ויקרא יעקב, מהו קריאה כאן, אלא הקריאה לקיים את מקומם, (שהיא המלכות המכונה מקום, שעם הקריאה שקראם קשר אותם בשרשם) לקיים אותם למעלה (בשרשם) ולמטה (בעולם הזה). תא חזי, בכל מקום שכתוב קריאה היא באופן הזה שכתוב, ויקרא משה להושע בן נון יהושע, (שהיה כדי) לקיים מקומו, (שהוא המלכות), במקום שצריך, ולקשור אותו בה, וכן ויקרא שמו יעקב, וכתוב ויקרא לו א-ל אלקי ישראל, שקיים מקום הזה, בשם הזה שקרא לו, כי קריאה היא לקיום...
א"ר יצחק, א' שבמלה ויקרא למה היא קטנה, (אם ויקרא יורה קיום וחיזוק), אמר לו נתקיים משה בשלימות, (מחמת הקריאה), ולא בכולו, כי פירש (מחמת זה) מאשתו, (משום זה כתוב א' קטנה). בספרי הראשונים אמרו, (שפרישתו מאשתו) הוא שבח, אבל אנחנו כך למדנו... ועוד א' קטנה רומזת ממקום קטן היא, (כלומר שהקריאה היתה ממקום קטן, שהוא מלכות), קטן שהוא גדול בהתחברותו למעלה, (בה"א שה"ס משה, ועל כן ויקרא אל משה כדי שתהיה) גדולה. (ויחי תקיט)
פתח ואמר, ויקרא אל משה, כאן (במלה ויקרא) א' קטנה, למה, שקריאה זו לא היתה בשלמות, מהו הטעם, משום שלא היתה אלא במשכן, (שאינו מקום קבוע), ובארץ אחרת, כי לא נמצא שלמות אלא בארץ ישראל.
עוד (יש לפרש מה שכתוב א' קטנה), כי כאן, (בקריאה אל משה), היא השכינה, ושם השלימות של דכר ונוקבא (ביחד, דהיינו בכתוב) אדם שת אנוש... (שם תריא, ועיין שם עוד)
ולא יקרא (בשבת) לאור הנר, באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קוראין אבל הוא לא יקרא... (שבת יא א)
רבי הונא בשם ר' ירמיה מכאן ששומע כקורא, כתוב אשר קרא (לפני) מלך יהודה, ולא שפן קרייה, אלא מכאן ששומע כקורא. (מגילה כז ב)
יש קריאה שהיא לשובע, ויש קריאה לרעב, מנין לשובע, שנאמר וקראתי אל הדגן והרביתי אותו (יחזקאל ל"ו), ולרעב מנין, שנאמר קרא ה' לרעב וגו' (מ"ב ח'). יש קריאה לגדולה, שנאמר קרא משה... (שמיני ה)
אמר ר' יוחנן הכל בקריאה, בין לטובה בין לרעה, לטובה מהוא אומר, וקראתי אל הדגן והרביתי אותו (יחזקאל ל"ו), לרעה מהוא אומר, ויקרא רעב על הארץ (תהלים ק"ה). וכן לענין נשיאות, לטובה הוא אומר ראו קרא ה' בשם בצלאל, אבל לענין רעה מהוא אומר, (ישעיה מ"ח) ופושע מבטן קורא לך. (שמות לה ל)
ויקרא אל משה, אף על פי שכל הדברות ואמירות והציווים קדמה קריאה, מכל מקום הקריאה עם ו"י היא קריאת החיבה, והנה גם קריאת המלאכים וקרא זה אל זה חיבה היא, ואף על פי שנחסר י'... (ויקרא)
קרא ה' בשם - חמון דמני ה' בשום טב. (שמות לה ל)
ראה קראתי בשם - דרביתי בשום. (שמות לא ב)
ויקרא אל משה - לכל דברות ולכל אמירות ולכל צווים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר (ישעיה ו') וקרא זה אל זה, אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהם בלשון עראי וטומאה, שנאמר ויקר אלקים אל בלעם. (ויקרא א א)
נקרה עלינו - בה"א גם באל"ף הטעם אחד, כמו נקרא נקראתי. (שמות ג יח)
נקרא עלינו - מלת נקרא כמו נקרא נקראתי בהר הגלבוע, והוא כטעם פגיעה. (שם ה ג)
אמר הכוזרי, אשאל אותך, התדע למה מתנועעים היהודים בקריאת העברית?
אמר החבר, אמרו, כי בעבור העיר החום הטבעי, ואינני סבור שהוא אלא מצד הענין שאנחנו בו, כי מפני שיכולים לקרא רבים מהם פה אחד היה אפשר שיתקבצו עשרה מהם או יותר על ספר אחד, ובעבור זה היו ספרינו גדולים, ויצטרך כל אחד מהעשרה שיטה עם העתים לעיין התיבה ויושב, והוא נוטה ושב מתמים מפני שהספר בארץ. והיה זה הסבה הראשונה, ואחר כן שב למנהג מפני ההסתכלות והראיה ולהדמות, כאשר הוא טבע בני אדם... (מאמר ב עט)
כי תקראנה מלחמה - כי תארענה, כמו "מקראי קדש", מארע קודשא. (שמות א י)
כי קרא שמטה לה' - כלומר כי הגיע זמן שמטה, כמו מקראי קדש, קרא עלי מועד, כולם לשון זמן. (דברים טו ב)
אם לקרא לך - להזמינך לאכול עמהם לזבח שלמים, לך עמם. (במדבר כב כ)
כי קרא שמטה - כי פגע זמן שמטה, לשון "מקרא קדש". (דברים טו ב)
ויקרא אל משה - לשון קריאה הוא לשון כבוד לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר (ישעיה ז') וקרא זה אל זה ואמר, ומצינו שמתוך קריאתו של הקב"ה לנביא תתברר אמתת ג' ענינים שהם שרשי התורה ופנת האמונה, ואלו הם, חדוש העולם, וענין מתן תורה לישראל, וענין תחיית המתים... ובכל אחד מג' ענינים אלו מצינו לשון קריאה, מתן תורה הוא שהזכיר ישעיה הנביא (שם מ"ח) "שמע אלי יעקב וישראל מקוראי אני הוא אני ראשון אף אני אחרון"... וישראל מקוראי כי הוא המקורא בסיני, שכתוב (שמות י"ט) "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל", הרי שהזכיר בענין מתן תורה לשון קריאה. חדוש העולם הוא שהזכיר בכתוב שאחריו (ישעיה מ"ח) "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני עליהם יעמדו יחדיו"... תחיית המתים מצינו בו גם כן לשון קריאה, הוא שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים נ') "א-ל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ"... (ויקרא א א וראה שם עוד)
ויקרא אלקים לאור יום וגו', מלת ויקרא הוא מלשון המשכה והזמנה, וכן פירוש הפסוק המשיך מדת היום ליום ומדת לילה ללילה... (בראשית)
אם לקרא לך באו - אם להועץ עמך בלבד, כענין "קרואי העדה", וכענין "ואקראה לך להודיעני מה אעשה". (במדבר כב כ)
כי השם המיוחד הוא נבדל מכל הנמצאים בעולם הזה שהם גשמיים, ואף כי הוא נכתב בשם הוי"ה לא נקרא כך, כי הכתיבה מורה על אמיתת עצמו, אבל הקריאה היא אל האדם, והכתיבה נבדלת מן האדם, ובעולם הזה אשר האדם הוא גשמי חמרי ויש מסך מבדיל בין השי"ת ובין האדם, לכך בעולם הזה הקריאה בפני עצמו בשם אדם, כי העבד הוא נבדל מן האדון ואין לו שתוף עמו, לכך בעולם הזה נקרא בשם אדם, אבל לעולם הבא שלא יהיה האדם חמרי וגשמי כמו שהוא בעולם הזה, רק יהיה האדם במדריגת המלאכים המסולקים מן הגשמות, יהיה נקרא גם כן בשם בן ה'... (נצח ישראל פרק מב)
...וכאשר ראיתי כי יש אשר בו דעת חיצוני בענין התנועות, בפרט בשו"א ושלש נקודות, לומר כי האשכנזים אינם קוראים אותו כראוי, כי השו"א יש לקרותו כמו פת"ח והשור"ק שהוא תוך האות ושלש נקודות קריאה אחת שוה יש להם... הנה אבאר בעדים נאמנים כי קריאת האשכנזים קריאה הגונה ולא תמצא אשר הוא דרך אמת רק קריאת אשכנזים, ואדרבא מדברי המדקדקים נלמד הפך שזה, שאין לתת לשו"א תנועת הפת"ח כמו שכתבו המדקדקים הספרדים... (תפארת ישראל פרק סו, וראה שם עוד)
...כי בכל הולכין אחר הקריאה, ואין צריך להרהר כלל על הכתיבה, אף שיש בהכתיבה סודות גדולות והם הלכה למשה מסיני, וכן כאן הולכין אחר הקריאה בנקודתו... (בראשית ב ד)
וקראתם - ...ועל הגעתנו אל יום אשר התשוקה אליו אמר "וקראתם בעצם היום הזה", כלומר כאשר הגעתם אל יום הזה, אז מקרא קדש יהיה לכם, כי גם על התקרבות והזדמנות אל דבר ישמש לשון קריאה, כמו "ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד" (ד"ב י"ח), וגם על הפגישה והתקרבות שאינו בפתאומי כי אם בכוונה יאמר "צדק יקראהו לרגלו" (ישעיה מ"א), שצדקתו היתה תמיד לקראת רגליו... (ויקרא כג כא)
ויקרא אלקים - יש הבדל בפועל קרא הבא על קריאת השם, בין אם בא אחריו מלת את ובין אם בא אחריו למ"ד, שקרא נקשר עם את כשהנקרא מחוסר שם, ונקשר על למ"ד כשהנקרא כבר יש לו שם וקורא לו שם אחר. (בראשית א י)
ויקרא פרעה אל משה - כבר בארתי שקריאה שאחריו מלת אל היא מעסק הזמנה לא קריאה לבא... (שמות י כד)
ויקרא למשה - כבר בארתי שקרא שאחריו אל מורה שהיה הקרוא קרוב אל הקורא, וקרא שאחריו למ"ד מורה שהיה רחוק ממנו... (שם יב לא)
ויקרא אליו - כבר בארתי שיש הבדל בפעל קרא בין אם נקשר במלת אל ובין אם נקשר בלמ"ד, שקרא שאחריו למ"ד הוא קריאה לבא, אבל קרא שאחריו אל עומד הקרוא לפני הקורא, והקורא מזמינהו אל הדבור. (שם יט ג)
ודע כי פעל קרא ישמש בג' לשונות, במלת אל, או במלת את, או בלמ"ד השימוש, רוצה לומר שלפעמים יאמר קרא אל פלוני... והיטב אמרו בדבר בזה האחרונים, שקריאה לפלוני מורה שהיה הקרוא רחוק ממנו ושלח אחריו שיבא אליו, וכן כשאומר קרא את פלוני, מלבד מה שמצאתי הבדל דק בין קרא לפלוני ובין קרא את, שקריאה שאחריו את מורה שהזמינו לענין גדול מיוחד, אבל בכל מקום שאומר קרא אל פלוני, מורה שהקרוא עומד לפני הקורא או קרוב אליו, והקריאה דרך כבוד וחבה שמזמינהו אל הדבור, ומצאתיו מבואר בבראשית רבה (צ"ז), ויקרא יעקב אל בניו, ר' פנחס אומר זמנם לבניו... והנה הקריאה עם שמוש מלת אל שמורה הזמנה יצויר בדבר ה' בשלשה פנים, א', כשידבר הנבדל אליו בפעם הראשונה טרם יגלה אליו דבר ה', שבזה מכינהו למען ישית לב כי ה' קורא אליו. ב', אם עומד בין יתר העם וקורא אליו בשמו ליחד הדבור אליו לבדו מכל העומדים שם, ג' בעת שתהיה נבואתו באספקלריא בלתי מאירה, שאז יראה מחזות ודמיונות וכל אבריו מזדעזעים וכח הגוף כשל ועשתונותיו מתטרפות, שאז קורא אליו לחזקו ולאמצו, ומזה היו רוב הקריאות שבאו אצל הנביאים שכולם חוץ ממשה ע"ה ראו באספקלריאה בלתי מאירה. ומצאנו קריאה אל משה בג' זמנים, א', במראה הסנה, שהיתה הקריאה על אופן הראשון, אחר שהיא היתה הקריאה הראשונה. ב' במעמד הר סיני "ויקרא אליו ה' מן ההר", שגם כן לא היה קריאה לבא, דכתיב "אליו", וגם שכבר היה בהר, ובו יש לומר מפני שהיה במעמד כל ישראל היתה הקריאה ליחד הדבור אליו לבדו... וכן דרשו פה שמה שכתוב ויקרא "מאהל" מועד, רוצה לומר מה שקרא וידבר היינו מה שהקדים קריאה לדבור היה תמיד מאהל מועד, בכל עת שדבר עמו מאהל מועד, וזה שאמר בספרא, ומנין לכל הדברות שבתורה, תלמוד לומר מאהל מועד, כל שהוא מאהל מועד הקדים קריאה לדבור... (ויקרא א א, וראה שם עוד)
אשר תקראו אותם - כשהנקרא מחוסר שם יאמר קרא אותו, אבל אם הנקרא יש לו שם ורוצה להוסיף עליו שם אחר יאמר קרא לו, ולפי זה אם היה אומר אשר תקראו להם מקראי קודש, היה מבואר שיצריך שיהיה זמן המועד כדינו, באופן שכבר הם מועדים מעצמם והם מוסיפים עליהם שם מקרא קדש, אבל כשאמר אשר תקראו אותם, רוצה לומר אף שאין ראוים למועד כלל, וקראתם עצם השם על דבר שאין לו שם מועד כלל על ידי שוגג או מזיד או טעות בכל זאת הם מועדי. (שם כג ב)
מה יקרא לו - ...קריאת השם תלויה בהכרת היצורים, גם אם אין זו אלא הכרה סובייקטיבית, דבר זה מוכח כאן בעליל, שכן הקב"ה הביא את כל בעלי החיים אל האדם, למען יראה שאין בהם "עזר כנגדו", בחינת היצורים לצורך זה קרויה "לראות מה יקרא לו"... פשוטו של "קרא" כמשמעו, לדרוש מפלוני לבא לקראתנו, ומכאן גם "לקרא שם", בקראי שם לעצם אני קורא אותו לפני, ומשוה אותו לנגדי... (בראשית ב יט)
פן יקראנו אסון - קרא קרוב לקרה, קרע, קרח, הרי כאן משפחת מושגים, שלכאורה אין ביניהם צד שוה, אך לאמתו של דבר אינם אלא גוונים שונים לרעיון יסודי אחד. "קרא" להביא אדם לידי כך שיעזוב מרצון את כיוון דרכו על מנת לבא "לקראת", בכיוון אלי. "קרע" להוציא את חלקי הגוף מכוונם הטבעי ולהביא אותם לכיוון הפוך בכח... קרה, כל אותם ההשפעות לטוב או למוטב הקוראות לאדם או לעצם מכיוונו הטבעי, שבחר בו מרצון ולפנות לכיוון אחר, קרויות מקרה... (שם מב ד)
ויקרא פרעה אל משה - ראוי לציון הוא השוני שבין ויקרא אל ובין ויקרא ל, קרא ל מציין בדרך כלל לשלוח לקרא לאדם לצוות על שלישי להביאו לפני הקורא, קרא אל נדיר יותר, ולעולם צורה זו הינה בעלת משמעות. הקרוא נמצא בעמדה הרבה יותר עצמאית. פרעה העביר קול אל משה, הביע משאלה לדבר אתו, והיה זה נתון להכרעתו החופשית של משה אם ייענה לבקשה זו אם לאו... (שמות ח כא)
ויקרא - כל ויקרא לשון אהבה, כבריש תורת כהנים, מכאן מבואר שלא הענישו כמזיד ועובר בשאט נפש, שהרי ידע שהיה בסבת האשה... (בראשית ג ט)
אל משה - קרא אל הוא להסביר פנים, כי רצה שיוותרו מעט ממבוקשם, משום הכי הראה לו פנים שוחקות, כי ידע שהרבה תלוי בו, ולכך לא אמר "ואל אהרן". (שמות ח כא)
ויקרא למשה - היא קריאה לבא, וקריאה ראשונה היתה משום חיבה ועומד במקומו ושומע. (שם יט כ)
ויקרא אל משה - רז"ל הבינו בזה שני משמעויות, בתורת כהנים פירש שבכל הדברות הקדים קריאה לדיבור... אבל ברבה פירש שלא נכנס משה לאהל מועד עד שנקרא ליכנס... ושני פירושים אלו מוכרחים, פירוש התורת כהנים מדכתיב אל משה ולא למשה, שהרי כבר ביארנו שכל מקום שבא לקרא לבא לכאן כתבי בל', ובכל מקום שאינו אלא בשביל קריאה של חיבה כתיב אל. ופירוש המדרש מוכרח, מדלא כתיב ויקרא ה' אל משה וידבר אליו... ע"כ היה הקריאה הראשונה מן המלאך בשם ה' שיכנס, ואחר כך היה קריאה של חיבה ודבור מפי ה'. (ויקרא א א)
בפסוק ויקרא לו א-ל וגו', הקב"ה קראו ליעקב אל. הענין הוא מ"ש בגמרא ויקרא אלקים לאור יום, קריא רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממא וכו', פירוש שקריאה לשון חבה וידיעה ודביקות, וזה שניתן להאור כח ושליטה על היום, נקראה קריאה כנ"ל, וכמו כן ניתן זאת הדביקות בעניני האלקות ליעקב אבינו, כי העולם הזה אם כי הוא גשמי יש בו כח אלקות, וצריך להיות נמצא בעולם איש שיוכל להמשיך כח אלקות הנ"ל... (וישלח תרל"ט)
וחז"ל דרשו בפסוק ויקרא לו... כי קריאה הוא לשון מינוי, כמו שאמרו בגמרא ויקרא לאור יום, קריא רחמנא לנהורא ופקדיה אמצוותא דיממא, כן המשכת אלקות לתחתונים הוא על ידי יעקב... (שם תרמ"ה)
בפסוק ויקרא יעקב אל בניו, כי קריאה הוא לשון התקרבות והתחברות, כמו שכתוב וקרא זה אל זה, ולשון מינוי כמו שכתוב ויקרא אלקים לאור יום, פירשו חז"ל קריא רחמנא לנהורא ופקדיה אמצוותא דיממא, והענין שנתן יעקב אבינו ע"ה לכל שבט מינוי שלו, וראה לכל אחד מקומו והתחברות שלו ביעקב אביהם, כי כמו שיעקב אבינו ע"ה מקיים כל הבריאה, כן השבטים... (ויחי תרמ"ה)
במדרש ויהי ביום השמיני קרא וכו' חכמות וכו', פירוש קריאה הוא דביקות אל השורש כמו ויקרא לאור יום, פקדיה אמצותא דיממא... לכן אחר כל ההכנה שלחה נערותיה, תקרא זה האדם שנברא באחרונה כדי להעלות כל הבריאה ולמשוך הארה מעולם העליון לזה העולם, כמו שכתוב מקרא קדש, שצריכין לקרות הקדושה להמשיכה לעולם הזה... (שמיני תרל"ט)
בהפטרה דברו על לב ירושלים וקראו אליה, יש לפרש על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצלה"ה בהפרש שבין ויקרא אל משה לויקר אל בלעם, שויקרא פירושו להתקרב הלום, ויקרא הוא שהדיבור בא אליו, והיינו שמשה רבינו ע"ה נתעלה לקראת הדיבור, אבל בלעם נשאר בטינופו כמקודם ולא נתעלה כלל... (ואתחנן תרע"ז)