פריה ורביה

(ראה גם: אב-בן, בנים, בת)

 

ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ. (בראשית א כח)

זהר:

המצוה החמישית כתוב, ישרצו המים שרץ נפש חיה, במקרא הזה יש שלש מצות, אחת, לעסוק בתורה, אחת, לעסוק בפריה ורביה, ואחת, למול לשמונה ימים ולהעביר משם את הערלה...

המצוה הששית היא לעסוק בפריה ורביה, כי כל מי שעוסק בפריה ורביה גורם לאותו הנהר (יסוד דז"א) שיהיה נובע תמיד, ומימיו לא יחדלו, והים (שהוא המלכות) מתמלא מכל הצדדים, ונשמות חדשות מתחדשות ויוצאות מאותו האילן וצבאות רבים מתרבים למעלה עם אותן הנשמות (כדי לשומרן), זה שאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה, זהו אות ברית קודש, הנהר הנמשך ויוצא והמים שלו מתרבים ורחשים רחש, ורבוי נשמות לחיה ההיא... (הקדמה רטו וריח, ועיין שם עוד)

ומי שנמנע מפריה ורביה מקטין כביכול את הצורה הכוללת כל הצורות, (שהיא צורת האדם), וגורם לאותו הנהר (ליסוד דז"א) שמימיו אינם נמשכים, ופוגם ברית הקדוש בכל הצדדים, ועליו כתוב, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, בי ודאי, וזהו אמור לגוף ונשמתו אינה נכנסת למסך כלל, (דהיינו למחיצתו של הקב"ה), וגורש מהעולם ההוא. (שם רכב, ועיין שם עוד)

תא חזי, בתחלה כשהיה מוטל בעולם הזה נקרא לוט, לעולם הבא יבטל מן העולם, אבל לא כולו, ונקרא לבן, לא מנוול כבראשונה, אלא כמאן דסחי מנוולו, לבן למאי אצטריך, א"ר שמעון למעבד פריה ורביה אצטריך, דאמר ר"ש אם אין יצר הרע נמצא, פריה ורביה אינו מצוי. (חיי קפא)

א"ר אחא בר יעקב, תא חזי, מה כתיב, ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא, אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה, מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם, ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה, מה כתיב ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו, כיון שמתעורר יצר הרע נמצא פריה ורביה.

א"ר יוסי אם כן מה ההפרש בין עולם הזה לאותו הזמן, אם גם אז יהיה היצר הרע, ועוד הרי המקרא אומר, ויעתר לו ה' ותהר, שפירושו שהקב"ה בעצמו עושה זאת, ומעורר באותו הזמן את היצר הרע, שהוא תמוה. אמר ר' אחא כך הוא, שהקב"ה מעורר היצר הרע לאותו הענין כפי שצריך אל הזווג בלבד, אבל לא לכל שעה, שיהיה תמיד עם האדם כמו עתה שהוא נמצא תמיד עם האדם ובני אדם חוטאים על ידו, אלא שיתעורר רק אל הזווג בלבד, והתעוררות ההיא של היצר הרע לשעת הזווג יהיה התעוררות של הקב"ה, שהקב"ה יעורר אותו כנ"ל, וזהו שכתוב והסירותי את לב האבן ונתתי לכם לב בשר, מהו לב בשר, אמר ר' יהודה לב להוציא בשר, ולא לדבר אחר, דהיינו ללידת בנים בלבד, ועל זה נאמר, ונתתי לכם, הרי שהקב"ה בעצמו יעורר את יצר הרע לשעת זווג. (תולדות נה)

כי משום זה עושה הקב"ה זווגים ומטיל נשמות בעולם, והזווג נמצא למעלה ולמטה, ומקור הכל הוא ברוך, ועל כן עשה הקב"ה את האדם כדי שישתדל בדרכיו ולא יפסיק מקורו ומעיינו לעולם, (אלא שיוליד בנים).

וכל מי שפסק מקורו (שלא הוליד בנים), כשנפטר מעולם הזה, לא יכנס אדם ההוא במחיצתו של הקב"ה ואינו נוטל חלק באותו העולם, תא חזי, כתוב לא תוהו בראה לשבת יצרה, משום זה עשה את האדם (כעין של מעלה) כראוי, כמו שאמרנו, כי הקב"ה עושה חסד עם העולם.

תא חזי, כתוב ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה, הוא סוד שהנשמה באה כבתחילה (בגוף) כדי להתתקן,

תא חזי, גוף ההוא מה כתוב בו, וה' חפץ דכאו החלי, אם תשים וגו', וה' חפץ דכאו מקרא זה יש להסתכל בו, למה חפץ (ה' כך, ומשיב), כדי שיטהר... אלא המלה סובבת על הנשמה, (ופירושו), אם הנשמה רוצה להתתקן כראוי, יראה זרע, משום שהנשמה הולכת ומשוטטת, (שאין לה מקום מנוחה), והיא עתידה להכנס באותו זרע שהאדם עסק בה, במצוה פריה ורביה, אז יאריך ימים, וחפץ ה' זה התורה, בידו יצלח, אבל אם לא זכה לבנים אין התורה מסייעתו, כמ"ש לפנינו.

תא חזי, אף על פי שאדם עסק בתורה יום ולילה, ומקורו ומעינו עומד בו בחנם, (דהיינו שאינו מוליד בנים), אין לו מקום להכנס למחיצתו של הקב"ה, והרי למדנו, שבאר המים, אם המקור והמעיין לא נכנס בו, אינה באר, כי הבאר והמקור אחד הוא, וסוד אחד הוא ובארנוהו, (ומי שאין לו בנים דומה שהמקור שבו לא נכנס בו, כלומר שאינו פועל בו). (וישב קס, וראה עוד ערך בנים)

ועל כן כתוב, בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, אפילו בימי הזקנה (המכונים ערב), שהאדם זקן, מה כתוב, אל תנח ידך, לא ינוח מלהוליד בעולם הזה, מה הטעם, הוא משום כי אינך יודע איזה יכשר, הזה או זה, לפני האלקים, שיגינו עליו בעולם האמת.

ועל כן כתוב, הנה נחלת ה' בנים, זהו צרור החיים של הנשמה, (בסוד הכתוב והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים, שהיא בחינת עולם הבא, ולזה קורא הכתוב נחלה, מי מזכה להביא את האדם בנחלת ה' הזו, בנים, הבנים מזכים אותו לנחלת ה', ועל כן, אשרי האדם שזכה לבנים שילמד אותם דרכי התורה כמו שלמדנו. (שם קפז)

שכל מי שאינו משתדל להוליד בנים בעולם הזה, אינו מתקיים בעולם הבא ואין לו חלק בעולם ההוא, ונגרשת נשמתו בעולם, ואינה מוצאת מנוחה בשום מקום שבעולם, והוא העונש שכתוב בתורה ערירים ימותו, ומתרגם, בלא ולד, משום מי שהוא בלי ולד כשהולך בעולם ההוא הוא מת שם, ונמצא מת בעולם הזה ובעולם הבא, ועל כן כתוב כי מת אתה ולא תחיה. 

ולא עוד אלא השכינה אינה שורה עליו כלל, אז כתוב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, למדנו ששם מחשבותיו וכוון פניו לקחת אשה, כדי שתשרה עליו השכינה, שהיא סוד קיר, (כי השכינה מכונה קיר). (ויחי שפח)

ומשום זה ברא אותו זכר ונקבה, שיהיה שלם, ומתי נקרא האדם שלם כעין של מעלה, הוא בשעה שמתחבר עם בת זוגו באחדות בשמחה וברצון, ויצאו ממנו ומאשתו בן ובת, ואז הוא אדם שלם כעין של מעלה, והוא משלים למטה כעין השם הקדוש העליון, (כי י"ה ה"ס או"א ו"ה ה"ס בן ובת), ואז נקרא שם הקדוש העליון עליו.

ואדם שאינו רוצה להשלים השם הקדוש למטה, (דהיינו להוליד בן ובת כנ"ל בסמוך), טוב לו שלא נברא, שהרי אין לו חלק כלל בשם הקדוש, וכשהנשמה יוצאת ממנו אינה מתאחדת בו כלל, (בהשם הקדוש), כי מיעט דמות של אדונו, (שאינו מעמיד צורתו אחריו, שהוא צלם אלקים), עד שמתקשרת ומתתקנת לגמרי...

מכאן ולהלאה וכל זר לא יאכל קדש, מי הוא זר, הוא שלא הקים השם הקדוש מלמטה, (דהיינו שלא הוליד בן ובת), ואין לו בו חלק, לא יאכל קדש, אין לו חלק מתענוג העליון, שיש בו בחינת אכילה, שכתוב, אכלו רעים, שהוא אכילה שלמעלה, שהיא תענוגו של הקב"ה, ועונג הזה שורה במקום ששורה (העונג) כשריח הקרבן היה עולה. (ויקרא צד)

אמר לו (הקב"ה), הרי קיים משה פריה ורביה, עתה אני רוצה שישא את השכינה, ובשבילו תרד השכינה לדור עמו, זה שאמר עלית למרום שבית שבי, מהו שבי, הוא השכינה שנשאת עמך... (נשא קצה)

פתח ההוא ינוקא ואמר, ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו', וכתוב, ויאמר להם אלקים פרו ורבו. וכי אם לא היה בא נחש על חוה לא היו תולדות בעולם, או אם לא היו חוטאים ישראל במעשה העגל לא היו עושים תולדות, (והרי מקרא נאמר ויאמר להם אלקים פרו ורבו וגו'). אלא ודאי אפילו אם לא היה בא נחש על חוה ודאי היה אדם עושה תולדות מיד, כי גזרה נגזרה מיד שנברא, שכתוב פרו ורבו ומלאו את הארץ, (אלא) שאלו תולדות היו כולם בנקיון בלי זוהמא כלל, אף כך ארץ הקדושה, שראינו נכנס בה רשות אחרת, יש בה מוץ ותבן שאינם מסטרא אחרא, ובחוץ לארץ, מוץ ותבן ההוא הוא של סטרא אחרא, ההולכת אחר הקדושה כקוף אחר בני אדם... (בלק פב, ועיין שם עוד)

רבי יוסי פתח, אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם וגו', במתעסק בפריה ורביה הכתוב מדבר, מאי לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער. אלא בזמן שהאדם יוצא מן העולם הזה ונפשו באה ליכנס במקום הראוי לה, כמה מלאכי חבלה עומדים מצד זה ומצד זה, וכמה מלאכי שלום עומדים מצד זה ומצד זה, זכה מקדימים לו מלאכי שלום, ואומרים לו שלום בואך, לא זכה, מלאכי חבלה מקדימים לו, ואומרים אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו.

ומאן איהו מי שלא נתעסק להניח בן בעולם הזה, שכל המניח בן בעולם הזה ומלמדו תורה ומעשים טובים, אין מלאכי חבלה וגיהנם שולטין בו, הדא הוא דכתיב לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, אלו מלאכי חבלה שאינם יכולים לשלוט עליו.

שלא יאמר אדם הרי תורתי ומעשים טובים מגינים עלי, ולא אתעסק בפריה ורביה, אלא אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אינו נכנס במחיצתו של הקב"ה ואין לו חלק לעולם הבא.

כגון חד מחברנא דאפקוה מתליסר תרעין דההוא עלמא, דאלמלא קליה דרבי יודא חסידא אטריד מתרין עלמין, שהרי אין לך אדם בעל תורה ומעשים טובים כחזקיה מלך יהודה ע"ה, וכתיב ביה כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה, כי מת אתה בעולם הזה, ולא תחיה בעולם הבא.

רבי יוחנן הוה דרש, בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך וגו', צריך להתעסק בעולם הזה בפריה ורביה, בבחרותו ובזקנותו, דלא ישתביק מיניה, אף על פי דאיהו סבא לא יסלק גרמיה, מאי טעמא כי לא תדע איזה יכשר הזה או זה. (זהר חדש רות תרסו)

והנה שבע ארצות למטה, ואלו הן, ארץ אדמה ארקא גיא נשיה ציה תבל. תבל היא המדור שלנו. ולמה (הורידו) גופים אלו בנשיה, הוא משום שהם שכחו מצות אדונם ולא עסקו בפריה ורביה, ולא נתנו התפשטות לברית הקדש בעולם. לכן יהיו נשכחים בנשיה לדורי דורות, ולעולם אין קבר בחנם ואין ציון בחנם...

הנפשות משום שלא נבנו בבנים בעולם הזה, נדחות מכמה שערים והולכות ומשוטטות בעולם הזה עד שימצאו להן גואל, (דהיינו) יבם שמייבם אשתו, ונפש המת מתגלגלת בבן הנולד מהם), ואלו הנפשות (נקראות) שכנות, זה שאמר ותקראנה לו השכנות שם וגו', ואותו הגוף (הבא מן היבום) נבנה להתקיים בתבל ארצו. (שם תרעו)

תלמוד בבלי:

...שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מאי כי מת אתה ולא תחיה, מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. אמר ליה מאי כולי האי, אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה. א"ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. א"ל בהדי כבשי (סודות) דרחמנא למה לך, מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד. אמר ליה השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו. א"ל כבר נגזרה עליך גזירה. א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים... (ברכות י א, וראה שם עוד)

מרגלא בפומיה דרב, לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן... (שם יז א)

אמר רב חייא בר אשי אמר רב הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעים, ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם. (שם מ א)

אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו, נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה... (שבת לא א)

פוריה (מטה), שפרין ורבין עליה. (שם עז ב)

והתניא גודגדניות מרובי בנים יאכלו, חשוכי בנים לא יאכלו, ואם הוקשו לזרע אף מרובי בנים לא יאכלו... (שם כח א)

דאמר ר' אבא בר פפא לא נענש יהושע אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה... דכל זמן שארון ושכינה שרוין שלא במקומן אסורין בתשמיש המטה. (שם סג ב)

...והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה... (פסחים פח ב)

אין נושאין נשים במועד... רבי יצחק נפחא אמר מפני ביטול פריה ורביה, (דאי שרי נשואין ביום טוב, אין אדם נושא אשה כל השנה אלא ממתין). (מועד קטן ח ב)

תנו רבנן ששה דברים נאמרו בשדים... ושלשה כבני אדם, אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם... (חגיגה טז א)

כהן הדיוט לא ישא אילונית, אלא אם כן יש לו אשה ובנים... א"ל ריש גלותא לרב הונא מאי טעמא משום פריה ורביה, כהנים הוא דמפקדי וישראל לא מפקדי, אמר ליה משום דקא בעי למיתני סיפא, רבי יהודה אומר אף על פי שיש לו אשה ויש לו בנים לא ישא אילונית, שהיא זונה האמורה בתורה, דאזונה כהנים הוא דמפקדי וישראל לא מפקדי. אמר רב הונא מאי טעמא דר' יהודה, דכתיב אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו, כל ביאה שאין בה פירצה אינה אלא בעילת זנות... (יבמות סא א)

לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים, בית שמאי אומרים שני זכרים, ובית הלל אומרים זכר ונקבה, שנאמר זכר ונקבה בראם. הא יש לו בנים מפריה ורביה בטיל מאשה לא בטיל, מסייעא ליה לרב נחמן אמר שמואל דאמר אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה, שנאמר לא טוב היות האדם לבדו... בית שמאי אומרים שני זכרים, מאי טעמייהו דבית שמאי, ילפינן ממשה, דכתיב בני משה גרשום ואליעזר, ובית הלל ילפינן מברייתו של עולם... (שם סא ב)

איתמר היו לו בנים ומתו, רב הונא אמר קיים פריה ורביה רבי יוחנן אמר לא קיים. רב הונא אמר קיים, משום דרב אסי, דאמר רב אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שגוף, שנאמר כי רוח מלפני יעטוף וגו', ורבי יוחנן אמר לא קיים פריה ורביה, לשבת יצרה בעינן והא ליכא. מיתיבי בני בנים הרי הן כבנים, כי תניא ההיא להשלים, (כגון שלא היה לזקן אלא בן אחד, ונשא הבן אשה והוליד בת פטור הזקן)... (שם סב א, וראה שם עוד)

תניא רבי אליעזר אומר, כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו. ר' יעקב אומר כאילו ממעט הדמות, שנאמר כי בצלם אלקים עשה את האדם וכתיב בתריה ואתם פרו וגו', בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים, אמר להן בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים. תנו רבנן, ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה ורביה, לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל. אבא חנן אמר משום רבי אליעזר חייב מיתה, שנאמר ובנים לא היו להם, הא היו להם בנים לא מתו. אחרים אומרים גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך, בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה, אין זרעך אחריך על מי שורה, על העצים ועל האבנים. (שם סג ב)

האיש מצוה על פריה ורביה אבל לא האשה, רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו. מנא הני מילי, אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון אמר קרא ומלאו את הארץ וכבשוה, איש דרכו לכבש, ואין אשה דרכה לכבש, אדרבה וכבשוה תרתי משמע, אמר רב נחמן בר יצחק וכבשה כתיב. רב יוסף אמר מהכא אני א-ל ש-די פרה ורבה, ולא קאמר פרו ורבו... ההיא דאתאי לקמיה דרב נחמן, אמר לה לא מיפקדת, אמרה לי לא בעיא הך אתתא חוטרא לידה ומרא לקבורה (מקל לתמיכה ואת לקבורה, בן שיעסק בזה), אמר כי הא ודאי כפינן... יהודית דביתהו דר' חייא הוה לה צער לידה. שנאי מנא (החליפה בגדיה) ואתיא לקמיה דר' חייא, אמרה אתתא מפקדא אפריה ורביה, אמר לה לא, אזלא שתיא סמא דעקרתא, לסוף איגלאי מילתא, אמר לה איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתא, דאמר מר יהודה וחזקיה אחי, פזי וטוי אחוותא... (שם סה ב, וראה שם עוד)

...יבטל, והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה, אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו. (גיטין מא ב)

...דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא, כלומר פרו ורבו כתרנגולים. (שם נז א)

...צריכי, דאי כתב רחמנא מורא ולא כתב פריה ורביה, הוה אמינא וכבשוה אמר רחמנא, איש שדרכו לכבוש אין, אשה דאין דרכה לכבש לא, ואי כתב פריה ורביה ולא כתב מורא הוה אמינא איש דסיפק בידו לעשות אין, אשה דאין סיפק בידה לעשות לא, וכיון דאין סיפק בידה לעשות לא תתחייב כלל, צריכא. (קידושין לה א)

תניא אמר רבי כמה פריה ורביה ביטלה רשעה זו מישראל. (בבא מציעא פד ב)

והרי פריה ורביה שנאמרה לבני נח, דכתיב ואתם פרו ורבו, ונשנית בסיני, לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, לישראל נאמרה ולא לבני נח, ההוא לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו הוא דאתא, (שנאסר להם ג' ימים קודם מתן תורה). (סנהדרין נט ב)

למימרא דאי לא חטאו לא הוו מולדו, והכתיב ואתם פרו ורבו, עד סיני, בסיני נמי כתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, לשמחת עונה. (ע"ז ה א)

רבי ירמיה בר אבא אמר גפן אלו ישראל, וכן הוא אומר גפן ממצרים תסיע... והיא כפורחת עלתה נצה הגיע זמנן של ישראל לפרות ולרבות... (חולין צב א)

...רבי יהודה הנשיא אומר אם ברך תברכני בפריה ורביה, והרבית את גבולי בבנים ובבנות... אם אתה עושה כן מוטב, ואם לאו הריני הולך בנסיסי לשאול, ויבא לו אלקים את אשר שאל. (תמורה טז א)

...רבא אמר טעמא דשמאי משום בטול פריה ורביה, (דכיון דחיישינן לדם בבית החיצון לבו נוקפו ופורש מן האשה)... (נדה ג ב)

תלמוד ירושלמי:

אמר רבי אבין חיבב הקב"ה פרייה ורביה יותר מבית המקדש, מאי טעמא, חדש יהיו בלבנון ושנים חדשים בביתו. (כתובות לז א)

מדרש רבה:

רבי יהושע בר נחמיה בשם ר' חנינא בר יצחק ורבנן בשם ר"א אמרי, ברא בו ארבע בריות מלמעלה וארבעה מלמטן, אוכל ושותה כבהמה, פרה ורבה כבהמה... (בראשית ח יא)

פרת שפרה ורבה עד שעוברין אותו בספינות, פרת שמימיו פרין ורבין, פרת שמפרה והולך עד שכלה במגריפה... (שם טז ו)

רבי יהודה בר סימון ורבי חנין בשם רב שמואל בר רבי יצחק אמר, נח כשנכנס לתיבה נאסר לו פריה ורביה, הדא הוא דכתיב ובאת אל התיבה אתה ובניך לעצמך ואשתך ונשי בניך לעצמן, כיון שיצא התיר, הדא הוא דכתיב צא מן התיבה אתה ואשתך... (שם לא יז)

...צא מן התיבה, ולא קבל עליו לצאת, אמר אצא ואהא פרה ורבה למארה, עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם. (שם לד ה)

אמר ר' ברכיה אתנך ואשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך, משאני עושה אותך בריה חדשה את פרה ורבה. (שם לט יד)

...אמר ר' חייא לפי שהדרך מגרמת לשלשה דברים מעעטת פריה ורביה... ואעשך לגוי גדול. (שם שם טו)

הנה מטתו זה בית המקדש, כשם שהמטה אינה אלא לפריה ורביה, כך כל מה שהיה בבית המקדש היה פרה ורבה, שנאמר (מ"א ח') ויאריכו הבדים, ואומר (דה"ב ג') והזהב זהב פרוים, מהו פרוים, שהיה עושה פירות. ואומר (שם א' ז') בית יער הלבנון, למה נקרא בית המקדש יער הלבנון, לומר לך מה יער עושה פירות אף בית המקדש הצורות שהיו בקירותיו של זהב, שהיו מצויירין שם כל מיני אילנות היו עושים פירות. (במדבר יא ט)

א"ר יהודה מרים ויוכבד הן הן היו חיותיהם של ישראל, דכתיב (שמות א') שם האחת שפרה ושם השנית פועה, שפרה זו יוכבד שהיתה משפרת את הילדים, דבר אחר שפרה ורבה, דבר אחר שפרו ורבו ישראל על ידיה. (קהלת ז ג)

מדרש תנחומא:

...והאיש מצוה על פריה ורביה יותר מן האשה, תדע שהרי דחק אברהם להשיא אשה ליצחק בנו... וכן יצחק אמר ליעקב קום לך פדנה ארם וגו' (בראשית כ"ח) לישא אשה ההוגנת לו. (נח יב)

אבות דרבי נתן:

ר' יהושע אומר שא אשה בילדותך ושא אשה בזקנותך הוליד בנים בילדותך והוליד בנים בזקנותך, אל תאמר איני נושא אשה אלא שא אשה והוליד בנים ובנות והרבה פריה ורביה בעולם, כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים, שנאמר בבקר זרע את זרעך. (ג ז)

פרקי דרבי אליעזר:

ר' מאיר אומר אלו שנבראו מן הארץ פרים ורבים בארץ, ואלו ששרצו מן המים פרים ורבים במים, חוץ מכל מין עוף כנף שברייתו מן המים ופרה ורבה בארץ, ואלו ששרצו מן המים פרים ורבים בבצים, ואלו שנבראו מן הארץ פרים ורבים בולד. (פרק ט)

אמר הקב"ה אני יחיד בעולמי וזה יחיד בעולמו, אני אין פריה ורביה לפני וזה אין פריה ורביה לפניו, לאחר כן יאמרו הבריות הואיל ואין לפניו פריה ורביה הוא שבראנו, (בראשית ב') לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. (פרק יב)

תנא דבי אליהו זוטא:

וכמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים, כמו כן יגאלו לעתיד בזכות שהן פרים ורבים, ומנין לך, תדע לך שהוא כן, שאין ישראל נגאלין אלא אם כן הם פרים ורבים ויהיו מלא כל העולם, שנאמר (ישעיה נ"ד) כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו. (פרק יד)

ועוד אמר ר"א בן פרטא אם לקתה החמה בחצי החודש אז הדגים פרים ורבים בים והפירות מתחדשים באילנות... (פרק טז)

ילקוט שמעוני:

נסתכל נח שהן מכעיסין להקב"ה, אמר מה לי להזקק לפריה ורביה, לפיכך לא הוליד עד ת"ק שנה, ואחר כך אמר ימות האיש ההוא בלא בנים, והקב"ה אמר פרו ורבו, מיד נזקק לפריה ורביה. (בראשית פרק ה, מג)

לכל הרגשה והרגשה נתן הקב"ה תורה מה לעשות ומה לא לעשות, ללב ולא תתורו אחרי לבבכם... ומה לעשות, מלמד ללב ושמתם את דברים אלה על לבבכם... לערוה ואתם פרו ורבו, ואומר קחו נשים והולידו בנים. (שופטים פרק ג, מב)

א"ר לוי המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות, והם אומרים אלו לאלו אתם בריותיו של הקב"ה ואנו שלוחיו, קבלו אותנו, מיד הם מקבלים אותם, הדא הוא דכתיב, תפתח ארץ כנקבה הזאת שהיא פותחת לזכר, יפרו ישע, שהם פרים ורבים וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו לתקונו של עולם ולישובו. (ישעיה פרק מה, תסב)

לאמר לאסורים צאו, זה נח ובניו שהיו אסורים בתשמיש המטה, וכן עשה יוסף כשראה רעבון עתידין לבא נזקק לפריה ורביה, שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב. (שם פרק מט, תסח)

ילקוט ראובני:

פרו ורבו ומלאו, נתעוררו חז"ל בענין ואמרו, בית הלל אומרים לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו זכר ונקבה, ובית שמאי אומרים ב' זכרים, ופליגי תנאי, איכא דאמרי דבית הלל אמרו זכר ונקבה, ואיכא דאמרי דבית שמאי אמרו זכר ונקבה, והלכה כבית הלל דלא יצא מפריה ורביה עד שיעשה זכר ונקבה. א"ל רבי, אברהם אבינו, יצחק אבינו, ומשה וגם הצדיקים מה יהיה שנחסר מהם מצות פריה ורביה דלא ילדו בת, ואם הבת היא קללה בברייתו של עולם, ובמקום שפחה שלחה הקב"ה, כענין שארז"ל אוי למי שיש לו בנות ואשרי למי שיש לו זכרים... א"ל בני, שת משה אברהם חנוך נח באו משמיטה שעברה ואין להם ראוי נקבה, כי זו השמיטה נקבה, ואם לא יצטרף הזכר עם הנקבה לא נתקיים העולם, וזה שאמרו שם מלא על כל העולם, בענין ויעש ה' אלקים, אבל אלו שבאו מזאת השמיטה צריכין לעשות בעולם מלא זכר ונקבה... (בראשית ועיין שם עוד)

רש"י:

שתי נשים - כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין, כדי שתעקר, ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה... (בראשית ד יט)

ואתם פרו ורבו - לפי פשוטו הראשונה לברכה וכאן לצווי, ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים. (שם ט ז)

רמב"ן:

ויברך אותם אלקים - זו ברכה ממש, לפיכך כתוב בה ויאמר להם אלקים, אבל למעלה כתיב ויברך אותם אלקים לאמר, יפרש שהברכה היא המאמר שנתן בהם כח התולדה לא דבור אחד שיהיו בו מבורכים. ומלאו את הארץ - ברכה שימלאו העולם לרובם... (בראשית א כח)

רד"ק:

פרו ורבו - פרו היא ההולדה ורבו ההגדלה, ואף על פי שהיא ברכה כבדגים, סמכו חז"ל (יבמות ס"ה), שהיא מצוה לבני אדם, ולענין המצוה אמרו חז"ל אינו מצוה אלא האיש, שנאמר וכבשוה חסר וא"ו... (שם)

משנה תורה:

האשה שהרשתה את בעלה אחר הנישואין שימנע עונתה הרי זה מותר, במה דברים אמורים בשהיו לו בנים שכבר קיים מצות פריה ורביה, אבל לא קיים חייב לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים, מפני שהיא מצות עשה של תורה, שנאמר פרו ורבו.

האיש מצוה על פריה ורביה אבל לא האשה, ואימתי האיש מתחייב במצוה זו, מבן שבע עשרה, וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה, ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכל שכן בתלמוד תורה.

מי שחשקה נפשו בתורה תמיד ושונה בה כבן עזאי ודבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון, והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו, אבל אם היה יצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה, ואפילו היו לו בנים, שמא יבא לידי הרהור.

כמה בנים יהיו לאיש ותתקיים מצוה זו בידו, זכר ונקבה, שנאמר זכר ונקבה בראם. היה הבן סריס או שהיתה הבת אילונית לא קיים מצוה זו.

נולדו לו ומתו והניחו בנים הרי זה קיים מצות פריה ורביה. בני בנים הרי הם כבנים, במה דברים אמורים זכר ונקבה, והיו באים מזכר ונקבה, אף על פי שהזכר בן בתו והנקבה בת בנו הואיל והם משני בניו הן באים הרי קיים מצות פריה ורביה. אבל אם היו לו בן ובת ומתו, והניח אחד מהן זכר ונקבה, עדיין לא קיים המצוה...

נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה הרי זה יוציא ויתן כתובה, או ישא אשה הראויה לילד. ואם לא רצה להוציא כופין אותו ומכין אותו בשוט עד שיוציא, ואם אמר איני בועלה והריני שוכן עמה בפני עדים כדי שלא אתיחד עמה, בין שאמרה היא בין שאמר הוא אין שומעין, אלא יוציא או ישא אשה הראויה לילד... (אישות טז א והלאה, וראה שם עוד)

אף על פי שקיים אדם מצות פריה ורביה הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם, וכן מצות חכמים היא שלא ישב אדם בלא אשה שלא יבא לידי הרהור, ולא תשב אשה בלא איש שלא תחשד. (שם שם טז)

ספר חסידים:

כמה הקפידה תורה על פריה ורביה, לפיכך אם בחור לקח בת שנים הרבה שקרובה לארבעים שנה שלא תתעבר, הטובים לא יהיו באותה עצה. (תצג)

יש שמאבד את עצמו מזה העולם ומן העולם הבא, כגון שאינו יכול לשמש ולהזקק עם אשתו כמה שנים ומכושף, וכן מי שהוא עם אשתו ולא ילדה לו ואינו נותן גט נאבד מן העולם הזה ומן העולם הבא. ואם היא מעכבת או הקרובים כולם חוטאים, וכן אמר ישעיהו לחזקיהו כי מת אתה ולא תחיה, כי מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא, שלא לקחת אשה. ואם אין לו ממון לא יכבידו לו על הכתובה. (תקיז)

לא יחשוב הצדיק כשהוא עני אם אבוא אל אשתי שמא תהר ממני ואנה אקח לפרנסה, זה ממחוסרי אמנה הוא כל מי שחושב כך, כי הקב"ה מזמין בדדי אשה חלב ליונק כשיוצא ממעי אמו, ואמרו במכילתא, מי שיש לו מה שיאכל היום ואומר מה אוכל למחר הרי זה ממחוסרי אמנה. (תקיט)

חזקוני:

פרו ורבו - יש מפרשים לאחר שסרחו ונקנסה עליהם מיתה נאמר להם פרו ורבו, לפי שהוצרכו לפריה ורביה, מדקאמר "ומלאו את הארץ", דאם קודם שסרחו נאמר היה לו לכתוב ומלאו את הגן, אלא על ידי שפריה ורביה דוגמת יצירה היא נכתבה כאן עם היצירה. (בראשית א כח)

רבינו בחיי:

ויברך אותם אלקים ויאמר להם - יש לפרש כי הברכה הזו היא בפני עצמה, וברכת פריה ורביה ברכה אחרת, והזכיר השי"ת עם כל אחת ואחת. ברכה ראשונה היא שברך הכח הממיר אשר בגוף האדם כדי שיהיה האדם חי לעולם בגוף ובנפש, ושיהיה מאכלו ומזונו מבורך ממלא החסרון החולף על גופו בכל יום עד שלא תגיע אליו לא חולשה ולא זקנה... ברכה שניה היא מצות פריה ורביה, והוא שאמר "ויאמר להם אלקים", והזכיר בו שם אלקים, כי בזה ישתתף אדם לאלקים, וכענין שכתוב (בראשית ד') "קניתי איש את ה'", ודרשו רז"ל ג' שותפין יש באדם, הקב"ה,ואביו ואמו. וטעם המצות הוא שתהיה ההולדה הכנה לקבל הנפש השכלית כדי להכיר בוראו ולעבוד עבודתו, שאם לא כן מותר האדם מן הבהמה אין... לא ככוונת הרשעים שהוא כדי ליישב העולם ולאכול ולשתות כבהמות, אלא שתהיה הכונה לשמו בלבד, לקבל הנפש השכלית ולהמשכת רוח הקדש, כענין הקרבנות הגופיים שהיתה הכונה להשראת שכינה ולהמשכת רוח הקדש. (שם)

מצות פריה ורביה נכלל גם כן במלת "אנכי", זהו שאמרו כל שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים ומבטל הדמות, רבי עקיבא אומר כאלו ממעט הדמות, אחרים אומרים גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך, שבזמן שזרעך אחריך שכינה שורה, אין זרעך אחריך על מי שורה... (כד הקמח שבועות מצות עשה)

הריקאנטי:

מדרש ר' נחוניא בן יוסי אומר מקום נתבצר לנפשותן של רשעים בגהינם, ומשם יוצאות ומשוטטות בעולם, ואין להם מנוחה, וחוזרות לגיהנם ובאות אחר כן ודוחות אותן משערי חיים, וחוזרות בעולם, ומאן אינון, אותם שהפגימו בריתם ולא נתעסקו בפריה ורביה עד שבא הקב"ה ובונה אותם ומשתיל ונוטע אותם. משל לאדם שנטע אילן ראה שלא הצליח, עקרו ושתלו במקום אחר, וכן פעמים רבות, שנאמר הן כל אלה יפעל א-ל פעמים ושלש עם גבר... מדרש רות, רבי רחומאי פתח גבור בארץ יהיה זרעו, זכאה הוא מאן דיזכה דיתבריך בבנין בהאי עלמא, מאן דלית ליה בנין איהו אזיל מיד ליד, דכתיב יד ליד לא ינקה רע, וסוד ה' ליראיו, דתנינן אמר רבי יוסי בר רבי יהודה מפני שנתמעט הדמות מנדין מקומו בעולם הבא (ראה ההמשך לעיל זהר חדש)... ומה לנו עוד ראיה, כי הנה החסיד רבי יוחנן שהיו לו בנים ומתו, ונתירא מעונש זה ואמר מה אנא לעלמא דאתי, ולא השיבו לו עד שהאיר הקב"ה עיני זקן אחד ואמר לו עליך רבי יוחנן שאתה זקן ועל רבי חזקיה שהיה עקר עליכם נאמר "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' ומחזיקים בבריתי", כלומר משתדלים לעשות פרי ואינן יכולין, עליהם נאמר "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו אשר לא יכרת". רוצה לומר כי נפשם הנקראת שם לא תכרת מן התמונה הכוללת כל התמונות, והתחנן החסיד, ואם הוא היה ירא מן העונש ההוא כל שכן שאר בני אדם... (וישב, ועיין שם עוד)

עקדה:

רע בעיני ה' - בן נח המבטל פריה ורביה חייב מיתה, שמוזהר עליה. כי לא לו יהיה הזרע - טעה לחשב שמצות פריה ורביה אינה חלה על היבום. (בראשית לח ז וט)

מנורת המאור:

בארבעה מקומות הזהירה תורה על מצות פריה ורביה בספר בראשית, ותנן ביבמות, בית הלל אומרים לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו זכר ונקבה, ואומרים התם היו לו בנים ומתו רב הונא אמר קיים פריה ורביה, ור' יוחנן אמר לא קיים, והלכתא כרבי יוחנן.

לפיכך ישתדל אדם בכל יכלתו לגדל את בניו כדי לקיים מצות פריה ורביה, ויותר על בן זכר, כדי לסלק ממנו עברה, כדגרסינן במסכת בתרא (קט"ז א'), אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל שאינו מניח בן זכר ליורשו הקב"ה מעלה עליו עברה... (נר ג כלל ב חלק א פרק א)

אברבנאל:

פרו ורבו - לאבן עזרא הוא נתינת הכח להולדה, לרמב"ן הוא ציווי, ולר"ן ברכה וגם ציווי. והנכון בעיני שאין פרו ורבו הברכה, שבעלי חיים מולידים יותר מבני אדם, וגם אין ורדו וגו' ממשלה ורדיה, כי האריה מושל בחיות ולא נאמרה בו ברכה, אלא הברכה באדם שיצליחו במעשיהם ויראו זרע, ואחר כך ציוה פרו ורבו (לקמן ט'), כי האדם בצלם אלקים, ותכליתו שישתדל להשיג השלמות האנושי ולא רק שמירת המין כבעלי חיים. ואולי יחשוב שראוי להתרחק מההולדה הבהמית ומזיקה לשכל, ועם זאת אמר "ורדו", ולא תהיה בכל זה כבהמות. ועוד פרו ורבו - שישתמשו במשגל רק לפריה, ומצד זה המצוה שכלית. (בראשית א כח)

מהר"ל:

ועוד יש לך להבין מחלוקת שלהם, כי האדם ראוי שיהיה בפועל, ועל דבר זה נברא כי האדם הוא הבריאה השלימה בתחתונים, ולכך יש לאדם לצאת אל הפועל להעמיד תולדות, ובזה יצא לפועל לגמרי, וכאשר אינו עוסק בפריה ורביה הרי הוא מחסר מן העולם מה שראוי שיהיה בעולם, ומאחר שכן ראוי שיהיה בעולם נחשב זה כאלו שופך דם אחר שנמצא, וכן זה שאמר כאלו ממעט הדמות, כי האדם נברא בצלם אלקים, ולפיכך נחשב מי שאינו עוסק בפריה ורביה ואינו מעמיד צלם אלקים כאלו ממעט צלם אלקים, כי צלם אלקים ראוי שיצא לפועל לגמרי בכל מה שאפשר, כי השי"ת הוא בפועל הגמור, ולכך צלמו גם כן ראוי שיהיה בפועל, ואם אינו עוסק בפריה ורביה הרי ממעט בדמות הזה מה שהוא ראוי שיהיה נמצא בפועל הגמור, ובכלל המעלה הזאת הוא שפיכות דמים, שהוא למטה מזה. אבל מי שאומר כאלו שופך דם הוא סובר, כי שפיכת דם הוא עצם האדם עצמו, ובכלל עצם האדם הוא ממעט את הדמות שהוא נמשך אל עצם האדם...

אבא חנן אמר משום ר' אליעזר חייב מיתה... שהרי גורם מיתה לעצמו שהוא עצמו נחשב כמת. ויש להבין דבר זה, כי הדבר שאינו פוסק נקרא חיים, כמו המעיין שיש לו מקור שאינו פוסק, ומפני כך האדם שהוא עוסק בפריה ורביה הוא חי, כי הוא דבק במקור שאינו פוסק שיש לו זרע, אבל מי שאינו עוסק בפריה ורביה יוצא מן המעיין החיים שאין לו זרע, ובשביל זה חייב מיתה.

ועוד יש לך להבין כי מי שהוא עוסק בפריה ורביה נחשב שהוא כללי, כי פריה ורביה מעמיד הכלל, והכללי הוא בחיים, שהרי הכללים הם עומדים קיימים בלא שינוי, וזה שאינו עוסק בפריה ורביה חייב מיתה, שהוא יוצא מן הכללי אשר הוא קיים לעולם.

אחרים אומרים גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שאין שהכינה שורה רק על דבר שהוא נצחי, לא על דבר שיש לו בטול, כמו האדם שאינו עוסק בפריה ורביה... גם מן הטעם אשר התבאר למעלה, כי מי שעוסק בפריה ורביה יש לו כח כללי, ועל זה ראוי שתשרה שכינה לא על מי שאין לו כח כללי שאינו עוסק בפריה ורביה, והבן דברים האלו. (חידושי אגדות יבמות סב ב)

וכן עסקת בפריה ורביה (שואלים בשעת הדין), כמו שאמרנו שראוי שיהיה נוטה אחר הנבדל מן החמרי, ולכך יש לו לעסוק בפריה ורביה לפי שהנבדל אינו נחשב פרטי רק כללי, והוא אין צריך לו לעסוק בפריה ורביה, כי הוא בעצמו אינו נחשב פרטי, כי הפרטי הוא מצד הגשמי בלבד, אבל הנבדל הוא כללי, כמו שמבואר זה מעצמו, ומי שעוסק בפריה ורביה הרי הוא כמו כללי ואינו נחשב עוד פרטי, ולפיכך הוא מתדמה לנבדל שאין נחשב הנבדל פרטי. (נצח ישראל פרק כט)

של"ה:

בראשית יש בה מצות עשה אחת, והיא מצות פריה ורביה. טעם מצוה זו כדי שיהיה העולם מיושב, שהשי"ת חפץ בישובו, כדכתיב לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה, והיא מצוה גדולה שבסיבתה מתקיימות כל המצות בעולם, כי התורה נתנה לבני אדם ולא למלאכי השרת, על כן צריך להשאיר אחריו מי שיקיים תורה והמצות ויכיר שיש בורא משגיח ויכול, ולא ימחה מישראל דבר זה, וזהו כוונת רז"ל שמה שאמרו עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, רוצה לומר עיקר הכוונה שלצדיקים במה שמעמידים תולדות הוא להמציא ברואים שיקיימו המצות ויתעסקו במעשים טובים.

פנימיות הסוד, מצוה זו היא סוד מעשה בראשית. ואקדים תחלה בנאמר בה בפרק הבא על יבמתו, תני רבי אליעזר אומר כל שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים... הרי ג' דברים, א' כאלו שופך דמים, ב' ממעט הדמות, ג' גורם לשכינה שתסתלק מישראל, ולעיל מיניה איתה שם, אמר ר' אליעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם. דע כי דברי רבי אליעזר בסודם הוא כלל, וג' ענינים הנ"ל הם פרטיים הנמשכים מהכלל, על כן אבאר מקודם דברי ר"א. דע כמו שבא הרצון והחפץ הפשוט והעלה במחשבה הטהורה להמציא ולהאציל מאור הנעלם שהוא אי"ן סו"ף האצילות הקודש בגין לאשתמודע אלקותו ולהודות ולהעיד במציאות ובאחדות אדון יחיד שורש השרשים הוא נשמה באצילות, והאצילות לו כביכול כערך גוף לשבר האוזן, דהיינו גוף רוחני בתכלית הרוחניות, מה שאין הפה יכול לדבר והלב להרהר, והם נשמות לכל ההשתלשלות כשלהבת קשורה בגחלת מייחדים באחדות גמור שנשמת כל הנשמות שהוא א"ס, כן היה הרצון הפשוט לברא בריה אחת משוכללת וכלולה עשויה בצלם ובדמות ותבנית המשכן העליון המקודש, ועליו נאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", להיות יצירת האדם התחתון הנקרא עולם הוא לתבנית אדם הגדול, סוד האצילות האדם היושב על הכסא והדברים עתיקים.

וכמו שהכוונה והרצון והחפץ היה בהתפשטות האצילות בגין לאשתמודע אלקותו כדאיתא בזוהר, כן הכוונה באדם שיתפשט ויוליד בדמותו ובצלמו, והכל בשביל לאשתמודע אלקותו לעבוד ולשמור ולהבין ולהשכיל...

ממעט הדמות, סוד צלם ודמות כביכול מורה על מציאות השי"ת סוד אדם עליון היושב על כסא, ועל זה בא הרמז ומבשרי אחזה א-לוה.

גורם לשכינה וכו', הוא סוד רושם התורה, כי רוחניות התורה נשמות ישראל כדפירשנו, ועל ידי הנשמות יקיים ושכנתי בתוכם, ותהיה השכינה בישראל דהיינו לעתיד לימי הגאולה, ועל גילוי השכינה שלעתיד נאמר, "ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קיוינו לו" וגו', ודבר זה תלוי בענין רבוי השתלשלות הנשמות, ועל דרך שפירש האר"י ז"ל פסוק הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום נאם ה' בעתה אחישנה... והרב ז"ל פירש שרומז למה שאמרו רז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, הכוונה כי עתה בגלות לא יש נשמות חדשות על הרוב ורובא דרובא רק כולם מגולגלים, אבל כשיכלו אלו הנשמות ויבואו נשמות חדשות אז יהיה הגאולה והתחדשות אור הגנוז... הרי ענין גרם לשכינה מהפריה ורביה...

כאילו שופך דמים, לא מבעיא מי שאינו עוסק בפריה ורביה וזה גורם להוצאת זרע לבטלה, פשיטא שופך דמים ממש וחייב מיתה, אלא אפילו הוא סור מרע רק שאינו מזריע באשתו הכשרה ההגונה להוליד והזרע נעצר הוא כשופך דמים, כי האדם כביכול, דוגמת האדם העליון, אשר השפע לא נעצר, ואם מפני חטאינו לא בא השפע למדת מלכות לשם ישראל בסוד אשר זרעו בו על הארץ, וזרעו רוצה לומר זרע ו' שהיא תפארת, על הארץ שהיא מלכות, אז כביכול ותשחת הארץ, והשפע בא לחיצונים, ולא זו שממעט דמו"ת, אלא דמות מתהפך לד"ם מו"ת כי נכנס לתוך דמות מ' שהיא סימנא דמלאך מות, ונעשה דם מות, וזה הכל מאחר שנשפע הכח לחיצוניים... וכל זה כי יבש המעין והמקור, כי הזרע הוא במוח במקום המחשבה, והשחיתו שלא יצא לפועל, אבל מי שמוציאה לפועל להתפשט צלם ודמות העליון הוא מרבה הדמות, ובתנאי שכוונתו לשמים להוליד כדי לעבדו ית' ולעסוק בתורה, ואז כבוד שמים מתרבה, וכביכול הדמות מתרבה, ואז האדם מרכבה למעלה בסוד שם הגדול ידו"ד הכולל כל האצילות... (תורה שבכתב בראשית, ועיין שם עוד)

...מה שאין כן לאחר שחטא אדם נסתלק הצלם האמיתי ולא נשאר רק דמיון מהצלם בסוד הדמות כענין צל האדם, לפעמים בבואה ולפעמים בבואה דבבואה, והכל לפי מה שהוא... בענין פריה ורביה בזמן הזה עד ביאת משיח צדקינו לא שייך לומר מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו ממעט הצלם, כי צלם כבר ממועט, רק שייך לומר כאלו ממעט הדמות, ומביא ראיה מהפסוק כי בצלם אלקים עשה את האדם, היה די שיאמר כי בצלם אלקים עשהו, והיה קאי על אדם שהזכיר, שופך דם האדם, אלא האדם רוצה לומר האדם המיוחד, דהיינו אדם הראשון, ואמר כי בצלם אלקים עשה את האדם הראשון, וממילא מסתבר אף שנסתלק הצלם, מכל מקום יוצאי יריכיו יש בהם דמות קצת מהדמיון הצלם אשר גם כן בו קדושה. הכלל העולה, מצות פריה ורביה נצטוה לאדם וחזר הציויי לנח, כי כל אחד ענין בפני עצמו, פריה ורביה דאדם היא מרוח קדישא ולא מהתעוררות יצר, ופריה ורביה הנאמרת בנח היא מצד היצר אשר היא נוהגת עתה, ונאמר ברכה בשניהם, כי הצד שוה שבשניהם בזה להתלבש בברכה מבריכה העליונה, ומאד מאד צריך להתקדש בתשמיש להמשיך הברכה אף שאין המדריגות שוות, כי זה בסוד הצלם וזה בסוד הדמות כדפירשנו. ובא הציווי לנח ואתם פרו ורבו שרצו בארץ, כלומר תכינו עצמכם במאד מאד להתקדש לעורר הקדושה והברכה העליונה, כי עתה שיש ערוה דהיינו משנתלבשו בכתנות עור, אז פריה ורביה מצד הערוה, ואלו לא חטא אדם לא היתה ערוה רק תשמיש מצוה... (שם נח)

אור החיים:

ויברך אותם - טעם שהוצרך לברך שרץ המים, כי מה שציוה ה' למים שישרצו אינו אלא לפי שעה, ולקיום המין ציוה ה' שיפרו וירבו, ולהיות שכפי טבע הנבראים כח המוליד הוא יסוד האש, צא ולמד מחכמת הטבע ומדבריהם, אם כן הדגים אין להם מציאות כפי טבע הקבוע בנבראים, על כן ברכם שיוכלו להוליד ולא ימנעם קרירות המים, והוא אומרו מלאו את המים בימים, שלא יצטרכו לצאת מהם כדי לפרות. (בראשית א כב)

ויברך אותם - שלא יכרת המין האנושי, ויאמר להם - צוה לפרות, ושהגם שבירך אותם שיהיה המין האנושי קיים לא יתרשלו מפני זה מלפרות, וראיתי דעות נפסדות בנבראים מבני עמנו כשיש ג' או ד' אחים א' או ב' משתדלים בפריה ורביה ואומר די הוא זה לקיום המין, גם באדם אחד כשקיים מינו תבא לו הסברא שלא ישתדל עוד, ולזה אמר תחלת דבר ה' פרו ורבו, ולא עשה גבול למצוה. (שם שם כח)

רש"ר הירש:

פרו ורבו - כאן מצינו תיבת "לאמר" אצל אחד ממאמרי הבריאה, משמעותה כמשמעות כל שאר מאמרי הבריאה, גזרה ופקודה שהגשמתה בצדה. האלקים בירך את בעלי החיים האורגניים, הוה אומר הוא נתן להם את הכח לפרות ולרבות, ויחד עם הכח נתן בהם את היצר הממריץ אותם לכך, שכן אצל בעלי החיים האורגניים, שאין להם חופש בחירה, אין פער בין הכח לבין ההגשמה שבפועל, הכח שניתן להם מאת ה' ממריץ אותם גם להגשמה שבפועל, דבר ה' חוזר ומתגשם בהם תמיד, ברכת ה' חוזרת ואומרת בהם תמיד, פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ. פרו הוא הולדת הולדות, ורבו הדאגה לולדות שהיא תנאי להתרבות. (בראשית א כב)

ויברך אותם - וכאן מוסיף ויאמר להם אלקים, אצל בעלי החיים שאין להם חופש בחירה כלולה ההגשמה בעצם הברכה, הענקת הכח לפרות ולרבות גוררת אחריה את ההגשמה שבפועל, הולדת הוולדות והטפול בהם הם מעשים טבעיים גרידא, הם הולכים ונעשים על ידי דחף היצר, שמקורו בברכת ה', והם נעשים בהכרח של חוקיות טבעית ככל שאר ההתפתחויות של הגוף החי, ואילו אצל האדם הופרדה הברכה מההגשמה, הענקת הכח מניצולה למטרות ה', ההגשמה מוטלת על האדם כתפקיד, ועליו לקיימו תוך חירות הרצון. מעשהו הטבעי של בעל החי הופך אצל האדם למעשה חרות מוסרית. "פרו ורבו מלאו את הארץ וכבשוה" מגלמים את כל התפתחותו המוסרית-חפשית של האדם, פרו - הנישואין, רבו - המשפחה, מלאו את הארץ - החברה, וכבשוה - הרכוש. פרו הוא חיבור המינים כדי להוליד את פרי האדם, את הבנים, כי האדם עץ השדה, מיטב הכחות של האב והאם מתחברים כדי להוליד בר אנוש עצמאי. רבו היא המשפחה, אין די בהולדת ילדים כדי שמין האדם יתרבה, הטיפול בוולדות הוא תנאי להתרבות, גם ברבים מבעלי החי, והוא הכרח גמור במין האנושי, ולא רק מבחינה פיסית גרידא... לא הלידה, אלא הטיפול הוא הגורם האמתי של התרבות האדם. אולם, 'רבה' כולל למעלה מזה, חובת ההורים להתרבות בבניהם, הם יקומו בדמות בניהם, והבנים יהיו דומים להוריהם, לא רק מבחינה גופנית, אלא מבחינה רוחנית ומוסרית, על ההורים לשתול ולפתח בבניהם את מיטב כחותיהם הרוחניים והמוסריים, קיצורו של דבר, עליהם לעצב ולחנך את בניהם מבחינה רוחנית ומוסרית, רק אז יקומו ההורים בדמות בניהם ויקיימו את מצות רבו... (שם שם כח)

ר' צדוק:

ופריה ורביה היא מצות עשה, אבל מצד זוהמת הנחש אפילו חסיד שבחסידים מתכוין להנאת עצמו ומצד המשכת הזוהמא לכל הדורות דבעוון חוללתי ובחטא יחמתני, אבל בישראל אזלינן בתר המעשה שהוא מצוה, ונחשב בזה צדיק גמור, ומזה נמשך דעמך כולם צדיקים, וכל החטאים שנמשכו מצד הזוהמא הנמשך מצד כונת הנאה דלגרמיה אינן נוגעים להעצם והשורש... (חלק ה תקנת השבין עמוד קנח)