קרבן   פר העלם דבר

(ראה גם: קרבן-כללי-חטאת-ע"ז)

 

ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל, ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו. ונודעה החטאת אשר חטאו עליה, והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אותו לפני אהל מועד. וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר לפני ה', ושחט את הפר לפני ה'. והביא הכהן המשיח מדם הפר, אל אהל מועד. וטבל הכהן אצבעו מן הדם, והזה שבע פעמים לפני ה' את פני הפרוכת. ומן הדם יתן על קרנות המזבח אשר לפני ה' אשר באהל מועד, ואת כל הדם ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד... (ויקרא ד יג)

זהר:

מצוה זו היא להביא קרבן על סנהדרין גדולה שטעתה, תנאים ואמוראים (שמעו), אף סנהדרין גדולה היה ומשה עליהם, ואף סנהדרי קטנה היו ואהרן עליהם, (פירוש כשמשה היה עליהם היו נבחנים לסנהדרי גדולה, וכשאהרן היה עליהם היו נבחנים לסנהדרי קטנה), ומשום זה אמרו בעלי המשנה משה היה שושבין של המלך וזה הוא תפארת, (דהיינו שהיה ממשיך את הת"ת להתיחד עם המלכות, ומשם הוא סנהדרי גדולה, (שהם בחינת תפארת). אהרן שושבין המלכה היה, וזו היא מלכות, שאנו קוראים אותה ה' קטנה, כגון אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה, (שרחל היא מלכות, ונקראת קטנה), ועל שמה נקראים סנהדרי קטנה... (ויקרא שלה)

ספרא:

עדת ישראל, יכול בעדה הכתוב מדבר, תלמוד לומר כאן עדה ולהלן נאמר עדה, מה עדה אמורה להלן בית דין אף כאן בית דין, או מה עדה אמורה להלן כ"ג אף כאן בכ"ג, תלמוד לומר עדת ישראל, העדה המיוחדת שבישראל, ואיזו זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית... לא היה מופלא של בית דין שם או אמר אחד מהם איני יודע, או שאמר להם טועים אתם יכול יהיו חייבים, תלמוד לומר עדת ישראל ישגו, עד שיורו כולם.

ישגו, יכול יהיו חייבים על שגגת המעשה, תלמוד לומר ישגו ונעלם דבר, הא אינם חייבים אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה... ונעלם דבר, לא שתתעלם מצוה כולה, כיצד, אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עכו"ם בתורה, יכול יהיו חייבים, תלמוד לומר ונעלם דבר, לא שתתעלם מצוה כולה. אבל אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור... יכול יהיו פטורים תלמוד לומר ונעלם דבר, לא כל הגוף...

הורו בית דין ועשו יכול יהיו חייבים, תלמוד לומר הקהל ועשו, ההוראה תלויה בבית דין והמעשה תלויה בקהל... מכל מצות ה', לא כל מצות ה', פרט לשמיעת הקול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. ואשמו, כשם שנפרעים מן היחיד כן נפרעין מן הצבור. ידעו שהורו וטעו ולא ידעו מה הורו, יכול יהיו חייבים, תלמוד לומר ונודעה החטאת, ולא שיודעו החוטאים.

אשר חטאו והקריבו, חטאו שני שבטים מביאין שני פרים, חטאו שלשה מביאין שלשה... ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהם פר, שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים, לכך נאמר הקהל, לחייב על כל קהל וקהל דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר שבעה שבטים שחטאו מביאין שבעה פרים, ובית דין מביאין עליהם פר וכולם פטורים... ר' מאיר אומר חטאו שבעה שבטים או רובן בית דין מביאין עליהן פר וכולם פטורים, שנאמר כאן קהל ולהלן נאמר קהל, מה קהל אמור להלן בית דין אף כאן בית דין. רשב"א אומר משמו חטאו ששה והן רובו, או שבעה אף על פי שאינן רובו הרי אלו חייבין. (ויקרא-נפש פרשה ד)

וסמכו זקני, יכול זקנים מן השוק, תלמוד לומר זקני עדה, אי זקני עדה יכול כל הזקנים שבעדה, תלמוד לומר העדה, המיוחדים שבעדה. וכמה הן, וסמכו שנים, זקני שנים, אין בית דין שקול הרי חמשה, דברי ר' יהודה, ר"ש אומר וסמכו זקני שנים, אין בית דין שקול הרי שלשה. ידיהם, ידי כל אחד ואחד... (שם פרק ו)

תלמוד בבלי:

אמר שמואל לעולם אין בית דין חייבין עד שיאמרו להם מותרין אתם, רב דימי מנהרדעא אמר עד שיאמרו להם מותרין אתם לעשות, מאי טעמא לפי שלא נגמרה הוראה... (הוריות ב א, וראה שם עוד)

אמר רב אסי ובהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל, שנאמר ויעשה שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלקינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום, מכדי כתיב וכל ישראל עמו, קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים למה לי, שמע מינה הני הוא דאיקרי קהל אבל הנך לא איקרי קהל... (שם ג א, וראה שם עוד)

אמר רבי יונתן מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולן, שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו, עד שישגו כולן, עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל... הורו בית דין וידעו שטעו וחזרו בהן, בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן והלך ועשה על פיהן, ר' שמעון פוטר ור' אלעזר אומר ספק... הורו בית דין לעקור את כל הגוף, אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודת כוכבים בתורה, הרי אלו פטורין, הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין, כיצד, אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור, יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור, יש עבודת כוכבים בתורה אבל המשתחוה פטור, הרי אלו חייבין, שנאמר ונעלם דבר, דבר ולא כל הגוף... (שם ג ב)

הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו, ואמר להן טועין אתם, או שלא היה מופלא של בית דין שם, או שהיה אחד מהן גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראוי לבנים הרי זה פטור, שנאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה, מה עדה האמורה להלן כולן ראוין להוראה, אף עדה האמורה כאן עד שיהיו כולן ראוין להוראה... הורו בית דין שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר, מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה ושעירה, שוגגין ועשו מזידין פטורין... הורו בית דין ועשו כל הקהל או רובן על פיהן מביאין פר, ובעבודת כוכבים מביאין פר ושעיר, דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר י"ב שבטים מביאין י"ב פרים, ובעבודת כוכבים מביאין י"ב פרים ושנים עשר שעירים, רבי שמעון אומר י"ג פרים ובעבודת כוכבים שלשה עשר פרים וי"ג שעירים, פר ושעיר לכל שבט ושבט פר ושעיר לבית דין. הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או רובן על פיהן, מביאין פר, ובעבודת כוכבים מביאין פר ושעיר דברי ר"מ, רבי יהודה אומר ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים, ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר, שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי חוטאין, ר"ש אומר ח' פרים, ובעבודת כוכבים ח' פרים וח' שעירים, פר ושעיר לכל שבט ושבט, פר ושעיר לבית דין. הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהן, אותו שבט הוא חייב ושאר כל השבטים פטורין, דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים אין חייבין אלא על הוראת בית דין הגדול בלבד, שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו, ולא עדת אותו השבט... (שם ד ב, וראה שם עוד)

אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת... דתניא רבי אומר נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה, מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת... אין חייבין על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו... אמר עולא מאי טעמא דר' יוסי הגלילי, אמר קרא והיה כי יאשם לאחת מאלה, כל שמתחייב באחת מתחייב בכולן, ושאין מתחייב באחת אין מתחייב בכולן... (שם ח א וב)

תנו רבנן פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים בתחילה מגבין להן, דברי ר' יהודה, ר"ש אומר מתרומת הלשכה הן באין... (מנחות נב א)

כל קרבנות הצבור אין בהן סמיכה חוץ מן הפר הבא על כל המצוות ושעיר המשתלח, רבי שמעון אומר אף שעיר עבודת כוכבים... (שם צב א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...שמואל אמר והן שהורו מותר, אבל אם הורו פטור לא בדא, אין חייבין עד שתהא הורייה מלשכת הגזית, אמר רבי יוחנן טעמא דהך תנייא, מן המקום ההוא אשר יבחר ה'... רבי אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן, מה אנן קיימין, אם ביודע כל התורה ואינו יודע אותו דבר אין זה שמעון בן עזאי, ואם ביודע אותו הדבר ואינו יודע כל התורה שמעון בן עזאי הוא אצל אותו הדבר, אלא כי נן קיימין ביודע כל התורה ויודע אותו הדבר אלא שהוא כטועה לומר תורה אמרה אחריהם אחריהם (אחרי הבית דין תלך מה שיאמרו לך תשמע לדבריהם ואפילו שגו), ואם בטועה לומר התורה אמרה אחריהם אחריהם... (הוריות ב א, וראה שם עוד)

...רבי מאיר אומר חובת בית דין הוא (מביאין הפר משלהן), רבי יודה אומר חובת ציבורא, אמר רבי שמעון חובת בית דין וחובת ציבורא היא... (שם ז א)

תרגום יונתן:

וסמכו - ויסמכון תריסר סבי כנשתא דמתמנין אמרכולין על תריסר שבטיא ית ידיהון בתוקפא על ריש תורא... (ויקרא ד טו)

רש"י:

וכן תעשה בשבעה - ...ולרז"ל פר של הוראת ז' שבטים בשוגג. (יחזקאל מה יט)

משנה תורה:

כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה אם שגגו בית דין הגדול בהוראה והורו להתירו, ושגגו העם בהוראתן ועשו העם והם סומכין על הוראתן, ואחר כך נודע לבית דין שטעו, הרי בית דין חייבין להביא קרבן חטאת על שגגתן בהוראה, ואף על פי שלא עשו הן בעצמן מעשה, שאין משגיחין על עשיית בית דין כלל, בין עשו בין לא עשו אלא על הוראתן בלבד, ושאר העם פטורין מן הקרבן ואף על פי שהם העושין, מפני שתלו בבית דין. ומה הוא הקרבן שמביאין על שגגה זו, אם בע"ז שגגו והורו מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת מכל שבט ושבט, וקרבן זה הוא האמור בפרשת שלח לך, שנאמר "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה", מפי השמועה למדו שבשגגת ע"ז הוא מדבר, ואם בשאר כריתות שחייבין על שגגתן חטאת קבועה שגגו והורו מביא כל שבט ושבט פר חטאת, וזהו האמור בפרשת ויקרא, שנאמר "ואם כל עדת ישראל ישגו", נמצאת למד שאם שגגו בית דין הגדול בהוראה בע"ז מביאין כל הקהל שנים עשר פרים עולות ושנים עשר שעירים חטאות, והם נשרפות שהרי דמן נכנס לפנים, והם הנקראין שעירי ע"ז. ואם בשאר המצות שגגו מבאין שנים עשר פרים חטאות, והן נשרפות מפני שדמם נכנס לפנים, וכל פר מהן נקרא פר העלם דבר שלצבור, שנאמר "והקריבו הקהל", כל קהל וקהל וכל שבט ושבט קרוי קהל, שנאמר "ויעמד יהושפט בקהל יהודה", בין שעשו כל ישראל שבארץ ישראל על פי בית דין שהורו, בין שעשו רוב ישראל אף על פי שהן מיעוט מנין השבטים, בין שעשו רוב השבטים אף על פי שהן מיעוט כל ישראל, מביאין כמנין כל השבטים פר לכל שבט ושבט, ובע"ז פר ושעיר לכל שבט ושבט, שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים, אפילו עשה שבט אחד בלבד והוא רוב הקהל הרי כל הצבור מביאין שנים עשר פרים, ובע"ז שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים.

בית דין שנסתפק להן אם שגגו בהוראה או לא שגגו אינן חייבין באשם תלוי, שנאמר "ונודעה החטאת", עד שתוודע ואחר כך יתחייבו בקרבן, כמו שיתבאר. במה דברים אמורים שבית דין חייבין ואלו העושים על פיהם פטורין מן הקרבן, כשהיו המורים בית דין הגדול של שבעים ואחד והיה ראש ישיבה עמהן בהוראה, ויהיו כולן ראויין להוראה, ויטעו כולן או רובן בדבר זה שהורו בו, ויורו בפירוש ויאמרו לעם מותרין אתם לעשות, וכן אלו ששמעו מפי בית דין אם אמרו לאחרים מותרים אתם לעשות ויעשו כל הקהל או רובו על פיהם ויהיו העושים שוגגים על פיהם ומדמים שהדבר שהורו בו כדת הורו, ויורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, לא שיעקרו כל הגוף, וכשיודע להם ידעו גופו של דבר שהורו בו בשגגה, בכל אלו המאורעים הוא שהיו בית דין חייבין בקרבן והעושה על פיהם פטור, אבל אם חסר אחת מכל אלו הדברים הרי בית דין פטורים מן הקרבן וכל מי ששגג ועשה מעשה מביא חטאת קבועה על שגגתו. (שגגות יב א)

כיצד אם חסר אחת מכל הדרכים שביארנו יפטרו בית דין ויתחייבו העושים, הרי שהורו בית דין של אחד מן השבטים להם שחלב הקיבה מותר ואכלוהו אנשי מקומם על פיהם, אותו בית דין פטורין, וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו. וכן אם הורו בית דין הגדול שדם הלב מותר ולא היה ראש ישיבה עמהן, או שהיה אחד מהן אינו ראוי להיות ממונה בסנהדרין, כגון שהיה גר או ממזר או זקן או שלא ראה בנים וכיוצא בהן ועשו העם על פיהם ואכלו דם הלב הרי בית דין פטורים, וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו. ומנין שאין הכתוב מדבר אלא בבית דין הגדול, שנאמר "ואם כל עדת ישראל ישגו" וגו', ומניין שעד שיהיו כולן ראויין להוראה, שנאמר "אם מעיני העדה", עד שיהיו להם כעינים, ולהלן הוא אומר "ושפטו העדה", מה העדה האמורה בדיני נפשות כולן ראויין להוראה, אף עדה האמורה בשגגה זו עד שיהיו כולן ראויין להוראה. וכן אם הורו וידע אחד מהן שטעו ואמר להם טועים אתם ורבו עליו המתירים והתירו, הרי בית דין פטורין, וכל מי שעשה על פיהם חייב להביא חטאת קבועה על שגגתו, שנאמר "ואם כל עדת ישראל ישגו", עד שישגו כל הסנהדרין. ידע אחד מן הסנהדרין או מיעוטן שטעו המתירין ושתקו, הואיל והורו ולא היה שם חולק ופשטה ההוראה ברוב הקהל הרי בית דין חייבין בקרבן, וכל שעשה על פיהם פטור, ואלו ששתקו אם עשו על פי אלו שהורו הרי אלו חייבין מפני שלא תלו בבית דין. וכן אם נשאו ונתנו בדבר ואמרו דבר זה מותר הוא, ולא הורו לעם ולא אמרו להם מותרין אתם לעשות, ושמע השומע מהן בעת שגמרו מותר והלך ועשה כפי מה ששמע הרי כל העושה חייב חטאת קבועה, ובית דין פטורין, שהרי לא הורו להם בפירוש לעשות. וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל על פיהם ונודעה השגגה, הרי בית דין פטורין, ואלו המיעוט שעשו חייבין, וכל אחד ואחד מביא חטאתו.

והסנהדרין עצמן שעשו בהוראתן אינן מצטרפין לרוב הקהל עד שיהיו הרוב שעשו חוץ מן הסנהדרין, עשו רוב אנשי ארץ ישראל על פיהם, אף על פי שאלו העושים שבט אחד, וכן אם עשו רוב השבטים אף על פי שהן מיעוט הקהל, בית דין חייבים והעושין פטורין, כיצד...

הורו בית דין בחלב מן החלבים שהוא מותר ואכל מיעוט הקהל על פיהם, ונודע להם שחטאו וחזרו בהן, ואחר כך הורו שע"ז פלונית מותרת ועבד אותה ע"ז מיעוט אחר על פיהם, וכשיצטרפו האוכלים לעובדים יהיו רוב, הרי אלו מצטרפין, אף על פי שהיתה להן ידיעה בינתים, במה דברים אמורים כשהיה המורה בית דין אחד, אבל אם מת בית דין שהורה תחילה ועמד אחר והורו אין אלו מצטרפין לאלו... (שם יג א והלאה, וראה שם עוד)

בית דין ששגגו והורו לעקור גוף מגופי תורה ועשו כל העם על פיהם בית דין פטורין, וכל אחד ואחד מן העושים חייב חטאת קבועה, שנאמר ונעלם דבר ולא כל הגוף.

לעולם אין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת בדברים שאינן מפורשין בתורה ומבוארים, ואחר כך יהיו בית חייבין בקרבן והעושים על פיהם פטורין, כיצד... הורו בית דין שיצא השבת לפי שנתכסית החמה ודימו ששקעה חמה ואחר כך זרחה, אין זו הוראה אלא טעות, וכל שעשה מלאכה חייב, אבל בית דין פטורין, וכן אם התירו בית דין אשת איש להנשא לפי שהעידו בפניהם שמת בעלה ואחר כך בא בעלה, אין זו הוראה אלא טעות, והאשה ובעלה האחרון חייבין חטאת על שגגתן, וכן כל כיוצא בזה.

בית דין שהורו שגגה ושכחו עצמו של חטא שהורו בו, אף על פי שהן יודעין בודאי שחטאו בשגגה, ואף על פי שהעם מודיעין אותן ואומרים להן בכך וכך הוריתם לנו, הם פטורין והעושים על פיהם חייבין בעצמן, שנאמר "ונודעה החטאת אשר חטאו עליה", לא שיודיעו אותו החוטאים... (שם יד א והלאה, וראה שם עוד)

ספר החינוך:

שיקריבו סנהדרי גדולה קרבן אם טעו והורו שלא כהלכה בעברות חמורות שחייבין עליהן כרת, ועשו הקהל או רובן על פיהן, שנאמר "ואם כל עדת ישראל ישגו" וגו'. כבר כתבתי למעלה כי מכונות הקרבן להכנעת נפש המתאוה ולהגדיל נפש השכלית, ועל כן בהגיע אל הגדולים טעות בדבר, ידוע כי בחולשת השכל אירע להם, וראויים לחזור על כל פנים, ועל כן יבואו אל הבית אשר שפע השכל עליו ויעשו מעשה הקרבן, וישיבו אל לבם בכח הפעולה גריעות הנפש הבהמית הטועה וחשיבות השכלית המיושרת והזכה, ומתוך מחשבת טהרה זו ישגיחו וישכילו בכל הוראותם לעולם... (ויקרא מצוה קכ)

ספורנו:

חטאת הקהל הוא - כי לא יקרה זה בלתי עון הדור גם כן, אמנם כתב בהם ואשמו, להזהירם על התשובה קודם שיקריבו, וחטאתם גם כן נשרפת, ולכובד עון שניהם הובא דמם אל הקדש פנימה. (ויקרא ד כא)

אור החיים:

ואם כל עדת ישראל ישגו - ...ובדרך רמז ירצה שאם ישגו העדה ויטעו מדרך הישר גם סנהדרי ישראל תורתם תהיה נעלמת מהם, לצד שלא השגיחו על עדת ה' ליישר המעקשים, כי החטא יוליד חטא אחר, וצא ולמד מהוראת אביי בלא נטילת רשות מרבו, ששגג באותה הוראה והרגיש כי דין גרמא. (שם שם יג)