(ראה גם: בית הכסא)
תניא אידך היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ד' אמות, והתניא לצדדין, לא קשיא, הא דאפשר הא דלא אפשר. היה מתפלל ומצא צואה במקומו, אמר רבה אף על פי שחטא תפלתו תפלה, מתקיף ליה רבא והא זבח רשעים תועבה, אלא אמר רבא הואיל וחטא, אף על פי שהתפלל תפלתו תועבה... (ברכות כב ב)
אתמר צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא, רב הונא אמר מותר לקרות קריאת שמע, רב חסדא אמר אסור לקרות קריאת שמע. אמר רבא מאי טעמא דרב הונא, דכתיב כל הנשמה תהלל י-ה, ורב חסדא אמר אסור לקרות קריאת שמע, מאי טעמא דרב חסדא, דכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך... תניא כותיה דרב חסדא לא יקרא אדם קריאת שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת תרנגולים, ולא כנגד צואת אשפה שריחה רע, ואם היה מקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים יושב בצדו וקורא קריאת שמע, ואם לאו מרחיק מלא עיניו, וכן לתפלה... אמר רבא לית הלכתא כי הא מתניתא אלא כי הא דתניא לא יקרא אדם קריאת שמע לא כנגד צואת אדם... בזמן שנתן עורות לתוכן...
אתמר צואה עוברת, אביי אמר מותר לקרות קריאת שמע, רבא אמר אסור לקרות קריאת שמע... והיה מחניך קדוש אמר רחמנא והא ליכא. א"ר פפא פי חזיר כצואה עוברת דמי, פשיטא, לא צריכא אף על גב דסליק מנהרא. א"ר יהודה ספק צואה אסורה, ספק מי רגלים מותרים. א"ר אמר רב יהודה ספק צואה בבית מותרת באשפה אסורה, ספק מי רגלים אפילו באשפה נמי מותרין... אלא סמוך אהא דמר רבה בר רב הונא אמר רב צואה אפילו כחרס אסורה, והיכי דמי צואה כחרס, אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל זמן שזורקה ואינה נפרכת, וא"ר כל זמן שגוללה ואינה נפרכת... אתמר צואה כחרס, אמימר אמר אסורה ומר זוטרא אמר מותרת, והלכתא צואה כחרס אסורה ומי רגלים כל זמן שמטפיחין. (שם כה א)
אמר רבא צואה בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה, ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה. צואה בעששית מותר לקרות קריאת כנגדה דצואה בכסוי תליא מילתא והא מיכסיא, ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה, לא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא והא קמיתחזיא. אמר אביי צואה כל שהוא מבטלה ברוק, אמר רבא וברוק עבה, אמר רבא צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא קריאת שמע. בעא מר בריה דרבינא צואה דבוקה בסנדלו מאי, תיקו... (שם שם ב)
כמה ירחיק מהן ומן הצואה ארבע אמות, אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא לא שנו אלא לאחוריו אבל לפניו מרחיק מלא עיניו, וכן לתפלה, איני, והא אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל, הכא במאי עסקינן בבית הכסא שאין בו צואה... אמר רבא הני בתי כסאי דפרסאי אף על גב דאית בהו צואה כסתומין דמו. (שם כו א)
כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן... (שבת קכא א, וראה שם עוד)
תנו רבנן ג' דברים מרבין הזבל וכופפין את הקומה... פת קיבר ושכר חדש וירק חי. תנו רבנן שלשה דברים ממעטין את הזבל וזוקפין את הקומה... אלו הן פת נקייה בשר שמן ויין ישן... (פסחים מב א)
דאיתמר צואה על בשרו או שהיו ידיו בבית הכסא, רב הונא אמר מותר לקרות קריאת שמע ורב חסדא אמר אסור לקרות קריאת שמע, במקומה נפיש זוהמא, שלא במקומה לא נפיש זוהמא. (יומא ל א)
מאי מקמץ, אמר רב יהודה זה המקבץ צואת כלבים... (כתובות עז א)
אשפתו פתוח כקבר פתוח כולם גבורים, רב ושמואל, ואמרי לה רבי אמי ורבי אסי חד אמר בשעה שזורקין חץ עושין אשפתות של חללים, ושמא תאמר שאומנין בקרב תלמוד לומר כולם גבורים, וחד אמר בשעה שעושין צורכיהן עושין אשפתות אשפתות של זבל, ושמא תאמר מפני שחולי מעיים הם, תלמוד לומר כולם גבורים, אמר רב מרי שמע מינה האי מאן דנפיש זיבליה חולי מעיים הוא... (סוטה מב ב)
צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם, ר' יוסי בר חנינא אמר זו צואה, דאמר מר צואת החוטם וצואת האוזן רובן קשה ומיעוטן יפה. (בבא מציעא קז ב)
תניא רשב"ג אומר עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן סילון החוזר מביא אדם לידי ירקון. אמר רבה בר רב הונא אמר רב קטינא אמר ריש לקיש... צואה רבה הדרוקן רבה, מי רגלים רבין ירקון רבה. (בכורות מד ב)
תני, קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות... דבר אחר בעון קומי רבי אבוה מפני מה פורשים מצואתו ומימי רגליו ארבע אמות, אמר לון מפני שמחשבותיו רעות, אמרין ליה ולא קטן הוא, אמר לון ולא כתיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו... ר' יוסי בר חנינא אמר מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות, רבי שמואל בר רב יצחק אמר ברכים, ובלבד בשל חמור, ר' חייא בר אבא אמר בבא מן הדרך (שאז ריחן רע מפני הטרדה). לוי אמר מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות, ר' יוסי בר אבון בשם ר' חונא ובלבד באדומים. תני מרחיקין מריח רע ארבע אמות, א"ר אמי מסוף ריח רע ארבע אמות, הדא דאמר לאחריו אבל לפניו עד מקום שעיניו רואות אותו כהדא ר' לייא וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא אמרין מהו מימר מיליא דאורייתא, אמר לון מכיון דאילו הוה ביממא הוינן חמיין מה קומינן, ברם כדון אסור... ברכות כז ב, וראה שם עוד)
רב הונא אמר עומד הוא אדם על הצואה ומתפלל ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בצואה, ישב ולא קינח אסור... הרי בשרו נוגע בצואה. (חלה יב ב)
קטן שיכול לאכול כזית פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות, ואין פורשין אלא משל אדם ומשל כלבים בזמן שנתן לתוכן עורות. גרף של רעי ושל מימי רגלים עמו בבית הרי זה מרחיק ארבע אמות וקורא... (ברכות פרק ב)
וטעם כיסוי הצואה אין צואה כטומאה שתטמא את מקומה ותהיה בוקעת ועולה, אבל אסור לראותה בעת התפלה ובהיות הלב דבק בשם הנכבד, מפני שהדברים הנמאסים יולידו גנאי בנפש וישבשו כוונת הלב הטהור, וכאשר נעלמה מעיני רואה אין רע. (דברים כג י)
צואת האדם וצואת כלבים וחזירין בזמן שיש בתוכן עורות וכל צואה שריחה רע כגון אלו אסור לקרות קריאת שמע כנגדן, וכן כנגד מי רגלים של אדם. אבל מי רגלים של בהמה קורין כנגדן. קטן שאינו יכול לאכול כזית דגן בכדי שיאכל הגדול כשלשה ביצי דגן אין מרחיקין לא מצואתו ולא ממי רגליו.
היתה צואה יבשה כחרש אסור לקרות כנגדה, ואם היתה יבשה יותר מחרש עד שאם זרקה תתפרד הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה...
כמה ירחיק אדם מצואה וממי רגלים ואחר כך יקרא, ארבע אמות, במה דברים אמורים בזמן שהם מלאחוריו או מצדיו, אבל אם היו כנגד פניו מרחיק מהן עד שלא יראה אותן ואחר כך יקרא.
במה דברים אמורים כשהיה עמהן בבית במקום שוה, אבל אם היה שם מקום גבוה מהן עשרה טפחים או נמוך מהם עשרה טפחים יושב בצד המקום וקורא, שהרי נפסק ביניהם, והוא שלא יגיע לו ריח רע, וכן אם כפה כלי על הצואה או על מימי רגלים אף על פי שהן עמו בבית הרי אלו כקבורין ומותר לקרות כנגדן.
היה בינו ובין הצואה מחיצה של זכוכית, אף על פי שהוא רואה אותה מאחרי הזכוכית מותר לקרות בצדה, נתן רביעית מים לתוך מי רגלים של פעם אחת מותר לקרות עמהן בתוך ד' אמות.
היתה צואה בגומא עומד בסנדלו על הגומא וקורא, והוא שלא יהיה סנדלו נוגע בה. היתה כנגדו צואה מעוטה ביותר כמו טיפה רוקק עליה רוק עבה עד שתתכסה וקורא. היתה נטישת צואה על בשרו או ידיו מטונפות מבית הכסא ולא היה להן ריח רע כלל מפני קוטנן או יבשותן מותר לקרות לפי שאין להן ריח רע, אבל אם היתה במקומה אף על פי שאינה נראית כשהוא עומד הואיל ונראית כשהוא יושב אסור לקרות עד שיקנח יפה יפה, מפני שהצואה לחה היא ויש לה ריח רע... (קריאת שמע ג ו, וראה שם עוד)
...ואין מכסין צואה באפר חם כי מזיק לגוף שיצא הצואה ממעיו. (תתקיט)
ויש לך לדעת כי אין ראוי למלעיג על דברי חכמים רק עונש זה, וזה כי החכם כל דבריו דברי חכמה, והחכמה היא שכל נבדל מן הגשמי למעלת השכל, והמלעיג על דברי חכמים והוא הפך החכמים שיש בהם שכל הנבדל מן האדם שהרי מלעיג עליהם, לכך נדון בהפך זה, שהוא נדון בצואה רותחת שהוא דבר נבדל מן האדם ויוצא ממנו מפני פחיתותה. וסוד זה רמזו חכמים באמונתם במסכת סוכה (מ"ב ב') כל קטן שאין בו דעת אין מרחיקין מצואתו, יש בו דעת מרחיקין מצואתו, שנאמר יוסיף דעת יוסיף מכאוב... (חידושי אגדות גיטין נו ב)
...וזהו תפילין צריכין גוף נקי שיהיה נקי לגמרי מכל תשוקות של עניני עולם הזה, וגם כפשטיה הנקיות בגוף מבטל מחשבות זרות, וכמ"ש בירושלמי ברכות (פ"ג ה"ה) דלכך מרחיקין מצואת קטן לפי שמחשבותיו רעות. ועיקר מה שנקרא מחניך קדוש בהרחקת הצואה הוא מפני המחשבות זרות ורעות שבאות משם שהקדושה הפוכו, ולכן אמרו (ברכות ט"ו) יפנה ויטול וכו' זהו קבלת עול מלכות שמים שלימה... (חלק ב צדקת הצדיק רכ עמוד צו)