צבור   צרכי

(ראה גם: צבור-כללי)

תלמוד בבלי:

...ואמר ר' אליעזר פוסקים צדקה לעניים בשבת, וא"ר יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן מפקחין פיקוח נפש ופיקוח רבים בשבת, והולכין לבתי כנסיות לפקח על עסקי רבים בשבת, וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן הולכין לטרטיאות ולקרקסאות ולבסילקאות לפקח על עסקי רבים בשבת... אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר, חפציך אסורים חפצי שמים מותרים... (שבת קנ א)

ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים, חטיטה אין חפירה לא, אמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שאין רבים צריכין להם, אבל רבים צריכין להם אפילו חפירה מותר... לאתויי הא דתניא יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות ואת האסטרטאות ולמוד את המקואות, וכל מקוה שאין בו ארבעים סאה מרגילין לתוכו ארבעים סאה, ומניין שאם לא יצאו ועשו כל אלו שכל דמים שנשפכו שם מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום, תלמוד לומר והיה עליך דמים... (מועד קטן ה א, וראה שם עוד)

ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי דלא נטרדיה, יתיב מאה אחריניתא דלא לשכוב ר' אלעזר בשניה ונפלין עילויה מילי דצבורא... (בבא מציעא פה א)

..וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים שזכות אבותם מסייעתן, וצדקתם עומדת לעד, ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם. (אבות ב ב)

תלמוד ירושלמי:

ראה צבור-כללי ברכות לז א.

תוספתא:

אמר ר' יהודה פעם אחת הייתי מהלך אחר ר' עקיבא ואחר ר' אלעזר בן עזריה והגיע זמן קרית שמע, כמדומה אני שנתיאשו מלקרות מפני שהן עסוקין בצורכי ציבור, קריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הן וכבר נראית חמה על ראש ההרים. (ברכות פרק א)

מדרש רבה:

ראה צבור-כללי, בראשית פה יג, שמות ו ב, במדבר כא טו, שיר ז יא.

...ושם דרך אלו מסלקי דרכים, דבר אחר אלו סופרים ומשנים שהן מלמדין את התינוקות באמונה, דבר אחר ר' יוסי ב"ר יהודה בשם ר' מנחם ב"ר יוסי אלו חנונין שהן מוכרין פירות מעושרין לרבים. דבר אחר ושם דרך אלו שהן מדליקין נרות כדי להאיר בהם לרבים... (ויקרא ט ב)

מדרש תנחומא:

ואלה המשפטים, זה שאמר הכתוב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה (משלי כ"ט), מלכה של תורה במשפט שהוא עושה מעמיד את הארץ, ואיש תרומות יהרסנה אם משים אדם עצמו כתרומה הזו שמושלכת בזוית הבית ואומר מה לי בטורח הצבור מה לי בדיניהם, מה לי לשמוע קולם שלום עליך נפשי, הרי זה מחריב את העולם, הוי ואיש תרומות יהרסנה. מעשה ברבי אסי כשהיה מסתלק מן העולם נכנס בן אחותו אצלו מצאו בוכה, א"ל רבי מפני מה אתה בוכה יש תורה שלא למדת ולימדת, הרי תלמידיך יושבים לפניך, יש גמילות חסדים שלא עשית ועל כל מדות שהיו בך היית מתרחק מן הדינין ולא נתת רשות על עצמך להתמנות על צרכי צבור. אמר ליה, בני עליה אני בוכה, שמא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל, הוי ואיש תרומות יהרסנה. (משפטים ב)

מדרש שמואל:

אמר רבי יודן גדול הדור בשעה שהוא הולך לעשות צרכי צבור, ממי הוא צריך ליטול את החמור לא משל צבור, ברם הכא ויקח משה את אשתו וגו'. (פרשה יד)

משנה תורה:

היה עוסק בתלמוד תורה והגיע זמן קריאת שמע פוסק וקורא ומברך לפניה ולאחריה, היה עוסק בצרכי רבים לא יפסוק אלא יגמור עסקיהן ויקרא אם נשאר זמן לקרות. (קריאת שמע ב ה)

מי שהיה עוסק בתלמוד תורה והגיע זמן התפלה פוסק ומתפלל, ואם היתה תורתו אומנותו ואינו עושה מלאכה כלל והיה עוסק בתורה בשעת תפלתו אינו פוסק, שמצות תלמוד תורה גדולה ממצות תפלה, וכל העוסק בצרכי רבים כעוסק בדברי תורה. (תפלה ו ח)

...והולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואפילו לטרטיאות וטרקלין של כותים לפקח על עסקי רבים בשבת, ומשדכין על התינוקת ליארס ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות, ומבקרין חולין ומנחמים אבלים... שכל אלו וכיוצא בהן מצוה הן, ונאמר עשות חפציך וכו' חפציך אסורין חפצי שמים מותרין. (שבת כד ה)

עושין כל צרכי הרבים במועד, כיצד, מתקנים קלקולי המים שברשות הרבים ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות, וחופרים לרבים בורות שיחין ומערות, וכורין להן נהרות כדי שישתו מימיהן, וכונסים מים לבורות ומערות של רבים ומתקנין את סדקיהן, ומסירין את הקוצין מן הדרכים, ומודדין את המקואות, וכל מקוה שנמצא חסר מרגילין לו מים ומשלימין לו שיעורו... (יום טוב ז י, וראה שם עוד)

ספר חסידים:

רב יהודא אמר העוסק בצרכי צבור כאלו עוסק בדברי תורה, החכם מצא תלמידו שהיה עוסק בצרכי צבור, אמר לו עזבת את התורה רע עשית, הרי מרדכי כשעסק בתורה נמנה למעלה, וכשהיה עם המלך נמנה למטה, ומה שאמר רב יהודה זהו כשאין אחר עוסק בצרכי צבור, אבל אתה כיון שיש לך שעוסקים בצרכי צבור כמוך, עליך נאמר (תהלים קי"ט נ"ט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. (תתרה)

מהר"י יעבץ:

ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה וכו', פירש הרמב"ם ז"ל כאילו עשית המצות, לפי שבעת התעסקותם בצרכי צבור אי אפשר להם לקיים המצות. ואינו מתיישב אצלי כי העיקר חסר, גם דברי מי שפירש כאילו נעשה בזכותם או כאילו עשיתם בממונכם הכל דוחק. אך הנראה לי ואתם גם אם לא נעשה הדבר אשר חשבתם, אחר אשר השתדלתם בו כפי כחכם נחשב לכם כמעשה... המאמץ כח לעבודת השי"ת ובפרט להציל את עם ה' מוסיפין לו כח, וההפך בהפך... אמר דוד ע"ה (תהלים ל"ו) "גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה", ירצה יהיה תחלת דרכך לשם שמים, והוא הגלגול הנזכר הנה, ואף על פי שאין הדרך ההוא כדאי לצאת לפועל כפי טבע המציאות, ישים בטחונו עליו והוא יעשה ויגמור בעדך, ודוד המלך ע"ה היה בעל הנסיון מזה המאמר, שלא היה אפשר בדרך טבע לנצח הפלשתי, אבל היה תחלת מעשהו לשם ה', כי קנא לחרפות הפלשתי... וזו היא כוונת התנא באומרו יהיו עוסקים עמהם לשם שמים... (אבות ב ב)

מדרש שמואל:

ואמר וכל העוסקים עם הצבור, לומר להם שאף שהזהרתי על לימוד התורה ועל מעשה המצות והעוסקים עם הצבור אין להם פנאי לא לעסוק בתורה ולא במצות, עם כל זה אל יחר להם על זה ולא יניחו את מלאכתם רק יעשו מלאכתם ויהיו עוסקין עמהם לשם שמים, כי זו גדולה על הכל, וביאר מעלתם שזכות אבות הצבור מסייע אותם וצדקת אבות הצבור. או וצדקת הצבור עומדת לעד לסייעם, ואף אם בזכות האבות נגמר הענין, עם כל זה הקב"ה מעלה עליהם כאלו הם עשו הכל...

והרב ר' משה אלשקאר ז"ל כתב, וכל העוסקים עם הצבור יהיו עוסקין עמהם להורות שאין ראוי למנות על הצבור רק תלמיד חכם, לפי שכבר הנהיגו עצמם במעלת המדות ובמעלות השכליות, ועל כן ראויים להנהיג זולתם, שבודאי ינהיגו ויהיו עוסקים עמהם לשם שמים. אמנם העם הארץ שלא הנהיג את עצמו איך ינהיג את זולתו, על כן אוי לו לצבור שהמנהיג שלו עם הארץ, שמסתמא יהיה שונא תלמידי חכמים ויכבה אור התורה...

ואתם מעלה אני עליכם שכר, כמדבר לנוכח עם הפרנסים על פי השי"ת, שלא תאמרו כיון שישראל אינם עומדים אלא על דרך נס, שהקב"ה מצילנו מיד הרשעים, אם כן בעסקנו ופעולתנו לריק יגענו, ולא תרצו לעסוק בצרכי צבור, לכן אמר ואתם מעלה אני עליכם כאילו עשיתם הדבר וזכות הרבים תלוי בכם. וגם כן גלה בכאן שאין ראוי להם ליטול שכר מהקהל, שאני נותן שכרם.

וה"ר יצחק קארו ז"ל כתב, ואתם מעלה אני עליכם וכו', פירוש אף אם לא עלה בידכם לקרב תועלת הצבור לא הפסדתם כלום משכרכם, כי אני מעלה עליכם שכר כאלו נגמרה פעולתם על ידכם. והר' אפרים ז"ל כתב שזכות אבות של צבור מסייעתן ליתן להם חן לפני השרים, וצדקת של אבותם של צבור עומדת להם לעמלים עם הצבור...

והרמ"ה ז"ל כתב וכל העוסקים עם הצבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמים ולא יהיו עוסקים על מנת ליהנות מהם או כדי שינהגו בהם כבוד, שאף שאתם עוסקים וצרכי הצבור נעשים ולא אתם הגומרים אלא זכות אבותיהם של צבור מסייעתן לעשות צרכיהם, ולא אתם עושים כלל, ואף על פי כן מעלה אני כאלו אתם עשיתם... (אבות ב ב)

הוו זהירין ברשות... אמנם לאותם אשר הם עוסקים עם הצבור ומתעסקים בצרכיהם אלו בהכרח צריך שיעמדו תמיד בשער השררה ובפתח שערי שרי העיר ושפטיו להליץ בעדם, וצריכים העוסקים עם הצבור להתודע לרשות על כל פנים להרבות מתנות למצא חן וקיום הצבור תלוי בזה, אמנם הזהיר את העוסקים עם הצבור אזהרה גדולה שיהיו זהירים ברשות, כי פעמים רבים חושבים שאין צבור מיעני, ואינם מקפידים על ממון הצבור, אם מפני למצא חן וחסד בעיני השרים, אם שחושבים שזאת המתנה המרובה תעמוד להם לצבור כשיהיו בדוחק אחר, וכיון שרוב העוסקים עם הצבור נכשלים בענין הרשות והשרים אשר אינם מקפידים על ממון הצבור כראוי ומאכילים אותו לשרים, לכן אמר להם הוו זהירין ברשות לבל תכשלו בזה ליטול מן הצבור להרבות להם...

ולב אבות כתב, כי הכונה שיזהרו בנטילת הרשות מן הצבור לכל דבר שיעשה בשבילם, לפי שהצבור אין מקרבין ועושים פרנס עליהם משום כבוד הפרנס, אלא לצורך עצמן של צבור, ואם כן צריך שלא יעשה כלום אלא עם רשותן, וכשהעוסק עמהם עושה דבר להנאתם אז נראים כאוהבים לו, ואולם בשעת דוחק שלא באה להם הנאה על ידו אין עומדים לו להצילו באומרם כי מי צוהו לעשות כן... (שם שם ג)

ספורנו:

ויעמד העם על משה - להמתין שיוכל לפנות אליהם אחר עסקי הרבים וגדולי הדור. מדוע אתה יושב לבדך - בעסקי צבור, וכל העם - הצריכים לאיזו סבה להקריב משפטם אליך צריכים להמתין מן בקר עד ערב. לדרוש אלקים - הנשיאים וראשי הדור הבאים על עסקי הרבים וסדרם באים אלי בהכרח לדרוש אלקים, כי על פי ה' יחנו. כי יהיה להם דבר - וכאשר לאלו הראשים הבאים על עסקי צבור יהיה דבר ריב ביניהם בא אלי... (שמות יח יב והלאה)

מהר"ל:

...ולפיכך מחבר לזה כל העוסקים עם הצבור, דהיינו עם הכלל, אינו דומה למי שעוסק בדבר פרטי, שהרי זה מתעסק בדבר כללי, ולפיכך אמר שיהיה כוונתו לשם שמים, שכאשר כוונתו לשם שמים אז בודאי נאמר עליו שהוא מתעסק בדבר שהוא כללי, שאם אין כוונתו לשם שמים, הרי יוצא דבר זה מעסק הצבור, שהוא עסק רבים ששכרו גדול, כי כאשר כוונתו להתגדל ולהתפאר אינו עושה לשם הצבור שהם הכלל אפילו אם היתה כוונתו שיעשה לשם אלו האנשים שהם הצבור אין זה כעושה אל הכלל מה שעושה בשביל אלו האנשים רק אם יעשה לשם שמים, רצה לומר בשביל שיש להטיב עם הצבור מפני שהם כלל, ודבר זה הוא לשם שמים, כי הוא השי"ת עם הצבור, ולפיכך אמר במסכת שבת "מפקחים על עסקי ציבור בשבת", והיינו מפני שנחשב מילי דצבור מילי דשמיא, והוא בכלל חפצי שמים שהם מותרים. ואמר שזכות אבותם מסייעתן, פירוש כי האבות שהם אברהם יצחק ויעקב זכות שלהם מסייעתן כאשר מתעסקין בצרכי צבור, כי האבות הם אבות לכלל, ואינם נקראים אבות לפרט, וזכות האבות מסייע לכל אשר הם אבות להם כאשר הם צריכין, וצדקתן עומדת לעד, כמו שהכללים הם עומדים לעד ואין הכלל שהוא הצבור נחשב כמו הפרט שהם החולפים ומשתנים, אבל הכלל עומד לעד אפילו אם זה הצבור שהיה עוסק עמו גם כן עבר וחלף מכל מקום שם צבור עליהם... ואם היו מבינים מנהיגי ישראל הדברים האלו בכל כחם היו עוסקים עם הצבור לשם שמים ולא לשם הנאתן... (דרך חיים ב ג, וראה עוד צבור כללי ב ב)

הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם. פרשו התוספות דאם יהיו טרודים בצרכי הצבור לא תשרה שכינה עליהם, שאין שכינה שורה מתוך עצבות. ונכון הוא. ואין צריך לומר שאין שכינה שורה מתוך עצבות, רק מפני הטורח שיש לו הוא פונה אל ענין הצבור, מחמת טרדה אין השכינה שורה עליו, כי לכך עיקר הנבואה היא בחלום בשעה שאין הנפש פונה לעסקים של עולם, וזהו שהוא עוסק עם הצבור אינו פנוי כלל אף בלילה בא החלום ברוב ענין מה שרגיל להתעסק בו, ולכך זה ממעט מן הנבואה. (חידושי אגדות סנהדרין יז א)

אור החיים:

איש האלקים את בני ישראל - ונתכון הכתוב בסמיכות את בני בני ישראל לאיש האלקים להגיד שמדרגה זו השיגה עם בני ישראל, באמצעות מה שטרח בהם ומה שסבל מהם. (דברים לג א)

העמק דבר:

ראה צבור-כללי בראשית מא נא, ודברים י יב.

וידבר משה לפני ה' - לא כתב אל ה', כי אם אל עצמו, כי רק ביפקוד ה' כתוב וידבר אל ה', ודרשינן שהתובע צרכי צבור בא בחזקה. (שמות ו יב)

כאהלים נטע ה' - משכן קריאי ה' לצרכי רבים וגמילות חסדים, שגמילות חסדים נמשלה לבשמים, שנאה לכל אדם, על כן נמשלו עוסקי בצרכי צבור בגמ"ח כאהלים... (במדבר כד ו)

חכמה ומוסר:

...והנה אנכי באמת מאשר ידעתי מיעוט ערכי בדעת ובמעש, אשר זה כל האדם, תהלה, כי ברחתי מעודי מזה, ותמיד היה מרגלא בפומי, כשאתקן את עצמי - אז אתקן אחרים. ורק מאשר אדומו"ר ז"ל היה עוסק עמי הרבה בדבר הזה, הכרתי כי דבר גדול הוא בזמן הנוכחי, לקרב בני אדם לתורה ומוסר גם יחד, אמנם חשבתי כי עדיין אינני יכול ומוכשר לקבל עלי צרכי רבים, כמו שמצינו באמורא אחד שהיה מתענה כמה תעניתים דלא ליפול עליה צרכי ציבור (ב"מ פ"ה), כאמרם "הטל עליהם צרכי צבור" וכו' (סנהדרין י"ז), אך פעם אחת נצחני דבור אחד של חכם מפורסם, שאמר כי אין להניח זאת לעת זקנה, כי אז אין האדם מסוגל לעסוק עם רבים, אם לא התחיל מקודם, אשר על כן תהלה, לפי מעוט ערכי היה הראשית ראשית טוב, ולפי דלות ערכי נזהרתי מעט מזעיר כשהתחלתי לעסוק עם רבים, שאהיה רחוק מן אהבת עצמי, רק להרחיב האמת ולהאדירה... (חלק א י)

מכתב מאליהו:

...ולא רק הקטנים תלויים בגדולים, אלא גם להיפך, העוסקים בצרכי ציבור לשם שמים, זכותם וזכות אבותם של הציבור מסייעתם. ומצינו בכמה קדמונים, וגם רואים כן לעינינו, שכאשר הציבור צריכים למושיע או שאר מתעסק בצרכיהם, ואין שם מי שמסוגל לכך לגמרי, הרי מן השמים נותנים שפע של סייעתא דשמיא יוצא מן הכלל למי שמתנדב למלאות המקום, ועושים אותו למסוגל, ומה הועיל לו? זכות הרבים שהם צריכין לו.

ולא עוד, אלא הצדיק היותר גדול, חלק חשוב של הסייעתא דשמיא שלו באה לו מפני צורך הציבור, מי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה, וכשחטאו ישראל אמר לו הקב"ה "לך רד", ואמרו ז"ל (ברכות ל"ב) "רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו, גדולה למה לך", הרי שאותה סייעתא דשמיא שהיתה צריכה לו להיות מנהיג הכלל, לא באה לו אלא בשביל הכלל... מאותו רגע, בנערותו, שנתן עינו ולבו להיות מיצר בצרת אחיו התחיל מהלך זה שבזכות מה שנתן את עצמו להכלל השפיע לו הקב"ה סייעתא דשמיא שיוכל לתת עוד יותר, וככה היה חוזר חלילה, וכל מה שהיה נותן יותר היה מתגדל יותר, עד שכאשר מסר נפשו על ישראל זכה שיקראו כל ישראל על שמו כאז"ל (שמות רבה ל').

אשרי המזכה את הרבים, אשריהו כבר בעולם הזה, שלבו הוא לב הכלל כולו, וכשם שהוא מרחם עליהם בצרתם, (שגם זה כבר הרחבת שטח חייו), כך ישמח בשמחתם, כשם שבשעת מעשה הוא נותן עצמו לגמרי אליהם, כך לבסוף ירגיש אושר שאין לשער שהיטיב לעצמו כל כך. (חלק א עמוד קנא)

למדנו מזה כמה טובה תצמח לאדם עצמו ולציבור כולו אם יעסוק עמהם לשם שמים, אם עבודתו תהיה זכה ונקיה מכל סיג, וכך למדנו במשנה אבות: כל העוסקים עם הצבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמים, ולמה בזה יותר מבכל שאר המצות? "שזכות אבותם מסייעתם", כדי שזכות אבות תוכל להצטרף למעשיכם, ומזכות האבות נעשים שוב פתחי מחט שעבורם מקבלים פתחים רחבים של סייעתא דשמיא. "וצדקתם עומדת לעד", בסיוע זכות אבות נתעלה כל הענין לגדר עומד לעד, "ואתם", העוסקים, "מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם", כל הדרגות האלו בסייעתא דשמיא, וגם הסייעתא דשמיא על זכות האבות שמצטרפת אל מעשיכם, ועל היותה עומדת לעד, הכל, הכל בחשבון שמים שלכם הוא, ונזקף לזכותכם כאלו ממש הכל עשיתם לבדכם, בעצמכם.

עד כמה עלינו להתאמץ בפרט בעסקנו עם הכלל, שכל מעשה ממעשינו יהיה בו על כל פנים ניצוץ של לשמה, שאיפה לעבוד את ה' מאהבה, וככל שיגדל ויגבר הניצוץ הזה, כך יגדל כח הצמיחה של המעשה, לזכות לשפע של סייעתא דשמיא, אשר על ידו נצליח בעולם הזה ובעולם הבא. (חלק ג עמוד צד)

הרי כאן שלש עצות לחיצוני שבהן יכול להעזר להתקרב אל הפנימיות בסייעתא דשמיא... ג', יסתייע בזכות הכלל, היינו שיעשה את עצמו נחוץ לכלל, כגון שיעסוק בהרבצת תורה וכדומה, כי אז זכות הציבור תגן עליו, כאמרם ז"ל, "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו" (אבות ה' י"ח), ואפילו אם אינו ראוי מצד עצמו, מכיון שהוא ממציא את עצמו לעבודת הכלל זכות הכלל תגביה אותו למעלה... (חלק ד עמוד רכז)