(ראה גם: מתנות כהונה)
וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר הונף ואשר הורם, מאיל המלואים מאשר לאהרן ומאשר לבניו. והיה לאהרן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל כי תרומה הוא, ותרומה יהיה מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם לה'. (שמות כט כז)
...מניין שאין אהרן ובניו זכאים בחזה ושוק אלא לאחר הקטרת חלבים, תלמוד לומר והקטיר את החלב המזבחה ואחר כך והיה החזה לאהרן ולבניו. נטמאו אימורים או שאבדו יכול לא יהיו אהרן ובניו זכאים בחזה ושוק, תלמוד לומר יהיה, וכן הוא אומר בבני עלי גם בטרם יקטירום את החלב...
שוק הימין, אין לי אלא שוק שנוהג, זרוע חולין מניין, תלמוד לומר תתנו, זרוע מוקדשים מניין, תלמוד לומר מזבחי שלמיכם, זהו שאמרנו לרבות זבחי שלמי ציבור שיטענו תנופה שחוטים... (צו פרק טז)
חזה זה חזה, התנופה זה תנופת הסל, שוק זה שוק, התרומה זו תרומה... (שם פרק יז)
יביאנו - כשמביאו מבית המטבחים נותן חלב על החזה, וכשנותנו ליד הכהן המניף נמצא החזה למעלה והחלב למטה, וזהו האמור במקום אחר (ויקרא י') "שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף" וגו', ולאחר התנופה נותנו לכהן המקטיר והנמצא החזה למטה, וזהו שנאמר (שם ט') "וישימו את החלבים על החזות ויקטר החלבים המזבחה", למדנו שג' כהנים זקוקין לה. (ויקרא ז ל)
והקטיר הכהן החלב - ואחר כך "והיה החזה לאהרן", למדנו שאין הבשר נאכל בעוד שהאימורים למטה מן המזבח. (שם שם לא)
שוק התרומה וחזה התנופה - לשון אשר הונף ואשר הורם, תנופה מוליך ומביא, תרומה מעלה ומוריד, ולמה חלקן הכתוב, תרומה בשוק ותנופה בחזה לא ידענו, ששניהם בהרמה והנפה, לשון רש"י. והנראה אלי בטעם זה כי במלואים היה השוק תרומה לה' והוקטר עם הלחם ועם החלבים, והמורם מן השלמים יקרא תרומה, כמו שנאמר "והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה'", וכל שכן אלו שהעלו אותם לגבוה שהם כלם תרומת ה', ולא יקרא בשם תנופה כי תנופתו היתה עם החלבים והלחם כדי להקטירם לה', אבל החזה הונף בפני עצמו ולא היה חלוק משאר הבשר אלא בתנופה, ובתנופה זו בלבד נתקדש וזכה בו משה להיות לו למנה, ומפני שזכות אהרן ובניו בחזה ושוק לדורות היה מיום המלואים וזכו בשוק בתרומתו לה' ובחזה בתנופתו ושאר הבשר לבעלים, יקרא לעולם השוק תרומה והחזה תנופה כאשר היה בהם ביום הזכות. (ויקרא י טו)
איזהו חזה, כל הרואה את הקרקע למעלה עד הצואר, למטה עד הכרס, וחותך עמה שתי צלעות אילך ואילך. ואי זהו זרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד שהם שני איברים מעורין זה בזה, והזרוע האמורה היא זרוע של ימין, ושכנגדה ברגל הוא השוק האמור בכל מקום. (מעשה הקרבנות ט י)
ידיו תביאנה - לפי שהשאר לבעלים הנה הבאתם תורה שהבעלים נותנים לה' את הכל, החלב והחזה, והכהנים משלחן גבוה קא זכו. (שם ז ל)
ואת שוק הימין תתנו תרומה - מחלק בעלים כמקדמים פני המשרת במנחה לכבוד המלך. (שם שם לב)
...והנה בכל השלמים יהיה שוק הימין לכהן ובשלמי נזיר יהיה לכהן השוק והזרוע, שהם היד והרגל, ובאיל המלואים היה השוק על גבי המזבח, כי אמנם הזר המקריב על הרוב יתן השוק שהוא עם הרגל לכהן הנכנס לפנים ממחיצת הזר המקריב, והנזיר יתן גם הזרוע שהוא היד כמוסר לכהן את פועל ידיו שהיה עד הנה להזיר לה', אמנם במלואים אשר היה קרבן מכשיר לכהן להכנס לפנים נתן השוק על גבי המזבח. (שם ח ב)
יביאו להניף והיה לך ולבניך - שלא תזכו בהם עד אחד הנפה, שאז תזכו בהם משלחן גבוה. (ויקרא י טו)
בכל קרבן שלמים המבטא את שמחת ההנאה העצמית של אדם שזכה לרוב טובה מאת ה', יש תנופה ותרומה של האימורים, המסמלים את הגירויים והייעדים החושניים, ושל חזה ושוק. החזה שבגוף האדם מסמל את ההרהורים והרצייה, השוק מציין את כוח העמידה וההליכה ומסמל את גבורת האדם ושאיפותיו בהיותו אישיות עצמאית. המניף מתחייב בכל להעמיד את עצמו לרשותן של מטרות כלל הציבור בלבד, והתרומה המעלה ומורידה מבטאת את התחייבות האדם לעמוד ברשות גבוה וברשות צורכי הארץ למען צורך גבוה... התנופה נזכרת בעיקר לגבי החזה, והתרומה לגבי השוק נקראה, שנקל להם להגיגי האדם ולרצייתו להדבק במחשבה על ה' מאשר במחשבה על הציבור ולמענו, ואילו מדרך הטבע תפנה הגבורה יותר אל תכלית ציבורית מאשר אל תכלית אלקית, משום כך באות העבודות האלה לעורר את האדם לצד הכיוון הנגדי הטעון חיזוק... (שמות כט כב)
...בחטאת ובאשם הרי אכילת כהנים עצמה היא מן המעשים הסמליים של הקרבן, היא כעין המשך וסיום של אכילת מזבח, ואילו חזה ושוק ניתנים לכהן כביטויי הערכה של התפקיד שהוא נבחר לו. הם "משחת אהרן ומשחת בניו", כביכול, משיחת הכהן לכהונתו מתחדשת בהם תמיד, ומכאן שהם קשורים קשר הדוק למשמעות כהונתו, משום כך אתה מוצא שהם נזכרים כבר בימי המילואים.
החזה מסמל את כל המחשבות והרצונות, הוא מייצג אפוא את המקור הרוחני המוסרי של כל עשייה אנושית חפשית-מוסרית, ומאידך הוא מייצג אותו תחום אנושי, שכל פעילות הכהן מכוונת אליו, שהרי כל מחשבותינו ורצונותינו חייבים להיות מוארים באור התורה היוצאת מפי כהן... כנגד זה השוק מבטאת את הכוח והתקדמות המעמד, היא מייצגת איפוא את גבורת האיש ואת מעמד כחו החיצוני. עתה תחום זה נראה, כאילו הוא רחוק מהשפעת הכהן, כשם שברכת פרי הארץ רחוקה ממנה, אך היא הנותנת, שהרי בכל שלב שאדם זוכה בו בפרי אדמתו הוא נותן לכהן מתנה, מתנה זו איננה אלא סמלית, שהרי "חטה אחת פוטרת כל הכרי", מתנה זו מסמלת את ההכרה שאין אדם זוכה גם בעושר חומרי אלא בזכות התורה המסורה לכהן... בעל השלמים, השלם באושרו, יסמל בה אותן שתי בחינות, הוא יבטא את ההכרה שזכה באושרו רק בזכות התורה המסורה לכהן, והוא יבטא את ההבטחה להקדיש את גבורת השוק של מעמד אושרו לתמיכה בתורה היוצאת מפי כהן. על פי זה יובן שחזה ושוק ניתנים לכהן בשתי בחינות שונות, הוא זוכה בחזה כביכול, מאליו, ואילו השוק ניתנת לו תרומה... (ויקרא ז לב)
חזה התנופה - בזה שנשתנו שני חלקים אלו מאיל המלואים, שהחזה הונף בפני עצמו, והלחם עם האימורים לא שייך לייחד עליו שם תנופה, אלא הורם בפני עצמו משאר הבשר, ונתקדשו גם לדורות גם מאשר לאהרן - אפילו משלמי הכהנים... כי תרומה הוא - קאי אשוק, דהחזה מתחלה חלק גבוה, ומשם נתן לכהנים, אבל השוק חלק בעלים, אלא בשביל שהוא מובחר בבשר ראוי להיות תרומה לה'. (שמות כט כז וכח)