(ראה גם: מקץ, סוף)
מדת הדין נקראת קץ כל בשר, כענין נוטל רשות ונוטל נשמה, והיא ממונה ליפרע מן הרשעים, ובעבור כי אינה פועלת בלתי רשות, כענין שנאמר אם ישוך הנחש בלא לחש, רוצה לומר עד שלוחשין לו מלמעלה, על כן אמר בא לפני, ליטול רשות להשמידם... (נח)
קץ כל בשר - יום המיתה נקרא קץ כל בשר, בא לפני וקובל שאין לו זכרון בין כל הבעלי חיים ואיש לא זכר אותו... (בראשית ו יג)
קץ וקצה שוים בעיקר הוראתם שהוא לשון סוף, אלא שנבדלים בצד מה בהוראתם בטפלית, והוא שלשון קץ הוא סוף כל דבר ואין חלק ממנו, כדמות הקו בחכמת השיעור שהוא נתפס במקום, אבל לשון קצה יפול על סוף הדבר והוא חלק ממנו ונתפס במקום ובזמן... (דברים טו א)
...ושם קצה בא על דבר שטחי שיש לו שני קצוות, וכשבא על מרובע יהיו הקצוות בארבע הזויות... ושם פאה בא לציין את הרוח של איזה דבר... (ויקרא יט ט)