(ראה גם: שומרים)
כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגונב מבית האיש, אם ימצא הגנב ישלם שנים. אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים, אם לא שלח ידו במלאכת רעהו... כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור, ומת או נשבר או נשבה אין רואה. שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, ולקח בעליו ולא ישלם. ואם גנוב יגנב מעמו, ישלם לבעליו. אם טרוף יטרף יביאהו עד, הטרפה לא ישלם. (שמות כב ו)
נפש כי תחטא ומעלה מעל בה', וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו... והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו, או את האבדה אשר מצא. או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אותו בראשו וחמישיתיו יוסף עליו, לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו. ואת אשמו יביא לה', איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן. (ויקרא ה כא)
אמר אביי אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי, כגון בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' א-ל אמת. (ברכות ה א)
תא שמע דזעירי הוה מפקיד זוזי גבי אושפזיכתיה, עד דאתי ואזיל לבי רב שכיבה, אזל בתרה לחצר מות, אמר לה זוזי היכא, אמרה ליה זיל שקלינהו מתותי בצנורא דדשא בדוך פלן... (שם יח ב)
דאמר רבין בר רב אדא מעשה באדם אחד שהפקיד דיסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה ונקבוה עכברים והיה חמץ מבצבץ ויוצא... (פסחים יג א)
רבי מאיר הוה דייק בשמא, ר' יהודה ור' יוסי לא הוו דייקו בשמא, כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא יהבו להו, אמרו לו מה שמך, אמר להו כידור, אמר שמע מינה אדם רשע הוא, שנאמר כי דור תהפוכות המה, ר' יהודה ור' יוסי אשלימו ליה כיסייהו, ר' מאיר לא אשלים ליה... למחר אמרו לו הב לן כיסן, אמר להו לא היו דברים מעולם. (יומא פג ב)
והתני בר קפרא לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ויתרחק משלשה דברים... ויתרחק מן המיאון ומן הפקדונות ומן הערבונות... בבר מתא דבייתיה כי בייתיה דמי (שרגיל אצלו, ויטול את שלו ויחזור ויתבענו). (יבמות קט א וב)
...ואם אמר לו (לשליח) טול לי הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר. (גיטין כט א)
דאמר רב כהנא ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד בשני בצורת שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה והניחתו בכד של קמח ואפאתו בפת ונתנתו לעני, לימים בא בעל הדינר ואמר לה הבי לי דינרי, אמרה ליה יהנה סם המות באחד מבניה של אותה אשה אם נהניתי מדינרך כלום, אמרו לא היו ימים מועטין עד שמת אחד מבניה, וכששמעו חכמים בדבר אמרו, מה מי שנשבע באמת כך, הנשבע על שקר על אחת כמה וכמה... כמי שנשבע באמת. (שם לה א)
ורמינהו, טוחנין ומפקידין אצל אוכלי שביעית ואצל אוכלי פירותיהן בטומאה אבל לא לאוכלי שביעית ולא לאוכלי פירותיהן בטומאה (אין טוחנין פירותיהם)... ורמינהו מפקידים תרומה אצל ישראל עם הארץ ולא אצל כהן עם הארץ מפני שלבו גס בה... (שם סא ב)
אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין... תדע דאמר רב אידי בר אבין הכופר במלוה כשר לעדות, בפקדון פסול לעדות... אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום, ונשבע ובאו עדים פטור, שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם, כיון שקבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין ממון. אמר רב מסתברא מילתיה דרב במלוה דלהוצאה ניתנה, אבל פקדון ברשותיה דמריה קאי, והאלקים אמר רב אפילו בפקדון, דכי כתיב קרא בפקדון כתיב... (בבא קמא קה ב)
אתמר, שומר שמסר לשומר, רב אמר פטור ור' יוחנן אמר חייב... דהנהו גינאי דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבה דההיא סבתא, יומא חד אפקדינהו לגבי חד מינייהו, שמע קלא בי הלולא, נפק אזל אפקדינהו לגבה דההיא סבתא, אדאזל ואתא אגנוב מרייהו, אתא לקמיה דרב פטריה... מתיב רמי בר חמא, המפקיד מעות אצל חבירו צררן והפשילן לאחוריו מסרן לבנו ובתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי חייב שלא שמר כדרך השומרים, טעמא דקטנים הא גדולים פטור, אמאי, נימא ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר. אמר רבא כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד... (בבא מציעא לו א)
המפקיד פירות אצל חברו הרי זה יוציא לו חסרונות, לחטים ולאורז תשעה חצאי קבין לכור, לשעורין ולדוחן תשעה קבין לכור, לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור, הכל לפי המדה והכל לפי הזמן... (שם מ א, וראה שם עוד)
אמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע, אמר רבא ומודי שמואל בערב שבת בין השמשות דלא אטרחוהו רבנן... והאידנא דשכיחי גשושאי אין להן שמירה אלא בשמי קורה, והאידנא דשכיחי פרומאי אין להם שמירה אלא ביני אורבי... ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה, אותבינהו בצריפא דארבני (בית קטן עגול של ערבה), איגנוב, אמר רב יוסף אף על גב דלענין גנבי נטירותא היא, לענין נורא פשיעותא היא, ותחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור, והילכתא חייב. ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה אמר ליה הב לי זוזאי, אמר ליה לא ידענא היכא אותבינהו, אתא לקמיה דרבא אמר ליה כל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים. ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה, אשלמינהו לאימיה, ואותבינהו בקרטליתא (ארגז) ואיגנוב, אמר רבא היכי נדיינו דייני להאי דינא, נימא ליה לדידיה זיל שלים, אמר כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד, נימא לה לאימיה זילי שלימי, אמרה לא אמר לי דלאו דידיה נינהו דאקבריהו, נימא ליה אמאי לא אמרת לה, אמר כל שכן דכי אמינא לה דדידי נינהו טפי מזדהרא בהו... (שם מב א, וראה שם עוד)
המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן, מותרים ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו חייב באחריותן, אצל בעל הבית בין צרורין בין מותרין לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן... (שם מג א, וראה שם עוד)
...המפקיד אצל חברו בעדים צריך להחזיר לו בעדים. (בבא בתרא מה ב)
תנו רבנן אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות, קבל מן האשה יחזיר לאשה, ואם מתה יחזיר לבעלה, קבל מן העבד יחזיר לעבד, ואם מת יחזיר לרבו, קבל מן הקטן יעשה לו סגולה, ואת מת יחזיר ליורשיו, וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הן יעשה כפירושן, ואם לאו יעשה פירוש לפירושן... מאי סגולה, רב חסדא אמר ספר תורה, רבה בר רב הונא אמר דיקלא דאכל מיניה תמרי. (שם נא ב)
מה לפקדון שלא עשה בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג, תאמר בעדות שכן עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג... (שבועות לד א, וראה שם עוד)
שבועת הפקדון כיצד, אמר לו תן לי פקדוני שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, או שאמר לו אין לך בידי, משביעך אני ואמר אמן הרי זה חייב... (שם לו ב, וראה שם עוד)
אמר ר' חייא משל דר' טרפון למה הדבר דומה, לשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה ביניהם ומסתלק. ומשל דרבי עקיבא למה הדבר דומה, לאחד שהפקיד אצל בעל הבית, שהמוציא מחבירו עליו הראיה... (בכורות יח ב, וראה שם עוד)
המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית, אצל העכו"ם כפירותיו, ר' שמעון אומר דמאי... (דמאי יד א)
לא כן תני ברח מן שלש והידבק בשלש... וברח מן המיאונין ומלהיות ערב ומלהיות בעל פיקדון, אמר רבי שמעון בר בא לית שמה פיקדון אלא פוקדון (צא לדין, דשכיחא מילתא לירד לדינא). (יבמות עא א)
ומפני מה האיש מפקיד (זרע) באשה ואין האשה מפקדת באיש, א"ל לאחר שהיה בידו פקדון ומבקש אדם נאמן שיפקדנו אצלו. (בראשית יז יג)
א"ר אדא בעל פקדונו אני, עמלק הפקיד אצלי חבילות של קוצים והחזיר לו הקב"ה חבילות של קוצים, שנאמר (ש"א ט"ו) פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. שרה הפקידה אצלי מצות ומעשים טובים, החזיר לה הקב"ה מצות ומעשים טובים, וה' פקד את שרה. (שם נג ח)
...כך הקב"ה מפקידין לו הבריות טיפה לכלוכית בחשאי, והקב"ה מחזיר להם נפשות משובחות שלמות בפרהסיא, ואין זה שבח. (ויקרא יד ב)
והתודו את חטאתם אשר עשו, ולא על מה שעשה אביו, שאם אמר לו תן פקדון שהפקדתי אצל אביך והוא אומר לא נתתי פקדון משביענו ואמר אמן ולאחר מכאן נזכר, שומע אני שהוא חייב, תלמוד לומר והתודו את חטאתם אשר עשו ולא על מה שעשה אביו. (במדבר ח ו)
...ולכך כתיב בסוטה ומעלה בו מעל, לפי שהיא כופרת בפקדון, כמד"ת (ויקרא ה') נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון וגו', והרי דברים קל וחומר מה ממון הקל כל הכופר בפקדון כאילו כופר בהקב"ה, שנאמר ומעלה מעל בה' וכחש, הכופר בפקדון הגוף על אחת כמה וכמה שכל הכופר בו כאילו כופר בהקב"ה, לכך נאמר איש איש, על שהיא כופרת בשני אישים, בהקב"ה ובבעלה... (שם ט א)
...והוא נסמך בקריאת שמע משומרי היום לשומרי הלילה, וכשבא לישן מפקיד רוחו להקב"ה, שנאמר (תהלים ל"א) בידך אפקיד רוחי. וכשננער ממליך להקב"ה, השומרים בלילה מוסרין אותו לשומרי היום... (שם כ יט)
דבר אחר מה כתיב למעלה (דברים ז') וידעת כי ה' אלקיך הוא האלקים הא-ל הנאמן, א"ר חייא בר אבא למה הדבר דומה, לאוהבו של מלך שהפקיד אצלו פקדון, ומת אוהבו של מלך, בא בנו ומבקש את הפקדון מידו, אמר לו תן לי הפקדון שהפקיד אבא אצלך, אמר לו המלך מצאת אחר טוב ממני, הפקדון שאצלי לא שמרתי אותו ולא קיפלתי אותו, כך כשחטאו ישראל בימי ירמיה א"ל הקב"ה לירמיה צא אמור להם לישראל (ירמיה ג') מה מצאו אבותיכם בי עול, על כל מה שנשבעתי לאבותיכם לא קיימתי... (דברים ג ג)
דבר אחר כי ה' אלקיך הוא האלקים, א"ר לוי למה הדבר דומה לאוהבו של מלך וכו' בא בנו מבקש את הפקדון, אמר לו המלך לך ואביא שני איסטרטים ושנים עשר בלביטין ועל ידיהן אני נותן לך את הפקדון, כך אמר הקב"ה כשיצאו ישראל ממצרים אבותיכם הפקידו אצלי פקדון, מנין שנאמר (שמות ג') פקוד פקדתי אתכם, אמר להן יבואו שני איסטרטין ושנים עשר בלביטין זה משה ואהרן ושנים עשר ראשי שבטים, שנאמר (במדבר א') תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש למטה. (שם שם ד)
דבר אחר הא-ל הנאמן, רבנין אמרי מאמונתו של בשר ודם את יודע אמונתו של הקב"ה. מעשה בר' פנחס בן יאיר שהיה דר בעיר אחת בדרום, והלכו אנשים להתפרנס שם, והיו בידן שתי סאין של שעורים והפקידו אצלו ושכחו אותן והלכו להן. והיה ר' פנחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה ועושה אותן גורן, וכנסן. אחר שבע שנים הלכו אותן החברים לשם לתבוע אותן ליתן להם, מיד הכיר אותן ר' פנחס בן יאיר, אמר להם בואו וטלו אוצרותיכם. (שם שם ה)
דבר אחר פסל לך, א"ר יצחק כתיב (ויקרא ה') והיה כי יחטא ואשם, והשיב את הגזילה אשר גזל וגו' או את הפקדון אשר הפקד אתו. א"ל הקב"ה הלוחות לא היו מופקדים אצלך, אתה שברת אותן ואתה מחליף אותן. (שם שם טו)
כך שנו רבותינו, השולח יד בפיקדון, בית שמאי אומרים ילקה בחסר וביתר, ובית הלל אומרים כשעת הגזילה, ר' עקיבא אומר כשעת התביעה, ואמרו רבותינו ודאי כל מי ששולח ידו בפקדונו של חבירו ראוי שתישבר זרועו, ממי את למד, מפרעה שהיו ישראל נתונים בידו פקדון וביקש לפשוט יד בהם, ושבר הקב"ה את זרועו, שנאמר בן אדם את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי (יחזקאל ל'), ומניין שהיו ישראל בידו פקדון, שכן הוא אומר למשה פקד פקדתי אתכם. (פרשה יט ויהי בשלח)
הוי מה יתאונן אדם חי וגו', מי שהוא חי עומד ומתאונן על הקב"ה, משל למי שמפקיד אצל חבירו פקדון, אמר לו תן לי מה שהפקדתי אצלך, פעמים שהוא ממשכנו בחובו, והוא אומר לו תן לי מה שאתה חייב לי, אחר כך אני נותן לך את פקדונך, כך הקב"ה אומר לאדם הזה כמה דברים הזהרתי לך בתורה שאם תעשה אותם אתה חייב מיתה... איפשר לך שלא תעבור על אחת מכל אלה, ואם עברת לך על אחת מהם אני צריך ליטול את נפשך מגופך, ואיני עושה לך כך, אלא אתה פוקד את נפשך בידי, שנאמר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואיני כובש פקדונך אלא מחזירה לך בכל בוקר... (פרשה לא ותאמר ציון)
כך אמר הקב"ה בעל פקדונות אני, כל מה שאדם פוקד אצלי אני נותן לו, כך אתה מוצא אברהם הפקיד אצל הקב"ה נפשות, דכתיב ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו וגו' ואת הנפש אשר עשו בחרן, וכי אברהם עשה נפשות... אלא שהיה אברהם מגייר אנשים ושרה מגיירת הנשים, אמר להם הקב"ה חייכם נפשות פקדתם אצלי, נפשות אני פורע לכם, וה' פקד את שרה וגו' ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו. (פרשה מג וה' פקד את שרה)
דבר אחר אליך ה', זהו שאמר הכתוב (תהלים ל"א) בידך אפקיד רוחי, בנוהג שבעולם אדם מפקידין אצלו פקדונות והוא מחליף את של זה בזה ואת של זה בזה, אבל הקב"ה אינו כן, אלא וה' אלקים אמת, שמא עמד אחד שחרית וביקש נפשו ולא מצאה, או מצא נפשו ביד אחר או נפשו של אחר בידו, הוי אומר וה' אלקים אמת. אמר ר' אלכסנדראי בשר ודם מפקידים בידו חדשים והוא מחזירן בלויים ושחוקים, אבל הקב"ה מפקידם בידו בלויים ושחוקים והוא מחזירן חדשים, תדע לך שכן הפועל הזה עושה מלאכה כל היום ונפשו יגעה עליו ושחוקה, וכשהוא ישן הוא יגע ומשלים נפשו להקב"ה ונפקדת אצלו, ולשחרית היא חוזרת בגופו בריה חדשה... (מזמור כה)
המפקיד אצל חבירו בחנם ונגנב או אבד הרי זה נשבע ונפטר, שנאמר "וגונב מבית האיש וגו' ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו", ומגלגלין עליו בתוך השבועה שלא פשע אלא שמר כדרך השומרין, ולא שלח בו יד ואחר נגנב, שאם נגנב אחר ששלח יד בפקדון חייב באחריותו...
השומר שהניח הפקדון במקום שאינו כראוי לו ונגנב משם או אבד, אפילו נאנס שם כגון שנפלה דליקה ושרף כל הבית, הרי זה פושע וחייב לשלם, ואף על פי שהניח הפקדון עם שלו, אם ראוי לשמירה פטור, ואם אין המקום ראוי לשמירה חייב, בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל אחרים.
הכספים והדינרין אין להם שמירה אלא בקרקע, ויתן עליהם טפח עפר או יטמנם בכותל בטפח הסמוך לקורה, אבל לא באמצע הכותל שמא יחפרו הגנבים שם ויגנבו, אפילו נעל עליהם כראוי בתיבה או החביא אותם במקום שאין אדם מכירו ולא מרגיש בו הרי זה פושע וחייב לשלם. הורו מקצת המבינים שהוא הדין לכל דבר שמשאו קל ואין הקרקע מאבדת אותו במהרה...
המפקיד אצל חבירו בין כלים בין מעות ואמר לו תן לי פקדוני, ואמר לו השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה או באי זה מקום קברתי הכספים המתן לי עד שאבקש ואמצא ואחזיר לך, הרי זה פושע וחייב לשלם מיד.
כל המפקיד אצל בעל הבית בין כלים בין מעות על דעת אשתו ובניו ובני ביתו הגדולים הוא מפקיד, אבל אם מסרן לבניו ובני ביתו הקטנים או לעבדיו בין גדולים בין קטנים או לאחד מקרוביו שאין שרויין עמו בבית ואין סומכין על שלחנו אין צריך לומר אם מסרן לאחר הרי זה פושע וחייב לשלם, אלא אם כן הביא השומר השני ראיה שלא פשע כמו שביארנו... (שאלה ופקדון פרק ד א והלאה, וראה שם עוד)
מי שהפקידו אצלו מעות של עניים או של פדיון שבויים ופשע בהם ונגנבו פטור, שנאמר לשמור, ולא לחלק לעניים, והרי הוא ממון שאין לו תובעים. אפילו באו עליו גנבים וקדם והציל עצמו בממון שבויים פטור, אין לך פדיון שבויים גדול מזה. במה דברים אמורים, בשאין זה הממון מופקד לעניי מקום זה או לשבויים אלו, אבל אם היו לעניים אלו או לשבויין אלו והרי הוא קצוץ להן, הרי זה הממון שיש לו תובעין וישלם אם פשע או ישבע שלא פשע כדרך כל השומרים.
המפקיד אצל חבירו ממון או כלים חשובין, ובאו עליו גנבים וקדם ונתן להם הפקדון להציל עצמו, אם היה עומד שהוא בעל ממון חייב, שחזקתו שבגללו באו הגנבים ונמצא זה מציל עצמו בממון חבירו, ואם אינו זה אמיד חזקתו שלא באו אלא לשם הפקדון, ופטור, וכן כל כיוצא בזה...
שנים שהפקידו אצל אחד זה מאה וזה מאתים, וכל אחד משניהם אומר אני הוא שהפקדתי המאתים, והשומר אומר איני יודע, ישבע כל אחד מהן שהפקיד מאתים ונוטל כדין כל נשבע ונוטל, ויתן מאתים לזה ומאתים לזה ומפסיד מאה מביתו, שהרי הוא פושע שהיה לו לכתוב שם כל אחד על כיס שלו...
המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה לא יערבבם עם פירותיו, עבר ועירב יחשוב כמה היה הפקדון ויראה כמה חסר הכל ויחשוב חסרון הפקדון ויתן לו אחר שישבע. נסתפק מהן ולא ידע כמה נסתפק יוציא לו חסרונות לחטים ולאורז קלוף ארבעה קבין ומחצה לכל כור... וכמדה הזאת לכל שנה ושנה, במה דברים אמורים שמדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן, אבל מדד בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמים אינו מוציא לו חסרונות מפני שהן מותירות... (שם פרק ה א והלאה, וראה שם עוד ופרק ו)
המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה לא יגע בהן ואף על פי שהן חוסרין ומתמעטין והולכין. במה דברים אמורין כשחסרו חסרון הראוי להן בכל שנה, אבל אם חסרו יותר מכדי חסרונן מוכרן בבית דין מפני שהוא משיב אבידה לבעלים, וכשהוא מוכרן ימכור לכהנים בדמי תרומה, שמא עשו אותן הבעלים תרומה או תרומת מעשר על פירות אחרות...
המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו פעם אחת לי"ב חדש, ואם כשהוא גוללו פותחו וקרא בו מותר, אבל לא יפתח בגלל עצמו ויקרא, והוא הדין שאר ספרים, ואם פתח וקרא וגלל בגלל עצמו הרי שלח יד בפקדון ונתחייב באונסין. הפקיד אצלו כסות של צמר מנענעה אחת לשלשים יום, כדרך שאמרו באבידה כך אמרו בפקדון, וכן כל היוצא בזה שזו חובה עליו משום השב אבידה לבעלים. במה דברים אמורים בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים, אבל אם היו עמו באותה הארץ הרי זה לא יגע בו אף על פי שהוא אבד.
כל המוכר פקדון על פי בית דין הרי זה מוכרו לאחרים ואינו מוכר לעצמו מפני החשד, והדמים יהיו מונחים אצלו ויש לו להשתמש בהן, לפיכך הרי הוא עליהן שומר שכר אף על פי שעדיין לא נשתמש בהן...
אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות, קיבל מן האשה יחזיר לאשה, מתה יחזיר לבעלה, קיבל מן העבד יחזיר לעבד, מת יחזיר לרבו. קיבל מן הקטן יקנה לו בו ספר תורה או דקל שיאכל בהן פירותיו...
הפקדון והאבידה לא ניתנו ליתבע אלא במקומם, כיצד הפקיד אצלו בירושלים אינו יכול לתבעו בנוב, ואם החזיר לו בנוב מקבלו ממנו...
המפקיד אצל חבירו והלך בעל הפקדון למדינת הים, והרי השומר רצה לפרש מיבשה לים או לצאת בשיירא, יש מי שהורה שאם בא השומר והביא הפקדון לבית דין נפטר מאחריות שמירתו, ודברים של טעם הם, שאין אוסרין זה במדינה זו מפני פקדון של זה שהלך, ואי אפשר לו להוליכו עמו שמא יארע לו אונס ויהיה חייב באחריותו, ובית דין מפקידין אותו ביד נאמן אצלם משום השב אבידה לבעלים. (שם פרק ז א והלאה, וראה שם עוד)