צלם

(ראה גם: אדם-צלם אלקים, דמות, פסל, תמונה)

ספרי:

אלהים לא ידעום - שאין אומות העולם מכירים אותם, חדשים מקרוב באו, שכל זמן שהיה אחד מן האומות רואה אותו אמר צלם יהודי הוא. וכן הוא אומר כאשר מצאה ידי לממלכות האליל, מלמד שירושלים ושומרון מספקות דפוס לכל באי העולם. (האזינו שיח)

תלמוד בבלי:

...בי"ז בתמוז... ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד (ברש"י והועמד) צלם בהיכל (שהעמידו מנשה, כדמפורש בתרגום ירושלמים בפרשת השמים כסאי וגו'). (תענית כו ב)

ותעמד בחצר בית המלך הפנימית, א"ר לוי כיון שהגיע לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה, אמרה, א-לי א-לי למה עזבתני... (מגילה טו ב)

דאמר ר' יוחנן אסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע. (שם כח א)

רבא שרי לצלומי (לצייר) גירי, רב פפא בר שמואל שרא לצלומי דיקלי, והא אנן תנן אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים (ליפותם כדי למכרם), לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי (אסור שגונב את העין שנראים כחדשים). (בבא מציעא ס ב)

כל הצלמים אסורים מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור, רבן שמעון בן גמליאל אומר אף כל שיש בידו כל דבר... אמר רב יהודה אמר שמואל באנדרטי של מלכים שנינו, אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן ובעומדין על פתח מדינה שנינו... המוצא שברי צלמים הרי אלו מותרין, מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד... (ע"ז מ ב, וראה שם עוד וערך ע"ז)

מדרש רבה:

...שכחתם כל הנסים האלו שעשה עמכם הקב"ה והיה צלמו של מיכה עובר עמכם בים, והנחתם דברי תורה והתעסקתם בדברים אחרים, הלה' תגמלו זאת. א"ר יהודה ב"ר אלעאי לא דיים שעבר עמהם צלמו של מיכה אלא שהיו מקישין כלפי מעלה דברים... (שמות כד א)

דבר אחר וכי ימוך אחיך, הדא הוא דכתיב גומל נפשו איש חסד, זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם, אמרו לו תלמידיו רבי להיכן אתה הולך, אחר להם לעשות מצוה, אמרו לו וכי מה מצוה זהו, אמר להם לרחוץ בבית המרחץ, אמרו לו וכי זו מצוה היא, אמר להן הן, מה אם איקונין של מלכים שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן והן מעלין לו מזונות, לא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות, אני שנבראתי בצלם ובדמות דכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם על אחת כמה וכמה. (ויקרא לד ג)

מהו ותבואת רשע לחטאת, בביאה אחת שנכנס מנשה לבית קדשי הקדשים היתה חטייה לישראל, שעשה צלם של ארבע פנים והכניסו להיכל, מניין, שנאמר (יחזקאל ח') והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה... ולמה עשה צלם של ד' פנים, כנגד ד' חיות שהן סובלות כסאו של הקב"ה, דבר אחר למה ארבע פנים, כנגד ד' רוחות העולם אמר כל מי שיבא מד' רוחות העולם יהא משתחוה לצלם זה... (דברים ב יג)

...על דעת רבנן עבדו ישראל ע"ז, כיצד, נבוכדנצר העמיד צלם והפריש כ"ג מכל אומה ואומה וכ"ג מכל ישראל, על דעת דעת ר"ש לא עבוד ישראל ע"ז, כיצד, נ"נ העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה שלשה, ושלשה מכל ישראל, וחנניה מישאל ועזריה שהיו השלשה מישראל עמדו ומיחו על עצמו ולא עבדו... (שיר ז יג)

החיה יחזקאל המתים מנין, א"ר יצחק מן הדא קרא (יחזקאל ל"ז) מארבע רוחות באי הרוח, א"ר פנחס אותה הרוח שהפילה את הצלם הרוח ההוא החיה המתים. א"ר אלעזר אותו יום שבת ויום הכפורים היה. ורבנן אומרים כמה הוה נ"נ מפתהו לדניאל ואומר לו לית את סגיד לצלמא דרידיא ליה ואית ליה ממשא, א"ל חמי מהו עביד ואת מן גרמך את סגיד ליה, מה עשה אותו רשע נטל ציצו של כהן גדול ונתנו לתוך פיו, וכינס כל זיני זמרא והוי מקלסין קדמוהי והוא אומר אנכי ה' אלהיך, כיון דחמא דניאל כן, א"ל לית את יהיב לי רשותא למיסק ולמנשק הדין צלמא דידך על פומיה, א"ל ולמה על פומיה, א"ל דהוא טעים משתעי. מיד נתן לו רשות וסלק מיסלק, אישתבע לציצא וא"ל, בשר ודם אני ושלוחו של הקב"ה אני, אלא הזהר שלא יתחלל בך שם שמים, ווגזר אני עליך שתבא אחרי, בא לנשקו והוציא בלעו מתוך פיו, מן דנחת מתכנשין כל זיני זמרא והוו מקלסין קדמוהי ולא הוה עביד כלום, באותה שעה הפיל הרוח את הצלם... (שם שם יד)

...כך כיון שגרמו העונות וחרב בית המקדש וגלו ישראל לבבל, א"ל נבוכנצר אל תשמעו לתורת אביכם שבשמים אלא תפלון ותסגדון לצלמא די עבדית, א"ל ישראל שוטה שבעולם, כל עצמנו לא מסרנו הקב"ה לידך אלא שהיינו משתחוים לצלם, המד"א (יחזקאל כ"ג) צלמי כשדים חקוקים בששר, ואת אמר לן תפלון ותסגדון לצלמא די עבדית... באותה שעה אמר הקב"ה כרמי שלי לפני. (שם ח יד)

...עד אפס מקום, מי גרם למקום ליחרב, על שלא הניחו מקום שלא עבדו בו ע"א. בתחלה היו עובדין אותו במטמוניות, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ח') ויאמר אלי הראית בן אדם וגו' עושים בחשך, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושין אחר הדלת... ר' יודן ור' איבו ור' טבי בשם ר' יאשיה אמרי על כל תלם ותלם היו מעמידין צלם, ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר הושעיא אמרי, היה אחד מהן חורש שדהו לוכסן מעמיד צלם באמצע כדי שיהו ראשי תלמים מראין לה, וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בראשי הדרכים... (איכה פתיחתא כב, וראה שם עוד)

ויסתבל החגב זה צלמו של נ"נ, דכתיב (דניאל ג') נבוכדנצר עבד צלם די דהב רומיה אמין שתין פתיה אמין שית, א"ר יוחנן כל דרומיה אמין שתין פתיה שית מי יכיל קאים, אם אין עוביו שליש רומו אינו יכול לעמוד, א"ר לוי כקנה היו מעמידין ליה והוא נופל, מעמידין אותו והוא נופל, עד היכן, ר' חגי בשם ר' יצחק אמר עד שהביאו כל כסף וזהב שהוציאו מירושלים ושפכו דימוס על רגליו... (שם שם כג)

פרקי דר' אליעזר:

מה עשו אנשי יבוס, עשו גלולים של נחושת והעמידו אותם ברחוב העיר וכתבו עליהם שבועת אברהם... אמר דוד לאנשיו כל מי שיעלה בראשונה ויסיר הגלולים הללו שכתוב עליהם אות ברית שבועת אברהם יהיה לראש... (פרק לו)

לקח טוב:

מה בין צלם לדמות, אלא שהצלם הוא על תואר מראית הדבר, והדמות הוא תיקון הפנים, ודומה להם סר צלם (במדבר י"ד), כלומר סר תואר פניהם וסתר דמות פנים מן היראה האימה, ותיקון הפנים הוא הדמות... (בראשית א כו)

רמב"ן:

ופירוש צלם כמו תאר, "וצלם אנפוהי אשתנו", ודמות הוא דמיון בצורה ובמעשה, כי הקרובים בענין יקראו דומים... (בראשית א כו)

מורה נבוכים:

כבר חשבו בני אדם כי צלם בלשון העברי יורה על תמונת הדבר ותארו, והביא זה אל הגשמה גמורה, לאמרו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", וחשבו שהשם על צורת האדם, רוצה לומר תמונתו ותארו... ואומר כי הצורה המפורסמת אצל ההמון אשר היא תמונת הדבר ותארו שמה המיוחד בה בלשון עברי תאר, אמר "יפה תואר ויפה מראה", "מה תארו כתאר בני המלך", ונאמר בצורה המלאכיית "יתארהו בשרד ובמחוגה יתארהו", וזהו שם שלא יפול על השי"ת כלל חלילה וחס, אמנם "צלם" הוא נופל על הצורה הטבעית, רצוני לומר על הענין אשר בו נתעצם הדבר והיה מה שהוא, והוא אמתתו, מאשר הוא הנמצא ההוא אשר הענין ההוא באדם הוא אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית, ומפני ההשגה השכלית נאמר בו "בצלם אלקים ברא אותו"... (חלק א פרק א)

עקדה:

בצלמנו כדמותנו - שהוא העצם השכלי שבו, וזה מוכרח לפי מאמר ר' יעקב כל המבטל פריה ורביה כאילו ממעט הדמות, שנאמר פרו ורבו וסמיך ליה בצלם אלקים. וזה יורה כי דמות וצלם אחד הם. (בראשית א כו)

ספורנו:

בצלמנו - שהוא עצם שכלי ונצחי, ובזה פתח הא-ל פתח בתורתו לקנות ידיעה בעצמים הנבדלים בידיעת נפשנו. כדמותנו - בענין המעשיות שידמה בהם קצת לפמליא של מעלה בצד מה שפועלים בידיעה ובהכרח, אמנם פעולתם בלתי בחירית, ובזה לא ידמה להם, ובקצת ידמה לא-ל ית' הפועל בבחירה... (שם)

נפש החיים:

והוא כי מלת צלם ודמות כאן אינו כמשמעו, כי כתוב מפורש (ישעיה מ') "ומה דמות תערכו לו", אלא פירושו דמיון מה באיזה דבר... וכן על דרך זה הוא ענין מלת צלם, כי המה דומים במשמעם בצד מה. (שער א פרק א)

...ולזאת אמרו בזוהר וכתבי האריז"ל שצלם מבחינת עלמין סתימין ודמות מבחינת עלמין דאתגליין, גם מאמרם שצלם דוכרא ודמות נוקבא והוא כח פועל ונפעל, וזהו בצלמנו כדמותנו, כמו שהקב"ה נסתר מצד עצמותו ולית מחשבה תפיסא ביה, רק מצד פעולותיו הטובות נגלה לנו טובו בכל מילי דמיטב. (שם פרק ג)

הכתב והקבלה:

בצלמנו - שם צלם הוא לדעת גדולי המפרשים תואר לאותן כחות רוחניות אשר בהם יתעצם דבר מן הדברים הנקראים צורות נפשיות, מלשון "וצורם לבלות שאול". ונראה לומר טעם קריאת הצורה הנפשית בשם צלם, כי כמו שצורת שטח גשם החיצוני עגולו ורבועו נקרא בשם תואר מלשון הארה, מפני שנראה לעין הגשמית, ככה הצורה הפנימית הנעלמת מעין הגשמי ואינה מושגת כי אם בחוש השכלי נקראת בשם צלם, ענין חשך, כי שם זה נרדף תמיד עם שם חשך... וכן בלשון ערבי נקרא החשך צלם, וכן פירש רש"י "אך בצלם יתהלך איש", וכן הצל נראה חשך ושחור, וכמו שתמונת הצל תראה לעין הרואה על ידי הגשם שאין נצוצי האור יכולים לעבור תוך עצם המקשה, ככה כחות הנפשיות לא תראינה כי אם באמצעות כלי הגוף הפועלות בהן, ופירוש בצלמנו בצורתנו הנעלמת... (בראשית א כו)

מלבי"ם:

בצלמנו - המפרשים פירשו ענין הצלם על הכח השכלי שבו ישכילו, וכמו שכתב הרמב"ם במורה ששם צלם מורה על הצורה המינית שבו יתעצם דבר והיה מה שהוא, והוא הכח השכלי, לא מראה התמונה והתואר. אולם במקרא מצאנו שם צלם על התמונה והתואר, "ואת כל צלמי מסכותם" (במדבר ל"ג)... ושם צלם נגזר לדעתי משם צל, שמצאנו הרבה שמות שהמ"ם שבסוף נוספת, כי הצל הוא אבי הציירים, והצורה הנעשית בכיון נקרא צלם, שהוא צל הדבר שהוא לו ציור, וכבר בארו המפרשים שמה שכתב "נעשה אדם" בלשון רבים, לפי שהארץ הוציאה את גופו כמו שהוציאה גופי שאר בעלי החיים, וה' נפח בו נשמתו השכלית, והוא בצלם הארץ ותולדותיו מצד גופו שהוא מטבע התחתונים, ובצלם האלקות מצד שהוא בעל נפש משכלת שהיא מטבע השכליים הנפרדים... (שם)

רש"ר הירש:

כבר הוכחנו שצלם קרוב לשלם, ולסמל, ומציין רק את הלבוש החיצוני, את התבנית הגופנית, רוצה לומר אם יתגשמו ויתלבשו בלבוש חיצוני כל החסד והרחמים, כל האמת והמשפט והקדושה של הנהגת ה', הם יתלבשו באותו לבוש, שהבורא חלק לאדם, כבר תבניתו הגופנית של האדם מעידה עליו שהוא בא כח לא-ל, אלקות עלי אדמות צלמו של אדם הוא... (שם)

שפת אמת:

במדרש כי יקרא קן צפור... החילוק בין צלם לדמות, כי צלם הוא ציור הפנימי הקבוע, ודמות הוא ציור הנראה, וכמו כן באדם מלבד שנעשה בצלם אלקים, אף גם זאת כל הפעולות והתנועה שלו צריך להיות כפי הנהגה עליונה... (כי תצא תרנ"ח)

שעורי דעת:

והנה כל המפרשים נלאו למצא פשר ענין צלם ודמות, ונאמרו בזה כמה פרושים, וכמדומה לי שאפשר לבאר, כי צלם הוא בענין האברים ותבניתם, ודמות היא מתכונת הרגשות וכחות נפשו של האדם... (חלק ב עמוד יג)