צפור

(ראה גם: יונה, עוף, שלוח הקן)

זהר:

ובמיני הכשוף של קסדיאל הראשון מצאנו, שצפור הזה, היו עושים אותו בזמנים ידועים מכסף מעורב בזהב, (הכסף הוא סוד קו ימין חסדים), זהב הוא קו שמאל חכמה, והיו עושים ומרכיבים את הצפור להדמות לקדושה כקוף בבני אדם, וכמו שבקדושה החכמה דשמאל מעורבת בחסדים דימין, היו רוצים להמשיך כן, אמנם כיון שאין להם כח היחוד דקו אמצעי נמצא בהם הכל בבחינת פסולת), הראש, (הג"ר של הצפור) מזהב, (דהיינו פסולת הזהב), פיה מכסף, (דהיינו פסולת הכסף), כנפיו, (חו"ג) מנחושת קלל, (הוא שמאל), מעורב בכסף, (שהוא ימין כי (כל אחת) היא הכלולה (מימין ומשמאל), הגוף של זהב, נקודות הכסף בנוצה שלה, רגליה (נה"י) מזהב, ושמים בפיה, לשון, של הצפור ההוא הנקרא ידוע, (כי הלשון הוא דעת, ומתוך שהקליפות אין להם דעת יש להם במקומו ידוע).

והם שמים את צפור ההוא בחלון אחד (מהנזכרות לעיל וביום), פותחין החלון נגד השמש, (שהוא ממשלת היום), ובלילה, פותחים החלון נגד הלבנה, (שהיא ממשלת הלילה), ומקטירים קטורת ועושים כשפים, וביום משביעים את השמש (שתשפיע שפעה), ובלילה משביעים ללבנה, וכך עושים ז' ימים. מכאן ולהלאה כבר לשון ההוא מקשקש בפי הצפור, (אבל לא תוכל לדבר אחר זה) נוקבין אותו הלשון, במחט של זהב, והיא מדברת גדולות מאליה, והכל ידע בלק על ידי צפור הזו, על כן נקרא בן צפור, ומשום זה ראה מה שאדם אחר לא יכול לדעת, ולא יכול לראות. (בלק ה, וראה שם עוד)

ספרי:

א"ר יאשיה כל מקום שנאמר צפור בטהור הכתוב מדבר. א"ר יצחק עוף טהור נקרא עוף ונקרא צפור, והטמא אין נקרא אלא עוף בלבד. (ראה צח)

...תלמוד לומר כל צפור טהורה תאכלו, זה בניין אב כל מקום שנאמר צפור בטהורה הכתוב מדבר כדברי ר' יאשיה. (תצא רכח)

תלמוד בבלי:

הרואה צפור בחלום ישכים ויאמר כצפרים עפות כי יגן וגו', קודם שיקדמנו פסוק אחר, כצפור נודדת מן קנה וגו'. (ברכות נו ב)

אמר רבה בר רב הונא הכא בצפור דרור עסקינן, לפי שאינה מקבלת מרות, דתנא דבי ר' ישמעאל למה נקרא שמה צפור דרור מפני שדרה בבית כבשדה. (שבת קו ב)

רבי יהודה בן לקיש אמר כל תלמיד חכם שפירש מן התורה עליו הכתוב אומר כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. (חגיגה ט ב)

ציפורי מצורע מנלן (דאסורים בהנאה), דתנא דבי רבי ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר מבפנים ונאמר מכשיר ומכפר מבחוץ, מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר, אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר. איתמר ציפורי מצורע מאימתי אסורים, רבי יוחנן אמר משעת שחיטה, וריש לקיש אמר משעת לקיחה... (קידושין נז א, וראה שם עוד)

וחזינן ההוא ציפרא דקאים עד קרצוליה במיא ורישיה ברקיע, ואמרינן ליכא מיא ובעינן לחות לאקורי נפשין, ונפק בת קלא ואמר לן לא תיחותו הכא, דנפלת ליה חציצא לבר נגרא הא שב שני ולא קא מטיא אארעא, ולא משום דנפישי מיא אלא משום דרדפי מיא. אמר רב אשי ההוא זיז שדי הוא, דכתיב וזיז שדי עמדי. (בבא בתרא עג ב)

עוף טמא פטור מלשלח, מנא הני מילי, א"ר יצחק דאמר קרא כי יקרא קן צפור לפניך, עוף משמע לן בין טהור בין טמא, צפור טהור אשכחן דאיקרי צפור, טמא לא אשכחן דאיקרי צפור. תא שמע תבנית כל צפור כנף, מאי לאו צפור בין טהור בין טמא, כנף חגבים, לא צפור טהור, כנף טמא וחגבים... תא שמע ובענפוהי ידורון צפרי שמיא, צפרי שמיא איקרו, צפרי סתמא לא איקרו. תא שמע כל צפור טהורה, מכלל דאיכא טמאה, לא מכלל דאיכא אסורה, מאי היא אי טרפה בהדיא כתיב, ואי שחוטה דמצורע מסיפא דקרא נפקא, וזה אשר לא תאכלו מהם, לרבות שחוטת מצורע, לעולם בשחוטה דמצורע, ולעבור עליו בעשה ובלא תעשה... (חולין קלט ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...דתנינן, הרי עלי ציפורין, רבי מאיר אומר נזיר, וחכמים אומרים אינו נזיר, אמר ר' יוחנן משום כינויי כינויין עד די שעריה כנישרין רבא וטיפרוהי כציפורין. (נזיר ב א)

ילקוט שמעוני:

וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות, אמר ר"י ברבי סימון, אלין צפריא קולנין, אמר הקב"ה יבא הקול ויכפר על הקול, ורבי יהושע בן לוי אמר צפור דרור שאוכלת מפתו ושותה ממימיו, והלא דברים קל וחומר ומה צפרים שאוכל מפתו ושותה ממימיו מכפרים עליו, כהן שנהנה מישראל כ"ד מתנות על אחת כמה וכמה... וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת, למה שוחט אחת ומניח אחת, לומר כשם שאי אפשר לשחוטה לחזור, כך אי אפשר לנגעים לחזור. (ויקרא פרק יד, תקנט)

ילקוט ראובני:

והזה על המטהר מן הצרעת, הצפור השני המשולח על פני השדה סודו הוא בסוד שעיר המשתלח, רק שהשעיר הוא לעזאזל וכאן פורחים, ואף על גב שהן לכת א' אלו העופות ואלו הבהמות, שהבהמות לסמא"ל והעופות לשדים שהן טסין ופורחין באויר, וזה והטעם על פני השדה, הרמז לשדה של תפוחים כי משם קבלתם, ומצאתי בתרגום יונתן בן עוזיאל ז"ל ויפטור ית צפורא חייתא על אנפי חקלא ויהי אין אטימוס ההוא גברא למלקא תוב בצרעאי תייבא צפרא חית לביתא ביומא ההוא... (מצורע)

תרגום יונתן:

כל עוף טהור תאכלו - דאית ביה זפק, וקורקבניה קליף, ואית ליה צבעה יתירא ולא דריס. (דברים יד יא)

רש"י:

צפור כל כנף - דבוק הוא, צפור של כל מין כנף, לרבות חגבים, כנף לשון נוצה, כמו ושסע אותו בכנפיו, שאפילו נוצתה עולה, אף כאן צפור כל מין מראית נוצה. (בראשית ז יד)

אבן עזרא:

כל צפור - שם כלל לאשר יש לו כנף. (בראשית ז יד)

שתי צפרים - כל עוף יקרא צפור, והנה יקח כל עוף שימצא. (ויקרא יד ד)

כצפרים - לעולם נקבה, יגן - כבני צפרים שיגנו עליהם. (ישעיה לא ה)

רמב"ן:

שתי צפרים חיות - חיות פרט לטרפות, טהורות פרט לעוף טמא, לפי שהנגעים באים על לשון הרע שהוא מעשה פטפוט, לפיכך הוצרכו בטהרתו צפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול, לרש"י. ומפני שאמר טהורות פרט לעוף טמא, נלמד שאין הצפרים מין ידוע, אבל הוא שם כולל כל העופות, אם כן מהו הפטפוט הזה שמצאו להם, כי עופות רבים אין בהם פוצה ומצפצף. ועוד כי מדרש חיות פרט לטרפות יבא במחלוקת, ולמאן דאמר טרפה חיה אינו כן, ובתורת כהנים, חיות לא שחוטות, טהורות לא טמאות, טהורות לא טרפות, ובעלי הפשט אומרים כי כל עוף יקרא צפור, ממה שאמר "צפור שמים ודגי הים", "כל צפור כל כנף", "בן אדם אמור לצפור כל כנף", וכן "ואת הצפור לא בתר" על תורים ובני יונה. והנכון בעיני ששם צפור כלל לעופות הקטנים המשכימים בבקר לצפצף ולשורר, מלשון ארמית צפרא, וכן ישוב ויצפור ישכים בבקר. אמר צפור שמים עליהם, כי הם לרובם יגביהו לעוף בשמים וכל צפור כל כנף שני מינין כל הקטנים וכל הגדולים... ומכל מקום כולם בעלי פטפוט הם... (ויקרא יד ד, וראה שם עוד)

רד"ק:

כל צפור כל כנף - צפור הם העופות הגדולים, וכל כנף הקטנים כמו מיני הארבה והצרעה והזבוב. (בראשית ז יד)

נודד כנף - כי כשהעוף בקן הוא מכה בכנפיו בקן למנוע הלוקח הביצים. (ישעיה י יד)

כצפרים - המשיל המלאך המכה ארם לאריה בגבורתו ולצפור במהירותו. (שם לא ה)

גם צפור מצאה - אם המזמור נאמר בהיותו בארץ פלשתים כשהיו מזבחות בכל מקום ומקננים באילנותיהם עופות, אבל בבית המקדש לא היו מקננים מפני הטומאה. דרור - שהוא חפשי בין בני אדם ומקנן בבתיהם, ואמר שהעופות מקננים במקום מזבחך החרב, ואנו לא נוכל לחוג ולהקריב שם. (תהלים פד ד)

מהר"ל:

ויש למדרש הזה טעם נפלא, כי דם צפור ראוי דווקא לטהר מצורע שנקרא מת, שראוי לטהרתו דווקא דם, שהדם הוא חיי הנפש, ובדבר שהוא חיים ראוי לטהר אותו מן המיתה שהוא נחשב מת, ודוקא של צפור מפני שהצפור ביותר מתיחס אל החיים בעבור קלות תנועתו שהוא חי לגמרי, והוא הפך המת שאין לו תנועה. ועוד כי הצפור יש לו דקות וטוב החומר שהרי לדקות החומר שבו פורח באויר, והצרעת מתהוה מן הפסד החומר, כי לחומר טוב ודק אין הצרעת נעשה בו, ולכך בדם הצפור ראוי לטהר המצורע, ולכך היתה נקראת צפורה גם כן על שם שהיה לה דקות וטוב החומר כמו הצפור... (גבורות ה' פרק יט)

מלבי"ם:

צפרים חיות טהורות - דברי הספרא הם שלא כסוגיית הגמרא חולין ק"מ, דשם אמר ר' יצחק שיש הבדל בין שם עוף ובין שם צפור, שעוף כולל טמא וטהור, וצפור הוא שם מיוחד רק למיני טהורים, אם לא בשאומר צפור שמים צפור כנף, ומסיק דטהורות בא לדרשא אחרת... (ויקרא יד ד, וראה שם עוד)

נודד כנף - דרך העוף להכות בכנפיו. (ישעיה י יד)

רש"ר הירש:

כל צפור כל כנף - העוף נקרא עוף על שם תנועתו, הוא עף, שואף ומתקדם למטרה... מוצא תיבת צפור אינו ידוע, משורש צפר נגזר צפורן וכן צפיר, שעיר, יתכן אפוא שהעוף נקרא צפור על שם כסוי נוצותיו... אולי מציין כאן עוף את כלל המעופפים אף שאין לו נוצה, ואלו צפור מציינת את המעופפים בעלי הנוצה, אולם חז"ל אומרים בכל מקום שאין צפור אלא טהורה... (בראשית ז יד)

ואת הצפור לא בתר - צפור טהורה אין כוחה אלא בנוצתה, בניגוד לעוף הטורף הדורס וממית בציפרניו, היא חסרת אונים ונטולת כח התנגדות, ואף על פי כן היא משתמטת משלטון האדם בכוח מעופה, היא ציפור הדרור, היא מסמלת את עם ישראל, המעט בכח ורב בדרור, ומכאן תפקידה בקרבן, היא מסמלת אדם ערטילאי שאין לו רכוש מעמד או כח, ודיו אשר הוא חי, ומאידך מסמלת אדם שקם מחליו וזכה שנית בחיי דרור רעננים... (שם טו י)

גם צפור - נמשכת לקנה, וכן אנו למקום לידת וטפוח מה שיצרנו בהיותך מלכי ואלקי, הצפור בונה קן לעצמה, וכן לכל אחד תפקיד מיוחד של טיהור והתמסרות בבית ה'. (תהלים פד ד)

העמק דבר:

כל צפור כל כנף - בחולין קל"ט מפרש צפור משמע טהורה דוקא, כל כנף אלו טמאים, ולפי הפשט משמע צפור דרור שעף הרבה, אבל עופות ביתיים אינם יכולים לעוף הרבה, ומשום הכי אינם אלא בעלי כנף. (בראשית ז יד)