קרבן   מלואים

(ראה גם: קרבן-חביתין-נשיאים)

 

וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי, לקח פר אחד בן בקר ואילים שנים תמימים. ולחם מצות וחלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן, סולת חטים תעשה אותם. ונתת אותם על סל אחד והקרבת אותם בסל ואת הפר ואת שני האילים... ולקחת מדם הפר ונתתה על קרנות המזבח באצבעך, ואת כל הדם תשפך אל יסוד המזבח... ואת בשר הפר ואת עורו ואת פרשו תשרוף באש מחוץ למחנה, חטאת הוא. ואת האיל האחד תקח, וסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל... והקטרת את כל האיל המזבחה עולה הוא לה', ריח ניחוח אשה לה' הוא... ושחטת את האיל ולקחת מדמו ונתתה על תנוך אוזן אהרן ועל תנוך אוזן בניו הימנית ועל בוהן ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית, וזרקת את הדם על המזבח סביב. ולקחת מן הדם אשר על המזבח ומשמן המשחה והזית על אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדיו בניו אתו, וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו אתו... ולקחת מן האיל החלב והאליה ואת החלב המכסה את הקרב ואת יותרת הכבד ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן ואת שוק הימין, כי איל מלואים הוא. וככר לחם אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד, מסל המצות אשר לפני ה', ושמת הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו והנפת אותם תנופה לפני ה'. ולקחת אותם מידם והקטרת המזבחה על העולה, לריח ניחוח לפני ה' אשה הוא לה'. ולקחת את החזה מאיל המלואים אשר לאהרן והנפת אותו תנופה לפני ה', והיה לך למנה... ואת איל המלואים תקח, ובשלת את בשרו במקום קדוש. ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל, פתח אהל מועד... ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד הבקר, ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא... ופר חטאת תעשה ליום על הכפורים וחטאת על המזבח בכפרך עליו, ומשחת אתו לקדשו... (שמות כט א והלאה)

ונתתה אל הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרובים אלי נאם אד-ני אלקים לשרתני, פר בן בקר לחטאת. ולקחת מדמו ונתתה על ארבע קרנותיו ואל ארבע פנות העזרה ואל הגבול סביב, וחטאת אותו וכפרתהו. ולקחת את הפר החטאת ושרפו במפקד הבית מחוץ למקדש. וביום השני תקריב שעיר עזים תמים לחטאת, וחטאו את המזבח כאשר חטאו בפר. בכלותך מחטא תקריב פר בן בקר תמים ואיל מן הצאן תמים. והקרבתם לפני ה', והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עולה לה'. שבעת ימים תעשה שעיר חטאת ליום ופר בן בקר ואיל מן הצאן תמימים יעשו... (יחזקאל מג יט)

כה אמר אד-ני אלקים בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים, וחטאת את המקדש. ולקח הכהן מדם החטאת ונתן אל מזוזת הבית ואל ארבע פנות העזרה למזבח, ועל מזוזת שער החצר הפנימית. וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שוגה ומפתי, וכפרתם את הבית. (שם מה יח)

ספרא:

ויגש את פר החטאת, מתחלה לא נקרא פר החטאת, שנאמר לקח פר אחד בן בקר ואלים, כשהוא פורט את מעשיו היה נקרא פר החטאת. ואת הפר ואת עורו ואת בשרו שרף באש מחוץ למחנה, אין אנו יודעים אם חטאת אהרן ובניו היה או חטאת הצבור היה, כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו אתו הוי אומר חטאת אהרן ובניו ולא חטאת צבור היה.

ויקדשהו לכפר עליו, כפרה זו איני יודע מהו, מנין אתה אומר שלא היה כפרה זו אלא שאמר משה בשעה שצוה אדון העולם להתנדב בדבר המקדש דחקו ישראל איש איש והביאו שלא בטובתם, תהא כפרה זו שלא יתנדב אדם גזל למקדש, וכן הוא אומר כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה...

ויקרב את האיל השני, והלא כבר זווג הכתוב שני אלים זה כנגד זה, אם כן למה נאמר ויקרב את האיל השני, שאם הביא פר ואחד מן האלים לא יצא ידי קדושם, שני אלים ולא הביא פר לא יצא ידי קדושם, שני אלים ופר ולא הביא סל המצות לא יצא ידי קדושם.

איל המלואים שמשלים את הכל, מלמד שהמלואים שלמים לאהרן ולבניו. ויסמכו את ידיהם על ראש האיל, סמכו ידיהם עליו בשמחה ועשו יום טוב...

ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים, מכאן אמרו בכ"ג באדר קרבו מלואים, עשרים ושלשה ושבעה הרי שלשים, באחד בניסן שלמו מלואים, כי שבעת ימים ימלא את ידכם. (צו מכילתא דמלואים)

תלמוד בבלי:

כה אמר ה' אלקים בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש, חטאת, עולה הויא, א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה. רב אשי אמר מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה... וכן תעשה בשבעה בחודש מאיש שוגה ומפתי וכפרתם את הבית, שבעה, אמר ר' יוחנן אלו שבעה שבטים שחטאו, ואף על פי שאין רובה של קהל, חודש, אם חדשו ואמרו חלב מותר, מאיש שוגה ומפתי, מלמד שאין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. (מנחות מה א)

המלואים היו באים כמצה שבתודה, חלות ורקיקין ורבוכה... מנא הני מילי, אמר רב חסדא אמר רב חמא בר גוריא דאמר קרא ומסל המצות אשר לפני ה' לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד, בשלמא חלות חלות רקיק רקיק, שמן מאי נינהו, לאו רבוכה... (שם עח א)

מדרש רבה:

רבי יהודה פתר קרייא במלואים, תן חלק לשבעה אלו ז' ימי המלואים, שנאמר (ויקרא ח') כי שבעת ימים ימלא את ידכם, וגם לשמונה, דכתיב ויהי ביום השמיני. (קהלת יא ה)

מדרש תנחומא:

לכהן לי, התחיל מלמדו היאך יהו מטהרין ואוכלין בקדשים, היאך יהו טובלין ואוכלין בתרומה, היאך יהו מתקדשין ואוכלין בטהרות, סדר לו קדושות טהרות... איל מיכן ואיל מיכן ופר באמצע העמידם בגבעה (כצורת גבעה), למה שלשה, כנגד שלשה הררי עולם, אברהם יצחק ויעקב, פר זה אברהם, שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, ואילים שנים יצחק ויעקב. ולחם מצות בזכות לחם מצות אני מברך את הלחם... ולחם מצות וחלות מצות, לחם מצות בזכות שרה לושי ועשי עוגות, לחם מצות ראה מה היו הקרבנות, בשעה שהיו קרבין כל מה שהיה מתקרב מן מינו היה מברך את מינו. אמר רבי חייא בר אבא אפילו עקרו של מזבח לשום כפרתן של ישראל נעשה... (תצוה יג)

מדרש הגדול:

ופר חטאת תעשה ליום - כל האמור בפרשה זו ובפרשת קרבן נשיאים הכל מלואים הם ואינן נוהגין לדורות, וכשם שהקריב משה מלואים למשכן כך הקריב שלמה מלואים בחנוכת הבית, וכן הקריבו בני הגולה לחנוכת הבית, וכן לעתיד לבוא כמו שמפורש על ידי יחזקאל. (שמות כט לו)

תרגום יונתן:

איל המלואים - דכר אשלמותא דשלים בכולא... (ויקרא ח כב)

רש"י:

במפקד - כתרגום יונתן רוצה לומר במקום קדוש, ובמפקד לשון מקום שהוא כלה, והוא פר המלואים כדרך שעשו במשכן, ונשרף, וכן הקריבו בימי עזרא. שעיר עזים - על פי הדבור, ולא היה במשכן. (יחזקאל מג כא)

ועשה הנשיא - ארז"ל שבקשו לגנוז ספר יחזקאל שדבריו סותרין דברי תורה, וישבו בעלית חנניא בן חזקיה בן גרון ודרשוהו, ובעונינו נעלם ממנו מה שדרשו בקרבנות אלו, ואולי פר זה תחת עגל בן בקר שהקריב אהרן בח' למלואים, ואם לא הקריבו בח' למלואים יקריבנו בי"ד ניסן שיתחנך לעבודה קודם יום טוב. (שם מה כב)

רמב"ן:

תשרף באש - לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו, לשון רש"י, והוראת שעה היתה כדברי רבותינו, והטעם בזה, שהכל גלוי לפניו, והיה פר חטאת זה לכפר על מעשה העגל, וקרבנו של כהן משיח הוא, ושם לפנים, כי שם יצוה להביא את דמו אל מבית לפרכת, ולא רצה עתה להכניסו שם, אמר בטעם אל פני פרכת הקדש, וכאן עדיין לא נתקדש ולא שרתה עליו שכינה שיקרא פרכת הקדש. והנה החיצון כפנימי. והסמיכה בבניו מפני שהתאנף על אהרן להשמידו, והוא כלוי בנים, הוצרכו גם הם להתכפר בו. וטעם השריפה כטעם שריפת פרה אדומה וסודה ידוע מן השעיר המשתלח. (שמות כט יד)

ובשלת את בשרו במקום קדוש - לא ידענו אם הוראת שעה היא שיהא בשר המלואים טעון כהן בבשולו או יהיה ובשלת בצווי... והצריך במקום קדוש, שהן כזבחי שלמי צבור שנאכלין לפנים מן הקלעים ונאכלין ליום ולילה עד חצות. (שם שם לא)

ויקרב את האיל השני איל המלואים - וכבר פירשתי כי ענין המלואים שתהיה להם יד שלמה לעבוד את עבודת ה', ויאמר כן במזבח עצמו והעובדים. והנה כל הקרבנות האלו באים למלא את ידם, כדכתיב "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי" וגו', אבל נקרא האיל השני איל המלואים, בעבור שהוא סוף קרבנות הללו, ובו תמלא ידם וכהנו לפניו יתברך, כי כלם מעכבין בענין. ויתכן כי החטאת לכפר על המזבח ולקדשו, כי כן כתיב, והעולה להרצאה על הכהנים בכפרת כל עולת נדבה, והשלמים תודה לשם שנתן להם בביתו ובחומותיו יד ושם. והנה השלמים לבדם באים על מלוי הידים, ולכך יקראו מלואים, ויאמר מלואים ולא מלוי, בעבור כי החלבים והשוק גם תרומת הלחם הכל קרב. (ויקרא ח כב)

ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח - לא ידעתי אם מערבן להזאות הללו, כמו "ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח", וכן לא נתברר לי מה טעם איחר הזאות הללו לאחר הקטרה של מלואים, כי בצואה הקדים ההזאות ואחר כך אמר ולקחת מן האיל החלב והאליה, ואולי בעבור שאמר שם "וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו אתו", למד משה כי הוא הדבר המאוחר שנעשה בהם, שבו יהיו קדושים לגמרי, כי לא הזכיר שם במשיחה קדוש ולא במתן בהונות, וכאן אמר וימשח אותו לקדשו, לא שיקדש לגמרי עד שעשה ההזאות, ואמר בהן "ויקדש את אהרן ואת בניו". וכך אמרו בתורת כהנים ויקדש את אהרן, הא למדת שלא שלם קדוש אהרן ובנים אלא בהזאת דם. (שם שם ל)

...והנה הקרבנות האלו לא הוזכרו בפרשת זה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי, כי שם לא צוה רק על המלואים, ובשבעת הימים וקרבנותיהם מלאו ימי מלואיהם, כי עתה ביום השמיני הם עצמם יקריבו הקרבנות, והנה הקרבנות הללו כחנוכה להם כענין מנחת חביתים לדורות ביום המשח אותו. ויתכן כי לכפר על מעשה העגל הוסיף להם עתה הקרבנות הללו, כי כאשר צוה "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם" עדיין לא נעשה העגל כאשר פירשתי, לכך לא הזכירם שם, ולא כדברי רש"י שאמר שם כי הפר לכפר על מעשה העגל, אבל היו הפרים ההם לחטא על המזבח ועל אהרן ועל בניו לקדש אותם, והעגל הזה ביום השמיני לכפר על מעשה העגל. והנה קרבן אהרן כקרבנו ביום הכפורים בשוה, וחטאת העם כחטאתם ביום הכפורים שעיר עזים אחד לחטאת... (שם ט ב)

רד"ק:

ז' ימים - לא מצינו כזה במלואים של משה ושל עולי הגולה, אף על פי שאמרו רז"ל שבימי עזרא הקריבו מלואים. וטהרו אותו - שנטמא בידי גויי הארץ. (יחזקאל מג כה וכו)

בראשון - שבניסן יגאלו, ויעלו קודם ניסן, ובניסן נשלם בנין הבית ויחנכו המזבח, אבל כשעלו מבבל חנכו המזבח בא' בתשרי, והעלו עליו קודם שיסדו הבית. וחטאת - פרשה זו אליהו עתיד לפרשה, כי פר של ראש חודש עולה ולא חטאת, או שמלואים יקריבו. (שם מה יח)

בשבעה בחודש - אולי מרוב שמחה נכנס מישהו בשוגג או פתי. ורז"ל דרשו בחדש, שהורו בית דין דבר מחודש ועשו ז' שבטים על פיהם... (שם שם יט)

משנה תורה:

כל שיעורי הנסכים האמורין בספר יחזקאל ומנין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם כולם מלואים הן, ואין נוהגין לדורות, אלא הנביא צוה ופירש כיצד יהיו מקריבין המלואים עם חנוכת המזבח בימי המלך המשיח כשיבנה בית שלישי.

וכשם שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח דברים שאין כמותן לדורות, והקריבו בשבת, כך הנשיא מקריב חנוכתו בשבת לעתיד כאשר מפרש שם, וכן קרבנות שהקריבו בימי עזרא הבאים מהשבי מלואים היו ואינן נוהגין לדורות, אבל דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפירשנו כמו שהעתיקום מפי משה רבינו, אין להוסיף עליהם ואין לגרוע. (מעשה הקרבנות ב יד)

חזקוני:

תשרוף באש - ...ויש נותנין טעם למה נשרפו חטאות המלואים וחטאת של שמיני למלואים, הואיל והם קרבנותיו של כהן עצמו, כמו שמצינו במנחת כהן כליל תהיה. טעם אחר למה נשרף, לפי שבא לחיטוי המזבח, כדכתיב וחטאת על המזבח, ולא נגמר החטוי רק בדמים, נמצא בשעת השחיטה כאלו לא היה שם עדיין מזבח, והוי כאילו יצא לחוץ שאינו נאכל. (שמות כט יד)

אברבנאל:

בראשון - יתחילו המלואים בניסן וימשכו עד כ"א בתשרי מפני תשועת גוג ומגוג שתהיה בימים האלה. (יחזקאל מה יח)

שבעה פרים - כל זה מקרבנות המלואים, ואין בזה סתירה לקרבנות התורה בפסח, פירוש רש"י דחוק, וכן בעזרא הקריבו מלואים עד סוף סוכות, והיא הוראת שעה על פי נביא. (שם שם כה)

ספורנו:

כי איל מלואים הוא - לפיכך היה שוק הימין נתון על גבי המזבח, ולא כן בשאר הקרבנות, כי השוק הימני בבהמה הוא במקום היד הימנית באדם, ולכן ראוי שיהיה שוק הקרבן על גבי המזבח מלואי יד ליד ימין הכהן המקריבו, כי אמנם עבודת הכהן ביד ימין היתה, כאמרם ז"ל כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין. (שמות כט כב)

מהר"ל:

...כל שבע ימי המלואים היה משה משמש ומביא קרבן לכפר על מעשה עגל ולא אהרן, לשמש ולכפר על מעשה עגל. ובלאו הכי לא קשה, כי היו ישראל מקבלים מעלה עליונה על ידי המשכן, והיו צריכים לכפרה שלא יקטרג עליהם החטא של עגל שלא יקבלו המעלה, ושבעה ימי מלואים מעלה בפני עצמו, שעל ידי המלואים נתחנכו לעבודה, ויום השמיני התחלת העבודה במשכן מעלה בפני עצמו, והיו צריכין בכל אחד כפרה... (גור אריה שמות כט ב)

אור החיים:

וזה הדבר - ...ואומרו הדבר, למאן דאמר ביומא כל האמורים במלואים מעכב, לעיכוב, ולמאן דאמר דבר שאין מעכב בדורות אין מעכב במלואים לומר ולא כל דבר מעכב. (שם שם א)

מלבי"ם:

המלואים ימשכו נגד י"ב של משה, כ"ד של שלמה ול"ו לעזרא ומ"ח לעתיד לבא, סך הכל ק"כ, ועוד ע' שהם כמנין ק"ץ מערב פסח עד שמיני עצרת. (יחזקאל מה יז)

ביום השבת - של ק"ץ ימי המלואים יקריב את אלה. (שם מו ג)

העמק דבר:

לקדש אותם - הקרבנות מסייעים להתקדש, היינו העולה להשיג דעת אלקים, וזהו דביקות וקדושה יתרה, והחטאת באה לרצות מכל חטא המפסיק מבלי יוכל להתקדש. לכהן - שיהיו מורגלים וידיהם מלאות עבודה וזריזות בלי רפיון ומשגה, ולזה באים השלמים, דכתיב איל מלואים הוא, והיה מועיל להשיג סייעתא דשמיא. (שמות כט א)

ושחטת - פירש אבן עזרא משה בעצמו, ואינו כן, שהרי במעשה כתוב וישחט ויקח את הדם, ולמדו שמקבלה ואילך מצותו של משה... ומדכתב ושחטת, משום דבכל הקרבנות היה מצוה בבעלים לשחוט, אבל כאן שהיה קרבן של צבור, אם כן שייך מצות שחיטה בכל ישראל, וזה שאמר ושחטת, שגם אתה כשר, ומה שסמכו רק אהרן ובניו שהכפרה היתה רק עליהם. (שם שם יא)

המכסה את הקרב - ולא כתב כאן החלב אשר על הקרב כבויקרא בכל הקרבנות, ובמעשה כתיב "ויקח את כל החלב אשר על הקרב"... אמנם ודאי נשתנו קדשי שעה זו מלדורות, בהא דעל הכסלים וגם בהקדמת יותרת הכבד לחלב הכליות, מה שאינו כן בכל קדשי דורות, ועמקו ושגבו דרכי ה' ממנו. תשרוף באש - כתב הרמב"ן שהיה פר זה לכפר על אהרן (מהעגל) שהיה כהן משיח, ותמוה חדא כל עוון ע"ז דין יחיד נשיא ומשיח שוין, ותו חטא אהרן היה לפני שנמשח, ותו אם כן בניו מה חטאו, ותו שגם הלוים הביאו בשעה שנחנכו פר חטאת שנשרף, כבהוריות (פ"ג), אלא נראה דעיקר הפרים האלו באו על שגגת הוראה, דאולי חטאו בהוראה... (שם שם יד)

על תנוך - מזה הסדר משמע דהציווי ליתן תחלה על תנוך אזני אהרן ובניו, ואחר כך על בהונות, ובמעשה מבואר שתחלה נתן על תנוך ובהן אהרן, ואחר כך עשה כן לבניו, וכבר עמדו חז"ל על כיוצא בו בחגירת אבנט. וצריך לומר שהיה ברור למשה מפי הקבלה שאין הסדר לעיכובא, ולא דמי להא דאבנט דבחז"ל, וראה משה לחלוק כבוד פרטי לאהרן קודם לבניו. ויש להוסיף דמעשה העגל שהיה בין הציווי לעשיה גרם לכך, דלפני מעשה העגל היו אהרן ובניו שוים בסגולת הכהונה, ורק משום שהיה אביהם גדול מהם היה הכהן הגדול, אבל לאחר העגל שמסר נפשו על ישראל כבמדרש רבה, מגיע לו ביחוד, שמסר נשמתו עבורם להשתתף עמם בעוון חמור כדי להצילם. וענין אוזן ובהן יד ורגל הוא להגביה בזה כח השמיעה המביא לידי מעשה ביד, והמעשה ביד מביא לכך שהרגל יעשה לגבוה גם בלי כונה, כהרגל הנעשה טבע שני. (שם שם כ)

ואכלו אותם אשר כופר - אותם האנשים שנתכפרו בהם, ואמר אותם, דחידוש הוא שאכילת בעלים מכפרת ולא אכילת כהנים, וזכות האכילה תסייע למלא ידם בלי עילוף ושלי ולהתקדש, וזר לא יאכל - כבשאר שלמים, שהיה להם דין קדשי קדשים. (שם שם לה)

ופר חטאת - כל המקרא מיותר, שהרי כבר כתיב "ועשית לאהרן ולבניו ככה וגו' שבעת ימים תמלא" וגו', בזה נכלל הפר הא' שהוא פר חטאת, אלא נראה שבא הכתוב לבאר תכלית אותו חטאת בכל ז' הימים, דלכאורה בשלמא עולה ושלמים שהם באין אפילו נדבה אינו חידוש שיקרבו כל ז', אבל חטאת שאינה באה אלא לכפר, ואחר שנתכפרו ביום אחד למאי יבא ביום שלאחריו... על זה ביאר על הכפורים - אף על פי שכבר נתכפרו, וחטאת את המזבח - בשעה שאתה זורק הדם ומכפר על אהרן תהא מחטא גם את המזבח, ודרשו ברבה לכפר על מעשה העגל של כל ישראל, ולאהרן על שגגת הוראה. (שם שם לו)

רש"ר הירש:

ונתתה על תנוך אוזן - גם הפעם התנאי הראשון הוא ביטול היישות העצמית ועקירת המגמה של קיום האדם למען עצמו, אולם לפני זריקת הדם על המזבח, ביטוי לשאיפת ההתעלות כמו בקרבן העולה יותן מן הדם, שנתקבל בכלי קודש, על האוזן, היד והרגל של הכהנים, למען יתנו דעתם על מעמדם, אוזנם (קליטה רוחנית), ידם (עשיית מלאכה), רגלם (שאיפת התקדמות), כל אלה תחומים, שבעיקר בהם חייבת אישיות הכהן להוכיח את עצמה, שעה שהיא צועדת בראש הציבור, משל לאיל ההולך בראש העדר... (שם שם כ, וראה שם עוד)