קרבן   שיר

(ראה גם: לויים)

 

וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם, והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם. (במדבר ט י)

ואלה אשר העמיד דויד על ידי שיר בית ה', ממנוח הארון. ויהיו משרתים לפני משכן אהל מועד בשיר עד בנות שלמה את בית ה' בירושלים, ויעמדו כמשפטם על עבודתם. ואלה העומדים ובניהם, מבני הקהתי הימן המשורר בן יואל בן שמואל... (דהי"א ו טז)

והמשוררים הימן אסף ואיתן, במצלתים נחשת להשמיע. וזכריה ועזיאל ושמירמות ויחיאל ועני ואליאב ומעשיהו ובניהו, בנבלים על עלמות. ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו ועובד אדום ויעיאל ועזזיהו בכנורות על השמינית לנצח... ושבניהו ויושפט ונתנאל ועמשי וזכריהו ובניהו ואליעזר הכהנים מחצצרים בחצצרות לפני ארון האלקים... (שם טו יח)

ועמהם הימן וידותון ושאר הברורים אשר נקבו בשמות, להודות לה' כי לעולם חסדו. ועמהם הימן וידותון חצצרות ומצלתים למשמיעים וכלי שיר האלקים, ובני ידותון לשער. (שם טז מא)

ויבדל דויד ושרי הצבא לעבדה לבני אסף והימן וידותון הנביאים בכנורות בנבלים ובמצלתים, ויהיו מספרם אנשי מלאכה לעבודתם... כל אלה על ידי אביהם בשיר בית ה' במצלתים נבלים וכנורות לעבודת בית האלקים על ידי המלך אסף וידותון והימן, ויהי מספרם עם אחיהם מלמדי שיר לה', כל המבין מאתים שמונים ושמונה... (שם כה א)

והלוים המשוררים לכלם לאסף להימן לידותון ולבניהם ולאחיהם מלובשים בוץ במצלתים ובנבלים וכנורות עומדים מזרח למזבח, ועמהם כהנים למאה ועשרים מחצצרים בחצוצרות. ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד להלל ולהודות לה' וכהרים קול בחצוצרות ובמצלתים ובכלי השיר ובהלל לה' כי טוב כי לעולם חסדו והבית מלא ענן בית ה'... (דהי"ב ה יב)

ויעמדו הלוים בכלי דויד והכהנים בחצוצרות. ויאמר חזקיהו להעלות העולה להמזבח, ובעת החל העולה החל שיר ה' והחצוצרות ועל ידי כלי דויד מלך ישראל. וכל הקהל משתחוים והשיר משורר והחצוצרות מחצצרים, הכל עד לכלות העולה... ויאמר יחזקיהו המלך והשרים ללוים להלל לה' בדברי דויד ואסף החוזה ויהללו עד לשמחה ויקדו וישתחוו... (שם כט כו)

ספרי:

הקרב אתך, ר' עקיבא אומר נאמר כאן אתך ונאמר להלן אתך, מה אתך האמור בלוים הכתוב מדבר, אף אתך האמור כאן בלוים הכתוב מדבר, להזהיר את הלוים בשיר על דוכנם... ר' נתן אומר מכן רמז לשיר מן התורה אלא שנתפרש על ידי עזרא. רבי חנניה בן אחי ר' יהושע אומר אין צריך, שהרי כבר נאמר משה ידבר והאלקים יעננו בקול, מיכן רמז לשיר מן התורה... (קרח קטז)

תלמוד בבלי:

אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה, אין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה, אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על שנים עשר, ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח, בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני, ויום טוב הראשון של פסח, וביום טוב של עצרת ובשמונה ימי החג, ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב, ולא היה מחלק אלא באבוב יחידי מפני שהוא מחליק יפה. ועבדי כהנים היו, דברי ר"מ, רבי יוסי אומר משפחת בית פגרים ובית ציפרא מעמאוס היו, משיאין לכהונה, רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר לוים היו... (ערכין י א, וראה שם עוד)

וכן היה רבי שמעון בן גמליאל אומר הרדולים לא היה במקדש מאי הרדולים, אמר אביי טבלא גורגדנא מפני שקולו ערב ומערבב את הנעימה. אמר רבא בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל מגריפה היתה במקדש עשרה נקבים היו בה, כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר. במתניתא תנא היא אמה וגבוה אמה וקתא יוצא הימנה ועשרה נקבים היו בה, כל אחד מוציא מאה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר. אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך מתניתא גוזמא.

ועבדי הכהנים היו, לימא בהא קמיפלגי דמאן דאמר עבדים היו סבר עיקר שירה בפה וכלי לבסומי קלא הוא דעבידא, ומאן דאמר לוים היו קסבר עיקר שירה בכלי. ותסברא, רבי יוסי מאי קסבר, אי קסבר עיקר שירה בפה עבדים סגיא, אי קסבר עיקר שירה בכלי לוים בעינן, לעולם קסבר עיקר שירה בפה, והכא במעלין מדוכן ליוחסין ולמעשרות קמיפלגי...

תנו רבנן השיר מעכב את הקרבן, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אינו מעכב. מאי טעמא דר' מאיר, דאמר קרא ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל ולכפר על בני ישראל, מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת, ורבנן ההוא לאידך דר' אלעזר, דאמר ר"א מה כפרה ביום אף שירה ביום. אמר רב יהודה אמר שמואל מנין לעיקר שירה מן התורה, שנאמר ושרת בשם ה' אלקיו, איזהו שירות שבשם, הוי אומר זה שירה... רב מתנה אמר מהכא תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב, איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב, הוי אומר זה שירה... א"ר מתנה מנין לביכורים שטעונין שירה, אתיא טוב בטוב מהכא. א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין, שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים, אם אנשים משמח אלקים במה משמח, מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין... חזקיה אמר מהכא, וכנניהו שר הלוים (ישור) במשא כי מבין הוא, אל תיקרי (ישור) אלא ישיר. בלווטי א"ר יוחנן מהכא, לעבוד עבודת עבודה, איזהו עבודה שצריכה עבודה, הוי אומר זו שירה (צריך עבודת קרבן). רבי יצחק אמר מהכא, שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל. ר"נ בן יצחק אמר מהכא, ישאו קולם ירונו בגאון ה' צהלו מים. ותנא מייתי לה מהכא, ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו, מה תלמוד לומר ישאו, אין ישאו אלא לשון שירה, וכן הוא אומר שאו זמרה ותנו תוף, ואומר ישאו קולם ירונו וגו'. חנניה בן אחי רבי יהושע אמר מהכא, משה ידבר והאלקים יעננו בקול, על עסקי קול. רב אשי אמר מהכא, ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד. רבי יונתן אמא מהכא, ולא ימותו גם הם גם אתם, מה אתם בעבודת מזבח, אף הם בעבודת מזבח... אמר אביי נקטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה, שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד וגו' והזר הקרב יומת, מאי אילימא זר ממש, הכתיב חדא זימנא, אלא לאו זר דאותה עבודה. מיתיבי, משורר ששיער ומשוער ששורר אינן במיתה אלא באזהרה, תנאי היא.

בעי רבי אבין עולת נדבת ציבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה, עולותיכם אמר רחמנא, אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה, או דלמא עולותיכם דכולהו ישראל קאמר רחמנא. תא שמע ויאמר חזקיהו להעלות העולה על המזבח, ובעת החל העולה החל שיר ה' והחצוצרות על ידי כלי שיר דוד מלך ישראל, האי שירה מאי עבידתה, אילימא דעולת חובה למה לי אימלוכי, אלא לאו דעולת נדבה... אלא אמר רמי בריה דרב ייבא כבש הבא עם העומר קמיבעיא להו...

איבעיא להו נסכים הבאים בפני עצמן טעונין שירה או אין טעונין שירה, כיון דאמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין אמרינן, או דלמא על אכילה ושתיה אמרינן, אשתיה לחודה לא אמרינן... כדריש לקיש, דאמר ר"ל אומר שירה שלא על הקרבן, אי הכי בנסכים נמי לימא, נפיק מיניה חורבא, (דאמרי כי היכי דנסכים הבאים בפני עצמן רשות, נכסים הבאין עם הקרבן נמי רשות). (ערכין י ב)

אין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן ומוסיפין על עולם, אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר, ולא היו אומרים בנבל ובכנור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה. רבי אליעזר בן יעקב אומר אין עולין למנין, ואין עולין לדוכן אלא בארץ היו עומדין וראשיהן בין רגלי הלוים, וצערי הלוים היו נקראים. הני כנגד מי, אמר רב פפא כנגד תשעה כנורות ושני נבלים וצלצל אחד, שנאמר הוא ובניו ואחיו שנים עשר.... תנא וסועדי הלוים היו נקראין, ותנא דידן כיון דהני קטין קלייהו והני עב קלייהו, הני מקטטי (מקטינין ועושים קולם דק דק ויפה), והני לא מקטטי, קרי להו צערי. (שם יג ב)

...נתנו לו יין לנסך, הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו, שני כהנים עומדין על שלחן החלבים ושתי חצוצרות בידם, תקעו והריעו ותקעו, באו ועמדו אצל בן ארזא אחד מימינו ואחד משמאלו, שחה לנסך, והניף הסגן בסודרין בידו, והקיש בן ארזא בצלצל, ודברו הלוים בשיר הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם, על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה, זה סדר התמיד לעבודת בית אלקינו, יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן.

השיר שהיו הלוים אומרים במקדש, ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו, בשלישי היו אומרים אלקים נצב בעדת א-ל בקרב אלקים ישפוט, ברביעי היו אומרים א-ל נקמות ה' אל נקמות הופיע, בחמישי היו אומרים הרנינו לאלקים עוזנו הריעו לאלקי יעקב, בשישי היו אומרים ה' מלך גאות לבש לבש וגו', בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. (תמיד לג ב)

תלמוד ירושלמי:

קושרין נימין במקדש אבל לא במדינה... א"ר יוסי בי ר' בון דרשב"א היא דתני רשב"א נימא שבכינור שנפסקה וקשרה היא אינה משמעת את הקול, אלא משלשל מלמעלן ועונב מלמטה. תני רשב"א אומר הכהנים והלוים וישראל וכלי שיר מעכבין את הקרבן. (עירובין סג ב)

תני רבן שמעון בן אלעזר אומר, כהנים ולוים וישראל ושיר מעכבין את הקרבן, רבי אבון בשם רבי אלעזר טעמא דרבי שמעון בן אלעזר, כל הקהל משתחוים אלו ישראל, והשיר משורר אלו הלוים, וחצצרות מחצצרים אלו הכהנים, הכל עד לכלות העולה, הכל מעכבין את הקרבן... מניין שהשיר קרוי כפרה, חיננה אבוי דרב ינטה בשם בשם ר' בניה ולכפר על בני ישראל, זה השיר, מניין שהשיר מעכב, ר' יעקב בר אחא ר' שמעון בולוטה בשם ר' חנינה ולכפר על בני ישראל זה השיר. (פסחים כה א)

דתני שירו של ה' היו אומרים הרנינו לאלקים עוזינו, ובראש השנה היו אומרים הסירותי מסבל שכמו, חל יום טוב להיות בה', בשחרית היו אומרים הרנינו לאלקים עוזינו, ובמנחה היו אומרים הסירותי מסבל שכמו, אם באו מן המנחה ולמטן אומרים הרנינו לאלקים עוזינו, נמצא אומרים שיר וכופלין אותו. (ראש השנה יט ב)

החליל חמשה וששה זה חליל של בית השואבה, שאינה דוחה לא שבת ולא יום טוב... הא של קרבן דוחה, מתניתין דר' יוסי בי ר' יודה, דתני חליל של קרבן דוחה את השבת, דברי ר' יוסי בי ר' יהודה, וחכמים אומרים אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב... על דעתהון דאילין רבנן למה אינו דוחה, משם שאינו מחוור, (שלא נתברר להם שהשיר של קרבן הוא מדאורייתא בכלי), והא כתיב והעם מחללים בחלילים, בשמחת שלמה הכתוב מדבר... (סוכה כב א)

ר' שמעון בן לקיש בעא קומי ר' יוחנן מהו לומר שיר בלא נסכים, א"ל נישמעינה מן הדא דתני בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם וגו', ר' אבהו אמר איתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל, ר' יוחנן אמר אומרים שיר בלא נסכים, רשב"ל אמר אין אומרים שיר בלא נסכים... (תענית כד א)

מדרש תנחומא:

ומי התקין להם, שמואל ודוד, שנאמר (ד"ה א' י"ט) המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם, והם העמידו חלוקי השיר, יהיו הלוים עומדים על הדוכן ומזמרין לפני מי שאמר והיה העולם... (בהעלותך ז)

משנה תורה:

...ובשעת הניסוך אומרין הלוים השיר, ומכין המשוררין במיני ניגון שבמקדש, ותוקעין תשע תקיעות על פרקי השיר. כשהיו נותנין היין למנסך היו שני כהנים עומדין על שולחן החלבים ושתי חצוצרות בידן, והסגן עומד על קרן המזבח והסודרין בידו, ותקעו והריעו ותקעו, ובאו ועמדו אצל זה הממונה על הצלצל, אחד מימינו ואחד משמאלו. 

שחה המנסך לנסך, מניף הסגן הסודרין הקיש זה בצלצל, ותקעו אלו בחצוצרות ודברו הלוים בשיר, הגיעו לפרק תקעו והשתחוו כל העם שבעזרה, על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה, וכל התקיעות שעל התמיד תשע, כמו שביארנו.

אין אומרין שירה אלא על עולות הצבור וזבחי שלמיהם האמורין בתורה, אבל עולות נדבה שמקריבין ממותר תרומת הלשכה, אף על פי שהן של צבור אין אומרין שירה עליהן, וכן נסכים הבאין בפני עצמן אין אומרין עליהן שירה. השיר שהיו הלוים אומרין... (תמידין ומוספין ו ה)

זה שעל המשוררים הוא בורר בכל יום המשוררים שעומדים על הדוכן לומר שירה בפה, ועל פיו תוקעין על הקרבנות. אין פוחתין במקדש מאחת ועשרים תקיעה בכל יום, שלש לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערבים. ויום שיש בו קרבן מוסף מוסיפין תשע על קרבן מוסף, ואם חל ראש חודש או יום טוב להיות בשבת או שחל ראש השנה להיות בשבת שיש שם שלשה מוספין אין תוקעין לכל מוסף ומוסף בפני עצמו אלא תוקעין תשע בלבד לכל המוספין...

עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש, ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו, ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום, שנאמר ושרת בשם ה' אלקיו ככל אחיו הלוים, אי זהו שירות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה, ומתי אומר שירה על כל עולות הציבור החובה ועל שלמי עצרת בעת ניסוך היין, אבל עולות נדבה שמקריבין הציבור לקיץ למזבח וכן הנסכין הבאין בפני עצמן אין אומרין עליהן שירה.

לוי האונן מותר לעבוד ולשורר. ואין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן בכל יום לומר שירה על הקרבן, ומוסיפין עד לעולם ואין אומרין שירה אלא בפה בלא כלי שעיקר השירה שהיא עבודתה בפה, ואחרים היו עומדים שם מנגנין בכלי שיר, מהן לוים ומהן ישראלים מיוחסין המשיאין לכהונה, שאין עולה על הדוכן אלא מיוחס, ואין אלו המשוררים על פי הכלים עולין למנין השנים עשר.

ובמה הם מנגנין, בנבלים וחלילים וכנורות וחצוצרות והצלצל, ואין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה, ואין פוחתין משני חלילים ולא מוסיפין על שנים עשר, ואין פוחתין משתי חצוצרות ולא מוסיפין על עשרים ומאה, ואין פוחתין מתשעה כנורות ומוסיפין עד לעולם, והצלצל אחד בלבד.

בימי המועדות כולם ובראשי חדשים היו הכהנים תוקעים בחצוצרות בשעת הקרבן והלוים אומרין שירה, שנאמר "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות, החצוצרה היתה נעשית מן עשת של כסף, עשה אותה מן הגרוטאות של כסף כשירה, משאר מיני מתכות פסולה, והחלילין שהיו מנגנין בהן היה אבוב שלהן של קנה מפני שקולו ערב, ולא היה מחלק אלא באבוב יחידי מפני שהוא מחליק יפה.

בשנים עשר יום החליל מכה לפני המזבח, בשחיטת פסח ראשון, ובשחיטת פסח שני, וביום טוב הראשון של פסח, וביום הראשון של עצרת, ובשמנה ימי החג, וחליל זה דוחה שבת מפני שהוא חליל של קרבן, וחליל של קרבן עבודה הוא ודוחה את השבת.. (כלי מקדש ג ב)

זה שעל הצלצל הוא המעמיד כל המשוררים על פי כלי שיר שמסועדין עם הלוים כמו שביארנו. (כלי המקדש ז ה)

רש"ר הירש:

...כנגד זה עבודת הלויים בתוך המקדש נעשית אך ורק בשם ה', וכך הוא אומר על עבודת הלויים בתוך המקדש, "ושרת בשם ה' אלקיו" (דברים י"ח ז'), ודרשו חז"ל איזהו שירות שבשם, הוי אומר זה שירה (ערכין י"א א'), כי השירה היא שירות בשם ה', תרתי משמע, המשורר שר בשם ה' ובשליחותו, והוא נושא את שם ה' על שפתיו, כך ירדו חכמים לכל עומק משמעות השירה, שהלויים ליוו בה את קרבנות הציבור. כי דוד, אסף ובני קרח אמרו שירה מתוך התפעלות של רוח הקודש, ושירתם היוצאת מפי הלויים היא שירות בשם ה' פשוטו כמשמעו, המשורר מדבר בשם ה', הוא אומר לנו את מה שה' היה אומר לנו בעצמו, אלמלא עשה את המשורר לשלוחו... (במדבר ג טו)

...ואילו השירה המלווה את הקרבן נתפסת כמסייעת להקרבה וכמקדמת את תכלית ייעודה. משמעות הקרבן, כשהוא נקרא עבודה היא ההשתעבדות הגמורה לרצון ה', ואין זו כניעה סבילה אלא זו השתעבדות יוצרת ופעילה של מי שמקבל על עצמו בשמחה לשרת את מטרות ה' עלי אדמות. ואושר העבודה הזאת בא לידי ביטוי עילאי בשעת הבאת הנסכים, שהרי באותה שעה כל המיית רגשת לבבנו וכל שמחת כוס ישועתנו מקלחת ליסוד מזבח התורה... (שם ד מז)