צפורן

(ראה גם: אדם הראשון-כתנות עור, אצבע)

זהר:

האצבעות עומדות בסודות עליונים, הצפרנים של האצבעות העומדים ומכסים עליהם הם מבחוץ, והעמידוהו באלו הסודות שהם פנים שמבחוץ, ובהם יש סודות לאלו המכשפים המסתכלים בצפרנים, באור של דבר אחר השולט בהם, ואלו המכשפים מטמאים למקום ההוא.

בצפרנים יש זמנים שמאירים בהם כוכבים לבנים קטנים, (כלומר שנראות נקודות לבנות בצפרנים) ואלו הם כתולדה של עדשים, והם שקועים בצפרנים כמסמר הזה על הלוח, ואם אינם כאלו נקודות לבנות אחרות שאינם שקועות, אלא עומדות למעלה (על הצפרנים), באלו שאין שקועות אין בהם ממש, אבל אלו השקועות ולבנים כתולדה של עדשים, יש בהם ממש, וסימן טוב יש לאדם בהם, ויצליח בזמן הוא, או גזירה נגזר עליו ונצול הימנה. (יתרו קלד)

...מחלון ההוא יוצאים (למטה) שש מאות אלף רבוא רוחות השולטים על צפרני בני אדם בשעה שהם נזרקים בגלוי, בזה עושים כשפים וקסמים כל אלו היודעים בהם בעת ההוא שכוכב הזה שולט, כל אלו הזורקים צפרניהם או עושים כשפים בהם, גורמים מות לכל העולם, והכשפים שהם עושים מצליחים בידיהם. (תרומה תתנד)

...וזה סוד הצפרנים שבאחורי האצבעות, (שה"ס מאורי האש), והאצבעות בעצמם בפנים (היד, שה"ס מאורי אור, ומפרש) הצפרנים שבאחורי האצבעות הן פנים אחרים, הצריכים להאיר מתוך הנר, (שהיא המלכות), והפנים האלו הם הנקראים אחורים האצבעות שבפנים (היד, שהם בלי) צפרנים אלו הן פנים פנימים המתכסים, (שאין בהם בחינת ראיה שהיא חכמה), וזה סוד וראית את אחורי, שאלו אחורי, (פירושו) אחורי האצבעות בצפרניהן, ופני לא יראו אלה הם האצבעות בפנימיות (היד שהן) בלי צפרנים שהם פנים פנימים.

וכשמברכים על הנר, צריכים להראות אחורי האצבעות בצפרנים, (הרומזים על ד' מרכבות הנ"ל), שיאירו מתוך נר ההוא, (הרומז על מלכות), אבל הפנים של האצבעות אין צריכים להראותם שיאירו מתוך נר ההוא, (שהוא מלכות), כי הם אינם מאירים אלא מתוך נר העליון למעלה למעלה, (שהוא חכמה דז"א), שהיא מכוסה וגנוזה, (שהחכמה שלה) אינה מתגלה כלל, והם אינם מאירים מתוך הנר שנתגלה, (שהיא המלכות, שהחכמה מגולה בה), ועל כן צריכים להראות אחורי האצבעות בצפרנים (שעליהם, להיותם ממשיכים החכמה מן הנר ההוא שהוא המלכות), ופנים של האצבעות לא צריכים להראות לפני נר הזה, כי נסתרים הם ומאירים בנסתר... (ויקהל רסח, ועיין שם עוד)

משום כשחטא אדם הוסר ממנו לבוש היקר שהתלבש בו בתחילה כשהכניסו הקב"ה לגן עדן, ואחר שחטא הלבישו בלבוש אחר, לבוש הראשון שאדם נתלבש בו תחלה בגן עדן, היה מאלו המרכבות הנקראות אחורים, שהם הלבושים הנקראים לבושי צפורן.

וכשהיה בגן עדן כל אלו המרכבות וכל אלו המחנות הקדושים כולם היו מסבבים את אדם, ונשמר מהכל, ולא היה יכול דבר רע להתקרב אליו, כיון שחטא והוסרו ממנו אלו הלבושים של צפורן, היה מתירא מדברים רעים ומרוחות רעים, ונסתלקו ממנו אלו מחנות הקדושים (שהיו מסבבים ושומרים אותו), ולא נשארו מאלו הלבושים אלא אלו צפרנים שבראשי האצבעות, וזוהמא (דסטרא) אחרא מקפת הצפרנים מסביב להם...

ומשום זה, אין צריך האדם לגדל הצפרנים שיש בהם זוהמא, כי כמו שהם גדלים כך גדל עליו כח הדין, (מכח הקליפות היונקים מצפרנים העודפים על הבשר), וידאג על זה כל יום, וצריך לחתוך אותם ולא ישליכם, כדי שלא לנהוג בזיון במקום ההוא, (להיות שורשם ממקום גבוה כנ"ל בדבור הסמוך), כי אדם ההוא יכול להיות ניזוק מזה, והכל הוא כעין של מעלה, כי בכל הכלים דאחורים למעלה מסבב עליהם סטרא אחרא, (ועל כן גם בצפרנים מקיף הזוהמא את הצפרנים, להיותם נמשכים מאחורים כנ"ל בסמוך), ולא צריכים להיות במקום העולם, (דהיינו במקום ישוב). (שם רעב, ועיין שם עוד)

שלמדנו בסודות הטומאה, הזוהמא של הצפרנים יעוררו זוהמא אחרא, (דהיינו זוהמת הנחש, ומשום זה צריכים לגנוז אותם, ומי שמעבירן לגמרי דהיינו ששורפן, הוא כאלו מעורר חסד בעולם, שלמדנו אין האדם צריך לתת זכרון למינים הרעים, כי למדנו אלף וארבע מאות וחמשה מינים רעים נאחזים בזוהמא ההיא שהטיל הנחש החזק, וכולם מתעוררים באותה הזוהמא של הצפרנים...

ואפילו מי שרוצה, יכול לעשות בהן כשפים לבני אדם, משום אלו (המזיקים) התלוים בהן, ומי שמעביר אותן, (דהיינו ששורפן), הוא כאלו מרבה חסד בעולם, ודינים רעים אינם נמצאים, ותתבטל הזוהמא ההיא וצפרניה הרשומות בה (בזוהמא), שלמדנו, מי שדורך ברגליו או במנעליו על הצפרנים יכול להנזק, ומה בשירים אלו של שיורי זוהמא שלמעלה כך, האשה שקבלה ונתחברה בנחש והטיל בה זוהמא על אחת כמה וכמה, אוי לעולם המקבל ממנה... (אחרי תד, ועיין שם עוד)

ומה הוא אותו חלק, (שהאשה צריכה לתת לס"א), הוא הצפרנים בטנופת שלהן, ומעט מראשי השערות, כי צריכה לסרוק את ראשה ולכרוך אותן זו בזו, (לתת אותן לס"א), ולא ילך אחריה אותו צד הרע להזיק לה, ויהיה נפרד ממנה מכל הצדדים, ומה תעשה מאותן השערות והצפרנים הוא, כי לאחר שכרכה אותן יחד צריכה להניחן במקום שבני אדם אינם עוברים שם, או בתוך חורים תחתונים שבחצר, ותצניע אותן שם. (פנחס תרפה)

תלמוד בבלי:

הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו... רבי אליעזר מחייב וחכמים אוסרין משום שבות. אמר ר"א מחלוקת ביד אבל בכלי חייב, פשיטא, זו בזו תנן, מהו דתימא רבנן בכלי נמי פטרי, והא דקתני זו בזו להודיעך כחו דר' אליעזר קא משמע לן... (שבת צד ב)

דשקיל טופריה ולא משי ידיה מפחיד חד יומא ולא ידע מאי קא מפחיד. (פסחים קיב א)

תנו רבנן כשם שאמרו אסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפורנים במועד, דברי ר' יהודה, ורבי יוסי מתיר, וכשם שאמרו אבל אסור לגלח בימי אבלו, כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו, דברי רבי יהודה, ורבי יוסי מתיר... (מועד קטן יז ב, וראה שם עוד)

תנן התם כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והצפורן, ובשעת חיבורן כולן טמאין. בעי חזקיה, שערו העומד לגלח, צפורן העומד ליגזז מאי, מי אמרינן כל העומד ליגזז כגזוז דמי, או דלמא השתא מיהא הא מחוברין... (נזיר נא א)

...לא צריכא דדריס ופסקוה לידיה, מהו דתימא בהדי דדריס שדי זיהריה, קא משמע לן בהדי דשליף שדי זיהריה... (חולין נג א, וראה שם עוד)

אמר ר"ש בן יוחי ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו... והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים... מפני שאשה מעוברת עוברת עליהן ומפלת, ולא אמרן אלא דשקיל בגנוסטרי, ולא אמרן אלא דשקיל דידיה ודכרעיה (רגלו), ולא אמרן אלא דלא גז מידי בתרייהו, אבל גז מידי בתרייהו לית לן בה, ולא היא, לכולה מילתא חיישינן. תנו רבנן ג' דברים נאמרו בצפרנים, שורפן חסיד, קוברן צדיק, זורקן רשע. (נדה יז א)

כל אבר שיש בו צפורן וכו', יש בו צפורן מטמא במגע ובמשא ובאהל, יש בו עצם ואין בו צפורן מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל... (שם מט ב)

תלמוד ירושלמי:

הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו... רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינה מה פליגין בשנטלן הוא, אבל אם נטלן אחר מאוסין הן, דברי חכמים, רבי אחא רבי נחום בשם רב לעולם אינו חייב עד שיטלנו בקרסטל (מין מספרים). (שבת סד א)

שפם ונטילת צפורנים, אית תניי תני ברגל מותר ובאבל אסור, אית תניי תני ברגל אסור ובאבל מותר... (מועד קטן יא ב, וראה שם עוד)

מדרשים:

ג' דברים מביאין את האדם לידי דאגה, גדול שער, וגדול צפרנים... (מדרש מעשה תורה)

ילקוט ראובני:

צריך שתדע כי האדם מפלגא ולעילא הורמין כולו מצד הטוב, עד טיבורא והלב בכלל, ומפלגא לתתא הורמיז טוב ורע, והנה נודע כי הצפורנים נאמר עליהם בזוהר ויקהל כי הם מדת אחוריים אל האצבעות לצפרנים שהם סוד הפנים ומותר הצפרנים אשר תחתיו זוהמא, דטופרין הם הקליפות, ויש לתמוה הא אם האדם מפלגא לעילא כולו מצד הטוב האיך נאחזים בה מותרי הצפרנים, והתירוץ האמיתי כי מצד שפלות הידים למטה מטיבורו אז ידלוף הבית ונאחזים המותרות ומתגברים, וההיפך הנשיאות כפים והוא סוד כאשר ירים משה ידו גבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. (בראשית)

וישלח אותם משה וגו', הטעם של נטילת ידים בעבור שיש לחיצונים יותר אחיזה בידים בשביל הצפרנים, לכן אין ראוי להגדיל אותם יותר מדאי אלא למוהל שעושה הפריעה עמהם כדי שיבא הקליפה שהיא הציפורן ויקרע הערלה ויבטל כחה. (מטות)

רש"י:

ועשתה את צפרניה - תגדלם כדי שתתנול. (דברים כא יב)

רמב"ן:

...ותקוץ הצפרנים כי מנהג הנשים לגדל אותם ולצבעם במיני הפוך והצבעונים... (שם)

ספר חסידים:

ואל יגדל אדם צפרניו פן יכנס הטיט בהם, ואמרו חכמים הטיט והבצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר חוצץ בנטילה. ועוד שמא יכנוס לתוכם חלב או דבר איסור ויהיה נכשל. ומעשה שראה אחד בחלום מת צדיק שנפטר ופניו ירוקות, אמר לו מפני מה פניך ירוקות, אמר לו משום שהיו צפורני גדולים וחלב נכנס בתוכם והייתי אוכל דבר חם בלא ניקור צפרניים... לפיכך טוב ליטול צפרניו בכל ערב שבת. (נח)

עקדה:

וגזיזת הצפרנים רמז להסרת הענינים שבהם למד לטרוף טרף, ואולי כוונו לכך באמרם בצפרנים נדה י"ז, זורקן רשע, גונזן צדיק שורפן חסיד, הזורק כלי החטיפה לכל מקום הוא רשע, הגונזם להשתמש בהם רק לצרכו צדיק, והשורפם ומשתמש רק בקב חרובים הוא החסיד הפרוש... (דברים כא יב שער צג)

של"ה:

סוד נטילת הצפרנים, זה לשון תולעת יעקב, דע כי המלבוש שנתלבש בו האדם הראשון היה מסוד המרכבות הנקראות אחורים, ודעת רז"ל שהם מלבושי ציפורן, וכשהיה בגן עדן כל המרכבות ההם היו סובבים אותו ולא היה יכול דבר רע לקרב אליו, כיון שחטא נסתלקו המאורות ההם מעליו ונתפשט מהלבוש היצר ההוא ולא נשאר בו ממנו זולת מה שבראשי האצבעות והזוהמא סובבת בהם, ולפי שאין להביא טומאה במקדש צריך ליטלם בערב שבת, מפני שלא יחול הקדוש על הטמא, ולא יזרקם שאין לזלזל בו כי הוא שלימות העולם, והאלקים עשה שיראו מלפניו. גרסינן במועד פרק ואלו מגלחין, שלשה דברים נאמרו בצפרנים, קוברם צדיק, שורפם חסיד, זורקן רשע, והטעם מפני שהם רומזים דין, והמעבירן גורם שלום ורחמים בעולם, וזו היא מדת חסידות שהטיב לו ולאחרים, וקוברן צדיק גם אם לא העביר הדין מן העולם לגמרי, מכל מקום הרים מכשול והשקיט הדין, אבל לא כמו החסיד, וזורקן רשע, שהוא גורם שימשוך הדין בעולם ובפרק אלו מגלחין אמרו טעמא מאי, שמא תעבור עליהם אשה ותפיל, ואולי היה זה עונשה מפני שגרמה שיתפשט אדם הראשון ממלבושיו היקרים והיה סבה שמה שנשאר בו מהם יהיה מקום אחיזה לזוהמא ההיא והיא עונשה, ולזה היה רבי יוחנן זורקן בבית הכסא. (מסכת שבת)

פרי צדיק:

ואמר עוד בזוהר חדש והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה, ותדכי מההוא זוהמא דאטיל בה נחש. והיינו דהשערות והצפרניים מורים על המותרות שבגוף, פירוש שלא די בזה שיתקן מעשיו על להבא, דכל שלא תיקן העבר אינו בטוח עדיין שלא ישוב היצר הרע ותיגבר עליו, רק צריך לתקן את העבר מה שעשה כנגד רצונו ית"ש. (כי תצא ב)