קרבן   מלח

(ראה גם: קרבן-הקרבה)

 

וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך, על כל קרבנך תקריב מלח. (ויקרא ב יג)

ספרא:

אילו אומר ועל כל קרבנך תקריב מלח, יכול אף על העצים אף על הדם, תלמוד לומר קרבן מנחתך, מה קרבן מנחתך דבר שאחרים באין חובה לו, יצאו העצים והדם שאין אחרים באין חובה להן. אי מה קרבן מנחתך דבר שהוא מתיר אף אני אביא את הדם שהוא מתיר, תלמוד לומר מעל מנחתך לא מעל דמך, אי מעל מנחתך יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח, תלמוד לומר קרבן, הקומץ טעון מלח ואין מנחה כלה טעונה מלח. אין לי אלא הקומץ, ומנין לרבות את הלבונה, תלמוד לומר על כל קרבנך תקריב מלח, ארבה את הלבונה הבאה עם המנחה מנין לבונה באה בפני עצמה ולבונה הבאה עם לחם הפנים ואימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ואברי עולה ועולת העוף מנין, תלמוד לומר וכל קרבן...

במלח יכול תבונהו, תלמוד לומר תמלח, אי תמלח יכול במי מלח, תלמוד לומר במלח, לא תשבית מלח, להביא מלח שאינה שובתת, ואי זו זו סדומית, ומנין אם לא מצא סדומית יביא סלקונטית, תלמוד לומר תקריב מלח, ריבה.

יכול המתנדב מנחה יהא עמה מלח כדרך שהוא מביא לבונה מתוך ביתו... תלמוד לומר ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך, ולהלן הוא אומר מאת בני ישראל ברית עולם, מה ברית אמורה להלן משל צבור, אף כאן משל צבור... (ויקרא פרק יד)

תלמוד בבלי:

מתקיף לה רב הונא, הרי מלח דלא תנא ביה קרא ומעכבא ביה, דתניא ברית מלח עולם היא, שתהא ברית אמורה במלח, דברי ר' יהודה, ר' שמעון אומר נאמר כאן ברית מלח עולם היא, ונאמר להלן ברית כהונת עולם, כשם שאי אפשר לקרבנות בלא כהונה, כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח. אמר רב יוסף רב כתנא דידן סבירא ליה דאמר לא מלח כשר (שם י"ח א'). אמר ליה אביי אי הכי לא יצק נמי לא יצק כלל, אלא לא יצק כהן אלא זר, הכא נמי לא מלח כהן אלא זר, אמר ליה וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח, ואי בעית אימא כיון דכתיבא ביה ברית כמאן דתנא ביה קרא דמיא. ולא תנא ביה קרא, והכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, ההוא מיבעי ליה לכדתניא, אילו נאמר קרבן במלח שומע אני אפילו עצים ודם שנקראו קרבן, מה תלמוד לומר מנחה, מה מנחה מיוחדת שאחרים באין חובה לה, אף כל שאחרים באין חובה לה. אי מה מנחה מיוחדת שמתרת אף כל שמתיר, אביא דם שמתיר, תלמוד לומר מעל מנחתך ולא מעל דמך. יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח, תלמוד לומר קרבן, קרבן טעון מלח ואין מנחה כולה טעונה מלח... מנין לרבות את הלבונה הבאה בפני עצמה ולבונה הבאה בבזיכין והקטרת מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים אימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים ואברי עולה ועולת העוף מנין, תלמוד לומר על כל קרבנך תקריב מלח... (מנחות כ א, וראה שם עוד)

תמלח, למאי אתא, לכדתניא, במלח יכול תבונהו, תלמוד לומר תמלח, אי תמלח יכול במי מלח, תלמוד לומר במלח, ולא תשבית מלח, הבא מלח שאינה שובתת, ואיזו זו מלח סדומית, ומנין שאם לא מצא מלח סדומית שמביא מלח איסתרוקנית, תלמוד לומר תקריב מכל מקום, תקריב ואפילו בשבת, תקריב ואפילו בטומאה. מאי תבונהו, אמר רבה בר עולא הכי קאמר, יכול יתבוננו כתבן בטיט, אמר ליה אביי אי הכי יתבוננו מיבעי ליה, אלא אמר אביי יכול יעשנו כבנין, אמר ליה רבא אי הכי יבוננו מיבעי ליה, אלא אמר רבא יכול תבונהו, מאי תבונהו, אמר רב אשי יכול יתן בו טעם כבינה, תלמוד לומר תמלח, כיצד הוא עושה, מביא האבר ונותן עליו מלח, וחוזר והופכו ונותן עליו מלח, ומעלהו. אמר אביי וכן לקדרה.

תנו רבנן מלח שעל גבי האבר מועלין בו, שעל גבי הכבש ושבראשו של מזבח אין מועלין בו, ואמר רב מתנה מאי קראה, והקרבתם לפני ה' והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עולה לה'. תנן התם (התנו) על המלח ועל העצים שיהו הכהנים נאותין בהן, אמר שמואל לא שנו אלא לקרבנם, אבל לאכילה לא... השתא למלוח עורות קדשים יהבינן, לאכילת קדשים לא יהבינן, דתניא נמצאת אתה אומר בשלשה מקומות המלח נתונה, בלשכת המלח, ועל גבי הכבש ובראשו של מזבח, בלשכת המלח ששם מולחין עורות קדשים, על גבי הכבש ששם מולחים את האברים, בראשו של מזבח ששם מולחין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ועולת העוף, אלא מאי לקרבנם, לאכילת קרבנם, ומאי לאכילה, אכילה דחולין... (שם כא א, וראה שם עוד)

שוחר טוב:

יזכור כל מנחותיך, אמר ר' חמא כל הקרבנות שהכהנים מקריבין אינן מקריבין בלא מלח, שנאמר וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, משל לאדם שאומר דברייתא מלחא פלן. (מזמור כ)

מדרש הגדול:

תקריב מלח, כל שהוא, תקריב מלח, מכל מקום, וכל כך למה, גזרת הכתוב היא, שלא להדמות בעובדי ע"ז ובתקרובות שלה, ולמה, כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם, לפיכך מזהיר הכתוב שלא להדמות בכן. (ויקרא ב יג)

תרגום יונתן:

וכל קורבן מנחתך במלחא תמלח ולא תבטל מלח קיים אלקך מעלוי מנחתך, מטול דעשרין וארבעא מותבתא דכהניא אתגזרו בקיים מילחא בגין כן על כל קרבנך תקריב מילחא. (שם)

רש"י:

מלח ברית - שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח, (שהוא תולדות המים), וניסוך המים בחג. (שם)

אבן עזרא:

ברית אלקיך - הכנסתיך בברית והשבעתיך שלא תקריב תפל ולא יאכל כי הוא דרך בזיון. (שם)

רמב"ן:

...וטעם המלח אמר כן (במורה נבוכים), בעבור שהם ימאסו אותו ולא יקריבוהו כלל (לע"ז). ויתכן מפני שאינו דרך כבוד להיות לחם השם טפל מבלי מלח, כטעם "הקריבהו נא לפחתך", ולפיכך מעטו העצים והדם שאין טעונין מלח, או שיש בכל אלה סוד נעלם ממנו. (שם שם יא)

ולא תשבית מלח ברית אלקיך - שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח... לשון רש"י, ומדרש חכמים הוא, ור"א אמר... ובעבור שהוא ברית בקרבנות יעשה הכתוב זאת הברית אב לכל הבריתות, ויאמר במתנות כהונה ובמלכות דוד ברית מלח, כי הוא קיים בברית מלח בקרבנות... ומפני שאמר כאן ברית אלקיך ולא אמר ברית ה' כלשון הפרשה וכדרך כל הקרבנות, או שיאמר ברית ה' אלקיך, אני סובר בו ענין, שהמלח מים ובכח השמש הבא בהם יעשה מלח, והמים בתולדותם ירוו הארץ ויולידו ויצמיחו, ואחרי היותם מלח יכריתו כל מקום וישרפו לא תזרע ולא תצמיח, והנה הברית כלולה מכל המדות, והמים והאש באים בה ועדיה תאתה ובאה הממשלה הראשונה ממלכת השם כמלח שיתן טעם בכל המאכלים ותקיים ותברית במליחותה. והנה המלח כברית, ולכן אמר הכתוב "הלא לכם לדעת כי ה' אלקי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח עולם", כי הוא גם כן מדתו של דוד. ולכן אמר בקרבנות "ברית מלח עולם היא", כי הברית מלח העולם בו יתקיים ויכרת, וכבר הוריתיך להתבונן מדברינו במקומות אחרים פירוש שלש תיבות הללו, "ברית מלח עולם היא". (שם שם יג)

משנה תורה:

מצות עשה למלוח כל הקרבנות קודם שיעלו למזבח, שנאמר על כל קרבנך תקריב מלח, ואין לך דבר שקרב למזבח בלא מלח חוץ מיין הנסכים והדם והעצים, ודבר זה קבלה ואין לו מקרא לסמוך עליו. ומצוה למלוח הבשר יפה יפה כמולח בשר לצלי, שמהפך את האבר ומולח, ואם מלח כל שהוא אפילו בגרגיר מלח אחד כשר.

הקריב בלא מלח כלל לוקה, שנאמר "ולא תשבית מלח ברית אלקיך", ואך על פי שלוקה הקרבן כשר והורצה, חוץ מן המנחה, שהמלח מעכב בקמיצה, שנאמר "ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך".

המלח שמולחין בו כל הקרבנות משל ציבור, כמו העצים, ואין היחיד מביא מלח או עצים לקרבנו מביתו, ובשלשה מקומות היו נותנין המלח, בלשכת המלח, ועל גבי הכבש ובראשו של מזבח. בלשכת המלח היו מולחין עורות הקדשים, ועל גבי הכבש מולחין האיברים, ובראשו של מזבח מולחין הקומץ והלבונה ומנחות הנשרפות ועולת העוף. (איסורי מזבח ה יא)

מבעלי התוספות:

ולא תשבית מלח   לפי שהוא דבר המתקיים, להודיע כי הקרבנות ברית עולם לכפרה, ולא לצורך הקב"ה, אלא לזכות בהם את ישראל, כי כשהאדם חוטא ומקריב קרבן ומתכפר ויודע שהוא נקי מחטא הוא נזהר אחר כך מלחטא... (ויקרא ב יג)

ספר החינוך:

להקריב מלח על כל הקרבנות, כלומר שיתן מלח בבשר הקרבן וכן בקמח המנחות... כבר אמרנו במצות בנין הבית, כי משרשי מצות הקרבן להכשיר ולהישיר נפש המקריב אותו. ועל כן לעורר נפשו של מקריב נצטוה בהקרבת דברים הטובים והערבים והחביבים עליו, וכמו שכתבנו למעלה. והמלח בו גם כן מהשורש הזה, כדי שתהיה אותה פעולה שלמה, לא תחסר לפי הנהגת האדם דבר, כי אז יתעורר לבו אליו יותר, כי כל דבר מבלי מלח לא יערב לאיש לא טעמו ולא אף ריחו. ומלבד זה יש במלח ענין אחר רומז, כי המלח מקיים כל דבר ומציל על ההפסד והרקבון, וכן במעשה הקרבן ינצל אדם מן ההפסד, ותשמר נפשו ותשאר קימת לעד. (ויקרא מצוה קיט)

הריקאנטי:

וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו', הטעם לענין זה, כי המלח תחלתו הוא מים ותולדתו לרוות הארץ על ידי המטר ולהוליד ולהצמיחה, ובכח השמש המכה בהם יעשה מלח ונהפך טבעם להכרית הזרעים, שנאמר "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" וגו', והנה במלח נכללו המדות כלם, המים בתחלתו והאש בסופו, והזכיר הברית אחריו, כי הוא רמז לצדיק, ולכך אמר הכתוב "כי אלקי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח", כי כמו שהמלח הוא טעם כל המאכלות כך היסוד הוא טעם כל כחות המלכות, כי הוא מדתו של ד"ה ע"ה. וזהו טעם הרמב"ן ז"ל. אמנם לפי מה שנראה שהוא דעת רז"ל בספר הזוהר הוא, כי כבר רמזתי לך כי מימי הים התחתון רומזים למימי העליון, ועל כן הם מלוחים רמז למדת הדין, ובעבור כי אין לבא אל המלך בלעדה, כדאמרינן בזאת יבא אהרן אל הקדש, על כן אמר וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, על זה הענין רמז הכתוב "ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים", כינה הנהר לשלום והים לצדק.

ספר הזוהר, מי המרים המאררים, אילין מי ימא דאינון מרירין מאי הא דא ימא קדישא בשעתא דאשתכחת בדינא קשייא כדין איקרי מי המרים המאררים, ובגיני כך מיא דימא לתתא אינון מרירין. תא חזי, האי ימא קדישא כמה נהרין מתיקין עייל בגואה, ובגין דאיהי דינא דעלמא מימוי מרירן כד מתפשטי מתיקין לזמנין מיא דימא מרירין לזמנין מתיקין ימא כד בלע כל שאר מימין יקרי ימא דקפא, ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגויה. גם לפי זה הפירוש ראוי לסמוך הברית למלח, והבן. (ויקרא)

בעל הטורים:

במלח תמלח - ג' פעמים הזכיר מלח בפסוק, משום דבשלשה מקומות המלח נתון... תקריב מלח - בגימטריא זה יבא מלח משל צבור. (ויקרא ב יג)

כלי יקר:

במלח תמלח - כדי להמליך הקב"ה על כל ההפכים הנראים בעולם וגרמו לרבים לצאת למינות לומר מהחלק האחד לא יצאו ב' הפכים, והמלח יש בטבעו דבר והפכו, כח האש וחמימותו ותולדות המים, עד שאמרו חכמי הקבלה שהוא כנגד מדת הדין ומדת הרחמים, על כן נקרא ברית אלקיך, כי בהקרבה זו כורתים ברית עם ה' להשליטו על כל ההפכים... (שם)

רש"ר הירש:

וכל קרבן מנחתך - כל הנמסר ממנה לאש, במלח תמלח - יש למלוח אותם מכל הצדדים, כדרך שמולחים בשר לקדירה. על כל קרבנך - להביא כל קרבן הדומה לקומץ, כל הנמסר לאש בתורת קרבן יש בו עשה של מליחה... יש ספק ביחס לקטורת, שהרי אין היא קריבה במזבח החיצון... המשמעות הכללית של המלח בקרבן איננה יכולה להיות מוטלת בספק, מפורש בכתוב "מלח ברית אלקיך", ומוכח מן הטעם שתחת מלח, שברית איננה סומך אלא תמורה למלח, לא מלח של ברית, אלא מלח שהוא ברית אלקיך. מלח נותן טעם במזון, ואין לאכול תפל מבלי מלח, אך מלבד המשמעות המוחשית הזאת יש משמעות אחרת, מוחשית וגם סמלית, כי המלח מונע צמיחת כל צמח, אדמה שנזרעה מלח לא יעלה בה כל עשב, נצרף לכך את התכונה המשמרת של המלח המונעת ריקבון, ונזכור, שריקבון הוא תוצאה של תחילת התהוות חדשה, וכך נמצינו למדים שמלח מייצר הווייה ללא שינוי, כי המלח סוגר על החפץ, כך הוא מגן עליו מפני השפעות חיצוניות המביאות בו לידי שינוי, מבחינה זו הרי הוא מתאים למושג הברית... עתה הברית המסומלת בקרבן על ידי מלח קרויה "ברית אלקיך", מכאן, שהברית היא זו המונחת בארון, הקרוי על שמה "ארון ברית ה'". המלח הוא אפוא סמל לתורה המתקיימת לעד וללא שינוי, נמצאת זו מצות מליחה ומשמעותה, יש למלוח את הקרבן מכל הצדדים במלח התורה שנתקבל מידי האדמה, הוה אומר, יש להחדיר בכולו את התורה הנצחית המשתמרת ללא שינוי בידי האומה, רק באמצעותה יוכל דבר מנכסינו (קומץ ולבונה) לפרנס אש דת עלי אדמות... (שם, וראה שם עוד)

העמק דבר:

במלח תמלח - מלח בא גם כן להמתיק המאכל, ואם כן לא היה ראוי להקריב לפני ה', וביאר שמכל מקום במלח תמלח, כי בא להורות ברית אלקיך על השגחה פרטית לפי מעשה בני אדם, דהמלח בפני עצמו רע לאכילה, וגם שורף כמה דברים ומאבדם, ומכל מקום הוא המקיים וממתיק האוכל, והוא הדין בכל הליכות הטבע שברא הקב"ה שיהא יסוד האור הוא החושך, ויסוד כל טוב הוא רע, ומאופל וחושך מאיר עיני האדם, וקבע עולמו בזה האופן כדי שיגיע ההשגחה העליונה לפי המעשים בטוב, שאם היה הטוב בלי רע וכו' לא היה אפשר להיות ההשגחה לפי המעשים, אלא לצדיק גמור או לרשע גמור, מה שאינו כן עתה מגיע השתלשלות הענינים משעה רעה לתכלית הטוב מצומצם לפי המעשים בהשגחתו... ומלח בטבעו אות על זה הברית לברא עולמו באופן שישגיח על יצוריו בכלל ועל ישראל בפרט, ולהפך דבש תחלתו מתוק וסופו רע, על כן לא תבא לבית ה' להקטירה. (שם)