זה ספר תולדות אדם, הוא לצורות, בסוד הצורות של בני אדם, להכיר באלו תולדות אדם, את הצורה שבסודות האדם, בשער, במצח, בעינים, בפנים, בשפתים, וברשמי היד, ובאזנים, בשבע אלו ניכרים בני אדם. (יתרו סח, ועיין שם עוד)
סוד הפנים לאלו בעלי החכמה הפנימית, (מתורות הפנים אינן ניכרות) ברשימות שבמחוץ (עור הפנים, כמו שאמרנו במצח), אלא בתוך רשימה של סודות פנימיים, כי צורות הפנים מתהפכות ובאות מכח הצורות של רשימות הפנים, שהן סתומות ברוח, השורה בפנימיות, ומתוך הרוח ההוא נראות מבחוץ צורות הפנים, שהן ניכרות אל אלו החכמים, (בעלי חכמה הפנימית כנ"ל).
צורות הפנים ניכרות מתוך הרוח, רוח יש באדם שסוד האותיות חקוקות בו, וכל כ"ב אותיות סתומות בתוך רוח ההוא, ולפי המעשה של האדם עולות רשימות של אלו האותיות לתוך הפנים, וכמו שאלו האותיות עולות, כן הפנים נראות בצורות הרשומות לפי שעה (של האדם) במראה שאינה מתקיימת, (אלא הן צורות עוברות), ובעלי החכמה בלבד רואים אותן ומתקיימות בהם ואינן נשכחות מהם. (שם צג)
זה ספר, היינו להסתכל בו ולגלות תולדות אדם, והא אילן המגלה תולדות אדם שעושה פירות, (דהיינו שמוליד נשמות) להוציא לעולם. זה ספר, לדעת חכמה סתומה ועמוקה שנמסרה לאדם הראשון בצורות של בני אדם, חכמה זו נמסרה לשלמה המלך, וירש אותה וכתב בספרו.
למדנו, שמשה התקשה בזה, עד שבאה השכינה ולמדה לו, והיא ראתה ובררה לכל אלו האנשים שנראו והוכרו בפרצופיהם, ושם למד משה חכמה זו והכניסה בתוכו, זה שאמר ואתה תחזה... (שם קעח, ועיין שם עוד)
אמר להם, חייכם שהכל הוא דבר אחד, ומדרגה אחת עולה, למדנו כמה פנים לפנים יש להקב"ה, יש פנים המאירים, פנים שאינם מאירים, פנים תחתונים, פנים רחוקים, פנים קרובים, פנים שבפנים, פנים שבחוץ, פנים של ימין, פנים של שמאל.
תא חזי אשרי הם ישראל לפני הקב"ה שנאחזים בפנים העליונים של המלך, בפנים ההם, שהוא ושמו אחוזים בהם, והוא ושמו אחד, ושאר העמים אחוזים באלו פנים הרחוקים, באלו פנים התחתונים, ומשום זה הם רחוקים מגוף המלך, כי אנו רואים כל אלו המצרים קרובים של ישמעאל, וכמה אחרים וקרובים היו לו, וכולם היו בפנים התחתונים באלו פנים הרחוקים... (יתרו תכא, ועיין שם עוד)
ואם מפאת פניו ימרט ראשו, למדנו יש פנים ויש פנים, (דהיינו שיש פנים המאירים בסוד הכתוב יאר ה' פניו אליך, ויש פנים חשכים של זעם), ומי הם פנים האלו, (שבכתוב ואם מפאת פניו וגו'), אלו הם הנקראים פנים של זעם, וכל אלו התלוים מפנים העזים האלו, כולם קשים, כולם אינם מרחמים, וכנשעברות השערות מפאת פנים האלו נעברים כל (אלו החיצונים התלוים בהם), ונשברים. (תזריע קכט, ועיין שם עוד)
רבי אבא היה הולך לקפוטקיא והיה עמו ר' יוסי, בעוד שהיו הולכים ראו אדם אחד שהיה בא ורושם אחד בפניו, אמר ר' אבא נטה מדרך הזה, כי הפנים שלזה מעידים עליו שעבר על עריות שבתורה, ועל כן נרשם זה בפניו, א"ל ר' יוסי אם היה בו רושם ההוא מעת שהיה ילד, איזה ערוה היתה נמצא אז עמו, אמר לו אני רואה בפניו שמעידים שעבר על עריות שבתורה.
קרא אותו ר' אבא אמר לו אמור הדבר, רושם הזה שבפניך מה הוא, אמר להם בבקשה מכם שלא תענשו יותר לאדם ההוא, כי עונותיו גרמו לו רושם הזה. א"ר אבא מה הוא. א"ל יום אחד הייתי הולך בדרך אני ואחותי, והיינו שורים במלון אחד, והשתכרנו מיין, וכל אותו הלילה אחזתי באחותי, בבוקר קמתי, ובעל המלון היה לו מריבה עם אדם אחד, נכנסתי ביניהם (להפרידם), וסדרו אותו (דהיינו שהכו אותי) זה מצד זה וזה מצד זה, ורושם הזה נכנס במוחי, ונצלתי על ידי רופא אחד שיש בינינו.
אמרו לו מי הוא הרופא, אמר ליה ר' שמלאי הוא, א"ל איזו רפואה נתן לך, א"ל רפואת הנפש, ומיום ההוא חזרתי בתשובה, ובכל יום ראיתי פני במראה אחד (בלי שינוי) ובכיתי לפני הקב"ה שהוא רבון העולם על עון ההוא, ומדמעות האלו רחצתי פני, אמר ר' אבא, אם לא היתה נמנעת ממך תשובה הייתי מעביר מפניך רושם הוא, אבל קורא אני עליך וסר עונך וחטאתך תכופר. א"ל אמור זה ג' פעמים, א"ל ג' פעמים והרושם נעבר... (אחרי שמג)
עוד פתח ואמר, ויקם בי כחשי בפני יענה, במה עוסק הכתוב, ומשיב אלא אשרי חלקו של אדם העוסק בתורה לדעת דרכיו של הקב"ה, שכל מי שעוסק בתורה הוא כאלו עוסק בשמו ממש... תא חזי מי שעבר על דברי תורה, התורה עולה ויורדת ועושה רשימות בפניו של האדם כדי שיסתכלו בו עליונים ותחתונים, וכולם שופכים קללות על ראשו. (זה שכתוב ויקם בי כחשי בפני יענה, דהיינו הרשימות שהתורה עושה בפניו).
ותאנא כל אלו עיני ה', (דהיינו מלאכי ההשגחה ההולכות ומשוטטות בעולם לדעת דרכיו של בני אדם כולם נושאים עיניהם ומסתכלים בפניו של אדם ההוא ורואים אותו, וכלם פותחים עליו אוי אוי אוי לו בעולם הזה ואוי לו בעולם הבא, העלו מסביב לפלוני, כי העדות בפניו שרוח הטומאה שורה עליו, (וזה שאמר בפניו יענה, שהכחש מעיד בפניו). וכל אלו הימים, שהרושם נמצא בפניו לעדות, אם מוליד בן הוא מושך לו רוח מצד הטומאה, ואלו הם רשעי הדור עזי הפנים שאדונם עוזב אותם בעולם הזה כדי לכלותם בעולם הבא.
תנינן צדיק זכאי ההוא העוסק בתורה יום ולילה, הקב"ה מושך עליו חוט אחד של חסד, ונרשם לו בפניו, ומאותו הרושם יראים העליונים והתחתונים, אף כך, מי שעובר על דברי תורה מושכים עליו רוח הטומאה ונרשם לו בפניו, שממנו בורחים העליונים והכל מכריזים עליו, העלו מסביב לפלוני, שעבר על דברי תורה ועל מצות אדונו, אוי לו, אוי לנפשו, זה מושך רוח הטומאה הנמצא עמו, ומורישו לבנו, וזה הוא שהקב"ה אין לו חלק בו ועוזב אותו לכלותו לעולם הבא. (שם שמט)
ואתה תחזה מכל העם, (היינו שיחזה) בשש בחינות, שהן בשערות שעל הראש שהן מתתקנות על האזנים, במצח, ובקוים שעל המצח, בעינים, ובשערות שעל העינים, בפנים ובצורת הפנים בחוטם שהוא מתתקן בדרך ישר על הפה, בגוף, בקומה שלו, ובשיעור שלו לכל צד, לד' צדדים ולמעלה ולמטה, זה הוא תקון האדם... (זהר חדש יתרו ז, וראה שם עוד)
ישא ה' פניו אליך, בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר הנה נשאתי פניך, והרי דברים קל וחומר, ומה אם ללוט נשאתי פנים בשביל אברהם אוהבי, לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך. כתוב אחר אומר ישא ה' פניו אליך, וכתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, כשישראל עושים רצונו של מקום ישא ה' פניו אליך, וכשאין עושים רצונו של מקום אשר לא ישא פנים. דבר אחר עד שלא נחתם גזר דין ישא ה' פניו אליך, ומשנחתם גזר דין אשר לא ישא פנים. (נשא מב)
ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו כיון שנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום, שנאמר כרום זלות לבני אדם. (ברכות ו ב)
דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בשכר שלש זכה לשלש, בשכר ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים... (שם ז א)
דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה שמיה דר' אסי, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם, כתוכ בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב ישא ה' פניו אליך, אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. (ברכות כ ב)
כי הא דאמרה ליה ההיא מטרוניתא לר' יהודה בר' אלעאי פניך דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית, (שכרן מרובה בלא טורח ושמחים בחלקם לכך פניהם צהובים), אמר לה הימנותא לדידי תרוייהו אסירן, אלא עשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי לבי מדרשא, דכי אזילנא בדיקנא נפשאי בכולהו. (שם נה א)
דאמר ר' ירמיה בן אלעזר דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון, שנאמר אחור וקדם צרתני. ויבן ה' אלקים את הצלע, רב ושמואל, חד אמר פרצוף, וחד אמר זנב, בשלמא למאן דאמר פרצוף, היינו דכתיב אחור וקדם צרתני... (שם סא א)
ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, אמר ר' יצחק אמר לו הקב"ה למשה, משה אני ואת נסביר פנים בהלכה. איכא דאמרי כך אמר לו הקב"ה למשה, כשם שאני הסברתי לך פנים, כך אתה הסבר פנים לישראל והחזר האהל למקומו... (שם סג ב)
איתמר חמין שהוחמו מערב שבת, רב אמר למחר רוחץ בהן כל גופו אבר אבר, ושמואל אמר לא התירו לרחוץ אלא פניו ידיו ורגליו... (שבת מ א, וראה שם עוד)
וא"ר זירא אנא חזיתיה לר' אבהו שהניח ידיו כנגד פניו של מטה... והאמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו, לא קשיא הא כי נחית הא כי סליק, (ופניו כלפי העם מותר משום צניעות). (שם מא א)
...הכא נמי פנים חדשות באו לכאן. (שבת קיב ב)
ואמאי קרי לה שפניו דומין לורד. (שם קיח ב)
הדרת פנים זקן... (שבת קנב א)
א"ר אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו, שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו, שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים. (עירובין יג ב)
כשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל (פסח), והכלה הופכת את פניה ואוכלת, (שהיא בושה). (פסחים פו א)
רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה... (יומא פה ב)
אמר אביי לא אסרה תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי, אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי, אלמה תניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם... (ראש השנה כד ב)
אמר רבי יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים, מנלן, מתמר, דכתיב ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה, משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה, אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה, זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים. (מגילה י ב)
בראשונה היו מגלין פני עשירים ומכסין פני עניים מפני שהיו מושחרין פניהן מפני בצורת והיו עניים מתביישין, התקינו שיהו מכסין פני הכל מפני כבודן של עניים. (מועד קטן כז א)
אמר רב ברדלא בר טביומי אמר רב כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם... אמר רבא אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו... (חגיגה ה א וב)
מנא ידעי, אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא העבירום לפני הציץ, כל שפניה מוריקות בידוע שהיא ראויה ליבעל... אמר רב נחמן סימן לעבירה הדרוקן. (יבמות ס ב)
אין מעידים (שמת) אלא על פרצוף פנים עם החוטם, אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו... תנו רבנן פדחת ולא פרצוף פנים פרצוף פנים ולא פדחת אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם, אמר אביי ואיתימא רב כהנא, מאי קרא, הכרת פניהם ענתה בם. אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוה מסקי ביה דבי ריש גלותא זוזי, אייתי קורא דבק בבלליתא דבק באפותיה (הדביק במצחו), חלף קמייהו ולא בשקרוה (לא הכירוהו). (שם קכ א)
רב אשי איקלע לבי רב כהנא, יומא קמא בירך כולהו, מכאן ואילך אי איכא פנים חדשות בריך כולהו, וא לא אפושי שמחה בעלמא הוא מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא. (כתובות ח א)
נכנס ר' חייא אצלו ומצאו שהוא בוכה... והתניא מת מתוך השחוק סימן יפה לו, מתוך הבכי סימן רע לו, פניו למעלה סימן יפה לו, פניו למטה סימן רע לו, פניו כלפי העם סימן יפה לו, כלפי הכותל סימן רע לו, פניו ירוקין סימן רע לו, פניו צהובין ואדומים סימן יפה לו... (שם קג ב)
תנא בעבור תהיה יראתו על פניכם זו בושה. (נדרים כ א)
רבי יהודה הוה יתיב קמיה דר' טרפון, אמר ליה רבי טרפון היום פניך צהובים, אמר ליה אמש יצאו עבדי לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלי מלח, ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובין. אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה מורה ורוי (שכור), אמר לה הימנותא בידא דההיא איתתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת, אלא חכמת אדם תאיר פניו... (נדרים מט ב)
א"ר חנינא סימן גדול מסר להן, בן פניו למטה בת פניה למעלה. (סוטה יא ב)
גלית, אמר רבי יוחנן שעמד בגילוי פנים לפני הקב"ה. (שם מב ב)
פני הדור כפני הכלב. (שם מט ב)
הרי זה גטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך וכו', והא לא עבר, אמר רב הונא מאי פניך תשמיש, ואמאי קרי ליה פניך, לישנא מעליא נקט... (גיטין עו ב)
תנו רבנן, להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, אבל הקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו, שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש, ומפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה, שלא יראה אדם דירה נאה ואשה נאה ויאמר שלי היא. (סנהדרין לח א)
תנא דבי רבי ישמעאל, אילמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דים. (שם מב א)
א"ר יצחק מאי דכתיב אל תרא יין כי יתאדם, אל תרא יין שמאדים פניהם של רשעים בעולם הזה, ומלבין פניהם לעולם הבא. (סנהדרין ע א)
ומאי ונהפכו כל פנים לירקון, אמר רבי יוחנן פמליא של מעלה ופמליא של מטה. (שם צח ב)
תנו רבנן מנשה היה שונה חמשים וחמשה פנים בתורת כהנים כנגד שני מלכותו, אחאב שמונים וחמשה, ירבעם מאה ושלש. (שם קג ב)
ואמר רבי יהושע בן לוי, כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות וטורפות אותם לעובדי כוכבים לעולם הבא על פניהם, שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, לנגד העמים לא נאמר אלא לעיני העמים, מלמד שבאות וטורפות לעובדי כוכבים על פניהם לעולם הבא. (ע"ז ד ב)
והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. (אבות א טו)
ר' אלעזר המודעי אומר... והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. (שם ג יא)
אמר רבי כשהלכתי למצות מדותי אצל ר' אלעזר בן שמוע... מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו... צהרים אמר לו כשר, מנחה אמר לו כשר אלא שר' אליעזר פוסל, צהבו פניו של יוסף הבבלי, אמר לו יוסף כמדומה אני שלא כיוונו שמעותינו עד עתה... (מנחות יח א)
כדתנא דבי ר"א בן יעקב אל פני הכפורת קדמה, זה בנה אב כל מקום שנאמר פני אינו אלא מזרח. (מנחות כז ב)
...באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו, ונשמט וישב לו על גבי קרקע... (שם מד א)
...שתק ר' טרפון, צהבו פניו של רבי יהודה בן נחמיה, אמר לו רבי עקיבא, יהודה צהבו פניך שהשבת את זקן, תמהני אם תאריך ימים. (שם סח ב)
מיתיבי, יכיר זו הכרת פנים, ואיזו היא הכרת פנים, פרצוף פנים עם החוטם, תני עד החוטם... (בכורות מו ב)
ומפני מה איש פניו למטה ואשה פניה למעלה כלפי איש, זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת. (נדה לא ב)
אמר ר' חייה בר בא מאן דבעי דלא מתחכמא יהב סיפלני על נחיריה והוא לא מתחכם, כהדא ביומוי דארסקינס מלכא הוון צפוראי מתבעיין והוון יהבין סיליני על נחיריהון ולא מתחכמין. (סוטה מא ב)
אמר רשב"נ בשם ר' יונתן אף (הקב"ה) מראה פנים לאבל, הדא הוא דכתיב (בראשית ל"ה) וירא אלקים אל יעקב עוד וגו', מה ברכה ברכו, ברכת אבלים. (בראשית ח טו)
איש האדמה, שעשה פנים לאדמה. (שם לו ו)
ויבקשו פני הרי צדקה, כמד"א (תהלים י"ז) אני בצדק אחזה פניך. (שם מד טו)
בר סירא אמר לב אדם ישנה פניו בין לטוב בין לרע, א"ל הקב"ה חמיך אינו מסביר לך פנים ואתה יושב כאן. (שם כג ח
ויחן את פני העיר, חנן את הפנים שבעיר, התחיל משלח להם דורונות. (שם עט ו)
מה תלמוד לומר על פני, א"ר שמואל בר נחמן ללמדך שלא התחיל הרעב אלא בעשירים, שאין פני הארץ אלא עשירים, לכך נאמר (משלי י"א) מונע בר יקבוהו לאום, בזמן שאדם עשיר יש לו פנים שמחים לראות את חבירו, ובזמן שאדם עני אין לו פנים לראות מפני שהוא מתבייש מחבירו. (שם צא ה)
א"ר עזריה בשעה שבירך יעקב אבינו את יוסף יצא ופניו מצהילות... (שם צז א)
מה כתיב שם, ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, א"ל הקב"ה לא כך התניתי עמך, כשיהיו פניך כעוסות יהיו פני מרצין את פניך, וכשיהיו פני כעוסות יהיו פניך מרצין את פני, חזור בך והכנס למחנה... (שמות מה א)
ומה שכר נתן לו הקב"ה זיו הפנים, דכתיב (שמות ל"ד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, אימתי בדברו אתו, אמר ר"ל בשעה שכתב את התורה נטל משה זיו הפנים... (דברים ג יג)
ועוז פניו ישונה ממידת הדין למדת רחמים על ישראל... ועוז פניו ישונה בשעה שאמר האשה אשר נתת עמדי וגו', אף הקב"ה שינה פניו וטירדו מגן עדן... חכמת אדם תאיר פניו, ר' ינאי דשאב בשם רבי שמואל בר נחמן אתה מוצא כיון שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ניתן עליהם מזיו שכינה של מעלה, וכיון שאמרו לאותו מעשה העגל אלה אלהיך ישראל נעשו שונאים להקב"ה, הדא הוא דכתיב ועוז פניו ישונה... חכמת אדם תאיר פניו בשעה שהוא נשאל ומשיב, ועוז פניו ישונא בשעה שהוא נשאל ואינו משיבו (פרשה י"ד פרה)
אמר ר' לוי בפנים הרבה נראה להם הקב"ה בסיני, בפנים זעופות, בפנים הדופות, בפנים מוריקות, בפנים שמחות, בפנים משחקות, בפנים מסבירות. כיצד, בשעה שהיה מראה להם פורענותם של רשעים היה מראה להם בפנים זעופות בפנים הדופות בפנים מוריקות, וכשהיה מראה להם מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבא היה מראה להם בפנים שמחות... (פרשה כא י' הדברות קמייתא)
אמר ר' חנינא בר פפא פנים בפנים, פנים תרי בפנים תרי הא ארבעה אפין, פנים אימות למקרא, פנים בינונית למשנה, פנים מסבירות לתלמוד, פנים משחקות לאגדה.
דבר אחר פנים בפנים, ר' מנחמן בשם רבי יעקב בן תרקאי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, יש לך שהרב רוצה ללמד ותלמיד אינו רוצה ללמוד... ברם הכא הרב רוצה ללמד ותלמיד רוצה ללמוד. (שם)
והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, כיצד, מלמד שאם נתן אדם לחבירו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושים בארץ מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום, אבל המקבל את חבירו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום מעלה עליו הכתוב כאלו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם. (פרק יג)
וכן ירמיהו אומר, (ירמיה ל') שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו ונהפכו כל פנים לירקון, אין אדם ביום ההוא שפניו יפות, אלא ונהפכו כל פנים לירקון, אף אברהם על ישמעאל, אף יצחק על עשו, ואף למעלן על ישראל בשבילן, שנאמר (שם) ונהפכו כל פנים לירקון. (מזמור קמג)
כתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים, וכתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך, ישא ה' פניו אליך בעולם הזה, אשר לא ישא פנים לעולם הבא. דבר אחר ישא ה' פניו אליך, יעביר כעסו ממך. (במדבר פרק ו, תשיא)
דבר אחר אדמוני, אמר ר' יהודה אם ראית אדם שפניו אדומין או רשע גמור כעשו או צדיק גמור כדוד, בעשו מהוא אומר ויצא הראשון אדמוני, בדוד מהוא אומר, והוא אדמוני עם יפה עינים. (בראשית כה כה)
וירא יעקב את פני לבן- לפי שלב אדם משנה פניו בין טוב לרע. (בראשית לא ב)
ויתמהמה וגו' שלשה פנים אסורים לראות, פני ע"ז, פני אשה, פני רשע, ובשביל פקוח נפש שלשתן מותרים, שהרי יונדב בן רכב נכנס בבית ע"ז שלא יהרג שום צדיק, וכתיב ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו, וכתיב כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים, מה פני אלקים אסור לראות אף פני רשע. (וירא)
כמים פנים אל פנים כן לב אדם א"ל אד"ם עולה מז"ל, אם נגזר על האדם טובה וחיים פני המזל מאיר ופניו משחקות, וכמו כן האדם למטה, למי שהממונים עולים ורואים פני מזלו, וכתוב כראות פני אלקים, מה פני אלקים אסור לראות וכו'. (וישלח)
הכרת פניהם ענתה - שמכירים פנים בדין, או נכרים בעזות פניהם. (ישעיה ג ט)
את פני אביכן - ראיתי בפניו שאיננו עמי כתמול שלשום, או ישוב איננו אל פני, כמו פני ה' חלקם. (בראשית לא ב)
אכפרה פניו - אכסה ואסתיר, ופניו כעסו, וכן ופניה לא היו לה עוד. (שם לב כא)
...וטעם על פני - כמו אם לא על פניך יברכך, ועתה הועילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב, יזהיר לא תעשה לך אלהים אחרים כי על פניהם שאני מסתכל ומביט בכל עת ובכל מקום בעושים, כי הדבר העשוי בפניו של אדם והוא עומד עליו יקרא על פניו, וכן "ותעבור המנחה על פניו"... והנה אמר לא תעשה לך אלהים אחרים שאני נמצא עמך תמיד ורואה אותך בסתר ובגלוי. ועל דרך האמת תבין סוד הפנים ממה שכתבנו, כי הכתוב הזהיר במעמד הזה פנים בפנים דבר ה' עמהם, ותדע סוד מלת אחרים... (שמות כ ג)
ורבינו שרירא כתב בתשובת שאלה ובלשון הזה, מסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין, שמקצתם אמורים בסדר פרשה זה ספר תולדות אדם, ומקצתן בסדר פרשה שלאחריו, זכר ונקבה בראם, ופירש הגאון שהחכמים היו מוסרין הכרות הללו זה לזה, מפני שאין מוסרין מעשה מרכבה וסתרי תורה אלא למי שרואין בו סימנים שראוי לכך, כמו שאמרו רז"ל אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב בית דין והוא שלבו דואג בקרבו...ור' ישמעאל הוא שקבל סתרים הללו וקרו ליה ר' ישמעאל דהיכלות והכרת פנים, וענין ידיעה זו רמוז בתלמוד, דאמר במסכת ברכות (נ"ח א') הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים, לפי שאין פרצופיהן שוות ולא דעותיהן שוות. ואיתימא ר' פלוני ור' פלוני אשכחו לר' פלוני, א"ל בהדי דחזינך ברכינן תרתי, שחלק מחכמתו ליריאיו ומחיה המתים, שהיה חכם ולאחר י"ב חודש. א"ל חכימת כולי האי, יהבו ביה עיניהו נח נפשיה. וזה ענין נפלא ועמוק אין תגמול לעברה, אלא כך הוא פירוש הענין, כי הדעת תלויה בפרצוף, כחכמתו של ר ישמעאל, ואף חכמי הגוים הכירו בהם מעט מזעיר מן הטבעים הגסים כמנהגם, וקבלת רז"ל כי לא נבראו בשינוי פרצופים אלא בששים רבוא, והמנין הזה כולל כל הדעות, ולכך נתנה תורה במנין הזה... והאיש הזה דומה לאוכלוסא, שכן נכללו בו כל הדעות והגון לכל החכמות, לפיכך ראוי לברך עליו חכם הרזים, וזה החכם הכיר בפרצוף של חברו, ולפיכך אמרו ליה חכמת כולי האי, להיות יודע משנתו של ר' ישמעאל דצורת פנים, יהבו ביה עיניהו ונח נפשיה, לפי שחלשה דעתם עליו, שהם לא היו בקיאין בחכמה זו... וכבר היה איש יוני קיבל מחסידי אלמאניה חכמה זו והיה אומר בצורת הפנים דברים נפלאים לעיני הגוים, ושמו רבי שבתאי היוני, וסוף דבר, כי בתורה נרמז לחכמים ענין כל הטבעים, ומקבלת התורה למד שלמה... (תורת ה' תמימה)
בגובה אפו - גובה הלב נראה בפנים, והפנים מכונים באף שהוא הגובה בהן, כמו ויפול לאפיו ארצה, רוצה לומר על פניו. (תהלים י ד)
אמר החבר, כבר אמרתי לך כי זה מחק כחות השכינה כי היתה בישראל במעלת הרוח בגוף האדם, מועילה אותם החיות האלקית ונותנת להם זיו והדר בגופותם ובתכונותם ובמשכניהם, ובעת שמתרחקת מהם מסתכלת מעלתם ויתבער גופיהם וישתנה יופים, וכשהיא מתרחקת מיחידים נראה על כל איש ואיש סימן התרחק אור השכינה ממנו, כאשר נראה התרחק הרוח פתאום בעבור פחד או דאגה משנות הגוף, ונראה בנשים ובנערים בעבור חלישות רוחם, שיעשו בגופותם מקומות שחורים וירוקים מהיציאה בלילה... (מאמר ב סב)
פנים שם משתתף, ורוב שתופו על צד ההשאלה, הוא שם הפנים מכל חי, ונהפכו כל פנים לירקון, מדוע פניכם רעים, וזה הרבה. והוא שם הכעס, "ופניה לא היו לה עוד", ולפי זה הענין נעשה הרבה בענין כעס השם וקצפו, "פני ה' חלקם"... והוא גם כן שם מציאות האיש ומעמדו, "על פני כל אחיו נפל", "ועל פני כל העם אכבד", ענינו במציאותם, ולפי זה הענין נאמר "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים", כלומר מציאות במציאות מבלתי אמצעי... ומזה הענין "ופני לא יראו", אמתת מציאותי כמות שהיא לא תושג, ופנים גם כן הוא כל מקום שענינו לפניך או בין ידיך... ולפי זה הענין גם כן הוא "ופני לא יראו" כפירוש אונקלוס, אמר ודקדמי לא יתחזון, רומז שיש נבראות גם כן עצומות אי אפשר לאדם להשיגם כפי מה שהם, והם הדעות הנפרדות, ויחסם לשם שהם לפניו ובין ידיו תדיר לחוזק ההשגחה בהם תמיד... (חלק א פרק לז)
ידוע שמבני אדם שצורת פניהם דומה לצורה משאר בעלי חיים, עד שנראה איש כאלו פניו דומים לפני האריה, ואחר כאלו פניו דומים לפני השור וכיוצא בהן, וכפי אלו הצורות הנוטות אל צורות פני שאר בעלי חיים מכנים בני אדם כן... (חלק ג פרק א)
...ואם אינו מיפה פניו שיתאוו לו ונזהר במחשבת לבו מלהרהר אז מזריח פני מי שנעשה למעלה בדמותם, וכל זמן שאותן פנים מאירין אין מזיק רשאי ליגע בו, וכן הוא אומר (תהלים מ"ט) "נמשל כבהמות נדמו", ואמרו רז"ל אין חיה ומזיק שולט באדם עד שנדמה לו כבהמה כמותו, וזהו שנאמר (במדבר י"ד ט') "סר צלם מעליהם", וכשאדם חוטא ונהנה מעבירות אז עולצו פני מלאכי מעלה בזה ופני זעם לעומתם ועשן עליהם, ופנים שהם בדמות הצדיקים הם כפנים שלפני הכבוד שהשמחה שם. (תתשלו)
ויוציאך בפניו - על דרך הפשט בעצמו, מלשון (מ"ב י"ז) "ופניך הולכים בקרב", ועל דרך המדרש בפניו בכעסו, מלשון (שמות ל"ג) "פני ילכו", והענין בכעס שכעס על המצריים. ועל דרך הקבלה ויוציאך בפניו, זה מלאך הפנים שנאמר (ישעיה ס"ג) "ומלאך פניו הושיעם", בכחו הגדול שבקרבו והבן זה. ועוד יכלול הכתוב זכות האבות, שבזכותם יצאו ממצרים, בפניו זה יעקב, שכן כתיב (תהלים כ"ד) "מבקשי פניך יעקב סלה"... (דברים ד לז)
...הנני מבאר לך עוד ענין פנים חדשות, וזה נאמר על המעלה הסמוכה למלכות, שעליה הזכיר הכתוב "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", וכיון שהוא השבת הגדול בודאי כיון שבאה שבת בא פנים חדשות, ומטעם זה תמצא ענין שבע ברכות נקשר על פנים חדשות, כדאמרינן בגמרא יומא קמא בריך כולהו, מכאן ואילך אי איכא פנים חדשות אין אי לא לא, ושבת עצמו כמו פנים חדשות... (שולחן של ארבע שער א)
על פני תהום - פנים נאמר לראשונה על פני אדם, וגם ד' תנאים, הם מקום החושים, הם נראים לראשונה לנכחו, הוא החלק המשובח שבו, והחלק היותר מגולה שבו, ולפי זה יושאל לאחריה, לפניה, והשגה, קדימה, שבח ועוד. (בראשית א ב)
הז' פניו תהיינה מאירות תמיד ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות, שכן בכבוד עליון נאמר, (משלי ט"ז) "באור פני מלך חיים", ואין שם אודם ודין נכנס שם כלל, כך אור פניו לא ישונה, וכל המסתכל בהם לא ימצא אלא שמחה וסבר פנים, ושום סבה לא תטרדהו מזה כלל. (פרק ב)
הנה רבקה לפניך - שהיו חכמים בחכמת הפרצוף, ואמרו שיסתכל בפניה לראות חשיבותה, וראויה לבן אדוניך, כי הכירו חשיבות אברהם בפני העבד, שזיו איקוניו דומה לרבו ודולה ומשקה מתורתו. (בראשית כד נא)
פנים אל פנים - באספקלריא המאירה הנקראת פנים, ושאינה מאירה נקראת אחורים. (דברים לד י)
...כי עיקר הצלם האלקי הזה חל על הפנים של אדם, כי זה צורתו בודאי, ולפיכך אמרו כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון, שמפני שהיה יעקב נבדל במעלתו מענין החומר עד שקדוש יקרא לו היה מקבל הצלם האלקי בשלימות... (גבורות ה' פרק סז)
בספר משלי העז איש רשע בפניו וישר יבין דרכו, שלמה המלך רצה לומר כי האדם שהוא עז הוא מכיר בפניו של אדם כמו שנקרא עזות פנים, ונקרא כך מפני שאין משיב פניו אחור משום אדם, אף אם הוא גדול שבגדולים, אין משיב פניו אחור, והוא עומד ומעיז כנגדו, ולכך עיקר העזות הוא ניכר בפנים של אדם, וכבר התבאר כי הפנים של אדם מתיחס אל עצם צורת האדם, לפי שבו נגלה וניכר לבריות מי הוא, וכאשר האדם הוא עז פנים וכל עז הוא יוצא מן היושר ומן הסדר בתוקף ובעזות והוא מורה כי עצם צורתו מה שהוא יוצא מן הסדר בתוקף ובעזות... (נתיב הבושה א)
כל שפניה מוריקות וכו', דבר זה הוא סימן חטא, מפני שהחטא מביא אל האדם ההעדר והמיתה, והמת פניו מוריקות, ולפיכך כל שראויה להבעל אף על גב שלא נבעלה כיון שראויה להבעל כאלו נבעלה ונעשה בה עבירה, כי בודאי עומדת לזנות לכך פניה מוריקות... (חידושי אגדות יבמות ס ב)
חכמת אדם תאיר וכו', השאלה הזאת למה היו פניו צהובין, כאלו היה שכור, ולכך השיב משום חכמת אדם תאיר פניו, וההוא מינא הוי שאיל ליה כי פניו יפים כמו מגדלי חזירים ומלוי בריבית שאינם דואגים ולכך פניהם יפים, ולכך השיב משום שתמיד נכנס לבית הכסא, ואלו שני דברים, האחד זכות השכל והשני זכות הגוף מצד היציאה והיה לו זכות השכל וזכות הגוף. (שם נדרים מט ב)
ואמר עוד שהיו גני על פרקוד שלהם, דבר זה מורה על מעלת הצורה השלימות בלתי חמרית שבהם, כי כאשר הוא פניו הוא מגולה, מורה על המציאות בפועל שהרי נגלה צורתו דהוא פניו, וזהו כי הכרת האדם בפניו ולפיכך הפנים מתיחס ומתדמה אל הצורה, ואמר שהצורה שלהם היה להם מציאות בפועל לגמרי, וזה מורה על הצורה שלימה בלתי חמרית, כי הצורה שהיא צורה מוטבעת בחומר אין מציאותה בפועל לגמרי...
וכאשר תבין עוד כי היו שוכבין ופניהם למעלה שהיו פונים למעלה לעליונים הנבדלים, כפי מדריגתם שהיתה לדור הזה מעלה נבדלת לכך הפנים אל העליונים הנבדל, והחלוק וההפרש הזה תמצא בבעלי חיים, כי אותם שפונים פניהם אל הארץ אין להם השתתפות עם העליונים, והאדם פונה פניו קצת אל העליונים, שיש אל האדם השתתפות עם העליונים, ואלו מתי מדבר היו פונים פניהם לגמרי למעלה... (שם בבא בתרא עג ב)
גם לזאת תמצאי הקבלה אם תדקדקי דקדוק עמוק על הבנין הזה של האדם, כי הנה, מלבד הדמות של הגוף בתבניתו ומלבד הנשמה שבו בצורה אשר לה, הנה יש דבר אחד נמצא מהתחברות שניהם, הוא זיו הפנים, ותראי שזהו המשתנה החי מן המת, ולא זו בלבד, כי אפילו השתנות יישוב הנשמה בגוף מתראה בו. הלא תראי, החולה פניו רעות, ולא עוד אלא שמחשבת הלב נראית בו, הלא תראי פנים שוחקות, פנים זועפות, פנים מסבירות, כלם עידיהם המה של המחשבות הנסתרות בקירות הלב, ואין הזיו הזה נמצא לא לנשמה בפני עצמה כי הרי זיו של גוף מכל מקום ולא לגוף בפני עצמו, כי אין לגוף זיו זה בלא הנשמה, אבל הוא הדבר הנולד מחיבור הנשמה והגוף ביחד... (דעת תבונות פו)
כי עודך חי - כי הועילו האחים (בספורם) שידע שישנו במציאות אבל עדיין לבו דוי עליו לצד היותו בין האומות שפל, ואם עודנו בצדקתו לצד היותו מובדל ממנו וניתן בתוך הקלפות ובפרט טומאת מצרים, ומה גם לצד שראה טרוף טורף יוסף, ודבר ידוע כי הצדיקים יותר יחפצו בהעדר הבן בהיותו בן מביש, ומה גם יעקב הצדיק, על כן לא היתה שמחתו שלמה עד "וירא אליו", והכיר בו בפניו כי הכרת הפנים תענה באיש, ועודך חי - צדיק כמקודם, כי הצדיקים קרויים חיים. (בראשית מו ל)
על פני - בכל פרטי הזמנים, כי כבר הקדים הודעתו יתברך בהזכרת שמו כי הוא היה הוה ויהיה באין הפסק, ומעתה הכניס בכלל כל הזמנים... עוד ירצה לבל תהיו נמנעים מהביט אל האלקים, כי אין עונג בעולם כראות פני ה' בעולם הנשמות. (שמות כ ג)
פני ילכו - השכינה תקרא פני ה', כי נראית לצבא השמים. (שמות לג יד)
אם אין פניך הולכים - בחינה העליונה, סוד המאור הגדול המתכנה בשם הוי"ה ב"ה, ולא פניך לבד שהוא בחינת הכסא... (שם שם טו)
ונתתי פני - זעם, כת המשמאילים. או שלא יסתיר פניו לכלותם כשהם ביד אויביהם. (ויקרא כו יז)
נשוא פנים - בעל מעשים. (ישעיה ט יד)
מפניהם - מדעתם ומכוונתם, כמו "מגמת פניהם", שבעים פנים בתורה, פירוש שבעים כוונות... כי הכונה והדעת מכוון במלת פנים, לשון פניה. (בראשית ו יג)
על פני - ופירוש מלת פני כבוד ה' ב"ה בעצמו, כמו "ויוציאך בפניו"... ושם פני חשיבות, כמו "פני הדור", כי שם פנים הונח על היותר חשוב, ומזה "לחם הפנים", ומזה "והרעב היה על כל פני הארץ", "ויתיצבו כל פנות העם"... (שמות כ ג)
תהיה יראתו על פניכם - אין לפרש מלת פניכם על פרצוף הפנים, כי אין שייכות ליראת ה' על פני בשר הגשמי, כי אמנם שם פנים שרשו פנה... ומזה הענין כאן אמר תהיה יראתו על פניכם רוצה לומר בכל פניותיכם, בכל דבר אשר תפנו, הן לחשוב במחשבותיכם הן לעשות בפועל כפיכם... (שם שם יז)
והנה לפי המבואר למעיין בזה הענין שכחות הנפשיות מתגלות ביותר על פרצוף הפנים, יתכן לפי זה מאד שם פנים בלשוננו, כי מהוראתו דבר והפוכו יורה על שטח החיצון הנגלה והנראה כמו "להצהיל פנים משמן", וכן יורה על התוך והפנימי, כמו "כל כבודה בת מלך פנימה"... (ויקרא יג יח)
אל פניו - תרגם אונקלוס בחייהון, ולדעתי מלת פניו כאן הוא לשון פניה והפנאה, והטעם שכר מעשיו הטובים ישולם לו, שיצליחו דרכיו בכל אשר יפנה למלא נפשו בתאוות זמניות, כי רק לדברים כאלה הוא פונה כל ימיו, ושפיר נקראו "פניו". (דברים ז י)
...אבל בגוף העומד זקוף ביושר, למשל עמוד העומד זקוף ניצב הקומה אז צד מעלה נקרא פניו וצד מטה בכל הרוחות סביב נקרא ירכו... (ויקרא א יא)
ונתתי פני בכם - הפנים יציירו ההשגחה העליונה שהוא פונה אל ברואיו לראות בעיניהם, והשי"ת ישגיח לתכלית הטוב וקיום העולם, וכשאין הדור ראוים מסלק השגחתו, ונזכר בשם הסתר פנים, כי הם נעזבים אל המקרים... (שם יז י)