(ראה גם: קרבן-כללי)
ותא חזי, כשישראל היו בארץ והיו מקריבים קרבנות, היו נקרבים כולם להקב"ה כראוי, וכשהקרבן נעשה והעשן עלה בדרך ישר, אז היו יודעים שעשן המזבח הדליק הנר הראוי להדליק, ופני הכל מאירים והנרות דולקים, (פירושו הספירות של הנוקבא שה"ס מאורי האש).
ומיום שנחרב בית המקדש, אין לך יום ויום שאין בו זעם ורוגז כמו שאתה אומר וא-ל זועם בכל יום, והוסרה השמחה מלמעלה ומלמטה, וישראל הולכים בגלות והם ברשות אלהים אחרים, ואז מתקיים המקרא שכתוב ועבדת שם אלהים אחרים. (וישלח רכט)
את הכבש האחד תעשה בבקר וגו', תפלות נגד התמידים תקנו, תא חזי, בהתעוררות של מטה על ידי הקרבת הקרבן נתעורר גם כן למעלה, וכן גם בהתעוררות של מעלה אל העליון ממנו, (נתעורר העליון ממנו), עד שההתעוררות מגיעה למקום שצריכים שם להדליק את הנר, והוא נדלק (ונמצא) שבהתעוררות העשן (העולה מקרבן) שלמטה נדלק הנר למעלה, (שהוא הנוקבא), וכשנר הזה נדלק כל נרות האחרים נדלקים, וכל העולמות מתברכים ממנו, נמצא שהתעוררות הקרבן הוא תקון העולם, וברכות העולמות כולם...
הא כיצד נעשה זה, התחיל עשן הקרבן לעלות, אלו צורות הקדושות הממונים על עולם העשיה מתתקנות להתעורר (להעלות מ"ן) ומתעוררות למדרגות שמעליהן (בעולם היצירה), בתשוקה עליונה, כמו שאמר הכפירים שואגים לטרף, ואלו (שבעולם היצירה) מתעוררות למדרגות עליונות שעליהן (בעולם הבריאה), עד (שמגיע ההתעוררות למקום שצריכים להדליק את הנר, דהיינו) עד שרוצה המלך, (שהוא ז"א), להתחבר במטרוניתא (שהיא הנוקבא)...
ועל כן הכהנים והלוים מעוררים דבר למטה, (דהיינו את הקרבן), לעורר השתוקקות ואהבה למעלה, (השתוקקות ה"ס שמאל ואהבה ה"ס ימין), כי הכל תלוי בימין ושמאל, כי קו האמצעי אינו אלא המיחד אותם, נמצא, שהקרבן היא יסוד העולם, תקון העולם, חדות העליונים והתחתונים...
עתה התפלה היא במקום קרבן, וצריך האדם לסדר תחילה שבחו של הקב"ה כראוי, ואם אינו מסדר שבחו תפלתו אינה תפלה... (פקודי תשטו, ועיין שם עוד)
ואתה הקרב אליך, א"ר שמעון הכל הוא נקרב על ידי מי שיודע ליחד היחוד ולעבוד לאדונו, שהרי בזמן שנמצא הקרבן כראוי אז נתקרב הכל יחד, (דהיינו הצדדים ימין ושמאל), והארת הפנים (של הקב"ה) נמצא בעולם בבית המקדש, והסטרא אחרא נכנע ונסתר. וצד הקדושה שולט באורה ושמחה. וכשהקרבן לא נמצא כראוי, אז היחוד לא היה כראוי, אז הפנים עצובות ואור אינו נמצא, והלבנה (שהיא המלכות) נסתרת, והסטרא אחרא שולט בעולם משום שאין מי שיודע ליחד השם הקדוש כראוי. (תצוה מ)
משום שאין מספר אל היסורין שעומדים על האדם בכל יום מעונשי התורה, וכלם ירדו לעולם בשעה שניתנה התורה, וכשישראל היו בארץ הקדושה באלו עבודות והקרבנות שהיו עושים היו מעבירים כל אלו המחלות והיסורים מן העולם. עתה משיח מעבירם מן העולם, עד שנפטר האדם מעולם הזה ומקבל ענשו. כמו שלמדנו, ואם העונות מרובים מכניסים אותם בתוך הגיהנם, באלו מדורים תחתונים האחרים, ומקבלים שם עונש גדול מרוב הזוהמא אשר בנשמה, אז מדליקים יותר אש שתאכל הזוהמא ההיא... (ויקהל שלז)
ועל זה ניתן סטרא אחרא הזה ביד הכהן, שכתוב צו את אהרן ואת בניו לאמר, יש סוד כאן, כי העמדנו שאין צו אלא עכו"ם, (דהיינו סטרא אחרא), וכאן ניתנה לו לשרוף מחשבה רעה ההיא, ולהעבירה מן הקדושה, ברצון הזה שעולה למעלה ובעשן הזה, ובחלבים הנשרפים, כדי שיהיו נעברים מן הקדש. וצו ההוא נמצא ברשותם להפרידו מן הקדש על ידי הקרבן. ואם תאמר צו את בני ישראל, (ואיך תפרש המלה צו על סטרא אחרא, ומשיב), אף כאן פירושו (שהסטרא אחרא) עומד ברשותם, כי כל זמן שישראל עושים רצונו של אדונם, אין הסטרא אחרא יכול לשלוט עליהם.
ומקרא הזה כולו בא להראות סוד הדבר, לעטר רוח הקדש ההוא, (שהוא המלכות), למעלה למעלה, ולהפריד את רוח הטומאה הזה להורידה למטה למטה, זה, (הישראלים) ברצון ובתפלה, וזה (הכהנים) במעשה (הקרבת הקרבן), כל אחד כראוי לו... (פקודי שסג)
ועל כן ניתן צד האחר הזה ביד הכהן, שכתוב, צו את אהרן ואת בניו לאמר. ויש סוד כאן, כי העמדנו, שאין צו אלא ע"ז, (דהיינו סטרא אחרא), וכאן ניתן לו לשרוף את המחשבה הרעה ההיא, ולהעבירה מן הקדושה ברצון הזה שעולה למעלה ובעשן הזה ובחלבים הנשרפין, כדי שיהיו נעברים מן הקדש, וצו ההוא, (שהוא סטרא אחרא), עומד ברשותם להפרידו מן הקדש על ידי הקרבן הזה, ואם תאמר צו את בני ישראל, (איך אפשר לפרש שצו הוא הסטרא אחרא, ומשיב) אף כאן (פירושו, שהסטרא אחרא) עומד ברשותם, שכל זמן שישראל עושים רצונו של אדונם אין הסטרא אחרא יכול לשלוט עליהם.
ומקרא הזה, (צו את אהרן), בא להראות סוד הדבר, לעטר רוח הקדש הזה למעלה למעלה, ולהפריד את רוח הטומאה להורידה למטה למטה, זה, (דהיינו ישראל), ברצון ותפלה, כמו שאמרנו, וזה, (דהיינו הכהנים), במעשה הקרבת הקרבן, כל אחד כראוי לו.
ומקרא הזה מוכיח עליהם, שכתוב צו את אהרן ואת בניו לאמר, צו זהו עבודה זרה, רוח הטומאה, לאמר, זו אשה הנקראת יראת ה', (דהיינוהמלכות), כי כתוב כאן לאמר, וכתוב שם לאמר הן ישלח איש את אשתו, (מה שם, לאמר, סובב על אשה, אף לאמר שבכאן הוא אשה). וכבר העמדנו, ומשום זה הכל נאמר, (במקרא הזה, דהיינו לעטר את המלכות, ולהוריד הסט"א), והכהן עומד לתקן את הכל בסוד אדם ובהמה. (צו טו, וראה עוד קרבן-כללי שם כד)
ראה קרבן-כללי.
...ויהיה זה הענין בגלויות, שכל זמן שישראל עוסקין בקרבנות אינן משועבדים תחת האומות, חרב בית המקדש בטלו הקרבנות, מיד נשתעבדו, ולכשיגאלו על ידי קרבנות יגאלו, דכתיב (יחזקאל כ') בריח ניחוח ארצה אתכם. (בראשית טו יב)
...ורבותינו נתעוררו בזה, אמרו בבראשית רבה, לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות, שנאמר "תעבדון את האלקים", הדא הוא דכתיב תשמרו להקריב לי במועדו. והכונה להם בזה לומר כי הצמחים וכל בעלי חיים צריכים לכחות הראשונות, ומהם יבא להם הגידול, ובקרבנות יהי המשך הברכה לעליונים ומהם לצמחי גן עדן ומהם יהיו ויחיו לעולם בגשמי רצון וברכה שיגדלו בה, כמו שאמרו "ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע"... (בראשית ב ח, וראה עוד קרבן-כללי)
אל תפן אל מנחתם - ידוע כי העולה והמנחה נותנת אריכות אף על הרשעים, ועל כן התפלל שלא יאריך להם אלא שיענישם מיד... (במדבר טז טו, וראה עוד קרבן-כללי)
...ואתה תחזה כי כוונות נפלאות אלו בקרבנות הן מזונות הנפש השלמה אשר בהם תחיה, והיא הסעודה האלקית אשר הוא מיסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושבין לרגליו, והוא מקבל נחת רוח ממנה, כמו שכתוב "לרצונו לפני ה'", ועל ידה יתחזק שפע האצילות על בעלי הסעודה הראשונה ובה תדבק השכינה אל התחתונים כמו שהיה בחנוכת המזבח. אם כן כונת כל הקרבנות חוץ מהבאות לכפרת חטא שיכוון המקריב להקריב עצמו לפני ה', והראות מעשיו אליו, כי בעלי החיים המוקרבים הם במדרגת נושא לכח הדברי שבאדם, וראוי להקריבם לה' עד שיהיה השכל נקי והנפש שלמה מכל סיג וקרובה אליו ית' בכל מחשבותיה ופעולותיה, וזו גם הכונה בקרבנות המלואים, ואז יתדבקו העליונים עם התחתונים ויראה עליהם כבוד ה' ושפע הנבואה אם כוונו הכוונות הראויות... (ויקרא א א שער נז)
...כי עבודת הקרבנות מסוגלת להעביר המקטרגים, וכסף הכפורים התחיל לטהר ולכפר... (שמות ל טז)
...ובדרך רמז יכוין כי לצד שנפש אדם רשע היא נחסרת לצד מעשה הרע באמצעות העון במזיד, ולזה יקרא הרשע בחייו מת, דכתיב במות המת, כי אין לו נפש, והוא גם כן אומרו "אם בעל נפש אתה", והודיעו הכתוב כי תחסר הנפש גם בחטא השוגג האמת שלא תחסר כולה אלא מקצתה, ולצד מחסור כזה הוא אשר אמר ה' כי יביא קרבן, ובזה תתקרב הנפש לשורשה ויאיר אורה כבתחלה, אבל במזיד שתחסר כולה לא יועיל תקנת הקרבן, כי אין נפש במציאות לקרבה, עד אשר ישוב ויעבור עליו יום הכפורים ויחיה, על דרך אומרו "השיבו ויחיו". (ויקרא ד ב)
...עוד נתכוון בזה להודיע סוד הקרבן שהוא לקרב ענפי הקדושה שהם חלק ה', והוא מה שנתכוין באומרו קרבני בכינוי אליו, והבן, ואומרו לחמי לאישי פירוש לחם זה שאני מצוה להביא לאישי סודו הוא קרבני שכשעולה לה' ריח ניחוח מתקרבים כל ניצוצי הקדושה שנתרחקו. (במדבר כח ב)
עולה וזבחים - ...שעולה וזבחים אף על פי שבאין נדבה מרצין, ותכלית עולה להשיג דעת אלקים כפי כחו, ולכן מכפרין על עשה הגורם הסתרת פני ה' ממנו ונמנע ממנו דעת אלקים, ושלמים מרצה על העדר מדת שלום בינו לבריות שבא מחטא בחסד, שאינו מתגבר על טבע שלו להיות טוב לאנשים, ואמר הנביא שלא הקרבן עיקר אלא תכליתו, "חסד חפצתי ולא זבח" וגו', ומבקש בשעת ההקרבה את מבוקשו כמו אנו בשעת תפלה קבועה שבמקום קרבן... (שמות יח יב)
כי את לחם אלקיך - ...במקרא את קרבני לחמי הסברנו פירוש לחמי, שהוא בשתי משמעיות, א', שהוא כביכול מתחבר עם בני אדם המוכשרים לזה, ב', לחם שמפרנס עולמו ואת ישראל ביחוד... (ויקרא כא ו)
ראה: קרבן-כללי נשא תרנ"ז, פנחס תרל"ד.