(ראה גם: בכור)
ולכדתניא ר' ישמעאל אומר מתוך שנאמר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז וגו' למדנו לבכור שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח... דתניא רבי יוסי הגלילי אומר דמו לא נאמר אלא דמם, חלבו לא נאמר אלא חלבם, לימד על בכור מעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח. (זבחים לז א)
הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד, שינה באכילתן, הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם, ונאכלין בכל העיר בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד... תנו רבנן מנין לבכור שנאכל לשני ימים ולילה שנאמר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, הקישו הכתוב לחזה ושוק של שלמים, מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד, אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד... ור' ישמעאל האי לך יהיה מאי עביד ליה, לימד על בכור בעל מום שהוא מתנה לכהן, שלא מצינו בכל התורה, ור"ע יליף ליה מבשרם, חד תם וחד בעל מום... (שם נו ב, וראה שם עוד)
אמר רמי בר חמא בכור לבית שמאי אין מאכילין לנדות, תמורתו מהו, בכור אינו נפדה, תמורתו מהו, בכור אינו נשקל בליטרא תמורתו מהו, אמר רבא תניא בכור ומעשר משהוממו עושין תמורה ותמורתן כיוצא בהן. בעי רמי בר חמא התפיס בכור לבדק הבית מהו שישקול בליטרא, רווחא דהקדש עדיף או דלמא זילותא דבכור עדיף... (שם עה ב, וראה שם עוד)
תנו רבנן בכור שאחזו דם מקיזין אותו את הדם במקום שאין עושין בו מום ואין מקיזין את הדם במקום שעושין בו מום דברי ר"מ, וחכמים אומרים יקיז אף במקום שעושין בו מום ובלבד שלא ישחוט על אותו מום, ר"ש אומר אף נשחט על אותו מום, רבי יהודה אומר אפילו מת אין מקיזין לו את הדם. (מנחות נו א)
כל קרבנות הצבור והיחיד טעונין נסכים חוץ מן הבכור והמעשר והפסח והחטאת והאשם... יכול שאני מרבה אף בכור ומעשר ופסח וחטאת ואשם, תלמוד לומר לפלא נדר או בנדבה, בא בנדר ונדבה טעון נסכים, שאינו בא בנדר ונדבה אין טעון נסכים... (מנחות צ ב)
כל קרבנות היחיד טעונין סמיכה חוץ מבכור ומעשר ופסח, תנו רבנן קרבנו ולא הבכור, שיכול והלא דין הוא, ומה שלמים שאין קדושתן מרחם טעונין סמיכה, בכור שקדושתו מרחם אינו דין שטעון סמיכה, תלמוד לומר קרבנו ולא הבכור, קרבנו לא מעשר. (שם צב ב)
תמורת הבכור והמעשר ולדן ולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כבכור וכמעשר ויאכלו במומן לבעלים, מה בין בכור ומעשר לבין כל הקדשים, שכל הקדשים נמכרים באיטלז ונשחטין באיטלז ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר, ויש להן פדיון ולתמורותיהן פדיון חוץ מן הבכור והמעשר, ובאין מחוצה לארץ חוץ מן הבכור והמעשר, שאם באו תמימים יקרבו ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים, א"ר שמעון מה טעם שהבכור והמעשר יש להן פרנסה ממקומן ושאר כל הקדשים אף על פי שנולד בהם מום הרי אלו בקדושתן. (תמורה כא א)
...כתיב לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה, שנה לו ושנה לתמורתו, שנה לתם ושנה לבעל מום, שנה לבכור ושנה לקדשים, שנה בשנה, מלמד שהבכור נאכל לשני ימים ולשתי שנים היך עבידא, שוחטו בערב ראש השנה ואוכלו ערב ראש השנה ובראש השנה, תני ר' ישמעאל נולד לו מום בט"ו יום בתוך שנתו רשאי לקיימו לאחר שנתו עד ט"ו יום. א"ר אילא זאת אומרת שאין שנתו של בעל מום מחוורת, א"ר יוסה מתניתין מסייעא לר' אילא הבכור מזמן הזה רשאי לקיימו אפילו ד' וחמש שנים עד שלא הראהו למומחה... (ראש השנה ג ב)
שנה בשנה - מכאן שאין משהין אותו יותר על שנתו, יכול יהא פסול משעברה שנתו, כבר הוקש למעשר, שנאמר "ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, מה מעשר שני אינו נפסל משנה לחברתה, אף בכור אינו נפסל אלא שמצוה תוך שנתו. שנה בשנה - אם שחטו בסוף שנתו אוכל אותו היום ויום אחד משנה אחרת, למד שנאכל לשני ימים ולילה אחד. (דברים טו כ)
מצוה להקדיש בכור בהמה טהורה ויאמר הרי זה קדש, שנאמר תקדיש לה' אלקיך, ואם לא הקדישו הרי זה מתקדש מאליו וקדושתו מרחם היא.
מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ, ואין מביאין בכורות מחוצה לארץ לארץ, שנאמר "ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך", ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכור בקר וצאן, וממקום שאין אתה מביא מעשר דגן אי אתה מביא בכור בקר וצאן, אלא הרי הוא כחולין ויאכל במומו, ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא יאכל במומו. ומצוה זו נוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, כמו מעשר דגן, ואינה נוהגת במוקדשין כשהן בקדושתן קודם שיפדה בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית.
הכל חייבין בבכור בהמה טהורה כהנים לוים וישראלים, ואף על פי שהבכור לכהן, אם נולד לו בכור מקריב דמו ואימוריו כמו שביארנו, ואוכל שאר הבשר בתורת בכור...
הבכור נאכל בתוך שנתו בין תמים בין בעל מום, "שנאמר לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה וכי יהיה בו מום בשעריך תאכלנו", ומאימתי מונה לו, אם תם הוא מונה לו מיום שמיני שהוא ראוי להקרבה, ואם נולד בעל מום מונה לו מיום שנולד, והוא שכלו לו חדשיו, שהרי נראה לאכילה ביום לידתו...
שנה של בכור היא שנת לבנה תמימה שנים עשר חדש מיום ליום, ואם היתה שנה מעוברת נתעברה לו ומונה לו שלשה עשר חדש, נולדו לו שני טלאים אחד בחמשה עשר של אדר הראשון ואחד בראש חדש אדר שני, זה שנולד בראש חדש אדר שני, כיון שהגיע יום ראשון באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה, וזה שנולד בחצי אדר ראשון לא עלתה לו שנה עד חצי אדר של שנה הבאה הואיל ונולד בחדש העיבור מונין אותו לו.
עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו, אף על פי שהוא עובר בלא תעשה, אם היה תם הרי זה לא נפסל אלא מקריבו, ואם היה בעל מום שוחטו בכל מקום, שנאמר "מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך", מקיש בכור למעשר, מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה, אף בכור אינו נפסל משנה לחברתה.
אין נותנין את הבכור לכהן כשיולד שאין זו גדולה לכהן, אלא יטפל בו בעליו עד שיגדיל מעט ויתננו לכהן, ועד כמה ישראל חייבין להטפל בבכור, בהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום, ואם אמר לו הכהן תנהו לי בתוך זמן זה ואני אטפל לעצמי אינו רשאי ליתנו לו, שזה כמו מסייע על מתנותיו...
וכהן שאכל כזית מבכור תמים חוץ לירושלים לוקה מן התורה, שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, וכן זר שאכל כזית מבכור בין לפני זריקה בין לאחר זריקה לוקה...
הבכור אין פודין אותו, שנאמר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה, וכן אין מוכרין אותו כשהוא תם, שכיון שהוא עומד לקרבן אין לכהן בו זכות כדי למכרו, ובזמן הזה שאין בית הואיל והוא עומד לאכילה הרי הוא מותר למוכרו, ואף על פי שהוא תמים, בין לכהן בין לישראל... (בכורות א ד, וראה שם עוד)
את דמם תזרוק - זה אין צריך להשמיענו, שאחר שהבכור מובא לעזרה בודאי זורקים את דמו ככל הקדשים, רק שבא להשמיענו שזריקתו משונה מיתר הקדשים, ואין לומר שקא משמע לן שמשונה מדם חטאת שניתן על ד' קרנות והוא טעון שתי מתנות שהן ארבע, שזה נלמד מעצמנו מקל חומר, שכאן מיעט בחלבים נגד עולה שכולה כליל, והוא אין צריך ד' מתנות, ועל כן בא לומר שמשונה מדין עולה שאינו צריך רק מתנה אחת... (במדבר יח יז)
כל הבכור - הוסיף מלת כל ללמד שכולל גם בכור בעל מום, אם למה שאמר שיהיה נאכל כל שנתו, אם לענין איסור גיזה ועבודה, והלמוד שנאכל כל שנתו מפני שלשון שנה בשנה הנמצא בתנ"ך מציין שנה שלמה מיום אל יום... (דברים טו יט)
תקדיש לה' - הדרש ידוע, ובפשט ללמד דגם בעודו בחיים הוא קדוש ותנהג בו קדושה, שעד כה רק מלמדנו שהבכור קרב ואינו נאכל לבעלים. לפני ה' אלקיך תאכלנו - כמו משולחן גבוה קזכי, ואכילתו כמו יושב ללחום את מושל, והכי הוא בכל הקדשים, ופירש בבכור במיוחד, דכל קדשים באים לרצות, והאכילה מעין הקרבת הדם, משום הכי אכילתן לפני ה', אבל בכור אינו מרצה כלל, כבראש השנה ב' דלאו בר הרצאה הוא, וסלקא דעתך שהוא כמו אכילת בכורים בירושלים שאינו לפני ה'. שנה בשנה - לא ככל הקרבנות דמצוה לאכול במועד הראשון שבאו לירושלים, אבל בכור רשאי הכהן להשהותו כל השנה בירושלים. (שם)