צל

תלמוד בבלי:

אמר רבי אחא בר יעקב אמר קרא וחם השמש ונמס, איזו היא שעה שהשמש חם והצל צונן, הוי אומר בארבע שעות. (ברכות כז א)

...אמר לו (משה לבצלאל) שמא בצל א-ל היית וידעת. (שם נה א)

והרוצה לידע כמה גובהו של דקל מודד קומתו וצלו וצל קומתו, וידע כמה גובה של דקל. (עירובין מג ב)

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שהיה יושב בצילו של היכל ודורש כל היום כולו... (פסחים כו א)

א"ר יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים עד שהסוס רץ ומציל (שצילו תחתיו בחצי היום)... (שם נ א)

א"ר יצחק מאי דכתיב גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, זה הישן בצל דקל יחידי ובצל לבנה, ובצל דקל יחידי לא אמרן אלא דלא נפיל טולא דחבריה עילויה, אבל נפל טולא דחבריה עילויה לית לן בה... ובצילה של לבנה לא אמרן אלא במערבה, אבל במדינחתא לית לן בה... (שם קיא א)

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משמיה דר' יהודה בר' אילעי אכול בצל ושב בצל. (שם קיד א)

ואימא (שהעינוי) היכא דיתיב בשימשא וחיים ליה לא נימא ליה קום תוב בטולא, יתיב בטולא וקריר ליה לא נימא ליה קום תוב בשימשא, דומיא דמלאכה, מה מלאכה לא חלקת בה אף ענוי לא תחלוק בו. (יומא עד ב)

...ושחמתה מרובה מצלתה פסולה (הסוכה)... עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות... (סוכה ב א, וראה שם עוד)

סוכה המדובללת ושצילתה מרובה מחמתה כשרה... (שם כב א)

אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ויעף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצלו נאה ואמת המים עוברת תחתיו... (תענית ה ב)

ודלמא שד הוה, א"ר יהודה אמר רב שראו לו דמות אדם, אינהו נמי דמו, דחזו ליה בבואה, ואינהו נמי אית להו בבואה, דחזו ליה בבואה דבבואה (צל צלו), ודלמא לדידהו אית להו בבואה דבבואה, אמר רבי חנינא אמר לי יונתן שידא בבואה אית להו בבואה דבבואה לית להו. (יבמות קכב א)

ר' אמי ור' אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא (כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל). (כתובות קיב ב)

...אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי... (נדרים ט ב)

...אמר רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו... (גיטין יז א)

מיתיבי ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה עמוקה מן הצל... (בבא בתרא פד א)

רב יוסף אמר ייתי (משיח) ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא (בצל הרעי) דחמריה. (סנהדרין צח ב)

לא ישב בצילה (של אשרה) ואם ישב טהור, ולא יעבור תחתיה... אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא נצרכא אלא לצל צילה, מכלל דבצל קומתה אם ישב טמא, לא דאפילו לצל קומתה נמי אם ישב טהור, והא קא משמע לן, דאפילו לצל צילה לא ישב... (ע"ז מח ב, וראה שם עוד)

האי מאן דבעי למיפק לאורחא ובעי למידע אי חזר ואתי לביתא אי לא, ניקום בביתא דחברא, אי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר ואתי לביתא. ולאו מלתא היא, דלמא חלשא דעתיה ומיתרע מזליה. (הוריות יב א)

תלמוד ירושלמי:

תמן תנינן שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר על ג' דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים, ושלשתן בפסוק אחד, ואשים דברי בפיך זה תלמוד תורה, ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים, ללמדך שכל מי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לישב בצילו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. (מגילה כו א)

ואמר רבי חנה רבי ירמיה בשם רבי חייה עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצילה של בעלי תורה, מאי טעמא כי בצל החכמה בצל הכסף... (סוטה לא א)

תמן אמרי בשם רב חסדא צילה (של אשרה) אסור צל צילה מותר, אי זהו צל צילה ואי זהו צילה, תמן אמרו כל שאילו תיפול והיא נוגעת בו זהו צילה, וכל שאילו תיפול ואינה נוגעת זהו צל צילה, מפני מה צילה אסור משום שהוא בהנאה, הרי הקבר אסור בהנאה וצילו מותר, הרי היכל הרי הוא אסור בהנאה ורבן יוחנן בן זכאי יושב ושונה בצילו של היכל והוי לית טעמא דלא משום שהוא אסור בהנאה... (ע"ז כד ב)

מדרש רבה:

ותנן באחד בתקופת תמוז אין צל לכל בריה, דכתיב (תהלים י"ט) ואין נסתר מחמתו. (בראשית ו ט)

כי גרים אנחנו לפניך כצל ימינו על הארץ ואין מקוה (דה"א כ"ט), ואין מי שיקוה שלא ימות, הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים... (בראשית צו ב)

ר' אבהו אומר, (הושע י"ד) ישובו יושבי בצלו אלו הגרים שהם באים וחסים בצלו של הקב"ה, יחיו דגן בתלמוד, ויפרחו כגפן באגדה... (במדבר ח א)

א"ר אבון מה שושנה זו שרב יוצא עליה והיא כמושה, יצא טל היא מפרחת, כך כל זמן שצלו של עשו קיים כביכול נראים כמושין בעולם הזה, עבר צלו של עשו ישראל מרטיבין והולכין, הדא הוא דכתיב (הושע י"ד) אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה... (שיר ב ט)

בא וראה כמה גדול כחן של צדיקים וכמה גדול כחה של צדקה, וכמה גדול כחן של גומלי חסדים, שאין חסין לא בצל שחר ולא בצל כנפי ארץ ולא בצל כנפי שמש ולא בצל כנפי חיות ולא בצל כנפי כרובים ולא בצל כנפי שרפים אלא בצל מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים ל"ו) מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. (רות ה ד)

שלמה אמר (קהלת ו') כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים ויעשם כצל, כאיזה צל, אם כצלו של כותל יש בו ממש, אם כצלו של דקל יש בו ממש, בא דוד ופירש ימיו כצל עובר, ר' הונא בשם רב אחא כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה, שמואל אמר כצלן של דבורים שאין בו ממש של כלום. (קהלת א ג)

שוחר טוב:

זה שאמר הכתוב (שיר ב') אני חבצלת השרון, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, חביבה אני שחיבבת אותי מכל האומות, חבצלת שעשיתי לך צל על ידי בצלאל, השרון שאמרתי לפניו שירה על ידי משה... דבר אחר אני חבצלת השרון, חביבה אני שהייתי חבויה בצלה של מלכיות, וכשיגאל אותי הקב"ה אני מרטבת במעשים טובים ואומרת לפניו שירה... (מזמור א)

רבי הונא בשם רבי יוסי אמר קטב מרירי עשוי כמין קליפין קליפין שערות שערות עינים עינים ובעין אחת הוא רואה ועינו לתוך לבו ואינו שולט לא בצל ולא בחמה אלא בין חמה לצל, ומתגלגל ככדור ושולט מארבע שעות ועד תשע... (מזמור צא)

תנא דבי אליהו רבא:

ובשכר צלו של אילן שהושיב אברהם אבינו את מלאכי השרת תחתיו הקיף הקב"ה על ישראל את שבעה ענני הכבוד לישב תחתיהם במדבר ארבעים שנה... (פרק יב)

ילקוט שמעוני:

...אמר לו הקב"ה כשאני מבקש כל העולם אינו יכול להחזיק כבודי, איני מבקש ממך אלא עשר אמות בצפון ועשר אמות בדרום ועשר במערב הוי יושב בסתר עליון בצל ש-די יתלונן, שנתלונן בצלו. דבר אחר מי אמר המזמור הזה מי שהוא יושב בצלו של הקב"ה, מי שנתלונן בצלו של הקב"ה, מי שהוא יושב בסתרו של עולם, זה משה שישב בסתרו על עליון. דבר אחר בצל ש-די בצלו של בצלאל. א"ר פרוזדיקי ברבי נחשא בשם רבי יהודה בר סימון יושב בסתר עליון על כל המעשים רואה ואינו נראה, ובצל שעשה לו בצלאל נתלונן ש-די... (תהלים צא, תתמב)

ילקוט ראובני:

כמו שיש צל בקדושה כן צל בטומאה, וזה שאמר סר צלם מעליהם, דהיינו שסר מעליהם צל הטומאה וה' אתנו שהוא צל הקדושה. (שלח לך)

רש"י:

סר צלם - מגינם וחזקם, כשרים שבהם מתו, איוב שהיה מגין עליהם. (במדבר יד ט)

רמב"ן:

סר צלם - מגנם וחזקם... לשון רש"י, ור' אברהם אמר כי צלם מגן וצנה אשר הם צל על הנלחמים, יאמרו כי נפל פחדנו עליהם ולא יקחו מגן וצנה וכובע להחלץ ולהלחם נגדנו, ויפה פירש. אבל יתכן שירמוז הכתוב למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא, לכך יאמר כבר סר צלם מעליהם כנגזר עליהם מיתה... או ירמוז לשרי מעלה שאין אומה נופלת עד שנופל השר שלה תחלה, כענין שכתוב יפקוד ה' על צבא המרום במרום, ואחר כך על מלכי האדמה, וכך אמרו במדרש שיר השירים ונסו הצללים אלו שרי אומות והמלאכים שלהם כי הם כצל על האומות. (שם)

ספר חסידים:

אחד לא ראה בליל הושענא רבא צל ראשו והתענה הוא ואוהביו הרבה צומות ונתן צדקה הרבה וחי כמה שנים אחרי כן, כדכתיב (משלי י"א) "וצדקה תציל ממות". (תנב)

רבינו בחיי:

סר צלם - ...והרמב"ן ז"ל פירש סר צלם מעליהם, שהוסר הצל מעל ראשם, ממה שידוע כי בליל החותם הגדול של הושענא רבה הוא יום כ"ו לבריאת עולם לא ימצא צל לראש מי שעתיד למות באותה שנה, וזה כאלו אמר כבר נגזרה עליהם מיתה, זאת כוונתו ואף על פי שאינו לשונו. ונראה כי זאת כוונת הכתוב שאמר (שיר ד') "עד שיפוח היום ונסו הצללים", יאמר כי כשהגיע הזמן שיפוח האדם ויצא הרוח מפיו אז יסתלק צלו ויתקרב לצל של השם הרשום בד' התיבות שכתוב בו (תהלים קכ"א) "ה' צלך", ולפי זה היה יכול לומר ונס הצל, אבל אמר ונסו הצללים כי הם שנים באדם, בבואה ובבואה דבבואה. ואפשר לומר בטעם הענין הזה שהוא פלאי, כי הצל ראוי לכל הנבראים שבעולם השפל, בין שיהיה אדם ובהמה ועוף או עץ ואבן או עשב השדה מפני שאור השמש הזורח עליהם בא ויורד למטה בגבולם ורשותם, ולכך אין כח בשמש לדחות את צלם, אבל הוא נדחה מפני צלם, שהרי צלם הוא נראה במקום שהשמש ראויה לזרוח, ולא רצה הקב"ה שיהיה אחד מהנמצאים מסיג גבול חברו, ויכון שכן ראוי לכל דבר שבעולם השפל שיהיה לו צל, כי צלו מורה על הויתו בעולמו ובמקומו, וכאשר יחסר צל ראש האדם בליל החתימה הנה זה אות וסימן בהעדר צלו שהויתו נעדרת מחיי העולם השפל ונכתב ונחתם בטבעת המלך למות בשנה ההיא, והיתה הלבנה מופת בענין זה לפי שהיא ממונה על כל בעלי חיים שבשפלים כידוע בחכמת המחקר... (במדבר יד ט)

מלבי"ם:

שם צל בא גם לציון הזמן הנמשך אחר תנועת השמש כמו הצל, כמו "ימי כצל נטוי", "ימיו כצל עובר", שהזמן אינו עומד רגע על מצב אחד, וכמו הצל שאחרי חצות היום הוא נוטה ומתפשט וזה סימן שקרוב להיות לילה, ובעת תבא השמש יכלה הצל והזמן הנקשרים בתנועתה. (הכרמל)

ר' ירוחם:

נאמר על האדם (בראשית כ"ז) "בצלם אלקים ברא אותו", רצה לומר כי כל עצמיות האדם בעולם הזה הנה הוא שהוא צלו של הקב"ה... יעוין במכילתא פרשת בשלח על הפסוק ויצאו אל מדבר שור, וז"ל כולו מלא נחשים ועקרבים וכו', אפעה ושרף וכו', אין אפעא אלא עכס, אמרו שעכס זה רואה צל עוף שהוא פורח באויר וכשהוא רואה ומתחבר אל צלו מיד מת וכל אבריו נושרין וכו'. נורא למתבונן לראות מזה, כי צל אינו ענין של שלילי והעדר, אלא כי צל זה ענין חיובי, ענין של מציאות ממש, צל של דבר, עצמיות הדבר בו, והמתחבר ומתדבק בצל של דבר, הוא מתחבר בזה בעצמו של הדבר. הוא סוד "מה רבו מעשיך ה'" ודאי, וזה בעולם הטבע, ולמעלה מן הטבע בעולם הרוחני, מי ידענו ומה תערכנו.

אולם שונה ודאי ענין הצל הנאמר אצל הקב"ה, מענין הצל הנאמר אצל האדם. כי אצל הקב"ה הנה זה רק ענין בסוד הנהגתו ית', כאמרם באיזו מדה שהאדם מתנהג את עצמו, כך הקב"ה מתנהג את עצמו עם האדם... (דעת תורה דברים עמוד צד, וראה עוד אדם-צלם אלקים)