(ראה גם: קרבן-הקרבה)
ותא חזי, כהנים ולוים וישראלים (שה"ס ג' קוין ימין שמאל ואמצע), נקראים אדם בהחיבור של אלו רצונות הקדושים העולים מהם (למ"ן, מהכהנים בעבודתם, ומלוים בשירתם, ומישראל במעמדם בעת הקרבת הקרבן). כשבה ההיא או האיל, או בהמה ההיא שמקריבים צריכים לפרש עליה מטרם שמקריבים אותה על המזבח, כל החטאים וכל רצונות הרעים להתודות עליה, ואז נקרא קרבן ההוא (בשם) בהמה בתוך כל אלו החטאים והרעות והרהורים (שהתודה עליו)... (נח קיט ועיין שם עוד)
וסוד הזה הוא סוד לבני האמונה, חלק של הסטרא אחרא הטמא הוא, כל אלו העונות וכל אלו החטאים של אדם ההוא שקשר קשרים של היחוד והתודה עליהם, כולם שורים על הסטרא אחרא, והם חלק ונחלה של הסטרא אחרא הטמא, ואם לא התודה עליהם נמצא המקטרג (שיקטרג עליו) ויכול לו.
ואם התודה על כל עונותיו בתפלה ההיא שקשר קשרים של היחוד, ונתברכו עליונים ותחתונים, ומחלקו ההוא של הסטרא אחרא הוא שכל אלו עונות וחטאים שהתודה עליהם, הוא לוקח אותם לחלקו, וזה סוד שעיר, שכתוב, והתודה עליו את כל עונות וגו', וכתוב, ונשא השעיר עליו וגו', זה הוא חלקו וגורלו ונחלתו. ואם אדם ההוא חזר לסורו, אוי לו שכל העונות לוקח בחזרה מצד הזה, בעל כרחו של צד הזה, ומשום שלוקח אותם מצד הזה בעל כרחו של אותו הצד, אז הוא מזיק אותו, ונהפך עליו למקטרג ומקטרג עליו. וכשמתודה עליהם לוקח אותם אותו צד האחר, והוא חלקו וגורלו.
וזה סוד גם כן של הקרבן, שצריכים להתודות על קרבן ההוא כל עונותיו וחטאיו לתת חלק למי שצריך, (דהיינו לסטרא אחרא), כל הקרבן הוא לצד זה של הקדושה שהוא חלק הקדושה ורצון הקדושה, ולסטרא אחרא זה הוא חלק ההוא של אלו העונות והחטאים שניתנו בהוידוי על בשר ההוא של הקרבן, כמו שכתוב, אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' כי גחלים אתה חותה וגו', וסימנך יבא המלך והמן אל המשתה, אשרי הוא מי שיודע דרכיו ללכת בדרך אמת... (פקודי תתכט)
דבר אל בני ישראל וסמכו, בני ישראל סומכים ואין עובדי כוכבים סומכים... ונתמעטה תנופה, שהסמיכה נוהגת בכל החוברים ואין התנופה נוהגת בכל החוברים... (ויקרא פרשתא ב)
בני ישראל סומכים ואין בנות ישראל סומכות, ר' יוסי ור"ש אומרים נשים סומכות רשות. א"ר יוסי א"ל אבא אלעזר, היה לנו עגל זבחי שלמים והוצאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו הנשים, לא מפני שהסמיכה בנשים, אלא מפני נחת רוח של נשים. יכול לא יסמכו על העולות שאין העולות טעונים תנופה אבל יסמכו על השלמים שהרי השלמים טעונים תנופה, תלמוד לומר ואמרת אליהם, לרבות כל האמור בענין, כשם שאין סומכים על העולות כך לא יסמכו על השלמים. (שם)
לפני ה' וסמך, אין סמיכה בבמה... וסמך ידו, לא יד בנו לא יד עבדו ולא יד שלוחו. ידו על ראש ולא על גב, ידו על ראש ולא על הצואר, על ראש ולא על הגביים, אוציא את כולם ולא אוציא את החזה, ודין הוא, ומה אם הראש שאינו טעון תנופה טעון סמיכה החזה שטעונה תנופה אינו דין שתטעון סמיכה, תלמוד לומר על ראש ולא על חזה... (שם פרק ד)
וסמך ושחט, במקום שסומכין שוחטין, ותיכף לסמיכה שחיטה, מה סמיכה בטהורים, אף שחיטה בטהורים. (פרשתא ד)
וסמך ידו על ראש הפר, לרבות פר יום הכפורים לסמיכה, הלא דין הוא, מה אם זה שאינו טעון שני וודויים ואינו טעון אנא טעון סמיכה, פר יום הכפורים שטעון שני ווידויים וטעון אנא אין דין שיטעון סמיכה, לא אם אמרת בזה שהוא בא על עבירת מצוה ידועה, תאמר בפר יום הכפורים שאין בא על עבירת מצוה ידועה לא יטעון סמיכה, תלמוד לומר וסמך ידו על ראש הפר לרבות פר יום הכפורים לסמיכה. (ויקרא-נפש פרשתא ג)
וסמכו זקני, יכול זקנים מן השוק, תלמוד לומר זקני עדה, אי זקני עדה יכול כל הזקנים שבעדה, תלמוד לומר העדה המיוחדים שבעדה, וכמה הן, וסמכו שנים, זקני שנים, אין בית דין שקול הרי חמשה דברי ר' יהודה, ר"ש אומר וסמכו זקני שנים אין בית דין שקול הרי שלשה, ידיהם ידי כל אחד ואחד.
ידיהם על ראש הפר, פר טעון סמיכה ואין שעירי עכו"ם טעונים סמיכה, דברי ר' יהודה, ר"ש אומר פר טעון סמיכה בזקנים ואין שעירי עכו"ם טעונים סמיכה בזקנים, שר"ש אומר כל חטאת צבור שדמה נכנס לפנים טעונים סמיכה. (שם פרק ו)
וסמך ידו על ראש השעיר, לרבות שעיר נחשון לסמיכה, דברי רבי יהודה, ר' שמעון אומר לרבות שעירי ע"ז לסמיכה, שהיה רבי שמעון אומר כל חטאת צבור שדמה נכנס לפנים טעון סמיכה. (שם פרשה ו)
...והביא, מנין שהוא טעון וידוי, תלמוד לומר והתודה, ומנין שוידויו על חי, נאמר כאן וידוי ונאמר להלן וידוי מה וידוי שנאמר להלן וידויו על חי אף וידוי שנאמר כאן וידויו על חי. מנין שהוא טעון סמיכה, תלמוד לומר עליה ולהלן נאמר עליו, מה עליו אמור להלן טעון סמיכה אף עליה אמור כאן תיטען סמיכה. (שם פרשה י)
וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי, מלמד שהסמיכה בשתי ידיו בניין אב לכל הסמיכות שיהיו בשתי ידים. על ראש החי, חי טעון סמיכה ואין שעירי ע"ז טעונים סמיכה, דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר חי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי ע"ז טעונים סמיכה באהרן, שהיה רבי שמעון אומר כל חטאת ציבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה. (אחרי פרשה ד)
תנו רבנן כיצד סומך, הזבח עומד בצפון ופניו למערב והסומך עומד במזרח ופניו למערב, ומניח שתי ידיו בין שתי קרנות של זבח, ובלבד שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח, ומתודה על חטאת עון חטאת, ועל אשם עון אשם, ועל עולה עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה... (יומא לו א)
בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן, אבל לא עולות, ובית הלל אומרין מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן. אמר עולא מחלוקת בשלמי חגיגה לסמוך ועולת ראייה ליקרב... דתניא אמר רבי יוסי בר' יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על תכף לסמיכה שחיטה שצריך, על מה נחלקו על הסמיכה עצמה, שבית שמאי אומרים אינו צריך ובית הלל אומרים צריך. תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביום טוב, חברו עליו תלמידי שמאי הזקן אמרו לו מה טיבה של בהמה זו, אמר להם נקבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה, כשכש להם בזנבה והלכו להם, ואותו היום גברה ידם של בית שמאי על בית הלל ובקשו לקבוע הלכה כמותן, והיה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן ובבא בן בוטא שמו, שהיה יודע שהלכה כבית הלל, ושלח והביא כל צאן קדר שבירושלים והעמידן בעזרה, ואמר כל מי שרוצה לסמוך יבא ויסמוך... (ביצה יט א, וראה שם עוד)
יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך, יוסף בן יוחנן אומר לסמוך, יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך ניתאי הארבלי אומר לסמוך, יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך שמעון בן שטח אומר לסמוך, שמעיה אומר לסמוך אבטליון אומר שלא לסמוך... אמר רמי בר חמא שמע מינה סמיכה בכל כחו בעינן, דאי סלקא דעתך לא בעינן בכל כחו מאי קא עביד, ליסמוך. מיתיבי דבר אל בני ישראל וסמך, בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות, רבי יוסי ור' ישמעאל אומרים בנות ישראל סומכות רשות, אמר רבי יוסי סח לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים, לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים, ואי סלקא דעתך סמיכה בכל כחו בעינן, משום נחת רוח דנשים עבדינן עבודה בקדשים, אלא לאו שמע מינה לא בעינן בכל כחו, לעולם אימא לך בעינן בכל כחו, דאמר להו אקפו ידייכו, אי הכי לא מפני שסמיכה בנשים, תיפוק ליה דאינה לסמיכה כלל, א"ר אמי חדא ועוד קאמר, חדא דליתא לסמיכה כלל, ועוד כדי לעשות נחת רוח לנשים, אמר רב פפא שמע מינה צדדין אסורין, דאי סלקא דעתך צדדין מותרין לסמוך לצדדין, אלא לאו שמע מינה צדדין אסורין, רב אשי אמר אפילו תימא צדדין מותרין, כל דבהדי גבה כגבה דמי. (חגיגה טז א)
וסמך ונרצה, וכי סמיכה מכפרת והלא אין כפרה אלא בדם, שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר, אלא מה תלמוד לומר וסמך ונרצה לכפר, שאם עשאה לסמיכה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר... (זבחים ו א)
...איכא דאמרי אמר רב יוסף כל הסומך ראשו ורובו מכניס, מאי טעמא, כל כחו בעינן, הלכך לא אפשר, מאי קסבר, אי קסבר סמיכת אשם מצורע דאורייתא ותיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא, ליעול ולסמוך להדיא, דרחמנא אמר, אמר רב אדא בר מתנה גזירה שמא ירבה בפסיעות... (שם לג א, וראה שם עוד)
...ר"ש אומר ג' מינין טעונין ג' מצות, שתים בכל אחת ואחת ושלישית אין בהן, ואלו הן זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי ציבור ואשם מצורע, זבחי שלמי יחיד טעונין סמיכה חיים ותנופה שחוטין ואין בהן תנופה חיים, זבחי שלמי ציבור טעונים תנופה חיים ושחוטין ואין בהם סמיכה, ואשם מצורע טעון סמיכה ותנופת חי ואין בו תנופה שחוט... (מנחות סא א)
כל קרבנות הצבור אין בהן סמיכה חוץ מן הפר הבא על כל המצות ושעיר המשתלח, רבי שמעון אומר אף שעיר עבודת כוכבים, כל קרבנות היחיד טעונין סמיכה חוץ מן הבכור והמעשר והפסח. והיורש סומך ומביא נסכים ומימר... תנו רבנן, כל קרבנות הצבור אין בהן סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצות ושעירי עבודת כוכבים, דברי רבי שמעון, רבי יהודה אומר שעירי עבודת כוכבבים אין בהן סמיכה, ואת מי אביא תחתיהם, שעיר המשתלח, לא סגיא דלא מעייל, אמר רבינא גמירי שתי סמיכות בצבור. אמר לו רבי שמעון והלא אין סמיכה אלא בבעלים, וזה אהרן ובניו סומכין בו, אמר לו אף זה אהרן ובניו מתכפרין בו...
תנו רבנן וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר, פר טעון סמיכה ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה, דברי ר' יהודה, ר' שמעון אומר פר טעון סמיכה בזקנים, ואין שעירי עבודת כוכבים טעון סמיכה בזקנים אלא באהרן. ורמינהו החי, החי טעון סמיכה, ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה, דברי ר' יהודה, ר"ש אומר חי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים...
תנו רבנן קרבנו ולא הבכור, שיכול והלא דין הוא, ומה שלמים שאין קדושתן מרחם טעונין סמיכה, בכור שקדושתו מרחם אינו דין שטעון סמיכה, תלמוד לומר קרבנו ולא הבכור, קרבנו ולא מעשר, שיכול והלא דין הוא... קרבנו ולא פסח, שיכול והלא דין הוא... קראי אסמכתא בעלמא, אלא קראי למה לי, קרבנו ולא קרבן חבירו, קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים, קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה... (שם צב א, וראה שם עוד)
הכל סומכין חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ועובד כוכבים, והעבד והשליח והאשה, וסמיכה שירי מצוה, על הראש בב' ידים, ובמקום שסומכין שוחטין, ותכף לסמיכה שחיטה. בשלמא חרש שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו, עובד כוכבים נמי בני ישראל סומכין ואין עובדי כוכבים סומכין, אלא סומא מאי טעמא לא, רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי, חד אמר אתיא סמיכה סמיכה מזקני עדה, וחד אמר אתיא סמיכה סמיכה מעולות ראייה... לאפוקי עולת ראייה דהיא גופה מעולת נדבה גמרה, דתני תנא קמיה דרב יצחק בר אבא ויקרב את העולה ויעשה כמשפט, כמשפט עולת נדבה, לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה.
תנו רבנן, ידו ולא יד עבדו, ידו ולא יד שלוחו, ידו ולא יד אשתו, כל הני למה לי, צריכא... סמיכה שיירי מצוה. תנו רבנן, וסמך ונרצה, וכי סמיכה מכפרת והלא אין כפרה אלא בדם, שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר, אלא לומר לך שאם עשאה לסמיכה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר...
תנו רבנן ידו על הראש ולא ידו על הצואר, ידו על הראש ולא ידו על הגביים, ידו על הראש ולא ידו על החזה. כל הני למה לי, צריכי, דאי כתב רחמנא חד למעוטי צואר דלא קאי בהדי ראשו, אבל גבו דקאי להדי ראשו אימא לא, צריכא... בעי רבי ירמיה מטלית מהו שתחוץ, תא שמע ובלבד שלא תהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח. בשתי ידים מנא הני מילי, אמר ריש לקיש דאמר קרא וסמך אהרן את שתי ידו, כתיב ידו וכתיב שתי, זה בנה אב כל מקום שנאמר ידו הרי כאן שתים עד שיפרט לך הכתוב אחת... הכי קאמר במקום שסומכין שוחטין, שתכף לסמיכה שחיטה. (שם צג א)
חומר בסמיכה מבתנופה, ובתנופה מבסמיכה, שאחד מניף לכל החברים ואין אחד סומך לכל החברים חומר בתנופה, שהתנופה נוהגת בקרבנות היחיד ובקרבנות הצבור, בחיים ובשחוטין ובדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים, מה שאינו כן בסמיכה. תנו רבנן קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה... וסמיכה בשחוטין ליתא, והתנן בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו, הגיע למחצית הכבש אחז סגן בימינו והעלהו, והושיט לו הראשון הראש והרגל, סומך עליהם וזורקן, הושיט השני לראשון שתי ידים, נותנו לכהן גדול סומך עליהם וזורקן... ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקין, אמר אביי התם משום כבודו דכהן גדול. (שם צג ב)
בית שמאי אומרים הותרה סמיכה שלא כדרכה, ובית הלל אומרים לא הותרה סמיכה שלא כדרכה, איזו היא שלא כדרכה, מאתמול. אמר ר' זכריה כל עמא מודיי באשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא, שלמי נדבה שסמך עליהן מאתמול יצא, מה פליגין בשלמי חגיגה, בית שמאי עבדין לון כשלמי נדבה, בית הלל עבדין לון כאשם מצורע... (ביצה יא א)
...לאחר ימים גברה ידן של בית שמאי ובקשו לקבוע הלכה כדבריהם, והיה שם בבא בן בוטי מתלמידי בית שמאי יודע שהלכה כבית הלל, פעם אחת נכנס לעזרה ומצא אותה שוממת, אמר ישמו בתיהן של אלו שהשימו בית אלקינו, מה עשה, שלח והביא שלשת אלפים צאן מצאן קדר וביקרן ממומין והעמידן בהר הבית, אמר להן שמעוני אחיי בית ישראל, כל מי שהוא רוצה יביא עולות יביא ויסמוך, יביא שלמים יביא ויסמוך, באותה שעה נקבע ההלכה כבית הלל ולא אמר אדם דבר. (שם שם ב)
בראשונה לא היתה מחלוקת בישראל אלא על הסמיכה בלבד, ועמדו שמאי והלל ועשו אותן ד', משרבו תלמידי בית שמאי ותלמידי בית הלל ולא שימשו את רביהן כל צורכן ורבו המחלוקת בישראל ונחלקו לשתי כתות אלו מטמאין ואלו מטהרין, ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד. ר' חייה בשם ר"י לא תהא שבות קלה בעיניך, שהרי סמיכה אינה אלא רשות ונחלקו עליה אבות העולם... (חגיגה י ב)
...מאן דמר חובת בית דין היא בית דין סומכין, מאן דמר חובת ציבור היא מי סומך, דתני שלשה מכל שבט ושבט וראש בית דין על גביהן סומכין ידיהן על ראש הפר, ידיהם ידי כל יחיד ויחיד, ידיהם על ראש הפר, פר טעון סמיכה אין שעירי ע"ז טעונין סמיכה דברי רבי יודה, רבי שמעון אומר פר טעון סמיכה בזקנים אין שעירי ע"ז טעונין סמיכה בזקנים... (הוריות ז ב)
וסמך - ויסמוך בתוקפא יד ימיניה על ריש עלתא מטול דיתרעי ליה לכפרא עלוי. (ויקרא א ד)
וסמך ידו - בשתי ידיו, כי מצאנו וסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש הפר... ודרשו בו ידי כל יחיד ויחיד. והנה היא בשתי ידיו. ובשעיר המשתלח מפורש וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי, ולא ידעתי אם כן למה הכתוב כתב בכל שאר הסמיכות את ידו, ואולי להוציא ממנו מה שדרשו ידו ולא יד שלוחו, כי שמא היה במשמע ידיו להביא את שתיהן, ולא נמעט בו השליח, אבל עכשיו שהסמיכה בשתי ידיו לא כתב לשון יחיד אלא למעט השליח, שאף על פי ששלוחו כמותו בשאר המקומות לא נדון כן בסמיכה... (שם)
כל קרבנות בהמה שיקריב היחיד, בין חובה בין נדבה, סומך עליהן כשהן חיין, חוץ מן הבכור והמעשר והפסח, שנאמר "וסמך ידו על ראש קרבנו", מפי השמועה למדו שכל קרבן במשמע חוץ מפסח ובכור ומעשר.
העוף אינו טעון סמיכה, וכן כל המעות שדינן שיפלו לתיבות של נדבה, שכבר ביארנו בהלכות שקלים שכולן יביאו עולות, אין בעל אותן המעות סומך על אותה העולה ואינו מביא עליה נסכים אלא נסכיה משל צבור, ואף על פי שהיה כהן עבודתה ועורה של אנשי משמר.
הכל סומכין חוץ מחרש שוטה וקטן, ועבד ואשה וסומא ונכרי, ואין השליח סומך, שאין סמיכה אלא בבעלים, שנאמר וסמך ידו ולא יד אשתו ולא יד עבדו ולא שלוחו. חמשה שהביאו זבח אחד כולן סומכין עליו זה אחר זה, לא שיסמכו כולן בבת אחת, מי שמת והניח קרבנו עולה או שלמים הרי יורשו מביאו וסומך עליו ומביא נסכיו.
אין סמיכה בקרבנות הצבור חוץ משתי סמיכות, על שעיר המשתלח ועל פר העלם דבר, ושלשה מן הסנהדרין סומכין עליו, ודבר זה הלכה מפי משה רבינו, שאין בצבור אלא שתי סמיכות.
אין סומכין אלא בעזרה, סמך חוץ לעזרה חוזר וסומך מבפנים, ואם היה בעל הקרבן עומד בחוץ והכניס ידו לפנים וסמך סמיכתו כשירה, והוא שיסמוך בכל כחו, ואין סומך אלא טהור, ואם סמך הטמא סמך.
ובמקום שסומכין שוחטין, ותכף לסמיכה שחיטה, ואם שחט במקום אחר או ששהה שחיטתו כשירה, והסמיכה שיירי מצוה היא, לפיכך אם לא סמך כפר, ואינה מעכבת, ואף על פי כן מעלין עליו כאילו לא כפר.
וצריך הסומך לסמוך בכל כחו בשתי ידיו על ראש הבהמה, שנאמר "על ראש העולה" לא על הצואר ולא על הצדדין, ולא יהיה דבר חוצץ בין ידיו ובין הבהמה.
וכיצד סומך, אם היה הקרבן קדש קדשים מעמידו בצפון ופניו למערב, והסומך עומד במזרח ופניו למערב, ומניח שתי ידיו בין שתי קרניו, ומתודה על חטאת עון חטאת, ועל אשם עון אשם, ועל העולה מתודה עון עשה ועון לא תעשה שניתק לעשה. כיצד מתודה, אומר חטאתי עויתי פשעתי ועשיתי כך וכך, וחזרתי בתשובה לפניך וזו כפרתי. היה הקרבן שלמים סומך בכל מקום שירצה מן העזרה במקום שחיטה, ויראה לי שאינו מתודה על השלמים אבל אומר דברי שבח. (מעשה הקרבנות ג ו)
וסמך ידו - לפי הפשט כך מנהג בני אדם, כשרוצים להתחיל ולהתעסק בשום מעשה היו מזמנים עצמם לעשותו בענין הנחת יד עליו. על ראש העולה - פרש"י להביא עולת חובה, כדאיתא בתורת כהנים... ודוקא עולת יחיד טעונה סמיכה, אבל עולת צבור ושל נשים ושל גוים אינן טעונות סמיכה. וכולן טעונות נסכים, ואפילו של גוי... (ויקרא א ד, וראה שם עוד)
וסמך ידו - כתיב בבקר, ובצאן, ובעז כתיב את ידו, לפי שהבקר חזק ויכול לסבול הסמיכה לסמוך עליו בכל כחו, מה שאינו כן בצאן ובעז, לכך כתיב "את" דמשמע ברפיון. (שם ג ב)
וסמך ידו - ...והקרוב אלי לומר בזה, לפי שכל חטא הרהור הוא בלא מעשה, אבל כל חטא המעשה אינו בלא הרהור הקודם למעשה, כי זולת זה אינו מתכון לעבירה כלל, ואונס הוא ולא שוגג, על כן בעולה הבאה על ההרהור לבד די בסמיכת יד אחת ליתן שמץ ודופי של חטא ההרהור שלו על הבהמה, אבל שעיר המשתלח אשר נשא עליו עונות בני ישראל חטא ההרהור והמעשה סמך אהרן ב' ידיו עליו ליתן עליו שמץ ודופי של ב' מיני עון אלו. וכן מצינו בפרשת פנחס ביהושע, שהקב"ה אמר למשה "וסמכת את ידך עליו", אחת במשמע, ובמעשה נאמר "ויסמוך את ידיו עליו", שתים במשמע, לומר לך כמו שהקרבנות נושאים עליהם אשמת העם... כך ראשי ישראל הם קרבן אשם על העם, וזהו טעם סמיכות יד על יהושע, לומר הרי אשמת העם תלוי בכם, בין חטא המעשה בין חטא ההרהור, וזה דווקא לאיש אשר רוח בו כיהושע, שיודע להלוך נגד רוח של כל אחד ואחד, כי בידו לראות ברוח הקדש שעליו את כל העולה על רוחו של כל אחד... (שם א ד, וראה שם עוד)
ראה ויקרא א ד על טעם לסמיכה.
ונרצה לו - הסמיכה מועילה שהקב"ה יתרצה לו. (שם וראה שם עוד)
וסמך - הרמב"ם פ"ג ט"ו ממעשה קרבנות כתב, ונראה לי שאומר דברי שבח על השלמים, ותמיהני שלא הביא מקרא בדה"ב ל' כ"ב "שבעת הימים מזבחים זבחי שלמים ומתודים לה'". (שם)