפחה בביתו ובא אליה לא יזכיר ייחוסה כי אין דרך הכתוב להזכיר באמהות רק שמן, כענין בזלפה ובלהה. ורש"י כתב נשים בכתובה פלגשים שלא בכתובה, כדאמר בנשים ופלגשים דדוד, ואין בסנהדרין הדבר כן, כי לא תקרא פלגש אלא כשהיא בלא קדושין, כי הכתובה מדברי סופרים. והגרסא בסנהדרין פלגש בלא כתובה וקדושין, אבל אפשר שגם בני נח כאשר ישאו להם נשים כמשפטן בבעילה היו נוהגים לכתוב להן מהר ומתן, ואשר רצונם שתהיה להם פלגש וישלח אותה כאשר ירצה ולא יהיו בניה הנוחלים את שלו לא היה כותב לה כלום. ועל דעת רבותינו שהיא הגר הנה היא פלגש ודאי. (שם שם ו)
...אף על פי שפלגש כמפותת אביו מותרת לבן, פלגשי המלך אסורות לכל אדם, וכל שכן לבנו שמכוער הדבר. (שמואל ב יב יא)
וכן לוקח (המלך) מכל גבול ישראל נשים ופלגשים, נשים בכתובה וקדושין ופלגשים בלא כתובה ולא קידושין, אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו, אבל ההדיוט אסר בפילגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד. ויש לו רשות לעשות הפילגשים שלוקח לארמונו טבחות ואופות ורקחות, שנאמר ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות. (מלכים ד ד)
ולא הותרו פלגשים בלא כתובה ובלא קדושין אלא למלך, שאימתו מוטלת על הבריות, ולא יזנו אחרים עמה, על כן יחוד המלך על הפילגשים כעין אישות, ואחר התר הפילגשים למלך גזרו רבותינו על כלה בלא ברכה שתהא אסורה על בעלה כנדה. (שערי תשובה ג צד)
ולבני הפלגשים - פירש"י הפלגשם חסר כתיב, שלא היתה אלא פלגש אחת. ואכתי צריך ביאור מאין בא המ"ם כיון שהוא לשון יחיד. ויש לבאר דכלל הוא דנשים בכתובה ופלגשים בלא כתובה, כמו שכתב רש"י ז"ל כאן. והנה איש ואשה נכלל בהם השם י"ה וכתובה יש בה ו"ה, והוא שם הוי"ה, נמצא דאצל פלגשים דחסר בהם כתובה אם כן השם ניחלק כי חסר בו ו"ה וזהו פלגשם - פלג שם. (קול אליהו חיי שרה)