(ראה גם: משפחה, רחוק)
והרי דברים קל וחומר, ומה אילו שקירבו את עצמם כך קירבם המקום, ישראל שעושים את התורה על אחת כמה וכמה, וכן אתה מוצא ברחב הזונה... על שקירבה עצמה כך קירבה המקום, ישראל שעושים את התורה על אחת כמה וכמה, וכן אתה אומר בגבעונים... הא כל המקרב עצמו מן השמים מקרבים אותו. (בהעלותך עח)
...אמר ליה סלעים נעשו גבוהים, קרובים נעשו רחוקים, משתים נעשו שלש... (שבת קנב א)
איזוהי דרך רחוקה, מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח, דברי רבי עקיבא, ר"א אומר מאיסקופת העזרה ולחוץ... (פסחים צג ב)
פיזר עמים קרבות יחפצון, מי גרם להם לישראל שיתפזרו לבין אומות העולם, קריבות שהיו חפצין בהן. (שם קיח ב)
דאמר ר' חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב... (ביצה י ב)
...כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי אורחין רחיקא וצוותין בסימא (דרך רחוקה היא בין מקומותינו, אילו היינו יכולים לילך בדרך אחד היה נעים צוות שלנו). (סוכה נב א)
דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו, ואין אדם משים עצמו רשע. (יבמות כה ב)
האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני. (שם סב ב)
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. (סוטה מז א)
...כיון דנפקא להו מפלגא קרוב לאלפים קרי לה. (קידושין יב א)
...אמר רב הונא אין מורידין קטן לנכסי שבוי, ולא קרוב לנכסי קטן, ולא קרוב מחמת קרוב לנכסי קטן... (בבא מציעא לט א)
...שכן ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם, קרוב ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם, איבעיא להו שכן וקרוב מאי, תא שמע טוב שכן קרוב מאח רחוק. (שם קח ב)
...הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו. (בבא בתרא קלט א)
מהו דתימא אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל אשתו לא אמרינן, קא משמע לן... בתר דבעיא הדר פשטה אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו. (סנהדרין י א)
ואלו הן הקרובין, אחיו, ואחי אביו, ואחי אמו, ובעל אחותו, ובעל אחות אביו, ובעל אחות אמו, ובעל אמו, וחמיו וגיסו הן ובניהן וחתניהן, וחורגו לבדו. א"ר יוסי זו משנת רבי עקיבא, אבל משנה ראשונה, דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשו, וכל הקרוב לו באותה שעה, היה קרוב ונתרחק הרי זה כשר... (שם כז ב, וראה שם עוד)
א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל, שנאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, ורבי יוחנן דידיה אמר מרחקת את הקרובים, ומקרבת את הרחוקים, ומעלמת עינים מן הרשעים... ומקרבת את הרחוקים מיתרו, דאמר ר' יוחנן בשכר קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית... (שם קג ב)
וחרפה לא נשא על קרובו, זה המקרב את קרוביו. (מכות כד א)
...כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו, וכל עבירות שבתורה ממשפחתו לא, והכתיב ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו, ותניא אמר ר"ש אם הוא חטא משפחתו מה חטאת, לומר לך אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסין, ושיש בה לסטים שאין כולה לסטים, מפני שמחפין עליו. (שבועות לט א)
שמעון בן טרפון אומר קרב לגבי דהינא ואידהן. (שם מז ב)
...אמר לו לאו, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך. (עדיות ה ז)
א"ר יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני, שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע. משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקוה בני ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה שם וקרבוה בני ציון בזרוע, כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב. רבי יהודה אומר לקרב אבל לא לרחק... (שם ח ז)
הוו זהירין ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן... (אבות ב ג)
ואם תאמר אהרן הסגירה, אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים... (זבחים קב א)
א"ר תנחומא נשא אדם אשה מקרובותיו עליו הוא אומר עצם מעצמי. (בראשית יח ה)
וישק יעקב לרחל, כל נשיקה של תפלות בר מן תלת, נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות... ר' תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות, שנאמר וישק יעקב לרחל, שהיתה קרובתו. (שם ע יא)
וישב עמו חדש ימים, א"ר אמי למדתך תורה דרך ארץ עד היכן צריך אדם להטפל בקרוביו, עד חדש ימים. (שם שם יג)
דבר אחר הקרב את מטה לוי וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים ס"ה) אשרי תבחר ותקרב, אשרי מי שבחרו הקב"ה אף על פי שלא הקריבו, ואשרי מי שקרבו אף על פי שלא בחרו. ואיזה זה שבחרו זה אברהם, שנאמר (נחמיה ט') אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם, אבל לא קירבו, אלא הוא קירב את עצמו... בא וראה יתרו קירבו הקב"ה אבל לא בחרו, רחב הזונה קרבה אבל לא בחרה, אשריהם אלו שקירבן אף על פי שלא בחרן... (במדבר ג ב)
מי הוא א-לוה כזה האוהב את אוהביו ומקרב רחוקים כקרובים הבאים לשמו... ולא תאמר בגירי הצדק שנתגיירו לשם שמים קירב הקב"ה, אלא אפילו אותן שנתגיירו שלא לשם שמים מצינו שתבע הקב"ה עלבונם, הדא הוא דכתיב (ש"ב כ"א) ויהי רעב בימי דוד וגו'... באותה שעה אמר דוד וכי בשביל הגרים הללו עשה הקב"ה לעמו כן, אמר לו הקב"ה אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים, צא ולמד מיהושע רבך, שבשעה שאמרו הגבעונים (יהושע י') עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו, באותה שעה אמר יהושע, וכי בשביל הגרים הללו אנו מטריחים על הציבור, אמר לו הקב"ה, יהושע, אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים... (שם ח ד)
באותה שעה אמר דוד ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל, רחמנין וביישנין וגומלי חסדים... ואלו אין בהם אחד מאלה, מיד עמד וריחקן, הדא הוא דכתיב והגבעונים לא מבני ישראל המה, אין ראויין אלו להתערב עמהם, אף על פי שגרים הם לא עמדו אבותיהם על הר סיני כי על שם כנענים מתחשבים... (שם)
כתוב אחד אומר (תהלים קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו, וכתוב אחד אומר (שם י') למה ה' תעמוד ברחוק, עד שלא נחתם גזר דין קרוב ה' לכל קוראיו, משנחתם גזר דין למה ה' תעמוד ברחוק. (שם יא טז)
דבר אחר אשר לו אלקים קרובים אליו, אדם אם יהא לו קרוב עשיר הוא מודה בו, ואם עני הוא כופר בו ואומר שאינו קרובו, אבל הקב"ה כביכול ישראל היו נתונים במצרים בשעבוד הקב"ה אומר קרוביהם אני, מנין שנאמר (תהלים קמ"ו) לבני ישראל עם קרובו. ואם קרובו עני הוא עושה עצמו עיקר ואותו טפילה, מהו אומר פלוני מתקרב לי, אבל הקב"ה כביכול עושה לישראל עיקר, אשר לו גוי קרוב אין כתיב כאן, אלא אשר לו אלקים קרובים אליו. (דברים ב ט)
...אמר להן הקב"ה, בני אם יהיו דברי תורה קרובים לכם אף אני קורא אתכם קרובים, שכן כתיב (תהלים קמ"ח) לבני ישראל עם קרובו הללויה. (שם ח ז)
ר' יהודה אמר המן הרהר, אמר אם אסתר יהודית היא קרובתי היא מן אבי עשו, הדא הוא דכתיב (מלאכי א') הלא אח עשו ליעקב, ואם נכרית היא, כל הנכרים קרובים אלו לאלו... ולא עוד אלא שכל האומות נקראו נכרים לפני הקב"ה וישראל נקראו קרובים, הדא הוא דכתיב (מ"א ח') וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, וישראל נקראו קרובים, הדא הוא דכתיב (תהלים קמ"ח) לבני ישראל עם קרובו, והקב"ה נקרא קרוב לישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, ואין אומה קרובה להקב"ה אלא ישראל, שנאמר (דברים ד') כה' אלקינו בכל קראנו אליו, ואדם שרוצה לשלוח יד בקרוביו ובבניו של הקב"ה איך ימלט... (אסתר ז)
שני דברים טובים קרובים לך ורחוקים ממך, רחוקים ממך וקרובים לך, תשובה קרובה לך ורחוקה ממך, רחוקה ממך וקרובה לך, מיתה קרובה לך ורחוקה ממך, רחוקה ממך וקרובה לך. (קהלת ח יז)
טוב שכן קרוב זה יתרו, שהיה קרוב לישראל, מן עשו אחיו של יעקב... (יתרו ה)
א"ר פנחס בשם ר' יהודה ע"ז נקראת קרובה והיא רחוקה, שנאמר (ישעיה מ") ישאוהו על כתף יסבלוהו, סוף דבר עמו בבית יצעק ולא יענה, אבל הקב"ה אינו כן, רחוק והוא קרוב ואין קרוב ממנו, דאמר ר' לוי מן הארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועביו של רקיע מהלך ת"ק שנה, וכן בין רקיע לרקיע, ולמעלה מהרקיע טלפי החיות... ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחר העמוד לוחש תפלתו והקב"ה מאזין, הדא הוא דכתיב כה' אלקינו בכל קראנו אליו.
א"ר אבין בשם ר' אחא בשר ודם אם יש לו קרוב שבוי הוא מתבייש לומר שהוא קרובו, והקב"ה הוציא את ישראל שבויין ומטרפין וקורא אותם קרובים, שנאמר (תהלים קמ"ה) לבני ישראל עם קרובו. (מזמור ד)
...אמר לו בני, סימן זה יהא בידך, אם ראית בית הקברות לפניך דע כי המדינה קרובה לך, כך אמר הקב"ה לישראל, אם ראיתם שהצרות מכסות אתכם באותה שעה אתם נגאלים, שנאמר יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב. (מזמור כ)
מהו עם קרובו, העם שהם קרבין לו במצות, העם שקרבן הקב"ה יותר מכל העכו"ם, וכן הוא אומר (תהלים ע"ג) ואני קרבת אלקים לי טוב, לכך נאמר לבני ישראל עם קרובו. (מזמור קמז)
וכל כך למה, להודיע שבחו של מי שאמר והיה העולם, שהוא מקרב את הרחוקים ושמח לרחוקים כבקרובים, ומקדים שלום לרחוק יותר מן הקרוב, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"ז) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו'. (פרשה כח)
אם רוצה אדם ללמוד תורה אל יאמר אלמוד מן הרחוק, אלא ילמוד מן הקרוב ואחר כך מן הרחוק. (פרשה ה)
...מה עדים פסול בהם קרובים, אף דיינים פסול בהם קרובים, ועוד קל וחומר הוא, ומה עדים שאין הדברים נגמרים על פיהם פסול בהם קרובים, דיינים שהדברים נגמרים על פיהם אינו דין שיפסול בהם קרובים... (פרק כט)
הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, וקרב לדבר המתקבל ולכל הדומה לו. (פרק ח)
לבני ישראל עם קרובו, אמר להם הקב"ה לישראל, בני אם יהיו דברי תורה קרובים לכם, שנאמר כי קרוב אליך הדבר מאד, אף אני קורא אתכם קרובי, שנאמר לבני ישראל עם קרובו הללויה. (תהלים קמח, תתפח)
אין העיר הקרובה מביאה (עגלה) אלא בזמן שמנין הרוב שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה, אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכין אחר הרוב, והמרובין מביאין העגלה. אף על פי שהולכין אחר הרוב מן התורה והולכין אחר הקרוב, הרוב עדיף. (רוצח ושמירת נפש ט ו)
...כי יש הבדל גדול בין קרב לנגש, כי שם קרב הונח על הקירבה הקלה, שנתקרב דבר לדבר אחר שהיה רחוק, אבל אפשר שהוא עדיין רחוק ממנו אלא שאיננו רחוק כל כך כמו שהיה, אמנם שם נגש הונח על הקורבה בתכלית, שנתקרב כל כך עד שאפשר לו ליגע בדבר שנתקרב אליו ושאין קרבה אחריו... אמנם יש מקומות שבא גם לשון קריבה על הביאה... אמנם כאן בעריות מדלא אמר לשון קצר לא תגלה ערוה אבל מוסיף לשון לא תקרב, שפיר יאמרו רבותינו שבא להורות על הקריבה בלתי מוחלטת, והוא כאן לדעתם החבוק והנשוק וכדומה. (ויקרא יח ו)
ההבדל שבין פעל קרב לפעל נגש הוא, שפעל קרב בא לרוב אם יקרב אחד אל דבר או מקום שאין לו מניעה וקושי או ניגוד לקרב אליו, וכשהנקרבים אחד אל חברו שניהם שוים בחשיבות ובמעלה ואין אחד פחות מחברו וקל לקרב אליו בלי טורח ועכוב כלל, וכן באישות בא תמיד לשון קריבה אל האשה... והקריב בהפעיל מורה העתקת התנועה שהולך ומתקרב להגיע אל מחוז חפצו...
יש הבדל בפעל קרב בין אם נקשר עם מלת אל ובין אם נקשר עם למ"ד, כשבא אחריו שם הדבר שקרב אליו נקשר עם אל, כמו "קרב אל המזבח", וכשבא אחריו פעל הוא נקשר עם למ"ד, כמו "ואז יקרב לעשותו". ונמצאו גם שני הקישורים ביחד, "כי תקרב אל עיר להלחם"...
יש הבדל בלשון בין קרוב לו ובין קרוב אליו, שכל העומד בקורבה נוכחיית יאמר קרוב אליו, ומי שאינו בקורבה נוכחיית יאמר קרוב לו, כמו "קרוב לנו האיש", בועז היה קרוב ונתרחק במיתת מחלון, ולזה בעצמים הגיוניים יאמר "קרוב ה' לכל קוראיו", כי אינו קורבה נוכחיית...
אצל הקרבנות יבואו לרוב אלה הפעלים קריבה, הגשה, העלאה, עשיה, וכל אחד יש לו גדר מיוחד איך ומתי להשתמש בו. פעל קרב ישמש ב' ענינים, או על שמקרב דבר אל דבר, ובזה נרדף עם פעל נגש, ובא על הגשת הקרבן שהוא בעזרה אל המזבח, או הולכת דמו ואבריו, או על הזריקה על המזבח, ובזה משתתף עם שם קרבן, ולפעמים על ההקדש, כמו "תמים יקריבנו", רוצה לומר יקדישנו... ועל דבר שאינו קרב בפני עצמו ולא בא רק לתקן הקרבן, לא מצאנו לשון הקרבה, כמו "ונתת שמן ושמת לבונה", לא יצדק לומר והקרבת לבונה, שאינו קרבה בפני עצמה. ומה שאמר "על כל קרבנך תקריב מלח" אף שאינו בא רק לתקן הקרבן, יש בו דרוש, להורות שדינו כקרבן שדוחה שבת וטומאה.
ועל הבאת הקרבן מביתו אל העזרה ישמש תמיד בלשון הבאה, ובפעל קרב יקריב ישמש על הגשת הקרבן אל המזבח... וההבדל שבין מקריב ובין מגיש הוא, שהקרבה בא על הקרבן הקבוע, כמו התמידין ומוספים, והגשה הוא גם לפרקים... וכן יש הבדל בין הקרבה ובין לשון עשיה, שעל מביאי הקרבן ישמש בכלל בלשון הקרבה או לקיחה או הבאה, ועל המקריבים אותו כשידבר על מעשיו ותקוניו ישמש בלשון עשיה, כמו "זה האשה אשר תקריבו וגו' את הכבש אחד תעשה". ויש עוד הבדל בין כשבא פעל עשה על הבעל חי ובין כשבא על שם הקרבן, כי כשבא על הבעל חי אז פירושו שיקדישהו או שיקרא עליו בשם, כמו "ועשה הכהן את האחד חטאת", פירוש שיקדישו לחטאת, אבל כשבא על הקרבן כמו "ועשה הכהן את החטאת" (ויקרא י"ד י"ט) פירושו שיעשה כל מעשיו ופרטיו ותקוניו לשם חטאת. ובספר התורה לא מצאנו בשום מקום שישמש על הקרבת העולה בפעל העלאה, רק במעלה בבמה או במזבח חדש בעת שחנכו אותו בפעם הראשונה, אבל במזבח שבמקדש ישמש בלשון עשיה, הקרבה או הקטרה. (הכרמל)