דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, והייתם קדושים לאלקיכם. (במדבר טו לח)
גדילים תעשה לך, על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה. (דברים כב יב)
ועתה ישראל מתחזקים בה, (בבאר מים, שה"ס הנוקבא), בסוד שמקימים מצות התורה, דהיינו שבכל יום ויום מתחזק האדם בציצית, שהיא מצוה, והאדם מתעטף בו, וגם כן בתפילין שמניח על ראשו וזרועו כראוי, שהם סוד עליון, כי הקב"ה שורה עם האדם המתעטר בתפילין ומתעטף בציצית, והכל הוא סוד אמונה העליונה, דהיינו הנוקבא, כלומר, שנעשית מתוקנת על ידי המצות שהאדם עושה.
ועל כן מי שאינו מתעטף בציצית, ואינו מתעטר להתחזק בתפילין בכל יום, הוא דומה, שהאמונה אינה שורה עליו, והוסר ממנו יראת רבונו ותפלתו אינה תפלה כראוי, ומשום זה היו מתחזקים האבות באמונה העליונה משום שבור העליון, סוד אמונה השלמה שורה בה, (דהיינו תקון הנוקבא). (תולדות קד)
כתיב דרשה צמר ופשתים, מהו דרשה, (שהשכינה שנקרא אשת חיל) מבקשת ודורשת על צמר ופשתים, מי שמחבר אותם יחד, (כדי להענישו). ואם תאמר בציצית למה מותר (שעטנז, ומשיב), הרי העמידוהו. אבל שם הרי לבוש ההוא כתקונו. (דהיינו כמצותו), בשלמות המעשה כראוי, (כלומר, כיון שהמצוה הוא כך, אינו נחשב למעשה עקום.
עוד יש לפרש, דרשה צמר ופשתים, (פירושו) לעשות נקמה במי שמחבר אותם יחד, אבל מתי שורה בהם (הקדושה, היינו) בשעה שהוא בשלמות (המעשה), שכתוב, ותעש בחפץ כפיה. וציצית הרי העמדנו, ששם נמצא (השעטנז) בכלל ההוא של השלמות ואינו עושה משהו (שימשיך עליו צד האחר. ועל כן מותר, שעל זה כתוב ותעש בחפץ כפיה). אבל בשעה (שהמעשה) לא נמצא בשלמות, מי שבא לחבר (צמר ופשתים) יחד, מתעורר עליו רוח שלא צריך, (דהיינו הס"א).
דבר זה מי מוכיח, קין והבל מוכיחים, שזה בא מצד אחד וזה בא מצד אחר, (שהבל בא מצד הקדושה וקין בא מצד הסטרא אחרא), ומשום זה לא צריכים לחבר אותם יחד, (וכשהביאו שניהם קרבנות לא נתחברו), אלא קרבנו של קין נתרחק מפני קרבנו של הבל.
ועל כן ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, סתם, (כי יורה גם כן) שלא יעלה עליך רוח אחר לשלוט עליך, וצריך האדם להראות מעשה כשר כראוי, ובמעשה ההוא שורה עליו רוח קדוש רוח עליון להתקדש בו, בא לטהר, מקדשים אותו, שכתוב והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'... (קדושים קיד)
...כעין זה אדם הלובש ציצית, נעשה בכל יום תמים, (בחינת תם של המלכות מקבל) בד' כנפים (של הבגד) המתתקנים כראוי, (בחינת ים הוא מקבל מן המלכות), בתכלת ההוא של הציצית, שה"ס הדג של ע' מדרגות שבים, אשר צד הרע, כשמסתכל באדם הזה לא יכול להזיק אותו בעין הרע, (כלומר שלא יוכל להמשיכהו לרשות שור המועד כנ"ל, כי התכלת מעכב עליהם, כנ"ל בדבור הסמוך), ואז הוא תם ים עם ה' אלקיו ממש בתקון אחר, (כי גם המלכות מתתקנת ומתכסית בחוץ עם צבע התכלת כנ"ל, היא למעלה והוא למטה... (שלח קכה)
הציצית מצוה זו היא לזכור כל מצות התורה בשבילה, כמו שאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם. זה הוא סימן המלך לזכור ולעשות. (שם שכד)
...ציצית היא נקבה, שהיא סוד עולם התחתון, (דהיינו מלכות), שהיא הסתכלות לזכור, (דהיינו כמו שכתוב וראיתם וגו' וזכרתם). ציץ הוא זכר, (דהיינו ז"א), ציצית היא נקבה, (שהיא מלכות, וזה ציצית) היא לכל אדם, ציץ הוא רק לכהן.
ולמדנו, אסור להסתכל בשכינה, משום זה יש תכלת בציצית, משום שתכלת הוא כסא לבית דוד, (שהוא המלכות), ותקון שלו, וזה הוא כדי לירא מפני ה', לירא ממקום ההוא, ועל כן וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. ותכלת הוא כסא שדנים בו דיני נפשות, כמו שהעמידוהו, שכל הצבעים טובים לחלום חוץ מתכלת, ושהוא כסא העולה בדיני נפשות...
כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, ונתנו על הכנף לא כתיב, אלא ונתנו על ציצית, כי זה הוא המכסה על שאר החוטים, (כלומר שציצית רומזת על הארת חכמה, על כן רק הם צריכים כיסוי ושמירה מן פתיל התכלת, ועל כן כתוב ונתנו על ציצית).
וראיתם אותו וזכרתם, (הוא כמו) שכתוב, זכור אשר עשה לך עמלק, מה זה הטעם, אלא בדומה לבן שפרץ גדר ונשכו כלב, כל פעם שאביו רוצה להוכיח את בנו, הוא אומר הוי זוכר, כשנשך אותך הכלב, אף כאן וראיתם אותו וזכרתם, כי התכלת הוא מקום שהנשמות עולות בו לדון אותם...
ולא תתורו אחרי לבבכם, (שראית התכלת) תמנע מכם דרכים רעים אחרים, ודאי לא תתורו ולא תעשו רעות, ועל כן עולה (על הציצית) מראה תכלת. תכלת זה דומה לכסא הכבוד, מה כסא הכבוד עושה את האדם שילך בדרך הישר, לטהר אותו, כן תכלת זו עושה את האדם ללכת בדרך הישר, ודאי שלכל אדם יש לפחד ממקום זה ללכת בדרך הישר.
כתיב מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, ואומר רזי לי וגו'. מכנף הארץ זהו הכנף של הציצית, שהוא כנף הארץ, (דהיינו כנף המלכות שנקראת ארץ), זמירות שמענו אלו כל החוטים היוצאים ותלוים ממקום עליון, תוך אלו השבילים העליונים היוצאים מחכמה עליונה, (כי החוטים ה"ס חגת"מ דז"א, היוצאים מחב"ד העליונים, צבי לצדיק, דא צדיק חי העולמים, (שהוא יסוד דז"א), שאלו החוטים דציצית (שהם חגת"מ דז"א) הם היופי שלו, משום שממנו יצאו (ונתנו אל המלכות), וכל חוט כלול בב' צדדים, (דהיינו מחסדים וחכמה שהם ימין ושמאל). וכשאני מסתכל אני אומר רזי לי רזי לי, כי מתוך סוד העליון של כל האמונה הם יוצאים, (שהם כללות כל אורות המלכות הנקראת אמונה), וכשאני מסתכל בתכלת ואני רואה רצועה להכות, שהוא מקום היראה כדי לירא, אני אומר אוי לי שבני אדם אינם יודעים להשגיח ולהסתכל על מה הם נענשים לשקר, בוגדים בגדו, כי קוראים קריאת שמע בלא ציצית, ומעידים עדות שקר, ואלו הם בוגדים שבגדו, שמשקרים בעצמם.
ובגד בוגדים בגדו וכו', הלבוש שלהם כשהוא בלא ציצית נקרא בגד בוגדים, דהיינו לבוש של אלו בוגדים שבגדו שמשקרים ומעידים עדות שקר בכל יום, אוי להם אוי לנפשם, כי עולים אל כסא התכלת לדון אותם, ועליהם כתוב, דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, בגד ההוא שלהם נודע לכל בעלי הדין, אוי להם שאין להם חלק בעולם הבא, אשריהם הצדיקים שמלבושיהם ותקוניהם נודעים למעלה להטיב להם בעולם הזה ובעולם הבא.
מצוה זו היא מצות ציצית, כלולה תכלת ולבן, (דהיינו ד' חוטים לבנים וחוט אחד של תכלת), שהם דין ורחמים באש, אש לבנה אינה אוכלת, תכלת אוכלת ומכלה את הכל... ומשום זה העמידו בעלי המשנה מאימתי קורין את שמע בשחרית, משיכיר בין תכלת ללבן (דהיינו שיבחין בין דין לחסד, כי אז יתדבק בחסד, שהוא סוד קריאת שמע, ומשום זה התקינו פרשת ציצית לקרות אותה ביחוד. (שם שלד)
קם בבוקר מברך כמה ברכות, מניח תפילין בראשו בין עיניו, רוצה לזקוף ראשו רואה שם הקדוש העליון אחוז ונרשם על ראשו, ורצועות תלויות מצד זה ומצד זה על לבו, הרי מסתכל בכבוד אדונו, פושט ידיו רואה יד השניה מתקשרת בקשר של שם הקדוש, מחזיר ידיו ומסתכל בכבוד אדוניו, מתעטף בעטוף של מצוה בארבע כנפות כסותו, ארבעה מלכים יוצאים לפני ארבע דהיינו ד' עדי אמת של המלך, (שהם ד' ציציות) תלויות מארבע כנפות, ותלויות בהם כענבים באשכול.
מה אשכול שהוא אחד, ותלוים בו כמה ענבים מצד זה ומצד זה, כך זה, (הציצית) הם מצוה אחת, ותלוים בו כמה ענבים וזגים וזמורות, (דהיינו כמה מיני מדרגות כנ"ל), כרוכים בהם ז' רצים, אלו הם, ז' כריכות של תכלת, שצריכים לכרוך בכל אחת ואחת או להרבות עד י"ג (כריכות), מי שמוסיף אל יוסיף עליהם על י"ג, ומי שממעט אל ימעט משבע... (שם שלח, ועיין שם עוד)
א"ר יצחק אלו החוטים (דציצית) הם להראות, איך הם תלוים מכאן ומכאן לד' רוחות העולם ממקום זה, והיא (המלכות) שולטת על כולם בסוד לב, שהיא הלב של כל העולם הזה, ולב העליונים, (דהיינו מג' עולמות בי"ע), ותלויה בלב העליון (דז"א), והכל הוא בסוד הל"ב היוצא מחכמה העליונה, (דהיינו שלב רומז על ל"ב נתיבות החכמה המאירים בו). א"ר יצחק שיעור של זה והאורך של זה (של הציצית) למדנו באותיות חקוקות של ר' אלעזר...
א"ר חייא מהו הטעם שנזכרת כאן יציאת מצרים, שכתוב, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. אלא משום כשיצאו ממצרים נכנסו בחלק הזה (שהוא המלכות), ובזה (במלכות), הרג הקב"ה הרוגי מצרים, ועל כן נזכרת (יציאת מצרים) במקומו, ובמקומו הזהיר להם בזה, (שכתוב אני ה' אשר הוצאתי וגו'), מהו במקומו, הוא משום שמצוה זו (דציצית), היא מקום שלה, (של המלכות). (שם שמה)
אמר הקב"ה למחנות של מעלה, כל מי שיתפלל, בין שיהיה גבור, בין שיהיה חכם בין שיהיה עשיר, גבור הוא בזכיות, (שמתגבר על יצרו)... לא יכנס תפלתו בהיכל הזה עד שתראו בו סימנים אלו שנתן בעצמו את התקונים שלי, ומשום זה העמידו בעלי המשנה אם הרב דומה למלאך ה' צב-אות תורה יבקשו מפיהו, מי שיהיה רשום בסימנים אלו בלבושו, תקבלו תפלתו, סימן אחד הוא שיהיה רשום בתפלתו בתכלת (שבד') כנפי הציצית, (שהתכלת דומה לרקיע שהוא מטטרון, (שנמצא שהוא דומה למלאך ה' צב-אות), שהצורה שלו הוא תכלת שבציצית.
ומשום זה שיעור הציצית העמידו רבנן, טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו, שזה הוא אותו שנאמר בו, ונער קטן נוהג בם, (שהוא מטטרון, הנקרא נער קטן), והוא נוהג בד' חיות, שהם ד', והוא כולל שש מעלות לכסא, (דהיינו חג"ת נה"י, שהם ו', ומשום שהוא כלול מעשר, מתלבשים בו עשר ספירות דז"א ומלכות דאצילות, שהם י', ובו נראה הקב"ה בשכינתו אל הנביאים, שהוא כלול מעשר ספירות, ומצד השכינה המלובשת במטטרון), שהיא ספירה עשירית, והיא תכלת שבציצית, (נמצא גם מטטרון) שהוא תכלת של כל הצבעים, (כלומר שכל הצבעים נכללו בתכלת)... (פנחס רנ, ועיין שם עוד)
כמראה אבן ספיר דמות כסא, (אם אבן ספיר היא תכלת שבציצית), מהו דמות כסא. אלא כנגד הכסא שיש לה ע"ב גשרים, (דהיינו ע"ב אורות מן השם ע"ב), כן יהיה האדם רשום בע"ב קשרים וחוליות של ציצית, כנגד ע"ב גשרים של הכסא. שהם ח"י קשרים וחוליות לכל צד (מד' כנפות בגדו, דהיינו ה' קשרים וי"ג חוליות, וד' פעמים ח"י הם ע"ב), כי הכסא שהוא ה', (דהיינו המלכות), היא לכל צד בד' חיות הכסא, שהם ד', כנגד ד' כנפות כסותו.
ושש מדרגות של הכסא שהן ו', שהוא מטטרון, כולל ד' חיות, זה שאמר ונער קטן נוהג בם, והם מיכאל גבריאל נוריאל רפאל. ומטטרון הוא שש מעלות לכסא, (שהם חג"ת נה"י, שכל אחת כלולה ממאה) העולים שש מאות. ציצית (מלאה) בשתי יודין כך עלה (שש מאות), ואם חסר י' אחת (מציצית, משלמת) החירק במקומה (שהיא כמו י'). ובכל צד בד' כנפות בגדו יש ציצית העולה (שש מאות), ועם י"ג חוליות של הציצית הם תרי"ג. (שם רנו, ועיין שם עוד)
ואוקמוה רבנן, כל הקורא קריאת שמע שחרית וערבית, כאלו מקיים והגית בו יומם ולילה, (שפירושו משום שקריאת שמע כוללת בתוכה ימין ושמאל שה"ס יומם ולילה. ומפרש) כי טלית לבנה, (כלומר הטלית בציצית מבחינת הלבן שבה, (הוא לימין החסד, ונאמר עליון א-ל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות, והוכן בחסד כסא, חסד עולה ע"ב, (הרומז על ע"ב) חוליות וקשרים שבטלית.
ויש טלית מצד מטטרון, שהוא טט דמטטרון הכולל ח"י שיש בין הקשרים והחוליות שבכל צד (מן הטלית), דהיינו ה' קשרים, כנגד ה' חומשי תורה, וי"ג חוליות, דהיינו י"ג הכריכות שכורכים על הציצית), הן כנגד י"ג מדות הרחמים שבתורה, ונאמר בהן בי"ג מדות התורה נדרשת, (שה"ס י"ג מדות הרחמים הנמשכים מי"ג תי"ד דא"א)...
ועוד (הציצית) נקראת ח"י, (שהם י"ג חוליות וה' קשרים) מצד הצדיק, (שהוא יסוד), שבו, (דהיינו על ידי יחודו) נקראים הקב"ה ושכינתו בשם אדם, (דהיינו בהויה במילוי אלפין שבגימטריא אדם), שהוא העמוד האמצעי, (דהיינו ז"א הוא יוד הא וא"ו), שבגימטריא ט"ל, ושכינתו ה"א, ובה"א (נשלם) השם אדם, משום דט"ל כך עולה בחשבון יו"ד ה"א וא"ו, וזה, (הצדיק שנקרא ח"י), מוריד הטל, שהוא יו"ד ה"א וא"ו) אל הה"א, שהיא השכינה, שהיסוד הוא קשר הטלית שהוא ח"י עולמות בכל צד, (דהיינו ה' קשרים וי"ג חוליות) שמקשר ומיחד קב"ה ושכינתו בכל הצדדים, בארבע כנפות הטלית, שהם חו"ג תו"מ). (שם רפה ועיין שם עוד)
בתוך כך נזדמן רעיא מהימנא אל הזקן, ואמר, זקן זקן, תפלין וציצית ופרשת מזוזה הן ג' מצות הכלולות בקריאת שמע, וקריאת שמע היא מצוה רביעית, (שהם כנגד חו"ג תו"מ, כי ציצית ותפילין הם חסד וגבורה, וקריאת שמע היא ת"ת המיחדם, ומזוזה היא מלכות). וציצית נזכרת ג' פעמים, (כנגד ג' קוין), ובתפילין נזכר ב' פעמים אות, (שהוא יסוד כנגד ב' קשרים, קשר תפלה של יד וקשר תפלה של ראש). ובציצית צריכים להדגיש היטב הז' של תזכרו, כי ז' זו רומזת למלכות שהיא ספירה הז', והוא סוד התכלת שבציצית, שבה תלויה הזכירה), ובמזוזה, (שהיא מלכות), השם שד"י הוא מבחוץ והשם הויה הוא בפנים, מפני שיש בה ב' זווגים, זווג החיצון הוא עם יסוד, והפנימי הוא עם ת"ת, כל זה העיר רעיא מהימנא אל הזקן שיבין מעצמו.
(על שאלות אלו שלפנינו משיב רעיא מהימנא), ופרשות סתומות ופתוחות למה, ולמה שיעור האורך של הציצית ורחבה, שתקנו אורך כל הציצית י"ב אצבעות בגודל, (דהיינו י"ב גודלין, ולמה מצות תכלת, שליש גדיל ושני שליש ענף...
אלא ודאי בגד חשוב אינו אלא (אם כן יש לו) שלש על שלש לכל צד, (מד' צדדים), שהם י"ב, והם כנגד ד' בגדי לבן, (שהם כנגד ז"א, שה"ס ד' אותיות הוי"ה), וד' בגדי זהב, (שהם כנגד המלכות שהוא סוד ד' אותיות אדנ"י), וד' בגדי כהן הדיוט, (שה"ס מטטרון), שמצד ברכת כהן הדיוט רומזים, אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, ולפיכך התכלת היא שליש גדיל, (דהיינו מקולע, שמכורך על הציצית י"ג חוליות להיותו כנגד ד' בגדי לבן שה"ס ז"א, שהוא שורש). ושני שלישים ענף, (שצריך להיות נתלה כמו ענפים באילן). (פירוש מיושב בזה למה אורך הציצית י"ב אגודלין, כי הוא כנגד י"ב מיני בגדים, בגדי לבן שהם ד' דז"א, ובגדי זהב שהם ד' דמלכות, ובגדי כהן הדיוט שהם ד' דמטטרון, גם מיושב למה התכלת שליש גדיל וב' שלישים ענף, כי שליש הגדיל הוא כנגד בגדי לבן שהוא ד' דז"א, שהוא השורש, וב' שלישית ענף, הם כנגד ח' בגדים דמלכות ודמטטרון, שהם ענפיו של ז"א, ולמה המדידה היא בגודלין ולא בשאר אצבעות מפרש לפנינו).
וכל חוליא משולשת מג' (דהיינו מג' כריכות הוא מטעם), כי כל משולש הוא מצד הקדושה, (שה"ס ג' קוין), זה שאמר קדושה לך ישלשו, וישראל הוא שלישיה, (דהיינו כהנים לוים ישראלים) כדי (להכניע את השלישים דסט"א, שנאמר בהם ושלישים על כולו, כי ציצית היא מצד עמוד האמצעי, (שהוא ת"ת), שהוא שלישי לאבות, (כי האבות הם חג"ת), וכל דבר משולש, (שורשו הוא שם ע"ב תבות המתחיל וה"ו יל"י), שכל תיבה משולשת (בו מג' אותיות) מצדו, החוליא כלולה מג' כריכות משולשות, (והחוליא היא השכינה שה"ס קדושה לך ישלשו, והיא משולשלת בעמוד האמצעי, (כי מקבלת מעמוד האמצעי ג' קוין שבו, ועל כן) היא כלולה מג' ענפי האבות, (דהיינו מנה"י שהם ענפי חג"ת הנקראים אבות), והם ש' מן שבת, (שיש בה שלשה ראשים, שה"ס נה"י, בת מן שבת רומזת על (השכינה שהיא בת יחידה, וה"ס) חוליה (וה"ס) תכלת שבציצית.
אשרי הגוף שכך הוא רשום בשכינה והקב"ה על כנפי מצוה, (דהיינו בי"ג חוליות שבמצות ציצית)... (שם רצה)
והיא מצוה השביעית, שהיא מצות ציצית, הכלולה תכלת ולבן שהם דין ורחמים, באש (של הנר) אש לבן אינו אוכל (מה שתחתיו, כי הוא נאחז רק באש תכלא שמתחתיו, (אבל) אשא תכלא שבנר היא דבוקה בפתילה ובשמן והיא אוכלת ומכלה (מה שתחתיו, כי אש לבנה היא חסד ואש תכלת היא דין, ועל אש התכלת שהיא דין נאמר) ותאכל את העולה, כי הלבן הוא מימין והתכלת משמאל... (שם תתנ)
...מהו ולחושבי שמו, הוא כמו שאמר וחושבי מחשבות, (שהם מחשבות אומנות, אף כאן) אלו שעושים לשמו, אומנות בכל דבר, אומנות התפילין, בהבתים שלהם ברצועותיהם ובכתיבה שלהם, אומנות הציצית, בחוטים שלהם, בחוט התכלת, אומנות המזוזה, ואלו הם חושבי שמו, כמו שכתוב וחושבי מחשבות. (ואתחנן צט)
פתח רבי נהוראי בפרשת ציצית ודרש, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, מאי שנא דהכא ובשבת לדרתם חסר, דכתיב לעשות את השבת לדרתם חסר.
דתנינן תקנו פרשת ציצית בקריאת שמע, ובדירות של אדם, נמצא פרשת קריאת שמע חוץ מפרשת ציצית שחסר משם, במה נשלם, אלא כשאדם מתעטף בביתו בציצית ויוצא בו לפתחו הרי נשלם.
והקב"ה שמח בו, ומלאך המות זז משם, והיינו לדרתם, שיהיה שלם, ויצא מפתח ביתו במצוה זו, ומלאך המשחית זז משם וניצול האדם מכל נזק... (זהר חדש רות תנח)
ועשו להם ציצית, אף הנשים במשמע, רבי שמעון פוטר את הנשים מן הציצית, מפני שמצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות...
ועשו להם ציצית, אין ציצית אלא דבר היוצא ודבר כל שהוא, וכבר נכנסו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יונתן בן בתירה ואמרו ציצית אין לה שיעור. ועשו להם ציצית, שומע אני יעשה חוט בפני עצמו, תלמוד לומר גדילים, מכמה גדילים אתה עושה, אין פחות משלשה דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים שלשה של צמר ורביעית של תכלת, והלכה כבית שמאי. במה דברים אמורים בתחלתו, אבל שיריה וגרדומיה כל שהוא.
ועשו להם ציצית, שומע אני יעשה כולה גדילים, תלמוד לומר ציצית, הא כיצד שתהא גדילה יוצאת מן הכנף וציצית מן הגדילים. על כנפי בגדיהם, שומע אני אף בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שבע ובעלי שש ובעלי שמנה במשמע, תלמוד לומר על ארבע כנפות כסותך, יצאו בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ושבע ושמנה מן המשמע... שומע אני כסות לילה במשמע, תלמוד לומר וראיתם אותו, ביום ולא בלילה. ואם היתה מיוחדת ליום ולילה תהא חייבת בציצית. משמע מוציא את אילו ומוציא את כסות סומא, תלמוד לומר והיה לכם לציצית, מכל מקום.
ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, טווי ושזור. אין לי אלא תכלת טווי ושזור לבן מנין, הרי אתה דן, הואיל ואמרה תורה תן תכלת ותן לבן, מה תכלת טווי ושזור, אף לבן טווי ושזור. ונתנו על מקום האריג, ולא על מקום הפתיל. נתנה על מקום הפתיל כשרה, רבי יהודה פוסל על הקרן ועל הגדיל... שומע אני יארגנה עמה, תלמוד לומר ועשו, הא כיצד, תופרה עמה, שארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת הן, ר' ישמעאל אומר ארבע מצות הם...
דבר אחר למה נקרא שמה ציצית, על שם שהציץ המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר קול דודי הנה זה בא, ואומר דומה דודי לצבי, ואומר הנה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים.
ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כל המקיים מצות ציצית מהו אומר, בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי, וכל המבטל מצות כנף מהו אומר, לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. ר' מאיר אומר, וראיתם אותם לא נאמר, אלא וראיתם אותו, מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלים עליו כאילו הקביל פני שכינה, שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, והרקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר וממעל לרקיע אשר על ראשיהם.
וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם, זו פרשת שמע... וראיתם אותו וזכרתם, מגיד שכל המקיים מצות ציצית מעלים עליו כאילו קיים כל המצות, והרי דברים קל וחומר, ומה מקיים מצות ציצית מעלים עליו כאילו מקיים כל המצות, קל וחומר לכל מצות שבתורה.
ולא תתורו אחרי לבבכם, זו מינות... ואחרי עיניכם, זו זנות... והייתם קדושים לאלקיכם, זו קדושת כל המצות... רבי אומר זו קדושת ציצית, אתה אומר זו קדושת ציצית, או אינו אלא קדושת הגוף, כשהוא אומר קדושים תהיו הרי כל המצות אמורות, הא מה תלמוד לומר והייתם קדושים לאלקיכם, זו קדושת ציצית, מגיד שהציצית מוספת קדושה לישראל.
אני ה' אלקיכם, וכי מה ענין יציאת מצרים בכאן, אלא שלא יאמר הרי אני נותן צבעונים וקלא אילן והם דומים לתכלת, ומי מודיע עלי בגלוי, אני ה' אלקיכם, דעו מה עשיתי למצרים שהיו מעשיהם בסתר ופירסמתי בגלוי... ר' נתן אומר אין כל מצוה ומצוה שאין מתן שכרה בצדה, צא ולמד ממצות ציצית.
מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית. שמע שיש זונה בכרכי הים והיתה נוטלת ארבע מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבעה לו זמן. כיון שהגיע זמנו בא וישב לו על פתח ביתה, נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו האיש שקבעתי לו זמן הרי הוא יושב על פתח הבית, אמרה לה יכנס. כיון שנכנס הציעה לו שבע מיטות ואחת של כסף ואחת של זהב, והיא היתה בעליונה, ובין כל אחת ואחת ספסלין של כסף ועליון של זהב, כיון שהגיע לאותו מעשה באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו נדמו לו כארבעה אנשים, מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע, אף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע, אמרה לו גפה של רומי, איני מניחתך עד שתאמר מה ראית בי. אמר לה העבודה לא ראיתי בך מום, שאין כיופייך בכל העולם, אלא מצוה קלה ציונו ה' אלקינו וכתוב בה אני ה' אלקיכם, שני פעמים, אני עתיד לשלם שכר, אני ה' אלקיכם עתיד ליפרע. אמרה לו העבודה איני מניחתך עד שתכתוב לי שמך ושם עירך ושם מדרשך שאתה למד בו תורה, וכתב לה שמו ושם עירו ושם רבו ושם מדרשו שלמד בו תורה. עמדה וביזבזה את כל ממונה, שליש למלכות, שליש לעניים, ושליש נטלה עמה ובאתה ועמדה בבית מדרשו של ר' חייא, אמר לו רבי גיירני, אמר לה שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים, הוציאה לו כתב שבידה, אמר לה זכי במקחך, אותן המצעות שהציעה לך באיסור תציע לך בהיתר, זה מתן שכרה בעולם הזה, ובעולם הבא איני יודע כמה. (שלח קטו)
גדילים תעשה לך, למה נאמר, לפי שנאמר ועשו להם ציצית, שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו, תלמוד לומר גדילים, כמה גדילים נעשים אין פחות משלשה חוטים כדברי בית הלל, ובית שמאי אומרים מארבעה חוטים של תכלת וארבעה חוטים של לבן של ארבע ארבע אצבעות, והלכה כדברי בית שמאי... דבר אחר גדילים תעשה לך זה לבן, מניין לרבות את התכלת, תלמוד לומר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. תעשה ולא מן העשוי, שלא יוציא נימים מן הטלית ויעשה... כסותך, פרט ליגא ולתכלא ולתיבלטירים לתקרקים לסרסים לבורדסים לפי שאינן מרובעים. רבי אליעזר בן יעקב אומר מניין שלא יתן על אמצע בגד אלא על שפתו, שנאמר על ארבע כנפות כסותך. כסותך פרט לסדין, תכסה פרט לסגוס, בה פרט למעפורת שלא יכסה בה ראשו ורובו. (תצא רלד)
פרשת ציצית מפני מה קבעוה, א"ר יהודה בר חביבא מפני שיש בה חמשה דברים, מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, ודעת מינים הרהור עברה והרהור ע"ז... (ברכות יב ב)
רב אמר אין מתירין ציצית מבגד לבגד ושמואל אמר מתירין מבגד לבגד. (שבת כב א)
...הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה. (שם כג ב)
דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צב-אות, והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן, אמר להן בני לא כך שניתי לכם סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין והלכה כדברי בית הלל, ואיהו סברי גזירה משום כסות לילה (שמיוחד ללילות ויטיל בו ציצית, ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה). (שם כה ב)
...רב נחמן בר יצחק אמר אף כל לאתויי ציצית, ציצית בהדיא כתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכתיב גדילים תעשה לך, סלקא דעתך אמינא כדרבא, דרבא רמי, כתיב הכנף מין כנף, וכתיב צמר ופשתים יחדיו, הא כיצד, צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין, סלקא דעתך כדרבא, קא משמע לן... דתניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה, אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא, כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור, הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה... (שם כז ב, וראה שם עוד)
פליגי בה ר"מ ור' יהודה, חד אמר (מתים) בעון מזוזה, וחד אמר בעון ציצית. בשלמא למאן דאמר בעון מזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך וכתיב בתריה למען ירבו ימיכם וימי בניכם, אלא למאן דאמר בעון ציצית מאי טעמא, א"ר כהנא ואיתימא שילא מרי דכתיב גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביוני נקיים... אמר ר"ל כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו ב' אלפים וח' מאות עבדים, שנאמר כה אמר ה' צב-אות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם וגו', (עשרה אנשים מכל לשון הרי ז' מאות, וארבע כנפות הרי אלפים ושמונה מאות). (שם לב ב)
...ואמר רב נחמן תיתי לי דקיימית מצות ציצית. אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה אבוך במאי זהיר טפי, אמר ליה בציצית, יומא חד הוה קא סליק בדרגא איפסיק ליה חוטא ולא נחית ואתא כמה דלא רמיא. (שם קיח ב)
...אמר רב אדא בר אהבה למעוטי ציצית לטליתו ומזוזה לפתחו, תניא נמי הכי, ושוין שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו שהוא חייב, מאי טעמא, אמר רב יוסף לפי שאין קבוע להם זמן... אלא אמר רב נחמן א"ר יצחק ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע הואיל ובידו להפקירן. (שם קלא א)
דתניא זה א-לי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, עשה לפניו... ציצית נאה. (שם קלג ב)
דבר אחר בכל עת יהיו בגדיך לבנים, אלו ציצית... (שם קנג א)
א"ר אלעזר המוצא תכלת בשוק לשונות פסולות חוטין כשרין. מאי שנא לשונות דאמר אדעתא דגלימא צבעינהו, חוטין נמי נימא אדעתא דגלימא טוינהו, בשזורים... במופסקים, דכולי האי ודאי לא טרחי אינשי. (עירובין צו ב)
שבעה מנודין לשמים, אלו הן יהודי שאין לו אשה... ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו... (פסחים קיג ב)
דאמר רב יהודה אמר רב עשאה מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין פסולה, מן הסיסין כשרה, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי אף מן הסיסין (פקעיות כדוריות של חוט) פסולה, דבעינן טויה לשמה... שאני התם דאמר קרא גדילים תעשה לך, לך לשם חובך... התם כתיב קרא אחרינה ועשו להם, משלהם. (סוכה ט א)
תנו רבנן קטן היודע לנענע חייב בלולב, להתעטף חייב בציצית... (שם מב א)
...וטווה (בחול המועד) על ירכו תכלת לציצית... (מועד קטן יט א)
...ותו לא תעשה גרידה מנלן דדחי, דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך... (יבמות ד א)
...ותנא דבי ר' ישמעאל טעמא דכתב רחמנא צמר ופשתים הא לאו הכי כלאים בציצית הוה אמינא דאסר רחמנא, והכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, ותנא דבי רבי ישמעאל כל בגדים צמר ופשתים הם, ואמר רחמנא עביד ליה תכלת, ותכלת עמרא הוא... איצטריך, סלקא דעתך אמינא כדרבא, דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף וכתיב צמר ופשתים, הא כיצד, צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין... (שם שם ב, וראה שם עוד)
...כל מצות משמע מצות ציצית, דאמר מר שקולה מצות ציצית כנגד כל מצות שבתורה. (נדרים כה א)
ור"א דאתי עשה ודחי את לא תעשה מנליה, יליף מגדילים, דתניא, לא תלבש שעטנז, הא גדילים תעשה לך מהם. (נזיר מא ב)
דרבא רמי, כתיב ונתנו על ציצית הכנף מין כנף, פתיל תכלת, וכתיב צמר ופשתים יחדיו, הא כיצד, צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין. (שם נח א)
דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות, חוט של תכלת ורצועה של תפלין... אלא חוט של תכלת מאי היא, דתניא היה רבי מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד... (סוטה יז א)
תנו רבנן איזהו עם הארץ... בן עזאי אומר כל שאין לו ציצית בבגדו... (שם כב א)
תניא היא לוז שצובעין בה תכלת... (סוטה מו ב)
בן ציצית הכסת, שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות. (גיטין נו א)
אמר רבא למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית יציאת מצרים גבי ציצית... אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני הוא שעתיד ליפרע... וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. (בבא מציעא סא ב)
...פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו ולא הוה מסתגי לן (בהמות שהיינו רוכבין לא היו יכולין לילך), אמר לי דלמא שקלת מידי מינייהו אהדריה... למאי הלכתא עבדת הכי, למידע אי כבית שמאי אי כבית הלל, איבעי לך למימני חוטין ולמימני חוליות. (בבא בתרא עד א)
...ועוד קאמר לכו עבדיתו תכלתא, אי סלקא דעתך תכלתא חשיבה מצוה אפיק גלימי דתכלתא וכסינהו לכולהו מתיבתך. (סנהדרין קי א)
...אלא שנעשו גרים גרורים ומניחין תפילין בראשיהן תפילין בזרועותיהם ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם, כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג אומר להן על מה באתם, אומרים לו על ה' ועל משיחו... וכל אחד מנתק מצותו והולך... (ע"ז ג ב)
דתניא על ארבע כנפות כסותך, ארבע ולא שלש, או אינו אלא ארבע ולא חמש, כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור... (זבחים יח ב, וראה שם עוד)
ד' ציציות מעכבות זו את זו, שארבעתן מצוה אחת, רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות. (מנחות כח א)
מאי בינייהו, רבינא אמר דרב הונא איכא בינייהו, דאמר רב הונא היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתא בשבת חייב חטאת, אמר רב שישא בריה דרב אידי האי מאן דבצריה לגלימיה לא עביד ולא כלום, שוייה טלית בעלת חמש... רבינא הוה קא אזיל אבתריה דמר בר רב אשי בשבתא דריגלא, איפסיק קרנא דחוטיה ולא אמר ליה ולא מידי, כד מטא לביתיה אמר ליה מהתם איפסיק, א"ל אי אמרת לי מהתם שדיתיה...
התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת... לימא מתניתין דלא כרבי, דתניא וראיתם אותו מלמד שמעכבין זה את זה דברי רבי, וחכמים אומרים אין מעכבין, מאי טעמא דרבי, דכתיב הכנף מין כנף וכתיב פתיל תכלת, ואמר רחמנא וראיתם אותו עד דאיכא דתרוייהו בחד, ורבנן וראיתם אותו כל חד לחודיה משמע... אמר רב יהודה אמר רב אפילו תימא רבי לא נצרכא אלא לקדם, דתניא מצוה להקדים לבן לתכלת, ואם הקדים תכלת ללבן יצא אלא שחיסר מצוה... ואמר רבה שמע מינה קשר עליון דאורייתא... (שם לז ב, וראה שם עוד)
...רבה בר בר חנה סבר כתיב גדיל וכתיב פתיל, או גדיל או פתיל, ורב סבר לעולם פתיל בעינן וההיא גדילים למניינא הוא דאתא, גדיל שנים גדילים ארבעה, עשה גדיל ופותליהו מתוכו... תא שמע דאמר רחבה אמר רב יהודה חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר, חוטי צמר ופשתים פוטרין בכל מקום ואפילו בשיראין, ופליגא דרב נחמן, דאמר רב נחמן השיראין פטורין מן הציצית... (שם לט ב, וראה שם עוד)
תנו רבנן סדין (פשתן) בציצית, בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין, והלכה כבית הלל. א"ר אליעזר ב"ר צדוק והלא כל המטיל תכלת בירושלים אינו אלא מן המתמיהין, אמר רבי אם כן למה אסרוה, לפי שאין בקיאין (לדרוש סמוכין שכלאים בציצית מותר)... (שם מ א, וראה שם עוד)
ואמר רבא הא מילתא אמרי ואיתמר במערבא משמיה דר' זירא כוותי, היא של בגד וכנפיה של עור חייבת, היא של עור וכנפיה של בגד פטורה, מאי טעמא עיקר בגד בעינן. רב אחאי אזיל בתר כנף, אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא הטיל לבעלת שלש והשלימה לארבע פסולה משום תעשה ולא מן העשוי. מיתיבי חסידים הראשונים כיון שארגו בה ג' היו מטילין לה תכלת, אימא כיון שפצעו בה ג'... (שם מ ב, וראה שם עוד)
...אמר ליה מי סברת חובת גברא הוא חובת טלית הוא, זיל רמי לה... דמלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא (שאין לו כנפים) בסיתוא ציצית של תכלת מה תהא עליה... אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא היינו דמחייב דלא קא רמי, אלא אי אמרת חובת טלית הוא הא לא מיחייבא... (שם מא א, וראה שם עוד)
תנו רבנן כמה חוטין הוא נותן, ב"ש אומרים ד' וב"ה אומרים ג', וכמה תהא משולשת, בית שמאי אומרים ד' ובית הלל אומרים ג' וג', שבית הלל אומרים אחת מארבע בטפח של כל אדם (שתהא כל אצבע אחת מארבע בטפח של כל אדם, דהיינו מדת גודל)... אמר רב פפא הלכתא ד' בתוך שלש משולשת ארבע. למימרא דאית להו שיעורא, ורמינהו, ציצית, אין ציצית אלא יוצא, ואין ציצית אלא משהו, וכבר עלו זקני ב"ש וזקני ב"ה לעליית יוחנן בן בתירא ואמרו ציצית אין לה שיעור... אין לה שיעור למעלה אבל יש לה שיעור למטה...
תנו רבנן ציצית, אין ציצית אלא ענף, וכן הוא אומר ויקחני בציצית ראשי, ואמר אביי וצריך לפרודה כי צוציתא דארמאי (כבלורית על עובדי כוכבים, דבוקות מלמטה ופרודות מלמעלה).
תנו רבנן הטיל על הקרן או על הגדיל כשירה, רבי אליעזר בן יעקב פוסל בשתיהן, כמאן אזלא הא דאמר רב גידל אמר רב ציצית צריכה שתהא נוטפת על הקרן, שנאמר על כנפי בגדיהם, כרבי אליעזר בן יעקב. אמר ר' יעקב אמר רבי יוחנן וצריך שירחיק מלא קשר גודל. ואיצטריך דרב פפא ואיצטריך דר' יעקב, דאי מדרב פפא הוה אמינא תוך ג' דלא לירחיק טפי וכמה דמקרב מעלי איצטריך דר' יעקב, ואי מדרבי יעקב הוה אמינא מלא קשר גודל דלא ליקרב טפי, וכמה דרחיק מעלי, צריכא...
רב נחמן אשכחיה לרב אדא בר אהבה רמי חוטי וקא מברך לעשות ציצית, א"ל מאי ציצי שמענא, הכי אמר רב ציצית אין צריכה ברכה... והא אמר רב יהודה אמר רב מנין לציצית בעובד כוכבים שהיא פסולה, שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית, בני ישראל יעשו ולא העובדי כוכבים יעשו... אמר רבי יוסף קסבר רב חסדא כל מצוה שכשירה בעובד כוכבים בישראל אין צריך לברך, כל מצוה שפסולה בעובד כוכבים בישראל צריך לברך... (שם מא ב, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה אמר רב עשאן מן הקוצים (הנקצצים, היינו חוטין התלויין בכל היריעה, לשון אחר מן ההוצין שיוצאין מן הבגד כהוצין), ומן הנימין (היוצאים מן הבגד בתפירה), ומן הגרדין פסולה, מן הסיסין כשירה, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף מן הסיסין פסולה, בעינן טויה לשמה... (שם מב ב)
אמר ליה אביי לרב שמואל בר רב יהודה הא תכילתא היכי צבעיתו לה, אמר ליה מייתינן דם חלזון וסמנין ורמינן להו ביורה ומרתחינן ליה, ושקלינא פורתא בביעתא וטעמינן להו באודרא ושדינן ליה לההוא ביעתא וקלינן ליה לאודרא. שמע מינה תלת, שמע מינה טעימה פסולה, ושמע מינה דבעינן צביעה לשמה, ושמע מינה טעימה פסלה... תנו רבנן תכלת אין לה בדיקה, ואין נקחת אלא מן המומחה...
תנו רבנן הלוקח טלית מצוייצת מן השוק מישראל הרי היא בחזקתה, מן העובד כוכבים מן התגר כשרה, מן ההדיוט פסולה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טלית מצויצת לעובד כוכבים עד שיתיר ציציותיה, מאי טעמא, הכא תרגימו משום זונה, (סבורה ישראל הוא ותבעל לו ועברין משום לא תתחתן בם), רב יהודה אמר שמא יתלוה עמו בדרך ויהרגנו.
רב יהודה רמי תכילתא לפרזומא, (בגד שמתכסה בו אשתו), ומברך כל צפרא להתעטף בציצית...
תנו רבנן הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים גרים נשים ועבדים. ר"ש פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא... דתניא וראיתם אותו, פרט לכסות לילה, אתה אומר פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא, כשהוא אומר אשר תכסה בה, הרי כסות סומא אמור, הא מה אני מקיים וראיתם אותו, פרט לכסות לילה... (שם מג ב, וראה שם עוד)
תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', כיון שנתחייב אדם במצוה זו נתחייב בכל המצות כולן, ור"ש היא דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא. תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן. ותניא אידך, וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם, ראיה מביאה לידי זכירה זכירה מביאה לידי עשיה, ורשב"י אומר כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה, כתיב הכא וראיתם אותו, וכתיב התם את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד. תנו רבנן, חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות, תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן, וציצית בבגדיהן, ומזוזה לפתחיהן, ועליהן אמר דוד שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך... רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם.
תניא היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד, שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא. תניא היה ר' מאיר אומר, גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת, משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו לאחד אמר הביא לי חותם של טיט, ולאחד אמר הבא לי חותם של זהב, ופשעו שניהם ולא הביאו, איזה מהם עונשו מרובה, הוי אומר זה שאמר לו הבא לי חותם של טיט ולא הביא. (שם מג ב)
תנו רבנן חלזון זהו גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים.
תניא א"ר נתן אין לך כל מצוה קלה שכתבה בתורה שאין מתן שכרה בעולם הזה ולעולם הבא איני יודע כמה. צא ולמד ממצות ציצית. מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה. שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן, כשהגיע זמנו בא וישב על הפתח, נכנסה שפחתה ואמרה לו אותו אדם ששיגר ליך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח, אמרה היא יכנס. נכנס, הציעה לו ז' מטות, שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב, עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה, באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו על גבי קרקע, אמרה לו גפה של רומי שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי, אמר לה העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה' אלקינו וציצית שמה, וכתיב בה אני ה' אלקיכם שתי פעמים, אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, עכשיו נדמו עלי כד' עדים. אמרה לו איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה לומד בו תורה, כתב ונתן בידה. עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות, ושליש לעניים ושליש נטלה בידה חוץ מאותן מצעות, ובאת לבית מדרשו של ר' חייא, אמרה לו רבי צוה עלי ויעשוני גיורת, אמר לה בתי שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים, הוציאה כתב מידה ונתנה לו, אמר לה לכי זכי במקחך, אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר, זה מתן שכרו בעולם הזה, ולעולם הבא איני יודע כמה.
אמר רב יהודה טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית, מיכן ואילך חייבת.
אמר רב ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, וכל שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה. (שם מד א)
ואמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים, כתב שחיטה ומילה, ורב חנניא בר שלמיא משמיה דרב אמר אף קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית. (חולין ט א)
ציצית אף על גב דכתב רחמנא כסותך דידך אין דשותפות לא, כתב רחמנא על כנפי בגדיהם לדורותם, ואלא כסותך למה לי, לכדרב יהודה דאמר רבי יהודה טלית שאולה פטורה מן הציצית כל שלשים יום. (שם קלו א)
הכל חייבין בציצית לאיתויי מאי, לאיתויי קטן היודע להתעטף... הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים פשיטא, כהנים איצטריך ליה, סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך, מאן דלא אישתרי כלאים לגביה בלבישה הוא דמחייב במצות ציצית, והני כהנים הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו לא לחייבו, קא משמע לן, נהי דאישתרי בעידן עבודה בלא עידן עבודה לא אישתרי. (ערכין ב ב וג ב)
מאימתי קורין את שמע בשחרית, משיכיר בין תכלת ללבן... כיני מתניתין בין תכלת שבה ללבן שבה, ומה טעמון דרבנן, וראיתם אותו מן הסמוך לו... תני בשם ר"מ וראיתם אותה אין כתיב כאן אלא וראיתם אותו, מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאלו מקבל פני שכינה, מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר... (ברכות ז א)
העושה ציצית לעצמו אומר וכו' (אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות ציצית), נתעטף וכו' (מברך להתעטף בציצית). (שם סו א)
...וטווה על ירכו תכלת לציצתו, רב יהודה בשם שמואל ר' אבהו בשם ר"י טווה ואפילו בפלך, רב אמר טווה בפלך בין לו בין לאחר, מתניתא פליגא על רב, וטווה על יריכו תכלת לציצתו, הא לאחר לא, פתר לה בטווה להניח. (מו"ק יב ב)
גדילים תעשה לך לא תלבש שעטנז שניהן בדיבור אחד נאמרו, וכן הוא אומר אחת דיבר אלקים בדיבור שתים זו שמענו... (נדרים ט ב)
רב אמר קרח אפיקרסי היה, מה עשה, עמד ועשה טלית שכולן תכלת, אתא גבי משה, א"ל משה רבינו טלית שכלה תכלת מה שתהא חייבת בציצית, אמר לו חייבת, דכתיב גדילים תעשה לך וגו'. (סנהדרין נ א)
אם מחוט, א"ר אבא בר ממל א"ל הקב"ה את אמרת אם מחוט, חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית, הדא מה דכתיב (במדבר ט"ו) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, ומתרגמינן חוטא דתכלתא. (בראשית מג יג)
הציצית נתתי לכם, שנאמר (במדבר ט"ו) והיה לכם לציצית. (שמות טו כג)
תכלת זו כנסת ישראל, שנאמר (במדבר ט"ו) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. (שם מט ג)
ה' מתיר אסורים, מה שאסרתי לך התרתי לך... לבישת כלאים, התרתי לך סדין בציצית. (ויקרא כב ז)
הדא הוא דכתיב (איוב מ"א) מי הקדימני ואשלם וגו', א"ר תנחום ב"ר אבא... מי שאין לו טלית ועושה ציצית... הוי מי הקדימני לעשות מצוה ואשלם לו שכרה, למה שאיני חסר דבר, שהעולם ומלואו שלי... (במדבר יד ו)
ועשו להם ציצית, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ז) אור זרוע לצדיק וגו', (ישעיה מ"ב) ה' חפץ למען צדקו, זרע הקב"ה את התורה ואת המצות להנחילם לישראל, לחיי העולם הבא, ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל... נתכסה בטלית (במדבר ט"ו) ועשו להם ציצית. ועשו להם, תעשה ולא מן העשוי, שלא יוציא מן נימין ויעשה מהן אלא מצוה להביא לבן ותכלת ויעשה. אימתי כשהוא תכלת, ועכשיו אין לו אלא לבן, שהתכלת נגנז.
על כנפי ולא באמצע, אלא על הכנף, פתיל שהוא צריך לפותלן... והיה לכם לציצית, שתהא נראית, וכמה שיעורה, ב"ש אומרים ד' אצבעות וב"ה אומרים ג', וכמה חוטין ב"ש אומרים ד' ובית הלל אומרים ג'.
וראיתם אותו פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לסומים, חזר ואמר למען תזכרו, נתן ראיה ונתן זכירה, זכירה למי שאינו רואה, ראיה למי שרואה. וראיתם אותו ולא אותה, שאם עשית כן כאילו כסא כבוד אתה רואה שהוא דומה לתכלת. וראיתם אותו וזכרתם, המראה מביא לידי זכרון, וזכרון מביא לידי מעשה, שנאמר (במדבר ט"ו) למען תזכרו ועשיתם... (שם יז ז)
ציצית ת"ר וח' גרורין וה' קשורין הרי תרי"ג, שנים (קשרים) למעלה וג' למטה (היו עושים ג' קשרים). (שם יח יז)
...הנך יפה בכלאים, הנך יפה בסדין בציצית. (שה"ש א סב)
מה יונה זאת מצויינת, כך ישראל מצויינין בתגלחת במילה בציצית. (שם שם סג)
דבר אחר שמאלו תחת לראשי זו ציצית, וימינו תחבקני אלו תפילין. (שם ב יז)
...באתה גימ"ל להעיד בישראל, אמר לה אברהם, גימ"ל את באת להעיד בבני שעברו על התורה כלום יש אומה שמקיימת מצות ציצית שאת נתונה בראש אלא בני, הדא הוא דכתיב (דברים כ"ב) גדילים תעשה לך... (איכה פתיחתא כג)
...ועוד בשכר שאמרת אם מחוט, אני אתן לבניך מצות חוטין של מצות פתיל תכלת. (לך לך יג)
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית, זה שאמר הכתוב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהלים נ"ז) ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מ"ב), זרע להם הקב"ה את התורה ואת המצות לישראל, כדי להנחילם חיי העולם הבא, ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל... נתכסה בטלית, ועשו להם ציצית... וראיתם אותו, אותו ולא אותה, שאם עשית כן כאילו כסא הכבוד אתה רואה שהוא דומה לתכלת... (שלח טו)
...תלמוד לומר כי כל ביתה לבוש שנים (משלי ל"א), שנים שנים מילה פריעה, ציצית תפילין... (ראה יג)
ומצוה גוררת מצוה מניין, דכתיב כי יקרא קן צפור לפניך שלח תשלח וגו', אחריו מה כתיב כי תבנה בית חדש, תזכה לבנות בית חדש ולעשות מעקה... מה כתיב אחריו לא תלבש שעטנז, תזכה לבגדים נאים מן צמר ולבגדים נאים מפשתים, מה כתיב אחריו גדלים תעשה לך, תזכה למצות ציצית... (כי תצא א)
ר' ברכיה ר' חייא בשם ר' יוחנן נתעטף הקב"ה בטלית מצויצת והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן, וקרא למיכאל ולגבריאל ועשה אותם כשלוחי החודש... אמר להם כסדר הזה שאתם ראיתם כך יהיו בני מעברים את השנה למטן על ידי זקן ועל ידי עדים ועל ידי טלית מצויצת. (פרק טו החודש הזה)
טלית שנטלה אחת מציציותיה אוחז בה ויוצא, ניטלו שתים מכסה כמין טריגון, ניטלו שלש אסור לצאת בה. אין מתירין ציצית על המת, אבא שאול בן בטנית אומר, אבא אמר לי כשאמות התיר לו ציציות שיש בה משום קדושה, וחכמים אומרים אין בה משום קדושה אלא עושה אותה תכריך למת ומרדעת לחמור... (מסכת ציצית)
שהרי אדם נכנס לבית הכנסת מתעטף בציצית ולובש תפילין בראשו ובזרועו וד' ציציות מקיפות אותו מד' רוחותיו... (מזמור ו)
ויכרות את כנף המעיל, מה כתיב, ויך לב דוד אותו, ר' יהודה אומר אמר דוד, מה בין קטע ציציתא לקטע רישא, רבי נחמיה אמר שביטלו ממצות ציצית שעה אחת... (מזמור ז)
ומכבודו חלק ליריאיו זה התכלת, שנאמר (במדבר ט"ו) ועשו להם ציצית, הוי מי זה מלך הכבוד, שהוא חולק מכבודו ליראיו. (מזמור כד)
א"ר חזקיה אם לובשין ישראל ציצית ותכלת לא היו עכורין, שאם היו מסתכלין באותן הציצית כאילו שכינה שרויה ביניהן, שנאמר (במדבר ט"ו) וראיתם אותו וזכרתם, וכאילו עסוקין בכל המצות, שנאמר את כל מצות ה', ויהי נועם ה' אלקינו עלינו נפשי מן תכלתא, עינא מן קדחתא... (מזמור צ)
אמר הקב"ה למשה מפני מה חלל זה את השבת, אמר משה לפניו רבונו של עולם איני יודע, א"ל הקב"ה למשה אני אומר לך, כי בכל ששת ימי חול יש לו לישראל תפילין בראשו ובזרועו ורואה אותם וחוזר ממעשיו, אבל עכשיו ביום השבת שאין לו תפילין בראשו ובזרועו לכן חלל זה את השבת, באותה שעה א"ל הקב"ה למשה משה צא וברור להם מצוה אחת שיהיו נוהגים בה בשבתות ובימים טובים, זה מצות ציצית, שנאמר (במדבר ט"ו) דבר אל בני ישראל וגו' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', ואין לדרתם אלא לדור תם, ואין תם אלא יעקב... לפיכך הביאוהו ונתנוהו אצל עול מלכות שמים שהיא חמורה, שמתחילין שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ומסיימין ועשו להם ציצית וגו', הא למדת שקלה שבמצות הרי היא כחמורה וחמורה הרי היא כקלה... (פרק כו)
ולמה נסמכה פרשת ציצית למקושש, לומר לך כל היוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה בשבת חייב חטאת. ועשו להם ציצית וגו', ואין ציצית אלא כנף, שנאמר ויקחני בציצית ראשי (יחזקאל ח'). על כנפי בגדיהם, ולמה צוה לתת הציצית על כנפי הבגד, כדי שיזכרו הטובה שעשה להם הקב"ה בזמן שהוציאם ממצרים, שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים. ולמה טלית של ארבעה כנפות חייבת בציצית ולא בעלת שש ולא בעלת חמש ולא בעלת שלש, אלא כנגד ארבעה גאולות שנאמרו במצרים, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (שמות ו'). ולמה היו הציצית של חוטין משל לבן ולא של תכלת, התכלת היה כנגד מכת הבכורות שהיתה בלילה, כשם שהתכלת שחור כך הלילה חשיכה היא, ולפי שאותה מכה היתה של שיכול בנים, ואבידת בנים נקרא שיכול, שנאמר ואני כאשר שכולתי שכלתי (בראשית מ"ג), תכלת תכלית חיותם, לכך ציוה הקב"ה ליתן חוט תכלת, זכר לנס שעשה להם הקב"ה שהכה במכת בכורות.
ולמה שמונה חוטין, השבעה כנגד שבעת ימים שהלכו מן יציאת מצרים עד שעברו את הים, והשמיני כנגד טביעת מצרים שהיתה ביום השמיני, שנאמר (שמות י"ד) וישב הים לפנות בקר וגו'...
ולמה שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות, שכן עולה חשבון האותיות ציצית ת"ר, ועוד חשוב שמונה חוטין וחמשה קשרים, הרי שלשה עשרה, נמצא הכל תרי"ג כנגד תרי"ג מצות, ולכך נתן להם הקב"ה מצות ציצית כדי שיזכרו ישראל את הטובה שעשה להם הקב"ה שהוציאם ממצרים, ושפרע מאויביהם ויעשו כל מצות ה' בעת שיראו אותו. (במדבר טו לח)
ופתילך זו סנהדרין שהן מצויינין בפתיל, כד"א ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. (בראשית פרק לח, קמה)
ונתנו על ציצית הכנף, למה נאמר, לפי שהוא אומר ועשו להם ציצית, שומע אני יארגנה עמה, תלמוד לומר ונתנו, הא כיצד עמה, שארבע ציציות מעכבים זו את זו, שארבעתן מצוה אחת הן. ור' ישמעאל אומר ארבע מצות הן. ר' אלעזר בר' שמעון אומר למה נקרא שמה תכלת, על שם שנתכלו מצרים בבכוריהם, שנאמר ויהי בחצי הלילה. דבר אחר על שכלו המצרים על הים, רבי אומר למה נקרא שמה ציצית, על שם שהציץ המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר קול דודי הנה זה בא וגו' דומה דודי לצבי וגו'... ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כל המקיים מצות ציצית יזכה להיות בימים ההם אשר יחזיקו וכו', וכל המבטל מצות ציצית ומצות כנף עליו מהו אומר, לאחוז בכנף הארץ וינערו רשעים ממנה. (במדבר פרק טו, תשן)
וראיתם ועשיתם, מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל המצות כולן, והלא דברים קל וחומר, ומה אם המקיים מצות ציצית מעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל המצות, קל וחומר לכל המצות שבתורה... (שם)
כל עצמותי תאמרנה, אמר דוד אני משבחך בכל אברי ומקיים בהן המצות... בצוארי עטיפת ציצית, בעיני וראיתם אותו... (תהלים לה, תשכג)
דבר אחר והדרך זה תכלת שבציצית שישראל מתכסין בו, שנקראו בנים למקום, ומפני מה תכלת מכל גוון, חזקיה אמר ואית דאמרי לה בשם רבי מאיר, תכלת דומה לעשבים, עשבים דומים לאילנות, אילנות לרקיע, רקיע לנוגה, נוגה לקשת וקשת לדמות, שנאמר כמראה הקשת, אמר חזקיה אם לובשין ציצית ותכלת לא יהו סבורין שמא תכלת הם לובשין אלא שיהיו מסתכלין באותה ציצית כאלו שכינה שרויה עליהם, וראיתם אותו וזכרתם. (שם צ, תתמא)
...חזר ואמר למים שלאחריהם הזהרו בישראל שהן עתידין לזהר בציצית, והיו המים משמרין אותם ויצאו בשלום. (תהלים קלו)
...אמר רב פפא הלכתא ארבעה חוטין בתוך שלש אצבעות ומשולשלת ארבע אצבעות, וכופל הארבעה חוטין באמצע, ונמצאו שמונה חוטין כנגד שמונת ימי מילה, דבר אחר כנגד שמונה רקיעים, ונמצא מנין חוטין שבארבע הכנפים שלשים ושתים, כנגד התורה כולה, מפני שתחלתה בראשית וסופה למ"ד לעיני כל ישראל. דבר אחר כנגד שלשים ושתים נתיבות פלאות החכמה שהעולם מתנהג בהן, והן עשרים ושתים אות ועשר ספירות.
ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, פתיל אחד ולא שנים, כיצד הוא עושה, עושה אחת משמונת החוטין תכלת, והשבעה לבן, ולוקח חוט לבן וכורך בו כריכה אחת בצד הבגד, כדי לסמוך לכנף מינה ומניהו, ולוקח חוט שלתכלת וכורך בו שתי כריכות וקושר, ושלש כריכות אלו נקראו חוליה. ומרחיק מעט ועושה חוליה שניה ושלישית עד שמגיע לחוליה אחרונה, כורך בה שתי כריכות תכלת וכריכה אחת לבן, מסיים בה, שמעלין בקודש ולא מורידין.
פתיל, חוט הציצית בין לבן בין תכלת אם רצה לעשותן שזורין עושה, שהרי נאמר כאן פתיל ונאמר במשכן פתיל, מה להלן שזורין אף כאן אם רצה לעשותן שזורין אפילו מששה ומשמונה חוטין, עושה.
ר' יהודה ברבי אילעאי אומר, למה הזהירה תורה על התכלת, מפני שהתכלת דומה לספיר, ומטה האלקים ספירינון היה, לומר לך שכל זמן שישראל מסתכלין בתכלת הזו, יהו נזכרין כל אותן האותות והמופתים שעשה הקב"ה במטה הזה. וחכמים אומרין למה הזהירה תורה על התכלת, מפני שהתכלת דומה לספיר, והלוחות היו שלספיר, לומר לך כל זמן שישראל מסתכלין בתכלת הזו הן נזכרין מה שכתוב בלוחות ומקיימין אותו, וכן הוא אומר והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. (במדבר טו לח)
ר' ברכיה אומר הרי הוא אומר על ארבע כנפות כסותך (דברים כ"ב י"ב), חביבין ישראל שגידלן הקב"ה יותר ממלאכי השרת. שמלאכי השרת אף על פי שיש להן שש כנפים אין בידם אלא שנים, כיצד, בשתים יכסה פניו (ישעיה ו'), שלא יביט בשכינה, ובשתים יכסה רגליו, שלא יכוה בנהר דינור, לא נשאר בידם אלא שנים, והן ובשתים יעופף. אבל ישראל יש להן ארבע כנפות, שנאמר על ארבע כנפות כסותך, אף בו בלשון הקב"ה מקבצן, שנאמר ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ (שם י"א י"ב).
בזכות הציצית האויבים כלים, שנאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה (איוב ל"ח), בזכות על ארבע כנפות. בזכות הציצית הצדיקים נהנין מזיו השכינה, שנאמר (תהלים ס"א) אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה. בזכות הציצית הקב"ה מזריח את האור לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג'), והיא שעמדה לישראל בימי חזקיהו, שנאמר (ישעיה כ"ד), מכנף הארץ זמירות שמענו, וכי יש כנף לארץ ואומרת שירה, אלא זו תפלת חזקיה וישעיה שהיו מתפללין והציצית על כתפיהן. אף כשצוה הקב"ה את חגי לשאל את הכהנים תורה לא פתח להן תחלה אלא בציצית, שנאמר (חגי ב') הן ישא איש בשר קדש בבגדו לא נאמר, אלא בכנף בגדו, להזכיר את הציצית.
ר' יהודה בירבי שלום אומר גדולה היא הציצית שהיא מצלת מן המיתה, שהרי שאול היה רודף אחרי דויד והיה מותר לדויד להרגו, אלא שהיה זהיר בציצית, שנאמר ויקם דויד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלאט (ש"א כ"ד)...
בזכות הציצית ניצלו חנניה מישאל ועזריה מתוך כבשן האש, שנאמר באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון (דניאל ג')... לפי כך נאמר וסרבליהון לא שנו (שם), ורבותינו שבבבל אומרים אלו הטליות שלהן... לבושיהון אלו טליתות המצויצות שלהן. (שם שם מא)
על ארבע כנפות כסותך, שומע אני אף על פי שאינה מכסה ראשו ורובו, תלמוד לומר אשר תכסה בה, כסות שהיא מכסה ראשו ורובו אמרתי, מכאן אמרו מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו שלקטן המהלך בשוק לבדו, ואינו צריך אחר לשמרו ולילך עמו. (דברים כב יב)
וספרתם לכם - בעמידה, שנאמר מהחל חרמש בקמה, כלומר בקומה, וממנו אנו למדין על כל מצוה שנאמר בה לכם, כגון מילה וציצית, המול לכם כל זכר, והיה לכם לציצית, שכולם מצותם בקומה זקופה, וזה מדרש וזה הלכה. (אמור)
דבר אל בני ישראל, פרט לנשים, ואמרת אליהם, להיות נוהגין לדורות, ועשו להן ציצית, שתהא עשויה לשמה, להם, משלהם, פרט לגזול, ועשו להם ציצית, אין ציצית אלא דבר היוצא, וכן הוא אומר (יחזקאל ח') ויקחני בציצית ראשי. ועשו להם ציצית, שומע אני ועשו חוט אחד בפני עצמו, תלמוד לומר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך, אין גדיל פחות משלשה, דברי בית הלל, בית שמאי אומרים שלשה של צמר וארבעה של תכלת, והלכה כבית שמאי... אמר ציצית ואמר גדילים, הא כיצד שתהא גדילה מן הכנף וציצית מן הגדילה. על כנפי בגדיהם, ולהלן הוא אומר על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה, הטלית והרדיד. לדורותם, בין בארץ בין בחוצה לארץ, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, שהוא פותל את הצמר, ולא יעשה כמות שהוא אלא שיהא טווי ושזור שנאמר פתיל תכלת, מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור, ונותנו על האריג ולא על מקום הפתיל, על ארבעה ולא על שמונה, מיכן שאם נתנו על הקרן פסולה. דבר אחר ונתנו על ציצית הכנף, ולא שיארגיה (נימא), אלא ונתנו על הכנף מאחר שנהיה כנף יתנו, יכול יקשרנה עמה, תלמוד לומר ועשו וגו' פתיל תכלת. א"ר שמעון בן אלעזר למה נקרא שמה תכלת, על שם שנתכלו המצריים בבכוריהם. דבר אחר תכלת על שם שנתכלו המצרים על הים. ולמה נקרא שמה ציצית, על שם שהציץ הקב"ה על בתי אבותינו במצרים, שנאמר משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. (שלח לך)
...ותיקון הציצית, הרוצה לתפור חתיכת יריעה של משי בקרנות שלא יקרעו הרשות בידו, ומביא מטוה של צמר שהוא עשוי לשמו ומודד כמלא זרת וחוזר וכופל כמותו זרת אחד עד שיהו שמונה חוטין באורך זרת, והחוט השמיני מניחו ארוך כחצי זרת שבו קושר את החוליות עד שישוה החוט לשאר החוטין, ומתחיל ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ציצית, וקושר קשר התחתון וכורך חוליות שבע, וקושר קשר השני לו וכן עד חמשה קשרים, ומנין ציצית תרי"ג. והלכתא כל זמן שמתעטף אדם צריך לברך... (שם, וראה שם עוד)
ציצית מצילים מעינא בישא דכחות הטומאה. הלובש ציצית נקרא אח"ד כמו הקב"ה שנקרא אח"ד, לפיכך ייתי אחד וישתדל באחד. המתעטף בציצית מלאכים מכריזים לפניו הבו יקר לבריה דמלכא.
כשהאדם מתעטף בציצית ויצא לפתח דירתו שלם הקב"ה שמח, ומלאך המשחית זז משם וניצול האדם מכל נזק ומכל משחית, והיינו לדורתם לדירתם, בשביל דירתו שהיה שם שלם ויצא מפתח ביתו במצוה. אמר ר' נהוראי אסהדנא עלי מאן דנפיק מתרע ביתו בציצית ותפילין ברישא אזדמנו שם שכינתא ותרין מלאכין ומלווין אותו לבי כנשתא, ומברכין ליה וחד מקטרגא אזל אבתריה ועל כרחיה עונה אמן.
אם מחוט ועד שרוך נעל, א"ר אבא בר ממל א"ל הקב"ה אתה אמרת אם מחוט ועד שרוך נעל, חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית, הדא מה דכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, ומתרגמינן חוטא דתכלתא.
כתב בעל הסוד בספר סודי רזא, ח' חוטין יש בציצית, חוט אחד לזכור מצות ועבירות התלויות בעין, חוט ב' מצות התלויות בפה, חוט ג' בליעת הוושט, חוט ד' מצות ועבירות התלויות באזנים, חוט ה' אף מריח וכועס, חוט ו' מצות ועבירות התלויות בידים, חוט ז' מצות התלויות ברגלים, חוט ח' מצות ועבירות התלויות בעור, והגיד למעלה וכולם תלויות בלב.
...אבל קשה על המנהג להסיר ציצית מטליתות של מתים. וא"ר תם ששמע מזקני לוטי"ר לפי שציצית עדות היא שקיים כל התורה, דציצית עולה ת"ר וח' חוטין וה' קשרים הרי תרי"ג, ועכשיו שאין חשובים כל כך הרי כאלו מעיד עדות שקר, והכי נמי דרשינן במדרש ועשו להם ציצית לדורותם, לדור תם. ואור"י דבימיהם היו כולן מקיימי מצות ציצית, לפי שהיו לכולן טליתות של ד' כנפות, וההיא דמנחות איירי אליבא דשמואל דאמר אין מצות בטילות לעתיד לבא, ולכך צריך שיהיו לו ציצית, דעתידים צדיקים שיעמדו בלבושיהם, ואם יסירו לו הציצית במותו נמצא שלעתיד יעמוד בלא ציצית. (שלח לך ועיין שם עוד)
ועשו להם - ויעבדון להו ציציתא לא מן ניסיא ולא מן סיסיא ולא מן גרדיא אלהן לשומהון יעבודנון ויפסקון רישי חוטיהון ויתלון בחמישת קיטרין ארבעה בגו תלתא על ארבעת אנפי גולהון דמתעטפין בהון לדריהון ויתנון על אנפא גוליתהון שזיר דתכלא. ויהי לכון למצותא דציצית ותחמון יתיה בזמן דאתון מתעטפין בהון ביממא ותדכרון ית כל פקודי ותעבדון יתהון... (במדבר טו לח)
ויקח שם ויפת - אין כתיב ויקחו אלא ויקח, לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית... (בראשית ט כג)
ועשו להם ציצית - על שם הפתילים התלוים בה, כמו ויקחני בציצית ראשי. דבר אחר ציצית על שם וראיתם אותו, כמו (שיר ג') מציץ מן החרכים. (במדבר טו לח)
...ומרוב חמלת ה' שם הציצית לזכר שלא יעשה האדם ביד רמה או שלא ישכח. (שם טו ב)
על כנפי בגדיהם - על כל בגד חלוק או מכנסים, כי אם תחלקוה הנה הוא כדמות כנף. (שם שם לח)
...והנה מצוה על כל מי שיש לו בגד בארבע כנפים שיתכסה בו ביום תמיד ולא יסירנו מעליו, למען יזכרו, והמתפללים בטלית בשעת התפלה יעשו זה בעבור שיקראו בקריאת שמע "והיה לכם לציצית, ועשו להם ציצית", רק לפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפלה למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה, כי בשעת התפלה לא יעשה עבירה... אחרי לבבכם - והנה יהיה הציצית לאות ולסימן שלא ירדוף אדם אחר הרהור לבו וכל אשר שאלו עיניו. (שם שם לט)
וטעם הזכרון הזה שיהיה בציצית לכל המצות, כתב רש"י מפני המנין של ציצית בגימטריא שש מאות, ושמונה חוטין וחמשה קשרים הרי תרי"ג. ולא הבינותי זה שהציצית בתורה חסר יו"ד, ואין מנינם אלא חמש מאות ותשעים, ועוד שהחוטין לדעת בית הלל אינם אלא שלשה, והקשרים מן התורה אינם אלא שנים, כמו שאמרו שמע מינה קשר העליון דאורייתא, דאי סלקא דעתך לאו דאורייתא, כלאים בציצית דשרא רחמנא למה לי, והא קיימא לן התוכף תכיפה אחת אינו חבור.
אבל הזכרון הוא בחוט התכלת שרומז למדה הכוללת הכל, שהיא בכל והיא תכלית הכל, ולכן אמר וזכרתם את כל, שהיא מצות השם, וזהו שאמרו מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, וכו'. והדמיון בשם גם הגוון תכלית המראות כי ברחוקם ראו כולם בגוון ההוא ולפיכך נקרא תכלת, ואמר ולא תתורו אחרי לבבכם להזהיר ממנה שלא יטעו בה, וזה הוא שדרשו רבותינו אחרי לבבכם זו מינות אשר אתם זונים זו ע"ז, שלא יהרהרו מן התכלת במינות או בע"ז, אבל יהיה לכם הכל לציצית, וראיתם אותו וזכרתם ואמרו "ואחרי עיניכם" זו זנות, כענין שכתוב "ואנכי היודע ועד נאם ה'", והמשכיל יבין. ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה בפסוק "ויתרון ארץ בכל היא", ומאי ניהו ארץ דנחצבה ממנו שמים, והוא כסאו של הקב"ה, והיא אבן יקרה, והיא ים החכמה וכנגדה תכלת בטלית ציצית דאמר ר' מאיר מה נשתנה תכלת וכו'. (שם שם מ)
...ונושא הציצית כדי שלא יטרידוהו חושיו בעולם, וכמו שאמר (במדבר ט"ו) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"... (ג יא)
ענף שעושין על כנף הבגד ממין הבגד הוא הנקרא ציצית מפני שהוא דומה לציצית של ראש, שנאמר "ויקחני בציצית ראשי", וזה הענף הוא הנקרא לבן מפני שאין אנו מצווין לצובעו ואין לחוטי הענף מנין מן התורה.
ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע וכורכין אותו על הענף, וחוט זה הוא הנקרא תכלת, ואין למנין הכריכות שכורך חוט זה שיעור מן התורה.
נמצאו במצוה זו שני צווים, שיעשה על הכנף ענף יוצא ממנה, ושיכרוך על הענף חוט תכלת שנאמר ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.
והתכלת אינו מעכב את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת, כיצד הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו, וכן אם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר.
אף על פי שאין אחד מהן מעכב את חבירו אינן שתי מצות אלא מצות עשה אחת, אמרו חכמים הראשונים והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחת, וארבע ציציות מעכבות זו את זו, שארבעתן מצוה אחת, והלובש טלית שיש בה לבן או תכלת או שניהם כאחד הרי קיים מצות עשה אחת.
כיצד עושין את הציצית, מתחיל מזוית של טלית שהיא סוף הארוג ומרחיק ממנה לא יותר על שלש אצבעות למעלה ולא פחות מקשר גודל, ומכניס שם ארבעה חוטין וכופלן באמצע, נמצאו שמונה חוטים משולשין תלויין מן הקרן, ואורך החוטים השמונה אין פחות מארבע אצבעות, ואם היו יותר על כן אפילו אמה או שתים כשרין, וכל האצבעות בגודל. ויהיה אחד משמנה החוטים חוט תכלת והשבעה לבנים.
ולוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד הבגד ומניחו, ולוקח חוט התכלת וכורך בו שתי כריכות בצד כריכה של לבן וקושר, ואלו השלש כריכות הם הנקראין חוליא, (ראה השגות הראב"ד, זה הסדר אין לו שורש וענף וכו'). ומרחיק מעט ועושה חוליא שניה בחוט של תכלת לבדו, ומרחיק מעט ועושה חוליא שלישית וכן עד חוליא אחרונה שהוא כורך בה שתי כריכות של תכלת וכריכה אחרונה של לבן, מפני שהתחיל בלבן מסיים בו, שמעלין בקודש ולא מורידין. ולמה יתחיל בלבן, כדי שיהא סמוך לכנף מינה, ועל דרך זה הוא עושה בארבע הכנפות.
כמה חוליות הוא עושה בכל כנף, לא פחות משבע ולא יותר משלש עשרה. וזו היא מצוה מן המובחר, ואם לא כרך עליה אלא חוליא אחת כשרה, ואם כרך התכלת על רוב הציצית כשרה. ונוי התכלת שיהיו כל החוליות בשליש החוטין המשולשין, ושני שלישיהן ענף וצריך לפרדו עד שיהיה כציצית שער הראש.
העושה לבן בלא תכלת לוקח אחד משמונה החוטין וכורך אותו על שאר החוטין עד שלישן, ומניח שני שלישן ענף, וכריכה זו אם רצה לכרוך אותה חוליות חוליות כעין שכורך בתכלת הרשות בידו, וזה הוא מנהגנו, ואם רצה לכרוך בלא מנין חוליות עושה, כללו של דבר, יתכוין להיות הכרוך שליש והענף שני שלישים, ויש מי שאינו מדקדק בדבר זה בלבן, ואם כרך הלבן על רוב החוטין או שלא כרך אלא חוליא אחת כשרה.
אחד חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשות שזורין עושה, אפילו היה החוט כפול משמונה חוטין ושזור עד שנעשה פתיל אחד אינו נחשב אלא חוט אחד. (הראב"ד: זה טעות, אלא צריך להיות שזורין)...
חוטי הציצית, בין לבן בין תכלת צריכין טויה לשם ציצית, ואין עושין אותן לא מן הצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצין ביניהם, ולא מן הנימין הנתלשין מן הבהמה, ולא משיורי שתי שהאורג משייר בסוף הבגד, אלא מן הגזה של צמר או מן הפשתן, ואין עושין אותן מצמר הגזול ולא משל עיר הנדחת ולא משל קדשים, ואם עשה פסול...
ציצית שעשה אותו כותי פסול, שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית, אבל אם עשה אותה ישראל בלא כוונה כשרה, וציצית שנעשה מן העשוי מקודם פסול.
כיצד, הביא כנף שיש בה ציצית ותפרה על הבגד, אפילו יש באותה הכנף אמה על אמה פסול, שנאמר ועשו להם ציצית, לא מן העשוי, שהרי זה דומה למי שנעשית מאיליה. ומותר להתיר ציצית מבגד זה ולתלותם בבגד אחר בין לבן בין תכלת.
תלה החוטין בין שתי כנפים מזו לזו וקשר כנף זו כהלכתה וכנף זו כהלכתה ואחר כך חתכן באמצע ונפרדו זה מזה פסול, שהרי בעת שקשרן היו פסולין לפי ששתי הכנפים מעורות זו בזו בחוטין שביניהן ובשעה שפסקו נעשו שתי ציציות נמצא עושה מן העשוי...
נפסק הכנף שיש בה ציצית חוץ לשלש אצבעות תופרה במקומה, בתוך שלש לא יתפור, נתמעטה זוית של בגד שבין חוטי הציצית ובין סוף האריג אפילו לא נשאר מן הארוג אלא כל שהוא כשר, וכן אם נתמעטו חוטי הציצית אפילו לא נשתייר מהם אלא כדי עניבה כשר, ואם נפסק החוט מעיקרו אפילו חוט אחד פסולה. (ציצית א א והלאה, וראה שם עוד)
תכלת האמורה בתורה בכל מקום הוא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול, וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע, והתכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה, וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית, אף על פי שהוא כעין הרקיע, כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית. רחל בת עז צמרה פסול לציצית.
כיצד צובעין תכלת של ציצית, לוקחין הצמר ושורין אותו בסיד ואחר כך מכבסין אותו עד שיהיה נקי ומרתיחים אותו באהלא וכיוצא בו כדרך שהצבעין עושין, כדי שיקלוט את העין, ואחר כך מביאין דם חלזון והוא דג שדומה עינו לעין התכלת, ודמו שחור כדיו, ובים המלח הוא מצוי, ונותנין את הדם ליורה ונותנין עמו סממנין כמו הקמוניא וכיוצא בהן כדרך שהצבעין עושין, ומרתיחין אותו ונותנין בו הצמר עד שיעשה כעין רקיע, וזו היא התכלת של ציצית... (שם ב א והלאה, וראה שם עוד)
טלית שהיא כולה אדומה או ירוקה או משאר צבעונין עושה חוטי לבן שלה כעין צבעה, אם ירוקה ירוקין ואם אדומה אדומין. היתה כולה תכלת עושה לבן שלה משאר צבעונין חוץ מן השחור, מפני שהוא נראה כתכלת, וכורך על הכל חוט אחד תכלת כדרך שעושין בשאר ציציות שאינן צבועין. (שם שם ח)
קשה עונש מי שאינו מניח לבן יותר מעונש שלא הניח תכלת, לפי שהלבן מצוי לכל והתכלת אינה מצויה בכל מקום ולא בכל זמן מפני הצבע שאמרנו. (שם שם ט)
כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה היא כסות שיש לה ארבע כנפים או יותר על ארבע, ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו, ותהיה הכסות של צמר או של פשתן בלבד.
אבל טלית של שאר מינין כגון בגדי משי ובגדי צמר גפן ובגדי צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים וכיוצא בהן אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים, כדי להזהר במצות ציצית, והוא שתהיה מרובעת או יותר על ארבע ויהיה שיעורה כשיעור שאמרנו. שכל הבגדים האמורים בתורה סתם אינם אלא צמר ופשתים בלבד.
על ארבע כנפות כסותך, בעלת ארבע ולא בעלת שלש, אם כן בעלת ארבע ולא בעלת חמש, תלמוד לומר אשר תכסה בה, אפילו בעלת חמש או יותר על זה. ולמה אני מחייב בעלת חמש ופוטר בעלת שלש ושתיהן אינן בעלי ארבע כנפות מפני שיש בכלל החמש ארבע, לפיכך כשהוא עושה ציצית בעלת חמש או שש אינו עושה אלא לארבע כנפים המרוחקות זו מזו, מאותן החמש או השש בלבד, שנאמר על ארבע כנפות כסותך.
כסות של בגד וכנפיה של עור חייבת. היא של עור וכנפיה של בגד פטורה שאין הולכין אלא אחר עיקר הכסות, כסות של שני שותפין חייבת, שנאמר על כנפי בגדיהם, לא נאמר כסותך אלא למעט שאולה שהטלית השאולה פטורה מן הציצית שלשים יום מכאן ואילך חייבת.
כסות של צמר עושין לבן שלה חוטי צמר, וכסות של פשתן עושין לבן שלה חוטי פשתן ממינה. ושאר בגדים עושין לבן של כל מין ומין ממינו, כגון חוטי משי לכסות משי וחוטי נוצה לכסות נוצה. ואם רצה לעשות לבן לכל שאר מינים מצמר או מפשתים עושה, מפני שהצמר והפשתן פוטרין בין במינן בין שלא במינן, ושאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין.
ומהו לעשות חוטי צמר בכסות של פשתן או חוטי פשתן בכסות של צמר, אף על פי שהוא לבן לבדו בלא תכלת, בדין הוא שיהא מותר שהשעטנז מותר לענין ציצית, שהרי התכלת צמר הוא ומטילין אותה לפשתן, ומפני מה אין עושין כן, מפני שאפשר לעשות הלבן שלה ממינה, וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם יכול אתה לקיים את שתיהן הרי מוטב, ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה, וכאן אפשר לקיים את שתיהן.
כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת אלא עושין הלבן בלבד של חוטי פשתן, לא מפני שהציצית נדחית מפני השעטנז, אלא גזירה מדבריהם שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית, ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה, שחובת הציצית ביום ולא בלילה, שנאמר וראיתם אותו בשעת ראיה, וסומא חייב בציצית, אף על פי שאינו רואה אחרים רואין אותו.
מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת, ואף על פי שאינו זמנה, ובלבד שלא יברך. ומאימתי יברך על הציצית בשחר, משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה. וכיצד מברך עליה, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית. וכל זמן שמתעטף בה ביום מברך עליה קודם שיתעטף, ואינו מברך על הציצית בשעת עשייתה, מפני שסוף המצוה הוא שיתעטף בה.
ומותר להכנס בציצית לבית הכסא ולבית המרחץ. נפסקו לו חוטי לבן או תכלת זורקו באשפה, מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה. ואסור למכור טלית מצוייצת לכותי עד שיתיר ציציותיה, לא מפני שיש בגופה קדושה, אלא שמא יתעטף בה ויתלוה עמו ישראל וידמה שהוא ישראל, ויהרגנו.
נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית מן התורה, ומדברי סופרים שכל קטן שיודע להתעטף חייב בציצית כדי לחנכו במצות. נשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפים בלא ברכה. וכן שאר מצות עשה שהנשים פטורות מהן אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין ממחין בידן. טומטום ואנדרוגינוס מחייבין בכולן מספק, לפיכך אין מברכין אלא עושין בלא ברכה.
היאך חיוב מצות ציצית, כל אדם שחייב לעשות מצוה זו אם יתכסה בכסות הראוי לציצית יטיל לה ציצית ואחר כך יתכסה בה. ואם נתכסה בה בלא ציצית הרי ביטל מצות עשה. אבל בגדים הראויים לציצית כל זמן שלא יתכסה בהן אדם אלא מקופלים ומונחים פטורין מן הציצית, שאינה חובת הטלית אלא חובת האיש שיש לו טלית.
אף על פי שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית, אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו. אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו. ובשעת התפלה צריך להזהר ביותר. גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים.
לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן, שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות. (שם ג א והלאה)
מעשה בחסיד אחד שהיה נושא תפילין וציצית כל היום, וכשמת שמעו שבני מעלה הספידו עליו ואמרו צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, שהיה מזכה את אחרים. (שסג)
הנה שאול המלך כשעשה צרכיו לא היה המנטיל (מעיל) עליו, לכך יש כשעושין צרכיהן בבית הכסא מפשיטין את המקטורין וכל טלית שיש בו ציצית. (תשעה)
אדם שלובש טלית בשבת והולך בו ברשות הרבים, קודם שיצא לרשות הרבים יעיין אם הציצית כלו כהלכה ילך ואם לאו אל יצא. אדם שבכל יום מתעטף בטלית בבית הכנסת, אם נפסק אחד מציציותיו אל יברך, ויתעטף בלא ברכה ויוכל ללובשו בלא חשש שעטנז, כי טליתות שלנו אין בהם שעטנז. (תתלח)
...והכריז על המים הזהרו בישראל שעתידים לקבל התורה מימינו של הקב"ה, ולהניח תפילין בשמאל, ולהתעטף בציצית מאחוריהם, ולפי מדרש זה כשמתעטף בציצית צריך להשליך הציצית לאחוריו. ונ"ל שאין צריך, דאמר עתידים להתעטף, ובשעת עטיפה כל הטלית והציצית מאחוריהם. (שמות יד כט)
על ציצית הכנף פתיל - שצריך לפותלו, ואמרו רז"ל ציצית שליש גדיל ושני שליש ענף, בטעם המדרש דח' חוטין שבציצית נגד ח' דברים שבלב, אי נמי ח' שמות ללב, והלב תלוי בשליש גופו של אדם... (במדבר טו לח)
ויקח שם ויפת - פירש"י לכך זכו בניו של שם לטלית של ציצית. חז"ק הא אמרינן בעלמא (סוטה י"ז א') בשכר שאמר אברהם אם מחוט וגו' זכו בניו לחוטין של ציצית (או כאן קאי על חוטי לבן ושם על חוט של תכלת). (בראשית ט כג)
והיה לכם לציצית - פירש"י שמנין גימטריא ציצית ת"ר, ולפי ששלשת התיבות של ציצית חסרין יו"ד אחרונה נכתב "לציצית", שהלמ"ד ממלאה. ולא תתורו - כשתראו מצותי תזכרו שאתם עבדי ולא תרגילו אחרי הלב והעין לעבור על מצותי. (במדבר טו לט)
ומצות תפילין ומצות מזוזה מצות עשה הן, והנון בכלל קבלת מלכות שמים, כי על כן נכתבו בפרשת שמע ישראל, ותוכל להתבונן מזה על עונש המבטל המצות האלה, כי הוא שובר עול מנתק מוסרות, וכבר הקדמנו לדבר על המצות האלה. ועל מצות ציצית אמרו רז"ל שהציצית מוספת קדושה, שנאמר למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם, וגם כי אין מצות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות, ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו, אף גם זאת אמרו רז"ל (מנחות מ"א א') כי ענוש יענש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה לבעבור סבב פני דבר חיובה עליו ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו. (שערי תשובה ג כב)
וילבש בגדיו, ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו, כי עקר מצות ציצית, לזכרון ללבשו תמיד, כי לזכרון המצות נתנה ולמען לא יסור האדם אחרי שרירות לבו ואחרי מראה עיניו המחטיאות את הגוף. והדרך הזה לא ימצא כי אם בלכתו בדרך אשר דברי ערוה מצויים שם, על כן ילבש אותו מיד בלא ברכה אם לא רחץ ידיו. וטוב להיות זריז ליטול ידיו קודם ויברך עובר לעשייתו. וצריך להתעטף מעומד. ואותו טלית קטן טוב שיהיה כעין סרבל, כי אין בזה פקפוק. (ספר היראה, בתחלה)
וכל המתעטף בציצית, קדושתו כפולה מחברו, שנאמר (במדבר ט"ו) למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם. וכן אמרו חז"ל בספרי, והייתם קדושים, מלמד שהציצית מוספת קדושה. וצריך שיהו החוטין שזורין, ושירחיק מקום הנחת חוטי הציצית משפתי הטלית מזה ומזה כמלא קשר גודל, ויזהר שיהיה בתוך שלש אצבעות. (אגרת התשובה ו)
...ולקח לדוגמא אחת ממצות התורה שהיא מן הדברים הראוים להסתירם, והיא מצות ציצית, זהו (שיר ד' י"א) וריח שלמותיך כריח לבנון... וכתיב בציצית (במדבר ט"ו ל"ט) "וראיתם אותו וזכרתם", ואמר כי זכרון אותם המצות כזכרון לבנון, והלבנון היא החכמה אשר מצות ציצית רומזת אליה. ול"ב חוטין כנגד ל"ב נתיבות פליאות חכמה, והבן זה. (בראשית א א)
ועשו להם ציצית - ...והקפת החוט שלש פעמים על שאר החוטין נקרא חוליא, והפוחת לא יפחות משבעה חוליות בכל כנף והמוסיף לא יוסיף על י"ג, כנגד שבעה רקיעים וששה אוירין שביניהם... ויש אומרים שהשנים חוטים של תכלת והששה לבן, וכיצד הוא עושה, לוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטים בצד הבגד ומניחו, ולוקח חוט התכלת וכורך בו שני כריכות בצד כריכה של לבן, וקושר, ואלו השלש כריכות נקראות חוליא, וזהו הנקרא קשר העליון...
ועל דרך המדרש ועשו להם ציצית, ציצית לשון ראיה, והלובש ציצית צריך שיזהר מן העברות, שהרי כסא הכבוד רואה שהוא דומה לתכלת ובלשון החכמים נקרא טלית, והוא מלשון עלוי ורוממות מלשון (דניאל ח') ונטילת מן ארעא, וזה רמז להקב"ה שהוא מעולה ומרומם על הכל. ונצטוינו להתעטף בו ממה שדרשו (שמות ל"ג) "ויעבור ה' על פניו", אלמלא מקרא כתיב אי אפשר לאמרו, כביכול מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה בסיני ואמרו לו כל זמן שישראל חוטאים עשה לפני כסדר הזה ואני מוחל להם... ובאמרו נתעטף פירוש בטלית לבנה שהוא סימן סליחה וכפרה כשם שהדבר האדום סימן החטא כך הלובן סימן המחילה הוא... ולפי שמצוה זו רמז לתחיה לגוף האדם תמצא שכוללת את הגוף, כי הציצית הם פתילים תלוים בדמיון שער הראש הוא, הנקבים שעושים בטלית לתלות בהן החוטין הם בדמיון העינים, וחמשה קשרים כנגד ה' חושים שבו, שמונה חוטין כנגד יום שמונה שנמול בו. ובכל כנף וכנף תמצא חמשה קשרים והם עשרים קשרים לארבע כנפים כחשבון הידים והרגלים שבהם עשרים אצבעות, והרי לך כלל הגוף.
ומה שכל כנף היוצא מנקבי הטלית שליש מחובר וכרוך באחד למעלה ושני שלישין הם מפוזרין ומחולקין זה מזה למטה, הענין לרמוז שאף על פי שישראל עכשיו מפוזרין בגלות בין האומות והם במדרגה התחתונה, עתידין הם בזמן הגאולה שתהיה ידן על העליונה, כאמרו (דברים כ"ח) ולתתך עליון על כל גויי הארץ...
ועל דרך הקבלה ועשו להם ציצית, המצוה הזאת בשלשים ושתים חוטין שבה תרמוז לכלה שבשיר השירים המעוטפת וכלולה משלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה, ועליה הזכיר שם (שיר ד') וריח שלמותיך כריח לבנון, וידוע כי אין השלמת דבר זולתה, וכמו שדרשו רז"ל בב"ר (דניאל י"ב) ויאמר אל האיש לבוש הבדים כהדין קמצא דלבושיה מניה. ולכך נצטוינו בעטיפת הטלית בשלשים ושתים חוטין, משום שנאמר (דברים כ"ח) והלכת בדרכיו, ומצוה זו שקולה ככל המצות שבתורה, לפי שהיא האבן הראשה הכוללת תרי"ג אבנים יקרות ושלשים ושתים נתיבות, וכל נתיב ונתיב מתחלק לשנים, טוב ורע כזכור ושמור, מצות עשה ומצות לא תעשה, והנה הם ס"ד, וכל אחד כלול מעשר ספירות הרי תר"ם, הוצא מהן כ"ז אותיות התורה הם תרי"ג מצות...
ועוד יש במצוה הזאת סוד נפלא, והוא שבה ישראל מתדמין לחיות המרכבה, וכבר ידעת כי כל המצות כולן שני חלקים מקובלות ומושכלות, וחכמי האמת ז"ל תקנו לנו נוסח הברכות למצות המקובלות ולא תקנו למצות המושכלות, לפי שהמקובלות הן הן עקר הקדושה ועליהן אנו נקראים קדושים, על כן תקנו בהם ברכה לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו. וידוע למשכיל כי המצות המקובלות שנצטוינו לעשותן בכלים גופניים כלן רמז ודוגמא לענינים שכליים, והנה החכמים ז"ל המשילו את האדם בעמדו מתפלל לפני השי"ת לחיות הקדש, והוא שאמרו רז"ל המתפלל צריך שיכוון רגליו, שנאמר (יחזקאל א') ורגליהם רגל ישרה. ומעתה שמע לפירוש המצוה הזאת אשר בה ישראל מתדמין לחיות הקדש. דע כי ארבע חיות הן נושאות הכבוד, והם לו מרכבה ועל כן נקראו חיות המרכבה, ואין ארבעתן כי אם חיה אחת, ומה שנבראו ארבע חיות זהו מתוך מציאות הענן והחשך ושאר המראות המקיפות אותו... והנה זה בדמיון האילן, כי עצם האילן וגופו אחד, והענפים רבים מתחלקים זה מזה אף על פי שכלן משרש אחד, ועל כן הזכיר הכתוב (שם) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא וגו'. כי אחר שהזכיר ארבע חיות חזר להזכירן חיה אחת. והנה לכל חיה וחיה מד' חיות יש לה ארבע כנפים שהן י"ו כנפים לארבע חיות, ויש לכל אחד ארבעה פנים שהן י"ו פנים לארבע חיות, הוא הכתוב (שם) וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להן. והנה הן ל"ב בין הכנפים והפנים, ויש לכל זה שרשים וענינים עצומים. ולדעת יונתן בתרגומו מנין הפנים לד' חיות ס"ד, ומנין הכנפים לארבע חיות נו"ר, ויהיה באור הכתוב וארבעה פנים לאחד לכל חיה וחיה ארבעה פנים, ולכל פן ופן מרובעת הרי ט"ז פנים שיש לכל חיה וחיה, ועומדת בארבעה פנים לכל רוח ורוח מארבע רוחות העולם, והן ס"ד פנים לארבעתן. ומה שאמר וארבע כנפים לאחת להן, פירוש לכל פן ופן, וכיון שיש לכל חיה ט"ז פנים הרי ס"ד כנפים שיש לחיה אחת, נמצאו כנפי ארבע חיות במספר נו"ר... ומשחרב בית המקדש נתמעטו כנפי החיות, דרשו רז"ל בחגיגה... מספר הכנפים שנתמעטו היו ח', לכל חיה וחיה שנים, ונשארו להן רמ"ח כנפים שבהן משרתים להקב"ה ואומרים שירה, כנגד רמ"ח מצות שנצטוינו לעבוד בהן השי"ת, ונגד אותן שמונה שנתמעטו יש לנו מצות ברית מילה לשמונה, והיא המגינה עלינו בכל הדורות.
ויש לך להשכיל כי הקב"ה כיון בבריאת האדם להיותו בארץ כאחד מן המלאכים שבשמים או כחיות הקדש, והנה האדם גוף אחד ומשתרגים ממנו חלקים מיוחדים כדמיון גוף האילן שמשתרגין ממנו ענפים ועלים, כן משתרגים מגוף האדם ארבעה אברים מיוחדים להיות האדם מרכבה כמו חיות הקדש ותשרה השכינה עליו, והם המוח והלב וברית לשון וברית מילה, ועל כן נצטוה בעטיפת הטלית להיות ארבע כנפות הטלית מחופפין על החיה, הוא שכתוב (דברים כ"ב) גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך. וזהו סוד הלשון שהזכיר במצוה זו מלת כנפים, והיה יכול לומר על ארבעה צדי או רבועי. וכדי לרמוז מנין הכנפים והפנים שבכל חיה וחיה באה הקבלה להיות שמונה חוטין בכל כנף כדי שיהיו שלשים ושתים חוטין, וכשם שהחיה הנחלקת לד' חיות מחופפין עליה הכבוד ושכינת עוזו, כן גוף האדם שממנו נחלקים ארבעה אברים שהזכרנו, נצטוה בטלית המחופף עלינו שיהיה הציצית לבן ושיתן בו פתיל תכלת, כדי שיתדמה לחיות המרכבה, ואמנם הלבן הוא העקר, וזהו שאמרו מתחיל בלבן ומסיים בלבן, כי הוא בסוד התרועה שיש פשוטה לפניה ולאחריה.
והנה הציצית והתכלת בדמיון הלולב והאתרוג, וכשם שהלולב והאתרוג מעכבין זה את זה, כן הציצית והתכלת מעכבין זה את זה בזמן שהיה התכלת מצוי, אבל עכשיו שאין לנו תכלת מניח הלבן בלא תכלת, כי הוא העיקר. והנה התכלת הוא האתרוג שנקרא הדר... וכדי שלא יפריד האדם בין הציצית והתכלת ולא יקצץ בנטיעות, הוצרכו רז"ל לדרוש ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, כלומר שלא יחשבו בה לומר שתי רשויות יש, רק ליחד הכל ביחוד שלם. ועוד אני מוסיף ביאור אם תסתכל בפסוק הנמרץ שאמר שלמה, (משלי כ"ד) ירא את ה' בני ומלך, שענינו על הדרך הזה ירא ה' זו מצות ציצית, ומלך זו התכלת, שהיא מדת המלכות ותכלית הספירות, וכדי שתיחד יחוד שלם ולא תקצץ אמר, ועם שונים אל תתערב, אל תחשוב בלבך שניות כי אם יחוד שלם, וזה שדרשו רז"ל ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, ולפי הענין הנזכר יהיה וראיתם אותו מלשון אות וסימן, כאלו אמר וראיתם חותמו והוא חותם התכלת. ואם תזכה תבין. ובספר הבהיר תמצא מפורש, מאי טעמא דתכלת, משל למה הדבר דומה למלך ובתו שבקשו לילך למרחוק, פחדו מאימת המלך, נתן להם סימנים, פחדו מן הבת נתנה להם סימן, אמרו מעתה בשני סימנין אלו ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך... (במדבר טו לח, ועיין שם עוד)
להטיל ציצית בבגד שנתכסה בו, וזה החיוב הוא כשיהיה לבגד ארבע כנפים או יותר... שורש המצוה נגלה בכתוב, שהיא למען נזכור כל מצות השם תמיד, ואין דבר בעולם יותר טוב לזכרון כמו נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו אשר יכסה בו תמיד, ועיניו ולבו עליו כל היום, וזהו שנאמר בו בכתוב, "וזכרתם את כל מצות ה'", ואמרו ז"ל כי מלת ציצית תרמז לתרי"ג מצות עם צרוף שמונה חוטין שבציצית וחמשה קשרין שבו. ועוד אומר לי לבי שיש בו רמז וזכרון שגופו של אדם ונפשו הכל לשם ב"ה, כי הלבן רמז לגוף שהוא מן הארץ שנבראת מן השלג שהוא לבן, כדאשכחן בפרקי דר' אליעזר, וחוטין רמז אל הגוף, כענין אמרם כי תחלת בריאת הגוף הוא כעין חוטין, וכמו שאמרו ז"ל, אמר רב עמרם תנא שתי ירכותיו כשני חוטין של זהורית... (נדה כ"ה), והתכלת אשר עינו כעין הרקיע ירמוז לנפש שהיא מן העליונים, ולזה רמזו באמרם מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים, מפני שהתכלת דומה לים, והים דומה לרקיע, והרקיע דומה לכסא הכבוד... ומפני כן אמרו שכורכין חוט התכלת על הלבן, שהנפש היא העליונה והגוף התחתון... (שלח לך מצוה שפו)
ועשו להם ציצית - אמר הקב"ה אני רוצה שתהיו מעוטפים כמלאכים לבושי הבדים, וכאשר ראית אותי מעוטף, לכן צוה בתכלת שדומה לרקיע ולכסא הכבוד. ציצית בא"ת ב"ש עולה כסאי. ציצית - בגימטריא צדקות, וגימטריא נשרים, לומר מי שהוא זהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה, דכתיב (תהלים י"ז) אני בצדק אחזה פניך, וזוכה למה שנאמר (שמות י"ט) "ואשא אתכם על כנפי נשרים". (במדבר טו לח)
וראיתם - בגימטריא ציצית ביום. וזכרתם - כתיב זכירה בציצית, לכן צוה לעשות ד' ציציות בארבע כנפות בגדיו, שכל מקום שיפנה יזכור, ובכל אחד ה' קשרים כדי שיזכור לחמשה חומשי תורה, ויש בכל אחד שמונה חוטין שימנע מלעשות עבירה בשמונה אברים המרגילים את האדם לעבירה, ואלו הן, אזנים, עינים, פה, חוטם, ידים, רגלים, ערוה, והלב. ואם שמר עצמו מעבירה זוכה לעלות למעלה מח' רקיעים, דכתיב (ש"א כ"ה) "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים", ואם עבר בהן עבירה נידון בשמונה דינין, בחיבוט הקבר ושבעה מדורות של גיהנם... בכל עת יהיו בגדיך לבנים (קהלת ט') בגימטריא זה ציצית לבגדיכם. (שם שם לט)
ויאמר קין אל הבל אחיו וגו', אמרו קצת בעלי הקבלה כי אמירת קין עם הבל היתה בפרשת ציצית, שנאמר בה ויאמר, ולא לחנם אמרו זה, ובטעם הציצית יתבאר בג"ה. מוסף על זה כשתבין מחלקותו של קרח עם משה רבינו ע"ה, שהיתה בטלית שכולה תכלת, כמו שאמרו רז"ל, יתבאר לך היטב, שמלת שדה רומזת למדת הדין של מעלה הנקראת לרז"ל שדה תפוחים הצריך השקאה ממים העליונים שלא תהיה מדת הדין קשה. (בראשית)
ספר הבהיר מאי טעמא אנו מטילין תכלת בציצית, ומ"ט שלשים ושתים. משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו גן נאה ולו ל"ב נתיבות, ושם שומר עליהן והודיעו לבדו אותן הנתיבות. אמר לו שומרם ולך בהם בכל יום, וכל זמן שתדרכם שלום לך. מה עשה השומר אמר אם אני אהיה לבדי באלה הנתיבות אי אפשר לשומר אחד לקיים אלו הנתיבות, ועוד כי יאמרו העולם כילי הוא מלך זה ושומר זה, לכך שם שומר זה שומרים אחרים על הנתיבות שהן ל"ב נתיבות. ומאי טעמא דתכלת, אמר השומר שמא יאמרו השומרים הגן שלי הוא, נתן להם סימן ואמר, ראו הסימן למלך שהוא שלו והגן הזה ואלה הנתיבות הוא תקנם ואינם שלי. והנה חותמו...
והנה לשון תכלת מלשון כ"ל, שהיא מצות ה' וזכרתם מלשון ה' זכרנו, וכ"ל היא מצות ה', ולא תתורו אחרי לבבכם שלא יקצצו בה, כי היא נקראת לב, וזהו אחרי לבבכם זו מינות, אשר אתם זונים זו ע"ז, הזהיר שלא יהרהרו בתכלת במינות או בע"ז, אבל יהיה לכם הכל לציצית, וראיתם אותו וזכרתם... ונרמז עוד באמרו אחרי לבבכם שלא להרהר אחר מדת הדין רק להצדיקו יתברך בכל דרכיו, שנאמר כי כל דרכיו משפט. ויש מפרשים וראיתם אותו שב להקב"ה יתעלה, התכלת רומז לזוהר הכבוד, אותו בגי' זה הוא השכינה, ול"ב חוטין דומין לל"ב נתיבות הנמשכות שם, כד"א כל הנחלים הולכים אל הים, והקשרים אל ההויות והן בין כלם עשרים, חמש בכל אחד ואחד דוגמת עשר אצבעות שביד ושברגל, והם חמשה כנגד חמשה, עשרה לפניו ועשרה לאחריו.
אמנם טעם היות המצוה נרמזת בכנף הבגד הוא סוד גדול ותבינהו מלשון ציצית, כד"א ויקחני בציצית ראשי, שהוא אצילות הבנין, ואינו באחדותו. וכבר רמזתי במאמר רז"ל משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו גן נאה, וחוץ לגן בקרוב ממנו חתיכת שדה וכו'. ובזה הרמז המופלא נתנו רז"ל שיעור בתליית הציצית בבגד שלא ירחיקנה מן הכנף שני קשרי גודל, להורות שאינו באחדותו, גם לא יפחות ממלא קשר גודל שלא יקצץ הנטיעה ההיא מן הבנין, כמאמר בעל ספר יצירה, עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, וכבר פרשתיו.
ויש עוד לפרש לשון ציצית מלשון מציץ מן החרכים, הציץ ומת, והרמז לשכינה המנהגת עולם השפל, שנאמר וכל מעשהו באמונה. וכן אמרו רז"ל ר' שמעון בן אלעזר אומר למה נקרא שמה תכלת, על שם שנתכלו המצרים בבכוריהם, רבי אומר על שם שהציץ המקום על בתי אבותינו במצרים. ויש מפרשים לשון תכלת על פעולתו לכלות אויבי ה' ועוברי מצותיו, זהו סוד וראיתם אותו וזכרתם, ראיה מביאה לידי עשייה, בסוד והיה כל הנשוך וראה אותו וחי... והבן אמרו על כנפי, כי לשון כנף מושאל ברוב על הארץ העליונה, שנאמר "לאחוז בכנפות הארץ" וגו', שתקיא אותם הארץ, וכמו שרמזתי בפסוק "ופרשת כנפיך על אמתך", זהו "מכנף הארץ זמירות שמענו", שהרמז לכנף הארץ העליונה, וכבר ידעת כי החיות משוררות לפעמים בכנפיהם, שנאמר "ואשמע את קול כנפיהם, בעמדם תרפנה כנפיהם", ולפעמים בפיהם, כפי ריחוקם וקירובם אצל הכבוד, כשהן קרובים אל הכבוד משוררים בכנפיהם, כי יראים לפתוח פיהם פן תאכלם האש הגדולה, וכשהן רחוקין מן הכבוד משוררים גם בפיהם. ואפשר כי לשון כנף הוא מלשון קבוץ, מלשון רז"ל מכניף עשרה, כי בארץ העליונה מתקבץ הכל, וזהו "זמירות שמענו", כי היא המזמרת, כמה דאת אמר "השמיעיני את קולך", ואמר צבי לצדיק, והרמז לחי העולמים שצביונה להדבק בו... (שלח, ועיין שם עוד)
...ומזה המאמר תבין למה הותר כלאים בציצית, כי הרמז הוא לאשת חיל הנאמר עליה דרשה צמר ופשתים, והבן זה מאד. וטעם על ארבע כנפות כסותך, תבין מסוד ארבע ראשי נהרות כד"א כל הנחלים הולכים אל הים, כי הטלית כלול מכולם, וזה טעם להוציא בת שלש. (כי תצא, ועיין שם עוד)
...ולפי שהמעורר הזה (מזוזה) חוץ ממנו, הערימה התורה במצות ציצת ששמו סימן וזכר לכל המצות, כי להיותו בלתי מתיחס לתכלית שהסכימה המלאכה מהלבוש אם להיותו בעל ארבע כנפים שאינו מכסה כל הגוף, ואם הציציות שהם בלתי נהוגים לנו, הנה על כל פנים יהיה זכר למה שצוה, וכל שכן אם יצטרף בו רמז או רמזים כמו שבא במדרשות. ואיך שיהיה הנה המעורר הזה הוא קרוב אל האדם מאד יותר מהמזוזה... (מאמר ב כלל ו פרק ב)
...וכן נתבאר בפרשת ציצית בצד ספור זה, ציצית הוא ענין הבטה, והמוצץ הוא פתיל תכלת הרומז לשכלי, לנמצא העליון שהוא תכלית כל הנמצאים, וכל העינים כלות אליו, וכן במנחות מ"ג, תכלת דומה לים וכו' לכסא כבוד, ובראותם אותו ירמוז אל השי"ת שהוא פני השכינה, ורוצה לומר שהעיון השכלי יעלה מהים, הנמצאות התחתונות להעליונות, ובהם מהעלולים לעלות עד לעלה הא' ב"ה. ועוד רומזים הפתיל כמו שאמרו שהממוצע הוא הטוב במדות, וכן התכלת ממוצע בין הלבן והשחור המקבץ הראות, וכן התכלת, והעין תברח מעצמה מהבין בלבן המזיק ותסתכל התכלת המחזק. והבגדים כנוי למדות, כמו שכתב "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", וכן בשער נ"א. והיה פתיל אחד לכוון הקו שלא יתחלק, כי הממוצע א' והיציאה ממנו באופנים רבים. ומכל זה נלמד שההשערה האלקית היא האמיתית, ולא האנושית, ועל כן יחיה האדם על השערת התורה לא בזולתה, והוא שהכחיש קרח... (במדבר יג א שער ע"ז)
ומצות הציצית כדפירשנו להורות על למוד ההגבלה וההשערה האלקית בדעות ובמעשים. (שם טו לח)
דבר אל בני ישראל - ציצית שהיא מצוה עקרית כטוטפות וקדוש בכורים נאמרה למשה קודם במצרים או במרה, וכאן א"ל לאומרה להם כדי שיזכרו המצות. ציצית - חוטים או שערות מדולדלים, ועל שם הקליעה והקשרים שלמעלה נקראים גדילים. על כנפי בגדיהם - הכסות העליונה שהתכסו בה. לדורותם - אף אם לא ינהגו עוד ללבוש מעילים כאלו. למען תזכרו - שרוב בני אדם טבועים במצולות התאוות החמריות ובטרדת העסקים, לכן חייבה החכמה האלקית לשום סימן בבשרו אם יהיה ערום המילה, ובכנף מעילו העליון, ועל ידיו העסקניות, ובין ידיו רצועות של ראש, ועל פתחו מזוזה, ולדבר בהם תמיד. לרלב"ג רומזים ד' כנפים ליסודות, והקשרים לגלגלים, ואינו, ונראה לומר שהטלית המקיפה הכל רומזת לבורא, ד' כנפים לשכלים הסובבים כסא כבודו בד' מחנות נעלמים, והקליעה והקשרים לתנועה שיניעו הנבדלים את הגרמים השמימיים הנרמזים בח' חוטים וחוט תכלת הט' כמספר הגלגלים, ושיזכר זאת יחרד לבבו מאדון עולמים ויזכר לעשות מצותיו... כי רבוי המעשים בעת הלמוד יעשה קנין חזק בנפש כך שאחריו יעשו המעשים בקלות, וכן יבואו לעשיית המצות גם בלי ראיית הציצית. אני ה' - והיו מצויינים בלבושיכם כעבדי המלך. (במדבר טו לח והלאה)
... ויוליך עמו ציצית להראות בעמים שהוא יהודי, לכן סמך מוציא שם רע שמזייף האמת. (דברים כב יב)
וראיתם אותו וזכרתם - תזכרו שאתם עבדים לא-ל ית' שקבלתם מצותיו באלה ובשבועה, וזה בראותם הציצית שהוא כחותם האדון בעבדיו, ובזה תחדלו מתור אחרי לבבכם להשיג שרירות לבכם בעושר וכבוד אפילו על ידי גזל. (במדבר טו לט)
למען תזכרו - למען תהיו פנוים ממחשבות הבליהם, ובזה תזכרו גודל הא-ל וחסדו. ועשיתם את כל מצותיו - ובזה תעשו כל מצותי מאהבה ומיראה. והייתם קדושים - ובזה תהיו קדושים לפניו לחיי עולם, כאשר כיון הוא באומרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגי קדוש. (שם שם מ)
אני ה' אלקיכם - אני עתה לזה התכלית בעצמו צויתי לכם זאת המצוה כדי שתזכו לזה המכוון, כמו שאמר והייתם קדושים לאלקיכם. (שם שם מא)
ועשו להם ציצית - כשהאדם עושה רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה כולל כל האדם בקדושה, אך לא כל אדם יכול לעשות כולם, לכן נתן לנו מצוה אחת שבה נזכר כל יום כל המצות ונקבל לעשותם, ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, וזה שאמר למען תזכרו ועשיתם, על ידי הזכירה כאילו כבר עשיתם, ועל ידי זה והייתם קדושים בכללותכם, וזהו לשון ציצית, שעל ידי ההבטה יזכרו המצות. לדורותם - יהיו חוטי לבן. ונתנו על ציצית - פתיל תכלת אינו לדורות. והיה לכם - יעשום לשם זכירת המצות, ואז יזכרו, ולא אם יעשו מצות אנשים מלומדה. ועל ידי הקבלה בלב תחול קדושה בעינים הרואות ובלב הזוכר המצות, עד שלא תשלט בהם טומאה, וגם מסובב מד' רוחות בד' שמות, כי בכל ציצית ח' חוטים וה' קשרים וי"ג חוליות העולה לכ"ו, ואם כן המלאכים הנעשים בכל יום על ידי התרי"ג ואחדות אחד יספיקו להריק בו קדושה עד שיראה כאילו ד' ציציותיו עומדים לפניו למנעו מעשות רע, ואפילו אם כבר חשק בלב וראה בעיניו, שהוא פלא גדול (שינצל). (שם שם לח והלאה)
ובמסכת דרך ארץ זוטא פרק ד' אמר הוי חרד ושש על כל המצות, גם במצות ציצית רמז לנו יתברך שנהיה חרדים ונרתעים על מצותיו, כדאיתא ברעיא מהימנא פרשת שלח לך, ציצית פקודא דא לאדכרא כל פקודי אורייתא בגינה, כמד"א וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם. דא איהו סימנא דמלכא לאדכרא ולמעבד וכו'... ומפרש התם איך התכלת הוא רמז לרצועה, שהרי תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, הוא כסא דין שדנין בו דיני נפשות. וציצית כתוב בתורה חסר יו"ד, ועולה במספר קטן עם ד' אותיות כמנין חרדה, סימן לדבר חרדה ילבשו הכתוב בספר יחזקאל. וד' ציצית כנגד ד' שפטיו הרעים הכתובים שם, חרב ורעב וחיה ודבר. וחייב אדם ליקח שני ציצית שלפניו בידו השמאלית ולשומם נגד לבו בשעת קריאת שמע, שנאמר ושמתם את דברי אלה על לבבכם, ויסתכל בהם כשיגיע לפסוק וראיתם אותו וזכרתם וגו'. וכדאיתא במדרש על פסוק כל עצמותי תאמרנה. וכתב הרב ר"י גוקאטלייא שני ציצית שלפניו הוא שיקח, יען כי בשנים יש ט"ז חוטין וקשרים עשרה, שעולים כ"ו כמספר יהו"ה, והרקיעים הקטנים עם הגדולים עשרים ושש במספר, כדכתב הרמב"ם, והרמז שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, ואז יכנע לבבם הערל. גם טעם לקחת משני ציציות לפני שופטיו היותר מצויים והפחד והמורא מהם רב, כדכתיב נזבחה לה' אלקינו פן יפגענו בדבר או בחרב. הרי לך ראיות ברורות כי מצות ציצית שהיא מזכרת כל המצות היא סימן לחרב ה' מלאה דם להנקם מהרשעים הפושעים בו, כדכתיב אם שנותי ברק חרבי לי נקם ושלם, ולכן כל איש יפחד ויירא וילבש חרדה וישמור מעבור מצותו כמפני חרב... והיינו דרמז ית' בפרשת ציצית והיה לכם לציצית וראיתם אותו וגו', כי תיבת והיה רמז לשם הנכבד והנורא שיש לו י"ב צרופים, וזה אחד מהם תיבת לכם בהיפך אותיות מלך, לציצית לשון הסתכלות, לשון מציץ כדפירשנו, וראיתם אותו בהיפך אותיות ויראתם אותו, כלומר הסתכלו בעיני שכלכם באותיות ה' שהוא מלכו של עולם, שמורות שחרב נוקמת בידו ותפול עליכם אימה ופחד ויראה גדולה, וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם... (הקדמה)
והציצית אשר צונו ית' רמז לרצועת הדין, שלא יאמר האדם הקב"ה רחום אף על פי שאחטא לא יעניש אותי. ארבע ציציות נגד ארבע מיתות בית דין, אף על פי שבטלו סנהדרין הוא ית' מעניש דוגמת ארבע מיתות בעולם הזה, וגם הארבעה ציציות רמז לארבעה שפטיו הרעים האמורים בספר יחזקאל, חרב ורעב וחיה רעה ודבר, ושמונה חוטין שבכנף לעורר לב רשע וטוב לו בעולם הזה, ולא ילקה באחד מאלה יהא מבושר שילקה בגיהנם, השבע חוטי לבן רמז לשבע מדורות אש שבגיהנם, והשמיני תכלת רמז למלאך המשחית הממונה על הגיהנם ותחת ידו כמה אלפים ורבבות מלאכי חבלה עושים שפטים גדולים ברשעים שבגיהנם, כדאיתא בזוהר, גם כללות חוטי הארבע כנפות ל"ב וארבע ציציות עצמן הרי ל"ו, רמז לשלשים וששה כריתות שענש הקב"ה בתורה, וזה רמזו ירמיה במגילת קינות, שהתחיל בתיבת איכ"ה שעולה בגימטריא ל"ו, רמז שעברו ישראל על ל"ו כריתות שבתורה, לכך נענשו כדאיתא במדרש איכה רבתי. (פרק א מצות עשה מן התורה התלויות בלב ואפשר לקיימן בכל יום)
אמנם מצות ציצית היא הרחקה מצד האחור, והדבר הזה ידוע גם כן למבינים וליודעי מדע, והוא דבר עמוק, כי התכלת דומה לים אשר הוא במערב, שנקרא אחור, והמצוה עצמה כל ענינה באחרית שהיא על כנף הבגד, ולפיכך בזאת המצוה התקשרות בו ית' מצד אחוריים, והכלל הוא כי יציאת מצרים היא הדבוק בו יתברך, וכדכתיב בכל מקום אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים. וכל התקשרות ודבוק בו יתברך שלא יסורו מאתו לשום צד, לכך באו אלו ארבע מצות לקשר ישראל בו שלא יסורו מאתו, והדברים האלו דברי חכמה רמזנו בהם למי שיוסיף חכמה ותבונה... כלל הדברים כי קנו ישראל מעלה האלקית, ויש להם להרחיק כל דבר שהוא הפך המעלה שקנו ישראל. (גבורות ה' פרק מה)
...דע כי כל כוונת קרח להפליג ולהחזיק הקושיא, כי אחר שהשי"ת עם ישראל אם היה רוצה השי"ת לתת התורה ראויה שתנתן בלא אמצעי, כי אי אפשר שלא היו ראוים ישראל לשמוע דבר ה', שהרי שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך, ואם כן למה לא נתנה התורה להם. והיה קרח חושב להפיל את משה בטעותו, לשאול אותו טלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית או חייבת בציצית, וסבור היה כי בודאי ישיב משה שהיא פטורה כיון שכולה תכלת, שכך היתה סברת קרח, כי המצוה כדי שיהיה בטלית תכלת (וטעם התכלת בארו ז"ל מפני שהתכלת דומה לכסא הכבוד, ועל ידי שיראה את התכלת יזכור ויעשה את כל מצות ה', כי ראיית התכלת שהוא דומה לכסא כבוד מביא לידי מעשה, שעל ידי המעשה מקבל עליו גזירת המלך שגזר עליו), והיה סובר כיון שהטלית כולה תכלת למה לו חוט, ואז יהיה משיב לו קרח אם כן כל ישראל כולם היו קדושים, למה להם כהן מיוחד לכפר בעדם...
וקרח אשר רצה להפיל את משה בטענתו חרבו באה בלבו, כי אדרבה זה ראיה, כי גם שם אין הדין כך, כי צריך שיהיה דומה לכסא הכבוד וכסא הכבוד הוא מיוחד, לכך צריך חוט מיוחד שאינו מן הטלית רק נבדל לעצמו, וכאשר הטלית כולה תכלת אין דמיון התכלת הזה אל כסא הכבוד שהוא מיוחד, ולכך צריך חוט מיוחד שאינו מן הטלית. וכך ישראל אף על גב שכל ישראל כולם קדושים צריכים אל כהן מיוחד נבדל מהם... (תפארת ישראל פרק כב)
...ויש להקשות, כי מאי ענין מצות ציצית שכתוב בה שני פעמים אני ה' אלקיכם וגו' אני הוא הנאמן להפרע, אני ה' נאמן ליתן שכר טוב לצדיקים. אבל פירוש דבר זה, כי עיקר מצות ציצית מורה על מתן שכר של הצדיקים ועונש הרשעים, ולפיכך יש בו תכלת ולבן, התכלת מורה על העונש, כמו שפירש רש"י ז"ל בפרשת שלח לך, כי תרגום שכול הוא תכלת, ולשון שכול הוא אובד והפסד גמור. והלבן מורה על השכר, כשם שהתכלת מורה על האבוד. ומפני כך התכלת דומה לכסא כבוד, כי הדין בא לרשעים מצד כסא מלכותו שיושב בדין ונותן לרשע ענשו, וצותה התורה לתת על הטלית שנקרא גלימא ארבע ציציות בסוף הקרן, להודיע לאדם אף על גב שמצד האדם שהוא גשמי והוא בעולם הגשמי אין נראה הבדל בין צדיק ובין רשע, אבל כשיוצא מן הגשמי יהיה נראה ההבדל בין צדיק ובין רשע, ומה שאין עתה נראה הבדל היינו מפני שהאדם הוא גשמי והוא בעולם הזה גשמי, וכל גשם הוא גולם אין בו הבדל, ולפיכך אין חילוק בין צדיק ובין רשע, אבל בסוף הגלימא יש ציצית, כי הגלימא מורה על הגוף, שהרי הבגד הוא לכסות הגוף והוא מלבוש הגוף בלבד, ולפיכך הציצית שהם מורים על הבדל צדיק ורשע בסוף הגלימא, דהיינו כשלא יהיה עוד הכל גשמי אז יהיה ההבדל בין צדיק ובין רשע. וצוה השי"ת שיעשה האדם בכל שפת בגדו ציצית, שבכל מקום שיפנה האדם יהיה נגדו, שאל יהיה ניסת ליצר הרע לומר כיון שבעולם הזה צדיק ורשע שוים ואין הבדל ביניהם, כן יהיה בסוף, אבל אין הדבר כן, כי בסוף לא יהיה כך, רק יהיה הבדל בין צדיק ובין רשע, וזה שאמר הכתוב "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'", כי כאשר יש לפני האדם דבר זה שיתן בסוף הדין, אז יעשה המצוה... ומעתה ראוי שיהיו ארבעה חוטין שהם כנגד הצדיק שהוא צדיק גמור ואשר הוא צדיק פחות, וכנגד הרשע הגמור וכנגד שאינו רשע גמור, כמו שכתיב בקרא "בין צדיק ובין רשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו", ואף על גב שההבדלים הם הרבה יותר, מכל מקום כיון שיש הבדל בין צדיק ובין צדיק הוא הדין שאם אחד יש לו יותר מעט גם כן יש הבדל, ולפיכך אמרו אין פוחתין אבל מוסיפין...
...ומצות ציצית מורה כי ישלים גופו ויהדר אותו במצות, כי הטלית מלבוש הגוף ומורה לך כי יש לקשט הגוף במצות. וזה שאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים, כלומר, שיהיה מטהר ומזכה גופו שיהיה טהור, וקרא זה בגדיך לבנים, כי הגוף הוא כמו בגד לנשמה, ואמר שיהיה לבן דהיינו זך ונקי, ואמר שזה מצות ציצית, כי מצות ציצית מורה לך לזכות גופו ולטהרו, ושמן על ראשך אל יחסר זה מצות תפילין... והתפילין הם פאר הנשמה כמו שהציצית פאר הגוף, הרי הציצית מורים על טהרת הגוף, והם בסוף הבגד לומר כי אך מצד הגוף אין נראה בין צדיק ובין רשע, אבל בסוף יהיה נראה ההבדל הזה אף שאינו נראה בעולם הזה מצד שהאדם הזה הוא גשמי והוא בעולם הגשמי, אבל בסוף נראה ארבעה הבדלים, הרי כי הציצית מורים על שיש הפרש בין צדיק ורשע... (דרשה לשבת הגדול)
ובמצות ציצית נתן השי"ת לאדם שיהיה מזכך ומטהר גופו מן הפחיתות, ולכך אמר הכתוב "וראיתם וזכרתם את כל מצות ה'", כי המצות הם על ידי מעשה הגוף, וכמו שהתבאר דבר זה אצל כי נר מצוה ותורה אור, כי המצות הם על ידי מעשה הגוף, ומבואר שם דבר זה באריכות. וכאשר הוא רואה הציצית היוצאים מן המלבוש שהוא דומה לגוף, בזה יזכור לכל המצות, כי הציצית שנקראו בלשון ציצית מלשון ציץ השדה, שנקרא כך דבר שהוא יוצא אל הפועל מן האדמה, ומורה המצוה הזאת שיש לאדם שהוא אדמה יציאה אל הפועל והם המצות שמוציאין האדם אל הפועל, ולכך אמר וזכרתם את כל מצות השם, כי כל מצות השי"ת על ידם יוצא האדם אל הפועל... וצוה השי"ת לתת ד' חוטין על ד' כנפות שהם יוצאים מן הבגד בכל ד' כנפות הבגד, והם נקראו ציצית כי כל דבר שיוצא אל הפועל ונגלה נקרא כך מלשון מציץ מן החרכים, שהוא לשון ראיה... לכך צוה שיתן ציצית על כנפי בגדו שהם יוצאים מן הבגד שיש לאדם יציאה אל הפועל, וזהו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', כי על ידי מצות האדם יוצא לפעל השלימות... ולכך מצות ציצית שקולה כנגד כל המצות, כי מצות ציצית יורה על יציאה לפועל, וזהו בכל המצות, שהמצוה כל אחת בפני עצמה על ידה יוצא האדם לפעל בדבר מיוחד במה שהיא המצוה, ואלו מצות ציצית על ידה יש יציאה לפעל בכלל...
ומצות תכלת ולבן כנגד מצות עשה ולא תעשה, שעל ידם יוצא האדם לפעל השלימות הגמור. וידוע כי מצות עשה על ידם קונה האדם הזכות והטוב, וזה שאמרו בכל עת יהיו בגדיך לבנים, זה מצות ציצית, כי הזכות הוא לבן. תכלת כנגד לא תעשה, ועל ידי לא תעשה אין קונה האדם על ידם זכות כלל, שאם לא אכל חלב או לא בא על הערוה לא קנה בזה זכות, רק אין עבירה בידו שיש על זה עונש, ותכלת מורה על העונש, כמו שפירש רש"י ז"ל בפרשת שלח לך, שהוא מלשון שכול. וז"א תכלת דומה לכסא הכבוד, אשר כסא הכבוד מורה על דין שהקב"ה יושב על כסא דין לשפוט את העוברים, וזה שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'...
ומצוה הזאת היא בקרן, שהקרן גם כן הוא יוצא מן הבגד, שכמו הציצית שהם יוצאים מן הקרן, כך הקרן יוצא גם כן מן הבגד, וכל זה כי מצות ציצית מורה שאדם יוצא אל הפועל, וזהו על ידי המצות, וזה שאמרו כל המקיים מצות ציצית כאלו היה מקבל פני שכינה, שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות, וזה מפני כי מצוה זאת מכסה בה כל גופו... והמצוה יש לה חיבור עם האדם, שהרי היא בבגדו, ולכך המקיים מצוה זאת כאלו יש לו חיבור אל השכינה ומקבל פני השכינה, כי במצוה זאת יוצא האדם מן גופו הגשמי אל הפועל ולהיות עם השי"ת. והבן הדברים האלו מאד, כי הדברים האלו עמוקים מאד...
עוד יש לך לדעת בענין ציצית ותפילין של ראש ושל יד, כי הציצית בבגדו כנגד כח הגוף שהוא באדם שיהיה לו הזכות ולא יהיה עב חמרי, ובזה שיש במלבוש שלו ציצית שיוצאים מן הגלימא שהגלימא יש לו דמיון לגולם הגוף, כמו שאמרנו, ועל ידי מצות ציצית שהיא גולמו דבר בדביקות וזכות כמו שהם החוטין הדקין שדביקים בבגד, שכל זה שהאדם שהוא גשמי חמרי תכלית שלו בדקות בזכות מן חמרי, ולכך אמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים, זה מצות ציצית, שרצה לומר שהאדם יהיה מזכך גופו כמו שהוא הלובן שהוא זך... (נתיב העבודה פרק טו)
תכלת דומה לים וכו', כלומר כי זה מורה על מעלת מצות ציצית, שהם דומים לכסא הכבוד, ויש לך להבין, כי הגוף במה שהוא גוף חמרי, אינו מורה על המצות רק הציצית שהם בבגד, מפני שהמלבוש הוא כבוד האדם, והכבוד אינו דבר גוף, והמלבוש על הגוף החמרי הוא ראוי שיהיה מורה על מצות האלקיים שהם כבוד האדם, והמצות הם יוצאים מן האדם העושה אותם, כמו הציצית שיוצאים, ולכך נאמר במצות ציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', כי הציצית אשר הם חוטין נפרדים דקים יוצאים מן הטלית, מורים על המצות היוצאים מן האדם... (חידושי אגדות סוטה יז א)
ועוד יש לך להבין שהיו ציצית שלו מוטלת על גבי כרים וכסתות, וזה בשביל שהציצית מורים על החשיבות, כמו שאמרו בפרק במה מדליקין (שבת ל"ב ב') הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין לו אלפים ושמונה מאות מכל לשונות הגוים. ומפני כי יש בציצית החשיבות ולכך היתה ציצית שלו מוטלת על גבי כרים וכסתות... (שם גיטין נה ב)
...וציצית הוא להבחנה, כדכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', ועיקר תכלת הוא ההבחנה כמו שכתוב מאימתי קורין שמע בשחרית משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, הרי אלו ד' מצות להבחנה... (שם בבא מציעא סא ב)
....ולפיכך שקולה מצות ציצית כנגד כל התורה כולה, כי כל המצות שהאדם עושה על ידם האדם הוא בפעל על ידי מעשה המצות, ומצות ציצית גם כן נקראו ציצית שהוא מלשון ציץ השדה שהוא יציאה לפעל, והבגד מכסה את הגוף, וזהו יציאת האדם אל הפועל. ולפיכך אמר הכתוב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', כי כאשר יראו הציצית שהם יוצאים מן הבגד וזכרתם את כל מצות ה', שכל המצות יש לאדם לקיים ולהוציא מעשיו בפועל. כלל הדבר כי מצות ציצית שיש לאדם יציאה אל הפעל, ולכך מכסה גופו בציצית שהם יוצאים מן הבגד, ולכך המצוה הזאת שקולה כנגד כל המצות שהם יציאה אל הפעל... (שם מנחות מג ב)
והמצוה ליתן לבן ותכלת כנגד הקרן, כי הקרן יש בו שתי בחינות, האחת מה שהוא טלית, והשני במה שהוא סוף ותכלית, וכנגד מה שהוא טלית יתן לבן, וכנגד מה שהוא קרן יתן תכלת, כי תכלת מלשון תכלית, הוא סוף וקרן, ולפיכך יתן לבן ותכלת. כלל הדבר הזה, כי המצוה הזאת מוציאה את אדם מן מה שהאדם בעל גוף עד שהוא אדם ראוי לקבל עליו מצות השי"ת, והם על הקרן שהוא סוף ותכלית המלבוש שהוא כבוד האדם, ולפיכך אמר כאן שבאו ארבע ציציות שלו שהם על ארבע קרנות, שמורים כי האדם מוכן לקבל עליו מצות השי"ת, וטפחו לו על פניו, ולכך נאמר בפרשת ציצית גם כן שני פעמים אני ה', האחד כי הציצית מורים על השכר שראוי אליו האדם מצד המצות, ומורים על העונש שראוי אליו האדם אם יעשה חטאים, ולפיכך כתיב דוקא במצוה זאת אני ה' שני פעמים... (שם)
...כבר נתבאר למעלה כי המצוה הזאת מצות ציצית ראיה ברורה שתהיה עדות, כי אין עד רק שהוא מוציא הדבר לפועל הנגלה הדבר שהוא מעיד עליו, והציצית על ידם האדם יוצא לפועל, ואם האדם חטא שעבר עבירה המצוה הזאת מעידה עליו, שהרי המצוה מורה שראוי לעשות המצות, אם כן כאשר חוטא בעבירה מעידה שהוא עשה הפך מה שראוי לעשות. ועוד כי על הזנות שהוא דבר ערוה בפרט הציצית הם לעדות, כמו שהתבאר, כי הציצית מורה שהאדם דבק במצות אלקיים והזנות הפך זה, והדברים עמוקים. (שם מד א)
ענין הציצית בפרק התכלת, גדולה מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות, שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', וזה לשון טור א"ח סימן כ"ד, אף על פי שאין אדם חייב לקנות טלית בת ד' כנפות כדי שיתחייב בציצית, אלא דוקא אם רוצה להתכסות בטלית בת ד' כנפות חייב להטיל בה ציצית, מכל מקום טוב ונכון להיות כל אדם זהיר וזריז במצות ציצית, שיהיה לו בגד קטן מצוייץ שילבש אותו כל היום, כי עיקר מצותה על זכירת המצוות, ובכל שעה ובכל רגע צריך לכך, דוגמא לדבר כאדם המזהיר לחבירו על ענין אחד שקושר קשר באזורו כדי שיזכור, ועל כן יש ה' קשרים כנגד ה' חומשי התורה, וארבע כנפים בכל צד שיפנה יזכור, וגדול עונש המבטל עתה ממה שהיה בזמן שהיה תכלת, מצד שאז לא היתה מצויה כל כך, ולא היה יכול כל אדם לחזור עליה, מה שאין כן עתה...
ומאחר שמצוה זו חביבה במאד יעשה מצוה מהמובחר שיביא עצמו לידי חיוב דאורייתא אליבא דכולי עלמא, דהרי"ף והרמב"ם פסקו דאין חיוב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים או של צמר רחלים, אבל בגדי שאר מינין אין חייבין בציצית אלא מדרבנן, וכוותייהו פסק הבית יוסף סימן ט', אף על גב דהתוספות והרא"ש וסמ"ג ומרדכי סבירא להו דכולהו חייבין מדאוריתא, וכוותייהו פסק רמ"א בהג"הה, מכל מקום ירא שמים יוצא ידי כולם, וכן כתב האגור בשם מהר"י מולין שנשאל על טלית של משי מאיזה מין נוהגים לעשות הציצית, והטלית שהשתי פשתן והערב צמר גפן מה דינו, וסוף דבריו צא ולמד ממנהג אשכנזים, שנהגו איסור גמור לעשות טלית מבגד שהוא מעורב מפשתן וצמר גפן, ולכן הירא שמים יוציא נפשו מפלוגתא ולא יעשה טלית אלא מצמר...
הטלית קטן שלובשים לילך בו תדיר צריך לראות שיהיה כשיעור טלית שחייב בציצית, דהיינו שיהיה גדול כל כך שיוכל להתכסות באורך וברוחב ראשו ורובו של קטן ההולך בשוק לבדו ואין צריך לשומרו. והטור או"ח סימן י"ו כתב כל קטן בן ט' שנה, אמנם שאר פוסקים לא נתנו קצבה לשנים...
והנה הזוהר לא זכר בסיפא עטיפא ולבושא כמו ברישא, כי עיקר העונש הוא על בלתי זהיר בטלית קטן אשר הוא לבוש בכל עת ולא בשעת התפילה לחוד, וזהו בכל עת יהיו בגדיך לבנים. וטעם הדבר ההוא לקיים תמיד וראיתם אותו וזכרתם וגו'. והנה מחמת המלעיגים גם אני לובש הטלית קטן תחת המלבוש, ומכל מקום אני לוקח השתי ציצית שהם לפנים ומשים אותה חוצה בין קרסי המלבוש ואני רואה אותם תמיד, וכן ראוי לנהוג...
מנהג הכריכות כתב הבית יוסף שראה נוהג לכרוך באויר ראשון ז' כריכות, ובשני ט' ובג' י"א ובד' י"ג שעולים כל הכריכות מ' כמנין ידו"ד אח"ד שעולה ל"ט, ועם השם עולה ארבעים. אמנם יש מנהג מובחר מזה, דהיינו בפעם ראשון ז', וב' ח', ובג' י"א, ובד' י"ג, ואז הכל ביחד ל"ט כמנין ידו"ד אח"ד, ומה לי להוסיף אחד נגד השם אשר כבר הוא מרומז. גם השם במילואו עולה ל"ט, כיצד, אותיות השם אינם אלא ג', כי הה"א היא כפולה ואלו הג' אותיות במלואם כזה, יו"ד ה"א וא"ו עולים ט"ל... גם יכוין בשתי כריכות הראשונים שהם ז' וח' שהם עולים ט"ו כנגד אותיות י"ה מן השם, וכריכות ג' י"א כנגד אותיות ו"ה מהשם, ואחר י"ג כמנין אחד. וכן חוטי הציצית עם הקשרים עולים כ"ו כמנין ידו"ד, כיצד, ח' חוטין תלוים למטה מהגדיל וכן הם ח' חוטין בכנף למעלה מהגדיל הרי י"ו, ואחר כך ח' קשרים, וכל קשר כפול, הרי מקיים וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', כי וראיתם אותו קאי על הקב"ה, כדאיתא בפרק התכלת...
יבדוק הציצית ולא במקום הענף חוטין הנפרדין לבד, אלא גם הגדיל הכרוך ומקום הראש... כתבתי זה להודיע לבני אדם ההמוניים שאינם יודעים לזהר בענין הנחת הטלית, ראוי שאותן ציציות שבאו ראשונה בצד ראש שיהיו לעולם לצד הראש, כיון שזכו להיות למעלה אין ראוי שירדו ממעלתן, ועל כן מנהגם לעשות עטרת תפארת להיכר שהוא חלק הראש...
סוד ציצית, ציצית עולה ת"ר, ושמונה חוטין וחמשה קשרים הרי תרי"ג, והם בארבע כנפיו לד' רוחות לזכרון בין עיניו לכל צד שיפנה יזכור במצות ה'. ח' חוטין יש בציצית, בחוט הא' לזכור מצות ועבירות התלויות בעין, בחוט השני מצות ועבירות התלויות בפה, בחוט הג' בליעת הושט, בחוט הד' מצות ועבירות התלויות באזנו, בחוט הה' אף מריח אף כועס, בחוט הו' מצות ועבירות התלויות בידים, ובחוט הז' מצות ועבירות התלויות ברגלים, בחוט הח' מצות ועבירות התלויות בערוה, ע"כ פנימיות הסוד ט"ל כרוכין יו"ד ה"א וא"ו, ה"א אחרונה היא השכינה המשלמת... בר"ח שער הקדושה. וכתב עוד וזה לשונו, ובענין כוונת הברכה להתעטף בציצית ראוי לכוון שהנשמה היא באור מצוה מתעטפת בין למטה בין למעלה שורש הנשמה שהוא למעלה גם כן תתעטף באור מצוה בבחינות שיתבארו, וכלל זה לכל מצוה ומצוה שיעשה האדם צריך לכוין כי נשמתו שהיא חלק א-לוה מלמעלה מתקימת ומאירה באור מצוה זו, וכן לענין תפילין. ושמעתי מפי מורי ע"ה שהכוונה להתעטף בציצית כמו שאמרו רז"ל שציצית עולה תרי"ג מצות שבשכינה בבחינה המתלבש בכסא ובמטטרון שבו סוד הציצית, ולפי מה שפירש שכונת העטיפה היא לנשמה צריך לכוין שבנשמתו יש רמ"ח איברים שס"ה גידין רוחניים וכולם יאירו על ידי מצות ציצית... (מסכת חולין, ועיין שם עוד)
ואולם אחר זה יבאו שני מעשים, אשר כבר הם בעצמם מכלל התרי"ג מצות, ומתחברים עם תקוני התפלה להשלמת העבודה היומית, והם הציצית והתפילין. ונבאר תחלה ענינם הפרטי, ואחר כך נברר מדרגתם בתקוני העבודה היומית שזכרנו.
ענין הציצית הוא, כי הנה רצה האדון ב"ה שיהיו ישראל מתוקנים בכל בחינותיהם בעניני קדושה, ועל כן נתן להם מצות לכל זמניהם וכפי כל מקריהם, כדי שיתוקנו בכולם, והנה מכלל מה שלאדם הוא המלבושים שהוא לובש, ולמען גם הם יתוקנו בקדושה, צוה שיושם בהם הציצית, ואז נמצאים נתקנים בקדש.
וענין עמוק מזה נכלל עוד במצוה זו, והוא היות האדם נסמן לאלקיו כעבד לאדוניו, והרי זה מכלל קבלת עולו ית' והשתעבד אליו ית'. והנה ניתן לאדם להיות מתקן את כל הבריאה כמבואר בחלק ראשון, ונמצא שהוא עובד עבודתו של הבורא ית', ועוסק במלאכתו, שהוא העמיד הבריאה אשר ברא על המצב הנרצה ממנו ית'. ואולם זה יוצא ממעשה האדם ופעולותיו שיפעול כפי התורה והמצוה שעליו. אמנם כלל כל העבודה עומד על יסוד אחד, שהוא היות האדם עבדו של הבורא ית', שנמסר לו הענין הזה של תקון הבריאה והופקד בידו, שעל כן הדבר הזה מצליח בידו, ומעשיו מגיעים להוליד תולדות אלה. ואולם כלל מציאות היות משא זה על האדם נקרא עולו ית' שעליו, כעול האדון על עבדו, ודבר זה מתחזק על ידי פרטים ידועים שתלאו בהם האדון ב"ה, ומכלל הרשום והציון בציון זה של הציצית.
ואמנם מלבד היות הדבר הזה מצוה תמידית, עשו ממנו חז"ל תקון מתקוני התפלה, והוא להיות מתעטף בטלית להתפלל בו, והתקון הוא קבלת העול שזכרנו, להיות בכח זה תופס ואוחז במלאכתו ית' דהיינו תקון העולם. (דרך ה' חלק ד פרק ו ה וו)
...וסוד הענין כי רז"ל אמרו עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה, כי באמת אחיזת הס"א בנשמה היא בסוד הצל"ם שהיא המלבוש המחבר אותה עם הגוף, ועל כן צוה הקב"ה לשום הציצית בכנפות הבגדים כדי להציל כנפות הצלם הקרובים אל הס"א שלא תתאחז הס"א בם. והנה כבר שמעת איך בעין מתגלה הצלם ושם בסודו נעשה הציור, והענין כי הנשמה יוצאת בסוד הבנת הלב דרך העינים וחוזרת ומצטיירת בעינים, ומשם אחר כך מגיע ההרגש אל הלב, ובהיות שהיה הציור בסוד הצלם על כן היה מוכן אל אחיזת הס"א, וגם ההרגש נעשה בלב, וכיון שהוא מס"ז כבר נקרב אל הס"א, והנה על כן צריך להסתכל בציצית כדי לתקן זה העין שהתחזק בכח המצוה בכח האור של מ"ה כנ"ל, ובכח זה ניצולין מן העבירות... (אדיר במרום דף פ, ועיין עוד בדף ג)
ויקח שם ויפת - פירש"י משם זכה לטלית של ציצית... ועל צד הרמז נראה לומר שידוע שמצות ציצית מצילה את האדם מן הזנות כדאיתא במנחות מ"ד, והנצול מן הזנות ניצול גם מן העניות, כי רועה זונות יאבד הון, ואם כן הציצית מצילין משני דברים, מן חטא הזנות ומן העניות, וזכו ישראל לשני דברים אלו בזכות שני דברים, כי בזכות ויקח שם ויפת את השמלה לכסות ערות אביהם זכו לציצית המצילין מן העריות, ובזכות אם מחוט ועד שרוך נעל שלא חמד ממון אחרים זכה לשכר שני הנמשך מחוט של ציצית, והוא ההצלה מן העניות... (בראשית ט כג)
כליל תכלת - ...ובפרשת שלח לך יתבאר בע"ה בענין זה גם תכלת של ציצית... כי על ידי שיסתכל בתכלת הדומה לים יהיה נזכר למעשה הים שאינו פורץ גדרו ועומד בגזירת השי"ת, כך יעשה גם הוא. ועל ידי שיסתכל בים הדומה לרקיע יהיה נזכר גם למעשה הרקיע שאינו משנה מדתו, ועל ידי שיסתכל ברקיע הדומה לכסא כבוד בעיניו יראה מקום חוצבו ויהיה נכסף לחזור ולהתדבק שם, כי הנשמה נכספה אל המקום אשר היה שם אהלה בתחילה כי שם מקומו... (שמות כח לא)
ועשו להם ציצית - על דרך שאמרו בספרי ומביאו הילקוט האזינו, א"ל הקב"ה למשה אמור להם לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו מדתם... ולא עוד אלא ששמח לעשות. וכן הוא אומר לענין הים, (ירמיה ה') האותי לא תראו וגו' אשר שמתי חול גבול לים, ולא עוד אלא שמצטער לעשות ואין יכול, שנאמר (שם) ויתגעשו ולא יוכלו... כי ציצית לשון הסתכלות, דהיינו שיהיה מציץ ומסתכל בים שאינו משנה מדתו, כך הוא לא ישנה בקל וחומר, ואם יעבור אפילו על אחת מכל מצות ה' הרי הוא יוצא מן המדה אשר מדד לו ה' לומר עד פה תבא. אך לפי שמן הים אין ללמוד כי אם לעבוד את ה' מיראה, שהרי אמר בים ולא עוד אלא שמצטער לעשות, אבל אין זה סוף השלימות, כי העושה מאהבה ועובד את ה' בשמחה גדול מן הירא אלקים, על כן אמר וים דומה לרקיע, כי על ידי שיזכור תמיד במעשה הים יהיה דומה כאלו הים תמיד נגד עיניו, ואחר כך יהיה דומה גם כן כאלו מסתכל ברקיע תמיד, ששמח לעבוד, כך יעבוד גם הוא את ה' בשמחה מאהבה. ואם יאמר העובד ה' מה יתרון לעושה מאהבה על העושה מיראה, על זה אמר ורקיע דומה לכסא כבוד, כי על ידי זה יזכור שמתוך האהבה יבא לדביקות השכינה מקום חוצבה של הנשמה... (במדבר טו לח)
ועשו - טעם אומרו וא"ו בתחלת הענין, שיש לטעות כי מצוה זו תהיה במקום תפילין, שבאחד מהב' יספיק לזכירת המצות, לזה אמר ועשו, וא"ו מוסיף. לדורותם - לצד שבאה מצוה זו לזכרון תבא סברא לומר כשיבא דור קדוש וטהור שאין צורך לזכרון זה, תלמוד לומר לדורותם. ועוד לצד שיש במצות ציצית ב' דברים, תכלת ולבן, ותכלת יש זמן שאין מצוי, נתחכם לומר לדורותם קודם זכרון תכלת, לומר שהלבן לדורותם, אבל תכלת כשאינו נמצא אין חיוב בו. (שם)
והיה לכם לציצית - ...כתבו תוספות דמה שמדמה ציצית לחותם של טיט, שכך עושים לעבדים, וציצית מעידה על ישראל שהם עבדי ה', וכבמסכת שבת כבלא דעבדא, ואמר כאן יהיה לכם זה סימן. וראיתם אותו - כשיביטו בסימן עבדותם יתנו לב שאינם בני חורין לעשות כחפצם במאכלם וכו', כעבד שאימת רבו עליו. ולא תתורו - לצד שהנגלה הוא דבר שהעין חפצה וחושקת בו, ומצות המלך היא ציווי עשות הפך הרצון הטבעי ושנא הערב המורגש, ומן הנמנע שיעמד בדבר אלא בהערת סימן עבדותו הוא יכופהו, להפך אשר עינו ולבו שם יחפוץ... ואמר והייתם קדושים - על דרך אמרם ז"ל אין נקרא קדוש אלא הפורש מן העריות... ומעתה באנו להשכיל על דבר אמת אשר ציוה ה' שאין לעשות ציצית אלא בכסות בת ד' כנפות... לרמז כי מלכנו הוא הבורא ד' קצות העולם ושליט עליהם... וצוה להיות החוטים לבן לרשום סימניו ית' הן מדת הרחמים והטוב הרמוז בעין הלבן, גם התכלת לרמוז על שליטתו בשמים, כי התכלת דומה לרקיע, גם במספר החוטים ד' שהם ח' ירמוז לשמו ית' שהוא שם בן ד' ויחודו בהיכלו הוא בן ח', בסוד השילוב של הוי"ה ואדנות. גם רשם בדת הא-ל לעשות קשר התכלת עם הלבן, להעיר במושכל נעלם כי הלבן הוא סוד החסד, והתכלת הוא סוד הרחמים, והוא סוד בחינת שמים... וראיתי להעיר למה לא הכשיר ה' צבע התכלת אלא מדג העולה מן הים ולא משאר דברים, ואולי שזה סודו כמו שאמרו ז"ל ים דומה לרקיע והבן. גם להעיר שהרחמים ימשכו מהתורה הנרמזת בים, גם לרמז כי הרחמים נמשכים מבחינה הנרמזת בדג בסוד עינא פקיחא, כידוע לרואים באור החיים (שם שם לט)
הסתכל בשלשה דברים וכו'. ענין ג' דברים אלו יש לומר על דרך רמז בפרשת ציצית, כי ציצית פירוש הסתכלות, מלשון מציץ מן החרכים, וג' פעמים כתוב ציצית בפרשה, כנגדם רומזים ג' הסתכלות אלו שאמר כאן, מאין באת הוא נגד ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, כמו שאמר דור הולך ודור בא (קהלת א'), ולאן אתה הולך, שהוא ענין תכלית האדם, רומז נגד ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, פירוש כי גוון תכלת רומז לתכלית סוד עולם הכליון, ועולה אחת לע' שנה סוד אילן חרובין עלמא דחרובא כידוע. ולכן אמרו חז"ל (ברכות נ"ו) כל מיני גוונין יפין לחלום חוץ מן התכלת. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, נגד והיה לכם לציצית וראיתם אותו, שפירש בירושלמי שקאי על הקב"ה, וכמו שאמרו ז"ל בבבלי (מנחות מ"ג) הזהיר בציצית זוכה ומקבל פני שכינה. והנה חז"ל אמרו מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, ולכאורה קשה, דמשמע שצבע ודאי צריך להיות בציצית, רק שואל מה נשתנה צבע התכלת, ולכאורה אמאי לא קאמר למה צריך כלל צבע בציצית. אבל הענין שזה ודאי אין שאלה כלל, כמו שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב) והרוח תשוב אל האלקים וגו', משל למלך שמסר כליו לעבדיו, פקחים שבהם קפלום והנחום בקופסא, וטפשים וכו'... ולכאורה לפי משמעות הלשון משמע שהפקחים לא עברו על מצות לא תעשה, כמו שאמר והנחום בקופסא ולא תקנו יותר במצות עשה, ועל כן צריכין אנו לומר שמסר להם את כליו פירוש לצבע אותן, והיינו לתקן עוד יותר בקיום מצות עשה, והפקחים צבעו אותן בתכלית היופי ובקיום כל מצות עשה והניחום בקופסא, וזה שאמר לימים ביקש המלך את כליו, פקחים החזירום כשהם מגוהצים דווקא היינו ביותר תיקון ממה שהיו מקודם, והטפשים לא די שלא צבעום אלא אדרבה עשו בהם עוד מלאכה בעברם גם על מצות לא תעשה, ואם כן בודאי צבע צריך להיות בציצית ששקולה נגד כל המצות לרמוז למצות עשה. והלבן שבציצית רומז שיהיה נקי מעבירות לא תעשה, כמו שנאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ואמרו חז"ל (שבת קנ"ג) אלו ציצית, וצבע התכלת שבציצית נגד מצות עשה. ומחמת שידע הקב"ה שיהיו דורות שלא יהיה להם תכלת נתן הקב"ה להם לזכרון המצות עשה מצות תפילין, ולכן אמרו חז"ל על "ושמן על ראשך אל יחסר" אלו תפילין. על כן הקשו רק מ"מ תכלת דוקא, ותירצו אלא שהתכלת דומה לים וים דומה וכו', כמו שאמרו חז"ל (ע"ג ג') מאי דכתיב ותעשה אדם כדגי הים, לומר לך מה דגים שבים כיון שעולין ליבשה מיד מתים, אף בני אדם כיון שפורשין מן התורה ומן המצות מיד מתים, כי התורה נקראת חיי עולם וחיי האדם... (פרק ג א)
והיה לכם לציצית - אמר והיה לשון יחיד, מלמד שהתכלת והלבן אף על פי שאין אחד מהם מעכב את חברו אינם שתי מצות אלא מצוה אחת, וארבע ציציות מעכבים זו את זו. והיה לכם - כלומר תנו דעתכם ולבכם שחוטין אלו לכם להצצה והבטה, כי בבלתי כונת הלב על זה אף אם תתעטפו כל היום בבגדי ציצית אין בם תועלת לעשות רושם פנימי בנפש. וראיתם אותו - אין הכונה לראיה בעלמא, כי אם להשגחה ושימת לב על הדבר התבוננות והסתכלות בעיון... להזכיר את האדם את חיובו במצותיו ולעשותם ולבלי נטות אחר תאות הלב ומזמותיו הרעים. למען תזכרו - הבטיחה תורה שהעטיפה בבגד הציצית על הכונה הנזכרת יעשה קנין חזק בנפש עד שיעשו מעשי המצות בפועל בנקלה ובלי קושי, עד שגם בלי ראות הסימנים האלה כגון בלילה או כשנושא בגד הציצית תחת בגדיו האחרים יזכר ויעשה האדם את המחוייב עליו מן המצות... (במדבר טו לט)
ציצית - שם ציץ הונח על התגלות הצמח קודם הפרחה או אחריו, ומורה דבר קצת הבולט לחוץ, ושרשו הוא הצץ, ועל זה אמר אין ציצית אלא דבר היוצא ודבר כל שהוא רוצה לומר היוצא כל שהוא.
ועשו להם ציצית - ובפרשת כי תצא "גדילים תעשה" וציצית משמע גם חוט אחד, וגדיל הוא הנגדל מג' חוטין, ואם כן ידעינן שצריך ג' חוטין, ולבית שמאי מה שאמר פתיל תכלת הוא חוץ מגדיל של לבן, ועיין בתוספות פרק התכלת. ודעת הרמב"ם שרק חוט אחד של תכלת. וממה שכתב ציצית וגדילים ידעינן שצריך שניהם. ועיין במנחות ל"ט ובתוספות שם.
על כנפי בגדיהם - משמע על כל הכנפים שיש לו, ופירש בפרשת כי תצא על ארבע כנפות, למעט בעלת ג' ובעלת ה'. וכבר הארכתי בארצות החיים אם ממעט בת חמש לגמרי, או רק שלא יטיל ציצית לכנף החמישי. ופירש בכי תצא "אשר תכסה בה", להוציא כרים וכסתות...
פתיל תכלת - תרגום ירושלמי פתיל שזור תכלא, משמע שלשון פתיל היינו שזור יחד, וכן בסמ"ג ועוד, אבל הראב"ד בהשגה והרמב"ם סבירא להו דיליף ממשכן.
ונתנו על ציצית הכנף - על מקום האריג שהוא עיקר הבגד. ומה שאמר תחלה ועשו ואחר כך ונתנו, כי מן ועשו יש לפרש שיעשה כן בשעת אריגת הבגד, לכן אמר ונתנו, שאחר שיהיה הבגד עשוי יקשור הציצית...
והיה לכם לציצית - הטלית עם הציצית רומזים לאור הנעלם הסובב כל עלמין ומעטיף אותם, כמו שאמר מלמד שנתעטף הקב"ה כשמלה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. ואמרו מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ. וארבע כנפות הטלית הם ארבע האורות המתפשטות בכל עולם ועולם עד שראום החוזים בעולם היצירה כארבע חיות נושאות את כסא הכבוד, והחיה הרביעית היא מדת מלכות, שהוא מראה תכלת, והוא גם כן מדת הדין. ועל זה אמר למה נקרא שמה תכלת, על שם שנתכלו המצרים, כי במדה זו הכה אותם, כמו שכתוב "וה' הכה כל בכור", הוא ובית דינו. ויתר המדות מצוין בגוון הלובן ובצבע ממין הכנף, והם מורים על החסד וההשגחה שבה מציץ מן החרכים, ועל זה אמר "והיה לכם לציצית", שעמכם יתנהג במדותיו של רחמים, וידוע ששבעים שרים עומדים אחורי המרכבה ויונקים השפע מד' ציציות שבארבע כנפות הארץ העליונה, ועל כן כל המקיים מצות ציצית יחזיקו בו עשרה אנשים מהכנענים, כי כל כח רוחני יש בו עשרה כחות והם שבע מאות בכל כנף, כי כל אחד מושך יניקתו מארבע כנפות וכנגדן למטה עשרה מכל לשון בכל כנף, ועל כן אמרו בשבת ל"ב, שכל אחד זוכה ומשמשים לו ב' אלפים ושמונה מאות עבדים. ובהפך יתנערו רשעים מכנפות הארץ העליונה כי פסק חיותם ושפעם... (במדבר טו לח)
למען תזכרו ועשיתם - כבר אמר וראיתם וזכרתם ועשיתם, ופירשו חז"ל ששם אמר שעל ידי הראיה שתראו אותו יעלה לכם כאלו קיים כל המצות, ופה אמר שעל ידי הזכירה יעלה כאלו עשיתם במעשה, כי ענין מצות ציצית הוא בצד אחד כעבד שנושא עליו חותם לסימן עבדות... ופה אמר שיש עוד טעם בציצית, שעל ידה נזכר בתרי"ג מצות, וכמו שפרש"י ז"ל, ועל ידי זכירת התרי"ג שמרומזים בציצית מעלה עליהם כאלו עשאום בפועל אחר שזוכר אותם ומכון לעשותם כשיזדמנו לפניו. והנה ה' צוה שנעשה זכר לעבודתו על ידי ציצית ותפילין ומילה ומזוזה, ובאו מילה ותפילין על ג' חלקי הנפש, והנפש הצומחת שממנה התאוה הבשרית נגדה בא אות המילה, ותפילין של יד נגד הלב לשעבד כחות הנפש החיונית, ושל ראש על המוח לשעבד העיון והמחשבה שהם כחות נפש המשכלת. והציצית הם לאות על הבגדים החיצונים והמזוזה על הבית והדירה, וכל אלה הם לאות ולזכרון ונחשב הזכרון כמעשה.
והייתם קדושים - לפירוש אחד רוצה לומר שעל ידי כל המצות תהיו קדושים, ולרבי רוצה לומר שעל ידי ציצית לבדו תהיו קדושים. ויש לומר שתלוי בפלוגתת ר"י ור"ל בסנהדרין ק"א על "ופערה פיה לבלי חק", אם צריך להשלים כל התרי"ג מצות, או די בשיקיים מצוה אחת לבד בשלמותה. (שם שם מ)
...מכאן גם הקשר הברור שבין הבגד לבין מצות ציצית, מול לחש הנחש של הרהורי החושים, "הן ה' בעצמו נתן לך מורים ומאורים, לב ועין", תזכיר הציצית את מצות ה', אך הציצית נתונה בכנף הבגד. והשוה, "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים", וכנגד זה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" וגו' (במדבר ט"ו ל"ט), וזו אזהרת הטלית המצויצת, הבגד הזהירך שהנך אדם, ועליך לשלוט בגופך. הבגד לימדך, שהעולם טרם היה לגן עדן, למרות כל המצאות האדם... (בראשית ג כא)
...בציצית וכן באבנט הכהן ובבגדי כהן גדול נדחה איסור השעטנז, שכן מצוות אלו מבטאות את קידוש האדם כולו, קידוש זה מושג על ידי כניעה גמורה לתורה, וכניעה זו באה לידי ביטוי חיובי על ידי ציצית ובגדי כהונה, אך משאדם זכה לכך כבר נתבטל כל ההבדל שבין יסוד החי ליסוד הצומח שבו, שכן כל היסודות שבנפש האדם קדושים לה'... אם התורה שולטת באדם, הרי הוא רשאי ואף חייב להפנות את הפעולות שמיסוד החי אל הצרכים הצמחיים של המזון וחיי האישות... (ויקרא יט יט)
ציצית - משורש צוץ, תנועה הפורצת מבפנים כלפי חוץ... כאן על פי ההלכה, חוטים היוצאים כניצנים מן הבגד, וכן אמרו אין ציצית אלא יוצא (מנחות מ"א ב'), ועוד אין ציצית אלא ענף (שם מ"ב א') הוה אומר הציצית האמורה כאן היא ניצני חוטים כדך שהציצית האמורה ביחזקאל היא תלתל שער.
על כנפי בגדיהם - לא על בגדיהם, משום כך קובעים את הציצית בקצה הבגד בפינה, ואין להרחיק אותה משולי הבגד יותר מכדי רוחב שלשה אגודלים ולא פחות ממלא קשר גודל, שהוא כדי אורך הפרק העליון של הבוהן, והציצית נתונה על כנפי וגו', היא יוצאת מן הבגד למעלה מן הקצה לפני סוף הבגד...
על ציצית הכנף - דרשו מכאן מין כנף, הוה אומר מניחים שהציצית היוצאת מכנף הבגד דומה מבחינת החומר לכנף עצמו, והואיל ולמדנו מסמיכות הפסוקים בדברים כ"ב י"א י"ב שיש משמעות לצמר ופשתים גם ביחס למצות ציצית, הרי זה הכלל המתקבל כאן, צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין... (במדבר טו לח)
...המשמעות והתכלית של הציצית שבבגדים איננה יכולה להיות מוטלת בספק, שהרי התורה עצמה מעידה על כך בפירוש. הציצית היא אמצעי להזכיר את המצוות, היא משווה לנגדנו את מצות ה' ואת מחוייבותנו להן, על ידי כך נישמר מפני השקפות מוטעות שסופן עזיבת ה' ומצוותיו, וכך נישאר נאמנים וקדושים לייעודנו כאדם וכישראל... ציצית הקשורה לבגדינו מקדשת את הבגד האנושי על ידי מסירתו לייעוד שהותווה לו בידי ה', ואם נרצה למצא את משמעות הציצית שבבגד, עלינו לעמוד תחילה על משמעות הבגד עצמו... והנה יש יחס הדוק בין הבגד לבין ייעודנו האנושי המוסרי, ודבר זה מוכח ממקורו ההיסטורי של הבגד (ראה בראשית ג' ז' וכ"א), החטא שקדם לבגד אשר הבגד בא להגן מפניו, הוא מעין החטא שנידון לעיל פסוק ל"ט... האדם עבר על מצות ה' משום שתר אחרי לבבו ואחרי עיניו, הוא אמר לדבר כי "טוב" כאשר מצא בו סיפוק לנפשו, וצורך זה דן אותו בעינו המתאוה ובשכלו המבקש סיפוק חושני, כך העמיד את עצמו תחת תכתיב עינו ולבו, וכך ירד לדרגת חכמת הבהמה. באותה שעה התעוררה הבושה, שהיא הקול האלקי שבקרב האדם, קול זה הורה לאדם לכסות את הערוה הבהמית, והוא קיבל אישור אלוקי חיובי, כאשר מסר ה' לאדם את הבגד, ובו הוא מזהיר את האדם בכל עת, שייעודו נעלה מייעוד הבהמה, עליו להעמיד את תבונתו תחת תכתיב ה', וממנו ישמע מה טוב ומה רע לו... וכך אומרת גם הציצית היוצאת מן הבגד, היא דורשת מן האדם לאמת את האזהרה הגנוזה במשמעות הבגד האנושי.
המספרים שש שבע שמונה מסמלים את הבחינה החושנית של הנברא, הבחינה האנושית האלוקית, והיהודית האלוקית. הרי אלו שלושת היסודות שאישיותנו מורכבת מהם, והם מיוצגים בחוטי הציצית, ועליהם לצאת מן הכח אל הפועל להשלמת ייעודנו. אולם שנים מתוך שלושת הכחות האלה חייבים להיות השליטים, הששה חייבים לקבל את מרותו של השביעי והשמיני. היסוד החושני של הנברא חייב להשתעבד ליסוד האלוקי של האדם והיהודי, עליו להיות "כרוך" בכרך החובה וקשור באסוריה, זה התנאי הראשון למילוי ייעודנו האנושי, שבגד האדם מזהירנו עליו, רק היא, הפעלת חירותנו המוסרית, הופכת אותנו לאדם, רק בזכותה אנחנו ראויים לבגד האדם ובכחה ייסור יסוד הבהמה שבנו וישתעבד לאדם בחירות. אולם שעבוד זה אין בו משום דיכוי, והקשירה אינה מחניקה, היסוד החושני-גופני חייב להאסר תחילה בעבותות החובה על ידי היסוד האלוקי-אנושי-היהודי, ואחר כך הוא שוה במעלתו לחלוטין לשני יסודות אלה, כמוהם יתפתח גם הוא בחירות במסגרת הגבולות של חובת האדם היהודי, יתר על כן, תחום החירות (גדיל) הוא גדול מתחום ההגבלה (ענף)...
אולם החוט השמיני, חוט הכח היהודי טבול בצבע תכלת, צבע זה רומז בשמו ובמהותו לקצה הגבול של השגתנו החושנית והוא מייצג איפוא את הכח שהוא למעלה מהשגת החושים. כח זה בא בברית עם האדם, הוא נתגלה לנו בהיסטוריה ובמתן תורה, וכך נעשה צבע התכלת לצבע היסוד של מקדש התורה, והוא מזכיר את התורה גם כשאין הוא מצוי בבגד, שהרי עצם העדרו מעיד שאין להחליף אותו באחר אפילו הוא דומה לו בתכלית... (שם שם מא, וראה שם עוד)
פתיל - מלשון נפתולי אלקים, היינו חוט המקיף את החוטים של לבן ופותלו יהיה של תכלת, ובא בזה ללמדנו דתכלת דומה לכסא הכבוד, ובא להזכיר דכל השתלשלות חיי האדם שנגד זה באו חוטי לבן מין הכנף, באו ממקור העליון. (שם שם לח)
וזכרתם - ואחר כך כתיב למען תזכרו, ב' זכירות הללו, תכלת ולבן, באות לשני אופני ההנהגה של אדם מישראל, א' מי שחייו בדרך הכבושה לרבים עוסק בעניני הפרנסה, ומכל מקום עליו לשמר מצוה בזמנה. הב' מי שמופרש לעבודת ה' ומתבודד ושוקע עצמו לאהבת ה', וגם עליו לשמר מצוה בזמנה... וכבר אמרו ז"ל במסכת שבת, גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, ולא כיוונו בזה שהמכניס אורח גדול במעלה ממי שזכה להקבלת פני שכינה, אלא גדול לפני ה' לעשות זאת המצוה יותר מהקבלת שכינה... ובשביל אופן הא' צוה לעשות חוטי הכנף מין הכנף, ועליו כתוב וזכרתם, שלא יהא העסק משכחו ממצוה בזמנה. ולא תתורו - שלא נחשב למצוה אלא עם עושה ומאמין על כל פנים שהוא מצווה ועושה, לאפוקי אם לבבו פונה אחר מינות, וזהו "אחרי לבבכם". וכתיב עוד אחרי עיניכם - היינו עין הדעת, דיש עושה מצוה ומכוון שלא לצאת בה על פי איזה טעם, בזה האופן אינו נחשב למצוה... למען תזכרו - זו זכירה לאדם השקוע באהבת ה', וצוה לעשות חוטי תכלת שמורה על התקשרות במחשבות גבוהות. והייתם קדושים - שיהיה עושה המצוה בזמנה, אז תהיה קדושתו לאלקים. (שם שם לט ומ)
ויקח קרח - ...ולכן סמך הענין לפרשת ציצית, שהוזהרו חסידי עליון בחוט תכלת שלא יסורו בחסידותם ממצות ה'... (שם טז א)
ציצית - כונת הציצית, הבורא בחכמתו המתאחדת עמו ברא מציאות ראויה לו, היא תעיד על שלמותו וחכמתו ומציאותו המחויבת והקודמת, אולם העולם השפל ברא ספוגי, וזה כי הניח אותה לבעל הבחירה שהוא ישלים בריאותה ויפיק אותה לענין נשגב ונעלה, ואם האדם מישר דרכו ושומר פקודת הבורא יתברך, אז הטבע כלי חפץ אצל ההשגחה, ותתפשט כחותיה לאין גבול, וכמו שמצאנו בשני דשמעון בן שטח... והזמין לעולמו שהם יוכלו להוציא הבריאה לשלמותה באופן הטבעי גם כן, אם ישמרו דרכי ה' לאופן נשגב ואופן יותר נעלה, עד כי יצא מגדר הטבע לענין אלקי...ולכן ברא מותרות בבריאה, והאדם יבא וימול בשר ערלתו, ובזה יחתום להיות עבד לה'...
והנה הבריאה בכללה מצאנו להכתוב שמכנה האצילות הראשונה בשם מלבוש, וזה "עוטה אור כשלמה", וכן מצאנו במדרש נתעטף הקב"ה וכו', והוא כי כמו המלבוש חוצץ ומכסה האדם אשר לא יראה האדם ובשרו, רק לבושו, כן להבדיל, כביכול, אם כי באמת אין חוצץ ואין מבדיל... כי הבורא יתברך לבדו הוא, וכמו שהיה קודם בריאת העולם. וכבר האריכו בזה הרבה, אבל לעין המוחש השפל אשר בל יוכל להשיג שום רוחניי ומכל שכן כבודו יתברך, הבריאה היא כמו מעטה להמאציל עד כי איש בער לא ידע, ולכן נקרא כללות הבריאה בשם בגד. ולפי הקדמתנו כי הבריאה עדיין לא נגמרה, והניח הבורא יתברך להבחירי שהוא ישלים אותה, ושהוא יוציאנה לשלמותה, ולכן העיר הבורא אותנו במצות ציצית, ולהורות כי המציאות היא בגד שמשני צדדיו יש עדיין חוטין שלא נארגו, ולכן צריך גדיל וענף, והיינו להורות שגם בפעולות שהאדם יעשה בבחירתו בחיים ובטוב ולהלוך בדרכי ה' גם בזה עזר ממרום תסעדהו, וגם בזה יהא נארג קצת מהשי"ת ומסיועו האלקי להמתעורר לבא לטהר. ואתה בן אדם הכן לבבך ולבלי לכת אחרי העין והלב ולתת רסן בעד התאוות החומריות ולדבק בהשי"ת, ובכל דבר מחלקי הבריאה יעשה מצוה מקשרת אותם להשי"ת, ובזה יפיקו ברכה כל מעינות הטבע על פי ההשגחה האלקית לבלי די, ותצא הבריאה לשלמותה האמיתית כפי כונת השי"ת... (במדבר טו לח)
...וזהו "ופרשת כנפיך על אמתך", כי ציצית דקדושה שהם ענפי מצוה הוא שמירת הברית, והוא בחינת זווג דקדושה, וזהו ששאל חגי הנביא (חגי ב') "הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם", כי פגם הברית העדר הלחם, כמ"ש (משלי ו') "בעד אשה זונה עד ככר לחם", והבן...
סגולה לחולה להסתכל על הציצית, והסוד בפסוק (בראשית מ"ח) "הנה בנך יוסף בא אליך", כי כל אלו התיבות מרמזין על הציצית, דהיינו מנין החוטים והחוליות והקשרים כמבואר בפרי עץ חיים בשער הציצית פ"ד בהג"ה ע"ש. וזהו הנה בנך יוסף בא אליך, דהיינו בחינת ציצית כנ"ל, על ידי זה "ויתחזק ישראל". (ז ה)
וזהו בחינות ארבע ציצית, כי ארבע ציצית הם בחינת הרוח חיים, כמ"ש (יחזקאל ל"ז) "כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח", שעל ידי זה מכניעין הרוח סערה שהיא הרוח של המתנגדים החולקים על הצדיקים אמיתיים שממשיכין אריכת הרוח שלהם מחרב דקליפה, שהוא בחינת עשו איש שעיר כנ"ל. ועל כן ציצית הוא לשון שער, כמו שכתוב (שם ח') "ויקחני בציצית ראשי", כי על ידם נכנע עשו איש שעיר בחינת רוח סערה כנ"ל. וזה בחינת טלית לבן שנתעטף הקב"ה וסידר י"ג מדות, כי הי"ג מדות הן בחינות הרוח חיים דקדושה כנ"ל, וזהו בחינת טלית שהוא ארבע כנפות בחינות הרוח מד' רוחות כנ"ל, והיינו טלית לבן היפך בחינות רוח דקליפה, בחינת עשו שהוא אדמוני כלו כאדרת שער... (ח ח)
כי תפילין הם בחינת הגדלת השכל הנ"ל... וציצית הוא בחינת הצמצום הנ"ל, שהוא בחינת מאד הנ"ל, כי תכלת כרסייא דדינא (כ"ש בזוהר שלח לך דף קע"ה), שהוא בחינת צמצום, ועל כן ציצית קודם לתפילין, בבחינת (שה"ש ב') "שמאלו תחת לראשי" ואחר כך "וימינו תחבקני"... (נד ג)
איתא בקדמונים, שיהיה מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל, ובעל הבית בטלית מצויצת באמצע, ומדקדקין דלילה לאו זמן ציצית. אבל הפירוש הוא, לבוש איש ישראל נקרא טלית מצויצת, כי לכן צוה הקב"ה לעשות ציצית במלבוש לרמז על מלבוש איש ישראל, ובאמת הוא חותם ברית קודש שנשתנה ציור איש הישראלי... לכן עשה לנו כתונת פסים, כי הגוף הוא מלבוש הנשמה, ומילה עדות על שינוי בני ישראל מכל האומות, לכן נקרא כתונת פסים, ונקרא טלית מצויץ, וכמו שיש מילה בגוף כן ציצית במלבוש החיצון שהכל רמז אחד... ובאמת מכל המצות צריך להיות נשאר רשימה באדם, וזה שאמר מצותי תצפון אתך, להיות נשאר חקיקה ורושם באדם, וזהו טלית מצויצת באמצע לקבל הארה שמימין ושמשמאל בנפשותינו. (חנוכה תרנ"ד)
איתא בקדמונים... ובאמת כל מצוה היא להביא הזכירה באבר המיוחד למצוה זו, כי הנשמה יש בה זכירה וזוכרת שנשתלחה בעולם לעשות רצון הבורא ית', רק הגוף משכח, והמצוה מאירה את כלי הגוף להיות דבוק בזכירה הנ"ל, אבל ציצית מביאה זכירה לכל האברים, ולכן אמרו ששקולה נגד כל המצות, הואיל ועל ידה וזכרתם את כל מצות ה', וזה הרמז בעל הבית בטלית מצויצת, כי הנשמה היא בעל הבית, ומלבוש הגוף של איש הישראלי הוא מציצית שנשאר בו רשימה וזכירה על ידי מצות ציצית. (שם תרנ"ח)
ובמדרש יסובבנהו בדגלים... נרננה בישועתך הרמז על תפילין שמביא שמחה, כמו שאמר בגמרא תפילין קמנחנא, שהוא השגת הדעת במוח האדם, ובשם אלקינו נדגול הוא הטלית וציצית שהוא רמז להדגלים בד' כנפות בכל כנף ג' חוטין, הרומזין על י"ב מיני השפעות היורדין משמים בחינת י"ב שבטים... ועליהם חוט של תכלת שהוא רומז לכסא הכבוד כענין שכתוב עומד על שנים עשר בקר והים עליהם וכו', ועל ב' אלו אומרים הראנו ה' חסדך, כי הטלית הוא בחינת חסד יסובבנהו, והוא בחינת מקיף רק וראיתם אותו... (במדבר תרמ"ג)
חז"ל דרשו וראיתם אותו... והאמת כי על ידי הביטול להשי"ת בכל לב שכן ענין עטיפה בציצית, וראיתם כפשוטו הוא להיות כל החפץ והסתכלות האדם רק לראות ולהכיר כבוד שמו על ידי זה יוכל לראות זיו יקריה... (שלח תרל"ב)
בפרשת ציצית אמרו חז"ל, שקולה מצות ציצית ככל תרי"ג מצות, כמו שכתוב וזכרתם את כל מצות ה' וגו', והענין כי הד' כנפות רומזים לתכלית וסוף ושורש המלבוש שהוא דביקות האדם בשורש נשמתו, ועל ידי מצוה זו יכול לדבק בשורשו, וכפי רצון האדם לזכור תמיד התכלית שהיא לעשות מצות השי"ת. וברש"י כנפי בגדיהם רומז למה שכתוב ואשא אתכם על כנפי נשרים... וזכו לעלות חמשים מדריגות, וי"ב שבטים לכל אחד נ' מדריגות הם ת"ר... וכן כנפי נשרי"ם גימטריא ת"ר, וכן כל מנין ישראל הם ת"ר אלף... כי כל ענין המצות המה תרי"ג שערים ודרכים ונתיבות איך להתדבק בו ית' ובהתורה, וכל אלה הדרכים השיגו בזכות האבות והשבטים, ולכן הד' כנפות שהם ת"ר והי"ב חוטי לבן שהם עיקר כח השבטים בעצמם, כי הנ' שערים הם התפשטות כל שבט, והי"ב המה עקרים, והחוט תכלת הוא אחדות אחד של כל השבטים, והוא רומז לשבט לוי... וזה שאמר וזכרתם את כל מצות, היינו שיש שורש תרי"ג מצות בכל איש ישראל, ועל ידי מצוה זו יכולין לזכור ולעורר השרשים כנ"ל. (שם תרמ"ג)
איתא במנחות גדול עונשו של לבן מתכלת... לבאר הענין נראה דהמפרשים כתבו טעם ציצית בכנפי הבגד לזכור המיתה שהוא סוף ותכלית האדם, והוא ביטול הגוף, כדאיתא הסתכל בשלשה דברים וכו' מאין באת וכו'. ונראה דבאמת הנשמה חלק אלקי ממעל, וגם זה נכלל בחשבון מאין באת, ועל ידי שמבטל הגוף בחושבו מאין ולאן, זוכה לזכור בחלק הנשמה שבאה מלמעלה ושעתידה לחזור. ונראה שזה רומז לבן ותכלת, לבן על הגוף חותם של טיט, והוא ביטול הגוף, ותכלת רומז לנשמה שבאה מתחת כסא הכבוד... רק מקודם צריכין לתקן הגוף, ולכן קשה עונשו של לבן כנ"ל... (שם)
בפרשת ציצית, במדרש אור זרוע לצדיק וכו'... ואור זרוע לצדיק הוא בחינת ציצית, דכתיב ביה וראיתם אותו, ודרשו חז"ל כאלו מקבל פני השכינה, ולישרי לב שמחה הם תפילין... והענין הוא דיש ברית לשון וברית המעור, והמה קבועים בנפש, וכמו כן יש מצות אלו שמסייעין לאלה הבריתות, תפילין כתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך, והם מסבבים הראש והוא תיקון ברית הלשון, וציצית תיקון ברית המעור, לכן הם בחצי גוף התחתון, ולכן איתא בספרי וגמרא שהצילו הציצית אותו התלמיד מעריות. וב' בריתות אלו הם בחינת פנימיות וחיצוניות, פירוש ברית הלשון הוא רוחני יותר מברית המעור, והוא כח הנשמה, כמו שכתוב ויפח וגו', וברית המעור הוא הנפש המשתתף בגוף, ובני ישראל יש להם הארות בנשמה ובנפש הגוף... (שם תרמ"ו)
בפרשת ציצית על כנפי בגדיהם, וענין עטיפת הטלית להתאחד בשורש האחדות... ועל זה מבקשין וקבצנו מארבע כנפות כדפריש ד' כנפות רומז לד' לשונות של גאולה, פירוש דכתיב כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, שבני ישראל נשתלחו בכל המקומות לאסוף ולקבץ על ידיהם כל הניצוצות להחזירם אל השורש, ועל ידי מצות הציצית יכול איש ישראל להכניס עצמו לכלל האחדות, ולכן כתיב בציצית לדורותם, כי בכל מקום שהם נדחים מכל מקום מצוה זו מסייע שלא להיות נפרד מן השורש, וכשאדם מתעטף בטלית מצויצת הוא כאלו נפרש ומובדל מזה העולם, שהיא פריסת סוכת שלום שהקב"ה נתן לנו להבדילנו מן התועים ולחסות בצל הקודש, כי באמת כפי מה שנבדלין בני ישראל מעולם הזה, כך יכולים לכנוס בצלו ית'... (שם תרמ"ז)
בפרשת ציצית וראיתם אותו וגו' ולא תתורו וגו'. מצות ציצית לתקן הראיה, כדפירש"י מלשון מציץ מן החרכים, ועל ידי מצוה זו יכולין להביט ולהשיג נפלאות ה', ולכן בקריאת שמע יש מצות תפילין וציצית... דכתיב בעד או ראה או ידע, דיש עדות בראיה או בידיעה, כי העדות שבני ישראל מעידין אינו בפה בלבד, רק מה שכל איש ישראל יכול להשיג ולראות ולדעת אותו ית'. אכן על ידי מצות אלו מוציאין מכח אל הפועל בחינת ראיה וידיעה הנ"ל. והנה על ידי החטא נתערב טוב ורע, ולכן עץ הדעת טוב ורע צריך בירור, ובני ישראל ניתן להם בתורה עצות לתקן אלה הדברים... וכן בקריאת שמע לסמוך לה בירור הדעת והוא בכח התפילין, ולכן בשבת קדש אין צריך תפילין, דכתיב ביה לדעת כי אני ה' מקדשכם, וציצית הוא בחינת ראיה, דכתיב ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם, ממילא על ידי תקון העינים ולא תתורו אחרי עיניכם זוכין למלבוש הטלית שהוא תקון רמ"ח איברים וגידין שבנפש שהוא בחינת המלבוש, והוא בחינת ראיה במדרגה הקרובה לחוץ, וידיעה הוא מקושר בפנימיות כדאיתא בזוהר הקדש... (שם תרנ"ב)
לפרשת ציצית אמרו חז"ל גדול עונשו של לבן משל תכלת... שהוא ענין כבלי דעבדי, שהעבד עושה לו רבו חותם שהוא עבד שלו, דכתיב עבדי הם, ותחת שעבדו במצרים בחומר ובלבנים זכו אחר כך להיות עבדי ה'. ומקודם צריכין לתקן עצמו להיות מוכן לעבודת הבורא ית', וזה בחינת הלבן, כי לבן מוכן לקבל צורה, ובשעבוד מצרים זכו לזה ההתלבנות... ואחר כך פתיל תכלת הוא לקבל הגוון מעבדות הבורא ית'. ורמז הד' כנפות לתקן הד' יסודות שהאדם נוצר מהם. וכמו שאמרו תם בד' כנפות, ואמרו תם מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים, הוא תיקון המדות, וזה בחינת לבן, שזה קודם לכל, וזה בנקל לתקן לכן גדול עונשו של לבן, אבל תכלת הוא זכיה גדולה, ולכן בעונותינו הרבים אין לנו תכלת... (שם תרנ"ד)
בפרשת ציצית, במדרש אור זרוע לצדיק, כי ציצית פרש"י מלשון מציץ מן החרכים, שזו המצוה לפתוח עיני איש ישראל, כמו שאמרו בגמרא הזהיר במצות ציצית זוכה להקביל פני השכינה, דכתיב וראיתם אתו וגו'. והנה כתיב ג' פעמים ציצית, מעין ג' פעמים בשנה יראה, שהם בזכות ג' אבות שהנבואה ניתנה להם... והקב"ה נתן לבני ישראל המצוה שיוכלו לבא להמדריגת האבות. וגם זה אמת שעל ידי מצוה זו חלה השגחת הקב"ה על איש ישראל כמו שכתוב מציץ מן החרכים, וכמו כן בריאה ברגל בא לראות ולהראות... (שם תרנ"ו)
בפרשת ציצית ב' זכירות, וזכרתם וגו', למען תזכרו. כי הנה מצות ציצית היא שיזכור האדם עיקר שליחותו בעולם הזה שהנשמה נשתלחה ונתלבשה בלבוש הגוף הגשמי, וכדאיתא קודם שנולד הולד מלמדין אותו כל התורה וכשנולד משכיחין ממנו, ועל ידי הציצית יכול לחזור ולזכור השליחות שלא לתור אחר מלבוש הגוף, וזהו לבבכם ועיניכם הגשמיי, ואלה הל"ב חוטין בחינת ל"ב נתיבות חכמה, שיש ל"ב נתיבות איך החכמה מתפרשת ומתפשטת במעשה בראשית, ויש בכל איש ישראל מן ל"ב נתיבות אלה, ועל ידי הציצית מתעוררין אלה הרשימות. אכן יש עוד זכירה למעלה מזו, לזכור איך היתה הנשמה קודם בואה לעולם הזה, שהיא חלק אלקות, ושעל זה אמרו תכלת דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד, ששם חקוקה צורת יעקב אבינו ע"ה, ויש חלק לכל נשמת ישראל שם, וזה תזכרו בעצם שהיה מקודם דבוק בשורש החכמה, קודם להתפשטות הל"ב נתיבות, וזהו בחינת תכלת, לב"ן ל"ב נתיבות, ותכלת בחינת חכמה עצמה, ונקרא תכלת מלשון כליין וביטול, כמו שאמר והחכמה מאין תמצא... (שם תרנ"ז)
במדרש שלוחי מצוה... וזהו מצות ציצית ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, והוא בחינת לבן שבציצית, שלא להשתנות על ידי ראיית הלב והעין רק לזכור מצות ה', וזהו לדורותם, דרשו חז"ל דור תם, תם בד' כנפות, לרמוז אף על פי שנתפזרו ישראל בד' מלכיות אף על פי כן הם תמימים, כמו שכתוב ומום אין בך, זה שאמרו חז"ל בכל עת יהיו בגדיך לבנים על מצות ציצית, הגם שעובר עליהם כל הכ"ח עתים לא יקבלו שינוי, וזה הכח ניתן לבני ישראל ביציאת מצרים, לכן כתיב יציאת מצרים בציצית, שלא נשתנו בגלות מצרים כמו שכתבנו בחג הפסח באורך. והנה איתא בגמרא קשה עונשו של לבן מעונשו של תכלת, משל האומר לעבדו עשה חותם של טיט וחותם של זהב, פירוש חותם של טיט הוא בחינת חרש הנ"ל שלא לקבל השתנות, וזה החותם הוא בעצם בבני ישראל, ועל זה כתיב מעין חתום... ולכן כתוב ועשו להם ציצית, דרשו חז"ל משלהם, כי זה כח בני ישראל בעצמם, מעין חתום. אך תכלת היא בחינה אחרת שיש בנפשות בני ישראל, שהם מוכנים לקבל ציור עליון, ועל זה מבקשין שימני כחותם, והוא חותם של זהב, והיא מתנה מלמעלה... ואלה הגוונים קיבלו בני ישראל בעלותם ג' פעמים בשנה לראות פני ה', ולכן בעונותינו הרבים חסר לנו בחינת תכלת, ולכן כתיב פעמים אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, וזכו לחותם של לבן להיות לכם לאלקים, אני ה' אלקיכם זה בחינת חותם של תכלת, והיא מדריגה גבוהה, אבל החותם של טיט הוא קבוע בבני ישראל לדורות, אפילו בגלות יכולין לאחוז בזה, ולכן קשה עונשו של לבן, דאין על זה שום תירוץ, כי זה הכח בעצם בני ישראל... (שם תרנ"ח)
לפרשת ציצית... נראה דלבנת הספיר בחינת לבן, והוא זכר ליציאת מצרים, כמו שאמרו חז"ל לבנת הספיר היתה לפניו בשעת השיעבוד, הוא בחינת עמו אנכי בצרה, שהקב"ה שומר את בני ישראל בגלות שלא יתלכלכו בחטא, ורמז הד' כנפות שהקב"ה עמנו בצרה בכל הד' מלכיות, ותכלת רומז לעצם השמים שהוא הפנימיות בנפשות בני ישראל שקבלו בהר סיני, וזה למען תזכרו, בחינת זכור להתדבק בשורש. ומקודם כתוב גם כן וזכרתם, אחר כך ולא תתורו, דכתיב שמעי בת וראי וגו' ושכחי עמך, שצריך האדם להשתמש במדת זכירה ושכחה, לשכח הבלי עולם ולזכור בחלק אלקות שהיא בו בעצם, וזהו זכור ושמור... (שם תרנ"ט)
איתא ציצית על שם הסתכלות, מציץ מן החרכים וכו', ג' פעמים ציצית, שיש ג' מיני הסתכלות והשגות לאיש ישראל, בבחינות נפש רוח נשמה, ועל זה רומז הגמרא בטעם תכלת, שהים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד, ובאמת הנפש נאסרת בתוך הגוף, ונתן הקב"ה לנו מצות לסייע להאיר אל הנפש מחשכות הגוף והטבע, ועל ידי הציצית מאירין הנר"ן באדם, כמו שמבקשין על ידי מצות ציצית תנצל נפשי ורוחי ונשמתי. והיה לכם לציצית, והיה לשון שמחה, שצריך איש ישראל להיות משתוקק תמיד לזכור ולהתדבק בשורש הנפש ורוח ונשמה, ואז מצות ציצית תסייע לו לזכירה זו. (שם תרס"ב)
בגמרא קשה עונשו של לבן משל תכלת... כי רמז הציצית בכנפי הבגדים כתבו המפרשים לזכור יום המיתה שהוא סוף האדם, והנה עתיד האדם לפשוט צורת הגוף ולהתלבש במלבוש אחר, וכפי מה שזוכר האדם ומכין עצמו בפרוזדור לתקן לעצמו מלבוש קדוש כך מכינים לו מן השמים. ואיתא בזוהר הקדוש כי שם מתלבשין בלבוש מלכות, וזה רמז התכלת, כמו שכתוב בלבוש מלכות תכלת, והלבן רומז ללבוש עבדות, ועל ידי לבוש העבדות זוכין ללבוש מלכות, כי עבד מלך מלך... (שם תרס"ד)
עשרת ימי תשובה... ולכן לובשין ביום הכפורים טלית מצויצת, כי הציצית רומז גם כן לברית מילה, כמו שכתבנו, ולכן נוהגין למול התינוק בטלית וציצית, ומנהג ישראל תורה... (יום כפורים תרנ"ו)
ויש לומר עוד שלעומת כל אלה יש בכל איש פרטי בכל יום ציצית וקריאת שמע ותפילין ותפלה, ציצית לעומת הקליפה המושכת לגילוי עריות, כבש"ס מנחות (מ"ד) באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו, קריאת שמע היא יחוד השי"ת לעומת הקליפה המושכת לע"ז, תפילין שבראש ושבזרוע שהן חיבור העליונים והתחתונים כבזוהר הקדוש, והוא ידוע למבינים, והוא היפוך שפיכות דמים... וממוצא הדברים שבכל ג' אלה מסלקין שלש הקליפות הטמאות ובאין לעומתן בקדושה, וכענין ג' המלאכים הנ"ל... (וירא תרע"ג)
במדרש רבה כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע... וממוצא הדברים אנו למדין דענין הבארות לדידהו כמו ציצית ותפילין לדידן, והנה בציצית כתוב מפורש בתורה וראיתם אותו וזכרתם וגו' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ובש"ס מנחות מ"ד באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו, ואיתא בספרים הקדושים שציצית הוא אור מקיף מבחוץ, וידוע שאור מקיף הוא שמירה מן החיצונים, בפרט תכלת שידוע שהיא מסמאה את עיני החיצונים, אך תפילין הן אור אלקי מלך אסור ברהטים בד' בתי בתפלין, ובזוהר הקדש שתפילין הן דוגמת בית המקדש, שהיה מלא כבוד ה'. ויש לומר דציצית ותפילין שבזוהר הקדש מקבילים לדגלים ותורה... וארבעה הדגלים לארבע רוחות העולם ענין אחד להם לד' ציציות, וחמשה ספרי תורה ותפילין נמי ענין אחד להם, שתורה היא מושכת אור אלקי לתוך האדם... (תולדות תרע"ו)
ונראה עוד לומר שמזה נמשך הא דאמרו ז"ל בש"ס מנחות מ"ג חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצוות, תפילין ציצית ומזוזה, שלעומת שהיו מוקפין מכל צד בטומאה ויצאו מהן לתחת כנפי השכינה, זכו להיות מוקפין מכל צד במצות מקבילין אלה נוכח אלה, כי תפילין הן במוח, והן לשעבד מחשבות שכלו ולבו להשי"ת, כמו שכתב הטור, הן לעומת חטא ע"ז שהוא במח, ציצית הן לעומת חטא גילוי עריות, כבש"ס מנחות מ"ד באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו, מזוזה היא לעומת חטא שפיכות דמים, כבזוהר הקדש מזוזת נוטריקן זז מות, ועל כן אמר ר' אליעזר בן יעקב (שם מ"ג) שכל מי שיש בו שלש מצוות אלו הכל בחיזוק שלא יחטא... (תזריע תרע"ד)
להבין למה נגנזה התכלת, כי ודאי לא בא זה במקרה חס ושלום, הענין כי לבן הוא אהבה ותכלת יראה, כנודע, היינו שהחוט שבלבן מושך אהבה לאדם מהיכל אהבה, והתכלת מושכת יראה לאדם, וכמו שאמר זקיני זצוקללה"ה מקאצק דהרבי זצוקללה"ה מברדיטשוב פתח היכל האהבה עד שנמצאה אהבה גדולה בין החסידים, ואחר כך בראות צדיקי הדור שמהאהבה ההיא נפל גם למטה ונתרבתה גם אהבת חיצוניות, נמנו וסגרו את ההיכל, ועל כן אין כעת כל כך אהבה בין החסידים כמו בין החסידים של בעל שם טוב ז"ל. ולפי זה נוכל לומר שזו המצות התכלת על הלבן, למען שהיראה שעל ידי התכלת תעצור את האהבה המשוכה על ידי הלבן שלא תצא לחיצוניות, ולפי זה יובן מה שמצוה להקדים הלבן לתכלת, שבכל מקום היראה קודמת לאהבה, ולהנ"ל ניחא מה שנגנזה התכלת... כי מצד חורבן ירושלים ירא שלם לא שכיח שתפול אימה ויראה על האדם, וכמו כן אחר החורבן נגנזה התכלת בחינת יראה, והבן. (שלח תע"ר)
ונראה לפרש, דהנה הא דאברהם לא רצה ליקח משלל סדום, אף דמדינא המציל מן הנהר ומן הגייס הרי אלו שלו, מכל מקום באשר התהוות הדברים היתה ביד הסדומים ובהמה וכלים כרגלי הבעלים, וכמו שהם מושפעים משלש הקליפות הטמאות לגמרי כן היו כל החפצים שלהם, ולא רצה אברהם לזכות בהם למען לא יתדבק בו דבר ששרשו משורש נחש, היינו אף שמדינא הרי הוא שלו... והנה אברהם במה שאיחה את כל באי עולם היה שכרו דביקות אלקים מדה במדה, ואילו יש לומר שזכו בניו למצות ציצית, שהלבן שבה רומז לאהבה כבזוהר הקדוש, היינו להתקשר בהשי"ת באהבה כמדת אברהם אבינו ע"ה, אך במה שלא רצה שיתדבק אליו משלל סדום היה שכרו ששום דבר רע לא יכול להתחבר לבניו, וזוהי מצות תכלת שבציצית, שמראה תכלת מפחיד את החיצונים כידוע, ועוד שתכלת רומזת ליראה והיא מושכת יראת שמים על האדם, ולעומת שהאדם יש עליו יראת שמים מתירא שום דבר חיצוני לדבק באדם, והא ממש מקביל לעומת מה שלא רצה שיתדבק אליו דבר שאינו ראוי לו...
וממוצא הדברים, כי לבן הוא התקשרות ישראל באביהן שבשמים באהבה, ותכלת היא שמירה לאדם שלא ידבק בו דבר רע חס ושלום, למען יהיה כלי מוכשר לדבק בו יתברך. ולכאורה היתה צריכה להיות התכלת קודמת ללבן, אבל אי אפשר שתהיה השמירה לאדם כי אם לפי רצון האדם להשמר, ומואס באמת ברע, אז מן השמים הוא נעזר שלא ידבק בו רע חס ושלום, וכבר אמרנו כי מטבע האדם שתהיה בו מדת התשוקה, ומחמת כי האדם מתולדתו הוא בעל חומר מונחת תשוקתו בדברים החומריים, ולשרש מקרבו התשוקה לדברים חומריים אי אפשר כי אם שישים תשוקתו בדברים הנפשיים והרוחניים, כי להיות בלתי תשוקה לגמרי אי אפשר... על כן מצות לבן קודמת לתכלת, שעל ידי שהאדם מתבונן ומקשר את נפשו באהבה לאביו שבשמים על ידי זה עצמו נעתקת ממנו התשוקה לדברים חיצוניים עד שישוב להיות מואס ברע ולהיות נבזה בעיניו... ובאמת כי תכלית הכל להדבק שוב באהבה עזה אהבה שלמה אחר שהוא שב להיות מוכשר לאהבה, וזה מרומז גם כן בכריכות הציצית שתחילה כורך בלבן ואחר כך בתכלת ואחר כך חוזר וכורך בלבן להראב"ד בכל חוליא וחוליא, ולהרמב"ם בכלל כולם... (שם תרע"ב)
וכן נמי יש לומר שנשאר קצת מהארת שבת בכל השבוע, ציצית הם במעשה, וכן כתיב ועשו להם ציצית, ותפלה היא בדבור, תפילין הם במחשבה, והוא מלשון ראה פניך לא פללתי, שפירושו לא חשבתי... (בלק תרע"ד)
...שהמחשבות הטובות של יחוד הבורא יתברך נשכחות מן הלב אז, ואין נזכר מהם, ועל זה הוא מצות ציצית להזכירו, כמ"ש בזוהר סוף פרשת שלח, שהוא הרצועה לאלקאה בישיה ומעוררת היראה על האדם, ועל ידי זה מתבטלים כל חמדות עולם הזה כשנזכר גם מיראת העונש על ידי חוט תכלת, ואין צריך לומר מיראת הרוממות על ידי חוט לבן. וזה שאמרו (מנחות מ"ג) וזכור מצוה אחרת התלויה בה, ואיזו זו קריאת שמע, כי על ידי היראה הוא מקבל עליו עול מלכות שמים וזוכה לאהבה דואהבת, ואחר כך לוקשרתם דתפילין, כי ציצית אינו אלא לבוש שמתעטף בו רוב גופו, דהשורש לא נתנקה עדיין רק שמעוטף בלבוש של יראת שמים המזכירו בכל עת לבלתי לתור אחר הרהורים זרים, והוא כמו אור מקיף מהש"י שמקיפו ומעוררו לזכור בהשי"ת ובתורתו, ולא תתורו וכו'... (חלק ב צדקת הצדיק רכ עמוד צו)
ועל זה הוא מצות ציצית בפעל למען תזכרו וגו' ולא תתורו וגו', שאינו מסלק החמדה לגמרי שלא יכנס ללב, אלא שלא לתור אחר חמדות ושרירות לבו רק לדחותו תיכף מלבו, ודבר זה הוא על ידי הזכירה שעל ידי הציצית. כאותו תלמיד במנחות (מ"ד א') שטפחו ציציותיו על פניו ופירש מהעבירה. וזה עצה כשכבר נכנס חשק החמדה ללב עד שעומד להוציא לפועל, ובהתחלה שעדיין אין כח היצר להסיתו לעבירה גמורה ולהכניס בלבו חמדה זרה רק שמקררו מחשק תורה ועבודה, העצה היא בזכירת אשר עשה עמלק... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קכט)
...ועל ידי מצות מזוזה ביחוד זוכה לקדושת קביעות מקום לנפש וכיוצא בכל המצות. ומצות ציצית בבגדיו היא להלביש ולכסות כל המומין שבגוף ורובו ככולו, ולכך די בעטיפת ראשו ורובו דעל ידי זה כולו מכוסה בכסוי גמור עד שאין שום בריה מכרת מה שבלבו רק השי"ת בלבד, ואין מקום לקטרוג... והוא על העבר הוא כסוי מומיו, ועל להבא מאני מכבדותא הוא מה שגורם "וזכרתם את כל מצות וגו' ולא תתורו" וגו', כדרך התינוק המתחבר לבזויים עושים לו בגדים יפים על ידי זה נפרש מעצמו מלהתחבר לריקנים ולעשות כמעשיהם רק מתחבר לנכבדים כערכו.
וענין רב קטינא ומלאכא (מנחות מ"א) מה שלא לבש ציצית, נראה דשמו מעיד עליו דהיה לקטנותו ושפלותו בעיני עצמו שאין ראוי להתכבד כלל וחטאתו נגדו תמיד, ולא רצה לכסותה, כי על ידי כיסוי הציצית היא נכסית גם מעיני עצמו, וזה שפלות יתירה... (חלק ה רסיסי לילה עמוד נב)
והנה טלית הוא בחינת אור מקיף, וכן בית הוא גם כן בחינת אור מקיף וצותה תורה לעשות בטלית חוט אחד של תכלת שמורה על יראה שדומה לכסא הכבוד, כמו שכתב בזוהר הקדש, ובכלל מצות ציצית מצינו (מנחות מ"ד) עכשיו נדמו עלי כד' עדים וכו', וזהו כדי להזכיר היראה ורק בחוט אחד, אבל לעשות טלית שכולה תכלת היינו שיהיה אור מקיף מהיראה שהוא כבר בשלימות, זה אי אפשר בזמן הזה עד לעתיד שיזכו לסוד מדרגת עיגולים הוא אור מקיף בשלימות לא יהיה נצרך עוד לחוט אחד של תכלת, וכן בבית שהוא גם כן בחינת אור מקיף צותה התורה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע על הפתח להזכיר קבלת עול מלכות שמים, אבל שהיה בית כולו מלא ספרים רע"ח פרשיות היינו שיהיה לו כבר אור מקיף מכל התורה ולא יהיה נצרך עוד למזוזה זה אי אפשר להשיג בעולם הזה עד לעתיד... (פרי צדיק קרח א)
...וזה הענין שצריך להפריד הציצית זה מזה להורות שלא יתערב אחד בחבירו ויקל לראות האמת לאמתו. (חלק ב נו)
בעוונותינו כיום הנה כל העולם ערבוביא אחת היא, ערבוביה גדולה ללא כל היכר והבדל בין קדושה לטומאה. כשתסתכל הלא לא תמצא אף זוית אחת ללא ערבוביה. כשתבקש על מהות יהודית טהורה, הלא תשיב תענה ב"כתפים נשואות" גם אנכי לא יודע איפה כזאת. תפלה - גם בגויים להבדיל אלף הבדלות - ישנם דברים שנקראים תפלה. רחמנות - לכאורה גם בגויים תמצאנה...
הקב"ה צוה למשה לזרז את בני ישראל על עבודת מבטם ומגמתם, כי יעתקו דירתם ויכנסו כל כולם בה"עירה הישראלית", כי יכנסו בשביל של המרכבה הקדושה, ושמה כבר בטוחים יהיו כי לא יסורו ולא יטו ולא יטעו לנבוך ולנפול ב"עירה גוית". והיא מצות ציצית, שהיא בכל, והוא תכלית הכל. ולכן אמר "וזכרתם את כל מצות ה'" שקולה מצות ציצית ככל התורה כולה. כי מקפת הוא את האדם ושומרת אותו בכל. שמה של המצוה הוראה על עיקר תכליתה, היא "ציצית" מלשון מציץ מן החרכים, היינו התרכוז הראיה, להסתכל רק באחת ולא בשתים, "וראיתם אותו" דייקא, כל כולו במרכבה הקדושה, תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד (סוטה י"ז)... וראה והזהר להיותך נמצא כל כולך בה"עירה הישראלית", אף הבטה קטנה מחוץ לעיר, וכבר הנך בחוץ... (דעת תורה במדבר עמוד קלא)
מפרשת ציצית נוכל ללמוד את גודל כחו של יצר הרע. הרי ציצית - להזכיר. עיין רש"י שפירש "ציצית על שם הפתילים", היינו שהפתילים היוצאים מן הבגד הם יזכירו לנו "והייתם קדושים". כי הבגדים שנתן השי"ת לאדם הראשון ושלובשים כל בניו אחריו הם מכבדים את האדם ומזכירים לו שלא ליפול שוב בחטא. לעם ישראל הוסיף ה' ציצית על כנפי בגדיהם מלשון "ויצץ ציץ" (במדבר י"ז כ"ג), לרמז שאצלם הבגדים צריכים לצמוח ולהוציא ציץ, להזכירם יעודם הגדול להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י"ט ו') - על פי רשר"ה.
ועוד כתב רש"י "דבר אחר ציצית על שם וראיתם וזכרתם", (מלשון "מציץ מן החרכים", שה"ש ב' ט'), היינו שלא רק שיזכירו משום שהם נראים תמיד, אלא שגם שמם קורא לאדם להציץ עליהם ולזכור יעודם, כי כל עצמם ומצוותם ליראות ולהזכיר.
וראיתם אותו - תני בספרי "ר' מאיר אומר וראיתם אותם לא נאמר אלא וראיתם אותו - מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלים עליו כאילו הקביל פני שכינה, שהתכלת דומה לים וכו' לכסא הכבוד". היינו מי ששם נגד עיניו תמיד את יעודנו להיות עם קדוש רואה את השכינה ממש, כדכתיב "והייתם קדושים כי קדוש אני".
וזכרתם את כל מצות ה' - לא די לזכור מצות פרטיות אלא צריך לזכור את שלמותן של המצוות כולן יחד, כי תכלית כל המצוות יחד "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", וזהו המוזכר במצות ציצית כנ"ל, וזהו הנרמז בגימטריא של תרי"ג בציצית, עיין שם ברש"י. והיינו שלא די לאדם בזכירה פשוטה אלא צריך דוקא התעוררות לבנין השלמות של כל התורה, היינו בין מצות בין אדם למקום, בין מצות בין אדם לחברו, ובין מצוות בין אדם לעצמו.
ועיין רמב"ן שזה נזכר על ידי התכלת, "שהיא מדת 'כל' הכוללת הכל והיא תכלית הכל", (פירוש שבמלת "תכלת" יש "כל" וגם "תכלית"), וכל היינו ספירת יסוד, הרומזת לאמיצות הדעת ולשמירת הברית... הרי שגם זה צריך להזכיר, ולא די בזכירה פחותה מזה!
ואחר כל זה באה האזהרה "ולא תתורו" (אפילו למי שאינו בעל תאוה יש חשק לתור ולרגל ולטעום מן התאוות לכל הפחות פעם אחת), וזה כולל "אחרי לבבכם (מינות) ואחרי עיניכם" (זנות). הרי שבל זכירה - בבחינת ספירת יסוד הכוללת הכל ממש, אמיצות הדעת ושמירת הברית - עדיין לא שייך הזהירות מפני לא תתורו.
ואחר כל זאת באה עוד "אני ה' - נאמן לשלם שכר", וגם אלקיכם - נאמן ליפרע". עדיין יש צורך להתעוררות של שכר ועונש לקבוע בלב מורא שמים. אפילו בסוף כל דרגות אלה של זכירה עדיין יש צורך לשלא לשמה זה! למה, כי כל הזכירות והראיות לא היו אלא בשכל, ואולי בקצת התעוררות הלב, אבל עדיין הן רחוקות מאד מקנין בלב.
לקנין בלב יש רק עצה אחת - לימוד המוסר.
ולבסוף עוד פעם "אני ה' אלקיכם", ופירש"י "עוד למה נאמר, כדי שלא יאמרו ישראל מפני מה אמר המקום, לא שנעשה ונטול שכר, אנו לא עושים ולא נוטלים שכר. על כרחכם אני מלככם...
כה עמוקים הם שורשי היצר בלב כי אחר הדרגות הגבוהות של זכירה וראייה של בחינת "כל" ואחר כל ההתראות, עדיין אנו עומדים בהתחלה "לא עושים ולא נוטלים שכר"... צריך להתבונן בעומק הלב מי הוא בעל הבית, "אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". ובלי זה אין תועלת בכל הזכירות של כל המדרגות הקודמות בפרשת ציצית. (חלק ה עמוד תכא)