ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת, אל פתח אהל מועד אל הכהן... ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת, וכפר עליה הכהן וטהרה. (ויקרא יב ו)
ובמלאת, אינה מביאה בתוך מלאת, ואם הביאה בתוך מלאת לא יצא, יכול לא יביא בתוך מלאת על הוולדות הראשונות תלמוד לומר תביא. לבן, לחייב על כל בן ובן, לבת, לחייב על כל בת ובת. וכשהוא אומר או לבת להביא את המפלת אור לשמונים ואחד שתהא חייבת בקרבן כדברי בית הלל, שבית שמאי פוטרים מן הקרבן...
אל פתח אהל מועד אל הכהן, מלמד שהיא מיטפלת בהם ומביאה אותם אל פתח אהל מועד אל הכהן. והקריבו, מה תלמוד לומר, לפי שהיא טעונה שנים, יכול יהיו שנים מעכבים אותה, תלמוד לומר והקריבו, אחד מעכבה ואין שנים מעכבים אותה, איני יודע אם חטאת אם עולה, כשהוא אומר וכפר, מה מצינו בכל מקום חטאת כפרה כחטאת אף כפרה כחטאת. וטהרה, לאכול בזבחים... (תזריע פרק ג, וראה שם עוד)
יכול אף ללידה אף לזיבה תביא קן אחד, תלמוד לומר זאת לזכר או לנקבה, להביא את המפלת סנדל או שיליא או שפיר מרוקם, ואם לא תמצא ידה די שה, אין אומרים לה ללוות ולא לעסוק באומנותה, יש לה שה ואין לה צורכין מנין שתביא קרבן עני, תלמוד לומר די שה...
אחד לעולה ואחד לחטאת, כל מקום שנתחלפה חטאת הקדים חטאת לעולה, כאן שנתחלפה עולה הקדים עולה לחטאת, כל מקום ששנים באים תחת חטאת הקדים חטאת לעולה, כאן שאין שנים באים תחת חטאת הקדים עולה לחטאת... (שם פרק ד, וראה שם עוד)
יש מביאות קרבן ונאכל, ויש מביאות קרבן ואינו נאכל ויש שאינם מביאות. מביאות קרבן ונאכל, המפלת כמין בהמה חיה ועוף דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת אדם, המפלת סנדל או שיליא או שפיר מרוקם והיוצא מחותך, וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן ונאכל, ואלו מביאות ואינן נאכלות, המפלת ואין יודע מה הפילה, ושתי נשים שהפילו אחת ממין פטור ואחת ממין חובה, א"ר יוסי אימתי בזמן שהלכו זה למזרח וזה למערב, אבל אם היו שתיהן עומדות שתיהן מביאות קרבן ונאכל. אלו שאין מביאות, המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא נגינים, המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים, המפלת יום ארבעים ויוצא דופן, ר' שמעון מחייב ביוצא דופן... (כריתות ז ב, וראה שם עוד)
ספק יולדת שעבר עליה יום הכפורים לא תייתי דהא כפר עליה יום הכפורים, דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא, אמר רב הושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם, ולר' שמעון בן יוחי דאמר יולדת חוטאת היא מאי איכא למימר, יולדת כי קא מייתי קרבן לאישתרויי באכילת קדשים הוא ולא לכפרה מתיא... (שם כו א)
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן, אמר להן בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן. (נדה לא ב)
והקריבו לפני ה' וכפר עליה וטהרה - יאמר שתקריב כופר נפשה לפני ה' שתטהר ממקור דמיה, כי האשה בלדתה תהיה לה מעין נרפס מקור משחת, ואחרי עמדה בימי הנקיון או בימי יצירת הולד לזכר או לנקבה תביא כופר נפשה שיעמד מקורה ושתטהר, כי השם ית' רופא לבשר ומפליא לעשות, ורבותינו אמרו בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת לא אזקק עוד לבעלי, ועיקר הכונה בזה כי בעבור שהיא נשבעת מתוך הצער ואין השבועה ראויה להתקיים מפני היותה משועבדת לבעלה רצתה התורה לכפר לה מעלות רוחה, ומחשבות השם יתברך עמוקות ורחמיו מרובים שהוא רוצה להצדיק בריותיו. (ויקרא יב ז)
ארבעה הן הנקראין מחוסרי כפרה, הזבה, והיולדת, והזב והמצורע, ולמה נקראו מחוסרי כפרה, שכל אחד מהן אף על פי שטהר מטומאתו וטבל והעריב שמשו עדיין הוא חסר ולא גמרה טהרתו כדי לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו, וקודם שיביא כפרתו אסור הוא לאכול בקדשים כמו שביארנו בפסולי המוקדשין...
הזב והזבה קרבן כל אחת מהן שתי תורים או שני בני יונה, אחד עולה ואחד חטאת, והיולדת קרבנה כבש עולה ובן יונה או תור לחטאת, ואם אין ידה משגת מביאה שתי תורים או שני בני יונה, אחד עולה ואחד חטאת...
היולדת אינה מביאה קרבנה ביום ארבעים לזכר או ביום שמונים לנקבה, אלא מערבת שמשה ומביאה קרבנה למחר שהוא יום ארבעים ואחד לזכר ויום שמונים ואחד לנקבה, והוא היום שנאמר בו ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא וגו'. ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת. עברו ימים אלו ולא הביאו כפרתן הרי אלו מקריבין כפרתן לאחר זמן. וכל זמן שלא הקריבו חטאתם אסורים לאכול בקדשים, אבל העולה (והאשם) אינן מעכבין. כבר ביארנו במעשה הקרבנות שכל מחוייבי קרבן אין מקריבין על ידן אלא מדעתן, חוץ ממחוסרי כפרה שאין צריכין דעת בעלים, שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים אם היו מחוסרי כפרה ומאכילן בזבחים.
...ושם ביארנו מה תלד האשה או מה תפיל ותהיה טמאה לידה ומה תלד או תפיל ולא תהיה טמאה לידה, וכל מקום שאמרנו שהיא טמאה לידה הרי זו מביאה קרבן וחטאתה נאכלת, וכל מקום שאמרנו שאינה טמאה לידה, הרי זו פטורה מן הקרבן.
האשה שלא הוחזקה עוברה והפילה ולא ידעה מה הפילה, אם נפל שחייבת עליו קרבן או דבר שאינה חייבת עליו קרבן, הרי זו ספק יולדת ומביאה קרבן ואין חטאתה נאכלת, וכן שתי נשים שהפילו שני נפלים נפל אחד ראוי להקריב עליו והנפל האחר פטורה עליו ואין אחת מהן מכרת נפלה, כל אחת משתיהן מביאה קרבן מספק, ואין חטאת אחת משתיהן נאכלת, שחטאת העוף הבאה על הספק נשרפת, שמא אינה חייבת ונמצאת חטאת זו חולין שנשחטו בעזרה, שהן אסורין בהנאה כמו שביארנו בהלכות שחיטה.
אחת היולדת ואחת המפלת ולד אחד או ולדות הרבה הרי זו מביאה קרבן אחד לכולן, והוא שתלד כולן בתוך ימי מלאת, אבל אם הפילה אחר ימי מלאת מביאה אף על השני. כיצד, ילדה נקבה כל נפלים שתפיל מיום הלידה עד סוף יום שמונים הרי הן נחשבין עם הולד הראשון, וכאילו ילדה תאומים זה אחר זה ואינה מביאה אלא קרבן אחד. הפילה נפל ביום שמונים ואחד ומיום אחד ושמונים והלאה, אם היא ראויה לקרבן הרי זו מביאה עליו בפני עצמו, ילדה נקבה ולאחר ששים או שבעים יום הפילה נקבה שנייה, כל נפל שתפיל בתוך שמונים של נקבה זו השנייה פטורה עליו. וכן אם הפילה נקבה שלישית אחר ששים או שבעים יום של נקבה שנייה, הרי כל נפל שתפיל בתוך שמונים של נקבה שלישית פטורה עליו מפני שהוא חשוב עם הנפל השלישי, והנפל השלישי חשוב עם השני מפני שהוא בתוך ימי מלאת שלו, והשני חשוב עם הראשונה ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכל...
האשה שיש עליה ספק חמש לידות או ספק חמש זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים, ואין השאר עליה חובה. היו עליה חמש לידות ודאות וחמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה, וכן הדין בזב. היו עליה ה' לידות ודאות וחמש לידות ספק או חמש לידות ודאות וחמש זיבות ספק, מביאה שני קרבנות אחד על הודאי ונאכל ושאר הודאות עליה חובה, ואחד על הספק ואינו נאכל, ואין השאר עליה חובה, ואוכלת בזבחים. (מחוסרי כפרה א א, וראה שם עוד)
שתקריב היולדת קרבן כשישלמו ימי הטוהר לבן או לבת... משרשי המצוה, כדי שתתעורר מתוך הפעולה לתת הודאה לא-ל ב"ה שהצילה מחבלי יולדה שהוא דבר נס, ועוד אמרו ז"ל שהאשה קופצת ונשבעת בעת ציריה שלא תזקק עוד לאיש, ולפיכך צריכה כפרה, ועל כן יקרא קרבנה חטאת... (תזריע מצוה קסח)
וכפר עליה - כי כל ימי זוב טומאתה תהיינה כל מחשבותיה פונות על עסקי כלי הזרע ופעולתם ולא תהיה ראויה למקדש וקדשיו עד שתביא כפרתה ותפנה אל הקדש. (ויקרא יב ז)
וכפר עליה - על עוון קדום של חוה שגרם לה צער הלידה, ומתוך צערה אולי הטיחה דברים למה זה אנכי הרה וכו'... (שם)
והקריבו - נגד הקרבת הכבש, וכפר על בן יונה לחטאת, ובתורת כהנים דרשו שאין שניהן מעכבין אלא אחד והוא חטאת המכפר, אולי דקדקו מדלא כתיב והקריבם. (שם)