פתה

תלמוד בבלי:

פיתוי קטנה אונס נינהו. (יבמות לג ב)

תרגום יונתן: 

וכי יפתה - ארום ישרגג. (שמות כב טו)

תרגום אונקלוס:

וכי יפתה - וארי ישדל. (שם)

רש"י:

וכי יפתה - מדבר על לבה עד ששומעת לו, וכן תרגומו וארי ישדל. (שם)

רמב"ן:

וכי יפתה - ...אבל ענין הפיתוי הטיית רצון בשקר, וכן יפתה לבבכם, ויפת בסתר לבי, ולכן האנשים אשר אין דעתם שלימה להשכיל ויטעה לבם בדברים בתחלת ענינים יקראו פתאים, והמסית את הבתולה לשכב עמה יטה רצונה לחפצו בדברי שקר ונקרא מפתה, ואונקלוס חולק הלשון למחלוקת, אמר כאן ישדל, והוא לשון תחבולה ועסק אשר יעשה האדם עם אחר לעשות בו כרצונו, והיה השתדלותו בדברים או במעשה, כי כן אמר בויאבק איש עמו, וישתדל... אבל בפן יפתה לבבכם אמר בו דלמא יטעי... (שם)

רד"ק:

פתיתי - שיכשל בעוון ותגלה חרפתו, ולרס"ג פתיתי בארתי וגליתי. (יחזקאל יד ט)

הכתב והקבלה:

כי יסיתך - בהבדל בין פתה השיא הסית, המפתה מראה לאדם ההנאה אשר תבא לו בעשותו הדבר, והנפתה עושה הדבר בעבור הטוב אשר יקוה ממעשהו, המשיא מסיר היראה ממי שהיה נמנע מעשות הדבר מפני היראה, והמסית אומר כי טוב הדבר לעשותו לא להנאה הנמשכת ממנו, רק למען האמת והצדק... (דברים יג ז)

מלבי"ם:

ההבדל שבין פעל פתה ובין הסית השיא הוא, שהפתוי הוא על ידי דברים לבד, שמפתה את אחרים לעשות דבר מה מבלי שמראה לו תועלת וצורך הדבר או להסיר המורך מלבבו לעשותו, רק פתוי דברים בעלמא, וחברו נפתה לו כיונה פותה אין לב. (הכרמל)

רש"ר הירש:

...פתה משמעו לדבר על לב פתוח לקבל השפעה מן החוץ, מכאן "פתי", אדם שאפשר לדבר על לבו ולהשלות אותו בכזב. (בראשית ט כז)

חכמה ומוסר:

...ועל כל פנים נראה מזה כי יש כח באדם היותר גדול להתפתות מזולתו אפילו מנשים, וזה מה שרצתה התורה להודיע לבני אדם למען יעשו שמירות הרבה על זה. (חלק ב שיז)

רבינו ירוחם:

ויקחו את דינה מבית שכם - ובמדרש, ר' יודן אמר גוררין בה ויוצאין, שלא היתה רוצה לצאת משם. מי יוכל להתבונן עד כמה זרה עד כדי בחילה היה ביתו של שכם לבתו של יעקב אבינו ע"ה, ואיך זה יתכן כי אחרי שדבר על לבה תתפתה ותסכים להשאר, ולא זאת בלבד, אלא גם היו צריכים לגוררה משם. להתבונן מזה כמה מבהיל הוא הכח של פיתוי. כי באמת פליאה כללית לנו איך יתכנו כל החטאים אצל הראשונים ז"ל, כי אחרי ההתבוננות רואים ברור שחטאיהם לא היו כלל לפי מצבם, ובאמת פליאה זו היא גם עלינו אנו, הלא גם אצלנו, חטאינו סוף סוף אינם לפי מצבינו... הנה מתגלה לנו בזה כח גדול ונפלא, שיש כח כזה, כח של פיתוי שהלב מתפתה, והוא אומרו "וידבר על לב הנערה", וכיון שהוא כח בלב, הנהו ודאי בלתי סוף ותכלית, עד כי אין שום עצה ותחבולה להנצל ממנו...

הוא אשר אמר שלמה בחכמתו מזהיר וחוזר ומזהיר פעמים רבות להזהר מכל מיני פיתוים רבים. מתחיל ואומר (משלי ב' ט"ז) "להצילך מאשה זרה", ועיין שם ברש"י דלאו דוקא מאשה זרה, אלא הכוונה היא על המינות שהיא פריקות עול של כל המצות... והעצה היא רק "הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה"...

וזהו הענין אשר אמרו ז"ל על פסוק "ויאמר אברם וגו' הרימותי ידי אל ה'", מכאן שהצדיקים משביעים את יצרם, אברהם אבינו ודאי בז לממון, ודאי היה שונא בצע בתכלית, ומה כאן כל הפחד עד כדי להשביע את יצרו? אלא בידעו זה הסוד הגדול של ענין הפיתוי, עד כי אף כל ה"אברהם אבינו" לא יכול לו, ואין עצה אחרת נגדו כי אם בהשתמטות מדרכיו כדי לא לפגוש בו, והשביע ליצרו כי ענין השבועה גם כן אופן כזה איך לסור ממנו ולא לפגוש אותו... (דעת תורה בראשית עמוד ריא, וראה שם משל)