פסח מצרים

(ראה גם: יציאת מצרים, עשר מכות-מכת בכורות, פסח-כללי)

מכילתא:

היה ר' מתיא בן חרש אומר, מפני מה הקדים הקב"ה לקיחתו של פסח קודם שחיטתו ארבעה ימים, הרי הוא אומר ואעבור עליך וגו', הגיעה שבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה מן המצות, ונתן להם הקב"ה שתי מצות מצות פסח ומצות מילה שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, לכך הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים, לפי שאין נוטלין שכר אלא על המעשה...

רבי אליעזר הקפר אומר, וכי לא היה בידם של ישראל ד' מצות שאין כל העולם כדאי בהן, שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שנו את שמם ולא שנו את לשונם... ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים לפי שהיו ישראל שטופין בע"ז במצרים, וע"ז שקולה כנגד כל המצות... אמר להם משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצות. (בא פרשה ה)

תלמוד בבלי:

מה בין פסח מצרים לפסח דורות, פסח מצרים מקחו מבעשור, וטעון הזאה באגודת אזוב ועל המשקוף ועל שתי המזוזות, ונאכל בחפזון בלילה אחד, ופסח דורות נוהג כל שבעה... והתניא רבי יוסי הגלילי אומר מנין לפסח מצרים שאין חימוצו נוהג אלא יום אחד, תלמוד לומר לא יאכל חמץ, וסמיך ליה היום אתם יוצאים, אלא הכי קאמר, לילה אחד (נאכל), והוא הדין לפסח דורות, וחימוצו כל היום, ופסח דורות נוהג (חימוצו) כל שבעה. (פסחים צו א וב)

תלמוד ירושלמי:

אית תניי תני דוקים ותבלולים פוסלים בו, אית תניי תני אין דוקים ותבלולים פוסלין בו. מאן דאמר דוקים ותבלולים פוסלין בו ניחא, דכתיב שה תמים, מאן דאמר אין דוקים ותבלולים פוסלין בו, מה מקיים שה תמים, אפילו בקרבנות בני נח אינו (פוסלים)... ותני כן שלשה מזבחות היו לאבותינו במצרים, משקוף ושתי מזוזות, אית תניי תני ארבעה, סף, ומשקוף, ושתי מזוזות... תני בן בג בג אומר שה תמים אין גיזה תמימה (ואפילו השה גזוז תמים מיקרי)... אמר רבי אבון להוציא מה שחלקה לך התורה, רובע ונרבע ומוקצה ונעבד. (פסחים סה ב)

מדרש רבה:

אמר ר' אבהו עד שמשה וישראל מסובין ואוכלין פסחיהם במצרים כבר הקדים הקב"ה, שנאמר (שמות י"ב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים, היא דעתיה דר' אבהו למימר סיריי נתן ריחו, מלמד שהיה ריחו של אותו הדם קשה להם, והופיע להם הקב"ה ריח טוב מבשומי גן עדן והיתה נפשם קוהא לאכול, אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל, אמר להם משה כך אמר לי הקב"ה כל בן נכר לא יאכל בו. עמדו והפרישו הנכרים שביניהם והיתה נפשם קוהא לאכול, אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל, אמר להם כך אמר לי הקב"ה וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו, עמדו ומלו את עבדיהם והיתה נפשם קוהא לאכול, אמרו לו תן לנו מה נאכל, אמר להם כך אמר לי הקב"ה סינטומוס (סוף דבר) כל ערל לא יאכל בו, מיד כל אחד ואחד נתן חרבו על ירכו ומהל עצמו... (שיר א נז)

ראה עוד פסח-כללי שמות יט ו.

מדרש תנחומא:

כיוצא בו (שמות י"ב) והיה הדם לכם לאות, וכי הדם מהני למלאך המשחית או לישראל, אלא בזמן שהיו ישראל נותנין מן הדם על פתחיהם הקב"ה נגלה וחס עליהן, שנאמר וראיתי את הדם ופסחתי וגו' ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. (בשלח כז)

ילקוט שמעוני:

דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר בעשור לחדש הזה, אמר רבי יוחנן והלא הוא אינו יפה אלא מדירו (כשמוציאו מהדיר), ואת אמרת מבעשור, אלא מלמד שהיו קושרין בכרעי מטותיהן של ישראל מבעשור והיו המצריים נכנסין ורואין אותם ונפשם פורחת מעליהן. רבי חייא בריה דרב אדא משכו וקחו לכם צאן, שיהא כל אחד ואחד מושך אלהי של מצרים ושוחטו לפניו ודרגיש לו ימלל. (שמות פרק יב, קצא)

מהר"ל:

...לכך נתן להם שתי מצות שיתעסקו בהם להיות נגאלים על ידי מצות אלקיות, ובשביל זה זכו ליציאה, ודוקא דם פסח ודם מילה כי רצה הקב"ה לגאול ישראל מבין האומות, ולקרבם אליו, ולא היו ישראל ראוים אל זה כמו שאמרו הם ז"ל, לכך נתן להם שתי מצות אלו, דם פסח ודם מילה, והיא הסרת הערלה שהיא בפחיתות וגנות האדם, ואין דבר גנות ופחיתות כמו הערלה המבדילה בין השי"ת ובין האדם, ואחר שהסיר פחיתות וגנות שלו אז יעבוד לו בודאי, וזה דם פסח, שהפסח הוא עבודתו לו יתברך, אז ראוים להגאל.

ועוד יש לפרש, כי דם מילה לרחם עליהם, כי במילה נאמר כי עליך הורגנו כל היום, ולפיכך בדם מילה היה מרחם עליהם, ואין הרחמנות גורם רק שלא יהיו בשיעבוד ובצרה, אבל אינו מביא גאולה, ובדם פסח שהיו עובדין בו אל השי"ת היו לחלק השי"ת וראוי שיהיו נגאלים עד שלא יהיו תחת רשות מצרים, וזהו שתרגם יונתן בדמיך חיי, בדם מילה אחוס עליך, ובדם פסח אפרוק יתך.

ור"א אומר שצוה בפסח מצרים מפני שהיו שטופים בע"ז, לכך אמר משכו ידיכם מן הע"ז וקחו לכם צאן של מצוה. ביאור זה כי אי אפשר שיהיו ישראל לחלק ה' בפעם אחת, אחר שהיו שטופים בע"ז, ולכך צוה עליהם שיקחו את פסח זה בעשרה לחדש, כי הלקיחה היא פרישה קצת מע"ז לקרב אל הקב"ה ואחר כך לשחוט אותו בי"ד, והוא מורה על הפרישה מע"ז לגמרי, כי כל ענין הפסח מורה על העבודה שהיא להשי"ת שהוא אחד... (גבורות ה' פרק לו, וראה עוד ערך פסח)

שם משמואל:

ולקחתם אגודת אזוב, נראה ליתן טעם למה נצטרכה בפסח מצרים אגודת אזוב, מה שאינו כן בפסח דורות, דהנה במדרש לך אמרו לה, מה מצורע מטמא אף המצרים מטמאין אתכם, והיינו דכתות הטמאים של המצרים פגעו בישראל שטמאו וסתמו את לבבם עד שנעשו כבשר המת שאיננו מרגיש באיזמל... ובאמת גם זה היה לטובה, כי לולא זאת והיה להם כח ההרגש לא עצרו כח לסבול ואבדו בענים חס ושלום, וכן הוא בגלות המרה הזאת, שאחד מחסדי ה' שאין אנו מרגישים כל כך הצרה, וכאילו אנחנו נשתקענו בשינה עד שאין אנו מרגישין לערוך מצבנו מאז לעומת מצבנו עתה... ומכל מקום היו צריכים עצה לסלק מהם הכחות הטמאים האלה, ועל כן באה המצוה באגודת אזוב, ויתבאר על פי מה שאמרנו במקום אחר שבאשר כל כחות הטומאה והכישוף נמצאים רק מפאת הסתר האור האלקי עד שאפשר להם לחשוב אני ואפסי עוד... אבל מי שהוא בטל בתכלית ותמיד עומד לנגד עיניו שאין עוד מלבדו, אין להם שליטה עליו כלל. והנה אזוב הוא הכנעה ושפלות, כאמרם ז"ל ישפיל עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו, על כן רמז להם שרק על ידי ביטול והכנעה יסתלקו מהם כחות החיצוניים ולא יוסיפו עוד לאטום את לבבם. (בא תרע"ה)