...אלא לפי שנאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה', יכול תקדום חטאת לעולם בכל מקום ובכל מעשיה, תלמוד לומר ופר שני בן בקר תקח לחטאת. אי ופר שני בן בקר לחטאת, יכול תקדים עולה לחטאת בכל מעשיה, תלמוד לומר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה', הא כיצד, דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה, איברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהן כליל לאישים. (ויקרא-נפש פרק ג)
וכן אתה מוצא בדרכי המקום, שכל מי שהוא חביב הוא קודם את חבירו, תורה לפי שהיא חביבה מכל נבראת קודם לכל, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, ואומר מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ, זה בית המקדש לפי שהיה חביב מכל נברא לפני כל, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, ארץ ישראל שהיתה חביבה מכל נקראת קודם לכל, שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות, ארץ אילו שאר ארצות, וחוצות אילו מדברות, וראש עפרות תבל זו ארץ ישראל. (עקב לז)
האיש קודם לאשה להחיות ולהשב אבדה, והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציא מבית השבי, בזמן ששניהם עומדים בקלקלה האיש קודם לאשה. תנו רבנן היה הוא ואביו ורבו בשבי הוא קודם לרבו, ורבו קודם לאביו, אמו קודמת לכולם. חכם קודם למלך, ישראל חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת כל ישראל ראוים למלכות. מלך קודם לכהן גדול, שנאמר ויאמר המלך להם קחו עמכם מעבדי אדוניכם וגו'. כהן גדול קודם לנביא, שנאמר ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא, הקדים צדוק לנתן... משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים, מרובה בגדים קודם למשיח שעבר מחמת קריו, משיח שעבר מחמת קריו קודם לעבר מחמת מומו, עבר מחמת מומו קודם למשוח מלחמה, משוח מלחמה קודם לסגן, סגן קודם לאמרכל, אמרכל קודם לגזבר, גזבר קודם לראש משמר, ראש משמר קודם לראש בית אב, ראש בית אב קודם לכהן הדיוט...
כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, וגר לעבד משוחרר, אימתי בזמן שכולם שוים, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. כהן קודם ללוי, שנאמר בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים. לוי קודם לישראל, שנאמר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי וגו', ישראל קודם לממזר שזה מיוחס וזה אינו מיוחס, ממזר קודם לנתין, זה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה, נתין קודם לגר, זה גדל עמנו בקדושה, וזה לא גדל עמנו בקדושה, גר קודם לעבד משוחרר, זה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור. אימתי בזמן שכולם שוין וכו', מנא הני מילי, א"ר אחא ברבי חנינא דאמר קרא יקרה היא מפנינים, מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. (הוריות יג א)
כל התדיר מחבירו קודם את חבירו, התמידין קודמין למוספין, מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש, שנאמר מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה... כל המקודש מחבירו קודם את חבירו, דם החטאת קודם לדם העולה מפני שהוא מרצה, איברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהוא כליל לאישים, חטאת קודמת לאשם מפני שדמה ניתן לד' קרנות על היסוד, אשם קודם לתודה ואיל נזיר מפני שהוא קדשי קדשים, תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים מפני שהן נאכלים ליום אחד וטעונין לחם, השלמים קודמין לבכור מפני שהן טעונין מתן ד' וסמיכה ונסכים ותנופות חזה ושוק, הבכור קודם למעשר מפני שקדושתו מרחם ונאכל לכהנים, המעשר קודם לעופות מפני שהוא זבח ויש בו קודש קדשים דמו ואימוריו, העופות קודמין למנחות מפני שהן מיני דמים, מנחת חוטא קודם למנחת נדבה מפני שהוא בא על חטא, חטאת העוף קודמת לעולה וכן בהקדישה... (זבחים פט א, וראה שם עוד)
א"ר אימי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון ינתן בצפון, בדרום ינתן בדרום. אילין דר' הושעיה ודבר פזי הוון שאלין בשלמיה דנשיא בכל יום, והוון אילין דרבי הושעיה עלין קדמאי ונפקין קדמאי (ראשונים), אזלין אילין דבר פזי ואיתחתנות בנשיאותא, אתון בעיין מיעול קדמאי, אישתאלת לרבי אימי, אמר לון רבי אימי והקמות את המשכן כמשפטו, וכי יש משפט לעצים, אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון ינתן בצפון, בדרום ינתן בדרום... (שבת סט ב, וראה שם עוד)
היו לפנינו עניים הרבה או שבויים הרבה ואין בכיס כדי לפרנס או כדי לכסות או כדי לפדות את כולן, מקדימין את הכהן ללוי, ולוי לישראל, וישראל לחלל, וחלל לשתוקי, ושתוקי לאסופי, ואסופי לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, וגר קודם לעבד משוחרר.
במה דברים אמורים בשהיו שניהן שוין בחכמה, אבל אם היה כהן גדול עם הארץ וממזר תלמיד חכם, ממזר תלמיד חכם קודם, וכל הגדול בחכמה קודם את חבירו. ואם היה אחד מהן רבו או אביו, אף על פי שיש שם גדול מהן בחכמה רבו או אביו שהוא תלמיד חכם קודם לזה שהוא גדול מהם בחכמה. (מתנות עניים ח יז)
וכיצד סידור הקרבתן, מוסף שבת תחלה ואחריו מוסף החדש ואחריו מוסף יום טוב, שכל התדיר מחבירו קודם את חבירו, וכן כל המקודש מחבירו קודם את חבירו, היה לפניו תדיר ומקודש יקדים איזה מהם שירצה.
עבר או שכח ושחט את שאינו תדיר או הפחות בקדושה תחלה, מקריבו ואחר כך שוחט את התדיר או את המקודש... (תמידין ומוספין ט ב, וראה שם עוד)