(ראה גם: קרבן-כללי-הקרבה)
וזבחת עליו, כנגדו, אתה אומר עליו כנגדו או אינו אלא עליו כמשמעו, והדין נותן, ומה אם צפון המזבח שאינו כשר לכפרה כשר לשחיטה, ראש המזבח שהוא כשר לכפרה דין הוא שיוכשר לשחיטה, והרי המזבח הפנימי יוכיח, שהוא כשר לכפרה ואינו כשר לשחיטה... לא אם אמרת במזבח הפנימי שאינו לא מכשיר ולא מתיר ואינו גומר הכפרה, לפיכך לא יוכשר לשחיטה, תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם, הבשר והדם בראש המזבח, ואין שחיטה בראש המזבח. רבי אסי אומר אף לשחוט בראש המזבח, והכתוב מסייעו, שנאמר מזבח אדמה תעשה לי. כתוב אחד אומר את עולותיך ואת שלמיך, וכתוב אחר אומר ועשית עולותיך הבשר והדם, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, אמר רבי יוסי ברבי יהודה מחצי המזבח לצפון כצפון, ומחצי המזבח לדרום כדרום, ואין לי אלא צפון המזבח שיהא כשר לשחיטה, שאר כל צפון העזרה מנין, תלמוד לומר ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את העולה, שאין תלמוד לומר במקום הקדש, אלא להכשיר בו כל הקדשים. אין לי אלא חטאת ועולה ושלמים, שאר כל קרבנות מנין, תלמוד לומר את צאנך ואת בקרך... (יתרו-בחודש פרשה יא)
וסמך ושחט, במקום שסומכין שוחטין, ותיכף לסמיכה שחיטה, מה סמיכה בטהורים, אף שחיטה בטהורים. ושחט, שחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים ואפילו בקדשי קדשים, ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעים בבשר... כשהוא אומר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו, מכאן ואילך מצות כהונה, אבל שחיטה כשרה בכל אדם.
בן הבקר לפני ה', ואין השוחט לפני ה', שמעון התימני אומר מנין שתהיה ידו של שוחט לפנים מן הנשחט, תלמוד לומר ושחט את בן הבקר לפני ה'. (ויקרא פרשה ד)
ר' חייא אומר מנין לשחיטה שהיא מן הצואר, תלמוד לומר וערכו בני אהרן את הנתחים, שאין תלמוד לומר את הראש ואת הפדר, והלא הראש והפדר בכלל האברים היו, ואם כן למה נאמר את הראש ואת הפדר... ומנין להראש שכבר הותז בשחיטה, תלמוד לומר את ראשו ואת פדרו. (שם פרק ו)
פתח אהל מועד, לפני אהל מועד, להכשיר כל הרוחות קל וחומר לצפון, הלא דין הוא מה אם שאר הרוחות שלא כשרו לשחיטת קדשי קדשים כשרו לשחיטת קדשים קלים, צפון שכשר לשחיטת קדשי קדשים אינו דין שיכשר לשחיטת קדשים קלים, ר' אליעזר אומר לפני אהל מועד, להכשיר בצפון... (שם פרק יז)
ישחטו, ריבה כאן שוחטים הרבה, אף הגרים ואף הנשים ואף עבדים. אין לשון שחיטה אלא משיכה, שנאמר זהב שחוט, ר"א אומר מכאן לעולת צבור שלא תהא שחיטתה אלא בצפון, קדש קדשים לרבות זבחי שלמי צבור, שלא תהא שחיטתן אלא בצפון, הוא, פרט לתודה ואיל נזיר. (צו פרשה ד)
לא תזבח לה' אלקיך שור ושה, רבי יהודה אומר יכול השוחט בדרום יהא עובר בלא תעשה, תלמוד לומר לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום, על מום עובר בלא תעשה, וחכמים אומרים אף השוחט חטאת בדרום עובר בלא תעשה, יכול המקדים קדשים זה לזה עולה לחטאת פסח לתמיד מוספים לתמידים יהיה עובר בלא תעשה, תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך, לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך, לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום, על אלו עובר בעשה, ואין מקדים קדשים זה לזה עובר בלא תעשה. (שופטים קמז)
...דאמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין, שנאמר ושחטו פתח אהל מועד, בזמן שפתוחין ולא בזמן שהן נעולים. (עירובין ב א)
השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה, ר' יהודה אומר אף התמיד... (פסחים סג א, וראה שם עוד)
אמר ר' יצחק שתי שחיטות שמעתי, אחת של פרה ואחת של פרו, אחת כשרה בזר ואחת פסולה בזר, ולא ידענא הי מינייהו, איתמר שחיטת פרה ופרו רב ושמואל, חד אמר פרה פסולה ופרו כשרה, וחד אמר פרו פסולה פרה כשרה, תסתיים דרב הוא דאמר פרה פסולה... שאני התם דכתיב ושחט אותה לפניו, שיהא זר שוחט ואלעזר רואה, ורב, שלא יסיח דעתו ממנה... (יומא מב א)
כל היום כשר...לסמיכה ולשחיטה, דכתיב וסמך ושחט, וכתיב בה בשחיטה ביום זבחכם. (מגילה כ ב)
כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת, הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן, רבי אליעזר אומר אף האשם... (זבחים ב א, וראה שם עוד)
...א"ל אביי והא שחיטה דעבודה שאי אפשר לבטלה וכשרה בזר, א"ל שחיטה לאו עבודה היא, ולא, והאמר ר' זירא אמר רב שחיטת פרה בזר פסולה, ואמר רב עלה אלעזר וחוקה כתיב בה, שאני פרה דקדשי בדק הבית היא, ולאו כל דכן הוא... אמר רב שישא בריה דרב אידי מידי דהוה אמראות נגעים, דלאו עבודה היא ובעיא כהונה. (שם יד ב)
גופא אמר רב יהודה אמר רב, השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר, שנאמר ואת כל דם הפר ישפך, והא בשיריים כתיב, אם אינו ענין לשיריים, דהא ליתיה לכוליה דם, תניהו ענין בקבלה. אמר רב יהודה אמר שמואל השוחט צריך שיגביה סכין למעלה, שנאמר ולקח מדם הפר, ולא הפר ודבר אחר... אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא השוחט צריך שיתן ורידין לתוך הכלי... (שם כה א)
תנו רבנן קדשי קדשים שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון, עמד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט שחיטתו כשרה, קיבל קבלתו פסולה, הכניס ראשו ורובו כאילו נכנס כולו... קדשים קלים שחיטתן בפנים וקיבול דמן בכלי שרת בפנים, עמד בחוץ והכניס ידו לפנים ושחט שחיטתו כשרה, קיבל קבלתו פסולה, הכניס ראשו ורובו כאילו לא נכנס... (שם כו א, וראה שם עוד)
השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ או מקצת דמו בחוץ, להקטיר אימוריו בחוץ או מקצת אימוריו בחוץ, לאכול בשרו בחוץ או כזית מבשרו בחוץ, או לאכול כזית מעור האליה בחוץ פסול ואין בו כרת. לזרוק דמו למחר, להקטיר אימוריו למחר או מקצת אימוריו למחר, לאכול בשרו למחר או כזית מבשרו למחר, או לאכול כזית מעור האליה למחר פיגול וחייבין עליו כרת... (שם כז ב)
כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה, שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאים ואפילו בקדשי קדשים, ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעין בבשר, לפיכך הן פוסלין במחשבה, וכולן שקיבלו את הדם חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל... שחטו דיעבד אין, לכתחלה לא, ורמינהו, ושחט שחיטה בזר כשרה, שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאים ואפילו בקדשי קדשים... יכול אף בשחיטה תלמוד לומר ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו וגו', מקבלה ואילך מצות כהונה, לימד על השחיטה שכשרה בכל אדם, הוא הדין דאפילו לכתחילה נמי, ומשום דקא בעי למיתנא טמאים דלכתחילה לא, גזירה שמא יגעו בבשר, תנא ששחטו... (שם לא ב, וראה שם עוד)
השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר, ורבי אליעזר פוסל, לאכול דבר שדרכו לאכול, ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית כשר, לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין... (שם לה א, וראה שם עוד)
איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים שחיטתן בצפון, פר ושעיר של יום הכיפורים שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב... חטאת מנא לן דבעיא צפון, דכתיב ושחט את החטאת במקום העולה... אשכחן למצוה לעכב מנין, קרא אחרינא כתיב, ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה, ותניא היכן עולה נשחטה בצפון, אף זה בצפון. וכי מכאן אתה למד, והלא כבר נאמר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת, הא למה יצא, לקבוע לו מקום, שאם לא שחטה בצפון פסול, אתה אומר לכך יצא או אינו אלא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון, תלמוד לומר ושחט את החטאת במקום העולה, זה בנה אב לכל חטאות שיהו טעונות צפון... (שם מז א, וראה שם עוד)
זבחי שלמי צבור ואשמות... שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון... מנא לן דבעי צפון, דתני רבה בר רב חנן קמיה דרבא, ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת, מה חטאת בצפון אף שלמי צבור בצפון, אמר ליה רבא וכי חטאת מהיכן למדה, מעולה, דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש, אלא מדתני רב מרי בריה דרב כהנא על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם, מה עולה קדשי קדשים אף זבחי שלמי צבור קדשי קדשים, מה עולה בצפון אף זבחי שלמי צבור בצפון... התודה ואיל נזיר קדשים קלים, שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע... תנו רבנן ושחטו פתח אהל מועד, ושחט אותו לפני אהל מועד, ושחט אותו לפני אהל מועד, להכשיר את כל הרוחות בקדשים קלים, קל וחומר לצפון, ומה קדשי קדשים שלא הוכשרו בכל הרוחות הוכשרו בצפון, קדשים קלים שהוכשרו בכל הרוחות אינו דין שהוכשרו בצפון... תנא קמא סבר תלתא קראי כתיבי, חד לגופיה דניבעי פתח אהל מועד, וחד להכשיר צדדין, וחד לפסול צידי צדדין, וצפון לא איצטריך קרא, ור' אליעזר סבר, חד לגופיה דניבעי פתח אהל מועד, וחד להכשיר צפון, וחד להכשיר צדדין, וצידי צדדין לא איצטריך קרא... דתניא ר' יוסי בר' יהודה אומר שני פשפשין היו בבית החליפות וגובהן שמנה כדי להכשיר את העזרה כולה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים... אחורי בית הכפורת מאי, תא שמע דאמר רמי בר רב יהודה אמר רב לול קטן היה אחורי בית הכפורת גבוה שמונה אמות כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים, והיינו דכתיב שנים לפר בר (שני שומרים העמידו לבר, והיינו לאותו לול)... (שם נד ב, וראה שם עוד)
קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח, רבי יוסי אומר כאילו נשחטו בצפון, ר' יוסי בר' יהודה אומר מחצי המזבח ולדרום כדרום, מחצי המזבח ולצפון כצפון. אמר רב אסי א"ר יוחנן אומר היה ר' יוסי כוליה מזבח בצפון קאי, ומאי כאילו, מהו דתימא בעינן על ירך וליכא, קא משמע לן... (שם נח א)
...ושחיטה עושה זיקה, ורמינהי, עד שלא שחטה נפרס לחמה יביא לחם אחר ושוחט, מששחטה נפרס לחמה הדם יזרק והבשר יאכל, וידי נדרו לא יצא, והלחם פסול... מששחטה נטמא לחמה הדם יזרק והבשר יאכל וידי נדרו יצא, שהציץ מרצה על הטמא והלחם פסול... (מנחות מו א)
מתיב רב אדא בר אהבה, ואמרי לה כדי, וכלל ופרט המרוחקין זה מזה אין דנין אותן בכלל ופרט, והתניא ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא, היכן עולה נשחטת בצפון אף זה בצפון, וכי אנו מכאן למידין והלא כבר נאמר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת, הא למה זה יצא, לקובעו, שאם לא שחט אותו בצפון פסלו, אתה אומר לכך יצאת או אינו אלא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון, תלמוד לומר ושחט את החטאת במקום אשר ישחט את העולה, זה בנה אב לכל חטאות שטעונות צפון, טעמא דכתב רחמנא ושחט את החטאת, הא לאו הכי הוה אמינא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון, מאי טעמא לאו משום דהוה כלל ופרט ואף על גב דמרוחקין זה מזה דנין אותן בכלל ופרט... והשתא דנפקא ליה מושחט את החטאת אותו למעוטי מאי, למעוטי אותו בצפון ואין שעיר נחשון בצפון... אלא אותו טעון צפון ואין השוחט עומד בצפון, מדרבי אחייה נפקה, דתניא רבי אחייה אומר ושחט אותו על ירך המזבח צפונה, מה תלמוד לומר, לפי שמצינו במקבל שעומד בצפון ומקבל בצפון, ואם עמד בדרום וקיבל בצפון פסול, יכול אף זה כן, תלמוד לומר אותו, אותו בצפון ולא השוחט צריך להיות עומד בצפון... (שם נה ב, וראה שם עוד)
השוחט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם, שחטה עד שלא קרמו פניה בתנור, ואפילו קרמו כולן חוץ מאחד מהן לא קדש הלחם... (שם עח ב)
...הכי קאמר במקום שסומכין שוחטין, שתכף לסמיכה שחיטה. (שם צג ב)
רב אשי אמר סיפא בקדשים מהכא, דקתני השוחט שני ראשין כאחד שחיטתו כשרה, השוחט דיעבד אין לכתחלה לא, אי אמרת בשלמא בקדשים היינו דלכתחלה לא משום דתני רב יוסף תזבח, שלא יהא שנים שוחטים זבח אחד, תזבחהו, שלא יהא אחד שוחט שני זבחים... (חולין כט א)
דאתמר שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה, רבי יוחנן אמר פסולה ר"ש בן לקיש אמר כשרה, רבי יוחנן אמר פסולה, מחשבין מעבודה לעבודה וגמרינן ממחשבת פיגול, ר"ש בן לקיש אמר כשרה, אין מחשבין מעבודה לעבודה ולא גמרינן ממחשבת פיגול... (חולין לט א)
אי זהו צפונו של מזבח שהוא כשר בשחיטת קדשי קדשים מקירו של מזבח צפוני ועד כותל העזרה צפוני עד כנגד כל המזבח ישנן כשלשים ושתים אמה דברי רבי, ר"א בי ר"ש אומר מכנגד בית החילפות עד כנגד בין האולם ולמזבח ועד כותל העזרה המזרחי, רבי מוסיף מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה, מקום דריסת רגלי הכהנים אחת עשרה אמה מקירו של מזבח הצפוני ועד כותל העזרה המזרחי. א"ר יוחנן לא מצאנו שחיטה כשירה בזר (קרבן העדה: לא גרסינן ליה). רב מפקד לתלמידוי בכל אתר הוון תניי שוחט חוץ מפרה הוון תני זורק (בפרה אפילו שחיטה פסולה בזר), וא"ר יוחנן לא מצאנו שחיטה פסולה בזר, התיב ר' חייה בר בא והא כתיב ושחט והזה, מה הזייה לא הוכשרה באשה כאיש אף שחיטה לא הוכשרה באשה כאיש, א"ל הרי הזייה מיימיה הרי היא כשירה בזר ופסולה באשה, א"ל תמן לית כתב כהן, וליידא מילתא (לאיזה דבר) כתב איש, להכשיר את הזר היא איש היא אשה, ברם הכא כתיב כהן היא זר היא אשה, אין תימר שהיא כשירה בזר תיכשר באשה... (יומא יח א, וראה שם עוד)
ע"ש השחיטה לצפון לתיקון הנשחטים בצפון, רוצה לומר למגולגלים שהם גולים, והמליקה לאחור בסוד המעופפים שהם המלאכים, והנה גם הם מגולגלים וגולים כבני אדם של עולם השפל, ולכן השחיטה לפנים באדם, והמליקה לאחור למעופפים הנקראים אחור. (ויקרא)
כל היום כשר לסמיכה ולשחיטה ולמליקה להקטר להגשה... ואף על פי כן זריזין מקדימין למצות. כל הזבחים אין שוחטין אותן לכתחלה אלא בסכין מכלי שרת, ואם שחט בכל דבר ששוחטין בו החולין, אפילו בקרומית של קנה כשרין. (מעשה הקרבנות ד ו)
כבר ביארנו ששחיטת הקדשים כשירה בזרים, ומקבלת דם ואילך מצות כהונה, וכל הזבחים קיבול דמן בכלי שרת ביד כהן, אבל מקום שחיטתן ומקום קיבול דמן אינו שוה בכולן.
כיצד, קדשי קדשים אין שוחטין אותן ואין מקבלין את דמן אלא בצפון המזבח, בכל המקום שביארנו גבולותיו בתחילת ספר זה, וקדשים קלים שחיטתן וקיבול דמן בכל מקום מן העזרה.
ומנין שאין שוחטין קדשי קדשים אלא בצפון, שהרי נאמר בעולה "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה", ובחטאת הוא אומר "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת", וכשם שהחטאת נקראת קדש קדשים כך העולה נקראת קדש קדשים, ובאשם הוא אומר "במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם". ושלמי צבור הוקשו לחטאת, שנאמר "ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים", לפיכך הן קדשי קדשים כחטאת ונשחטין במקום שחיטתה, ומקום שחיטה הוא מקום הקבלה.
ומנין ששוחטים קדשים קלים בכל העזרה אפילו אחורי ההיכל, שהרי נאמר בשלמים "ושחטו פתח אוהל מועד", להכשיר כל הרוחות, שהרי לא ייחד להם רוח, והוא הדין לשאר הקדשים קלים ואם שחטם בהיכל כשרים, אבל אם שחטן בגגו של היכל פסולין, שאין הגגות ראויות לשחיטה כלל אלא בקרקע העזרה.
שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולין, שנאמר "פתח אהל מועד", בזמן שפתוח, אפילו היו דלתותיו מוגפות הרי זה כנעול, אבל הפרוכת שעליו אינה פוסלת. (שם ה א והלאה)
כל הפסולין לעבודה מותרין לשחוט קדשים לכתחלה, ואפילו קדשי קדשים, חוץ מן הטמא שאינו שוחט לכתחלה, ואף על פי שהוא חוץ לעזרה ופשט ידיו ושחט בעזרה, גזירה שמא יגע בבשר. ואם עבר ושחט הזבח כשר. וכן פר כהן גדול של יום הכפורים אף על פי שנאמר בו ושחט אהרן, אם שחטו זר כשר, אף פרה אדומה ששחט הזר כשירה, שאין לך שחיטה פסולה בזר.
השוחט את הקדשים ולא נתכוין לשחיטה אלא כמתעסק הרי אלו פסולין עד שיתכוין לשחיטה. ולא ישחוט שני ראשים כאחד בקדשים, ואם שחט הרי אלו כשרים. אבל שנים שוחטין בהמה אחת בקדשים כחולין.
הקטן אינו שוחט קדשים אף על פי שהגדול עומד על גביו, שהקדשים צריכין מחשבה, וקטן אין לו מחשבה, אפילו היתה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינה מחשבה להקל אלא להחמיר. כיצד, היתה עולה עומדת בדרום ומשכה הקטן והביאה לצפון ושחטה שהרי ממעשיו ניכר שמחשבתו לשחיטת קדשים, הרי זו פסולה.
קדשי הקדשים שנשחטו בדרום והושיט ידו לצפון ושחט שחיטתו כשירה. היה עומד בדרום והושיט ידו וקיבל הדם בצפון קבלתו פסולה. הכניס ראשו ורובו לצפון הרי הוא כעומד בצפון. שחטה בצפון ופרכסה ויצאת לדרום, אפילו הוציאה לדרום כשירה. פרכסה ויצאת לדרום וחזרה לצפון ואחר כך קיבל דמה בצפון כשירה. וכן קדשים קלים שהיו בפנים ועמד חוץ לעזרה והכניס ידו לפנים ושחט שחיטתו כשירה. הכניס ידו וקיבל קבלתו פסולה, אפילו הכניס ראשו ורובו, אפילו היה העובד כולו בפנים וציצתו בחוץ עבודתו פסולה, שנאמר "בבואכם אל אהל מועד", עד שיבואו כולן...
שחטה והיא כולה בפנים, ואחר כך הוציאה רגלה לחוץ, חותך הבשר עד שהוא מגיע לעצם, ואחר כך מקבל הדם, ואם קיבל ואחר כך חתך פסול, מפני שמנונית הבשר שבחוץ. ובקדשים קלים אין צריך לחתוך אלא מחזיר רגלה לפנים ומקבל, שבשר קדשים (קלים) שיצא קודם זריקה כשר. (ראה ראב"ד).
תלה הבהמה ושחטה באויר העזרה פסולה, שנאמר "על ירך המזבח", עד שישחוט בארץ. היתה הבהמה בארץ ונתלה ושחט והוא תלוי באויר, בקדשי קדשים פסול בקדשים קלים כשר.
שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים, או ששחט מיעוטן בדרום וגמרן בצפון פסולין, שישנה לשחיטה מתחילתה ועד סוף. נתלה וקיבל הדם מצואר בהמה המונחת בקרקע פסול, שאין דרך שירות בכך... (פסולי המוקדשים א א והלאה, וראה שם עוד)
קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח כאילו שחטן בצפון, שנאמר "וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך", מלמד שכל המזבח ראוי לשחיטת העולה ושחיטת השלמים.
עולה ששחטה בראש המזבח או ששחטה למטה והעלה אותה לראש המזבח, יפשיט אותה וינתחנה במקומה, ומוריד הקרבים ומדיחן למטה, וחוזר ומעלה אותן ומוריד העור ונותנו לכהנים... ומפני מה לא יוריד הכל אלא יפשיט וינתח בראש המזבח, שכל הראוי לאשים אם עלה לראש המזבח לא ירד, שנאמר "כל הנוגע במזבח יקדש"... (שם ג א)
ושחטו - ויכסיניה טבחא... (ויקרא ג ב)
צפונה - כדי להגין ממה שנאמר "מצפון תפתח הרעה", כתיב צפון בצאן כנגד יצחק שאפרו צפון, וכן בעזים כתיב צפון כנגד יעקב, שנאמר בו "ואת עורות גדיי העזים". (ויקרא א יא)