(ראה גם: אלקים-דין, אמת, דין, חסד, משפט, צדקה)
מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם, אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. (ויקרא יט לו)
צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך. (דברים טז כ)
ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. (ישעיה א כו)
והיה צדק אזור מתניו, ואמונה אזור חלציו. (שם יא ה)
הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע, התר אגדות מוטה, ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו. (שם נח ו)
שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה. ואם חי ה' יאמרו, לכן לשקר ישבעו. ה' עיניך הלוא לאמונה הכיתה אותם ולא חלו כליתם מאנו קחת מוסר, חזק פניהם מסלע מאנו לשוב... (ירמיה ה א)
מזמור לדוד ה' מי יגור באהליך מי ישכון בהר קדשך, הולך תמים ופועל צדק, ודובר אמת בלבבו. (תהלים טו א)
צדק ומשפט מכון כסאך, חסד ואמת יקדמו פניך. (שם פט טו)
פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה י-ה. (שם קיח יט)
צדק לבשתי וילבשני, כמעיל וצניף משפטי. עינים הייתי לעור, ורגלים לפסח אני... (איוב כט יד)
ועוד ראיתי תחת השמש, מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע. (קהלת ג טז)
רבי יוסי פתח המקרא אחריו, ואמר, לא תעשו עול במשפט וגו' לא תעשו עול במשפט הוא כמשמעו, אבל הרי למדנו שבפרשה זו יש בה דברים עליונים ויקרים במצות התורה, מקרא זה מתבאר מסופו, שכתוב בצדק תשפוט עמיתך, תא חזי, ב' מדרגות הן כאן, משפט וצדק, מה בין זו לזו, אלא אחת היא רחמים, (דהיינו משפט, שהוא ז"א), ואחת היא דין, (דהיינו צדק, שהיא מלכות), וזו מתבשמת בזו.
כשנתעורר צדק הוא דן דין לכל ביחד, כי אין בו רחמים ולא ויתור, כשנתעורר משפט, יש בו רחמים, יכול שיהיה הכל במשפט, בא הכתוב ואמר, בצדק תשפוט עמיתך, מה הטעם, משום שצדק אינו דן לזה וסולח לזה, אלא דן הכל ביחד, בהשואה אחת, כעין זה לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, אלא כלם בהשואה אחת, בצדק, יכול שיהיה כל הדין בצדק בלבד, בא הכתוב ואמר, תשפוט, שצריכים לחבר אותם יחד, שלא ימצא זה בלא זה, וזו היא שלמות הדין.
וכל כך למה, הוא משום שהקב"ה נמצא שם, (במקום המשפט), ומשום זה צריכים להשלים הדין, כמו שהוא עושה למטה, כמו זה עושה (הקב"ה) ממש למעלה, ותא חזי, הקב"ה משים כסא הדין בשעה שהדיינים יושבים, זה שאמר כונן למשפט כסאו, ומשם מתתקן הכסא של הקב"ה, (שהוא בינה), ומי הוא הכסא שלו, אלו הן צדק ומשפט, זה שאמר צדק ומשפט מכון כסאך, ומי שדן דין צריך לשבת בכסא המלך, ואם פוגם אחד מהם, כאלו פוגם כסא המלך, ואז הקב"ה מסתלק מבין הדיינים ואינו קם בדין שלהם... (קדושים צז)
כי עצום הוא ממני, ר' חזקיה פתח, והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו, מקרא זה הכל הוא אחד, איזה חידוש בא להשמיענו, שהרי צדק הוא אמונה, ואמונה היא צדק, (שהרי הם שני שמות של המלכות), אזור מתניו היינו אזור חלציו, לא מצאנו מקרא באופן זה.
אלא צדק אינו כאמונה, ואף על פי שהכל אחד, ומדרגה אחת הם, (דהיינו מלכות), אבל בזמן, (שהמלכות) היא בדין קשה, ומקבלת מצד שמאל, אז נקראת צדק, שהוא דין ממש, והיינו כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל כי מדרגה זו שנקראת משפט היא רחמים, (שהוא ז"א), וכשמשפט מתקרב לצדק (שהוא דין), אז מתבשמת (צדק, ההיא מלכות), ובני העולם יכולים לסבול הדין של צדק... (בלק רנח)
פתח ואמר, שמעו אלי רודפי צדק מבקשי וגו', היינו אלו ההולכים ורודפים אחר האמונה, (שהיא מלכות הנקראת צדק), שהם רודפי צדק ודאי, המה מבקשי ה' ודאי, אם אתם רוצים לדעת את האמונה ולהתאחז בצדק הזה, לא תסתכלו בה מפני עצמה, (בלי ז"א), כשאר בני העולם, (שמתדבקים במלכות בלי ז"א, שה"ס שמאל בלי ימין), וגרמו בשביל זה מיתה לעצמם, אבל הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, (דהיינו ליחד אותה עם ז"א ואו"א). (פנחס תקכא)
כשמתעוררים דינים ממשפט, כולם הם רחמים, כולם הם בשלמות, כי זה, (משפט), מבשם את צדק הזה, (שהוא דינים), והדינים מתתקנים וכולם יורדים לעולם בשלמות ברחמים, ואז היא השעה שמתחברים דכר ונוקבא, וכל העולמות כולם הם ברחמים ובשמחה... (אדרא זוטא קב, ועיין שם עוד)
ומלכי צדק מלך שלם וגו'... המקום הזה מצדיק את יושביו, מלכי צדק, אדני צדק, צדק נקראת ירושלים, שנאמר (ישעיה א') צדק ילין בה. (בראשית מג ז)
צ"ד אל תקרא צד אלא צדק, זה צדקו של הקב"ה הוא עושן עם בשר ודם, זו דעת ותבונה וחכמה ופתחון פה ומענה לשון שהוא נותן לבני אדם, שכל העולם כולו מתקיים בהן...
שלשה הן שנכנסו זה לפנים מזה, ומשה נגש אל הערפל, ולפנים הימנו צדק ומשפט, שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פ"ט) ולפנים מהם נפשותיהם של צדיקים... (תהלים פט כג)
צדק - צדקה מממונו, ומשפט - לשפוט אמת... (משלי א ג)
ואיפת צדק - להיותה כמדת השוק, למען יאריכון - כי זה ידוע כי כל מלכות צדק תעמוד, כי הצדק כבנין והעיוות כהריסות ברגע יפול הקיר. (דברים כה טו)
צדק - קיום העולם לנצח הוא צדק הא-ל שעושה עם הברואים, והוא משפט ואמת לקיים דברו "עוד כל ימי הארץ" וגו'. (תהלים פט טו)
אמר החבר, אלה והדומה להם הם החקים השכליים והם הקדמות והצעות לתורה האלקית, וקודמות לה בטבע ובזמן, אי אפשר בלעדיהן בהנהגת איזה קהלה שתהיה מבני אדם, עד שקהל הלסטים אי אפשר שלא יקבלו הצדק ביניהם, ואם לא לא היתה מתמדת חברתם. וכאשר הגיע המרי מבני ישראל אל ענין, שהקלו בתורות השכליות והמנהגיות, אשר אי אפשר מבלעדיהן לכל קהלה... הסתפק מהן בפחות, ואמר, ולואי שתשמרו התורות ששומרים אותן הפחות שבקהלות, והקל שבהן מהצדק והדרך הטובה וההודאה בטוב הבורא. כי התורות האלקיות לא תשלמנה אלא אחר השלמת התורות המנהגיות והשכליות, ובתורות השכליות קבלת הצדק וההודאה בטוב הבורא, ומי שלא החזיק באלה, איך מחזיק בקרבנות ובשבת והמילה וזולתם ממה שאין השכל מחייבו ולא מרחיקו... (מאמר ב מח)
...ויישב בלבו צדוק הדין ישוב שיהיה לו למגן ולמסתור מהפגעים והצרות ההוות בעולם, כשיתישב בנפשו צדק בורא החיים ומטריפם ומנהיגם בחכמתו, ושאין הדעות משיגות פרטיה, אבל משיגות כלליה במה שהן רואות מתקון הבריאה בהם ומה שכלל מהפליאות המורות על כונת חכם וחפץ יודע ויכול, באשר שם לקטן וגדול מהם מה שהוא צריך לו מחושים נסתרים ונראים ורוחות ואיברים... (מאמר ג יא)
ושפטו את העם משפט צדק - משפט של צדק, שיהיה המשפט דין נחתך, וכן כתוב (ויקרא י"ט) בצדק תשפוט עמיתך, וכמו שאמרו יקוב הדין את ההר, ואמר ר' עקיבא אין מרחמים בדין, ולכך אמר משפט צדק, שהרי לשון משפט הוא המצוע וענין בינוני, וזהו שכתוב (תהלים קי"ב) "יכלכל דבריו במשפט", וזה במדותיו של בשר ודם, אבל צדק האמור במדותיו של הקב"ה כולל דין ורחמים, ולכך אמר הכתוב (תהלים צ"ט) משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, כי משפט הוא קו אמצעי והוא מדתו של יעקב, ומזה אמר הכתוב, (ירמיה י') "יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני", הזכיר אך, למעט חלק הדין שבו. והבן היטב כי צדק הוא מדת דינו של עולם, דכתיב (תהלים ט') והוא ישפוט תבל בצדק, מקבל ממדת הדין של מעלה הנקראת אלקים, וזהו שכתוב (שם כ"ח) "אך יש אלקים שופטים בארץ", וזהו סוד הכתוב הזה שופטים כנגד אלקים שהוא מדת הדין של מעלה ושוטרים הנצח וההוד שעל ידם יוצאות הפעולות בעולם בסדר והפכו, לטוב או לרע, והכל נגמר על ידי צדק שהוא סוף הבנין... (דברים טז יח)
צדק צדק תרדוף - על דרך הפשט יזהיר שיצדק האדם במעשיו ובדבריו, כי אלה הם הדברים שאפשר לו לאדם להרע לעצמו ולאחרים, ועל כן בא כפל הלשון, וכל הצודק בדבריו אות ומופת על צדקת מעשיו, ועל כן ראוי לכל אחד ואחד מישראל שיצדק בדבור ובמעשה, כענין שכתוב (צפניה ג') "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב". או ידבר הכתוב עם האנשים אשר להם הריב, ויזהיר אותן לרדוף אחרי הצדק, הן לריוח הן להפסד, וזהו כפל הלשון.
ועל דרך הקבלה, צדק צדק תרדוף, צדק המקבל מצדק תרדוף כשתשפוט צדק בבית דין שלך, וכענין שכתוב (שמות ט"ו) תפול עליהם אימתה ופחד, אימתה ה"א אחרונה שבשם המקבלת מפחד, וכן תמצא בספר הבהיר, מאי צדק צדק תרי זימני, אמר ליה דכתיב (ש"ב כ"ב) מנגה נגדו, צדק ראשון צדק ממש, זו שכינה, שנאמר (ישעיה א') "צדק ילין בה", מאי צדק שני, זה צדק שהוא מפחד הצדיקים והאי צדק הוי כובע ישועה על ראשו, ואין ראש אלא אמת, שנאמר (תהלים קי"ט) "ראש דברך אמת", ואין אמת אלא שלום, שנאמר (מ"ב כ') "כי שלום ואמת יהיה בימי". ומטעם זה מצינו חכמי האמת שקורין לאדם המתגייר הבא לחסות תחת כנפי השכינה גר צדק. למען תחיה לעולם הבא, בצדק עליון שהוא האור הגדול הצפון לצדיקים, וירשת את הארץ בצדק תחתון שבארץ ישראל כנגדו. ואל הכונה הזאת אמר שלמה (משלי י"א) "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד", באורו שאם ירדוף אדם אחר מדת הדין הכלולה מן הרחמים הנקראת חסד ה' ימצא צדק עליון שהוא חיי העולם הבא, זהו ימצא חיים צדקה וכבוד, וזה מבואר. (שם שם כ)
צדק - נטיה מה מהאמצע קצת. (משלי ב ט)
ומלכי צדק מלך שלם וגו', בראשית רבה, המקום הזה מצדיק את יושביו, מלכי צדק, אדוני צדק, נקראת ירושלים צדק, שנאמר צדק ילין בה. כוונתן היא, כי מלת צדק רומזת לשכינה, שנאמר "צדק צדק תרדוף", וכתיב "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך", על משפטי צדקך רוצה לומר משפט מ"ה שהם בחצות הלילה, ובהיותה כלולה מן הכל ומתאחדת בשם הגדול אזי נקרא מלך שלם שלא ינקה מכחות הטומאה, ועל כן הוציא לחם ויין, כמה דאת אמר "ותתן טרף לביתה" וגו'. (לך לך ועיין שם עוד)
בחיי האדם ג' ענינים, לבדו, ובעירוב עם זולתו, ובזה נבחין בין יחסו לאנשי ביתו ולאנשי העיר. והנה טוב היות האדם לבדו בהשתלמו במעלות השכליות להשכיל בנמצאות, עד הגיעו להודות בסבה הא', גם להשתלם במדות המגבילות נפשו, והמחסר חוקו בזה חוטא ומעוול נפשו... כי יש בהנהגת אדם עצמו צדק ובלתי צדק, כאמרו בתענית י"א, "מאשר חטא על הנפש" וגו'...
במין הב' יצאה ההנהגה ממנו, אבל לא לגמרי, אל זולתו, כי בין אדם אשתו בניו ועבדיו וקניניו יפול עול, כי אף על פי שהם כגופו חלק ממנו או מקנת כספו, ראוי לו לשמר על היחס כלפם, וכבתפלת ראש השנה, אם כבנים אם כעבדים וכו', ובמין הג' האדם עם זולתו בצדק חילוק הטובות, או במיני העסק או כל סדר נזיקין.
...וכן הצדק הנמוסי טבעי אל האדם, שאי אפשר לאדם לחיות כי אם על פי הדין, אמנם החלק הב' ממנו, המשפט השלם של מדת שלי שלך ושלך שלך בחלקו או בקצתו קשה מאד לקבלו לרוע המזג והפסד הבחירה, על כן אמר השלום שלא יברא (אדם) כי מביא קטטה בעולם... (שמות יח א שער מג)
...הנה ההשערה הנכונה של האדם בדינים אלו מועילה מאד להדריך את האדם להפנות את מחשבותיו וזמניו אל שקידת העיון התורני והשגתו, כמו שאמרו בב"ק ל' האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דנזקין, ואם ימצא כולם יושלם הקבוץ עד שיקראו גוי קדוש, ועל כן יאמרו המושלים כי צדק הוא הכוכב היותר בהיר, וכן בפרק ד' ממאמר ה', אם כן החלק המשפטי יכלול ג' העמודים שהעולם קיים עליהם, דין, אמת ושלום...
עבד עברי - כתבנו בשער מ"ג שיש ג' מיני צדק, האדם עם עצמו, עם ביתו, ועם אנשי מדינתו, וכולם נכללים בעבד עברי, לכן שמו בתחלת דיני הצדק, מה שיפול תחת מדות הרחמנות והנדיבות והצדק הוא ממין הצדק עם עצמו, וכשנותן לו שפחה להוליד נכנס מפאת האשה והבנים, ומעונות עבד וכו' בענינים שבינו לחבריו... (שמות כא א וב, שער מו)
צדק צדק תרדוף - הוא על הצדק המיוחד לבעלי השכל, שעליו אמרו כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף לקב"ה (שבת י'), כדלקמן ובשער מ"ג. (דברים טז כ שער צה)
ה' אל באפך - הא-ל ית' דן את עולמו בב' פנים, הא' בחמה שפוכה עד כלה, הב' נקראת משפט, והיא ברחמים, וענינה שגובה חטאת האדם בייסורין וחלאים כדי שיחזור בתשובה, ועל כן נקרא צדק שמצדקת את הבריות, וזו היא המדה שלנה בירושלים תמיד, "צדק ילין בה" (ישעיה א')... (תהלים ו ב)
אז תבין צדק - כי כאשר יתן לך ה' חכמה ודעת ותבונה, "אז תבין צדק" וכו' והן מדות טובות, דהיינו צדק מימין לגמול חסד ולהטיב לכל הבריות, ומשפט הוא משמאל, שצריך לשפוט את עצמו ולהתגבר על יצרו ולא למלאות תאותו, ומישרים הוא דרך הממוצע בינו לבין המקום... (משלי ב ט)
יפיח אמונה יגיד צדק - אמונה היא בפנימיות, כמו שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך, ולכן אמר "יפיח אמונה", פירוש מי שחושב תמיד אמונה יגיד גם כן צדק. (שם יב יז)
צדק - כלפי חוץ, לבריות, ואמונה מלגו בינו למקום. (ישעיה יא ה)
וההבדל שבין צדק לצדקה ידוע, שצדק הוא מה שמגיע לפי מדת הדין, וצדקה מה שלפנים משורת הדין. (בראשית טו ו)
צדק צדק תרדוף - צדק מצד הדין בעצמו, שיהיה על פי דיני התורה, וצדק מצד טענות הבעלי דין, שידע בבירור שאין בטענותיהם ערמומיות. (דברים טז כ)
בצדק תשפוט - שם צדק כשהוא תואר לפועל שפט פירוש שהמשפט לא יהיה נלוז מן הצדק והאמת, וזה הבדל בין שם צדק הבא לבדו, כמו צדק צדק תרדוף, שבו ישקיף על הענין והנדונים וילך בו לפנים משורת הדין, ובין כשאומר בצדק תשפוט, רוצה לומר תשפט בקו הדין הגמור... ודרשו עוד כונה שניה שיש צדק שהוא ההפוך מרשע, ובא על המצדיק עצמו או זולתו, ורוצה לומר שתשפט את חברך לזכות ואל תרשיעהו. (ויקרא יט טו)
מאזני צדק - ויש הבדל בין אבן שלמה ובין אבן צדק, שהשלם הוא כפי המשפט לא חסר ולא עודף, והצדק הוא לפנים משורת הדין, ורומז לכל האזהרות שהזהירו חכמים שיעדיף לצד הלוקח ולמעט לצד עצמו, שכולם הם לפנים משורת הדין, ונלמד ממה שכתב מלת צדק בכל אחד... (שם שם לו)
לצדק - הוא לפי הזמן והמקום ולפנים משורת הדין, שהוא רק ביד המלך, וביד השרים המשפט. (ישעיה לב א)
צדק - ממוצע בין המשפט והחסד, שהוא מורכב משניהם, והחסד שיעשה ה' עם עמו יהיה מיוסד על הצדק של המעשה. (תהלים פה יא)
צדק לפניו - החסד הולך אחרי הצדק המראה לו הדרך. (שם שם יב)
צדק - מה שיעשה לפנים משורת הדין, ומשפט שורת הדין. (שם פט טו)
ההבדל בין צדק ובין משפט הוא, שהמשפט הוא מה שיעשה כפי שורת הדין לבד, מבלי שישקיף על הנדונים ועל העת ועל המקום רק יקוב הדין את ההר, וצדק הוא מה שיטה מן קו המשפט אל חוקי הצדק להשקיף על הענין והנדונים, וילך לפנים משורת הדין לפי העת והמקום והיושר. וכשבא שם צדק לתאר שם משפט, כמו "בצדק תשפוט את עמיתך", אז הכוונה שהמשפט לא יהיה נלוז מן הצדק והאמת, לא רק שלא יעשה עול במשפט, רק שישפוט בקו הדין הגמור, ושלא יגרום איזה סיבה שבו ילוז מן אמיתת הדין על ידי שאחד מבעלי הדינים לא ידבר כל צרכו ויסתתמו טענותיו וכדומה.
השמות צדק ומשפט כשיבואו יחד אצל השי"ת בהנהגת העולם מורה משפט על הנהגה הטבעית המסודרת, שהכל קצוב ושקול כפי הנמוסים וחוקים הקבועים מראשית קדומים שלא ישתנו ולא יבדילו בין הראוי ובין הבלתי ראוי, רק עולם כמנהגו נוהג בכלל, ויציין גם מעשים שיעשה ה' בהשקף על בני אדם בנסים נסתרים בחוקי הטבע שהם בלתי מורגש כלל. וצדק מורה על הנהגה הנסית בנסים גלוים ממקום הפלאות, כמו קריעת ים סוף, וירידת המן שהם מורגשים וגלוים לכל, והנהגה זו מורה על מעשי ה' מצד אלקותו ברצונו הפשוט, מבלי שישקיף על משפט הטבעי הקבוע כפי חוקי הטבע הכוללים רק ישקיף לפי הזמן והענין לעשות לפנים משורת הדין... (הכרמל)
איש צדיק - הצדיק הוא אוביקטיבי לכל, הוא רואה כל דבר מבחינת חובתו, ולא מבחינת ענינו האישי. עיקר הוראת "צדק" היא צדק סוציאלי, והוא קשור בדרך כלל עם "פעל" ו"עשה", לשונות המעשה והפעולה, "פעולת צדיק", "עשה צדקה"... (בראשית ו ט)
ומלכי צדק מלך שלם - ...השלום תלוי בצדק, במעשי הצדקה של האדם, הן גם בימות יהושע בן נון מלך שלם אדני צדק, אמור מעתה, שני המושגים צדק ושלום היו תמיד כרוכים. והנה שני המושגים האלה ממצים את כל בשורת היהדות לאנושות, אך כל זה נתקיים כאן (לאומות העולם) רק בתחומו המיוחד לו... (שם יד יח)
...שונה ממנה צדקה, משורש צדק, כבר הערנו לעיל שצדק קרוב לשדד, בארמית: להרגיע, לספק לפרנס, הוה אומר, לתת לזולת את מה שהוא זקוק לו, להיטיב עמו, לדרוש שלומו וטובתו. בצדק יתוקן העולם ויאושר הפרט והכלל. במדת הצדק תזכה כל בריה בתנאים שנועדו לה על פי הדעת העליונה, הצדק הוא תכלית ההנהגה האלקית, מנקודת השקפת האדם הרי הוא האידיאל. כל עלילה אלקית או אנושית המקרבת את הפרט או את הכלל לאותה תכלית, הרי היא "צדקה". צדק הוא תנאי לצדקה, וצדקה מביאה לידי צדק. אם ה' עושה צדקה עם הבריות הרי הוא מיטיב עמם בחסד, אם אדם עושה צדקה עם חברו, הרי הוא מיטיב עמו בחסד, אך יצא ידי חובתו כלפי ה', שכן חובה על כל אדם לקדם את הצדק בכל כוחותיו הרוחניים והגשמיים. כל עצמו לא זכה בהם, אלא כדי לכונן את הצדק בעולם, כל תרומה לבנין הצדק הרי היא צדקה, וצדקה היא אפוא, חיים שלמים של נאמנות לחובה... (שם טו ו)
לא תענון - ברוב המדינות מפלים את הזרים לרעה ומקפחים את זכויותיהם על פי חוק, ולכן הוזהרה המדינה היהודית מפני מנהג זה בפסוק הקודם... (שמות כב כא)
אם ענה תענה אותו - אתו מתייחס בראש וראשונה אל היתום, אבל משמעות הדברים כוללת בה במדה גם את האלמנה, אוי לכם, שרי המדינה, אם המדינה אף היא תתעלל בהם ותגרום להם שיחושו את הכאב שבאובדן נציגותם ומשענתם, אוי לה למדינה, שבה סובלים אלמנות ויתומים ביחסי החברה, ואפילו נציגיו הרשמיים של הציבור אינם עומדים לימינם לצדקם ולסעדם... כיצד הבינו אזהרה זו בעלי המצפון בישראל ודייני ישראל? אנו מוצאים בשיחתם של רבן שמעון ורבי ישמעאל שעה שיצאו ליהרג על קידוש השם, אמר לו רבי שמעון לרבי ישמעאל, רבי, לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג. אמר לו רבי ישמעאל לרבי שמעון, מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך ונועל סנדלך או עוטף טליתך, אמרה תורה אם ענה תענה, אחד ענוי מרובה ואחר ענוי מועט. אמר לו, נחמתני רבי. (שם שם כב)
...אנשי סדום היו רעים וחטאים כאחד, וכן אתה מוצא תמיד, שמשפטים וחוקים משפיעים זה על זה, השחתה מוסרית ועושק חברתי באים כרוכים לעולם, רק חיי משפחה של טהרה מוסרית יצמיחו עם של משפט וצדק, ורק עם העושה צדקה ומשפט יגדל אנשים הטהורים במוסרם. העבד החברתי הוא גם נטול חירות מוסרית. ולפיכך הפתיחה לחוקים המסדירים את חיי ובנין המשפחה מצביעה על ההשחתה החברתית והמוסרית שנתגלתה במצרים ובכנען, וכך היא אומרת, אל תהא השפעת מצרים וכנען ניכרת בחייכם החברתיים והמוסריים, לא מהם תלמדו משפטים וחוקים, אלא את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו. (ויקרא יח ג)
בצדק תשפוט עמיתך - ...הצדק הוא הרעיון המופשט של הדין, אם יוגשם בכל מקום לא תקופח זכותו של כל אדם וכל דבר, כולם יקבלו את המגיע להם, וסיפוק תביעותיהם ישקיט את טענותיהם... עתה הרעיון האובייקטיבי של הצדק נלמד מתורת ה', והשופט ישווה את הצדק לנגדו, שהוא היפוכו של העול, הנשלל בראשית הפסוק, בגזר דינו יגשים רק את הצדק בלא התחשבות במעמדם של בעלי הדין, במדת הצדק ימוד את העומד לפניו, ובמידה זו יסדיר את עניניו...
המאמר "בצדק תשפוט עמיתך" הוא מקור לשתי הלכות, הנראות סותרות זו לזו, השופט מתחייב בו לדון על פי הצדק המוחלט, ויקוב הדין את ההר, ואילו מחוץ לכותלי בית הדין - ביחס להערכה החברתית שבין אדם לחברו - למדו מכאן "הוי דן את כל האדם לכף זכות". כי הדין המשפטי וההערכה החברתית שונים זה מזה מבחינת המושא. על השופט לבחון רק את גופו של מעשה, אם הוא מתאים או נוגד למידת הצדק, ועליו להתעלם מכל הנסיבות הפרטיות והאישיות, ומכל המניעים שהביאו לידי כך... כנגד זה החברה מעונינת בעיקר באישיות ובאופי, כל מעשה הוא בעיניה רק סימן לשלמות או לחולשה של אופי חבריה, מידת הצדק נותנת, שהשופט יתעלם מן האישיות, וידון רק בגוף המעשה, ואותה מידת צדק נותנת, שהחברה תשקול את כל הנסיבות האפשריות שיש בהן ללמד זכות על האישיות ואופיה, והרי היא אומרת אל תמהר לחרוץ דין על חברך... (שם יט טו)
ושפטתם צדק - צדק הוא הרעיון המונח ביסוד המשפט, משפט הוא הסדור של יחסי אישים וחפצים על פי הרעיון האידיאלי של הצדק, הוא הגשמת הצדק בסדר הדברים, ומשום כך "ושפטתם צדק", צדק את הדין ואחר כך חתכהו (סנהדרין ז'), דין הוא התוצאה הנובעת מן הנורמה הכללית של הצדק ביחס למקרה הנידון, ובכן תחילה סכם בלבך את התוצאה הנובעת מן המקור הכללי של הצדק ביחד למקרה הנידון, ואחר כך בטא אותה בדייקנות, כך משפט אינו אלא צדק המתגשם במקרה מוחשי מסוים. (דברים א טז)
צדק - תפקידו של היחיד, ועיצוב היחסים בינו לבין חברו. (תהלים יז א)
...ודרך עליית הגדולים כך היתה, מה שהיה אצלם אמונה היום, נעשה אצלם משפט השכל למחר, דהיינו שהשיגו את זה בבחינת צדק, ואז מה שלמעלה מהכרה זו מתגלה להם בבחינת אמונה, ואחר כך גם זה נעשה אצלם בבחינת צדק, והיינו בחינת "ויחשבה לו צדקה" הנאמר באברהם אבינו ע"ה המבואר לעיל.
ונאמר במשיח "והיה צדק איזור מתניו והאמונה איזור חלציו", ופירש בזהר "אף דחד אינון, תרין דרגין אינון, חד לעילא וחד לתתא, לעילא איקרי מתנין ולתתא איקרי חלצין", והיינו מפורש כנ"ל, דמאמונה שהוא לתתא מגיע לצדק דהיינו לעילא... (חלק א עמוד קעב, וראה עוד אמונה)
מדת הצדק היא למלאות חיובו, ומצד החסד היא השאיפה לעשות למעלה מחיובו, וזה נקרא גנאי בפי חז"ל אם הצדיק לא הגיע לידי זה. (חלק ב עמוק קנט)