תאנא, בשעה שנכנס (הכהן) עם דם הפר, היה מכוון בראש האמונה, (דהיינו בג' ראשונות כח"ב), ומזה באצבעו, כמו שכתוב והזה אותו על הכפרת ולפני הכפורת, (דהיינו אחת למעלה ושבע למטה), ואיך עשה, טבל בדם בראש האצבע, ומזה כמצליף בטפות שבאצבע לצד הכפורת, (כלומר שלא הפיל הטפות על הכפורת ממש, אלא לצד הכפורת, והטפות נופלות על הארץ). הזה והתכוון והתחיל למנות, אחת, אחת ואחת, אחת, בלבדה, אחת הכוללת הכל, אחת שהיא שבה הכל, אחת שהכל פונים כנגדה, אחת, שהיא ראש הכל, (דהיינו ספירת הכתר), ואחר כך אחת ואחת, (שהם חכמה ובינה), שהם שורים יחד ברצון, באחוה, ואינם נפרדים זה מזה לעולם.
אחר שהגיע אל ואחת הזו, שהיא אמא של הכל, (דהיינו בינה), הוא מתחיל למנות מכאן, (מבינה), בחבור, וסופר ואומר אחת ושתים, (דהיינו שמחבר בינה עם שתים, שהם חסד וגבורה), אחת ושלש, (שמחבר הבינה עם חג"ת), אחת וארבע, (שמחבר הבינה עם חג"ת ונצח), אחת וחמש, (שמחברה עם חג"ת נ"ה), אחת ושש, (שמחברה עם חג"ת נה"י), אחת ושבע, (שמחברה עם חג"ת נהי"מ), כדי להמשיך ולהוביל את אחת הזו, שהיא אמא עליונה, (דהיינו בינה), במדרגות הידועות, אל הכתר שלאמא התחתונה, (שהיא מלכות), ולהמשיך נהרות עמוקים, (שהם אורות הבינה), ממקומם לכנסת ישראל, (שהיא המלכות), ועל כן ביום הזה מאירים ב' אורות יחד, אמא עלאה המאירה לאמא תתאה, (בינה למלכות), ועל כן כתוב יום הכפורים, לשון רבים, כמו שאמרנו. (אמור רמט)
והקריבו (בני אהרן) זו קבלת הדם, יכול זריקה, וכשהוא אומר וזרקו הרי זריקה אמורה, הא אינו אומר כן והקריבו זו קבלת הדם, שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת... אמר לו (ר"ע) תרשיני לומר לפניך מה שלמדתני, אמר לו (ר' טרפון) אמור, אמר לו קבלה לא עשה בה את המחשבה כמעשה, זריקה עשה בה את המחשבה כמעשה, המקבל בחוץ פטור, והזורק בחוץ חייב, קבלוהו טמאים אין חייבין עליו, זרקוהו טמאין חייבין עליו... מה תלמוד לומר דם דם, מנין אתה אומר נתערב דם עולה בדם עולה, דם עולה בדם תמורה, דם עולה בדם חולין יקרב, תלמוד לומר דם דם, יכול אפילו נתערבו באלו יקרבו שכן אפילו נתערבו חיים יקרבו... יכול אפילו נתערב בפסולין, תלמוד לומר דמו...
וזרקו, יכול זריקה אחת, תלמוד לומר סביב, אי סביב יכול יקיפנו כחוט, תלמוד לומר וזרקו, הא כיצד, שתי מתנות שהן ארבע...
והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם, מה תלמוד לומר שוב את הדם, מנין אתה אומר נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר, תלמוד לומר שוב את הדם, יכול אפילו נשפך מצואר בהמה על גבי הרצפה יחזור ויאספנו ויהא כשר, תלמוד לומר הדם, הדם שנתקבל בכלי...
המזבח סביב, בזמן שהוא סביב ולא בזמן שנטלת קרנו של מזבח... אשר פתח אהל מועד, ולא בזמן פירוקו, ולא בזמן שגללה הרוח את היריעה... (ויקרא פרק ד)
עולה, אף על פי שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש, או יכול אף על פי שמיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף, תלמוד לומר הוא. (שם פרק ט)
ולקח, נאמרה כאן לקיחה ונאמרה להלן לקיחה, מה לקיחה אמורה להלן בכלי אף כאן בכלי... מדם הפר, מדם הנפש לא מדם הבשר ולא מדם התמצית, מן הפר יקבל, והביא אותו כשר ולא פסול, אותו אל אהל מועד למעט קרבנו למצוה יחידית, שלא יתן מדמו על מזבח הזהב. וטבל, לא המספג, וטבל והזה על כל הזייה טבילה, אצבעו, נאמר כאן אצבעו ונאמר להלן אצבעו, מה אצבעו אמורה להלן הימנית המיומנת שבימין, אף אצבעו אמורה כאן הימנית המיומנת שבימין. בדם, שיהא בדם כדי טבילה, והזה, לא המטיף, והזה לא הזורק, מן הדם, מן הדם שבענין, שבע פעמים לא שבע טפין, שבע פעמים שיהא מונה שבע פעמים לא אחת ושבע. לפני ה', יכול כל הבית, תלמוד לומר אל פני הפרכת, יכול אל פני הפרכת כלה, תלמוד לומר הקדש, מלמד שהוא מכוון כנגד הבדים. (ויקרא-נפש פרק ג)
ועשה כאשר עשה וכפר, מה תלמוד לומר, לכפול את ההזיות וללמד שאם חיסר אחת מן המתנות לא עשה כלום. יכול אף מתן שבע שאם חיסר אחת מהן לא עשה כלום, שכן מתן שבע מעכבות בכל מקום, ומנין למתן ארבע אם חיסר אחת מהן לא עשה כלום, תלמוד לומר וכן יעשה, ועשה לפר לרבות פר יום הכפורים, כאשר עשה לרבות פר כהן משיח, החטאת, לרבות שעירי ע"ז, או יכול שאני מרבה את שעירי רגלים, תלמוד לומר החטאת... ונסלח להם, אף על פי שלא נתן בשירי הדם... שאין מעכבין את הכפרה, ופוסל אני בהזיות שהן מעכבות את הכפרה. (שם פרק ו)
באצבעו ולקח, שיקבל בימין, באצבעו ונתן שיתן בימין, אמר רבי שמעון וכי נאמר בו יד, הואיל ולא נאמר בו יד קיבל בשמאל כשר, ונתן על קרנות מזבח העולה, ולא על קרנות מזבח הפנימי, והלא דין הוא, משיח מוצא מכלל יחיד, ונשיא מכלל יחיד, מה משיח דם חטאתו נכנס לפנים, אף נשיא יהא דם חטאתו נכנס לפנים, תלמוד לומר ונתן על קרנות מזבח העולה, ולא על קרנות מזבח הפנימי... אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זה יסוד דרומית, יכול זה יסוד מערבי, אמרת לאו, מה מצינו ביציאתו מן ההיכל אינו נותן את הדמים אלא אל יסוד הסמוך לו, אף בירידתו מן המזבח אינו נותן את הדם אלא אל יסוד הסמוך לו, ואיזה זה יסוד דרומית. (שם פרק ט)
...ולקח, שלא יהא קיבול דמה אלא בצפון, מיכן אמרו שחט בצפון וקבל בדרום בדרום וקבל בצפון פסול, עד שישחוט בצפון ויקבל בצפון. ואת כל דמה ישפוך, ולמעלן הוא אומר ואת דמו ישפוך, מיכן אמרו חטאת שקבל דמה בארבע כוסות נתן מזה אחת ומזה אחת מנין שכולו נשפכין על היסוד, תלמוד לומר ואת כל דמה ישפוך, יכול אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהו כולן נשפכין על היסוד תלמוד לומר ואת כל דמה ישפוך, הא כיצד, הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה... (שם פרק י)
וכפר עליו וכפר עליו וכפר עליו מה תלמוד לומר, מפני הדין, שיכול נאמרו דמים למטן ונאמרו דמים למעלן, מה דמים אמורין למעלן אם נתנן מתנה אחת כיפר, או כלך לדרך הזו, נאמרו דמים בפנים ונאמרו דמים בחוץ, מה דמים אמורין בפנים אם חיסר אחת מן המתנות לא כפר, אף דמים אמורים בחוץ אם חיסר אחת מן המתנות לא כיפר, נראה למי דומה, דנין דמים שבחוץ מדמים שבחוץ... תלמוד לומר וכפר עליו אף על פי שלא נתן אלא שלש, וכפר עליו אף על פי שלא נתן אלא שתים, וכפר עליו אף על פי שלא נתן אלא אחת. (שם פרק יא)
ומנין לעולת דורות שטעונה כלי, תלמוד לומר עולת תמיד העשויה בהר סיני, מקיש עולת הדורות לעולת הר סיני, מה עולת הר סיני טעונה כלי, אף עולת הדורות תטעון כלי, אין לי אלא עולה, מניין לרבות את כולם, תלמוד לומר זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת... (צו פרק יח)
...ולקח מדם הפר ומדם השעיר בזמן שהיו מעורבים, יכול מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו, תלמוד לומר מדם חטאת הכיפורים אחת, הא מה אני מקיים ולקח מדם הפר ומדם השעיר, בזמן שהם מעורבים. ונתן על קרנות המזבח, מתחיל מקרן מזרחית צפונית... רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר במקומו הוא עומד ומחטא, ועל כולם הוא נותן מלמטן למעלן, חוץ מזו שהיתה לפניו שהיה נותן מלמעלן למטן... והזה עליו, על טהרו של מזבח, מן הדם שבענין, שבע פעמים ולא שבע טיפין, שבע שיהא מונה שבע פעמים לא אחת ושבע. (אחרי פרק ד)
גופא בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחית צפונית, מערבית דרומית נותן מערבית דרומית, ותני עלה ר"ש איש המצפה משנה בתמיד, בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחית צפונית, מערבית דרומית נותן מערבה ואחר כך נותן דרומה, מאי טעמא דר"ש איש המצפה, אמר ר' יוחנן משום חד דבי ר' ינאי אמר קרא ושעיר עזים אחד לחטאת לה' על עולת התמיד יעשה ונסכו, עולה היא ואמר רחמנא עביד בה מעשה חטאת, הא כיצד, נותן אחת שהיא שתים כמעשה עולה, שתים שהן שתים כמעשה חטאת, וליתן שתים שהן ארבע כמעשה עולה וארבע שהן ארבע כמעשה חטאת, לא מצינו דמים שמכפרין וחוזרין ומכפרין... התם פיסוק מתנות בעלמא היא... (יומא טו א, וראה שם עוד)
וכולם (הפסולים) שקיבלו את הדם חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל. קיבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר, קיבל בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו, קיבל בכלי קדש ונתן לכלי חול יחזיר לכלי קדש, נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר, נתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד, נתן את הניתנין למטה למעלן ואת הניתנין למעלן למטן ואת הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים, אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל. (זבחים לב א)
גופא, תניא רבי יהודה אומר כוס אחד היה ממלא מדם התערובת, שאם ישפך אחד מהם נמצא שהוא מכשירו... אמר להן אף אני לא אמרתי אלא כשנתקבל בכלי, והוא גופיה מנא ידע, כהנים זריזין עובדין הייא ומשתפכין, והלא דם התמצית מעורב בו, רבי יהודה לטעמיה דאמר דם התמצית קרי דם... והאמר רבי אלעזר מודה רבי יהודה לענין כפרה שאינו מכפר, שנאמר כי הדם הוא הנפש, דם שהנפש יוצאה בו קרוי דם, שאין הנפש יוצא בו אין קרוי דם, אלא רבי יהודה לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם... (שם לד ב, וראה שם עוד)
בית שמאי אומרים כל הניתנין על מזבח החיצון שנתן במתנה אחת כיפר, ובחטאת שתי מתנות, ובית הלל אומרים אף חטאת שנתנה מתנה אחת כיפר, לפיכך אם נתן את הראשונה כתיקונה ואת השניה חוץ לזמנה כיפר, ואם נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השניה חוץ למקומה פיגול וחייבין עליו כרת. כל הניתנין על המזבח הפנימי שאם חיסר אחת מן המתנות כאילו לא כיפר, לפיכך נתן כולן כתיקונן ואחת שלא כתיקונה פסולה ואין בו כרת. תנו רבנן, מנין לניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר, תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך, והאי להכי הוא דאתא, האי מיבעי ליה לכדתניא, מניין לכל הדמים שטעונין מתן דם ליסוד, תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך, נפקא ליה מדרבי, דתניא רבי אומר והנשאר בדם ימצה שאין תלמוד לומר בדם, ומה תלמוד לומר בדם, לפי שלא למדנו אלא לניתנין מתן ד' שטעונין מתן דמים ליסוד, שאר דמים מנין, תלמוד לומר והנשאר בדם ימצה, שאין תלמוד לומר בדם, ומה תלמוד לומר בדם, לימד על כל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד. ואכתי להכי הוא דאתא, מיבעי ליה לכדתניא, מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא, תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך, סבר לה כר' עקיבא, דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה... דתניא ר' יוסי הגלילי אומר, דמו לא נאמר אלא דמם, חלבו לא נאמר אלא חלבם, לימד על בכור מעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח...
...והחטאת שתי מתנות, אמר רב הונא מאי טעמא דבית שמאי, קרנות קרנות קרנות, הרי כאן שש, ארבעה למצוה ושתים לעכב. ובית הלל קרנת קרנת קרנות, הרי כאן ארבע, שלש למצוה ואחת לעכב, ואימא כולהו למצוה, כפרה בכדי לא אשכחן... (שם לו ב, וראה שם עוד)
תנו רבנן, ועשה כאשר עשה, מה בא ללמוד, לכפול בהזאתו, ולמד שאם חיסר אחת מכל המתנות לא עשה ולא כלום, אין לי אלא מתן שבע שמעכבות בכל מקום, מתן ד' מניין, תלמוד לומר כן יעשה לפר, זה פר יום הכפורים, כאשר עשה לפר, זה פר כהן משיח, החטאת אלו שעירי עבודת כוכבים, יכול שאני מרבה אף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים, תלמוד לומר לו, ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו, אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו שמכפרין על עבירת מצוה ידועה, ומוציא אני אלו שאין מכפרין על עבירת מצוה ידועה... ומה ראית לפסול בהזאות ולהכשיר בסמיכה ושירים, אמרת, פוסל בהזאות שמעכבות בכל מקום, ומכשיר אני בסמיכה ושירים שאין מעכבות בכל מקום. אמר מר אין לי אלא מתן שבע שמעכבות בכל מקום, היכא, אמר רב פפא בפרה ובנגעים. מתן ד' מנין, תלמוד לומר כן יעשה... (לט א, וראה שם עוד)
תנו רבנן דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה, במזיד לא הורצה, במה דברים אמורים ביחיד, אבל בציבור בין בשוגג בין במזיד הורצה, ובעובדי כוכבים בין בשוגג ובין במזיד לא הורצה... דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא חוץ מן הדם... (שם מה א)
דתניא הכהן המחטא אותה, אותה שניתן דמה למעלה ולא אותה שניתן דמה למטה, אמרת, וכי מאין באתה, מכלל שנאמר ודם זבחיך ישפך על מזבח וגו', למדנו לניתנין במתן ארבע שאם נתנן במתנה אחת כיפר, יכול אף הניתנין למעלה שנתנן למטה כיפר, ודין הוא, נאמרו דמים למעלה ונאמרו דמים למטן, מה דמים האמורים למטן שנתנן למעלן לא כיפר, אף דמים האמורים למעלן אם נתן למטה לא כיפר, לא, אם אמרת בתחתונים שניתנין בנתינה למעלה שאין סופן למעלן לא כיפר, תאמר בעליונים שנתנן למטה שיש מהן קרב למטה, דמים הפנימיים יוכיחו, שיש מהן קרב בחוץ ואם נתנן בתחלה בחוץ לא כיפר... (שם נב ב, וראה שם עוד)
...ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות, כיצד עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומית... היכי עביד, רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר נותן אמה אילך ואמה אילך (לאיזה רוח שירצה על הקרן, או לדרום או למזרח בקרן דרומית מזרחית), וחד אמר מחטא ויורד כנגד חודו של קרן. אליבא דרבי אלעזר בר"ש דאמר היא עצמה אינה נעשית אלא בגופה של קרן דכולי עלמא לא פליגי, כי פליגי אליבא דרבי, מר סבר אמה אילך ואמה אילך נגד קרן הוא, ומר סבר כנגד חודה אין טפי לא. מיתיבי, חטאת הציבור והיחיד כיצד מתן דמן, היה עולה לכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית וטובל באצבעו הימנית המיומנת שבימין מן הדם שבמזרק וחומר בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה (מושך את הדם שבאצבע כלפי מטה שיפול כולו למזבח), ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן עד שמכלה כל הדם שבאצבע, וכן כל קרן וקרן... שיירי הדם, תנו רבנן, אל יסוד מזבח זה יסוד דרומי, אתה אומר זה יסוד דרומי או אינו אלא יסוד מערבי, וילמד סתום מן המפורש, אמרת ילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל, מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו, אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו. תניא רבי ישמעאל אומר זה וזה יסוד מערבי, ר' שמעון בן יוחאי אומר זה וזה יסוד דרומי...
ודמה טעון שתי מתנות, היכי עביד, אמר רב נותן וחוזר ונותן, ושמואל אמר מתנה אחת כמין גמא נותן. כתנאי, יכול יזרקנו זריקה אחת, תלמוד לומר סביב, אי סביב יכול יקיפנו כחוט, תלמוד לומר וזרקו, הא כיצד כמין גמא... (שם נג א, וראה שם עוד)
שיירי הדם וכו', מאי טעמא, אמר קרא אל יסוד מזבח העולה, ולא מזבח הפנימי... אי הוה כתיב אל יסוד העולה הוה אמינא בזקיפא אל יסוד, (רש"י: שיזרק תחילת מתנות העולה בעליית אמה שמן הארץ עד הכניסה שהיא כנוס אמה, דכולה ההוא אמה בין בגובהה בין בכניסה יסוד מיקריא, השתא דכתיב אל יסוד המזבח, יסוד שהוא דומה למזבח, דהיינו גג של יסוד), השתא דכתיב אל יסוד מזבח העולה אגגו דיסוד... (שם נא א, וראה שם עוד בענין שיריים מעכבין)
תנינא להא דתנו רבנן, מלקה בכל מקום במזבח כשרה, היזה דמה בכל מקום כשרה, היזה ולא מיצה כשרה, ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש. הכי קאמר, מלקה בכל מקום במזבח כשרה, מיצה דמה בכל מקום במזבח כשרה, שאם היזה ולא מיצה כשרה, ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש. (שם סג ב)
תנו רבנן והזה מדם החטאת מגוף החטאת, הא כיצד, אוחז בראש ובגוף ומזה על קיר המזבח, ולא על קיר הכבש ולא על קיר היכל ולא על קיר אולם, ואיזה, זה קיר התחתון, או אינו אלא קיר העליון, ודין הוא... תלמוד לומר והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח, קיר שהשירין שלו מתמצים ליסוד, ואיזה, זה קיר התחתון... (שם סד ב)
...ונמצה דמו כולו אל קיר המזבח, ולא על קיר הכבש ולא על קיר ההיכל, ואיזה זה, זה קיר העליון, או אינו אלא קיר התחתון, ודין הוא, מה בהמה שחטאתה למעלה עולתה למטה, עוף שחטאתו למטה אינו דין שעולתו למטה, תלמוד לומר ומלק והקטיר ונמצה דמו, וכי תעלה על דעתך לאחר שהקטיר חוזר וממצה, אלא לומר לך מה הקטרה בראש המזבח אף מיצוי בראש המזבח... (שם סה א)
כל המקודש מחבירו קודם את חבירו, דם החטאת קודם לדם העולה מפני שהוא מרצה... איבעיא להו דם חטאת ואיברי עולה איזה מהן קודם, דם חטאת קודם מפני שמרצה או דילמא איברי עולה קודמין מפני שהן כליל לאישים... (שם פט א, וראה שם עוד)
לימא בדרבי אליעזר ורבי יהושע קמיפלגי, ועשית עולותיך הבשר והדם, רבי יהושע אומר אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם, רבי אליעזר אומר דם אף על פי שאין בשר, שנאמר ודם זבחיך ישפך, אם כן מה תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם, לומר לך מה דם בזריקה אף בשר בזריקה... (שם קד א)
...ודם מנלן דלא קדש לחצאין, דתני רב תחליפא בן שאול קידש פחות מכדי הזאה בכלי זה ופחות מכדי הזאה בכלי זה לא קידש, ואיבעיא להו בדם מאי, הלכתא היא ומהלכתא לא ילפינן, או דלמא התם מאי טעמא דכתיב וטבל במים, הכא נמי הכתיב וטבל בדם, ואיתמר א"ר זריקא אמר רבי אלעזר אף בדם לא קידש. אמר רבא תניא נמי הכי, וטבל ולא מספיג, בדם שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו, מן הדם, מן הדם שבענין, ואיצטריך למכתב וטבל ואיצטריך למכתב בדם, דאי כתב רחמנא וטבל הוה אמינא אף על גב דלא קיבל שיעור טבילות (דהיינו הזאה ז' פעמים) מעיקרו כתב רחמנא בדם, ואי כתב רחמנא בדם הוה אמינא אפילו מספיג, כתב רחמנא וטבל מן הדם שבענין, למעוטי מאי, אמר רבא למעוטי שירים שבאצבע... (מנחות ז ב, וראה שם עוד)
...ז' הזיות שעל בין הבדים שעל הפרוכת שעל מזבח הזהב מעכבות זו את זו... תנו רבנן שבע הזאות שבפרה שעשאן בין שלא לשמן בין שלא מכוונות (אל נכח פני אוהל מועד) פסולות, ושבפנים ושבמצורע שלא לשמן פסולות, שלא מכוונות כשרות...(שם כז א)
...ר' אליעזר לטעמיה, דאמר אין זריקה מועלת ליוצא, ור"ע לטעמיה דאמר זריקה מועלת ליוצא. דתנן אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים, ר' אליעזר אומר אין מועלין בהן ואין חייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא, ר"ע אומר מועלין בהן וחייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא... (שם מז א, וראה שם עוד)
א"ר אלעזר מודה ר' יהודה לענין כפרה, שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר, דם שהנפש יוצאה בו מכפר ושאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר. (כריתות כב א)
אמר רב הונא אמר רב מיצוי חטאת העוף אינו מעכב, דתני רב הוזה דמה, רב אדא בר אהבה אמר רב מיצוי חטאת העוף מעכב, ותני רב מיצה דמה... (מעילה ח ב)
...דם בתחלתו אין מועלין בו, יצא לנחל קדרון מועלין בו... תנו רבנן מועלין בדמים, דברי ר' מאיר ור' שמעון, וחכמים אומרים אין מועלין, מאי טעמא דמאן דאמר אין מועלין, אמר עולא אמר קרא ואני נתתיו לכם, שלכם הוא, דבי ר' ישמעאל תנא לכפר, לכפרה נתתיו ולא למעילה... (שם יא א, וראה שם עוד)
כתוב אחד אומר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרוק על המזבח, וכתוב אחר אומר ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך, אם שפיכה למה זריקה ואם זריקה למה שפיכה, תני ישפך לא יטיף, ישפך לא יזה, ישפך לא יזרוק, ופירש בקבלה כהנים זורקין את הדם מיד הלוים, הכל מודין בשפיכה די הכן ובהזייה די הכן, ומה מפליגין בזריקה, ר' מנא אמר זריקה כעין שפיכה, ר' חנניה אמר זריקה כעין הזייה... (פסחים לז ב)
ניטמא הבשר והחלב קיים אינו זורק את הדם, ניטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם, ובמוקדשין אינו כן, אלא אף על פי שניטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם. ודלא כר' נתן, דר' נתן אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה, מאי טעמא ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים, אותו אף על פי שאין שם אלא פסח אחד וכלהון יוצאין בזריקה אחת... (שם מח ב, וראה שם עוד)
...כתיב והזה אותו על הכפורת יכול על גגה, תלמוד לומר ולפני הכפרת, יכול על מצחה, תלמוד לומר על ולפני, רבי זעירה אמר צריך שיהא נוגע, ר' שמואל בר רב יצחק אמר אינו צריך שיהא נוגע... (יומא כז ב, וראה שם עוד)
את הדם וזרקו את הדם - מה תלמוד לומר דם דם שני פעמים, להביא את שנתערב במינו או בשאינו מינו, יכול אף בפסולים או בחטאות הפנימיות או בחטאות החיצוניות שאלו למעלה והיא למטה, תלמוד לומר במקום אחר את דמו.
וזרקו - עומד למטה וזורק מן הכלי לכותל המזבח למטה מחוט הסיקרא כנגד הזויות, לכך נאמר סביב, שיהא הדם ניתן בד' רוחות המזבח. או יכול יקיפנו בחוט, תלמוד לומר וזרקו, ואי אפשר להקיף בזריקה, אי וזרקו יכול בזריקה אחת, תלמוד לומר סביב, הא כיצד נותן שתי מתנות שהן ארבע. אשר פתח אהל מועד - ולא בזמן שהוא מפורק. (ויקרא א ה)
ונמצה דמו - לשון "מיץ אפים" כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד. (שם שם טו)
העולה והאשם והשלמים בין של יחיד בין של צבור זריקת דם שלשתן על גבי המזבח שוה לעולה, וכיצד הוא עושה, כשלוקח הכהן הדם במזרק וזורק ממנו במזרק שתי זריקות על שתי זויות המזבח באלכסון מחצי המזבח ולמטה על קרן מזרחית צפונית ועל קרן מערבית דרומית, ומתכוין כשיזרק הדם על הקרן שיהיה הדם מקיף על הזויות כמין ג"ם, כדי שימצא הדם של שתי מתנות על ארבעה כתלי המזבח, לפי שנאמר בעולה ובשלמים סביב, והוא הדין לאשם, ושירי הדם נשפכין על היסוד הדרומי.
החטאות הנאכלות דמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות המזבח החיצון מחצי מזבח ולמעלה, לפי שנאמר בה "על קרנות המזבח", וכיצד הוא עושה, כשלוקח הכהן הדם במזרק מוליכו אצל המזבח וטובל אצבעו הימנית הסמוכה לגודל בדם, וסומך באצבעו הגדולה מכאן ובגודל מכאן ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן עד שיכלה כל הדם שבאצבעו, וכן הוא עושה בכל קרן וקרן, ואם נתן סמוך לקרן כאמה אחת מכאן או מכאן כפר.
וצריך לטבול על כל קרן וקרן, וכשגומר הנתינה על הקרן מקנח אצבעו בשפת המזרק, ואחר כך טובל פעם שניה, ששירי הדם שבאצבעו פסולין ליתן מהן על קרן אחרת.
אין בכל הקרבנות קרבן שטעון הזיית דם באצבעו אלא חטאת בלבד, שנאמר בה "וטבל אצבעו בדם", וצריך שיהיה שם דם כדי טבילה, לא שיספג אצבעו מדם.
ומנין הוא מתחיל, עולה בכבש ופונה לימינו ומהלך על הסובב ונותן בקרן דרומית מזרחית תחילה, ואחר כך בקרן השניה הסמוכה לה, שהיא מזרחית צפונית, ואחר כך בקרן שלישית הסמוכה לה שהיא צפונית מערבית, ואחר כך בקרן רביעית הסמוכה לה שהיא מערבית דרומית, ועל יסוד אותה הקרן שהשלים בה המתנות הוא שופך שירי הדם, שנאמר "ואת כל הדם ישפך אל יסוד מזבח העולה", זה יסוד דרומי.
כל החטאות הנשרפות דמם נכנס לפנים להיכל ומזין ממנו שם כאשר מפורש בתורה, ושירי הדם שופכן על יסוד המערבי שהוא פוגע בו תחילה בצאתו מן ההיכל.
והיכן מזין מדמן, וכמה מזה מהם, פר ושעיר של יום הכפורים דם כל אחד מהן טעון שמונה הזיות על בין הבדים ושמונה על הפרוכת, ומערב דם הפר והשעיר ומזה משניהם ארבע הזאות על ארבע קרנות מזבח הזהב שבהיכל, ושבע הזיות על אמצעו של מזבח זה כמו שיתבאר בהלכות עבודת יום הכפורים, ואם לא כיון בהזיות שבפנים כשרות.
פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין זורק דם מכל אחד מהם שבע הזיות על הפרוכת המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים, וארבע הזיות על ארבע קרנות מזבח הזהב.
וכל הדמים הניתנין על מזבח הזהב כשהוא נכנס עומד בין המזבח למנורה, והמזבח לפניו, ונותן על קרנות המזבח מבחוץ, מתחיל מקרן מזרחית צפונית לצפונית מערבית, למערבית דרומית לדרומית מזרחית.
פר כהן משיח הבא על כל המצות כהן המשיח עצמו מקבל דמו ומזה ממנו מבפנים, ואם קיבל והזה כהן הדיוט כשר.
שעירי ע"ז והן שעירין הנשרפין לא נתפרש בהן בתורה כיצד נותן דמן ולהיכן הוא נותן, אלא לפי שהן חטאת הקהל דינן כדין פר העלם שהוא חטאת הקהל לכל האמור בו למתן דמים ולשריפה ולטמא את השורף.
הבכור והמעשר והפסח דם כל אחד מהן טעון מתנה אחת בשפיכה כנגד היסוד, באי זו רוח שירצה משלש זויות המזבח, שהרי קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד כמו שביארנו, ומניין שאינן טעונין אלא מתנה אחת, שהרי נאמר בבכור "את דמם תזרוק על המזבח", מפי השמועה למדו שהוא הדין במעשר ובפסח שנותן דמן מתנה אחת כבכור.
כל הזבחים מקטירין אימוריהן על גבי המזבח אחר שזורקין הדם תחילה, וכל הזבחים מפשיטין אותן ואחר כך מוציאין את אימוריהן, ואין מפשיטין אותן עד שיזרק הדם... (מעשה הקרבנות פרק ה ו והלאה)
נתלה וקיבל הדם מצואר בהמה המונחת בקרקע פסול, שאין דרך שירות בכך. היה עומד בעזרה ותלה המזרק בידו וקיבל הדם באויר, או שהגביה הבהמה וקיבל הדם באויר כשר, שאויר המקום כמקום.
נתן מזרק לתוך מזרק וקיבל כשר, מין במינו אינו חוצץ, הניח סיב בתוך המזרק וקיבל כשר, מפני שהסיב חלול והרי הדם יורד לתוך המזרק ואין כאן חציצה, אבל אם עשה כן בקמיצת המנחה וקמץ מתוך הסיב פסולה.
קבלת הדם והולכתו למזבח וזריקתו וכן הולכת איברים לכבש כל אחת מאלו אינה כשירה אלא בכהן הכשר לעבודה, כמו שביארנו בקמיצת המנחה ובמליקת העוף.
והולכה שלא ברגל אינה הולכה, לפיכך כהן גדול שקיבל את הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח.
קיבל בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו, קיבל בכלי חול נפסל הזבח, קיבל בכלי קודש ונתן לכלי חול יחזיר לכלי קודש. נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר, אבל אם נשפך מצואר הבהמה על הרצפה ואספו ונתנו לכלי השרת נפסל הזבח. נשפך מקצת הדם מצואר בהמה על הארץ ולא אספו וקבל מקצתו מצואר בהמה הרי זה כשר, ובלבד שיהיה זה הדם שנתקבל דם הנפש, לא דם התמצית ולא דם העור.
כל הזבחים שקבל דמם אחד מן הפסולין לעבודה, או שהוליך את הדם למזבח או שזרקו למזבח כהלכתו נפסל הזבח. קיבל הכשר ונתן לפסול ולא הלך בו הפסול אלא עמד במקומו, יחזיר לכשר, אבל דם שהוליכו הפסול לעבודה והחזירו לכשר והוליכו, או שהוליכו הכהן תחילה והחזירו ונתנו לפסול והוליכו, הואיל והוליכו הפסול בין בתחילה בין בסוף נפסל הזבח, שהרי אי אפשר לתקן דבר זה.
קיבל הפסול, אם נשאר דם הנפש חוזר הכשר ומקבל ומוליך וזורק, שאין הפסולין לעבודה עושין הדם הנשאר שירים, חוץ מן הטמא הואיל והוא ראוי לעבודה בקרבן הבא בטומאה כמו שביארנו, עושה שירים, כיצד, קיבל הטמא אף על פי שקיבל אחריו הכשר דם הנפש וזרקו נפסל הזבח, שזה שקיבל הכשר באחרונה שירים הוא ואינו כלום.
בהמה שחסר מאיבריה כל שהוא אחר שחיטה קודם קבלת הדם נפסלה, אפילו צרם באזנה קודם קבלה הרי זה לא יקבל, שנאמר "ולקח מדם הפר", שיהיה שלם כולו בשעת הקבלה, ואם קיבל מן החסרה וזרק הרי זה פסול.
אבל אם חסרה אחר קבלה קודם זריקה, אפילו אבד הבשר קודם זריקת הדם או נשרף, אם נשתייר כזית מן הבשר או כזית מן האימורין זורק את הדם, ואם לאו אינו זורק, ובעולה אפילו כחצי זית מן הבשר וחצי זית מן האימורין, מפני שכולה לאשים.
נשאר פחות מכזית לא יזרוק, ואם זרק לא הורצה, נפסל הבשר קודם זריקה או שיצא חוץ לעזרה לא יזרקו הדם, ואם זרק הורצה.
בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה קודם זריקת דמים, אף על פי שנזרק הדם והבשר בחוץ הזבח כשר, מפני שסוף הבשר לצאת, והזריקה מועלת ליוצא לשרפו אבל לא לאכלו.
וכן אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ונזרק הדם והם בחוץ לא נפסל הזבח, ואם החזירן מקטירין אותן, ואף על פי שלא החזירן חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא.
כל הזבחים של יחיד בין שנטמא בשר והחלב קיים בין שנטמא חלב והבשר קיים זורק את הדם, נטמאו שניהן לא יזרוק, ואם זרק הורצה, שהציץ מרצה על הטומאה. וכן אימורין או איברי עולה שנטמאו והקטירן הציץ מרצה, כמו שביארנו, וכל קרבנות הצבור שנטמא הבשר והחלב כולו הרי זה זורק את הדם.
דם קדשים שיצא חוץ לעזרה נפסל הזבח, ואף על פי שחזר והכניסו וזרקו על המזבח לא נרצה לו.
וכל דם הקדשים אינו מקבל טומאה כלל, שנאמר בדם על הארץ תשפכנו כמים, דם שנשפך כמים הוא הנחשב כמים ומקבל טומאה, אבל דם קדשים שאינו נשפך כמים אינו מקבל טומאה. ודם ששקעה עליו חמה ולא נזרק נפסל הזבח, ואם זרקו לא הורצה. (פסולי המוקדשין א כ והלאה)
כל הדמים הניתנין על מזבח החיצון, אם נתן מתנה אחת בלבד כפר, ואפילו בחטאת מתנה אחת היא העיקר, ושאר הארבע מתנות למצוה, שנאמר "ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך", שפיכת הדם על המזבח היא העיקר.
וכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא, שנאמר ודם זבחיך ישפך.
כל הדמים הניתנין על מזבח הפנימי אם חסר אחת מהן לא כיפר, אלא כולן הן עיקר הכפרה, שהרי הכתוב הקפיד על מניינן, שנאמר "שבע פעמים".
חטאת שנתן ממנו מתנה אחת ומתו הבעלים, ישלים ארבע מתנות לאחר המיתה. אבל אם נתן האחת ביום לא יתן השלש בלילה. ואם נתן אחת בפנים והשלימן בחוץ חייב משום מעלה בחוץ.
היה מזה ונקטעה ידו של מזה קודם שיגיע דם לאויר המזבח, לא עלתה לו הזייה.
שינה מתן קרבנות בחטאת, בין בחטאת הנעשית בפנים בין בחטאת הנעשית בחוץ נפסל, אבל בשאר קדשים כשרין.
נתן הדם מן הקרן ולפנים בין בחטאת בין בשאר קדשים, בין במזבח הפנימי בין במזבח החיצון פסול. דם שמצותו ליתן אותו למעלה מחצי המזבח שנתנו למטה, או שמצותו ליתנו למטה ונתנו למעלה, או שמצותו ליתנו בפנים בהיכל ונתנו על מזבח החיצון, או הניתנין על מזבח החיצון שנתנן לפנים בהיכל, או שנתן דם הניתנין בחוץ על הכבש שלא כנגד היסוד הרי בשר הזבח פסול, ואף על פי כן נתכפרו הבעלים בו כיון שהגיע דם למזבח, אף על פי שהגיע שלא למקומו הרי הוא כמו שהגיע למקומו לכפר. במה דברים אמורים, כשהיה זה הזורק כשר לעבודה, אבל אם קבל הכשר ונתן לפסול ונתן הפסול את הניתנין למעלה למטה ואת הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים, או שנתן על הכבש שלא כנגד היסוד, לא נפסל בשר הזבח אם נשאר דם הנפש, אלא יחזור הכשר ויקבל שאר דם הנפש ויזרוק הדם במקומו.
דמי קדשים שנתערבו, בין דם בדם בין כוסות בכוסות, אם נתערבו הניתנין מתנה אחת בניתנין מתנה אחת יתן הכל מתנה אחת, וכן הניתנין מתן ארבע בניתנין מתן ארבע יתן הכל מתן ארבע, נתערבו הניתנין במתנה אחת בניתנין מתן שתים שהן ארבע יתן הכל מתנה אחת, נתערבו הניתנין למעלה בניתנין למטה ישפך הכל לאמה והזבחים פסולין, אפילו נתערבו שירי החטאת עם דם העולה, שמקום הכל למטה, ישפך הכל לאמה. ואם לא שאל אלא נתן מן התערובות למעלה ולמטה הרי זה כשר, נתן למעלה ושאל יתן למטה, ואלו ואלו עלו לו.
נתערבו הניתנין בפנים בניתנין בחוץ ישפוך הכל לאמה, ואם לא שאל ולקח דם התערובת ונתן ממנו בפנים ובחוץ, בין שנתן בפנים וחזר ונתן בחוץ, או בחוץ וחזר ונתן בפנים הכל כשר. במה דברים אמורים בשאר דמים הניתנים בחוץ חוץ מן החטאת, אבל דם חטאת הנעשית בחוץ שנתערב בדם חטאת הנעשית בפנים, אם נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים כשר, נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ פסולה, שדם חטאת שנכנס להיכל אפילו חטאת יחיד הנאכלת אסור, שנאמר "וכל חטאת אשר יובא מדמה" וגו', והוא שיבא דרך שער ההיכל, שנאמר "יובא" דרך ביאה, אבל אם הכניסו בפשפש או דרך חלון או דרך גג אינו נפסל.
פר העלם ושעיר ע"ז שדמם נכנס להיכל, אם הכניסו לקודש הקדשים נפסל, שבמקום זה פנימה של מקומן הוא. וכן פר ושעיר של יום הכפורים שדמם נכנס לקודש הקדשים, אם הכניס מדמם לקודש הקדשים והזה ממנו והוציאו להיכל וחזר והכניסו לקודש הקדשים נפסל, ואינו גומר ממנו הזיות שבקודש הקדשים, כיון שיצא יצא. וכן אם גמר הזיות שבקודש הקדשים והוציאן להיכל והזה מקצת הזיות, והוציאן חוץ להיכל וחזר והכניסן להיכל, אינו גומר הזיות שבהיכל, שכיון שיצא הדם חוץ למקומו נפסל.
חטאת שקבל דמה בשני כוסות ויצא אחד מהם לחוץ הפנימי כשר ויזה ממנו, נכנס אחד מהם להיכל והזה ממנו שם אף החיצון פסול, שנאמר "אשר יובא מדמה", אפילו מקצת דמה, אם נכנס לכפר בקדש נפסלה.
דם חטאת שהכניסו לכפר בו בפנים ולא כיפר אלא הוציאו ולא הזה ממנו בפנים כלום, אם הכניסו בשוגג הרי זה כשר ומזה ממנו בחוץ, שהרי לא כיפר בקדש, ואם הכניסו במזיד פסול. הכניס החטאת עצמה להיכל כשירה, שנאמר אשר יובא מדמה ולא בשרה.
חטאת העוף שפרכסה ונכנסה להיכל כשירה. הכניס דם חטאת העוף להיכל בצוארה הרי זה ספק אם הצואר חשוב ככלי. נשפך דם חטאת העוף ואספו, הרי זה ספק אם הכלי פוסל בדמה או אינו פוסל לפיכך תשרף ככל חטאת העוף שהוא ספק.
חטאת שקבל דמה בארבעה כוסות ויתן מתנה אחת מכל כוס וכוס, שיירי ארבעתן נשפך על היסוד, שנאמר ואת כל דמה ישפוך, נתן ארבע המתנות מכוס אחד, שיירי אותו הכוס נשפך על היסוד ושאר הכוסות נשפכין לאמה.
דם שנפל לתוך המים או לתוך דמי חולין לא יזה ממנו ואם הזה פסול, נפל מים לתוך הדם שבמזרק אם יש בו מראה דם כשר, נפל לתוכו יין או דם חולין אומדין אותו אילו היו מים אם ראויין לבטל דם שבמזרק עד שלא יהיו מראיו מראה דם הרי זה לא יזה ממנו, ואם אינם ראויין לבטל מראיו יזה ממנו.
דם הקדשים שנתערב בדם פסולי המזבח או בדם הקדשים שנפסלו בשחיטה ישפך הכל לאמה, ואפילו קרבו כל הכוסות חוץ מאחד ישפך לאמה, וכל אותן הזבחים פסולים. נתערב בדם התמצית ישפך לאמה, ואם לא שאל ונתן כשר. (פסולי המוקדשים ב א והלאה)
שלא נזרק דם בעלי מומין על גבי המזבח, שנאמר "עורת או שבור וגו' לא תקריבו אלה לה'", ובאה הקבלה שזה הלאו הוא מונע מזריקת דם בעלי מומין, וזהו דעת תנא קמא בגמרא תמורה, וכן הלכה... (אמור מצוה רפח)
ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח וגו', דע כי הזאת הדם לגבי מזבח הוא הקרבה למדה ההיא, וכן טעם הקרבת החלב והאימורים כי כולם מקבלין פרס מאת המלך יתעלה ומתפרנסין משם הכחות העליונות כל אחד מן הראוי לו. ויש אומרים כי החלב והדם מיוחדים לזרועות עולם לפי גוונם, ומה שכתבתי נראה לי עיקר, וכן מוכיח בספר הזוהר. (תצוה)
ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים לפני ה' וגו', כבר פירשתי סודו של מזבח הפנימי כי הוא כנגד מדת דינו של ישראל, והנה צריך להתוודות באותו מקום שהיה החטא, ותבין מפני מה מזה שבעה הזאות בפרוכת הקדש, והבן. (ויקרא)
וזרק הכהן את הדם - לרמוז שיחויב למסר נפשו החיונית לה' ולקדש בה שמו, שהרי עושים כן גם לתקות ממון וכבוד וכו'. (ויקרא יז ו שער סד)
...והוסיף ואמר "ואני נתתיו לכם על המזבח", ואני לא בחרתי בו לכפר מפני היותו אהוב אצלי, אבל בהיותו נפש בצד מה ויכפר על הנפש, כענין הקטר שאר אברי הנקרב לכפר על המקריב. (ויקרא יז ז)
וזרקו את הדם - דע שיש הבדל בין זריקה ובין שפיכה ונתינה והזיה, הזריקה היא מרחוק "וזרוק על העיר" (יחזקאל י'), או מלמטה למעלה, והשפיכה היא מלמעלה למטה במקומו, הזריקה היא הרבה בפעם אחת, וההזיה היא טיפין טיפין בידו או על ידי אגודת אזוב, והנתינה היא בנחת. וכבר רמזתי למעלה שלשון זריקה מורה שהיה מתוך המזרק, כי אי אפשר לזרוק הרבה בפעם אחת רק מן הכלי. והנה מלשון סביב היה נראה שצריך להקיף את המזבח בדם, אבל זה לא יצויר על ידי זריקה, אולם מבואר לדורשי הלשון שיש הבדל בין פעל היקף ובין פעל סבב, שפעל היקף הונח ביחוד על ההיקף השלם, אבל פעל סבב יבוא לפעמים גם על ההיקף הבלתי שלם, כמו "ויחפרו סביבות היאור" (שמות ז'), עד שאם בא לציין ההיקף השלם יכפול המלה או ישמש בשני הפעלים "וסבותם את העיר הקף" (יהושע ו')... (ויקרא א ה)
וטבל אצבעו בדם והזה מן הדם - מה שכתב שנית מן הדם בא ללמד שתהיה ההזיה מן הדם לא מן האצבע, רוצה לומר שלכל הזיה יטבול אצבעו מחדש בהדם ויזה ממנו, ושירים שבאצבע פסולים... (שם ד ו)
ואת כל דמה ישפוך - וכן כתוב בחטאת כשבה, אבל בחטאת נשיא כתוב "ואת דמו ישפוך", ולא כתיב כל, ופירשו חז"ל בספרא שחד צריך לגופיה שישפך כל הדם, והשני מרבה אף אם קבל הדם בד' כוסות ונתן מכל כוס מתנה אחת, בל תאמר כיון שיתר הג' מתנות אינם מעכבים בדיעבד, עקר הוא מתנה הראשונה ורק שירי הכוס הראשון הוי שירים, לכן אמר שגם בהאי גונא ישפך כל דמה כהלכות שירים, כיון דלמצוה בעי ארבע מתנות תורת שירים יש להם... (שם שם ל, וראה שם עוד)
והזה מדם החטאת - בכל מקום שנזכר הזאות באר באיזה אופן מזה, והוא או באצבע או באזוב, לבד פה לא באר במה יזה, וכבר בארנו כי ההזאה היא השלכת טיפי הדם מרחוק לא מן הכלי, שזה נקרא זריקה, וכיון שלא היה באצבע ולא באזוב על כרחך היה מגוף העוף, וכמו שכתב רש"י במנחות ג' הזאה אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו, מצוי סוחט בין אצבעותיו. וזה שאמר בספרא והזה מדם החטאת מגופה של חטאת... (שם ה ט)
את דמם תזרוק - זה אין צריך להשמיענו, שאחר שהבכור מובא לעזרה בודאי זורקים את דמו ככל הקדשים, רק שבא להשמיענו שזריקתו משונה מיתר קדשים... שזה נלמד מעצמנו מקל וחומר, שכאן מיעט בחלבים נגד עולה שכולה כליל, והוא אין צריך ד' מתנות כמו שכתב "וזרקו הכהנים את דמו", שלמד שהם ב' מתנות שהן ארבע, ועל כן בא לומר שמשונה מדין עולה שאין צריך רק מתנה אחת. (במדבר יח יז)
בסיכום כל הנאמר עד כה, הרי שנתינת הדם למעלה או למטה מחוט הסקרא מלמדת לקח כפול, היא קוראת לאדם להחזיק מעמד בכל מדרגה של טהרה שכבר עלה והגיע אליה, וכן לשאוף בלי הרף לקנות לעצמו שלמות בכל תחום שבו היא עדין חסרה... (שמות כז ח, וראה שם עוד)
...ננסה להבין את משמעות שפיכת השירים המסיימת את מתנות הדם. זריקה ונתינה מסמלות התמסרות אל מטרה המיוצגת במזבח, ואילו שפיכה אל היסוד איננה מסמלת פעילות, אלא תכונה המצויה בנפש המקריב, הנפש מושרשת לפני ה' ביסוד התורה (צד מערב), או היא מושרשת ביסוד האור הרוחני המוקרן מהתורה (שפיכה בצד דרום). שפיכת שיריים היא התוצאה הנובעת מן המתנות, שוב אין זוכרים לאדם את מעשי העבר, שהרי כבר קבל על עצמו את הפעילות הדרושה להתקדמות ודביקות בטוב, דבר זה בא לידי ביטוי במתנות הדם, מכאן ואילך מובטח לו ש"כל הדם", הנפש כולה המיוצגת בקרבן תהא מושרשת ביסוד התורה לפני ה'. ואולי מותר לומר, שפיכת כל הדם אל היסוד היא הניגוד של "הכרת הנפש מעמיה", להיות נגדע מן היסוד שהנפש מושרשת בו בעמיה בישראל, לפני ה'. הן רוב המתכפרים במתנות דם הנפש עברו עבירות שזדונן בכרת. מתוך רשלנות וקלות דעת עלולה הנפש להכרת מיסודה בקרב עמיה לפני ה', בנתינת הנפש על המזבח היא מקבלת על עצמה למלא את חובתה בנאמנות, מכאן ואילך תשוב הנפש להיות מושרשת ביסוד ישראל לפני ה'. (ויקרא א ה, וראה שם עוד)
וטבל וגו' בדם - וטבל ולא מספיג, בדם, שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו, מן הדם, מן הדם שבענין (מנחות ז' ב'). יש להרטיב את האצבע על ידי טבילה, ולא על ידי קליטת הדם מקירות הכלי, כל הכמות הדרושה של הדם צריכה להיות בכלי כבר בשעת טבילה ראשונה, כמות זו חייבת להתקבל בבת אחת מן הבהמה בכלי, (משנה למלך מעשה הקרבנות ה' ט'), וכל הזיה תיעשה בדם שנלקח זה עתה מהכלי ("דם שבענין"), ולא בשיריים שבאצבע. (שם ד ו)
לא ירצה - זריקה הנעשית בכשרות מבטאת את האדם המתאים לרצון ה', והנכון לקיים את רצונו. אך אם היתה מחשבת חוץ לזמנו בשעת זריקה או בשעת העבודות שלפניה כבר נתבטל הקשר של האדם עם רצון ה', וכבר סוכלה תכלית הזריקה, ולפי דרכנו למדנו, שאין פסול פיגול נוהג, אלא אם כן הושלמה ההרצאה (הזריקה) מכל שאר הבחינות... (שם ז יח)