(ראה גם: אב- ובן, חינוך, טף, ילד, נער)
א"ר אלעזר, אם כן, מי שנפטר מעולם, מטרם שמגיע ימיו לכ' שנים, מאיזה מקום הוא נענש למיתה, כי למטה מי"ג שנים אף על פי שאינו בן עונשים הוא נענש ומת על חטאיו של אביו, (להיותו עוד ברשותו), אבל מי"ג שנים ומעלה מהו, הרי כבר יצא מרשות אביו, ומשום מה נענש ומת בעוד שאינו בן עונשים. א"ל, הקב"ה מרחם עליו שימות צדיק, ונותן לו שכר טוב בעולם הנצחי... (וירא תעג)
אשרי הוא מי שממעט את עצמו בעולם הזה, כמה הוא גדול ועליון בעולם הנצחי, וכן פתח ראש הישיבה, מי שהוא קטן (בעוה"ז), הוא גדול (בעולם הנצחי), ומי שהוא גדול (בעולם הזה) הוא קטן (בעולם הנצחי), שכתוב ויהיו חיי שרה וגו', מאה שהוא חשבון גדול כתוב בו שנה, למיעוט של שנה אחד המעיט אותו, שבע שהוא חשבון קטן, הגדיל אותו והרבה אותו שכתוב בו שנים.
תא חזי שאין הקב"ה מגדיל אלא להמקטין עצמו, ואינו מקטין אלא להמגדיל עצמו, אשרי הוא מי שמקטין עצמו בעולם הזה, כמה הוא גדול במעלה לעולם הנצחי... (חיי שרה כא)
ותאמר מילדי העברים זה, שהם רכי לב, ולא מילדי העכו"ם, שהם קשי עורף וקשי לב. מילדי העברים, שהם רכי לב (בזכותם) של האבות והאמהות לשוב לפני אדונם. (שמות רה)
מי הן הנשמות שבכאן, הוא סוד, אלו הן נשמות של ילדים קטנים היונקים מתוקפן של אמותיהם, והקב"ה רואה, שאם יתקיימו בעולם יבאישו ריחם ויחמצו כחומץ הזה, על כן לוקטם כשהם קטנים בעוד שנותנים ריח טוב.
מה עושה להם (הקב"ה), עוזב אותם להתעשק ביד אמה ההיא, וזו היא לילית, (וכיון שניתנו ברשותה, שמחה בילד ההוא, ועושקת אותו מן העולם בעוד שהוא יונק מתוקפה של אמו.
ואם תאמר שאלו הנשמות יעשו טוב בעולם, אינו כן, שכתוב, אם רעה בעיני אדוניה, כי איש הזה יוחמץ בה לאחר זמן, אם יתקיים בה, נשמה זו נעשקת ואחרת אינה נעשקת, ועל אלו כתוב ואראה את כל העשוקים וגו' והיינו אם רעה בעיני אדוניה...
והפדה, מהו והפדה, פוקדה אותה הקב"ה עתה (בעוד) שמעלית ריח טוב קודם שתחמץ, ומעלה אותה לגבהי מרומים אל הישיבה שלו. ואם תאמר, כיון שנעשקה ביד צד האחר ההוא, נותן אותה, כמו שאמרו לחסידי שאר העמים ולממזרים תלמידי חכמים, בא הכתוב, ומוכיח, לעם נכרי לא ימשול למכרה ודאי, בבגדו בה, שעשק אותה בעושק גלגול המאזנים, אלא (יתן אותה) ודאי לישראל ולא לאחר, וכשיוצאת מן המאזנים, לא תצא כצאת העבדים אלא מתעטרית בעטרה ברמה על ראשה. (משפטים מב, ועיין שם עוד)
היעלה על דעתך, שכל העשוקים שהיה בעולם ראה שלמה המלך, (שהכתוב אומר, ואראה את כל העשוקים, ומשיב), אלא מה הם אלו עשוקים שאומר, הם הילדים שמתים על ברכי אמותם, שהם עשוקים מכמה צדדים, עשוקים במקום עליון של מעלה, (מצד הרוח שלהם), ועשוקים מלמטה (מצד הגוף), והרי העירו זה החברים, וכך הוא, אבל הרבה הם אלו העשוקים מלבד זה...
אין עשוק כאלו העשוקים שהיה הוא עושק בתחילה, (דהיינו שחטא, או שמחמת עונו נענש מדור) שלישי לאחר, (לרביעי, שהוא נעשק קשה להיות מחמת עון, כי הילדים הנ"ל מתים בלי חטא, ועל כן אינם נעשקים קשה, מה שאינו כן אלו שחטאו, או אביהם זקנם חטאו), כמו שכתוב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים.
איך היה עושק, (מה היה עונו), שלמה המלך צעק ואמר, אדם עשוק בדם נפש, עד בור ינוס אל יתמכו בו, כיון שהוא עשוק (מחמת עון) דם נפש (ששפך), הוא או בנו או בן בנו יהיו נעשקים במאזנים (על ידי הס"א), שכתוב, עד בור ינוס אל יתמכו בו, עד ההוא בור של הס"א, רק ינוס ממקום הקדושה ואל יתמכו בו בעולם הזה, כיון שהוא עשוק (בעון) דם נפש, הוא או זרעו יהיו עשוקים מההוא סטרא אחרא.
יש עשוק משאר עשוקים, (הוא עשוק מחמת עון של לא תעשוק שעבר אביו או זקנו), כמש"א לא תעשוק את רעך, והוא עבר ועשק, (משלמים לו מדה כנגד מדה), שהוא עשוק בבניו, על ידי הסטרא אחרא ההוא, ומשום זה אמר, את כל העשוקים אמר שלמה, אני עומד ויודע בכל אלו עשוקים בכל צד שעשק, ולא שראה כל העשוקים שבעולם. (שם שמו, ועיין שם עוד)
ומה שאמר והנה דמעת העשוקים, הם אלו שמתו בחיק אמם, אלו עושים לשפוך דמעות לכל בני העולם, משום שאין דמעות יוצאות מן הלב כאלו דמעות, כי כל בני העולם תמהים ואומרים הרי דינים של הקב"ה אמת הם, ועל דרך אמת הולכים, אלו ילדים המסכנים שלא חטאו למה מתו, איפה דין אמת שעושה רבון העולם, ואם בעונות אבותם נסתלקו מן העולם, למה, ודאי אין להם מנחם.
דמעה ההיא שלהם, בעולם ההוא, הם מגינים על החיים. שלמדנו, מקום יש המתוקן להם בעולם ההוא, שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם, והקב"ה אוהב אותם ומתדבק בהם ומתקן בהם ישיבה העליונה שלו, ועליהם כתוב, מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ומהו התועלת שעושים שם, ולמה עולים לשם, שכתוב, למען צורריך להשבית אויב ומתנקם, וכן יש מקום אחר לבעלי תשובה. (שם שנז)
ובזמן ההוא שנגזר דין על בניו שלא חטאו, אלו ילדים קטנים, ממונה אחד המשמש תחת ידו (של קפציאל), ושמו עיריאל יוצא ומכריז לצד שמאל, עד שמתעורר רוח אחד שהוא רוח פגום שנברא במיעוט הירח, ונקרא אסכרא, וזה הוא העומד על מדרגה הרביעית שבהיכל השלישי שבצד הטומאה, והוא ממונה על המיתה של התנוקות, ומתראה להם כאשה המגדלת ילדים, ואוחזת בהם והורגת אותם.
ואז נשמה ההיא של התינוק עולה ואוחז בה ממונה הזה, ומעלה אותה לממונה העומד על היכל הרביעי, וממונה ההוא מגדל אותן הנשמות ומשתעשע בהן, ומעלה אותן להראות לפני המלך הקדוש בכל שבת ושבת ובכל ראש חדש וראש חדש, ונראות לפניו ומתברכות ממנו, ובשעה שהרוגז שולט מסתכל בהן הקב"ה ומרחם על העולם.
וכל אלו הילדים שלא השלימו שנותיהם עד י"ג ויום אחד כולם נמסרים בידי הממונה הזה (עיריאל) מי"ג שנים עד כ' שנים כולם נמסרים בידי רוח אחר שנקרא אגיריסון, היוצא מנחש הזה הערום שגרם מות לכל העולם, והוא היצר הרע. מכ' שנים ולמעלה נדון האדם מבית דין של המקום שנקרא זכות, (שהוא היכל הרביעי), והוא בעצמו בא לבית דין, ובעונותיו נדון ונמסר בידי נחש הזה (שהוא מלאך המות).
משם שמעשרים שנים ולמטה עד י"ג שנים, רוח ההוא הנמצא בו כנחש הולך אחריו, שזהו אגיריסון שאמרנו, משום שלא נשמר מחטא בהיותו ילד קטן, כראוי, וראה בו סימן שיתקלקל אחר כך, וזה נלקח בלי רשות, ועל זה כתוב, ויש נספה בלא משפט, וזה סוד שכתוב והנה טוב מאד, ולמדנו שזה מלאך המות, (שהוא משום) שהקדים אותו (ליטול נשמתו) מטרם שיתקלקל אחר כך...
מי"ג שנה ולמטה, נדון על חטאיו של אביו, ונמסר בידי אסכרה הזה שאמרנו, וכל אחד ואחד היכל זה (דקדושה) לעומת היכל זה (דסטרא אחרא), וזה בהיפך מזה כמו שאמרנו, ופתח הזה הוא בצד צפון. (פקודי תקמט)
ורעי את גדיותיך, אלו הם עתיקי משדים שנפטרו מן העולם ונמשכו לבית הישיבה העליונה, שהוא על משכנות הרועים, על הוא בדיוק, במשכנות הרועים לא כתוב, אלא על משכנות הרועים, זו היא הישיבה של מטטרון, (שהיא למעלה ממשכנות הרועים שבעולם הזה, שהרועים דהיינו המנהיגים שבעולם הזה עולים שמה לאחר פטירתם), כי שם כל הגבורים וילדים שבעולם ומנהיגי התורה בעולם הזה באיסור והיתר בכל מה שבני העולם צריכים... (בלק רלג, ועיין שם עוד)
אלא ממה שפסקנו במשנה שלנו, שאמר ר' יהודה אין בית דין של מעלה דנים את האדם עד שיהיה בן כ' שנה, ובית דין של מטה מי"ג שנים ולמעלה, וישמעאל באותה שעה (שגורש מאברהם) לא היה בן כ' שנה, ולפיכך לא דנוהו, כי היה ראוי לעונש, (מחמת שהיה עובד ע"ז), אלא שימיו לא חייבוהו, והיינו שכתוב באשר הוא שם, בימים שהוא שם, (שלא היה בן כ' שנה, ועל כן לא דנוהו).
א"ר ישמעאל, והרי אנו רואים ילד, שעוד אינו בן עשרים, והוא טוב, וקורא ושונה, והוא מת, (מי גרם) שיסתלק מן העולם. אם תאמר בעונותיו של אביו, זה לא, שהרי הוא מי"ג ומעלה, (שכבר יצא מרשות אביו, ואין בנים מתים בעונותיהם של אביהם, אלא כשהם פחות מי"ג, שאביהם אחראי למעשיהם). ואם תאמר בעונותיו של עצמו, הרי אין לו עוד כ' שנה.
א"ר יהודה משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו גן, ויום אחד נכנס לטייל באותו גן, וראה שושנים קטנים צומחים בתוכו, והיה עולה ריחם לפניו, שאין כמוהם בעולם, אמר המלך, אם עתה כשהם קטנים כך, כשיגדלו על אחת כמה וכמה (שיעלה ריחם הטוב). לאחר ימים נכנס באותו גן, והיה חושב שימצא אותם השושנים שנתנו ריח בתחילה כשהיו לחים וקטנים, שעתה יעלו ריח כשהם גדולים וטובים, ויהנה מהם, כיון שהסתכל בהם, ראה שהם יבשים בלא ריח, וכעס, אמר אלו לקטתים בתחילה כשהיו לחים וטובים ומעלים ריח, הייתי נהנה מהם, עכשיו במה אהנה, הרי הם יבשים.
לשנה האחרת נכנס המלך בגן, וראה שושנים קטנים ונותנים ריח, אמר המלך לקטו אותם עתה ואהנה מהם, קודם שיתיבשו, כמו שעשו מקודם לכן (בשנה שעברה).
כך הקב"ה רואה בני אדם קטנים ונותנים ריח, והכל גלוי לפניו, ורואה שעתידים להרשיע, ויהיו חשובים כקש יבש, ומקדים אליהם החסד, כדי שיהנה מהם בגן עדן, שמסלקם מן העולם הזה עתה כשהם טובים, לתת להם שכר טוב בעולם הבא, זה שאמר אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים...
א"ר אבהו אביא ראיה לזה שאמר ר' יהודה, כי אנו רואים שעשה הקב"ה עם ירבעם בן נבט, כעין זה, אשר כשהיה צעיר בימים היה צדיק וטוב, שלמדנו, ושניהם לבדם בשדה, מלמד ששקולים היו (אחיה השילוני וירבעם) בצדקתם ובזכותם מכל ישראל. א"ר ברכיה, באותה שעה אמר הקב"ה לפמליא של מעלה, ריחו של ירבעם עולה לפני, ואני רוצה לסלקו מן העולם עתה כשיש בו ריח, אמרו לפניו, רבונו של עולם אתה דיין אמת, אם עתה הוא כן, כל שכן כשיגדל, אמר להם הקב"ה, גלוי וידוע לפני שיעשה הרע בעיני, אמרו לפניו, רבונו של עולם, אם לפניך גלוי, לפנינו ולפני כל העולם מי גלוי, הניחו הקב"ה...
בא אביה בנו, והיה עושה טוב כשהיה קטן. ואיזה טוב היה עושה, א"ר יוסי א"ר חנינא עולי הרגל היו עולים על ידו, שלא מדעת אביו, ראה הקב"ה שהוא טוב וסלקו מן העולם קודם ימיו כדי לעשות חסד עמו ולהנחילו לעולם הבא, קודם שיבאיש ריחו, וזהו החסד שעושה הקב"ה עם בריותיו... (זהר חדש בראשית תתמח)
ושמרת את החקה הזאת למועדה, למה נאמר, לפי שנאמר ושמרת את החקה והיה לך לאות על ידך, שומע אני אף הקטנים, והדין נותן, הואיל ומזוזה מצות עשה ותפילין מצות עשה, אם למדת על מזוזה שהוא נוהג בקטנים כבגדולים יכול אף תפילין ינהגו בקטנים כבגדולים, תלמוד לומר ושמרת את החקה הזאת, לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפילין, מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפילין הרי הוא עושה לו תפילין. (בא פרשה יז)
מכה איש, אין לי אלא שהכה את איש, הכה את האשה ואת הקטן מנין, תלמוד לומר ואיש כי יכה כל נפש אדם... האשה שהרגה את הקטן ואת חברתה מנין, תלמוד לומר רוצח הוא לתלמודו בא. (משפטים פרשה ד, וראה שם עוד)
איש, פרט לקטן, או יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד, תלמוד לומר ואיש. כי ישכב את אשה, פרט לקטנה. (קדושים פרק ה)
...אמר רבי אלעזר ברבי יוסי, הא תינוק פסול, אף על פי שהוא תמים, מאימתי עבודתו כשרה משיביא שתי שערות, אבל אין אחיו הכהנים מקריבים אותו לעבודתו עד שיהיה בן עשרים שנה. (אמור פרשה ג)
...א"ר מאיר אחר שהכתוב אחד מרבה וכתוב אחד ממעט, מפני מה אני אומר נערכים אבל לא מעריכים, שריבה מדת הנערכים ממידת המעריכים, שהרי חרש שוטה וקטן נערכים אבל לא מעריכים. (בחקותי פרשה ג)
תנן התם, הכל כשרים לקרות את המגלה חוץ מחרש שוטה וקטן, ורבי יהודה מכשיר בקטן... במה דברים אמורים בקטן שלא הגיע לחנוך, אבל קטן שהגיע לחנוך אפילו לכתחלה כשר, דברי רבי יהודה, שרבי יהודה מכשיר בקטן. (ברכות טו א)
תא שמע, באמת אמרו בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה, אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו, אי אמרת בשלמה דאורייתא אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא, אלא אי אמרת דרבנן, אתי דרבנן ומפיק דאורייתא, ולטעמיך, קטן בר חיובא הוא... (שם כ ב)
ותניא אחריתי, הישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו, הרי זה לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהן, ואם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר... ועד כמה, אמר רב חסדא תינוקת בת שלש שנים ויום אחד, ותינוק בן ט' שנים ויום אחד. איכא דאמרי תינוקת בת י"א שנה ויום אחד, ותינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד, אידי ואידי עד כדי שדים נכונו ושערך צמח... (שם כד א)
ר"י אומר חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן. (שם מ א)
אמר רבי יוסי קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו, והא תנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם, הוא דאמר כרבי יהושע בן לוי, דאמר ריב"ל אף על פי שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה... א"ר יוחנן קטן פורח (שהביא סימנין ולא בא לכלל שניו) מזמנין עליו, תניא נמי הכי קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו ושלא הביא שתי שערות אין מזמנין עליו, ואין מדקדקין בקטן, הא גופא קשיא, אמרת הביא שתי שערות אין לא הביא לא, והדר תני אין מדקדקין בקטן, לאתויי מאי, לאו לאתויי קטן פורח. ולית הלכתא ככל הני שמעתתא, אלא כי הא דאמר רב נחמן, קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו. (שם מז ב)
אמר להם אף אני לא הנחתי כמותי בא"י, אמרו לו גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים... (שם סג א)
מיתיבי רשב"ג אומר התינוקות של בית רבן היו מסדרין פרשיו' וקורין לאור הנר... ואי בעית אימא שאני תינוקות הואיל ואימת רבן עליהן לא אתי לאצלויי (להטות הנר). (שבת יג א)
...דאמר רבי גוריון ואיתימא רב יוסף ברבי שמעיה בזמן שהצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור. א"ר יצחק בר זעירי ואמרי לה א"ר שמעון בן נזירא מאי קראה, אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו', ואמרינן גדיים הממושכנין על הרועים. (שם לג ב)
הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין... אלא מאי קשרים, כי הא דאמר אבין בר הונא א"ר חמא בר גוריא בן שיש געגועין על אביו נוטל רצועה ממנעל של ימין וקושר לו בשמאלו... ואמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא לפופי ינוקא בשבתא שפיר דמי... (שם סו ב, וראה שם עוד)
אמר רב המנונא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקת של בית רבן שנאמר שפוך על עולל בחוץ וגו', מה טעם שפוך, משום דעולל בחוץ... אמר ר' יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול, שנאמר והיה כעם ככהן, וכתיב בתריה הבוק תבוק הארץ. (שם קיט ב)
...אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן... שמעת מינה קטן אוכל נבלות בית דין מצווין עליו להפרישו, אמר רבי יוחנן בקטן העושה לדעת אביו... כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן... (שם קכא א)
אשה מדדה את בנה, אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל (רגל) אחת ומניח אחת, אבל אם היה גורר אסור. (שם קכח ב)
אמר אביי אמרה לי אם האי חלוק דינוקא לפניה לסיטרא לעילאי, דילמא מידביק גרדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה, (אימרא שבשפת פיה יהפוך למעלה שלא תהא סמוכה לבשרו מפני שראש מקום חתך הבגד שם ויוצאין ממנו גרדין ונדבקים במכה)... ואמר אביי אמרה לי אם, האי ינוקא דלא מייץ מיקר דקר פומיה, מאי תקנתיה, ליתו כסא גומרי ולינקטיה ליה להדי פומיה דחיים פומיה ומייץ... ואמר אבי אמרה לי אם האי ינוקא דלא מעוי (אין רוחו נכנס ויוצא יפה), ליתו סליתא דאימיה (שיליא שנולדה עמו) ולישרקיה עילויה מקוטנא לאולמא, ואי אלים מאולמא לקוטנא. ואמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דסומק דאכתי לא איבלע ביה דמא ליתרחו ליה (יחכו לו) עד דאיבלע ביה דמא ולימהלוה, דירוק ואכתי לא נפל ביה דמיה ליתרחו עד דנפל ביה דמיה... (שם קלד, וראה שם עוד)
השולח את עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב, ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב, והאמר רב הונא קטן גובה את העירוב, לא קשיא כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצירות (דערובי רשותייהו בעלמא הוא הלכך ממילא מיערב). (עירובין לא ב)
...ליתביה (לכוס ביום הכפורים) לינוקא, לית הלכתא כרב אחא דילמא אתי למסרך... (שם מ ב)
אמר רב אסי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו, מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו, ושאין צריך לאמו אין יוצא בעירוב אמו, ותנן גבי סוכה כי האי גוונא קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה, והוינן בה ואיזהו קטן שאין צריך לאמו, אמרי דבי ר' ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו, ר"ש בן לקיש אמר כל שניעור ואינו קורא אימא... אלא אימא כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא, וכמה, כבר ארבע כבר חמש... (שם פב א, וראה שם עוד)
אמר רבה לדברי ר' אליעזר קטן בריא מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת, דהא חזי ליה, קטן חחולה אין מחמין לו חמין להברותו ולמולו, דהא לא חזי ליה, אמר רבא ואי בריא הוא למה ליה חמין להברותו, אלא אמר רבא הכל חולין הן אצל מילה... (שם סט א)
תנו רבנן הכל חייבין בארבעה כוסות הללו, אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות, א"ר יהודה וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין, אלא מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח כדי שלא ישנו... תניא רבי אליעזר אומר חוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו. תניא אמרו עליו על ר' עקיבא מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים, בערבי פסחים בשביל תינוקות כדי שלא ישנו, וערב יום הכפורים כדי שיאכילו את בניהם. תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ושמחת בחגך. (שם קח ב)
תנו רבנן ג' אין מתקנאין בהן, ואלו הן נכרי קטן, ונחש קטן, ותלמיד קטן. מאי טעמא דמלכותייהו אחורי אודנייהו קאי... אמר רבי יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא, אלו הן הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה... (שם קיג א)
...אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, קל וחומר קטנים לגדולים, קל וחומר חיובא הוא, אלא מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים, נושאין קטנים קל וחומר בעצמן. (ראש השנה כה ב)
תנו רבנן תינוקות מותרין בכולן (ביו"כ) חוץ מנעילת הסנדל... הנך דרביתייהו (גידולם) לא גזרו בהו רבנן, דאמר אביי אמרה לי אם רביתיה דינוקא מיא חמימי ומשחה, גדל פורתא ביעתא בכותחא, גדל פורתא תבורי מאני (להפקיר לו כלים לשבר ולמלאת תאותו). (יומא עח ב)
התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים אבל מחנכין אותן לפני שנה ולפני שנתים בשביל שיהיו רגילין במצות. השתא בפני שתים מחנכין להו, בפני שנה מיבעיא, אמר רב חסדא לא קשיא, הא בחולה הא בבריא. א"ר הונא בן ח' ובן ט' מחנכין אותו לשעות, בן י' ובן י"א משלימין מדרבנן, בן י"ב משלימין מדאורייתא, בתינוקת... (שם פב א, וראה שם עוד)
אמר מר כל לרבות את הקטנים, והתנן נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה, לא קשיא כאן בקטן שהגיע לחינוך, כאן בקטן שלא הגיע לחינוך, קטן שהגיע לחינוך מדרבנן הוא, מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא... חסורי מחסרא והכי קתני, ושמאי מחמיר, ומעשה נמי וילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על המטה בשביל הקטן. (סוכה כח ב)
קטן היודע לנענע חייב בלולב, תנו רבנן, קטן היודע לנענע חייב בלולב, להתעטף חייב בציצית, לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין, יודע לדבר אביו לומדו תורה וקריאת שמע, תורה מאי היא, א"ר המנונא תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, קריאת שמע מאי היא, פסוק ראשון. היודע לשמור גופו אוכלין על גופו טהרות, לשמור את ידיו אוכלין על ידיו טהרות, היודע לישאל ברשות היחיד ספיקו טמא ברשות הרבים ספיקו טהור, היודע לפרוס כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות, היודע לשחוט אוכלין משחיטתו, אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גביו, יכול לאכול כזית דגן מרחיקין מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות, אמר רב חסדא והוא שיכול לאוכלו בכדי אכילת פרס... יכול לאכול כזית צלי שוחטין עליו את הפסח, שנאמר איש לפי אכלו, רבי יהודה אומר עד שיכול לברר אכילה, כיצד, נותנין לו צרור וזורקו, אגוז ונוטלו. (שם מב א)
אמר רב נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה כעץ, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים, והיינו דאמר ר' חנינא הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן... (תענית ז א)
א"ר יהודה קטן הייתי וקריתיה (המגלה) למעלה מרבי טרפון וזקנים בלוד, אמרו לו אין מביאין ראיה מן הקטן... (מגילה כ א)
אמר שמואל קטן הנולד במועד מותר לגלח במועד, שאין לך בית האסורין גדול מזה. (מועד קטן יד א)
...כל ל' יום תינוק יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ושני אנשים, אבל לא באיש אחד ושתי נשים... ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים, בן שלשים יוצא בדלוסקמא... ועומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים, בן י"ב חדש יוצא במטה... ר' אלעזר בן עזריה אומר ניכר לרבים רבים מתעסקים עמו, אינו ניכר לרבים אין רבים מתעסקים עמו, ומה הן בהספד, רבי מאיר בשם רבי ישמעאל אומר עניים בני שלש, עשירים בני חמש... ובני זקנים כבני עניים (שם כד א)
הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן... איזהו קטן, כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, שנאמר שלש רגלים. (חגיגה ב א)
מתקיף לה רבי זירא, עד הכא מאן אתייה, אמר ליה אביי עד הכא דמיחייבא אימיה בשמחה אייתיתיה אימיה, מכאן ואילך אם יכול לעלות ולאחוז בידו של אביו מירושלים להר הבית חייב, ואם לאו פטור, השיב רבי תחת בית הלל לדברי בית שמאי, וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והביאותיו, והא שמואל דיכול לרכוב על כתיפו של אביו הוה, א"ל אבוה ולטעמיך תיקשי לך חנה גופה מי לא מיחייבא בשמחה, אלא חנה מפנקותא יתירתא חזייא ביה בשמואל, וחשא ביה בשמואל לחולשא דאורחא. בעי רבי שמעון קטן חיגר לדברי בית שמאי וסומא לדברי שניהם מהו... אמר אביי כל היכא דגדול מיחייב מדאורייתא קטן נמי מחנכינן ליה מדרבנן, כל היכא דגדול פטור מדאורייתא, מדרבנן קטן נמי פטור. (שם ו א)
תני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך, קטנה מעוברת ומניקה, קטנה שמא תתעבר ושמא תמות... ואיזו היא קטנה, מבת י"א שנה ויום אחד עד י"ב שנה יום אחד, פחות מכאן ויתר על כן משמשת כדרכה והולכת דברי ר"מ... מכלל דאיכא קטנה דמיעברא ולא מתה, א"כ מצינו חמותו ממאנת... (יבמות יב ב, וראה שם עוד)
פיתויי קטנה אונס הוא... (שם לג ב)
בן תשע שנים ויום אחד תחלה פסיל בסוף לא פסיל, והתני רב זביד ב"ר אושעיא העושה מאמר ביבמתו ואחר כך בא אחיו שהוא בן ט' שנים ויום אחד עליה פסלה, אמרי ביאה פסיל אפילו בסוף, מאמר תחלה פסיל בסוף לא פסיל... (שם צו א, וראה שם עוד)
רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא, אתא לקמיה דרבי פדת, אמר ליה זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם, דאי משכחי להו מייתו להו, אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו... אמר רב הונא בריה דרב יהושע סתם תינוק מסוכן אצל חלב... תא שמע לא תאכלום כי שקץ הם, לא תאכילום, להזהיר הגדולים על הקטנים, מאי לאו דאמר להו לא תאכלו, לא, דלא ליספו ליה בידים... (שם קיג ב, וראה שם עוד)
ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן, נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא וזה כתב ידו של רבי וזה כתב ידו של אחי, זכור הייתי בפלונית שיצאה בהינומא וראשה פרוע, ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה, ושהיה חולק עמנו על הגורן, והמקום הזה בית הפרס, ועד כאן היינו באין בשבת, אבל אין אדם נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה, מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע והוא שיש גדול עמו... (כתובות כח א, וראה שם עוד)
אמר רב יצחק באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה, מכאן ואילך יורד עמו לחייו, איני והא אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת בציר מבר שית לא תקביל, בר שית קביל וספי ליה כתורא, אין ספי ליה כתורא, מיהו אינו יורד עמו לחייו עד לאחר שתים עשרה שנה, ואי בעית אימא לא קשיא, הא למקרא והא למשנה. דאמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא, בר עשר למשנה, בר תליסר לתעניתא מעת לעת, ובתינוקת בת תריסר... אמר רב קטינא כל המכניס את בנו פחות מבן שש רץ אחריו ואינו מגיעו, איכא דאמרי חביריו רצין אחריו ואין מגיעין אותו, ותרוייהו איתנהו חליש וגמיר, איבעית אימא הא דכחיש הא דבריא... אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, וכי אפשר לעשות צדקה בעל עת, דרשו רבותינו שביבנה ואמרי לה רבי אליעזר זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים... (שם נ א)
...הא קא משמע לן דאפילו במקום שנוטלין שכר, על המקרא שרי למשקל, על המדרש לא שרי למשקל... רב אמר שכר שימור, ורבי יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים... מיתיבי תינוקות לא קורין בתחילה בשבת אלא שונים בראשון... (נדרים לז א)
האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר... ר' יוחנן אמר הלכה היא בנזיר, ורבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש כדי לחנכו במצות, אי הכי אפילו אשה נמי, קסבר איש חייב לחנך בנו במצות, ואין האשה חייבת לחנך את בנה... (נזיר כח ב)
לימא כתנאי, עד מתי מדיר את בנו בנזיר, עד שיביא שתי שערות דברי רבי, רבי יוסי ברבי יהודה אומר עד שיגיע לעונת נדרים... דכולי עלמא הלכה היא בנזיר, והכא במופלא הסמוך לאיש קמיפלגי, רבי סבר מופלא הסמוך לאיש דרבנן ואתיא דאורייתא דחייא דרבנן, ור' יוסי בר' יהודה סבר מופלא הסמוך לאיש דאורייתא... לימא הני תנאי כי הני תנאי, דתניא מעשה ברבי חנינא שהדירו אביו בנזיר והביאו לפני רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל בודקו לידע אם הביא שתי שערות אם לא הביא, רבי יוסי אומר לידע אם הגיע לעונת נדרים אם לאו, אמר לו רבי אל תצטער לבודקני, אם קטן אני אהיה בשביל אבא, אם גדול אני אהיה בשביל עצמי, עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו אמר מובטח אני בזה שמורה הלכה בישראל... (שם כט ב)
...הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה... (סוטה ז א)
מאי קטן שלא כלו לו חדשיו, הכא תרגימו זה תלמיד חכם המבעט ברבותיו, רבי אבא אמר זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה... ועד כמה, עד ארבעין שנין. (שם כב א)
...רבא אמר אלו קטני בני רשעי ישראל שמבזבזין דין אביהם לעתיד לבא. (שם מח ב)
בעקבות משיחא חוצפא יסגא... נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה כלה בחמותה... הבן אינו מתבייש מפני אביו, ועל מה יש לנו להשען, על אבינו שבשמים. (שם מט ב)
אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית, בעי רב אחדבוי בר אמי יתומים שאמרו קטנים או אפילו גדולים, תקנתא היא דעבוד רבנן גבי יתמי, לקטנים עבוד רבנן לגדולים לא עבוד, או דלמא משום דלא מסיק אדעתא דמלוה דמית לוה ונפלי נכסי קמי יתמי... תא שמע דתני אביי קשישא יתומין שאמרו גדולים ואין צריך לומר קטנים, ודלמא הני מילי לענין שבועה, דגדול במילי דאבוה כקטן דמי... (גיטין נ א)
תנו רבנן קטנה היודעת לשמור את גטה מתגרשת, ושאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מתגרשת, ואיזו היא קטנה יודעת לשמור את גיטה, כל שמשמרת גיטה ודבר אחר... אמר רב יהודה אמר רבי אסי צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים, חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו ובין לאחרים, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי דא ודא אחת היא... זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים... אמר רבא ג' מדות בקטן, צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים, וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון, הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין, וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה, הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש, וכנגדן בקטנה חולצת. ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים. (שם סז ב, וראה שם עוד)
אשה וקטן בני עדות נינהו, אמר רב יהודה אמר שמואל הכא במאי עסקינן כגון שהיו בעלים מרדפין אחריהם, ואשה וקטן מסיחין לפי תומם... ודאורייתא לא, והאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואומר זכורני כשאני תינוק ומורכבני על כתיפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטוני את כתנתי והטבילוני לאכול בתרומה לערב, ורבי חנינא מסיים בה הכי, וחבירי בדילין ממני והיו קורין אותי יוחנן אוכל חלות, והעלהו רבי לכהונה על פיו, בתרומה דרבנן... (בבא קמא קיט ב, וראה שם עוד)
מציאת בנו ובתו הקטנים... הרי אלו שלו, מציאת בנו ובתו הגדולים... הרי אלו שלהן. אמר שמואל מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו, שבשעה שמוצאת מריצה אצל אביו ואינו מאחר בידו. למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכייה לנפשיה מדאורייתא, והתניא השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו, למחצה לשליש ולרביע לא ילקט בנו אחריו, רבי יוסי אומר בין כך ובין כך ילקט בנו ואשתו אחריו, ואמר שמואל הלכה כרבי יוסי, אי אמרת בשלמא קטן אית ליה זכייה לנפשיה כי קא מלקט לנפשיה קא מלקט ואבוה מיניה קא זכי... (בבא מציעא יב א, וראה שם עוד)
תנו רבנן אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות... קבל מן הקטן יעשה לו סגולה, ואם מת יחזיר ליורשיו... מאי סגולה, רב חסדא אמר ספר תורה, רבה בר רב הונא אמר דיקלא דאכל מיניה תמרי. (בבא בתרא נא ב)
הניח בנים גדולים וקטנים, אין הגדולים מתפרנסין על ידי הקטנים ולא הקטנים נזונין על הגדולים אלא חולקין בשוה... (שם קלט א, וראה שם עוד)
תנו רבנן זכור לא עשו בו קטן כגדול, בהמה עשו בה קטנה כגדולה, מאי לא עשו בו קטן כגדול, אמר רב לא עשו ביאת פחות מבן תשע שנים כבן תשע שנים, ושמואל אמר לא עשו ביאת פחות מבן שלש שנים כבן שלש שנים... (סנהדרין נד ב, וראה שם עוד)
קטן מנלן דפטור, מנלן כדקתני טעמא, שלא בא לכלל מצות, ותו היכא אשכחן דענש הכתוב דהכא ליבעי קרא למיפטריה... אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא וכי יהיה לאיש בן, בן הסמוך לגבורתו של איש... ופליגא דרבה דאמר רבה קטן אינו מוליד... (שם סח ב)
דתניא קטני בני רשעי ישראל אין באין לעולם הבא, שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צב-אות אשר לא יעזוב להם שורש וענף, שורש בעולם הזה וענף לעולם הבא. דברי רבן גמליאל, ר"ע אומר באים הם לעולם הבא, שנאמר שומר פתאים ה', שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא... אבל קטני בני רשעי עובדי כוכבים דברי הכל אין באין לעולם הבא... אתמר, קטן מאימתי בא לעולם הבא, ר' חייא ור"ש בר ר', חד אמר משעה שנולד, וחד אמר משעה שסיפר, מאן דאמר משעה שנולד שנאמר יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה, ומאן דאמר משעה שסיפר דכתיב זרע יעבדנו יסופר לה' לדור, אתמר רבינא אמר משעה שנזרע, דכתיב זרע יעבדנו, ר"נ בר יצחק אמר משעה שנימול, דכתיב עני אני וגוע מנוער נשאתי אימיך אפונה. (שם קי ב)
גופא אמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך, איתיביה רב שימי בר חייא לרב, הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים שמלו ולא טבלו... קטנים אין עושים יין נסך, ואלו הן גדולים ואלו הן קטנים, גדולים יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה, קטנים אינם יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה... (ע"ז נז א)
הכל סומכין חוץ מחרש שוטה וקטן... דלאו בני דעה נינהו... (מנחות צג א)
הכל שוחטין... חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו את שחיטתן... א"ר חייא בר אבא בעי רבי יוחנן קטן יש לו מחשבה או אין לו מחשבה, א"ל רבי אמי ותיבעי ליה מעשה, מאי שנא מעשה דלא קא מבעיא ליה, דתנן יש להן מעשה, מחשבה נמי לא תיבעי ליה דתנן אין להן מחשבה, דתנן האלון והרמון והאגוז שחקקום תינוקות למוד בהן עפר או שהתקינום לכף מאזנים טמאין מפני שיש להן מעשה ואין להן מחשבה, אמר ליה מחשבה גרידתא לא קא מיבעיא ליה, כי קא מיבעיא ליה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, כגון דהוה קיימא עולה בדרום ואתיוה בצפון ושחטה מאי, מדאתייא בצפון ושחט איכוין לה, או דילמא מקום הוא דלא איתרמי ליה... הכי קא מיבעיא ליה דאורייתא או דרבנן... ופשיט יש להן מעשה ואפילו מדאורייתא, אין להן מחשבה ואפילו מדרבנן, מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מדאורייתא אין לו מדרבנן יש לו. (חולין יב ב)
אמרו עליו על רבי חנינא שהיה בן שמונים שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו, אמר רבי חנינא חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן עמדו לי בעת זקנותי. תנו רבנן נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח ציבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו, מאימתי כשר לעבודה משיביא שתי שערות, רבי אומר אומר אני עד שיהא בן עשרים... מכאן אמר רבי אלעזר קטן פסול לעבודה ואפילו תם, מאימתי כשר לעבודה משיביא שתי שערות, אבל אחיו הכהנים אין מניחין אותו לעבוד עד שיהא בן כ'... (שם כד ב)
פעם אחת היו תינוקות משחקין בשדה וקשרו זנבי טלאים זה בזה ונפסקה זנבו של אחד מהם והרי הוא בכור, ובא מעשה לפני חכמים והתירו, ראו שהתירו הלכו וקשרו זנבות בכורות אחרים ואסרו... (בכורות לה א)
חרש שוטה וקטן נידרין ונערכין אבל לא נודרין ולא מעריכין מפני שאין בהם דעת. (ערכין ב א)
הכל חייבין בתקיעת שופר לאיתויי מאי, לאיתויי קטן שהגיע לחינוך, דתנן אין מעכבין את הקטן מלתקוע ביום טוב... הכל מצטרפין לזימון לאתויי מאי, לאתויי קטן היודע למי מברכין, דאמר רב נחמן יודע למי מברכין מזמנין עליו, הכל מטמאין בזיבה לאתויי מאי לאתויי תינוק בן יומו, דתניא איש, מה תלמוד לומר איש איש, לרבות תינוק בן יום אחד שמטמא בזיבה דברי רבי יהודה, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אינו צריך, הרי הוא אומר והזב את זובו לזכר ולנקבה, לזב כל שהוא, זכר בין קטן בין גדול, לנקבה כל שהיא נקבה בין קטנה בין גדולה... הכל מטמאין בטמא מת, לאתויי מאי, לאתויי קטן... הכל מטמאין בנגעים לאתויי מאי, לאתויי קטן, סלקא דעתך אמינא איש צרוע כתיב... אדם כי יהיה בעור בשרו מכל מקום... הכל כשרין לקדש לאתויי מאי, לרבי יהודה לאתויי קטן, ולרבנן לאתויי אשה. (שם ב ב)
פחות מבן חדש נידר אבל לא נערך... (שם ה א)
אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר, ולא היו אומרים בנבל ובכנור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה, רבי אליעזר בן יעקב אומר אין עולין למנין ואין עולין לדוכן, אלא בארץ היו עומדין וראשיהן בין רגלי הלוים וצערי הלוים היו נקראין... תנא וסועדי הלוים היו נקראין, ותנא דידן כיון דהני קטין קלייהו והני עב קלייהו הני מקטטי והני לא מקטטי, (עושין קולם דק דק ויפה), קרי להו צערי. (שם יג ב)
בעי רמי בר חמא קטן מהו שימיר, היכי דמי אילימא בקטן שלא הגיע לעונת נדרים לא תיבעי לך דכיון אקדושי לא אקדיש אמורי ממיר, אלא כי קמבעיא ליה בקטן שהגיע לעונת נדרים... (תמורה ב ב)
דדעתיה דתינוק קריבא לגבי חלב... (כריתות יג ב)
תנוקת בת יום אחד מטמאה בנדה, בת י' ימים מטמאה בזיבה. תנוק בן יום אחד מטמא בזיבה, ומטמא בנגעים, ומטמא בטמא מת וזוקק ליבום ופוטר מן היבום, ומאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה, ונוחל ומנחיל, וההורגו חייב, והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם. מנא הני מילי... (נדה מג ב, וראה שם עוד)
...תנו רבנן מעשה ביוסטני בתו של אסוירוס בן אנטנינוס שבאת לפני רבי, אמרה לו רבי אשה בכמה נסית, אמר לה בת ג' שנים ויום אחד, ובכמה מתעברת, אמר לה בת י"ב שנה ויום אחד, אמרה לו אני נשאתי בשש וילדתי בשבע, אוי לשלש שנים שאבדתי בבית אבא. ומי מעברה... איבעית אימא אשר בשר חמורים בשרם, ואיבעית אימא אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. תנו רבנן מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע אמרה לו ר' נבעלתי בתוך שלש שנים מה אני לכהונה, אמר לה כשרה את לכהונה, אמרה לו רבי אמשול לך משל למה הדבר דומה, לתינוק שטמנו לו אצבעו בדבש, פעם ראשונה ושניה גוער בה, שלישית מצצה, אמר לה אם כן פסולה את לכהונה, ראה התלמידים מסתכלים זה בזה, אמר להם למה הדבר קשה בעיניכם, כשם שכל התורה הלכה למשה מסיני, כך פחותה מבת שלש שנים כשרה לכהונה הלכה למשה מסיני. (שם מה א)
בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה, ואין נותן גט עד שיגדיל, ומטמא בנדה לטמא משכב תחתון כעליון, ופוסל ואינו מאכיל בתרומה... (שם)
תינוקת שהביאה ב' שערות או חולצת או מתיבמת, וחייבת בכל מצות האמורות בתורה, וכן תינוק שהביא שתי שערות חייב בכל מצות האמורות בתורה וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון... אמר להו רב כהנא לא כך היה מעשה בבתו של רבי ישמעאל שבאת לבית המדרש למאן ובנה מורכב לה על כתפה, ואותו היום הוזכרו דבריו של רבי ישמעאל בבית המדרש, ובכתה בכייה גדולה בבית המדרש, אמרו דבר שאמר אותו צדיק יכשל בו זרעו... (שם נב א, וראה שם עוד)
נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון... קטנים מניין, למען תהיה תורה ה' בפיך בשעה שהוא תדיר בה, וחייבין בתפילה כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו... (ברכות כה א)
תני קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן פורשים מצואתו וממימי רגיליו ד' אמות... בעון קמי רבי אבוה מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות, אמר לון מפני שמחשבותיו רעים, אמרין ליה ולא קטן הוא, אמר לון ולא כתיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו, א"ר יודן מנעריו כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם. (שם כז ב)
...תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף, א"ר יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניף. מאימתי עושין אותו סניף, רבי אבינא אמר איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל, חד אמר כדי שיהא יודע טיב ברכה, וחרנה אמר שיהא יודע למי הוא מברך. א"ר נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות. (שם נג ב)
אמר רבי תנחומא מעשה בספינה אחת של עכו"ם שהיתה פורשת מים הגדול והיה בה תינוק אחד יהודי, עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא ולא הועיל כלום, כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי, בני קום קרא לאלקיך ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו והוא גבור. מיד עמד התינוק בכל לבו וצעק וקיבל ממנו הקב"ה תפלתו ושתק הים, כיון שירדו ליבשה ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו, אמרו לו לאותו התינוק לית את בכי מיזבן לך כלום, אמר להון מה אתון בעי מן ההן אכסניא עלובה, אמרו לו את אכסניא עלובה, אינון אכסניא עלובה, אינון הכא וטעוותהון בבבל, אבל את כל אהן דאת אזיל אלקך עמך. (שם סג ב)
רבנן דקיסרין אמרין קטני עכו"ם וחיילותיו של נ"נ לא חיין ולא נידונין, ועליהן הוא אומר וישנו שנת עולם ולא יקיצו. מאימתי קטני ישראל חיין, רבי חייה רובה ור"ש ברבי חד אמר משילדו, וחד אמר משידברו, מ"ד משיולדו יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה. מאן דאמר משידברו, זרע יעבדנו יסופר לה' לדור. תני בשם ר"מ משהוא יודע לענות אמן בבית הכנסת, מאי טעמא פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים, תמן אמרי משימולו, נשאתי אימך אפונה... רבי אלעזר אמרו אפילו נפלים, מה טעם ונצורי ישראל להשיב, ונצירי ישראל להשיב. (שביעית יג א)
חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, החרש והשוטה והקטן... מאת כל איש פרט לקטן... ויוכיח מעשה שלהן על מחשבתן, דתנינן תמן העלו חרש שוטה וקטן אף על פי שחישב שירד הטל עליהן אינן בכי יותן מפני שיש בהן מעשה ואין בהן מחשבה, ואיזהו מעשה שלהן, רבי חונא אמר בתפוש בהן בטל, (שהן תופסין אחר כך הפרות ומהפכין אותן בהטל כדי שיהא מלחלח כולן)... ר' שמואל ר' אבהו בשם ר' יוחנן רבי זעירא בשם רבנן ונחשב לכם תרומתכם, את שכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו, ואת שאין כתוב בו מחשבה מעשה שלו מוכיח על מחשבתו, וכאן הואיל וכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו... (תרומות א א, וראה שם עוד)
תינוקות שטמנו תאנים לשבת ושכח לעשרן לא יאכלו מוצאי שבת עד שיעשרו... רב המנונא אמר תינוק שחיפה כלכלה לשוק נטבלה, מקום שמחשבתו של גדול מתקיימת שם מעשיו של קטן מתקיימין... (מעשרות יט א, וראה שם עוד)
...שמואל אמר כבן תשע כבר עשר עירובו עירוב, א"ר יוסה הדא דתימר בעירובי תחומין, אבל בעירובי חצירות אפילו קטן, א"ר יהושע מפני מה מערבין בחצירות מפני דרכי שלום... (עירובין כ ב)
...א"ר יודן בר שלום קומי ר' יוסי תיפתר כמאן דמר הקטן תורם, א"ל ואפילו כמאן דמר אין הקטן תורם, הקטן זכה, על דעתיה דרבנין דתמן ניחה, תמן אמר בשם רב נחמן בר יעקב כל שנותנין לו אגוז ומשליכו צרור ונוטלו המוציא בידו כמוציא לאשפה דמי, אגוז ונוטלו צרור ומשליכו גזילו גזל מפני דרכי שלום, אגוז וצרור ונוטלו ומצניעו ומביאו לאחר זמן גזילו גזל גמור, זכה לעצמו אבל לא לאחרים, רב הונא אמר כשם שזכה לעצמו כך זוכה לאחרים, הכל מודין שאין מתנתו מתנה, דכתיב כי יתן איש, מתנת איש מתנה מתנת קטן אינה מתנה דברי חכמים, ר' יודה בן פזי בשם רבי יוחנן לעולם אין גזילו מחוור עד שיביא שתי שערות, רבי אבהו בשם ר' יוחנן הדא דאת אמר להוציא ממנו בדין, אבל לקרבן ולשבוע כל עמא מודיי עד שיביא שתי שערות... (עירובין מח ב, וראה שם עוד)
ויש קטנה יולדת, לא כן אמר רבי רדיפה ר' יונה בשם רב חונה עיברה וילדה עד שלא הביאה שתי שערות היא ובנה מתים, משהביאה שתי שערות היא ובנה חיים, עיברה עד שלא הביאה שתי שערות וילדה משהביאה שתי שערות היא חיה ובנה מת... דאמר רבי זעירה ר' יוסה בשם רבי יוחנן קטנה שזינתה אין לה רצון ליאסר על בעלה. (פסחים נז ב)
...קטן (מברך) לאביו, לא כן א"ר אחא בשם ר' יוסה בר נוהריי כל שאמרו בקטן כדי לחנכו, (ואיך מוציא את אביו שחייב מדאורייתא), תיפתר בעונה אחריהן.... תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר. (ראש השנה יח א)
בר קפרא אמר צריך לקרותה (את המגלה) לפני נשים ולפני קטנים, שאף אותם הוו בספק, ר' יהושע בן לוי עבד כן, מכנש בנוי ובני בייתיה וקרי לה קומיהון. (מגילה כא א)
הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן... מתניתין בראיית קרבן, אבל בראיית פנים אפילו קטן חייב, מן הדא הקהל את העם האנשים והנשים והטף, ואין קטן גדול מטף... (חגיגה א א, וראה שם עוד)
דתני בן תשע שנים ויום אחד ועד בן שתים עשרה שנים ויום אחד שהביא שתי שערות הרי זו שומא, ר' יוסי בי רבי יהודה אומר הרי אילו סימנין, רבי יעקב בי רבי בון בשם רבי יוסי בן חנינה והן שעמדו בו בשעת סימנין, רבי יוסי בעי עמדו בו בשעת סימנין למפריעו הוא נעשה איש או מיכן ולבא, א"ל רבי אבון פשיט ליה למפריעו הוא נעשה איש כל שכן לבא... (קידושין ט ב)
אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן... כתיב כי יתן איש אל רעהו פרט לקטן, עד כדון כשנתן לו קטן ותבעו קטן, נתן לו קטן ותבעו גדול תלמוד לומר רעהו, עד שיהא נתינתו ותביעתו שוין. (שבועות לא א)
אמר רבי אלעזר בי ר' צדוק תינוק הייתי ורוכב על כתיפו דאבא וראיתי בת כהן שזינת והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה, אמרו לו תינוק היית ואין עדות לתינוק, כד חמא דא מילתא לא היה פחות מבן עשר שנין, כד היה מהלך עם רבו לא הוה פחות מן תלתין שנין, דלית אורחא דגברא רבא מהלך עם בר נש פחות מתלתין שנין. (סנהדרין לא ב)
מעשה היה ביום סגריר ולא נכנסו חכמים לבית הועד והיו שם תינוקות ואמרו בואו ונעשה בית הועד, אמרו מה טעם כתיב מ"ם מ"ם נו"ן נו"ן... אלא ממאמר למאמר ומנאמן לנאמן... ועמדו חכמים גדולים בישראל, וי"א ר' אליעזר ורבי יהושע ור' עקיבא היו, וקראו עליהן (משלי כ') גם במעלליו יתנכר נער וגו'. (בראשית א טו)
ר' לוי בשם ר' יוסי בר אלעאי אמר דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן, עשו מונה לחמה שהיא גדולה, ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה... רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול קיים אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן... (שם ו ה)
וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, בנו הפסול, הדא הוא דכתיב (מ"א ח') כי מזבח הנחשת קטן מהכיל וגו'. (שם לו י)
ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בשם ר' אמר, תינוק עושין אותו סניף לעשרה, והא תני אין מדקדקין בקטן, א"ר סימון בש"ר יהושע בן לוי לשני קטנים נצרכה, אחד ספק ואחד קטן, עושין את הספק עיקר ואת הקטן לסניף. תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף, א"ר יודן כן הוא מתניתין קטן לספר תורה עושין אותו סניף... ר' ברכיה בשם ר' יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסף כשם שעושין אותו סניף לי' כך עושין אותו סניף לשלשה, א"ל חדא היא ולא כל שכן, להלן שהוא מזכיר את השם עושין אותו סניף, כאן שאינו מזכיר את השם אין עושין אותו סניף א"ל הדא אמרה עושין אותו סניף בברכת המזון, אבל לקריאת שמע ולתפלה אין עושין אותו סניף עד שיביא שתי שערות... ומאימתי הוא קורא בתורה, א"ר אבינא אתפלגון ר' הונא ור' יהודה תרויהון בש"ר שמואל, חד אמר משהוא יודע לברך, ואוחרנא אמר עד שיודע טיב ברכה, שיודע למי מברכין. (שם צא ג)
...אמרו רז"ל הולכת היתה עם יוכבד אמה ועושה צרכיה, והיתה זריזה שעד שהתינוק קטן הוא ניכר, הוא שאמר שלמה (משלי כ') גם במעלליו יתנכר נער וגו'. (שמות א יז)
כי יפליא מי שיודע להפלות, מכאן אמרו מופלא הסמוך לאיש נדריו קיימין. (במדבר י כ)
...כך שהקטנים נשמעים לגדולים הם גוזרים לפני המקום והוא עושה, ובשעה שהגדולים מהלכין אחר הקטנים נופלים לאחר פניהם. (דברים א ח)
ושבתי אני ואראה, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר"י אומר אלו הקטנים הנגנזים בחייהן בעון אבותם בעולם הזה, לעתיד לבא הן עומדין בצד חבורה של צדיקים ואבותיהם בצד חבורה של רשעים, והן אומרין לפניו, רבונו של עולם, כלום מתנו אלא בעון אבותינו יבואו אבותינו בזכיותינו... (קהלת ד א)
...ואם תאמר למה ברא יצר הרע שכתוב בו כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח'), אתה אומר שהוא רע מי יוכל לעשותו טוב, אמר הקב"ה אתה עושה אותו רע, למה תינוק בן חמש בן שש ושבע ושמנה ותשעה אינם חוטאים, אלא מבן עשר ואילך ואז הוא מגדל יצר הרע, ואם תאמר אין אדם יכול לשמור את עצמו, אמר הקב"ה אתה עשית אותו רע, למה תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת. (בראשית ז)
ונטעתם וערלתם, הכתוב מדבר בתינוק, שלש שנים יהיה לכם ערלים שאינו יכול להשיח ולא לדבר, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש, שאביו מקדישו לתורה, הלולים לה', מהו הלולים, שבשעה שהוא מהולל להקב"ה, ובשנה החמישית תאכלו את פריו משעה שהוא מתחייב לקרות בתורה מכאן ואילך להוסיף לכם תבואתו, מכאן שנו רבותינו בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה, לפי שבעולם הזה אדם מישראל מוליד בן מוליכו לבית המדרש, יגע עמו ומלמדו תורה, גרמו עונות הוא מת ואינו שמח ממנו... (קדושים יד)
בן שמת אביו ואמו אומרת התגדל אצלי, היורשין אומרין לה התגדל אצלינו, אין כופין אותו שיתגדל אצל מי הראוי ליורשו, מעשה היה באחד ששחטוהו בערב הפסח. (כתובות יא)
מעשה בתינוק שהקדיש קרדום אחד לשמים והביאו אביו לפני ר' עקיבא והיה ר' עקיבא בודקו, אמר לו בני למי הקדשת, שמא לחמה ולבנה ולכוכבים ולמזלות שהן יפין, אמר לא הקדשתיו אלא למי שהברזל שלו ברוך הוא, אמר ר' עקיבא בדוק זה ומתוקן. שוב מעשה בתינוק אחד שהיו באין בספינה ועמד עליהן נחשול והיו זועקין לאלוהיהן, כענין שנאמר ויראו המלחים ויזעקו איש אל אלהיו, אמר להן אותו תינוק עד מתי אתם נשטין, זעקו למי שברא הים, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו בדוק זה ומתוקן. (נדה ה)
...מה תלמוד לומר אתה ובנך ובתך, אלו בנו ובתו קטנים, שלא יאמר לבנו קטן הכניס לי כלי זה מן השוק, הכניס לי כלכלה זו מן השוק. יכול יחזר אחריהן שלא ישברו חרסים שלא ינתזו צרורות, תלמוד לומר אתה, מה אתה מדעת עצמך מלאכת עצמך, אף הן מדעת עצמן מלאכת עצמן... (שמות כ י)
כי יתן איש, אין מתנת קטן כלום, אין לי אלא בזמן שנתן קטן ותבע קטן, נתן קטן ותבע גדול מנין, שנאמר (שמות כ"ב) עד האלהים יבא דבר שניהם, עד שתהא שעת תביעה כשעת נתינה שוין. (שם כב ו)
...ולא עוד אלא שבכל יום ויום יושב מטטרון שלש שעות בשמי מרום וכונס את כל הנשמות של עוברין שמתו במעי אמן ושל יונקי שדים שמתו על שדי אמן ושל תינוקות של בית רבן שמתו על חומשי תורה ומביא אותן תחת כסא הכבוד ומושיבן כתות כתות וחבורות חבורות ואגודות אגודות סביבות פניו ומלמדן תורה וחכמה הגדה ושמועה ומסיים להן ספר תורה שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים.
...אבל בני פושעי ישראל אינם כן, בקטנותן הן רכין ובזקנותן הן קשין, מה עושה הקב"ה כשהן עדיין רכים ומעלין אותן ושורפין אותן בבית המדרש הגדול ובישיבה הגדולה שלו, שנאמר (ש"ב כ"ג) ובליעל כקוץ מוגד כלהם כי לא ביד יקחו ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ובאש שרוף ושרפו בשבת... (פרק ג)
צא ולמד מתינוק הזה כשדנין אותו אין דנין אותו לא מתחלה כשנולד, ולא משעה שגומלין אותו מן החלב עד שמכניסין אותו בבית רבו, כיון שבא אדם בבית רבו למקרא ולמשנה ואחר כך הניח הכל ופירש והולך לו אז דנין אותו... אבל אם עוסק במקרא ומשנה ואינו פורש הכל אוהבין אותו ומרחמין עליו... (פרק יח)
ואת הכוכבים, משל למלך שהיו לו ב' אפוטרופסין, א' שליט בעיר ואחד שליט במדינה, אמר המלך הואיל ומיעט זה את עצמו להיות שליט בעיר גוזרני עליו בשעה שהוא יוצא תהו בולי ודימוס יוצאין עמו, ובשעה שהוא נכנס תהו בולי ודימוס נכנסין עמו, כך אמר הקב"ה הואיל ולבנה מיעטה את עצמה להיות שולטת בלילה, גוזרני עליה בשעה שהיא יוצאה יהו כוכבים יוצאים עמה... ודכוותה ושם אחיו יקטן, שהיה מקטין את עצמו ואת עסקיו ומה אם הקטן היה מקטין את עסקיו זכה להעמיד י"ג משפחות, גדול שמקטין את עסקיו על אחת כמה וכמה. ודכוותה וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר, וכי מן התולדות אין אנו יודעין שהוא הצעיר, אלא שהיה מצעיר את עסקיו לפיכך זכה לבכורה. (בראשית פרק א, ט)
למה נשתתפו הנשים עם הקטנים והעבדים לענין המצות, לפי שאין להם אלא לב אחד, שנאמר וחנה היא מדברת על לבה... וכן הקטן, אולת קשורה בלב נער... (שמואל א פרק א, עח)
אם ילד שעשועים, אי זה ילד של שעשועים, בן שתים בן שלש שנים, ר' אבא בשם ר' לוי בן ארבע בן חמש שנים. (ירמיה פרק לא, שטו)
כי מי בז ליום קטנות, אמר רבי אליעזר מי גרם לצדיקים שיתבזבזו שלחנם לעתיד לבא, קטנות שהיתה בם שלא האמינו בהקב"ה. רבא אמר אלו קטני בני רשעי ישראל שמבזבזין דין אביהם, לעתיד לבא אומרים לפניו, רבונו של עולם, מאחר שאתה עתיד ליפרע מהם למה הקהית שם שניהם בם. (זכריה פרק ד, תקעא)
לחם לפי הטף, יותר ממה שהתינוק אוכל מפרפר. (בראשית מז יב)
ואומר אני, ואף גם השלם יתכן שיבואו עליו יסורין כדי ליתן לו שכר על כך, מפני שאני מצאתי שהטף מתיסרין ואין לי ספק שישלם להם, ויהיו יסורי החכם להם כמוסר אביהם להם על ידי הכאה וכליאה כדי למנעם מלהזיק, וכמו שהוא משקה אותם הרפואות הנגעלות המרות כדי לסלק חלים... (מאמר ה פרק ג)
...ומזה עוד שהצדיק צוה להרוג טף המדינים, והשמיד טף דור המבול, ואנחנו רואים תמיד שהוא מיסר את הטף ואף ממיתם, אם כן חייב שיהא אחר המות מצב שיגיעו בו לגמול מסויים חלף יסוריהם. (מאמר ט פרק ב)
...וכל זמן שהוא בגיל הילדות, הרי הוא סכל ואינו יודע מאומה, כאמרו "אולת קשורה בלב נער" (משלי כ"ב), וכאשר יגיע לגיל הנערות יחל להשחית, כאמרו "ונער משלח מביש אמו" (שם כ"ד), וכאשר יגיע אל הבחרות נכנס בעול ובעמל וביגע... (מאמר י פרק יא)
ואחר כך חשוב בחנות הבורא יתעלה בהנהגתו את האדם אשר שם לו בטן אמו למצע בתחלת ענינו כדי שיהיה במקום שמור ומבצר נצור מקום שלא תשיגהו יד ולא יגיע אליו לא חום ולא קור, עם המגן החזק והמחסה הנבצר, ועם המזון המזומן, והוא הולך וגדל עד שיחזק על התנועה והתנודה עם הגעתו אל מזונו מבלי יגיעה וטורח הוכן לו במקום אשר לא יוכל אדם להגיע אליו בשום פנים. וכל אשר יגדל גופו ירבה מזונו עד עת קצוב, ואחר כן יצא מבטן אמו אל דרך צר מבלי תחבולה שיתחכם בה לצאתו, ולא דבר שיעשה לסייע לו בו, אלא ביכולת החכם הרחום וחנון והמרחם על בריותיו, כמו שאמר לאיוב, "הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות, תשמור תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה".
ואחר כך יוצא הולד אל העולם הזה והוא חלש בחושיו זולתי חוש המשוש והטעם, ויזמין לו הבורא יתעלה מזונו משדי אמו, ויהפוך הדם אשר היה מזונו במעי אמו לחלב בשדיה נגר ערב ומתוק כמעין הנובע בעת הצורך אליו, ואיננו רב שיכבד על אמו משאו, ויגר מבלי מיץ ולא מעט שייגע הילד בהוציאו מוצאו מן השד... אחר כן יחזק גופו לראות המראים ולשמוע הקולות, ויתנהו האלקים לחן ולחסד ולרחמים בלב יולדיו, כדי שלא יכבד עליה גדולו, וירגישו עליו יותר מעצמם במאכל ובמשתה, ויקל בעיניהם כל טרחו ועמל גדולו מרחיצה וחתול וכיוצא בהם ולנהלו לאט ולדחות מעליו כל נזק על כרחו.
ואחר כך יעתק מענין הילדות אל הנערות, ולא יקוצו בו אבותיו ולא יתקצפו לרוב צרכיו ומעוט הכרתו מה שהם סובלים מטרחו וספוקו ומשאו, אך תגדל הדאגה לו מלבם עד שיגיע לימי הבחרות, וכבר למד לדבר על סדר ודלוג ויחזקו כחות חושיו וכחות נפשו ויקבל החכמה והדעת ויכיר קצת המוחשים, מקצתם בחושיו הגשמיים קצת המושכלים בחושיו הרוחניים, כמו שכתב החכם (משלי ב') "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". ומרוב הטובה על האדם שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע בעת ילדותו שאם היו שכלו והכרתו שלמים בעת גדולו ויכיר יתרון בני אדם עליו בהנהיגם עצמם ומהירות תנועתם ונקיותם ויראה עצמו בהיפך כל זה היה מת מן הדאגה והיגון.
ומן התימה בענין בכייתו, כי הילד יש לו תועלת בה כפי מה שאמרו חכמי הרופאים כי במוחי הילדים ליחה כשהיא נשארת על ענינה מחדשת עליהם חדושים רעים, והבכי מתיך הליחה ההיא ממוחיהם וינצלו מרעת מאורעיה. ומרוב חנות הבורא יתעלה על האדם שהוא מחליף את שניו זו אחר זו שלא ימנע מאכול כל ימי צמיחה מה שנפלו מהם. ואחר כן יעברו עליו חלאים ומקרים מכאיבים כדי שיכיר העולם ולא יעלם ממנו ענינו שיבטח בו וימשלו בו תאותיו, ויהיה כבהמות לא ישכיל ולא יבין. ואחר כן ישיב אל לבו ויסתכל בתועלת אברי גופו ואופני תקנתו, בכל מהם, הידים לקחת ולתת, והרגלים ללכת, והעינים לראות... (שער ב הבחינה, פרק ה)
והנה הילד בתחלת ענינו בוטח על שדי אמו, כמו שכתוב (תהלים כ"ב) "מבטיחי על שדי אמי". וכאשר תחזק הכרתו משיב בטחונו על אמו לרוב השגחתה עליו, כמו שכתוב (שם קל"ח) "אם לא שויתי ודוממתי כגמול עלי אמו" וגו', וכשתחזק הכרתו עוד ורואה כי הנהגת אמו אל אביו משיב בטחונו אליו למעלת הגנתו עליו... (שער ד הבטחון, פרק ה)
בסוכות תשבו - ...כל דכיריא בישראל ואפילו זעירי דלא צריכין לאימהון יתבון במטליא מברכין לברייהון כל אימת דעיילין תמן. (ויקרא כג מב)
ויגדלו הנערים - כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם, ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה, זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לע"א. (בראשית כה כז)
לא יאכלו - לחייב את המאכילן לקטנים, שכך משמעו, לא יהו נאכלים על ידך. (ויקרא יא יג)
אמור אל הכהנים - אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים. (שם כא א)
אמו ואביו תיראו - וטעם להזכיר האם קודם האב, כי הקטן איננו מכיר בתחלה כי אם אמו, ואחר כן אביו, ואחר כן שבת, כי מצוה על הקטן לשמור את השבת, ואין ככה שאר המועדים, ואחר כן יכיר אלקיו ששבת ביום השביעי, ואחריו אל תפנו אל האלילים... (ויקרא יט ב)
מפי עוללים ויונקים - כשיתחיל הילד להבין ותקבל הנשמה כח השכל להבין כח בוראה. (תהלים ח ג)
והנה נער בוכה - ...ולדעתי אין צורך לכל זה, כי הילד מיום הולדו יקרא נער, כמו שנאמר "מה נעשה לנער היולד"... ויקרא ילד והוא גדול, כמו שנאמר בישמעאל "וישמע אלקים את קול הנער", וכן והנער נער לומר שהוא ילד קטן ובן כ"ד חדשים... (שמות ב ו)
...ואם היה ישן עם אשתו או בניו ובני ביתו הקטנים הרי גופן כגופו ואינו מרגיש מהן, לפיכך אף על פי שבשרו נוגע בהן מחזיר פניו וחוצץ מתחת לבו וקורא. עד אימתי הם קטנים לענין זה, עד שיהא הזכר בן שתים עשרה שנה ויום אחד והנקבה בת אחת עשרה שנה ויום אחד, והוא שיהא תבניתם כתבנית גדולים, שדים נכונו ושערך צמח, ואחר כך לא יקרא עד שתפסיק טלית ביניהן... (קריאת שמע ג יח)
נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע, ומלמדין את הקטנים לקרותה בעונתה, ומברכין לפניה ולאחריה כדי לחנכן במצות. (שם ד א)
נשים ועבדים וקטנים חייבים בתפלה. (תפלה ו י)
קטן היודע לקרות ויודע למי מברכין עולה ממנין הקוראים. (שם יב יז)
נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית מן התורה, ומדברי סופרים שכל קטן שיודע להתעטף חייב בציצית כדי לחנכו במצות. (ציצית ג ט)
היה עמו חרש שוטה וקטן מניח כיסו על החמור ואינו נותנו לאחד מהן, מפני שהן אדם מישראל... (שבת כ ז)
קטן שעשה בשבת דבר שהוא משום שבות, כגון שתלש מעציץ שאינו נקוב או טלטל בכרמלית אין בית דין מצווין להפרישו, וכן אם הניחו אביו אין ממחין בידו. (שם כד יא)
קטן בן תשע שנים ובן עשר שנים מחנכין אותו לשעות, כיצד, היה רגיל לאכול בשתי שעות ביום מאכילין אותו בשלש, היה רגיל בשלש מאכילין אותו בארבע, לפי כח הבן מוסיפין לענות אותו בשעות. בן אחת עשרה שנה בין זכר בין נקבה מתענה ומשלים מדברי סופרים כדי לחנכו במצות.
בת שתים עשרה שנה ויום אחד ובן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביאו שתי שערות הרי הן כגדולים לכל המצות ומשלימין מן התורה, אבל אם לא הביא שתי שערות עדיין קטנים הן ואינם משלימין אלא מדברי סופרים. קטן שהוא פחות מבן תשע אין מענין אותו ביום הכפורים כדי שלא יבא לידי סכנה. (שביתת עשור ב י)
ראה תינוק שנכנס לבית בדוק ובידו ככר, ונכנס אחריו ומצא פירורין אינו צריך בדיקה, שחזקתו שאכלו, ואלו הפירורין שנפלה ממנו בשעת אכילה, שדרך התינוק לפרר בעת אכילתו ואין דרך עכבר לפרר. ואם לא מצא פירורין כלל צריך לבדוק. (חמץ ומצה ב ט)
והכל כשרין לבדיקה ואפילו נשים ועבדים וקטנים, והוא שיהיה קטן שיהיה בו דעת לבדוק. (שם שם יז)
התינוקות שלא הגיע לחנוך אין מעכבין אותן מלתקוע בשבת שאינה יום טוב של ראש השנה כדי שילמדו, ומותר לגדול שיתעסק עמהן כדי ללמדן ביום טוב, בין קטן שהגיע לחינוך בין קטן שלא הגיע לחנוך, שהתקיעה אינה אסורה אלא משום שבות. (שופר ב ז)
נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה... קטן שאינו צריך לאמו שהוא כבן חמש כבן שש חייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו במצות. (סוכה ו א)
קטן היודע לנענע חייב בלולב מדברי סופרים כדי לחנכו במצות. (לולב ז יט)
כבר ביארנו בהלכות אישות שבן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה, ודבר זה הלכה מפי הקבלה, לפיכך יבם קטן שבא על יבמתו אם היה בן תשע שנים ויום אחד יקיים, אבל אינו חולץ עד שיגדיל ויבדק, שהרי איש כתוב בפרשה לענין חליצה, ואם היה פחות מזה אין ביאתו ביאה. וביאת בן תשע שנים אינו קונה קנין גמור, לפיכך אין יבמתו נתרת לזר עד שיבא עליה אחר שהגדיל או עד שתחלץ. וכן היבמה הקטנה אם רצה היבם לייבם אותה מייבם, אבל אינה חולצת עד שתבדק וימצאו בה הסימנים... (יבום וחליצה א טז, וראה עוד פרק ה יח)
לפיכך חרש או שוטה או קטן או שכור שנתבלבלה דעתו ומי שאחזתו רוח רעה ששחט ואחרים רואים אותם שהשחיטה כתיקונה הרי זה כשרה. (שחיטה ב יב)
חרש שוטה וקטן ושכור שנתבלבלה דעתו ששחטו שחיטתן פסולה, מפני שאין בהן דעת, שמא יקלקלו, לפיכך אם שחטו בפני היודע וראה אותן ששחטו כהוגן שחיטתן כשרה. (שם ד ה)
קטנים שנשבעו והן יודעין טעם השבועה אף על פי שאינן חייבין כופין אותן לעמוד בדבריהן כדי לחנכן ולאיים עליהם, כדי שלא ינהגו קלות ראש בשבועות. ואם היה הדבר שנשבעו עליו דבר שאין הקטן יכול לעמוד בו אלא אם כן ניזק, כגון שנשבע שיצום או שלא יאכל בשר זמן מרובה, מכה אותו אביו או רבו וגוער בו ומראין לו שהותר שבועתו כדי שלא יהיה רגיל להקל ראש בשבועות.
צריך להזהר בקטנים הרבה וללמד לשונם דברי אמת בלא שבועה, כדי שלא יהיו רגילים להשבע תמיד כעכו"ם, וזה הדבר כמו חובה על אבותיהם ועל מלמדי תינוקות. (שבועות יב ז)
קטן בן שתים עשרה שנה ויום אחד, וקטנה בת אחת עשרה שנה ויום אחד שנשבעו או נדרו, בין נדרי איסר בין נדרי הקדש בודקין אותן ושואלין אותן, אם יודעין לשם מי נדרו ולשם מי הקדישו ונשבעו נדריהן קיימין והקדשן הקדש, ואם לא ידעו אין בנדריהם ובדבריהם כלום, וצריכין בדיקה כל השנה כולה שהוא שנת י"ב לקטנה ושנת י"ג לקטן... (נדרים יא א, וראה שם עוד)
קטן שהגיע לעונת נדרים ונדר בנזיר הרי זה נזיר ומביא קרבנותיו, ואף על פי שעדיין לא הביא שתי שערות, כשאר הנדרים, והאיש מדיר את בנו קטן בנזיר, אף על פי שלא בא לעונת נדרים, ואין האשה מדרת את בנה בנזיר, ודבר זה הלכה מפי הקבלה הוא ואינו נוהג בשאר נדרים... (נזירות ב יג, וראה שם עוד וראב"ד)
וקטן שהגיע לעונת נדרים והעריך או נדר דמים חייב לשלם שהרי נדריו קיימים. (ערכין א טו)
קטן שהגיע לעונת נדרים, אף על פי שלא הביא שתי שערות ולא נעשה גדול אם תרם תרומתו תרומה, ואפילו בתרומה של תורה, הואיל ונדריהן והקדשן קיימין מן התורה כמו שביארנו בנדרים. (תרומות ד ה)
אבל לא יתן המעות לפדות (מעשר שני) לבנו ולבתו הקטנים ולעבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו... שאמה העבריה קטנה היא, ואין הקטן זוכה לאחרים אלא בדבר שהוא מדבריהם.. (מעשר שני ה ט)
הקטן אינו שוחט קדשים אף על פי שהגדול עומד על גביו, שהקדשים צריכין מחשבה וקטן אין לו מחשבה, אפילו היתה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינה מחשבה להקל אלא להחמיר... (פסולי המוקדשין א ו)
אין עושין חבורת נשים ועבדים או קטנים ועבדים מפני שלא תהיה קלות ראש ביניהן... ושוחטין על הקטנים שיהיו מכלל בני החבורה, לא שתהיה חבורה כולה קטנים שאינן בני דעת... (קרבן פסח ב ד)
...וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים חייבין לעשות פסח שני, ואם שחטו עליו בראשון פטור. (שם ה ז)
כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית אביו חייב להעלותו ולהראות בו כדי לחנכו במצות, שנאמר "יראה כל זכורך", ואם היה הקטן חגר או סומא או חרש אפילו באחת אינו חייב לחנכו, אף על פי שהוא ראוי לרפואה, שאילו היה גדול והוא כך היה פטור כמו שביארנו. (חגיגה ב ג)
קטן שהגיע לעונת נדרים שהמיר, אף על פי שאינו לוקה יש בו ספק אם עושה תמורה או אינו עושה תמורה. (תמורה א ח)
קטן שגנב פטור מן הכפל ומחזירין לו דבר הגנוב ממנו, ואם אבדו אינו חייב לשלם את הקרן, ואפילו לאחר שהגדיל. (גניבה א ח)
ראוי לבית דין להכות את הקטנים כפי כח הקטן על הגנבה כדי שלא יהיו רגילין בה, וכן אם הזיקו שאר נזקין... (שם שם י)
מציאת חרש שוטה וקטן יש בה גזל מפני דרכי שלום, לפיכך אם עבר אחר וגזלה מידן אינה יוצאה בדיינים ואם כפר בה ונשבע אינו חייב בחומש.
מציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו אף על פי שהן גדולים, ומציאת בתו הנערה אף על פי שאינה סומכת על שלחנו, ואפילו היתה מכורה אמה... הרי אלו שלו, אבל מציאת בנו שאין סומך על שולחנו אף על פי שהוא קטן... כל אלו המציאות אינן שלו. (גזלה ואבדה יז יב)
קטן עד שש שנים אין הקנייתו לאחרים כלום, ומשש שנים עד שיגדיל, אם יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו קיימת, בין בדבר מרובה בין בדבר מועט, בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע, ודבר זה מדברי חכמים כמו שביארנו, כדי שלא יבטל ולא ימצא מי שימכור לו ולא יקח ממנו, והכל במטלטלין, אבל בקרקע אינו מוכר ולא נותן עד שיגדיל.
במה דברים אמורים בקטן שאין לו אפוטרופוס, אבל אם היה לו אפוטרופוס אין מעשיו כלום, אפילו במטלטלין, אלא מדעת האפוטרופוס, שאם רצה לקיים מקחו וממכרו ומתנתו במטלטלין קיים.
בודקין את הקטן אם יודע בטיב משא ומתן או אינו אינו יודע, לפי שיש קטן חכם ונבון שהוא יודע והוא בן שבע, ויש אחר שאפילו בן שלש עשרה אינו יודע בטיב משא ומתן. קטן היודע בטיב משא ומתן שאין לו אפוטרופוס שנשא ונתן במטלטלין וטעה דינו כדין הגדול, פחות משתות מחילה, שתות מחזיר ההוניה... ואני אומר שאין מקח הקטן וממכריו במטלטלין קיימין אלא בשמשך או המשיך, אבל אם נתן מעות על המקח וחזר בו אינו מקבל מי שפרע, ואחרים שחזרו בו מקבלין מי שפרע.
וכן אם קנו מיד הקטן או השכיר מקום המטלטלין וחזר בו לא קנה הלוקח, שאין מוציאין מידי הקטן בדין, ואין קניין מיד הקטן כלום, שהקנין בשטר, ואין העדים חותמין אלא על שטר של אדם גדול.
וכן קטן שקנה מטלטלין וקנו מידו ושכר מהם המקום לא קנה עד שימשוך, לפי שאינו זוכה בדרכים שזוכין בהן הגדולים, ראיה לדבר שאין חצר של קטן ולא ארבע אמות שלו קונין, מפני שנתרבו מדין שליחות, ולא מדין ידו כמו שיתבאר, ולא יהיה הקניין או שכירות המקום גדול מחצירו, אבל הקטנה שנתרבתה חצירה מידה תקנה המטלטלין מאחרים אם קנו מידה או בשכירות מקום.
יראה לי שקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע תעמוד בידו, אף על פי שאין ממכרו בקרקע כלום, שהקטן כמי שאינו בפנינו הוא, וזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו.
קטן שהגדיל והביא הזכר שתי שערות אחר שלש עשרה שנה והבת אחר שתים עשרה, אף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה במטלטלין, אבל בקרקע אין מעשיו קיימין עד שיהיה יודע בטיב משא ומתן אחר שהגדיל... (מכירה כט ו, וראה שם עוד)
קטן שנותנין לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים, פחות מזה לא זכה לעצמו ולא לאחרים... זכין לקטן אפילו בן יום אחד, ולגדול בין בפניו בין שלא בפניו... (זכיה ומתנה ד ז)
אבל מי שאינן בני דעת, והן חרש שוטה וקטן אינן נעשין שלוחין ולא עושין שליח, אחד הקטן ואחד הקטנה, לפיכך השולח בנו קטן אצל החנוני ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר ואבד את השמן ואת האיסר, החנוני חייב לשלם, שלא שלחו אלא להודיעו, ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת, וכן כל כיוצא בזה. ואם פירש ואמר שלח לי עם הקטן הרי זה פטור. (שלוחין ושותפין ב ב)
קטן שהפקיד ביד גדול או השאילו הרי זה הגדול נשבע שבועת השומרים לקטן. הורו רבותי שאין זה נשבע בטענת הקטן, כדי שנאמר אין נשבעין על טענת קטן, שכל השומרין שבועתן שבועת שמא היא. (שכירות ב ז)
אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התנוקות... קבל מן הקטן יקנה לו בו ספר תורה או דקל שיאכל בהן פירותיו... (שאלה ופקדון ז י)
קטן שערב את אחרים הורו הגאונים שאינו חייב לשלם כלום אף כשיגדיל, וזה שנתן את מעותיו על פי הקטן אבד את מעותיו, שאין לקטן דעת כדי לשעבד עצמו דבר שאינו חייב בו ולא בערבנות ולא בכל כיוצא בזה, ודין אמת הוא וכן ראוי לדון. (מלוה ולוה כו יא)
הורו רבותי שאין נשבעין על טענת קטן שבועה של תורה, אבל שבועת היסת נשבעין, ואפילו היה קטן שאינו חריף לענין משא ומתן נשבעין היסת על טענתו, שלא יהיה זה נוטל ממונו כשהוא קטן וילך לו בחנם, ולזה דעתי נוטה ותקון עולם הוא, נמצאת למד שהקטן שטען על הגדול, בין שהודה במקצת בין שכפר בכל בין שהיה שם עד בין שלא היה שם עד, הרי זה נשבע היסת ואינו יכול להפוך על הקטן, שאין משביעין את הקטן כלל, ואפילו חרם סתם אינו מקבל לפי שאינו יודע עונש השבועה.
קטן שטענו הגדול, אם טענו בדבר שיש לו הנייה לקטן, כגון עסק משא ומתן והודה הקטן, נפרעין מנכסיו, ואם אין לו ימתין עד שיהיה לו וישלם, ואם כפר הקטן ממתינין עד שיגדיל וישבע היסת. ואם טענו בדבר שאין לקטן הנייה כגון נזקין וחבלות, אף על פי שמודה ואף על פי שיש לו ממה ישלם פטור, ואפילו לאחר שהגדיל, ואם היה התובע מן הנשבעין ונוטלין, כגון השכיר וכיוצא בו שיש הנייה לקטן שישתכר לו שכיר, הרי זה נשבע ונוטל מן הקטן, אבל חנוני שנשבע על פנקסו אינו נשבע ונוטל מן הקטן, שאין לקטן בזה הנייה, שהרי חייב ליתן לפועליו ונשבעין ונוטלין ממנו, וזה החנוני הפסיד על נפשו שנתן ממונו על פי קטן, וכן כל כיוצא בזה. (טוען ונטען ה י)
אין מחזיקים בנכסי קטן ואפילו הגדיל, כיצד, אכלה בפניו כשהוא קטן שנה אחת ושתים אחר שהגדיל וטען אתה מכרת לי אתה נתת לי אין זה כלום עד שיאכל שלש שנים רצופות אחר שהגדיל... (שם יד ז, וראה שם עוד)
כשמורידין קרוב לנכסי השבוי או בורח או לנכסי היוצא מדעת ששמעו בו שמת, לא יורידו קטן שמא יפסיד הנכסים, ואין מורידין קרוב לנכסי קטן שמא יטעון ויאמר זה חלקי המגיע לי בירושתי, ואפילו קרוב מחמת קרוב אין מורידין... (נחלות ח א, וראה שם עוד)
קטן שהגדיל אפילו היה אוכל ושותה יותר מדאי ומפסיד והולך בדרך רעה אין בית דין מונעין ממנו ממונו ואין מעמידין לו אפוטרופוס, אלא אם כן צוה אביו או מורישו שלא יתנו לו אלא אם כן יהיה כשר ומצליח, או שלא יתנו לו עד זמן מרובה... (שם י ח)
הקטנים פסולים לעדות מן התורה, שנאמר בעדים ועמדו שני האנשים, אנשים ולא קטנים, אפילו היה הקטן נבון וחכם הרי הוא פסול עד שיביא שתי שערות אחר שלש עשרה שנה גמורות, ואם הגיע לעשרים שנה ולא הביא שתי שערות ונולד בו סימן מסימני סירוס הרי זה סריס ויעיד, ואם לא נולד בו לא יעיד עד רוב שנותיו.
קטן שהגיע לכלל שנותיו שנראו בו סימני בגרות מלמעלה אינו צריך בדיקה, ואם לאו אין מקבלין עדותו עד שיבדק. ובן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות ואינו יודע בטיב משא ומתן אין עדותו עדות בקרקעות מפני שאינו מדקדק בדברים, שהרי אינו יודע, אבל בעדות מטלטלין מקבלין עדותו הואיל והוא גדול. (עדות ט ז)
אל תערב בנים ובנות פן יחטיאו, אז תשמח בתולה במחול לבדם, אבל בחורים וזקנים יחדיו (ירמיה ל"א), וכן "ילדים וילדות משחקים ברחובותיה" (זכריה ח'), ילדים לבד וילדות לבד... (קסח)
החכם היה נכנס בבית יהודי צדיק, והיו לאותו צדיק ילדים קטנים והיו הילדים אומרים בן הזונה תן לנו זה וזה, והיה הצדיק שוחק, א"ל החכם ילדים שכבר יודעים מן הזונה אם יחרפו או יקללו את אביהם ואמם נחשב להם לעון, ואף על פי שהאב והאם אינם חוששים אין מניחים להם לחרפם או לקללם או להכותם. (תקמג)
...ואם תאמר אם כן למה נבלעו טף ונשים לדתן ואבירם, זה ראוי לכל הבנים שנשענים על שלחן אביהם וניזונים מאביהם ורוצים לירש אביהם, שלא יתכן שהטוב יקבל והרע לא יקבלו אלא אם יהיו עושים כר' פנחס בן יאיר שלא רצה לקבל ולהנות מאביו ואמו, אז ראוי שלא ילקה בעבור עונתם... ואם תאמר למה טף של אדם מתים, אם כן תאמר זה למה לקו טף של סדום, לפי שבאה הסכנה ואין בידם זכות להנצל... (תקמט)
אבל כבודם של נשים ונערים להחבא ובפנים, שנאמר (איוב כ"ט ח') "ראוני נערים ונחבאו"... (תקעח)
אחד בא לפני חכם, א"ל זוכר אני כשהייתי קטן הייתי גונב לבני אדם וגם הייתי חוטא בשאר חטאים, אמר שמא איני צריך תשובה לשלם הגניבות כי כשחטאתי לא הייתי בן י"ג שנים ויום אחד, וכיון שהייתי קטן למה אני צריך תשובה ולשלם. א"ל כל עונות שאתה זוכר וכל אשר גנבת אתה צריך לשלם, שהרי יאשיהו שב מכל עונות ושלם כל אשר דן שלא כדין בקטנותו... אבל אם אמר לו מאד קטן הייתי כשגנבתי, כיון שאינו זוכר בו אינו צריך לשלם. (תרצב)
אל יניח אדם לילד לקחת בידו (מן הקערה שאוכלים כולם בהם), כי הילדים אינם יודעים לרחוץ ידיהם בטוב, ושמא יאכל בקערה עם הגדולים, (וימאסו ויקוצו לאכול). ואם יש לאדם שכור ישראל או מלמד לבנו או אורח או אורחים יעיין עליו שלא יהיו בניו מלוכלכים סביב חוטמיהן או בשאר לכלוך, כי שמא יהיה להם מאוס והם בושים לומר לו. (תתכט)
ילד קטן שאינו מבין על מה מכין אותו אם הוא יושב אצל אביו וספרים לפניו, והקטן כורע להשתין או לעשות צרכיו אל יגער בו, כי לא ידע להבין שבשביל הספרים מנעו ויעצור עצמו משום פחדו ויבא לידי סכנה, אלא יכסה הספרים... (תתקיט)
...כתיב (ירמיה ל"א) "אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו", והלא אמר ושיחת הילדים מוציאין את האדם מן העולם, אלא בדברי תורה, שנאמר "חכם בני וישמח לבי גם אני"... וכן בשבת יסיר תוגה מלבו לטייל עם הנערים... (תתקנט)
ועוד יש בכלל זה הלשון, אם לא עכשיו, בימי הנערות, אימתי, אם עד זקנה ושיבה יניחנה לא יוכל לעשות, ועל ענין זה אמר דוד המלך ע"ה, "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם" (תהלים קמ"ד), רוצה לומר כי הנטע בעודנו קטן אדם יכול לגדלו להיות עצו ישר ולא יהיה עקום, אך אחר שגדל בעקמתו קשה הוא מאד לתקנו, כן האדם בעודנו נער נקל הוא להיות גדל בדרך טוב ולסור מן הרע, אך אם הזקין ברעתו, קשה בעיניו להניחה... (אבות א יד)
והנה נער בוכה - כי הולד מעת הולדו עד היותו שלם בגדול יקרא ילד, כענין "הילדים אשר גדלו אתו" האמור ברחבעם... ומעת היותו מתנער ומתנועע בתנועות בלתי שלמות להשיג תכלית יקרא נער, ומזה יקרא כל משרת נער, כי אמנם רוב תנועותיו בלתי שלמות כפי הצריך להשיג התכלית המכוון מאדוניו. אמר שראתה שעם היותו ילד נולד מקרוב הנה היה נער בוכה מתנער בתנועה נפלאה בבן גילו. (שמות ב ו)
במה יזכה נער ארחו - בשביל נער יספיק לשמר כדבריך, בלי להשקיף על טעם המצות, אך לא לגדול כמוני. (תהלים קיט ט)
וכמו כן תמצא באדם הפרטי, כאשר האדם אינו בשלימות והוא בילדותו החומר מושל על הצורה, עד שהחומר מנהיג האדם, האדם הולך אחר דברים שהם מעשה גוף שהוא חמרי, עד שגדל האדם ואז הצורה מושלת על החומר והצורה מנהגת את האדם, ובהכרח החומר מקבל הנהגה מן הצורה. וכך מתחלה היו ישראל תחת יד מצרים, וכאשר היו שלימים היו ישראל גוברים על מצרים שהם החומר... (גבורות ה' פרק ד)
וכאשר תבין זה תבין גם כן מה שאמרו רז"ל בפרק המפלת כשהולד יוצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה, למה אמרו סטרו על פיו, כי הוא זה אשר אמרנו לך, כי הפה שנעשה בו אדם חי מדבר גשמי הוא משכח ממנו כל התורה, ופירוש זה, כי האדם מתחברת בו הנשמה אל החומר, ובעבור שאין הנשמה השכלית מחוברת בו בחומר דהיינו בעוד שלא יצא לאויר העולם אז נשמתו נבדלת ואז היא שכלית לגמרי, וידע כל התורה, ובעת יציאתו נגמרה בריאתו והנשמה תתחבר לחומר, וכאשר תתחבר הנשמה אל הגוף נעשה אדם חי מדבר גשמי, וזה שמשכח כל התורה שאינו שכלי לגמרי... (שם פרק כח)
...ויש לישראל ב' בחינות מחולקות, כי מצד הקטנות שלהם יש להם מעלה אלקית עליונה, כי ראוי אל המעלה האלקית הקטנות יותר מן הגדלות, שהיא סגולת הגשם, ולכך הקטון שאין לו רחוק גדול שהוא קרוב אל הבלתי גשמי, ולכך הקטנות שיש להם, כדכתיב "לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט", ודבר זה ראוי להם, כי ישראל קרובים אל הבלתי גשמי, ובשביל זה מקבלים ישראל הדישה (כעפר) מצד הקטנות שלהם... (נצח ישראל פרק נז)
...כי אין מעלה כמו זה, שעל ידי חידוש הירח והוא קטנותו יש לירח קירוב גמור אל השי"ת, שהוא יתברך חפץ בקטנות, ובודאי קטנות נחשב מעלה עליונה, ולפיכך מה שאמר השי"ת לפני זה צדיקים יקראו על שמך, ורוצה לומר כי הקטנות הוא מדת הצדק, ולכך יקרא הצדיק קטן... (באר ד ד"ה בפרק קמא דשבועות)
אל תסתכל בקנקן וכו'... כי אף לפי מנהג וטבע העולם האדם בילדותו שכלו מוטבע בחומר, דבר זה הוא על פי הרוב, אבל שיהיה זה תמיד, כי לפעמים נתן השי"ת חכמה לאדם, כי הוא יתברך יתן מפיו חכמה ודעת ואף אין לשאול אחר הכלי הוא האדם, וכן להפך, שלפעמים האדם זקן והוא כלי ישן ואין בו כלום, כי אין בו אף החכמה שהיא ראויה שתהיה עם האדם... ויש ילדים שהם חכמים גדולים. ויראה לומר דבא לומר שאל תאמר כי במקרה קרה הוא שיש לאדם יניק שכל של זקן לפעמים במקרה... ועל זה אמר אל תסתכל בקנקן וכו', כלומר שאל יסתכל כלל בקנקן, כי אדרבא לפי מנהגו של עולם ימצא הרבה ילדים שהם חכמים גדולים, וזקנים הרבה שאין להם חכמה, כי אין השכל לפי הקנקן כלל, כי השכל בו מחולקים בני אדם, שאין דעת של זה כמו זה, ואלו היה הבחינה מן הקנקן הוא הגוף, היה דעת כל בני אדם שוים לגמרי... (דרך חיים ד כ)
ומעלת מלמדי תינוקות כמה נחשב תלמוד תורה, אמרו בפרק כל כתבי הקדש, אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב "אל תגעו במשיחי", אלו תינוקות של בית רבן, הרי קרא תינוקות של בית רבן משיחי, מפני כי הנמשח בשמן מקבל הקדושה הוא השמן, וכך הקטן כיון שאין לו דעת הוא דומה לכלי (בלבד) שנמשח ונתקדש, וכן התינוק מתקדש על ידי התורה שהוא מקבל... ובפרק כל כתבי אמר ריש לקיש משום ר' יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן... ומן הדברים אשר התבארו למעלה כי התורה נותנת קיום אל העולם, ויותר ראשון אל התורה כאשר אין במקבל חטא, כי אם התורה הוא הבל פה שיש בו חטא, איך אפשר שיהיה העולם עומד על זה, כי כל חטא הוא חסרון, והחסרון דבק בו ההעדר, ואיך יתכן שיהיה דבר זה המציאות לכל העולם, וזה שאמר אין העולם מתקיים אלא על הבל פה של תינוקות של בית רבן, שהתורה של תינוקות של בית רבן היא בלא חסרון כלל, שהוא בלא חטא, ולכך על הבל זה ראוי שיהיה העולם עומד. ואמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש, כי תלמוד תורה גדול מבנין בית המקדש, כמו שהתבאר למעלה דבר זה, כי בית המקדש אף שיש בו קדושה עליונה, מכל מקום הקדושה היא על עצים ואבנים ועל מקום מן הארץ, אבל התורה היא שכלית, והיא אצל הקטן שהוא אדם בלא חטא, ולפיכך אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש... (נתיב התורה פרק י, וראה שם עוד)
...ותדע למה היתה הצעירה בה צניעות יותר מן הבכירה, אבל הדבר הזה מפני שהצעירה מוכנת לדבר צניעות כמו שבארנו למעלה אצל רחל, שהיתה הקטנה, והיא היתה יותר צנועה, שתראה מזה כי הקטנה יותר מוכנת אל הצניעות, ומצד הכנתה בעצמה אל הצניעות היה זרעה דומה במה אל ישראל שיש בהם הצניעות... ועוד כי הצניעות שהוא נסתר ונטמן וראוי שיהיה חוסה תחת כנפי השמירה שיהיה נשמר ביותר, שזהו ענין הצניעות שהוא ראוי אל השמירה מן השי"ת עד שהוא חוסה תחת כנפי השי"ת. (נתיב הצניעות פרק ג)
דמת גדול... ויש אומרים דמת קטון, מפני שהקטון הוא השלמה לגדול, לפי שבכלל מאתים מנה, ואם כן אם התחיל בקטון דבר זה התחלה לגדול, אבל הגדול יש לו כח בפני עצמו ומדריגה בפני עצמה, ושמא הוא בלבד הגיעה לו המיתה ולא יגיע המיתה בשביל זה לאחרים, כי הגדול הוא מיוחד בפני עצמו ואין הקטון מיוחד בפני עצמו, ומי שאין מיוחד בפני עצמו נחשב הקטון יותר מן בני החבורה, לומר כי מת אחד מן החבורה, ממה שנחשב כאשר מת הגדול, שאינו נחשב כל כך מבני החבורה. ולהך לישנא דאמר מת הגדול אדרבא איפכא, כיון שמת הגדול שהוא עיקר, יש לדאוג לאחרים שטפלים אצלו. (חידושי אגדות שבת קה ב)
הוי קבל וקיים, דבר זה בארנו בכמה מקומות ענין זה המועט שממעט עצמו גורם לו הקיום, והבאנו ראיה ברורה מן הארץ שהיא יסוד הכל והפחות, ועל הארץ נאמר (קהלת א') "והארץ לעולם עומדת", מה שלא נאמר בכל היסודות, שתראה מזה כי הקטנות מביא הקיום והנצחיות. טעמו של דבר כי מי שהוא קטון אין מתנגד לו, כי ההתנגדות הוא מצד השווי ודומה לו במעלה, אבל כאשר הוא שפל אין מתנגד לו, ודבר זה הוא קיום של דבר... כי המשפיל עצמו הוא הפשיטות, וכל דבר לפי פשיטתו הוא קיום שלו יותר, מפני כי אין אל דבר שהוא פשוט יותר אין מתנגד לו כלל... (שם סנהדרין צא א)
קטני בני רשעי ישראל וכו', פירוש מפני כי הבן נמשך אחר אביו כאשר הוא קטן, ולפיכך סבר שאין להם חלק לעולם הבא כאשר הבן נמשך אל אביו וטפל אל אביו, אבל ר"ע סבר כי הוא יתברך שומר אותם, כדכתיב "שומר פתאים ה'", ולמה שומר פתאים יותר ממה שישמור גדולים, אלא בשביל שאין לפתאים שמירה מעצמם, וכיון שאין להם שמירה מעצמם השי"ת שומר אותם, עד שאין נחשבים טפלים אל האב, והשי"ת הוא להם לאב. (שם קי ב)
ועוד דבר מופלג, דע כי הירח יותר ראוי למנות אליה מן החמה, וזה כי ראוי למנות אל דבר שיש לו שעור קטן, כהירח שהוא מתחדש בחדש, ולכך הוא יותר ראוי לשער בו הזמן, וכמו שיותר ראוי למדידה הכלי שהוא יותר קטן מן כלי שהוא גדול, לפי שאין הכל נמדד בכלי גדול... אבל דעת התורה, אף על גב שהזמן הפשוט הוא תולה בגלגל היומי, מכל מקום הזמנים המקודשים אינם תולים בו, והם נמנים אל הירח המאור הקטן, שמפני שהוא קטן יש לו זמן קטן, ולכך הוא ראוי לשעור הזמן, ולפיכך אמר נימנו בך ימים ושנים, והכל נמשך אל הירח מצד הקטנות. ואז השיבה נמי בדידה לא סגי... ואז השיב הקב"ה צדיקים יקראו על שמך, וכך פירושו, כל התרעומות הוא על הקטנות, אמר לה הרי הקטנות בעצמו דבר הגון, שהקטנות הוא ראוי אל דבר שהוא צדק, מפני כי הצדק הוא שיש בו היושר ואינו נוטה מן המצוע כלל... וזה שאמר צדיקים יקראו על שמך, כי הצדיק במה שהוא צדיק וישר שאינו יוצא מן האמצעי יש לו סגולת הקטנות, ולפיכך אין תלונה על הקטנות, שהרי הקטנות עצם הצדק, ועוד כי הקטן הוא עלול יותר מן העלה ממה שהוא הגדול כמו שידוע, ולפיכך הצדק הוא הקטנות... (שם שבועות ט א)
ועתה אפרש לך כל הענינים למטה, ומהם תבין למעלה, כי אי אפשר להרחיב הדבור כל כך למעלה. הנה ידענו שאין האדם חייב במצות עד י"ג שנים, וס"ז הוא ז"א קטנותו, והוא כי המצוה הוא סוד המעשה המתקן את המאורות, והוא מגיע רק לו' קצוות ששם מעשה התחתונים בסוד ו"ה, אך התורה היא האור שיש לה לשרות על הנר המוכן לקבל, והוא בסוד י"ה, שהם חכמה ובינה תורה שבכתב ושבעל פה. והנה עד שהדין גובר אי אפשר לעשות תיקון, ולכן האדם בקטנותו פטור מן המצות ואינו אלא לקבל אור התורה, והוא כי ענין היניקה הוא סוד אימא ינקא לדינאה שהוא מיתוק הדין, וזה נמשך דוקא מבחינת י"ה, וזה כי הנה כתיב "יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו", והוא כי בהיות הז"א גדול אז או"א מלובשין בו בסוד מוחין, ואינם פועלים אלא מלובשין בו, וזהו ממש ענין מצו"ה, כי הזו"ן עצמן הוא סוד ו"ה, ומ"צ הוא י"ה בא"ת ב"ש, והוא ענין המוחין דאו"א המלובשין בו, ומפני שהם בסוד לבוש, לכן האותיות מתחלפות בא"ת ב"ש, ובזאת הבחינה דוקא היא העבודה, אך בזמן היניקה הנה עדיין אינם מלובשין בו, והוא הזמן שהוא צריך לאמו, ואז צריכין או"א לתקן אותו מבחוץ להניקו, והוא אינו פועל באותו הזמן אלא הולך ונתקן בכח הארתם... (אדיר במרום דף צז, ועיין שם עוד)
גם טפכם ילך עמכם - עשה את הטף טפלה להם, ומשה אמר בהפך זה, "בבנינו ובבנותינו נלך", הרי שעשו את עצמם טפילה אפילו לטף, לפי שמשה מרוב ענוה שבו עשה את עצמו טפל לכלם, לנערים וזקנים ובנים ובנות כולם עיקר בעבודת השי"ת, ואנחנו נלך עמהם אגב כי אנחנו טפלים להם... אבל פרעה מפני הכבוד לא יתכן שישוה אותם טפל אל הטף, על כן אמר "גם טפכם ילך עמכם". (שמות י כד)
כי אותך ראיתי צדיק - לבל יטעה במשמעות דברי ה' ויחשב כי כולם צדיקים ונמלטו בזכות... או שעדיין לא הגיעו לכלל העונש, ויחשב להכניס להציל מקטני הדור קרוביו ומיודעיו... או על כל פנים תהיה לו בדעתו דבר זר, למה לא ינצלו מי שאינו בן עונש, לכך אמר לו כי אותך ראיתי וגו', ומעתה כל שאין אביו צדיק ילכד במוקש... כי מעשה אבות יעשו בנים משחיתים... (בראשית ז א)
ונאכל גדיש - רמז לתנוקות של בית רבן שעדיין אין להם קומה, ובעונות הם נתפשים בצרת עולם, כי הם היו ערבים בשעת קבלת תורה... (שמות כב ה)
לא תבשל גדי - לרמוז סוד גדול, כי המשחיתים זרעם סובבים מיתת קטנים משדי אמם, דנולד ממנו משחית רע השולט אחר כך בבן, והם נפשות העשוקות... (שם כג יט)
וביום השמיני ימול - ...ונשארה עוד (אחרי מילה פריעה ומציצה) הקליפה הדבוקה, כמו שאמרו חז"ל שעד תשלום י"ג שנה הוא בבחינת שני ערלה, ואור ליום י"ד יהיה כל פריו קודש הלולים... (ויקרא יב ב)
וכנראה בחוש, שהקטן שאין בו דעת הוא בכעס תמיד ואכזרי וגם אהבתו היא לדברים קטנים, שאין ראוי לאהבם, מפני שאין בו דעת לאהוב דברים הראויים לאהבם, שהאהבה כפי הדעת ומהמדות שבנפש נמשכות בה תיבות ואותיות המחשבה שהנפש מחשבת בדבר שאוהבת או איך לפעול החסד ורחמים... (שער היחוד והאמונה ח)
...ומה שקדם הצ' תחלה, ואחר כך הלמ"ד, ואחר כך המ"ם, הנה אם היה רצון הקב"ה שהשרשין עלאין יפעלו פעולתן כסדרן במנא דלהון בגופו של אדם מיום הולדו, היה נקל לו לאדם לזכות למוחין דצלם כנ"ל, אמנם רצון הקב"ה הוא שיהיו כל פעולות השרשין עלאין בנר"ן מוסתרים בתחלה בעצמותן ולא יפעלו תיכף בכלי הגוף מיום הולדו עד יגדל הנער, וכנראה בחוש שכל מה שנגדל הולד בכלי הגוף כן נגדל שכלו ודבורו ומעשיו, ואמנם בעוד יסודות הטובים שלו שבפנימיותו מוסתרים ושרשין עלאין מקיפין ולא שלחו הארתן לפנימיות יש מקום שישלטו עליו כחות הרע חס ושלום, ועיר פרא אדם יולד מסטרא דד' חיון דורסין מסאבן על ד' מרירן, מרה חיורא, מרה סומקא, מרה ירוקה, מרה אוכמא, דאינן לקבלייהו דיסודין דכיין, כנ"ל ברע"מ פנחס דף רל"ד ב'... ומשליטת סטרא דמסאבא נמשכים המדות רעות מהד' יסודין דבעירין... וכשרצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שעל ידם יוכלו לאכפיה לס"א ולעורר השרשין עלאין הנמשכים משם הוי"ה ב"ה, לזכך כל גופו שיהיו כל כלי מוחו ממולאים במחשבת תורה... (שער א פרק ה)
ובניהם אשר לא ידעו - הוא נתינת טעם, לפי שלא ידעו ענין הקריאה ומחשבותיהם לא יהיו טרודים בנושא הדברים, וגם אינם יודעים עדיין מטרדת העולם והבליו, לכן כח הציור חזק בהם, ואף שלא ישיגו התועלת הנאמר בהגדולים שהוא להשיג תשוקה לכל פרטיות התורה, אבל ישיגו תועלת כללי יותר מהגדולים, לפי שהמעמד הזה יהיה נצב לעיניהם כל ימי חייהם וישפטו ממנו אלה הדברים, ישמעו - שיבינו עד כמה תהיה השמיעה בדברי התורה, שהרי לעיניהם קהל גדול נורא כזה עומדים שעות אחדות כאלו נתבטל מהם כל רגשי החיים, וכל מעינם לשמוע הלקח אשר יקרא להם המלך מתוך הספר, יבינו כי כן להם לשמוע דברים מפי מוריהם ומלמדיהם. ולמדו - כאשר לפניהם המלך הרך והענוג קרא שעות אחדות בלי הפסק ישפטו בנפש עד היכן תהיה תשוקת הלימוד. ליראה - ולמדו קאי גם על ליראה, שילמדו את היראה ממעמד הזה, כאשר כל הקהל עמדו ביראה ורעד מפני הדר כבוד ה' השוכן במקום ההוא, ויראת המלך הוסיפה יראה על יראתם... (דברים לא יג)
איולת קשורה בלב נער - ספקות על החכמה וחלוק עליה אצל הנער אפשר עדיין להרחיקה. (משלי כב טו)
בין ימינו לשמאלו - והגם שעובדי ע"ז הקטנים אין יודעים להבדיל בין עבודת הא-ל שימליץ בצד ימין, ועבודת השמאל, הטבע והמערכה, ואין להעניש על חסרון דעתם, מה שאינו כן בישראל שכבר למדו להבחין וראויים לעונש על ע"ז. (יונה ד יא)
יצר לב האדם רע מנעוריו - ההוראה המקורית של 'נער', לנענע ולהשליך מעליו, וזו גם משמעות נעורים, צעירים רוצים להתפתח מתוך עצמם, טבע הנער עודנו בתכונתו המקורית, טרם התעטף בטלית של חנופה, צעירים אינם לא צדיקים ולא רשעים, אוי לו למי שסבור שהילד הממוצע הוא רשע, מי שמכיר ילדים יודה, לא, אין זה נכון, הנוער איננו מושחת, יצר לב האדם איננו רע מנעוריו, מספר המבוגרים השואפים אל הרע הוא רב ממספר הצעירים. אמת, צעירים עלולים לעשות את הרע, שכן טרם הורגלו להכנע לעול מצות, שליטה עצמית ומשמעת דומות עליהם כעול, ובשאיפתם לעצמאות "ינערו" עול זה מעליהם. אכן קשה להתגבר על עצמאות זו של הרצון, חוסר הבגרות השכלית מתוה עליה את תו העקשנות, אך עצמאות זו היא השורש של האישיות המוסרית שלעתיד... (בראשית ח כא)
מבן עשרים שנה ומעלה - לא לידי עוללים ויונקים נמסר המקדש, ולידי אנשים בגיל העמידה - תפקיד הרדיפה האנוכית אחרי הפרנסה עד שתאוות הבצע של הגבר תדחה את קדושת הילדות, מקדש ישראל אינו מכריז ואומר הביאו לפני את הילדים, הוא מצפה לראות את הגדולים, את כוח החיים הגבריים ואת רצינות שאיפתם... (שמות ל יד)
מפי עוללים - בכל נשמה טהורה חדשה הנולדת נמצאת הכרת האלקות, גם אם מחוכמים מחו את זכרו מחכמותיהם. (תהלים ח ג)
צאו והתבוננו בזיו איקונו של ילד מילדי ישראל המוסלאים בפז, הלא חותם הקודש כבר טבוע בקלסתרו עוד בהיותו מחותל ושוכב בעריסת הכרתו, אם הבית אשר בין כתליו יחנטו ניצני הכרתו הראשונים הנו יהודי, הרי כל האוירה שהוא שרוי בתוכה ונושם חיים הימנה, ספוגה טללי קדושה וחדורה רעיון אחד ויחיד, והרעיון הזה הנה הוא: ויתור על העצמיות כליל, התמכרות מוחלטת לרצון שמים. "ונתנו איש", לתת לה' ולהקדיש אליו את כל החיים והשאיפות. אם ישראליים המה החוג והסביבה אשר בתחומיהם יתפתחו חייו הצעירים הלא אין החוג הזה חושף בפניו את הקב"ה בשמים ובהיכלות גרידא, אלא מדגים לעיניו הליכות חיים מופלאים, שבהם כל נשימה וכל נדנוד עפעף, כל צעד ומעשה שהוא עושה למן הבוקר ועד הערב, הכל כפופים למרות הנהגה מוכתבת של אסור ומותר, עבירה ומצוה.
עיניו הפקוחות, הבולשות, של הילד הרך, אשר צינורות הנשמה שנופחה בו עדיין לא נסתתמו ברפש וזיהום, הן הרואות כאן כעין התגלמות חיה של רצון ה', האוסר והמתיר את כל הכחות משחררם או מגבילם כחפצו, התוחם תחומים לכל התנועות וקובע את תכליתו ויעודו של כל מעשה. הילד מבחין בשמחה וברצינות האופפת את המשמעת המפעילה או המונעת הזאת, וכך לומד הוא מהליכות חייהם של המבוגרים לראות כמכוון החיים הבלעדי, לא את הרצון העצמי והשאיפה האנוכית, לא במחשבה עצמית, כי אם בחפצו של היחיד והמיוחד, אדון הכל, אשר מלא כל הארץ כבודו למרות שאינו נראה לעין בשר. כך לומד הילד מהם איך להתמסר כליל להקב"ה, לוותר, להקדיש, להמנע מעשיה ולעשות כל דבר אך ורק למען רצונו, לא לחיות למען סיפוק הרצון העצמי כי אם לשם קיום רצון ה'. על ידי כך יבא להכיר את הקב"ה הכרה נכונה, עד שישמש בעיניו כדוגמת יחיד עליונה לאהבה עילאה ויחידה במינה, שהרי כל מהותו יתברך היא רחמים וחסדים...
זאת ועוד, הקב"ה טוב הוא ומיטיב לכל בריותיו. כמוהו גם האדם הנברא בצלם אלקים, חובה עליו שיסתגל להיטיב עם כל הבריות ולפחות בחוג הקטן שבו הנו שרוי. באמצעות הדבר הזה, הריהו מכשיר את עצמו להיות איש סגולה המוצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. לשם מטרה זו עליו להתחנך כיאות ולקבל לקח מאלף, עליו ללמוד הרבה ולשמע הרבה, ועל המבוגרים החיוב להעניק אפשרות כזו לבני הנעורים. (במעגלי שנה ב עמוד קסב, וראה עוד ערך חנוך)
ויבא אותם אל לאה - אף על גב דדרך הבנים להריץ מציאה לאביהם, היה בזה מחכמת ראובן שזה שייך לאמו יותר לתכשיט, ומכאן הלשון בגמרא גיטין פ"ט "קטן בר דעת שהגיע לפלגות ראובן", שיודע לחלק. (בראשית ל יד)
כי חג ה' לנו - ואי אפשר לשמח בלי בנים ובנות. (שמות י ט)
אשר יקלל אביו - דעיקר שקידת התורה שיהא מועיל אל רוח האדם להעלות בזה את נפשו לתפלה אינו אלא במתחיל ללמוד בנעוריו, והתורה מתקיימת בו, אז מועלת בנפשו ביותר בשנים הבאות, אבל נגד זה הרבה ימי ילדות עושה להנתק מעול תורה, אם לא בהעמיס עליו אבותיו משא קודש, על כן העמיס הכתוב עול האבות על הבנים שיהיו נכנעים לדעתם ורצונם, ובזה יגיעו לשמירת החוקים... (ויקרא כ ט)
ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה - ולא נאמר אצל הבנים ישמרו לעשות את כל דברי כמו קודם, דהנה בתורה יש עשה ולא תעשה, לכן על הגדולים אמר ילמדו ויראו את ה', זה סור מרע, שמירת לא תעשה, שעל זה שייך מורא, "ושמרו לעשות" זה עשה טוב קיום המצות עשה, אבל הקטנים אם כי הגיעו לחנוך, בקום ועשה אינם מן התורה, דחינוך דרבנן, כדאיתא בנזיר, אבל קטן האוכל נבלות בית דין מצווין להפרישו, ולכן אמר "ישמעו ולמדו ליראה", לפרוש מן האיסור, אבל קיום העשה ליכא בהו מן התורה. (דברים לא יג)
וילך איש - ברש"י, גזרתך קשה משל פרעה, פירוש שאינם נולדים אינם באים לעולם הבא, מה שאינו כן המומתים על ידי פרעה. (שמות ב א)
מדרש בראשית (דב"ר א' ח') נפלה קטטה בין ראש הנחש לזנבו, הראש אמר אני אלך בראש והזנב אמר אני אלך בראש, והזנב ניצח וגרר את הראש בקוצים וברקנים, לבסוף הודה הזנב להראש שהוא צריך לילך בראש. הענין עמוק מאד, נוגע בכל עניני האדם, כי נחש הקדמוני הוא היה ראש המסית לאדם בתאוה, ועל כן נקרא זנב, כי כן ראוי לו שמו המיוחד על תאוה. ויש באדם חלק נחש הקדמוני, ואנחנו רואים כי האדם נולד קטן בבלי דעת מעשיו אם ישר או לאו, ואדרבא יכסוף למעשי נערות הבלים ושטות. ולמה לא נברא בדעת תחלה. אבל הענין כך הוא, כי האדם יש לו חלק נחש, והנחש רוצה להסית לאדם לילך תחילה בהזנב היא התאוה, ואם כן מי יחלץ חושים להסירו ממקומו? ואם כן כשילך בראש, היינו שיראה אותו סימני טהרה כאלו רוצה להדריכו בהשכלה, ומחמת כי אמריה החליקה ותסיתהו ליגע בקצות אסור, ויקוץ הראש מכה אחר מכה, פירוש השכל האמיתי, ולא יהיה עוד לב להבין האמת.
על כן ברא השי"ת האדם לילך בתחילה בזנב גדול, פירוש בתאוה פשוטה, בלי תערובת סימני טהרה, ואז כשיגדל ויראה איך היה מוטעה בקטנותו לילך בתאות שאין בהם חפץ אחר כך, כן יחוש פן גם עתה הזנב מנהל אותו ומראה לו סימני טהרה, ובאמת הכל זנב הוא, וממילא ישכיל לשלוח הראש בראש, פירוש השכל, להשכיל על כל מעשיו ולעשות מה שצריך... (חלק ב קצט)
תדע בני שיש שני מיני סכלות, סכלות ההעדרי וסכלות הקניני, סכלות ההעדרי קל מסכלות הקניני, כי סכלות ההעדרי כשיקבל חכמה מרבו כבר כלה הסכלות והלכה לה לטמיון, מה שאינו כן סכלות הקניני, דעה משובשת, שגם כשישמע חכמה מרבו לא יקבל האמת, כי כבר נשתבשה דעתו בטעיותיו המשובשות וקשה להשיבו, והנה כל זמן שיש לו לאדם שכל ורצון יחד, מטבע השכל להמשך אחרי הרצון, כי התאוה עוזרתו, ואינו עומד על האמת, כי מעורבת דעתו בשוחד רצונו ויקל לו לעמוד בדעות משובשות, ועל כן התחכם הטבע לברא האדם מתולדתו בער ולא איש, למען לא יפול במחלת סכלות הקניני וחס ושלום אין תרופה למכתו, ולכן נברא בלא שכל, ויהיה סכל העדרי ויקבל חכמה מרבו שכבר עמד על האמת, ואחר כך כשיתגדל ויתגבר שכלו יתחזק בהאמת. ועל פי זה מבואר לפניך כמה קשה להנער אשר למד מרבו הסכל בסכלות קניני... (חלק ב שכב)
משננער ממעי אמו - עד כדי כך מגיעים הדברים שאין נייטרליות, אין שום אפשרות להיות בלתי תלוי, תינוק הננער ממעי אמו, שם הלא לכאורה כבר הכל בלתי תלוי, הלא עדיין התינוק אינו יודע ולא כלום, אין לו כוונה לשום דבר, ובכל זאת מגלים לנו חז"ל שגם שם הוא איננו בלתי תלוי, גם שם יש מאבק, התלבטות, גם הבכי וגם הצחוק, הכעס וגם המנוחה הכל הנם כבר בתוך המאבק, אם בידיעה ואם שלא בידיעה, עד כדי כך אין נייטרליות. (דעת תורה בראשית עמוד נז)
בבנינו ובבנותינו וגו', ויש להבין כי בחג אין המצוה להביא את הטף חוץ במצות הקהל. ונראה לפרש דהנה ענין מצות ראיה (חגיגה ב') "כדרך שבא לראות כך בא ליראות", וכתיב (משלי ט"ז) "באור פני מלך חיים", ומחמת מצוה זו ניתוספו בישראל ברכה וחיים, ובאשר טף של אדם נגררין אחריו ונחשבים כגופו, גם הם בכלל מתברכין בברכת החג, והתפשטות החיים מתפשטת גם עליהם, אף שהם בריחוק מקום, וארץ ישראל עצמה מאחדת כל ישראל בשרשם, ועל כן אף שהטף בריחוק מקום נגררין ונמשכין אחר שרשם, אבל במצרים ובמדבר שאין להם דבר המאחדם בשרשם שוב צריכין גם את הטף עמהם בקירוב מקום. (בא תרע"ו)
...וכמ"ש בירושלמי ברכות (פ"ג ה"ה) דלכך מרחיקין מצואת קטן לפי שמחשבותיו רעות... (חלק ב צדקת הצדיק עמוד צו)
...ואין האדם נולד מיד בתכלית השכל שלא יחשוק בקטנות גם כן לעניני עולם הזה, ונאמר כי נער ישראל ואוהבהו, והמשילו רז"ל (רו"ת חקת) לתינוק המתלכלך, כי כך יסד השי"ת שיהיה לאדם הקטנות החשק לענינים פחותים, והוא נגד היסוד שהיא ו' זעירא פירוש כי הוי"ו הוא עץ החיים כידוע בזוהר ותיקונים ובזוהר (ריש ויקרא) שהוא אות אמת, רק שהחיות והאמיתות שבו הוא בקטנות, ונדמה ליה שהוא ראשית הגלוי מיש לאין דלא קיימא לשאלה כלל ואין לומר עליו רק שהוא יש ולא שום הכרה אחרת, מה שאינו כן בוי"ו יש התפשטות נוסף על הישות... ובתחלה הוא קטן ואחר כך מתגדל, ובתחילה משיג חשקות דקטנות ואחר כך משליך זה ואוחז חשקות דגדלות... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רכא, ועיין שם עוד)