קראים

אבן עזרא:

...ופעם בא אלי צדוקי אחד ושאלני אם האליה אסורה מן התורה, ואען ואומר אמת כי האליה תקרא חלב, כי כן כתוב חלבו האליה תמימה, רק קדמונינו התירוה ואסרו כל חלב... אז פקח הצדוקי עיניו ופצה בשפתיו שבועה שלא יסמוך על דעתו בפירוש המצות רק ישען על העתק הפירושים. (ויקרא ז כ)

כוזרי:

...ואני מבקש ממך עתה שתבאר לי קצת ביאור במה שאצלך בקראים, כי אני רואה אותם משתדלים בעבודה יותר מהרבנים, ואני שומע טענותם יותר מכריעות ויותר מפיקות לפשט התורה.

אמר החבר, הלא הקדמתי לך בדברי, כי ההתחכמות והסברא בתורה איננה מביאה אל רצון האלקים... (מאמר ג כב)

אמר החבר, אם כן הקבלה אנחנו והקראים חייבים בה, וכל מי שיודה כי התורה הזאת הנמצאת הנקראת על התכונה הזאת (הנקודות והטעמים) היא תורת משה.

אמר הכוזרי, כן אומרים הקראים, אבל אחר שמצאו התורה שלימה אינם צריכים אל הקבלה.

אמר החבר, והנה זה ספר משה הפשוט המצריכנו במלותיו ובדבור בו אל כמה כתות מן הקבלה, מן הנקוד, ומטעם, ומפסוק, וממסורת, על אחת כמה וכמה אנו צריכים בעניניו ובפירושיו, כי הענין רחב מן המלות. התראה כאשר אמר להם (שמות י"ב) "החודש הזה לכם ראש חדשים" על הדמיון, לא נסתפק העם אם רצה לומר חדשי המצרים שהיו ביניהם, או חדשי הכשדים שהיו עם אברהם באור כשדים, או רצה חדשי השמש או חדשי הירח... הייתי רוצה שישיבוני הקראים תשובה מספקת על זה והדומה לו, ואשוב לדעתם, כי רצוני להשתדל, ושישיבוני תשובה מספקת כאשר אשאלם, על מה שיתיר החי לאכול, ומה ענין הזביחה, ושמא היא נחירה או הרג כאשר יזדמן... (שם לג והלאה)

אמר הכוזרי, איך יתכן זה עם "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו"?

אמר החבר, לא נאמר זה אלא להמון, כדי שלא יחדשו משכלם ויתחכמו מדעתם ויקבעו לעצמם תורות מהקשתם כמו שעושים הקראים... (שם מ)

אמר הכוזרי, כיון שהדבר כן, אני מודה לרבני שמקבץ אלה שני הפנים (דין ולפנים משורת הדין), ביתרונו על הקראים בנראה ובנסתר, ויהיה עם זה טוב לב בתורתו, בעבור שהיא מקובלת מחכמים מאומתים שחכמתם מאת האלקים, כי הקראי, ואם תגיע השתדלותו מה שתגיע, לא ייטיב לבו, מפני שהוא יודע שהשתדלותו סברא והקשה, ולא יבטח שהמעשה ההוא הוא הנרצה אצל הבורא, וידע כי בעמים הרבה אנשים משתדלים יותר מהשתדלותו. (שם נ)

משנה תורה:

במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה אורח שרירות לבו, וכפר בתורה שבעל פה תחילה כצדוק ובייתוס וכן כל התועים אחריו. אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות, שהרי הוא כאנוס, ואף על פי ששמע אחר כך שהוא יהודי וראה היהודים ודתם, הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם. כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו, לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה. (ממרים ג ג)

מהר"ל:

וזה כי פעם שאלני אחד מחכמי האומות, אתם יהודים חושבין באשר האומות אינם שוים בדת שלהם שזהו חסרון הדת כאשר בעלי הדת עצמם מחולקים, וכי לא היו מחלוקות בישראל, הלא צדוק ובייתוס שתי כתות גדולות חלקו על תורה שבעל פה, ועוד כי תמצא מחלוקות בגמרא עד אין קץ בהרבה הלכות. וזאת תשובתי, מה שחלקו כת צדוק ובייתוס על תורה שבעל פה מחלוקת זה איש חכם נשפט את איש כסיל, ואין זכרון אל החכם עם איש כסיל. ואם אתה אומר כי דבר זה נחשב מחלוקת, מה שהחכם נשפט את איש כסיל, הנה לא יהיה דבר בעולם שלא יהיה בו מחלוקת ולפעמים אף המושכלות הראשונות יכחיש איש כסיל... וזה כי אילו היו חולקים עלינו צדוק ובייתוס שאנו אומרים בפירוש הכתוב כך והם אומרים פירוש שלא היה ידוע לנו, היה לך לומר כי חכמים הם שאומרים פירוש זולת פירושנו, ומחכמה חולקים עלינו, אבל הם אומרים פירוש שהכל יודעים, אף סכל שבכסילים לפרש המקרא בהבנה הראשונה, אשר אי אפשר לומר כי זה הפירוש נעלם משום אדם בעולם אשר יודע לקרות, רק שאינם רוצים לשמוע דברי חכמים שבשביל חכמתם וקבלתם מפרשים כך... ומה שלא ידעו הם הקבלה או החכמה זה לסכלות שלהם. וכי מי שלא שמע דבר או לא ידע דבר יביא ראיה שודאי אין הדבר זה כך מאחר שהוא לא ידע? דבר זה סכלות גמור הוא... (תפארת ישראל פרק סט)

גער בו והוציא אותו בנזיפה, מפני שלא היה מאמין בתורה שבעל פה. ולא דמי להנהו דלקמן, שלא שייך לגעור בהם. מכאן יש ללמוד שהקראים אינם בכלל מינים, כי אם היו בכלל מינים אין סברא שהיה מקבל מין להתגייר, והטעם הוא, כיוון שגוף התורה מקבל, רק הפירוש אינו מקבל, בודאי יבא לקבל גם כן הפירוש. ודוחק לומר שהיה הלל סומך על זה שיקבל גם כן תורה שבעל פה, מכל מקום מין לא הוי בכלל ישראל, ולא שייך גביה גירות, אלא בודאי לא הוי בכלל מין. (חידושי אגדות שבת ל ב)