קבה   ארר

(ראה גם: ארר)

תרגום יונתן:

ויקב - פריש וחריף בר איתתא בת ישראל ית שמא רבא ויקירא... (ויקרא כד יא)

רש"י:

קבה לי - זו קשה מארה לי, שהוא נוקב ומפרש. (במדבר כב יא)

אבן עזרא:

קבה - קללה, והה"א תחת וא"ו ומפעלי הכפל קבב. (שם כג ח)

ילקוט ראובני:

מה בין קבה לארה, ארה במיני עשבים וחרשים דרישי דחיוון ושוי לון בקדירה דחרשא, וקבה באילין פומא. (בלק)

של"ה:

ועתה יובן ביאור קבה וארה, קבה ביאורו כחו בפיו לקלל לקטרג בעת הרגע, ארה לו ב' פירושים, האחד הוא גם כן לשון קללה, כמו קבה, השני פירושו מלשון כמלא אורה וסלו, שפירושו לקיטה, והענין הוא כדאיתא בזוהר, ארה לי עשבין וחרשין דרישי דחוויין ושוי לון בקדירה דחרשייא וכו'. על כן בשליחות הראשון ששלח בלק זקני מואב וזקני מדין ציוה להם שיאמרו לבלעם ארה, שיש לו ב' פירושים, הוא לשון קבה, שיעשה פירוד בין הדביקים, וגם לשון ניחוש, כי מדין כלי קסמים בידם, וגם ציוה ליקח ללקוט ענינים המצטרכים לנחושים כדי למלאת רצון מדין, שהם לא ידעו מאומה מן הדביקות, וגם מואב לא ידעו אלא קצת. אבל עיקר כוונת בלק היה לקבה, ובלעם הבין כונת בלק, על כן אמר להשי"ת בלק שלח אלי וגו' לכה קבה לי וגו'... (תורה שבכתב בלק)

כלי יקר:

ארה - ודאי ארה קשה מקבה, שהרי אחר כך מבקש בלק בפעם ב' קבה, שקבה מלשון נקבה שכרך, נוקב ומפרש או נוקב חור, אבל ארה בו קללה ונידוי... ובלעם ידע שזה לא יתנו לו, על כן שאל רק שיוכל לדחותם אם ילחמו בו, ודין שתחול מעט קללה כחור בדלתו לחר מהם מעט... (במדבר כב ו)

מלבי"ם:

ארה לי - ארור מציין הרושם שעושה על ידי הקללה שפועל מארה וגרעון וחסרון בכח גופו או בקנינו, אבל קלל או נקב אינו מציין את הרושם שיעשה במקולל רק את דבור הקללה בלבד, אף על פי שאינו עושה שום רושם בקללתו... וההבדל שבין מקלל ובין נוקב, שמקלל מציין דבור הקללה והבזיון הנקשר עמה, והנוקב מציין שמפרש את הקללה בפרהסיא ומזכיר את שם המקולל, כי פעל נקב מציין שמפרש דבורו בין לטוב בין לרע... (שם)