צדקה

(ראה גם: מתנות עניים)

 

והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. (בראשית טו ו)

כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. (שם יח יט)

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. (ויקרא כה לה)

וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צונו. (דברים ו כה)

כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלקיך נותן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון. כי פתוח תפתח את ידך לו, והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו... נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך. כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך. (שם טו ז)

ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקב חור בדלתו, ויתן אותו אצל המזבח בימין בבוא איש בית ה' ונתנו שמה הכהנים שומרי הסף את כל הכסף המובא בית ה'. (מלכים ב יב י)

ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה. (ישעיה א כח)

והיה מעשה הצדקה שלום, ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם. (שם לב יז)

ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון, כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלקיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק קרבת אלקים יחפצון. (שם נח ב)

כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח, כן א-דני אלקים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים. (שם סא יא)

וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק. (מלאכי ג כ)

פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד, קרנו תרום בכבוד. (תהלים קיב ט)

לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה תציל ממות. (משלי י ב)

רשע עושה פעולת שקר, וזורע צדקה שכר אמת. כן צדקה לחיים, ומרדף רעה למותו. (שם יא יח)

צדקה תרומם גוי, וחסד לאומים חטאת. (שם יד לד)

עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. (שם כא ג)

מתן בסתר יכפה אף, ושוחד בחיק חמה עזה. (שם שם יד)

כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון. (שם לא כ)

אם אמנע מחפץ דלים, ועיני אלמנה אכלה. ואוכל פתי לבדי, ולא אכל יתום ממנה... אם אראה אובד מבלי לבוש, ואין כסות לאביון. אם לא ברכוני חלציו, ומגז כבשי יתחמם... (איוב לא טז)

לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה, לאיש יהודה וליושבי ירושלים ולכל ישראל הקרובים והרחוקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך. (דניאל ט ז)

ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. (נחמיה ח י)

זהר:

לכל עושיהם, אלו הם חסדי דוד הנאמנים מחזיקי התורה, ואלו המחזיקים את התורה, הם כביכול העושים אותה, כל אלו העוסקים בתורה, אין בהם עשיה בעוד שהם עוסקים בה, אבל אלו שמחזיקים אותה, יש בהם עשיה, ובכח זה מתקיים הכתוב, תהלתו עומדת לעד, והכסא עומד על קיומו כראוי. (הקדמה קכד, ועיין שם עוד)

חלקו של הקב"ה הוא לשמח את העניים כפי מה שיכול לעשות, כי בימים האלו (במועדים) הקב"ה בא לראות את אלו כלים השבורים שלו, ונכנס אליהם ורואה שאין להם במה לשמוח, בוכה עליהם ועולה למעלה להחריב העולם.

באים לפניו בני הישיבה ואומרים רבון העולם, רחום וחנון אתה נקרא, יתגלגלו רחמיך על בניך, אמר להם, וכי לא עשיתי את העולם אלא על חסד, שכתוב, אמרתי עולם חסד יבנה, והעולם עומד על זה, (ואם אינם עושים חסד עם העניים אחריב את העולם). אומרים המלאכים העליונים לפניו, רבון העולם, הנה פלוני שאכל ושתה לרויה ויכול לעשות חסד עם העניים ולא נתן להם כלום, בא המשטין ולוקח רשות ורודף אחרי האדם ההוא. (שם קעה, ועיין שם עוד)

המצוה התשיעית היא, לחון את העניים, ולתת להם טרף, שכתוב, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, נעשה אדם הוא בשתוף, (מפני שהוא) כולל זכר ונקבה, בצלמנו, היינו עשירים, כדמותנו היינו העניים.

כי מצד הזכר הם העשירים, ומצד הנקבה הם העניים וכמו שהם בחיבור אחד, וחסים זה על זה, ונותנים זה לזה, וגומלים לו חסד, כך האדם למטה צריך להיות, העשיר והעני בחבור אחד, שיתנו זה לזה ויגמלו חסד זה עם זה. (שם רלג)

שלמדנו, בשעה שהקב"ה אוהב את האדם, שולח לו מתנה, ומה היא המתנה, עני, כדי שיזכה על ידו, וכיון שזכה על ידו, הקב"ה ממשיך עליו חוט של חסד, הנמשך מצד ימין ופורש על ראשו, ורושם אותו כדי כאשר יבא הדין לעולם יזהר בו אותו המחבל מלהזיקו, שנושא עיניו ורואה לאותו הרשימה, אז מסתלק ממנו ונזהר בו, משום זה הקדים לו הקב"ה דבר במה שיזכה לזה.

ותא חזי, כשרצה הקב"ה להביא דין על סדום, זיכה מקודם את אברהם ושלח לו מתנה (דהיינו ג' המלאכים), שיזכה על ידיהם, כדי להציל את לוט בן אחיו משם, וזהו שכתוב, ויזכור אלקים את אברהם, וישלח את לוט מתוך ההפכה, היינו שזכר לו מה שזכה מקודם על ידי אותם ג' מלאכים. 

כעין זה, מי שזוכה בצדקה עם בני אדם בשעה שהדין שורה בעולם, הקב"ה זוכר לו אותו צדקה שעשה, משום שבכל שעה שאדם זוכה נכתב לו כן למעלה, ועל כן אפילו בשעה שהדין שורה בעולם, הקב"ה זוכר לו את הטוב שעשה וזכה עם בני אדם, כמו שאתה אומר וצדקה תציל ממות, משום זה הקדים הקב"ה וסבב לאברהם במה שיזכה על ידו שיציל בזכותו את לוט. (וירא קסז)

רבי חייא אמר, הם, (אנשי סדום), היו רשעים מעצמם ומרכושם, (ולא מסבת ארצם הטובה, כי לא רצו ליתן צדקה), כי כל אדם שהוא צר עין כלפי עני, ראוי לו, שלא יתקיים בעולם. ולא עוד אלא שאין לו חיים לעולם הבא, וכל מי שהוא טוב לב לעני ראוי לו שיתקיים בעולם, והעולם יתקיים בזכותו, ויש לו חיים, ואריכות ימים לעולם הבא. (שם קצד)

עושה צדקה בכל עת, וכי בכל עת יכול האדם לעשות צדקה, אלא מי שהולך בדרכי התורה ועושה צדקה עם אלו הצריכים צדקה, (נבחן לעושה צדקה בכל עת), כי כל מי שעושה צדקה עם העני, הוא מרבה צדקה ההיא, (דהיינו הנוקבא הנקראת צדקה), למעלה ולמטה, שגורם זווג זו"ן למעלה, ושפע ברכות למטה.

ותא חזי, מי שמשתדל בצדקה, אותה צדקה שעושה עולה למעלה, ומגעת למעלה לאותו המקום של יעקב, שהוא מרכבה עליונה, (דהיינו הנוקבא הנקראת מקום), וממשיך ברכות למקום ההוא, מן המעיין של כל המעיינות, (דהיינו מבינה שכל המוחין ממנה הם), ומההוא צדקה, (דהיינו הנוקבא אחר שקבלה הברכות מבינה), ממשיך ומרבה הברכות לכל התחתונים ולכל המרכבות (של המלאכים), ולכל צבאות (העליונים), וכולם מתברכים, והאורות נתוספים כראוי, ומשום שכולם, (דהיינו כל התחתונים והמלאכים הנ"ל) נקראים עת, (להיותם נמשכים מן הנוקבא שנקראת עת), על כן כתוב עושה צדקה בכל עת, שפירושו שמרבה השפע בכל דרי ג' עולמות בי"ע, המתפשטים מן הנוקבא ונקראים עת כמו הנוקבא. (ויצא קיט)

מהו וכן נגוזו, ונגזו היה צריך לכתוב, אלא כמו שתחילת הכתוב מדבר בשלום, אף כאן מדבר בשלום. ומהו, זהו צדקה, כי צדקה הוא שלום, ומי שמרבה בצדקה מרבה שלום למעלה ומרבה שלום למטה, ומשום זה אומר הכתוב וכן נגזו ועבר, (כי נגזו פירושו כמו גזזו), שגוזזים כספיהם בצדקה...

ועבר, ועברו היה צריך (לכתוב), למה אומר ועבר, אלא זה על הדין של הרוגז, כמו שאתה אומר, עד יעבור זעם, אף כאן ועבר (פירושו) עבר הדין מעליהם. (מקץ קסט)

ומי שעוסק בצדקה בעולם הזה ונותן מכספו לצדקה, אז הוא עובר באותו מקום (דהיינו בנהר דינור) ואינו מפחד, והכרוז קורא על אותה הנשמה ועניתיך לא אענך עוד, (הוא סיום הכתוב) כי מי שזכה לעבור בנהר דינור, אין לו יותר דין כלל. (מקץ קעו)

ולא יכול יוסף להתאפק וגו', רבי חייא פתח ואמר, פזר נתן לאביונים וגו', תא חזי, הקב"ה ברא העולם, והמשיל את האדם עליו, שיהיה מלך על הכל.

ואדם הזה נפרדים ממנו בעולם כמה מינים, מהם צדיקים, מהם רשעים, מהם טפשים מהם חכמים, וכולם מתקיימים בעולם, עשירים ועניים, וכולם הוא, כדי שיזכו וייטיבו אלו עם אלו, שייטיבו הצדיקים עם הרשעים, וייטיבו החכמים עם הטפשים, וייטיבו העשירים עם העניים, (למלאות חסרונם), כי על ידי זה, זוכה האדם לחיי עולם, ומתקשר בעץ החים, (ועל זה אמר הכתוב פזר נתן לאביונים), ולא עוד אלא צדקה זו שהוא עושה עומדת לעד, (דהיינו שהנוקבא נבנית ממנה, שהיא נקראת עד), שכתוב וצדקתו עומדת לעד... (ויגש סב)

תא חזי, אליהו אמר, הגם על האלמנה וגו', משום שהקב"ה אמר לאליהו הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך, וכל מי שזן ומפרנס למי שנצרך לו, וכל שכן בימי רעב, הוא מתאחד ונאחז בעץ החיים, וגורם חיים לעצמו ולבניו, ובארוהו. ועתה אמר אליהו, כל מי שמקיים נפש בעולם זוכה חיים לעצמו, וזוכה להתאחד בעץ החיים, ועתה שולט עץ המות. צד הרע, על האלמנה, אשר צוית אותה לכלכלני, משום זה אמר הרעות. (שם עד)

ועל כן הם צדיקים לפניו, מפני שהם זורעים על כל מים. מהו על כל מים, (ואומר) ההם זורעים לצדקה, (כלומר הם מעלים מ"ן להמשיך מוחין להמלכות שתהיה נקראת צדקה, כי בלי המוחין היא נקראת צדק, בלי ה'). ומי שזרע לצדקה כתוב בו, כי גדול מעל השמים חסדך, מעל השמים הוא מכונה גם כן, על כל מים, ומהו מעל השמים, שהוא עולם הבא, (שהיא בינה, שהיא מעל ז"א הנקרא שמים), וישראל זורעים זרע, (דהיינו שמעלין מ"ן על כל מים שהיא בינה, כדי להמשיך מוחין אל המלכות שתהיה נקראת צדקה). (שמות סח)

מי כמוכה באלים ה', ר' יוסי פתח, ראיתי את כל המעשים וגו' הבל ורעות רוח. שלמה המלך, שעלה בחכמתו יותר על כל בני העולם, איך אמר, שכל המעשים הם הבל ורעות רוח, יכול, אף מעשה הצדקה הוא הבל ורעות רוח, הלא כתוב והיה מעשה הצדקה שלום, אלא הרי העמדנו, כל המעשים אשר נעשו תחת השמש כתוב, ומשונה הוא מעשה הצדקה, שהוא למעלה מן השמש... (בשלח שיח)

אבל דבר ההוא שהוא עבודת רבונו, זה עולה למעלה מן השמש, ונעשה ממנו הבל קדוש, וזה הוא זרע שזורע האדם בעולם ההוא, ומה שמו, צדקה, שכתוב זרעו לכם לצדקה.

זה מנהיג את האדם כשנשמתו יצאה ממנו ומעלה אותו במקום הכבוד למעלה, ונמצא לצרור אותו בצרור החיים, שנאמר והלך לפניך צדקך, כדי לנהוג אותך ולהעלותך למקום שנקרא כבוד ה', (שהוא המלכות), שכתוב וכבוד ה' יאספך.

כל אלו הנשמות, שהבל ההוא הקדוש מנהיג אותם, ההוא שנקרא כבוד ה', מאספם בתוכו ונצררים בו, ואז הוא נחת רוח, אבל (הבל) האחר, (שאינו עבודת הקב"ה), נקרא ורעות רוח, אשריהם הצדיקים שכל מעשיהם הם למעלה מן השמש, דהיינו עבודת הקב"ה, וזורעים זרע הצדקה לזכות אותם לעולם הבא, ועל זה כתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה.

אמר ר' שמעון תא חזי, בתחילה כשנבנה בית המקדש למטה, לא נבנה אלא בדין ורגז, כמו שכתוב, כי על אפי ועל חמתי וגו', משום שהוא במקום שהדין שורה, לעתיד לבא, עתיד הקב"ה לבנות אותו ולתקנו במדרגה אחרת עליונה, הנקראת צדקה, (שהיא מלכות המתוקנה), שכתוב בצדקה תכונני, משום זה יתקיים (ולא יחרב עוד) ושמו ממש יקרא צדק, מאין לנו, שכתוב וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. (שם שכג)

מזון שהוא עליון ממנו, ההוא שהוא יותר דק, בא ממקום שהדין שורה, הנקרא צדק, (שהיא המלכות), וזה הוא מזון של עניים, (דהיינו מצה הנקרא לחם עוני), וסוד הדבר, מי שהשלים את עני משלים לו אות אחת (על צדק), ונעשה צדקה, וזה סוד גומל נפשו איש חסד, גמילות חסדים יורה, ששורה בדין והשלים אותו עם חסד, אז הוא רחמים. (בשלח שעט)

עני מזכה בני אדם בכמה טובה בכמה אוצרות עליונים, והוא אינו כמי שזיכה את הרשעים, מה בין זה לזה, אלא מי שמשתדל ועושה צדקה עם העני הוא משלים חיים לנפשו, וגורם לו להתקיים וזוכה בשבילו כמה טובה בעולם ההוא, ומי שמשתדל אחר הרשעים (להחזירם בתשובה), הוא משלים יותר, כי עושה לצד האחר דאלקים אחרים שיכנע ולא ישלוט, ומעביר אותו מממשלתו, עושה שהקב"ה מתעלה על כסא כבודו, עושה לאותו רשע נפש אחר, אשרי חלקו. (תרומה נא)

אשרי הוא מי שאלו השנים נמצאים על שולחנו, א' דברי תורה, ב', חלק לעניים משולחן ההוא. כשמעלים שלחן ההוא מלפני האדם שני מלאכים קדושים מזדמנים שם, אחד מימין ואחד משמאל. אחד אומר, זהו שלחן של המלך הקדוש, שפלוני ערך אותו לפניו, ערוך יהיה שלחן הזה בברכות עליונות, ושמן וגדלות עליון ישרה עליו הקב"ה, ומלאך אחר אומר, זה הוא שלחן של המלך הקדוש שפלוני ערך לפניו, זה הוא שלחן שעליונים ותחתונים מברכים אותו, ערוך יהיה שלחן הזה לפני עתיק יומין, בעולם הזה ובעולם הבא. (שם תקח)

קחו מאתכם תרומה לה', ר יהודה פתח הלא פרוס לרעב לחמך וגו', תא חזי, אשרי חלקו של אדם כשעני יבא אליו, כי עני ההוא הוא מתנה שהקב"ה שלח לו מי שמקבל מתנה ההיא בקבלת הפנים, אשרי חלקו. 

תא חזי, מי שמרחם על העני ומשיב לו נפשו, הקב"ה מעלה עליו, כאלו הוא ברא את נפשו, ועל כן אברהם שהיה מרחם על כל בני העולם, העלה עליו הקב"ה, כאלו הוא ברא אותם, שכתוב, ואת הנפש אשר עשו בחרן.

ואף על פי שהעמדנו (הכתוב), הלא פרוס, שמהו פרוס, הוא לפרוש לו מפה בלחם ומזון לאכול, הנה פירוש אחר, הלא פרוס הוא כמו שאמרנו פריס פריסתם וגו', שצריכים לחתוך חתיכות לחם לפניו, כדי שלא יתבייש, ויחתוך לפניו בעין טובה, לחמך, לחם לא כתוב, אלא לחמך, (יורה שהלחם) יהיה שלך, מכספך, ולא מגזילה, ולא מעשק ולא מגנבה, כי אם כן, אינו זכות, אלא אוי לו, שבא להזכיר עונו. כעין זה קחו מאתכם תרומה הוא להרים ולתת ממה שלכם ולא מעשק ולא מגזל, ולא מגנבה, וכבר העמדנו. (ויקהל סא)

ואם תאמר, שהדבר תלוי במקום הזה הנקרא שמים, (שהוא ז"א), הרי למדנו שמזון אינו תלוי בזכות, וזכות, הרי העמדנו שהוא צדקה, (דהיינו ז"א), כי תרגום צדקה הוא זכות, וזכות ושמים דבר אחד הם, (הרי שאינו תלוי בשמים שהוא ז"א), וכאן כתוב הרעיפו שמים... (ויקרא תמה)

...חיים (היא נקראת), משום שכל חיים העליונים נכללים בה, וממנה יוצאים. למחזיקים בה, לאלו שהם אחוזים בה, שמי שאחוז בתורה אחוז בכל, אחוז למעלה ולמטה, ותומכיה מאושר, מי הם תומכיה, הם אלו המטילים מלאי, (דהיינו שנותנים כסף לסחורה), לכיסם של תלמידי חכמים, (שיסחרו עם הכסף ויהיו שותפים בריוח), כמו שהעמידוהו. (מצורע כ)

רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך, פגשו בהר ההוא מצאו ב' אנשים שהיו הולכים, בתוך כך ראו איש אחד שהיה בא, ואמר להם בבקשה מכם, תנו לי מזון פת לחם, שזה שני ימים שאני נבוך במדבר, ולא אכלתי משהו. נשמט אחד מאלו ב' אנשים והוציא מזונו שהביא עמו לדרך, ונתן לו, והאכיל והשקה אותו, אמר לו חבירו ומה תעשה כשתצטרך למזון, שהרי אני, שלי אני אוכל (ולא אתן לך). אמר לו וכי על שלך אני הולך. ישב אצלו העני עד שאכל כל מה שהיה אצלו והלחם שנשאר נתן לעני אל הדרך והלך לו.

א"ר חייא לא רצה הקב"ה שדבר זה יהיה נעשה על ידינו. א"ר יוסי אולי נגזר דין על אותו האדם ורצה הקב"ה להזמין לו את זה, כדי להציל אותו. בעוד שהיו הולכים נתעייף אותו האדם בדרך, (מחמת רעב), אמר לו חבירו ולא אמרתי לך, שלא תתן הלחם לאחר. אמר ר' חייא לר' יוסי, הרי יש מזון אצלנו ניתן לו לאכול. אמר ר' יוסי אתה רוצה להוציא ממנו זכות, נלך ונראה, כי ודאי בחבליו של זה עקבות המות נתאחזו, (כלומר שסכנת המות הולך ומטפס אחריו), ורצה הקב"ה להזמין לו זכות כדי להצילו.

בתוך כך ישב אותו אדם וישן תחת אילן אחד, וחברו התרחק ממנו וישב בצד אחר. א"ר יוסי לר' חייא, עתה נשב ונראה, כי ודאי שהקב"ה רוצה לעשות לו נס. קמו והמתינו, בתוך כך ראו מין אפעה בלהבות עומד אצלו, א"ר חייא אוי לאותו אדם כי עתה ימות. א"ר יוסי זכאי הוא אותו האדם שהקב"ה יעשה לו נס, בתוך כך ירד מן האילן נחש אחד ורצה להרגו, קם אותו האפעה על הנחש והרג אותו, האפעה פנה ראשו והלך לו.

א"ר יוסי ולא אמרתי לך שהקב"ה רוצה לעשות לו נס, ולא תוציא ממנו הזכות, דהיינו (שלא יתן לו לאכול), בתוך כך ניער אותו אדם משנתו, וקם והלך לו. אחזו בו ר' חייא ורבי יוסי, ונתנו לו לאכול, אחר שאכל הגידו לן הנס שעשה לו הקב"ה. (בהר נח)

תא חזי, הרי העמידוהו שכך הוא, כי העני אחוז בדין, וכל מאכלו הוא בדין, הוא המקום שנקרא צדק, (שהיא מלכות), כמו שאמר תפלה לעני כי יעטוף, תפלה זו היא תפלה של יד, (דהיינו המלכות), והעמידוהו, (שבעת שאינה בזווג עם ז"א, היא עניה ונקראת צדק), ומי שנותן צדקה לעני הוא עושה למעלה את השם הקדוש שלם כראוי, (דהיינו שמחברה עם ז"א המשפיע לה הכל), משם שצדקה היא עץ החיים, (שהוא ז"א), וצדקה נותנת ומשפעת לצדק (שהיא מלכות), וכשנותנת לצדק אז מתחבר זה בזה (ז"א במלכות), והשם הקדוש נמצא שלם. מי שעושה התעוררות שלמטה זה, (דהיינו שנותן צדקה), הוא ודאי כאלו עשה את השם הקדוש בשלמות, כעין שהוא עושה למטה כך מתעורר למעלה. ועל כן כתוב אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, עושה צדקה, זהו הקב"ה כביכול הוא עשה אותו...

תא חזי, למה עני חשוב כמת, מהו הטעם, הוא משום שאותו מקום גרם לו, כי במקום מיתה הוא מצוי, (כי המלכות היא סוד עץ הדעת טוב ורע, שאם זוכה הרי טוב וחיים ואם אינו זוכה הרי רע ומות), ומשום זה הוא נקרא מת, ואותו שמרחם עליו, הוא נותן לו צדקה, (וגורם) שעץ החיים (שנקרא צדקה) שורה על (עץ הדעת שהוא אילנא דמותא) כמו שאמר וצדקה תציל ממות, ונמצא כמו שהאדם עושה למטה, (שמחיה את העני שנקרא מת), כך הוא עושה למעלה ממש, (שמשרה אילנא דחיי על אילנא דמותא), אשרי חלקו שזכה לעשות שם הקדוש למעלה, (דהיינו ליחדה עם ז"א) משום זה עולה צדקה על הכל.

והדברים האלו אמורים בצדקה לשמה, כי בזה מעורר צדקה את הצדק, (דהיינו ז"א למלכות), לחברם יחד, ויהיה הכל שם קודש כראוי, כי צדק אינו מתתקן ואינו נשלם אלא בצדקה, שכתוב בצדקה תכונני, שזה נאמר לכנסת ישראל, (שהוא המלכות, שרק בצדקה היא נשלמת), משום זה כתוב) ועשית אותם וגו', (שזה נעשה על ידי אתערותא דלתתא כנ"ל). (בחקותי כא)

וביום הקים את המשכן וגו', ר' חייא פתח, פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד, פזר נתן לאביונים מהו פזר, הוא כמו שאתה אומר יש מפזר ונוסף עודף ואפשר לומר שלכל מפזר הוא כך, לכן משמיענו פזר נתן לאביונים, כיון שנותן פיזור הזה לאביונים ראוי הוא להתברך, מהו ונוסף עוד, היינו בכל, ונוסף עוד בעושר ונוסף עוד בחיים.

מקרא זה כך היה צריך לומר, יש מפזר ויוסיף עוד, מהו ונוסף, אלא מקום הזה ששורה בה מיתה, (דהיינו המלכות), הוא גורם לו שיתוסף בחיים של מעלה, (ולהמשיך משם) ולהוסיף לו חיים. אמר ר' יהודה אמר ר' חייא, המקרא מעיד, שכל מי שנותן צדקה לאביונים מתעורר עץ החיים, (שהוא ז"א), להוסיף חיים לאילן המות, (שהוא המלכות), ואז נמצא חיים ושמחה למעלה (במלכות), והאדם שגרם זה (על ידי שנתן צדקה), הנה בשעה שצריך, אותו עץ החיים עומד עליו, ואותו אילן המות מגין עליו, ומשום זהו ונוסף עוד.

צדקתו עומדת לעד, מהו עומדת לעד, (שהצדקה) עומדת על האדם לתת לו קיום וחיים, כמו שהוא נותן לו חיים (אל העני), ומתעורר אצלו חיים (העליונים, דהיינו בסבתו כנ"ל בדבור הסמוך), כך נותנים לו חיים, ואלו ב' אילנות (ז"א ומלכות), עומדים עליו להצילו ולהוסיף לו חיים.

קרנו תרום בכבוד, תא חזי, העולם שאמרנו (שהוא ז"א, נאמר לו) ההוא קרן, (שהוא המלכות), תרום, ובמה, בכבוד של מעלה, (שהוא הבינה, שעל ידי הארת הבינה מתרוממת המלכות), משום שאותו האדם (על ידי הצדקה שנתן) גרם לחבר אותם, (דהיינו ז"א ומלכות) יחד, ולהוריק ברכות למעלה ולמטה.

רבי אבא אמר, בכל זמן שהמשכן הוקם, (דהיינו שהמלכות מזדווגת עם ז"א), במעשה בני אדם, אז יום ההוא יום שמחת כל, ושמן משחת קדש הורק בנרות האלו, (בספירות המלכות), וכולם מאירים, מי שגרם זה, גרם לעצמו שינצל בעולם הזה, ויהיה לו חיים בעולם הבא, זה שאמר וצדקה תציל ממות, וכתוב ואור צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום. (בהעלותך צה)

(תקון) החמישי (שבשלחן), העמידוהו בעלי המשנה, שצריכים להאריך על שולחנו, בשביל העניים, (שיהנה אותם משלחנו), וסוד הדבר, כדי שהצדקה תאריך ימיו, שלא ימות בקוצר ימים, כעין התורה שהיא אריכות ימים בשביל הנשמה בב' עולמות, בעולם הזה ובעולם הבא. אף כך צדקה היא אריכות ימים לגוף בב' עולמות, זה שאמר כי הוא חייך ואורך ימיך, כי הוא חייך בעולם הזה, ואורך ימיך בעולם הבא, שעולם כולו הבא אל הגוף, בתחיית המתים, שאחר שיקום לתחיית המתים לא ימות, וכמו שיתקיים בעולם הבא כן יהיה קיים בעולם הזה. (פנחס תרלה)

דבר אחר אשרי משכיל אל דל, פירוש אחר משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. תא חזי, דל נקרא אדם שאין לו משלו כלום, ואינו מבקש פרוטה משום אדם, והוא צנוע, ואינו מגלה דחקו לשום אדם, ובשעת דחקו הוא עושה מריבה כלפי מעלה, ואומר, הכי אני חוטא יותר מכל אדם שבעולם, אדם אחד יש לו עושר רב, ביתו מלא זהב וכסף, ולי אין פרוטה בעולם, ואין לי לחם לאכול ובגד ללבוש. וכן הולך ומתרעם, עד שחוטא לפני הקב"ה ועל כן (אומר הקב"ה) כל אדם שיחזיק במעוזו ונותן לו צדקה, יעשה שלום לי שלום יעשה לי, (כי לא יריב עוד עמי).

ותא חזי, כל אדם שהוא דל וחוטא (בריבו עם) הקב"ה, אין הקב"ה חושב לו לחטא, משום שהוא אינו בדעה השלמה, ומאין לנו זה, מאיוב, בשעה שאמר הקב"ה לשטן מאין תבוא וגו' השמת לבך אל עבדי איוב, אמר לו השטן להקב"ה וכי יש אדם בעולם שאדונו יתן לו כסף וזהב ומרגליות ובנים וכל טוב שבעולם ויהיה רע... (זהר חדש אחרי צט)

עושה צדקה בכל עת, וכי בכל עת יכול האדם לעשות צדקה, והרי אפילו י"ב שעות ביום מי יוכל לעשות צדקה, אלא כך למדנו, מי שעושה צדקה בכל עת הוא עושה, מהו בכל עת, הוא כמו שאמר ואל יבא בכל עת אל הקדש, והעמידוהו, (שהיא המלכות הנקראת עת, ויסוד נקרא אל, ועושה צדקה גורם יחוד יסוד ומלכות הנקראים כל עת).

ואל תאמר (שהפירוש הוא) בכנסת ישראל בלבד, (שהיא המלכות), מפני שהיא עת רצון הקדוש של הצדיק, (שהוא יסוד הנקרא כל), אלא אפילו בכל עת שלמטה, (דהיינו תלמידי חכמים שבעולם הזה, תרבה צדקה עליהם ותתעורר הצדקה בכולם, בעליונים ובתחתונים, ומשום זה ישום האדם לבו ורצונו ויתדבק בהקב"ה.

כיון שהגיעו לפני ר' שמעון ספרו לו המעשה, אמר, וכי זה בלבד, אלא כל מי (שעושה צדקה), ואחוז בעץ החיים ינצל בעולם הזה, ואפילו מן המות שבעולם שביתר בני אדם, (דהיינו מהמות הגשמי), וכל שכן ממות אחר, (דהיינו ממות רוחני).

א"ר שמעון הצדקה מעוררת בכולם עץ החיים, (הן חיים גשמיים והן חיים רוחניים), והוא מקום הנותן מזון לכל העולם, תלמידי חכמים מה הם מעשיהם, הרי הם אחוזים בצדקה, וכל בני העולם בזכותם נזונים ממש בהם, והם עצמם אינם יכולים להיות ניזונים ממש, כי הם עוסקים בתורה, ומי שעוסק בתורה, עוסק בעץ החיים, שכל בני העולם נזונים ממנו, ונמצא שתלמידי חכמים מעוררים המזון בעולם והשלום, ואם המזונות מתעוררים לכל בני העולם על ידיהם, למה להם עצמם אין המזון מתעורר... (שם בהר ז)

שאמר ר' נהוראי, מה שכתוב או יחזיק במעוזי וגו' וכי הקב"ה בעל השלום עושה שלום במרומיו, צריך למי שיעשה לו שלום, והלא השלום שלו, אלא העני בשעה שרואה את עצמו בדוחק הוא עושה מריבה כלפי מעלה, והמחזיק בידו של עני ועושה עמו צדקה כביכול עם הקב"ה עושה שלום, לפי שגורם לעני שמבקש מחילה מלפניו יתברך על שזרק דברים כלפי מעלה, ואז עושה שלום בינו לבין קונו, מי גרם לו לעשות שלום, זה הנותן צדקה לעני, והחזיק בידו, שכתוב או יחזיק במעוזי וגו', וזה הוא הדל, והקב"ה מהו אומר, אין דנים את האדם (על מה שדיבר) בצערו. (שם רות כ)

ותאמר נעמי לכלותיה וגו', כי שמעה בשדי מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם. א"ר ברכיה א"ר יצחק, תא חזי מי שמעלים עיניו מעניים בשני בצורת, הם יראו בנחמות העולם ולא ימותו עד שיופקדו לטובה, והוא לא יזכה לראותה, אלימלך עשיר היה, כיון שראה הרעב העלים עיניו מן הצדקה וברח לשדי מואב... 

אבל אלימלך, במקום צדיקים ישב, במקום תורה ובעושר רב, וכשבא הרעב, עניים היו באים אליו, והעלים עינו מהם, וברח, ועוד שראה הדין חל על העולם, וברח והלך בין האומות. (שם רנו)

מכילתא:

את עמי, ישראל וגוי עומדים לפניך ללוות, עמי קודם, עני ועשיר עני קודם, ענייך ועניי עירך, ענייך קודמין לעניי עירך, עניי עירך ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמין שנאמר את העני עמך. (משפטים פרשה יט)

ספרא:

כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, אל תניחנו שידוה, הא למה זה דומה, למשוי על גבי החמור, עודנו במקומו אחד תופש בו ומעמידו, נפל לארץ חמשה אין מעמידים אותו... (בהר פרשה ה)

ספרי:

אביון, תאב קודם, אחיך, זה אחיך מאביך, כשהוא אומר מאחד אחיך, מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך, באחת שעריך, יושבי עירך קודמים ליושבי עיר אחרת, בארצך, יושבי הארץ קודמין ליושבי חוצה לארץ, כשהוא אומר באחת שעריך, היה יושב במקום אחר, אי אתה מצוה לפרנסו. היה מחזר על הפתחים אין אתה זקוק לכל דבר, אשר יתן ה' אלקיך, בכל מקום. לא תאמץ את לבבך, יש בן אדם שמצער אם יתן אם לא יתן, ולא תקפוץ את לבבך, יש בן אדם שהוא פושט את ידו וחוזר וקופצה, מאחיך האביון, אם אי אתה נותן לו סופך ליטול הימנו, ומניין שאם פתחת פעם אחת אתה פותח אפילו מאה פעמים, תלמוד לומר כי פתח תפתח את ידך לו, והעבט תעביטנו, נותנים לו וחוזרים וממשכנים אותו, דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים לו הבא משכון כדי להפיס דעתו. די מחסורו, אי אתה מצוה להעשירו, אשר יחסר לו, אפילו סוס ואפילו עבד, ומעשה בהלל הזקן שנתן לעני בן טובים סוס אחד שיהיה מתעמל בו ועבד אחד שהוא משמשו, שוב מעשה בגליל העליון שהיו מעלים לאדם ליטרא בשר של ציפור בכל יום. לו זו אשה, כענין שנאמר אעשה לו עזר כנגדו. (ראה קטז)

ורעה עינך באחיך האביון (וקרא עליך) יכול מצוה לקראות, תלמוד לומר ולא יקרא עליך, יכול אם יקרא עליך יהיה בך חטא ואם לא יקרא לה' לא יהיה בך, תלמוד לומר והיה בך חטא, ממהר אני ליפרע על יד קורא מעל יד שאינו קורא, ומניין שאם נתת פעם אחת אתה נותן לו אפילו מאה פעמים, תלמוד לומר נתון תתן לו, בינך לבינו, מכאן אמרו לשכת חשאים היתה בירושלים. 

כי בגלל הדבר הזה, אם אמר ליתן ונתן נותנים לו שכר אמירה ושכר מעשה, אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן, נותנים לו שכר אמירה כשכר מעשה, לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו, או לא אמר ליתן ולא אמר לאחרים תנו, אבל נוח לו בדברים טובים מניין שנותנים לו שכר על כך, תלמוד לומר כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשיך. (שם קיז)

...על כן אנכי מצוך לאמר, עצה טובה אני נותן לך מטובתך, פתח תפתח, נתון תתן, למה נאמרו כולם, מגיד הכתוב הראוי ליתן לו פת נותנים לו פת, הראוי ליתן לו עיסה נותנים לו עיסה, הראוי ליתן לו מעה נותנים לו מעה, הראוי להאכילו בתוך פיו מאכילים אותו בתוך פיו. (שם קיח)

לא יראה את פני ה' ריקם, מן הצדקה... (ראה קמג)

ושכב בשלמתו וברכך, מלמד שהוא מצוה לברכך. יכול אם ברכך את מבורך ואם לאו לא תהיה מבורך, תלמוד לומר ולך תהיה צדקה, מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד, שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. (כי תצא רעז)

א"ר אלעזר בן עזריה מניין למאבד סלע מתוך ידו ומצאה עני והלך ונתפרנס בה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה, תלמוד לומר לגר ליתום ולאלמנה יהיה, והרי דברים קל וחומר, מי שלא נתכוון לזכות מעלה עליו הכתוב כאילו זכה, מי שנתכוון לזכות על אחת כמה וכמה. (שם רפג)

צדקת ה' עשה, וכי מה צדקות עשה בישראל, והלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר באר עולה להן, והמן יורד להם, ושליו מצוי להם וענני כבוד מקיפות אותם, אלא שנאמר כי יהיה בך אביון. דבר אחר, צדקת ה' עשה, מלמד שהצדקה קשורה בדין תחת כסא הכבוד, שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה. (ברכה שנה)

תלמוד בבלי:

אמר מר זוטרא אגרא דתעניתא צדקתא. (ברכות ו ב)

א"ר אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי לא ישתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט... (שם ז א)

שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, רב ושמואל ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר כל העולם כולו נזונין בצדקה והם נזונין בזרוע, וחד אמר כל העולם כולו נזונין בזכותם, והם אפילו בזכות עצמן אין נזונין... (שם יז ב)

וא"ר אלעזר גדולה תענית יותר מן הצדקה, מאי טעמא, זה בגופו וזה בממונו. (שם לב ב)

א"ר אבא א"ר שמעון בן לקיש גדול המלוה יותר מן העושה צדקה, ומטיל בכיס יותר מכולם. (שבת סג א)

מאי טעמא פשוטה כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת, שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים, ומאי טעמא פשוטה כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל דלימציה ליה נפשיה, ומאי טעמא מהדר אפיה דדל"ת מגימ"ל, דליתן ליה בצינעה כי היכי דלא ליכסוף מיניה. (שם קד א)

והא דתנן מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי, ומזון ארבע עשרה לא יטול מן הקופה... אלא הא מני רבי עקיבא היא, דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, והא דתנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מד' סאין בסלע, לן נותנין לו פרנסת לינה, ואם שבת נותנין לו מזון ג' סעודות... (שם קיח א)

וא"ר יוסי יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה. (שם שם ב)

אמר עולא אין ירושלים נפדה אלא בצדקה, שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. (שם קלט א)

וא"ר אלעזר פוסקים צדקה לעניים בשבת. (שם קנ א)

...תניא ר' אלעזר הקפר אומר לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו, שאם הוא לא בא, בא בנו, ואם בנו לא בא, בן בנו בא, שנאמר כי בגלל הדבר הזה, תנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם, א"ר יוסף נקיטינן האי צורבא מרבנן לא מיעני, והא קא חזינן דמיעני, אם איתא דמיעני אהדורי אפתחא לא מיהדר. אמר לה רבי חייא לדביתהא כי אתי עניא אקדימי ליה ריפתא כי היכי דלקדמו לבניך, אמר ליה מילט קא לייטת להו, אמר לה קרא קא כתיב, כי בגלל הדבר הזה, ותנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם. תניא ר' גמליאל ברבי אומר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים. (שם קנא ב)

דשמואל ואבלט הוו יתבי והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא, א"ל אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתי, טריק ליה חיויא ומיית, א"ל שמואל אי בר ישראל הוא אזיל ואתי... קם אבלט שדיה לטוניה (משאו) אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי תרתי גובי. א"ל שמואל מאי עבדת, א"ל כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן, האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא הוה קא מיכסף, אמינא להו אנא קאימנא וארמינא (אגבה הלחם ואשים בסל), כי מטאי לגביה שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה, כי היכי דלא ליכסוף. א"ל מצוה עבדת, נפק שמואל ודרש וצדקה תציל ממות, ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה.

דר"ע הויא ליה ברתא, אמרי ליה כלדאי ההוא יומא דעיילה לבי גננא (שתכנס לחופה) טריק לה חיויא ומיתא, הוה דאיגא אמילתא טובא. ההוא יומא שקלתה למכבנתא (נושקא של זהב שיש כמו טס בראשה), דצתה בגודא (נעצה אותו בכותל), איתרמי איתיב בעיניה דחיויא, לצפרא כי קא שקלה לה הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה, אמר לה אבוה מאי עבדת, אמרה ליה בפניא (אמש) אתא עניא קרא אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה, קאימנא שקלתי לדיסתנאי דיהבית לי (מנה שלי) יהבתיה ניהליה, אמר לה מצוה עבדת, נפק ר"ע ודרש וצדקה תציל ממות, ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה. (שם קנו ב)

א"ר יהודה מעשה באנשי בית ממל ובאנשי בית גוריון בארומא שהיו מחלקין גרוגרות וצימוקין לעניים בשני בצורת, ובאין עניי כפר שיחין ועניי כפר חנניה ומחשיכין על התחום, למחרת משכימין ובאין. (עירובין נא ב)

...והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן העולם הבא הרי זה צדיק גמור. (פסחים ח א)

...משום חשדא, דתניא גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן, גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן, משום שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל. (שם יג א)

תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם... לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת גבאי צדקה. (שם מט ב)

דאמר ר' יוחנן כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בשיבה של מעלה, שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף. (שם נג ב)

א"ר אושעיא מאי דכתיב צדקת פרזונו בישראל, צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות... (שם פז ב)

ובשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות... ועל שפוסקין צדקה ברבים ואינן נותנין. (סוכה כט א)

א"ר אלעזר גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות, שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. וא"ר אלעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, אם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל אדם קוצר ודאי אוכל. וא"ר אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה, שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. תנו רבנן בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, צדקה בממונו, גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו. צדקה לעניים, גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים. צדקה לחיים, גמילות חסדים בין לחיים בין למתים. וא"ר אלעזר כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד, שנאמר אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ, שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ, תלמוד לומר מה יקר חסדך אלקים, יכול אף ירא שמים כן, תלמוד לומר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. (סוכה מט ב)

וא"ר יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה, צדקה דכתיב וצדקה תציל ממות. (ראש השנה טז ב)

א"ר אבא בר אחא אין את יכול לעמוד על אופיא של אומה זו, נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין. (שקלים ב ב)

רבי עקיבא אומר אין משתכרין בשל הקדש אף לא משל עניים (להרויח במעות, דלמא מתרמי עני וליכא למיתב ליה). (שם י ב)

שתי לשכות היו במקדש, אחת לשכת חשאין ואחת לשכת הכלים, לשכת חשאין יראי חטא נותנין לתוכה בחשאי, ועניים בני טובים מתפרנסין מתוכה בחשאי... ר' יעקב בר אידי ור' יצחק בר נחמן הוון פרנסים, והוון יהבין לר' חמא אבוי דר' יהושעיה דינר והוא יהיב ליה לחורנין. רבי זכריה חתניה דר' לוי היו הכל מליזין עליו אמרין דלא צריך והוא נסב. מן דדמך בדקין ואשכחין דהוה מפליג ליה לחורנין. רבי חיננא בר פפא הוה מפליג מצוה בליליא, חד זמן פגע ביה רבהון דרוחייא, א"ל לא כן אלפן ר' לא תסיג גבול רעך, א"ל ולא כן כתיב מתן בסתר יכפה אף, והוה מסתפי מיניה וערק מן קומוי. אמר רבי יונה אשרי נותן לדל אין כתיב כאן, אלא אשרי משכיל אל דל, זה שהוא מסתכל במצוה היאך לעשותה, כיצד היה רבי (יוחנן) יונה עושה, כשהיה רואה עני בן טובים שירד מנכסיו היה אומר לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע, מן דהיה נסיב הוה א"ל מתנה היא לך. ר' חייא בר אדא אית הוה סבין ביומינון מאן דהוה יהיב להון מבין ריש שתא לצומא רבא הוון נסבין, מן בתר כן לא הוון נסבין, אמרין דשתן גבן, (דכל מזונותיו של אדם קצובין מר"ה ועד יום הכפורים, והיה דעתם בזה שמראש השנה ועד יום הכפורים הוא קצבת מזונם לכל השנה, ולכן עד יום הכפורים היו נוטלין, שעדיין לא נקצב להם במרום ורשות בידם ליטול, מה שאינו כן אחר יום כפורים שכבר נקצב להם פרנסתם על כל השנה. או אומרים מה שאנו צריכין לכל השנה כבר הוא אצלנו). 

נחמיה איש שיחין פגע בו ירושלמי אחד, א"ל זכה עמי חדא תרנגולתא, א"ל הא לך טמיתיה דקופד וזבין קופד, (הא לך מטבע וקנה בשר), ואכיל ומית, והיה צווח ואומר בואו וספדו להרוגו של נחמיה. 

נחום איש גם זו היה מוליך דורון לבית חמיו, פגע בו מוכה שחין אחד א"ל זכה עמי ממה דאית גבך, אמר ליה מיחזור (כשיחזור יתן לו, שהיה אץ לדרכו משום כבוד חמיו), חזר ואשכחיה מית, והוה אמר לקיבליה, עינייא דחמינך ולא סבון יסתמיון, ידיה דלא פשטן מיתן לך יתקטעון, רגלייא דלא רהטן למיתן לך יתברון, ומטתיה כן...

ר' חמא בר חנינה ורבי הושעיא רבה הוו מטיילין באילין כנישתא דלוד, א"ר חמא בר חנינא לר' הושעיא כמה ממון שיקעו אבותי כאן. אמר ליה כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן, לא הוה אית בני נש דילעון באורייתא, (והיה ראוי להוציא ממון זה עליהם לפרנסתם). רבי אבון עבד אילין תרעיה דסדרא רבא, אתא ר' מנא לגביה, אמר ליה חמי מאי עבדית, א"ל וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות, לא הוה בני נש דילעון באורייתא. (שקלים טו א)

וא"ר יצחק שמש בשבת צדקה לעניים, שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא... ואמר ר' יוחנן אין הגשמים נעצרין אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין, שנאמר נשיאין ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. וא"ר יוחנן מאי דכתיב עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר, אשכחיה ר' יוחנן לינוקא דריש לקיש אמר ליה אימא לי פסוקיך, א"ל עשר תעשר, א"ל ליה ומאי עשר תעשר, א"ל עשר בשביל שתתעשר, אמר ליה מנא לך, א"ל זיל נסי, אמר ליה ומי שרי לנסוייה להקב"ה והכתיב לא תנסו את ה', א"ל הכי אמר רבי הושעיא חוץ מזו, שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צ-באות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. (תענית ח ב)

אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו גידם משתי ידיו קיטע משתי רגליו וכל גופו מלא שחין... אמרו לו תלמידיו, רבי, וכי מאחר שצדיק גמור אתה למה עלתה לך כך. אמר להם בניי, אני גרמתי לעצמי. שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משוי ג' חמורים, אחד של מאכל, ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי, רבי פרנסני, אמרתי לו המתן עד שאפרוק מן החמור, לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו, הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי, עיני שלא חסו על עיניך יסומו, ידי שלא חסו על ידיך יתגדמו, רגלי שלא חסו על רגליך יתקטעו, ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי כל גופי יהא מלא שחין... (שם כא א)

אלעזר איש בירתא כד הוו חזו ליה גבאי צדקה הוו טשו מיניה, דכל מאי דהוה גביה יהב להו. יומא חד הוה סליק לשוקא למיזבן נדוניא לברתיה, חזיוהו גבאי צדקה טשו מיניה, אזל ורהט בתרייהו, אמר להו אשבעתיכו במאי עסקיתו, אמרו ליה ביתום ויתומה, אמר להן העבודה שהן קודמין לבתי, שקל כל דהוה בהדיה ויהב להו, פש ליה חד זוזא זבן ליה חיטי ואסיק שדייה באכלבא, אתאי דביתהו אמרה לה לברתיה מאי אייתי אבוך, אמרה לה כל מה דאייתי באכלבא שדיתיה, אתיה למיפתח בבא דאכלבא חזת אכלבא דמליא חיטי וקא נפקא בצינורא דדשא ולא מיפתח בבא מחיטי... אמר לה העבודה הרי הן הקדש עליך, ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל. (שם כד א)

א"ר יוחנן משום ר"מ בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקה נותנין, וכשהן באין מביאין אותה עמהן, מפרנסין בה עניי עירן. תניא נמי הכי, בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקה נותנין, וכשהן באין מביאין אותה עמהן, ויחיד שהלך לעיר אחרת ופסקו עליו צדקה תנתן לעניי אותה העיר. ר"ה גזר תעניתא, על לגביה רב חנה בר חנילאי וכל בני מתיה, רמי עלייהו צדקה ויהבו, כי בעו למיתי אמרו ליה נותבה לן מר וניזול ונפרנס בה עניי מאתין, אמר להו תנינא במה דברים אמורין בשאין שם חבר עיר, אבל יש שם חבר עיר תינתן לחבר עיר, וכל שכן דעניי דידי ודידכו עלי סמיכי. (שם כז א)

רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם... מאי אם טוב ואם רע, אמרי דבי ר' ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא, כי הא דרבי ינאי חזייה לההוא גברא דקא יהיב זוזא לעני בפרהסיא, אמר ליה מוטב דלא יהבת ליה מהשתא דיהבת ליה וכספתיה. דבי ר' שילא אמרי זה הנותן צדקה לאשה בסתר, דקא מייתי לה לידי חשדא. (חגיגה ה א)

ערבות שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתיד להבראות, וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים... צדקה דכתיב וילבש צדקה כשריון... (שם יב ב)

תנו רבנן... והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני. (יבמות סג א)

דכתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה... שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין, דכתיב נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר, בדקו ולא מצאו, אמר אין הדבר תלוי אלא בי... (שם עח ב)

ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא מי שנשתטה בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר... מאי דבר אחר, רב חסדא אמר זה תכשיט, רב יוסף אמר צדקה. (שם מח א)

...כי הוה אתי לקמיה דרבא (מי שאינו זן בניו) אמר ליה ניחא לך דמיתזני בניך מצדקה, ולא אמרן אלא דלא אמיד, אבל אמיד כפינן ליה על כרחיה, כי הא דרבא כפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ד' מאה זוזי לצדקה. (שם מט ב)

א"ר אילעא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות... אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת, דרשו רבותינו שביבנה, ואמרי לה רבי אליעזר, זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים, רבי שמואל בר נחמני אמר זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן. הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, רב הונא ורב חסדא, חד אמר זה הלומד תורה ומלמדה, וחד אמר זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים... (שם נ א)

תנו רבנן, מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו, ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו רבי פרנסני, אמר לה בתי מי את, אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני, אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך, אמרה לו רבי, לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר, ואמרי לה חסד, ושל בית חמיך היכן הוא, אמרה לו בא זה ואיבד את זה...

ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה, והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו מציעין תחתיו ובאין עניין ומקפלין אותן מאחריו, איבעית אימא לכבודו הוא דעבד, ואיבעית אימא כדבעי ליה למיעבד לא עבד, כדאמרי אינשי לפום גמלא שיחנא. (שם סו ב)

וכן המשיא את היתומה לא יפחות לה מחמשים זוז, אם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה... תנו רבנן יתום ויתומה שבאו להתפרנס מפרנסין את היתומה ואחר כך מפרנסין את היתום, מפני שהאיש דרכו לחזור על הפתחים ואין אשה דרכה לחזור. יתום ויתומה שבאו לינשא, משיאין את היתומה ואחר כך משיאין את היתום, מפני שבושתה של אשה מרובה משל איש.

תנו רבנן יתום שבא לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאין לו אשה שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו, די מחסורו זה הבית, אשר יחסר זה מטה ושלחן, לו זו אשה, וכן הוא אומר אעשה לו עזר כנגדו. תנו רבנן די מחסורו, אתה מצוה עליו לפרנסו ואי אתה מצווה עליו לעשרו, אשר יחסר לו, אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה מילין.

תנו רבנן מעשה באנשי גליל העליון שלקחו לעני בן טובים אחד מציפורי ליטרא בשר בכל יום... בכל יומא הוו מפסדי חיותא אמטולתיה. ההוא דאתא לקמיה דרבי נחמיה, אמר ליה במה אתה סועד, א"ל בבשר שמן ויין ישן, רצונך שתגלגל עמי בעדשים, גלגל עמו בעדשים ומת, אמר אוי לו לזה שהרגו נחמיה. אדרבה או לו לנחמיה שהרגו לזה מיבעי ליה, אלא איהו הוא דלא איבעי ליה לפנוקי נפשיה כולי האי. ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר לו במה אתה סועד, אמר לו בתרנגולת פטומה ויין ישן, אמר ליה ולא חיישת לדוחקא דציבורא, א"ל אמטו מדידהו קאכילנא, מדרחמנא קאכילנא, דתנינא עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, בעתם לא נאמר אלא בעתו, מלמד שכל אחד ואחד נותן הקב"ה פרנסתו בעתו. אדהכי אתאי אחתיה דרבא דלא חזיא ליה תליסרי שני ואתיא ליה תרנגולת פטומה ויין ישן, אמר מאי דקמא, א"ל נעניתי לך, קום אכול.

תנו רבנן, אין לו ואינו רוצה להתפרנס נותנין לו לשום הלואה וחוזרין ונותנין לו לשום מתנה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים נותנין לו לשום מתנה וחוזרין ונותנין לו לשום הלואה...יש לו ואינו רוצה להתפרנס נותנין לו לשום מתנה וחוזרין ונפרעין ממנו, חוזרין ונפרעין ממנו תו לא שקיל, אמר רב פפא לאחר מיתה. ר"ש אומר יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו, אין לו ואינו רוצה להתפרנס אומרים לו הבא משכון וטול כדי שתזוח דעתו עליו... 

מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ארבעה זוזי בצינורא דדשא, יום אחד אמר איזיל איחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא, ההוא יומא נגהא ליה למר עוקבא לבי מדרשא, אתיא דביתהו בהדיה, כיון דחזיוה דקא מלי ליה לדשא נפק בתרייהו, רהוט מקמיה, עיילי לההוא אתונה (תנור) דהוה גרופה נורא, הוה קא מילקיין כרעיה דמר עוקבא, אמרה ליה דביתהו שקול כרעיך אותביה אכרעיא, חלש דעתיה, אמרה ליה אנא שכיחנא בגויה דביתא, ומקרבא אהניתי, (לענים, שאני מחלקת לחם ובשר ומלח, אבל אתה נותן מעות לעניים והם טורחים וקונים סעודה). ומאי כולי האי, דאמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא ואמרי לה א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי, נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש, ולא ילבין פני חברו ברבים...

מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל לשדורי ליה ארבע מאה זוזי כל מעלי יומא דכיפורא, יומא חד שדרינהו נהליה ביד בריה, אתא אמר ליה לא צריך, אמר למאי חזית, חזאי דקא מזלפי ליה יין ישן, אמר מפנק כולי האי, עייפינהו (הכפילם) ושדרינהו ניהליה. כי קא ניחא נפשיה אמר אייתי לי חושבנאי דצדקה, אשכח דהוה כתיב ביה שבעת אלפי דינרי סיאנקי, אמר זוודאי קלילי (צידה מועטת) ואורחא רחיקתא, קם בזבזיה לפלגיה ממוניה...

רבי חנינא הוה ההוא עניא דהוה רגיל לשדורי ליה ארבעה זוזי כל מעלי שבתא, יומא חד שדרינהו ניהליה ביד דביתהו, אתאי אמרה ליה לא צריך, מאי חזית, שמעי דהוה קאמרי ליה במה אתה סועד בטלי כסף או בטלי זהב (מפות של פשתן או בשל משי). אמר היינו דאמר רבי אלעזר בואו ונחזיק טובה לרמאין, שאלמלא הן היינו חוטאין בכל יום, שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. ותני רבי חייא בר רב מדיפתי רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו', וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן עבודת כוכבים, אף כאן עבודת כוכבים.

תנו רבנן, המסמא את עינו והמצבה את בטנו והמקפח את שוקו אינו נפטר מן העולם עד שיבא לידי כך. המקבל צדקה ואין צריך לכך סופו אינו נפטר מן העולם עד שיבא לידי כך. תנן התם, אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו, ולא והתניא היה משתמש בכלי זהב ישתמש בכלי כסף, בכלי כסף ישתמש בכלי נחושת, אמר רב זביד לא קשיא, הוא במטה ושולחן, הוא בכוסות וקערות... רב פפא אמר לא קשיא, כאן קודם שיבא לידי גיבוי כאן לאחר שיבא לידי גיבוי. (שם סז ב)

דאמר ר' יוחנן טוב המלבין שנים לחברו יותר ממשקהו חלב, שנאמר ולבן שנים מחלב, אל תקרי לבן שנים אלא לבון שינים. (שם קיא ב)

יש יד לצדקה או אין יד לצדקה, היכי דמי, אילימא דאמר הדין זוזא לצדקה והדין נמי, ההוא צדקה עצמה היא, אלא כגון דאמר הדין ולא אמר נמי... מי אמרינן כיון דאיתקש לקרבנות דכתיב בפיך זו צדקה, מה קרבנות יש להן יד אף צדקה יש לה יד, או דלמא לבל תאחר הוא דאיתקש... (נדרים ז א)

מאי יד ליד לא ינקה, אמר רב כל הבא על אשת איש אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו... לא ינקה מדינה של גיהנם... אלא א"ר יוחנן אפילו עושה צדקה בסתר דכתיב מתן בסתר יכפה אף וגו' לא ינקה מדינה של גיהנם. (סוטה ד ב)

מאי בוז יבוזו לו, אמר עולא לא כשמעון אחי עזריה ולא כר' יוחנן דבי נשיאה, אלא כהלל ושבנא, דכי אתא רב דימיא אמר הלל ושבנא אחי הוו, הלל עסק בתורה שבנא עסק עיסקא, לסוף א"ל תא נערוב וליפלוג, יצתה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו וגו'. (שם כא א)

היכי דמי רשע ערום... ר' אבהו אומר זה הנותן דינר לעני להשלים לו מאתים זוז, דתנן מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני. (שם שם ב)

משרבו צרי עין וטורפי טרף רבו מאמצי הלב וקופצי הידים מלהלוות ועברו על מה שכתוב בתורה השמר לך פן וגו'... משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים היו ישראל למעלה והם למטה ישראל לפנים והם לאחור. (שם מז ב)

דרש רב עוירא זימנין א"ל משמיה דרב אמי וזימנין אמר לה משמיה דרב אסי, מאי דכתיב כה אמר ה' אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וגו', אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה, וכל שכן כשהן מרובין. מאי וכן נגוזו ועבר, תנא דבי רבי ישמעאל, כל הגוזז מנכסיו ועושה מהן צדקה ניצל מדינה של גיהנם, משל לשתי רחילות שהיו עוברות במים אחת גזוזה ואחת אינה גזוזה, גזוזה עברה ושאינה גזוזה לא עברה. ועניתיך, אמר מר זוטרא אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה, לא אענך עוד, תני רב יוסף שוב אין מראין לו סימני עניות. (גיטין ז א)

...אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת, דכתיב ביה בגלות יכניה החרש והמסגר אלף, חרש שבשעה שפותחין נעשו הכל כחרשין, מסגר כיון שסוגרין שוב אינן פותחים... (שם פח א)

וכל שהחזיקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי צדקה משיאין לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן... מאי טעמא כיון דמנצו בהדי אינשי, דאמר מר ממשכנים על הצדקה ואפילו בערב שבת, ואם איתא דאיכא אית ליה קלא. (קדושין עו א וב)

דרש רבא מאי דכתיב יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם, אמר ירמיה לפני הקב"ה רבונו של עולם אפילו בשעה שעושין צדקה הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהן שכר. (בבא קמא טז ב)

...ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. (שם יז א)

ההוא ארנקא דצדקה דאתי לפומבדיתא אפקדה רב יוסף גבי ההוא גברא, פשע בה, אתו גנבי גנבוה, חייביה רב יוסף, א"ל אביי והתניא לשמור ולא לחלק לעניים, אמר ליה עניי בפומבדיתא מיקץ קיץ להו ולשמור הוה. (שם צג א)

רבינא איקלע לבי מחוזא אתו נשי דבי מחוזא רמו קמיה כבלי ושירי, קביל מינייהו, א"ל רבה תוספאה לרבינא והתניא גבאי צדקה מקבלין מהן (מנשים) דבר מועט אבל לא דבר מרובה, א"ל הני לבני מחוזא דבר מועט נינהו. (שם קיט א)

דתניא מגבת פורים לפורים מגבת העיר לאותה העיר, ואין מדקדקין בדבר אבל לוקחין את העגלים ושוחטין ואוכלים אותן והמותר יפול לכיס של צדקה, רבי אליעזר אומר מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר דברי רבי יעקב שאמר משום ר"מ, ורשב"ג מיקל, דילמא התם נמי דאדעתא דפורים הוא דיהיב ליה אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליה. אלא הא ר' מאיר דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום ר"מ הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק לא יקח בו טלית, טלית לא יקח בו חלוק מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית, ודלמא שאני התם דאתו למיחשדיה, דאמרי אינשי, אמר פלניא זבנינא ליה לבושא לפלוני עניא ולא זבן ליה... (בבא מציעא עח ב)

רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא בעלי הלכה בעלי הגדה אבל עמי הארץ אל יכנסו, דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס, אמר לו רבי פרנסני, אמר לו בני קרית, אמר לו לאו, שנית, א"ל לאו, אם כן במה אפרנסך, א"ל פרנסני ככלב וכעורב, פרנסיה, בתר דנפק יתיב רבי וקא מצטער ואמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ, אמר לפניו ר' שמעון בר רבי, שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו, בדקו ואשכח, אמר רבי יכנסו הכל... והתניא שלשים יום (ישהה בעיר) לתמחוי, שלשה חדשים לקופה, ששה לכסות, תשעה לקבורה, שנים עשר לפסי העיר, אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן כי תנן נמי מתניתין שנים עשר חדש לפסי העיר תנן... א"ל אביי והתני רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים, א"ל אנא לאחשובינהו קא עבידנא. 

איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארנקא דדינרי לקמיה דרב יוסף אמרה ליהוי למצוה רבה, יתיב רב יוסף וקא מעיין בה מאי מצוה רבה, א"ל אביי מדתני רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים, שמע מינה פדיון שבוים מצוה רבה היא... (בבא בתרא ח א)

תנו רבנן קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה, נגבית בשנים שאין עושים שררות על הצבור פחות משנים, ומתחלקת בשלשה כדיני ממונות. תמחוי נגבית בשלשה ומתחלקת בשלשה, שגבויה וחלוקה שוים, תמחוי בכל יום, קופה מערב שבת לערב שבת, תמחוי לעניי עולם, קופה לעניי העיר, ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו... דאמר רבי חנינא מעשה ומינה רבי שני אחין על הקופה, מאי שררותא, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לפי שממשכנין על הצדקה ואפילו בערב שבת, איני והא כתיב ופקדתי על כל לוחציו, ואמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב ואפילו על גבאי צדקה, לא קשיא, הא דאמיד הא דלא אמיד. כי הא דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה... והמשכילין יזהירו כזוהר הרקיע, זה דיין שדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה... 

תנו רבנן גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה, אבל פורש זה לשער וזה לחנות. מצא מעות בשוק לא יתנם בתוך כיסו אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה ולכשיבא לביתו יטלם, כיוצא בו היה נושה בחבירו מנה ופרעו בשוק לא יתננו לתוך כיסו אלא נותן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיבא לביתו יטלם. תנו רבנן גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק, פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמם, גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן. מעות של צדקה אין מונין אותן שתים אלא אחת אחת. אמר אביי מריש לא הוה יתיב מר אציפי דבי כנישתא, כיון דשמעה להא דתניא ולשנותה לכל מה שירצו הוה יתיב. אמר אביי מריש הוה עביד מר תרי כיסי חד לעניי דעלמא וחד לעניי דמתא, כיון דשמעה להא דאמר ליה שמואל לרב תחליפא בר אבדימי חד כיסא ואתני עלה, איהו נמי עבד חד כיסא ואתני עלה... (שם שם ב)

תנו רבנן אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה ולא בהקדש עם הגזברין, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים...

אמר רב הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות... אי בעית אימא קרא, הלא פרוש לרעב לחמך בשי"ן כתיב, פרוש והדר הב ליה, והתם כתיב כי תראה ערום וכסיתו, כי תראה לאלתר, ורב יהודה אמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות, אי בעית אימא סברא, האי קמצערא ליה והאי לא קמצערא ליה, אי בעית אימא קרא, הכא כתיב הלא פרוס לרעב לחמך, פורס לאלתר וכדקרינן, והתם כתיב כי תראה ערום וכסיתו, כשיראה לך...

תנן התם אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע, לן נותנין לו פרנסת לינה, מאי פרנסת לינה אמר רב פפא פוריא ובי סדיא, שבת נותנין לו מזון שלש סעודות, תנא אם היה מחזיר על הפתחים אין נזקקין לו... א"ל אין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נזקקין לו למתנה מועטת.

אמר רב אסי לעולם אל ימנע אדם עצמו מלתת שלישית השקל בשנה, שנאמר והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלקינו, ואמר רב אסי שקולה צדקה כנגד כל המצות, שנאמר והעמדנו עלינו מצות וגו', מצוה אין כתיב כאן, אלא מצות.

א"ר אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה, שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם, זכה הלא פרוש לרעב לחמך, לא זכה ועניים מרודים תביא בית. אמר להו רבא לבני מחוזא במטותא מנייכו עושו בהדי הדדי כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא. וא"ר אלעזר בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, עכשיו שאין בית המקדש קיים, אם עושין צדקה מוטב, ואם לאו באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע, ואף על פי כן נחשב להן לצדקה, שנאמר ונוגשיך צדקה. אמר רבא האי מילתא אישתעי לי עולא משגש ארחתיה דאימיה משמיה דר' אלעזר, מאי דכתיב וילבש צדקה כשריון, לומר לך מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול, אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. רבי חנינא אמר מהכא, וכבגד עדים כל צדקותינו, מה בגד זה כל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול, אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. (שם ט א)

אמר רבי אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב כי יגורתי מפני האף והחמה, ואילו בעושה צדקה כתיב, מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה, ופליגא דרבי יצחק, דאמר רבי יצחק אף כופה חמה אינו כופה, שנאמר ושחד בחיק חמה עזה, אף על פי ששוחד בחיק חמה עזה...

ואמר רבי יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות, הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, דכתיב הלא פרוש וגו' ועניים מרודים תביא בית וגו' כי תראה ערום וגו', והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות, שנאמר ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים, ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו' ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וגו'. ואמר ר' יצחק מאי דכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, משום דרודף צדקה ימצא צדקה, אלא לומר לך כל הרודף אחר צדקה הקב"ה ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה. רב נחמן בר יצחק אמר הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה, כדי לקבל עליהם שכרו, לאפוקי מאי, לאפוקי מדדרש רבה, דדרש רבה מאי דכתיב ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם, אמר ירמיה לפני הקב"ה רבונו של עולם, אפילו בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהן שכר. רבי יהושע בן לוי אמר כל הרגיל לעשות צדקה זוכה הויין לו בנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה. בעלי חכמה דכתיב ימצא חיים, בעלי עושר דכתיב צדקה, בעלי אגדה דכתיב וכבוד, כתיב הכא וכבוד, וכתיב התם כבוד חכמים ינחלו.

תניא היה ר' מאיר אומר יש לו לבעל הדין להשיבך ולומר לך, אם אלקיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסן, אמור לו, כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם. וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם אלקיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם, אמר לו כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם, א"ל אדרבה, זו שמחייבתן לגיהנם, אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחר והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא כועס עליו, ואתם קרוין עבדים, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים. אמר לו ר"ע אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא דורון משגר לו, ואנן קרוין בנים, דכתיב בנים אתם לה' אלקיכם, אמר לו אתם קרוים בנים, ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרויין עבדים, ועכשיו אין אתם עושין רצונו של מקום, אמר לו הרי הוא אומר הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, אימתי עניים מרודים תביא בית, האידנא, וקאמר הלא פרוס לרעב לחמך.

דרש ר"י ברבי שלום כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, זכה הלא פרוס לרעב לחמך, לא זכה ועניים מרודים תביא בית... כי הא דבני אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי חזה להו בחילמא דבעו למיחסר שבע מאה דינרי, עשינהו שקל מינייהו לצדקה, פוש גבייהו שיבסר דינרי, כי מטא מעלי יומא דכיפורי שדור דבי קיסר נקטינהו, אמר להו רבן יוחנן בן זכאי לא תדחלון שיבסר דינרי גבייכו שקלינהו מינייכו, אמרי ליה מנא ידעת, אמר להו חלמא חזאי לכו. א"ל ואמאי לא אמרת לן דניתבינהו, אמר להו אמינא כי היכי דתעבדו מצוה לשמה.

רב פפא הוה סליק בדרגא אישתמיט כרעיה בעי למיפל, אמר השתא כן איחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעובדי עבודת כוכבים. אמר ליה חייא בר רב מדפתי לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו, דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן עבודת כוכבים, אף כאן עבודת כוכבים. 

תניא א"ר אלעזר בר' יוסי כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה שלום גדול ופרקליטין גדולין בין ישראל לאביהן שבשמים, שנאמר כה אמר ה' אל תבא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנוד להם, כי אספתי את שלומי מאת העם הזה וגו' את החסד ואת הרחמים, חסד זו גמילות חסדים, רחמים זו צדקה. תניא ר"י אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. הוא היה אומר עשרה דברים קשים נבראו בעולם, הר קשה ברזל מחתכו, ברזל קשה אור מפעפעו... ומיתה קשה מכולם, וצדקה מצלת מן המיתה, דכתיב וצדקה תציל ממות.

דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי, בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך, ספק מקבלין אותו הימנו ספק אין מקבלין אותו הימנו, ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו, ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה פני המלך, והקב"ה אינו כן, אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, אמר דכתיב אני בצדק אחזה פניך, מאי אשבעה בהקיץ תמונתך, אמר רב נחמן בר יצחק אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם בעולם הזה, והקב"ה משביען מזיו השכינה לעולם הבא. א"ר יוחנן מאי דכתיב מלוה ה' חונן דל, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול עבד לוה לאיש מלוה. 

א"ר חייא בר אבא רבי רמי כתיב לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות, וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות, שתי צדקות הללו למה, אחת שמצילתו ממיתה משונה, ואחת שמצילתו מדינה של גיהנם, ואי זו היא שמצילתו מדינה של גיהנם, ההוא דכתיב ביה עברה, דכתיב יום עברה היום ההוא, ואי זו היא שמצילתו ממיתה משונה, נותנה ואינו יודע למי נותנה, נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה. נותנה ואינו יודע למי נותנה לאפוקי מדמר עוקבא, נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה לאפוקי מדרבי אבא (לעיל כתובות ס"ז). ואלא היכי ליעביד, ליתיב לארנקי של צדקה. מיתיבי מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים, ר"א אומר יפזר מעותיו לעניים, ר' יהושע אומר ישמח אשתו לדבר מצוה, ר' אליעזר בן יעקב אומר לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליה כר' חנניא בן תרדיון. כי קא אמרינן דממני עלה כר' חנניא בן תרדיון.

א"ר אבהו אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא, וא"ר אבהו שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה, אמר להן צאו וראו מה פירש דוד אבא, פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. רבי אבא אמר מהכא, הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים, מה טעם מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו, משום דלחמו נתן ומימיו נאמנים.

תניא אמר להו רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, בני מהו שאמר הכתוב צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת, נענה רבי אליעזר ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, וחסד לאומים חטאת, כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו, כמו שנאמר די להוון מהקרבין ניחוחין לא-להה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי, ודעביד הכי לאו צדקה גמורה היא, והתניא האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור, לא קשיא, כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים. נענה רבי יהושע ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד, וחסד לאומים חטאת, כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן, שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן, שנאמר להן מלכא מלכי ישפר עליך, וחטיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותיך וגו'. נענה רבן גמליאל ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, דכתיב ומי כעמך ישראל וגו', וחסד לאומים חטאת, כל צדקה וחסד שעכו"ם עושין חטא הוא להן, שאין עושין אלא להתיהר בו, וכל המתיהר נופל בגיהנם, שנאמר זד יהיר לץ שמו, עושה בעברת זדון, ואין עברה אלא גיהנם, שנאמר יום עברה היום ההוא. אמר רבן גמליאל עדיין אנו צריכין למודעי, רבי אליעזר המודעי אומר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד, וחסד לאומים חטאת, כל צדקה וחסד שעכו"ם עושין חטא הוא להן, שאין עושין אלא לחרף אותנו בו, שנאמר ויבא ויעש ה' כאשר דבר, כי חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו והיה לכם הדבר הזה. נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר צדקה תרומם גוי וחסד לישראל, ולאומים חטאת. אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו נראין דברי רבי נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם, לפי שהוא נותן צדקה וחסד לישראל ולעכו"ם חטאת. מכלל דהוא נמי אמר, מאי היא, דתניא אמר להם רבן יוחנן בן זכאי כשם שהחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם.

איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דרבי אמי ולא קבלינהו, שדרינהו קמיה דרבא וקבלינהו משום שלום מלכות, שמע רבי אמי איקפד, אמר לית ליה ביבוש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה. ורבה, משום שלום מלכות, ורבי אמי נמי משום שלום מלכות, דאיבעי ליה למפלגינהו לעניי עובדי כוכבים, ורבא נמי לעניי עובדי כוכבים יהבינהו, ור' אמי דאיקפד הוא דלא סיימוה קמיה.

תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת, אמרה לו רבי פרנסני, אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום, אמרה לו רבי, אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים, עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו, מיד קרעו לו גזר דינו, תנא הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו.

תנו רבנן מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת, וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו, אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם ואתה מבזבזם, אמר להם אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה, שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו, שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך, אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות, ואני גנזתי דבר שעושה פירות, שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות, שנאמר פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם, אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי, שנאמר ולך תהיה צדקה, אבותי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא, שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. (שם ט ב והלאה)

...וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה וצדקה אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע... וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, משפט לזה שהחזיר לו את ממונו, וצדקה לזה ששילם לו מתוך ביתו... אלא רבי אומר אף על פי שלא שילם מתוך ביתו זהו משפט וצדקה, משפט לזה שהחזיר לו ממונו, וצדקה לזה שהוציא גזלה מתחת ידו. (סנהדרין ו ב)

ותניא כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה, בית דין מכין ועונשין, וקופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה... (שם יז ב)

דא"ר אלעזר אמר רבי יצחק כל תענית שמלינין בו את הצדקה כאילו שופך דמים שנאמר מלאתי משפט צדק וגו', והני מילי בריפתא ותמרי, אבל בזוזי חיטי ושערי לית לן בה.

...והמלוה סלע לעני בשעת דוחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה. (שם עו ב)

...ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה, וכתיב צדיק הוא חיה יחיה. (שם פא א)

אמר עולא אין ירושלים נפדית אלא בצדקה, שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. (שם סנהדרין צח א)

אלא אחאב וותרן בממונו היה, ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה. (שם קב ב)

הולך צדקות זה אברהם אבינו, דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. (מכות כד א)

מרבה צדקה מרבה שלום. (אבות ב ז)

רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו, וכן בדוד הוא אומר (ד"ה א' כ"ט) כי ממך ומידך נתנו לך. (שם ג ז)

ארבע מדות בנותני צדקה, הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים, יתנו אחרים והוא לא יתן, עינו רעה בשלו, יתן ויתנו אחרים חסיד, לא יתן ולא יתנו אחרים רשע. (שם ה יג)

ר' יוחנן כי הוה חזי ...נמלה אמר צדקתך כהררי א-ל. (חולין סג א)

ההוא שקא דדינרי דאתא לבי מדרשא, קדים רבי אמי וזכה בהן, והיכי עביד הכי, והא כתיב ונתן ולא שיטול מעצמו, רבי אמי נמי לעניים זכה בהן, ואיבעית אימא אדם חשוב שאני, דתניא והכהן הגדול מאחיו, שיהא גדול מאחיו בנוי בחכמה ובעושר, אחרים אומרים מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו, תלמוד לומר והכהן הגדול מאחיו, גדלהו משל אחיו. (שם קלד ב)

תניא כוותיה דרבא נזיר צדקה ואין הקדש צדקה... אלא לאו הכי קאמר, צדקה הרי היא בבל תאחר ואינה כהקדש, דאילו הקדש אסור לאשתמושי ביה, ואילו צדקה שרי לאשתמושי ביה... אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה בין לעצמו בין לאחר, בין אמר עלי בין אמר הרי זו. תנו רבנן סלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה, משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה... תנו רבנן ישראל שהתנדב מנורה או נוי לבית הכנסת אסור לשנותה, סבר רבי חייא בר אבא למימר לא שנא לדבר הרשות ולא שנא לדבר מצוה, אמר ליה רב אמי הכי אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מותר לשנותה, מדאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן עובד כוכבים שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת עד שלא נשתקע שם בעליה אסור לשנותה... וטעמא דעובד כוכבים הוא דפעי (צועק), אבל ישראל דלא פעי שפיר דמי... (ערכין ו א)

כיוצא בדבר אתה אומר, רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה', בשעה שהתלמיד הולך אצל רבו ואומר לו למדני תורה, אם מלמדו מאיר עיני שניהם ה' ואם לאו עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה', מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש... (תמורה טז א)

תלמוד ירושלמי:

א"ר שמואל בר נחמני אמר הקב"ה לדוד, דוד... חביב עליו משפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבנות, ומה טעם עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. (ברכות יג א)

וגמילות חסדים, הדא דתימר בגופו אבל בממונו יש לו שיעור, ואתיא כיי דמר ר"ש בן לקיש בן רבי יוסי בן חנינא, באושא נמנו שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצוה, עד היכן, ר"נ בן אינינוא ורבי אבא בר כהנא חד אמר עד כדי תרומה ותרומת מעשר, וחרנא אמר כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך, כמראשית כל תבואתך... (פאה ב ב)

אמר ר' אבא אם נתת מכיסך צדקה הקב"ה משמרך מן הפיסין ומן הזימיות ומן הגלגלות ומן הארנוניות. מונבז המלך עמד ובזבז כל נכסיו לעניים, שלחו לו קרוביו ואמרו לו, אבותיך הוסיפו על שלהן ועל של אבותיהן, ואתה ביזבזתה את שלך ואת של אבותיך, אמר להן כל שכן אבותי גנזו בארץ ואני גנזתי בשמים, שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף... צדקה וגמילות חסדים שקולות כנגד כל מצותיה של תורה, שהצדקה נוהגת בחיים וגמילות חסדים נוהגת בחיים ובמתים, הצדקה נוהגת לעניים וגמילות חסדים נוהגת לעניים ולעשירים, הצדקה נוהגת בממונו של אדם וגמילות חסדים נוהגת בין בממונו בין בגופו. רבי יוחנן בר מריא בשם רבי יוחנן אין אנו יודעין איזה מהן חביב או צדקה או גמילות חסדים, כשהוא אומר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים, הדא אמרה שגמילות חסדים חביבה יותר מן הצדקה. (שם ג א)

אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע, לן נותנין לו פרנסת לינה, שבת נותנין לו מזון שלש סעודות. מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי, מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה, והקופה ניגבית בשנים ומתחלקת בשלשה. תמחוי בכל יום, קופה מערב שבת לערב שבת, תמחוי לכל אדם קופה אינה אלא לאנשי אותה העיר בלבד, רב הונה אמר תמחוי בשלשה שהוא על אתר, רבי חלבו בשם רבי בא בר זבדי אין מעמידין פרנסין פחות מג', אנא חמי דיני ממונות בג' דיני נפשות לא כל שכן, ויהיו עשרים ושלשה, עד שהוא מצמית להון הוא מסכן, (עד שהוא מאסף את כולם הוא מסתכן)... רבי בא בר זבדי אמר איתפלגין רב ורבי יוחנן, חד אמר מדקדקים בחיי נפשות, וחרנא אמר אף בכסות אין מדקדקין מפני בריתו של אברהם אבינו. מתניתין פליגי על מאן דאמר אף בכסות אין מדקדקין, פתר ליה לפי כבודו. ותני כן במה דברים אמורים בזמן שאין מכירין אותו, אבל בזמן שמכירין אותו אף מכסין אותו והכל לפי כבודו. והתני למזונות שלשים יום, לכסות ששה חדשים (עד שיכירו אותו), פתר לה ליתן (להיות כבני העיר לתת), והתני למזונות שלשים יום לפסין ולצדקות י"ב חודש... מהו לפסין ולצדקות י"ב חודש בשכר סופרים ומשנים.

מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, היה לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול, היו ממושכנין בכתובת אשתו או לבעל חובו הרי זה יטול, אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו. חד תלמיד מן דרבי היה לו מאתים זוז חסר דינר והוה רבי יליף זכי עמיה חד לתלת שני מעשה מסכנין, עבדון ביה תלמידוי עינא בישא ומלון ליה, אתא בעי מזכי עימיה, אמר ליה רבי אית לי שיעורא, אמר זה מכת פרושים נגעו ביה, רמז לתלמידיו ואעלוניה לקפילין (חנות שמוכרים מאכל) וחסרוניה חד קרט, וזכה עימיה היאך מה דהוה יליף... אמר רבי חנינא צריך שיהיו לו שני עטיפין אחד לחול ואחד לשבת, מאי טעמא ורחצת וסכת ושמת שמלותיך, וכי ערומה היתה, אלא אלו בגדי שבת (שם לו ב)

מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן הרי זה לא יטול. וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שצריך לבריות, וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו, ועל זה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, וכן דיין שדן דין אמת לאמיתו, וכל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ולא פיסח ועושה עצמו כאחד מהן אינו מת מן הזקנה עד שיהא כאחד מהן, שנאמר דורש רעה תבואנו, ונאמר צדק צדק תרדוף... שמואל ערק מן אבוי אזל וקם ליה בין תרין צריפין דמיסכנין, שמע קולהון אמרין בהדין אגנטין אנן אכלין יומא דין באגנטין דדהבא ובאגנטין דכספא אנן אכלין. עאל ואמר קומי אביו, א"ל צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם, דלמא ר' יוחנן וריש לקיש עלון מיסחין בהדין נימוסין דטבריא פגע בהון חד מסכן, אמר לון זכין בי, א"ל מי חזרון (כשנחזור), מי חזרון אשכחוניה מית, אמרו הואיל ולא זכינין ביה בחייו ניטפל ביה במיתותיה, כי מיטפלון ביה אשכחון כיס דינרי תלוי ביה, אמרו הדא דא"ר אבהו א"ר אלעזר צריכין אנו להחזיק טובה לרמאים שבהן, שאילולי הרמאין שבהן היה אחד תובע צדקה מן האדם ולא נותן לו מיד נענש... דראב"י על חד דסגיה נהורא לביתיה, יתב ליה ראב"י לרע מיניה (ישב למטה ממנו), אמרון אילולי דהוא בר נש רבא לא יתב ליה ראב"י לרע מיניה, עבדין ליה פרנסה דאיקר, אמר להו מהו הכין, אמרו להי ראב"י יתיב לרע מינך, וצלי עלוי הדא צלותא, אתה גמלת חסד למאן דמתחמי ולא חמי, דין דחמי ולא מתחמי יקבל פיוסך ויגמול יתך חסד...

ר' אחא בשם ר' חנינא כיני מתניתין, כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ואסור להתרחם עליו, על נפשיה לא חייס על חרונין לא כל שכן... (שם לז א וב)

מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי, גבאי צדקה, ב"ש אומרים נותנין את המעושר לשאינו מעשר ואת שאינו מעושר למעשר, נמצאו כל אדם אוכלין מתוקן, וחכמים אומרים גובין סתם ומחלקין סתם, והרוצה לתקן יתקן... דתני אחד שביעית ואחד מעשר שני אין נפרעין מהן מלוה וחוב ואין עושין מהן שושבינות ואין משלמין מהן תשלומין, ואין פוסקין מהן צדקה לעניים בבית הכנסת, אבל משלמין מהם דבר של גמילות חסד וצריך להודיע. (דמאי יא א)

תרין תלמידין מן דרבי חנינא הוין נפקין מקטוע כיסין (לחתוך עצים), חמתין חדא איסטרולוגיה אמר אילין תרין מי נפקין ולא חזרין, מן נפקין פגע בהון חד סב אמר לון זכון עמי דאית לי תלתא יומין דלא טעמית כלום, והוה עמון חד עיגול (ככר לחם) קצין פלגא ויהבינה ליה, אכל וצלי עליהון, אמר לון תתקיים לכון נפשיכון בהדין יומא, נפקין בשלם וחזרן בשלם, והון תמן בני אינש דשמעין קליה, אמרין ליה ולא כן אמרת אילין תרתין מי נפקין ולא חזרין, אמר אי דהכא גברא שקר דאיסטרולוגייה דידיה שקרין, אפילו כן אזלין ופשפשון ואשכחון חכינתה (נחש) פלגא בהדא מובלא ופלגא בהדא מובלא, (חציה בצד משא זה וחציה בשני וחתכו אותה בלא מתכון), אמרו מה טיבו עבידתכון יומא דין, ותניין ליה עובדא, אמר ומה ההוא גברא יכיל עביד, דאלקהון די יהודאי מתפייס בפלגיה עיגול. (שבת לט א)

...חד זמן צרכין רבנן נידבא, שלחון לר' עקיבה ולחד מן רבנין עמיה אתון בעיי מיעול לגביה ושמעון קליה דטליא א"ל מה ניזבין לך יומא דין, א"ל טרוכסמין לא מן יומא דין אלא מן דאתמול דהוא כמיש וזליל, (יקח ירק עולשין ממה שלקט אתמול דהוא כמוש ובזול), שבקון ליה ואזלון לון, מן דזכין כל עמא אותון לגביה אמר לון למה לא אתיתון גביי קדמיי כמה דהויתון נהגיין, אמר כבר אתינן ושמעינן קליה דטליא... אמר מה דביני לבין טליא ידעתין, לא מה דביני לבין בריי, (אף על פי שאני מקמץ בהוצאתי אינני מקמץ בהוצאת הצדקה), אף על פי כך אזלון ואמרו לה (לאשתו) והיא יהבה לכון חד מודיי דדינרין, אזלין ואמרין לה (לאשתו שאמר שתתן להם מדה מלאה), אמרה לון מה אמר לכון גדיל או מחיק (מדה גדושה או מחוקה), ואמרי לה סתם אמר לן, אמרה לון אנא יהבה לכון גדיל, ואין אמר גדיל הא כמילוי, ואין לא אנא מחשבנא גודלנה מן פרני (מחשב מן כתובתי), כיון ששמע בעלה כך כפל לה את כתובתה. (פסחים ל ב)

חד בר נש אתא גבי חד מן קריבוי דר' יניי א"ל ר' זכה עמי, א"ל ולא הוה לאביך פריטין, א"ל לא, א"ל גבי אינון ומפקדין, א"ל שמעית עליהון דאינון סרקין (שמעתי שהן ממעות גזל ואינני רוצה ליהנות מהן), א"ל כדיי את מצלייא ומתענייא (כדאי שתהיה מתפלל על הציבור ותהיה נענה מן השמים). איתחמי לרבנן פלן חמרא יצלי ומיטרא נחת. שלחין רבנן ואייתוניה, אמרון ליה מה אומנך, אמר לון חמר אנא, אמרין ליה ומה טיבו עבדת, אמר להו חד זמן אוגרת חמרי לחדא איתה והוות בכייה גו איסרטא (בכתה בתוך הדרך), ואמרית לה מה ליך, אמרה לי בעלה דהיא איתתא חביש ואנא בעייא מיחמי מה מיעבד (כלומר שדעתה להשכיר עצמה לזנות כדי להוציא בעלה) ומפניניה, וזבנית חמרי ויהבית לה טמיתיה ואמרית לה הא ליך פניי בעליך ולא תחטיי, אמרין ליה כדיי את מצליא ומתענייא.

איתחמי לרבי אבהו פנטקקה (כך שמו, על שם חמשה עבירות שהיה עושה בכל יום) יצלי ואתי מיטרא, נחית מיטרא, שלח ר' אבהו ואייתיה שא"ל חמר עבין ההוא גוברא בכל יום (מה אמנך, א"ל חמש עבירן ההוא גוברא עביד בכל יום), מוגר זנייתא, משפר תייטרון (מיפה ומכבד מקום השחוק ומושב הלצים), מעיל מניהון לבני, (מכניס בגדי הזונות לבית המרחץ), מטפח ומרקד קדמיהון ומקיש בבויא קדמיהון (מטפח בכלי זמר ומרקד). א"ל ומה טיבו עבדת, א"ל חד זמן הוה ההוא גברא משפר תייטרון, אתא חדא איתא וקמת לה חורי עמודא בכייה, ואמרית ליה מה ליך, ואמרה לי בעלה דההיא איתתא חביש ואנא בעיא מיחמי מה מעביד ומפנינה (להשכיר עצמה לזנות לפדות בעלי). וזבת ערסי ופרוס ערסיי (מכרתי מטתי והמצע שעליה) ויהבית לה טמיתיה ואמרת לה הא ליך פניי בעליך ולא תיחטיי, א"ל כדיי את מצלייא ומתעניא... (תענית ה א וראה שם עוד)

א"ר לעזר שלשה דברין מבטלין את הגזירה קשה, ואלו הן תפלה וצדקה ותשובה, ושלשתן בפסוק אחד, ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפלה, ויבקשו פני זו צדקה, כמה דאת אמר אני בצדק אחזה פניך, וישבו מדרכיהם הרעים זו תשובה, אם עשו כן מה כתיב תמן, ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. (שם ח ב ובראשית רבה מד טו)

...אין מדקדקין במצות פורים אלא כל מי שהוא פושט את ידו ליטול נותנין לו. אין משנין במעות פורים, הא שאר כל המעות משנין, אלא כל המעות עד שלא ינתנו לגיזברין את רשאי לשנותן, משניתנו לגיזברין אין את רשאי לשנותן. (מגילה ה א)

דבר אחר יד ליד לא ינקה רע, אמר רבי פנחס זה שהוא עושה צדקה ומבקש ליטול שכרה מיד... (סנהדרין מט ב)

מעשה בי ר' אליעזר ורבי יהושע ור' עקיבא שעלו לחולת אנטוכיא על עסק מגבת חכמים, והוה תמן חד אבא יהודה עביד מצוה בעין טובה. פעם אחת ירד מנכסיו וראה רבותינו ונתייאש מהן, עלה לו לביתו ופניו חולניות, אמרה לו אשתו מפני מה פניך חולניות, אמר לה רבותינו כאן ואיני יודע מה אעשה, אשתו שהיתה צדקת ממנו אמרה לו נשתיירה לך שדה אחת לך ומכור חצייה ותן להן, הלך ועשה כן ובא אצל רבותינו ונתן להם ונתפללו עליו רבותינו, אמרו לו אבא יהודה הקב"ה ימלא חסרנותיך, עם כשהלכו להם ירד לחרוש בתוך חצי שדהו, עם כשהוא חורש בתוך חצי שדהו שקעה פרתו ונשברה, ירד להעלותה והאיר הקב"ה עיניו ומצא סימא (אוצר), אמר לטובתי נשברה רגל פרתי, ובהדורת רבותינו שאלון עלוי אמרין מה אבא יהודה עיבד, אמרין מאן יכיל חמי אפוי דאבא יהודה, אבא יהודה דתוריי, אבא יהודה דגמלוי, אבא יהודה דחמרוי, חזר אבא יהודה לכמות שהיה. ובא אצל רבותינו ושאל בשלומן, אמרין ליה מה אבא יהודה עביד, אמר להן עשתה תפילתכם פירות ופירי פירות, אמרו לו אף על פי שנתנו אחרים יותר ממך בראשונה אותך כתבנו ראש טימוס, נטלוהו והושיבוהו אצלם וקראו עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו.

רבי חייא בר בא עיבד פסיקה בהין בית מדרשא דטיבריא, והוון תמן מן אילין דבר דילני ופסק חדא ליטרא דהב, נטלו ר' חייה רבה והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה, מתן אדם ירחיב לו. רבי שמעון בן לקיש עאל לבוצרה, והוה תמן חד רבהון רמייא, חס ליה דלא הוה רמאי, אלא שהיה מרמה במצוות, והוה חמי כמה דציבורא פסק, והוא פסיק לקבליה, נטלו רבי שמעון בן לקיש והושיבו אצלו, וקרא עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו וגו'. (הוריות יז ב)

תוספתא:

אמר ליתן ונתן נותנין לו שכר אמירה ושכר מעשה, אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן נותנין לו שכר אמירה כשכר מעשה, לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תינו נותנין שכר על כך, שנאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך... צדקה וגמילות חסדים שקולין כנגד כל מצות שבתורה, אלא שהצדקה בחיים וגמילות חסדים בחיים ובמתים, צדקה בעניים גמילות חסדים בעניים ובעשירים... ר' אלעזר בר' יוסי אמר מניין שהצדקה וגמילות חסדים פרקליט גדול ושלום בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר כה אמר ה' אל תבוא בית מרזח ואל תלך וגו', חסד זו גמילת חסדים, ורחמים זו צדקה, מלמד שהצדקה וגמילות חסדים פרקליט גדול ושלום בין ישראל לאביהם שבשמים. (פאה פרק ד)

מדרש רבה:

א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים חבורות חבורות... צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות... (בראשית ח ה)

ביומוי דר' תנחומא היו צריכין ישראל לתענית, אתון לגביה א"ל ר' גזור תעניתא, גזר תעניתא יום קדמאי יום ב' יום ג' ולא נחת מטרא, עאל דרש להון א"ל בני התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליכם רחמים. עד שהן מחלקין צדקה לענייהם ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו. אתון לגביה, וא"ל רבי מה אנן יתבין הכא ועבידתא הכא, א"ל מה ראיתם, א"ל ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו, שלח בתריהון ואייתינון לגו ציבורא, א"ל מה היא לך זו, א"ל גרושתי היא, א"ל מפני מה נתת לה מעות, א"ל רבי ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים. באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר רבון כל העולמים, מה אם זה שאין לה עליו מזונות ראה אותה בצרה נתמלא עליה רחמים, אתה שכתוב בך חנון ורחום ואנו בני ידידיך בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים, מיד ירדו גשמים ונתרוה העולם. (שם לג ג)

...א"ר ברכיה מזל צדק היה מאיר לו, א"ר ראובן צדקה היתה צווחת ואומרת אם אין אברהם אין מי שיעשה אותי, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"א) יתן לפניו גוים ומלכים ירד. (שם מג ד)

ר"מ אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש, א"ל תאמר ממשפחת בית עלי אתם דכתיב ביה (ש"א ב') וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, אמרו ליה רבי התפלל עלינו, א"ל לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה, מאי טעמא, עטרת תפארת שיבה, והיכן היא מצויה בדרך צדקה תמצא, ממי אתה למד מאברהם, שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, זכה לזקנה, ואברהם זקן בא בימים. (שם נא א)

...כיון שאמר לו החלום, א"ל מה אעשה היאך את מוליכני, א"ל להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטאיך בצדקה פרוק, א"ל הקב"ה (לדניאל), אני מסרתי את הצדקה לאברהם, שנאמר (בראשית י"ח) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', ואתה אומר לרשע וחטאיך בצדקה פרוק, אלא אמר לנבוכדנצר עשה צדקה ופתח אוצרך, שראה לישראל שיצאו ערומים מירושלים ולא היה בידם שוה פרוטה, ולכך אמר לו שיעשה צדקה, ופתח אוצרותיו והיה מפרנס לישראל י"ב חדש... מי גרם לו לישב בשלוה י"ב חדש, הצדקה, ומה אם הרשע כך, ישראל על אחת כמה וכמה, הוי (ישעיה נ"ו) שמרו משפט ועשו צדקה וגו'. (שמות ל כ)

דבר אחר שמרו משפט ועשו צדקה, הדא הוא דכתיב (תהלים קי"ט) עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי, אמרו לו ישראל, רבון העולם, הסתכל שאנו מבקשים לעשות צדקה ומשפט ואנו מתייראין מן העכו"ם, אלא אל תמסרנו בידיהם, הוי עשיתי משפט וצדק... (שם שם כב)

מנין אתה אומר שאם שב אדם ועשה תשובה אפילו יש בידו עונות הרבה הוא עושה אותן זכיות, דכתיב (יחזקאל ל"ג) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו, לכך הוא מזהיר על העני לא תהיה לו כנושה לא תעמידנו ערום... כך אדם עושה מצות והוא בן תורה וגומל חסדים, והשטן עומד ומקטרגו, וסניגורין עומדין כנגדו ומלמדין זכות, שנאמר (משלי י"ח) מתן אדם ירחיב לו, מה שהוא עושה עם העניים מסייעין אותו, לכך נאמר (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל. (שם לא א)

דבר אחר אם כסף תלוה את עמי, הדא הוא דכתיב, (קהלת ה') יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע, אשרי אדם שהוא עומד בנסיונו, שאין בריה שאין הקב"ה מנסה אותה, העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לעניים, ומנסה העני אם יכול לקבל ייסורין ואינו כועס, ואם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות הרי הוא אוכל ממונו בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, והקב"ה מצילו מדינה של גיהנם, שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ואם עמד העני בנסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבא... אבל העשיר שעינו רעה הולך הוא וממונו מן העולם הזה, שנאמר ואבד העושר ההוא בענין רע, שעינו רעה כנגד גבאי צדקה, למה שגלגל הוא בעולם לא מי שהוא עשיר היום עשיר למחר, ומי שהוא עני היום עני למחר, אלא לזה מוריד ולזה מעלה שנאמר (תהלים ע"ה) כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים... (שם שם ב)

דבר אחר אם כסף תלוה את עמי, הדא הוא דכתיב (תהלים ט"ו) כספו לא נתן בנשך, בא וראה כל מי שיש בו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה ברבית מעלין עליו כאילו קיים כל המצות כולן, שנאמר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח, עושה אלה לא ימוט לעולם. ומי היה זה עובדיה שהיה עשיר אפוטרופוס של אחאב, שנאמר (מ"א י"ח) ויקרא אחאב אל עובדיה אשר על הבית, והיה עשיר יותר מדאי, והוציא כל ממונו לצדקה, שהיה זן את הנביאים, כיון שבא כל אותו הרעה היה לוה בנשך מן יהורם בן אחאב מה שהיה מספיק לנביאים... (שם שם ג)

...החסד לוה מן הצדקה והצדקה מן החסד, שנאמר (משלי כ"א) רודף צדקה וחסד... (שם שם טז)

ויתן אל משה ככלותו, כך פתח ר' תנחומא בר אבא (דניאל ט') לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים, מהו כן, א"ר נחמיה אפילו בשעה שאנו עושין את הצדקה מביטים אנו מעשים שלנו ויש לנו בושת פנים, אין לנו שעה שאנו באין בזרוע אלא בשעה שאנו מוציאים את מעשרותינו, שנאמר כי תכלה לעשר (דברים כ"ו) מה כתיב בסוף, השקיפה ממעון קדשך מן השמים. א"ר אלכסנדרי גדול כחן של מוציאי מעשרות שהם הופכין דבר ארירה לברכה, שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך... (שם מא א, וראה שם עוד)

טוב מי שהולך ופועל ועושה צדקה משלו ממי שהולך וגוזל וחומס ונותן צדקה משל אחרים, במתלא אמרין גייפא בחזורין ומפלגא לבישא, (זונה בשביל תפוחים ומחלקת אותם לעניים). (ויקרא ג א)

...א"ר אבהו כתיב השמר לך פן תעזוב את הלוי, וכתיב בתריה כי ירחיב ה' את גבולך, וכי מה ענין זה לזה, אלא אמר הקב"ה לפי מתנותיך מרחיבין לך. (שם ה ד)

דבר אחר זאת תהיה תורת המצורע, הדא הוא דכתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ר' יהושע בן לוי פתר קריא באלו שפוסקים צדקה ברבים ואין נותנין. (שם טז ה)

כי בצל החכמה בצל הכסף א"ר אחא בשם ר' תנחום ב"ר חייא למד אדם ולימד ושמר ועשה והיתה ספק בידו למחות ולא מיחה, להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור, הדא הוא דכתיב ארור אשר לא יקים... ר' הונא ור' ירמיה אמרו בשם רבי חייא בר אבא עתיד הקב"ה לעשות צל וחופות לבעלי המצות אצל בני תורה בגן עדן, ואית ליה ג' קריין, חדא כי בצל החכמה בצל הכסף, ב' אשרי אנוש יעשה זאת, והדין עץ חיים היא למחזיקים בה.

שמעון אחי עזריה אמר משמו, והלא שמעון היה גדול מעזריה, אלא על ידי שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון לפיכך נקרא הלכה על שמו, ודכוותה ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באוהליך, והלא יששכר גדול היה מזבולן, אלא על ידי שהיה זבולן מפרש מיישוב ועוסק בפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, נותן לו שכר בעמלו, לפיכך נקרא הפסוק על שמו, שנאמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באוהליך. (שם כה א)

...א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי ששה שנים היו אותן גחלים עמומות בידו של גבריאל סבור שישראל עושין תשובה, כיון שלא עשו בקש לזרקן ולקעקע ביצתן, א"ל הקב"ה גבריאל גבריאל יש בהם בני אדם שעושים צדקה אלו עם אלו, שנאמר וירא לכרובים תבנית יד אדם. א"ר אבא בשם ר' ברכיה מי מעמיד העליונים והתחתונים, הצדקה שעושים ביד, הדא הוא דכתיב, וצדקתך אלקים עד מרום וגו'... (שם כו ח)

...צדקתך כהררי א-ל, סרס המקרא ודרשהו, צדקתך על משפטיך כהררי א-ל על תהום רבה, מה ההרים הללו כובשין על תהום שלא יציף העולם, כך הצדקה כובשת את הפורענות שלא תבוא לעולם. (שם כז א)

ר' ברכיה ור' חייא אבוי בשם ר' יוסי בן נהוראי אמר כתיב ופקדתי על כל לוחציו, אפילו על גבאי צדקה חוץ משכר סופרים ומשנין שאין נוטלין אלא שכר בטלה בלבד... (שם ל א)

ר' אמי שאל את ר' שמואל בר נחמן א"ל בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה, מהו וצדקתך אלקים עד מרום, א"ל כשם שהתחתונים צריכין צדקה אלו מאלו, כך העליונים צריכים צדקה אלו מאלו, הדא הוא דכתיב ויאמר אל האיש לבוש הבדים וגו'. (שם לא א)

וכי ימוך אחיך, הדא הוא דכתיב אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'... איסי אמר זה שנותן פרוטה לעני... על דעתיה דאיסי דאמר זה שנותן פרוטה לעני, דכתיב ויחיהו... א"ר יונה אשרי נותן לדל אין כתיב כאן אלא אשרי משכיל אל דל, הוי מסתכל בו היאך לזכות עמו... (שם לד א, וראה שם עוד)

דבר אחר וכי ימוך אחיך, הדא הוא דכתיב מלוה ה' חונן דל, אר"א כתיב נותן לחם לכל בשר, בא זה וחטף לו את המצוה, אמר הקב"ה עלי לשלם לו גמולו, הדא הוא דכתיב וגמולו ישלם לו... ר' פנחס בשם ר' ראובן אמר כל מי שנותן פרוטה לעני הקב"ה נותן לו פרוטות, וכי פרוטה נותן לו, והלא לא נותן לו אלא נפשו, הא כיצד היתה ככר בי' פרוטות ועני עומד בשוק ואין בידו אלא תשעה, ובא אחד ונתן לו פרוטה ונטל ככר ואכלה ושבה נפשו עליו, אמר הקב"ה אף אתה בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופה אני משיבה לך, לפיכך משה מזהיר לישראל וכי ימוך אחיך. (שם לד ב)

רבי תנחום פתח ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעומת זה עשה האלקים, אם באת רעה לחבירך ראה היאך לזכות בו ולפרנסו כדי שתקבל מתן שכרו. כך היה ר' תנחום ב"ר חייא עושה, בשעה שאמו לוקחת לו ליטרא אחת של בשר מן השוק היתה לוקחת לו שתים, אחת לו ואחת לעניים, על שם גם את זה לעומת זה עשה הקב"ה, עניים ועשירים כדי שיהיו זכין אלו לאלו, לפיכך משה מזהיר לישראל וכי ימוך אחיך. (שם שם ה)

א"ר זעירא אפילו שיחתן של בני ארץ ישראל תורה, הא כיצד אדם אומר לחבירו זכי בי או רכי (התגדל) בי, זכי גרמך בי. ר' חגי אמר סכי בי אסתכל בי, סכי בי מה הוינא ואסתכל בי מה אנא, דא"ר חגי בשם ר"י כתיב ואבד העושר ההוא בענין רע, ואמר לו לית את אזיל לעי (לעבוד), חמי שקיין, חמי רעין, חמי כרדיון, חמי קפדן, אמר לו הקב"ה לא דייך שלא נתת לו משלך מאומה אלא במה שנתתי לו את משים בו עין רעה, לפיכך והוליד בן ואין בידו מאומה מן כל מן דהוה ליה. (שם שם ז)

תני ר' יהושע אומר יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית, שכן רות אומרת לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז, אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו, אמרה לה הרבה פעולות וטובות עשיתי עמו היום בשביל פרוסה שנתן לי. א"ר כהן יען וביען (ויקרא כ"ו), הוא יען הוא עני. א"ר שילא דנוהא האביון אהן מסכינא הב הנו הונך מניה, (האביון - הב הון, אם יצעק עליך). א"ר אבין העני הזה עומד על פתחך והקב"ה עומד על ימינו, דכתיב כי יעמוד לימין אביון, אם נתת לו דע מי שעומד על ימינו ונותן לך שכרך, ואם לא נתת לו דע מי שעומד על ימינו פורע ממך, דכתיב להושיע משופטי נפשו. א"ר איבו כתיב נתן תתן לו, א"ר נחמן כי בגלל הדבר הזה, אהן עלמא מדמי לגלגלא דאנטילא (בבאר), דמלא מתרוקן, דמתרוקן מתמלא. (שם שם י)

רבי סימון אמר בשם רבי יהושע בן לוי לעולם אל תהי מצות עני קלה בעיניך, שהפסדה כ"ד קללות ומתן שכרה כ"ד ברכות, הפסדה כ"ד קללות, כתיב הפקד עליו רשע בהשפטו יצא רשע... מתן שכרן כ"ד ברכות כתיב הלא פרוס לרעב לחמך... (שם שם יב, וראה שם עוד מעשה)

ותפק לרעב, אם זכיתם, לרעבו של יעקב, ואם לאו לשבעו של עשו. ועניים מרודים תביא בית אלו הם עניים מנעוריהם... דבר אחר אלו בעלי בתים שירדו מכבודם ומנכסיהם, מי גרם להם שיהיו עניים, על ידי שלא פשטו ידיהם לעניים ועל ידי שלא עשו רצון אביהם שבשמים, לכך נאמר ועניים מרודים תביא בית. (שם שם יג)

ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם, רבי טרפון יהב לר' עקיבא שית מאה קונטרין דכסף א"ל אזיל זבין לן הדא אוסיא דנהוון לעין באורייתא ומתפרנסין מנה (קנה שדה שנתפרנס ממנה). נסב יתהון לספרייא ולמתניי ולאילין דלעין באורייתא. לבתר יומין קם עמיה, א"ל זבנת לן לההיא אוסיא דאמרית לך, א"ל אין, א"ל אית בך מחמי לה לי, א"ל אין, נסאתיה וחמאי ליה ספרייא ומתנייא ולאילן דלעין באורייתא, א"ל אית בר נש יהב מגן אפוכי דידה הן היא, (איפה שטר הראיה על כך), א"ל גבי דוד מלך ישראל דכתיב ביה פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד, וקורא לך גודר פרץ, ר' אבין בשם ר' ברכיה אמר, אמר הקב"ה הפרצה הזו עלי היה לגודרה עמדת אתה וגדרת אותה, חייך שאני מעלה עליך כאותו שכתוב בו לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו... (שם שם טז, וראה שם עוד)

ביום השביעי וגו', הדא הוא דכתיב מי הקדימני ואשלם וגו', א"ר תנחום ב"ר אבא מי שאין לו נכסים ועושה צדקה וגמילות חסדים, מי שאין לו בנים ונותן שכר סופרים ומשנים, מי שאין לו בית ועושה מזוזה... אמר הקב"ה זה הקדים וקיים מצותי עד שלא נתתי לו במה לקיימן צריך אני לשלם ליתן לו ממון ובנים שיהיו קוראים בספרים, הוי מי הקדימני לעשות מצוה ואשלם לו שכרה, למה שאיני חסר דבר, שהעולם ומלואו שלי הוא. (במדבר יד ו)

זה שאמר הכתוב עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, כזבח אין כתיב כאן אלא מזבח, כיצד, הקרבנות לא היו קריבין נוהגות אלא בפני הבית, אבל הצדקה והדינים נוהגות בפני הבית ושלא בפני הבית, דבר אחר הקרבנות אין מכפרין אלא לשוגג, והצדקה והדינין מכפרים בין לשוגג בין למזיד. דבר אחר הקרבנות אין נוהגין אלא בתחתונים, והצדקה והדינין נוהגין בין בעליונים בין בתחתונים. דבר אחר הקרבנות אין נוהגין אלא בעולם הזה, והצדקה והדינין נוהגין בין בעולם הזה בין בעולם הבא... א"ל הקב"ה (לדוד) הצדקה והדינין שאתה עושה חביבין עלי מבית המקדש, מנין, שנאמר (ש"ב ח') ויהי דוד עושה משפט וצדקה... (דברים ה ג)

א"ר יצחק שני דברים בימינו של הקב"ה צדקה ותורה, צדקה דכתיב (תהלים מ"ח) צדק מלאה ימינך. (שם שם ד)

...אמר הקב"ה לישראל, בני, חייכם בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה, מנין שנאמר (ישעיה ה') ויגבה ה' צ-באות במשפט, ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם, מנין, שנאמר (שם ו') והא-ל הקדוש נקדש בצדקה, ואם שמרתם את שניהם הצדקה והדין מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה, מנין שנאמר (שם נ"ו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. (שם שם ו)

ממרום שלח אש בעצמותי, ר' אמי שאל את ר' שמואל בר נחמני א"ל בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהו זה שכתוב (תהלים ע"א) וצדקתך אלקים עד מרום, א"ל כשם שהתחתונים צריכין לעשות צדקה אלו עם אלו כך עליונים צריכין לעשות צדקה אלו עם אלו. א"ר יוחנן בשם רשב"י כל מקרא שנאמר ויאמר ויאמר לא נאמר אלא להדרש, הדא הוא דכתיב (יחזקאל י') ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל וגו', מהו ויאמר ויאמר ב' פעמים, אלא הקב"ה אמר למלאך ומלאך אמר לכרוב אף על פי שגזר עלי הקב"ה ליקח הגחלים איני יכול ליכנס לפנים ממחיצתך, אלא עשה עמי צדקה ותן לי שתי גחלים משלך שלא אכוה, הדא הוא דכתיב (שם) וישא ויתן אל פני לבוש הבדים, מהו וישא ויתן, א"ר יצחק הפשירן ונתנן בכפו. ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי שש שנים היו הגחלים עמומות בידו של גבריאל סבור שישראל עושין תשובה, וכיון שלא עשו תשובה בקש לזורקן עליהם בחימה, קרא לו הקב"ה וא"ל גבריאל גבריאל להונך להונך, שיש בהם בעלי צדקות אלא עם אלו, הדא הוא דכתיב (שם) וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם. ר' אבא ב"כ אמר בשם ר' לוי מי מעמיד העליונים והתחתונים, צדקה שישראל עושין ביד, הדא הוא דכתיב וצדקתך אלקים עד מרום. (איכה א מג)

לענות בו, ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אם זכה אותו אדם ועשה מממונו מצות ומתפלל ונענה בו, הדמד"א (בראשית מ"ט) וענתה בי צדקתי וגו', ואם לאו הוא עונה בו ומקטרגו, דכתיב (דברים י"ט) לענות בו סרה... (קהלת ג יב)

דבר אחר טוב מלא כף נחת, טוב מי שהוא עושה צדקה מעוטה משלו, ממי שהוא גוזל וחומס ועושק צדקה גדולות משל אחרים, מתלא אמר גייפה בחזורין ומפלגא לבישייא (נואפת בתפוחים שלוקחת בשכרה ומחלקתן לחולים), ורעות רוח, רעותיה מיתקרייה בר מצוותה. (שם ד ט)

אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ר' יהושע בן לוי פתר קרייא בפוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים, ואל תאמר לפני המלאך זה החזן, כי שגגה היא תהא אנא בי (מתחרט), למה יקצוף האלקים על קולך, על אותו הקול שאמרת, וחבל את מעשה ידיך, מיעוט מצות שביד אותו האיש הקב"ה מכניס בהן מארה ומאבדן ממנו. (שם ה ג)

כי ברב חלומות והבלים ודברים הרבה, כי את האלקים ירא. אמר ר' אם ראית חלומות קשין וחזיונות קשין והפוכן או שאת מתיירא מהן קפוץ לשלשה דברים ואתה ניצל מהן, דאמר ר' יודן בשם רבי אליעזר שלשה דברים מבטלין גזירות רעות, ואלו הן, תפלה צדקה תשובה, ושלשתן בפסוק אחד הדא הוא דכתיב (דה"ב ז') ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים, ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. ויתפללו זו תפלה, ויבקשו פני זו צדקה, הדמ"א (תהלים י"ז) אני בצדק אחזה פניך, וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה, ואחר כך ואני אשמע מן השמים וגו'. (שם שם ד)

כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, א"ר יודן וכי יש אדם צדיק וחוטא, אלא אלו גבאי צדקה ומחלקי צדקה שראוי שלא כראוי, ושלא כראוי נותנין כראוי. (שם שם מ)

והכסף יענה את הכל, ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי פעמים נענה פעמים אינו נענה, פעמים שעושים בו צדקה הוא נענה, שנאמר (בראשית ל') וענתה בי צדקתי, פעמים שלא יעשה בו צדקה הוא מקטרגו, הא מה דאת אמר (דברים י"ט) לענות בו סרה. (שם י כא)

שלח לחמך על פני המים, א"ר ביבי אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה, שאין מים האמור כאן אלא דברי תורה, שנאמר (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים. אמר ר"ע כשהייתי בא בים ראיתי ספינה שטבעה בים, ונצטערתי על תלמיד אחד שהיה בה ונטבע, וכשבאתי למדינת קפוטקיא ראיתיו שהיה יושב לפני ושואל שאלות, ונמתי לו בני היאך עלית מן הים, אמר לי רבי, בצלותך, טרדני הגל לחבירו וחבירו לחבירו עד שהגיעוני ליבשה, אמרתי לו בני מה מעשים יש בידך, אמר כשנכנסתי לספינה פגע בי איש אחד מסכן, אמר לי זכי בי, ויהבית ליה חד עיגול, אמר כמה דיהבת לי נפשי במתנך, כן יתיהב לך נפשך, וקראתי עליו שלח לחמך על פני המים.

מעשה בספינה גדולה מפרשת לים הגדול נטלה הרוח והוליכה למקום שאין בו מים מהלכין, כשראו שצרתן צרה אמרו באו ונשתתפינון באיצטרכיא שלנו, אם נמות נמות כולנו, אם נחיה נחיה כולנו. האיר המקום עיניהם ונטלו גדי אחד וצלו אותו ותלוהו במערבה של ספינה, באה חיה גדולה לריחו והתחילה גוררת בה עד שהשליכה למים המהלכין והלכו. כיון שהגיעו ונכנסו לרומי תנון עובדא לר' אליעזר ור' יהושע וקרון עליהון שלח לחמך על פני המים.

בר קפרא מקפל בשוניתא דימא דקסרי, ראה ספינה שטבעה בים הגדול ואנטפיטא עולה מתוכה ערום, כד המיניה בא אצלו ושאל בשלומו ונתן לו ב' סלעים, מה עשה הכניסו לביתו והאכילו והשקהו ונתן לו עוד ג' סלעים אחרים. א"ל אדם גדול שכמותך יוציא שלשה סלעים אחרים. לבתר יומין אתצידון יהודאי בהדין ספפסא (נשבו במקום יועץ המלך). אמרין מאן אזיל ומפייס עלינן, אמרין דין לדין בר קפרא דהוא חשוב במלכותא. אמר לון וידעון אתון הדא מלכותא עבדא מידי על מגן (בחנם), אמרין ליה אית הכא ה' מאוון דדנרין סב יתהון וזיל ופייס עלינן. נסב ה' מאוון דדינרין וסלק למלכותא. כשראה אותו אנטפיטי עמד על רגליו ושאל בשלומו, א"ל למה איצטער רבי להכא, אמר ליה בעינא מינך דתתרחם על אילין יהודאי, אמר ליה ידע את הדין מלכותא עבדא כלום על מגן, אמר ליה אית עמי חמש מאוון דדינרי, סב יתהון ופייס עלינו, אמר ליה אית אילין דינרין אינון יהון מתמשכינן לך חלף ה' סלעים דיהבת לי, ואומתך משתזבן חלף מאכל ומשתה דאוכלת ואשקת יתי בביתך, ואת זיל בשלם ביקרא סגי, וקרון עליו שלח לחמך על פני המים וגו'. (שם יא א)

ר' אלעזר בן שמוע הוה מטייל על כיף ימא רבה חמה אילפא דמיטרפא בימא כהריפת עין טבעת וטבע כל מה דהוה בה. חמא חד גבר דיתיב על קורשא דספינתא מגלא לגלא סליק ליבשתא כד הוא הוה ערטילאי והוה מיטמר בכיף ימא, ארעת ענתה דישראל סלקין לריגלא בירושלם, אמר להון מן בני עשו אחוכון אנא הבו לי זעיר כבות ואיכסי בה תתאי דערעני ימא ולא אישתזיב גבאי מידי. אמרין ליה כן יתערערן כל אומתך. תלה עיניה וחמא ית ר' אלעזר דהוה מטייל ביניהן, אמר מסתכל אנא דאת גבר סב ויקיר מאומת ואת חכים ביקירו דברייתא אלא זכי בי והב לי תכסית דאכסי בה תתאי דערערן ימא, הוה על ר"א בן שמוע ז' איצטלוון, שלח חד ויהיבה ליה אובליה לביתיה ואכליה ואשקיה ויהב ליה תרין מאוון דינרין וארכביה י"ד פרסין ועבד ליה יקרא סגי עד דאעליה לביתיה. לבתר יומין מת קיסר הרשע ואימנו ליה מלכא תחתיה, גזר על מדינתא ההיא כל גבורין לקטלא וכל נשיא לביזה, אמרו לר' אלעזר בן שמוע זילו פייס עלינן, אמר לון אתון ידעיתון הדא מלכותא עבדא מידי על מגן, אמרו ליה אית הכא ד' אלפין דינרין סב יתהון ואזיל ופייס עלינו. נסב יתהון וסלק וקם על תרע מלכותא, אמר לון איזלון אימרון למלכא חד גבר יהודאי קאים על תרעא בעי מישאל שלמא דמלכא, אמר אעלוניה, כד חמיניה מלכא שדא מעל כורסיה ונפל על אנפוהי, א"ל מאי עיסקיה דמרי הכא ולמה איצטער מרי להכא, אמר בגין דתתרחם על הדא מדינתא ותתבטל הדא גזירתא. אמר ליה אורייתא כלום כתיב בה שיקרא, א"ל לא, א"ל כתיב בתורתכם לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', למה על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, וכתיב לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, ואנא לא בר עשו אחוכון אנא ולא גמלון לי חסד, ומאן דעבר אדאורייתא חייב לקטלא. א"ל רבי אלעזר בן שמוע אף על פי דאינון חייבין לך תישבוק ותרחם עליהון. אמר ליה ואת ידע הדא מלכותא עבדא מידי על מגן, א"ל אית עמי ד' אלפין דינרין סב יתהון ואיתרחם עליהון, אמר ליה ד' אלפין הללו יהון לך יהיבין חלף תרין מאוון דיהבת לי, ומדינתא כולה תהא משתזבו בגינך חלף מיכלא ומישתיא דאוכלת ואשקת יתי, ועול לבי געה (גזא) וגנזי דידי וסב לך ע' איצטלוון דלבושן חלף איצטלא דיהבת לי, וזיל בשלם אל אומתך ואשביקין בגינך. וקרון עלוי שלח לחמך על פני המים וגו'. (שם שם ב)

אל גנת אגוז ירדתי, אריב"ל נמשלו ישראל כאגוזה, מה האגוזה נגזזת ונחלפת ולטובתה היא נגזזת, ולמה שהיא מחלפת כשער הזה שנגזז ונחלף וכצפרנים הללו שנגזזין ונתחלפין, כך כל מה שישראל נגזזין מעמלן ונותנין לעמלי תורה בעולם הזה לטובתן הן נגזזין ונחלפין להם ומרבים להם עושר בעולם הזה ושכר טוב לעולם הבא. (שיר ו יז)

דבר אחר אל גנת אגוז ירדתי, מה האגוז הזה יש בו אגוזי פרך אגוזים בינונים ואגוזים קנטרנין, כך ישראל יש מהן עושין צדקה מאליהן, ויש שאם אתה תובען הם נותנים, ויש שאתה תובען ואין עושין. א"ר לוי מתלא אמר תרעא דלא פתחיה למצוותא יהא פתיח לאסייא (רופא). (שם)

בא וראה כמה גדול כחן של צדיקים וכמה גדול כחה של צדקה, וכמה גדול כחן של גומלי חסדים, שאין חסין לא בצל שחר ולא בצל כנפי ארץ ולא בצל כנפי שמש ולא בצל כנפי חיות ולא בצל כנפי כרובים ולא בצל כנפי שרפים אלא בצל מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים ל"ו) מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. (רות ה ד)

מדרש תנחומא:

ולוקח נפשות חכם זה הזן ומפרנס העני. (נח ב)

אם כסף תלוה את עמי, זה שאמר הכתוב יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה (קהלת ה'), הכל הקב"ה מנסה, את העשירים אם ידיהם פתוחה לעניים אוכלין נכסיהם וצדקה שעושין הקרן קיימת לעולם הבא, שנאמר (ישעיה נ"ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, ואומר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', (תהלים מ"א), והעניים מנסה אותן אם אינן מבעטים בעולם הזה נוטלין שכרן לעתיד לבא... ועשיר שעינו רעה אבד הוא וממונו מן העולם, שנאמר (קהלת ה') ואבד העושר ההוא בענין רע. לא כל מי שהוא עשיר היום עשיר למחר, ולא כל מי שהוא עני היום עני למחר... (משפטים ח)

אם כסף תלוה את עמי זה שאמר הכתוב כספו לא נתן בנשך (תהלים ט"ו), בא וראה כל מי שיש לו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה בריבית מעלין עליו כאלו קיים את כל המצות, שנאמר עושה אלה לא ימוט לעולם... (שם ט)

אם כסף תלוה, כך פתח רבי תנחומא, מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו (משלי י"ט) מלוה ה' חונן דל, כביכול לה' הוא מלוה. וגמולו ישלם לו, אר"פ הכהן בן חמא א"ר ראובן מהו וגמולו ישלם לו, יכול נתן פרוטה לעני הקב"ה משלם לו, אלא אמר הקב"ה נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעה ונתת לו פרנסה והחיית אותו, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש, למחר בנך או בתך באין לידי חולי ולידי מיתה ואזכור אני להם את המצוה שעשית עם העני ומציל אני אותם מן המיתה, הוי וגמולו ישלם לו, שאני משלם לך נפש תחת נפש. אמר הקב"ה דייך שנקראת מלוה לי, אמר הקב"ה אם כסף תלוה את עמי אתה עמי תזכה למחיצתי...

לכך הזהיר הקב"ה למשה ואמר לישראל אם כסף תלוה את עמי, לא תנהג בו מנהג בזיון שהוא עמי. את העני עמך, הוי מסתכל בעצמך כאלו אתה עני עמך. את העני עמך, מכאן אז"ל ענייך ועניי עירך ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת. א"ר נחמן ב"ר ראה מה כתיב נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל (דברים ט"ו) כי בעבור או למען או בשביל או תחת הדבר הזה לא נאמר אלא בגלל, אני עשיתי אותך עשיר ואותו עני, אם אין אתה נותן לו אני הופך את הגלגל ואעשה אותך עני ואתו עשיר, למה כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים ע"ה).

א"ר שילה בא וראה מה כתיב לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון (דברים ט"ו), מה הוא מאחיך, לא כתיב מעני אלא מאחיך, ששניכם שוים, ואל תגרום לעצמך שתעשה כמותו, מאחיך לשון יונית הוא, לפיכך את העני עמך. אמרו עליו על רבי תנחום בר חנילאי כשהיה לוקח לביתו בשר או ירק או כל דבר היה אומר לבני ביתו הפרישו לעניים חלקם, שלא לקחתי לכם אלא ליטרא אחת של בשר ולעניים חצי ליטרא, שהיה מקיים ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, גם את זה לעומת זה עשה האלקים על דברת וגו' (קהלת ז') ביום טובה היה בטוב בג"ה שתעשה עם העניים, וביום רעה ראה, לפי שאינם רחוק מן העניות, שאין לך רעה גדולה מן העניות, לכך נאמר את העני עמך. (שם טו)

ר' יונה פתר קרא בישראל, בלשון זה הוגבהו ובלשון זה הושפלו, בלשון זה הושפלו כי זה משה האיש, ובלשון זה הוגבהו, זה יתנו, זה שאמר הכתוב צדקה תרומם גוי (משלי י"ד). ר' יהושע אומר צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת הנייה לאומות העולם בשעה שישראל חוטאים, שהן חוזרין ומשעבדים בהם. ר' נחוניה בן הקנה אומר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, וחסד לאומים חטאת חסד שאומות העולם עושין חטאת הוא לישראל, ממי את למד מן מישע מלך מואב... אמר להם הקב"ה לישראל עובדי ע"ז אין מכירין כבודי לפיכך הם מורדין בי, ואתם מכירין כבודי ומורדין אתם בי. א"ר מני אלולי זכות אשתו של עובדיהו כבר כלו ישראל באותה שעה. (כי תשא ה)

...מהו והא-ל הקדוש נקדש בצדקה, שהוא מתקדש בעולמו בצדקה שהוא מלמד על ישראל סנגוריא, שנאמר (ישעיה ס"ג) אני מדבר בצדקה רב להושיע. (קדושים א)

וכי ימוך אחיך ומטה ידו זה שאמר הכתוב (משלי כ"ב) אל תגזול דל כי דל הוא כי ה' יריב ריבם, אמר הקב"ה אל תגזול דל כי דל הוא, שאני עשיתי אותו דל, מי שהוא גוזל אותו או מלעיג עליו חרף עושהו, כאלו עלי הוא מלעיג, שנאמר (שם י"ד) עושק דל חרף עושהו ומכבדו חונן אביון, מהו אל תגזול דל, וכי יש אדם גוזל דלים ומה גוזל ממנו אחר שאין לו כל, אלא אם היית למוד להיות מפרנסו וחזרת בך ואמרת עד מתי אני מספיק לזה ואת מונע שלא ליתן לו, אם עשית כך דע שאתה גוזלו, הוי אל תגזול דל כי דל הוא, אלא הוי מפרנסו שאין לו מקום אחר. ואל תדכא עני בשער שלא בשבילך אעצור את השמים, שאף השמים יש להם שער, שנאמר (בראשית כ"ח) וזה שער השמים. כי ה' יריב ריבם (משלי כ"ב) רב אני אתך ריבם שאני עשיתיו עני ולך עשיר, אם הופך אני מגננין שלו ואעשה אותו עשיר ולך עני, שנאמר (שם) עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה', למה כי ה' יריב ריבם, כל כך למה, שנפשו אתה מחסרו אם אין אתה מפרנסו, לפיכך וקבע את קובעיהם נפש. (בהר ב)

...לכך רגילין להזכיר המתים בשבת שלא ישובו לגיהנם, שכן איתא בתורת כהנים, כפר לעמך ישראל (דברים כ"א) אלו החיים, אשר פדית אלו המתים, מכאן שהחיים פודין את המתים, לכך אנו נוהגין להזכיר את המתים ביום הכפורים ולפסוק עליהם צדקה, שכן שנינו בתורת כהנים, יכול משמתו לא יועיל להם הצדקה, תלמוד לומר אשר פדית, מכאן כשפוסקים צדקה בשבילם מוציאין ומעלין אותן כחץ מן הקשת מיד נעשה רך ונקי כגדי ומטהרין אותו... (האזינו א)

הצור תמים פעלו וגו' צדיק שעושה צדקות עם בניו, כשרואה אדם שהוא עני ויש בידו מעשים טובים והוא מתפלל לפניו ואומר בשמך הגדול תעשה לי צדקה הקב"ה פותח אוצרותיו ונותן לו, הדא הוא דין כי צדקות עושה, וזהו שאמר דוד מה רב טובך אשר צפנת וגו' (תהלים ל"א), אמר דוד לפני הקב"ה יודע אני שיש לך אוצרות צדקה הרבה ואם לא תחלקם לי ולחברי הצריכים למה רב טובך. (שם ה)

מדרש תנחומא הקדום:

דבר אחר צדקתך כהררי א-ל, אמר ר' שמעון בר יוחי כשם שההרים כובשין על התהום כדי שלא יעלה ויציף את העולם, כך צדקה כובשת על מדת הדין ועל הפורענות, כדי שלא יבא לעולם. צדקתך על משפטיך כהררי א-ל על תהום רבה. דבר אחר צדקתך כהררי א-ל, אמר ר' יהודה בר סימון צדקה שעשית עם נח בתבה גרמה לו שתנח תבתו על ההרים, שנאמר ותנח התבה וגו' על הרי אררט. (נח ח)

...עד שבא אברהם ונתן לו הקב"ה את העטרה הזו שהוא עיטור לאדם כשהוא מזקין, ואימתי באה עליו כשהוא עושה צדקה, שנאמר עטרת תפארת שיבה והיכן את מוצאה, בדרך צדקה תמצא, מי היה זה אברהם שכתיב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את וגו', א"ל הקב"ה חייך שאתה ראוי לזקנה. ואף דוד נטל העטרה הזאת, שנאמר והמלך דוד זקן, (מ"א א') למה שעשה כמדת אברהם, שנאמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (ש"ב ח' ט"ו), לכך נאמר עטרת תפארת שיבה. (חיי שרה ד)

פרקי דר' אליעזר:

רבי אליעזר אומר, אני שמעתי באזני ה' צ-באות מדבר ומה דבר, (דברים ל') ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע, אמר הקב"ה, הרי שני דברים הללו נתתי להם לישראל, אחת של טובה ואחת של רעה, של טובה היא של חיים, ושל רעה היא של מות, של טובה יש בה שני דרכים, אחד של צדקה ואחד של חסד, ואליהו ז"ל ממוצע ביניהם, וכשיבא אדם ליכנוס אליהו מכריז ואומר, (ישעיה כ"ו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, ושמואל הנביא עומד בין שני דרכים הללו ואמר באיזה דרך אלך, אם אלך בשל חסד של צדקה טובה ממנה, ואם אלך בשל צדקה של חסד טובה ממנה, אלא מעיד אני עלי שמים וארץ שאינו מניח את שתיהן ואקחם לעצמי. אמר הקב"ה, שמואל, אתה עמדת בין שני הדרכים הטובים האלו, חייך אף אני נותן לך שלש מתנות טובות, ללמדך שכל מי שהוא רוצה ועושה צדקה וגמילות חסדים יורש שלש מתנות טובות, ואלו הן חיים צדקה וכבוד, שנאמר (משלי כ"א) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. (פרק טו)

כתיב ויזרע יצחק בארץ ההיא, רבי אליעזר אומר וכי יצחק זרע דגן, אלא לקח את כל מעשר ממונו וזרע צדקה לעניים, כד"א (הושע י') זרעו לכם לצדקה. וכל דבר שעשר הביא לו הקב"ה מאה שערים של ממון וברכו, לכך נאמר (בראשית כ"ו) ויברכהו ה'. רבי שמעון אומר מכח צדקה המתים עתידין לחיות, מנין אנו למדין, מאליהו התשבי, שהיה הולך מהר אל הר וממערה אל מערה, הלך לו לצרפת וקבלהו אשה אלמנה בכבוד גדול, אמו של יונה היתה, ומפתה ומשמנה היו אוכלים ושותים, הוא והיא ובנה, שנאמר (מלכים י"ז) ותאכל הוא והיא... רבי יהושע בר קרחה אומר ועל זה את תמה, בא וראה מאלישע בן שפט, שלא היתה אשה יכולה להסתכל בפניו שלא תמות, והיה הולך מהר להר וממערה למערה והלך לשונם, וקבלתו אשה גדולה בכבוד גדול, אחותה של אבישג השונמית, אשתו של עדוא הנביא, וקבלתו בכבוד גדול... והתחיל מתפלל רבונו של עולם כשם שעשית נסים על ידי אליהו רבי והחיה את המת, כך עשה עמי והחיה הנער הזה, ונעתר לו.

רבי עזריה אומר תדע לך כח הצדקה בא וראה מן שלום בן תקוה שהיה מגדולי הדור, והיה עושה צדקות בכל יום ויום, ומה היה עושה, היה ממלא את החמת מים והיה יושב על פתח העיר, וכל מי שהיה בא מן הדרך היה משקה ומשיב את נפשו עליו, ובזכות הצדקה שעשה שרתה רוח הקדש על אשתו, וילך חלקיהו הכהן וגו' אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקוה, ולמפרע היה שמו בן סתרה, כשם שאתה אומר כי טוב סחרה מסחר כסף, וכשמת בעלה חסרו צדקות בעלה, ויצאו כל ישראל לגמול חסד עם שלום בן תקוה, וראו את הגדוד שבא עליהם והשליכו את האיש בקבר אלישע, הלך האיש ונגע בעצמות אלישע וחיה, אחר כך הוליד חנמאל בן שלום.

רבי חנניה בן תרדיון אומר תדע לך כח הצדקה, בא וראה משאול בן קיש, שהסיר את האובות ואת הידעונים וחזר ואהב אשר שנא והלך אל עין דאר אל אשת צפניה אמו של אבנר, ושאלה באוב והעלה לו שמואל... (פרק לג)

אותיות דר' עקיבא:

טי"ת מפני מה ידו טמון לתוכו וראשו זקוף ויש לו כתר, מפני שכל מי שהוא עושה מעשים טובים וצדקה וגמילות חסדים ונותן צדקה לעניים צריך שלא יהיה עושה אלא בסתר, שכל הנותן צדקה בסתר כופה מלאך המות ממנו ומאנשי ביתו, שנאמר מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה (משלי כ"א).

תנא דבי אליהו רבא:

וכן מי שיש לו תלמיד חכם בשכונתו ויודע בו שהוא קורא לשם שמים ושנה לשם שמים והוא זן אותו מכלכלו ומפרנסו נמצא הוא מקיים את התלמיד חכם ואת אשתו ואת בניו ואת כל הקורין והשונין עמו, עליו הוא אומר פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. ושנו חכמים כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאלו קיים עולם מלא, ואין לך סם חיים למלאך המות אלא מדת הצדקה בלבד, שנאמר (דברים ט') כי יגרתי מפני האף והחמה וגו', ואומר (משלי כ"א) מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה... 

ולא זו בלבד, אלא כל מי שעושה משפט וצדקה ומקיים נפשות כאלו פדה את הקב"ה וישראל מן העכו"ם, ועליו הכתוב אומר פדה בשלום נפשי וגו' באותה שעה אומר הקב"ה מי פדה אותי ושכינתי ואת ישראל מבין העכו"ם, מי שהוא עושה משפט וצדקה, ואם לא עושה מה נאמר בהן, ותהי האמת נעדרת (ישעיה נ"ט)... (פרק י)

...ומיום שבראתי את העולם וישבתי על כסא הכבוד שלי, שליש היום אני קורא ושונה, ושליש היום אני דן את הדין לכל העולם, ושליש היום אני עושה צדקה ואני זן ומפרנס ומכלכל את כל העולם כולו ואת מעשי ידי שבראתי בעולם, ואין לפני שחוק אלא שעה אחת בלבד... (פרק יג)

...בא עני ועומד על פתחו של בעל הבית ואומר לו הלויני קב אחד של חטין או של שעורים, ובעל הבית אומר אין לי לא חטין ולא שעורין, ובאמת יש לו, מראין את הנגעים בקירות ביתו עד שהן מגיעין לארץ וכשמוציאין כליו מן ביתו לחוץ אל הרחוב של עיר אומרים הבריות זה לזה לא זהו שאמר אין לי לא חטין ולא שעורין והלא יש לו, ברוך המקום ברוך הוא שמקדש שמו הגדול בגלוי לכל העולם. (פרק טו)

בזמן שהאדם מכבד את אביו ואת אמו בילדותן ואין צריך לומר לעת זקנותן, כך הוא מפורש עליו בקבלה על ידי ישעיה (ישעיה נ"ח) הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם וגו'. הא כיצד אלא אם יש לו לאדם מזונות בתוך ביתו ומבקש לעשות מהן צדקה כדי שיתפרנסו אחרים משלו, כיצד יעשה, בתחילה יפרנס את אביו ואמו ואם הותיר יפרנס את אחיו ואחיותיו, ואם הותיר יפרנס בני משפחתו, ואם הותיר יפרנס בני שכונתו, ואם הותיר יפרנס בני מבוי שלו, מכאן ואילך ירבה צדקה עם שאר בני ישראל, לכך נאמר אחר כך ועניים מרודים תביא בית... נעשה כאהרן הכהן גדול שהיה מתכוין להרבות שלום בעולם בין ישראל לאביהם שבשמים, בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, ונעשה כדוד מלך ישראל שהיה מתכוין להרבות צדקה בישראל... (פרק כז)

דבר אחר ומבשרך לא תתעלם, מי שיש לו תלמיד חכם בשכונתו ויודע בו שהוא קורא לשם שמים והוא שונה לשם שמים, והוא זן ומפרנסו ומכלכלו, נמצא שהוא מקיים ומחייה לאותו תלמיד חכם ואת אשתו ובניו ואת כל אשר לו, ואת כל הקרובים עמו במשפחה, לכך נאמר ומבשרך לא תתעלם. אם נשא אדם אשה ומצא בה דבר וגרשה, ולבסוף נעשית עניה יהא מפרנס אותה לפי יכלתו מה שיוכל, לכך נאמר ומבשרך וגו'. (שם)

מכאן אמרו יעשה אדם מצותיה של התורה בשמחה ותחשב לו כמו צדקה, שנאמר (תהלים פ"ט) כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם, כמו שאין העולם מתגדל ונבנה אלא בצדקה, שנאמר (ישעיה נ"ה) בצדקה תכונני וגו'... (פרק כט)

תנא דבי אליהו זוטא:

משום רבי אליהו אמרו גדולה צדקה שמיום שנברא העולם עד עכשיו העולם עומד על הצדקה וכל הנותן צדקה הרבה הרי זה משובח וממלט את עצמו מדינה של גיהנם, שנאמר (קהלת י"ב) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ונאמר (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ואין רעה אלא יום דינה של גיהנם. (פרק א)

אבותינו הראשונים מפני מה זכו לעולם הזה ולימות בן דוד ולעולם הבא, מפני שנהגו את עצמן בצדקה, אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה בנו לא נשתבחו אלא בצדקה, אברהם מנין, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית י"ח). יצחק לא נשתבח אלא בצדקה, מנין שנאמר (שם כ"ו) ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו', ואין זריעה אלא לצדקה, שנאמר (הושע י') זרעו לכם לצדקה, יעקב לא נשתבח אלא בצדקה מנין, שנאמר (בראשית ל"ב) קטנתי מכל החסדים, ואין קטנתי אלא מעט, ואין מעט אלא צדקה, שנאמר (משלי ט"ז) טוב מעט בצדקה. אהרן ומשה לא נשתבחו אלא בצדקה, מנין שנאמר (מלאכי ב') תורת אמת היתה בפיהו, ואין אמת אלא צדקה, שנאמר (תהלים פ"ה) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. דוד לא נשתבח אלא בצדקה, מנין שנאמר (ש"ב ח') ויהי דוד עושה משפט וצדקה. שלמה לא נשתבח אלא בצדקה, מנין שנאמר (תהלים ע"ב) וצדקתך לבן מלך. ואף הקב"ה משתבח בצדקה, שנאמר (ישעיה ה') והא-ל הקדוש נקדש בצדקה, ואף כסא הכבוד נשתבח בצדקה, שנאמר (תהלים צ"ז) ענן וערפל סביביו צדק ומשפט מכון כסאו. גדולה צדקה שמצלת את האדם מדרך המיתה, גדולה צדקה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם, גדולה צדקה שהיא מביאה את האדם לחיי העולם הבא, גדולה צדקה ששוותה לתורה. גדולה צדקה שהתורה שוותה לו, גדולה צדקה, שהיא ממהרת יום בן דוד וימות גאולתנו. גדולה צדקה שהיא מעלה את הנשמה ומושיבה ונותנה תחת כסא הכבוד. ומנין שהצדקה מצלת את האדם מדרך המות, שנאמר (משלי י"א) לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות. בוא וראה שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, אדם נותן צדקה בעולם הזה, ומתכוין עליו שיחיה העני ולא ימות, אף הקב"ה מתכוין על הנותנה שיחיה ולא ימות. ומנין אתה אומר שכל מי שספק בידו לעשות צדקה ואינו עושה לקיים נפשות ואינו מקיים גורם מיתה לעצמו, שנאמר (ש"א כ"ה) ויען נבל וגו' ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזי ונתתי לאנשים לא ידעתי אי מזה המה, ומיד נענש, שנאמר (שם) ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימות. ומנין שהצדקה מארכת ימיו ושנותיו של אדם, שנאמר (דברים ל') כי היא חייך ואורך ימיך, ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ועוד שהרי קל וחומר הוא, ומה מצוה הקלה שבקלות שבתורה מהו אומר בה, (דברים כ"ב) למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר לצדקה שהיא מצוה חמורה שבתורה, על אחת כמה וכמה. ומנין לצדקה שהיא מביאה את האדם לחיי העולם הבא, שנאמר (תהלים א') אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו', ונאמר (שם ק"ו) אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, נאמר אשרי בתורה, ונאמר אשרי בצדקה, מה אשרי האמור בתורה הוא בן עולם הבא, אף אשרי האמור בצדקה הוא בן עולם הבא, ומנין לצדקה שהיא שוותה לתורה, שנאמר בתורה (ויקרא כ"ו) אם בחקותי תלכו, ונאמר בצדקה (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו. בתורה הוא אומר (ויקרא כ"ו) ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם, ובצדקה הוא אומר (ישעיה ל"ב) והיה מעשה הצדקה שלום השקט ובטח עד עולם וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים, ובמנוחות שאננות. ומנין שהתורה נמשלה לצדקה ושוותה לה, אלא לפי שאין לך מדה טובה שברא הקב"ה בעולמו גדול מן התורה, שנאמר (משלי ד') סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך, אף התורה עצמה אינה נדמית אלא לצדקה, שנאמר (דברים ו') וצדקה תהיה לנו וגו' ומנין לצדקה שהיא ממהרת ימות בן דוד וימות הגאולה, שנאמר (ישעיה נ"ו) שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. ומנין לצדקה שהיא מעלה את הנשמה ומושיבה ונותנה תחת כסא הכבוד, שנאמר (שם ל"ב) הולך צדקות ודובר מישרים וגו' הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו, לחמו נתן מימיו נאמנים מלך ביפו תחזינה עיניך. (פרק א)

...ברעב כיצד, בזמן שאדם עני מבקש מן העשיר טיפה של שכר לשתות או מבקש ממנו טפה של חומץ ואין העשיר מוציאו אל העני ונותן לו, אז העכו"ם באים אחר כך עליו ומבקשים ממנו יין המשובח שבמדינות. בעירום ובחוסר כל כיצד, בזמן שאדם עני מבקש מן העשיר חלוק של פשתן או של צמר ללבוש ואין העשיר מוציאו אל העני ונותן לו, אז העכו"ם באים אחר כך עליו ומבקשים ממנו השירים המופלאים... (פרק טז)

שוחר טוב:

במזמור תפלה לדוד את מוצא שלש לגיונות מהלכין לפני הקב"ה ואלו הן (תהלים פ"ד) צדק לפניו יהלך, (שם צ"ז) אש לפני תלך, (חבקוק ב') לפניו יהלך דבר, ואיזהו פנימי שלהם צדקה, שנאמר (דברים כ"ד) ולך תהיה צדקה, א"ר יודן להודיעך כמה כחה של צדקה ולהודיעך לעושי צדקה עד היכן מתן שכרן, לכך נאמר לא יגורך. (מזמור ה)

דבר אחר אני בצדק, ראה מה כחה של צדקה שפרוטה שאדם נותן לעני זוכה ומקבל פני שכינה, משל למה דומה, למטרנית אחת שהיא מבקשת להקביל פני המלך, היא עושה עטרה לפי כבודה ועל ידי העטרה שהיא מכנסת לעטר את המלך היא רואה פני המלך, ראה כמה היא כוחה של צדקה, שעל ידי צדקה הוא מקבל פני שכינה, שנאמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. מה ראה דוד לפרש זכות של צדקה בלבד, ללמדך שאפילו רשעים ואין בהם אלא זכות של צדקה בלבד זוכין ומקבלין פני שכינה, שנאמר (ישעיה מ') ונגלה כבוד ה', הכל רואין צדיק ורשע. (מזמור יז)

צדקתך כהררי א-ל, אמר הקב"ה לרשעים הצדקות האלה שאני מסגל למי שעושה תשובה והוא נוטלן, שנאמר (תהלים ל"ט) צדקתך כהררי א-ל, כשם שאין מנין להרים כך אין מנין לצדקות, וכשם שאין קצבה לתהום, כך אין קצבה למשפטים של הרשעים, וכשם שההרים גדולים כך הצדקות גדולות, וכשם שאין מי תהום שוין, כך אין משפטן של רשעים שוים. רבי יאשיה הגדול אמר צדקתך על משפטיך כהררי א-ל על תהום רבה, וכשם שההרים כובשין על תהום שלא יעלה ויציף את העולם, כך הצדקות כובשות את העונות שלא יאבדו אותם מן העולם, וכן מיכה אומר (מיכה ז') ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. (מזמור לו)

אמר הקב"ה קנא לי, שאילולי הקנאה אין העולם מתקיים... שאלמלי הקנאה שקינא אברהם להקב"ה לא היה קונה שמים וארץ. ואימתי קינא, כשאמר למלכי צדק כיצד יצאתם מן התיבה, אמר לו בצדקה שהיינו עושים, אמר לו וכי מה צדקה היה לכם לעשות, וכי עניים היו שם, ועל מי הייתם עושים צדקה, אמר לו על החיה והבהמה והעוף, לא היינו ישנים כל הלילה אלא היינו נותנין לפני זה ולפני זה, פעם אחת אחרנו את עצמנו ויצא אבי משובר, אותה שעה אמר אברהם מה אלו אלולא שעשו צדקה עם בהמה חיה ועוף לא היו יוצאין משם ובשביל שאיחר עצמו במעט קיבל שכרו ונשבר, אני אם אעשה עם בני אדם שהם בדמות וצלם של המלאכים על אחת כמה וכמה שאנצל מן הפגעים, מיד (בראשית כ"א) ויטע אש"ל, אכילה שתיה לויה. (מזמור לז)

דבר אחר איזה יום הוא שכתוב בו (מלאכי ג') כי הנה היום בא בוער כתנור, מה כתיב בתריה, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה, מהו שמש צדקה, אותה הצדקה שעשיתם היא עומדת לכם לאותו היום... (מזמור מא)

לא על זבחיך אוכיחך, אמר רב נחמן בשם ר' ברכיה אם אמר אדם לעשות צדקה הקב"ה כותבה כנגדו, שנאמר ועולותיך לנגדי תמיד. (מזמור נ)

בבוא דואג האדומי, זה שאמר הכתוב (קהלת ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, רבי יהושע בן לוי אמר בפוסקי צדקה הכתוב מדבר, אל תתן את פיך בצביון שאתה נותן ואין אתה נותן, אל תאמר לפני המלאך זה שליח צבור שהוא בא ואומר לו תן מה שפסקת, ואתה אומר שגגה היתה ולא הייתי יודע מה דברתי, למה יקצוף האלקים על אותו הקול שהוצאת בפיך ואמרת ליתן ואין אתה נותן, וחבל את מעשה ידיך מצות שהיו בידך אתה מאבדם. (מזמור נב)

ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, מה כמעשהו, רבי יהודה אומר העבירה עקרה ואינה עושה פירות, שנאמר כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, אבל הצדקה עושה פירות, שנאמר (ישעיה ג') אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. (מזמור סב)

חסד ה' מעולם ועד עולם, אמר רבי יוחנן החסד מן העולם ועד העולם, אבל הצדקה עד שלשה דורות, שנאמר וצדקתו לבני בנים. (מזמור קג)

שאלו תלמידיו לרבי טרפון מה הוא שעושה צדקה בעל עת, זה הכותב ספרים ומשאילן, א"ל ובטל הוא מי שמלמד תינוקות, ובטל הוא מי שמגדל יתום, אמרו והוא נפיק ערטילאי, אמרו עדיין אנו צריכין למודעי, רבי אלעזר המודעי אומר לא עמד ערטילאי, אלא בכח הפרנסה שהוא אוכל הוי עושה צדקה בכל עת. (מזמור קו)

פתחו לי שערי צדק, לעולם הבא אומר לו לאדם מה היתה מלאכתך, והוא אומר מאכיל רעבים הייתי, והם אומרים לו זה השער של מאכיל רעבים הכנס בו, אחר אומר משקה צמאים הייתי, והם אומרים לו זה השער של משקה צמאים הכנס בו, וכן למלביש ערומים ומגדל יתומים ולגומל חסדים, וכן לכל המצות. (מזמור קיח)

עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי, אמר ישעיהו (ישעיה א') ציון במשפט תפדה וגו', אמר הקב"ה אם עשו ישראל משפט וצדקה מיד נגאלין, ולא עוד אלא שאני פורע משונאיהם, שנאמר ציון במשפט תפדה, מה כתיב אחריו ושבר פושעים וחטאים וגו'. (מזמור קיט)

מדרש שמואל:

...א"ר אבא בשם ר' ברכיה מי מעמיד העליונים והתחתונים, צדקה שעושין ביד, הדא הוא דכתיב (תהלים ע"א) וצדקתך אלקים עד מרום וגו' (פרשה כד)

מדרש משלי:

שאלו תלמידיו את ר' יהושע אי זו היא גדולה אמר להם תשובה גדולה מן הצדקה, שהצדקה פעמים שהוא נותנה למי שאינו כדאי, אבל התשובה מעצמו הוא נותן אותה, אמרו לו ולא מצינו שצדקה גדולה מן התשובה כאברהם, דכתיב (בראשית ט"ו) ויחשבה לו צדקה, ואומר (דברים ו') וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות, ולא עוד אלא שבא דוד ופירש צדקתך כהררי א-ל וגו'. (פרשה ו)

...שנאמר (משלי י"א) לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות, ונאמר (שם י') וצדקה תציל ממות, שתי צדקות למה, אחת שמצלת מדינה של גיהנם, ואחת שמצלת ממיתה משונה, ואיזו היא שמצלת מן הגיהנם, אותה דכתיב בה עברה, דכתיב (צפניה א') יום עברה היום ההוא, ואיזו היא שמצלת ממיתה משונה, זו היא צדקה שנותנה ואינו יודע למי נותנה, נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה...

אמר רבי חנינא בן דוסא אין לך צדקה שמצלת את האדם מדינה של גיהנם אלא תורה בלבד, שנאמר וצדקה תציל ממות, שיש בה כח להציל אותו מיום הדין, שנאמר צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו.

לא יועילו אוצרות רשע, ומהו שיועיל לו לדברי תורה שנמשלו בחיים, שנאמר אורח לחיים שומר מוסר, וצדקה תציל ממות, תציל מדינה של גיהנם, יש לך אדם שהוא נותנה למי שראוי לו ולמי שאינה ראויה לו, יכול אם נותנה לעכו"ם תהא מצלת אותו, הוי אומר אין לך צדקה אלא תורה, שנאמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו'. ואית מאן דבעי שמעוניה מהכא, דאמר רבי יוסי יהא חלקי עם גבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה, שהנוטלה יודע ממי נוטלה, אבל הנותנה אינו יודע למי נותנה, אמר ר' חנינא בן דוסא אין לך צדקה שמצלת את האדם מדינה של גיהנם אלא תורה בלבד, שנאמר וצדקה תציל ממות, אפילו מתחייב תלמיד חכם לדבר עבירה יכול להציל אותו, שנאמר (משלי י"א) צדיק מצרה נחלץ וגו'. (פרשה י)

צדקת רשעים תצילם, וכל כך למה, בשביל זכות התורה שנמשלת בצדקה ונמשלה בחיים, שנאמר כן צדקה לחיים... יד ליד לא ינקה רע, בא וראה, שתי ידים יש לו לאדם, אם גונב הוא באחת ונותן צדקה באחת לא ינקה לעתיד לבא, כך הקב"ה אומר לרשעים שני עולמות בראתי לכם, אחד לעשות בו מעשים טובים ואחד לשלם בו שכר, עכשיו שלא עשיתם מעשים טובים בעולם הזה כאן מה אתם מבקשים, כן האדם, אדם שבראתי לו שתי ידים באחת עושה עבירה ובאחת עושה צדקה, ומה כתיב יד ליד לא ינקה רע, ואתם סבורים להנצל מדינה של גיהנם, לא ינקה רע. משל לאחד שעבר עבירה ונתן לזונה שכרה, לא הספיק לצאת מפתח ביתה עד שבא עני אחד ואמר לו תן לי צדקה, ונתן לו, אומר לעצמו אילולי לא רצה הקב"ה לכפר בי עונותי לא בא עני זה לידי שנתתי לו צדקה, אמר לו הקב"ה רשע אל תחשוב כך, אלא לך למוד מחכמתו של שלמה, שאמר יד ליד לא ינקה רע.

יש מפזר ונוסף עוד, א"ר אבהו אם ראית אדם מפזר מעותיו לצדקה הוי יודע שהוא מוסיף, שנאמר יש מפזר ונוסף עוד, וחושך מיושר אך למחסור, ארשב"ג א"ר יוחנן אם ראית אדם שמונע עצמו מן הצדקה, הוי יודע שהוא מתחסר, שנאמר וחושך מיושר אך למחסור. (פרשה יג)

דבר אחר צדקה תרומם גוי, בא וראה כמה גדול כחה של צדקה שהיא נתונה בימינו של הקב"ה, שנאמר (תהלים מ"ח) צדק מלאה ימינך, גדולה צדקה שבה נשתבח הקב"ה בשעה שעתיד להביא תשועה לישראל, שנאמר (ישעיה ס"ג) אני מדבר בצדקה רב להושיע. גדולה צדקה שמנחלת כבוד וחיים לעושיה, שנאמר (משלי כ"א) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד (ליום הדין), ומשום דרודף צדקה ימצא צדקה, אלא הקב"ה ממציא לו מעות כדי לעשות מהן צדקה לבני אדם מהוגנין לעשות להן צדקה כדי לקבל מתן שכר. גדולה צדקה שבה נשתבח אברהם אבינו, שנאמר (בראשית ט"ו) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, ואומר (שם י"ח) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו, ובה נשתבח דוד, שנאמר (שמואל כ"ח) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, ובה נשתבחו ישראל, שנאמר (דברים ו') וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו'. גדולה צדקה שבה עתיד הקב"ה להשתבח ליום הדין, שנאמר (ישעיה ח') ויגבה ה' צב-אות במשפט והא-ל הקדוש נקדש בצדקה (תהלים צ"ד)... גדולה צדקה שהיא מלווה לעושיה בשעת פטירתו, שנאמר (ישעיה נ"ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, פסוק זה לא נאמר אלא על פטירתו של משה... (פרשה יד)

עטרת תפארת שיבה וגו', אם ראית אדם שמתעסק בתורה ובגמילות חסדים עתיד הוא לזכות לעטרת שיבה, לכך נאמר בדרך צדקה תמצא, בא ולמד מאברהם מתוך שחלק כבוד למלאכי השרת זכה לעטרת שיבה, שנאמר (בראשית כ"ד) ואברהם זקן בא בימים, וכל כך למה, בדרך צדקה תמצא, והיכן מצינו שעשה צדקה, דכתיב (בראשית ט"ו) ויחשבה לו צדקה, לכך נאמר בדרך צדקה תמצא. בא ולמד מיוסף הצדיק, שמתוך שעמד ונתחזק בכבוד אביו במצרים זכה לעטרת שיבה, שנאמר (שם נ') וירא יוסף לאפרים בני שלשים וגו', והיכן מצינו שעשה צדקה, שנאמר (שם מ"ו) ויכלכל יוסף את אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף, וכן בדוד נאמר (ש"ב ח') ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, וכתיב (מ"א א') והמלך דוד זקן בא בימים, למדנו שאין הזקנה מצויה אלא בצדקה, שנאמר (משלי י"ב) באורח צדקה חיים וגו'. (פרשה טז)

...וכל כך למה, בשביל הצדקה שהיו עושין עם העניים בתום, והעלה עליהן הקב"ה כאלו היו עושין צדקה עמו, שנאמר מלוה ה' חונן דל בעולם הזה, וגמולו ישלם לו לעולם הבא. (פרשה יח)

אבות דרבי נתן:

מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה, פעם אחת הלך וישב בספינה, בא הרוח וטבע ספינתו בים, ראהו רבי עקיבה ובא לפני בית דין להעיד על אשתו להנשא, עד שלא הגיע עת לעמוד בא אתו האיש ועמד לפניו, א"ל את הוא שטבעת בים, א"ל הן, מי העלך מן הים, א"ל צדקה שעשיתי היא העלתני מן הים, א"ל מאין אתה יודע, א"ל כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי קול רעש גדול מגלי הים שזו אומר לזו וזו אומר לזו רוצו ונעלה את האיש הזה מן הים שעשה צדקה כל ימיו. באותה שעה פתח ר' עקיבא ואמר ברוך אלקים אלקי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים, שדברי תורה ודברי חכמים קיימין הם לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר (קהלת י"א) שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו, ועוד כתיב (משלי י') וצדקה תציל ממות. (פרק ג)

מסכת דרך זוטא:

אם עשית צדקה תזכה לממון, ואם זכית לממון עשה ממנו צדקה בעוד שהוא בידך, קנה ממנו העולם הזה ותנחול העולם הבא, שאם אין אתה עושה ממנו צדקה יעוף פתאום, שנאמר (משלי כ"ג) התעיף עיניך בו ואיננו... ידיך שלא קפצת מן הצדקה מה יעשו לך כל בעלי כסף וזהב. (פרק ד)

ילקוט שמעוני:

נפש כי תמעול מעל, מכאן אתה דן לצדקה, הרי הוא אומר נפש כי תמעול מעל שוה פרוטה, ופרוטה אחד מח' באיסר האיטלקי, ומהו משלם אשם בשתי סלעים, וכמה פרוטות בב' סלעים אלף ותקל"ו, מדה טובה מרובה ממדת פורענות, ת"ק, ומה אם מי שמעל בשוה פרוטה משלם אלף ותקל"ו, הנותן צדקה על אחת כמה וכמה שאין סוף למתן שכרה. (ויקרא פרק ה, תעה)

רבי אומר, הרי הוא אומר ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת, הוא ינוס, קבע הכתוב פקוח נפש למי שבא לידו ספק נפש ולא ידע, אמור מעתה המגבה את הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים על אחת כמה וכמה תנתן לו נפשו. רבי אלעזר בן עזריה אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברך ה' אלקיך, קבע הכתוב ברכה למי שבא לידו מצוה בלא ידיעה, אמור מעתה היתה סלע צרורה לו בכנפיו ונפלה ממנו, מצאה עני ומתפרנס בה הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר בתוך שדהו. מעשה בחסיד אחד ששכח עומר אחד בתוך שדהו, ואמר לבנו צא והקרב עלי פר לעולה ופר לזבחי שלמים, א"ל אבא מה ראית לשמוח במצוה זו יותר מכל מצות האמורות בתורה, א"ל כל מצות שבתורה נתן לנו לדעתנו, וזה שלא לדעתנו, אלו עשינוה ברצון לפני המקום לא באת מצוה זו לידנו... (שם תעט)

כתיב כי פועל אדם ישלם לו, עובדא הוה בחד גברא דהוו ליה תרין בנין, חד עביד מצוון סגיאין ותרי לא עביד מצוה כל עיקר, דין דהוה עביד מצוון סגיאין זבין ביתיה וכל מה דהוה ליה בגין מצותא. יומא חד ביום הושענא רבה יהבת ליה איתתיה עשרה פולסין אמרה ליה פוק זבין לבניך כלום מן שוקא, כיון דנפק גו שוקא פגעין ביה גבאי צדקה אמרין הא מארי מצותא, אמרו ליה הב חולקך בהדי מצותא דאנן בעיין למזבן קלוב (לבוש או תכשיט) לחדא יתמתא, נסיב אלין פולסין ויהב להון, ונתבייש לילך אצל אשתו, מה עשה, הלך לו לבית הכנסת וחמא תמן אלין אתרוגיא דמינוקייא מקלקי ביום הושענא, דתנינן מיד התינוקות שומטין את לולביהם ואוכלין את אתרוגיהם, נסב מנהון ומלי מכונסיה, והלך ופרש בים הגדול, עד שהגיע למדינת הים ארעת שעתא ואשתכח מלכא חש מעוהי, אמרין ליה אסותא אלו הוה לך חד אתרוגא מן מה דטעין יהודאי ביומא דהושענא הוית אכיל ומיתסי לשעתא, בעוי בכל מדינתא ובכל אלפא ולא אשכחון, אזלון ואשכחון לההוא גברא דרביעא על שקיה, אמרין ליה אית גבך כלום מזבנא, אמר להם גבר מסכן אנא ולא אית גבי כלום, פתחון שקיה ואשכחון מלי אתרוגין, אטעוניה ואסקוניה גבי מלכא, ארעת שעתה ואכל מן אלין אתרוגיא ואיתסי, אמר פגנון לי מרצופיה מולן ליה דינרין, ועבדו ליה כן ואזל לשלום. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול... (ויקרא פרק כז, תרפב)

אל תגזול דל כי דל הוא, וכי יש לו כלום, אלא אם היית רגיל להיות מפרנסו וחזרת בך ואמרת עד מתי אני מספיק לזה ואתה מונע יד שלא יתן לו, אם עשית כן כאלו אתה גוזל. (משלי פרק כב, תתקס)

מדרש הגדול:

זה הוא שאמר הכתוב בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך (קהלת י"א), ר' אליעזר אומר אם עשית מצות צדקה בבקר ותבעו אותך גבאי צדקה בערב אל תאמר דיי שנתתי בבקר אלא תן אף בערב, כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה, הידא קימא לך, דצפרא או דרמשא ליתא את ידע ואם תרויהון מעליין. (בראשית כה א)

ונתנו איש כופר נפשו, אמר ר' אבהו בואו וקלסו לאומה שאמר לה מלכה תנו לפני שחד ולא תמותו, שנאמר וצדקה תציל ממות (משלי י'), בוא וראה שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, מדת בשר ודם איש שנכתב בקפנטרידין שלמלכות אפילו נותן ממון הרבה אי אפשר לצאת הימנו, אבל הקב"ה אינו כן, מי שנכתב בספר מיתה נותן צדקה ועושה תשובה, מוחקו מספר מיתה וכותבו בספר חיים, שנאמר מחיתי כעב פשעיך וגו' (ישעיה מ"ד), מה תלמוד לומר גאלתיך, (שם), אלא גאלתיך מספר מיתה ונתתיך בספר חיים. (שמות ל יב)

...אבל הצדיקים אינן כן, אלא נותנים ומוותרין וחוננין ומרחמין, שנאמר וצדיק חונן ונותן (תהלים ל"ז כ"א), וכל פרוטה ופרוטה שנותנין מעלה עליהם הכתוב כאלו קנו נפשות, וכן הוא אומר ולוקח נפשות חכם (משלי י"א ל'), ולמה שהן מידמין ליוצרן, שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים (ישעיה נ"ז ט"ו), ולפיכך הקב"ה מברכן הן וזרען וזרע זרען עד לאין קץ, דכתיב כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה... (ויקרא ה כו)

ואיזהו חונן דלים, זה עשו הרשע, וכי עשו הרשע חונן דלים הוא, לא עושק דלים הוא, כגון אלין אפטרופיא דנפקין לקרתא ובזזין אריסיא ועלין למדינתא ואמרין כנשון לן מסכיניא דנעביד עמהון מצוה. (דברים יד כב)

מעשה היה בלדקיה באדם אחד שהיה מוכר שקצים ורמשים, והכתוב אומר מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו (ויקרא י"א), והיו מכריזים עליו מן השמים פלוני מובטח לו לעולם הבא. אמר ר' יהודה מהוא זה, אני בן שלשים שנה לא יצאתי מפתח ביתי אלא עוסק בתורה ולא הכריזו עלי מן השמים, אלך למדינת אותו האיש ואראה מה מעשיו. הלך ללדקיה, כיון שהגיע למדינה נזדמנה לו אשה בבגדים אדומים, אמרה לו לאיכן אתה הולך, אמר לה לבית אותו האיש שהוא מוכר נבלות אני מבקש, אמרה לו שמו אין אתה מכיר, והלא מכריזין עליו מן השמים בשמו, אמר לה שמעתי ששמו אלעזר לדקיה. אמרה לו קרא לו רבי, שהוא גדול ממך, אמר לה הראיני את ביתו, הראתה לו הדרך ונסתלקה מלפניו. באת עוד לפניו בדרך ועמדה כנגדו בבגדים לבנים, אמרה לו מה אתה מבקש, אמר לה ביתו שלאיש שהוא מוכר נבילות, אמרה לו בוא אחרי עד שאראהו לך, הלך אחריה ובא וראהו יושב על הספסל ועבדיו מוכרין נבילות, הכריע לו ר' יהודה ועמד אלעזר לדקיה והשתחוה לו ונטל בגדיו והלך עמו למרחץ, ראהו ר' יהודה שהוא רוחץ בשנים ועשרים מרחצאות ואחר כך טבל בשבעה דימוסים, אמר לו והלא רחיצה וטבילה אחת היא, אמר לו בשביל נבילות שלא יהא עליו מהן כלום. אמר לו וכמה מרחצאות יש לך, אמר לו משבת לשבת ששים מרחצאות וחמשים דימוסים, נכנסו לבית ורחצו ידיהם והביא השלחן לאכול. אמר לו איני אוכל עד שתגיד לי מעשיך, אמר לו מעשי גדולים הם, אכול ואחר כך אני מודיעך, ונשבע לו שלא אוכל עד שתגיד לי, אמר לו מעשי כך היו. מעשה באחד שחבשו המלך על ששים זהובים, ולא היה לו לפדות את עצמו, ונתן לו המלך זמן שלשת ימים אם הביא ואם לאו הוא נוטל את ראשו. חיזרה אשתו ללוות ולא נתן לה אדם כלום. באת אצלי והיתה יפת תאר ביותר, נתתי עיני בה ואמרתי לה אני אלוך על מנת שתהיי עמי, ולא קיבלה עליה, הלכה וחזרה כך פעם ראשונה ושניה, כשהצר לה באת אצלי על מנת כן, והוצאתי הזהובים ובאתי לשמש עמה ולא נשאר לי דבר עד שרכבתי עליו, באותה שעה נשאתי עיני וראיתי דמות יעקב אבינו ונתיראתי ורעדתי, ועמדתי ונתתי לה הזהובים שלימים, זה הוא מעשי. אמר לו דייך אשרי אבותיך מי יצא מחלציהם, אשריך בעולם הזה ואשריך בעולם הבא, הא למדת שמצות צדקה מביא את האדם לחיי העולם הבא, לפי כך משה מזהיר את ישראל, כי יהיה בך אביון פתח תפתח את ידך לו. (דברים טו ז)

דבר אחר כי פתח תפתח, היה ר' יונתן בן יוסף אומר הנותן מתוך הדוחק סופו ליתן מתוך העושר, והחושך מתוך העושר סופו לחשוך מתוך הדוחק. שתי ידים הן, אחת עליונה ואחת תחתונה, העליונה פתוחה ליתן, והתחתונה פתוחה ליטול, והנותן צריך ליתן הודאה לפני המקום שנותן ואינו נוטל, שנאמר כי פתח תפתח, פתח עד שלא תפתח, פתח ידך ליתן לו עד שלא תפתח ידך ליטול, כדרך שאתה פותח כך פותחין לך, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (להלן כ"ח י"ב), נמצא כל העושה צדקה מרויח לענים ומרויח לכל העולם כולו. אמר רבי מי שהוא עושה צדקה מעוני, הקב"ה מכפיל לו פרנסתו ואינו מחסרו, דכתיב נותן לרש אין מחסור (משלי כ"ח), אבל מי שיש לו ממון ומעלים עיניו, הקב"ה נותן מארה באותו הממון דכתיב ומעלים עיניו, וכל מי שהוא נותן צדקה לפועלי תורה הקב"ה שומרו לאלף דור, דכתיב וידעת כי ה' אלקיך הוא האלקים הא-ל הנאמן שומר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו לאלף דור (לעיל ז' ט'), ועל נותני צדקה הוא אומר רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה' (משלי כ"ט), הא כיצד, עני פשט ידו לבעל הבית והוא נותן לו, מאיר עיני שניהם ה', ואם אינו נותן לו, עליהם הכתוב אומר עשיר ורש נפגשו עשה כולם ה', מי שעשה לזה עשיר יכול לעשותו עני, ומי שעשה לזה עני יכול לעשותו עשיר... (שם שם ח)

והיה בך חטא, שלא תאמר בממון חטאתי בממון נפרעין ממני, תלמוד לומר והיה בך חטא, ממך נפרעין, אין נפרעין מממונך, הא למדת שהמונע מן הצדקה נקרא חוטא, שנאמר והיה בך חטא, ונקרא רשע, שנאמר ורחמי רשעים אכזרי (משלי י"ב י'), ומפסיד ארבעים ושמונה דברים, מרחיק עצמו מעשרים וארבע ברכות ומידבק בעשרים וארבע קללות, ועליו מפורש בקבלה הפקד עליו רשע, בהשפטו יצא רשע, יהי ימיו מעטים, יהיו בניו יתומים, ונוע ינועו בניו ושאלו, ינקש ינושה לכל אשר לו, אל יהי לו מושך חסד, תהי אחריתו להכרית, יזכר עון אבותיו אל ה', יהיו נגד ה' תמיד, מפני מה, יען אשר לא זכר עשות חסד ויאהב קללה ותבואהו, וילבש קללה כמדו (תהלים ט"ו ו'), ולא עוד אלא שגורם לחרב לבוא לעולם, שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון, אם ענה תענה אותו, וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, (שמות כ"ב כ"א). דיין שלמונעי צדקה שגורמין לחרב לבוא לעולם.

וכל העושה צדקה משתכר בארבעים ושמונה דברים, מרחיק עצמו מעשרים וארבע קללות ומידבק בעשרים וארבע ברכות, ועליו מפורש בקבלה, הלא פרס לרעב לחמך, וגו' אז יבקע כשחר אורך, וארוכתך מהרה תצמח, והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך, אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני, וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים, ונחך ה' תמיד, והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ, והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקורא לך גודר פרץ משובב נתיבות לשבת, אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר (ישעיה נ"ח ז')...

וכל זמן שישראל עושין צדקה אומות העולם מתברכין בשבילן, שנאמר והתברכו בזרעך כל גויי הארץ (בראשית כ"ב). וכך אמר הקב"ה לישראל, בני, כל זמן שאתם מפרנסין אותם העניים מעלה אני עליכם כאלו לי אתם מפרנסין שנאמר את קרבני לחמי לאשי (במדבר כ"ח), וכי יש לפני אכילה ושתיה אלא כל זמן שאתם מפרנסין את העניים מעלה אני עליכם כאלו לי אתם מפרנסין, שנאמר אחותי רעיתי, ואין רעיתי אלא זיינתי. (שם שם ט)

ואמר רב אסי שקולה צדקה כנגד כל המצות כולן, שנאמר והעמדנו עלינו מצות, מצוה אין כתיב אלא מצות, לפיכך אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן צדקה לעני אחר, וכן הוא אומר שבעים בלחם נשכרו (ש"א ב' ה') אלו מונעי צדקה, ורעבים חדלו (שם), אלו שמונעין מפיהן ומפי בניהן ונותנין לעניים. ר' יעקב בר אידי ור' יצחק בר נחמן הוון פרנסין והוון יהבון לר' חמא בר' אושעיה חד דינר והוא יהיב ליה לחורנין. ר' זכריה חתניה דר' לוי היו הכל מלעיזין עליו אמרין דלא צריך והוא נסיב, מן דדמוך בקדון ואשכחון דהוה מפליג לחורנין. גדולה היא הצדקה שכל הנותנה הוא משתבח וקולט עצמו מדינה שלגיהנם, ומנין שהוא משובח, שנאמר אשרי שומרי משפט עושי צדקה בכל עת (תהלים ק"ו), ומנין שהוא קולט עצמו מדינה שלגיהנם, שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' (שם מ"א), ואין רעה אלא גיהנם... (שם שם י)

למה נותן צדקה דומה, למלך בשר ודם שנכנס למדינה ולא כיבדוהו בני המדינה ולא נתנו לו דורון, לאחר זמן נצטרכו לו, נתקבצו כולן ובאו אצל המלך, יצא הפרכס שלו ואמר להן, אחד מכם לא כיבד את המלך ולא נתן לו דורון, עכשו אתם באים אצלו, אין אתם יודעין שדורון שלאדם גורם לו להיות אהוב אצל המלך, וכן מתן צדקה דומה, אדם שיש בידו מתן צדקה, ובא לידי עבירה חמורה וגזרו עליו מלאך שהוא ממונה על הפורענות ליפרע ממנו, שמע מלאך שהוא ממונה על הצדקה ובא ועמד לפני הגבורה, נתנו לו מלאכי השרת רווח נכנס ועמד ביניהם, אמר לפניו, רבונו של עולם, אותו האיש שגזרת עליו פורענות יש לו מתן צדקה בידי, שמע מלאך שהוא ממונע על הפורענות אמר, וכי צדקה שעשה תולה על העבירה שעשה, שמע מלאך שהוא ממונה על הצדקה אומר, וכי צדקה שעשה שלממון היא, והלא נפש פדה, נפש החיה, כדאי הוא שתתלה לו. שמע הקב"ה דברי שניהם וגזר על המלאך שממונה על הפורענות שלא יגע בו כל עיקר, שנאמר ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר (איוב ל"ג כ"ד). אפילו אדם שיש בידו מאה עבירות יש לו מתן צדקה ביניהן תולה לו על כולן, שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף ויחננו ויאמר פדעהו וגו'. (שם ל"ג כ"ג). וכל דור ודור שלא היה בידו מתן צדקה גזר דין מתחתם עליהם לאבדן... שכך דרך הרשעים לומר מה היא צדקה ומה הן עניין, לפיכך אבדו מן העולם. אחאב מלך ישראל לא עשה צדקה מימיו בעין יפה, אלא שמנע סעודתו מבין שלש שעות, לפי כך נתנו לו שלש שנים כנגד שלש שעות, ולא מנעה ליתנה לעניים אלא לבקש על עצמו.

וכן אתה מוצא כשחטאו ישראל לא היה בינם לבין הסדומיין אלא מתן צדקה בלבד, שנאמר לולי ה' צב-אות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו (ישעיה א'), ואין מעט אלא צדקה, שנאמר טוב מעט בצדקה (משלי ט"ז)... וכן את מוצא שלא עמדה להן בגולה בימי המן אלא צדקה, שנאמר ואהי להם למקדש מעט (יחזקאל י"א ט"ז), וכי קטנה היא הצדקה והלא הכתוב משבחה שהיא גדולה, אלא קטנה היא בעיני מי שנותנה. באיזה צד אדם נותן לחבירו סלע או איסר או פרוטה או שתים או שלש ואינו מדמה שיטול עליהם שכר, וכי מה דימה בועז ליטול אותו שכר על מלא קומץ שנתן, ומה שכר נטל שנטל את המלכות...

וכן אתה מוצא במלכות אדום הרשעה שלא שעבדה את ישראל אלא בזכות צדקה שעשה עשו, וכן חגי מתנבא ואומר, עוד אחת מעט היא (חגי ב'), אמר להם עוד מצוה קלה שיש לו לעשו בידו היא שהעמידה בידו את המלכות, אחת זו ברכה שבירכו אביו, ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת היא לך אבי (בראשית כ"ז), מעט זו צדקה שעשה. תאמר שהיה יצחק צריך לו, והלא מצינו שהיה גדול מאביו, באברהם הוא אומר וה' ברך את אדוני מאד ויגדל (בראשית כ"ד), אבל ביצחק הוא אומר ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד, והרי הדברים קל וחומר, ומה אם זה שעשה עשו לאביו והוא חייב לאביו ולא היה אביו צריך לו גרם לו ליטול מלכות העולם הזה, המאכיל את העניים הרעבים ואת הצריכים על אחת כמה וכמה, לכך הנביא מזהיר (ישעיה נ"ו א') שמרו משפט ועשו צדקה. (שם שם י)

בשלשה דברים אדם מתברך, בתפלה ובצדקה ובאמונה, בתפלה דכתיב (שמות כ"ג כ"ה) ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך (שם)

דבר אחר צדק צדק תרדוף, יכול לא יתן אדם צדקה אלא אם יבואו ויאמרו לו תן, ומנין שאם לא יבואו ויאמרו לו תן צדקה מנין שילך אחריהם ויתן, תלמוד לומר צדק צדק תרדוף, מה כתיב אחריו, למען תחיה וירשת את הארץ. הרי שלא בא לידו לעשות צדקה, אלא שתבעוהו לילך ולבקש על אחרים לעשות צדקה והלך עמהן, מעלין עליו כאלו נתן משלו, שנאמר צדק צדק תרדוף, רדוף אחר הצדקה ואחר גמילות חסדים, מה שכר נוטל על כך, רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. (שם טז כ)

בשלשה דברים נפרעים מן האדם מגופו אבל לא מממונו, ואלו הן, הכובש שכר שכיר, והנודר ואינו מקיים, והמעלים עיניו מן הצדקה... דכתיב (דברים ט"ו ט') השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך, וכתיב ביה והיה בך חטא, ולא בממונך. (שם כד טו)

מדרשים:

...וכשם שקבע הרים למעלה מהם כדי שלא ישטפו את העולם, כך כבש את הצדקה על הדין שלא יאבד בדין את העולם, לפיכך א"ר שמעון בן יוחי צדקתך על משפטיך כהררי א-ל על תהום רבה... (אגדת בראשית פרק ד)

מעשה באדם אחד שהיה מוליד בנים והם מתים ועמד בתפלה ואמר לפניו, רבונו של עולם, אם תזכני לראות בן שקורא בתורה ולעשות חופה אזמן לחופתו כל התלמידים והעניים והיתומים שיהיו בעיר. ונעתר לו הקב"ה ונולד לו בן וקרא את שמו מתניה, כי מתת אלקים הוא. לימדו תורה הרבה, בא לחופה, זימן לו לחופתו כל התלמידים והעניים והיתומין שהיו בעיר ומלא ששה בתים של תלמידים חכמים. שלח הקב"ה את מלאך המות עשה עצמו כעני ואמר להחתן עשה עמי חסד ותן לי מקום בין התלמידים, ענה החתן מה שהיה לי להזמין כבר זמנתי, ביקש שלשה פעמים ולא רצה להזמינו... מתוך שהיו שמחים העניים דחק בדלת, עמד החתן וראה והתחיל כועס אליו... באותה שעה הלך מלאך המות ובא לעמוד לפני החתן לפני מטתו... אמר אני מלאך המות ובאתי ליטול נשמתך... (מדרש עשרת הדברות, וראה ההמשך בערך אשה)

אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וגו', הנותן צדקה אפילו נתחתם גזר דינו ליאבד וניתנה רשות למלאך הממונה על הפורענות לילך וליפרע ממנו, אין המלאך הממונה על הצדקה מניחו, אלא רץ ובא לו בין מלאכי המרום, ומלאכי המרום נותנים לו ריוח, והוא אומר להקב"ה, פלוני שנתת רשות עליו לאבדו זכות גדול בידו, והממונה על הפורענות עבירה אחת בידו, הלא אלף עברות בשביל זכות אחד ימחל לו על כל עונות, וזה אומר זכות זה שעשה שקולה כנגד הכל, צדקה היה נותן ומאכיל לעניים, אינה מצוה של ממון אלא נפשות קיים... והקב"ה אומר וצדקה תציל ממות (משלי י'). והנותן צדקה לעני מקבל פני שכינה בכל יום, שנאמר חסד ואמת יקדמו פניך (תהלים פ"ט), והקב"ה אומר למלאך הפורענות אל תיגע בו מצאתי לו זכות, מחול לו על כל עונותיו... (מדרש איוב מה)

ילקוט ראובני:

והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, שאלו תלמידיו את ר"י איזו גדולה, צדקה או תשובה, א"ל תשובה גדולה מן הצדקה, צדקה פעמים שנותנין למי שאינו ראוי, אבל תשובה מעצמו הוא נותן אותה, א"ל ולא מצינו צדקה גדולה מתשובה באברהם כתיב ויחשבה לו צדקה, וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות, ולא עוד שבא דוד ופירש צדקתך כהררי א-ל. (לך לך)

האר"י ז"ל היה נותן צדקה באמרו ויברך דוד ואתה מושל בכל, כי השכינה נקראת בכל, והוא שם ב"ן. (חיי שרה)

אדם נקרא מי שהוא בעל צדקה, שנאמר נעשה אדם, וכתיב האיש אשר עשיתי עמו היום בועז. (ויקרא)

צדקה היה נותן מורי ז"ל בשמחה גדולה ובטוב לב ובידו פשוטה, ולפעמים לא היה מסתכל אם נשאר בידו או לאו. אמר מורי זלה"ה כי כל המצות שאדם עושה נרשמים ומאירים לו במצחו, וכי כל המצות יש להם אות והלא כ"ב אותיות הם, אלא כשאדם עושה מצוה מאיר במצחו אות של אותו מצוה השניה ואות של מצוה ראשונה נסתלק ונבלע בפנים, אבל מצוה של צדקה אינו מסתלק מהר כשאר כל המצות, אלא מאיר במצחו כל אותו השבוע בסוד וצדקתו עומדת לעד. (בהר)

למען יברכך ה' אלקיך וגו', ואם תאמר והאיך כפה אותו בשביל צדקה, והא מתן שכרה בצדה, דכתיב למען יברכך ה' וגו', ואמרינן בפרק כל הבשר, כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בית דין שלמטה מוזהרין עליה, ויש לומר אכפיה בדברים, אי נמי קצבו ביניהם בני העיר לתת כך וכך לחודש, הלכך אכפיה. ועוד בצדקה איכא תרתי לאוין, לא תאמץ ולא תקפוץ. 

העני הוא מחלק מדת הדין, והעשיר הוא מחלק מדת הרחמים לכן בתת העשיר צדקה לעני משתתף מדת הדין עם מדת הרחמים, והשיתוף הזה הוא קיום העולם. 

מי שנתן בחייו ללומדי תורה וגומל חסד עמהם, אף על פי שהוא עם הארץ כשמת לומדים אותו, צדקה מנין דלא מקרי צדקה אלא מחסרי ממון.

הנותן צדקה לשם שמים הקב"ה זורעה בגן עדן כמה תבואה יכולים לקנות במעות הללו, וזורעם בגן עדן וצומחים בכל שנה ושנה ומכניסן לאוצר ונהנין מהם לעולם הבא, וכן מיני מגדים, שנאמר כי כארץ תוציא צמחה. (דברים ראה)

ועניים מרודים תביא בית, אם עשית כן מעלה אני עליכם כאלו הבאתם ביכורים. (כי תבא)

אמונות ודעות:

ויש לארבעה אלו שלשה נספחים, והם להרבות בתפלה, ובצדקה, והדרכת בני אדם, התפלה והצדקה אמר בהם בחסד ואמת יכופר עון... (מאמר ה פרק ה)

והואיל וכבר בארתי ענין זה אסמיך לו שאר הדברים אשר אין התפלה מתקבלת עמהם... והרביעי מי שמתעלם מבקשת העניים, כאומרו אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה. (שם פרק ו)

תרגום יונתן:

ונתת את מזבח העולה - ...מטול עתיריא דמסדרין פתורא קדם תרעיהון ומפרנסין מסכניא ומשתביק להון חוביהון כאילו מקרבין עלתא על מדבחא. (שמות מ ו)

הרחוקים מצדקה - מזכותא. (ישעיה מו יב)

ומחסר את נפשי מטובה - אקום ואעבד מיניה צדקתא ואחדי בעלמא הדין עם בני אנשא, ולעלמא דאתי עם צדיקיא. (קהלת ד ח)

אוהב כסף - גברא תגר... לית ליה שבח לעלמא דאתי אין לא יעביד מיניה צדקתא. ומה יתרון - מה אית הנאה למרהא דיצברינה... כי יחזי בעלמא דאתי יהבית אגרהא בעינוי. (שם ה ט)

עושר שמור לבעליו - דיכנוש עתרא ולא עביד מיניה טב, נטיר ליה לאבאשא ליה לעלמא דאתי. (שם שם יב)

שלח לחמך - לעניי דאזלין בספינתא. ברוב הימים תמצאנו - תשכח אגריה לעלמא דאתי. (שם יא א)

רש"י:

ויחשבה לו צדקה - הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמנה שהאמין בו. (בראשית טו ו)

והחזקת בו - אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעת מוטת היד, למה זה דומה למשאוי שעל החמור, עודהו על החמור אחד תופס בו ומעמידו, נפל לארץ חמשה אין מעמידין אותו. (ויקרא כה לה)

כי יהיה בך אביון - התאב תאב קודם. מאחד אחיך - אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך. שעריך - עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת. לא תאמץ - יש לך אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן, לכך נאמר לא תאמץ, יש לך אדם שפושט את ידו וקופצה, לכך נאמר ולא תקפוץ. מאחיך האביון - אם לא תתן לו סופך להיות אחיו של אביון. פתח תפתח - אפילו כמה פעמים. (דברים טו ז)

והעבט תעביטנו - אם לא רצה במתנה תן לו בהלואה. די מחסורו - ואי אתה מצוה להעשירו. אשר יחסר לו - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. לו - זו אשה, וכן הוא אומר אעשה לו עזר כנגדו. (שם שם ח)

והיה בך חטא - מכל מקום, אפילו לא יקרא, אם כן למה נאמר וקרא עליך, ממהר אני ליפרע על ידי הקורא יותר ממי שאינו קורא. (שם שם ט)

נתון תתן - אפילו ק' פעמים, לו - בינו ובינך. כי בגלל הדבר הזה - אפילו אמרת ליתן אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה. (שם שם י)

הרחוקים מצדקה - מגאולה. (ישעיה מו יב)

שלח לחמך על פני המים - לאדם שיאמר לך עליו לא תראני עוד. כי ברוב הימים תמצאנו - תקבל תשלומך, יתרו נתן לחם למשה שחשב שהוא מצרי ולא יראנו, בסוף נעשו חתנו ומלך ישראל, והכניסו תחת כנפי השכינה, וזכו בניו לישב בלשכת הגזית. (קהלת יא א)

כאשר אינך יודע - מה בבטן הבולטת, כן לא תדע גזרותיו של מקום לענין עניות ועשירות, ולא תמנע מן החסד בפחד פן תעני. (שם שם ה)

עושה כולם - כשעני אומר פרנסני ועונה קשות, ה' עושה אותם חדשים, זה עני וזה עשיר. (משלי כב א)

אבן עזרא:

צדקה - כמו וצדקה תהיה לנו, וצדק ומשפט אחים, רק בדברי קדמונינו ז"ל דרך צדקה אחרת. (בראשית טו ו)

ולך תהיה צדקה - פירוש שתשקול חבירך במאזני צדק עמך שישכב בעבוטו, ועל דעת המעתיקים כי יש הפרש במקומות בין צדק לצדקה. (דברים כד יג)

צדקה - דבר אמת. (ישעיה מה כג)

רמב"ן:

ויחשבה לו צדקה - פירש"י הקב"ה חשב לו צדקה וזכות על האמונה שהאמין בו, ואיני מבין מה הזכות הזאת, למה לא יאמין באלקי אמן... והנכון בעיני כי יאמר שהאמין בה' וחשב כי בצדקתו של הקב"ה יתן לו זרע על כל פנים לא בצדקת אברהם ובשכרו אף על פי שאמר לו שכרך הרבה מאד, ומעתה לא יירא פן יגרום החטא... האמין כי נכון הדבר מעם האלקים אמת לא ישוב ממנה, כי צדקת ה' היא ואין לה הפסק... או יאמר כי אברהם האמין שיהיה לו זרע יורש על כל פנים, והקב"ה עוד חשב לו הבטחה הזו שהבטיחו צדקה, כי בצדקת ה' יעשה כן, כמו "אלקים חשבה לטובה", וכן "ותחשב לו לצדקה" דפנחס, שחשב לו הבטחתו זו שבטח בשם במעשה ההוא לצדקה לדור ודור, כי לעולם ישמור לו הא-ל בעבורה צדקתו וחסדו כדרך "לעולם אשמור לו חסדי". (בראשית טו ו)

...וכן הצדקה חמורה מאד, והיא מצותו של אברהם אבינו לזרעו, כי בצדקה יכון כסאו וינצלו מעול מלכיות, שנאמר "כי ידעתיו" וגו', יאמר שהקב"ה מכבדו, פרש"י ז"ל ארי ידעתיניה, לשון חבה, וכן "ידעתיך בשם", בעבור שיצוה את זרעו וכל הנטפלים להם, ושמרו דרך ה', כלומר הדרך שהקב"ה עושה, כי הקב"ה עושה צדקה ומשפט, שנאמר "כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ", וצדקה היא המתנות לאביונים, כמו שנאמר בהשבת העבוט, "ולך תהיה צדקה לפני ה'" וגו'...

והצדקה גם כן חמורה מאד, ובאו בה אזהרות רבות והתעוררות גדול בתורה בנביאים בכתובים ובדברי רבותינו. בתורה שצוה במתנות עניים, בלקט שכחה ופאה, ואמר למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך, וכן במעשר עני למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך אשר תעשה. והברכה תוספת עושר, כמו שנאמר ברכת ה' היא תעשיר, ואומר וה' ברך את אדני מאד ויגדל וגו', ולא מצאתי בתורה קביעות ברכה אלא בענין העניים, אבל בשאר מצות יאמר פעמים למען ייטב לך והארכת ימים, אבל לשון הברכה בענין עניים יבא לעולם, שכל המרחם הקב"ה מרחם עליו ומצילו מאותו עונש, מדה כנגד מדה, וכמו שדרשו, ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות הקב"ה מרחם עליו וכו'... והצדקה אף על פי שהיא מצות עשה, הזהיר בה הקב"ה בלאוין הרבה, לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו', וחייב לתת לו כל צרכו כמו שנאמר פתח תפתח את ידך לו וגו', וזה דבר גדול שכל חסרון במשמע, וכל מי שאינו מעלה חסרונו עובר בשני לאוין הללו. ועוד אמר "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון וגו' והיה בך חטא", שאפילו לאבוד כל החוב אם יחוש, דבר בליעל יצוק בו. ומזה אמרו רז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"ז, נאמר כאן "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל", ונאמר להלן "יצאו אנשים בני בליעל"... וכל מי שהוא צר עין נקרא בליעל, שנאמר "אל איש הבליעל הזה אל נבל" (ש"א כ"ה כ"ה), ועוד הזהירה תורה, שאפילו יתן לעני ויחשוב שהוא חסרון ממונו עובר בלאו, אבל יחשוב שזה תוספת בממונו, שנאמר ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך" וגו'...

בנביאים מנין, "הלא פרוס לרעב לחמך וגו' ומבשרך לא תתעלם", כלומר מקרובך, והנכון לשון בשרך ממש, שאתה כובש עיניך מבשרך, כמו "אחינו בשרנו הוא", וקבע בזה ברכות הרבה, "אז יבקע כשחר אורך וגו' וכבוד ה' יאספך" בשעת מיתה. ועוד "ונחך ה' תמיד וגו' ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה" וגו', כנגד העני שאינו שבע ועצמותיו נדכאים, וזכותו לדרותיו, שנאמר "ובנו ממך חרבות עולם וגו' וקורא לך גודר פרץ", שקונה שם טוב לעצמו. ואמר יחזקאל "הנה זה היה עון סדום אחותך וגו' ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי", ומכאן שכל השבע לחם ומזון ורואה עני רעב יש לו לדאג, ואם נותן שלוה והשקט לנפשו ואינו דואג הוא נחשב כאנשי סדום, שכל שהיו אומרים "נדעה אותם" אינו אלא לכלות הרגל מתוכם מפני עושרם ושלותם. ודוד המלך גבר על שונאיו ונתקיימה מלכותו בזה, שנאמר "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, ויואב בן צרויה על הצבא", מי מעמיד יואב בן צרויה בצבא, משפט וצדקה שדוד עושה... 

בכתובים מניין, שלמה אמר בה כמה מקראות של שבח ושבח שבחים, "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח", ואומר "וצדקה תציל ממות", ואומר "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד"... וכן "וזורע צדקה שכר אמת" (משלי י"א י"ח), כלומר שאף הזורעים לא יצליחו לפעמים, וזה באמת יהיה לו שכר מרובה ומאריך ימים בכבוד, שנאמר "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא" (שם ט"ז ל"א). ומרוממת האדם על אויביו, שנאמר "צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת" (שם י"ד ל"ד), ורבו הפירושים בסוף פסוק זה לרז"ל, ואני אומר צדקה תרומם גוי העושה אותה, וחסד לאומים כלם הוא חטאתם וכל מכשולם, כשלא יהיו נזהרים בו ולא עושין אותו...

ובדברי רבותינו אין אני צריך להזכיר המקומות שדברו מענין הצדקה, כי כל התלמוד וכל ספרי ההגדות מלאים מזה, אבל מן המקומות שמחמירין בה מאד מה שהזכרתי, כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"ז. ועוד אמרו בענין האכסניא, מפני מה לא מנו מיכה, מפני שפתו מצויה לעוברי דרכים (סנהדרין ק"ג ב')... כמה חביבה מצוה זו לרבותינו שאומרים בה אילו ההפלגות (שם), גדולה לגימה שמקרבת רחוקים ומרחקת קרובים ומעלמת עין מן הרשעים, ומשרה שכינה על נביאי הבעל, ושגגתה עולה זדון... ואמרו בבטחון של הצדקה, מלח ממון חסד, שאינן מתקיימין לעולם אלא בצדקה, ואמרו "חי אני עם עשתה סדום אחותך עשית"... (דרשה על דברי קהלת)

רד"ק:

צדקה - גמילות חסד לעניים ותקון המקום בין עניים לעשירים. (ישעיה נט יד)

מבעלי התוספות:

זהב וכסף - נגד ג' נדבות, נותן צדקה כשהוא בריא נחשב לו כזהב, כשהוא חולה ככסף, ולאחר מיתה כנחושת. (שמות כה ג)

משנה תורה:

לעולם לא יקדיש אדם ולא יחרים כל נכסיו, והעושה כן עובר על דעת הכתוב, שהרי הוא אומר "מכל אשר לו" ולא כל אשר לו, כמו שבארו חכמים. ואין זו חסידות אלא שטות, שהרי הוא מאבד כל ממונו ויצטרך לבריות ואין מרחמין עליו, ובזה וכיוצא בו אמרו חכמים חסיד שוטה מכלל מבלי עולם, אלא כל המפזר ממונו במצות אל יפזר יותר מחומש... (ערכין ח יג)

מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה, ואין משלמין ממנו את התגמולין, אבל משלמין ממנו דבר של גמילות חסדים, וצריך להודיעו שהוא מעשר עני. ואין פודין בו שבויין, ואין עושין בו שושבינות, ואין נותנין ממנו דבר לצדקה, ונותנין אותו לחבר עיר בטובת הנאה, ואין מוציאין אותו מהארץ לחוץ לארץ, שנאמר והנחת בשעריך, ונאמר ואכלו בשעריך ושבעו. (מתנות עניים ו יז)

מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני אם היתה יד הנותן משגת, שנאמר פתוח תפתח את ידך לו, ונאמר "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך", ונאמר "וחי אחיך עמך".

וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר בלא תעשה, שנאמר "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון".

לפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו, אם אין לו כסות מכסים אותו, אם אין לו כלי בית קונין לו, אם אין לו אשה משיאין אותו, ואם היתה אשה משיאין אותה לאיש. אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו והעני וירד מנכסיו, קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו, ומצווה אתה להשלים חסרונו, ואין אתה מצוה לעשרו.

יתום שבא להשיאו אשה שוכרין לו בית ומציעים לו מטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאין לו אשה.

בא העני ושאל די מחסורו ואין יד הנותן משגת, נותן לו כפי השגת ידו, וכמה עד חמישית נכסיו מצוה מן המובחר, ואחד מעשרה בנכסיו בינוני, פחות מכאן עין רעה. ולעולם לא ימנע עצמו משלישית השקל בשנה, וכל הנותן פחות מזה לא קיים מצוה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן צדקה לאחר.

עני שאין מכירין אותו ואמר רעב אני האכילוני, אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא אלא מפרנסין אותו מיד, היה ערום ואמר כסוני, בודקין אחריו שמא רמאי הוא, ואם היו מכירין אותו מכסין אותו לפי כבודו ואין בודקין אחריו.

מפרנסין ומכסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, ועני המחזר על הפתחים אין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נותנין לו מתנה מועטת, ואסור להחזיר את העני ששאל ריקם, ואפילו אתה נותן לו גרוגרת אחת, שנאמר "אל ישוב דך נכלם".

אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר אחד הנמכר בפונדיון כשהיו החטים ארבע סאין בסלע, וכבר בארנו כל המדות, ואם לן נותנין לו מצע לישן עליו וכסת ליתן תחת מראשותיו, ושמן וקטנית, ואם שבת נותנין לו מזון שלש סעודות ושמן וקטנית ודג וירק, ואם היו מכירין אותו נותנין לו לפי כבודו.

עני שאינו רוצה ליקח צדקה מערימין עליו ונותנין לו לשם מתנה או לשם הלואה, ועשיר המרעיב את עצמו ועינו צרה בממונו שלא יאכל ממנו ולא ישתה אין משגיחין בו.

מי שאינו רוצה ליתן צדקה או שיתן מעט ממה שראוי לו, בית דין כופין אותו ומכין אותן מכת מרדות עד שיתן מה שאמדוהו ליתן, ויורדין לנכסיו בפניו ולוקחין ממנו מה שראוי לו ליתן, וממשכנין על הצדקה ואפילו בערבי שבתות. 

אדם שוע שהוא נותן צדקה יותר מן הראוי לו, או שמיצר לעצמו ונותן לגבאים כדי שלא יתבייש אסור לתובעו ולגבות ממנו צדקה, וגבאי שמכלימו ושואל ממנו עתיד להפרע ממנו, שנאמר "ופקדתי על כל לוחציו".

אין פוסקין צדקה על יתומים ואפילו לפדיון שבויים, ואף על פי שיש להם ממון הרבה, ואם פסק הדיין עליהם כדי לשום להן שם מותר, גבאי צדקה לוקחין מן הנשים ומן העבדים ומן התינוקות דבר מועט, אבל לא דבר מרובה, שחזקת המרובה גנבה או גזל משל אחרים, וכמה הוא מועט שלהן, הכל לפי עושר הבעלים ועניותן.

עני שהוא קרובו קודם לכל אדם, עניי ביתו קודמין לעניי עירו, עניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת, שנאמר לאחיך לענייך ולאביונך בארצך.

מי שהלך בסחורה ופסקו עליו אנשי העיר שהלך שם צדקה, הרי זה נותן לעניי אותה העיר. ואם היו רבים ופסקו עליהן צדקה נותנין, וכשבאין מביאין אותה עמהן ומפרנסין בה עניי עירם. ואם יש שם חבר עיר יתנוה לחבר עיר, והוא מחלקה כמו שיראה לו.

האומר תנו מאתים דינר לבית הכנסת או תנו ספר תורה לבית הכנסת יתנו לבית הכנסת שהוא רגיל בו, ואם היה רגיל בשנים יתנו לשניהן. האומר תנו מאתים דינרין לעניים, יתנו לעניי אותה העיר. (מתנות עניים פרק ז)

הצדקה הרי הוא בכלל הנדרים, לפיכך האומר הרי עלי סלע לצדקה או הרי סלע זו צדקה חייב ליתנה לעניים מיד, ואם איחר עבר בבל תאחר, שהרי בידו ליתן מיד, ועניים מצויין הן. אין שם עניים מפריש ומניח עד שימצא עניים. ואם התנה שלא יתן עד שימצא עני אינו צריך להפריש, וכן אם התנה בשעה שנדר בצדקה או התנדב אותו שיהיו הגבאין רשאין לשנותה וצורפה בזהב הרי אלו מותרין...

הנודר צדקה ולא ידע כמה נדר, יתן עד שיאמר לא לכך נתכוונתי.

אחד האומר סלע זו צדקה או האומר הרי עלי סלע לצדקה והפרישו אם רצה לשנותו באחר מותר, ואם משהגיע ליד הגבאי אסור לשנותו. ואם רצו הגבאים לצרף המעות ולעשותן דינרין אינן רשאין אלא אם אין שם עניים לחלק מצרפין לאחרים, אבל לא לעצמן...

מי שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה, ואם לדבר מצוה מותר לשנותה, אף על פי שלא נשתקע שם בעליה מעליה, אלא אומרים זו המנורה או נר של פלוני, ואם נשתקע שם הבעלים מעליה מותר לשנותה אפילו לדבר הרשות...

אסור לישראל ליטול צדקה מן העכו"ם בפרהסיא, ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מן העכו"ם בצנעה הרי זה מותר. ומלך או שר מן העכו"ם ששלח ממון לישראל לצדקה אין מחזירין אותו לו משום שלום מלכות, אלא נוטלין ממנו וינתן לעניי עכו"ם בסתר, כדי שלא ישמע המלך.

פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות, והמעלים עיניו מפדיונו הרי זה עובר על לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך, ועל לא תעמוד על דם רעך ועל לא ירדנו בפרך לעיניך, ובטל מצות פתח תפתח את ידך לו, ומצות וחי אחיך עמך, ואהבת לרעך כמוך, והצל לקוחים למות, והרבה דברים כאלו, ואין לך מצוה רבה מפדיון שבויים.

אנשי העיר שגבו מעות לבנין בית הכנסת ובא להן דבר מצוה מוציאין בו המעות, קנו אבנים וקורות לא ימכרום לדבר מצוה אלא לפדיון שבויים, אף על פי שהביאו את האבנים וגדרום ואת הקורות ופסלום והתקינו הכל לבנין מוכרין הכל לפדיון שבוים בלבד, אבל אם בנו וגמרו לא ימכרו את בית הכנסת אלא יגבו לפדיונן מן הצבור...

האשה קודמת לאיש להאכיל ולכסות ולהוציא מבית השבי, מפני שהאיש דרכו לחזר לא האשה, ובושתה מרובה, ואם היו שניהם בשביה ונתבעו שניהן לדבר עבירה האיש קודם לפדות לפי שאין דרכו לכך.

יתום ויתומה שבאו להשיא אותן, משיאין האשה קודם לאיש מפני שבושתה של אשה מרובה, ולא יפחתו לה ממשקל ששה דינרים ורביע דינר של כסף טהור, ואם יש בכיס של צדקה נותנין לה לפי כבודה.

היו לפנינו עניים הרבה או שבויים הרבה ואין בכיס כדי לפרנס או כדי לכסות או כדי לפדות את כולן, מקדימין את הכהן ללוי, ולוי לישראל, וישראל לחלל, וחלל לשתוקי, ושתוקי לאסופי, ואסופי לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, שהנתין גדל עמנו בקדושה, וגר קודם לעבד משוחרר, לפי שהיה בכלל ארור.

במה דברים אמורים כשהיו שניהן שוין בחכמה, אבל אם היה כהן גדול עם הארץ וממזר תלמיד חכם, תלמיד חכם קודם, וכל הגדול בחכמה קודם את חבירו, ואם היה אחד מהן רבו או אביו, אף על פי שיש שם גדול מהן בחכמה רבו או אביו שהוא תלמיד חכם קודם לזה שהוא גדול מהם בחכמה. (שם פרק ח)

כל עיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה אנשים ידועים ונאמנים שיהיו מחזירין על העם מערב שבת לערב שבת ולוקחין מכל אחד ואחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו, והן מחלקין המעות מערב שבת לערב שבת, ונותנין לכל עני ועני מזונות המספיקין לשבעה ימים. וזו היא הנקרא קופה.

וכן מעמידין גבאין שלוקחין בכל יום ויום מכל חצר וחצר פת ומיני מאכל או פירות או מעות ממי שמתנדב לפי שעה, ומחלקין את הגבוי לערב בין העניים, ונותנין לכל עני ממנו פרנסת יומו, וזהו הנקרא תמחוי.

מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה, אבל תמחוי יש מקומות שנהגו בו ויש מקומות שלא נהגו בו, והמנהג הפשוט היום שיהיו גבאי הקופה מחזירין בכל יום ומחלקין מערב שבת לערב שבת.

בתעניות מחלקים מזונות לעניים, וכל תענית שאכלו העם ולנו ולא חלקו צדקה לעניים הרי אלו כשופכי דמים, ועליהם נאמר בקבלה "צדק ילין בה ועתה מרצחים". במה דברים אמורים בשלא נתנו להם הפת והפירות שאוכלים בהם הפת כגון תמרים וענבים, אבל אם אחרו המעות או החטים אינן כשופכי דמים.

הקופה אינה נגבית אלא בשנים שאין עושים שררה על הצבור בממון פחות משנים. מותר להאמין לאחד המעות של קופה. ואינה נחלקת אלא בשלשה, מפני שהוא כדיני ממונות, שנותנים לכל אחד די מחסורו לשבת, והתמחוי נגבה בשלשה שאינו דבר קצוב, ומתחלק בשלשה.

התמחוי נגבה בכל יום, וקופה מערב שבת לערב שבת, והתמחוי לעניי עולם, והקופה לעניי אותה העיר בלבד.

רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה, ולשנותן לכל מה שירצו מצרכי צבור, ואף על פי שלא התנו כן בשעה שגבו. ואם היה במדינה חכם גדול שהכל גובין על דעתו והוא יחלק לענים כפי מה שיראה, הרי זה רשאי לשנותן לכל מה שיראה לו מצרכי צבור.

גבאי צדקה אין רשאין לפרוש זה מזה בשוק, אלא כדי שיהיה זה פורש לשער וזה פורש לחנות וגובין.

מצא הגבאי מעות בשוק לא יתנם לתוך כיסו אלא לתוך ארנקי של צדקה, וכשיגיע לביתו יטלם. היה הגבאי נושה בחבירו מנה ופרעו בשוק לא יתנם לתוך כיסו, אלא לתוך ארנקי של צדקה וכשיגיע לביתו יטלם, ולא ימנה מעות הקופה שנים שנים אלא אחד אחד מפני החשד, שנאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל".

גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק מצרפין המעות דינרין לאחרים אבל לא לעצמן, גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרים לאחרים ואין מוכרים לעצמם, ואין מחשבים בצדקה עם גבאי צדקה ולא בהקדש עם הגזברין, שנאמר "אך לא יחשב אתם הכסף הנתן על ידם כי באמונה הם עושים".

מי שישב במדינה שלשים יום כופין אותו ליתן צדקה לקופה עם בני המדינה, ישב שם שלשה חדשים כופין אותו ליתן התמחוי, ישב שם ששה חדשים כופין אותו ליתן צדקה בכסות שמכסים בה עניי העיר, ישב שם תשעה חדשים כופין אותו ליתן צדקה לקבורה שקוברין בה את העניים ועושין להם כל צרכי קבורה.

מי שיש לו מזון שתי סעודות אסור לו ליטול מן התמחוי, היו לו מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה, היו לו מאתים זוז אף על פי שאינו נושא ונותן בהם או שיש לו חמשים זוז ונושא ונותן בהם הרי זה לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, היו לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחד הרי זה מותר ליקח, היו בידו מעות והרי הן עליו חוב או שהיו ממושכנים לכתובת אשתו הרי זה מותר ליקח.

עני שצריך ויש לו חצר וכלי בית, אפילו היו לו כלי כסף וכלי זהב אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו, אלא מותר ליקח, ומצוה ליתן לו, במה דברים אמורים בכלי אכילה ושתיה ומלבוש ומצעות וכיוצא בהן, אבל אם היו כלי כסף וכלי זהב כגון מגרדת או עלי וכיוצא בהן מוכרן ולוקח פחות מהן, במה דברים אמורים קודם שיגיע לגבות מן העם, אבל אחר שגבה הצדקה מחייבים אותו למכור כליו וליקח אחרים פחותין מהם ואחר כך יטול.

בעל הבית שהיה מהלך לעיר ותמו לו המעות בדרך ואין לו עתה מה יאכל הרי זה מותר ליקח לקט שכחה ופאה ומעשר עני וליהנות מן הצדקה, ולכשיגיע לביתו אינו חייב לשלם, שהרי עני היה באותה שעה. הא למה זה דומה לעני שהעשיר שאינו חייב לשלם...

עני שגבו לו כדי להשלים מחסורו והותירו על מה שהוא צריך הרי המותר שלו, ומותר עניים לעניים, ומותר שבויים לשבויים, מותר שבוי לאותו שבוי, מותר מתים למתים, מותר המת ליורשיו.

עני שנתן פרוטה לתמחוי או פרוטה לקופה מקבלים ממנו, ואם לא נתן אין מחייבין אותו ליתן. נתנו לו בגדים חדשים והחזיר להן את השחקין מקבלין ממנו, ואם לא נתן אין מחייבין אותו ליתן. (שם פרק ט)

חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו, שנאמר "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה", ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנאמר "בצדקה תכונני". ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה, שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום. כל המרחם מרחמין עליו, שנאמר "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך", וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחשוד ליחסו, שאין האכזריות מצויה אלא בעכו"ם, שנאמר "אכזרי המה ולא ירחמו". וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם, שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם", ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו, ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן הלעכו"ם ששונאין אותן ורודפים אחריהן, הא אין עיניהן תלויות אלא לאחיהן.

כל המעלים עיניו מן הצדקה הרי זה נקרא בליעל, כמו שנקרא עובד עכו"ם בליעל. ובעכו"ם הוא אומר "יצאו אנשים בני בליעל", ובמעלים עיניו מן הצדקה הוא אומר "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל", ונקרא רשע, שנאמר "ורחמי רשעים אכזרי", ונקרא חוטא, שנאמר "וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא", והקב"ה קרוב לשועת העניים, שנאמר "שועת עניים אתה תשמע", לפיכך צריך להזהר בצעקתם שהרי ברית כרותה להם, שנאמר "והיה כי יצעק עלי ושמעתי כי חנון אני".

כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה. אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו, שנאמר "אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון", ומדבר לו דברי תחנונים ונחומים, שנאמר "ולב אלמנה ארנין".

שאל העני ממך ואין בידך כלום ליתן לו פייסהו בדברים, ואסור לגעור בעני או להגביה קולו עליו בצעקה, מפני שלבו נשבר ונדכא, והרי הוא אומר "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה", ואומר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים", ואוי למי שהכלים את העני אוי לו, אלא יהיה לו כאב בין ברחמים בין בדברים, שנאמר "אב אנכי לאביונים".

הכופה אחרים ליתן צדקה ומעשה אותן אותן שכרו גדול משכר הנותן, שנאמר "והיה מעשה הצדקה שלום", ועל גבאי צדקה וכיוצא בהם אומר "ומצדיקי הרבים ככוכבים".

שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו. מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך", כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.

פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה, כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש, שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי, והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי, וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה, ולא יתן אדם לתוך קופה של צדקה אלא אם כן יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע להנהיג כשורה כר' חנניה בן תרדיון.

פחות מזה שידע הנותן למי יתן ולא ידע העני ממי לקח, כגון גדולי החכמים שהיו הולכים בסתר ומשליכין המעות בפתחי העניים, וכזה ראוי לעשות, ומעלה טובה היא אם אין הממונין בצדקה נוהגין כשורה.

פחות מזה שידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן, כגון גדולי החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהן ומפשילין לאחוריהן, ובאין העניים ונוטלין כדי שלא יהיה להן בושה.

פחות מזה שיתן לו בידו קודם שישאל.

פחות מזה שיתן לו אחר שישאל.

פחות מזה שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות.

פחות מזה שיתן לו בעצב.

גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה, ואחר כך מתפללין, שנאמר "אני בצדק אחזה פניך".

הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהן כדי ללמד הזכרים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה ולא יהיו מבוזות, וכן הנותן מזונות לאביו ולאמו הרי זה בכלל הצדקה, וצדקה גדולה היא שהקרוב קודם. וכל המאכיל ומשקה עניים ויתומים על שלחנו הרי זה קורא אל ה' ויענהו ומתענג, שנאמר "אז תקרא וה' יענה". 

צוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים, ומוטב לו להשמש באלו ויהנו בני אברהם יצחק ויעקב מנכסיו, ולא יהנו בהם זרע חם. שכל המרבה עבדים בכל יום ויום מוסיף חטא ועון בעולם, ואם יהיו עניים בני ביתו בכל שעה ושעה מוסיף זכויות ומצות.

לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות, ואל ישליך עצמו על הצבור, וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות, ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות. מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני, כהן אני, פרנסוני, ובכך צוו חכמים, גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור, ולא קיבלו מהם כשנתנו להם...

כל מי שאינו צריך ליטול ומרמה את העם ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות, והרי הוא בכלל ארור הגבר אשר יבטח באדם, וכל מי שצריך ליטול ואינו יכול לחיות אלא אם כן נוטל, כגון זקן או חולה או בעל יסורין ומגיס דעתו ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים ומתחייב בנפשו, ואין לו בצערו אלא  חטאות ואשמות. וכל מי שצריך ליטול וציער ודחק את השעה וחיה חיי צער כדי שלא יטריח על הצבור אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו, ועליו ועל כל כיוצא בזה נאמר "ברוך הגבר אשר יבטח בה'". (שם פרק י)

כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה לא יהיה אוכל הוא ובניו ואשתו בלבד, ודימה שיעשה מצוה גמורה, אלא חייב לשמח העניים והאומללים, שנאמר "והלוי והגר והיתום והאלמנה", מאכיל הכל ומשקן כפי עשרו, ומי שאכל זבחיו ולא שמח אלו עמו, עליו נאמר "זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם". ומצוה בלוי יותר מן הכל, לפי שאין לו לא חלק ולא נחלה ואין לו מתנות בבשר, לפיכך צריך לזמן לויים על שלחנו ולשמחם, או יתן להם מתנות בשר עם מעשר שלהם כדי שימצאו בו צרכיהם... (חגיגה ב יד)

מורה נבוכים:

המצות אשר יכללם הכלל הרביעי הם מה שכלל אותם ספר זרעים מחבורנו... אלו המצות כלם כשתשתכל בהן אחת אחת תמצאם גלויי התועלת כחמלת העניים והדלים ולעזור האביונים במינים חלוקים, ושלא יציק לצריך ולא יענה לב איש חלוש בענינו כאלמנה ויתום וכיוצא בהן, אמנם מתנות עניים ענינם מבואר גם כן, ענין התרומה והמעשר כבר באר סבתם כי אין לו חלק ונחלה עמך, וכבר ידעת סבת זה, כדי שיהיה זה השבט כולו מיוחד לעבודת השם ולידיעת התורה, ולא יתעסק לא בחרישה ולא בזריעה רק יהיה להשם לבד, כמו שכתוב יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה וגו', ותמצא דברי התורה במקומות רבים הלוי הגר והיתום והאלמנה ימנה אותו תמיד בכלל העניים בעבור שאין לו קנין... (חלק ג פרק לט)

זה הפרק כולל פירוש עניני שלשה שמות שהוצרכנו לפרשם, והם חסד ומשפט וצדקה, וכבר בארנו בפירוש אבות שחסד ענינו ההפלגה באי זה דבר שמפליגים בו, ושמשו בו בהפלגת גמילות הטוב יותר, וידוע שגמילות הטוב כולל שני ענינים, האחד מהם לגמול טוב מי שאין לו חק עליך כלל, והשני להטיב למי שראוי לטובה יותר ממה שהיו ראוי. ורוב שמוש ספרי הנבואה במלת חסד הוא בהטבה למי שאין לו חק עליך כלל, ומפני זה כל טובה שתגיעך מאתו ית' תקרא חסד, "חסדי ה' אזכיר", ובעבור זה המציאות כלו, רצוני לומר המצאת השי"ת אותו הוא חסד...

ומלת צדקה היא נגזרת מצדק, והוא היושר, והיושר הוא להגיע כל בעל חק לחקו, ולתת לכל נמצא מן הנמצאות כפי הראוי לו, ולפי הענין הראשון לא יקראו בספרי הנבואה החוקים שאתה חייב בהם לזולת כשתשלמם צדקה, כי כשתפרע לשכיר שכרו או תפרע חובך לא יקרא צדקה, אבל החוקים הראוים עליך לזולתך מפני מעלות המדות כרפואת מחץ כל לחוץ יקרא צדק, ומפני זה אמר בהשבת המשכון "ולך תהיה צדקה", כי כשתלך בדרך מעלות המדות כבר עשית צדק לנפשך המשכלת, כי שלמת לה חוקה, ומפני זה תקרא כל מעלת מדות צדקה, אמר "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה", רוצה לומר מעלת האמונה, וכן אמרו "וצדקה תהיה לנו"... (שם פרק נג)

ספר חסידים:

אם הגבאי שומע מהנבלים שאומרים לו שחושדים אותו אל יקפיד על דבריהם, שנאמר (ישעיה ל"ב ו'), "כי נבל נבלה ידבר" ואין צריך לשום אל לבו. אבל אם רבים הם שמדברים אין אנו חפצים בך, יאמר בפני הטובים כיון שהרבים מתרעמים תבחרו איש שיהיה כחפצכם. (שלא)

גדול המעשה יותר מן העושה דוקא אם מעשה את העשירים, אבל אם מעשה את שאינו יכול להתפרנס כאלו הוא גוזלו. "אשרי משכיל אל דל" (תהלים מ"א) אם תראה אדם חשוב ואדם שאינו הגון הולכים ובאים לעיר ונותנים לשאינו הגון יותר מאשר נותנים להגון, גרם לזה שלא יהיה זכות להקהל כל כך שמזמינים להם מן השמים מי שאינו הגון לתת יותר ולמעט לטובים, ועוד גורם שזה אבותיו או אמותיו היה בידם עושר, ובשביל להתגאה נתנו למי שאינו הגון כדי לשבחו, וכשבאו לו הקרובים או טובים שלא ישבחוהו היה ממעט לתת להם, לפיכך מדדו לו מן השמים מדה במדה, שעל אחרים מרחמין ועליו ועל זרעו אין מרחמין שנאמר (שם ק"ט) "אל יהי חונן ליתומיו". (שלב)

ראובן שאמר לשמעון צא ותן אלו המעות ללומדי תורה לשמה, ויש לשמעון קרובים עניים ויש נכרים שעוסקים בתורה, וקרובים של שמעון אומרים תן לנו ונעסוק בתורה, יתן לנכרים שכבר עסקו בתורה, ויאמר לקרוביו כיון שלא עסקתם עד עתה ובשביל המעות אתם עושים אין תורתכם לשמה, ומפרנסים אותם שכבר עסקו בתורה. (שלג)

עני חולה ועשיר חולה ורבים הולכים לעשיר לכבדו, תלך אתה אצל העני, אפילו אם העשיר תלמיד חכם כיון שרבים מצויין אצלו ואצל העני אין הולך אדם, אבל אם תלמיד חכם צריך והעני צריך, כבוד התורה עדיף. ואם תלמיד חכם ואינו ירא שמים והעני עם הארץ ירא שמים, ירא שמים קודם, שנאמר (תהלים קי"א) "ראשית חכמה יראת ה'"... (שסא)

מעשה באדם אחד שלא היה עוסק בתורה אלא בשבת, כי בכל ימי המעשה היה עוסק במשא ומתן, שאל לחכם איזה דבר שקול כנגד הכל שיביאהו לחיי העולם הבא, אמר לו אתה שעוסק במשא ומתן תהיה בטוב עם העולם והזהר שלא יהיה ההכרע שלך אלא לחברך, וכן בירמיה הוא אומר (ל"ב) "ואשקלה לו את הכסף במאזנים", כלומר בכף מאזנים היו יכולים לראות שהכסף היה שוקל ולא היה צריך לעיין בלשון למעלה... (שצה)

רבן שמעון אומר אם חובו מרובים מהקדש לא הקדיש כלום, לכך אדם שחייב לאחרים ממון ואין לו משלו לא יקנה ספרים ולא יתן צדקה, ולא יכשיר סופרים, ולא יתן נרות לבית הכנסת, ועל זה נאמר (ישעיה ס"א ח') "שונא גזל בעולה". מי שיש לו ממון מאחרים כל תקנות שיוכל לעשות לתקנת אותם שהפקידו בידו יעשה. (שצז)

מה שהקב"ה מספיק ונותן לעשיר עושר והוא אינו נותן לעניים, ואם היה נותן לאחר היו יכולים מאה להתפרנס, באים העניים וצועקים לפני המקום לזה נתת מה שהיה יכול לפרנס אלף ולא עשה עמי טובה, ונפרע מן העשיר כאלו גזל עניים רבים, שיאמר לו אני הספקתי לך עושר שתתן כפי השגת יד עשרך לעניים, ולא נתת, אפרע ממך כאלו גזלתם וכאלו כפרת בפקדון שלי, כי על כן נתתי בידך העושר לחלק לעניים, ולקחת העושר לעצמך. (תטו)

מי שחייב לאחרים לא ירבה בצדקות עד שיפרע, ולא יעשה אדם צדקה בדבר שיש בו סכנה לאחד, ניתנו לו מנעלים של מת ורצה לתת אותם לעני, אמרו לו "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט), אלא תמכרם לנכרי שלא יבא לידי סכנה שום יהודי, ויתן המעות לעני. (תנד)

כל העושה זכר לא יהיה זכר, אחד היה בונה בית הכנסת יפה, ורצו הקהל לתת עמו ולהשתתף עמו במעות ולא רצה, כדי שיהיה לו ולזרעו לזכר ולשם, וכלה זרעו. (תקג)

...ואל יאמר מה זכיות אני יכול לעשות ואני עני ואיני יכול לפרנס עצמי ואת ביתי כי מזונותי מועטים, אילו הייתי עשיר אז הייתי עושה צדקה, הרי אמרו רחמנא ליבא בעי, ועוד ר' חנינא בן דוסא היה עני וכל העולם נזונים בזכותו, וכן ר"ש בן יוחאי היה י"ג שנים במערה, ולא נתן צדקה, והקשת לא נראה בימיו, ויותר מעלין עליהן מן הצדקה, כי דקדוקי עניות לצדיקים טוב להם בכמה ענינים, שמא לא היו נותנים כדבעי להם למיעבד, ושמא היו נותנים, כי אי אפשר לומר שר"ח בן דוסא לא היה נותן, אלא אותם יסורים והעצבון שסובל בעניות ואינו חושב לרמאות ולעשות עולה הקב"ה חושב לו לטובה ולזכות יותר מצדקה שהיה נותן אם היה עשיר, ולא עוד אלא כל העולם נזונים בזכותם והם בדקדוקי עניות ומתביישים, אותו צער הקב"ה מחליף בטובות ומשפיע טובה לכל העולם, ומעלין עליו כאלו הוא נותן מידו, ואלו היתה זכותו שסובל יסורים או דקדוקי עניות גרוע מן הצדקה היה נותן להם עושר... (תקל)

אחד בא לפני חכם ואמר לו שהוא חולה, והוא סבור שלא יחיה והוא חטא כשהיה לו ליתן הרבה לכיס של צדקה לא נתן אלא מועט, כך עשה הרבה פעמים ועתה מתחרט אני ואין לי במה לשלם אלא הבית שלי, ויש לי בנים, ושאל לחכם מה יעשה, אמר לו תודיע זה לב' טובים שבעיר ותבקש מהם שימכרו הבית, ובמקצת יפרנסו בניך וילדי ביתך, ובמקצת יפרנסו עניי העיר או בצרכי צבור והקרן יהא מונח בכח הקהל. (תקצו)

הרי כתיב (משלי י"א) "לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות", שתי פעמים כתיב במשלי זה הפסוק (שם י' ב'), שאם עשה צדקה ומשפט, והשני אם לא עשה צדקה אלא אמר לאחרים שיעשו, כי אין לו במה ליתן צדקה ואמר לאחרים תנו צדקה, הרי לכך שני פעמים במשלי זה הפסוק. ועוד הנותן והניתן בשבילו בעולם הזה ולעתיד לא יועיל הון ביום עברה למחטיא שמנע אחרים מליתן ומלעשות, ואם לא למד ולא עשה שלא זכה במצות ובמעשים טובים אם לא נתן בחייו או לא נתן ממונו בחייו ביד נאמן לתת לאחר מותו, אילו היו אחרים נותנים בשבילו בית מלא זהב בשביל המת לא יועיל, זה זוכה וזה נהנה אינו מועיל, כי אלו היה כן מה הפסיד הרשע, הרי נהנה בעולם הזה ולעתיד יורש גן עדן בטורח של זה... אם לאחר מיתה יוכל לומר אני מקבל עלי שום צער כדי להוציאו, זה דוקא אם זכה וחטא, אבל אם לא זכה לא יועיל, הרי ר' מאיר התפלל בשביל אחר להכניסו בגיהנם כדי שישארו לו זכיותיו ויאמר לעתיד לבא... ולכך מועיל צדקה אחר מיתה, וכתיב (ויקרא כ"ו) "והתודו את עונם ואת עון אבותם", וכתיב (תהלים ק"ט י"ד) "יזכר עון אבותיו אל ה' וחטאת אמו אל תמח". (תריא, וראה שם עוד)

אם מקבצין לצורך אדם להשיאו אשה לצורך סעודה ונותר יתן לאותו עני, כיון שלצרכו נתנו לו הנותנים. (תשלט)

אנוש מזעיר נשאר אומללו מרוב עם אין קורא בצדק ולא תורה ולא שכרה, כי גברה יד עוברי עברה ובקשו להם כבוד ושררה לגלול ספר תורה וקשרו קשר ורצו להרבות כבודם ונתועדו יחדיו שנים עשר מהם לגלול ספר תורה כל אחד חודש שלו ויתן כל אחד זקוק כדי שיעלה י"ב זקוקים לשנה לצדקה, וכל זה לא עשו אלא למצוא להם טענה וערעור לומר אנו נותנים יותר ממך, ולא נתכוונו אלא לביישני ולהרבות כבודם, וברוך המקום שנתן לאל ידי להעבירם על דעתם, אך במקצת עשיתי כדעתם למען רבות הצדקה, כי יראתי פן יפגעני עון שאמנע מלהרבות צדקה, כי אמרתי שמא הדין עמהם אחרי שכל כך רוצים ליתן ולכפול על מה שהיו נותנים... אך קנא קנאתי לבזיון התורה, ולא זו בלבד אך על הנולד אני דואג, שאם יתחילו חמשה או ששה לגלול לשנה הבאה אלו יאמרו אנו רוצים לגלול ואלו יאמרו אנו רוצים לגלול עד שתהא רציחה ביניהם...

תשובה, כיון שיש לעניים ריוח אף על פי שאינם מתכוונים לשם שמים אלא להתכבד בהם, כיון שיש ריוח לעניים אל ימנעם מלגלול כדי שיתפרנסו עניים, ואם ימנעם מלגלול ספר תורה הרי גוזל עניים, וזה שקשר עד הנה כיון שדעתו לשם שמים אם יתן אותו כסף לעניים, שהיה נותן כשהוא קושר ספר תורה, כיון שברצון היה קושר ובעבור העניים נמנע, הרי מעלה עליו כאלו הוא נותן צדקה מה שהקושרים נותנים לצדקה. ומה שאמרת שמא אחרים יעשו מחלוקת ויבאו לידי רעה אז כשיראו העולם שזה הצדיק נמנע מלקשור למען רבות הצדקה גם אחרים ימנעו, ואם יבואו לידי מחלוקת אז יעשו החכמים לפי מה שיראו. אם אלה נותנים י"ב זקוקים ואחרים עשרים זקוקים, אבל אם אחד נותן זקוק ואחד אמר אתן זקוק ועשרה פשיטים, אין לשמוע לו בדבר מועט. (תשסד-ה)

אם רעב שונאך האכילהו לחם (משלי כ"ה), אבל אם היה צר עין בכל עניים שלא נתן להם ולא מהנה לכל אדם מממונו וגם גוזל את העולם עליו נאמר (תהלים ק"ט) "ואל יהי חונן ליתומיו", כל שכן עליו. (תתרכז)

צדקה מן המובחר שאדם יתן מן היד, כשיש עני טוב שיתן לו הריוח ויתפרנס הרי טוב להלוות עבור ריוח ואם אין נאמן להפקיד בידו יתן מן הקרן לעני.

מעשה באיש אחד שהיה בידו ממון של צדקה הרבה, ואמרו במסכת שקלים אין מרויחים וכו', והביא האיש צדקה עמו והפסידה ונאבדה, והיה פשיעה שלו ולא שאל מזקני העיר, ואחר שנים באותן דרכים הלכו מזרעו ונכשלו ונהרגו ומתו. (תתרכט)

מעשה באחד שאמר לחכם פלוני הלך לעולמו ואמר לי לתת כך וכך על פיך לעניים טובים, ושאל למי אתן לפלוני ופלוני הטובים אם טוב בעיניך. א"ל החכם אם אתה היית רגיל ליתן לקרובך ואתה תרצה להקל מעליך בממון של פלוני שנתן לצדקה כשהלך לעולמו, ואתה עשיר, דע כי עון הוא לתת, נמצא שאתה גוזל את העניים, ואם אתה לא תתמעט מלעשות לקרוביך מה שהיית עושה הרי נחלוק להם, ואם לאו לא להם נחלוק.

אחר היה לו כסף ליתן לצדקה ואמר לחכם תחשוב למי שיהיה מצוה רבה ביותר ליתן, א"ל החכם לפלוני ופלוני שהם עניים וטובים, וגמר בלבו ואמר כן למחר, אמר לחכם אם היה עני אחר היית ממעט לאותם שאתמול אמרת כדי שינתן גם לאחר, אמר כיון שאינו יותר טוב מאותם שאמרתי לך אתמול וכבר גמרת בלבך לתת להם כך וכך אל תמעט לאלה, אלא עם יש לך צדקה אחרת תתן לו.

מעשה ברב אחד שלח לקהלות שלוחו לשלוח לו צדקה וקודם שחזר שלוחו מת הרב והיה לרב יורש, א"ל הזקן ליורש מה ששלחו לאביך קח את הכסף ושלם מה שחייב אביך תפרע חובותיו, ותחשוב כאילו הכסף בא לאביך בעודנו חי, ותדע אם היה אביך חי היה פורעם לכך תן להם.

יש פעמים הלואה טובה לעני יותר מן המתנה, כגון ראובן שהיה צדיק וביקש משמעון להלוות לו מעות, בא שמעון מיד כשהלוה לו ואמר לו במתנה אני נותנם לך, ומכאן ואילך בוש ונכלם ראובן לשלוח עוד לשמעון להלוות לו, נמצא שטוב היה לו שלא נתנם לו, ושזהו שנאמר (תהלים מ"א) "אשרי משכיל אל דל", כי הקב"ה גזר לכל צרכיו, ויבקש האדם שיזמין לו הקב"ה צרכיו בלא חטא.

יש צדקה שאינה נראית כצדקה והוא לפני הקב"ה צדקה מעולה, כגון עני שיש לו חפץ למכור או ספר שאין חפצים לקנות, ואדם קונהו מידו, וכן עני שחפץ לכתוב ואין אחרים רוצים להשכירו והוא משכירו, אין צדקה למעלה ממנה, שהוא יגע בכתיבה ואתה נותן לו רווחים, אבל אם תראה איש שיכול ללמוד והוא מבין וסופר שיכול לכתוב ואינם רוצים ללמוד ולכתוב, אם תתן להם צדקה קורא אני עליהם "לצדקה והנה צעקה" (ישעיה ה') שנאמר (שם כ"ז י"א) "כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחוננו. (תתרלב-ה)

אם יש לאדם בית טוב שאינו מתירא מן האש מוטב שלא יבנה בית אחר כדי שיהא בידו מעות לעשות צדקה מהם.

"יש דברים הרבה מרבים הבל" (קהלת ו') זה המגדלים עופות לנוי ולקילוס, ומה שמוציא עליהם היה לו לתת לעניים.

רבי אבין עבדון ליה תרעא לסדרא רבא (עשו שער לישיבה), נחית רבי מני לגביה אמר חמית מה דעבדת, א"ל "וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות" (הושע ח' י"ד), מי לא הוי בני אנשא דלעין באורייתא. הרי מי שיש לו ממון לא יאמר אעשה בית הכנסת ובית המדרש, אלא יתן לצדיקים שיעסקו בתורה. ולא לאותם שגורסים קושיות ותירוצים, כדי שיהו העולם סבורים שיודע כל התלמוד, ולא עסקו בתלמוד אלא ראו קושיות ותירוצים וגורסים להראות חריפותם, אלא יתן ליראי ה' הלומדים לקיים המצות, ומי שקרוביו צדיקים ועניים ואינו נותן להם ונותן לאחרים שאינם כל כך טובים, דומה למשלם למי שאין חייב באחריותם ואינו משלם למי שחייב באחריותם, כי לקרובים הטובים חייב, שנאמר (ויקרא כ"ה ל"ו) "וחי אחיך עמך".

מי שיש לו בנים ואינו יודע במה לפרנסם, והוא מצוה לפרנסם, ואינו רוצה לקבל צדקה, הרי הם עניים ורעבים, ועליו נאמר (קהלת ז' כ') "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", הרי זה עון גדול ממה שהיה לו ליקח צדקה, ועליו נאמר (משלי י"א) "ועוכר שארו אכזרי", שנעשה אכזר על מי שיה לו לרחם עליהם הוא אכזרי. (תתרלז-מ)

יש שאין רוצה ליהנות מן הצדקה וחוטא, כמו מעשה באחד שהיה משבח את עצמו מעולם לא רציתי ליהנות מן הצדקה, א"ל החכם בעבור כבודך עשית, והיית מכביד על בעל הבית, כי אתה נכבד והיית עמו והיה לו צער והיה בוש לומר לך צא, ואתה ידעת ששלחת לבני אדם פלוני ופלוני תן לי זה החפץ במתנה, הרי מוטב לך לקחת מן הגבאי ולא היה לך בגזל, כי בשכבר נתן ליד הגבאי כל מי שצריך ונהנה אינו בגזל, אבל כל מה שאדם נהנה מן היחיד ואין חפצו ורצונו בזה, כאילו אוכל מן הגזל. (תתרמב)

שנים שהיו מבקשים מראובן את בתו, ואתם שנים ממשפחה אחת, אחד היה עני ואחד היה עשיר, אמר ראובן לחכם, תן לי עצה טובה אין לי כלום, והנה שמעון עשיר ורוצה בתי וברצון הייתי נותן לו בתי, ואינו רוצה אלא אם כן אתן לו י' זקוקים, ולוי עני ושואל ממני מעט שמא יהיה לי זה, ואם לא יהיה לי אבקש מן הקהל לסייעני או אלך מעיר אל עיר לקבץ הרבה כדי ליתן לשמעון ויקח בתי ויהיו עשירים, אמר לו חלילה לך לגזול את הבריות, שהרי אמרה תורה (דברים ט"ו) "די מחסורו אשר יחסר לו" ולא לעשרו, מוטב שתתן בתך ללוי שמעט יקח ממך ולא תגזול בני אדם.

מי שיש לו נכסים הרבה ויש לו בנים ובנות עשירים ועניים, יתן לעני יותר מלעשיר, לבני עני יותר מלבני עשיר, וללומדי תורה ירבה.

אם אדם בא לעיר שנותנים בה מעט לצדקה ואחר כך בא לעיר אחרת שנותנין הרבה לצדקה, לא יאמר הקב"ה יהיה בעזריכם בעירכם נותנים הרבה ובעיר פלונית נותנים מעט, פן ימעטו מתנתם באותה עיר גם כן. במה דברים אמורים להדיוטים, אבל לטובים רשאי לומר, וכגון שהצדיקים נותנים לטובים ואומרים האמת שאם בא לעיר פלוני נותנים מעט לטובים, הרי יאמרו הצדיקים כיון שאין להם נעזור להם. ואם טובים הרבה בעיר יגידו לטובים האמת שאינם צריכים, ואם מעט צריכים אם לא יגידו להם יתנו להם הרבה הרי המותר להם כאלו הם גוזלים, ואם נעשה אדם עני על ידי מעשיו הרעים או ששחק בקוביא והפסיד. (תתרמג-ה)

אדם שהוא קפדן ואמר לאשתו דעי לך שאם תתני דבר לצדקה אכה אותך או יקניטנה, כיון שידע הגבאי שאין רצון הבעל לא יקבל ממנה ואפילו מתנה מועטת, אבל אם גזרו חרם לתת כך וכך מן הליטרא והבעל עובר על החרם תתן היא ותבא עליה ברכה... (תתרמז)

כתיב מברך את רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו, מי שאמר לשליח צבור לברכו כך וכך יתן לו או שכך וכך יתן לצדקה, בבוקר השכם ללכת צריך לשלם לו, או שיש לו לשלם באותו יום, שהרי העניים מצויים, ואמרו שעובר בבל תאחר. או שיודע עניים צדיקים וצריכים והוא אומר מוטב שאתן לכיס של צדקה של צבור, שהרי שליח צבור יברכני בקול רם ויענו בקול רם אמן, והצדיקים העניים ילינו בלילה מבלי בגדים לכסות, והגבאי לא יתן להם מה שצריכים או בלילה לא יהיה להם מה לאכול, או שהשכים בבוקר ואמר תן לי הכלים שאעשה בהם מלאכה ביום, אף על פי שברכו בלילה על שהשאילו כסות לילה קללה תחשב לו, ולכך סמך לו "קח בגדו כי ערב זר", אלא יתן לטובים בסתר והם יברכוהו, וכתיב (שם כ"א י"ד) "מתן בסתר יכפה אף", וכתיב (דברים כ"ד) "ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה", והבורא יודע מי שנותן לטובים ואינו חפץ שיברכוהו בקול רם וגם רואה לנותנים לאנשים מהוגנים כדי להתכבד.

ראובן שאמר לשמעון קח אלה ותן לעניים, ושמעון יש לו עניים קרובים ויודע שקרוביו של ראובן עניים וטובים מהם, יתן שמעון לקרובי ראובן. מעשה באחד שהיה קונה תבואה הרבה והיה מוכר לעניים בעת רעב כמו שקנה, אמרו לו שמח לאיד לא ינקה, אמר כיון שאני נותן לעניים כמו שקניתי ויש עניים שבחינם אני נותן ולכך אני שמח שיתנו ביוקר, ויש שאני מלוה להם שישלמו לי בתבואה כשיהיה בזול. (תתרמז-ט)

מעשה באדם אחד שהיה הולך מעיר לעיר שיתנו לו כי עני היה, והיה מלא תורה ומעשים טובים, ולא רצה להגיד מי היה ולא היה מגלה תורתו והיה עושה כאלו אינו יודע כלום, והיו נותנים לו מעט, ולאחר שנתנו לו היה נושא ונותן בדברי תורה עם תלמידי חכמים של העיר, לאחר שראו שהיה מלא תורה היו רוצים להוסיף לו מתנה מרובה ולא רצה לקבל מהם, כי אמר כבר נתתם לי בתורת עני, אבל מה שאתם רוצים לתת לי בשביל התורה לא אקבל.

מי שהולך בדרך או במקום סכנה או למקום הועד יתן קודם לעני לחם או שום דבר שהנאתו קרובה כזקן שאכל את העיגול, אבל אדם שיש לו בושת לקבל מאכל יתנו לו מעות, וזהו שאמר (הושע י') "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד". (תתרנה-ו)

רבינו יונה:

"לא תנסו את ה' אלקיכם" (דברים ו' ט"ז) הוזהרנו בזה שלא יאמר אדם אנסה נא בעבודת הצדקה היצליח השם דרכי, ואבחן בכשרון המעשה אם כסף וזהב ירבה לי, והאיש הטוב לא נמצא בו רפיון ידים אם עמלו בחכמה ודעת וכשרון המעשה ולא צלחה דרכו בענין קנין כספו ובשאר טובת חפצי הגוף, ואמרו רז"ל (תענית ט' א') כי במצות המעשרות בלבד הותרה הבחינה... (שערי תשובה ג ל)

ואמרו רז"ל (אבות ה' י"א) דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין ועל פרות שביעית... וראינו מזה כי יש מיתה בידי שמים על גזל מתנות עניים, ותדע וכתבנו מזה חומר הנודר לצדקה ואינו משלם. גם הקופץ ידו מאחיו האביון ומבשרו מתעלם דומה לאלה, כי אחרי אשר נתחייב לתת, הנה הוא כגוזל מתנותיו. (שם שם קיז)

ואם עבר אדם על כריתות ועל מיתות בית דין ועשה תשובה, אחרי כי לא נרצה העון בלי יסורים, כי התשובה תולה ויסורים ממרקים, יכין לבו לעשות מצות המגינות מן היסורים, כמו מצות הצדקה, כי היא מצלת גם מן המות, שנאמר (משלי י' ב') "וצדקה תציל ממות". ומי שאין לו ממון לעשות צדקה ידבר טוב על העני, ויהיה לו לפה לבקש מאחרים להיטיב עמו. ואמרו רז"ל (ב"ב ט' א') גדול המעשה יותר מן העושה, וכן יעסוק במצות גמילות חסדים, לעזור את חבריו בעצתו והשתדלותו... וכנגד כולן מצות תלמוד תורה לשם שמים... (שם ד יא)

...והיה רגיל בצדקה כפי כחך, ולכל הפחות שעבד עצמך לבורא לתת כופר נפשך חוק קבוע בכל שבוע פרוטה או מחצה, כי אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יש לו לעשות צדקה, וכשתתן לעני תן לו בסתר, כי מתן בסתר יכפה אף (משלי כ"א י"ד), וענייך קודמין. ואל תקפוץ ידך מהלוות לעני בשעת דחקו, כי גדול המלוה יותר מן העושה צדקה, וצדקתו עומדת לעד, כי איננו חסר בדבר, ויחשוב כי לכמה נכרים הוא מלוה בלא רבית... (ספר היראה)

רבים חושבים כי לא תאבד הנפש בהמנע מן הטוב ובחשוך מן היושר, ולא ידעו ולא יבינו כי המעלים עין מן הצדקה רעתו רבה וחטאתו כבדה מאד. אמנם הגזל מהעבירות החמורות, ועון המעלים עיניו מן העני קשה מן הגזל, שנאמר (יחזקאל ט"ז מ"ט) "הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה", אף על פי שהיו אנשי סדום אנשי חמס, כמו שנאמר (בראשית י"ג) "ואנשי סדום רעים וחטאים" בממונם, שם הכתוב ראש עונם אשר לא החזיקו יד עני ואביון, ונאמר (דברים ט"ו) "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת השבע שנת השמטה" וגו', הנה שקרא הצר עין בליעל, והוא השם הרע בשמות הרשעים... (אגרת התשובה כה)

כשהיא נותנת צדקה תתפלל באותה שעה בידים נקיות שיהיו בניה יראי שמים ומצליחים בתורה ובמצות, מפני שתפלתו של אדם נשמעת בשעה שהוא עושה מצוה. אחד מן החכמים היה נותן פרוטה לצדקה כל שעה ושעה שהיה בא להתפלל, שנאמר (תהלים י"ז) "אני בצדק אחזה פניך". (שם פ)

עזרא ע"ה תיקן תקנות רבות בישראל, ואחת מהנה להיות האשה משכמת ואופה ביום שתרצה לאפות פת, כדי שתהא הפת מצויה לעניים הבאים לבית בבוקר, ולמען תהיה להם הנאה ביום ההוא מן הפת החמה ולא תתן להם מן היבשה. כאשר תפרוש האשה לרעב לחמה נתון תתן מלחם חמודות אשר אתה בבית, ותהי מתת ידה בסבר פנים יפות ודרך חסד ורחמים, כי הרחמנות יכפול שכר הצדקה, ותתן לו ממה שתתן דרך כבוד ומענה רך והיה לו למשיב נפש... (שם פג)

ומענין גמילות חסדים הוא, להשגיח בעניים ולבחור בין טוב לרע, ולהקדים הצנוע וירא שמים על אחרים שאינם כמותו, ואם בכלם עושה צדקה, וכמו שאמר ירמיה ע"ה (ירמיה י"ח) "ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם", אפילו בשעה שיעשו צדקה הכשילם שיתנוה במקום שאינו הגון (ב"ב ט' ב'), וגמילות חסדים הוא אף לעשירים, להלוות להם ממון בשעה שאינו מצוי בידם, ולתת להם עצה טובה... והיא מדת חסד, מדה זו גורמת להיות לרצון לפני ה', ובשבילה נברא העולם כדי לעשותה, ועל זה אמר שלמה בחכמתו (משלי י"ד ל"ד) "צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת", רצון מלך לעבד משכיל ועברתו תהיה מביש". סמך הפסוקים האלו ואמר, אף על פי שהצדקה תרומם לגוי, וחסד לאומים במקום חטאת לישראל ומתכפר להם, רצון מלך לעבד משכיל, רצון הקב"ה אינו אלא לישראל המשכילים לעשות דברים שהם לרצון לפניו, כי העבד המשכיל יודע לעשות רצון רבו, על כן יבין מהו רצונו. (אבות א ב)

ויהיו עניים בני ביתך, הוא נדרש לשני פנים, האחד, במקום שקונה עבדים ומפרנסן, ישתמש בעניים ויפרנס אותם, ולא יצטרך להוציא מעות בקניה, שנמצא מרויח ועושה מצוה, השני, שיהיו העניים רגילין בביתך, ויעמדו שם בלא בשת פנים בהראותו להם פנים של שמחה, ובתתו להם רשות בכל אשר לו, כאשר יתן איש לבניו ולאנשי ביתו. (שם שם ה)

מרבה צדקה מרבה שלום, הנותן צדקה על ידי שנהנין ממנו אוהבין אותו ומרבה שלום בעולם, וגם כי נותן עצה לאחרים לעשות צדקה נחשב אליו כאילו הוא עשאה, ובני אדם אוהבין אותו גם על זה, וזהו כנגד מה שאמר "מרבה עבדים מרבה גזל", כי מפני מעשה אחרים שונאין אותו על ידי גזלת עבדיו, והמרבה צדקה שגורם גם לאחרים ליתנה תרבה אהבתו עם הבריות. (שם ב ט)

תן לו משלו, זה מדבר בין לענין גופו של אדם בין לענין ממונו, לומר שלא ימנע אדם את עצמו ולא את ממונו מחפצי שמים, וזהו שאמר שאתה ושלך שלו - שאינך נותן משלך לא מגופך ולא מממונך, אלא משל מקום ב"ה שהכל שלו, כי ממון האדם פקדון הוא בידו משל הקב"ה, אלא שיש לו יתרון בו על שאר הפקדונות שיכול לקחת ממנו כדי צרכיו, והשאר יתנהו באשר רצון המפקיד מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר צוהו. ויש לו לשמוח הרבה מאשר יכול לחיות מן הפקדון בכבוד, וכי יעשה רצון בעליו מן הנשאר, משל זה למלך שנתן לעבדו אלף זוז, ואמר לו טול אתה המאה לעצמך, ותן התשע מאות לתשעה בני אדם, והלא שמח הוא... (שם ג ח)

מעשרות סייג לעושר, שהרוצה להתעשר יתן מעשרותיו בעין יפה... כי השי"ת נאמן לשלם לו כל מה שיתן ולהכפיל את השכר, והוא אמת גם על פי הנסיון. וענין הצדקה הוא כמו המעשרות, ובהרבות בצדקה יוסיף עושר על עשרו, ואל ימנע לבב האדם מליתן מתנות גדולות לאביונים פן יתמעט עושרו ולא יספיקו, וידוע ידע כי זאת תהיה הסיבה אליו לעשות עושר במשפטו. ולא יחשוב העשיר הגדול בתתו הרבה בצדקה, אם לא נתן לפי עושרו ורוב נכסיו שינקה, כי יעלה בלבבו דבר רע לאמר, כמה מעות פזרתי בצדקה וכמה נפשות החייתי פן ימותו ברעב והצלתים, והוא לא ידע בכל אלה כי טוב העני ונותן די מחסורו מן העשיר ונותן הון רב כמו המעשר, כי הרש ואין לו כי אם סאה ונותן מעשרו כראוי, והעשיר יש לו אלפים סאים ונתן למעשר מאתים חסר אחת, יצא העני נקי מנכסיו והעשיר נתחייב בהם, כך הצדקה לכל אדם יש לו ליתן כפי כל מה שיש לו, אם מעט ואם הרבה. (שם ג יז)

ויש אומרים זו מדת סדום... ודאי לא נחלקו כי אם במדה לבד, שמשנה זו מדברת באדם שנותן צדקה כדי חיובו מתוך היראה, אך בטבעו כילי הוא ואומר שלי שלי ושלך שלך, ואחר שמחזיק יד עני ואביון כי יבואו אליו אשר ירא את ה' מה לנו ולטבעו, המדה בעצמה בינונית היא. ויש אומרים כי המדה בעצמה מדת סדום היא, ושרשה רע מאד עד תהיה לו מדת הותרנות. אך מי שאינו מחזיק יד עני ואביון כלל לית דינא ולית דיינא כי רע רע יאמר כל אדם במדה ההיא, וחס וחלילה לחכמי המשנה לקראותה מדה בינונית, אך בעושה צדקה ולא מטבעו כי אם מיראת ה' נחלקו אם מדתו בינונית או מדת סדום. (שם ה יא)

יתן ויתנו אחרים חסיד, החסיד לבו חפץ בצדקה ונותנה בותרנות, ועליו נאמר "יש מפזר ונוסף עוד" (משלי י"א), שנותן את שלו בפזור ולא בצמצום, יעשה צדקה והשי"ת יוסיף על ממונו ויעשירנו עושר גדול, "וחושך מיושר אך למחסור" (שם), נאמר על הרשע שאין רצונו בצדקה, לא משלו ולא משל אחרים, והוא חושך מיושר וחושב כי מפני שלא יתן בצדקה יאסוף ממון, ואך למחסור תהיה לו הכילות ההיא ולרעיו אשר חושך מיושר כמוהו, ונקרא רשע מאחר שאינו רוצה ליתן לא הוא ולא אחרים, נמצא שיוצא מן המדה הבינונית כלפי הקצה האחרון של האכזריות, שהיא מדת הרשע, ועוד אמר על זה שלמה ע"ה (שם) "נפש ברכה תדושן", רוצה לומר מי שיש לו עין יפה כשנותן הצדקה דשן היא לו, "ומרוה גם הוא יורה", המורה הוא נדיב ביותר, שנותנה בשפוע ובפזור והוא מורה לאחרים ומלמד להם ליתן צדקה, כי נדיבות המרוה כל כך גדולה שגם לאחרים אומר לעשות צדקה, וזהו החסיד שרוצה ליתן ויתנו אחרים, שיוצא מן המדה הבינונית כלפי הקצה האחרון של רחמים שהיא מדת החסידות. (שם ה יד)

ספר החינוך:

להלוות לעני כהשגת היד כפי מה שצריך לו למען הרחיב לו ולהקל מעליו אנחתו. וזאת המצוה של הלואה היא יותר חזקה ומחוייבת ממצות נתינת הצדקה, שמי שנתגלה ונודע דחקו בין בני אדם וגלה פניו לשאול מהן, אין דחקו ואפלתו כמי שעדיין לא בא לאותה בושה וירא מהכנס בה, ואם יהיה לו מעט סעד של הלואה במה שירויח מעט אולי לא יצטרך לבא לשאלה לעולם, וכשירחמנו הא-ל בריוח ישלם נשיו ויחיה בנותר, ועל כן הזהירתנו תורתנו השלמה על זה לסעד המך בהלואה טרם יצטרך לבא אל השאלה...

שורש המצוה, שרצה הא-ל להיות ברואיו מלומדים ומורגלים במדת החסד והרחמים כי היא מדה משובחת, ומתוך הכשר גופם במדות הטובות יהיו ראויים לקבלת הטובה כמו שאמרנו בחלות הטוב והברכה לעולם על הטוב לא בהפכו, ובהטיב השי"ת לטובים ישלם חפצו שחפץ להטיב לעולם, ואם לאו מצד שורש זה הלא הוא ב"ה יספיק לעני די מחסורו זולתנו, אלא שהיה מחסדו ב"ה שנעשינו שלוחים לו לזכותנו. ועוד טעם אחר בדבר, שרצה הא-ל ב"ה לפרנס העני על ידי בני אדם מגודל חטאו, כדי שיוכח במכאוב בשני פנים, בקבלת הבושת מאשר כגילו, ובצמצום מזונו. וכענין זה שאמרנו לזכותנו השיב חכם מחכמינו למין אחד ששאלו אם אלקים אוהב עניים, שהרי צוה עליהם, למה אינו מפרנסן וכו', כמו שבא במסכת בבא בתרא. (משפטים מצוה סו)

שלא נמנע החסד והצדקה מאחינו בני ישראל וכל שכן מן הקרובים בדעתנו חולשת ענינם ויש בנו יכולת לסעדם, ועל זה נאמר "לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון", כלומר אל תשליט עליך מדת הכילות והנבלה, אבל הכן לבבך על כל פנים במדת הנדיבות והחמלה, ולא תחשב שיהיה לך בדבר חסרון ממונך, כי בגלל הדבר ההוא יברכך השם, ויפה לך ברכתו רגע קטן מכמה אוצרות של כסף וזהב. (ראה מצוה תעח)

לעשות צדקה עם הצריך אליה בשמחה ובטוב לבב, כלומר שנתן מממוננו למי שיחסר לו ולחזק העני בכל מה שצריך למחיתו בכל יכלתנו... מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל (ב"ב י' ב') שעקר מצוה זו ליתן הצדקה ליד גבאי שיתננה למי שצריך לה, כדי שלא יתביש המקבל כשהוא מקבלה מיד הנותנה בכל עת שיראנו, וגם הנותן לא יבישנו עליה לעולם. ואתה בני, אל תחשוב שענין מצות הצדקה לא יהיה רק בעני אשר אין לו לחם ושמלה, כי אף בעשירים גדולים תתקיים גם כן מצות הצדקה לפעמים, כגון עשיר שהוא במקום שאין מכירין אותו וצריך ללוות, ואפילו בעשיר שהוא בעירו ובמקום מכיריו, פעמים שיצטרך מפני חולי או מפני שום מקרה אחר לדבר אחד שהוא בידך, ולא ימצא ממנו במקום אחר, גם זה בכלל מצות הצדקה הוא בלי ספק, כי התורה תבחר לעולם בגמילות חסדים ותצוה אותנו להשלים רצון הנבראים בני ברית כאשר תשיג ידינו. וכלל הענין, שכל המהנה את חברו בין בממון בין במאכל או בשאר צרכיו או אפילו בדברים טובים דברים נחומים, בכלל מצות הצדקה היא, ושכרו הרבה מאד. ויכנסו דברי באזניך כי טובים המה... (שם מצוה תעט)

...מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל (ר"ה ו' א') שצדקה מחוייב האדם לעשותה מיד, ואמרו בטעם זה, משום דהא קיימי עניים, כלומר מכיון שבידו לקיים המצוה מיד, חיוב העשה גם כן עליו מיד, ומכל מקום לענין לעבור עליו ב"בל תאחר" אין עוברין עד שיעברו עליו שלשה רגלים, שדרך כלל תחייב התורה בכל נדרי שמים ב"בל תאחר" אחר שלשה רגלים ולא קודם לכן, זהו דעת קצת המפרשים. אבל יש מהם שאמרו שאף ב"בל תאחר" מחייבנו בצדקה כשאינו פורע אותה לאלתר, ואמרו שחלוק יש בין מה שאדם מחייב עצמו בו, כגון צדקה למה שאין אדם מחייב עצמו, כלקט שכחה ופאה, דמה שחייב הוא עצמו בו ובידו לקיים, דאית ביה הני תרתי, כגון צדקה, מחוייב עליה בבל תאחר מיד, אבל בלקט שכחה ופאה לא חייב הוא עצמו בהן, ולפיכך אינו עובר עליהן עד אחר שלשה רגלים... ובזמן הזה הנודר צדקה ולא פרעה ביום שנדרה לגבאים או לעניים אם ישנם שם בטל עשה זה וגם עבר בבל תאחר מיד כדעת קצת המפרשים, ואם אחר לעשות הדבר שלשה רגלים לדברי הכל עבר בבל תאחר... (כי תצא מצוה תקעה)

רבינו בחיי:

זעקת סדום ועמורה - ...אבל נגמר דינם בעון שהיו מואסים את הצדקה, ולא היו משגיחים על ענייהם ועל רעיהם שהיו מוטלים ברעב, וזהו ביאור הכתוב על דרך הפשט, "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד", שהיה חטאם מגיע לה' כענין שכתוב בענין העניים (דברים ט"ו) "וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא", והנביא העיד כן באמרו (יחזקאל י"ז) "הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה... ולפי שהיו תדירין בחטא הזה לכך נגמר גזר דינם עליו, שהרי אין לך אומה בעולם שלא יעשו צדקה אלו עם אלו, ואנשי סדום היו מואסים בה, והיו אכזרים בתכלית. ואף על פי שלא נתנה תורה עדיין, הנה הצדקה מן המצות המושכלות, ודבר מתועב הוא שיראה אדם את מינו מוטל ברעב והוא עשיר ושבע מכל טוב ואינו מרחם עליו להשיב את נפשו, על אחת כמה וכמה על מי שהוא מאומתו ודר עמו בעיר אחת, ועל כן אבדן השי"ת ולקח נקמת העניים... (בראשית יח כ)

"באורח צדקה חיים ודרך נתיבה אל מות" (משלי י"ג), שלמה המלך ע"ה בא לפרסם בכתוב הזה על שבח מדת הצדקה, כי בשמרם עקב רב וימים על ימי המחזיק בה תוסיף. והנה היא תשועת הנפש והגוף והיא העולה על משפט מערכת הכוכבים, שהרי בידוע כי חיי האדם נגזרים הם כפי משפט המערכה, ומעיד על זה מה שכתוב (ש"א כ"ו) "או יומו יבא", כלומר יתקרב זמנו ויומו האחרון, וכן (מ"א ב') "ויקרבו ימי דוד למות", ואין ענין קריבה אלא על עת הנגזר, ואף על פי שמערכת הכוכבים מחייבת היות ימי האדם נגזרים, יש על כח המערכה כח עליון כפי השכר והעונש להוסיף על הנגזר, כמו שהוסיף לחזקיה, שנאמר (ישעיה ל"ח) "הנני יוסף על ימיך ט"ו שנה", ולקצר מן הנגזר כמו שקצר מן יהורם בן אחזיה בעונש שדרש בחליו לע"ג... ועל כן אמר שלמה כי הצדקה מדה עליונה ועצומה, כחה גדול ופריה חיים, זה שאמר "בארח צדקה חיים", כלומר תוספת חיים על הנגזר... וכענין שכתוב (משלי י') "וצדקה תציל ממות", כלומר שהיא מגינה עליו שלא ימות קודם זמנו, כי מאחר שהצדקה היא מוסיפה על הנגזר, כל שכן שתגיע ותקרב הימים על הנגזר ולא ימצא מות קודם בא זמנו... (שם מז הקדמת ויחי)

"מתן בסתר יכפה אף ושוחד בחיק חימה עזה" (משלי כ"א), שלמה המלך ע"ה בא לשבח מדת הצדקה שהיא דוחה את הצרות ומסלקת הפורענות כשהיא נעשית בסתר, ומתן בסתר הוא שלא ידע הנותן למי נותן, גם העני לא ידע ממי נוטל... ובאר הכתוב, כי הנותן מתן בסתר, שהוא מחסר לעצמו הלא בחסרון זה מרויח שידחה הפורענות מעליו, שהוא ראוי לבא עליו, והשוחד שהוא נוטל בידו ומביאו אל חיקו בסתר וביתרון הזה יפסיד שיביא על עצמו חמה עזה, והא למדת שהחסרון הזה למצוה גורם לו שכר והיתרון הזה בגזל וחמס גורם לו הפסד... (שמות כב כד)

לא תאמץ את לבבך - מלדבר על לבו דברי תנחומין כדי לפייסו, ואמרו רז"ל המפייסו בדברים גדול מכולם. ולא תקפוץ את ידך - לא תסגור ידך כי הוא אחיך והוא אביון התאב לכל דבר. (דברים טו ז)

נתון תתן לו - ענין הכפל לומר אם תתן יוסיף הקב"ה על ממונך ותחזור ותתן, ודרשו רז"ל נתון תתן ואפילו מאה פעמים, והענין שלא יספיק לו אם נתן לו פעם אחת בלבד, אלא עד כמה פעמים הוא חייב ליתן לו.

יברכך ה' אלקיך - קבע ברכה על מצות הצדקה, והוא שאמר שלמה (משלי ט"ו) "יש מפזר ונוסף עוד". והנה אעוררך בעיקר גודל המצוה הזו הנכבדת אשר ירשנוה מאבינו אברהם ולהעמיד אותך על יסודה וסודה. דע כי העני מחלק מדת הדין, שהרי מדת הדין מתוחה כנגדו, זהו (תהלים ק"ב) "תפלה לעני" כי תפלה לשון דין ופלול, ולכך בא המאמר לחכמי האמת עני חשוב כמת, והעשיר אשר אתו ברכה הוא מחלק מדת רחמים, והוא בדמיון השמש המאיר ללבנה, והלבנה מקבלת אורה מן השמש, כן הנותן צדקה מאיר עיניו של עני והמקבל ברכתו ממנו, ולכך תזהיר התורה שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, שירגיל האדם עצמו במדת הרחמנות שיתן מברכתו צדקה לעני, ובעשותו זה ישתף מדת רחמים עם מדת הדין, שהשתוף ההוא הוא קיום העולם, ואי אפשר להתקיים מבלעדי שניהם. וכבר ידעת שהצדקה נמשכת לצדק ושם מריקה השפע. והנה ירושלים נקראת (ישעיה א') "עיר הצדק", וכתיב (שם) "צדק ילין בה", ואמר להם הנביא (שם) "בצדקה תכונני", כי הצדק היא כנסת ישראל בת זוגו של שבת, ואם כן הזהיר במצות הצדקה, והנותן צדקה לעני למטה הנה הוא ממשיך למעלה צדקה לצדק, ועל זה אמרו חכמי האמת, בפניני דבריהם, גדולה צדקה לשמה, כוונו לומר, כי משם הברכה שופעת בשפלים, וזה שאמר דוד המלך ע"ה, (תהלים קי"ט) "ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי". ועוד תמצא במדרש תהלים והוא רמז לזה, ראה מה כחה של צדקה, שבפרוטה שהאדם נותן לעני זוכה ומקבל פני שכינה, בנוהג שבעולם מטרוניתא מבקשת להקביל פני המלך, עושה עטרה לפי כבודה, ועל ידי העטרה שנכנסת לעטר את המלך היא רואה את פני המלך, כך על ידי הצדקה אדם מקבל פני שכינה, שנאמר (תהלים י"ז) "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך". ומה שהתחילה הפרשה "באחד שעריך בארצך" וסיימה גם כן "בארצך", יורה שעיקר הצדקה אינה אלא בארץ, אף על פי שהיא חובת הגוף בכל מקום, והוא הדין לכל שאר המצות שעיקר חיובן בארץ, כי כן הזכיר בתחלת הפרשה "אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ", לפי שהמצות כלן הן משפט אלקי הארץ... 

או יהיה באור מלת בארצך, אפילו בארצך, וזה מחייב על מצות הצדקה בחוצה לארץ, כי חובת הגוף היא בכל מקום ומצוה מושכלת היא, וטעם הפרשה, השמר לך שלא תאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה, ואם אני צריך להשמיט מעותי, או קרקעותי בארץ איך אתן שם צדקה, נמצא שאני מפסיד מכל צד, ועל כן אמר ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה וגו', על כן אנכי מצוך לאמר שתפתח ידך לענייך אפילו בארצך שאתה משמט שם את שלך, בין שמטת קרקעות בין שמטת כספים, שם אני מזהירך על הצדקה, כי השי"ת יברכך על זה ויוסיף על שלך, וכל שכן שאתה צריך לתת צדקה בחוצה לארץ שאין שם שמטת קרקעות... (שם שם י)

"פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד" (תהלים קי"ב ט'), פסוק זה אמרו דוד, גילה לנו על מדת הצדקה שהיא עליונה עד מאד, והודיענו שיש בעשייתה שכר גדול ועצום בעולם הזה ובעולם הבא. והזהיר לשון פזר נתן, מפני שלשון נתינה נופל על דבר שיש לו קצבה, אבל לשון פזור אין לו קצבה, ולכך הזכיר גם כן "פזר", ואמר לאביונים ולא אמר לעניים שלשון עני הוא איש שאין מזונותיו מספיקים לו, פעם יש לו מהם פעם הוא נעדר מהם, ולכך נקרא "עני" מלשון הכנעה, אבל האביון הוא למטה ממנו בחסרון, כי הוא התאב לכל דבר ברוב הימים. ועל כן אמר דוד ע"ה כי עיקר מצות הצדקה היא לבני האדם כאלה, והם האביונים התאבים לכל דבר, ולא בדרך נתינה בלבד שהוא דבר קצוב, אלא בדרך פזור, ואם עשה כן יבטיחנו הקב"ה בב' יעודים, האחד יעוד הגוף בעולם הזה, השני יעוד הנפש לעולם הבא. ואמר כי אם הוא מתנהג עם האביונים פעם בדרך פיזור פעם בדרך נתינה, צדקתו עומדת לעד, הקב"ה יקבע לו ברכה בממונו, שימשך ממונו ויתקיים בידו שיוכל לתת ממנו צדקה לעד, וכענין שהזכיר שלמה בנו, יש מפזר ונוסף עוד...

והנה משה קבע ברכה במצוה זו ביעודי הגוף בעולם הזה, הוא שאמר "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך" (דברים ט"ו י'), והברכה הזו היא תוספת טובה ורבוי הצלחה בעולם הזה, ומפני שלא הזכיר משה במצוה זו אלא יעוד הגוף בעולם הזה כמשפטו בשאר המצות, על כן גילה לנו דוד המלך ע"ה על שני היעודים, הוא שאמר "צדקתו עומדת לעד" (תהלים קי"ב), הוא יעוד הגוף בהמשכת ממונו שיתן צדקה ממנו לעולם...

כמה גדול התועלת שמגיע אל העשיר מן העני כשנותן לו צדקה יותר מן התועלת שמגיע לעני מן העשיר, כי תועלת העני עם העשיר אינו אלא בשעה שהוא עובר זמנו בחיי העולם הזה, אבל תועלת העשיר הוא שזוכה לחיי העולם הבא, וזה הוא שכתוב, "שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז", ודרשו רז"ל עשה עמי לא נאמר אלא עשיתי עמו, לימדך הכתוב שהיא עשתה עמו...

חייב אדם שיתן צדקה לפי עשרו ולפי נדיבות לבו, שאם אינו עשיר כל כך והוא נדיב יתחייב שיסכים עם נדיבותו, שהקב"ה יוסיף לו מיד אחר. ולמדנו זה מתוך התורה, הוא שכתוב, "ועשית חג שבועות לה' אלקיך מסת נדבת ידך" וגו', אמר כי בחג השבועות יצטרך שיתן ויקדיש קרואיו על שלחנו, והם הלוי והגר והיתום והאלמנה, שהכתוב מזכיר אחריו לפי מה שיספיק נדיבות לבו ולפי הברכה והעושר שיש לו, ולכך הושמה מלת "תתן" באמצע, ולשון מסת כאלו אמר כמסת, כלומר כשיספיק נדיבותך תתן וכפי הברכה... (כד הקמח צדקה)

רלב"ג:

משפטו - מה שמחוייב לפי הדין, צדקה - מה שמחוייב לפי מדות השלמות. (שמואל ב ח טו)

בעל הטורים:

תקחו את תרומתי - ולא אמר תקח שאין גובין צדקה בפחות משנים. תקחו בגימטריא שנים קחו. (שמות כה ב)

ונתנו - אם תקראנה למפרע יהיה גם כן ונתנו, לומר לך מה שאדם נותן לצדקה יחזור אליו ולא יחסר לו בשביל זה כלום. (שם ל יב)

ועשית כיור - סמך כיור לפרשת שקלים לומר שהגשמים נעצרים בשביל פוסקי צדקה ואינן נותנין. (שם שם יח)

פתח - פ"א כפול, לומר פתח לו ידך וגם פיך לשדלו בדברים. דבר אחר הראוי לפת תן לו פת, הראוי למעדנים תן לו מעדנים, ותפק לו רצון בכל מיני מתיקה. דבר אחר פתח תפתח, אם הוא מתבייש תביא לו לפתחו. דבר אחר פתוח תפתח כלפי הדבר, וכן נתן תתן הענק תעניק, לומר שאין שעור להענקה אלא תתן ותחזור ותתן. פתח חסר וי"ו, מצוה ביום ו' ליתן פת לענים תקנת עזרא. פתח ג' במסורה, ב' בהאי עניינא, ואידך פתוח נפתח שערי אוצרך לומר שאם תפתח לו ידך יפתחו לך שערי שמים כדי לקבל תפלתך, ואם לאו לא יפתחו לך, שנאמר (משלי כ"א) "אוטם אזנו מזעקת דל וגו' גם הוא יקרא ולא יענה". (דברים טו ח)

מאירי:

טוב מעט - שילך בקו השוה בהוצאותיו ובדברו, או שיתן הצדקה לענים בסדר, או שילמד מעט בצדקה - בשלמות המדות, או שילמד בסדר הראוי. (משלי טז ח)

הרקאנטי:

...וטעם לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך, ידוע כי בצדקה תלויות מצות הרבה כמו שיש באדם איברים שהנשמה תלויה בהם יותר מאברים אחרים, כי לולי הצדקה יבא העני לגזול ולגנוב, ויש באיבודה כמה עבירות, וכבר הודעתיך כי עשיית מצוה למטה היא מעוררת כחה ונשמתה ודוגמתה למעלה, והנותן פרוטה לעני אותה המתנה נקראת צדקה, ואז מתעורר הצדיק להתאחד בצדק ומשים שלום ביניהם, זהו שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד, זרעו צדקה וחסד ממש, וזהו וצדקה תציל ממות, כשבני אדם חוטאין והארץ יבשה אזי רגלי המלכות יורדות מות, והפוגע בדינה מת בלי רחמים וחמלה, אוי לאותה שעה, אבל הגורם להתחבר צדיק בצדק אז באים גשמי הברכה לארץ החיים, נמצא הנותן צדקה לעני למטה גורם להעשות צדקה למעלה, וזהו סוד וצדקה תציל ממות, אלמלא צדקת החבור שנעשה עם מלכות כל הפוגע בדינה ימות זו כי בצדקה