קרבן   עבודה זרה

(ראה גם: עבודה זרה, קרבן-פר העדה)

 

וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה, אשר דבר ה' אל משה... והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה לריח ניחוח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט, ושעיר עזים אחד לחטאת... ואם נפש אחת תחטא בשגגה, והקריבה עז בת שנתה לחטאת. וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה לפני ה', לכפר עליו ונסלח לו... (במדבר טו כב)

ספרי:

וכי תשגו ולא תעשו, ע"ז היתה בכלל כל המצות שהציבור מביאים עליה פר, והרי הכתוב מוציאה מכללה להחמיר עליה ולידון בקבועה, שיהא ציבור מביא עליה פר לעולה ושעיר לחטאת, לכך נאמרה פרשה זו... (שלח לך קיא)

ואם נפש אחת תחטא בשגגה, ע"ז היתה בכלל כל המצות שהיחיד מביא עליהם כשבה או שעירה, נשיא שעיר, משיח ובית דין מביאים פר, הרי הכתוב מוציאם מכללם להחמיר עליה ולידון בקבועה, שיהו יחיד ונשיא ומשיח מביאים עליה עז בת שנתה לחטאת, לכך נאמרה פרשה זו... בחטאה בשגגה, להוציא את דקדוקי ע"ז, שהיה בדין, ומה אם מצות קלות הרי הוא חייב על דקדוקיהם, ע"ז חמורה אינו דין שיהיה חייב בדקדוקיה, תלמוד לומר וחטאה בשגגה, להוציא את דקדוקי ע"ז. וכפר עליו להוציא את הספק... (שם קיב)

תלמוד בבלי:

והתניא כיוצא בו א"ר יוסי והבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות פרים (בני בקר) שני עשר אילים תשעים ותשעה כבשים שבעים ושבעה, שעירי חטאת שנים עשר הכל עולה לה', וחטאת מי קרבה עולה, אמר רבא כי עולה, מה עולה אינה נאכלת אף חטאת אינה נאכלת, שהיה רבי יוסי אומר על ע"ז הביאום, ואמר רב יהודה אמר שמואל על ע"ז שעשו בימי צדקיהו... (תמורה טו ב, וראה שם עוד)

כיוצא בו אמר רבי יוסי הבאים מהשבי הגולה הקריבו עולות לאלקי ישראל פרים שנים עשר וגו' הכל עולה... דתניא רבי יהודה אומר על עבודת כוכבים הביאום... אלא הוראת שעה היתה... (הוריות ו א)

ולא בעבודת כוכבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת... מנלן, דתנו רבנן לפי שיצאה עבודת כוכבים לדון בעצמה, יכול יהו חייבין על עקירת מצוה כולה, נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני, מה להלן בבית דין אף כאן נמי בבית דין, ומה להלן דבר ולא כל הגוף, אף כאן נמי דבר ולא כל הגוף. אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, וכן המשיח, ולא בעבודת כוכבים אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה... (הוריות ז ב)

אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, וכן המשיח, ולא בעבודת כוכבים עד שיורו על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת... דתנו רבנן לפי שיצאה עבודת כוכבים לדון בעצמה יכול יהו חייבין אפילו על דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת, נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני, מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אשכחן צבור, יחיד נשיא משיח מנלן, אמר קרא ואם נפש אחת, אחד יחיד ואחד נשיא ואחר משיח כולן בכלל נפש אחת הן... דכולי עלמא מיהת כי כתיבי הני קראי בעבודת כוכבים הוא דכתיבי, מאי משמע, אמר רבא ואי תימא ר' יהושע בן לוי ואמרי לה כדי, אמר קרא וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה, איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות, הוי אומר זו עבודת כוכבים... (שם ח א, וראה שם עוד)

רש"י:

וכי תשגו - ע"א היתה בכלל כל המצות שהצבור מביאין עליה פר, והרי הכתוב מוציאה כאן מכללן לידון בפר לעולה ושעיר לחטאת. (במדבר טו כב)

אם מעיני העדה נעשתה לשגגה - אם מעיני העדה נעשתה עבירה זו על ידי שוגג ששגגו והורו על אחת מן העבודות שהיא מותרת לעבוד ע"א בכך. לחטת - חסר א' שאינו כשאר חטאות שכל חטאות שבתורה הבאות עם עולה החטאת קודמת לעולה, וזו עולה קודמת לחטאת... (שם שם כד)

רמב"ן:

וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה - הפרשה הזאת סתומה במשמעה ויטעו בה בעלי הפשט לומר שהוא קרבן על מי שלא עשה מה שצוה לעשות והוא שוגג, ודבריהם דברי רוח, שאם כן יהיה חיוב קרבן בכל מצות עשה שבתורה כשלא קיים את כולם ושגג באחת מהם ויהיה חיוב כרת בכל מי שאינו מקיים את כולם כשיעבור על אחת מהן במזיד, כי הכתוב אומר "את כל אשר צוה ה' אותו אליכם", ועוד שאמר כאן "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה", כי שגגתם במעשה שעשו לא שישבו ולא עשו. (במדבר טו כב)

וטעם והם הביאו את קרבנם אשה לה' - על פר העולה הנזכר וחטאתם על שעיר החטאת, והזכיר כן לגודל החטא שהוא בכל מצות השם, לאמר כי אף על פי שהחטא גדול במאד מאד כיון שהוא שגגה והם הביאו עליה קרבנם עולה וחטאת ראוי לכפר להם. ובספרי דרשו הכתוב ליתורו, רבי יאשיה אומר כל שבט שעשה על הוראת בית דינו ועשו שאר שבטים מנין שהיו מביאים על ידם, תלמוד לומר והם הביאו את קרבנם אשה לה', רבי יונתן אומר וכו'. ועל דרך האמת כבר הודעתיך כי כל מקום שנאמר ה' במדת רחמים ולפני השם כמו על פני, והרי זו כמו שאמרו הוא ובית דינו. והנה אמר כי הם הביאו את קרבנם לשם המיוחד וחטאתם לפני, והנה החטא מכופר במדת רחמים ובמדת הדין. והזכיר זה בעכו"ם, אבל בסדר ויקרא בשאר המצות הזכיר פעמים רבים לפני ה' לפניהם, וזה מבואר. (שם שם כה)

אשר תעשה ביד רמה - אבל טעמו שתשגו ולא תעשו מה שצוה השם אבל תעשו הפכו, או יאמר שתשגו ולא תעשו מצותיו במה שהזהיר אתכם שלא לעשות... והנה חיוב הקרבן הזה בשגגת העדה משונה מן הקרבן האמור בפרשת ויקרא, כי שם חייב להביא פר לחטאת, וכאן פר לעולה ושעיר לחטאת, ועל כן הוצרכו רבותינו לומר שזה הקרבן על שגגת ע"ז. ולשון הכתוב שלא נוציא אותו מפשוטו ומשמעו יאמר, וכי תשגו מכל המצות ותעברו על כל מה שצוה השם לכם ביד משה, שלא תעשו דבר מכל מה שצוה אתכם, תקריבו הקרבן הזה. והנה זה כפי משמעו הוא קרבן הכופר לכל התורה בשוגג, כגון ההולך ונדבק לאחת מן האומות לעשות כהם, ולא ירצה להיות בכלל ישראל כלל, ויהיה כל זה בשוגג, כגון שיהיה היחיד בתינוק שנשבה לבין הגוים, ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם. או שיאמרו כמו שזכר בספרי מפני מה אמר המקום לא שנעשה ונטול שכר, אנו לא עושים ולא נוטלין שכר... וכבר בא בספר עזרא באנשי בית שני... ועל כן ייחדו להם רבותינו מצוה אחת שבשגגתה יצא מכלל ישראל ומכל המצוה בהם, והיא עבודת כו"ם. ויהיה שיעור הכתוב, וכי תשגו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא תעשו דבר מכל מצות ה', כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד בין במצות עשה בין במצות לא תעשה... (שם שם ל)

משנה תורה:

כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה, אם שגגו בית דין הגדול בהוראה והורו להתירו ושגגו העם בהוראתן ועשו העם והם סומכין על הוראתן ואחר כך נודע לבית דין שטעו, הרי בית דין חייבין להביא קרבן חטאת... אם בע"ז שגגו והורו מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת מכל שבט ושבט, וקרבן זה הוא האמור בפרשת שלח לך, שנאמר "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה", מפי השמועה למדו שבשגגת ע"ז הכתוב מדבר... נמצאת למד, שאם שגגו בית דין הגדול בהוראה בע"ז מביאין כל הקהל שנים עשר פרים עולות ושנים עשר שעירים חטאות, והם נשרפות, שהרי דמן נכנס לפנים, והם הנקראין שעירי ע"ז, ואם בשאר המצות שגגו מביאין שנים עשר פרים חטאות והן נשרפות... בין שעשו כל ישראל שבארץ ישראל על פי בית דין שהורו, בין שעשו רוב ישראל אף על פי שהן מיעוט מנין השבטים, בין שעשו רוב השבטים אף על פי שהן מיעוט כל ישראל, מביאין כמנין כל השבטים פר לכל שבט ושבט, ובע"ז פר ושעיר לכל שבט ושבט, שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים. אפילו עשה שבט אחד בלבד והוא רוב הקהל, הרי כל הקהל מביאין שנים עשר פרים, ובע"ז שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים...

במה דברים אמורים שבית דין חייבין ואלו העושים על פיהם פטורין מן הקרבן, כשהיו המורים בית דין הגדול של שבעים ואחד, ויהיה ראש ישיבה עמהן בהוראה, ויהיו כולן ראויין להוראה, ויטעו כולן או רובן בדבר זה שהורו בו, ויורו בפירוש ויאמרו לעם מותרין אתם לעשות, וכן אלו ששמעו מפי בית דין, אם אמרו לאחרים מותרים אתם לעשות ויעשו כל הקהל או רובו על פיהם ויהיו העושים שוגגים על פיהם ומדמים שהדבר שהורו בו כדת הורו, ויורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, לא שיעקרו כל הגוף, וכשיודע להם ידעו גופו של דבר שהורו בו בשגגה... (שגגות יב א והלאה, וראה שם עוד ופרק יג)

מהר"ל:

תחטא בשגגה - ...ואם תאמר ולמה היה זה להקדים העולה קודם חטאת בקרבן ע"ז... ויש לומר דעולה היא שבאה על הרהור הלב, כדכתיב "ויהי כי הקיפו ימי המשתה ויעל איוב עולות מספר כולם, כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם", ובע"ז שהמחשבה הקב"ה מצרפה למעשה, הרי העולה גם כן פרקליט כמו החטאת, שהרי המחשבה של ע"ז גם כן מעשה נחשב, ומפני שהמחשבה קודמת למעשה, העולה של ע"ז קודמת החטאת, אבל גבי שאר עבירות שאין הקב"ה מצרף המחשבה למעשה העולה דורון ונכנס אחרון. (שם)

כלי יקר:

ומטעם זה מצינו בפרשת שלח לך שהקדים בע"ז עולה לחטאת, אף על פי שבכל כפרה מקדים חטאת לעולה, לפי שבכל עון קדם ההרהור אל המעשה, ומכל מעשה המעשה חמור מן ההרהור, על כן מסיר תחילה הגדול, וזהו החטאת המכפר על המעשה, אבל בע"ז חטא המחשבה גדול מן המעשה, על כן הוא מקדים העולה לחטאת, וכן כאן הקדים כפרת המחשבה אל המעשה, כי תחילה אמר "מעשה חשב" לכפר על חטא המחשבה, ואחר כך אמר "שתי כתפות חוברות" לכפר על חטא המעשה... (שמות כח ו)

העמק דבר:

והם הביאו - המקרא הזה והסמוך נראה מיותר. ונראה דלפי שמצינו דחזקיה המלך וכן עזרא ועולי הגולה הביאו שעירי ע"ז שעבדו הדור שלפניהם, וכבר הקשו בהוריות והא מזידין היו, ומשני הוראת שעה היתה, ודוחק לומר שהיה הדבר בנבואה ממש שכך יעשו, אלא שלמדו ממקרא זה, דאף על גב דעיקר מצות עשה זו להקריב חטאת צבור בע"ז אינו אלא בשגגת הוראה דסנהדרין, מכל מקום אם כבר הביאו הקהל על חטאתם בשגגה שעירי ע"ז הקב"ה סולח, וזה שאמר והם הביאו, אם הביאו, אף על גב שאינו מצות עשה, וזה מיקרי הוראת שעה, דכאן למדנו שאפשר לעשות כן. וחטאתם לפני ה' - דעדיין קשה והלא מזידין היו, ואיך אפשר דמזידין מתכפרין על ידי קרבן, משום הכי ביאר שאף על גב שהמחטיאים היו במזיד, וגם להכעיס, מכל מקום חטאת כל ישראל לפני ה' אינו אלא על שגגתם... (שם שם כה)

מלבי"ם:

וכפר הכהן על כל עדת - מבואר שצריך שיתכפרו כולם, ואם חטאו כולם שצריכים להביא י"ב פרים ושבט אחד לא הביא, לא נגמרה הכפרה. ומה שאמר כי שגגה היא - להוציא אם חטאו בזדון... ר' יאשיה סבר שאם עשו כל השבטים על פי הוראת בית דינו של שבט אחד כלם חייבים, יש לומר שלמד זה דפה לא כתיב עדת ישראל, שלמד מזה בספרא ויקרא העדה המיוחדת שהוא בית דין הגדול, רק כתיב מעיני העדה נעשתה, משמע אפילו בית דין של שבט אחד. ור' יונתן סבר שעל הוראת בית דין של שבט אחד רק אותו שבט חייב לא יתר השבטים, אף שעשו גם כן על פי הוראה זו, ואם עשה שבט אחד על פי הוראת בית דין הגדול גורר כל השבטים... (שם)