ויקרבו ימי ישראל למות, למדנו א"ר חייא, כתוב ויחי יעקב בארץ מצרים וגו', שם בחיים שלו כתוב יעקב, וכאן במיתתו כתוב ישראל, (הלא השם ישראל חשוב יותר מן השם יעקב), אמר ר' יוסי כן הוא ודאי, שצריך לומר כאן ישראל, כי לא כתוב ויקרב יום ישראל למות, אלא ימי, וקשה, וכי בכמה ימים מת האדם, הלא בשעה אחת, ברגע אחד מת ונפטר מן העולם.
אלא כך למדנו, כשהקב"ה רוצה להשיב אליו רוח האדם, כל אלו הימים שהאדם חי בעולם הזה נפקדים לפניו, ונכנסים בחשבון, וכשקרבו הימים לבא לפניו בחשבון, מת האדם, והקב"ה משיב את רוח האדם אליו, הבל ההוא שהאדם נושב ונושם בו משיב אליו.
אשרי חלקו של אדם ההוא שימיו קרבו לפני המלך בלי בושה, ואף יום אחד מהם אינו נדחה לחוץ, מחמת שימצא שעשה עבירה ביום ההוא, משום זה כתוב בצדיקים קריבה, משום שהימים קרבו לפני המלך בלי בושה.
אוי לרשעים, שלא כתוב בהם קריבה, כי איך יקרבו ימיו לפני המלך בשעה שכל ימיו בפשעי העולם נמצאים, ומשום זה אינם קרבים לפני המלך ולא יתפקדו לפניו ולא יזכרו למעלה, אלא הם כלים מאליהם, עליהם כתוב דרך רשעים כאפלה וגו'.
וכאן כתיב ויקרבו ימי ישראל, ודאי שקרבו בלי בושה, בשלימות, בשמחה שלמה, ומשום זה כתוב ימי ישראל, (ולא ימי יעקב), כי השם ישראל שלם יותר מיעקב, ואם תאמר הרי כתוב ויעקב איש תם, הרי השם יעקב הוא גם כן שלם, (ומשיב גם השם יעקב) שלם הוא, אבל אינו שלם במדרגה העליונה כמו ישראל.
תניא אמר ר' יוסי בשעה שימיו של אדם נפקדים לפני המלך, יש צדיק שנפקדים ימיו והם רחוקים מלפני המלך, ויש צדיק כשנפקדים ימיו, הם קרובים וסמוכים למלך, ואינם מתרחקים, ובלי בושה הם נכנסים וקרבים למלך, אשרי חלקם, וזה שכתוב ויקרבו ימי ישראל למות. (ויחי רמה)
אמר ר"ל חייך אתה שוכב ואין אתה מת, שנאמר ויקרבו ימי ישראל למות, מהו ויקרבו, אמר הקב"ה היום קובל עליך לומר כי הוא יקום, כאדם שאומר פלוני קרב על חבירו, הוי ויקרבו, וכל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו, דוד כתיב בו קריבה, ויקרבו ימי דוד למות, לא הגיע לימי אבותיו, בועז ועובד וישי, עובד אמרו חכמים יותר מד' מאות שנה היו חייו, ודוד לא חיה אלא ע' שנה, ולא הגיע לימי אבותיו, לפיכך כתיב בו קריבה... ויעקב כתיב בו קריבה שלא הגיע לימי אבותיו, אברהם חיה קע"ה שנה, יצחק ק"פ ויעקב קמ"ז, לפיכך כתיב בו קריבה, ויקרבו ימי ישראל. (בראשית צו ד)
הן קרבו ימיך, אריב"ל נאמרה קריבה באבות ונאמרה במלכים, שנאמר (מ"א א') ויקרבו ימי דוד, בנביאים, הן קרבו, אמר רבי שמואל בר נחמני וכי ימים הם מתים, אלא אלו הצדיקים אף על פי שהן מתין ימיהן בטלים מן העולם, אבל הם עצמן קיימים, שנאמר אשר בידו נפש כל חי, וכי נפשותיהן של חיים הן מסורין בידו והמתים אינן מסורין בידו, אלא אלו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים, שנאמר (שמואל ב' כ"ג) ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל וגו'... (ברכה ז)
הן קרבו ימיך - תלתא צדיקיא אתאמרת קריבותא במיתתהון מטול דלא מטו ליומי אבהתהון, וכל חד וחד מני פרנסא בימיה, יעקב אבונן ודוד מלכא ומשה נביא... (דברים לא יד)
הן קרבו ימיך - כי לכל אחד יש לו עתים קצובות וכבר פירשתי לך זה. (שם)
ויקרבו ימי ישראל - הרגיש שאפסו כחותיו. (בראשית מז כט)
ויקרבו ימי ישראל - ...ועוד נקדים כי ל' יום קודם הסילוק שבהם הנשמה עולה ופוקדת כל לילה מקומה נקראים קריבה למות... והנה בל' ימי הקריבה למות קרא לבנו ליוסף. (שם)
...ומה שאמר בימים קריבה, על פי האריז"ל הנשמות מתחלקות לכמה ניצוצות ובכל גלגול באים כמה מהם, וכמספר ניצוצות הצלם ימי חייו, והימים שעושה מצות נתקן ניצוץ אחד של הצלם, וכשאינו עושה נשבר ונפגם הניצוץ. ובסוד השינה להעלות הניצוץ שכנגד היום ההוא... ואין ניצוץ זה נפרד לגמרי מהנפש, והוא חסד, שניצוץ המתוקן לא יופסד גם אם ירשיע האדם, וניצוץ פגום יוכל להתקן עוד בתשובה. והנה לדורות ראשונים נתנו נשמות גדולות, שבכל אחד חלקים רבים לתיקון דבר יום ביומו, ולכן נתן להם ימים רבים לחיות, ולא תיקנו אלא קילקלו, לכן נתן לדורות הבאים פחות עבודה, וימי שנותיהם הלוך ופחות עד ע' שנה, שהם בערך כ"ה אלף יום... ומה שאמר תוסף רוחם וגו', כי כשיגיע פקודת האדם יתוספו בו כל חלקי הנפש שהלכו מידי לילה, שאינם נעקרים לגמרי מהאדם, וזה שאמר "ויקרבו ימי", אותם חלקי נשמה הקרויים ימים קרבו אליו, והרגיש יעקב אבינו ע"ה בתוספת המרובה... (בראשית מז כט)