קפדן   קפדנות

(ראה גם: אדם-חברו, כעס, קמצן)

ספרא:

א"ר יהודה, חנניה בן יהודה היה דורש כל ימיו, קשה ההקפדה שגרמה לו למשה לטעות, אחר מיתתו הריני כמשיב על דבריו, ומי גרם לו שהקפיד, אלא שבועה. (שמיני- יין פרק ב)

תלמוד בבלי:

...א"ל הוי זהיר ברוחך, כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והלל לא יקפיד. (שבת לא א)

לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד, אמרו קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה. (שם)

רב מלכיא איקלע לבי רבי שמלאי וטילטל שרגא ואיקפד ר' שמלאי ר' יוסי גלילאה איקלע לאתריה דר' יוסי ברבי חנינא טילטל שרגא ואיקפד... (שם מו א)

דאמר רב יהודה אמר שמואל בני חבורה המקפידין זה על זה עוברים משום מדה ומשום משקל ומשום מנין ומשום לווין ופורעין ביום טוב... (שם קמט א)

אמר רב יהודה אמר רב בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתם בידם, בני גליל דלא דייקי לישנא ולא מתנחי להו סימנא לא נתקיימא תורתן בידם. (עירובין נג א)

במערבא לא קפדי אזוגי, רבי דימי מנהרדעא קפיד אפילו ארושמא דחביתא... כללא דמילתא כל דקפיד קפדי בהדיה ודלא קפיד לא קפדי בהדיה, ומיהו למיחש מיבעי. (פסחים קי ב)

שלשה הקב"ה אוהבן, מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר ומי שאיני מעמיד על מדותיו. (שם קיג ב)

שאלו תלמידיו את רבי זירא ואמרי לה לרב אדא בר אהבה, במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי... (תענית כ ב)

...אזל ר' אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא ולא אמרה משמיה דר' יוחנן, שמע רבי יוחנן איקפד... הדר איקפד טפי, אמר חברותא נמי... (יבמות צו ב)

...א"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים הן, זבוב מצא ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד... אמר רב חסדא לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל... (גיטין ו ב)

...איני והא רבא משקי בי הלולא דבריה ודל ליה כסא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע וקמו מקמיה, לרב מרי ולרב פנחס בריה דרב חסדא ולא קמו מקמיה, איקפד ואמר הנו רבנן רבנן והנו רבנן לאו רבנן... (קידושין לב ב)

וטעמא מאי תקינו רבנן מקושר, אתרא דכהני הוו, והוו קפדי טובא ומגרשי נשייהו, ועבדי רבנן תקנתא אדהכי והכי מיתבא דעתייהו. (בבא בתרא קס ב)

אמר אביי דקפיד אמנא שד, דלא קפיד אמנא כשפים. (סנהדרין סז ב)

דרש ר' יוסי בצפורי אבא אליהו קפדן, הוה רגיל למיתי גביה, איכסיה מיניה תלתא יומי ולא אתא, כי אתא א"ל אמאי לא אתא מר, א"ל קפדן קרית לי, א"ל הא דקמן דקא קפיד מר. (שם קיג א)

...ולא הקפדן מלמד. (אבות ב ה)

תלמוד ירושלמי:

סבר שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפידה הם נודרין, מכוון שנודרין מתוך הקפדה סופו לתהות... (נדרים ג א)

..כל המקפיד עליו חוצץ, ושאין מקפיד עליו אין חוצץ. (מקואות ט ג)

מדרש רבה:

...כיון שקפץ עליו רעבון ולא קרא תגר ולא הקפיד אלא וירד אברם מצרימה... (בראשית מ ב)

ויחר ליעקב וירב בלבן, רבי עזריה בשם ר' חגי ור' יצחק בר מרון ותני לה בשם רבי חנינא בר יצחק, קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים, קפדנותן של אבות מנין, ויחר ליעקב וירב בלבן... את סבור שמא מכות או פצעים יהיו שם, אלא דברי פיוסים יעקב מפייס את חמיו... (שם עד ז)

פרקי דר' אליעזר:

...התחיל כועס עליהם, שנאמר ויקצוף משה על פקודי החיל, ובכעסו נסתלקה רוח הקדש ממנו, מכאן אתה למד שהקפדן מאבד חכמתו. (פרק מז)

אבות דר' נתן:

הוו מתונים בדין כיצד, מלמד שיהא אדם ממתין בדבריו ואל יהי מקפיד על דבריו, שכל המקפיד על דבריו משכח את דבריו, שכן מצינו במשה רבינו ששכח את דבריו, שנאמר ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו'... והיכן מצינו במשה שהקפיד על דבריו, הרי הוא אומר בפקודי החיל ויקצוף משה על פקודי החיל... והלא דברים קל וחומר, ומה משה רבינו חכם גדול שבגדולים אב לנביאים בשעה שהקפיד על דבריו שכח את דבריו, אנו על אחת כמה וכמה, מלמד שיהא אדם ממתין בדבריו ולא יהיה מקפיד על דבריו... (פרק א ד)

...ובשעה שאדם ענוותן ובני ביתו קפדנין, ובא עני ועמד על פתחו ואמר להם אביכם יש בכאן ואומרים לו לא וגוערים בו והוציאו בבושה... (פרק ז)

מסכת כלה רבתי:

לא הביישן למד ולא הקפדן פשיטא, לא צריכא דאפילו במילי דדרך ארץ, אמר אבא אליהו זכור לטוב לעולם אין תורה מתפרשת אלא למי שאינו קפדן, אף אני איני נגלה אלא למי שאינו קפדן... (פרק ה)

מסכת דרך ארץ רבה:

לעולם לא יהא אדם קפדן בתוך סעודתו, מעשה בהלל הזקן שעשה סעודה לאדם אחד, ובא עני ועמד על פתחו ואמר, אשה אני צריך להכניס היום ואין לי פרנסה כלום, נטלה אשתו כל הסעודה ונתנה לו ואחר כך לשה עיסה אחרת ובישלה אלפס אחר... אמר לה בתי אף אני לא דנתי אותך לכף חובה אלא לכף זכות שכל המעשים שעשית לא עשית אלא לשם שמים. (פרק ו)

מדרש שמואל:

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, אמר לו הקב"ה לשמואל שמואל אתה קורא עצמך רואה, אני מראך שאין את רואה, אימתי הראהו בשעה שאמר לו (שמואל א' ט"ז) מלא קרנך שמן וגו', ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו וגו' למה שהיה קפדן. (פרשה יד)

שערי קדושה:

...נמצא כי הגאוה והכעס מדה אחת הן. ותולדותיה שלש, הקפדנות בלבו, כי לולא הגאוה לא היה מקפיד בלבו, כענין שביארנו בענין הכעס... (חלק א שער ב)

מהר"ל:

ומפני כך אמרו שזכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שהיו בעלי הנחה, שלא היו כבית שמאי שהיו קפדנין, וידוע כי הקפדן מפני גודל כעסו יוצא מן השווי לגמרי, וההלכה היא הדרך שאינו יוצא לימין ולשמאל כלל רק הולך בשווי... וזהו מדת בית הלל שהיה להם מדה זאת בכל הנהגתם, שלא היו יוצאים מן השווי שהיו נוחים... (נתיב הכעס פרק א)