ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן... ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'... ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד, וירא כבוד ה' אל כל העדה... וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם, פן תספו בכל חטאתם... ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מלבי. אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם, לא ה' שלחני. ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה, וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ה'. ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה, ותבקע האדמה אשר תחתיהם. ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם, ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל... ואש יצא מאת ה', ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת. (במדבר טז א והלאה)
ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת קרח במות העדה, באכול האש את חמשים ומאתים איש ויהיו לנס. ובני קרח לא מתו. (שם כו י)
כעין זה היתה המחלוקת של קרח על אהרן, השמאל חלק על הימין, (פירוש כי מבחינת אילן הנשמות נבחן אהרן לקו ימין ולבחינת חסדים, להיותו כהן, וקרח נבחן לבחינת שמאל ולבחינת גבורה להיותו לוי, וכיון שקרח חלק על הכהונה, הרי זה דומה כמחלוקת קו שמאל על הימין שהיתה בתחילת מעשה בראשית של יום הב').
נסתכל משה במעשה בראשית, אמר, לי ראוי להסיר המחלוקת בין ימין לשמאל, (פירוש כי כמו שאהרן וקרח הוא סוד חסד וגבורה, ימין ושמאל דנשמות, כן משה הוא סוד תפארת דנשמות, ובחינת קו האמצעי, ולפיכך כשנסתכל במעשה בראשית, וראה שם איך עמודא דאמצעותא הסיר המחלוקת של שמאל בימין, אמר, שגם לו ראוי להסיר המחלוקת בין ימין לשמאל מאילן הנשמות, להיותו בחינת ת"ת דנשמות). השתדל משה להסכים ביניהם והשמאל לא רצה, וקרח נתחזק על אהרן בגבורתו.
אמר משה, זה ודאי שבגבורה המחלוקת של השמאל, צריך הגיהנם להתדבק, (דהיינו כמו שהיה במעשה בראשית, הוא קרח לא רצה להתדבק למעלה, (דהיינו בתיקון הקדושה), ולהיות נכלל בקו ימין, כמו השמאל של מעלה, ודאי הוא שירד למטה, לגיהנם, בתוקף הכעס שלו, (דהיינו כמו שהיה בתחילה מעשה בראשית, בעת המחלוקת של קו שמאל שיצא הגיהנם ונתדבק בהשמאל, כן ידע משה שעם תוקף המחלוקת של קרח ירד קרח לגיהנם ויתדבק בו).
ועל כן לא רצה קרח שהמחלוקת תתפשר ביד משה, משום שהמחלוקת לא היתה לשם שמים. (פירוש הז"א מכונה שמים, והנוקבא שלו מכונה שם שמים, ואומר שעל כן לא קבל ההכרעה של משה רבינו, משום שלא היתה המחלוקת שלו מכוונת ליחודו של הז"א בנוקבא), ולא חשש לכבוד העליון שהוא השכינה, והכחיש את מעשה בראשית, (כלומר שסתר את תיקון הכרעת קו האמצעי שהיה במעשה בראשית, כי רצה רק בשליטת השמאל לבדו). כיון שראה משה שהוא מכחיש את מעשה בראשית, והוא נדחה לחוץ מהקדושה, אז ויחר למשה מאד.
ויחר למשה, משום שקרח ועדתו הכחישו אותו, שלא נתנוהו להכריע אותה המחלוקת, (ונאמר מאד על שהכחישו את מעשה בראשית, דהיינו שפגם בהכרעה עליונה דקו האמצעי, על ימין ושמאל דז"א, שנתקן במעשה בראשית, ועל זה נאמר מאד) וקרח הכחיש הכל, הן למעלה (בז"א), הן למטה (בנשמות), דכתיב בהצותם על ה', שה"ס ז"א, הרי שהפגם שלו הגיע גם למעלה בז"א), וכן למטה למשה רבינו). ועל כן נתדבק קרח כמו שראוי לו, (דהיינו בגיהנם, כמו שכתוב וירדו וגו' שאולה). (בראשית מו, ועיין שם עוד)
אמר ר' יצחק הגדול מכל הלוים הוא קרח, שעשהו הקב"ה למטה כעין איש של מעלה, וקראו קרח, מתי (קראו קרח), היינו בשעה שמרט בשבילו לאיש זה (של מעלה), שכתוב איש (כי ימרט ראשו) קרח הוא.
וכשראה קרח את ראשו בלי שערות, וראה את אהרן שיתקשט בקשוטי מלכים, נעשה נקלה בעיניו, וקנא את אהרן, אמר לו הקב"ה אני עשיתי לך כעין של מעלה, ואינך רוצה לעלות בעליונים, (להתכלל בקו ימין, כדרך פרצופי הקדושה), רד למטה והיה בתחתונים שכתוב וירדו חיים שאולה, מהו שאול, הוא גיהנם, ששם צועקים הרשעים ואין מי שירחם עליהם, והם עתידים לעמוד לתחיה ולעלות מגיהנם, בשעה שיעיר הקב"ה את עמו, ויחיה אותם, שכתוב, ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. (תזריע קכז)
ר' אלעזר היה יושב לפני אביו, אמר לו כתוב בעדת קרח, ויאבדו מתוך הקהל, מהו ויאבדו, אלא הוא כמו שכתוב, והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה, אמר ר"ש משונים הם בני אהרן (מעדת קרח), שלא כתובה בהם אבדה, כמו שבעדת קרח, שכתוב בהם ויאבדו מתוך הקהל, וכתוב, הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו, (שהוא) כולל המאתים וחמשים איש שהקריבו קטרת הסמים, שהם נאבדו ודאי, ואלו (בני אהרן) לא נאבדו. (אחרי מג)
תא חזי, אהרן הוא ימין, (שהוא חסד), הלוים הם שמאל, (שהוא גבורה), קרח רצה לעשות חלוף הימין לשמאל, (שרצה הכהונה שהוא ימין, בשביל הלוים שהם שמאל), משום זה נענש, ולא עוד אלא שנמצא בו לשון הרע, (שדבר על משה), ונענש בכל. רבי יהודה אומר השמאל נכלל תמיד בימין, (שזהו תקונו של השמאל), קרח רצה להחליף התקון שלמעלה ולמטה, (שהיה רוצה בשליטת הלוים שהם שמאל, שלא יהיו נכללים בכהנים שהם ימין), משום זה נאבד ממעלה וממטה.
מהו ויקח, לקח עצה רעה לעצמו, כל הרודף אחר שאינו שלו הוא בורח מפניו, ולא עוד אלא מה שיש לו נאבד לו, נאבד ממנו, קרח רדף אחר שאינו שלו, שלו אבד, והאחר לא הרויח.
קרח הלך במחלוקת, מהו מחלוקת. הרחקה ודחוי, הרחקה ודחוי שלמעלה ומטה, ומי שרוצה לדחות תקון העולם, יהיה נאבד מכל העולמות. מחלוקת, היא הרחקה ודחוי של השלום, ומי שחולק על שלום חולק על שמו הקדוש, משום ששמו הקדוש נקרא שלום...
ר' יוסי אומר כתוב, שלום רב לאוהבי תורתך וגו', התורה היא שלום, שכתוב, וכל נתיבותיה שלום, וקרח בא לפגום השלום של מעלה, (שהוא התורה, דהיינו קו האמצעי שנקרא תורה, העושה שלום בין ימין לשמאל), ושל מטה, (של משה), ומשום זה הוא נענש מעליונים ותחתונים, (מאש ומפי הארץ). (קרח ג)
למה בוקר דוקא, ולמה קדוש ולא טהור, (דהיינו את הקדוש והקריב אליו, היה לו לומר ואת הטהור, ומשיב), אלא הם (עדת קרח) מצד טהור הם באים, (כי הלוים הם בבחינת טהור ולא קדוש) והכהן קדוש, אמר משה בקר, שאז הספירה של הכהן (שהיא חסד), נתעוררה בעולם, אם אתם כהנים, הנה בקר, יעבדו עבודה דבקר, (שהוא חסד), אז ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש, את אשר לו סתם זהו הלוי, ואת הקדוש זהו הכהן, אז והקריב אליו (את הקדוש), ואין מי שיבחין הדבר, אלא בקר, (וכך אמר להם), אם תראו את עצמכם להשאר בצד הדין, הבקר, (שהוא חסד), לא יסבול אתכם, כי אין אז זמנו של הדין, ואם תראו את עצמכם להשאר בחסד, הרי הוא זמנו, ותשארו אצלו ויקבל אתכם. ובמה בהקרבת קטרת... (שם יב)
זכרון לבני ישראל, הא למדנו שהיה קרח מן הבלועים ומן השרופים. (קרח קיז)
ואמר ר' ירמיה (בר) אלעזר שלשה פתחים יש לגיהנם, אחד במדבר... דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה... (עירובין יט א)
אמר רבי חמא (בר) חנינא שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים, אחת נתגלה לקרח... עושר שמור לבעליו לרעתו אמר רבי שמעון בן לקיש זו עשרו של קרח, (שנאמר) ואת כל היקום אשר ברגליהם א"ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. א"ר לוי משאוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות בית גנזיו של קרח, וכולהו אקלידי וקליפי דגלדא (מפתחות ופותחות מרצופין של עור). (פסחים קיט א)
ומנלן דמזמינן לדינא, דכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך, לקמי גברא רבה, דכתיב לפני ה', את ופלניא, דכתיב אתה והם ואהרן, דקבעינן זימנא, דכתיב מחר... (מועד קטן טז א)
אמר ריש לקיש רמז לביקור חולין מן התורה מנין, שנאמר אם כמות כל האדם ימותון אלה, ופקודת כל אדם וגו', מאי משמע, אמר רבא אם כמות כל האדם ימותון אלה שהן חולים ומוטלים בעריסתן ובני אדם מבקרים אותן, מה הבריות אומרים, לא ה' שלחני. דרש רבא, אם בריאה יברא ה', אם בריאה גיהנם מוטב תהיה, אם לאו יברא ה'. (נדרים לט ב)
אמר ליה תא ואחוי לך בלועי דקרח, חזאי תרי ביזעי והוו קא מפקי קטרא (שני בקעים מעלים עשן), שקל גבבא דעמרא ואמשינה במיא ודעציתה בראש דרומחא ועייליה התם, וכי אפיק הוה איחרך איחרוכי. אמר לי אצית מאי שמעת, ושמעית דהוו אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין, אמר לי כל תלתין יומי מהדר להו גיהנם להכא כבשר בקלחת, ואמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאין. (בבא בתרא עד א)
מתאוננים ועדת קרח לא היה להם חלק בארץ... (שם קיז ב)
אתיא שריפה שריפה מעדת קרח, מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים, אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים. (סנהדרין נב א)
עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר ותכס עליהם הארץ בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא, דברי ר"ע, ר"א אומר, עליהם הוא אומר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. (שם קח א)
תנו רבנן עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר ותכס עליהם הארץ בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא, דברי רבי עקיבא, רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבידה המתבקשת, שנאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי. ויקח קרח, אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו, קרח שנעשה קרחה בישראל, בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים, בן קהת, בן שהקהה שיני מולידיו, בן לוי, בן שנעשה לויה בגיהנם, וליחשוב נמי בן יעקב, בן שעקב עצמו לגיהנם, אמר רב שמואל בר רב יצחק יעקב ביקש רחמים על עצמו, שנאמר בסודם אל תבא נפשי, ובקהלם אל תחד כבודי, בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים, ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת קרח...
אתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה, איהו הוה מלכא, לאחוה שוויה כהנא רבה, לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא, אי אתיא תרומה אמר תיהוי לכהן, אי אתו מעשר דשקילתו אתון אמר הבו חד מי' לכהן, ועוד דגייז ליה למזייכו ומיטלל לכו כי כופתא (גלח שערותיכם וטלטלכם כרעי), עינא יהב במזייכו, אמר לה איהו נמי קא עביד, אמרה ליה כיון דכולהו רבותא דידיה, אמר איהו נמי תמות נפשי עם פלשתים. ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא, אי סלקא דעתך תכלתא חשיבה מצוה אפיק גלימי דתכלתא וכסינהו לכולהו מתיבתך, היינו דכתיב חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת, ואולת בידה תהרסנה זו אשתו של קרח.
ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים, מיוחדים שבעדה, קריאי מועד, שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, אנשי שם, שהיה להם שם בכל העולם. וישמע משה ויפול על פניו, מה שמועה שמע, אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן שחשדוהו מאשת איש, שנאמר ויקנאו למשה במחנה, א"ר שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה...
וא"ר יוחנן קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופין, לא מן הבלועין, דכתיב ואת כל האדם אשר לקרח, ולא קרח, ולא מן השרופים, דכתיב באכול האש את חמשים ומאתים איש ולא קרח. במתניתא תנא קרח מן השרופין ומן הבלועין, מן הבלועים דכתיב ותבלע אותם ואת קרח, מן השרופין דכתיב ואש יצאה מאת ה' ותאכל את חמשים ומאתים איש, וקרח בהדייהו...
דרש רבא מאי דכתיב ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה, אמר משה לפני הקב"ה אם בריאה גיהנם מוטב, ואם לאו יברא ה', למאי, אילימא למבריה ממש, והא אין כל חדש תחת השמש, אלא לקרובי פיתחא.
ובני קרח לא מתו, תנא משום רבינו אמרו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה... (שם קט ב)
כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים... ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו. (אבות ה יז)
וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, רבי ברכיה בשם רבי חלבו אף שמותיהם פרחו מתוך טמסותיהם. א"ר יוסי בר חנינה אפילו מחט שהיתה שאולה ביד ישראל מידם אף היא נבלעה עמהן, דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. ומי נתפלל עליהם, ר' שמואל בן נחמן אמר משה נתפלל עליהם, יחי ראובן ואל ימות, רבי יהושע בן לוי אמר חנה נתפללה עליהן, היא דעתיה דרבי יהושע בן לוי, דאמר ר' יהושע בן לוי בשם רבי יוסי כך היתה עדתו של קרח שוקעת ויורדת עד שעמדה חנה ונתפללה עליהם ואמרה, ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. (סנהדרין נ א)
ויקח קרח וגו', הדא הוא דכתיב (משלי י"ח) אח נפשע מקרית עוז, זה קרח שחלק כנגד משה ומרד וירד מן הכבוד שהיה בידו... ארמון שחלק על משה ועל המקום. ויקח, אין ויקח אלא משיכת הדברים רכים, שנמשכו כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו... הוי ויקח קרח, שבדברים רכים משך לבם.
ויקח קרח, על ידי מה נחלק, על ידי אליצפן בן אחי אביו שנעשה נשיא על משפחתו, אמר קרח, ד' אחים היו אחי אבא, שנאמר (שמות ו') ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל, עמרם הבכור זכה אהרן בנו לגדולה ומשה למלכות, מי ראוי ליטול את השני, לא השני, שנאמר ובני קהת עמרם ויצהר, אני בנו של יצהר הייתי ראוי להיות נשיא על משפחתי, והוא עשה בנו של עוזיאל קטן של אחי אבי יהי גדול עלי, הריני חולק עליו ומבטל כל מה שנעשה על ידו, לכך ויקח קרח. (במדבר פרשה יח א)
ויקח קרח, מה כתיב למעלה מן הענין, (במדבר ט"ו) ועשו להם ציצית, קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, א"ל חייבת בציצית. א"ל קרח טלית שכולה תכלת אין פוטרות עצמה, ד' חוטים פוטרות אותה. בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה, א"ל חייב במזוזה, א"ל כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית. א"ל דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן, הדא הוא דכתיב ויקח קרח, אין ויקח אלא לשון פלגיא, שלבו לקחו, וכענין שנאמר (איוב ט"ו) מה יקחך לבך. הוא שמשה אומר להם המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל. אמרו חכמים חכם גדול היה קרח ומטועני הארון, שנאמר (במדבר ז') ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם, וקרח בן יצהר בן קהת.
וכשאמר משה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, מיד צוה ועשו ר"נ טליתות תכלת ונתעטפו בהן אותן ר"נ ראשי סנהדראות שקמו על משה, עמד קרח ועשה להם משתה ונתעטפו בטליתות תכלת, באו בני אהרן ליטול מתנותיהם חזה ושוק, עמדו כנגדן, אמרו להן מי צוה אתכם ליטול כך לא משה, לא נתן כלום, לא דבר המקום כך, באו והודיעו את משה, הלך לפייסן, מיד עמדו כנגד לקדמו לפני משה. ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים, מי הם, אליצור בן שדיאור וחביריו, האנשים אשר ניקבו בשמות... (שם שם ב)
ויקח קרח, לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו, כשאמר הקב"ה למשה קח את הלוים וגו' וטהרת אותם וגו' והעבירו תער על כל בשרם, מיד עשה כן לקרח, התחיל לחזור על ישראל ולא היו מכירין אותו, אמרו לו מי עשה לך כך, א"ל משה עשה בי, ולא עוד אלא נטלני בידי ורגלי והיו מניפין אותי ואומר לי הרי אתה טהור. והביא את אהרן אחיו וקשטו ככלה והושיבו באהל מועד. מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל, ואמרו משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, ובניו סגני כהונה, תרומה לכהן, מעשר לכהן, כ"ד מתנות לכהן, מיד ויקהלו על משה, מיד ויאמרו אליהם. א"ר לוי באותה שעה כינס קרח עדתו ואמר להם הרביתם עלינו משוי יותר משעבוד מצרים, טוב לנו תחת מצרים מתחת ידכם, ובקשו לסקלו, לפיכך וישמע משה ויפול על פניו. א"ל משה לא למלוכה אני מבקש ולא לאהרן אחי כהונה גדולה, שנאמר ואהרן מה הוא כי תלינו עליו. אמר משה, רבונו של עולם, לא כך צוית (שמות כ"ח) ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו, והרי עומדים כנגדנו להרגנו. אמר בקר ויודע ה' את אשר לו, מהו כן, א"ר נתן אמר הקב"ה, אם נתקבצו כל חרטומי העולם ובקשו להפוך את הבקר לערב לא יוכלו, וכשהבדלתי בין אור לחשך כך הבדלתי אהרן להקדישו בקדש הקדשים.
מיד וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה, לא נלך ולא נבא אין כתיב כאן אלא לא נעלה, שפי כסיל מחתה לו, פתחו פיהם לפורעניות לומר שהן מתין בירידה ולא בעליה... אמר משה הואיל ולא רצו לילך אצלי אני אבא אצלם אולי יתביישו ויחזרו בהם, שנאמר ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, כשראו אותו התחילו לחרף ולגדף... (שם שם ג)
ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, ולמה לא כתיב בן יעקב או בן ישראל, זה שאמר הכתוב (בראשית מ"ט) בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים, בקהלם אל תחד כבודי, זה קרח... ודתן ואבירם, מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו, דתן ואבירם לפי שהיו שכנים של קרח שהיה שרוי בדרום, דכתיב (במדבר ג') משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה, ודגלו של ראובן סמוך להם, שנאמר (שם ב') דגל מחנה ראובן תימנה... (שם שם ד)
ויקהל עליהם קרח, א"ל כל העדה כולם קדושים וכולם שמעו בסיני אנכי ה' אלקיך, ומדוע תתנשאו על קהל ה', אלמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו הייתם אומרים, עכשיו כולם שמעו, ומדוע תתנשאו. מיד נזדעזע משה מפני המחלוקת מפני שכבר היה בידן סורחן רביעי... לפיכך וישמע משה ויפול על פניו. (שם שם ה)
וידבר אל קרח בקר, מה ראה לומר בקר, אמר משה שמא מתוך מאכל ומשתה אמרו דבר זה, אמר שמא בין כך ובין כך יעשו תשובה, לכך נאמר בקר ויודע ה', א"ל אין לי רשות ליכנס עכשיו, אין לפניו לא אכילה ושתיה אלא בשבילנו על שאכלנו ושתינו. דבר אחר א"ל משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם לערב יום ולילה... וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך בשביל תשמישו של עולם, כך הבדיל ישראל מן האומות... וכך הבדיל אהרן, שנאמר (דה"א כ"ג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, אם יכולין אתם לערב אותה הבדלה שהבדיל בין האור ובין החשך, אתם יכולין לבטול את זו, לכך אמר לו בקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו, כבר הוא מתוקן, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. (שם שם ו)
זאת עשו קחו לכם מחתות ותנו בהן אש ושימו עליהם קטרת לפני ה' מחר. מה ראה לומר כן, א"ל בדרכי הגוים יש נימוסין הרבה וכומרין הרבה כולן מתקבצין בבית אחד, ואנו אין לנו אלא ה' אחד ותורה אחת ומשפט אחד, ומזבח אחד וכהן גדול אחד, ואתם ר"נ איש מבקשים כהונה גדולה, אף אני רוצה בכך, לכן אתה וכל עדתך זאת עשו, קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו, הרי לכם תשמיש החביב מן הכל, הוא הקטרת, חביבה מן כל הקרבנות וסם המות נתון לתוכו, שבו נשרפו נדב ואביהוא, לפיכך התרה בהם, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, א"ל משה הרי אני אומר לכם שלא תתחייבו, מי שיבחר מכם יצא חי וכלכם אובדין. רב לכם בני לוי, הרי אמרתי לכם...
וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזו. אלא עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן, שנאמר (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, כ"ד משמרות עומדת מבני בניו שכולם מתנבאים ברוח הקדש, שנאמר (דה"א כ"ה) כל אלה בנים להימן, אמר אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממנו ואני אדום. ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה ועומדין מהן, ומשה היה רואה, לכך נשתתף לבא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולם אובדין ואחד פליט, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש. (שם שם ז)
ויאמר משה אל קרח, מי שילך ומדבר עם יוסף אומר לשמעון שמע, י"א שהיה מבקש ממנו שיחזור בו ואומר לפניו דברים רכים, כיון שראה שלא שמע, אמר עד שלא ישתתפו אחרים עמו, התחיל לדבר להם שמעו נא בני לוי, הקטן הוא הכבוד שבידכם המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל וגו'. חזר על קרח ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי, לפי שהיה גדול שבשבט נעשו אחיו טפלה לו. לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה', המחלוקת הזו אינה כנגדנו אלא כנגד הקב"ה... אך כך אמר לו משה, אילו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה יפה עשיתם שנתרעמתם עליו, עכשיו הקב"ה נתן לו שהגדולה והגבורה והמלכות שלו, כל מי שעומד על אהרן לא על הקב"ה הוא עומד, לכך כתיב ואהרן מה הוא כי תלינו עליו... כל הדברים האלו פייס משה לקרח ואין את מוצא שהשיבו דבר, לפי שהיה פקח ברשעו, אמר אם אני משיבו יודע אני בו שהוא חכם גדול ועכשיו יקפחני בדבריו, ואני מתרצה לו בעל כרחי, מוטב שלא אזקק לו. כשראה משה שאין בו תועלת פירש הימנו... (שם שם ח)
...הלך קרח כל אותו הלילה והיה מטעה את ישראל ואומר להם מה אתם סבורים, שאני עוסק ליטול את הגדולה לעצמי, אני מבקש שתהא הגדולה על כלנו חוזרת, שמשה נטל מלכות לעצמו והכהונה גדולה נתן לאחיו, והיה הולך ומפתה כל שבט ושבט כראוי להם עד שנשתתפו עמו, מנין שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, הקריבו כולם מדברים עמו. מיד וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר הבדלו מתוך העדה הזאת ויפלו על פניהם ויאמרו, אמרו לפניו רבונו של עולם, מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה ועמדו וקללו את המלך או שלוחיו י' או כ' מהם... אבל אתה יודע מחשבותיו של אדם ומה שהלבבות והכליות יועצות ויצר בריותיך אתה מבין, ואתה יודע מי חטא ומי לא חטא, מי מרד ומי לא מרד, אתה יודע רוח של כל אחד ואחד מהם, לכך נאמר אלקי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא, אמר לו הקב"ה יפה אמרתם, אני מודיע מי חטא ומי לא חטא. (שם שם ט)
וידבר ה' אל משה לאמר העלו מסביב למשכן קרח, אף על פי ששמע משה מפי הגבורה לא א"ל העלו עד שהלך והתרה בהם, שנאמר ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, להודיע רשעתן, שאף על פי שהלך משה ברגליו אצלן, הרשעים קשין לרצות, מה עשו לא רצו לצאת מאליהן (מאהליהם) נגדו, כשראה משה כך אמר עד כאן היה לי לעשות, וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים... ויעלו מעל משכן קרח, כיון שראו שנסתלקו ישראל מסביבותיהם יצאו מחרפין ומגדפין, שנאמר יצאו נצבים, ולהלן כתיב (ש"א י"ז) ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום... וכך קרח נחלק על משה ואמר מלבו ומעצמו אמר משה כל הדברים הללו, פתח משה ואמר לפני הקב"ה אם מתים אלו על מטותם כדרך שבני אדם מתים והרופאין עולין והן מבקרים אותם כדרך שכל החולים מתבקרין, אף אני כופר ואומר לא ה' שלחני ומלבי אמרתי, זה אחד מג' נביאים שאמרו בלשון הזה... א"ל הקב"ה למשה מה אתה מבקש, אמר לפניו רבונו של עולם, אם בריאה אם בראת פה לארץ הרי יפה, אם לאו יברא ה', יברא לה עכשיו פה, א"ל הקב"ה (איוב כ"ב) ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור. (שם שם י)
ותפתח, א"ר יהודה באותה שעה נפתחו לארץ פיפיות הרבה, שנאמר בקרב כל ישראל. א"ר נחמיה והרי כתיב ותפתח הארץ את פיה, א"ל והיאך את מקיים בקרב כל ישראל, אלא שנעשית הארץ כמשפך, וכל היכן שהיה אחד מהם היה מתגלגל ויורד ובא עמו, נמצאת מקיים בקרב כל ישראל, ומקיים ותפתח הארץ את פיה. ואת כל היקום, זה הממון שמעמיד את הרגלים. רבותינו אמרו אפילו היו כלים ביד הכובס היו מתגלגלין ובאין ונבלעין עמהן... וכל כך למה, שחלק על הקב"ה... (שם שם יא)
אח נפשע מקרית עז ומדינים כבריח ארמון (משלי י"ח), זה קרח שפשע בתורה שהיא עוז, שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ומדינים כבריח ארמון, ולא היה יודע שבעלי דיניו היו קשים כבריח ארמון, זה משה ואהרן, מה הבריח אינו זז כך משה, שנאמר (שמות כ"ו), והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה. אמר איוב (איוב ט"ו) וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מגלם לא יסור מני חשך יונקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו אל יאמן בשוא נתעה כי שוא תהיה תמורתו בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה, יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד. וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו. אשר התעתדו לגלים זה היה קרח, שהיה קתליקוס לביתו של פרעה והיו בידו מפתחות האוצרות שלו, א"ל הקב"ה מה הנאה יש לך, אין אתה שולט עליהם, שנאמר בתים לא ישבו למו, אשר התעתדו לגלים, ולמי הן מעותדין לאלו שהן גולין, ישראל שגלו ממצרים. אבל קרח לא יעשר ולא יקום חילו, אף כשימות אינו קם... (שם שם יב, וראה שם עוד)
דבר אחר ויחלק ויקבץ וידבר ויצו קרח אינו אומר, אלא ויקח, מה לקח, לא כלום לקח, אלא לבו נטלו, אמר הכתוב (איוב ט"ו) מה יקחך לבך ומה ירמזון עיניך. א"ר לוי למה חלק קרח על משה, אמר אני בנו של שמן בן יצהר... ובכל המשקים שתתן את השמן הוא נמצא עליון, ולא עוד אלא שכתוב (זכריה ד') אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ, וכי יש לשמן בנים, אלא זה אהרן ודוד שנמשחו בשמן המשחה, אהרן נטל כהונה ודוד מלכות, אמר קרח, ומה אלו שנמשחו בשמן המשחה בלבד נטלו כהונה ומלכות, אני שאני בנו של שמן איני נמשח ונעשה כהן ומלך, מיד נחלק על משה... (שם שם יג)
ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם, ללמדך שבכל מקום שהוא רוצה מצמיח את הפורענות. חיים שאולה, י"א חיים וקיימים עד עכשיו. ותכס עליהם, הם אבדו ולא פחדותן שנעשו אחרים תחתיהן שרי אלפים ושרי מאות. וכל ישראל נסו לקולם שהיו צווחין בקולם משה רבינו הצילנו.
ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת, אלו היו נבלעין, ואלו היו נשרפין, וקרח עומד בין השרופים, שאמר משה ואתה ואהרן איש מחתתו, וקרח לקה יותר מכולם, שנשרף ונבלע. ולמה נעשו בו שני דינין, שאילו נשרף ולא נבלע היו הבלועין מתרעמין שלא הביא עלינו את כל הפורענות הזה אלא קרח והן נבלעין והוא ניצול... וקפלתו האש ככדור והאש מגלגלת בו עד שהבאתו לפי הארץ עם הבלועים... (שם שם יד)
דבר אחר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, מדבר בעדת קרח, אתמול מבאישין כנגד משה ואומרין לא משה נביא אמת ולא אהרן כהן גדול ולא תורה מן השמים, והיום מביעים דברים לפני משה ואומרים משה נביא אמת, ואהרן כהן גדול, ותורה מן השמים, יקר מחכמה ומכבוד זה הנבואה, סכלות מעט זו גזירתו של משה, שאמר ואם בריאה יברא ה'. (קהלת י ב)
דבר אחר כבוד חכמים ינחלו זה שבט הלוי, וכסילים מרים קלון זה קרח ועדתו. (תצוה יא)
אלה פקודי המשכן, זה שאמר הכתוב איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה (משלי כ"ח), איש אמונות רב ברכות זה משה שנעשה גזבר על המשכן, וכל הדברים היו מתברכים על ידו לפי שהיה נאמן, ואץ להעשיר לא ינקה זה קרח, שהיה לוי ובקש ליטול כהונה ולויה לא ינקה. (פקודי ה)
...וזהו שקראם שרפים שבאו לשורפו, ובאו שמים כמו כן לשורפו (את עוזיה) והארץ לבולעו, כסבורים דינו להבלע כקרח שערער על הכהונה, יצאתה בת קול ואמרה זכרון לבני ישראל ולא יהיה כקרח וכעדתו שערער על הכהונה, לא כקרח בבליעה, וכעדתו בשרפה, אלא כאשר דבר ה' ביד משה לו, ביד משה בסנה, שנאמר (שמות ד') הבא נא ידך בחיקך ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג. (צו יג)
ולבן זה מחלקותו של קרח... (לד א)
קרח ועדתו לא חיין ולא נידונין, שנאמר ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל, דברי ר' אליעזר, ר' יהושע אומר באין הן, ועליהן הוא אומר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, נאמר כאן שאול, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ונאמר להלן שאול, מה שאול שנאמר להלן מוריד ומעלה, אף שאול האמור כאן ירדו ועתידין לעלות, אמר לו ר"א מה אני מקיים ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל, אמר לו מתוך הקהל אבדו, מן העולם הבא לא אבדו. (שם לו ב)
הראהו אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל ה' ובני קרח עומדים ומתפללין עליה, אמר לו הדג יונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה'... (פרק י)
...והיא האש שאכלה לעדת קרח, שנאמר (במדבר י"ז) ואש יצאה מאת ה'. (פרק נג)
ובמושב לצים זה קרח, שהיה מתלוצץ על משה ועל אהרן, מה עשה כינס כל הקהל שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, התחיל לומר ליצנות ואומר להן, אלמנה אחת היתה בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות, והיתה לה שדה אחת, באתה לחרוש אמר לה משה לא תחרוש בשור וחמור יחדו, באתה לזרוע אמר לה משה שדך לא תזרע כלאים, באתה לקצור ולעשות ערימה, אמר לה הניחי לקט שכחה ופאה, באתה לעשות גורן, אמר לה תני תרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה מכרה את השדה לקחה שני כבשות ללבוש מגזותיהן וליהנות מפירותיהן, כיון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות, שכן אמר לי הקב"ה כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר, הצדיקה עליה הדין ונתנה לו, הגיע זמן גיזה וגזזה אותן, אמר לה תני לי ראשית הגז, שכן אמר לי הקב"ה וראשית גז צאנך תתן לו, אמרה אין לי כח לעמוד באיש הזה, הרי אני שוחט אותן ואוכלתן, כיון ששחטן אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה, אמר לו אפילו ששחטתי לא נצלתי מידו, הן עלי חרם, א"ל תנה לי, שכך אמר הכתוב כל חרם בישראל לך יהיה, נטלה והלך לו, הניחה בוכה היא ושתי בנותיה, איך כדין הא ביזתא עלובתא, כל כך הם עושים ותולין בהקב"ה, מכאן שהיה ליצן... (מזמור א)
שנאתי קהל מרעים, איזה קהל, זה קהל קרח, שנאמר ויקהל עליהם קרח, ולאיזה קהל אני אוהב ויקהל משה. (מזמור כו)
ויקנאו למשה במחנה, אמר רבי שמעון בן ינאי נמנו ישראל במדבר למנות דתן במקומו של משה ואבירם במקומו של אהרן, שנאמר נתנה ראש, ומה גרמו לעצמן, תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם. (מזמור קו)
נדחי ישראל יכנס, ומי הן הנדחין, קרח וכל עדתו שנדחו מפי משה רבינו ע"ה... (מזמור קמז)
יש שהרבו חכמה לטובתן ויש שהרבו חכמה לרעתן... יש שהרבו עושר לטובתן והרבו לרעתן... הרבו לרעתן קרח והמן. (פרשה ז)
א"ר לוי שנים עשירים גדולים היו בעולם, אחד בישראל וא' באומות העולם, קרח בישראל והמן באומות העולם, ושניהן שמעו לנשיהן ונפלו. קרח שמע לאשתו ונפל, כיצד, כשבא מבית המדרש אמרה לו אשתו מה הלכה חדש לכם משה בבית המדרש, אמר לה פירש לנו מעשה, אמרה לו מעשה תכלת היו, אמר לה כך דרש ואמר נאמר לי מפי הגבוה שתעשו לכם ציצית על ארבע כנפי בגדיכם כדי שיהא תכלת, שנאמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. באותה שעה היתה משחקת ואומרת לו, ראו כמה יושב ומשחק, תדע שהוא אומר על כנפי בגדיכם, אני עושה לך טלית כולה תכלת, מה עשתה עמדה ועשתה טלית שכולה תכלת, נתעטף בו ועמד לפני משה, אמר לו מה עשית, אמר לו אתה אמרת מעט ואני עשיתי הרבה, השיב משה ואמר כתיב מזוזות ביתך, בית שהוא מלא ספרים צריך מזוזה או לא, אמר לו ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, אמר לו קרח עברת על מצותיו של הקב"ה ונתגאית בעשרך, באותה שעה עמד משה בכעס לפני המקום, ואמר, רבונו של עולם אם קיימין הם דברי תורה הבא עליהם גזרה, שנאמר ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם... (פרשה יא)
כיון שאמר קרח לא משה נביא ולא אהרן כהן גדול ולא תורה ניתנה מן השמים, כיון ששמע משה כך הלך אצל האלקים אמר, אם אני מוותר על בזיוני ועל בזיונו של אהרן אבל על בזיונה של תורה איני מוותר, שנאמר בזאת תדעון, ואין זאת אלא תורה, שנאמר וזאת התורה אשר שם משה...
ויקהלו על משה ועל אהרן, שהקהילו עליהם קהלות ואמרו, בואו ונודיע לכם מעשיו של בן עמרם, כי כל העדה כולם קדושים, וכי אתם לבדכם קדושים, והלא כלנו נתקדשנו בסיני, שנאמר לך אל העם וקדשתם, וכשנתנו לנו עשרת הדברות כל אחד ואחד ממנו היה יונק מהר סיני, ולא נתן לנו אלא עשרת הדברות, ולא שם חלה ולא שם תרומה ומעשרות ולא שם ציצית שמענו, אלא מעצמך אתה אומר כדי לעשות שררה לעצמך ולעשות כבוד לאהרן אחיך. מה תלמוד לומר בקר, אלא אמר דברים שאני אומר לכם מלובנים הן כבקר, שלא לכבוד עצמי ולא לכבוד אחי אני אומרן... ולפי שהלך משה לפתחו של דתן ואבירם זכה להציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנם, שלשה בני קרח ואון בן פלת... (במדבר פרק טז, תשנב)
זה הוא שאמר הכתוב בוטח בעשרו הוא יפול וכעלה צדיקים יפרחו (משלי י"א), בוטח בעשרו, זה קרח, דאמר רב עשיר גדול היה קרח, תסברון שלפרעה היה לו בין מגדול ובין הים, ואמר ריש לקיש עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה') זה עשרו שלקרח, הוא יפול, לפי שבטח בעשרו נפל, את מוצא כשצוה הקב"ה את משה על מצות ציצית, עמד קרח ונתגאה בעשרו והלעיג על דברי משה... (במדבר טז א)
תנו רבנן עשרה נתנו עיניהן בדבר שאינו הגון להן, מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם ניטל מהן, ואלו הן קין וקרח ובלעם... הינו דאמרי אינשי אזל גמלא למיבעי קרני, אודנין די הוו ליה גזונהי מיניה. (שם שם י)
חכמי אמת אמרו קרח זה קין, משה זה הבל, והדין עמהם, מכל מקום קשה, שהרי כתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וחז"ל אמרו מדה במדה לא בטלה, אם כן לדבריהם יהרג קרח ואל יתבלע, ויקוים המקרא ויקוים דבריהם מדה במדה לא בטלה... אלא הכוונה הוא כך, דע כי קין כיון להמשיך הדין בנצח לדתו של הבל, ומנצח ביסוד, ואלה הם פצעים וחבורות עד שהגיע בעטרת הדין הקשה זה הוא עד שהגיע בצוארו, ומה שאמר ר' יהודה מיום שפתחה הארץ את פיה וקבלה דמו של הבל הכוונה היא ארץ היא כנסת ישראל, וקבלה דמו של הבל רוצה לומר הדין שירד מן הנצח ומן היסוד, וזהו שרמזו בדבריהם דמו ודם זרעותיו, כלומר הספירות שלמטה הימנו, שוב לא פתחה עד קרח, הכונה שלא פתחה בדין גמור כזה שנסתלק הצדיק זה הבל, ותשאר העולם מבלי קיום לגמרי עד קרח, שכיון גם הוא לעשות הריסה ולחזור הוא במלכות משה הוא בנצח ולהמשיך הדין דרך שם, ובעבור שלא היתה הדין כל כך קשה, כי היה מגן משה מה שאינו כן הבל לא היה אדם להגן על כן נבלע ולא יצא דמיו... (בראשית ועיין שם עוד)
ויקח קרח, לקח עמו אנשים רעים נותנים לו עצות רעות. בההוא שעתא דאתקטיל מצרי נולד קרח ואתגלגל ביה...
תנופת הלוים על ידי אהרן כעין אסקיהו אחתיהו האמור ביצחק, ואלו היה קרח מסכים בהנפתו כשם שהסכים יצחק בעקידתו, ולא עוד אלא שזה מסר נפשו וזה לא היה צריך לכך, הנה בלי ספק היה קרח למטה כגבריאל למעלה, כשם ששקול אהרן נגד מיכאל, ואין בנשיאות של אלצפן ענין לכך, כי עבדות גדולה היתה זאת לא תאות למי שראוי להיות דוגמא עליונה לא' משרי המרכבה, כשם שלא יאות לאהרן להיות נשיאי הלוים.
קרח אבאר ברמיזה כאשר קבלתי אני, דע איש המעיין שהוא סוד שופך דם האדם באדם דמו ישפך באותו אדם עצמו, וההרוג הורג את הורגיו, ע"ד דאטפת אטפוך וכו', וכן הבל הרג את קין בימי משה, ומיתת קרח בבליעה מדה כנגד מדה, ובקרח תחקור ודרש בשתי שים ערב ותמצא סוד מופלא. (קרח)
קרח לא היה מחלוקת להמשיך שם הנקרא שמים, כי כיון להפוך את הבריאה, ובהיפוך את הבריאה אין קיום, בא וראה משה רבינו ע"ה קרא שהוא שם שמים, והם ענו ולא נמשך משלום אלינו רק נעמוד בתקפנו ובגבורתנו. ואין לשאול תצא בת קול ותבטל דבריו של קרח, כי יש להשיב שקרח לא רצה להשלים כל עיקר, ואין צריך להתעוררות, אם כן בת קול מאין תצא. ואם תאמר הלא משה למד מפי הקב"ה שקרח וחבורתו בני שריפה נינהו, ואם כן האיך היה גונב לב הבריות והיה קורא אליהם לשלום, והוא ידע כי לא ישלימו, ויש להשיב אמת כי ידע משה שקרח לבדו לא יספיקו בידו לעשות תשובה, אך חבורתו אם לא היו חולקים לאו בני כלייה נינהו, והם הוסיפו על חטאתם, ונעלם ממשה, על כן קרא אליהם לשלום... (שם ועיין שם עוד)
ויקומו - וקמו בחוצפא ואורו הילכתא באנפוי דמשה על עיסק תיכלא, משה אמר אנא שמעית מן פום קודשא יהי שמיה מברך דציצית יהון מן חיוור וחוטא חד דתכלא יהי ביה, קרח וחברוי עבדו גוליין וציציתהון כולהון דתיכלא... (במדבר טז ב)
ויקהל - וכנש עליהן קרח ית כל כנישתא לתרע משכן זמנא ואיתנטל בעותריה, דאשכח תרין אוצרין מן אוצרי דיוסף מליין כסף ודהב ובעא למטרד בההוא עותרא ית משה וית אהרן מן עלמא... (שם שם יט)
רב לכם - הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה. כלם קדושים - כולם שמעו בסיני דברים מפי הגבורה, ומדוע תתנשאו - אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלקיך כל העדה שמעו. (שם שם ג)
דתן - חלק כבוד לבני קרח מלהזכיר אביהם. (תהלים קו יז)
ויקח קרח - זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוים, כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו גם לבני קהת שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו, והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו, וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף, אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו, גם קרח בכור היה... ואלה נשיאי העדה היו בכורים, הם היו מקריבים את העולות, על כן לקחו מחתות, והראיה על זה הפירוש מופת המטה, שראו כל ישראל כי השם בחר שבט לוי תחת הבכורים... ועוד ראיה גמורה "כי כל העדה כלם קדושים", וזה רמז לבכורים שהם קדושים, כי כן כתוב "קדש לי כל בכור", והם היו הכהנים הנגשים אל ה'... (במדבר טז א)
ויקח קרח - ...אבל כונת המדרש בויקח קרח שלקח עצה בלבו לעשות מה שיספר, כי הלקיחה תאמר על העצה והמחשבה... ואנקלוס שתרגם ואתפלג פתר הענין לא הלשון כמנהגו במקומות רבים... ור' אברהם אמר... אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע אחר מעשה המרגלים. והנכון בדרש שכעס קרח על נשיאות אליצפן כמאמר רבותינו, וקנא גם באהרן כמו שנאמר "ובקשתם גם כהונה", ונמשכו דתן ואבירם עמו, ולא על הבכורה, כי יעקב אביהם הוא אשר נטלה מראובן ונתנה ליוסף, אבל גם הם אמרו טענתם "להמיתנו במדבר". והנה ישראל בהיותם במדבר סיני לא אירע להם שום רעה, כי גם בדבר העגל שהיה החטא גדול ומפורסם היו המתים מועטים, ונצלו בתפלתו של משה שהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה, והנה היו אוהבים אותו כנפשם ושומעים אליו, ואלו היה אדם מורד על משה בזמן ההוא היו העם סוקלים אותו, ולכן סבל קרח גדולת אהרן, וסבלו הבכורים מעלת הלוים וכל מעשיו של משה, אבל בבואם אל מדבר פארן ונשרפו באש תבערה, ומתו בקברות התאוה רבים, וכאשר חטאו במרגלים לא התפלל משה עליהם ולא בטלה הגזרה מהם, ומתו נשיאי כל השבטים במגפה לפני ה', ונגזר על כל העם שיתמו במדבר ושם ימותו, אז היתה נפש כל העם מרה, והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות, ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו, וחשב כי ישמעו אליו העם... והקרוב כי היו אלה הנקהלים כולם בכורות, כי על כן חרה להם על הכהונה, ולכך אמר להם משה שיקחו מחתות כמנהגם הראשון, ויתגלה אם יבחר השם בהם או בכהנים. (שם)
אתה וכל עדתך - ...והנכון בעיני כי מתחלה אמר להם זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו, והיה האיש מכם אשר יבחר ה' הוא הקדוש, ולא אמר שיהיה אהרן עמהם, והם שתקו, ואולי לא נתרצו ולא הודו בכך, כי חשבו אם יהיה אהרן עמנו תרד האש לכולנו או לא תרד כלל ונהיה כלנו שוים, ואם לא יהיה אהרן עמנו ולא תרד האש יאמרו כי לא בחר בנו, ויחשבו כי בו כבר בחר שירדה האש בקרבנותיו ביום השמיני... על כן לא היה קרח חפץ לנסות דבר בלא אהרן... והנה הוציא מכלם דתן ואבירם, וזה טעם "חמשים ומאתים מחתות", כי מה צורך להזכיר המנין במקום הזה, והכניס אהרן שיהיה עמהם, אז שמע קרח אליו, כי חשב שישתנה המעשה בהם ובאהרן. (שם שם טז)
...אבל הטעם, כי מתחלה היה לב העם אחרי משה ואהרן וכאשר לקחו קרח ועדתו איש מחתתו וישימו עליהם קטרת ועמדו פתח אהל מועד עם משה ואהרן אז קרא קרח לכל העדה ואמר להם כי בכבוד כולם הוא מקנה, וייטב הדבר בעיניהם, ונקהלו כלם לראות אולי ישר בעיני האלקים ותשוב העבודה לבכוריהם, וזה טעם ויקהל עליהם קרח את כל העדה, והנה נתחייבו כליה שהיו מהרהרים אחרי רבם, והם כמהרהרים אחרי השכינה ומוותרים על נבואתו של נביא בלבם וחייבין מיתה בידי שמים, ומשה ואהרן למדו עליהם זכות, שלא חטא במעשה אלא קרח והוא הגורם והוא המפתה אותם, וראוי הוא שימות לבדו לפרסם ולהודיע ענשו לרבים. (שם שם כא)
ויקהל עליהם קרח - את גדולי העם הנועדים תמיד אל פתח אהל מועד, או בכורי כל ישראל הראוים לעבודה, ולא הזכיר העם כמו בעגל ובמרגלים... (שם שם יט)
אם כמות כל האדם - הנה גם רבים בעם אמרו לו פעמים רבות למה העליתנו ממצרים, אבל היה העונש על אלה מכל האדם באמרם כי תשתרר עלינו גם השתרר, כי עשו שתים רעות, בזו על כבוד הרב, וכפרו בכל מעשה ה' אשר עשה במצרים ובמדבר, וגם במעמד הר סיני שנאמר בו "וגם בך יאמינו לעולם", והם אמרו שאינו כדאי להשתרר עליהם, ולא בא להם על ידו רק רע, ומפני זה אמרו ויחר למשה מאד. וגם קרח אמר ומדוע תתנשאו, ועל כן נבלע אהלו עמהם, וזה טעם לא ה' שלחני, לא שלחני ה' כלל להוציאם ממצרים... כי תחלת ביאת הנביא יקרא שליחות... ואין טעם "כל המעשים" להחליף הבכורים ללוים וכהונת אהרן כדברי המפרשים, אלא לכלל המעשים אשר עשה משה לעיני כל ישראל כמו שפירשתי. (שם שם כט)
תפתח - ולא זכר את קרח שידוע שהיה ראש המחלוקת, או שעוזרי הרשע רשעים ממנו, כי בלעדם לא יעשה רשעו, או שקרח היה מהשרופים והבלועים. (תהלים קו יז)
...וזה המאמר התבונן בו הטיב ותבין כי מחלוקת קרח עם אהרן היתה דוגמא רוח הטומאה ורוח הקדש ועל כן כאן ייחס קרח ללוי, ורמז למדת הדין, ולזה רמז באמרו נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם, והרמז למה שנאמר אנשי השם וכבר פירשתיו, והבן זה מאד. וענין אהרן ידוע כי היה איש החסד כאשר פירשתי, אמנם מחלוקתו עם משה רבינו ע"ה שמעתי אך לא בקבלה גם לא מפי ספרים, כי היה להתקיים בו קללת קין, שנאמר ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה, ואין מן האדמה כטעם יותר רק שיקבל ענשו מן האדמה, כענין ותפתח הארץ את פיה, וענין משה ידעת בפסוק ויהי הבל רועה צאן והבן כל זה. ומאמר רבותינו ז"ל שפתחה של גיהנם היתה כוונתם להורות על מדת הדין שפגעה בהם, ובליעת הארץ תוכיח כן... (קרח, ועיין שם עוד)
והסבה לקרח במחלוקת הזה שני דברים, האחת שהתלבש במדת הקנאה והיא מדה רעה ומכה שאין לה רפואה, והשנית שטעה בשלשלת העתידה לצאת ממנו. מדת הקנאה הוא שידוע כי כאשר יקנא האדם במי שהשיג עושר ונכסים יוסיף דאגה על דאגה עד שישיג כמוהו, ואם השיג יגיע מזה אל אהבת הכבוד ובקשת מיני הממשלה בקניני העולם הזה, ומאהבת הכבוד יעלה אל השררה, ומהשררה יגיע מזה לעבוד ע"ז, ואם לא השיג יהיו כל ימיו מכאובים וחיי צער יחיה... וכן קנאתו של קרח הטרידתו מן העולם, וקנאתו זאת לקרח ולכל האוחזים דרכו והסרים אל משמעתו היתה בחלוק המנוין והמעלות בישראל, והיו חושבים כי משה היה עושה זה מדעתו, שהרי ממה שאמר להם משה כי לא מלבי נוכל ללמוד כוונתם הרעה שהיו אומרים כי מלבו עשה... (במדבר טז א)
...ואמנם אם בקשנו להלום פרשה זו בדרך הפשט יקשה עלינו כל זאת, אבל אי אפשר להולמה כי אם בדרך הקבלה הנאמנה. והנני רומז רמזים שמענה ואתה דע לך. תמצא בדור הפלגה "הבא נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם", וכתיב בהם, "וזה החילם לעשות". ותמצא באנשי סדום "ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית", ובאר הכתוב כי אנשי העיר והמגדל הם אנשי סדום, ואמר עליהם "ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים", ותמצא באנשי סדום ואנשי העיר, ובפרשה זו בעדת קרח "ויקומו לפני משה", והיה ראוי לומר על משה, אבל רמז כי היו לפני משה, ומפני זה קראם אנשי שם, ותרגם אונקלוס ויקח ואתפליג, רמז על דור הפלגה, והזכיר בכאן בענשם "העיני האנשים ההם תנקר", כמי שמפחיד חברו במכה שכבר באה לו... ואנשי סדום הכם בסנורים, ועדת קרח נאבדו מן העולם כי היו ראוים שיעקרו מן העולם, והנה כוונת השי"ת שהוא עושה חסד לאלפים היתה בטלה בהם. ועל סוד הענין הזה אמר (קהלת ח') "טובים השנים מן האחד", והזכיר אחריו "והחוט המשולש" שהוא הפעם השלישית, וממה שאמר לא במהרה ינתק אתה למד כי לפעמים ינתק אפילו בשלישית, אבל רחוק הוא ואינו דבר מצוי... (שם שם כט, ועיין שם עוד)
וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה - ירדו למדור אחרון של גיהנם, כי שבעה מדורין יש לה לגיהנם, ושאול הוא המדור התחתון... ויאבדו מתוך הקהל - מכאן שהבאים כנגד התורה ורוצים לעקור יסודותיה אין להם חלק לעולם הבא... (שם שם לג)
ומדוע תתנשאו - והלא כל צבור צריך מלך וכהן, ואם כברש"י כולם שמעו בסיני גם כן קשה, הרי על כרחם יודו שרק על ידי משה השיגו שם מה שהשיגו בנבואה, אלא דבריו בליצנות, כאומר לחברו ידענו שאתה חסיד וצדיק וכו', ואמר רב לכם במה שהשתדלתם בפרסום ענין הנבואה לפני העם, עד שהגיעו לחשוב שכלם היו נביאים, וגם לגלגו על ההשגחה באמרם ובתוכם ה', ועל נבואת משה המיוחדת ומדוע תתנשאו, אם כן כפרו בג' העקרים שזכרנו. ועל כל זה השיב משה. בקר ויודע ה' - בהשגחה, והקריב אליו - לנבואה. ואמר המעט מכם - המעט צער וטורח יש לכם כבר בשרות לויה שתבקשו גם כהונה שהיא טורח ופרישות יותר גדולים, והרי אתם ממרים ומכחישים בעקר העבודה ומצותה... (במדבר טז ג שער עח)
...אבל בדברי קרח ועדתו אין אמת בכלל, והשקר המוחלט הוא הרע הגמור וההפסד שאין סופו להתקיים, וזה שאמר במדרש רבה בענין טליתות של תכלת, שרוצה לומר אין להם צורך בנבואה להגבלת עצמם, כי הם מצומצמים ומשוערים על ההשערה האנושית הנכונה, שהוא הממוצע המתיחס לתכלת הממוצע בין לבן ושחור, ואין להם צורך בחוט תכלת המכוון להשערה האלקית. ועל הכחשת ההשגחה אמרו בית מלא ספרים חייב במזוזה, רוצה לומר ה' ישגיח באומה כחלק מכללות העולם, ולא בפרטים, ומשה השיבם שהעולם מושגח דוקא על ידי היחידים השרידים שבו השלמים במצוות השמעיות והתוריות שבו, הכלולות בפרשת שמע. ועל הטענה הג' סבב במחנה ישראל בדברי ליצנות, כבמדרש שוחר טוב, אלמנה וב' יתומות היו בשכונותי... (שם)
ומכאן למדנו תנופת הלוים על ידי אהרן שהיא כעין אסקתיה אחתיה (העלהו הורידהו) האמור ביצחק, ואילו היה קרח מסכים בהנפתו כשם שהסכים יצחק בעקדתו, ולא עוד אלא שזה מסר נפשו וזה לא היה צריך לכך, הנה בלי ספק היה קרח למטה כגבריאל למעלה, כשם ששקול אהרן כנגד מיכאל. ואין בנשיאות אליצפן ענין לכך, כי עבדות גדולה היתה לא תאות למי שראוי להיות דוגמא לאחד משרי המרכבה, כשם שלא יאות לאהרן להיות נשיא נשיאי הלוים כי עבודה רבה היא שהוטלה על אלעזר... (מאמר אם כל חי חלק ג סימן לג)
פרתו של רבי אלעזר בן עזריה שהיתה יוצאת ברצועה שבין קרניה וכו' היא תיקון אשת קרח, והיא נתנה עצה לטליתו של תכלת לבעלה ולדעתו לערער, ורצועה שבין קרניה רמז לארבע כנפות הטלית שנקראים קרנות. (גלגולי נשמות קיט)
...וכן כאשר נתן השי"ת התורה על ידי משה עוד היה בלב האדם הגשמי ספק בתורה מן השמים, ולפיכך על ידי קרח ועדתו נתלבן ונצרף תורה מן השמים שידעו הכל דבר זה בבירור גמור, כי דבר זה היה חטא קרח ועדתו שהיו כופרים בתורה מן השמים, כמו שמוכיח הכתוב, ולפיכך היה עונש קרח ועדתו שנבלעו חיים שאולה, וזה כי התורה היא תורת אמת, לא כמו שאר דברים, כי עם שהם אמת כמו אם יאמר אחד ראובן הוא בבית זה והאמת שהוא בבית, מכל מקום לא נקרא דבר זה שהוא אמת מצד כי אפשר שלא יהיה בבית, ועם שהוא אמת דבר זה הוא במקרה, אבל האמת שהוא אמת בעצם הוא תורת משה, שהיא אמת בעצם, שכל דבריה הם מוכרחים, ואי אפשר בענין אחר, וזה כי כאשר אמרה תורה אהרן הוא כהן, ודבר זה אמת בעצם, לפי שהוא הכרחי שכך יהיה שאי אפשר שיהיה בענין אחר.
ובמדרש, בקר ויודע ה', אמר משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם לעשות יום ולילה... וכן הבדיל אהרן להקדישו קדש קדשים, פירוש דבר זה, כמו בקר שאין לשנות אותו, והן הן הדברים אשר אמרנו, כי כל דברי התורה הם מוכרחים להיות... ולכך כאשר היו חולקים על התורה שכל דבריה מוכרחים במציאות, המתנגד לזה מוכרח שאין לו מציאות כלל, ולכך כתיב ויאבדו מתוך הקהל, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, שהיו מוכרחים להיות בלתי נמצאים כלל, וירדו חיים שאולה שהוא האבדון, ואלו ירדו מתים לא נקרא זה שאין ראוי להם המציאות כלל, אחר שהיו מקבלים מיתה טבעית כדרך כל הארץ, והיה להם חיים טבעיים... (תפארת ישראל פרק יח)
אתה ואהרן - אתרצה שגם הוא יכנס, ואולי ימנענו מהסכנה. ונראה שקרח לא קבל זאת, כי אז יבחר רק אהרן, ובלעדו אולי יבחר אחר, ולכן לא נזכר שנכנס עמהם ולא שניצל אהרן. ותאות הניצוח הכניסה אותם בסכנה עצומה אפילו לפי דעתם, והזהירם שסם המות בקטורת ולא שמעו, כי נכנסה בהם רוח שטות ומינות והכחישו הכל. (שם שם טז)
ואם בריאה יברא - ובזה יוכיח השגחת ה' ויכלתו, ועונשם כחטאם שרצו לקעקע העמודים שעליהם הושתת העולם, ונהרס להם מקום עמידתם, והם מתודים תמיד משה אמת וכו' כבב"ב ע"ד, כי העולם עומד על האמת, והשקר יחריבו. (שם שם ל)
ויקח קרח - שעור הכתוב וסדרו, כאלו אמר ויקח קרח ודתן ואבירם ואון פן פלת חמשים ומאתים נשיאי עדה ויקומו לפני משה... נקהלו להתרעם על משה ועל אהרן במעמד חמשים ומאתים נשיאי העדה שהלכו שם בעצת אלה המתרעמים בעת שהיו לפני משה אנשים מבני ישראל הבאים לדין, ואותם החמשים ומאתים נועדו שם כמו הולכים לתומם אל משה להתיצב עמו שם, כדי שכשיקהלו קרח דתן ואבירם אחר כך על משה ואהרן יהיו הם כלם כאחד מסכימים לדברי הנקהלים לפני אותם אנשים מבני ישראל שנמצאו שם, ובחרו שעה שיהיה שם המון עם כדי לפרסם ולהעביר קול במחנה למען ירבו מתקוממים עמהם. (במדבר טז א)
האיש אחד יחטא - שהוא עשה שנקהלה עלינו העדה, כאמרו ויקהל עליהם קרח את כל העדה. (שם שם כב)
וכל האדם אשר לקרח - ואת כל האדם אשר לקרח הנמשכים אחריו במחלקותו, ולכן לא מתו בניו שלא נגררו אחריו בזה. ואת כל הרכוש - שלא יזכו שיהנו צדיקים בעמלם, כענין נפלה סלע מחיקו ומצאה עני ונתפרנס בה. (שם שם לב)
רב לכם - הקדים נגד הטענות האפשריות, כלום קרח יתן לכם שדות וכרמים, וב', איך יתקומם נגד משה רבם, אמרו שאינם מתקוממים רק על הכהונה הגדולה אלא על השררות הרבות, ושמקנאים לכבוד ה' והעם שאלו מתגדלים עליהם. ובתוכם ה' - גם אחרי העגל אמר ה' ושכנתי בתוכם. (שם שם ג)
בזאת תדעון - מה שמשה נראה כאן כאכזרי ח"ו, המעניש הוא כהרופא החותך אבר לפני שיגיע החולי ללב, וכאן התחילה כפירתם בנבואת משה רבינו ע"ה ובתורה מהשמים להתפשט, ועל ידי העונש הבא ידעו כי ה' שלחני וגו'. (שם שם כח)
ואם בריאה יברא ה' - כח רוחני שיבלע את הרשע, ואף על פי שהמלאך אינו מבחין בדרך כלל בין צדיק לרשע. וירדו חיים - מעין מלכותא דארעא, דהרוגי מלכות נכסיהם למלך, כן ירדו עם כל אשר להם. (שם שם ל)
...וכן כאשר נתן השי"ת התורה על ידי משה עוד היה בלב האדם הגשמי ספק בתורה מן השמים, ולפיכך על ידי קרח ועדתו נתלבן ונצרף תורה מן השמים שידעו הכל דבר זה בבירור גמור, כי דבר זה היה חטא קרח ועדתו שהיו כופרים בתורה מן השמים, כמו שמוכיח הכתוב, ולפיכך היה עונש קרח ועדתו שנבלעו חיים שאולה, וזה כי התורה היא תורת אמת, לא כמו שאר דברים, כי עם שהם אמת כמו אם יאמר אחד ראובן הוא בבית זה והאמת שהוא בבית, מכל מקום לא נקרא דבר זה שהוא אמת מצד כי אפשר שלא יהיה בבית, ועם שהוא אמת דבר זה הוא במקרה, אבל האמת שהוא אמת בעצם הוא תורת משה, שהיא אמת בעצם, שכל דבריה הם מוכרחים, ואי אפשר בענין אחר, וזה כי כאשר אמרה תורה אהרן הוא כהן, ודבר זה אמת בעצם, לפי שהוא הכרחי שכך יהיה שאי אפשר שיהיה בענין אחר.
ובמדרש, בקר ויודע ה', אמר משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם לעשות יום ולילה... וכן הבדיל אהרן להקדישו קדש קדשים, פירוש דבר זה, כמו בקר שאין לשנות אותו, והן הן הדברים אשר אמרנו, כי כל דברי התורה הם מוכרחים להיות... ולכך כאשר היו חולקים על התורה שכל דבריה מוכרחים במציאות, המתנגד לזה מוכרח שאין לו מציאות כלל, ולכך כתיב ויאבדו מתוך הקהל, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, שהיו מוכרחים להיות בלתי נמצאים כלל, וירדו חיים שאולה שהוא האבדון, ואלו ירדו מתים לא נקרא זה שאין ראוי להם המציאות כלל, אחר שהיו מקבלים מיתה טבעית כדרך כל הארץ, והיה להם חיים טבעיים... (תפארת ישראל פרק יח)
כאשר תעיין בדברי קרח ועדתו שהיו חולקים על התורה תמצא שהיו מספקים על משה אחר שהתורה היא לכלל ישראל ראוי שתהיה התורה לכלל ישראל לא על ידי אדם פרטי כמו משה, וזה שאמרו "רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'", ובארו במדרש, כל העדה כלם קדושים, כלם שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך, ומדוע תתנשאו על קהל ה', בארו בזה רשעה שלהם שהיו כופרים בתורת משה, שאמרו אחר כי אנכי ולא יהיה לך שמענום מפי הגבורה, אם היה רוצה השי"ת לצוות מצות על ישראל היה מצוה לישראל בעצמו.
ובמדרש עוד, מה כתיב למעלה מן הענין "ועשו להם ציצית", אמר ליה קרח למשה רבינו ע"ה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית... ומה בא הכתוב לומר אם יצאו כופרים מפרשת ציצית או מפרשה אחרת. ועוד אם מסמיכת הפרשה למדנו שהיה כופר בפרשת ציצית, מנא לן שהיה כופר במזוזה?
דע כי כל כונת קרח להפליג ולהחזיק הקושיא, כי אחר שהשי"ת עם ישראל אם היה רוצה השי"ת לתת התורה ראוי שתנתן בלא אמצעי, כי אי אפשר שלא היו ראוים ישראל לשמוע דבר ה', שהרי שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך, ואם כן למה לא נתנה התורה להם. והיה קרח חושב להפיל את משה בטעותו לשאול אותו טלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית או חייבת בציצית, וסבור היה כי בודאי ישיב משה שהיא פטורה, כיון שכולה תכלת, שכך היתה סברת קרח, כי המצוה כדי שיהיה בטלית תכלת... ואז יהיה משיב לו קרח, אם כן כל ישראל כולם היו קדושים, למה להם כהן מיוחד לכפר בעדם, אחר שכולם ראוים לכהנים. וקרח אשר רצה להפיל את משה בטענתו חרבו באה בלבו, כי אדרבה, זה ראיה כי גם שם אין הדין כך, כי צריך שיהיה דומה לכסא הכבוד, וכסא הכבוד הוא מיוחד, לכך צריך חוט מיוחד שאין מן הטלית רק נבדל לעצמו... וכך ישראל, אף על גב שכל ישראל כולם קדושים צריכים אל כהן מיוחד נבדל מהם, לא שיהיו הכל כהנים, כי צריך שיהיה כאן כהן מיוחד... והנה היה לאהרן ג' בחירות, נגד הראשון מה שנבחרו ישראל מן האומות נאמר "ויודע ה' את אשר לו", ולא הזכיר כאן "יקריב", מפני שאין ישראל משמשים לפניו, אבל נגד מה שאמרו שנבחרו הלוים אמר "ואת הקדוש והקריב אליו", יקריב לשמושיה, ונגד מה שנבחרו הכהנים אמר "ואת אשר יבחר בו יקריב אליו"...
ומפני כי שני דברים שהם הלמוד והמעשה היו לשני אחים הנכבדים, כי משה היה מקבל התורה ולמדה לכל ישראל, ואהרן כהן גדול מביאה לידי מעשה, כי היו עובדין הקב"ה על ידי אהרן בעבודת הקרבן, לכך היה מדמה אהרן אל חוט של תכלת, כי חוט של תכלת מביא לידי מעשה, דכתיב "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם", וכן אהרן על ידו היו עובדים במעשה אל השי"ת, וזהו עבודת הקרבנות, ולכך אהרן דומה לחוט של תכלת לגמרי, המביא לידי מעשה. וכנגד משה שהיה מקבל תורה מן השמים ולמדה לישראל היה מביא משל מן בית מלא ספרים, כי התורה צותה לנו לקבוע מזוזה על הבית כדי לקבע בנו תורת השי"ת, וכדכתיב במזוזה, "ודברת בם בשבתך בביתך" וגו', וגם בזה נפל, שאדרבא בית מלא ספרים חייב במזוזה יחידית נבדלת מן הבית, שהרי המזוזה חוץ לבית כמו ציצית גם כן חוץ לבגד, כי אין כל הבית מוכן מה שמוכן לו חלק אחד שהוא נבדל מן הבית, וכן לא יקבל התורה כל ישראל כאחד, רק אחד הוא משה רבינו ע"ה אשר הוא נבדל מן ישראל במעלתו ובמדרגתו, והוא מקבל התורה ומגיע אותה אל הכלל כלו, כמו שהוא במזוזה... (שם פרק כב)
ויקח קרח, שלקח מקח רע לעצמו וכו', פירוש שהמחלוקת היא ענין זר יוצא מן סדר העולם וממנהגו, ולפיכך בא עליו לשון ויקח, שלוקח דבר, שכל מקח הוא קנין חדש, וזה לקח לעצמו מקח חדש שהוא דבר זר, לכך כתיב ויקח קרח, שעשה קרחה בישראל, שאין לך דבר שנמשכים אחריו כמו המחלוקת, שהרי שבט ראובן אשר היו שכנים אל קרח היו נמשכים עמו במחלוקת. בן יצהר שהרתיח עליו כל העולם כלו כצהרים, שכל הנמצאים מתנגדים לבעל המחלוקת וכועסים עליו, לפי שכאשר היה קרח חולק על משה היה דבר זה בלבול ושנוי יוצא מן הסדר לכל העולם, שהרי אף שמש וירח לא היו רוצים לצאת עד שיעשה דין להם, בפרט המחלוקת כמו שהיה עם משה והוא שנוי סדר הכל... בן לוי שנעשה לווי לגיהנם, וכבר התבאר זה, כי כל מחלוקת הוא מתחבר לגיהנם, והגיהנם ראוי לו, כי שניהם נבראו ביום אחד ביום הב', שלכך לא נאמר כי טוב ביום השני. ומקשה ולחשב נמי בן יעקב, שעיקב עצמו לגיהנם... אבל מפני כי שמות האלו, כי נהפכה מעלתו שהיה מן המיוחסים האלו לרעה, כי כשם שהיחוס לצדיק מביא שקונה מעלה עליונה יתירה, שנחשב צדיק גדול, כך כשהוא רשע והוא בן צדיקים כמו שהיה קרח, באה לו המעלה לגנאי, כי בן צדיק יש לו כח גדול, וכשהוא מהפך לרשעות פועל בכח שלו רשעות גדול יותר מדאי עד שפועל מאד...
ודתן שעבר על דת, פירוש כי אלו שני בעלי מחלוקת עזי נפש היו, וכך אמר עליהם במדרש שהיו עזי נפש, וכל עז פנים הוא יוצא בעזותו חוץ לדת, כי לשון דת נופל על הסדר, כדכתיב (אסתר א') "כדת מה לעשות". ולכך נקרא דתן שהיה יוצא חוץ מן הסדר בעזותו, ואבירם מרום לבו ועזותו מקשה היה לבו לרע, כי כל עז פנים מקשה לבו מלעשות תשובה...
ודע כי לגודל היחוס שהיה דבק קרח בקדושה מצד אבותיו, לא היה ראוי שיהיה נכנס בזה, אם לא היתה אשתו החמרית היא שמסלקת האדם מן הקדושה, ולהיות נמשך אחר החומר, ולכך אשתו הסיתו כי דרך האשה להמשיך הבעל אחריה, לסור מן הקדושה...
ואלו ד' בעלי מחלוקת, דהיינו קרח ומאתים וחמשים איש, ודתן ואבירם ואון, הם ד' כתות, כי דתן ואבירם היו חולקים מחמת עזות הגדול והקשה, כי היו בעלי מחלוקת ולא היו מבקשים כהונה. הר"ן איש לא היו חפצים רק כהונה, וגם קרח היה מבקש כהונה, וכדכתיב בקרא, והיה משתף עם דתן ואבירם גם כן, כי עשה זה בשביל קנאה, והיה מקנא במשה ואהרן, אבל און היה נכנס במחלוקת בשביל שלא היה רוצה שיהיה מושל משה עליו, והיה בעל מחלוקת אבל אינו קשה כמו שהוא כל בעל מחלוקת, רק שלא היה רוצה שיהיה משה משתרר עליו, ולכך שמע לקול אשתו לצאת מן המחלוקת, והבן זה.
קרח לא מן הבלועים וכו'. יש לך לדעת כי דתן ואבירם שהיו חולקים על משה לא היו הם מבקשים כהונה כלל, רק שהיו אנשים חטאים ורעים כמו במחלוקת עם משה... ולפיכך דתן ואבירם נבלעו כי כך ראוי לבעלי המחלוקת הגיהנם, כמו שביארנו, וגם כי הגיהנם נברא ביום ב', שלכך לא נאמר בו כי טוב, וגם המחלוקת נברא ביום הב', כמו שאמרו במדרש, ולפיכך ראוי זה לזה. וזה שהיו חולקים דתן ואבירם נחשב זה עצם המחלוקת, שלא היה להם הכונה בשביל מה רק לחלוק, לפיכך נבלעו בשאול. אבל חמשים ומאתים איש לא נבלעו רק נשרפו, שכך ראוי מפני שרצו לקרב אל הכהונה ולעבודת השי"ת, כמו שעשו שהיו מקריבי קטורת, ולפיכך יצאה אש מאת ה' ונשרפו, שכך ראוי אל מי שרוצה בגדולה ובמעלה שאין ראוי לה... והיה קרח סבה אל המחלוקת וסבה אל שהיו רוצים חמשים ומאתים איש הכהונה, אם היה נבלע לא הגיע לו מה שהיה ראוי אל חמשים ומאתים איש, ואם היה נשרף לא הגיע לו מה שראוי אליו מצד המחלוקת, ולפיכך אמר שאינו מן הבלועים ואינו מן הנשרפים אבל מגיעה לו מיתה והעדר, ובזה היה שוה לשניהם. וברייתא סבירא ליה דהיה בו שניהם, שהיה נבלע ונשרף, כי שנים ראוים אליו, כי הוא הסבה אל שניהם... (חידושי אגדות סנהדרין קי א)
ויקח קרח וגו', קשה ויקחו היה לו לומר, עוד קשה קריאי מועד אנשי שם, היאך משבח ומסיק בשמייהו... עוד קשה ר"ן איש וכתב רש"י שהיו ביניהם הנשיאים אליצור בן שדיאור וחביריו... וכי חס ושלום נשיאים כמותם אשר ראו עיניהם גדולות ונפלאות יהיו חס ושלום נדחו מקדושתם, ובפרט נחשון בן עמינדב היתה יהודה לקדשו...
והנה משה רבינו ע"ה היו בו שלמיות האל של חכם גבור עשיר, כמו שאמרו רז"ל כולן במשה, אבל קרח ועדתו חשדוהו להיפך, כי מתנשא במאד ורוצה להתגדל, על כן גם עשה את אהרן אחיו לכהן גדול ולבניו לסגני כהונה, וזה הענין שהיו חושדין אותו באשת איש ממש, כי דעביד הא עביד הא... ובזה חטאו חטא גדול שכפרו במעלת נבואת משה שהוא אדון הנביאים ומעלת הנביאים היא להיותן באלו הג' בתכלית השלימות. והנה רז"ל אמרו שעינו הטעה את קרח, שראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו, שמואל הנביא וכו', אבל לא ידע שהשלשלת הזו היא ההיפך ממנו, כי קרח היה בעל מחלוקת, ועשה מחלוקת עם משה ואהרן, ושמואל היה טוב עם אלקים ועם אנשים, דהיינו מדריגת משה ואהרן. וכבר כתבתי למעלה, כי ג' שלימיות אלה הן בין אדם למקום ובין אדם לחבירו... כי משה רבינו ע"ה לרוב דביקותו באלקים אחז במדות הכל לאלקים, וזהו שנקרא משה איש האלקים, כי לא היה לו פנאי כל כך לעסוק בעסקי בני אדם, והיה טוב עם אלקים, ואהרן אחז במדת שלום, ותמיד עסק לרדוף שלום בין איש לרעהו, והיה ביותר טוב עם האנשים, ושמואל הנביא אחז ממדת שניהם, היה טוב עם האלקים מעין דוגמת משה רבינו ע"ה, והיה טוב עם אנשים מעין דוגמת אהרן הכהן...
ועתה נבוא לבאר הפרשה, המחלוקת של קרח היה בהם שלשה כתות, אף קרח היה לץ, אשר עליו נאמר במושב לצים לא ישב, ב', דתן ואבירם הם רשעים, כמו שכתוב "וילך אל דתן ואבירם וגו' ויאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה", ועליהם נאמר "אשר לא הלך בעצת רשעים". ר"ן איש היו חוטאים בנפשותם, כמו שכתוב "את מחתות החטאים האלה בנפשותם", ועליהם נאמר "בדרך חטאים לא עמד". קרח היה לץ, והיה מתלוצץ מענין עבודת האדמה, ואחר כך היה מתלוצץ מענין הצאן, כדאיתא במדרש דלעיל, ומצינו בבריאת עולם שקין הביא מפרי האדמה והבל הביא מהצאן... וכבר נודע מה שאמרו המקובלים כי קרח הוא גלגול קין, כי נתגלגל קין ג' פעמים מצד נפש רוח ונשמה, והיינו במצרי שהרג משה, ויתרו חותן משה, ואחר כך בקרח, ומשה הוא גלגול של הבל, ועשה בו נקמה ג' פעמים... ועתה קרח שעשה מחלוקת הגדול וחזר לסורו, אז הרגו משה ונתקיים "שופך דם האדם באדם דמו ישפך", כלומר אותו האדם עצמו שנהרג הוא הורג את הורגו, ומיתתו היתה בבליעה מדה כנגד מדה, כי פצתה הארץ את פיה לבלוע דם הבל.
והנה קין נקרא קינא דמסאבותא, כמו שכתב הזוהר, שמכח שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, מזו הזוהמא נעשה קין, וסיבת הנחש היתה הקנאה, כי קנאה בחוה, וכן קרח קנא בנשיאות אליצפן וכו', נמצא קרח זוהמת הנחש, ויהיו שלשה אלה אחוזים בקנאה ותאוה וכבוד שמוציאין את האדם מהעולם, שהם היפך מג' שלמיות הנ"ל. וקרח מצד הקנאה, ודתן ואבירם מצד התאוה, ור"ן איש מצד הכבוד, כאשר נפרש. קרח מצד הקנאה, והוא זוהמת הנחש, וכמו שהנחש כפר בחידוש העולם יש מאין רק יש מיש, כמו שאמר "מן העץ הזה אכל וברא את העולם", והכופר בחידוש כופר במציאות השי"ת, וכן קין כשעשה מחלוקת עם הבל אמר לית דין ולית דיין ולית עולם אחר, כדאיתא בתרגום יונתן בראשית. וכן קרח כפר בנבואת משה רבינו ע"ה, ובתורה מן השמים, והעולם נברא בזכות משה, כמו שאמרו רז"ל בראשית, בשביל משה, שנאמר "וירא ראשית לו", ומשה רבינו היה היפך מהקנאה, כמו שאמר ליהושע "המקנא אתה לי", וקרח היתה בו קנאה מקנאת הנחש, ונסמך מחלוקת קרח לפרשת ציצית, כמו שכתב רש"י, כי ציצית מורה על אחדות השי"ת ומציאותו, שהוא ית' חידש את העולם, ומורה על תורה מן השמים ומורה על שכר ועונש, כי בציצית כתיב "וראיתם אותו", שכן יש ח' חוטין למטה מהגדיל, וח' חוטין למעלה מהגדיל התחוב בכנף, ואחר כך ה' קשרים, כל קשר כפול הרי הם י', והכל ביחד עולה כ"ו כמנין שם יהו"ד, שהוא מורה היה הוה יהיה, ושהוא היוה את הכל, ומורים על סוד אחד, הח' הוא ח' חוטין, דל"ת ד' ציציות, א' קשר העליון דאורייתא. וכן מורה על החידוש... וכן מורה על תורה מן השמים, כי ציצית וח' חוטין וה' קשרים עולה תרי"ג, וכן מורה על שכר ועונש, כי תכלת מורה על הדין והלבן מורה על הרחמים. וקרח שכפר בנבואת משה מחמת קנאתו אז כפר גם כן בו יתברך, כמו קין שאמר לית דין ולית דיין, אף שידע מגדולתו ית', אמר כי כביכול ככל אלקי העמים, וזה הוא שאמר "ובתוכם ה'" לא שכינה על ראשם חס ושלום, וזהו ענין שהוצרך משה להראות בריאה חדשה מאתו ית'... הרי קרח מצד הקנאה נתלבש בגאוה על כן רצה קרח להתגדל עליו, וזהו ויקח קרח בן יצהר וגו', לקח בדעתו כי הוא בן יצהר... והשמן צף למעלה...
דתן ואבירם לקחו במחשבותם שהם בני ראובן הבכור, והם ראוים לגדולה, על כן שפטו משפט מעוקל וכפרו בנבואת משה הפרטית, דהיינו התמנותו, וחטאם היה בתאוה שמוציאה את האדם מהעולם, והיא בהפך ממעלת איזה עשיר וכו', וחשבו על משה רבינו ע"ה שעשה זה להעשיר את משפחתו, על כן עשה לאהרן ובניו כהנים ושבטו לוים שיתעשרו במתנות כהונה ובמעשרות וכו', גם הקטורת מעשרת, וזהו שהתרעמו הנתת לנו נחלת שדה וכרם, וזהו יצאו נצבים פתח אהליהם, נצבים ולא זכרו בסוד המזוזה המורה על שלימות הממון כמו שכתבנו לעיל... וענין ר"ן איש היה ענינם בסוד תפילין כמו שנפרש אי"ה...
ר"ן איש ובתוכם הנשיאים כוונתם היתה לשם שמים ולא להרע, רק ששגו, אבל הם סברו כי מחלקותם היתה לשם שמים, ולא היה אצלם שום צד כפירה חלילה וחלילה, והאמינו בה' ובמשה עבדו, וידעו נאמנה כי כל מה שעושה משה רבינו ע"ה הוא מפי הגבורה, רק חשבו שענין התמנות אהרן ובניו היתה מכח שהיה משה רבינו ע"ה מבקש זה מהקב"ה והתפלל על זה שלא יזוז הכבוד מביתו וממשפחתו ושבטו, והקב"ה רצון יראיו יעשה, ועל זה התרעמו ורדפו אחר הכבוד, לא אחר הכבוד המדומע והטומאה, רק אחר הכבוד אשר חכמים ינחלו, והוא כבוד הרוחני, כי נודע השררות שיש בישראל שחולק הקב"ה מכבודו ליראיו אינה מצד הגשמי החומרי, רק הכל רוחני להיות כבוד השכינה חופף עליו, כי ההתמנות הוא לקיום התורה והמצוה ולהיותם קרובים למלכות שמים, כנודע להבאים בסוד ה', וזה ההתנשאות מורה על ריבוי הקדושה, על כן היו רוצים בזה הכבוד, שהיא בחינת החכמה, כי רצו לעמוד בסוד ה', ובפרט שהיו יודעים סוד העיבור... וכונתם היתה בשביל נפשותם שנפש שלהם תזכה לדביקות גדול ולהשגה עליונה, וענינם היה כנדב ואביהוא שהיו גדולי ישראל...
...ר"ן איש נמי אמרי הכי (כקרח), אבל הכונה בענין אחר, וזהו ויקומו, כתלמיד העומד לפני רבו בקימה ובהידור, ובקשתם היתה שכל העדה יהיו קדושים, שלא תהיה התפשטות הקדושה על יחידי סגולה רק על כל העדה כולם יהיו קרובים לקדושה, ואמרו הלא אנחנו שמענו אנכי ה' אלקיך, ויש להקשות למה לא אמר אנכי ה' אלקיכם, אלא הראה השי"ת בזה הדיבור שכל אחד ואחד מאתנו חשוב בעיניו, לכך אמר בלשון יחיד, על כן בתוכינו יהיה ה', וכמו שכתוב בהבטחת העתיד, "והתהלכתי בתוככם"... ובזה יובן לאחר שראו ישראל הנס הגדול הזה שהוא מפי הגבורה, איך עלה דעתם לומר "אתם המיתם את עם ה'", אלא כונתם היתה על בני עליה ר"ן איש אלו, והתרעמו על משה שלא היה לו למהר וליתן להם עצה במעשה הקטורת, שאז בקרבתם לפני ה' וימותו, רק היה לו להמתין אולי יחזרו מדבריהם, ובאמת משה רבינו ע"ה עשה הכל מפי ה', כי תכף השי"ת ממהר לשלם לשולחי ידם בכתר הכהונה...
ממחלוקת של קרח יש לקחת מוסר עד היכן גודל עונש של מחלוקת, ראה מה עלתה לקרח עונש הנמרץ ולא הועיל שלשלת יוחסין שיצאו ממנו, וגם הוא בעצמו היה שר וגדול בישראל לולי חטא המחלוקת, והיה מנושאי הארון, גם דתן ואבירם וטפם כולם נאבדו... וכל בר שכל ילמוד ויהיה מתלמידיו של אהרן אוהב שלום. (תורה שבכתב קרח)
ובמדרש אמרו ויקח קרח, מה לקח, טלית שכולו תכלת, ומסיק ששאל עוד בית מלא ספרים... ונראה לומר דמפיק לה מדכתיב "ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם", למה ליה למכתב פתח אהליהם, אלא שיצאו נצבים לחרף ולגדף על המזוזה שבפתח אהליהם. והנה קרח חלק על פרשת ציצית, ודתן ואבירם הוסיפו עוד לחלוק על מצות המזוזה שבפתח האהל, כי אמרו שמשה בדה מלבו ב' מצות אלו... ועוד רמוז בזה, לומר שעיקר טעם שני מצות אלו להיות לאדם כמזכירים את מצות ה', כמו שכתוב "וראיתם אותו וזכרתם" וגו', וכן המזוזה כדי שיזכור את ה' בבואו ובצאתו, ובזמן שכל העדה קדושים אינן צריכין לדבר המזכיר, כי בלאו הכי ה' לנגדם תמיד הוא ית' וכל מצותיו, ואין צורך בהם כי אם לאנשים שכיחי אלקים, ומטעם זה נענשו המה וטפם... לפי שחלקו על ציצית ומזוזה, ומסיק (שבת ל"ב) ר' יהודה ור' מאיר חד אמר בנים מתים בעון ציצית, וחד אמר בעון מזוזה, לפי ששניהם באו לזכרון, המזוזה להיות ה' לנגד עיניו תמיד, והציצית לזכרון המצות, וכתיב (הושע ד') "ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני"... ועוד שהבנים ענף ממנו כציצית, שהם ענף מן הבגד...
אמנם לפי מה שמסיק במדרש קרח, שעשה קרחה בעולם וכו', נראה שדעת בעל המדרש זה לומר שקרח חלק על מציאות השי"ת, כמו שכתוב "הנועדים על ה'", לפי שטען שעולם קדמון כקדמות השי"ת, והוא מחוייב המציאות, והוצרך לכפירה זו כדי לחזק מחלקותו, כי הוא טען כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו, ודעתו לומר שאין יתרון ושררה לשום נוצר על חבירו כדרך שאין קדימה חס ושלום לו ית' על ברואיו... ואמר לו משה בקר ויודע ה' וגו'... כי המקרה לא יתמיד זמן רב, והרי עינינו הרואות שאין אתה יכול לבטל הבדלת בקר וערב, אם כן אין זה מקרה, אלא כך נברא ברצונו, וכשם שהוא ית' קדמון לכל נוצר, כך חלק מכבודו לאשר חפץ בו וחלק גבולות ליום נתן גבולו ביום, ואת ישראל נתן עליון על כל העמים, כך נתן ברצונו ית' גדולה לאהרן. וזה שאמר "ואם בריאה יברא ה'" וגו', קרח חלק על הבריאה של ששת ימי בראשית וטען לא היו דברים מעולם, ואני אומר שיש בריאה, על כן אני אומר אם בריאה, רוצה לומר אם היתה בריאה חדשה בששת ימי בראשית, אז יברא ה' חדשה בארץ... (במדבר טז א)
קריאי מועד אנשי שם - נראין הדברים שנתקבצו אל קרח אנשים מרי לבב אוהבי יותרת הכבוד והשררה, בחשבם כי לכלם יתן שררות, כי זה הדבר אשר בקשה נפש כל אנשי שם... כי אמרו דין הוא שתהיה השררה חוזרת חלילה מן אחד לחבירו, כי רב לכם שימים רבים לישראל שנהגתם עליהם שררה... ומה שאמרו "ובתוכם ה'", כי בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו, והרי הקב"ה מראה ענוה לישראל ומתהלך בתוכם, רוצה לומר באמצע ולא ראש, ואיך אתם תתנשאו על קהל ה'. (שם שם ב)
...וטעם למיתה זו, לפי מה שכתבתי שכפרו בחידוש העולם ובבריאתו, אמר משה אם בריאה, אם באמת היתה בריאה חדשה בששת ימי המעשה אז יאמת ה' דברי ויברא גם עתה חדשה בארץ, ועל ידה יכירו וידעו כי ה' עושה חדשות. ומה שנברא בריאה זו דוקא, לפי שאמרו רז"ל אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, והמה לא רצו בשום מנהיג, כי אמרו כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה', ולפי סברתם הנבערה יבלע איש את רעהו חיים, על כן יענשו כמדתם שירדו שאול חיים... לכך נאמר "ויאבדו מתוך הקהל", מתוך שרצה ה' שיהיו כל ישראל בקהלה אחת ובאגודה אחת, וכל קהילה ואסיפה צריכה למנהיג כדי שלא יבלע איש את רעהו, והמה לא רצו בזה, על כן נאבדו. (שם שם כט)
ויקח קרח - ...אכן נתכון הכתוב להודיע יסוד דבר המחלוקת שיאמר אדם מנין עלה על דעת קרח לחלוק על נביא נאמן אשר צדקו נבואתו, וקרח חכם גדול היה ואיך נשתטה לעשות הדבר הזה, הלא כל ישראל ירגמו אותו אבן, לזה אמר הטעמים שלקח בדעתו לבא לריב, ראשונה בן יצהר, שהוא גדול מב' אחים הבאים אחריו בבני קהת, ואינם יכולין להחציף פניהם כנגדו כי גדול מהם. ב' בן קהת, הוא המעולה שבבני לוי שהיו נושאים קדשי הקדשים, ואמרו רז"ל קרח מנושאי הארון היה, ואין שאר השבטים מקפחין אותו בדבריו לפני משה, כי מעולה הוא מכל שאר שבטים גם מכל בני לוי, גם בענפי קהת הוא מדרגה ראשונה לב' האחים שאחריו. ואומר ודתן ואבירם, גם אותם לקח כדי לערער גם מכחם שהם גדולי שבט ראובן הבכור ליעקב, ובאמצעות זה החשיבו עצמן ויקומו לפני משה, פירוש קימה ומעלה בהשואה עם משה, קרח למה שהוא כנזכר, ודתן ואבירם לצד היותם גדולי ישראל כדי לחזק זרועותיו.
עוד יתבאר הכתוב בהקדים דבריהם ז"ל שאמרו שעיקר מחלוקתו של קרח הוא על אליצפן בן עוזיאל, והודיע הכתוב שלקח קרח מערכת הסתירות במעשה משה, ראשונה טענת היותו בן יצהר, ממה נפשך, אם אתה בא אחר הגדול שבבנים ולזה נתת הכהונה לאהרן, אם כן מהטעם עצמו לי יאות הנשיאות לצד שאני בן יצהר... כיון שמצאו דברי משה סותרים, אם כן נכנס בבחינת דברי שקר חס ושלום, וגם בכהונת אהרן לא יאמנו דבריו לילך בו אחר הקדמת עמרם, אלא כל שבט לוי בהשואה הוא... ולצד שחש קרח שלא יקובלו טענותיו אלא לבטל נשיאות אליצפן... לזה הקיף בטענת ראובן הבכור לכל השבטים, ולקח גדולי ראובן, והוא מאמר "ודתן ואבירם"...
ובעיני יפלא, למה יכנה דברי הרעים לשמות הצדיקים, ולא די בזה, אלא שמקשה בעל הדרש ולחשוב בן יעקב וכו'... ולהאיר אור תורה אסדר ב' ג' גרגרים מסתרי תורה. הא', כי ענפי הקדושה אשר הכין וסדר המאציל ב"ה הם שבילי ומשפטי התורה אשר חקק ה' ביד משה עבדו, וכל המחליף סדר מסדרו הנה הוא עוקר הענף ההוא בסוד בחינת נשמתו, ועושה הענף ההוא ענף רע, כי יסתלק ממנו כח המקדש... ב', כי הענף עצמו שבו פעל און הוא קודם לשלוח בו יד, בסוד תיסרך רעתך, נמצא אומר כי ענף הקדושה נהפך לרעה ויהי הודו לו למשחית רחמנא ליצלן. ג', דע כי בחינת הנשמות אשר נטע ה' בעמו הם אותיות התורה כידוע ליודעי חן. ד', דע כי כשברא ה' את האדם ברא נטע אחד שבו כלולים כל ענפי הקדושה, וכשחטא ונפגם נפגמו כל הנשמות שהיו תלוים בו, וכל שיצאו ממנו פגומים היו עד שיצתה נפש אברהם אבינו ונתלבנה באמצעות עשר נסיונות... ויצתה נשמת יעקב בלא שום דופי... נמצינו אומרים שהאילן הוא יעקב ויצאו ממנו י"ב ענפים, וא' מהם הוא לוי, ענף זה העניף ג' ענפים עמרם יצהר חברון ועוזיאל, וענפי יצהר הוא קרח. והנה כשבא קרח להחליף ענפי הקדושה ולהפך הכהונה ממקומה נפגמו ענפי הקדושה שבשורש נשמתו שהיו כולן לשבח, והתחיל ממטה למעלה, בראשונה הענף עצמו שהוא קרח בתחילה היה נקרא קרח טהור בן יצהר שהיה מאיר לעולם כצהרים... ועכשיו הענף עצמו שנקרא קרח נפגם ועשה בו קרחה, ולא ענפו לבד אלא גם שורש הענף שבא ממנו, שהוא יצהר, נהפך לרעה כשורש נשמתו והרתיח כל העולם כולו כצהרים... וממה שלא הזכיר הכתוב בן יעקב עדיין שורש הראשון שהוא בעיקר האילן שהוא יעקב לא נודעו מעשיו אם גם עדיו הגיע הפגם, ונמצא נעקר שורשו של קרח מעיקרו או לא. ודע שיש מחלוקת רז"ל בקרח ועדתו אם יש להם חלק לעולם הבא, למאן דאמר אין לו חלק לעולם הבא גם שורשו ביעקב נמק... ותירץ לפי שהתפלל על עצמו וכו', פירוש לעולם שכן הוא, אלא שה' עשה נחת רוח ליעקב שהתפלל וכו'. או אפשר שסובר שיש לו חלק לעולם הבא, וזהו היתה תפילתו של יעקב, שלא יגיע כח החטא עד עיקר השורש שביעקב, ולא ינתק חבל הכסף מעיקרו, והוא מאמר התנא עליהם אמר הכתוב מוריד שאול ויעל... (שם שם ב)
את אשר לו - ...עוד יתבאר בהעיר עוד למה כפל לומר "ואת אשר יבחר בו יקריב אליו", לצד שבערעורם יש ב' פנים, הא' כי אהרן אינו ראוי כל כך כי יש בהם גדולים וטובים ממנו, והב', שישנו לכיוצא בו בעם הראוים לעמוד לשרת עמו. כנגד מה שנוגע לכהונת אהרן שיש ראוי ממנו אמר את אשר לו, פירוש אשר מזומן לו לעבודתו מתחלת הבריאה, ואת הקדוש, פירוש אחר שיצא לעולם קדש עצמו ועשה עצמו כלי ראוי לשרת בקודש... וכנגד המובן מהם שרצונם להוסיף עליו אמר "ואת אשר יבחר בו יקריב אליו", אם יש ראוים כיוצא באהרן לעמוד גם כן לשרת יקריב. (שם שם ה)
אל תפן אל מנחתם - לצד שראה הפלאת שנאת הרשעים עמו, מזה הכיר היותם בחינת הרע גמור אשר טבעו לשנא בחינת הטוב שנאת מות בלא סיבה, ולזה אמר אל ה' אל תפן אל מנחתם, והכונה בזה, לצד שאין לך אדם שאין בידו מצות ומעשים טובים, וכבר קדם לנו שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובריה, ואפילו של רשעים, דכתיב "א-ל אמונה ואין עול", אשר על כן חש משה שתעמוד להם איזה מצוה שבידם שהזכות תולה... ואם תאמר איך יבטל מדתו ית' לאנשים ההם לעוות משפטם, דע כי הצדיקים יש כח בהם להפקיע זכות הנמצאת לרשעים כשיראו שהם מוחלטים ברע, והוא סוד צדיק מושל ביראת אלקים, פירוש מושל ביראת ה' שיעשה האדם... כי באבוד רשעים רנה, וסובר אני כי האנשים רשעים האלה אינם בכלל עדת קרח שנאמר עליהם מוריד שאול ויעל, שכולן ענף הקליפה, כן יאבדו כל אויבי ה'. (שם שם טו)
ויעלו וגו' ודתן ואבירם יצאו - יודיע הכתוב עוצם רשע הקליפות, שאפילו אחר שראו שישראל יראו לנפשם פן תדבקם הרעה אשר תמצא את דתן ואבירם אף על פי כן יצאו נצבים, ומזה נתרגש משה ואמר בזאת תדעון וגו' פירוש כיון שראה שלא הרגישו דתן ואבירם מההרגש שעשו ישראל שעלו מסביב, ואדרבא יצאו בקומה זקופה, דן משה בדעתו בודאי כי הרשעים חושבים בדעתם כי משה עושה דברים אלו מדעתו בתחבולות וערמות ולא מדברי ה', לזה אמר "בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה", פירוש אפילו פרטי דברים אלו. (שם שם כז)
בזאת תדעון - איך יחשוב משה לעם ה' שעדיין לא האמינו בו לנביא אמת... ואולי כי צד החשד היה על זה הדרך, כי לצד שמצא משה חן בעיני ה' כשהיה משה חפץ לתת גדולה לאחד מקרוביו כגון הכהונה לאהרן והנשיאות לאליצפן וכדומה, היה עושה ונמלך בה' והיה ה' מסכים על ידו... לזה אמר "בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות" וגו', לא שהייתי עושה והוא מסכים על ידי למה שהייתי חפץ בדעתי. וכנגד חשש הב' שהיה חושק בלבו על הדבר אמר "כי לא מלבי". (שם שם כח)
וירדו וגו' שאולה - פירוש שלא שלטה בהם הארץ להורגם, אלא נשארו חיים ונתתן הארץ בפקדון לגיהנם, והוא אומרו חיים שאולה... (שם שם לג)
נשיאי עדה - הם טענו שהם נשיאי עדה קריאי מועד, והתלוננו על שעשה משה כל זה בלא דעתם ועצתם כמולך ממלכה בלתי מוגבלת ומחלק שררות ומנוים כחפצו, שבדברים כאלה ראוי לשאול עצתם והסכמתם, וגם יש לומר שהם רצו שהכהונה תנתן לנשיאי העדה הראוים לזה כפי מעלתם, לא שתנתן לשבט אחד כולו שיהיה בירושה מבלי הבט על מעלת הכהנים ושלמותם. (שם שם ב)
ויקהלו - הנה לפי זה כל עדת קרח היו מתנגדים זה לזה, שמחלוקת דתן ואבירם מתנגדת לא לבד שלא תנתן הכהונה הגדולה לקרח, כי גם התנגדו לכל שבט לוי ועבודתם בכלל, שלפי דעתם זה מגיע לשבט ראובן, והר"ן אנשים היו מתנגדים לשניהם, כי רצו שתנתן הכהונה לנשיאי העדה או לבכורי פטרי רחם, ואיך נקבצו יחד לכת אחת, אמר שנקהלו בזה במה שכולם היו חולקים על משה ועל אהרן...
כלם קדושים - בזה נפלו בטעות שטעו בעת מתן תורה, שרצו שלא יהיה ביניהם חלוף מדרגות וישוו כלם בקדושה ובנבואה, וחשבו כי מתמלא שאלתם ואין הבדל בינם ובין משה ואהרן... (שם שם ג)
ויאמר משה אל קרח - בא לשנות את מה שאמר תחלה שכל עדת קרח יקחו מחתות אף דתן ואבירם, ואמר עתה שלא יקחו רק חמשים ומאתים מחתות, כי דתן ואבירם לא יהיו בכלל, וכן בפעם הראשונה לא הזכיר את אהרן, כי אז לא היה המכוון רק להראות להם שצריך הכרעה בינו ובין עדתו (שכל אחד רצה להיות כהן גדול), ועתה אמר שגם אהרן יקח מחתתו, כי גם אהרן הוא בספק כמותם. (שם שם טז)
ויקחו איש מחתתו - הנה מצות הקטורת היא שיתן הקטורת על האש בפנים, וכן ביום הכפורים, לבד הצדוקים היו משנים ונתנו את הקטורת בחוץ, וכן משה אמר להם שיתקנו הקטורת בפנים, כמו שאמר (לעיל ז') "ושימו עליהן קטורת לפני ה'", וכן (בפסוק ט"ז) "היו לפני ה' ונתתם עליהם קטורת", וקרח ועדתו שנו ועשו כדעת הצדוקים, "וישימו עליהן קטורת ויעמדו פתח אהל מועד", שהוא חוץ להיכל, ואהרן לא שם עדיין הקטורת והמתין עד שנכנס לפנים, ועל זה מוסיף "ומשה ואהרן". ומזה מבואר גם כן איך צץ הזדון מעדת קרח לכפור בתורה שבעל פה. והנה ספר הכתוב רשעת קרח ועדתו שהיה כופר גמור, שאם היה רק מסתפק אם משה עשה כל זאת מדעתו או שהוא שליח ה', היה ירא לנפשו מלעשות זאת פן דברי משה אמת ותשיגהו הרעה, רק שהוא החליט בלבו שמשה עושה כל זה מדעתו, וממילא היה מכחיש בכל התורה והיה חושב שלא ה' שלחו לתת דת וחוקים, ועל כן לא חש גם להקטיר הקטורת כמצותו. (שם שם יט)
ויקהל עליהם - ששם דרש לפני העדה שנתקבצו שם שמשה ותורתו אינו אמת, דהא כלם עומדים ומקטרתם בידם ולא הגיע להם שום נזק, ועל ידי כן נטה גם לבב העם לספק בנבואת משה, ועמדו נקהלים עליהם, שלשון זה מורה שעמדו מוכנים להתנגד אל משה... (שם שם כ)
ויקם משה - על פי זה עשה משה מעשה בפועל ללכת ולהחרים את דתן ואבירם בחרם ובשמתא, וזקני ישראל נצטרפו עמו בזה והלכו אחריו, ושם גזר עליהם חרם ונידוי שלא לגעת בכל אשר להם, והעם עשו מעשה בפועל כדבריו, ויעלו מעל משכן קרח, ובזה הראו בפועל כי הם מרוחקים מן הכופרים האלה והם מופרשים מהם, כי כל ישראל כולם מאמינים במשה ובשליחותו, ובזה סר הקצף מעל העדה. (שם שם כה)
בזאת תדעון - באר להם משה שאינו עושה זאת למען כבודו וכבוד אחיו, רק שדבר זה יש לו צורך גדול אל קיום האמונה בתורה ובנצחיותה לדור זה ולדורות הבאים, כי היסוד העקר שבו תלוי התאמתות התורה וקיומה לדור דורים הוא מה שירד ה' לעיני כל ישראל על הר סיני באותות ובמופתים, וכלם שמעו מפי הקדש פנים בפנים שהוא ממנה את משה שיהיה שלוחו לתת להם תורה ומצוה קיימים לעולמים, וצוה שיאמינו לכל המצות שיצוה להם משה מפי ה', שכלם מצות אלקים חיים ולא מצות אנשים שבדאם מלבו. ובאשר כל זה נעשה בפומבי לפני ששים רבוא שראו זאת בעיניהם ושמעו באזניהם... אולם אחר שעמדה העדה הרעה הזאת עדת קרח עוד בעוד משה חי להכחיש את שליחותו ונבואתו שבזה הכחישו את התורה בכלל, אם כן נפל יסוד אמונת התורה גם בדור משה, וכל שכן לדורות הבאים, כי יאמרו שהלא גם בדור המדבר לא כלם הסכימו על אמתתה... אם כן כמו שירד ה' על הר סיני במופתים גדולים שהיו דומים כבריאת יש מאין בעת נתינת התורה, כדי לקיים אמתתה לדור דורים, כן מן ההכרח עתה שעמדו כת מינים המכחישים אותה לקיים אמיתתה ולברר כי שקר תרמיתם גם כן על ידי אות גדול שיהיה דומה כבריאת יש מאין... (שם שם כח)
...והנה כתיב ותפתח הארץ את פיה, מבואר שלא פתחה רק פה אחד, ומשמע שהיה פתיחת הפה קרוב למשכן דתן ואבירם ששם עמד משה, ואם כן יפלא איך נבלע בית קרח שהיה במחנה לויה, רחוק ממקום הפה אלפים אמה, וכל שכן שיקשה איך נבלע קרח עצמו שעמד אז לפני אהל מועד והיה רחוק ממקום הפה ארבעת אלפים אמה, ומזה למדנו כי ברא ה' בריאה חדשה בארץ שנעשה לה פה דומה כפה של בעל חי שיש לו חיות והוא מתנענע ופותחו ברצונו ובולע אל תוכו ברצון וסוגר פיו אחר שבלע... (שם שם ל)
וישמע משה - הוא הבין את המטרה ואת המניע של הטענות וההאשמות שהוטחו כלפיו, היתה זו כפירה ביסוד האלוקי של שליחותו, ואילו סברו כן מחמת טעות עיונית, היה אפשר ללמדם ולהעמידם על טעותם, אך הם הגיעו לידי כך מתוך קנאה ורדיפת כבוד, במסווה של ייצוג עניני הכלל הם בקשו לספק את האינטרסים של עצמם, ולצורך זה באו בהוכחות כוזבות ומסנוורות המחניפות לאהבה העצמית של כל העם. וכך ניסו לדחוק את רגלי משה ואהרן ולשלול מהם את מעמדם... והמסקנות כוזבות לא פחות, כל העדה כולם קדושים כבר עתה, הם "אנשי קדש", אנשים בעלי תפקיד קדוש, "קדושים תהיו", ייעודם הוא להיות קדושים... אך עדיין אינם קדושים אלא עליהם לעלות ולהתעלות בלא הרף לקראת ייעודם הקדוש, אל להם להחליף את המציאות בייעוד...
ונוסף על כך, לו יהי כדבריהם, כבר כולם קדושים ובתוכם ה' באמת... ונמצא שתפקידה היחיד היה להגשים את התורה, כי אז ולצורך זה היתה האומה עצמה מטילה על הטוב והמוכשר שבקרבה לנהל את צרכי הכלל ולדאוג לעניניו, והן כעין זה היה הדבר כבר אז, שכבר היו לאומה "נשיאי עדה קריאי מועד", ואותם מאתים וחמשים מתמרדים היו דוגמה חיה לכך שיש צורך בנציגים המורמים מעם... אולם כשמדובר בדברים שאינם נעשים מתוך העם ועל ידי העם, אלא מגיעים אל העם, כשמדובר בדברי ה' השלוחים אל העם, איה האדם והאומה היכולים להעז פנים ולשאול, מדוע בחר ה' בך, דוקא בך... (שם טז ג)
ויקהל עליהם קרח - נראה שקרח היה בטוח בעצמו כי כבר אבדה מלבו כל המחשבה על האמת שביחסי ה' הנידונים כאן, ולפיכך אפילו בשעת ההכרעה הוא קרא לכל העם להיות שותפים לריבו ועדים לנצחונו - אלא אם כן נניח שהוא בקש לכוף את רצונו בכח ההמונים בלא להמתין להתערבות ה', מכל מקום אותה התקהלות המונית היתה מכוונת כנגד משה ואהרן, וכל הבא, התייצב על ידי כך לצידו של קרח. (שם שם יט)
ויקח קרח - ...אבל יש להתבונן מכל ענין הפרשה כי לא נשתוו בערכם ובכוונת מחלוקת קרח ודתן ואבירם ור"ן איש, שהרי אנו רואים שלא היו בכלל לוקחי המחתות אלא קרח ור"ן איש ולא דתן ואבירם... על כן יש להבין שר"ן איש היו באמת גדולי ישראל בכל פרט גם ביראת ה', והיה מניעת הכהונה שהוא גורם דבקות ואהבת ה' כאש בוער בקרבם, לא לשם שררה וכבוד המדומה, כי אם להתקדש ולהשיג מעלה זו על ידי עבודה. וגם המה ידעו אשר דבר ה' אמת בפי משה, רק הרהרו בלבם אחר רצון ה' ומסרו עצמם למסירת נפש ולמות על אהבת ה', כי עזה כמות אהבה... אף על גב שידעו שלא ינקו, ובודאי יקוים דבר משה, וזה מיקרי "החטאים האלה בנפשותם", שביקשו לאבד את נפשותם רק להשיג מעלת האהבה וחסידות מה שאינו לפי הרצון ממנו ית"ש. ומשם הכי סמך ענין הלז לפרשת ציצית, שהוזהרו חסידי עליון בחוט של תכלת, שבכל חסידותם לא יסורו ממצות ה', ובשביל שמכל מקום כיונו לשם שמים משום הכי נענשו בשריפה באש שיצאה מקדש הקדשים, והיה בזה ענין כבוד. לכן דתן ואבירם, המה היו רחוקים מתאוה עליונה זו, כי אם שהיו בטבע בעלי מחלוקת ושונאי משה עוד במצרים, כדאיתא בנדרים ס"ד, ומשום הכי נענשו בבליעה בארץ כרוח הבהמה. אמנם קרח באמת היה אדם גדול וראוי לתאות הר"ן איש, אבל באמת תוכו לא כן היה וקנאת השררה אכלתהו, על כן עשה מעשה הר"ן איש, ונענש כדתן ואבירם. והיינו שתמה המדרש אבל קרח שפיקח היה לא נכנס לשטות לבקש חסידות, מה שאין כן רצון הקב"ה, ועל כן כסבור להשיג תאות הכבוד, והיה נכון לבו בטוח שיצא לחיים, אם כן מה ראה לבטוח לחלוק על משה. וכל דברים אלו מבוארים במקרא בפרשת פינחס, "הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה'", מבואר שהר"ן איש הצו על ה', והמה הצו על משה ועל אהרן.
והנה ידוע אשר יראי ה' ועמוסים בפרישות אינם יכולים להצית מחלוקת, שנדרש לזה לגבב דברי נרגן ולשון הרע וכדומה, וגם כי באמת בלבבם האמינו במשה ותורתו, רק שהיה קשה לקבל זה הדין, ואם כן לא מצאו ידים לעשות מחלוקת, וכן דתן ואבירם שהיו ידועים לבעלי ריב ומדון ושונאי משה לא היה בכחם להמשיך הקהל אחריהם, אבל קרח שהיה גדול הדור הוא היה בכחו להמשיך אחריו רבים וכן שלמים, ובאשר גם הוא לאו אורחיה לדבר עם בני אדם ולפתות ברוב דברים, על כן לקח אליו את דתן ואבירם ומסר להם דברים כפי דעתו הרחבה, והמה הלכו בשליחות קרח ולקחו לבב ר"ן איש להמשך אחר קרח, נמצא כל הענין נקרא על שם קרח והוא העיקר, ודתן ואבירם האמצעים... (במדבר טז א)
נשיאי עדה - וכל מנהיג יודע שאי אפשר להנהיג את הדור בלי איזה התנשאות, ואם כן לא היה להם לשפוט את משה ואהרן למתנשאים שלא לשם שמים. קריאי מועד - וישבו יחדיו עמם וראו רוב ענותנותם והליכות דרך ארץ שלהם שלא בהתנשאות יתרה חס ושלום. אנשי שם - ואין איש אפרתי מוצא פה ולשון להגיד למי שגדול ממנו מדוע תתנשאו, אם מצד יראת ה', ודאי לא היה ראוי להרהר אחר רבן של ישראל אם לא בעבירה ברורה כשמש, אבל כל כך גבר פתוי אנשי נרגן אלו עד שנשקע המון המניעות בתוך ים דבריהם. (שם שם ב)
כלם קדושים - מוכשרים שתשרה עליהם שכינה ורוח הקדש, גם אלו לא היה משה בקרבם, ורק עתה עוד משה חי והוא גדול מהם בא הדבור הכל על ידו... (שם שם ג)
אל תפן אל מנחתם - הבאה לכפר ולרפא חולי המרה ומה שנתעות בשעת חולי, ואמר משה שאם יביאו מנחה לכפר על דברי עזות שדברו בשביל כעס ותרעומת עלי אל תפן אל מנחתם, כי לא מחמת כעס ומכאוב לב הגיע להם זה העון, שהרי אין להם על מה לכעוס שהרי לא חמור אחד מהם נשאתי... (שם שם טו)
ונתתם עליהם קטורת - ולא הזכיר אש... ויהא ניכר לכל אדם שיצא האש מלפני ה' הוא קודש הקדשים ולא מאת הקטרת. (שם שם יז)
ויתנו עליהם אש - כאשר הר"ן איש מאז היתה תשוקתם להקטיר לפני ה' גם שלא ברצון ה', אלא שלא יכלו לבא לאהל מועד שהלוים היו לגדר, ועתה כי נפרץ הגדר והגיעו לידי מעשה המחתות שוב לא שמעו למשה, אלא עשו כמו שאמר משה תחלה, ומשום הכי לא כתיב ויעשו כן... ומשה ואהרן - משום שלא שמעו הר"ן איש לפקודת משה ואהרן לא הורשה לעמוד עם אש על כן סר מחברתם ועמד עם משה בפני עצמו. (שם שם יח)
וידבר אל העדה לאמר - אחר שהוכיחם ולא הטו אוזן, או כאשר ראה שכל כך העיזו שלא יצאו לקבל פני משה והזקנים כפי דרך ארץ שוב ידע שאין תקוה מהם. (שם שם כו)
וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' - במה שחשבו כי הוא מלבי, היינו שאני בקשתי זאת, ולאהבת הקב"ה אותי נשא פני לדכא את ישראל ולהוריד כבודם, ואם כן הרהרו גם אחרי וגם אחרי הקב"ה ששמע בקול איש על זה, משום הכי יהיה ענשם כל כך קשה שירדו חיים שאולה... (שם שם ל)
ותפתח הארץ - אותו הפה החל לבלוע בכח המשיכה אחד אחד מי שהיה ראוי להבלע. (שם שם לב)
ויקחו איש מחתתו - נראה לי לפי פשטות הכתובים כי קרח לא הקטיר קטורת, שלא הזכירו שלקח והקטיר, וכן מוכח בפרשת פנחס "ותבלע אותם ואת קרח וגו' באכול האש את חמשים ומאתים איש" וגו', כי הר"ן איש היו אנשים גדולי ישראל, כמו שהפליאם הכתוב, "נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם", והיו הולכים בתומם להראות בנסיון מי הוא הקדוש, כי חשבו, כי אינם נופלים במעלתם מהם, ומדוע יפרדו מהיות כהנים גדולים ולוים לעולם... לא כן קרח הוא היה בעל מחלוקת כדתן ואבירם, הוא היה מקנא ושונא מפני קנאתו למשה ומחפש עלילות על משה להקטין מעלתו וערכו אצל העם, דעתו היה שלא לשמוע אל משה מה שידבר, רק המה יבחרו ולא הוא, ולכן לעג ושפך בוז על הר"ן איש לאמר, הלא אתם חושדים את בן עמרם שזה עשה מלבו, ואם כן מדוע אתם שומעים לקולו ליקח מחתות ולהקטיר קטרת כמה שיצוה, וזה שאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, היינו על הר"ן איש הקהיל את כל עדת ישראל להלעיג עליהם... (שם שם כב)
בזהר הקדוש, קרח חלק על שלום ושבת... וכבר נודע כי מחלוקת קרח שרצה שכל אחד כפי מדריגתו וכחו בעבודת השי"ת יזכה לו לעצמו, ולא כן היה רצונו ית' רק להיות כלל ישראל ולהם כהן גדול אחד מזבח אחד וכו' שיתקשרו הכלל ביחיד הדור, ועבודת כל אחד יהיה בטל להכלל והכלל בפרט. ואמר כל העדה וגו' קדושים, ובזוהר הקדש כהן קדוש לוי טהור, כי קדוש הוא מתחלתו, וטהור בא מעבודתו לדחות הטומאה, כמו שכתוב מי יתן טהור מטמא, והשי"ת בחר באהרן הכהן להיות קדוש מרחם הוא וזרעו עד סוף כל הדורות, ואין זה מעבודתו רק מה שנתן לו השי"ת... ועל ידיהם נמשך קדושה לכלל ישראל. ומה שאמר כולם קדושים אמת היה, אבל היה בכח שדבקים באחדות הקדושה על ידי אהרן כהן גדול שנקרא קדוש... ולא היה טעם כלל לקנאת קרח, כי אדרבא בחינת אהרן הוא הביטול לגמרי, וזה שאמר "ואהרן מה הוא" וגו'... אבל אם היה קרח יודע שאין שום אדם יכול לגשת לעבודת הקדש רק על ידי שהבדיל הקב"ה הלוים לקרבם אליו, ממילא היה מבין ומאמין כי כן נכון בדרך זה להיות בטל אל הכלל, כי אם יהיה כל אדם זוכה כפי מעשיו לא יהיה כח לשום בריה לגשת אל עבודת הקדש כנ"ל. (קרח תרל"א)
במדרש אח נפשע... אך כשכל אחד רצונו לשמים בזה מתאחדין להיות אחד, וכן ימי המעשה שכל אחד עוסק בעבודה מיוחדת הן בגשמיות או בתורה ועבודה שיש גם כן מחלוקת כמו שאמר זו מחלוקת הלל ושמאי, וכשהיא לשם שמים סופה להתקיים, פירוש לבא לאחדות, והוא בשבת קודש שסוף כל מעשים הנעשים בימי המעשה לשם שמים יש להם עליה בשבת קודש כנודע. ואיתא איזהו מחלוקת שאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו, אף כי נראה שרצה קרח להיות כהן גדול ועובד ה', עם כל זה לגרמייהו הוא, כי גם מי שרוצה לתקן עצמו לעלות למדרגה אינו נקרא לשם שמים, אף כי גם זה טוב הוא, כן נראה לכאורה, מכל מקום כשהוא במחלוקת צריך להיות ממש לשם שמים בלבד, ואז ניתקן לבא לאחדות, אבל ביש בו קצת נגיעה צריכין להיות רק בשלום. כי בודאי אם היה כוונת קרח רק לשמים היה מכיר האמת, והיה חוזר בו, וזה שאמר שאם אינו לשם שמים אין סופו להתקיים, פירוש שאינו בא לאחדות ונשאר המחלוקת ונמצא נכרת ונאבד מהכל. (שם תרל"ה)
בפסוק המעט מכם וגו' לכן אתה וגו' אין מובן הלשון "לכן", מה טעם הוא לזה. אך כי משה רבינו ע"ה הראה לו שטועה עצמו, כי אם היה קרח רואה האמת שמדריגת הקדושה אשר יש לו אינו בא מכחו ועוצם ידו רק מכלל ישראל, אשר הקב"ה בחר בהם ונתן קדושה מיוחדת לכהן לוי וישראל לכל אחד כפי מדרגתו, אם כן לא היה מתקנא באהרן, אך כי נתגאה קרח שבמעשיו זכה לזה, לכן לא האמין שיזכה אהרן בכח עצמו להיות כהן גדול... (שם)
במשנה כל מחלוקת... וזה עצמו ענין פי הארץ לבלוע קרח שנברא בערב שבת בין השמשות, פירוש כיון שרצה קרח להתנהג רק על פי דין קפץ עליו רוגז הגיהנם שהוא הצד צפון, שנאמר מצפון תפתח הרעה כנ"ל, שאי אפשר להתקיים במדת הדין בלי השתתפות חסד עליון... אבל קרח רצה לירד לעומק הדין וערער על הכהונה שהיא מדת החסד, לומר שאינו צריך לחסד, לכן לא היה יכול להתקיים... (שם תרל"ו)
מה שבקש משה רבינו ע"ה דוקא לענשם בענין זה, שאמר אם לאו יברא עתה, וכי לא היה יכול לעונשם בעונשים שנבראו כבר במעשה בראשית. ויש לומר על פי מה שאמרו חז"ל וקרח שפקח היה ראה שלשלת גדולה יוצא וכו', וקשה, הלא גם הוא ידע שיכולין בניו לשוב בתשובה. אכן יראה ודאי הבין קרח כי לפי גדולתן של בני קרח אחר כך אם היה נשאר להם החטא מאביהם שנטה מדרך האמת לא היו יכולין להיות במדריגה זו העליונה, כי מכל חטא האדם נשאר לדורות מעט, כמאמר פוקד עון אבות וגו', ובני קרח היתה מעלתם גדולה מאד, ולכן היה מוכרח להיות יורד חיים שאולה, ואז לא ירשו בניו מחטא שלו כלום... ויש רמז לזה במסורה שהביא בעל הטורים, ופקודת כל האדם יפקד וגו' שלא ישאר העונש לבניו, כמו שכתוב פוקד עון אבות. לכן נאמר "ויאבדו מתוך הקהל", פירוש שכל מי שמסתלק מעולם הזה במיתה יורשין בניו מקומו ונשאר כחו בכלל הקהל, אבל הם שירדו חיים נאבדו הם ומעשיהם מכלל הקהל. (שם תרל"ו)
בפסוק והיה האיש וגו'... וזה שרצה משה רבינו ע"ה לברר אצל בני לוי, "המעט מכם כי הבדיל" וגו', שכל הבדלתם היא גם כן רק מתנה עליונה, וקרח ועדתו עלה על דעתם שהוא מצד עבודתם, ולכן היה שייך בזה קנאה, ולכך על ידי נסיון המטות השכותי וגו' את תלונות בני ישראל כנ"ל. (שם תרל"ט)
ובמשנה, מחלוקת שאינה לשם שמים מחלוקת קרח, וקשה כי בזה המחלוקת נראה שהיה עבירה גדולה, ואיך יחסו לו שהוא רק מחלוקת שלא לשם שמים. אבל הנראה בזה כי בודאי היה קרח מוכן להיות בר פלוגתא לאהרן כמו שמאי והלל, וכמו שיש גם בשמים אש ומים, כמו שכתוב עושה שלום במרומיו, וכמו כן בכלל ישראל כל"י מחזיק ברכה, כהנים לוים ישראלים, שיש לכל אחד ענין מיוחד, רק שצריכין לבטל עצמם להשי"ת, וזה השלימות שנולד מן המחלוקת, ועל ידי שמתחלתו לא היה מחלקתו של קרח לשם שמים, לכן בא אחר כך לידי חטא זה ונאבד... והגם כי היה קרח חכם גדול, על זה כתיב "אל יתהלל חכם וגו' כי אם בזאת וגו' השכל וידוע אותי", שצריך להיות המכוון לשם השי"ת. (שם תרמ"ב)
ענין מחלוקת קרח שאמר כל העדה וגו' קדושים, ומשה רבינו ע"ה אמר אשר יבחר ה' הוא הקדוש, כי באמת כל הקדושה היא בנמשכת מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל בפסוק "והתקדשתם והייתם קדושים", אדם מקדש עצמו מלמטה מעט, מקדשין אותו מלמעלה הרבה, וצריך האדם לידע זאת כי כל המעט קדושה שנמצא בו הוא בסיוע שלמעלה, וקרח לקח הקדושה לעצמו, כמו שכתוב ויקח קרח, וסבר כי על ידי הקדושה שלמטה בתוכם ה'... (שם תרמ"ה)
...ושמעתי ממו"ז ז"ל כי מוכן היה קרח להיות ראש ללוים כמו אהרן כהן גדול לכהנים, אלא שדחק את השעה. ונראה כי עתה זכה אהרן לקבל מדריגת קרח, כדאיתא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם, ויש לומר דשניהם נתקיימו בכאן... (שם תרמ"ז)
נסמך ויקח קרח לפרשת ציצית, דאיתא עינו הטעתו, ובשם הרב הק' מלובלין אמרו להוכיח מכאן כי גם רוח הקודש יכול להזיק לאדם שאינו שומר עצמו כראוי, כי מצות ציצית על שם הסתכלות, כמו שכתב רש"י, ובודאי המצוה מפקחת עיני האדם, ולכן כתיב מיד ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ב' לבבות וב' עינים, וקרח לקח לו ביותר זה ההסתכלות ונכשל בו. (שם תרנ"ה)
איתא בזהר הקדש כי קרח חלק על שלום, אורייתא הוא שלום... ואהרן מבחינת ימין מקרבת, וקרח שמאל דוחה, והלוים הם השומרים מבחוץ בחינת ריחוק, ואהרן כתיב ביה אוהב שלום וכו' ומקרבן לתורה, ולא היתה אפשרות לקרח להתקרב רק על ידי אהרן דוקא, כי הוא עמוד השלום, וכמו שכתב רש"י דגדולה מחלוקת שאפילו יונקי שדים נאבדו, כמו כן מדה טובה מרובה, המחזיק בשלום יכול לקרב אפילו מי שאינו ראוי, לכן זיכה אהרן לכל בני ישראל וקירבן לתורה, כי עיקר השלמות בכח התורה... ואם היה קרח מאמין בתורה כמו שכתוב בכל מאדך וגו' היה מתקרב... (שם תר"ס)
בפסוק כל העדה כולם קדושים, בודאי גם דברי קרח אלו אמת, אבל איתא שנתן הקב"ה לישראל ב' קדושות, וקדושה זו של כלל ישראל היא קדושה אחת, אבל בקדושה שלמעלה לא היה חלק לקרח ועדתו, ובזה כתוב "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים", אם כן הם ב' קדושות, וכמו כן תרומת מעשר מעשר מן המעשר, העשירי קדש ממילא, מעשר מן המעשר הוא קדש קדשים, וקדושה זו היא מתנה מן השמים וזהו קדושת שבת. ובעדת קרח כתיב קרואי מועד, היא הקדושה שבישראל, אבל קדושת השבת למעלה מזה, ולכן איתא דקרח חלק על שבת, כי בשבת יש זה התוספות קדושה ויש עליה לבני ישראל לעולם העליון, וקרח ועדתו בודאי ידעו כי קדושת משה רבינו ע"ה למעלה, אבל אמרו לא נעלה, ורצו להתדבק במדריגה שלמטה, וזה שאמר ומדוע תתנשאו, מאחר שראו שהעדה אין יכולים להתמשך אחר מדריגות משה רבינו ע"ה, אבל באמת הכל היה על פי הדיבור, וכך רצונו ית"ש שיהיה לבני ישראל חלק והתקשרות גם בקדושה שלמעלה, הגם שאינו בשלימות לפי מעשה התחתונים... (שם תרס"א)
וכעין זה היה חטא קרח שהוא לא רצה בגשמיות ופחיתות החומר, ולא בכבוד המדומה, כי היה איש גדול וקדוש ובעל רוח הקדש, וראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, וכל אלה בלתי אפשר שיהיו באיש חומד לכבוד המדומה, אלא רצונו היה מאד בכל לבבו ובכל נפשו וכל מאודו להיות כהן לשרת לפני ה', וכעין מים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא, והרצון הזה אין בו רע חס ושלום... אך היה צריך לעשות לו רסן וגבול להרצון לבל יצא ויתפשט חוץ לגבול, והיה צריך לקבל דברי משה כמו שכתב הזהר הקדש שם... וכל זה בא לו נמי מירושת אבותיו במכירת יוסף כנ"ל, ואלמלא זה שברצונם עקרו שור אלא ששמו מעצור לרצונם היתה קהלת קרח נמי עולה כהוגן ושבחא דיליה כנ"ל... (ויחי תרע"ב)
ולפי האמור יובן ענין דתן ואבירם... והנה במדרש שאיש עברי המוכה היה דתן, וביום השני שני אנשים עברים נצים הם דתן ואבירם שאחים היו, והיינו שאתמול נשתאב בדתן חלקי הטוב שבקין כנ"ל, וזיכה את אחיו אבירם עמו, והיו חלקי הטוב אלו צריכין טהרה ושמירה, והם לא עשו כן, על כן נמשכו להם מזה גיאות וכעס עד שהיו נצים ורוצים להכות זה את זה כמהות קין בראשונה, עד שהעיזו מצח במשה לחרפו... בודאי אילו היו יודעים להזהר בחלקי הטוב שהשיגו היו בני אדם גדולים, אך באשר לא ידעו להזהר נהפך להם לרועץ וחזרו חלקי קין לרע והתאחדו בקרח שלקח מקח רע לעצמו, שכתב האריז"ל שנתעברה בו נשמת קין מצד הרע, נראה דבימי קרח שנצמחו על ידיהם קידוש השם וחיזוק הדת אף שהם ירדו חיים שאולה, מכל מקום חלקי הטוב אלו היתה להם שם עליה ונתקנו... (שמות (תרע"ו)
במדרש ויקחו לי תרומה הדא הוא דכתיב נבחר שם מעושר רב, נבחר שמו של משה שנאמר לולי משה בחירו... מעשרו של קרח וכו'... והנה משה רע"ה הוא בחינת שבת, כמו שנאמר ישמח משה במתנת חלקו, ומשה הוא בחינת דעת, והוא היה מבתי גואי ולא נראה בו שום רגש והתפעלות, רק מוח שהוא קר, אך קרח היה לוי וחכם גדול ומטועני הארון היה, והשתמש ברוח הקדש, וידוע דעבודת הלוים היא לארמא קלא בשיר והתפעלות הנפש באהבה ויראה נרגשת, וזה הוא כספו וזהבו של קרח, כסף הוא אהבה וזהב יראה, והנה באם היה בטל למשה שהוא בחינת דעת, היינו שההתפעלות שלו היתה באה מפאת ישוב הדעת היה טוב, אך שיטתו היתה שרגש והתפעלות עצמה היא טוב אפילו מבלעדי ישוב הדעת, ומזה בא לחלוק על משה ונהיה בו מה שנהיה... (תרומה תרע"ב)
להבין ענין קרח, הנה בליקוטי תורה מהאריז"ל וזה לשונו, דע כי כשתסיר הבל ממשה תשאר קרח, והענין כי בהבל היו בו ל"ז ניצוצים טובים, וכל ש"ח רעים, רק במשה נתקנו כולם, אמנם הש"ח רעות שהיו מתאחזים בהבל מצד הרע הנה הם סוד גלגול קרח, כי הוא גימטריא ש"ח, נמצא כי גם קרח עקרו מהבל, אמנם כאשר נאמרה פרשה זו שהוא עון ויקח קרח, אז נתעבר בו רוח קין מצד הרע, וזה שאמר ויקח קרח, שאמרו רז"ל שלקח מקח רע לעצמו ונאבד מן העולם...
והנה שם הבל מורה להבל את כל קניני עולם הזה להיות בעיני עצמו כהבל שאין בו ממש, אך בזה יש גם כן שתי בחינות מצד הטוב ומצד הרע. אם הוא יודע ומכיר בחסרונו ומשתוקק להשלים עצמו כאיש הטובע בנהר והושיט לו הקברניט את החבל והוא אוחז בו להציל את נפשו ויודע שמבלעדי זה אין לו חיים כלל, זהו החלק הטוב. אבל באם הוא בעצמו כמתיאש ואיננו משתדל לשאוב לו חיים זה חלק רע. והנה בהבל מצינו "והבל הביא גם הוא" וגו', היינו שמעצמו לא התעורר להקריב קרבן לקרב את עצמו לה', והיה בעיני עצמו כמתיאש, אך נגרר אחר מעשה קין, שראה שהוא הקריב קרבן הקריב גם הוא, וזה היה חטאו על כן נהרג. והנה לפי דברי האריז"ל הנ"ל חלקי הטוב שהיו בהבל כולם התחילו ליתקן על ידי משה רבינו וקרח, והנה משה על ידי ענותנותו הגדולה שהעידה עליו התורה הקדושה... והוא ממש כשם הבל שהיה בעיני עצמו כהבל שבהבלים, אך עם כל זה לא התיאש בעצמו חס ושלום, אדרבה היה עולה מעלה אחר מעלה עד שעלה אל אלקים... ותיקן ענין הבל כראוי להיות. וקרח גם כן רצה לתקן ענין הבל, היינו ש"ח חלקים שבו מצד הרע שאמרנו, שהוא ענין ביטול ויאוש בעצמו, וידועין דברי הרמב"ם דרפואת מדות רעות היא לאחוז להיפוך עד הקצה האחרון, ועל כן לתקן את הביטול והיאוש העתיק עצמו לקצה האחר לגמרי, היינו להיות כענין מה שאמרו "ויגבה לבו בדרכי ה'", להיות עובד בהתלהבות גדולה, אך לא שמר את עצמו שלא יתערבו בו עניני ישות וגיאות עד שהרהיב עוז בנפשו לחלוק על משה רע"ה, ורצה להיות כהן גדול, וזה בעצמו הוא מדת הרע שבקין, על כן נתעבר בו חלקי הרע שבקין, והבן. (קרח תע"ר)
והנה קרח חשב שגם כל העדה באשר כולם הם קדושים אין הגוף שלהם מסך מבדיל, ועל עצמו חשב עוד יותר, שנזדכך עד מאד כמו משה רע"ה... והנה חשב קרח כי מה שאהרן משתמש בכהונה גדולה הוא מחמת שנמשח בשמן המשחה ונשתנה גם הגוף לטובה, וכן דוד המלך ע"ה, ועל זה אמר אני בנו של יצהר, שהוא בנו של שמן, היינו שנזדכך גופו עד שאיננו מסך מבדיל בין אור הנשמה ושב כולו אור, על אחת כמה וכמה שיכול להיות כהן גדול. אבל באמת טעה בזה, שאף שהם קדושים והגוף בטל לנפש, אבל על כל פנים לא הגיע למעלת משה רע"ה שהגוף נעשה כולו נפש... (שם)
והנה קרח חכם גדול היה ומסתמא ידע מכל אלה, אך חשב שכל שבט לוי באשר לא חטאו בעגל הם נשארו באותה מעלה שהיתה הכונה במתן תורה, ביותר הוא בעצמו שהיה מטועני הארון שבו התורה שנקראת עוז, ובא לכלל טעות שהוא אינו נצרך שוב לאמצעות משה, באשר הוא גדול השבט וזכה לתורה שנקראת עוז ואיננו עוד בעל שינוי ויכול להיות כהן גדול, על כן מלאו לבו שלא להיות שוב נכנע למשה, אך זה שקר, שאף שלא חטאו בעגל מכל מקום אבדו גם מעלתם, כמו שהקשה הזוהר הקדש על יהושע, ותירץ שהיה נגרר אחר הכלל... (שם תרע"ב)
ועם זה יובנו דברי המדרש הובאו ברש"י, ראה שלשלת גדולה יוצאת הימנו, זה שמואל ששקול כמשה ואהרן, ואף שכמה צדיקים נולדים מרשעים, ואברהם מתרח, היינו שהוא היה סבור שכל הכחות הטמונים בו כבר הם אצלו בפועל, אם כן הרי יש לו בפועל כח שמואל ששקול כמשה ואהרן ואינו דומה לצדיקים הנולדים מרשעים שטרם שנולדו היו רק בכח ולא בפועל, וכל טעותו נצמחה מפאת שלא ידע לחלק ולהבחין בין כחות נפשו לכחות שנשפעו בו מצד טעינת הארון... קרח שנפרד ממשה שוב היתה חסרה לו בחינת הדעת להבדיל בין מעלתו למעלת אהרן, ולדרכנו הדברים בהירים, שלהכיר במדרגות שרשן ומוצאן לזה צריך דעתא צלולה וזכה מאד, ובאשר בא במחשבתו קצת הרהור הלב על משה מחמת הקנאה על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמא איננו עושה על פי הדיבור אלא מדעת עצמו, ובשביל זה נפרד ממשה וניטלה ממנו בחינת הדעת ולא ידע להבדיל בין המדרגות והחשיב את עצמו כמו לעתיד... (שם תרע"ג)
ויש לומר שמעין זה היתה טעות קרח, על פי מה שהגדנו שקדושת כהונה דורשת שהגוף והחומר יהיו קן למו כנ"ל, על כן חשב קרח שעבודה על ידי התפעלות הגוף מקדשת את הגוף יותר ומגביהה אותו לקבל מדרגות גבוהות ממה שעל ידי עבודה בשכל ובמוח בלתי התפעלות נרגשת אלא בחשאי אין אומר ואין דברים, ועל כן חשב קרח על עצמו היות כל שבט לוי עבודתם ברגש ובהתפעלות ובשיר, והוא גדול השבט, והיה משתמש ברוח הקדש, לו נאה ולו יאה ביותר לשמש בכהונה גדולה לקשר עולמות התחתונים בעליונים כנ"ל, שנצרכת לזה קדושת הגוף, שהגוף יהיה מוגבה בקדושת כהונה... ואף שבמוח ושכל ידע שאהרן גדול ממנו, והוא מפורסם לנביא ה', אך בשביל זה יהיה שכרו בעולם המצפון היינו בעולם הבא ביותר, אבל בעולם הזה שהוא עולם הנגלה ולקשר גם את עולם הנגלה להשי"ת הוא מוכשר ביותר.
אך טעה בחשבונו, ובאמת גופו של אהרן נתקדש יותר ממנו, ולא משום תנועות והתפעלות, אלא דבר אחר גרם לו, והיינו שאהרן עם כל גדולתו וקדושתו איש שכלי ומרכבה שהיו רעיונותיו משוטטים תמיד בעולמות העליונים, הניח דרגין שלו והיה עוסק בדברים פשוטים להיישיר את ישראל ללמדם קריאת שמע ולעשות שלום בין איש לרעהו...
ולפי האמור יובן מה שעשה הנסיון בקטורת, כי קטורת היא דבר שבחשאי, ועיקרה לריח דבר שהנשמה נהנית ממנו, ועבודת הקטורת מתיחסת ביותר לעבודה שבמוח בלי התפעלות נרגשת, וכך אמר להם משה, אם כדבריכם שעבודה בהתפעלות נרגשת ובהתלהבות יתירה יש בה שבח יותר, ואם כן הקטורת שהיא דבר שבחשאי הרי היא למטה מעבודת הדם, ובודאי תהיו ראויין אליה, שהרי יש בכלל מנה מאתים... (שם תרע"ד)
אך לפי דרכנו יש לומר על פי מה שכתבנו כבר בטעם שהיו המחתות נחושת ולא כסף וזהב, כי כסף רומז לאהבה וזהב ליראה ונחושת למדת העוז... והנה גוף הקריבה נמשכת מצד גודל ההשתוקקות לשרת לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, עד שהביאם להרהיב עוז בנפשם לגשת לשרת, ועל כן היו המחתות נחושת להורות על ענין שמדת העוז מתיחסת לנחושת, ואף שהיתה הקריבה עבירה, מכל מקום החלק הטוב שהיה בה איננו נאבד, והיינו שההשתוקקות והעוז לשרת לא נדחו אלא נעשה מהם ציפוי למזבח... אבל קרח שהוא הפך את מידת העוז לחיצוניות להתחצף נגד משה, על כן אבדה גם מדת העוז שלו ולא נתקבל ממנה מאומה. (שם תרע"ה)
במד"ר אח נפשע מקרית עוז... זה קרח שפשע בתורה שהיא עוז... ונראה לפרש על פי מה שאמרנו שקרח פגם בתורה שבעל פה, והיינו שחשב שמשה מדעתו אמר והסכים הקב"ה על ידו, ומרעה אל רעה יצא עד שאמר שמפי הקב"ה הם רק עשרת הדברות, והיא התפקרות בתורה שבעל פה. ובאמת היא גופי תורה ואין שום דיבור שלא יהיה מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו... והנה קרח שפגם בתורה שבעל פה כתיב ביה ויקח, ובתרגום ואתפלג, שנחלק משאר העדה, היינו מפני שנסתלק ממנו הכח המאחד, וזה עצמו הביאהו לחשוב כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', היינו תוך כל אחד ואחד, ואינם צריכים לכהן גדול המאחדם. אבל זו טעות מפורסמת, שהרי לימות המשיח אחר גמר התיקון הכללי נמי יצטרכו ישראל למלך המשיח שהמלך הוא המאחד את העם... (שם תרע"ו)
והנה קרח שהיה לוי שהוא נגד העולם האמצעי שבו חמה ולבנה, והם יחד עבודתם בשיר, ובמה שנחלקו על הכהונה ורצה להיות כהן שהוא נגד העולם העליון עולם המלאכים, מצדו פגם ועורר גם למעלה שהחמה והלבנה שהם בעולם האמצעי יתאוו למושב להם בעולם שמתחיל מזבול ולמעלה, כי העולמות העליונים מתנהגים לפי מעשי התחתונים, וזוהי מליצה יפה שעלו לזבול ואמרו לפני הקב"ה אם אין אתה עושה דין לבן עמרם לא נצא, כי באם ישאר חס ושלום הפגם למטה עושה רושם כדוגמתו למעלה... (שם תרע"ז)
ענין קרח שהיה מן הבלועים ומן השרופים, יש להבין אטו בתרי קטלא קטלית ליה, ובפשיטות יש לומר דזה רק במיתת בית דין, שאין בידינו לכלוא את הרוח בצירוף צער המיתה, ובהכרח שתצא נשמתו בצער המיתה הראשונה ושוב לא שייכת מיתה שניה, שהרי איננו מרגיש עוד, אבל בידי שמים שאני, שאפשר שנשמתו תהא צרורה בו ולא תצא עם צער המיתה הראשונה... ומשם (מנדב ואביהוא) תקיש לכאן, שאכילת האש של החמשים ומאתים איש היה באופן זה שנדבקה נפשם בדביקות עצומה, וההיפוך מזה היו הבלועים שירדו לשאול, ובמדרשים שהעמיק להם מקום הבליעה עד שאול תחתית... והם ראו חושך ולא אור. וידוע כי ההרגש נתגדל מן ההיפוך, שהצער הבא אחר העונג יגדל בכפלי כפליים... ועל כן קרח נמי שהיה מן השרופים, השיג אז עונג ודביקות נפלא, ומתוך עונג זה נהפך עליו הגלגל וירד לשאול, היה הצער כפול ומכופל מאד. ויש לומר שגם זו לטובה, שהרשימה של דביקות זו נשארה בו, ותשוקה זו מעלה אותו משאול, כמו שכתוב מוריד שאול ויעל, ועל כן נמי חזרו תיכף בתשובה ואמרו משה אמת ותורתו אמת... (שם תרע"ז)
ולפי זה יש לומר, דהנה ידוע דמחשבות ההמון עולות על הצדיקים וצריכין שמירה יתירה שלא יתפגמו, על כן יש לומר דפגם ההמון בחטא המרגלים שהיה בתורה שבעל פה עלה על קרח שהיה איש גדול מאד, הגדול שבשבט לוי ובעל רוח הקדש, אבל לא ידע להזהר, והביאו אותו להיות מהרהר אחר משה רע"ה בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, כי אף שלפי דעתו היה הוא יותר ראוי לאיצטלא, מכל מקום היה לו להשיב אל נפשו אין לנו אלא דברי בן עמרם... אלא פגם ההמון בתורה שבעל פה בחטא המרגלים עלה על מחשבתו ונפגם, ושוב על ידי זה נשתאבו בו כחות חיצוניים יותר ויותר, והביאו אותו להרהר אחר תורה שבעל פה לגמרי... (שם תרע"ח)
והנה ישראל כשנתרחקו מעבודת כהונה ולויה והיתה חנייתן מרחוק מיל מהמשכן, הטעימם קרח שכל אלה הוא רק למען יהיו להוטין עוד יותר אחר עבודת המשכן, והריחוק הוא רק צורך הקירוב וכאשר יתאמצו ביותר שיתקבלו לעבודת המשכן זה עצמו הוא רצון ה', ועל ידי זה יזכו להתקרב, ואלה הם הדברים הרכים שמשכו את לבם... ועל כן שבט לוי שנתפייסו ממשה לא היה עליהם עונש כמו שכתב הרמב"ן, ועל כן כמו שנכתבה פרשת מתנות כהונה לאהרן שנחשב כאילו כתוב וחתום והועלה בערכאות, כן נמי זכו הלויים שנכתבה להם פרשת מתנות לויה... (שם תר"פ)
אך נראה דהנה עוד יש לדקדק מה היה ערעור קרח על משה, הלא בדין היה לו משפט מלוכה עליהם, שהוא הוציאם ממצרים והוריד להם את התורה, וכלכל אותם במן, ומי גדול ממנו, בשלמא על אהרן שלא נעשה על ידו לבדו שום אות ומופת היה מקום ערעור שהוא גם הוא גדול כמוהו, אבל על משה לא שייך לומר שזולתו גם כן גדול כמותו, גם קירון עור פניו לעד שאין על עפר משלו.
ונראה שעיקר ערעור קרח על משה היה במה שהיה הכל יחדיו, כהן, ולוי ומלך שהם מדות מתחלפות, על כן יצא להוכיח מזה שאין מדה אחת מעכבת על חברתה, ואם כן גם הוא אף שהוא לוי יכול להיות כהן, אבל ממשה אין ראיה שהוא היתה לו אחיזה למעלה מכל ההפכים ושימש בחלוק לבן שאין בה אימרא למעלה מכל הגוונין ולמעלה מכל גבול, שלזה מרמז חלוק לבן, ולזה מרמז שאין בה אימרא, ולא היה לו צורה ידועה אלא השלילה מן המים משיתיהו... (חקת תרע"ב)
...וזה היה טענת קרח, שכיון שבאמת בשעת מתן תורה היה ראוי להיות התיקון האמיתי כמו שיהיה לעתיד לבא, וזה שטען כי כל העדה כולם קדושים, וכולם שמעו בסיני אנכי ה' אלקיך, ובתוכם ה', היינו כמו שיהיה לעתיד שהקב"ה יושב ביניהם והם סביב במחול, וכאמור, ובעיגול אין שום מדרגות כנ"ל, ומדוע תתנשאו על קהל ה', וכן הוא באמת, כשיש התגלות מדת עתיקא כמו שהיה ההתגלות בשעת מתן תורה, דכתיב פנים בפנים דבר ה' עמכם, וכמו ההתגלות שהיה בקריעת ים סוף, שהיה גם כן ממדת עתיקא, כמו שכתוב בזהר הקדש דבעתיקא תליא, ואיתא במכילתא ובזהר הקדש ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, והיינו שהשפחה ראתה כמו הגדול שבישראל הכל שוים, כיון דבעתיקא תליא אז אין שום מדרגות, וכן היה במתן תורה... וזה ענין שנכתב טענת קרח בתורה, אף שהוא שקר, אם שהדבר אמת שקרח טען כן, מכל מקום מצינו גדול השלום שדברה התורה דברי בדאי בשביל שלום... וכן כאן מה להכתוב לכתוב דברים בדואים שאמר קרח, אבל באמת אינם דברים בדואים לגמרי, כי מה שאמר כל העדה כולם קדושים הוא בודאי אמת, דישראל קדושים הם, ומה שאמר ובתוכם ה' הוא גם כן אמת, דביום השבת שיש התגלות בחינת עתיקא כמו שאומרים ועתי"ק אתיין לסעדא בהדה אז בתוכם ה', ויש בו מעט התגלות מעין העתיד...
והנה טלית הוא בחינת אור מקיף, וכן בית הוא גם כן בחינת אור מקיף, וצותה תורה לעשות בטלית חוט אחד של תכלת שמורה על יראה שדומה לכסא הכבוד, כמו שכתוב בזוהר הקדש... וזהו להזכיר היראה ורק בחוט אחד, אבל לעשות טלית שכולה תכלת, היינו שיהיה אור מקיף מהיראה שהוא כבר בשלימות, זה אי אפשר בזמן הזה עד לעתיד שיזכו לסוד מדרגת עיגולים שהוא אור מקיף בשלימות, לא יהיה נצרך עוד לחוט אחד של תכלת... ולכן קרח לפי טעותו שטען שכבר זכו ישראל לאור מקיף כמו שיהיה לעתיד, וכמו שטען ובתוכם ה' לטעותו היה סובר שטלית שכולו תכלת פטורה מן הציצית, שכבר יש לו אור מקיף בשלימות מהיראה וכמו שיהיה לעתיד, וכן בית מלא ספרים פטור מן המזוזה ואין צריך עוד לשמירה, ועל ידי זה חלק על משה לפי טעותו... (קרח א)
...אך טעותו היה, מפני שידע בנפשו שצדיק גמור הוא, וכבר לבו חלל בקרבו ואתפני יצר הרע מלביה, ואיתא במדרש ימלא ה' כל משאלותיך, אין מתפללין על כל אדם אלא על מנת שלבו שלם לפני בוראו, נתפלל עליו כך ימלא ה' כל משאלותיך, וכתיב וכל עצתך ימלא. וכיון שראה קרח שלבו מייעצתו לחלוק על משה, והוא ידע בנפשו שלבו שלם לפני בוראו, היה סובר שבודאי הוא עצת ה' וכך צריך להיות, וזה שנאמר ויקח קרח, נסב עיטא בישא לגרמיה... אבל האמת הוא שכל זמן שיש מציאות לרע בעו"ה אין רשאי להאמין בעצמו, שעדיין יוכל להיות שהוא עצת היצר הרע, שהרי אדם הראשון היה בגן עדן ושם היה יכול היצר הרע לכנוס ולפתותו... (שם ג)
...ואף בתורה שבעל פה שיש מחלוקת הוא לתיקונו של עולם, ושלום בסופו כמו שנאמר "את והב בסופה", (קידושין ל') אפילו האב ובנו וכו' נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשין אוהבים זה את זה. ואמר בזוהר הקדש למעלה דקרח אזיל במחלוקת, מחלוקת פלוגתא דשלום וכו'. שהוא טעה ואמר שלא יזיק המחלוקת, והיה סובר שהוא מכוין רק לשם שמים, מפני שאין נראה בעיניו הנהגת רעהו וחולק עליו, לא יזיק בזה המחלוקת, ובאמת אמת ושלום חד הוא, דאמת ושלום קשיר דא בדא, שאי אפשר להיות אמת רק כשיש שלום, ובמחלוקת שמאי והלל שהיה באמת לשם שמים, אף בשעת מחלקותם חיבה וריעות נוהגין זה בזה... אבל כשיש תרעומות בלב וכעס על חבירו הוא סימן שהוא מחלוקת שאינו לתיקונו שלעולם אלא לערבובו, וזה היה טעות קרח, וחלק על אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום... והיינו שכוחו להכניס הדברי תורה בלב ישראל שהוא עיקר תורה שבעל פה... ומשום זה אמר להם משה שיקריבו קטורת, שזה מורה קטירו דכלא דאף פושעי ישראל כשהן באגודה אחת הם נותנים ריח טוב... והקטורת רק על ידי אהרן שהוא שושבינא דמטרוניתא, ויכול לקשר כל ישראל...
ובפרט דכאן לא הוזכרו כלל בניו בשמותם רק על שם אביהם, לבני קרח, ואיתא בגמרא (סנהדרין צ"ח) א"ל שלום עליך בר ליואי, א"ל אבטיחך לך ולאביך לעלמי דאתי, מפני שמשיח קראו בשם אביו מוכח דלואי גם כן בן עולם הבא. וכן כאן שנזכר בכל דברי קדשם לבני קרח. וכן ר"ע שאמר עדת קרח אינה עתידה לעלות וכו', דקדק לומר עדת קרח ולא אמר קרח ועדתו, דקרח ודאי הוא בן עולם הבא מדהוזכרו בניו על שמו בנביאות, וזה ענין שאמר ר' יוחנן (שם ק"י) קרח לא מן הבלועין ולא מן השרופים... והטעם שענין קרח היה רק טעות, שהיה סובר שאין מזיק מחלוקת כשלא יוחן בעיניו מעשה רעהו, ואף שיש לו תרעומות על חבירו, ובאמת במחלוקת לשם שמים האמת והשלום אהבו, שנוהגין חבה וריעות זה בזה. וזה סימן שהוא לשם שמים... (שם ה)
דבר קצר אודיעך מה שדברנו בפרשת קרח. איתא במדרש, ויקח קרח, מה לקח אבל לקחו לבו. בארנו כי נאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם" (במדבר ט"ו) ופירש"י כמו מתור הארץ, כונתו כי האדם שולח מרגלים לתור לחטא, והזהיר הכתוב שלא לשלוח לרגל חטאים, היינו סרסורי החטאים, הלב חומד וכלי המעשה גומרים. ואמר המדרש, "ויקח" פירוש הלב לקח את קרח לחטא, כי נולדה בו קנאה מאליצפן בן עוזיאל שהיה אחרון לאחים, והוא היה יודע בעצמו שהוא גדול בתורה מאד, כענין שאמרו, "קרח שפקח היה מה ראה לשטות זו", והנה כל הנלוין עמו, כולם היו חשובים מאד, כמו שהעיד הכתוב, "נשיאי עדה, קריאי מועד" פירוש לכל ועד וועד שהיה בישראל המה נקראים...
היאומן כי יסופר, כל כך גדולים בתורה בדורו של משה רבינו ע"ה, ונאמר עליהם במדרש כי לעתיד לבא יזכו לעולם הבא, וראיתי בשם האר"י ז"ל "צדיק כתמר יפרח" (תהלים צ"ב) סוף התיבות קרח, שלבסוף גם הוא ינקה ויזכה, היאומן צדיקים כמותם יקחם לבם, לרגל חטאים כמו אלה, לעקור הדת חס ושלום, ובאופן כי הם היו מוטעים וסברו כי לשם שמים הם עושים, פירוש רוצים עבודת השם לשמש בכהונה, והראיה כי היו מוטעים, כי כשאמר להם משה רבינו ע"ה "וקחו איש מחתתו" וגו' נתרצו בזה, הרי כי סברו שהשם יבחר בהם, הרי כי היו סוברים שכונתם לשם שמים, ולכן נתקדשו המחתות שהקריבו בהם הקטרת, ורק התורה גילתה לנו במלת "ויקח", כי לקחו לבו הסרסור, מחמת קנאה, והם לא הרגישו בזה כלל וכלל. איום ונורא הוא הפחד, מי יברר לנו בעלי מדות נשחתות את מעשי, הטובים אם לא, אהה אהה...
והנה איתא (ב"ב ע"ד) רבה בר בר חנה אזל ההוא טעיא עמו, אמר תא אחוי לך בלועי קרח וכו', עד כל תלתין יומין מהדר להו גיהנם כבשרא בקלחת, ושמע דאמרי משה אמת ותורתו אמת, הרי כי מימות משה עד ימות רבה בר בר חנה נדונין כל כך, אף שהיו כמו שוגגין...
ועל פי זה לפי המבואר כי כל הרעה שהביאו על עצמם קרח ועדתו לא היה, רק בשביל הנקודה הראשונה של קנאת אליצפן בן עוזיאל, והם לא הרגישו, כי רק זו הנקודה הרעה הביאם להטעות רצונם לשמש בכהונה, בסברם שלשם שמים מכונים... הרחמן יעזרנו לבא למדרגת "ולעבדו בכל לבבכם". (חלק א ריז)
וזהו שמצינו בענין קרח, שאמר לו משה (במדבר ט"ז) "בקר ויודע ה'" וגו', וברש"י שם, עתה עת שכרות הוא וכו', ובמדרש שם אמר משה שמא מתוך מאכל ומשתה אמרו דבר זה. הנה קרח ועדתו הלא בטענות באו וברוב חשבונות, עד שרצו להפוך הקערה על פיה, והנה הבין משה כי לא יועיל לו כל דברים ולא חכמות, כי הבין את מצבו של קרח שבו הוא נמצא עכשיו, ובמצב ההוא ממש אי אפשר כלל להדבר אתו, אלא אמר "בקר ויודע", יישן וירגע, "יתהפך על צד השני", ואז יראה וידע ודאי כי מאת ה' היתה זאת והכל ישר ונכון, אבל לא בחכמות, וגם לא בחכמת משה ינצחנו כלל. (דעת תורה שמות עמוד צח)
ויחר למשה מאד ויאמר אל תפן מנחתם - הנה יתכן, שאלמלא דרישת משה היה ה' שומע להם ומקבל מנחתם. וכל זה ראיה לדברינו, כי מחלוקת קרח ועדתו לא היתה מחלוקת פשוטה, כמורגלים להבין זאת, אלא היתה באמת מחלוקת של מצוה, אלא רק שלא היתה לשם שמים כנ"ל, כי על כן היתה באפשרות כי גם יתקבלו לפני ה'. (שם במדבר עמוד קס)
הביטו וראו רב המרחק בלימוד פרשת קרח, מן מה שהעולם מורגלים ללמוד, ומן מה שאנחנו למדנו. העולם לומדים ומביטים על קרח כאיש שפשוט יצא מדעתו, כפרשה של שטות וגסות שנפלה על אדם, אתמול עמד קרח אצל הר סיני, פנים בפנים דבר ה' עמכם, פקח היה ונביא, ופתאום והנה נהפך לגס רוח, רודף אחר כבוד... טעות גמור הוא לחשוב כן על קרח, כי סוף כל סוף איך באמת יצויר להיות ככה? פקח ונביא אתמול יתהפך פתאום להיות מחר רודף אחר כיבודים?! אבל הדברים הם כפי שאנחנו למדנו וביארנו, כי כל החילוק בין מחלוקת של הלל ושמאי, למחלוקת קרח ועדתו היה כי אם בטהרת הכוונה, אבל עצם המעשה עצם בקשתם ורדיפתם לכהונה, מעשה קדוש וטהור היה, ואילו היתה כוונתם לשם שמים, היתה מחלקותם אהוב ונחמד לפני המקום, ממש כמו מחלוקת של בית שמאי ובית הלל. וגם מה שאמרו חז"ל עליו כי נתקנא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, לא נתרגם זה חס ושלום כפשוטו, כי נצטער קרח על משרת "הנשיא" שהגיעה לאליצפן בן עוזיאל, ומזה יצאה מחלוקת על משרה שניה של כבוד ויקר, חלילה וחלילה לחשוב כן. אלא בראות קרח את אהרן קרוב להשם מאד, ביקש כהונה, כי ביקש גם הוא להיות קרוב להקב"ה. וזה בודאי דבר טוב מאד, והוא ענין קנאת סופרים אשר תרבה חכמה. וכן מצינו בצדיקים לעתיד לבא (ב"ב ע"ה) שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חברו... וגם שם עוד יש בה פתח ליצר הרע, מהקנאה קדושה שהוא הצער מחסרונותיו הוא, אפשר שתצא חוט השערה קנאה על יתרון חברו, להצטער במה שחברו קרוב להקב"ה, ובחוט השערה זה הוא אשר נכשלו קרח ועדתו, והוא אשר קראו חז"ל שלא לשם שמים... (שם עמוד קסד)