(ראה גם: צלפחד)
ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה למשפחות מנשה בן יוסף ואלה שמות בנותיו מחלה נועה וחגלה ומלכה ותרצה. ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה, פתח אהל מועד לאמר. אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח, כי בחטאו מת ובנים לא היו לו. למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן, תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו. ויקרב משה את משפטן לפני ה'. ויאמר ה' אל משה לאמר. כן בנות צלפחד דוברות נתון תתן להן אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם, והעברת את נחלת אביהן להן. (במדבר כז א)
זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים, אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים, ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה, כי איש בנחלת מטה אבתיו ידבקו בני ישראל... ותהיינה מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד, לבני דודיהן לנשים. ממשפחות מנשה בן יוסף היו לנשים, ותהי נחלתן על מטה משפחת אביהן. (שם לו ו)
ותקרבנה לפני אלעזר הכהן ולפני יהושע בן נון ולפני הנשיאים לאמר ה' צוה את משה לתת לנו נחלה בתוך אחינו, ויתן להם אל פי ה' נחלה בתוך אחי אביהן. ויפלו חבלי מנשה עשרה, לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן. כי בנות מנשה נחלו נחלה בתוך בניו, וארץ הגלעד היתה לבני מנשה הנותרים. (יהושע יז ד)
ראה צלפחד.
ותקרבנה בנות צלפחד - כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה, אמרו, לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום, בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מן הנקיבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא על הזכרים ועל הנקיבות רחמיו על הכל, שנאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. בן חפר בן גלעד מן מכיר בן מנשה, מגיד הכתוב שכשם שהיה צלפחד בכור כך היו כולן בכורות, וללמדך שהיו זכאות בנות זכאי, וכל מי שמעשיו סתומים מעשה אבותיו סתומים והכתוב מייחסו לשבח, הרי זה צדיק בן צדיק...
למשפחות מנשה בן יוסף, כשם שחיבב יוסף ארץ ישראל כך חיבבו בנות צלפחד. ואלה בנות צלפחד מחלה וגו', או כל הקודם במקרא קודם במעשה, תלמוד לומר ותהיינה מחלה תרצה וגו', מלמד שכולם שקולות זה כזו.
כי אין לו בן, למה נאמר, והלא כבר נאמר ובנים לא היו לו, מה תלמוד לומר כי אין לו בן, שהיו חכמות ודורשות הא אם היה לו בת בן לא היינו תובעות.
תנא לנו אחוזה, רבי נתן אומר יפה כח נשים מכח אנשים, אנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה, ונשים אומרים תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו. (פנחס קלג)
כן בנות צלפחד דוברות - יפה תבעו בנות צלפחד, שכך כתובה פרשה לפני במרום, אשרי אדם שהמקום מודה לדבריו... נתון תתן להם אחוזת נחלה, זו נחלת אביהם, בתוך אחי אביהם, זו נחלת אחי אביהם, והעברת את נחלת אביהם להם, מגיד שבנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה, חלק אביהם, וחלק אבי אביהם, וחלק אביהם שהיה בכור, ר' אליעזר בן עקיבא אומר אף חלק אחי אביהן נטלו... (שם קלד)
בנות צלפחד נטלו ג' חלקים בנחלה, חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, ושהיה בכור נוטל שני חלקים... (בבא בתרא קטז ב)
...מיתיבי אמר רבי חידקא שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא וכך היה שמעון השקמוני אומר, יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן, אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה אם לאו. וראויה היתה פרשת נחלות ליכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן...
ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה, אפשר עמדו לפני משה וכו' ולא אמרו להן דבר ויעמדו לפני הנשיאים וכל העדה, אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי רבי יאשיה, אבא חנן אומר משום רבי אליעזר בבית המדרש היו יושבין והלכו ועמדו להן לפני כולן... תנא בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות, הן, חכמניות הן, שלפי שעה דברו, דא"ר שמואל בר רב יצחק מלמד שהיה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין, שנאמר כי ישבו אחים יחדיו, אמרו לו אם כבן אנו חשובין תנה לנו נחלה כבן, אם לאו תתיבם אמנו, מיד ויקרב משה את משפטן לפני ה'. דרשניות הן, שהיו אומרות אילו היה לו בן לא דברנו... אביי אמר אפילו היה בת לבן לא דברנו. צדקנית הן שלא נישאו אלא להגון להן. תני רבי אליעזר בן יעקב אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה, איני והא אמר רב חסדא ניסת פחותה מבת עשרים יולדת עד ששים, בת עשרים יולדת עד ארבעים בת ארבעים שוב אינה יולדת, אלא מתוך שצדקניות הן נעשה להן נס כיוכבד...
תנא דבי רבי ישמעאל בנות צלפחד שקולות היו, שנאמר ותהיינה, הויה אחת לכולן. אמר רבי יהודה אמר שמואל בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים, שנאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים, אלא מה אני מקיים אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים, עצה טובה השיאן הכתוב שלא ינשאו אלא להגון להן... (שם קיט א)
...אמר לו הקב"ה כן בנות צלפחד דוברות, תן להן אחוזת נחלה תן להן בקרקעות, תן להן במטלטלין, תן להן חלק אביהן בתוך אחי אביהן... בנות צלפחד נטלו חמשה חלקים, חלקן עם יוצאי מצרים, וחלקן עם העומדים בערבות מואב, ושהיה בכור נטלו שני חלקים, וחלק אביהן בתוך אחי אביהן. אמר ר' יוסי מתניתא לא אמרה כן, אלא נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהן, הדא הוא דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה... (בבא בתרא כב ב)
ותקרבנה בנות צלפחד, אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם, ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן... אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שכתוב למעלה מן הפרשה (במדבר כ"ו) כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש וגו', איש ולא אשה, על מה שלא רצו ליכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ, לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר, שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים.
דבר אחר ותקרבנה בנות צלפחד, גדולה להן וגדולה לאביהן, גדולה למכיר וגדולה ליוסף שכך יצאו ממנו נשים חכמות וצדקניות... ולמה זימנן הקב"ה למשה באחרונה, שלא יראה משה עצמו שפירש מן האשה מ' שנה, הודיעו הקב"ה באלו לומר הרי הנשים שלא נצטוו לא נישאו אלא להגון להם. (במדבר כא יא)
...וכן משה מפני שאמר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו, התיש כחו. משל לשולחני שאמר לתלמידו אם יבואו לך סלעים לפרט פרוט, ואם תבא מרגליות הביאה אלי. באת אצלו חוליא אחת של זכוכית הוליכה אצל רבו, הלך רבו להראותה לאחר. אף כך משה אמר הדבר אשר יקשה מכם וגו' באו בנות צלפחד והפליא ממנו, ויקרב משה את משפטן לפני ה', כן בנות צלפחד דוברות, כך הוא הדין, אמר לו הקב"ה ולא אמרת הדבר אשר יקשה מכם, הדין שאין אתה יודע הנשים דנות אותו. (שם שם יב)
דבר אחר ויקרב משה וגו' ריש לקיש אמר יודע היה משה רבינו את הדין הזה, אלא באו לפני שרי עשרות תחלה, אמרו דין של נחלות הוא ואין זה שלנו אלא של גדולים ממנו... הלכו לפני אלעזר אמר להם הרי משה רבינו, באו אלו ואלו לפני משה, ראה משה שכל אחד ואחד כבד את מי שגדול ממנו, אמר, אם אומר להם את הדין אטול את הגדולה, אמר להם אף אני יש גדול ממני, לכך ויקרב משה את משפטן וגו'...
דבר אחר נתון תתן, שנטלו בעבר הירדן, וקרבו לפני יהושע ואלעזר בארץ כנען, שנאמר (יהושע י"ז) ותקרבנה לפני אלעזר הכהן ולפני יהושע ולפני הנשיאים לאמר וגו', ואף יעקב אבינו ראה שנוטלות מיכן, (בראשית מ"ט) בנות צעדה עלי שור, זה הירדן שנעשה למשה כחומה שלא יכנס לארץ, ואומר ליוסף בנותיך נוטלות מכאן וכאן. (שם שם יג)
תדע לך וראה כמה דינין דנו בנות צלפחד שלא תתעבר נחלתן משבט לשבט אחר, והודה הקב"ה לדבריהם, שנאמר (במדבר כ"ז) כן בנות צלפחד דוברות שלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר... (בהר א)
כ"ב נשים ישרות גדולות בצדקות היו בישראל ואלו הן, שרה רבקה רחל ולאה... וה' בנות צלפחד... בבנות צלפחד נאמר כן, ותקרבנה בנות צלפחד,וגו', כן בנות צפחד דוברות. פרק כא)
ותקרבנה בנות צלפחד, חכמניות היו, צדקניות היו, דרשניות היו. חכמניות היו שלא דברו אלא לשעת הצורך, צדקניות היו שלא נישאו אלא להגון להם, דרשניות היו שהיו אומרים למה יגרע שם אבינו... למה יגרע שם אבינו וגו' כי אין לו בן, ואנו אין ראויים לירש תתייבם אמנו ויקום שם לאבינו, ואם אנו ראויות לירש תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו... (במדבר כז א)
דבר אחר ויקרב משה את משפטן, אמר משה ממני ילמדו כל הדורות הבאים, שתליתי הדבר ברב גדול, והלא דברים קל וחומר, ומה משה רבינו, שהעיד עליו הקב"ה בכל ביתי נאמן הוא, לא דן דין בנות צלפחד עד ששאל ברוח הקודש, קל וחומר לשאר אדם שלא יהא אדם מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו ולא יהא פורץ גדירה של תורה ומכבד את עצמו לשאול ממי שהוא גדול ממנו. ואם תאמר שלא היה משה יודע דין בנות צלפחד, שעדיין לא ניתנה פרשת נחלות, והלא כל התורה כולה ניתנה מהר סיני ונשנית באהל מועד ונשתלשה בערבות מואב, ואותה שנה שנת ארבעים היתה, אלא שתלה הדבר ברב גדול. (במדבר כז ה)
ותקרבנה בנות צלפחד - כד שמען דארעא מתפלגא לדכרין ורחיצו ברחמי מארי עלמא... (שם כז א)
כי בחטאו מת - ... ולדעתי חשבו שמשה רבינו ע"ה היה שונא עדת קרח יותר מכל החוטאים שהיו הקמים נגדו והכופרים בכל מעשיו, ואולי יאמר בשנאתו אל יהי מושך לו חסד, ורמזו עוד שאינו במתי המגפות אלא מת במדבר על מטתו. (שם שם ג)
דוברות - ב' במסורה, כאן, ואני אשימם דוברות בים (מ"א ה' כ"ג), שהיו מלאות רוח אלקים וחכמות כים שהוא מלא... (במדבר כז ז)
לבני דודיהן - בגימטריא להגון להם. (שם לו יא)
כאשר צוה ה' את משה - כוונו לעשות רצון קונם כאשר צוה את משה, לא מפני שהתאוו לאלה שנשאו להם. (שם שם י)
ותקרבנה - ולא רק ותעמודנה, שלא עמדו עד שנתועדו בעצה הגונה וראו שיש בפיהן טענה. או שנתועדו לקחת עצה מגדולי השבט משום דרך ארץ, או משום שהיו בישניות... ואלה שמות בנותיו - למה לא כתב ואלה שמותם, ועוד, ונראה שסדר גדולתן הוא האמור במשפחות מנשה וכאן, וסדר חכמתן בפרשת מסעי, וזה שאמרו צדקניות היו שלא נשאו אלא להגון להן, ולכן אם אמר ואלה שמותן הוצרך לסדרן כחכמתן, לכן אמר שמות בנותיו כסדר הויתן. (שם שם א)
ולפני הנשיאים - בזוהר הקדש אמר שכנסו אותם לחשש שינטור משה להן איבת אביהן, ואיך יעלה על דעת הצדקניות לחשדו בכך? ואולי אינו אלא ללמדנו דרך החיים, מאן דחייש מן דיינא יסגי בגוברי, או כדי שירגיש משה ויסתלק מן המשפט, כבזהר הקדש שם... (שם שם ב)
למה יגרע שם - נגד חלק צלפחד, תנה לנו אחוזה - חלק צלפחד עם אחיו בנכסי חפר שהיה מיוצאי מצרים, וחלק בכורה כלול בתוך אחי אבינו. ולמאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה נטלו ירושת צלפחד פי שנים וירושת ב' אחיו שמתו. או למה יגרע שם היא טענת יבום, ועל זה אמרו "כי אין לו בן", ואם תאמר שהבת כבן תנה לנו אחוזה. (שם שם ד)
ויקרב משה את משפטן - שאם יאמר שלא יירשו יתן לו טעם למה לא תתיבם אמם. ומה שאמרו יודע היה משה דין נחלות וכו', והלא כל התורה ופרשיותיה נאמרו מסיני, אלא מה שאמרו לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה, רוצה לומר בארץ ישראל, שלא ידע אם ארץ ישראל תחשב ראוי או מוחזק, שזה חסרון ידיעת מציאות ולא חסרון ידיעת הלכה, וכבגמרא שם, שנסתפק בביאור "מורשה" אם היא ירושה או שיהיו מורישין אותה. (שם שם ה, וראה שם עוד)
למשפחות מנשה בן יוסף - רוצה לומר כי חצי מטה מנשה לקחו נחלתם בעבר הירדן כי לא חבבו את ארץ ישראל, ובעבר הירדן בקל היו משיגים נחלה, רק שהם היו מחצי מנשה שהיה מתיחס ליוסף באהבת ארץ ישראל, שלכן השביע את אחיו שיוליכו עצמותיו לשם, ורצו נחלה דוקא בארץ ישראל. (במדבר כז א)
כי אין לו בן - מה שאמרו שנית כי אין לו בן, מפני ששאלו שני דברים, א' שיירשו נחלת אביהן, ב', שיירשו בתוך אחי אביהן חלק אביהם נחלת חפר, ועל הא' אמרו "ובנים לא היו לו", ועל הב' אמרו, "כי אין לו בן". (שם שם ד)
נתן תתן להם אחוזת נחלה - היינו נחלת אביהן וגם תתן להם בתוך אחי אביהם בנחלת חפר, והוסיף והעברת את נחלת אביהן - רוצה לומר שבנחלת אביהן בנכסי חפר יקחו חלק בכורה, כי ארץ ישראל מוחזקת מאבותיהם. וראב"י סבר דלא דברה תורה כלשון בני אדם, ובמה שאמר נתון תתן מוסיף חלק אח אחד שמת בלא בנים... (שם שם יז)
ויאמר ה' אל משה - ההלכות הבאות פותחות בלשון ויאמר ולא בלשון וידבר, ונראה מכאן שאין הן דנות בנושא חדש לגמרי, אלא הן מבארות כלל שכבר נאמר, ואכן שני פסוקים כבר קבעו את שיטת חלוקת הארץ... ועלינו לומר שדין זה היה ידוע גם לבנות צלפחד... ואפשר שזו הסיבה להבלטת הן' במלת משפטן, היא באה ללמדנו שמשה הכיר את דין הירושה בכללותו, אך ביקש הכרעה ביחס למקרה המיוחד. יתר על כן, אם הארץ נתחלקה על פי שיטת ה"חזרה" שתוארה על ידינו בפרק כ"ו נ"ה, הרי אפשר שההלכה הרגילה היתה ידועה למשה יפה, ואף ידע שבת יורשת במקום שאין בן או צאצא של בן, אלא שהוא הסתפק באיזו מידה הלכה זו נוהגת בחלוקת הארץ... (שם שם ו)
ואדני צווה בה' - הנה הראוי לכתוב צוה מה'. ויתכן כי אמרו בסוטה דקודם יצירת הולד בת קול יוצאת בת פלוני לפלוני, הוא מאמר השם להנבראים האישים העליונים... ולא יאות בזה השתדלות בזיווג ראשון, רק זאת אנו יודעים שכל מה שנודע אצל הנבראים היה נודע למשה, ורק כי אמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם, הלא לא נאמרה עדיין מפומא דרחמנא ולא היה ידוע להנבראים האישים העליונים דין נחלות דצלפחד, ונמצא דלא יתכן שיהיה נכרז זווגן קודם יצירה ארבעים יום, שהלא זווגן תלוי לפי דין הנחלה שלא תסב נחלה ממטה למטה, לכן אמר ואדני צוה בה', פירוש בידיעה הטמונה אצל השי"ת בו בעצמותו אשר איננה מכרחת הבחירה, אשר אינו מובן לשום נברא ידיעתו... (במדבר לו ב, וראה שם עוד)
המשך הפרשיות... ובאמת העברת הנחלה לבת הוא על פי הנהגת באי הארץ בחינת יהושע ובחינת נוקבא, ולכן נעלם זה הדין ממשה רבינו ע"ה, ואמרו חז"ל דין שאין אתה יודע הנשים דנין אותו, כי זה המשפט בא מבחינת נוקבא, ומשה רבינו היה בחינת בן... (פינחס תרס"ג)