כיון ששמע אהרן כך צדק עליו את הדין שתק, שנאמר וידום אהרן, ולמודים הם הצדיקים שמצדיקים עליהם את הדין, אברהם צידק עליו את הדין, שנאמר ואנכי עפר ואפר, יעקב צידק עליו את הדין, שנאמר קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך. דוד צידק עליו את הדין, שנאמר הבאישו נמקו חבורות ה' מפני איולתי. (שמיני הקדמה)
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וגו'... דבר אחר ובכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו. (ברכות נד א)
...אמר רבא לא נצרכא אלא לקבולינהו בשמחה, אמר ר' אחא משום ר' לוי מאי קרא, חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה, אם חסד אשירה ואם משפט אשירה. רבי שמואל בר נחמני אמר מהכא, בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר, בה' אהלל דבר זו מדה טובה באלקים אהלל דבר זו מדת פורענות. רבי תנחום אמר מהכא כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. ורבנן אמרי ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד... (שם ס ב)
בשעה שיצאו שלשתן צדקו עליהם את הדין, הוא אמר הצור תמים פעלו וגו', ואשתו אמרה א-ל אמונה ואין עול, בתו אמרה גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי וגו'. אמר רבי כמה גדולים צדיקים הללו שנזדמנו להם שלש מקראות של צדוק הדין בשעת צדוק הדין. (ע"ז יח א)
וכן אתה מוצא ברבן של נביאים משה רבינו ע"ה שאמר בסוף קילוסו (דברים ל"ב) הצור תמים פעלו, שלא יאמרו כל באי העולם שמא עברה עליו מדת הדין שלא נכנס לארץ ישראל חס ושלום אין לפניו משוא פנים, אלא הצור תמים פעלו... (מזמור ה)
לעולם ילמד אדם עצמו להיות דומם ומודה על כל מדה ומדה בין טוב ובין רע שהכל בדין והכל במשפט ואשרי מי שזכה לכך, וכן הוא אומר (איכה ג' כ"ו) טוב ויחיל ודומם לתשועת ה', ואומר ישב בדד וידום כי נטל עליו. (ויקרא י ג)
אבל הסימנים שבהם תתברר הכניעה מן הנכנע כשיראו בו הם חמשה... והשני כשיפגעהו פגע בממונו או יקרהו מקרה בקרוביו, אם יגבר הסבל על החרדה וירצה בגזרת הבורא ויצדיק את דינו יורה על כניעתו הטובה ושפלותו לאלקים, כמו שאמר הכתוב על אהרן במה שאירעו במות נדב ואביהוא, (ויקרא י') וידום אהרן. ואמר דוד (תהלים ל"ז) דום לה' והתחולל לו, ונאמר (עמוס ח') לכן המשכיל בעת ההיא ידום. (שער ו הכניעה פרק ז)
להצדיק הדין על המאורע בין בגופו בין בבניו בין בממונו, שנאמר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך, ויקבע זה בלבו ויכוף ראשו וישתוק, שנאמר וידום אהרן, ולא יצדיק נפשו מאלקים, גם לא יאמר מקרה הוא כי אז ילך עמו השי"ת בחמת קרי, אלא יפשפש במעשיו וישוב בתשובה, וזה חלק עיקרי ממצות ואהבת את ה', דכתיב בכל מאדך, ודרשו ז"ל בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, בין טוב ובין יסורין לקבל בשמחה... (מצות עשה מן התורה התלויות בלב)