(ראה גם: אמר, דבר, צעק)
כמו שלמדנו, אין לך דבר בעולם שאין לו קול, והוא הולך ומשוטט ברקיע, ותופשים בו בעלי הכנפים ומעלים אותו הקול, (למ"ן לזו"נ), ודנים אותו הן לטוב והן לרע, שכתוב כי עוף השמים יוליך את הקול.
מתי דנים את הקול הזה, (כלומר מתי עולה הקול למ"ן לזו"ן), ר' חייא אומר בשעה שאדם שוכב וישן, והנשמה יוצאת ממנו, והיא מעידה על האדם אז דנים את הקול, (דהיינו שעולה למ"ן אם הנשמה מעידה לטובה), וזה שאמר, משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, מה הטעם, משום שהיא מעידה על האדם, (משוכבת חיקך, פירושו הנשמה), ר' יהודה אומר, כל מה שאדם עושה בכל היום, הנשמה מעידה עליו בלילה. (לך לך שנח, ועיין שם עוד)
תנו רבנן ג' דברים הללו אינן באין לעולם אלא בקולות, קול חיה, דכתיב בעצב תלדי בנים, וכתיב וישמע אליה אלקים. קול גשמים, דכתיב קול ה' על המים, וכתיב כי קול המון הגשם. קול תחיית המתים, דכתיב קול קורא במדבר, מאי בעי הכא קלא במדברא, אלא אמר רבי זריקא אלין אינן קלייא, לאתערא מתי מדבר, ומכאן דהוא הדין לכל העולם. א"ר יוחנן, הא תנן כשנכנס אדם לקבר נכנס בקולות, כשיקומו בתחיית המתים אינו דין שיקומו בקולי קולות.
א"ר יעקב, עתידה בת קול להיות מתפוצצת בבתי קברות ואומרת, הקיצו ורננו שוכני עפר, ועתידים לחיות בטל של אור גדול של מעלה, דכתיב כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל, אמן כן יהי רצון. (וירא תכא)
מי שמתפלל תפלתו לפני אדונו צריך שלא ישמיע קולו בתפלתו, ומי שמשמיע קולו בתפלתו תפלתו אינה מתקבלת.
מה הטעם, הוא משום שהתפלה אינה אותו קול הנשמע, כי קול הנשמע אינו תפלה, ומה היא תפלה, היא קול אחר התלוי בקול הנשמע, ומה הוא קול הנשמע, זה הוא אותו הקול שהוא עם ו', וקול התלוי בו (בקול הנשמע), הוא קל בלא ו'. (פירוש קול שאינו נשמע הוא סוד חסדים מכוסים מהארת חכמה, והוא סוד בינה, וקול הנשמע הוא סוד חסדים מגולים בהארת חכמה, וה"ס ז"א שמחזה ולמטה מתגלה בו החכמה)...
ומשום זה אין אדם צריך להשמיע קולו בתפלתו, אלא להתפלל בלחש, בקול שאינו נשמע, (כבחינת הנוקבא שהוא סוד תפלה, ועל ידי תפילותינו מיחדים הקול שאינו נשמע, עם ז"א שהוא קול הנשמע). וזו היא תפלה המתקבלת תדיר, (להיותה משתוקקת אז ביותר להזדווג עם ז"א), וסימנך והקל נשמע, קל בלא ו' נשמע, (כלומר שמתקבלת), זו היא תפלה שהיא בלחש, שכתוב בחנה וקולה לא ישמע. זו היא תפלה שהקב"ה מקבל, כשנעשית ברצון וכונה ובתקון כראוי, וכשמיחד יחוד רבונו בכל יום כראוי להיות.
רבי אלעזר אמר, קול בחשאי, זה הוא קול העליון, (דהיינו קול שבבינה), שכל הקולות יוצאים משם, (שהיא בחינה א' דקלא דלא אשתמע כנ"ל), אבל קל בלא ו' זו היא תפלה שלמטה, (דהיינו הנוקבא, שהיא בחינה ב' דקלא דלא אשתמע כנ"ל), שהיא הולכת להתעלות אל הו' (שהוא ז"א) ולהתחבר עמו, (כדי לקבל ממנו חסדים כמו שכתוב לעיל).
והקל נשמע, זהו קל בלי ו', (דהיינו הנוקבא כשהיא נפרדת מז"א), זהו קול שבוכה על בית ראשון ועל בית שני. נשמע, הוא כמו שאתה אומר, קול ברמה נשמע, מהו ברמה, זה הוא עולם העליון, עולם הבא, (בינה), והסימן שלך, מן הרמה ועד בית אל (שפירושו) מן העולם ועד העולם, (דהיינו מן הבינה שנקראת רמה, והוא עולם העליון, עד הנוקבא שנקראת בית אל, והיא עולם התחתון, אף כאן) ברמה, זהו עולם העליון, (בינה), כי באותה שעה שנשמע ברמה, אז מה כתוב, ויקרא ה' אלקים צב-אות ביום ההוא לבכי ולמספד... (ויגש צח, ועיין שם עוד)
נפתלי וגו' הנותן אמרי שפר, היינו שכתוב, ומדברך נאוה, משום שהקול, (שהוא ז"א), מנהיג את הדבור, (שהוא הנוקבא), ואין קול בלי דבור, וקול הזה נשלח ממקום עמוק שלמעלה, (דהיינו מבינה), שנשלח מלפניו להנהיג את הדבור, כי אין קול בלי דבור, ואין דבור בלי קול, (שאין פעולה לז"א בלי הנוקבא, ואין פעולה לנוקבא בלי ז"א. כי הדבור הוא סוד הנוקבא מבחינת קו שמאל, שהיא חכמה בלי חסדים שאינה יכולה להאיר בלי חסדים, ועל כן צריכה לקול, שהוא אור החסד, ואז יכולה להאיר, והקול שהוא ז"א הוא ו"ק בלי הדבור, והדבור משלימו לג"ר, ועל כן צריך לה). וזהו כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל... (ויחי תשסז, ועיין שם עוד)
תא חזי, כל זמן שהדבור (שהוא המלכות) היה בגלות, נסתלק ממנו (מן הדבור) הקול, (שהוא ז"א), והמלה היתה עולה בלי קול, כשבא משה, בא הקול, (כי היה מרכבה לז"א שנקרא קול), ומשה היה קול בלא מלה, משום שהמלה היתה בגלות, וכל זמן שהדבור היתה בגלות הלך משה אל הר סיני וניתנה התורה. בעת ההיא נתחבר הקול עם הדבור, (דהיינו ז"א עם המלכות), ואז דיבר דבר, זה שאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה, ואז נמצא משה שלם בדבור כראוי, כי קול ודבור בשלמות... (וארא סח, ועיין שם עוד)
ותא חזי, הוא הבל הוא קול, מה ההפרש בין זה לזה, הבל, עומד בכח שיצא ממנו קול, אבל קול ממש, עומד בקיומו שיצא ממנו מלה. והבל ההוא שהיה נחלתו מאביו נקרא הבל, וממנו היה כל מה שראה (שלמה), ואף על פי שהיה לו תמיכה רבה מלמעלה ממדרגות אחרות, ובכדי להודיע הדבר אמר בימי הבלי, להודיע שמלה זו באה משם. (בא קמד, ועיין שם עוד)
ויהי קלת וברקים, אמר ר' אבא קלת כתוב חסר ו' (של סימן הרבים, יורה) על שני קולות שחזרו לאחד, זה יוצא מן זה, רוח ממים ומים מרוח, שנים שהם אחד ואחד שהוא שנים, (ועל כן כתוב קלת חסר ו').
אמר ר' יוסי, קלת, היינו אחד, והוא קול גדול וחזק שאינו נפסק לעולם, ההוא שכתוב בו קול גדול ולא יסף, (שהוא סוד הרוח שבאו"א עלאין, שאין הי' יוצאת מאויר שלהם, וקומת רוח שבהם נשאר קיים לעלם בלי שינוי...), כי שאר הקולות נפסקים, שלמדנו בארבע תקופות בשנה הקול נפסק, ואז דינים מתעוררים בעולם, וקול הזה, שכולל שאר הקולות בו, אינו נפסק לעולם, ואינו נעבר מקיום השלם והתוקף שלו. למדנו, קול הזה הוא קול הקולות, קול הכולל כל שאר הקולות. (פירוש, בד' תקופות השנה מתעורר שליטת קו השמאל, ואז תיכף נפסק הקול, שהוא סוד קומת החסדים, ודינים שולטים בעולם, וזהו רק בקול של ישסו"ת ושל ז"א, אבל בקול של או"א אין השמאל שולט להפסיקו, והחסדים אינם פוסקים מהם לעולם, וקול הזה כולל כל הקולות שלמטה ממנו).
אמר ר' יהודה, אין קול אלא מצד רוח ומים ואש, (שהם ג' קוין), והכל עושה הקול, (שהוא קו האמצעי, ועל ידו) נכללים הקוים זה בזה (ונעשו לאחד), ועל כן כתוב קלת (חסר ו' הרבים)... (יתרו רצא, ועיין שם עוד)
קול הזה של אשה, שקול הנחש יכול להתאחז בה, ככלב בכלבה, מי הוא, אלא תא חזי, שאין בכל הקולות של הנשים שבעולם שקול הנחש יוכל להתדבק בה ולהתאחז בה ולהשתתף בה, אלא ב' נשים הן, שקול הנחש יכול להתאחז בהן, אחת, מי שאינה שומרת טומאת נדתה וימי ליבונה כראוי, או שמקדמת יום אחד לטבול. ואחת אשה הזו המאחרת העונה שלה כדי לעשות צער לבעלה, חוץ אם הבעל אינו מקפיד ואינו משגיח על זה...
ואם תאמר מה נוגע לנו אם נאחז קול בקול או לא. אוי שכך נאבדים בני העולם בלא דעת, קול הזה של האשה, כשמתערב ומשתתף עם הקול של הנחש, בשעה שלילית החייבת והמרשעת יוצאת מתוך האיפה שלה ומשוטטת בעולם, אם פוגשת באלו שני קולות, קול של הנחש וקול של האשה, והאשה (לילית) מתחממת בהם, והם בה, וכיון שמתחממת נעשה רוח והולכות עמה עד שהרוח משוטט ונכנס במעיה של אשה ההיא... (משפטים שיז, ועיין שם עוד))
הסוד הוא לחברים שילכו בדרך הישר, מחשבה, רצון, קול ודבור, הם ארבעה המקשרים קשרים (שהם כנגד חו"ב תו"מ, מחשבה ורצון הוא חו"ב, קול ודבור הוא תו"מ). ואחר שקשרו כולם יחד קשרים נעשו כולם מרכבה אחת, לשרות עליהם השכינה, (שהוא סוד הדבור), וכולם נעשו אחר כך ארבעה עמודים להתעטר בהם, והשכינה נסמכת עליהם בכל אלו הקשרים העליונים.
המחשבה (שה"ס חכמה) מוציאה ומולידה את הרצון (שה"ס בינה), והרצון שיצא מן המחשבה מוליד ומוציא קול הנשמע, (שה"ס ז"א), וקול ההוא הנשמע עולה לקשר קשרים ממטה למעלה, היכלות התחתונים בעליונים. הקול שהוא מקשר קשרים (בין ב' הקוים שבינה) וממשיך ברכות מלמעלה למעלה (מן הבינה), בחשאי, נסמך גם כן על אלו ד' עמודים, מחשבה רצון קול דבור, והסמיכה היא בסיום הקשר, (דהיינו בהדבור שהוא המלכות), שהוא המקום שהכל נקשר בו יחד ונעשו כולם אחד, (כי המלכות מקבלת לתוכה את כולם). (פקודי תתלג, ועיין שם עוד)
א"ר שמעון, זה שלמדנו בכתוב, קול השופר, יפה הוא, וזה הוא יעקב, שעלה במחשבה, (שהיא חכמה), עם האבות (דהיינו בכללות חג"ת), ויצאו יחד מתוך השופר (שה"ס בינה הנקראת אמא עלאה), כי כמו שופר (שתוקעים בו), שהוא מוציא מים ורוח ואש יחד, שהקול נעשה מהם, כך אמא עלאה (המכונה שופר), הוציא את האבות, (שהם חג"ת) בקול אחד, (שהוא קו האמצעי ת"ת), ומתוך המחשבה עלו יחד בקול אחד, וקול ההוא נקרא קול שופר, וזהו יעקב, (שהוא קו האמצעי) הכולל האבות, (חג"ת) ביחד, (כי קו האמצעי כולל בתוכו כל ג' הקוין), ונקרא קול.
וב' קולות הם, (א' של מנעולא, והב' של מפתחא), כי מתוך קול דמנעולא יוצא קול (דמפתחא). אבל קול אחד הוא שנקרא קול השופר, (שהוא קול דמפתחא, שהוא בחינת מיתוק המלכות בבינה, הנקראת שופר). ומכאן יוצאים שאר הקולות מתוך השופר בזווג דמחשבה, (שהוא חכמה עם הבינה), וז' קולות הם (דהיינו חג"ת נהי"מ דז"א) שיוצאים על ידי זווג המחשבה בשופר, (שהם חכמה ובינה), ושופר זה, (שהוא בינה, (משקה ומורה בתחילה את האבות, (שם חג"ת), ואחר כך את הבנים, (שהם נהי"מ), וכבר העמידו הדבר. (שמיני נח, ועיין שם עוד וערך תקיעה)
...ועוד (שלאחר חמשים שנה) הקול של הזמרה אינו מקושר בו כל כך, (דהיינו שנחלש מעט), והקול צריך שלא יופגם אלא צריך להתחזק, כי במקום דין חזק עומד ולא בחלש, ומשום זה צריך שלא יפגום אותו מקום, (שהוא השמאל), שנקשר בו, שהוא דין תקיף ולא חלש, ולא צריך משום זה להראות איזה חולשה מכל הצדדים... (בהעלותך נה)
א"ל, אם אתה יודע דבר חדש שאני עירום ממנו, א"ל אמור, אמר לו קול החוזר אני רוצה לדעת, אדם הנותן קול בשדה או במקום אחר, וחוזר קול אחר (אחריו), ולא ידוע (מאין הוא בא). אמר לו, אהה חסיד קדוש, על דבר זה כמה קולות נתעוררו, וכמה דקדוקים היו לפני ראש הישיבה, וכשירד ראש הישיבה אמר, כך העמידו הדבר במתיבתא דרקיע, והוא סוד יקר.
תא חזי, שלשה קולות הם שאינם נאבדים לעולם, לבד מקולות תורה ותפלה שהם עולים למעלה ובוקעים רקיעים, אבל קולות אחרים יש שאינם עולים ואינם נאבדים.
והם שלשה קולות, קול חיה, בשעה שהיא על האבנים, קול ההוא הולך ומשוטט באויר מסוף העולם עד סוף העולם. קול האדם בשעה שהנשמה יוצאת מגופו, קול ההוא משוטט והולך באויר מסוף העולם ועד סוף העולם. ג', קול הנחש בשעה שפושט עורו קול ההוא משוטט באויר והולך מסוף העולם עד סוף העולם.
אהה חסיד קדוש, כמה דבר זה גדול ויקר, אלו הקולות מה נעשה מהם ולאיזה מקום נכנסים ושורים. אלו הקולות של צער הם, והולכים ומשוטטים באויר, והולכים מסוף העולם עד סוף העולם, ונכנסים תוך בקעים ומחילות עפר ומסתתרים שם. וכשאדם נותן קול הם מתעוררים כלפי קול ההוא, רק קול של הנחש אינו מתעורר כלפי קולו של אדם, ואיך הוא מתעורר, היינו בהכאה, כשאדם נותן הכאה (באיזה דבר), נתעורר כלפי קול (ההכאה ההיא), קולו של נחש שנסתתר שם, (במקום הריק או בשדה), ולא לקול אחר (של אדם). קול מתעורר אחר קול, אבל מין הולך אחר מינו, שב' קולות הראשונים שהם של אדם מתעוררים אחר קול אדם וקול הג' שהוא של הנחש מתעורר אחר קול הכאה.
ועל כן ביום ראש השנה, קול שופר מעורר קול שופר אחר, (שה"ס הבינה), מין הולך אחר מינו... (שלח לך רטו, ועיין שם עוד)
משום זה הכהנים הם בלחש ובסוד, ועל כן אסור להם יין, כי יין הוא להרמת קול (לשירה), ולגלות סודות. ומשום זה נמסרו הלוים להרמת קול, משום שמתאחזים בדין, ודין הוא בגלוי, לפרסם הדבר לפני הכל, אבל הכהן, כל דבריו בסוד ובלחש, ולא בגלוי, משום שהוא ימין, (דהיינו חסד), כשהדינים שורים בעולם מצד השמאל, הימין יהיה מקרב, ובמה, בקטורת, שהוא בלחש, בסוד, דק ופנימי מכל, (שהוא בינה). (קרח כד)
השמיעיני את קולך אלו עשרת הדברות, כי קולך ערב אלו לאחר הדברות... רבי אלעזר אומר על ים סוף הדבר אמור... השמיעיני את קולך, וייראו מאד, ויצעקו בני ישראל אל ה', כי קולך ערב, ותעל שועתם... דבר אחר כי קולך ערב על הים, אשירה לה' כי גאה גאה, ומראך נאוה, מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צוררך להשבית אויב ומתנקם. (יתרו-בחודש פרשה ג)
הולך וחזק מאד, מנהג ההדיוט כל זמן שהוא הולך מחליש ומעכה, אבל כאן כל זמן שהוא הולך קולו מגביר, ולמה כך מתחלה כדי לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמע. (שם פרשה ד)
מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ מאהל מועד, יכול מפני שהיה נמוך, תלמוד לומר וישמע את הקול, שאין תלמוד לומר הקול, ומה תלמוד לומר הקול, הקול המתפרש בכתובים, ומהו המתפרש בכתובים, קול ה' בכח, קול ה' בהדר, קול ה' שובר ארזים וישבר ה' את ארזי הלבנון... אם כן למה נאמר מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל.
כיוצא בדבר אתה אומר וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה, יכול מפני שהיה הקול נמוך, תלמוד לומר כקול ש-די בדברו בסיני, ואם כן למה נאמר עד החצר החיצונה, אלא כיון שהיה מגיע עד החצר החיצונה היה נפסק... (ויקרא פרק ב)
ומה תלמוד לומר ובבא משה אל אהל מועד, מגיד הכתוב שהיה משה נכנס ועומד באהל מועד, והקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים, והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים... וישמע את הקול, שומע אני קול נמוך, תלמוד לומר את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, כתוב אחד אומר ויהי קולות וברקים, וכתוב אחד אומר קול דממה דקה, כיצד יתקיימו שני כתובים, כשהקב"ה מדבר הכל שותקים, שנאמר דומו יושבי אי סוחר ציון עובר ים מלאוך... רבי יונתן אומר כתוב אחד אומר קול גדול ולא יסף, וכתוב אחד אומר ואחר האש קול דממה דקה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, כשהקב"ה מדבר בקול גדול ומלאכי השרת בקול נמוך, שנאמר לא יחשו, המזכירים את ה' אל דמי לכם... (נשא נח)
וא"ר חלבו אמר רב הונא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צב-אות, ואם משמחו מה שכרו, אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר וגו' ויהי קול השופר וגו' והאלקים יעננו בקול. איני והא כתיב וכל העם רואים את הקולות, אותן קולות דקודם מתן תורה הוו. (ברכות ו ב)
וא"ר טבי א"ר יאשיה מאי דכתיב שלש הנה לא תשבענה, שאול ועוצר רחם, מה ענין שאול אצל רחם, אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא, והלא דברים קל וחומר, ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות... (שם טו ב)
אמר שמואל קול באשה ערוה, שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה. (שם כד א)
המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה, המגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר... אמר רב הונא לא שנו אלא שיכול לכוין את לבו בלחש, אבל אין יכול לכוין את לבו בלחש מותר, והני מילי ביחיד, אבל בצבור אתי למיטרד צבורא. (שם שם ב)
הני שבע דשבתא כנגד מי, א"ר חלפתא בן שאול כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים. (שם כט א)
...יכול ישמיע קולו בתפלתו, כבר מפורש על ידי חנה, שנאמר וקולה לא ישמע... אמר רב המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה... רק שפתיה נעות, מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו, וקולה לא ישמע, מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו... (שם לא א)
אמר רב חנן בר אבא מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו יותר מן המברך, שנאמר גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו. אמר ר' שמעון בן פזי מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, שנאמר משה ידבר והאלקים יעננו בקול, שאין תלמוד לומר בקול, ומה תלמוד לומר בקול, בקולו של משה. תניא נמי הכי, אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ימעך הקורא קולו ויקרא. (שם מה א)
שלשה משיבין דעתו של אדם, אלו הן קול ומראה וריח. (שם נז ב)
מאי רעמים, אמר שמואל ענני בגלגלא, שנאמר קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ. ורבנן אמרי ענני דשפכי מיא להדדי, שנאמר לקול תתו המון מים בשמים. (שם נט א)
תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי, ועליו אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'. (שם ס א)
תנו רבנן... קנה מוציא קול. (שם סא א)
רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי, חזייה לההוא גברא דקא אסר ליה לחמריה בצינתא בשבתא, רמא ביה קלא ולא אשגח ביה, א"ל ליהוי האי גברא בשמתא. (עירובין סג א)
והאמר ר' שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא, קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה. (פסחים כו א)
אמר רבי אבהו התקינו שיהו אומרים אותו (ברוך שם כבוד) בקול רם מפני תרעומת המינין. (שם נו א)
...דתני רבי חייא כמין קול נשמע בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו... (יומא יט ב)
מיקירי ירושלים לא היו ישנין כל הלילה כדי שישמע כהן גדול קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו. (שם)
תניא כוותיה דרב גביני כרוז מהו אומר עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם והיה קולו נשמע בשלש פרסאות. מעשה באגריפס המלך שהיה בא בדרך ושמע קולו בג' פרסאות, וכשבא לביתו שיגר לו מתנות, ואף על פי כן כהן גדול משובח ממנו, דאמר מר וכבר אמר אנא השם ונשמע קולו ביריחו... והכא יממא והתם ליליא, דא"ר לוי מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה, מפני גלגל חמה שמנסר ברקיע כחרש המנסר בארזים...
תנו רבנן אלמלא גלגל חמה נשמע קול המונה של רומי, ואלמלא קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה. תנו רבנן שלש קולות הולכין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן קול גלגל חמה, וקול המונה של רומי, וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף, ויש אומרים אף לידה, ויש אומרים אף רידייא (מלאך הממונה על השקות הארץ ממטר השמים וקורא להן, שנאמר תהום אל תהום קורא), ובעו רבנן רחמי אנשמה בשעה שיוצאה מן הגוף ובטלוה. (שם כ ב)
הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד... תניא כשהוא נותן קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו ומצניח אצבעו בין הנימין עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים בבת ראש לאחוריהם, (נרתעין מהכרעת הקול). (שם לח א וב)
...אלא תרי קלי מחד גברא לא משתמעי, מתרי גברי משתמעי... הכא נמי כיון דחביב יהיב דעתיה ושמע. (ראש השנה כז א)
רב ששת שמע קול בוכנא, אמר האי לאו מגוויה דביתאי הוא, ודלמא אצלויי אצלי, דשמעיה דהוה צילי קליה, ודלמא תבלין הוו, תבלין נבוחי מנבח קלייהו. (ביצה יד א)
תנו רבנן עמדו בתפלה אף על פי שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל... ויש לו נעימה, וקולו ערב, ובקי לקרות... היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, מאי נתנה עלי בקולה, אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רבי חמא אמר רבי אלעזר זה שליח צבור (היורד לפני התיבה שאינו הגון). (תענית טז א)
ומה ראו לומר גאולה בשביעית, אמר רבא מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית, והאמר מר בשישית קולות בשביעית מלחמות... מלחמה נמי אתחלתא גאולה היא. (מגילה יז ב)
א"ר יוסי יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו, ואמר רב פפא לדידי חשדון ולא הוה בי, לא קשיא הא בקלא דפסיק הא בקלא דלא פסיק, וקלא דלא פסיק עד כמה, אמר אביי אמרה לי אם דומי דמתא יומא ופלגא, והני מילי דלא פסק ביני ביני, אבל פסק ביני ביני לית לן בה, וכי פסק ביני ביני לא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה, אבל פסק מחמת יראה לא, ולא אמרן אלא דלא הדר נבט, אבל הדר נבט לא, ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים, אבל אית ליה אויבים אויבים הוא דאפקוה לקלא. (מועד קטן יח ב)
...רבי שמעון בן אלעזר אומר (סריס הוא) כל שקולו לקוי ואין ניכר בין איש לאשה. (יבמות פ ב)
כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן... (שם צב א)
...וכל הנשאת בתולה יש לה קול... אלא אמר רבינא רוב הנשאת בתולה יש לה קול, וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא. (כתובות טז א)
א"ר חסדא קול עבה באשה הרי זה מום, שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה. (שם עה א)
והנה נער בוכה, קרי ליה ילד וקרי ליה נער, תנא הוא ילד וקולו כנער דברי רבי יהודה, אמר לו רבי נחמיה אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום... (סוטה יב ב)
תניא רשב"י אומר אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם, שבחו בקול נמוך מן וידוי המעשר, גנותו בקול רם ממקרא ביכורים. וגנותו בקול רם, והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תקנו תפלה בלחש, כדי שלא לבייש את עוברי עבירה, שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה, לא תימא גנותו אלא אימא צערו, כדתניא, וטמא טמא יקרא, צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים... (שם לב ב)
...אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וציחצוח חרבות, אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין, אל תחפזו מקול קרנות, אל תערצו מפני קול צווחות... (שם מב א)
הקול קול יעקב והידים ידי עשו, הקול, זה אדריינוס קיסר שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים. קול יעקב, זה אספסיינוס קיסר שהרג בכרך ביתר ארבע מאות רבוא, ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא... דבר אחר הקול קול יעקב, אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב... (גיטין נז ב)
שלח ליה רב יוסף בריה דרב מנשה מדויל לשמואל, ילמדנו רבינו יצא עליו קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו ויושבת תחתיו ומשמשתו מהו, שלח ליה תצא והדבר צריך בדיקה, מאי היא, אילימא דאי מבטלינן קלא או לא מבטלינן, והא נהרדעא אתריה דשמואל הוא ובנהרדעא לא מבטלי קלא... (שם פא א)
יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת, מגורשת הרי זו מגורשת, ובלבד שלא יהא שם אמתלא, איזו היא אמתלא, גירש איש פלוני את אשתו על תנאי... אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה, מאי טעמא פריצותא בעלמא הוא דחזו לה... אמר עולא לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית מתקדשת היום... (שם פח ב, וראה שם עוד)
אמר רב שמן לרב אשי למימרא דקלא לאו כלום הוא, והתני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נזק שלם, ואמר רב יוסף אמרי בי רב סוס שצנף וחמור שנער ושברו כלים בתוך הבית משלמים חצי נזק, א"ל שאני אדם דכיון דבר דעת הוא איהו מיבעית נפשיה. (קידושין כד ב)
אהורייריה (שומר הסוסים) דבי רבי הוה עתיר משבור מלכא, כד הוה רמי כיסתא (מספוא) לחיותא הוה אזיל קלא בתלתא מילי, הוה מכוין דרמי בההיא שעתא דעייל רבי לבית הכסא, ואפילו הכי מעבר ליה קליה לקלייהו ושמעו ליה נחותי ימא. (בבא מציעא פה א)
ודרך לחזיז קולות, הרבה קולות בראתי בעבים וכל קול וקול בראתי לו שביל בפני עצמו כדי שלא יהו שתי קולות יוצאות משביל אחד, שאלמלי שתי קולות יוצאות משביל אחד מחריבין את כל העולם, בין קול לקול לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (בבא בתרא טז א)
חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין. אבל עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק, ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש, ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, אמר אביי סיפא אתאן לחצר אחרת, א"ל רבא אי הכי ליתני חצר אחרת מותר, אלא אמר רבא סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך... (שם כ ב)
תנא קול ריחים בבורני שבוע הבן שבוע הבן... (סנהדרין לב ב)
תניא היה רבי מאיר אומר בשלשה דברים אדם משתנה מחבירו, בקול במראה ובדעת, בקול ובמראה משום ערוה, (שלא יתחלף לאשה בבעלה ביום ובלילה). (שם לח א)
תניא נמי הכי, רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה, מאי טעמא, דאמר קרא איננו שומע בקולנו... (שם עא א)
וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה ברחוק מאה ועשרים מיל... (מכות כד א)
מעיל מכפר על לשון הרע, מנין, א"ר חנינא יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע. (זבחים פח ב)
ר"א המודעי אומר מתן תורה שמע (יתרו) ובא, שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו... (שם קטז א)
תנו רבנן אבוב היה במקדש חלק היה דק היה, של קנה היה, ומימות משה היה, צוה המלך וציפוהו זהב ולא היה קולו ערב, נטלו את צפויו והיה קולו ערב כמות שהיה. צלצול היה במקדש, של נחשת היה והיה קולו ערב, ונפגם ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו ולא היה קולו ערב, נטלו את תיקונו והיה קולו ערב כמות שהיה... (ערכין י ב)
...איידי דנפישי נימין דידיה (של נבל לעולם הבא) נפיש קליה. (שם יג ב)
...ניכר שהוא (הלוי) ישן חובטו במקלו ורשות היתה לו לשרוף את כסותו, והם אומרים מה קול בעזרה, קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין שישן לו על משמר. (תמיד כח א)
לא היה שוחט השוחט עד ששומע שער גדול שנפתח, מיריחו היו שומעין קול שער גדול שנפתח, מיריחו היו שומעין קול מגריפה, מיריחו היו שומעין קול השיר, מיריחו היו שומעין קול בן ארזה מקיש בצלצל, מיריחו היו שומעין קול החליל, מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז, מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, מיריחו היו שומעין קול השיר, מיריחו היה שומע קול השופר, ויש אומרים אף קולו של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים. (שם ל ב)
אמר ר' יהושע זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה, כיצד קולו שבעה, ב' קרניו לשתי חצוצרות, שתי שוקיו לשני חלילים, עורו לתוף, מעיו לנבלים, בני מעיו לכנורות. (קנים כה א)
מפני מה אשה קולה ערב ואין איש קולו ערב, זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת, שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה. (נדה לא ב)
...קול יוצא ליוצא (ויאמרו ראינו מעשר שני שיוצא), ואין קול יוצא לפדיון. (מעשר שני יח ב)
רבי הוה מסב לר' שמעון בריה והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא, עבר ר"מ ושמע קולהון, אמר רבותינו הותרה השבת, שמע ר' קליה אמר מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתנו... שמע ר"מ קליה וערק, נפקין פריי בתריה (רצו אחריו), מפרי אפרח רוחא פיקייליה מעל קדליה דר"מ, (הפריח הרוח הסודר מעל צוארו של ר"מ), אודיק ר' מן כוותא (הסתכל מהחלון) וחמא קדליה דר"מ מן אחוריו, אמר לא זכית אנא לאורייתא אלא בגין דחמי קדליה דר"מ מן אחוריו. (ביצה כ ב)
וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה, אמר משה אדם שהוא עתיד להנהיג שררה על ששים ריבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול, ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע, א"ר יסא קול קילוס עכו"ם אנכי שומע. (תענית כב ב)
כתיב וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם, בקולו של רם, מלמד ששיתף הקב"ה קולו עמהן. דבר אחר קול רם המעולה שבקולות, אמר ר' יצחק לא קטון ולא גדול אלא בינוני. (סוטה ל א)
א"ר לוי ג' דברים קולן הולך מסוף העולם עוד סופו והבריות בינתיים ואינם מרגישים, ואלו הן, היום, והגשמים והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף. היום מנין, א"ר יהודה את סבור שהוא שף ברקיע, ואינו אלא כמסר הזה שהוא נוסר בעץ. הגשמים מנין, א"ר לוי (תהלים מ"ב) תהום אל תהום קורא לקול וגו'. והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף מנין, דרבי שמואל אחוי דר' פנחס ב"ר חמא הוה דמיך בצפורי, והוון חברוי יתיבין גביה, אתת מלתא ושרין גחכין. אמר להון כמה נפשיה דאחוה דההוא גברא מקצצא ארזין ומקצצא אילנות (מצטערת) ואתון יתבין גחכין ולא ידעין. (בראשית ו יב)
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, אומרים לפרת למה אין קולך הולך, א"ל איני צריך, מעשי מודיעים אותי, אדם נוטע בי נטיעה והיא עושה לשלשים יום, זורע בי ירק והיא עומדת לג' ימים. אומרים לחדקל למה קולך הולך, א"ל הלואי נשמע קולי ונראה. אומרים לאילני מאכל למה אין קולכם הולך, א"ל אין אנו צריכים פירותינו מעידין עלינו... א"ר הונא לא משום הטעם הזה, אלא אילני מאכל על ידי שהן כבדים בפירותיהם לפיכך אין קולן הולך, אבל אילני סרק על ידי שהן קלים בפירותיהם קולם הולך, הדא הוא דכתיב (ישעיה ז') וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח. (שם טז ו)
ומפני מה האשה קולה הולך ולא האיש, א"ל משל אם תמלא קדרה בשר אין קולה הולך, כיון שתתן לתוכה עצם מיד קולה הולך. (שם יז יג)
וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן, א"ר חלפון שמענו שיש הילוך לקול... (שם יט יב)
על גחונך תלך, בשעה שאמר לו הקב"ה על גחונך תלך ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו... (שם כ ח)
הקול קול יעקב, הא קול דקל חכים, וידיה דמשלחין מיתין, (הצבוע שקולו מדבר כחכם ומפשיט מתים). דבר אחר הקול קול יעקב, אין יעקב שולט אלא בקולו... דבר אחר א"ר פנחס קולו של יעקב מכניס, והידים ידי עשו מרמיז ליה והוא אתי. דבר אחר א"ר ברכיה בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי עשו שולטות, ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות... אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדווג להם, כך הבטיחן אביהן ואמר להם הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו... (שם סה טז, וראה שם עוד)
דבר אחר הקול קול יעקב הא קולו משתק את העליונים ואת התחתונים... בשעה שישראל אומרין שמע ישראל המלאכים שותקין (שם שם יז)
ר' יהודה בר אלעאי היה דורש הקול קולו של יעקב מצווחת ממה שעשו לו הידים ידי עשו. א"ר יוחנן קולו של אדריינוס קיסר שהרג בביתר פ' אלף רבוא בני אדם. (שם)
הדא הוא דכתיב (איוב ל"ו) ירעם א-ל בקולו נפלאות, מהו ירעם, כשנתן הקב"ה את התורה בסיני הראה בקולו לישראל פלאי פלאים, כיצד היה הקב"ה מדבר והקול יוצא ומחזיר בכל העולם, ישראל שומעין את הקול בא אליהם מן הדרום, והיו רצים לדרום לקבל את הקול, ומדרום נהפך להם לצפון והיו רצים לצפון... ואומר וכל העם רואים את הקולות, הקול אין כתיב כאן אלא הקולות. א"ר יוחנן היה הקול יוצא ונחלק לע' קולות לע' לשון כדי שישמעו כל האומות, וכל אומה ואומה שומעת ונפשותיהן יוצאות, אבל ישראל היו שומעין ולא היו ניזוקין. כיצד היה הקול יוצא, א"ר תנחומא דו פרצופין היה יוצא והורג לעכו"ם שלא קבלוה ונותן חיים לישראל שקבלו את התורה... בא וראה היאך הקול יוצא אצל כל ישראל וכל אחד ואחד לפי כחו, הזקנים לפי כחן, הבחורים לפי כחן, והקטנים לפי כחן, והיונקים לפי כחן, והנשים לפי כחן, ואף משה לפי כחו, שנאמר (שמות י"ט) משה ידבר והאלקים יעננו בקול, בקול שהיה יכול לסובלו... (שמות ה ט)
דבר אחר ירעם א-ל בקולו נפלאות, א"ר לוי ג' קולות הולכות מסוף העולם ועד סופו, והבריות ביניהן ואינן שומעות כלום, ואלו הן, היום, והגשמים והנפש בשעה שיוצאת מן הגוף... כיצד יש אילן ששרשיו יורדים כ' אמה, ויש ל' ויש נ', ויש שאינן יורדין אלא ג' טפחים, והגשמים למעלה אם אין משקין אותן אלא ג' טפחים אותן של נ' אמה מתים.... אלא זה תהום העליון קורא לתחתון אומר לו עלה ואני יורד, והתחתון אומר לו רד ואני אעלה, עד שהעליון יורד ומשקה של ג' טפחים, והתחתון עולה ומשקה אותן של נ' אמה, בא וראה כמה בין אלו לאלו, וקוראין זה לזה ובני אדם בינתיים ואינן יודעים...
א"ר ראובן בשעה שאמר לו הקב"ה למשה במדין לך שוב מצרים נחלק הדבור לב' קולות ונעשו דו פרצופין, והיה משה שומע במדין לך שוב מצרימה, ואהרן שומע לך לקראת משה המדברה, הוי ירעם א-ל בקולו נפלאות. (שם שם י)
ארשב"ל מהו ולא יסף, אלא כשאדם קורא לחבירו יש לקולו בת קול, והקול שהיה יוצא מפי הקב"ה לא היה לקולו בת קול. ואם תמה אתה על זה, הרי אליהו כשבא לכרמל כנס כל הכומרים ואמר להם, (מ"א י"ח) קראו בקול גדול כי אלהים הוא, מה עשה הקב"ה הדמים כל העולם והשתיק העליונים והתחתונים והיה העולם תוהו ובהו כאילו לא היה בריה בעולם, שנאמר (שם) ואין קול ואין עונה ואין קשב, שאם ידבר הם אומרים הבעל עננו, על אחת כמה וכמה כשדבר הקב"ה על סיני השתיק כל העולם כדי שידעו הבריות שאין חוץ ממנו, ואמר אנכי ה' אלקיך. (שם כט ט)
...דרך לחזיז קולות, אפילו קול שיוצא מן הרקיע עשה לו הקב"ה שביל בפני עצמו, וכל כך למה, שלא תצא ותחריב את העולם. (ויקרא טו ג)
א"ר יהודה בן סימון אלין צפריא קולנין, אמר הקב"ה יבא הקול ויכפר על הקול. (שם טז ז)
א"ר לוי יש קול יוצא לטובה ויש קול לרעה, לטובה, וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי וגו'... יש קול לרעה וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר. (שם לב ב)
וישמע את הקול מדבר אליו, יכול שהיה קול נמוך, תלמוד לומר את הקול, הוא הקול המתפרש בכתובים, ומה הוא הקול (תהלים כ"ט) קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים וגו'. יכול שהיו שומעין אותו הקול מבחוץ, תלמוד לומר וידבר ה' אליו מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל... תלמוד לומר לדבר אליך, עמך היה הדבור ולא עם כולם היה הדיבור, יכול לא היו שומעים את הדבור אבל היו שומעין את הקול, תלמוד לומר (במדבר ז') וישמע את הקול מדבר אליו, קול לו קול אליו... משה היה שומע את הקול ואין כל אלו שומעין את הקול... (במדבר יד לה)
...הדא הוא דכתיב (שמות ב') ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו', מיד וישמע אלקים את נאקתם, והיה הקב"ה מתאוה לשמוע קולן ולא היו רוצין, מה עשה הקב"ה, חיזק לבו של פרעה ורדף אחריהם... כיון שראו אותם תלו עיניהם להקב"ה ויצעקו לפניו, שנאמר (שם י"ד) וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה', באותה צעקה שצעקו במצרים. כיון ששמע הקב"ה אמר להם אלולי שעשיתי לכם כן לא שמעתי את קולכם. על אותה שעה אמר יונתי בחגוי הסלע השמיעיני את הקול אין כתיב כאן, אלא קולך שכבר שמעתי במצרים, וכשצעקו בני ישראל לפני הקב"ה מיד ויושע ה' ביום ההוא. (שיר ב ל)
ר' אלעזר פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו על הים... השמיעיני את קולך זו השירה, שנאמר אז ישיר משה, כי קולך ערב זה השיר... ר' עקיבא פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו לפני הר סיני... השמיעני את קולך זה קול שלפני הדברות, שנאמר (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, כי קולך ערב זה קול שלאחר הדברות, שנאמר (דברים ה') וישמע ה' את קול דבריכם וגו' היטיבו כל אשר דברו... ריה"ג פתר קרייה במלכיות... השמיעני את קולך זה מעשה הטוב... כי קולך ערב זה התלמוד, ומראך נאוה זה מעשה הטוב... כי קולך ערב זה השיר, ומראיך נאוה אלו הקרבנות... השמיעני את קולך זו קריאת ההלל בנועם, בשעה שישראל קורין את ההלל קולן עולה למרום... כי קולך ערב זה השיר, ומראיך נאוה זה הדוכן. (שם שם לב, וראה שם עוד)
...ולא שמעו קול מקנה, כי לא שמעו לקול דברי תורה ולא לקול דברי נבואה אלא מקנה, אלא לקול דבר המקנא, שהיו מקניאים אותו בע"א, לפיכך (ירמיה ט') מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו. (איכה פתיחתא לד)
כי כקול הסירים תחת הסיר, ר' לוי בריה דר' זעירא עבד לה נטילת רשות, כל העצים כשהן דולקין אין קולן הולך, ברם הלין סיירתא כד אינון דולקים קולן הולך, מימר אוף אנן קייסין (עצים). (קהלת ז יג)
...לא חזרו הביא עליהם קלאנים אלו צפרדעים, ר' יוסי בר חנינא אמר קרקורן היה קשה להם מהשחתם... במצרים צפרדעים שהיה קולן קשה, ובאדום קול שאון מעיר קול מהיכל... (בא ד)
ומהו קול גדול ולא יסף, אז"ל שעשרת הדברות כולן בקול אחד יצאו מפי הגבורה, דבר קשה עד מאד מה שאין הפה של הדיוט יכול לדבר ולא האוזן יכולה לשמוע, ולפיכך כתיב נפשי יצאה בדברו (שיר ה'). קול גדול ולא יסף, והקול נחלק לשבעה קולות ומשם לשבעים לשון. א"ר שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן, מהו (תהלים כ"ח) קול ה' בכח, וכי אפשר לומר, והלא מלאך אחד אין כל בריה יכולה לעמוד בכחו... אלא בקול שיכול משה לסבול. (יתרו יא)
יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה ויתעלה זכרו שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות להם בציון... במדבר כתיב (שמות כ') וכל העם רואים את הקולות, ובציון כתיב, (ירמיה ל"ד) קול ששון וקול שמחה... (דברים א)
דבר אחר אם זכית לשמוע דברי תורה שנתנה בקולי קולות, תזכה לשמוע אותו הקול שכתוב בו קול ששון וקול שמחה. דבר אחר אם שמוע תשמע, אם שמעת לקול רבך סופך שאחרים שומעים לך. (תבא ד)
דבר אחר הקול קול יעקב, כל הקולות שלך, שנאמר ויהי קולות וברקים (שמות י"ט), ואין הגשמים יורדים אלא בזכותך, שנאמר (ירמיה י') לקול תתו המון מים בשמים. דבר אחר הקול קול יעקב והידים ידי עשו, ידיו של עשו מתמוטטות כשיבא קולו של יעקב, זה מלך המשיח... דבר אחר א"ל, עשו אחיך אם הגיעו צרה מתחיל מחרף ומגדף, אבל את אם הגיעך יסורין כבוש יצרך ואל תכעוס בקולך את יוצרך, ואם מפטיט אתה בקולך הרי ידי עשו ממשמשות בך, שכן את מוצא ברפידים פיטטו ישראל בקולם ואמרו היש ה' בקרבנו (שמות י"ז), מיד בא עליהם עמלק. (תולדות טז)
אמר יצחק הקול קול יעקב ביחוד השם, הקול קול יעקב בהגיון תורה, ולא עוד אלא כשמכריזין בשמים הקול קול יעקב השמים רועשים. (פרק לב)
ששה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולן נשמע, ואלו הן בשעה שכורתין את עץ האילן שהוא עושה פרי הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע, ובשעה שהנחש מפשיט את עורו אין הקול נשמע, ובשעה שהאשה מתגרשת מבעלה הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע, ובשעה שאשה עם בעלה בעילה ראשונה הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע, ובשעה שהוולד יוצא ממעי אמו הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע, ובשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע. (פרק לד)
...יצא קול ראשון והשמים והארץ רעשו ממנו, והימים והנהרות ברחו, ההרים והגבעות נתמוטטו וכל האילנות כרעו, והמתים שבשאול חיו ועמדו על רגליהם... ויצא קול שני וחיו ועמדו על רגליהם ואמרו למשה, משה רבינו אין אנו יכולין לשמוע קולו של הקב"ה ומתנו כשם שמתנו, שנאמר נפשי יצאה בדברו... ושמע הקב"ה קולן של ישראל וערב לו... רבי יהודה אומר מדבר אדם עם חברו הוא נראה וקולו לא נראה, וישראל שמעו קולו של הקב"ה וראו את הקול יוצא מפי הגבורה וברקים ורעמים, שנאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים. (פרק מא)
שינה הקב"ה קולות בני אדם זה מזה, קולו של זה אינו דומה לקולו של זה, בנעימה כיצד, מלמד ששינה הקב"ה נעימות בני אדם זה מזה, שאלמלא שינה הקב"ה נעימות בני אדם זה מזה היו מתקנאין זה בזה... (פרק ד)
...מצרים הרעימו עליהם בקולם, אף הקב"ה הרעים עליהם בקול על הים, שנאמר (איוב ל"ז) ירעם א-ל בקולו נפלאות... (פרק לג)
דבר אחר למה (נמשלו) כאגוז, אלא כל הפירות שנופלין בארץ אין להם קול, והאגוז כשנפל לארץ קולו הולך, כך הצדיק מת קולו הולך בכל העולם. (פרשה יא יהודה וישראל)
בנוהג שבעולם קול אחד נכנס לתוך עשר אזנים, שמא עשרה קולות נכנסים לתוך אוזן אחת, ומה אם תפלות כל ברייה הוא שומע כולם כאחת... (פרשה כא, י' הדברות קמייתא)
זה שאמר הכתוב (קהלת ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, רבי יהושע בן לוי אמר בפוסקי צדקה הכתוב מדבר, אל תתן את פיך בצביון שאתה נותן ואין אתה נותן, אל תאמר לפני המלאך זה שליח צבור, שהוא בא ואומר לו תן מה שפסקת, ואתה אומר שגגה היתה ולא הייתי יודע מה דברתי, למה יקצוף האלקים על אותו הקול שהוצאת בפיך ואמרת ליתן ואין אתה נותן, וחבל את מעשה ידיך, מצות שהיו בידך אתה מאבדם. דבר אחר אל תתן את פיך, אמר רבי לוי בחנפין הכתוב מדבר, למה יקצוף על אותו הקול שאתה מחניף בפיך, וחבל את מעשה ידיך מעט משא ומתן שיש בידך אתה מכניס בהן ערבוביא... (מזמור נב, וראה שם עוד)
עדותיך נאמנו מאד, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, השפלת קולה של תורה וקולה של ביתך והגבהת קולן של רשעים, הגבה קולה של תורה וקולה של ביתך, לכך נאמר לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים... (מזמור צג)
דבר אחר מה גדלו מעשיך ה', בא וראה כמה מיני בהמות ומיני חיות ומיני עופות יש בעולם וכמה מיני דגים יש בים, שמא קולו של זה דומה לזה או מראה של זה דומה לזה... (פרק ב)
יתברך שמו שכן שוקד היאך לזכות את בריותיו ועל כל העבירות נתן כפרה, על לשון הרע פעמונים שהיה כהן גדול לבוש על שולי המעיל, יבא קול ויכפר על הקול... (דברים פרק ד, תתכט)
וה' נתן קולו לפני חילו, בראש השנה... ומי יכילנו, שלשה ספרים נפתחים, דבר אחר ללמדך שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אין יכולים לשמוע קולו, שנאמר וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו, אלו המלאכים, ומי קשה מהם, הצדיקים, שנאמר כי עצום עושה דברו זה צדיק שעשה דברו, ואי זה זה משה, שנאמר לו עשה לי משכן... ושמא תאמר בקול נמוך היה מדבר, תלמוד לומר אם יוספים אנחנו לשמוע, וכן הוא אומר נפשי יצאה בדברו... ומנין שבאותו קול דבר עם משה, שנאמר וישמע את הקול, קול של מתן תורה. (יואל פרק ב, תקלד)
קול ה' על המים, שנו רבותינו לא ישתה אדם מים בלילי שבתות ובלילי רביעית, ואם שתה דמו בראשו, מאי סכנתיה רוח רעה, אי צחי מאי תקנתיה, לימא שבעה קולות שאמר דוד בספר תהלים והדר נשתי. קול ה' על המים וגו'... אתה מונה שבע אזכרות, מכאן סמכו לשבע ברכות שמתפללין בשבת, ויש אומרים כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים, דבר אחר כנגד שבעה קולות שבמתן תורה, ויהי קולות וברקים, וקול שופר, ויהי קול השופר, והאלקים יעננו בקול, וכל העם רואים את הקולות ואת קול השופר, ויענו כל העם קול אחד. (תהלים כט, תשט)
כבד את ה' מהונך... דבר אחר שאם קולך ערב פרוס על שמע ועבור לפני התבה על שם כבד את ה' מהונך, ממה שחננך. (משלי פרק ג, תתקלב)
קרא בגרון אל תחשוך, סדר אליהו זוטא ר' שמעון בן חלפתא אומר, יש בו לשבח, ויש בו לגנאי, יש בו לשבח, שהצדיקים מרננים בגרונם, שנאמר רוממות א-ל בגרונם (תהלים קמ"ט), ויש בו לגנאי, שהרשעים מכעיסים בגרונם, שנאמר (שם ה') קבר פתוח גרונם... (ישעיה פרק נח)
וכך הקול היחיד והנעימות והלחנים אינם מעוררים מתכונות הנפש אלא דבר אחד בלבד, ופעמים יזיקוה, אבל מזוגם מאזן מה שמתגלה מתכונותיה וכוחותיה, וראוי שתדע השפעותיהן כשהן נפרדות כדי שיהא המזג בהתאם לכך. ואומר עתה כי הלחנים שמונה, ולכל אחד קצבה של נעימות, הראשון מהן קצבתו שלש נעימות רצופות ואחת נחה, והשני שלש נעימות רצופות ואחת נחה ואחת נעה, ושני לחנים אלה מעוררים כח הדם ותכונת המלכות והשלטונות. והשלישי מקצב שתי נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה ואחת נחה, ובין כל ירידה ועליה וירידה כדי נעימה, וזה לבדו מעורר המרה הירוקה והאומץ והגישה ודומיהן. והרביעי מקצבו שלש נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה, ובין כל שלש ושלש כדי נעימה, וזה לבדו מעורר המרה הלבנה ומגלה בנפש כח הכניעה וההתפרסות והמורך וכל הדומה לכך. והחמישי מקצבו נעימה בודדת ושתים שונות זו מזו ואין ביניהן כדי נעימה, ובין עליה וירידה כדי נעימה. והשישי מקצבו שלש נעימות נעות, והשביעי מקצבו שתי נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה, ובין כל שתים ושתים כדי נעימה. והשמיני מקצבו שתי נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה, ובין כל שתים ושתים כדי שתי נעימות, וכל ארבע אלה מעוררות מרה השחורה, ומגלות בנפש תכונות חלוקות, פעם לשמחה, ופעם אחרת לתוגה, ומנהג המלכים למזגם זה בזה כדי לאזנם, ויהיה מה שיעוררו מתכונותיהם כאשר שומעים אותם בכדי להטיב נפשותיהם להנהגת הממשלה, ולא יטו אותם לרוב רחמנות או אכזריות ולא הפרזת אומץ או מורך ולא תוספת וגרעון בשמחה ובחדוה. (מאמר י פרק יח)
אולי ימושני - ...ואני תמיה איך לא פחד מהיכר הקול, וכל בני אדם נכרים בקולם, כמו שאמרו רבותינו היאך סומא מותר באשתו, והאיך בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה, אלא בטביעות עינא וקלא... אולי היו האחים האלה דומים בקולם, ולכך אמר כי הקול קול יעקב דבריו שמדבר בלשון רכה ומזכיר שם שמים, או שהיה משנה קולו לדבר כלשון אחיו, כי יש בבני אדם יודעים לעשות כן. (בראשית כז יב)
הקול קול יעקב - לא נסמך על הקול כי כמה פעמים הוא משתנה על ידי צעקה וקורא פעמים עבה ופעמים צלול... (שם שם כב)
האשה שיצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני, הרי זו בחזקת מקודשת אף על פי שאין שם ראיה ברורה, וכל קול שלא הוחזק בבית דין אין חוששין לו, וכיצד הוא הקול שתוחזק זו בו שהיא מקודשת, כגון שבאו שנים והעידו שראו הנרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ונשים שמחות לה ואומרות נתקדשה פלונית היום, שמעו אותן אומרות פלונית תתקדש היום אין חוששין לה, שמא נזדמנו לקדש ולא נתקדשה, עד שישמעו שנתקדשה... (אישות פרק ט כב, וראה שם עוד)
במה דברים אמורים בשרננו העיר עליה ועל הנטען יום ומחצה או יותר, ואמרו פלוני זינה עם פלונית ולא פסק הקול, והוא שלא היו לה או לו אויבים שמעבירין את הקול, אבל אם לא היתה שם רנה לדבר זה בעיר או שפסק הקול שלא מחמת יראה, אם נשאת לנטען לא תצא... (סוטה ב יד)
יצא קול על הבתולה שהיא בעולה אין חוששין לה ותנשא לכהן גדול. יצא עליה קול שהיא שפחה אין חוששין לה ותנשא אפילו לכהן, יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה, ואפילו הוציאה בעלה משום שעברה על דת יהודית או בעדי דבר מכוער ומת קודם שיתן לה גט הרי זו מותרת לכהן, שאין אוסרין אשה מאלו אלא בעדות ברורה או בהודאת פיה. (איסורי ביאה יז כא)
מי שהוחזק אביו כהן ויצא עליו קול שהוא בן גרושה או חלוצה חוששין לו ומורידין אותו... (שם כ טז)
קול ומראה וריח של הקדש לא נהנין ולא מועלין... (מעילה ה טז)
...וממה שמחזק פירוש אונקלוס מאמר הכתוב "בעבור כבודי", כי ביאר כי הדבר העובר הוא דבר מיוחס לו יתברך, לא עצמו יתפאר שמו... הנה אנחנו גם כן נשים המצטרף המחוסר הנה קול, ויהיה הענין ויעבור קול ה' על פניו ויקרא. וכבר ביארנו השאלת הלשון לקול "עברה", "ויעבירו קול במחנה"... (חלק א פרק כא)
מן הדעות הקדומות המתפשטים אצל הפילוסופים ורוב האנשים, שלתנועות הגלגלים קולות נוראים עצומים מאד, והיתה ראיתם על זה אמרם שהגרמים הקטנים אשר אתנו כשיתנועעו תנועה ממהרת ישמע להם קעקוע עצום וצלול מרעיד, כל שכן גרמי השמש והירח והכוכבים על מה שהם עליו מן הגודל והמהירות. וסיעת פיטגורו"ס כלה תאמין שיש להם קולות ערבים נערכים עם גדולם כערך ניגוני המוסי"ק, ויש להם לתת עלה להיותנו בלתי שומעים הקולות ההם העצומים הנוראים. וזה הדעת מפורסם באומתנו גם כן, הלא תראה החכמים יתארו גודל קול השמש בעת מרוצתה כל יום בגלגל, וכן ראוי לכולם. אמנם אריסט"ו ימאן זה ויבאר שאין קול להם... (חלק ב פרק ח, וראה שם עוד)
וטעם המצוה הזאת לעורר הלב, כי הקול התעוררות דבר לאי זה ענין שיהיה, יש קול המביא לידי שמחה, ויש קול מביא לידי עצבון, הקול המביא לידי שמחה הוא קול כלי שיר בכנור ונבל ושאר הכלים, כי הנביאים היו מנגנים בכנורות וכלי שיר לחדש בהם רוח השמחה, ומתוך השמחה באין לידי רוח הקודש, שכן דרשו רז"ל אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה, שנאמר והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה'. גם הלוים שהיו משרתי המקדש היו משוררים בכלי שיר כדי להמשיך הרצון על ידי הקרבנות ושתהיה העבודה בשמחה... הקול המביא לידי עצבון ולידי חרדה הוא קול השופר, ולמדנו זה מן הכתוב, אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו (עמוס ג' ו'), וידוע כי במתן תורה נאמר וירא העם וינועו, וכתיב ויחרד כל העם אשר במחנה, והיה שם קול שופר, שנאמר וקול שופר חזק מאד (שמות י"ט)... (כד הקמח ראש השנה ב')
והנני מעוררך כי יש כאן חמשה פסוקים ובכל פסוק ופסוק יזכור ענן, והם כנגד ה' ספירות שהן ה' קולות שהזכירו החכמים בחמשה קולות שנתנה תורה, ואף על פי שהשיג משה שבעה קולות שהן שבעה ספירות וכמו שבארתי בסדר וישמע יתרו, כוונתם היתה באמרם בחמשה קולות אל הקולות הנסתרים שהם חמשה ולכן אמרו בחמשה קולות נתנה תורה, שהרי השנים שהם התפארת והכבוד מבוארים בכתוב והם ה' אלקים, וזהו ה' אלקיך... (שמות מ לד, ועיין שם עוד)
ישרהו - שילך וישמע בכל המקומות שתחת העננים, שהקול תנועה מגיעה באמצעות האויר המוליכו... ותנועת הקול בזמן, לכן מגיע הרעם אחר הברק, או לא יגיע כלל מרחוק. (איוב לז ג)
...ולפיכך אמר שהיו קולות, כי הקול הוא הרוח בלבד, כי אי אפשר שיהיה קול כי אם על ידי רוח, ואחר דבר בברקים והוא האש, ואחר כך ענן כבד והוא מענין המים, כמו שידוע מענין הענן, ואחר כך השופר הוא היציאה לפועל המציאות, כי אין קול השופר רק להשמיע קול, וכל השמעת קול שופר הוא הוצאת הדבר לפועל, ועל זה משמש קול השופר והוא כנגד הרביעי הוא היציאה לפועל בלבד, שבו משתתפים כל אלו השלשה...
ובפרק קמא דברכות ז' משמע שהתורה נתנה בחמשה קולות, והכי איתא התם, אמר ר' חלבו כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומר הודו, ואם משמחו זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר ויהי קולות וברקים וקול שופר, ויהי קול השופר, והאלקים יעננו בקול... וביאור דבר זה, כי אף שהיה במתן תורה ברקים וענן כבד לא היה אחד מהם חמשה רק הקולות על פי דעת רז"ל היו חמשה, ודבר זה מפני כי הקול מורה על המציאות שזה ענין הקול, שהוא יוצא אל המציאות, והוא נמצא ונשמע אל אחר. ודבר זה מבואר מעצמו, ובחבור באר הגולה נתבאר בכמה מקומות עד שהדבר הזה אין צריך ראיה, כי דברים שאין להם מציאות בשלמות הוא יושב דומם, כדכתיב ישב בדד וידום כי נטל עליו, ודבר זה מבואר. וכאשר נתנה התורה ויצא הסדר השכלי לפעל, שקודם זה לא יצא סדר השכלי אל המציאות בפעל ועתה יצא לפעל היה עם זה קולות, שהקולות מורה על היציאה לפעל אשר לא היה קודם, שזה ענין הקול... (תפארת ישראל פרק ל)
...ובמדרש מפרש יותר, ירעם א-ל בקולו נפלאות, מהו ירעם, אלא בשעה שנתן הקב"ה את התורה בסיני הראה בקולו לישראל פלאי פלאים, כיצד הקב"ה היה מדבר, והיה הקול יוצא ומחזיר בכל העולם, וישראל שומעים את הקול בא להם מן הדרום והיו רצים לדרום לקבל את הקול... והיו ישראל אומרים זה לזה והחכמה מאין תמצא, וכל העם רואים את הקולות, שהיה הקול נהפך לשבעה קולות... והרי ביארו בזה כי מתחלה היה הקול יוצא מכל צד מארבעה צדדין ומן השמים ומן הארץ, והיו אומרים והחכמה מאין תמצא, כי מתחלה לא שמעו רק קול בלבד, ולא שמעו שום חתוך דבור, ואחר כך נהפך לשבעים קולות מחולקים, ואחר כך היה נהפך לשבעים לשון, וכאשר היה נהפך לשבעים לשון אז היו מבינים הדבור. ומה שאמר הכתוב והחכמה מאין תמצא, כלומר החכמה שבאה לעולם שהיא התורה אין לה מקום מוגבל כלל, היא חכמה עליונה, ולפיכך היה מחזיר בכל העולם הקול ולא היה לו מקום מוגבל, ובא הקול מכל הרוחות ממעלה וממטה, והיה הקול אחד ולא היו יכולים לשמוע ולהבין עד שהקול נהפך ונחלק לשבעה קולות, ועוד אחר כך לשבעים לשון אז היו מקבלים הדבור להבין אותו, ומקודם לא היו יכולין לקבל כח הדבור ההוא להבין אותו אך שמעו בלבד... (שם פרק לא, וראה שם עוד)
...אבל מי שיש לו שמחה הוא בהרווחה, כמו שאנו אומרים והרוח לנו מכל צרותינו, וכל הרווחה יש לה התפשטות מכל ד' צדדין, והחמישי שהוא באמצע, ולכך אמר שהוא עובר בה' קולות, כי הקול הוא מתפשט ביותר וההתפשטות בכל צד, וגם באמצע, וזהו שלימות ה' קולות כנגד ההתפשטות בכל ד' רוחות וגם באמצע, וזהו שלימות השמחה, וכאלו אמר הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו שהוא מבטל השמחה השלימה שראוי להיות בשביל השלימות הגמור, כמו זה שהוא זיווג חתן וכלה, שהוא שלימות גמור, וכמו שהדבר הזה שלימות גמור, כך ראוי שיהיה על זה שמחה שלימה אשר השמחה השלימה היא בה' קולות כמו שאמרנו...
ואמר שאם משמחו זוכה לתורה שנתנה בה' קולות, ורוצה לומר כי כאשר נתנה התורה לעולם היה גם כן הויה שלימה שאין הויה שלימה בעולם כמו כאשר באה התורה לעולם, ולכך נתנה התורה בה' קולות, כי התבאר שכל הויה שייך לה שמחה, והשמחה על ידי קול שהוא מתפשט, ולכך היה שם חמשה קולות גם כן מפני שהיה אז הויה שלימה, ואם משמח חתן וכלה בשביל שהזיווג של חתן וכלה הוא הויה אלקית שלימה, זוכה אל התורה שהיא הויה אלקית שלימה... (נתיב גמילות חסדים פרק ד)
ואמר כרוזא קרי בכל יומא, וזהו כי הנה כתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמע בקול דברו, וכבר ארז"ל עושי ברישא והדר לשמוע, וצריך לפרש זה הענין איך הוא. דע כי לכל הפעולות הצריכות להעשות למעלה מקדימים הכרוזים, והענין כי זה סוד ההזנה. והוא כי כאשר הגיע הגזירות לצאת מן המל' להגיע אל המשרתים, וזה אחר שכבר הסכימו כל המאורות ונעשו כל ההכנות הצריכות לכל שפע לצאת לפעולתו והמאורות כולם פה אחד שהיא השכינה פה שלהם מצווים את העבדים לפעול, הנה מיד יוצא הכרוז ויכריז בכל רקיעים, ואז המלאכים הראויים לקבל המצוה הזאת מקבלים כח מן הקול הזה, ומתפשט כדי לעשות אחר כך הפעולה, ונמצא שבקול יקבלו הכח ובשפע עצמה המגיע אליהם לפעולה יקבלו הפעולה. ואפרש לך זה יותר בפרט. הנה כל הגזרות צריכות לצאת בסוד קול ודבור וסודם יסוד ומלכות, והכרוז ממשיך כח היסוד והפעולה עצמה בסוד מלכות, והאמת כי השכינה מתלבשת בכל המלאכים בסוד אדנ"י בם. וחק שם המאציל ית"ש שלא תצאנה פעולות המאורות לעולם אלא על ידי המלאכים, והשכינה מתלבשת בהם כנ"ל ופועלת בהם להגיע הגזירות למטה, ואף על פי שהמלאכים הם מוציאים הפעולה למעשהו, עם כל זה הנה הכסא נושא את נושאיו, והמלאכים אין להם אלא ליקשר ולידבק בשכינה המתלבשת בהם, ואז היא פועלת על ידם, ובצאת הכרוז והוא ממשיך כח הקול, אז מיד המלאכים מזדמנים לקראת השכינה ומתלבשת בם, ובחינה זו כמו בחינת זיווג, ומגיע להם אחר כך השפע הצריך... (אדיר במרום דף יב, ועיין שם עוד)
ואשלים לפרש הפסוק ותגזר אומר ויקם וכו' ואחר כך אבא לפרש ענין האוזן לפי הצורך, והוא הנה לפי מה שאמרנו שמבטא האותיות הוא הדבור, הוא דבר עצמי, והוא מה שאמרנו שפירש הרשב"י זללה"ה שכל קול יש לו מקום, כי באמת הקול איננו אלא כמו הארה והתנוצצות של הכ"ב אותיות הנמצאות בבנין הנשמות, וס"ז הוא פירוש התרגום על ויהי האדם לנפש חיה, לרוח ממללא, כי המילול מן הרוח נמשך ודאי בסוד התנוצצות כנ"ל. והנה התנוצצות הזה בוקע באויר ומגיע למקום שמגיע לפי בחינתו. ואומר לך ענין התפלות ותבין שאר מיני הדבור, בצאת זה ההתנוצצות מן האותיות שעושה הדבור עולה בדרכים האלה שאמרנו, והדרכים הם לפי הדבור ההוא ומגיע ונקשר במלכות דאצילות... וסוד הענין הוא כי כמו שעשה המאציל ב"ה זה הענין לאותיות שיצא מהם ההתנוצצות הזה, הנה כן עשה במאורות מה שיהיה מקבל זה ההתנוצצות ויתחלפו המאורות בהנהגתם, כי כן הוא תמיד המאורות עומדים להתנהג לפי העולה להם מן התחתונים... (אדיר במרום דף מה, ועיין שם עוד)
...וכן הדבור נחלק לשנים, שהם ארבעה, קול ודבור. והקול נחלק לשנים, דהיינו מרחוק אין שומעים את הקול רק קול הברה לבד ואין ניכר הקול, וזהו הנקרא רינה. ובקרוב קצת אז נשמע הקול, אבל עדיין אינו נשמע דיבור כלל רק הקול, והדבור גם כן נחלק לשנים, והוא דבור וקריאה... (משלי א כ)
וישמע יהושע את קול העם - הכתובים יתבארו על פי מאמר ז"ל כי הצדיקים יבחינו בקול אם לצדק אם הפכו, והוא השגה אלקית אשר הנחיל ה' לגדולי עולם, והוא מה שהריח יהושע ואמר קול העם ברעה, שהיתה בו בחינת הרע, וחשב שהוא לצד שיש ביניהם מלחמה, או מלחמה היצר הרע המצוי תמיד במערכות מלחמה עם האדם. והשיב משה אין קול ענות גבורה שהתגברו על יצרם, ולא בחינת חלושה, אלא קול ענות, כי שבר מטה עוז תפארת, עקרו הכל... (שמות לב יז)
נתן קולות וברד - לדעת המפרשים קולות על הרעמים... ונראה שהקולות קול רוח וסער שבאו עם הגשם והברד וקולות פירושו סערה, כי הסער מוליד קולות עצומות כשידחק להכנס ביסוד האויר, ובמצרים היו הקולות הללו למעלה מן הטבע קשות ומחרידות, לכן אמר קולות אלקים... (שמות ט כג)
ויהי קולות - מדעת רבותינו מבואר שאין קולות אלה קול רעמים כדעת המפרשים, כי אם קול דבור של עשרת הדברות... ומהלך דברי הלשון מסכים לזה, כי בכל מקום שהוזכר לשון קול על הרעם מבואר בצדו לשון רעם, כמו קול רעמך בגלגל, אמנם כשלא הוזכר מלת רעם אין לשון קול כי אם קול הדבור... (שם יט טז)
קול רם - שם רם לא יאמר כי אם ביחוד על התועפיות והבליטה בערך מעלה ומטה לבד, והמכוון במשמיע את דבריו בקול הוא שיתפשט קול דבורו בכל אופנים בין להעומדים למעלה הימנו בין להנצבים לצדדיו, לכן תארו בכל המקומות את הקול בשם גדול... לכן יתכן שאין מלת קול כאן על הדבור הנאמר בזעקה ורעש, דאם כן היה מיותר לגמרי, אבל שם קול מצאנו גם על עצם הדבור, כמו "שמעת לקול אשתך" אף הנאמר בחשאי, ומלת רם ענינו רוממות המעלה וחשיבות, ויהיה המכוון במלות קול רם דבור נעלה ונשגב... (דברים כז יד)
...ובתנא דבי אליהו מבואר להדיא שהתורה שבעל פה נקראת קול... ובחנת ותדע כי כמו שיורה שם קול על הקול הגשמי הנשמע לאזנים על ידי הנעת כלי הדבור והנשימה, ככה יורה גם כן על השמעת המושכלות והמושגות הרוחניות היוצאות מנפלאות תמים דעים ית' בבריאות יצוריו... מעין זה כל לשון קול המוזכר בפי המשורר (תהלים כ"ט) "קול ה' על המים" וגו' כולם על דרך מליצה על הקולות הרוחניות אשר פעולות הנכבדות שבברואים אלה ישמיעו למשכיל יוקר מעשיהם הנפלאות ומציאותן וקיומן והתמד פעולותיהן יפרסם בקולי קולות הכרת רוממות הא-ל ית'... (שם ל י)
אם שמע תשמע לקול ה' - למדו תורה שבכתב, דלקול משמע הקול כאשר הוא, וכן במכילתא אלו י' הדברות. (שמות טו כו)
בקול ישראל - שהתפללו לבד הנדר, ותפלה הבאה מעומק הלב נקראת קול. (במדבר כא ג)
כל הקולות הם בחינת עזות, קול המוכיח הוא בחינת קול שופר, כמ"ש (ישעיה נ"ח) כשופר הרם קולך, וכן קול נגינה, וזה בחינת (תהלים ל"ג) "הטיבו נגן בתרועה", קול הניגון הוא בחינת תרועה, בחינת שופר, בחינת ואתה תרעה את עמי. (כב)
...הון זה בחינת קול, כמ"ש חז"ל "כבד את ה' מהונך", אל תקרי מהונך אל מגרונך, (ולשון הפסיקתא אלא מחננך וכו', אם נתן לך קול ערב וכו'), וכשפוגם בברית נפגם קולו, ויעקב ששמר בריתו כמו (בראשית מ"ט) "ראשית אוני", זכה לקול, בבחינת (שם כ"ז) "הקול קול יעקב", ומבחינת קול זוכה לשלום, בבחינת (שה"ש א') שיר השירים אשר לשלמה, מלך שהשלום שלו, ובשביל זה תיכף אחר קול רנה של שירת הים זכו לשבת שלום... (כז ו)
מקולו של אדם יכולין לידע את בחינות המלכות שלו, כי יש בכל אחד ואחד בחינות מלכות, והוא ניכר בקולו, כי אין שני קולות שווין, כי קול של כל אחד ואחד משונה מחבירו... כי יש קול ענות גבורה וקול ענות חלושה (שמות ל"ב), כפי בחינת המלכות של כל אחד, ועל כן שאול שהיה רודף את דוד על שראה בו שימלוך מצינו שם במקרא כשנזדמנו יחד שאול ודוד, אמר לו שאול לדוד (ש"א כ"ד) "הקולך זה בני דוד", שהבין שאול בהקול שהוא חזק בבחינות המלכות... אז אמר שאול אל דוד ידעתי כי מלוך תמלוך, כי ידע זה על ידי הקול כנ"ל. (ל)
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד פירוש המדרש מה תצעק אלי, ב' ירושות וכו'. כי על ידי הקול מעוררין בני ישראל דביקותם בקול קול יעקב, וכשמתעורר רצון זה שואלין מה תצעק, שאין צריך צעקה כלל, ומכל מקום כל זה נעשה על ידי הקול, וזה שאמרו מתגאה בירושתו שמגיע על ידי הקול לשלמעלה מהקול... (בשלח תרל"א)
במדרש מה תצעק... אבל כשזוכין להשיג לבא לבחינת דבור וקול צריך להיות אחר כך אמונה ושתיקה על ידי שמשיג מתוך החכמה שאי אפשר להשיגו, ועל ידי זה חל עליו בושה ושותק ומאמין בה', ועל זה נאמר אחר כך ויאמינו בה', כי ודאי אין הצעקה התכלית, רק לבא לבחינה שלמעלה, והיא השתיקה, והם ענין ב' העולמות, עולם הזה ועולם הבא... (שם תרל"ד)
במדרש ב' ירושות וכו', יעקב מתגאה בירושתו הקול קול יעקב... שדבור יוכל אדם לדבר כרצונו לכך נקרא דבור, שהאדם מדבר בקולו מה שרוצה, אבל הקול הוא מפנימיות האדם, וכן בפנימיות הדברים דיבור הוא הנהגת הקב"ה כל העולמות, כמו שכתוב בדבר ה' שמים נעשו וכו', והנהגה זו היה נסתר בגלות ונודעת על ידי יציאת מצרים... ואחר קבלת עול מלכות שמים ניתן להם התורה והיא למעלה מהדבור, ונתדבקו בני ישראל בפנימיות התורה, וזה הקול שבני ישראל מתגאים בו, פירוש שדבר הבא מעצמו מורה שהקול מיוחד לבני ישראל, וזה פירוש נעשה ונשמע, כמו שכתוב בזוהר הקדש עושי דברו לשמוע בקול דברו, שמקודם צריך להיות קבלת עול מלכותו לכוף עצמו לעשות כרצונו ית' לגבור נגד היצר הרע, ואחר כך זוכין לשמוע שהוא בלי עבודת האדם כנ"ל, וזה לשון מתגאה בירושתו, ויציאת מצרים וקריעת ים סוף הכנה לב' בחינות הנ"ל, דיבור וקול, והוא בחינת ימי המעשה ושבת קודש... וזהו הקול הוא בירושה בפנימיות נפש ישראל, שהרי כשיש צרה לכל איש ישראל חס ושלום מיד צועק להקב"ה אף בלי ישוב הדעת, רק אם זוכין שיבא בחינת הקול אחר קבלת העשיה כראוי, אז זוכין לשמוע בנחת, ומקודם היה הכל על ידי יגיעה התעוררות הדיבור והקול כנ"ל, ואז היה נצרך להתעורר בחינת הקול על ידי הצעקה כנ"ל... (פסח תרל"ג)
לשמע קול שופר, עיקר המצוה השמיעה, ויש לומר על פי המדרש קלקלתם נעשה הזהרו בנשמע וכו', כי הקול לא קלקלו שהוא מקום גבוה יותר וקיים לישראל לעולם, כמו שכתוב הקול קול יעקב, וכתוב עושי דברו לשמוע וגו', ולזאת עכשיו מצפין על ידי שמיעת הקול לבא למעשה שהוא הדיבור, כמו שכתוב עושי דברו. (ראש השנה תרל"ג)
ונראה עוד לומר, דהנה ברש"י אל ירך לבבכם אל תיראו וגו' ארבע אזהרות כנגד ארבעה דברים שמלכי האומות עושים, מגיפים בתריסיהם להקישן זה לזה כדי להשמיע קול שיחפזו אלו שכנגדם וינוסו... ויש לדקדק ולמה חלקן לד' חלוקות עד שבאו כנגדן ד' לאוין במספר? ואם חילוקי ניגון הקולות מחלק, למה לא חילק בין השמעת קול שעל ידי שופרות, ובין השמעת קול של שאר מיני משמיעי קול? ובאמת שאם חילוקי הקולות בא לפרש היה בא לאלפים...
ונראה לפרש, דהנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד, דכל קדושה היא בהעלם ובחשאי, ואילו כחות חיצונים הם בהתגלות ובקולי קולות. ומייתי לה נמי מהא דכתיב (מ"א י"ח כ"ז) ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול וגו' ויקראו בקול גדול. ויש לדקדק מי לא מצינו קול גדול בקדושה, להבדיל, בנחמיה (ט' ד') ויזעקו בקול גדול אל ה' אלקיהם, ובזוהר הקדש ושועתי האזינה, דא צלותא דארים בר נש קליה בעקתיה כד"א ותעל שועתם אל האלקים... אך ההפרש ביניהם, דבקדושה הרמת הקול נמשכת מפאת שכבר נתמלא חלל הלב בצער ויגון עד שקצר מהכיל ונתפרץ הקול מתוך עומק הלב, הנה הקול הוא בתוך הלב בהעלם והתגלות הקול הוא פרי הנעלם, אבל להבדיל בסט"א אין הקולות באים מחמת פנימיות הלב, שהלב הוא נעור וריק ואין בו אלא חיצוניות לבד.
ונראה עוד דהא דאומות העולם עושין במלחמתן קולות מקולות שונים הכוונה להתגברות כחות חיצוניים שכחם הוא בקול גדול בחיצוניות לבד, ובכח זה הם חושבים להתגבר במלחמתם, ועל כן עושים ד' מיני קולות לעומת ד' כחות החיצוניים הידועים, שהם עון ומשחית ואף וחמה. וכבר אמרנו שהם להבדיל נגדיים לד' אותיות הוי"ה ב"ה וב"ש, ולזה מכוון במספר ד' לאוין לכלות ולעקור את ד' כחות החיצונים האלו, דבמה שישראל מקיימים ד' הלאוין מחמת שהם דבקים ובטוחים בה' מעוזם הם אוזרים עוז ואינם שמים לב לד' מיני הקולות והם בעיניהם כאפס ואין, בזה עצמו הם מבטלין אותם... (שופטים תרע"ה)