(ראה גם: חטא, סליחה, עון, תשובה)
יכול על כל טומאת מקדש וקדשיו יהיה שעיר זה מכפר, תלמוד לומר פשעיהם, אילו המרדים, וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי. (אחרי פרק ד)
...והאמר רבי שמעון בן לקיש רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו', פשעו לא נאמר אלא הפושעים, שפושעים והולכים לעולם, לא קשיא הא בפושעי ישראל הא בפושעי עובדי כוכבים, הכי נמי מסתברא, דאם כן קשיא דר"ל אדריש לקיש, דאמר ריש לקיש פושעי ישראל אין אור גיהנם שולטת בהן, קל וחומר ממזבח הזהב, מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב עמד כמה שנים ולא שלטה בו האור, פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון, שנאמר כפלח הרמון רקתך, ואמר ר"ש בן לקיש אל תיקרי רקתך אלא ריקתך, שאפילו ריקנין שבך מליאין מצות כרמון, על אחת כמה וכמה, אלא הא דכתיב עוברי בעמק הבכא, ההוא דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם, ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו, בר מישראל שבא על בת עובד כוכבים, דמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה. (עירובין יט א)
...מכאן אמרו מקבלים קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה, חוץ מן המומר, והמנסך יין, והמחלל שבתות בפרהסיא. (שם סט ב)
והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו... (יומא כג א)
וכך היה אומר אנא ה' עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי... תנו רבנן כיצד מתודה, עויתי פשעתי וחטאתי, וכן בשעיר המשתלח הוא אומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם, וכן במשה הוא אומר נושא עון ופשע וחטאה דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים עונות אלו הזדונות, וכן הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, פשעים אלו המרדים, וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי, ואומר אז תפשע לבנה בעת ההיא, לכל חטאתם אלו השגגות, וכן הוא אומר נפש כי תחטא בשגגה, ומאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות, אלא כך היה מתודה, חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אני וביתי, וכן בדוד הוא אומר חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו ומרדנו, אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות... (שם לה ב ולו ב)
אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך, הא עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול, איני והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיה יחיה, לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה... א"ר יהודה רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח, הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם, רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום... (שם פו ב)
פושעי ישראל בגופן מאי ניהו, אמר רב קרקפתא דלא מנח תפלין, פושעי אומות העולם בגופן אמר רב בעבירה. (ראש השנה יז א)
ואת פושעים נמנה, שנמנה עם מתי מדבר, והוא חטא רבים נשא, שכיפר על מעשה העגל, ולפושעים יפגיע שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה. (סוטה יד א)
הניחא למאן דאמר תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור... (בבא קמא נו א)
כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי, מאי דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות, ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות. (בבא מציעא לג ב)
כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם, מאי רשעים אמר רב יוסי גנבי... (סנהדרין קיג ב)
א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת, אביי אמר מהכא, ואגודתו על ארץ יסדה. (כריתות ו ב)
ר' ברכיה בשם ר' שמעון בר אמי אמר (תהלים ל"ב) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו. (בראשית כב יא)
ורבים השיב מעוון, שהשיב פושעים לתלמוד תורה, וכן הוא אומר מישרים אהבוך. (ויקרא ג ו)
כפשע - כפסעא חדא. (שמואל א כ ג)
פשעים אלו המרדים שאדם עושה להכעיס. (שמות לד ז)
כפשע - בפסיעה אחת נפטרתי מפניו והכה החנית בקיר. (שמואל א כ ג)
אם לא שלח ידו - ור' ישועה אמר כי פשע הוא שיצא מרשותו, כמו אז תפשע אדום מתחת יד יהודה. והנה על כל דבר פשע כולל הבא אחריו, וכל דבר שיצא מרשות הבעלים בין שנגנב בין שאבדה וכחש בה ולא הודה. (שמות כב ז)
בעונותיכם - עון הוא כופר במצות מצד ששכלו נפגע, ואינו יודע בין טוב לרע, ועל זה הבן ירחם האב. ובפשעיכם - פשע הוא שכופר בה' ומורד בו, ובאשה אם נשתגעה הוא מום ולא ירצה בה, אבל אם מרדה ותשוב יחזירנה. (ישעיה נ א)
פשעינו - מרד במצות בין אדם למקום. חטאינו - בין אדם לחברו, עונותינו - על ידי טעות השכל וכפירה שאנו עוד מחזיקים בהם. (שם נט יב)
ההבדל בין פשע ובין חטא ועון הוא, שפשע מציין המרד שפורק עול אדוניו ועושה בזדון ובשאט נפש, והוא גדול יותר מחטא ועון, ששניהם הם אנוסים קצת, החוטא מדוחק התאוה והיצר, והמעוות מצד הטעות ששכלו נפגע והוליכהו תועה ונבוך בכפירה במצוה או במצוה, אבל הפושע שכלו שלם ויודע שהיא עבירה, גם לא תאנסהו התאוה לפי שעה רק פורק עול והולך חפשי בשרירות לבו על דרך המרד, ולזה גם כן סדר הוידוי לפי ההלכה כחכמים, חטאתי עויתי פשעתי, מן הקל אל החמור... (הכרמל)