תנו רבנן שלשה קפצה להם הארץ, אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה, אבישי בן צרויה הא דאמרן, אליעזר עבד אברהם דכתיב ואבוא היום אל העין, למימרא דההוא יומא נפק, יעקב אבינו דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, וכתיב ויפגע במקום וילן שם... כיון דהרהר בדעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא, מיד ויפגע במקום. (סנהדרין צה א)
ויקם וילך אל ארם נהרים, ר' יצחק אמר בן יומו, היא דעתיה בדר"י ואבא היום אל העין, היום יצאתי והיום באתי. (תהלים ס') הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה, הרעשתה ארץ בימי אברהם, פצמתה בימי אליעזר, רפה שבריה בימי יעקב, כי מטה בימי ישבי בנוב, הדא הוא דכתיב (ש"ב כ"א) וישבי בנוב אשר בילדי הרפה... מיד ויעזר לו אבישי בן צרויה... רבנן אמרי אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקב"ה והביאו כהרף עין, שלא יהיה אותו צדיק עומד ומצטער. (בראשית נט טו)
ג' קצפה להם הארץ, כי מה שקפצה להם הארץ הוא מטעם אשר בארנו למעלה, וזה כי אליעזר עבד אברהם היה שליח אברהם, ואין הליכת אברהם בהליכת הדרך כמו שאר ההליכה ותנועה, שכל תנועה היא לגשם, וכל ענין האבות למעלה מזה, ולפיכך כאשר היה נשלח אליעזר עבד אברהם בשליחותו של אברהם, שכל ענין אברהם אלקי, ולפיכך ראוי שיקפוץ לו הארץ. ובמדרש (פדר"א ט"ז) אמר שקפצה לאליעזר בהליכתו לחרן ובחזרתו, בשביל יצחק שאליו הביא לו אשה. ויעקב קפצה לו הדרך בעצמו, ולאבישי קפצה לו הארץ בשביל דוד, והרי יש אברהם יצחק ויעקב ודוד... (חידושי אגדות סנהדרין צה א)
הענין המפורסם מקפיצת הדרך יבואר בטוב טעם על דרך זה, כי ידוע שקיום כל מקום ומקום הוא הקדושה הנמצאת במקום ההוא, שלא יצויר היות מקום בלי שיהיה בו ניצוץ קדושה הנותן שפע וחיות לאותו מקום להתקיים, נמצא שהשראת השכינה החופפת באותו מקום ומציץ בין החרכים הוא מקומו של המקום ההוא המחיה ומקיים אותו, ועל זה נקרא הקב"ה מקומו של עולם, ולזה כשהצדיק הולך לאותו מקום, אז נצוץ הקדושה העצור בתוך המקום ההוא יחיש וימהר להדבק בצדיק ההוא, כי מצא מין את מינו וניעור, וממילא כאשר תצא הקדושה שהוא הנשוא כלל המקום ההוא מן המקום, גם המקום נתעקר כי נישא על גבי הקדושה כקמיע ביד גבור להתקרב אל הצדיק... (הכרמל)
והנה בענין קפיצת הדרך נראה שיש מחלוקת בין רש"י ורמב"ן בפרשת ויצא, שדעת רש"י שנעקר הר המוריה ובא לקראת יעקב עד בית אל, והרמב"ן טען עליו וזה לשונו, שאין קפיצת הארץ שהזכירו ביעקב אלא כאותה שאמרו באליעזר עבד אברהם שבא ליום אחד לחרן... ודעתו ז"ל שהוא הלך לשם בקפיצה ולא שהמקום קפץ לקראתו. ומכל מקום למדנו שדעת רש"י ז"ל שהר המוריה קפץ לקראתו, כן נמי באליעזר עבד אברהם נמי קפצה חרן לקראתו... ועל כן נעשה נמי בית בתואל ולבן קרובים במעלה בצד מה לאליעזר, שוב היתה לאליעזר יכולת להגביה אותה עד בית אברהם. ומעתה מובן צורך הנס של קפיצת הדרך שלא היה למגן. (חיי שרה תרע"ו)