(ראה גם: מסחר, משיכה, רכוש)
וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו. (ויקרא כה יד)
ואקנה את השדה מאת חנמאל בן דודי אשר בענתות, ואשקלה לו את הכסף שבעה שקלים ועשרה הכסף. ואכתוב בספר ואחתם ואעד עדים, ואשקל הכסף במאזנים. ואקח את ספר המקנה, את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי... כה אמר ה' צב-אות אלקי ישראל לקוח את הספרים האלה, את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי ונתתם בכלי חרש, למען יעמדו ימים רבים. (ירמיה לב ט)
וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו, וזאת התעודה בישראל. ויאמר הגואל לבועז קנה לך, וישלוף נעלו. (רות ד ז)
קם ר' אלעזר ואמר, וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים וגו', מקרא זה יש להסתכל בו, אם הראשונים עשו הסכמה זו, (לקנות כל דבר על ידי נעל), בדין התורה, ובאו האחרונים ובטלו אותו, למה בטלוהו, והרי מה שמבטל דבר של התורה כאלו מחריב עולם שלם, ואם זה לא היה בדין של תורה אלא הסכמה בלבד, למה (דוקא) נעל כאן.
אלא ודאי בדין התורה היה, ובסוד עליון נעשה הדבר, ומשום שהראשונים היו חסידים צדיקים היה דבר זה מגולה ביניהם ומשנתרבו הרשעים בעולם נעשה דבר זה באופן אחר, כדי לכסות הדברים שהם בסוד עליון...
ונעל ההוא מעמיד אותו במקום אחר, (שמי שלוקח אותו), מעיר (את הנותן) אותו מעולם זה, ומעמידו בעולם אחר, ועל כן כל מה שנותן המת בחלום לאדם, הוא טוב, אבל אם לקח כלי מן הבית הוא רע, כגון שלקח הנעל שלו, מהו הטעם, משום (שזה יורה), שהעביר רגלו שהוא קיום האדם מעולם הזה, ואסף אותו לעולם אחר, אל המקום שהמת שורה בו, (כי הנעל רומז על רגלו שהוא קיומו), שכתוב, מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, וסוד הדבר בין החברים.
וזה הוא, כשהמת לוקח אתו, (יורה שמעבירו למקום המות), אבל בזמן שהחי שולף נעלו ונותן לאדם אחר, כדי לקיים קנין, הוא עושה בגזירה של מעלה, (דהיינו שנגזר שהקנין יעבור מרשותו של זה לרשותו של זה), נעל של חליצה, היא נעל אחר כעין של מעלה, (דהיינו כמו שמפרש לפנינו), והכל ענין אחד...
תא חזי, על כן מי שרוצה לקיים קנין, לוקח נעלו ונותן לחברו, לקיים עליו הקנין, זה שכתוב וזאת לפנים בישראל על הגאולה, מהו וזאת, היינו וזאת (שהיא המלכות) עמדה שלמה בכל, לפנים בישראל, כשהיו צנועים וקדושים, לקיים כל דבר, היינו כל דבר ממש, (שרומז על זווג העליון יסוד ומלכות, כי כל הוא יסוד, דבר הוא מלכות), כי זה הוא קיום. וזאת התעודה בישראל, ודאי, שלא תאמר שהיא הסכמה בעלמא (לעשות קנין עם נעל), ומדעתם עשו זה, אלא הוא קיום עליון, שיהיו מעשיהם למטה כעין הסוד של מעלה, (כי רומז על זווג יסוד ומלכות כנ"ל, שה"ס קיום העליון).
כיון שנתרבו הרשעים בעולם, כסו הדבר באופן אחר, (דהיינו שעושים קנין) בכנף המלבוש, ומלבוש ההוא הוא תקון עליון, (שהוא ז"א, וכנף המלבוש הוא המלכות שנקרא כנף, שרומז גם כן על זווג ז"א ומלכות, כמו הנעל), וסוד הדבר ולא יגלה כנף אביו כתוב, (הרי שהאשה נקראת כנף). (חקת ה)
משכו וקחו לכם... ר' יצחק אומר בא בפסח ללמדך על בהמה דקה שהיא נקנית במשיכה. (בא פרשה יא)
אמר רבא הלכתא כוותיה דריש לקיש בהני תלת, חדא הא דאמרן, אידך דתנן המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם את הבכור דבריו קיימין, ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום, כתב בין בתחלה בין בסוף בין באמצע משום מתנה דבריו קיימין. ואמר ר"ל לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני ירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה וירשום. ואידך דתנן הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו, האב אינו יכול למכור מפני שנתנן לבן, והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב, מכר האב מכורין עד שימות הוא, מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב. ואיתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב, ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח, וריש לקיש אמר קנה לוקח, ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי, ר"ל אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. (יבמות לו א)
אמרו להם בית הלל לבית שמאי לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו, הוי אומר ישבחנו בעיניו. (כתובות יז א)
...דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תהיה קנויה לך עד לאחר שלשים יום קנה, ואפילו עומדת באגם, מאי לאו היינו אגם והיינו צידי רשות הרבים, לא אגם לחוד וצידי רשות הרבים לחוד... (שם פו ב)
...והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום, הכא במאי עסקינן בשקנו מידה, וכי קנו מידה מאי הוי, תימא נחת רוח עשיתי לבעלי, מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל, אלמא יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי... (שם צה א)
איבעיא להו זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הדרי זביני או לא הדרי זביני, תא שמע דההוא גברא דזבין ארעא לרב פפא דאצטריכו ליה זוזי למיזבן תורי, לסוף לא איצטריכו ליה, ואהדריה ניהליה רב פפא לארעיה, רב פפא לפנים משורת הדין הוא דעבד. תא שמע דההוא בצורתא דהוה בנהרדעא זבנינהו כולי עלמא לאפדנייהו לסוף אתו חיטי, אמר להו רב נחמן דינא הוא דהדרי אפדני למרייהו, התם נמי זביני בטעות הוו, דאיגלאי מילתא דארבה (הספינה) בעקולי הוה קיימא... והלכתא זבין ולא אצטריכו ליה זוזי הדרי זביני. (כתובות צז א)
דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך, וכמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקידשו קנו, הן הן הדברים הנקנין באמירה. (שם קב א)
ההוא גברא דהוה ליה ברא דהוה שמיט כיפי דכיתנא (גוזל אניצי פשתן, או שהיה משמט עצמו מללמוד) אסרינהו לנכסיה עליה, אמרו ליה ואי הואי בר ברך צורבא מרבנן מאי, אמר להון ליקני הדין, ואי הואי בר ברי צורבא מרבנן לקנייה, מאי, אמרי פומבדיתא קני על מנת להקנות הוא וכל קני על מנת להקנות לא קני, ורב נחמן אמר קני, דהא סודרא קני על מנת להקנות הוא... (נדרים מח ב, וראה שם עוד)
...תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה, אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב והוא שצבורין ומונחין בקרן זוית... א"ר זביד לעולם בבירא, וכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן קנה... ואידך דאמר רב חנניא המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו... אמר ליה אם כן קנין בטעות הוא, וכל קנין בטעות חוזר... (גיטין יג א וראה שם עוד)
...או דלמא (אשה) לא ידעה לאקנויי, אמר אביי תא שמע אף הוא העיד על כפר קטן שהיה בצד ירושלים והיה בו זקן אחד והיה מלוה לכל בני הכפר וכותב בכתב ידו ואחרים חותמים, ובא מעשה לפני חכמים והכשירוהו, ואמאי, הא בעינא ספר מקנה וליכא (שהמקנה צריך לכתוב את השטר), אלא לאו משום דאמרינן אקנויי מקנה להו, אמר רבא ומאי קושיא דילמא זקן שאני דידע לאקנויי... (שם כ ב)
חרש רומז ונרמז, ובן בתירא אומר קופץ ונקפץ (עקימת שפתים) במטלטלין, הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין... תנא כבר תשע כבר עשר, ולא פליגי כל חד וחד לפי חורפיה, וטעמא מאי, א"ר אבא בר יעקב א"ר יוחנן משום כדי חייו. (שם נט א)
...ותניא נמי הכי גבי גנב, ידו, אין לי אלא ידו, גגו חצרו וקרפיפו מנין, תלמוד לומר המצא תמצא מכל מקום... חצרה, מה שקנתה אשה קנה בעלה, א"ר אלעזר בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך... בכותב לה ועודה ארוסה, וכדרב כהנא, דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא ירשנה... (שם עז א)
האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים, נקנית בכסף בשטר ובביאה... וכסף מנלן, גמר קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא כי יקח איש אשה, וכתיב התם נתתי כסף השדה קח ממני, וקיחה איקרי קנין, דכתיב השדה אשר קנה אברהם, אי נמי שדות בכסף יקנו... (קידושין ב א)
...א"ל ההוא מרבנן ור' יעקב שמיה, הכי א"ר אסי א"ר מני כשם שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה, כך אין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה, אמרו ליה והתניא אף על פי שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה, א"ל כי תניא ההיא בחליפין, דתניא קונין בכלי ואף על פי שאין בו שוה פרוטה. (שם יג א)
אמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה, כיצד, תקפו ובא אצלו קנאו, קראו ובא אצלו לא קנאו... והתניא כיצד במסירה, אחזה בטלפה בשערה באוכף שעליה בשליף שעליה בפרומביא שבפיה ובזוג שבצוארה קנאה. כיצד במשיכה קורא לה והיא באה, או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה, רבי אסי ואמרי לה ר' אחא אומר עד שתהלך לפניו מלא קומתה... (שם כב ב, וראה שם עוד)
בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה, דברי ר' מאיר ור' אליעזר, וחכמים אומרים בהמה דקה נקנית במשיכה... רבי שמעון אומר זו וזו בהגבהה, מתקיף לה רב יוסף אלא מעתה פיל לרבי שמעון במה יקנה, אמר ליה אביי בחליפין, אי נמי בשוכר את מקומו, רבי זירא אמר מביא ארבעה כלים ומניחן תחת רגליו, שמעת מינה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח, הכא במאי עסקינן בסימטא, אי נמי בחבילי זמורות. (שם כה ב)
נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, שאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה. נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה, וזוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן. בכסף מנלן, אמר חזקיה אמר קרא שדות בכסף יקנו... כי הא דרב אידי בר אבין כי זבין ארעא אמר אי בעינא בכספא איקני, אי בעינא בשטרא איקני... בשטר מנלן, אילימא משום דכתיב וכתוב בספר וחתום והעד עדים, והאמרת שטר ראיה בעלמא הוא, אלא מהכא, ואקח את ספר המקנה. אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה אבל במכר לא קנה עד שיתן לו דמים, מתיב רב המנונא בשטר כיצד, כתב לו על הנייר או על החרס אף על פי שאין בהם שוה פרוטה שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זו מכורה ונתונה, הוא מותיב לה והוא מפרק לה, במוכר שדהו מפני רעתה... ובחזקה מנלן, אמר חזקיה אמר קרא ושבו בעירכם אשר תפשתם, במה תפשתם, בישיבה. דבי ר' ישמעאל תנא וירשתם אותה וישבתם בה, במה ירשתם בישיבה. ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה, מנלן, דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד. ולר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות מאי איכא למימר, תנא תקנתא דרבנן קתני. נכסים שאין להם אחריות, מנהני מילי, אמר חזקיה דאמר קרא ויתן להם אביהם מתנות וגו' עם ערי מצורות ביהודה. איבעיא להו בעינן צבורים או לא, אמר רב יוסף תא שמע, ר' עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים ולכתוב עליה פרוסבול ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות, ואי אמרת בעינן צבורים, כל שהיא למאי חזי... (שם כו א, וראה שם עוד)
רב גידל הוה מהפיך בההיא ארעא, אזל רבי אבא זבנה, אזל רב גידל קבליה לרבי זירא, אזל רבי זירא וקבליה לרב יצחק נפחא, אמר ליה המתן עד שיעלה אצלנו לרגל. כי סליק אשכחיה אמר ליה עני מהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו מאי, אמר ליה נקרא רשע, ואלא מר מאי טעמא עבד הכי, א"ל לא הוה ידענא, השתא נמי ניתבה ניהליה מר, א"ל זבוני לא מזבנינא לה דארעא קמייתא היא (קרקע ראשונה שקניתי) ולא מסמנא מילתא, אי בעי במתנה נישקליה, רב גידל לא נחית לה דכתיב ושונא מתנות יחיה, רבי אבא לא נחית לה משום דהפיך בה רב גדיל, ומיתקריא ארעא דרבנן. (שם נט א)
א"ר אלעזר המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דליו קנה, היכי דמי, אי בכספא ליקני בכספא, אי בחזקה ליקני בחזקה, לעולם בחזקה, ובעי למימר ליה לך חזק וקני, וכיון שמסר לו דליו כמאן דאמר ליה לך חזק וקני דמי. א"ר יהושע בן לוי המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו מפתח קנה... כמאן דאמר ליה לך חזק וקני דמי. (בבא קמא נא ב, וראה שם עוד)
תניא נמי הכי כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תיקנו משיכה בשומרין, וכשם שהקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות נקנית בכסף בשטר ובחזקה, שכירות דמאי, אילימא שכירות דמטלטלין מטלטלי בני שטרא נינהו, אמר רב חסדא שכירות דקרקע. (שם עט ב)
...והלוקח בית בארץ ישראל כותבין עליו אונו אפילו בשבת, בשבת סלקא דעתך, אלא כדאמר רבא התם אומר לנכרי ועושה, הכא נמי אומר לנכרי ועושה, ואף על גב דאמירה לנכרי שבות היא, משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו ביה רבנן... (שם פ ב)
...תנא כולה שלי, דבראיה לא קני. (בבא מציעא ב א)
אמר רב יוסף אמר לי רב יהודה שמעית מיניה דמר שמואל תרתי, רכוב ומנהיג, חד קני וחד לא קני, ולא ידענא הי מינייהו... (שם ח ב, וראה שם עוד)
ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו... אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעומד בצד שדהו, ותקני ליה שדהו, דאמר ר' יוסי בר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, הני מילי בחצר המשתמרת, אבל חצר שאינה משתמרת אי עומד בצד שדהו אין אי לא לא... (שם יא א)
הזהב קונה את הכסף הכסף אינו קונה את הזהב... מטלטלין קונין את המטבע מטבע אינו קונה את המטלטלין, כל המטלטלים קונין זה את זה. כיצד, משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו, נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו, אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו. רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה... (שם מד א, וראה שם עוד)
אמר ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה, גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה... מאי טעמא דריש לקיש, אמר קרא וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, ורבי יוחנן אמר מיד למעוטי קרקע דלית ביה אונאה... (שם מז ב, וראה שם עוד)
קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו... משום דסתם קנין לכתיבה עומד. (בבא בתרא מ א)
אמר רב הונא תליוהו (הכריחוהו) וזבין זביניה זביני, מאי טעמא כל דמזבין איניש אי לאו דאניס לא הוה מזבין ואפילו הכי זביניה זביני... אלא סברא הוא, אגב אונסיה גמר ומקנה. (שם מז ב)
אמר שמואל נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר, כל המחזיק בהן זכה בהן, מאי טעמא, עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה, ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה, הלכך הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן, א"ל אביי לרב יוסף מי אמר שמואל הכי והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא, ומלכא אמר לא ליקני ארעא אלא באיגרתא, אמר ליה אנא לא ידענא, עובדא הוה בדורא דרעותא בישראל דזבן ארעא מעובד כוכבים, ואתא ישראל אחרינא רפיק בה פורתא, אתא לקמיה דרב יהודה, אוקמה בידא דשני, א"ל דורא דרעותא קאמרת, התם באגי מטמרי הוו, דאינהו גופייהו לא הוו יהבי טסקא למלכא (לא נתנו מס), ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא... (שם נד ב, וראה שם עוד)
איתמר ספינה, רב אמר כיון שמשך כל שהוא קנה, ושמואל אמר לא קנה עד שימשוך את כולה, לימא כתנאי, כיצד במסירה, אחזה בטלפה בשערה באוכף שעליה בשליף שעליה בפרומביא שבפיה בזוג שבצוארה קנאה, כיצד במשיכה, קורא לה והיא באה, או שהכישה במקל ורצתה לפניו, כיון שעקרה יד ורגל קנאה, רבי אחי ואמרי לה ר' אחא אומר עד שתהלך מלא קומתה... חסורי מחסרא והכי קתני, ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה... (שם עה ב, וראה שם עוד)
איתמר קנין עד אימתי חוזר, רבה אמר כל זמן שיושבין, רבי יוסף אמר כל זמן שעוסקין באותו ענין... (שם קיד א, וראה שם עוד)
איתמר קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו, רבא אמר רב נחמן בן שמנה עשרה שנה, ורב הונא בר חיננא אמר רב נחמן מבן עשרים שנה, והא דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר... שלח ליה גידל בר מנשיא לרבא ילמדנו רבינו תינוקת בת ארבע עשרה שנה ויום אחד יודעת בטיב משא ומתן מהו, שלח ליה אם יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר, ולישלח ליה תינוק, מעשה שהיה כך היה... (שם קנה א וב, וראה שם עוד)
המוכר יינו לעובד כוכבים, פסק עד שלא מדד דמיו מותרין, מדד עד שלא פסק דמיו אסורין. אמר אמימר משיכה בעובד כוכבים קונה, תדע דהני פרסאי משדרי פרדשני להדדי ולא הדרי בהו. רב אשי אמר לעולם אימא לך משיכה בעובד כוכבים אינה קונה, והאי דלא הדרי בהו דרמות רוחא הוא דנקיטא להו... (ע"ז עא א, וראה שם עוד)
...אמר מר ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בדיניהם אף על פי שלא משך קנה וחייבת בבכורה, מאי בדיניהם, אי נימא בדיניהם דגופיה דאתי בקל וחומר, אם גופיה קני ליה ישראל בכסף, דכתיב לרשת אחוזה, הקישו הכתוב לאחוזה, מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה, אף עבד כנעני נקנה בכסף, ממונו לא כל שכן הוא, אם כן אפילו בשטר ובחזקה נמי... אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה, או קנה מיד עמיתך, מיד עמיתך הוא דבמשיכה, הא מיד עובד כוכבים בכסף, ואימא מיד עובד כוכבים כלל כלל לא, אמרי, לא סלקא דעתך, קל וחומר הוא, אם גופו קונה ממונו לא כל שכן... (בכורות יג א, וראה שם עוד)
ר' שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא אדם זוכה לחבירו במציאה, מאי טעמא ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל... (פאה כא א, וראה שם עוד)
תמן אמר בשם רב נחמן בר יעקב, כל שנותנין לו אגוז ומשליכו צרור ונוטלו המוציא בידו כמוציא לאשפה דמי, אגוז ונוטלו צרור ומשליכו גזילו גזל מפני דרכי שלום, אגוז וצרור ונוטלו ומצניעו ומביאו לאחר זמן גזילו גזל גמור, זכה לעצמו אבל לא לאחרים, רב הונא אמר כשם שזכה לעצמו כך זוכה לאחרים. הכל מודין שאין מתנתו מתנה, דכתיב כי יתן איש, מתנת איש מתנה מתנת קטן אינה מתנה דברי חכמים... (עירובין מח ב, וראה שם עוד)
...דמר רבי שמואל רבי זעירא רב חייה בר אשי בשם רב אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן, ותני רבי חייה ופליג, אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהן, אבל ברשות הלוקח כיון שקיבל עליו זכה, ברשות המוכר לא קנה אלא עד שעה שיגביה או עד שעה שימשוך ויוציא חוץ מרשות הבעלים, ברשות זה שהיו מופקדים אצלו לא קנה עד שיזכוהו בהן או עד שישכיר לו את מקומו... (גיטין מה א)
כתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה וגו', הקיש עבדים לאחוזה, מה אחוזה ניקנית בכסף ובשטר ובחזקה, אף עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה. מניין שאחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה, שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים, וחתום אילו עידי שטר, והעד עדים אילו עידי חזקה... דר' לעזר אמר הילך קנה, דתני הילך בשדה לאורכה ולרחבה קנה עד מקום שהילך דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים לא קנה עד שעה שיחזיק. הכל מודין במוכר שביל לחבירו כיון שהילך בו קנייו, מה טעמא קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה... (קידושין יב א, וראה שם עוד)
רב הונא אמר אין מוסירה קונה (אלא) בנכסי הגר. רב חזקיה ר' בא ר' לעזר שאל היו לו עשרה גמלים קשורים זה בזה מסר לו מוסירה של אחת מהן כולהם קנה או לא קנה אלא אותו שמסר לו בלבד. רב חסדא אמר, משוך את הבהמה זו לקנותה קנה, לקנות וולדותיה לא קנה, לקנותה היא וולדותיה קנה, אילו האומר לחבירו משוך את הבהמה זו שתקנה משוי שלה שמא לא קנה... (שם יד א, וראה שם עוד)
...רבי אמי בשם רבי יוחנן המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו פירות קנה, אמר רבי שמואל בר רב יצחק ובלבד פירות שראויין ליצבר. רבי יוחנן בשם רבי ינאי המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דליו קנה, רבי יהושע בן לוי בשם ריש לקיש המוכר צאן לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה, מאי משכוכית, אית דמרין חטרא, ואית דמרין פנדורא, ואית דמרין תיישא רבא. ריש לקיש בשם בר קפרא המוכר קבר לחבירו כיון שקבר בה מת אחד בכוך חזקה לכל הכוך, קבר שלשה מתים בשלשה כוכין חזקה לכל הקבר. (בבא בתרא ח א)
קום התהלך בארץ, תני הילוך בשדה בין לארכה בין לרחבה קנה עד מקום שהלך, כדברי רבי אליעזר, שהיה ר"א אומר הילוך קנה, וחכמים אומרים לא קנה עד שיהלך לארכה ולרחבה, א"ר יעקב בן זבדי טעמיה דר"א קום התהלך בארץ. (בראשית מא יג)
בראשונה היו קונין במנעל ובסנדל, שלף איש נעלו, חזרו להיות קונין בקצצה, ומהו דין קצצה, א"ר יוסי בר אבין כל מי שהוא מוכר שדהו לנכרי היו קרוביו מביאין חביות מלאות קליות ואגוזים ומשברין בפני התינוקות, והתינוקות מלקטין ואומרין נקצץ פלוני מאחוזתו... חזרו להיות קונין במנעל ובסנדל, שלף איש נעלו ונתן לרעהו, חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה, ושלשתן כתובין בפסוק אחד, (ירמיה ל"ב) שדות בכסף יקנו הרי כסף, וכתוב בספר וחתום הרי עדי שטר, והעד עדים הרי עדי חזקה... (רות ז י)
ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלוף נעלו, נעלו של מי, רב ולוי, חד אמר נעלו של בועז, וחרינא אמר נעלו של גואל, נראין הדברים כמאן דאמר נעלו של בועז שדרך הלוקח להיות נותן ערבון. (שם שם יא)
ארבעה נקראו קנין, ישראל נקראו קנין, שנאמר עם זו קנית, א"י נקראת קנין, בית המקדש נקרא קנין, ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו, התורה נקראת קנין, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, יבואו ישראל שנקראו קנין, לארץ ישראל שנקראת קנין, ויבנו בית המקדש שנקרא קנין, בזכות התורה שנקראת קנין. (תהלים עח, תתכב)
קונה שמים וארץ - כמו עושה שמים וארץ, על ידי עשייתן קנאן להיות שלו. (בראשית יד יט)
קונה שמים וארץ - רש"י, והנכון מה שאמר עוד קנאן להיות לו, כי כל אשר לאדם יקרא קנינו, ויקראו הצאן מקנה בעבור היותו עקר רכוש האדם. ולשון חכמים המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו... חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, וכן בכל מקום תבא להם במקום זכיה, כלומר שהוא שלו... (שם)
קונה - כמו ממציא, כמו "קניתי איש". (שם)
והואיל וחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו כמו שיתבאר, למה לא יקנה בעל החצר זה המטמון שבתוך הכותל הישן, אף על פי שהוא של אמוריים ותהיה מציאה זו לבעל החצר, מפני שאינו ידוע לו ולא לאחרים... (גזלה ואבדה טז ח)
חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו, ואם נפלה בה מציאה הרי היא של בעל החצר, במה דברים אמורים בחצר המשתמרת, אבל בשדה וגינה וכיוצא בהן, אם היה עומד בצד שדהו ואמר זכתה לי שדי זכה בה, ואם אינו עומד שם או שהיה עומד ולא אמר זכתה לי שדי, כל הקודם זכה. וכן ארבע אמות של אדם שהוא עומד בצדו הרי אלו קונים לו, ואם הגיע המציאה לתוך ארבע אמות שלו זכה בה.
חכמים תקנו דבר זה כדי שלא יריבו המוצאין זה עם זה. במה דברים אמורים בסימטא או בצידי רשות הרבים שאין הרבים דוחקין בהן או בשדה שאין לו בעלים, אבל העומד ברשות הרבים או בתוך שדה חבירו אין ארבע אמות קונות לו ואינו קונה שם עד שתגיע מציאה לידו.
קטנה יש לה חצר ויש לה ארבע אמות, וקטן אין לו חצר ואין לו ארבע אמות, מפני שחצר של קטנה מידה למדנוה, שכשם שהיא מתגרשת בגט המגיע לידה כך מתגרשת בגט המגיע לחצרה. וכשם שיש לה חצר לענין הגט כך יש לה לענין מציאה. וארבע אמות של אדם כחצירו לענין מציאה, אבל האיש למדנו שחצירו קונה לו משלוחו, כדרך שקונה לו שלוחו כך תקנה לו חצירו, והקטן הואיל ואינו עושה שליח, כך אין חצירו ולא ארבע אמות שלו קונין לו עד שתגיע מציאה לידו. (שם יז ח)
המקח אינו נקנה בדברים, ואפילו העידו עליהם עדים. כיצד, בית זה אני מוכר לך... ופסקו הדמים ורצה הלוקח ואמר קניתי, ורצה המוכר ואמר מכרתי, ואמרו לעדים הוו עלינו עדים שמכר זה ושלקח זה הרי זה אינו כלום, וכאילו לא היו ביניהם דברים מעולם. וכן בנותן מתנה ומקבלה.
אבל אם נקנה המקח באחד מהדברים שהוא נקנה בהם קנה הלוקח ואינן צריכין לעדים כלל, ואין אחד מהן יכול לחזור בו.
ובמה יקנה המקח, הקרקעות באחד משלשה דברים, בכסף, או בשטר או בחזקה.
כיצד בכסף, מכר לו בית מכר לו שדה ונתן לו הדמים קנה. במה דברים אמורים במקום שאין כותבין את השטר, אבל במקום שדרכן לכתוב שטר מכר לא קנה עד שיכתוב את השטר, ואין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה.
התנה הלוקח ואמר אם רציתי אקנה בכסף או אקנה בשטר ונתן הכסף על תנאי זה, הרי זה קיים, ואין המוכר יכול לחזור מפני התנאי, והלוקח יכול לחזור בו עד שיכתוב את השטר, וכן אם התנה המוכר כזה.
כיצד בשטר, כתב לו על הנייר או על החרס או על העלה שדי נתונה לך שדי מכורה לך, כיון שהגיע השטר לידו קנה, אף על פי שאין שם עדים כלל, ואף על פי שאין השטר שוה כלום. במה דברים אמורים במוכר שדה מפני רעתה, אבל בשאר קרקעות אף על פי שהגיע שטר של מכר לידו ואפילו היו בו עדים לא קנה עד שיתן את הדמים.
כיצד בחזקה, מכר לו בית, מכר לו שדה או שנתן אותה במתנה, כיון שנעל או גדר או פרץ כל שהוא, והוא שיועיל במעשיו, הרי זה קנה. במה דברים אמורים כשהחזיק בפני המוכר או הנותן, אבל שלא בפני המוכר או הנותן צריך שיאמר לו לך חזק וקנה, ואחר כך אם החזיק קנה אף על פי שאינו בפני הבעלים.
המוכר בית לחבירו ומסר לו את המפתח, הרי זה כמי שאמר לו לך חזק וקנה, וכן המוכר את הבור כיון שמסר לו דליו הרי זה כמי שאמר לו לך חזק וקנה, וכשהחזיק יקנה... (מכירה א א והלאה, וראה שם עוד)
העכו"ם אינו קונה בחזקה, אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף. וישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם, ואינו קונה אלא בשטר.
כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ונקנה או בכסף או בשטר או בחזקה, ואם אינו צריך לקרקע, כגון ענבים העומדות ליבצר הרי זה כמטלטלין לקניין, ויש להן אונאה.
כשם שהקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה, כך שכירות הקרקע נקנה בכסף לבדו, או בשטר לבדו או בחזקה, ואין אחד מהן יכול לחזור בו.
המוכר לחבירו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן, ואפילו היתה אחת מהן הר גבוה והשנית מצולה, שהרי תשמיש של זו אינה תשמיש של זו, אף על פי כן כיון שהחזיק באחת מהן קנה השאר.
במה דברים אמורים שנתן דמי כולן, אבל אם לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. לפיכך אם היו הכל במתנה קנה כולן, וכן בשכירות, כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן כל זמן השכירות. היו מקצת הקרקעות במכר ומקצתן בשכירות, כיון שהחזיק בין במכירה בין בשכירות קנה הכל. (שם שם יז והלאה)
עבד כנעני הרי הוא כקרקע לקנייה ונקנה בכסף ובשטר או בחזקה...
הבהמה בין דקה בין גסה נקנית במשיכה, אף על פי שאפשר להגביה אותה לא הצריכוהו להגביה מפני שמתחבטת בארץ, ואם הגביה קנה. וההגבהה קונה בכל מקום, אבל המשיכה אין קונין בה אלא בסימטא או בחצר של שניהם, ואין קונין בה ברשות הרבים ולא בחצר שאינה של שניהם.
כיצד קונין את הבהמה במשיכה, אין צריך לומר אם משכה והלכה או שרכב עליה והלכה בו שקנה, אלא אפילו קרא לה ובאה או שהכישה במקל ורצה בפניו, כיון שעקרה יד ורגל קנאה, והוא שימשוך בפני הבעלים, אבל אם משך שלא בפני הבעלים צריך שיאמר לו קודם שימשוך לך משוך וקנה, שמסירת בהמה זו כמי שאמר לו לך משוך וקנה, וכיון שמשך לו העדר קנה ואף על פי שמשך שלא בפניו...
המוכר בהמה לחבירו או נתנה לו במתנה ואמר קנה אותה כדרך שבני אדם קונין, אם משך או הגביהה קנה, אבל אם רכב עליה, אם בשדה קנה, ואם בעיר לא קנה, לפי שאין דרך בני אדם לרכוב בעיר. לפיכך אם היה אדם חשוב שדרכו לרכוב בעיר או אדם מזולזל ביותר שאינו מקפיד על הילוכו בעיר רוכב, כגון המטפלין בגידול הבהמות או העבדים, או שהיתה אשה, או שהיה ברשות הרבים שהרבים דורסין שם, הרי זה קונה ברכיבה, והוא שתהלך בו. (שם ג א והלאה, וראה שם עוד)
אחד הבהמה ואחד שאר המטלטלין נקנין במעות דין תורה, ומשנתן את המעות קנה ואין אחד מהן יוכל לחזור בו. אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלין אלא בהגבהה או במשיכת דבר שאין דרכו להגביה.
הספינה הואיל ואי אפשר להגביהה ויש במשיכתה טורח גדול ואינה נמשכה אלא לרבים, לא הצריכוה משיכה אלא נקנית במסירה, וכן כל כיוצא בזה. ואם אמר לו המוכר לך משוך וקנה, אינו קונה הספינה עד שימשכנה כולה ויוציאנה מכל המקום שהיתה בו, שהרי הקפיד המוכר שלא יקנה זה אלא במשיכה...
ולמה תקנו חכמים דבר זה במטלטלין, גזרה שמא יתן הלוקח דמי החפץ, וקודם שיקחנו יאבד באונס, וכגון שנפלה דליקה ונשרף, או באו ליסטים ונטלוהו, אם יהיה ברשות הלוקח יתמהמה המוכר ולא יצילהו, לפיכך העמידוהו חכמים ברשות המוכר כדי שישתדל ויציל החפץ, שאם אבד חייב לשלם...
וכן השוכר המקום שאותן המטלטלים הנמכרין מונחין בו קנה, ואין אחד מהן יכול לחזור בו, ואף על פי שלא הגביה ולא משך ולא נמסרו לו, שהרי נעשה ברשותו, וכבר ביארנו ששכירות קרקע נקנה בכסף או בשטר או בחזקה.
המקנה קרקע ומטלטלין כאחד, כיון שקנה קרקע בכסף או בשטר או בחזקה נקנו המטלטלין עמהם, בין שהיו שניהם במכר או במתנה, בין שמכר מטלטלין ונתן קרקע, בין שמכר הקרקע ונתן המטלטלין, כיון שקנה קרקע קנה מטלטלין.
במה דברים אמורים כשהיו אותן המטלטלין צבורין באותה קרקע, אבל אם היו במקום אחר צריך שיאמר לו קנה מטלטלין אגב קרקע, אפילו היו המטלטלין במדינה אחרת, ואמר לו קנה אותם על גבי קרקע פלונית, כיון שקנה הקרקע נקנו המטלטלין אף על פי שאינן צבורין בתוכה, ואם לא אמר קנה אגב קרקע לא קנה. וקרקע כל שהיא קונין על גבה כל מטלטלין שירצה. (שם ג א והלאה, וראה שם עוד)
המקנה בהמה וכלים שעל גבה כאחד, אף על פי שמשך הבהמה וקנאה לא קנה הכלים שעליה עד שיגביה או ימשוך הכלים עצמן, אם אין דרכן להגביהן, שהבהמה כחצר המתהלכת היא ואין מה שבתוכה קנוי לבעלה, לפיכך אם היתה הבהמה כפותה קנה את כלים שעליה.
אמר לו המקנה משוך בהמה וקנה כלים שעליה, הואיל ולא הקנה לו גוף הבהמה אף על פי שמשכה והיא כפותה לא קנה כלים שעליה עד שימשוך הכלים עצמן... (שם שם יג, וראה שם עוד)
כליו של אדם כל מקום שיש לו רשות להניחו קנה לו, כיון שנכנסו המטלטלין בתוך הכלי אין אחד מהן יכול לחזור בו, והרי זה כמי שהגביהן או כמו שהונחו בתוך ביתו, לפיכך אין כליו של אדם קונה לו ברשות הרבים ולא ברשות המוכר, אלא אם אמר לו המקנה לך וקנה בכלי זה, וכן אם קנה הכלי תחלה והגביהו ואחר כך הניחו שם ברשות המוכר וחזר וקנה ממנו הפירות, כיון שנכנסו בתוך כלי זה קנה אותם, מפני שהנאת המוכר במכירת הכלי אינו מקפיד על מקומו.
כשם שאין כליו של לוקח קונה לו ברשות מוכר, כך אין כליו של מוכר קונה ללוקח אף על פי שהוא ברשות הלוקח.
מסירה אינה קונה אלא ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם, והמשיכה אינה קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם, והגבהה קונה בכל מקום.
דבר הנקנה במשיכה, אם היה ברשות הרבים ומשכו הלוקח לרשותו או לסימטא, כיון שהוציא מקצת החפץ מרשות הרבים קנה... (שם ד א והלאה, וראה שם עוד)
זה כלל גדול יהיה בידך, הקונה את המטלטלין, אם פסק הדמים ואחר כך הגביה קנה, ואם הגביה תחלה והניח ואחר כך פסק הדמים לא קנה באותה הגבהה עד שיגביה אחר שפסק או ימשוך דבר שאין דרכו להגביה.
היה דבר הנמכר דמיו קצובין וידועין והגביהו קנהו, אף על פי שפסק אחר שהגביה, והוא הדין בשאר דברים שקונין בהם את המטלטלין שצריך לקנות בהם אחר שיפסוק הדמים, אלא אם כן דמיו קצובין כמו שביארנו... (שם שם יא, וראה שם עוד)
כל המטלטלין קונין זה את זה, כיצד, החליף פרה בחמור או יין בשמן, אף על פי שמקפידין על הדמים ושיערו כמה שוה זה וכמה שוה זה ואחר כך החליפו, כיון שמשך האחד או הגביהו קנה השני המטלטלין האחרים בכל מקום שהם ונעשה כרשותו, ואף על פי שעדיין לא משכן.
החליף חמור בפרה וטלה ומשך הפרה ועדיין לא משך את הטלה לא קנה, שאין כאן משיכה גמורה, וכן כל כיוצא בהן... (שם ה א, וראה שם עוד)
הקרקעות והעבדים והבהמה ושאר כל המטלטלין כל אחד מהן נקנה בחליפין, והוא הנקרא קניין, ועיקר הדרך הזאת שיתן הקונה למקנה כלי כל שהוא ויאמר לו, קנה כלי זה חלף החצר או היין או הבהמה או העבד שמכרת לי בכך וכך, כיון שהגביה המוכר את הכלי וקנהו, קנה הלוקח אותו הקרקע או אותן המטלטלין, אף על פי שעדיין לא משכן ולא נתן הדמים, ואחד מהן אין יכול לחזור בו.
אין קונין אלא בכלים ואף על פי שאין בו שוה פרוטה, ואין קונין בדבר שאסור בהנאה ולא בפירות ולא במטבע, ואין קונין בכליו של מוכר אלא בכליו של לוקח.
הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר זכה הלוקח, ואף על פי שהקנה לו הכלי על מנת להחזירו נקנה המקח וזכה בו הלוקח, שהמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, אף על פי שלא תפס המוכר כל הכלי שהקנהו חלף ממכרו אלא אחז מקצתו ואחז המקנה לו מקצתו, קנה הלוקח, והוא שאחז ממנו כדי שיעור כלי או יאחזנו אחיזה שהוא יכול לנתק את כל הכלי מיד המקנה לו. לפיכך אם הקנה לו במקצת הבגד צריך שיאחוז מן הבגד שלש אצבעות שאם יפסיק ממקום שאחז הרי הוא כלי בפני עצמו, ששלש אצבעות מבגד קרוי בגד, כמו שביארנו בענין טומאת הבגדים, וכן אם אחז פחות משלש והיה יכול לנתק כל הכלי קנה.
זה שכותבין בשטרות וקנינא מפלוני בכלי הכשר לקנות בו, בכלי להוציא פירות וכיוצא בהן, הכשר להוציא איסורי הנאה, לקנות בו להוציא כליו של מוכר.
זה הקנין אין צריך להיות בפני עדים, אלא אם היה בינו ובין חבירו קנה, שלא הצריכה תורה עדים בדיני ממונות אלא לכופר...
המוכר או הנותן שקנו מידו יש לכל אחד מהן לחזור בו כל זמן שעוסקין באותו ענין, ואף על פי שהקנין בפני עדים, ואם הפסיק הענין אין אחד מהם יכול לחזור אף על פי שאין ביניהן עדים, וכשם שחוזר המוכר והנותן כך חוזר הלוקח והמקבל כל זמן שעסוקין באותו ענין, מה שאין כן בשאר דרכי הקניה.
יש דברים הרבה שאינן צריכין קנין ואין לקניין בהם טעם, כגון המשחרר את עבדו, והמגרש אשתו, או עושה שליח... נהגו רוב המקומות להקנות למקצת אלו הדברים או כיוצא באלו, ואומרים וקנינו מפלוני שעשה פלוני שליח, או שמחל לפלוני חוב שיש לו אצלו, או שבטל המודעה שמסר על גט זה וכיוצא באלו, אף על פי שאינו צריך.
קנין זה שנהגו להקנות באלו הדברים אינו מועיל כלום, אלא להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל אלא שגמר בלבו ואחר כך אמר... (שם ה ה והלאה, וראה שם עוד)
הפירות אף על פי שאין קונין בהן כמו שביארנו, הרי נקנין בקנין כשאר המטלטלין, אבל המטבע כשם שאין קונין בו כך אינו נקנה בקנין, נמצא המטבע אינו נקנה בקנין ואינו נעשה הוא עצמו קנין לקנות כשאר דברים... (שם ו א, וראה שם עוד)
היו עומדים שלשתן ואמר לו מנה שיש לי בידך בין פקדון בין מלוה תנהו לזה, קנה לוי, ואין אחד משלשתן יכול לחזור בו, ודבר זה אמרו חכמים שהיא הלכה שאין לה טעם, לפיכך אין למדין ממנה לדין אחר.
היה ראובן חייב לשמעון מאה זוז, ואמר ללוי תן לשמעון מאה זוז אלו שאני חייב לו עד שאתן לך או עד שאעשה עמך חשבון, ואמר לו הן וקבל שמעון, כל אחד משלשתן יכול לחזור בו, ואפילו פרע לוי לשמעון מקצת חובו, לפיכך אם לא פרע לוי לשמעון חוזר שמעון ותובע את ראובן בשאר חובו.
המוכר שטר חוב לחבירו או נתנו לו במתנה, אינו נקנה במסירת השטר לידו, שלא מסר לו אלא הראיה שבו, ואין הראיה נתפסת ביד. וכיצד יקנה השטר, שיכתוב לו המקנה קנה שטר פלוני וכל השעבוד שיש בו וימסור לו השטר, ונמצא נקנה בכתיבה ומסירה, ואין צריך עדים לענין קנייתו, אבל צריך עדים לענין תביעתו, שהרי הנתבע אומר לו מי יאמר שבעל דברים שלי כתב ומסר לך... (שם שם ח והלאה, וראה שם עוד)
מי שנתן הדמים ולא משך הפירות, אף על פי שלא נקנו המטלטלין כמו שביארנו, כל החוזר בו בין לוקח בין מוכר לא עשה מעשה ישראל וחייב לקבל מי שפרע, ואפילו נתן הערבון, כל החוזר מקבל מי שפרע.
וכיצד מקבל מי שפרע, אוררין אותו בבית דין ואומרין, מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים, הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו, ואחר כך יחזור הדמים... (שם ז א, וראה שם עוד)
הנושא ונתן בדברים בלבד הרי זה ראוי לעמוד לו בדבורו, אף על פי שלא לקח מן הדמים כלום ולא רשם ולא הניח משכון, וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אף על פי שאינו חייב לקבל מי שפרע הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו.
וכן מי שאמר לחבירו ליתן לו מתנה ולא נתן הרי זה ממחוסרי אמנה, במה דברים אמורים במתנה מועטת, שהרי סמכה דעתו של מקבל כשהבטיחו, אבל במתנה מרובה אין בה חסרון אמנה, שהרי לא האמין זה שיתן לו דברים אלו עד שיקנה אותו בדברים שקונין בהן. (שם שם ח, וראה שם עוד)
המוכר שדה לחבירו באלף זוז, ונתן לו מקצת הדמים והיה יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים אפילו לא נשאר לו אלא זוז אחד לא קנה הלוקח את כולה, אף על פי שכתב השטר או החזיק.
חזר בו הלוקח יד המוכר על העליונה, רצה אומר לו הילך מעותיך או קנה מן הקרקע כנגד המעות שנתת לי, ונותן לו מן הזבורית שבה, ואם חזר המוכר יד הלוקח על העליונה, רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי, ונוטל מן היפה שבה. ואם לא היה יוצא ונכנס ותובע קנה הלוקח את כולה, ואין אחד מהן יכול לחזור בו, ושאר הדמים עליו כשאר החובות...
וכן הדין במוכר מטלטלין, אף על פי שמשך הלוקח הפירות והוציאן לרשותו והמוכר נכנס ויוצא על שאר הדמים לא קנה, ויד החוזר בו על התחתונה כמו שביארנו, אלא אם כן מכר מפני רעת ממכרו והרי זה קנה הכל... (שם ח א, וראה שם עוד)
מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח, אפילו תלוהו עד שמכר ממכרו ממכר, בין במטלטלין בין בקרקעות, שמפני אונסו גמר ומקנה, אף על פי שלא לקח הדמים בפני העדים, לפיכך אם מסר מודעה קודם שימכור, ואמר לשני עדים, דעו שזה שאני מוכר חפץ פלוני או שדה פלוני לפלוני מפני שאני אנוס, הרי המכר בטל, ואפילו החזיק כמה שנים מוציאין אותה מידו ומחזיר הדמים.
וצריכין העדים לידע שהוא מוכר מפני האונס ושהוא אנוס ודאי, לא שיסמכו על פיו, וכל מודעה שאין כתוב בה ואנו העדים ידענו שפלוני זה אנוס אינה מודעה.
במה דברים אמורים במוכר או בעושה פשרה, אבל במתנה או במחילה אם מסר מודעה קודם מתנה אף על פי שאינו אנוס הרי המתנה בטלה, שאין הולכין במתנה אלא אחר גילוי דעת הנותן, שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה המקבל מתנה והמחילה מתנה היא... (שם י א והלאה, וראה שם עוד)
המקנה בין קרקע בין מטלטלין והתנה תנאין שפאשר לקיימן, בין שהתנה המקנה בין שהתנה הקונה, אם נתקיימו התנאין נקנה הדבר שהוקנה, ואם לא נתקיים התנאי לא קנה, וכבר ביארנו משפטי התנאים בהלכות אישות.
במה דברים אמורים, בשקנה בדרך מן הדרכים שקונין בהן, והרי יש עליו לקיים את התנאי. אבל אם לא קנה עתה והתנה עמו שאם נתקיים התנאי זה יקנה ואם לא נתקיים לא יקנה, אף על פי שנתקיים התנאי לא קנה, שזו אסמכתא היא, שהרי סמך קנייתו לעשות כך וכך, וכל אסמכתא אינה קונה, שהרי לא גמר בלבו להקנותו.
כיצד, המוכר בית לחבירו או נתנו לו במתנה על מנת שילך עמו לירושלים ביום פלוני, והחזיק זה בבית, הרי זה קנה כשילך עמו לירושלים באותו היום. ואם עבר אותו היום ולא הלך לא קנה. אבל אם התנה ואמר לו אם תלך עמי לירושלים ביום פלוני או אם תביא לי דבר פלוני אתן לך בית זה או אמכרנו לך בכך וכך, והלך עמו באותו היום או שהביא לו, אף על פי שהחזיק בבית אחר שקיים התנאי לא קנה, שזו היא אסמכתא, וכן כל כיוצא בזה.
לפיכך הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך, והלה אומר ואם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך, אם חזר בו הלוקח קנה זה הערבון, שהרי הוא תחת ידו, ואם חזר בו המוכר אין מחייבין אותו לכפול הערבון, שזו אסמכתא, ואסמכתא לא קנה...
וכן כל תנאין שמתנין בני אדם ביניהן, אף על פי שהן בעדים ובשטר אם יהיה כך או אם תעשה כך אתן לך מנה או אקנה לך בית זה ואם לא יהיה או לא תעשה לא אקנה לך ולא אתן לך, אף על פי שעשה או שהיה הדבר לא קנה, שכל האומר אם יהיה אם לא יהיה לא גמר והקנה, שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה.
כל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא כלל וקנה, שאילו לא גמר להקנותו לא הקנהו מעכשיו, כיצד, אם באתי מכאן ועד יום פלוני קנה בית זה מעכשיו וקנו מידו על כך, הרי זה קנה אם בא בתוך הזמן שקבע, וכן כל כיוצא בזה.
מי שמכר חצירו או שדהו ופירש בשעת המכירה שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני או מפני המטר שנמנע כדי לקנות חטים בדמי חצירו, הרי זה כמוכר על תנאי, לפיכך אם ירד המטר אחר שמכר או באו חטין והוזלו, או נמנע הדרך לילך לאותה הארץ או שלא נסתייע לו להעלות או לקנות חטים, הרי זה מחזיר אותן הדמים ותחזור לו קרקע, שהרי פירש שאינו מוכר אלא לעשות דבר פלוני, והרי לא נעשה, וכן כל כיוצא בזה.
אבל המוכר סתם, אף על פי שהיה בלבו שמפני כך וכך הוא מוכר, ואף על פי שמראין הדברים שאינו מוכר אלא לעשות כך וכך ולא נעשה אינו חוזר, שהרי לא פירש, ודברים שבלב אינן דברים... (שם יא א והלאה, וראה שם עוד)
אסמכתא שקנו מידו עליה בבית דין חשוב הרי זה קנה, והוא שיתפוס זכיותיו בבית דין, והוא שלא יהיה אנוס.
כיצד, הרי שהתפיס שטרו או שוברו בבית דין וקנו מידו שאם לא בא ביום פלוני ינתן שטר זה לבעל דינו, והגיע היום ולא בא, הרי אלו נותנים. ואם עכבו נהר או חולי מלבא לא יתנו, וכן כל כיוצא בזה, והוא שיהיה בבית דין חשוב. (שם שם יג, וראה שם עוד)
כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות באסמכתא כך היו עושין, קונין מזה שהוא חייב לחבירו מאה דינרין, ואחר שחייב עצמו קונין מבעל חובו שכל זמן שיהיה כך או שיעשה כך הרי החוב זה מחול לו מעכשיו, ואם לא יהיה או לא יעשה הריני תובעו בממון שחייב עצמו בו, ועל דרך זו היינו עושין בכל התנאין שבין אדם לאשתו בשדוכין ובכל הדברים הדומין להם. (שם שם יח)
שלשה אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר דין תורה, החרש השוטה והקטן, אבל חכמים תקנו שיהיה החרש והקטן נושא ונותן ומעשיו קיימין משום כדי חייו.
החרש כיצד נושא ונותן, חרש שאינו שומע ולא מדבר או מדבר ואינו שומע כלום מוכר ולוקח המטלטלין ברמיזה אבל לא בקרקע, ואף במטלטלין לא יתקיימו מעשיו עד שבודקין אותו בדיקות רבות ומתישבין בדבר...
השוטה אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר ואין מתנותיו קיימות ובית דין מעמידים אפוטרופוס לשוטים כדרך שמעמידין לקטנים...
קטן עד שש שנים אין הקנייתו לאחרים כלום, ומשש שנים עד שיגדיל אם יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו קיימת, בין בדבר מרובה בין בדבר מועט, בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע, ודבר זה מדברי חכמים כמו שביארנו, כדי שלא יבטל ולא ימצא מי שימכור לו ולא יקח ממנו, והכל במטלטלין אבל בקרקע אינו מוכר ולא נותן עד שיגדיל.
במה דברים אמורים בקטן שאין לו אפוטרופוס, אבל אם היה לו אפוטרופוס אין מעשיו כלום, אפילו במטלטלין, אלא מדעת האפוטרופוס, שאם רצה לקיים מקחו וממכרו ומתנתו במטלטלין קיים.
בודקין את הקטן אם יודע בטיב משא ומתן או אינו יודע, לפי שיש קטן חכם ונבון שהוא יודע והוא בן שבע, ויש אחר שאפילו בן שלש עשרה אינו יודע בטיב משא ומתן... ואני אומר שאין מקח הקטן וממכריו במטלטלין קיימין אלא בשמשך או המשיך, אבל אם נתן מעות על המקח וחזר בו אינו מקבל מי שפרע, ואחרים שחזרו בו מקבלין מי שפרע.
וכן אם קנו מיד הקטן או השכיר מקום המטלטלין וחזר בו לא קנה הלוקח, שאין מוציאין מידי הקטן בדין, ואין קניין מיד הקטן כלום, שהקניין בשטר, ואין העדים חותמין אלא על שטר של אדם גדול...
יראה לי שקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע תעמוד בידו אף על פי שאין ממכרו בקרקע כלום, שהקטן כמי שאינו בפנינו הוא וזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו.
קטן שהגדיל והביא הזכר שתי שערות אחר שלש עשרה שנה והבת אחר שתים עשרה, אף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה במטלטלין, אבל בקרקע אין מעשיו קיימין עד שיהיה יודע בטיב משא ומתן אחר שהגדיל.
במה דברים בקרקע שלו, אבל קרקע שירש מאבותיו או משאר מורישיו אין ממכרו ממכר עד שיהיה בן עשרים שנה, אף על פי שהביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן, שמא ימכור בזול מפני שדעתו נוטה אחר המעות, ועדיין לא נתיישבה דעתו בדרכי העולם... (שם כט א והלאה, וראה שם עוד)
ראה עוד ערך מסחר.
קונה שמים וארץ - ...ודע כי כל יש קנין, כי האין אינו קנין, ולפי שהוא יתברך הוציא העולם יש מאין הזכיר הכתוב לשון קנין, "קונה שמים וארץ", ואם כן באור מלת קונה ששם אותן לישראל. אבל בבראשית רבה נראה שהבינו החכמים מלת קונה כפשוטו, שקנאן מאחר, והוא החומר הראשון שממנו ברא הכל, והוא שדרשו קונה שמים וארץ, ממי קנאן כהדין דאמר פלניא עינוהי יאי, שערוהי לא יאי בתמיה... לא תבין שאותו החומר קדמון היה אצלו מתחלה, כי גם החומר מחדש בראו וחדשו מאין. (בראשית יד יט)
קנית - חדשת, כי המצאת מה שאינו יקרא קנין. (תהלים קלט יג)
קנה - נאמר על קנין כסף, בחירה בחבר, התחדשות דבר אחר העדר, או על השתדלות אדם לחדש בעצמו הנהגה או למוד, ועל זה אמר כאן קנה חכמה - בהשתדלות וטורח. (משלי ד ה)
...ושלשה דברים הם אשר האדם קונה, האחד השכל והחכמה, כי נברא האדם בלא דעת ויקנה הדעת, ודבר השני המעשים הטובים והישרים שהם קנין לאדם, כי לא נולדו אלו המעשים עם האדם, לכך הם נחשבים קנין לאדם, השלישי עושרו וממונו אשר האדם ערום מבטן אמו יצא, ערום מן השכל, ערום מן המעשים, ערום מן העושר, הרי אלו שלשה דברים שהם קנינים לאדם, ודבר שנקנה לאדם ולא נולד עמו, כשם שהוא נקנה לאדם כך אפשר ההסרה ממנו, כי כל קנין אפשר ההסרה, ומפני זה צריך האדם לאלו ג' דברים בפרט לעשות סיג וגדר שלא יבא אל ההסרה. ויותר מהכל נקרא קנין לאדם התורה האלקית, כי לגודל מעלתה ורוממותה מן האדם עד שהיא תורת ה' אינה קרובה אל האדם, ואינה דומה אל השלשה אשר זכרנו לפני זה, כי מצד היותם קרובים אל האדם ומתיחסים אל האדם אף שהם קנינים גם כן, מכל מקום נמצא קנין שהוא מתחבר עם בעל קנין עד שנעשה עם בעל הקנין כאלו הם דבר אחד, כי הדבר שהוא קרוב אל האדם עצמו שהוא בעל קנין נעשה עם האדם דבר אחד, ולא יוסר ממנו רק בקושי, ואינו קל ההסרה, רק אלו הדברים אשר הם אינם קרובים כל כך אל האדם, ולפיכך יש בהם הסרה, ומכל שכן התורה האלקית שהיא רחוקה מן האדם, שהתורה היא אלקית לגמרי, והאדם הוא גשמי, ולפיכך התורה יותר נקל להסרה מן האדם... (דרך חיים ג יג)
...יש לך לדעת כי הקנין נאמר על כמה דברים שהם קנין לאחר, אבל מה שנקרא קנין גמור הוא כאשר נקנה לגמרי אל בעל קנין עד שאי אפשר שיהיה נקנה לו יותר, וזה כשנקנה לו במקצת, כמו העבד אשר נקנה לרבו למעשה ידיו ולא נקנה לו קנין גמור, דבר זה אינו סתם קנין, וכן כל קנין שיאמר על הקנין שהוא נקנה לו בצד מה בלבד, אין זה קנין גמור, רק שיהיה הקנין הזה בכל צד, וזה נקרא עליו שם קנין, ולא כן כאשר הקנין בצד מה, כי מעלת הקנין במה שהוא ברשותו של הקונה לגמרי, ולכך אמרנו שאין ראוי שיקרא העבד שהוא משועבד למעשה ידיו בלבד קנין לאדם שאינו ברשותו לגמרי, ודבר זה מחייב, כי הקנין שהוא קנין גמור צריך שיהיה מיוחד אל הקונה, שאז אפשר לומר שהוא תחת רשותו של הקונה לגמרי מבלי שהוא יוצא מן הקונה כלל. אבל אם הם שנים שנקנים לו בענין אחד, כמו שיש ב' עבדים אל אדון אחד, הא' משמש לו היום והשני ביום הב'... אין לומר בזה שהוא קנין הנקנה אל האדון לגמרי, שהוא ברשותו של הקונה, שהרי יצא מרשותו...
וזה שאמרו בכאן ה' הקנינים הם להקב"ה, ורוצה לומר כי לא יקרא סתם קנין להקב"ה עד שהוא נקנה אליו לגמרי מבלי יציאה והסרה מאתו כלל, רק הוא לגמרי ברשותו, ולא תמצא רק חמשה, שכל אחד ואחד מיוחד לגמרי בענינו, אבל שאר דברים אינם ראויים שיקראו קנינו של הקב"ה, וזה כי אף שכל הדברים הם אל הקב"ה כמו שכתוב "אשר לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו", ואם כן הים והיבשה שניהם אל הקב"ה... מכל מקום אין על אחד סתם קנין, כמו שכתבנו, לפי שיש כאן ב' דברים הים והיבשה, והכסף והזהב, ואין אחד אל הקב"ה, אין על אחד שם קנין שהוא לגמרי אל השי"ת, כי הים והיבשה ב' דברים, ובמה שזה אל השי"ת אין זה אל השי"ת, ואי אפשר שיהיה כל אחד קנין אל השי"ת שיהיה לגמרי אליו עד שאינו יוצא מבעל הקנין כלל, כאשר יש א' עמו... וכן הכסף והזהב כיון שהם ב' דברים, ואמר על שניהם "כי לי הכסף ולי הזהב", ובמה שהכסף אל השי"ת אין הזהב אל השי"ת... כל אחד דבר בפני עצמו משמש דבר מיוחד, ואין אחד ברשות הקונה לגמרי עד שלא יהיה נטיה ממנו.
ולכך חמשה קנינים אל הקב"ה שאין להם שתוף עמהם והם מיוחדים לגמרי כל אחד ואחד, ואין דבר עמהם בענין שלהם שהם מיוחדים מפני שהם מיוחדים לגמרי אל הקונה מבלי הסרה כלל מן הקונה.
ועוד יש לך לדעת, כי מה שאמר התנא חמשה קנינים, קרא קנין הדבר שהוא שייך לעצמו לגמרי של בעל הקנין, כמו הבית ראוי שיקרא קנינו של אדם, כי הוא צריך לדירתו ולהויתו, שכל אדם צריך שיהיה לו בית, ולא כן העבד והכלים, אף כי הם צריכים לו אין נקראין קנין, שאינם משמשים לבעל הקנין רק בדבר מה, אבל הקנין הוא מה שאי אפשר זולתם, ולכך נקרא קנין, שאם אין לו הדבר ההוא צריך לקנותו מאחר שלא יוכל לעמוד זולתו, ולפיכך נקראו קנין. וכל אלו ה' דברים הם משמשים לאלקותו ית' ואלקותו ית' עליהם, ולפיכך ראוי שיקראו קנין, כי התורה היא גזירות אלקותו ית' על הנבראים כמו שפתחה התורה "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". שמים וארץ הם העולם ונקרא שמו ית' עליהם, שכך נקרא "אלקי השמים והארץ". אברהם הרי נקרא שמו עליו, ואף על גב שכל האבות שמו נקרא עליהם, לומר עליהם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, הרי באברהם פותחין וחותמין, ולא כן שאר האבות. ישראל נקרא שמו עליהם לומר אלקי ישראל... בית המקדש נקרא שמו על בית המקדש, כדכתיב "כי שמך נקרא על הבית הזה", הרי אלו ה' דברים כמו שהוא ית' אלקי עולם משמשים אלו דברים, לכך נקראו קנינים...
ואמר תורה קנין אחד, הרי התורה היא ענין אחד בלבד, ולכך היא קנין אל השי"ת, וכבר בארנו זה למעלה כי התורה היא אחת לגמרי, שלכך פתח עשרת הדברות באל"ף והעולם נברא בב', לומר כי אין דבר יותר אחד כמו התורה... וכיון שהתורה היא א' היא קנין לגמרי אל השי"ת, שלא תוכל לומר שאין התורה לגמרי אל השי"ת כי יש עוד דבר עמו.
וכן השמים והארץ הם מיוחדים, שאין שתוף עמהם כלל, כי צבא השמים וצבא הארץ אין לצבאיהם שתוף כלל עמהם, כי צבאיהם נקרא... ואין לומר הלא השמים והארץ בעצמם הם מחולקים, דבר זה אין קשיא, כי השמים והארץ הם מתחברים ביחד, כמו העיגול והמרכז שבתוכה, שלכך אמרו חכמים שנבראו שמים וארץ יחדיו ואין זה בלא זה, כדכתיב "קורא אני עליהם יעמדו יחדיו"... (שם פרק ו י, וראה שם עוד)
ויש לך עוד לדעת עם כי הפירוש הראשון הוא ברור אין ספק בו, וכדי שתבין עוד המאמר הזה יש לך לדעת כי הקנין הוא כאשר קונה דבר לרשותו מאחר אשר נמסר אליו הדבר ונבדל מן הזולת ומגיע לרשותו, ורוצה לומר כי אלו חמשה דברים הם נבדלים מן המציאות ונכנסו לרשות הקב"ה, ולפיכך ראוי שיהיה עליהם שם קנין בשביל זה כאשר הם נבדלים מאחר ובאו לרשותו של הקב"ה... ויש לך להבין איך כל אלו חמשה יש להם דבר אחד מה שהם נבדלים בחשיבותם ובמעלותם מן שאר המציאות ונכנסין לרשות הקב"ה, וזה כי תמצא שכל דבר שהוא ראשית לאחר הוא נבדל מאותו דבר שהוא ראשית לו, ונכנס לרשות הקב"ה בשביל חשיבותו ומעלתו שנקרא ראשית... (שם)
קונה שמים וארץ - ...כי יבא לשון קנין בענין העשיה, וכן "כי אתה קנית כליותי", וכן "הלא הוא אביך קנך"... ולי נראה מלת קנה הוא לשון תיקון סדור הישרה והכנה, מענין "מעוות לא יוכל לתקון", וכשם תקנה ברבותינו... (בראשית יד יט)
ואקנה - קנה את השדה בכל דרכי הקנין, בכסף בשטר ובעדים, והזמין העדים גם לקנין הכסף ושקלו שנית לפניהם. (ירמיה לב ט)
כי יקנה נפש - בין אם קנה עבדים בין אם נשא אשה, שגם זה קרוי קנין, כי הקנין אינו מציין דוקא הנקנה על ידי מכירה, שעל זה הונח פעל כרה, "בקברי אשר כריתי לי" (בראשית מ"ט), אבל פעל קנה מציין מה שנעשה שלו בכל אופן שיהיה... ופעולת הקנין מצוין בשם קיחה, "כי יקח איש אשה", שעל ידי שלקחה קונה אותה... (ויקרא כב יא)
קניתי איש - המושג המקורי של הקניין תלוי במושג הייצור, כוחו של אדם הוא הונו הראשון, משום כך, עיקר משמעות קנה איננה קנין כסף, אלא קנין בכח, כך ה' הוא "קונה שמים וארץ", הוא קונם, שכן הוא בראם... (בראשית ד א)
קנה מציין את הבחינה המוסרית של הבעלות, קנה הוא מושג של משפט, ולא מושג של אלימות, הוא מציין בעלות בזכות, ולא חזקה בכח. הקונה חפץ הרי הוא בעליו, אפילו אין החפץ ברשותו, בכל מקום שהוא הרי החפץ שלו. משום כך מציין "מקנה" בייחוד בעלי חיים, הללו יודעים את קוניהם, הם כפופים להם ונמשכים אחריהם מאליהם. משום כך "קונה" הוא הביטוי ההולם ביותר ליחס שמים וארץ לא-ל עליון, אדונם איננו נראה, אך אין לך גרגיר אבק, שלא יימשך אחר אדונו היחיד, הכל שואף ונמשך אליו, הכל מאמינים מדעת ושלא מדעת שהם כפופים לא-ל האדון... (שם יד יט)