צליה בנו של שבט דן קם ולקח השליטה השולטת על כשפים ופרח אחריו (בלעם), כיון שראה אותו רשע ההוא עשה דרך אחר באויר ובקע ה' אוירים בדרך ההוא, ועלה ונעלם מהעין, אז נסתכן צליה בשעה ההיא והיה בצער שלא ידע מה שיעשה.
פנחס הרים קולו אליו ואמר, הצל של התנינים הרובצים על כל הנחשים, הפוך בשערותיך, מיד ידע צליה וגילה ארח ההוא ונכנס אליו, מיד נגלה (בלעם) וירדו שניהם לפני פנחס...
כיון דירד אותו רשע לפני פנחס, אמר לו רשע, כמה גלגולים רעים עשית על עם הקדוש, אמר לצליה קום הרוג אותו, ולא בשם, כי זה אינו ראוי שתזכיר עליו את הקדושה העליונה, כדי שלא תצא נשמתו ותהיה נכללת בדברים של מדרגות הקדושות, שאז יתקיים בו מה שאמר, תמות נפשי מות ישרים... (בלק קעו, ועיין שם עוד)