(ראה גם: קרבן-עוף)
אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו, אל פתח אהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני ה'. וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו. ושחט את בן הבקר לפני ה', והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד. והפשיט את העולה, ונתח אותה לנתחיה... וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר, על העצים אשר על האש אשר על המזבח. וקרבו וכרעיו ירחץ במים, והקטיר הכהן את הכל המזבחה עלה אשה ריח ניחוח לה'... ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה', וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב. ונתח אותו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו, וערך הכהן אותם על העצים אשר על האש אשר על המזבח... (ויקרא א ג)
והכהן המקריב את עולת איש, עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. (שם ז ח)
ויעל עולות וכו' כתוב עלת (בלי ו' שהוא סימן הרבים, כי הקריב רק עולה) אחד, כתוב עולה הוא אשה וגו' הרי עולה הוא זכר ולא נקבה, שכתוב זכר תמים יקריבנו, (ואם כן) למה כתוב אשה (עם ה' סופית, שהיא לשון נקבה), הרי אש היה צריך להמצא שמה שהוא לשון זכר.
אלא אף על פי שעולה נקרב זכר, ולמקומו נקרב, (דהיינו) לז"א (שהוא זכר, מכל מקום) אין הנוקבא צריכה (משום זה) להפרד (מז"א), אלא בהנוקבא הוא נקרב, כדי לחבר (ז"א ונוקביה) זה בזה, (כי על ידי הקרבן) עולה הנוקבא לז"א להתחבר ביחד, ואף על פי (שדרשינן) אשה לשם אישים ולא לגבבא, מכל מקום אפשר גם ללמוד ממנו שרומז על הנוקבא.
נח היה צריך להקריב עולה משום שהקב"ה התקין אותו במקום זכר, שיתחבר ויכנס בהתיבה (שה"ס נוקבא), ועל כן הקריב עולה, (ובזה תירץ למה הקריב דוקא עולה ולא קרבן אחר, כיון שבאמת לא חטא, אלא משום שחשב שתמה לו כל זכות).
עולה הוא אשה, (הוא נוטריקון אש ה' יורה) שהשמאל (דז"א המכונה) אש, נתחבר בהנוקבא (הנקרא ה'), כי הנוקבא באה מצד שמאל (הנקרא אש), שנתדבקו (הנוקבא והאש) זה בזה, ומשום זה נקראת נקבה אשה. (שהשם אשה יורה) קשר האהבה אשר השמאל (שהוא אש) אוחז בו להעלותה למעלה (לז"א), לקשרם כאחד, ומשום זה (אומר הכתוב) עולה הוא אשה, (שיורה על) קשר דכר ונוקבא זה בזה. (נח רל, ועיין שם עוד)
...הנה למדנו שעולם העליון (שהוא בינה) עולם הזכר הוא, כיון שהדבר עלה מכנסת ישראל, (שהיא הנוקבא), ולמעלה, כבר הכל הוא זכר, מאין לנו זה, מקרבן עולה, למה נקרא עולה, משום שעולה למעלה מן הנוקבא, ומשום זה עולה זכר תמים יקריבנו, (הרי שלמעלה מנוקבא הוא זכר, ולפיכך נבחן עולם העליון שהוא בינה לעולם הזכר).
למה (אמר הכתוב זכר) תמים, האם נתחים נתחים רוצים להביאו שאומר תמים, מהו תמים, הוא כמו שכתוב, התהלך לפני והיה תמים, מתי היה תמים, היינו בשעה שנמול, כי זכר לא יהיה ולא ניכר אלא באותו מקום שנקרא תמים, ומי הוא זהו אות הברית, שבו ניכר הזכר מן הנקבה, כמו שאמר איש צדיק תמים היה, (שצדיק הוא יסוד שבו נופל לשון תמים, משום זה אומר הכתוב זכר תמים, שניכר בו אותו אבר הזכרות שלא יסרסו אותו.
ואם תאמר הרי כתוב, נקבה תמימה, כן הוא ודאי, כמו שנקרא היסוד צדיק תמים, כן נקרא הנוקבא צדק תמימה, משום שמקבלת ממנו הכל, (ועל כן נקראת תמימה כמוהו, אמנם עיקר השם תמים הוא בזכר), משום זה קרבן עולה, העולה מן הנוקבא לדכר (הוא זכר), שבמקום זה (דהיינו מנוקבא) ולמעלה הכל הוא זכר, ומן הנוקבא ולמטה הכל הוא נקבה, וכבר נתבאר... (פקודי תשנט)
פתח ואמר זאת תורת העולה היא העולה, אמר ר' שמעון, כתוב, אדם ובהמה תושיע ה', עולה, היא העליה והקשר של כנסת ישראל, שהיא המלכות למעלה, (בז"א), ודבקות שלה בעולם הבא, (שהוא בינה), שיהיה הכל אחד. העולה נקראת קדש קדשים, (על שם הדבקות בבינה), ומשום זה נקראת (המלכות) עולה, משום שעולה ומתעטרת (בז"א ובבינה), להיות הכל אחד בקשר אחד, בשמחה.
ומשום שעולה למעלה ולמעלה (לז"א ולבינה), כתוב, זאת תורת העולה, שהוא סוד דכר ונוקבא יחד, (כי זאת היא הנוקבא הנקראת זאת, תורת היא ז"א שנקרא תורה), דהיינו תורה שבכתב, שהיא ז"א), ותורה שבעל פה (שהיא המלכות), העולה, היינו שהיא עולה לעולם הבא, (שהיא בינה), להתקשר בתוכה, (שהבינה) נקראת קדש הקדשים ודאי, ועולה היא גם כן קדש הקדשים.
ומשום זה סדר השחיטה שלה הוא לצד צפון, שהוא צד שמאל, כי תורה שבעל פה זו, (דהיינו המלכות), אינה עולה באהבה, אלא כשנתעורר צד צפון, (שה"ס קו שמאל שממנו בינה), שכתוב, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, ואז היא עולה באהבה ומתעטרת בימין, (שהוא אור החסד), ומתחברת בקו האמצעי, (המיחד ימין ושמאל), והאיר לכל, מסוד קדש הקדשים, (שהוא בינה), וזהו מתוך סוד אדם, ברצון הכהנים, (שה"ס קו ימין), ובשירת הלוים (שה"ס קו שמאל), ובתפלת ישראל, (שהוא קו האמצעי).
והרי העמדנו, אשר עולה היא קדש הקדשים בסוד רוח עליון (שמלבשה), משום שג' רוחות קשורים יחד (בעולה, א') רוח תחתון הנקרא רוח הקדש, (דהיינו מלכות, ב') הוא רוח שבפנים באמצע, הנקרא רוח חכמה ובינה, (שהוא ז"א, שהוא בן לחכמה ובינה), וכן נקרא רוח תחתון (בערך הבינה שהיא עליונה ממנו). אבל ז"א נקרא רוח היוצא מתוך השופר הכלול מאש ומים, (כמו שנתבאר לעיל), הוא רוח עליון החתום בחשאי, (שהוא בינה, שבו) מתקיימים כל רוחות הקדושים וכל פנים מאירות, ומשום זה חוזרת העולה לרוח העליון ממש.
ואחר כך מסוד הבהמה שמקריבים מסתפקים וניזונים (החיצונים להוציא על ידי זה) ולקשר רוח אחר שהוא בתוך הטומאה, (דהיינו להוציא הניצוצין קדישין שבס"א), שהוא על ידי החלבים ושומן (שמקריבים), כמו שלמדנו, משום זה עולה היא קדש הקדשים, (וכולה לגבוה ואין בה מזון לחיצונים). אבל שאר הקרבנות באים לעשות שלום בעולם כולו, מכמה בחינות ומבעלי הדין (שבעולם), להעביר אותם, ולהאיר מתוך הרצון להמתיק (אותם על ידי הקרבנות). ונקראים קדשים קלים, משום שאינם מתעטרים למעלה בקדש הקדשים, (שהוא בינה), ועל כן הם קדשים קלים ושחיטתם בכל מקום כמו שהעמדנו. אבל עולה שהוא סוד קדש הקדשים אינה כשאר הקרבנות, שכל מעשיה קדש.
תא חזי מה כתוב, ולבש הכהן מדו בד, אלו הם לבושים המיוחדים לקדושה, בד, (פירושו) יחידי, דהיינו שמיוחד לקדושה, וכתוב בגדי קדש הם ורחץ את בשרו במים ולבשם, מהו הטעם (שצריכים כל זה), אלא סוד הדבר כמו שאמרנו, (שהעולה) היא קדש הקדשים, מפני שעולה כולה ומתעטרת בקדש הקדש, (שהוא בינה), בקשר אחד. ואחר כך נפנה ונעבר רוח הטומאה המטמא הכל, ואינו שולט, ואינו קרב אל המקדש, ונעבר מכל צדדי הקדושה, ונשאר הכל קדש בקדושה בלבד.
ואמר ר' שמעון, הרי למדנו שכתוב, אדם ובהמה תושיע ה', וכך עולה ודאי סוד אדם מצד אדם, (דהיינו על ידי תורה ותפלה), בהמה מצד הבהמה, (דהיינו על ידי הקרבה למזבח), ועל כן כתוב אדם כי יקריב מכם, אדם ודאי, שזה קרבנו, (מתורה ותפלה) למעלה לקשר קשר בסוד אדם, (שהוא ז"א, בסוד הוי"ה במ"ה שבגימטריא אדם), ואחר כך מן הבהמה, (להקרבה על המזבח, שעולה למעלה למלכות שה"ס הוי"ה דב"ן שבגימטריא בהמה, והכל הוא בסוד אדם ובהמה, וזה סוד שצריכים לקרבן אדם ובהמה, כמו שאמרנו, תא חזי, כשברא הקב"ה את העולם עשה כך, אדם ובהמה.
ואם תאמר הרי כתוב, ועוף יעופף על הארץ, ומהם מקריבים קרבנות ואפילו עולה, כמו שכתוב ואם מן העוף עולה קרבנו, תא חזי, מכל אלו העופות אין מקריבים אלא תורים ובני יונה, מה שכשר בזה פסול בזה, (שהאדום כשר בתורים ופסול בבני יונה), שזה, (בני יונה), הוא ימין (ופסול בו אדום), וזה (תורים) הוא שמאל, (ועל כן כשר בו אדום שהוא גוון השמאל).
אבל סוד זה העמדנו, כתוב, ועוף יעופף על הארץ, שהם סוד המרכבה, (דהיינו המלאכים מיכאל וכו' שעליהם רוכבת המלכות, והם מכונים עוף), ובהם מתעלה רוח הקדש, (שהוא המלכות) לעלות למעלה למעלה (לז"א), שהם שנים, אחד לימין ואחד לשמאל, עוף הוא לימין וזהו מיכאל, יעופף הוא לשמאל, וזהו גבריאל, ועל כן מקריבים ב' עופות אלו (תורים ובני יונה), להעלות רוח הקדש, (שהוא המלכות), והשמאל (דז"א) מעטר ומזיין למטה לצד שמאל ההוא (של המלכות), והימין לימין, ומתקשרת אשה (מלכות) בבעלה (ז"א) להיות אחד, והכל מתעלה ומתקשר יחד למעלה ולמטה, והקב"ה מתעלה בלבדו ומתחזק.
ובספרים של הראשונים אמרו, העני, (המקריב תורים ובני יונה) אינו נותן חלק (להזין העולמות), אלא ליחד למעלה, אבל הכל, למעלה ולמטה מתקשר כל אחד ואחד לצד שלו כראוי, וכבר העמדנו.
ר' אלעזר שאל לר' שמעון, אמר הרי הקשר של עולה נקשר בקדש הקדשים, (שהוא בינה כנ"ל) להאיר, הדבקות של רצון הכהנים ולוים וישראלים למעלה (בהקרבת הקרבן), עד אן היא עולה.
אמר לו הרי העמדנו, (שדבקותם) עולה עד אין סוף, כי כל קשר ויחוד ושלמות הוא להצניע בצניעות את ההוא שאינו מושג ולא נודע, שרצון כל הרצונות בו, (דהיינו באין סוף), אין סוף אינו עומד להודע ולא לעשות סוף ולא לעשות ראש, (ולא) כמו אי"ן הראשון (שהוא כתר), הוציא ראש וסוף, מי הוא ראש, היינו נקודה עליונה, שהיא ראש הכל הסתום, העומד תוך המחשבה, (שהיא חכמה, כי החכמה יצאה מן הכתר בסו"ה והחכמה מאין תמצא), ועשה סוף הנקרא סוף דבר, (דהיינו המלכות שהיא סוף כל האורות), אבל שמה (באין סוף), לא יש סוף.
אין רצונות, ואין אורות, ואין נרות (דהיינו אורות גבורה) באין סוף ההוא, כל אלו הנרות והאורות (שבאצילות) תלוים (באין סוף), להתקיים בהם, אבל אינו עומד להשגה, מי שידוע ואינו ידוע, (כלומר ששייכת בו ידיעה ואינו ידוע), אין הוא אלא רצון עליון סתום מכל סתום (הנקרא אין, שהוא ספירת כתר, אבל בא"ס לא שייך לומר שום מלה, כי הוא אפס השגה).
וכשנקודה העליונה (שהיא חכמה), ועולם הבא (שהוא בינה) מתעלים (בהארתם), אינם יודעים רק ריח, (שה"ס ו"ק דהארת החכמה המכונה ריח, ולא ג"ר כנודע), כמי שמריח בריח ונתבשם, ואין זה בחינת נחת הנקרא ניחוח, שהרי כתוב ולא אריח בריח ניחוחכם, (שהרי שריח וניחוח הם שני דברים), כי ריח ניחוח ריח של הרצון, דהיינו כל אלו הרצונות של תפלה ורצון השירה, ורצון הכהן, שכולם הם סוד אדם, אז כולם נעשים רצון אחד, ורצון ההוא נקרא ניחוח, (שפירושו) רצון כתרגומו, אז הכל נקשר ומאיר יחד כראוי כמו שלמדנו... (פקודי שמט)
המחשבה של אדם הוא ראש הכל, וממחשבה ההיא מתפשטים אורחות ושבילים להטות דרכיו בעולם הזה ובעולם הבא. וממחשבה ההיא נמשכת ויוצאת זוהמא דיצר הרע להרע לו ולכל, וממחשבה ההיא נמצאים עבירות וחטאים וזדונות, ע"ז, גילוי עריות, ושפיכות סמים, ועל זה (אומר הכתוב), כי לא מחשבותי מחשבותיכם.
ומשום זה (שהמחשבה היא ראש הכל), כתוב בראש הכל אם עולה קרבנו, (כי העולה מכפרת על המחשבה). מן הבקר, ולא כל בקר, ומי הוא, פר בן בקר שהוא זכר, (ולא פרה שהיא נקבה). רבי יצחק אמר מן הבקר (יורה) סתם (הן זכר הן נקבה), וחזר הכתוב ופירש זכר תמים יקריבנו, זכר ולא נקבה, מטעם שהזכר נבחן שהוא למעלה (מן הנקבה), והנקבה נבחנת שהיא למטה (מן הזכר), וכן מן הצאן מן הכבשים ומן העזים (ולא נקבה).
כל הבא לקרבן עולה, כולם זכר ולא נקבה, משום שקרבן עולה עולה על הלב, על הלב ודאי, (דהיינו על המחשבה שהיא למעלה מן הלב), ונודע מי העומד על הלב, (דהיינו המחשבה, שהמחשבה שהיא חכמה נבחנת לזכר, והלב לנקבה, דהיינו בינה, בסוד הלב מבין, שמקבלת מחכמה), ומשום זה (קרבן עולה) עולה למעלה, וכולם זכרים, ועל כן פתח הכתוב תחילה בקרבן עולה, יותר מכל שאר הקרבנות, כי המחשבה היא ראש הכל.
אמר ר' יהודה, אם כן במקום מחשבה של מעלה היה צריך להקריב (העולה, דהיינו לספירת חכמה), ולמה מקריבים יותר למטה, (דהיינו אל היסוד). לא היה בידו (של ר' חייא להשיב לו). בא לפני ר' שמעון, אמר לו, ראש הכל הוא המחשבה, (דהיינו ספירת החכמה, שהיא ראשית ז"א), והסיום של מחשבה ההיא, הוא מקום שנקרא בקר, ומי הוא, הוא סיום הגוף המבשם הנוקבא, (דהיינו יסוד, שהוא סיום ז"א שנקרא גוף), כך המחשבה של אדם היא ראש לכל. סיום מחשבה ההיא הוא כאשר נעשה המעשה (שחשב, אז נסתיימה המחשבה). מתי (הוא זה), בבוקר, זה שאמר הוי חושבי און ופועלי רע, מתי, על משכבותם באור הבקר יעשוה, (אשר אור הבקר רומז על יסוד שנקרא כן), ועל כן המחשבה (שבקרבן) עולה למקום המחשבה (שהיא חכמה), והמעשה (של הקרבן), מתקרב לסיום המחשבה ודאי, (שהוא יסוד). (ויקרא עא)
אם עולה קרבנו מן הבקר, אמר ר' יוסי, מהו השינוי, (אם מביא) מן הבקר לעולה ומן הצאן לעולה ומן העוף לעולה. אם הכל אחד ובשביל מה הם משונים זה מן זה, שהרי מהכל נעשה דבר אחד, (דהיינו עולה, ומשיב), אלא מי שמשיג ידו לזה (מקריב) מן הבקר, ואם אינו יכול מן הצאן, ואם גם זה אינו יכול (מביא) מן העוף, כי כתוב, ואם דל הוא ואין ידו משגת, כי הקב"ה אינו מעמיס על האדם ביותר בדבר שאינו יכול.
אמר ר' אלעזר, כמו שהיה החטא כך הוא מקריב, העשיר, שלפעמים לבו גבוה עליו, היה מקריב שור, משום שלבו ראוי יותר לחטא לפני אדונו, בינוני, מקריב מן הצאן, משום שרוחו אינו גבוה כל כך לחטא, עני, שלבו אינו גבוה עליו, ורוחו שפל מכולם, מקריב מן הקל שבכולם, (דהיינו מן העוף), ונודעים הקרבנות של כולם, כל אחד ואחד בפני עצמו, והקב"ה דן דינו של כל אחד ואחד במשקל ישר. (שם קיז)
זאת תורת העולה, ר' שמעון פתח ואמר, צדקתך כהררי א-ל משפטיך תהום רבה וגו'. מקרא זה העמדנו אותו, ולמדנו, תא חזי עולה זו היא מעלה ומקשרת את כנסת ישראל למעלה, והדבקות שלה בעולם הבא, (שהיא בינה), להיות הכל אחד, בקשר אחד, בשמחה, ומשום שעולה למעלה למעלה (לבינה), כתוב, זאת תורת, שה"ס דכר ונוקבא ביחד, (דהיינו ז"א ומלכות), שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, לעלות באהבה (לבינה, כי זאת ה"ס מלכות תורה שבעל פה, ותורת ה"ס ז"א, תורה שבכתב).
כשנתעורר צד צפון, (שהוא גבורה דז"א, קו השמאל), כמו שהעמדנו שכתוב שמאלו תחת לראשי, (דהיינו שהמלכות מקבלת מקו שמאל דז"א), אז היא (המלכות) עולה באהבה, ומתעטרת בימין (דז"א שהוא חסד), ונתחברה באמצע, (דהיינו בקו האמצעי דז"א שהוא ת"ת דז"א), והאיר הכל מסוד קדש הקדשים, (שהוא בינה), וזהו מתוך סוד אדם, ברצון הכהנים, (שהם קו ימין), ובתפלה, (של ישראל שהם קו האמצעי), ובשירה (של הלוים שהם קו שמאל).
והרי העמדנו, אשר עולה היא קודש הקדשים, בסוד רוח עליון, (שהוא בינה), משום שג' רוחות קשורים יחד (בעולה, א') רוח תחתון הנקרא רוח הקדש, (שהוא המלכות, ב') רוח שבאמצע הנקרא רוח חכמה ובינה, (שהוא ז"א שהוא בן לחכמה ובינה), וכן נקרא רוח תחתון (להיותו תחתון ביחס הבינה), אבל רוח הזה הוא יוצא מתוך השופר הכלול מאש וממים. (ג') רוח עליון הסתום בחשאי, (שהוא בינה), שבו מתקיימים כל הרוחות הקדושים, וכל פנים מאירים ממנו, ומשום זה חוזרת העולה לרוח ממש.
ואחר כך בסוד הבהמה (שמקריבים), מסתפקים ונזונים (החיצונים), שיתקשר בקדושה רוח אחר שהוא בהם בתוך הטומאה, על ידי החלבים והשומן שמקריבים, כמו שלמדנו, ומשום זה עולה היא קדש הקדשים, שאר הקרבנות הם לעשות שלום בעולם כולו, מכמה צדדים ובעלי הדין (שבעולם), להעבירם, ולהאיר מתוך הרצון להתבשרם, ונקראים קדשים קלים, משום שאינם מתעטרים למעלה למעלה בקדש הקדשים (שהוא בינה), ועל כן הם קדשים קלים ושחיטתן בכל מקום כמו שהעמידוהו. אבל עולה שהיא סוד קדש הקדשים אינה כשאר הקרבנות כי כל מעשיה קדש... (צו א, ועיין שם עוד)
תא חזי, כתוב זאת תורת העולה, א"ר חייא מקרא זה העמדתי אותו באופן זה, זאת תורת, זו היא כנסת ישראל, (דהיינו המלכות), העולה, כי היא עולה ומתעטרת למעלה למעלה להתקשר כראוי עד המקום שנקרא קודש הקדשים, שהוא בינה.
פירוש אחר, זאת תורת, זו היא כנסת ישראל, (מלכות), העולה, זו היא מחשבה רעה, שהיא עולה על מחשבתו של האדם להטותו מן דרך האמת, היא העולה, זו היא העולה ומשטנת על האדם, וצריכים לשרפה באש, כדי שלא לתת לו מקום להשטין.
ומשום זה על מוקדה על המזבח כל הלילה, מי הוא לילה, הוא כנסת ישראל (מלכות), שהיא זאת, (הבאה) לטהר את האדם מאותו הרצון. על מוקדה, משום שנהר דינור הוא מקום לשרוף כל אלו שאינם נמצאים בקיומם, דהיינו הסט"א), כי מביאים אותם באש ההוא השורף, ומעבירים ממשלתם מן העולם, וכדי שלא ישלוט, צריך על מוקדה על המזבח כל הלילה, ואז נכנע ואינו שולט.
ועל כן, כשזה (הס"א) נכנע, עולה כנסת ישראל (מלכות), שהיא רוח הקודש, כי עולה ומתעטרת למעלה, כי העליה שלה, היא בעת שנכנע הכח האחר הזה ונפרד ממנה, ומשום זה צריכים בסוד הקרבן, להפריד את הצד ההוא (הס"א) מן רוח הקודש (שהוא המלכות), ולתת לה חלק כדי שרוח הקודש יתעלה למעלה. (שם יט)
והעמידוהו בעלי המשנה, עולה כולה עולה לגבוה, וזה היא בינה, (שהיא ה' ראשונה דהוי"ה ונקראת כל על שם) ה' מראות שלה, (דהיינו ה' אשות הנ"ל שנמשכות לזו"ן מן הבינה). י' היא בת יחידה, (דהיינו בת עין מלכות, שעליה נאמר) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת, (אמנם המלכות מבחינתה עצמה היא אש שאינה אוכלת ואינה שותה כנ"ל, אלא ו' שהוא ת"ת, קו האמצעי, שהוא אוכל ושותה הוא) האור של בת עין, (וכשהמלכות מקבלת מן הו' גם) היא אש שותה כל מים דאורייתא, ואוכלת את כל הקרבנות שבתפלה, (דהיינו שמקבלת מן הו' כל ג' אשות דחג"ת הכלולות בו, וגם מקבלת מן האש הד' שבנה"י של הו' שמחזה ולמטה, ועל כן) היא אוכלת לחים ויבשים, (כמו אש הד', ומפרש, שממשכת) פשטי התורה שהם כעצים יבשים, (וממשכת) סודות התורה שהם כעצים לחים, (כלומר, שעל ידי זה ששורפת הקליפות שבשמאל שהן יבשות, נמשכים פשטי התורה, ועל ידי זה ששורפת הקליפות שבימין שהן לחים נמשכים סודות התורה), וזו היא אש אוכלת לחים ויבשים... (שם כז, ועיין שם עוד)
ומשום זה נאמר ושעיר עזים אחד לחטאת, ולא אמר לעולה, (שפירושה לעולה), להיות כתר (על נו"ה), ומאין לנו שיש ירידה בחטאת, שנאמר וירד מעשות החטאת, ולמה שתף העולה עם החטאת בירידה, אלא ללמד שהיתה מתחילה עולה, שהוא מדת הרחמים, (כלומר מחזה ולמעלה דז"א ששם מקום הרחמים), ואחר כך נתהפכה לדין בירידה (למטה מחזה דז"א ששם מקום הרחמים), ואחר כך נתהפכה לדין בירידה (למטה מחזה דז"א ששם מקום דין), ונקראת חטאת. והכל אחד, (שהן עולה והן חטאת ה"ס המלכות). (פנחס רעיא מהימנא תרעג, ועיין שם עוד)
כאן נמצאים כל הרצונות הרעים, וכל ההרהורים הרעים וכל הרעות שבעולם, והיא (המחשבה הרעה), עומדת על כל הרצונות האלו, שהאדם יטמא בהם, במחשבה רעה זו, נמצאים כמה מדרגות טמאות, וכולן עומדות לטמא האדם ברצונות ובהרהורים האלו של המחשבה הרעה, ואז נטמא האדם בהם ומתדבק באותו הצד.
ועל זה צריכים להקריב קרבן עולה להטהר, וכשמקריב אותו, הוא צריך להטות רצונו, אל המחשבת הקדושה, וכשעולה עשן מהחלבים האלו, ומהאמורים האלו, עולה תחילה לאותה מחשבה רעה, ולוקחת את כולם וניזונת מהם, (כדי שלא תתקרב אל הקודש).
ואחר כך עולה עשן אחר דק, וכל העליונים, (דהיינו פרצופי הקדושה שבבי"ע), ומהם בעלי הדין מתקבצים ונכנסים לפני ולפנים, עד שמתאספים זה תוך זה, וזה לתוך זה עד שעולים כולם ויכלל הכל זה עם זה, וישלימו זה על זה וגוף מתקשר בגוף... (זהר חדש צו ב)
תקריבו, מלמד שהיא באה נדבת שנים והלא דין הוא עולת העוף באה בנדר ונדבה ועולת בהמה באה בנדר ונדבה, מה עולת העוף באה נדבת שנים, אף עולת בהמה באה נדבת שנים... קרבנכם, מלמד שהיא באה נדבת צבור... דבר אחר קרבנכם ממקום שהיחיד מביא משם הצבור מביאין. (ויקרא פרק ג)
עולה מה תלמוד לומר, שיכול לא יהיו כל הפסולים אלו נוהגים אלא בעולת נדבה, עולת חובה מנין, ודין הוא, נאמר הבא עולת נדבה ונאמר הבא עולת חובה, מה עולת נדבה כל הפסולים אלו נוהגים בה, אף עולת חובה כל הפסולים האלו נוהגים בה... (פרשתא ג)
ונרצה לו, מלמד שהמקום מרצה לו, ועל מה המקום רוצה לו, אם תאמר דברים שחייבים עליהם מיתה ביד בית דין, מיתה בידי שמים, כרת בידי שמים, מלקות ארבעים חטאות ואשמות, הרי עונשן אמור, ועל מה המקום רוצה לו על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה, ר"ש אומר ונרצה לו לזבחו, אף על פי שלא סמך הזבח מרצה... (שם פרק ד)
והפשיט ונתח, יכול יהיה מפשיט אבר אבר ומנתח, תלמוד לומר העולה, מפשיט כולה ואחר כך מנתחה. יכול אין טעון הפשט אלא עולת נדבה, עולת חובה מנין, ודין הוא נאמר הבא עולת נדבה ונאמר הבא עולת חובה, מה עולת נדבה טעונה הפשט, אף עולת חובה תטען הפשט. אין לי אלא עולת בקר, עולת הצאן מנין, ודין הוא, נאמר הבא עולה מן הבקר ונאמר הבא עולה מן הצאן, מה עולת בקר טעונה הפשט, אף עולת הצאן תטען הפשט. אין לי אלא של אנשים, של נשים מנין, אין לי אלא של ישראל (של גרים) ושל עבדים מנין, עד שאתה מרבה להביא את של ע"א מנין, תלמוד לומר העולה, כל שהיא עולה טעונה הפשטה... (שם פרק ה)
ונתח אותו, כשר ולא הפסול, אותו לנתחיו ולא נתחיו לנתחים, ואת ראשו ואת פדרו, מלמד שהראש והפדר קודמים לכל האברים, וערך הכהן אותם כסדרן, על העצים אשר על האש אשר על המזבח, שלא ישנה להם מקום המערכה... עולה אף על פי שלא הפשיט אף על פי שלא נתח, יכול אף על פי שלא נשחט בצפון, תלמוד לומר הוא... (שם פרק ז)
רבי יהודה אומר זאת היא העולה הרי אילו מיעוטים, פרט לנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוצה לקלעים, רבי שמעון אומר עולה אין לי אלא כשירה, שנשפך דמה ושנשחטה בלילה ושיצא דמה חוצה לקלעים, מנין להלן והיוצא והטמא והנשפך והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקיבלוהו פסולים וזרקו את דמו, והנתנים למטה שנתנם למעלה והנתנים למעלה שנתנם למטה, והניתנים בפנים שנתנם בחוץ והניתנים בחוץ שנתנם בפנים והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, תלמוד לומר זאת תורת העולה, תורה אחת לכל העולים שאם עלו לא ירדו... (צו פרק א וראה שם עוד)
...וכי תימא עולה לא מעכבא, והתניא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר כשם שחטאתו ואשמו מעכבין אותו כך עולתו מעכבתו, וכי תימא כשקרבה עולתו, ומי קרבה עולתו קודם לחטאתו ראשון, והתניא והקריב את אשר לחטאת ראשונה, מה תלמוד לומר, אם ללמד שתהא קודמת לעולה, הרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה כמשפט, אלא זה בנה אב לכל חטאת שיהו קודמות לכל עולות הבאות עמהן, וקיימא לן דאפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה, אמר רבא שאני עולת מצורע, דרחמנא אמר והעלה הכהן את העולה, שהעלה כבר... (פסחים נט א)
...והאמר רבא חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת פסולה, על מי שמחוייב עולה כשרה, מקיבעא לא מכפרא, מקופיא מכפרה, ואמר רבא עולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק דמה שלא לשמה, איבעית אימא קרא, איבעית אימא סברא, איבעית אימא קרא, מוצא שפתיך תשמור וגו' איבעית אימא סברא, משום דשני בה כו' כדדריש פירקא. ואמר רבא עולה הבאה לאחר מיתה שחטה בשינוי קודש פסולה, בשינוי בעלים כשרה, דאין בעלים לאחר מיתה... ואמר רבא עולה דורון היא... תניא נמי הכי א"ר שמעון חטאת למה באה, למה באה לכפר, אלא למה באה לפני עולה, לפרקליט שנכנס, ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו. (זבחים ז א)
...העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים... (שם מג א)
העולה קדשי קדשים, שחיטתה בצפון וקיבול דמה בכלי שרת בצפון ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע וטעונה הפשט וניתוח וכליל לאישים. עולה מאי טעמא תני לה קדשי קדשים, משום דלא כתיב בה (לה') קדשי קדשים היא. ודמה טעון שתי מתנות, היכי עביד, אמר רב נותן וחוזר ונותן, ושמואל אמר מתנה אחת כמין גמא נותן... (שם נג ב)
ר' יהודה אומר זאת היא העולה, הרי אלו ג' מיעוטין, פרט לשנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים שאם עלתה תרד, ר"ש אומר עולה, אין לי אלא עולה כשרה, מנין לרבות שנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים והלן והיוצא והטמא ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקבלו פסולין וזרקו את דמו, הניתנין למטה שנתנן למעלה ולמעלה שנתנן למטה, והניתנין בחוץ שנתנן בפנים, בפנים שנתנן בחוץ... תלמוד לומר תורת העולה, ריבה תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו, יכול שאני מרבה הרובע והנרבע... תלמוד לומר זאת... (שם פד א)
כל המקודש מחבירו קודם את חבירו, דם החטאת קודם לדם העולה מפני שהוא מרצה, איברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהוא כליל לאישים... (שם פט א)
כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו כהנים בעורה, שנאמר עולת איש, עולה שעלתה לאיש, עולה שנשחטה שלא לשמה, אף על פי שלא עלתה לבעלים עורה לכהנים, אחד עולת האיש ואחד עולת האשה עורותיהן לכהנים... תנו רבנן עולת איש פרט לעולת הקדש, דברי ר' יהודה, רבי יוסי בר' יהודה אומר פרט לעולת גרים, מאי פרט לעולת הקדש, אמר רבי חייא בר יוסף פרט לעולה הבאה מן המותרות... (שם קג א, וראה שם עוד)
הרי עלי עולה יביא כבש, ר' אלעזר בן עזריה אומר או תור או בן יונה, פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי יביא פר ועגל, מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי יביא פר ועגל איל שעיר גדי וטלה, פירשתי ואיני יודע מה פירשתי מוסיף עליהן תור ובן יונה... (מנחות קז א)
...וראשו ופדרו למה לי, מיבעי ליה לכדתניא, מנין לראש ופדר שקודמין לכל הנתחים, תלמוד לומר את ראשו ואת פדרו. ופדר קמא דכתב רחמנא למה לי, מיבעי ליה לכדתניא, כיצד הוא עושה, חופה את הפדר על בית השחיטה ומעלהו, וזהו דרך כבוד של מעלה. (חולין כז א)
בעי רבי אבין עולת נדבת ציבור טענה שירה או אינה טענה שירה, עולותיכם אמר רחמנא אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה, או דלמא עולותיכם דכולהו ישראל קאמר רחמנא. תא שמע ויאמר חזקיהו להעלות העולה על המזבח ובעת החל העולה החל שיר ה' והחצוצרות על ידי כלי דוד מלך ישראל, האי שירה מאי עבידתה, אילימא דעולת חובה למה לי אימלוכי, אלא לאו דעולת נדבה. א"ר יוסף לא, עולת ראש חודש הוה... (ערכין יא ב)
חמשה דברים בעולה מצטרפין זה עם זה, הבשר והחלב והסולת והיין והשמן... דתנו רבנן עולות ואימורים מצטרפין לכזית להעלותן בחוץ ולחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא... (מעילה טו ב)
האומר אין עולה מכפרת אין עולה מכפרת, עלי, מכפרת היא, אי איפשי שתכפר לי אינה מכפרת לו על כרחו... א"ר חנניה בריה דר' הלל לא כולא מן הדין בר נשא מימור למלכא לית את מלך והעולה מכפרת על הרהור הלב, מאי טעמא והעלה על רוחכם היו לא תהיה, וכן איוב אומר, והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם וגו', הדא אומר שהעולה מכפרת על הרהור הלב. (יומא מב א)
על התורה כיצד, הרי הוא אומר חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלקים מעולות, מכאן לעולה שהיא חביבה מזבחים, מפני שהעולה כולה כליל לאישים, שנאמר והקטיר הכהן את הכל המזבח, ובמקום אחר הוא אומר ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כליל לה', ותלמוד תורה חביבה לפני המקום מעולות, לפי שאם אדם למד תורה ויודע דעתו של מקום, שנאמר אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא... (ד א)
ואם תעשה עולה לה' תעלנה, רמז לו המלאך שצריך להעלות עולה לה' על בשורה טובה, כשם שעשה אברהם בשעה שאמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת, מיד בנה אברהם מזבח על בשורה טובה, שכן כתיב ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, ואין מזבח אלא קרבן. (במדבר י יח)
ילמדנו רבינו, העולה על מה היתה באה, כך שנה רבי ישמעאל העולה באה על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. ורבי שמעון בן יוחאי אומר על הרהור הלב, שנאמר ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עולות מספר כולם, כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם. אתה מוצא אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין, ומה היה אומר, רבי לוי אמר, כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה, עזרני הקב"ה באותם המלכים, והצילני מן הכבשן, כבר קבלתי שכרי ושוב אין לי שכר בעולם הבא, א"ל הקב"ה כיון שהרהרת אחר מעשי עולה אתה צריך, לפיכך ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק וגו'... (לך לך י)
דבר אחר זאת תורת העולה, למה נקרא שמה עולה, שהיא עליונה מכל הקרבנות, העולה היא העולה, תדע מי שהיה מביא חטאת הכהן נוטלה, וכך המנחה וזבח השלמים לבעליהן, האשם לכהן, אבל העולה אין בריה טועם ממנה אלא כולה עולה להקב"ה שהוא עליון, לכן נקרא שמה עולה. (צו א)
זאת תורת העולה, ומהו עולה, אלא שעולה לפני הקב"ה ומכפרת על עונותיהם של ישראל, כי בעת שעשה אברהם עולת האיל, שנאמר וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר, ומהו אחר, אלא אחר שראה הקב"ה כי בכל לבבו ובכל נפשו בא להעלות ליצחק בנו לעולה ושלח לו האיל... שם הבטיחו הקב"ה בעת שיעלו בניו עולות שיקבלם מיד. (שם יג)
דבר אחר זאת תורת העולה, כך שנו רבותינו היתה עולה כולה קדושה מפני שלא היתה באה על עונות, אשם היתה באה על הגזילות, אבל העולה לא היתה באה לא על חטאת ולא על גזל אלא על הרהור הלב היא באה, וכן מי שהיה מהרהר בלבו דבר היה מביא קרבן העולה לשם דברים העולים על הלב, שנאמר (יחזקאל כ') והעולה על רוחכם וגו', ותדע לך שקרבן עולה לא בא אלא על הרהור הלב, מן איוב אתה למד... (שם)
דבר אחר צו את אהרן, זה שאמר הכתוב הטיבה ברצונך את ציון, ואחר כן אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל (תהלים נ"א), כלומר אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקב"ה, אין ציון וירושלים נבנה, לפי שאינן נבנות אלא בזכות קרבן עולה שהיו ישראל מקריבים לפני הקב"ה ומאי שנא קרבן עולה יותר מן הקרבנות כולן, מפני שנקרא זבחי צדק, שנאמר (שם) אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל. אמר ליה הקב"ה למשה הואיל וכך העולה חביבה עלי לכך צוה אהרן ובניו שיהיו זהירין בה להקריב אותה לפני... (שם יד)
העולה כנגד אהבה והשלמים כנגד בקשה, החטאת כנגד היראה, העולה נקרבת לכבוד הקב"ה בלבד, אבל השלמים והחטאת כנגד עצמנו. יקרה היא האהבה, אלא שיש צדיקים עובדים את המקום באהבה ונותנים כבוד ויקר למלכותו מפני שהוא לבדו קיים את הכל... (פרק יב)
דבר אחר ויהי ביום כלות, זה שאמר הכתוב עורי צפון ובואי תימן וגו', עורי צפון אילו העולות שהן נשחטין בצפון. (ויהי ביום כלות משה פרשה ה)
עולה הוא רחמים וחטאת דין, וכן איל של יצחק מתחלה היה רחמים ואחר כך דין. (ויקרא)
פקד ית אהרן וית בנוי למימר דא אורייתא דעלתא דאתיא למכפרא על הרהורי לבא, היא עלתא דמתעבדא בעלתא בטוורא בסיני וקיימא על אתר בית יקידתא על מדבח כל ליליה עד צפרא... (ויקרא ו ב)
...והגוף העולה על הרוח יקרא עולה... (שם שם ד)
היא העולה - נקראת כן בעבור שהיא עולה כלה על המזבח, ובכאן רמז שלא יעלה עולה בלילה, רק היא תהיה על מוקדה כל הלילה. (שם ו ב)
...וראיתי באגדה בויקרא רבה תני רבי שמעון בן יוחאי אין העולה באה אלא על הרהורי עבירת הלב, אמר רבי לוי מקרא מלא הוא, והעולה על רוחכם היה לא תהיה, העולה מכפרת על העולה על רוחכם... הדא אמרה אין העולה באה אלא על הרהורי הלב. והטעם שלפי שהוא חטא שאין מכיר בו אלא ה', לפיכך כולה כליל לה', ולשון ונרצה לו יחזיר אל השם הנכבד הנזכר שיתרצה לו בקרבן הזה לכפר עליו, מלשון ובמה יתרצה זה אל אדוניו, ואור פניך כי רציתם, וכן רבים. ויתכן כי ונרצה כנוי לחטא שנרצה לו חטאו לכפר עליו, מלשון כי נרצה עונה... ויתכן שהוא כענין הראשון, כאלו העון רצוי לפני השם לא יחר אפו בו עוד. (שם שם ד)
וממה שאתה צריך לדעת כי הזבחים יש מהם נאכלים לבעלים ולכהנים, והאמורים למזבח, כמו השלמים, ויש מהם נאכלים לכהנים כמו חטאות ואשמות, וזריקת דמים והקטרת אמורין, לכפר העבירה, אך העולה כולה כליל, ולא היה רשות לדבר גופני להנות ממנה, לפי שעיקרה באה על עון הרהור הלב בלבד, ולפי שהמחשבה היא המקור והתחלת הכל, והעביר המחשבה ההיא בהרהור רע הוצרך לעלות עולה כולה כליל, מנפש עד בשר יכלה, לשוב הכל רוח, כמו שהיתה עיקר העבירה ברוח, ועל זה אמרו חז"ל הרהור עבירה קשה מעבירה, ועל זה אמר רשב"י על מה העולה באה על הרהור הלב... וממה שצריך אתה לדעת מפני מה העולה באה זכר ולא נקבה, והשלמים אם זכר אם נקבה, ויחיד ששגג במצות לא תעשה כשבה או שעירה לא זכר, כי העולה הכוונה באה למעלה מן המקום שמתחלקים זכר ונקבה, לכך אם זכר אם נקבה, ויחיד ששגג במצות לא תעשה נקבה ולא זכר, כי מצות לא תעשה כנגד שמור, ושמור הוא כנגד המדה ההיא, העיר מחשבותיך לזה... (תרי"ג מצות)
כל עולת בהמה אינה באה אלא מן הזכרים בלבד, והיא באה מן הכבשים ומן העזים ומן הבקר בין גדולים בין קטנים, ומן התורים ובני היונה, ואחד בהן הזכר והנקבה. (מעשה הקרבנות א ח)
העולה והאשם והשלמים בין של יחיד בין של צבור זריקת דם שלשתן על גבי המזבח שוה לעולה, וכיצד הוא עושה, כשלוקח הכהן הדם במזרק וזורק ממנו במזרק שתי זריקות על שתי זויות המזבח באלכסון מחצי המזבח ולמטה על קרן מזרחית צפונית, ועל קרן מערבית דרומית, ומתכוין כשיזרק הדם על הקרן שיהיה הדם מקיף על הזויות כמין ג"ם, כדי שימצא הדם של שתי מתנות על ארבע כתלי המזבח, לפי שנאמר בעולה ובשלמים "סביב"... (שם ה ו)
מצות עשה לעשות העולה כמשפטה הכתובה בתורה, וכיצד מעשה העולה, שוחט וזורק הדם כמו שביארנו, ומפשיט ומנתח ומקטיר כל הנתחים על גבי המזבח, שנאמר והקטיר הכהן את הכל המזבחה.
צמר שבראשי כבשים ושיער שבזקן התיישים והעצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהן מחוברין מקטירין את הכל, ואם פרשו לא יעלו, שנאמר עולותיך הבשר והדם, וכולן שפקעו מעל המזבח לא יחזיר, וכן גחלת שפקעה מעל המזבח לא יחזיר...
כשמנתח איברי העולה מוליכין את כל הנתחים לכבש ומולחין אותם שם, ואחר כך מעלין כל האיברים לראש המזבח, ומסיר גיד הנשה בראש המזבח ומשליכו על גבי הדשן שבאמצע המזבח, וזורק כל האברים על האש, שנאמר הבשר והדם, כשם שהדם בזריקה כך כל הבשר בזריקה, ואחר שזורקן חוזר ועורך אותן על האש, שנאמר וערך הכהן אותם. ואיברים שצלאן ואחר כך העלן למזבח אין בהם משום ריח ניחוח.
כיצד מנתחין את העולה, לא היה שובר את הרגל אלא נוקבו ותולה בו ומפשיט, ואם היה שור מפשיטו בלי תליה, ומפשיט עד שהוא מגיע לחזה, הגיע לחזה חותך את הראש ונותנו לכהן, וחותך את הכרעים ונותנן לאחר, ומשלים את ההפשט, וקורע את הלב ומוציא את דמו, וחותך את הידים ונותנן לאחר, עלה לרגל ימיני חותכו ונותנו למי שזכה בראש ושתי ביצים עמה, ואחר כך קורע את הבהמה עד שיגלו המעים, ונוטל את הפדר ונותנו על הראש מלמעלה על בית השחיטה, ונוטל את הקרבים ונותן לאחר.
הולך ומדיחן במים, שנאמר "והקרב והכרעים ירחץ במים", לא ביין ולא במזג ולא בשאר משקין, וכל המימות כשרים. כמה מדיחן, הכרס מדיחין אותה בבית המדיחין כל צרכה, הקרבים אין פוחתין משלש פעמים, ומדיחין אותן על שלחנות של שיש שבין העמודים.
נטל את הסכין ומפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד, ואינו מזיז הכבד ממקומו, ונוקב את החזה ונותנו לאחר, ועולה לדופן הימנית וחותך ויורד עד השדרה, ולא יגע בשדרה, עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות, חותכה ונותנה לאחר והכבד תלויה בה.
בא לו לגרה, מניח בה שתי צלעות מכאן ושתי צלעות מכאן, חותכה ונותנה לאחר והקנה והלב והריאה תלויין בה, בא לו לדופן השמאלית ומניח בה שתי צלעות רכות מלמעלה ושתי צלעות רכות מלמטה, וכך היה מניח בחברתה, נמצא מניח בשתי הדפנות ארבע צלעות בזו וארבע צלעות בזו, חותכה ונותנה לאחר והשדרה עמה והטחול תלוי בה. בא לו לעוקץ חותכו ונותנו לאחר, והאליה ואצבע הכבד ושתי כליות עמה, נוטל את הרגל השמאלית ונותנה לאחר. וכסדר זה מפשיטין ומנתחין עולת בהמה, ואלו הן הנתחין האמורין בתורה "ונתח אותה לנתחיה". בכמה מוליכין את האיברים לכבש, אם מן הצאן היא העולה מוליכין אותה ששה... הששי בקרבים נתונין בבזך וכרעים על גביהן מלמעלה, אם היתה העולה כבש או עז, אבל אם היתה איל מוליכין הקרבים שנים, וכן הסלת של נסכיה ביד אחד והיין ביד אחר, ואם היה איל הסלת בשנים והיין בשנים.
נמצאת למד שהכבש או העז מוליכין אותו שמונה למזבח, והאיל מוליכין אותו אחד עשר. השור מוליכין אותו ארבע ועשרים, הראשון מוליך את הראש, והשני והשלישי מוליכין הרגל של ימין, ורביעי והחמישי מוליכין את העוקץ, והששי והשביעי מוליכין את הרגל של שמאל, והשמיני מוליך את החזה, והגרה מוליכין אותה שלשה, תשיעי ועשירי ואחד עשר, ומוליכין שתי הידים בשנים, ושתי הדפנות בשנים והקרבים והסולת והיין בשלשה שלשה, הרי עשרים וארבעה.
ולמה לא יחלקו האבר הגדול של שור לחלקים, שנאמר "ונתח אותה לנתחיה", ולא נתחיה לנתחים. במה דברים אמורים בעולות הצבור, אבל עולות היחיד אם רצו להוליך בפחות מאלו או ביותר מוליכין... (מעשה הקרבנות ו א והלאה, וראה עוד קרבן-עוף)
ולד תמורת העולה וולד ולדה עד סוף העולם הרי אלו כעולה, והן עצמן יקרבו עולה. הפריש נקבה לעולתו וילדה, אף על פי שילדה זכר ירעה עד שיפול בו מום ויביא בדמיו עולה. כבר ביארנו במעשה הקרבנות שכל מקום שאנו אומרין יפלו לנדבה הוא שיתן המעות בשופרות שהיו במקדש שביארנו בשקלים כמה הם, ובית דין מקריבין באותן המעות עולות נדבה ונסכיהם משל צבור, ואינן טעונות סמיכה. אבל מקום שנאמר הוא עצמו יקרב עולה, או יביא בדמיו עולה, הרי זו טעונה סמיכה ונסכיה משלו. (תמורה ד ה)
אם עולה קרבנו - שהתנדב בלשון זה, פתח הכתוב בעולה לפי שהיא מעולה ועולה כולה למעלה... (ויקרא א ג)
וקרבו וכרעיו ירחץ - לפי שהיא באה על שלחנו של מלך, אבל פרים ושעירים הנשרפין בחוץ אין הקרב והכרעים טעונין רחיצת מים. ירחץ במים - רחיצה האמורה גבי אדם מתרגמינן יסחי, לפי שהוא לשון טבילה בחוץ, אבל רחיצה האמורה בקרבנות מתרגמינן יחליל, פירוש יוציא מהן הפרש וישארו חלולין. ירחץ במים - יכול מה רחיצה האמורה להלן ארבעים סאה, אף רחיצה האמורה כאן תהא טעונה ארבעים סאה, תלמוד לומר מים כל שהוא... (שם שם ט)
אם עולה קרבנו - קרבן עולה קודם בפרשה לשאר הקרבנות, ועל דרך הפשט לפי שהמחשבה היא ראשית הכל, וחטא המחשבה קודם לחטא המעשה, על כן היה בדין להקדים עולה. וסדר הכתוב בקרבן עולה, תחלה פר, אחר כך צאן, ואחר כך עוף, פר הוא קרבן עשיר, לפי שלבו גס בו ומתגאה ובוטח בעשרו, ועל כן חייבו להביא פר, ולאדם בינוני שאין לבו גס כל כך ואינו מתמיד בחטא כמוהו חייב אותו צאן, ואדם עני שלבו נכנע והוא שפל על שאר בני אדם חייבו להביא עוף שהוא דבר מועט. ועל דרך הקבלה הקדים עולה כי היא לבינה, ולכן סדור הפרשיות כגופי הקרבנות, עולה תחלה, ואחר כך שלמים, ואחר כך פר כהן משיח שהוא חטאת, וזה כסדר שלשה שמות שבשלש עשרה מדות, העולה למעלה מן המדות, השלמים למכריע ביניהם כדי להשלימם, פר כהן משיח שהוא החטאת לכנסת ישראל, כי כן כתוב מפורש (ויקרא ט"ז) "וחטאתם לפני ה'". (ויקרא א ג, וראה עוד קרבן-כללי)
בן בקר - עולה שנ"ד, שצריך להיות בן שנה. (ויקרא א ה)
ולי נראה שיש בהם תכליות שונות, העולה לדבק הנשמה השכלית עם בוראה, כולה כליל לרמוז שהרוח השכלי ישוב אל האלקים, וכן לחז"ל שבאה על הרהורי הלב, וגם כן מורידה על נפשו שפע ודבקות, ועל כן הקריבו נח הבל וכו'... (ויקרא הקדמה)
ומה שחטא במחשבה מבחינת הנפש יביא עולה זכר, ולהיות שאין במחשבה תפיסת ידי אדם אין בקרבן אכילת אדם, אמנם הגיע לנפש עכירות מהחטא, ונגדה יקריב דם הנפש, ומה שמקריב חומר עכור על המחשבה המתיחסת לנפש הוא, כי המחשבה כוללת ב' הלבבות, יצר הטוב ויצר הרע המתיחס לצד החומר, ובבא מחשבת עוון הוא על ידי התגבר מחשבת היצר הרע על היצר הטוב לחשוב לעשות חטא, ולכן מתכפר על ידי בעל חי. ולהיות שעל ידי זה יתחבר האדם אל מקורו שנפרד ממנו, על כן בחר ה' שיהיה על המזבח שהוא במקום שער השמים, מקום התחברות העולם הזה אל העליון, כי משם יורק שפע העליון לארץ... (ויקרא א ב)
...אלא בודאי מכפר על מזיד, ולפיכך אמרה תורה להביא עולה מפני שמכפר על מזיד, וכאן אין להקשות כיון דהתורה לא חייבה קרבן על עשה אם כן החטא יותר קל ולמה תכפר עולה, דודאי עשה במזיד קל מצד אחד וחומר מצד אחד, קל הוא שאין כאן אלא עשה, וחומר שהרי במזיד עשה, לכך קל שלא חייבה התורה עליו קרבן, שהרי אין עבירה חמורה, אבל חמור הוא שהוא כמזיד, ואם ירצה כפרה יביא עולה על המזיד... ועוד נראה כי ברור לרז"ל כי העולה תכפר דווקא על המזיד, כי אשר חטא במזיד הוא חוטא כשהוא בדעתו ושכלו שהוא כולו קדש לה', לכך תהא העולה כליל לה', וכך מוכח במדרשי רז"ל שאמרו כי העולה באה על המחשבה... (ויקרא א ד)
...אך העולה כולה כליל ולא היה רשות לדבר גופני ליהנות ממנה, לפי שהעבירה המחשבה בהרהור רע מנפש ועד בשר יכלה לשוב הכל לרוח, כמו שהיתה עיקר העבירה ברוח, ועל זה אמרו רז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה... (תורה שבכתב פרק ותורה אור מתו"כ)
אם עולה קרבנו מן הבקר זכר - טעם לדבר שהעולה באה זכר... לפי שהעולה על רוחכם היא באה, דהיינו על חטא ההרהור... נמצא שהמהרהר בעבירה ולא יצתה מחשבתו אל הפועל ודאי גבור בארץ יהיה, כי כאיש גבורתו לכבוש את יצרו, על כן קרבנו זכר... ולפי שבין כך העולה והחטאת באים על החטא, אשר מקורו מן הלב, כי לב הותל הטהו, והרשעים ברשות לבם אשר מקומו בצד שמאל, על כן שחיטתן בצפון... ועוד שהעולה באה על חטא ההרהור, הנתלה בכח השכל שבאדם הנמשל לזכר, כי השכל עיקר הבית וגבירו, על כן קרבנו זכר ועולה כולו לגבוה, נגד רוח בני האדם העולה היא למעלה, כך היא העולה על מוקדה, כי טבע האש גם כן לעלות למעלה... (ויקרא א ג)
עולה - קרבן שאין ממנו חלק לכהן ולבעלים, שכולה עולה לאישים, מענין "בהעלותך את הנרות", על ההדלקה שהשלהבת עולה... והנה אחרי שמצאנו בכמה מקומות ששם עו ל ה בע"ין פתוחה, "אף בלב עולות תפעלות" (תהלים נ"ח)... אשר יורו כולם על המעוות מעשיו, אם כן קרוב גם כן לומר שהונח שם עולה על הקרבן הבא לכפר על מעשי עולה, וכדעת רבותינו שהעולה מכפרת על המבטל במזיד עשה, ועל העובר במזיד לא תעשה הניתק לעשה, ודומה בזה לשם חטאת ואשם שהונח על הקרבן הבא לכפר על החטא והאשם, ככה שם עולה הונח על הקרבן הבא לכפר על מעשים הנעשים בעולה... (שם)
עולה - להתעלות ולהתרומם במעלה ובחשיבות המעשים והמדות, הפך הירידה למדרגה התחתונה במעשים ומדות הפחותיות ובזויות... (שם שם ט)
עולה - רגילים לפרש עולה במשמעות כליל, קרבן העולה כולו באש, אך כמעט ואין לכך סימוכין בשורש "עלה". "תבוא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו" (איוב ה' כ"ו), פירושו תגיע לקבר בשלמות עילאית, כדרך שתבואה בשלה עולה לשלמות נעלה יותר... נראה שעולה נובעת מן הצורך להתעלות ולהתקדם. המביא עולה יודע, שהוא זקוק ומסוגל להתקדם אל הטוב והאלוקי. אכן עולה מכפרת על עשה ועל לא תעשה הניתק לעשה, או כלשון תורת כהנים "שיש בו קום עשה", מכל מקום המביא עולה יודע, שהוא נמנע מלמלא את חובתו, ותכלית העולה להזהיר ממחדלים לעתיד. אולם כל מילוי חובה הוא התקדמות חיובית, יש בו משום עליה בשלמות מוסרית, והוא צעד נוסף במעלות המוסר המביאות לידי קירבת ה'... (שם שם ג)
...עתה אם נשים את לבנו לכך, שכל קרבן פרט לחטא שאופיה לא נפגם יכול להתגלגל וליהפך עולה, ויחד עם זה, שהעולה יותר מכל קרבן עלולה לבא כנדבה, שכן רק היא קרבה גם כנדבת ציבור, הרי נמצאנו למדים שעולה היא הצורה היסודית הרגילה של כל הקרבנות, וכנגדה החטאת יוצאת מן הכלל... כל קרבן שאינו ראוי להקרבה יכול להתגלגל וליהפך עולה, ואף המזבח קרוי דרך כלל מזבח העולה, וקרבן התמיד הוא קרבן עולה, נמצא הרעיון הבא לידי ביטוי בקרבן העולה יכול וחייב למלא את לב היחיד והצבור בישראל בכל נשימה ונשימה, בו מתבטאת הרוח שהיא תוצאה פשוטה ועקבית ליחסנו אל ה', ושעליה מושתת יחס זה הלכה למעשה. ואילו הרעיון הבא לידי בטוי בחטאת יכול וצריך למלא את לבנו רק במקרים יוצאים מן הכלל, ואין לו הצדקה אלא בנסיבות מיוחדות.
נזכור עתה, שהעולה מכפרת על מצות עשה ועל הרהורי הלב, כפי שכבר הערנו לעיל וכך היא מבטאת, דרך חיוב, את העליה לקראת שלמות מוסרית גדלה והולכת, ואת החדרתן בלב, דרך חיוב, של מחשבות טובות וטהורות, שרק בכוחן ניצל אדם ממחשבות רעות ונפסדות, שהרי המחשבה איננה שובתת לעולם. הרי מסיקים אנו מכאן את הרעיון היסודי הנובע במישרין מיחסנו אל ה', שהוא הדופק והנשימה של חיינו המוסריים הפוסקים רק עם המות, עלייה מתמדת במעשה ובמחשבה עד לאידיאל של שלמות מוסרית רוחנית. הכרת חסרונותינו מול האידיאל שמעולם לא הושג, הכרת הצורך והאפשרות לעלייה תמידית, והמרץ לעלייה מתמדת כפי שהם באים לידי ביטוי בקרבן העולה יכולים, זכאים, ואף חייבים למלא את לבנו תמיד. בתחום המוסר והרוח הרי עלייה פירושה חיים... (שם ד כד)
תקריבו את קרבנכם - דרשו בתורת כהנים, מלמד שהיא באה נדבת צבור. ונסתבכו הראשונים ז"ל בביאורה... אלא נראה ענין הפרשה הוא, דהנה כשהיחיד נצרך לתפלה על איזה צרה ר"ל וכדומה היה מביא עולה ומתפלל אחר הודוי ורצוי דמים, אבל אם הצבור צריכין לתפלה מביאין קרבן עולה ונותנין ליחיד שיביא כדין עולת יחיד והוא יתפלל עליהם, וכן היה בשמואל הנביא א' ח', כשבקשו ממנו "אל תחרש ממנו מזעוק אל ה' וגו' ויקח שמואל טלה חלב אחד וגו' ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל". וכן היה בבית שני בתענית כ"ג בחוני המעגל שאמר להם הביאו לי פר הודאה... ונמצא דענין קרבן נדבה דומה לתפלת שמונה עשרה בזמן הזה, שבזמן שאיזה יחיד נצרך לדבר להתפלל לה', אם הוא בר הכי שמבין ענין תפלה לעמוד לפני ה' הרי זה מתפלל לעצמו, ואם לאו בר הכי הוא ילך אצל חכם... (שם א ב)
ונרצה לו - הסמיכה מועילה שהקב"ה יתרצה לו, לכפר עליו - בזריקת הדם שאחריו, זהו פשט המקרא, והכפרה באה על איזה עון שבין אדם לשמים שזה גורם העדר כח להשיג דעת אלקים, וממילא אין התפלה מתקבלת גם כן, ובא העולה לרצותו לפני ה'... (שם שם ד)
ובמ"ר (פנחס) מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון, תמיד של שחר מכפר על עבירות דלילה ושל בין הערביים על עבירות שנעשים ביום, וצריך להבין הא עולה אינה מכפרת כלל, שאיננה מועילה לכפר על מצות עשה רק עם התשובה, ולמ"ע מועיל תשובה לחודה, גם לשון עון קשה לפרש על חייוב עשה, דביטול מצות עשה לא נקרא עון, אך איתא (במ"ר פרשה זו) לעולם אין העולה באה אלא על הרהור הלב, וכן כתב בזוהר הקדש פרשה זו, ובזה איתא בגמרא (ב"ב קס"ד) ג' דברים אין אדם ניצול בכל יום וכו', הרהור עבירה... והנה גדר התשובה איתא ברמב"ם עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטא עוד, ועל כל פנים צריך שיהיה באותה שעה בגדר שמוסכם לעזוב החטא לעולם, דאז אף דאחר כך יתגבר עליו היצר הרע, מכל מקום לשעתו היה בגדר השב, וכיון שאין אדם ניצול בכל יום מג' דברים אלו, לא יצויר על זה תשובה, כיון דאף לשעתו אינו עוזב כראוי, שיוכל להעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב עוד לחטא, ועל זה באה כפרת עולת התמיד... שענין הקרבן הוא שיצייר בנפשו כאלו הקריב עצמו על גבי המזבח, והיינו שבאמת רוצה להקריב נפשו, רק שאינו רשאי ומקריב הבהמה תחתיו, שיהיה דם הקרבן כדמו וחלבו כחלבו... יכוין שבשעת הקרבת העולה עם התשובה הוא מוסר נפשו, שבאם יעשה עוד נגד רצון השי"ת למה לו חיים, והוא מוכן באמת להקריב נפשו, רק התורה אמרה שיקריב בהמה חלף נפשו, ממילא אין יצר הרע שולט בו עוד... (צו ג)