(ראה גם: כבש, עז, שה)
דבר אחר למה כצאן, אלא מה הצאן הזה משברת את האילנות, ואף על פי כן אין בעליה מקפיד עליה, לפיכך קורא אותם צאן, וכן הוא אומר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל ל"ד ל"א), אם צאן למה אדם ואם אדם למה צאן, אלא אמר ר' יוחנן צאן לעונשים ואדם למתן שכר, אם חייבים נוהג בהם כצאן כדי ענשו, ואם עשו מצות נוהג בהם כאדם ליתן להם שכר, הוי צאן לעונשים ואדם למתן שכר. דבר אחר ויסע כצאן עמו, אמר ר' ברכיה ראה מה חביבין ישראל לפני הקב"ה שקראן שה, שנאמר שה פזורה ישראל (ירמיה ב' י"ז), ומי שיש לו שה אחד מאכילו ומשקו בעונתו שהוא אחד, אבל מי שיש לו צאן הרבה אינו יכול להזדקק להם, אלא מתייגע עמהן הרבה, ראה חיבה שחיבב הקב"ה את ישראל שקראן צאן, ואומר ארבה אותן כצאן (יחזקאל ל"ו ל"ז). דבר אחר למה כצאן, אלא כשם שהרועה זהיר בצאנו ביום מפני החמה ובלילה מפני הזאבים, כך היה הקב"ה זהיר בישראל... (שמות טו טו)
ויהי לי שור וחמור... שור היינו גבורה, וחמור חסד, צאן נצח והוד... (וישלח)
ועשתרות צאנך - כתרגומו, ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות, שמעשירות את בעליהן ומחזקות אותם כעשתרות הללו שהן סלעים חזקים. (דברים כח ד)
מן הצאן - שם זה הונח על בהמה דקה ככבשים ועזים, ומסתעף הוא משורש יצא, להיות טבע הדקות האלה לבלתי היות בדיר כנוס תמיד, רק לצאת השדה לרעות, וגם לשאוף האויר, לא כן הבהמות הגסות שאינם צריכות לזה. והנה בהיות הדקה הזאת כלואה בדיר לסבה מה, אינה נכנסת עוד תחת שם צאן שהוראתו היציאה החפשית, וזהו שדרשו רז"ל מן הצאן להוציא המוקצה והנוגח שהמית... (ויקרא א ב)
שם צאן ושם שה שניהם כוללים גם טלה וגדי, רק שם צאן בא על המין או הרבוי, כמו מן הבקר ומן הצאן, ושה בא על היחיד, כמו "ושה אחת מן הצאן" (יחזקאל מ"ה). ושם שה בא על כבשים ועזים. (הכרמל)
סוגי הקרבנות מתחלקים לבקר וצאן, יחס הצאן אל האדם הוא כשל מונהג אל מנהיגו, האדם מטפל בהן שומר אותן ומנהיגן, וכשם שהצאן מסמלות את העדר המונהג, כך הן מסמלות גם את הרועה המנהיג... כך מסתבר שקרבן הפסח צריך לבא רק מן הצאן, וכמו כן קרבן התמיד הוא כבש אחד בבקר וכבש אחד בין הערבים, בקרבנות אלו באה לידי ביטוי תלותה של עדת ישראל בה' הדואג לה ונוהג אותה כצאן. (במעגלי שנה א עמוד קמט)
...נמצא פירוש צאן, בעל חיים הנשמר על ידי מאמץ מלאכותי... (ויקרא א ב)
מן הצאן - סתם צאן כולל כבשים ועזים, ובאמת מצינו צאן על כבשים היכי דכתיב בתריה עזים, כבשמואל א' כ"ה ולו צאן ג' אלפים ואלף עזים. (ויקרא ג ו)