קטורה

(ראה גם: אברהם-והגר, הגר)

ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן ואת מדין, ואת ישבק ואת שוח... (בראשית כה א)

זהר:

קטורה זו היא הגר, כי למדנו, אחר שנפרדה הגר מן אברהם וזנתה אחר גילוליו של אביה, אחר כך חזרה בתשובה ונתקשרה במעשים טובים, ומשום זה נשתנה שמה ונקראה קטורה, שרומז שנעשית קטורה במעשים טובים, (כי קטורה פירושו קשורה), ואז שלח אברהם ולקחה לאשה, מכאן נשמע ששינוי השם מכפר על עברות, כי על כן נשתנה שמה לקטורה, כדי לכפר על עונותיה.

ויוסף אברהם, מהו ויוסף, אם תאמר שהוסיף אשה על שרה אינו כך, אלא בימיה של שרה, נזדווג עם הגר פעם אחת, ואחר כך גרש אותה מחמת מעשיו של ישמעאל, (שצחק על יצחק), ואחר כך נאמר ויוסף, שפירושו ויוסף לקחתה כבתחילה, כי לקחה פעם שנית על מה שלקחה מתחילה. וכפי מה ששינתה מעשיה כן נשתנה שמה ונקראת עתה קטורה. (חיי שרה רנז)

מדרש רבה:

ושמה קטורה, רב יהודה אמר זו הגר, א"ל ר' נחמיה והכתיב ויוסף, א"ל על פי הדיבור נשאה, המד"א (ישעיה ח') ויוסף ה' דבר אלי עוד, א"ל והכתיב ושמה קטורה, א"ל שמקוטרת מצות ומעשים טובים. א"ל והכתיב ולבני הפלגשים אשר לאברהם, א"ל פלגשם כתיב. בעודנו חי, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני... (בראשית סא ד, וראה שם עוד)

מדרש תנחומא:

ר' אומר היא הגר היא קטורה, ולמה נקרא שמה קטורה, שהיתה קשורה כנוד. ורבותינו אומרים אשה אחרת לקח, ומה טעם של רבי שאומר הגר היא קטורה, שכתוב ביצחק ויצחק בא מבא באר לחי רואי, אותה שכתוב בה ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה א-ל ראי, מכאן אתה למד שהיא הגר. דבר אחר למה נקרא שמה קטורה, שנאים מעשיה כקטרת... (חיי שרה ח)

ילקוט שמעוני:

ובני קטורה פילגש אברהם, רב אמר זו הגר, א"ל רב נחמן והא כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה, אמר ליה על פי הדבור נשאה, כד"א ויוסף ה' דבר אלי עוד. והוא כתיב ושמה קטורה, א"ל שקטרה מצות ומעשים טובים, א"ל והכתיב ולבני הפילגשים אשר לאברהם, א"ל פלגשם כתיב, בעודנו חי, אותה שישבה על הבאר ואמרה חי העולמים ראה בעלבוני. א"ר ברכיה אף על גב דאת אמר ותלך ותתע במדבר באר שבע, תאמר שנחשד עליה בריה, תלמוד לומר ושמה קטורה, וכזה שהוא חותם גנזכה ומוצאה בחותמה. (דברי הימים א פרק א תתרעג)

תרגום יונתן:

ושמה קטורה - היא הגר דקטירא ליה מן שירויא. (בראשית כה א)

רש"י:

ושמה קטורה - זו הגר ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת, ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם. (שם)

אבן עזרא:

קטורה - איננה הגר, כי כתוב ולבני הפלגשים נתן אברהם... (שם)

רמב"ן:

ולבני הפלגשים - על דרך הפשט בעבור שנאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע לא בזרע אחר, היו כל נשיו אצלו פלגשים, לא היו נחשבות לנשים שאין זרען ביורשיו, כי הגר שפחת שרה פלגשו היתה, אבל קטורה לאשה לקח לו, ואם היתה שפחה בביתו ולקחה לפלגש לא היה אומר ויקח אשה ושמה קטורה, רק תקרא פלגש בכתוב, מפני הטעם שפירש. ובדברי הימים כתוב ובני קטורה פלגש אברהם, והנה אברהם לקח לו אשה מבנות כנען, ואם תאמר שהיתה מצרית או מארץ פלשתים הנה לא שלח אל ארצו ואל מולדתו כאשר עשה בבנו, כי איננו שומר רק זרע יצחק, כי עליו כרת הברית. ועוד שלא אמר הכתוב ויקח אשה קטורה בת פלוני החוי או הפלשתי והמצרי מארץ פלונית, כאשר אמר בנשי עשו וזולתן, אבל הזכיר שמה בלבד, כי היא כנענית וקצר ביחוסה, וכן יעשה במקומות רבים כשלא יקפיד בייחוס שלהן. ואולי תקרא פלגש בעבור היותה שפחה ממשפחת העבדים, ואם היתה שפחה בביתו ובא אליה לא יזכיר ייחוסה כי אין דרך הכתוב להזכיר באמהות רק שמן כענין בזלפה ובלהה... (שם שם ו)

כלי יקר:

ושמה קטורה - ...ועשתה תשובה כמו ישמעאל בנה, וכדי לפרסם זה קרא אברהם שמה קטורה, על שם הקטורת, דבעל תשובה נעשים לו זדונות כזכיות, והזדונות עולים לריח ניחוח כזכיות, וכן בקטורת שחלבנה עולה לריח ניחוח ככל שאר הבשמים. (שם שם א)

שם משמואל:

ונראה דהנה ידוע דישמעאל וכל בני קטורה הם הפסולת שיצאה מאברהם, ויש להבין למה לא יצאו גם בני קטורה קודם לידת יצחק, כמו ישמעאל כדי שיוליד את יצחק כשהוא נקי בלי פסולת... ונראה מזה שזוהי נמי מעלה לאברהם, והיינו דהנה מובן דלא מה שנקרא לזה פסולת יקרא פסולת גם לזה, כי לפי גודל מעלת האיש נחשבת לו פסולת מה שלזולתו איננה פסולת כלל, ועל כן לפי הדרגין שהיו לאברהם קודם לידת יצחק עדיין לא היו אלו נחשבין פסולת כלל. ויובן יותר לפי פסק הרמב"ם דבני קטורה חייבין במילה וישמעאלים אינם חייבין במילה, הרי דישמעאלים נחשבים פסולת לגבי בני קטורה, אבל באשר אברהם היה הולך מדרגא לדרגא ואברהם זקן בא בימים, ובזוהר הקדש בהני יומין עלאין על כן היה צריך להפרד ממנו ענין זה שלא היה נחשב פסולת עד הנה, על כן לא היה אפשר להולידם עד הנה.... (חיי שרה תרע"ד)

...ובליקוטי התורה מהאריז"ל שענין בני קטורה היה כדי להוליד הדינים התקיפין אשר היה ראוי יצחק שהיה דין להוציאם, ומפני כי יצחק היה תקיפא דדינא והיה נחרב העולם לכן הוציאם מאברהם שלא יהיו כל כך קשות. וממוצא הדברים שמדין ומואב הם שני מיני כחות רעים מתחלפין, מואב מושך לתאוה לעומת מדת אברהם חסד דקדושה, ומדין מושך לריב ומדון קנאה ושנאה לעומת מדתו של יצחק גבורות קדושות, ובאשר טבע של זה מושך לימין וטבע זה מושך לשמאל והם ענפין מתפרדין, היפוך אברהם ויצחק שהיו כלולין אשא במיא ומיא באשא, ועל כן מדין ומואב לעולם שונאין זה את זה. (מטות תרע"ה)