קריאת שמע

(ראה גם: תפלה)

זהר:

תא חזי, עצה לאדם, כשהוא עולה בלילה על מטתו צריך לקבל עליו מלכות שלמעלה בלב שלם, ולהקדים למסור אליו פקדון נפשו, ומיד הוא ניצל מכל חליים רעים ומכל הרוחות הרעות שאינן שולטות עליו... (הקדמה קפב)

מצוה השלישית היא לדעת שיש אלקים גדול ושליט בעולם וליחדו בכל יום יחוד כראוי, בששה קצוות העליונים, (חג"ת נה"י דז"א), ולעשותם יחוד אחד בשש מלים של שמע ישראל, ולכוין הרצון עמהם למעלה, ועל כן צריכים להאריך (במלת אחד כשיעור) ששת מלים... 

וזהו שכתוב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, להיות בשלמות לששה קצוות כראוי, ועם כל זה ביחוד הזה (דשמע ישראל), צריך לקשר בו היראה, שצריך להאריך בד' דאחד כי הד' דאחד גדולה, והיינו שכתוב ותראה היבשה, שתראה ותתקשר הד' שהיא יבשה באותו היחוד...

ואחר שנתקשרה שם (המלכות) למעלה (בו"ק דז"א) צריך לקשר אותה למטה בהמוניה, (דהיינו) בששה קצוות אחרים שלמטה (במלכות, והיינו) ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שיש בו שש מלים אחרות של היחוד, ואז, מה שהיתה יבשה נעשה ארץ, לעשות פירות ואבים, ולנטוע אילנות. (שם רד, ועיין שם עוד)

ובקריאת שמע יש רמ"ח תיבות, וניתנו מאהבה ויראה שבאות ה' דשם הוי"ה, (כלומר שבקריאת שמע אנו ממשיכים רק מוחין דו"ק שהם רק מישסו"ת, שה"ס ה' דהויה שבהם האהבה קודמת ליראה, ועל כן יש שם רק רמ"ח תיבין נגד רמ"ח מצות עשה בלבד, שהוא סוד אהבה, ושס"ה לא תעשה אינם מאירים בהם, כי הם באות י' כנ"ל). ומשום זה תיקנו לברך קודם קריאת שמע הבוחר בעמו וכו', והוראתו שאנו ממשיכים בקריאת שמע רק בחינת האהבה בלבד, שהוא סוד רמ"ח מצות עשה), ואלו רמ"ח מצות עשה כלולות באברהם, כי אברהם בגימטריא רמ"ח, והוא בחינת אהבה, שנאמר בו זרע אברהם אוהבי... (בראשית קצו, ועיין שם עוד)

מאן דאמר אחד אצטריך לחטפא אל"ף ולקצר קריאה דיליה, ולא יעכב בהאי אות כלל, ומאן דעביד דא יתארכון חייו. (חיי שרה כב)

אמר ר' שלום בר מניומי אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה שאין לו מאתים עולמות וכסופין בשביל התורה, הדא הוא דכתיב ומאתים לנוטרים את פריו, ומאתים על שמוסרים עצמם בכל יום כאילו נהרגו על קדושת שמו, נצחו, כהאי פסוקא למסור נפשו על קדושת שמו, (נ"א בהאי פסוקא דכתיב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך,ותנא כל אדם המכוין לבו בהאי פסוקא למסור), מעלה עליו הכתוב כאלו נהרג בכל יום עליו, הדא הוא דכתיב כי עליך הורגנו כל היום. אמר רב נחמן כל המוסר נפשו בהאי פסוקא נוחל ארבע מאות עולמות לעולם הבא, אמר רב יוסף והא תנן מאתים, אמר רב נחמן מאתים על התורה ומאתים על דמסר עצמו בכל יום על קדושת שמו. (שם סא)

אחר (שאדם) מיחד בהם את הקב"ה שהוא עבד שלו, בעול בתפילין על ראשו, ואזנו נרצעת, (דהיינו) שפתוחה לשמוע קריאת שמע, כי שמע, בכל לשון שאתה שומע, שומע היינו משמעות (שצריך להבין משמעות הקריאת שמע שהוא סוד היחוד).

שמי שהפדיון שלו תלוי בקריאת שמע, שהוא סוד החמשים (שהוא בינה), אין לו פדיון בגלגול על ידי אחר, כי נרצע הוא לאדונו, כאן לא נאמר או דודו או בן דודו יגאלנו, כי בתפלה של אדם, הוא כעבד... (משפטים שצד)

...וקריאת שמע זו כלולה מחמשים שערים (שבבינה), שהם כ"ה כ"ה אותיות, כ"ה (שבקריאת שמע של שחרית וכ"ה בקריאת שמע של ערבית) כלולים מז' ברכות, בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב, שתים לפניה ושתים לאחריה, והם (ז' ספירות) הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, (כי כל בשמים וארץ שהוא יסוד), עד לך ה' הממלכה שהיא מלכות, שהיא כלולה מג' בשמים, מקוטרת מר, זהו כתר, ולבונה, זהו חכמה, מכל אבקת רוכל זהו בינה, קום השלם המצות של אדונך. (שם תכח)

בשעה שישראל מיחדים היחוד במקרא הזה, בסוד כ"ה אותיות שהם שמע ישראל הויה אלקינו הויה אחד וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שהם כ"ד אותיות, ויכוון כל אחד בהם, כל האותיות מתחברות יחד ועולים בחיבור אחד מ"ט שערים בסוד היובל, (שהיא בינה, כי כ"ה וכ"ד הם מ"ט), ואז צריך להעלות עד הבינה ולא יותר, ואז נפתחים (המ"ט) שערי (בינה), והקב"ה מחשיב לאדם ההוא כאלו קיים כל התורה, הבאה במ"ט פנים.

ועל כן צריך האדם לכוון הלב והרצון בכ"ה ובכ"ד ולהעלותם ברצון הלב למ"ט שערים שאמרנו, כיון שכיוון בזה יכוון ביחוד ההוא שאמר אדוני, (שהוא ר' שמעון), שאמר, שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו הם כלל של כל התורה כולה, אשרי חלקו מי שמתכוון בהם, כי ודאי הוא כלל של כל התורה למעלה ולמטה, וזה הוא סוד אדם השלם, דכר ונוקבא, (כי שמע ישראל הוא בחינת דכר, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד היא בחינת נוקבא), והוא סוד כל האמונה.

מחלוקת של שמאי והלל בקימה ושכיבה, שכתוב, בשכבך ובקומך, ששמאי סובר בערב, שאז זמן הנוקבא בממשלתה, ובנוקבא צריכים להטות ולקרות, (קריאת שמע, דהיינו בשכיבה), ובבקר שהזכר, (ז"א) שולט בשליטת עולם העליון צריכים לקום ולקרות לפני הזכר, כמו שצריכים בתפלה (שתהיה מעומד) וכן בכל מקום שהזכר בא (הוא מעומד).

ובית הלל סבור, אם היה נמצא זה לבד (ז"א), וזה לבד, (המלכות), היו צריכים (לחלק כך שזה יהיה בעמידה וזה בשכיבה), אבל כיון שאנו מחברים (את ז"א והמלכות) יחד, בחבור של מ"ט פנים ומ"ט שערים, (שהם כ"ה דשמע, וכ"ד דברוך שם כבוד מלכותו כנ"ל), אין אנו צריכים לחלק זה לבד וזה לבד, אלא לראות שהכל הוא אחד בלא פרוד, (שאין לחלק בין קריאת שמע של שחרית לקריאת שמע של ערבית), וכמו שמזדמן לאדם כך יאמר, (אם בעמידה ואם בשכיבה), כי שניהם הם בחבור אחד כמו שנרצה להם, וכך צריכים להראות.

ועל כן הזכר, (ז"א), הוא בששה קצוות בפסוק שמע ישראל, שהם שש תבות אחרות (כנגד ו"ק דגדלות שמקבל מאו"א), והנקבה בששה קצוות בברוך שם כבוד מלכותו שהם שש תבות, (כנגד ו"ק דגדלות שמקבלת מז"א), ועולים שניהם בחבור אחד בסוד מ"ט שערים, והלכה כבית הלל בכל מקום. (תרומה רמה)

רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך, בעוד שהיו הולכים אמר ר' יוסי נפתח בעדונים ונאמר דברי תורה, פתח ר' יוסי בדברי קריאת שמע, ואמר, כתוב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, וכתוב, שמע ישראל היום הזה נהיית לעם, וכתוב, שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן, כל אלו שמע שמע שאמר משה למה הם, כי שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, שהוא ליחוד, יפה הוא, אבל אלו האחרים למה.

אלא כולם באים לדרוש אותם. שמע ישראל של היחוד ודאי הוא שבא לדרוש, וכאן נרמז ונראה היחוד של חכמה עליונה, שמע, הע' היא מאותיות גדולות, למה, אלא רמז הוא מרמז בכלל אחד לכלול למעלה ולמטה ביחוד אחד, כי שמע (הוא אותיות) שם ע', שכאן נכלל שם הזה (שהוא המלכות הנקראת שם), באלו ע' שמות העליונים (של ז"א), לכלול אותם, כי השם (שהוא המלכות), מתברך מהם ונכלל בהם, וצריכים לכלול אותם כאחד, (דהיינו בחלה אחת) שמע, ביחוד אחד, ולשום רצונו בהם.

כי ודאי ע' השמות הם בסוד המרכבה העליונה, (שהם חג"ת דז"א שמחזה ולמעלה, שהם מרכבה לבינה, דהיינו ע"ב שמות של ג' הפסוקים ויסע ויבא ויט, שה"ס ע' סנהדרין וב' סהדין), וממרכבה עליונה ההיא מתברך שם הזה, (שהוא מלכות), ונכלל בהם, ואחר כך (אחר שמע נאמר) ישראל, בכלל, (דהיינו ז"א), אבל הרי למדנו שהוא ישראל סבא, שיהיה ישראל (שהוא ז"א) בכלל אחד עם מקום ההוא שהוא דבקות הכל, (שלומר שז"א הנקרא ישראל סתם יהיה בדבקות עם ישראל סבא, דהיינו שעולה ומלביש עליו), ועל זה שמע ישראל, (הרומז) שעתה מתדבקת אשה בבעלה, (דהיינו המלכות שנקראת שם בז"א שנקרא ישראל), ויהיה הכל בכלל אחד, וזהו (פירושו של) שמע ישראל של היחוד, אחר כך מיחד ג' צדדים, שהם ה' אלקינו ה' אחד, (שהם או"א וז"א) שיהיה הכל אחד.

שמע ישראל של כל שאר (המקומות), אינם באופן זה, אבל כל האחרים באים לדרוש, וכולם במקום אחר נתדבקו, שמע ישראל אתה עובר היום, שמע ישראל היום הזה נהיית לעם, וכולם במדרגה התחתונה נתדבקו, (שהיא המלכות הנקראת שמיעה)... (תרומה תרכג, ועיין שם עוד)

שמע ישראל אתה עובר וגו', הכל הוא במדרגה התחתונה, (שהיא מלכות), ושמע ישראל של היחוד הוא מדרגה עליונה, (שהוא ז"א הנכלל בישראל סבא כנ"ל). מה בין זה לזה, אלא שמע ישראל של היחוד אין בכולם באופן הזה, כי הוא סוד שלמעלה (ישסו"ת), ושל מטה (ז"א ומלכות), והוא סוד לקבל עליהם עול מלכות שמים בכל אופן שיהיה, כי האדם צריך להיות מוכן בשעה ההיא ליחד שם הקב"ה (ז"א) ולקבל עליו עול מלכות שמים, (שהיא מלכות).

ובשעה שהאדם בא לקבל עליו עול מלכות שמים, אז השכינה באה ושורה על ראשו, והיא עומדת עליו כמו עד, להעיד עדות לפני המלך הקדוש, שזה, הוא ניחד שמו שתי פעמים ביום, ושמו מתייחד למעלה ולמטה כראוי, ועל כן הע' משמע ישראל היא מאותיות גדולות, והד' (של אחד), היא גם כן מאותיות גדולות, (שהם אותיות עד, דהיינו) להיות עד, לפני מלך הקדוש, וכבר העמדנו. הויה אלקינו הויה, הוא סוד של היחוד בג' צדדים, (דהיינו אבא ואמא וז"א), וזה הוא סוד היחוד בג' צדדים, כמו שהעמיד המאור הקדוש, והעיר בו בכמה מקומות, ואין לנו רשות להעיר בו יותר.

ודאי אדם ההוא שמיחד שמו של הקב"ה למעלה ולמטה כראוי, השכינה באה ושורה על ראשו ומברכת אותו בשבע ברכות, (כנגד שבע ספירות), והיא קוראת עליו, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (שם תרכג, ועיין שם עוד)

לדעת כי הוי"ה הוא האלקים, זה הוא כלל של כל סוד האמונה, של כל התורה, הכלל שלמעלה ומטה, וסוד זה הוא כלל של כל האמונה, (שהיא המלכות), כך הוא ודאי, (כי השם אלקים הוא מלכות, הכלל של כל התורה, זה הוא סוד תורה שבכתב, (דהיינו השם הוי"ה שהוא ז"א הנקרא תורה שבכתב), וזה הוא סוד התורה שבעל פה, (שהיא המלכות, שהיא השם אלקים), והכל אחד, הוא הכלל של סוד האמונה, משום (שהוי"ה הוא האלקים) הוא שם מלא, (שהיא סוד האמונה הנקרא שם, שביחוד הזה היא מלאה ושלמה). ומי הוא, הוא הוי"ה אחד ושמו אחד, הוי"ה אחד (הוא סוד) שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, זה הוא יחוד אחד, ושמו אחד הוא סוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שזה הוא יחוד אחר שיהיה שמו אחד, (שהיא המלכות) וזה סוד הוי"ה הוא האלקים, שזה כתוב כשהם ביחוד אחד... (שם תרומה, ועיין שם עוד)

כי צריך לו, לאותו שראוי לעולם הבא, ליחד שם הקב"ה וליחד אברים, (שהם זו"ן), ומדרגות עליונות (שהם או"א), העליונים ותחתונים, לכללם כולם, ולהכניס כולם במקום שצריך, (דהיינו בא"ס ב"ה), לקשור קשרים, וזה הוא סוד שכתוב, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. וסוד המלה שמע, הוא שם (שהיא המלכות), העולה לע' שמות, (שהוא השם ע"ב שבמרכבה העליונה, דהיינו חגת"ם דז"א שלמעלה מחזה), וזה כלל אחד, (דהיינו שהמלכות הנקראת שם נכללת בז"א שלמעלה מחזה, שה"ס ע' גדולה). ישראל, היינו ישראל סבא, (שהוא ו"ק דבינה), משום שיש ישראל זוטא, (שהוא ז"א), שכתוב נער ישראל ואהבהו, אבל זה הוא ישראל סבא סוד אחד בכלל אחד, (שז"א ומלכות הנרמזים בשמע, הם בכלל אחד עם ישראל סבא, שעולים אליו ומתיחדים בו). שמע ישראל יורה שכאן (בישראל סבא), נכללו אשה בבעלה, דהיינו המלכות בז"א)...

(הכונה של המלה) אחד הוא, ליחד משם ולמעלה, (דהיינו ממלכות ולמעלה), הכל יחד ולהעלות הרצון לקשר את הכל בקשר אחד, להעלות הרצון ביראה ואהבה עד אין סוף, ולא יעזוב רצון (העליה לאין סוף), מכל אלו מדרגות ואברים אלא בכולם יעלה רצונו, (אף אחד מהם לא יחסר), להדביקם ושיהיו כולם קשר אחד, באין סוף.

וזה הוא היחוד של רב המנונא סבא, שלמד מאביו ואביו מרבו עד פיו של אליהו, ויפה הוא והוא יחוד בתקון, ואף על פי שאנו העמדנו את יחוד הזה בכמה סודות, (בדרכים אחרים) כל הסודות עולים לאחד, אבל סוד זה מצאתי בספרו ויפה הוא שהוא יחוד בתקון, והרי אנו הערנו דברים ביחוד סוד אחר, והוא יפה, והיחוד הוא כראוי, וכך הוא, אבל יחוד הזה הוא יחוד בתקון וזה הוא יחוד דרב המנונא סבא.

ועוד הוא אומר, מי שרוצה לכלול כל סודות היחוד בהמלה אחד, הוא יותר טוב, ועל כן אנו מאריכים באחד להעלות הרצון להמשיך ממעלה למטה ולהעלות ממטה למעלה, שיהיה הכל אחד, אבל בסוד זה יהי"ה שאמרנו הוא סימן לזה.

וזה שלמדנו (שבמלה) אחד הוא סוד, מעלה ומטה וארבע רוחות העולם, כך הוא, שצריכים ליחד מעלה ומטה כמו שאמרנו, (שהם או"א וזו"ן) וארבע רוחות העולם, אלו הם הסוד של מרכבה עליונה, (שהיא חגת"ם דז"א שלמעלה מחזה), לכלול הכל יחד, בקשר אחד, ביחוד אחד, עד אין סוף כמו שהעמדנו. (ויקהל תיט, ועיין שם עוד)

וצריך האדם להקריב בכל לילה קרבן של נפש רוח ונשמה הבהמיים לפני ה', ויתודה בכמה מיני וידוים ויעלה אותם במחשבתו בעת קריאת שמע להוציא אותם לקרבן לפני ה', (דהיינו שיכון) שיוציא את רוחו הדופק בעורקי הלב, והנפש, יכון בשריפתה ובשחיטתה ובנחירתה, כמו הכהנים שהיו נוחרים, זה שאמר ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל, והוא חנק, (ויש כאן קבלת ג' מיתות, שריפה, ושחיטה שהוא הרג, ונחירה שהוא חנק)... (צו סט, ועיין שם עוד)

...אמרו לו עוד אמר, שנים הם, ואחד נשתתף בהם, והם שלשה, וכשהם שלשה הם אחד, אמר להם, אלו הם שני שמות, הוי"ה הוי"ה שבשמע ישראל, אלקינו נשתתף בהם, והוא חותם הטבעת, אמת, וכשמתחברים יחד, הם אחד ביחוד אחד... (שלח צו, ועיין שם עוד)

...אמרה לו אמו קרב לאלו אנשים עליונים ותקבל מהם ברכות, קרב אליהם, בעוד שהיה קרב אליהם חזר לאחוריו, אמר לאמו, איני רוצה לקרב אליהם, כי יום זה לא קרו קריאת שמע, וכך למדו לי, שכל מי שאינו קורא קריאת שמע בזמנו הוא בנדוי כל היום.

הם שמעו ותמהו, הרימו ידיהם וברכו אותו, אמרו, ודאי כך הוא (שלא קראנו קריאת שמע), שיום הזה עסקנו בחתן וכלה שלא היה להם די צרכם, והיו מתאחרים להתחבר, ולא היה איש שישתדל בשבילם, ואנו השתדלנו בשבילם, ועל כן לא קראנו קריאת שמע בזמנו, ומי שעוסק במצוה פטור מן המצוה, אמרו לו, בני, במה ידעת, אמר להם בריח מלבושיכם הכרתי, כשקרבתי אליכם. תמהו ישבו, נטלו ידיהם ואכלו לחם. (בלק כט)

אחר כך צריך לשים עצמו תוך אלו שמסרו נפשם על קדוש השם, והיינו ביחוד של שמע ישראל, שכל מי שמשים רצונו כך במקרא הזה נחשב לו כאלו מסר נפשו על קדושת שמו. (שם קצט)

רבי אלעזר אמר לא ישכב, מהו לא ישכב, אלא בכל לילה ולילה כשאדם הולך כמצות אדונו, אינו שוכב על מטתו עד שהורג אלף וקכ"ה מאלו מינים הרעים השורים עמו, רבי אבא אמר אלף הם מצד שמאל, שכתוב, יפול מצדך אלף, כמו שכתוב יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם, רוממות א-ל בגרונם וגו' לעשות נקמה וגו'. זה שאמר לא ישכב עד יאכל טרף, וזהו לעשות בהם משפט וגו'. (שם תפ)

והעמידו חכמים, כל הקורא קריאת שמע שחרית וערבית, כאלו מקיים והגית בו יומם ולילה, (שפירושו משום שקריאת שמע כוללת בתוכה ימין ושמאל שה"ס יומם ולילה, כמו שמסיק לפנינו, ומפרש) כי טלית לבנה, (כלומר הטלית בציצית מבחינת הלבן שבה, ולא מבחינת התכלת שבה), הוא לימין מצד החסד, ונאמר עליו א-ל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות, וכן והוכן בחסד כסא, חסד עולה ע"ב (הרומז על ע"ב) חוליות וקשרים שבטלית... (פנחס רעיא מהימנא רפה)

בתוך כך הנה נזדמן רעיא מהימנא אל הזקן, ואמר זקן זקן, תפילין וציצית ופרשת מזוזה הן ג' מצות הכלולות בקריאת שמע, וקריאת שמע היא מצוה רביעית, שהם כנגד חו"ג תו"מ, כי ציצית ותפילין הם חסד וגבורה וקריאת שמע היא ת"ת המיחדם, ומזוזה היא מלכות)... (שם רצה)

זה שכתוב באתי לגני אחותי כלה, אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי, ואחר כך אכלו רעים. אכלתי יערי הוא תפלה דמיושב, (והיינו מיוצר אור עד קריאת שמע), עם דבשי היא קריאת שמע, אכלתי יערי הוא תפלה דמיושב, כי יער הלבנון ההוא (הוא עולם הבריאה כולל) יוצר אור, והאופנים וחיות הקודש, כל אלו נקראים יער אילנות ונטיעות שבו, עם דבשי היא קריאת שמע, שהיא מתוקה מכל בכמה צופים ומתיקות. (שם שמח)

ועוד שמע ישראל (הוא אותיות) שם, ע' גדולה, ועם ד' (גדולה) דאחד היינו עד, בין ש"ם מן שמע, (שהוא המלכות הנקראת שם), וא"ח מן אחד, (שהוא ז"א נמצאות האותיות ע"ד הגדולות שה"ס) עד ה' בכם, (וכן הוא) עד על כל אחד ואחד המיחד אותו בעולם, ועל כן אמר דוד אנכי אשמח בה', כי שם מן שמע, (שהוא המלכות), וא"ח מן אחד, (שהוא ז"א) הרי אשמח, (שה"ס היחוד דז"א ומלכות מבחינת הגדלות, כי המלכות מבחינת הגדלות נקראת שם).

ועוד ד' הגדולה (דאחד רומזת על) ד' בתים דתפילין שמניח אותם א"ח, (דאחד שהוא ז"א) ונתעטר בהם, והם פאר על ראשו... (שם תתע, ועיין שם עוד)

שמע ישראל, אמר ר' ייסא שהוא ישראל סבא, (כלומר שכל היחוד של ה' אלקינו ה' הוא בישסו"ת), ר' יצחק אמר ע' גדולה שבשמע היא כוללת ע' שמות, (שה"ס השם ע"ב שעקרו הוא ע' שמות, וב' סהדי), שהוא עדות הכל, (דהיינו המשכת הארת החכמה מעדן העליון הנקראת עדות), שמע ישראל כמו שכתוב שמעו שמים, וכתוב האזינו השמים, (שפירושם שיהיו עדים), אף כאן שמע ישראל (מורה על מוחין דעדות), והכל ענין אחד.

(אחר שביאר שמע ישראל הוא ממשיך ומבאר כל המלים שבשמע ישראל), הויה, היינו ראש הכל שבהארת עתיקא קדישא, (שהוא חכמה), וזה הוא שנקרא אב, (דהיינו אבא). אלקינו, הוא עמקות הנחלים והמבועים שמשם יוצאים ונמשכים לכל, (דהיינו בינה שזו"ן וכל התחתונים מקבלים ממנה, שנקראת אמא). הויה (הב') הוא גוף האילן, (דהיינו ז"א), שהוא שלמות השרשים, (משום שהוא קו האמצעי הכולל חכמה ובינה שהם הויה אלקינו), אחד, הוא כנסת ישראל, דהיינו המלכות, והכל (כל הספירות הנ"ל) הם שלמות אחת, ונקשרים זה בזה, ולא נמצא ביניהם פירוד, אלא הכל אחד. (ואתחנן נח)

שמע ישראל וגו', זה הוא יחוד אחד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, זהו יחוד אחר, שיהיה שמו, (שהוא המלכות הנקראת שם), בסוד אחד, וזה סוד הויה הוא האלקים, (שהויה שהוא ז"א הוא המלכות הנקראת אלקים), שזה כתוב, (כשז"א ומלכות) הם ביחוד אחד, (וע"כ שמע ישראל הוא סוד הויה, וברוך שם כבוד מלכותו הוא סוד הוא האלקים).

ואם תאמר, אם כן (הרי היחוד דשמע וברוך שם כבוד מלכותו הם (כעין שכתוב, הויה אחד ושמו אחד, שאינו שוה אל ה' הוא האלקים, שאם היה כתוב הויה ושמו הוא אחד, היינו אומרים כך, (ששוה אל הויה הוא האלקים, אבל) לא כתוב, אלא הויה אחד ושמו אחד, ואם כן היה צריך לומר כעין זה, הויה הוא, האלקים הוא, והיה שוה אל הויה אחד ושמו אחד, (וכיון שלא כתוב כן, אלא הויה הוא האלקים, הרי אינו דומה להויה אחד ושמו אחד, ואיך נאמר שיחוד שמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שהם ב' יחודים, בדומה להויה אחד, ושמו אחד, שהוא שוה להויה הוא האלקים).

אלא הכל הוא אחד, (שיחוד שמע וברוך שם כבוד מלכותו, שהוא סוד הויה אחד בשמע ושמו אחד בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הם אחד עם ה' הוא האלקים), כי כשמתיחדים ב' שמות אלו, (הויה, שהוא ז"א עם אלקים שהוא מלכות), זה ביחוד אחד, (דהיינו ביחוד שמע ישראל וגו'), וזה ביחוד אחד, (דהיינו ביחוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד), אז נעשים ב' שמות אלו אחד, ונכללים זה בזה, ונעשה הכל שם אחד שלם, ביחוד אחד, ואז כתוב הויה הוא האלקים, כי אז נכלל הכל זה בזה להיות אחד. אבל מטרם שנתיחדו כל אחד זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אינם נכללים זה בזה להיות הכל אחד... (שם עח)

חקק ותקן משה כ"ה אותיות בסוד יחוד הפסוק, שכתוב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, והן כ"ה אותיות חקוקות, החקוקות בסוד של מעלה, (דהיינו בסוד ז"א, כי כ"ה רומז על כ"ב אותיות התורה, ותנ"כ שהוא סוד ג' קוין, כמו שכתוב לפנינו). יעקב רצה לתקן למטה, במלכות, בסוד היחוד, ותקן בכ"ד אותיות, והם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, (שיעקב תקן אותו שיש בו כ"ד אותיות), ולא השלים לכ"ה אותיות, והוא משום שעוד לא נתתקן בזמנו המשכן, (שהוא כנגד מלכות), כיון שנתתקן המשכן ונשלם הדבר שהמשכן נמשך ממנו, לא דבר עמו אחר שנשלם, אלא בכ"ה אותיות, להראות, שזו (המלכות) , נשלמה כעין שלמעלה, (כמו ז"א שיש לו כ"ה אותיות), שכתוב וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, הרי יש בו כ"ה אותיות. (שם צב, ועיין שם עוד)

כשבא ר"ש אמר, הנה ודאי פרשת קריאת שמע רמוזים בה עשרת הדברות, כמו שהעמידוהו, וכך הוא ודאי, והיו הדברים האלה הם כלל של עשרת הדברות, ועל כן יש כאן עשר מצות כנגד עשר מצות שבתורה, (דהיינו שבעשרת הדברות), ומי הם, ושננתם לבניך א', ודברת בם, ב', בשבתך בביתך, ג', ובלכתך בדרך, ד', ובשכבך, ה', ובקומך, ו' וקשרתם לאות על ידיך, ז', והיו לטוטפות בין עיניך, ח', וכתבתם על מזוזות ביתך, ט', ובשעריך י'. הרי עשר כנגד עשרת הדברות, ועל כן פרשיות אלו הן כלל רב בתורה, אשרי חלקו של מי שמשלים אותן בכל יום ב' פעמים, כי השם הקדוש נתקדש בפיו כראוי. (שם קנד)

אמר לנו, אל יתהלל חוגר כמפתח, כי ודאי בקריאת שמע העמידו, כל הקורא קריאת שמע כאלו אוחז חרב פיפיות, שכתוב רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם, ונענוע החרב צריך לנענע אותה לשש הקצוות, (שהם חג"ת נה"י), כמו שהעמידו, כדי שתמליכהו על השמים ועל הארץ ועל ד' רוחות העולם, (שהם ששה קצוות), וו' זו (דהויה שהוא ז"א) הוא גוף החרב, י' (דהויה היא) ראש החרב, ה' ה' שבהויה הן שני פיות (של החרב), נרתק של החרב הוא השם אדני, (דהיינו המלכות).

רומח, היינו רמ"ח מלות שבקריאת שמע, ועם ששה מלות שביחוד (שמע ישראל) הרי הם רומח, (דהיינו רמ"ח עם ו'), מגן, עם החרב, (היינו ג' מלאכים מיכאל גבריאל נוריאל, (שהם ראשי תיבות מגן), שהם משמשים של ג' אבות (שהם חג"ת, כי מיכאל הוא חסד, גבריאל גבורה, נוריאל ת"ת), קשת הוא הזורק חצים, וכל זרע שאינו יורה כחץ אינו מוליד, (שרומזת על יסוד), קלע זה קריאת שמע, ה' אבני הקלע, (הן ה' מלים) שמע ישראל ה' אלקינו ה', (שה"ס חג"ת נ"ה), כנגדן, ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל, וכששם אותן בכלי הקלע, שהיא השפע, (שקורא קריאת שמע), והיא השכינה, נעשו כל החמש אבן אחת, והרג את הפלשתי. (עקב כו)

אמר מה הם היכלות אלו, אמרו לו, ב' המלאכים מ"ב היכלות אלו שמרוקמים מכמה צבעים יפים, כל איש שקורא קריאת שמע (ומכוון את) השם מ"ב כראוי, (שהוא בסוד מ"ב מלות שהם בפרשת קריאת שמע מן ואהבת עד והיה אם שמוע) יירש אותם. בא לו לע' מדרגות ובהן ע"ב חלונות ומרוקמים בכמה צבעים, אמר למי אלו, אמרו לו, כל איש שקורא קריאת שמע, (ומכוון) בשם ע"ב תיבות כראוי, (שהוא סוד ע"ב מלות שיש מן והיה אם שמע עד ושמתם), יירש אותם.

בא לו הלאה והראו לו חמשים מדורים אחרים, מרוקמים בכמה צבעים, אמר למי אלו, אמרו לו לכל אדם הקורא קריאת שמע ומכוון השם של חמשים תיבות כראוי, (שהוא סוד חמשים מלות שיש מן ושמתם עד סוף הפרשה) יירש זה.

בא לו הלאה, הראו לו ע"ב מדורים אחרים, מרוקמים בכמה צבעים, אמר למי אלו, אמרו לו לכל אדם הקורא קריאת שמע (ומכוון) השם של ע"ב תיבות שיש בפרשה הרביעית, (דהיינו מן ויאמר עד סוף הפרשה). (זהר חדש אחרי ד)

פתח הילד ואמר, עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי, הקב"ה באהבתו את ישראל קרא אליהם, עמי, מה עשיתי לך, היינו למה עשיתי לך כך, אלא כדי שתלכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ותעידו בי שאני אחד, זה שאמר ה' אחד.

תעידו שאני אחד, ומתעלה על שם מ"ב תיבות, שהן בפרשת קריאת שמע מן ואהבת עד והיה (אם שמע), ותעשו ליחד אותי עליכם, (ומ"ב תיבות אלו) הם שם כמו השם של מ"ב שמות.

ובשם ע"ב תיבות שיש בפרשת קריאת שמע מן והיה עד ושמתם (את דברי), ובשם של חמשים תיבות, שיש מן ושמתם עד סוף הפרשה, כחשבון חמשים שערי בינה, ובשם של ע"ב תיבות שיש מן ויאמר עד סוף הפרשה.

(ורל"ו תיבות) שבארבע פרשיות אלו, עם י"ב תיבות שיש בקריאת שמע, (דהיינו בפסוק שמע ישראל עם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד), שהם ב' יחודים עליונים, יעשו כולם רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איברים (שבאדם), וכל אדם שיקרא קריאת שמע כראוי, כל מלה ומלה שבקריאת שמע משפיעה על כל אבר ואבר שבו, ואם אדם אינו קורא קריאת שמע ביום ובלילה, כל אבר ואבר שבו יתמלא מרוח רעה, ומכל הדברים הרעים ומחלות רעות שבעולם.

אמר הילד, ג' המילים החסרות בקריאת שמע מרמ"ח תיבות, במה הן מתמלאות, אמר, אני שמעתי מאבי, (שהן נשלמות) עם ה' אלקיכם אמת, שהשליח צבור חוזר בקול. (שם שם נח)

הלכו, כשהגיעו לשדה, א"ר יצחק, יאמר אדוני מאלו דברים טובים שבקריאת שמע, פתח ואמר, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, מקרא זה נכון, בשעה שאמרו בני יעקב לאביהם, (שאמרו לו שמע ישראל), או משה לישראל (שאמר להם שמע ישראל), אבל עתה כל העולם אומרים שמע ישראל, לאיזה ישראל אומרים.

אלא הנה למדנו, יעקב אבינו לא מת, והקב"ה חתם אותו בכסא כבודו, שיהיה תמיד עדות על בניו, שמיחדים שמו של הקב"ה, בכל יום ב' פעמים כראוי, וכשהם מיחדים שמו של הקב"ה, אומרים שמע ישראל, תהיה עד עלינו שאנו מיחדים שמו של הקב"ה כראוי.

באותה שעה לוקחים את יעקב בארבע כנפים פרושות לארבע רוחות העולם, ומעלים אותו לפני הקדוש העליון, ומברך אותו בשבע ברכות, פתח הקב"ה ואמר אשרי הוא האב שהוליד זרע זה בארץ, אשרי הם הבנים שמעטרים כך את אביהם, באותה שעה פותחים ואומרים כל צבאות השמים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד... (שם רות סח)

ואמר ר' נהוראי בקריאת שמע יש רמ"ח מלות, כמנין רמ"ח אברים של אדם, והקורא קריאת שמע כתיקונה, כל אבר ואבר לוקח מלה אחת לעצמו, ומתרפא בו, וזה הוא רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך...

בתוך כך בא רבי יודא בנו של ר' פנחס וישב אצלם, אמר להם במה אתם עוסקים, אמרו לו בדברי קריאת שמע, וכך אמר אותו הילד. אמר, ודאי כך הוא, וכך אמר ר' יוחנן בן נורי א"ר יוסי בן דורמסקית משמו של ר' עקיבא, החסידים הראשונים תקנו קריאת שמע כנגד עשרת הדברות, וכנגד רמ"ח אבריו של האדם, והרי חסרות מהן שלש, על כן תקנו ששליח הצבור יהיה חוזר ומשלימן, ומי הן, ה' אלקיכם אמת.

בתפלה תקנו ג' ברכות ראשונות וג' ברכות אחרונות. בקריאת שמע תקנו ג' שמות בתחלה, ה' אלקינו ה', וג' שמות באחרונה, ה' אלקיכם אמת, וכל הקורא קריאת שמע באופן הזה בידוע שאינו נזוק באותו יום.

וכל האומר קריאת שמע שלא עם הצבור, אינו משלים אבריו מפני שחסרות שלש המלות ששליח צבור חוזר, מהו תקנתו, יכוון בט"ו ווין שיש באמת ויציב.

ועם כל זה היה אבי קורא עליו, מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות, דהיינו אותן ג' מלות שבקריאת שמע, ששליח הצבור חוזר עליהן, לא יכול להמנות אותן לתשלום רמ"ח כשאר הצבור, (משום שלא התפלל בצבור)... (שם קכה)

אמר ר' פרחיה, האלקים, כשהסתכלתי באותו חלון, קרב אלי אותו הממונה ששמו ענאל, הממונה על השער שבצד דרום, ואמר לי עמוד במעמדך, וראה את החלון הזה, שאין רשות לכנוס שם ולא לראות בו, חוץ מאלו הקוראים קריאת שמע כראוי. וכל אלו הקוראים קריאת שמע כראוי, ששים ממונים נכנסים לפניו ומכתירים אותו בכתרים קדושים, ואומרים זה הוא הכתר של פלוני שקרא קריאת שמע כראוי. 

שאלתי אותו, אדוני קריאת שמע זו כראוי מה היא, אמר לי, אהה חסיד, סוד עליון הוא כאן, בקריאת שמע יש ארבע פרשיות.

פרשה ראשונה של היחוד היא שני יחודים בי"ב מלות, שש מלות ביחוד העליון, (דהיינו בפסוק שמע ישראל), ושש מלות ביחוד האחר, (דהיינו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד). הפרשה השניה היא ואהבת, שבה מ"ב מלות שהן בסוד השם של מ"ב אותיות. הפרשה השלישית היא והיה אם שמע, שנכלל בה ימין בשמאל ושמאל בימין, (שהוא סוד התכללות ב' קוין חסד וגבורה זה בזה על ידי הקו האמצעי שהוא ת"ת), והיא בסוד וסתר של המרכבה הקדושה על ושמתם, והיא הפרשה השולטת על הכל, שהיא בסוד ע"ב מלות, שבסוד של ע"ב שמות של המרכבה הקדושה, (כי בפרשת והיה אם שמוע עד ושמתם יש ע"ב מלות).

פרשה רביעית היא ושמתם, (עד סוף הפרשה), שהיא חמשים מלות, שהיא כנגד חמשים שערי בינה. פרשת ציצית כלולה מכולן, (דהיינו מכל ג' הקוין, כמו פרשת והיה אם שמוע, ועל כן יש גם בה ע"ב מלות כנגד שם ע"ב שבג' פסוקים), ויסע, ויבא, ויט, שה"ס ג' קוין). וכל המלות שבפרשיות עולות למנין אברי האדם... (שם תשיא, ועיין שם עוד)

ואדם הראשון משתדל בהם, (באלו המכוונים בקריאת שמע), שבשעה שקריאת שמע שהאדם קורא נכנסת למעלה, נכנסת תחילה להיכל הזה, (ששם אדם הראשון והאבות), ואדם הראשון מריח בה, ואם חסרה בה אות אחת מקריאת שמע, אינו מקבל אותה, כי חסר בנין האדם, שהוא רמ"ח מלות עם ג' המלות (ה' אלקיכם אמת), ששליח צבור חוזר עליהם.

ואם (אדם הראשון) מוצא אותה כראוי, הוא מקבל אותה (את הקריאת שמע), ואברהם יצחק ויעקב לוקחים אותה ממנו ונושקים אותה, מי ראה שמחה מי ראה המולה (כמו שהיא) בכל הצדיקים האלו שבגן עדן הבאים באותה שמחה... (שם תשכד, ועיין שם עוד)

ספרי:

וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם, זו פרשת שמע, אתה אומר פרשת שמע, או אינו אלא פרשת והיה אם שמע, אמרת צא וראה איזו היא פרשה שיש בה מלכות שמים ומיעט בה ע"ז, אין אתה מוצא אלא פרשת שמע. ותקדום פרשת והיה אם שמוע תשמעו לפרשת שמע, אמרת, תקדום פרשה שיש בה קיבול מלכות שמים ומיעט בה ע"ז לפרשת והיה אם שמוע שאינה אלא ללמד. תקדום פרשת ציצית לפרשת והיה אם שמוע, אמרת, תקדום פרשה שהיא נוהגת ביום ובלילה לפרשת ציצית שאינה נוהגת אלא ביום... (שלח קטו)

וכן אתה מוצא כשנפטר יעקב אבינו מן העולם קרא להם לבניו והוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו, וחזר וקרא אותם כולם כאחד, אמר להם שמא יש לכם בלבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם, אמרו לו שמענו, כשם שאין בלבך מחלוקת כך אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם, אלא ה' אלקינו ה' אחד. על זה הוא אומר וישתחו ישראל על ראש המטה... דבר אחר שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר לו הקב"ה ליעקב, הרי שהיית מתאוה כל ימיך שיהו בניך משכימים ומעריבים וקורים קריאת שמע, מיכן אמרו הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא. ה' אלקינו למה נאמר, והלא כבר נאמר ה' אחד, ומה תלמוד לומר אלקינו, עלינו הוחל שמו ביותר... דבר אחר ה' אלקינו ה' אחד על כל באי העולם, ה' אלקינו בעולם הזה, ה' אחד לעולם הבא, וכן הוא אומר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. (ואתחנן לא)

כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך, מכאן אמרו לא יקרא אדם קרית שמע בצד משרה של כובסים, ולא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי וספרים ותפילין בידו. (תצא רנח)

ישראל אומר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ורוח הקודש אומרת מי כעמך ישראל. (ברכה שנה)

תלמוד בבלי:

מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורה הראשונה, דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים עד חצות, רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר... (ברכות ב א)

כדתניא חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב, ואומר אלך לביתי ואכל קימעא, ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל, וחטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה... אמר מר קורא קריאת שמע ומתפלל, מסייע ליה לר' יוחנן דאמר ר' יוחנן איזהו בן העולם הבא, זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית, רבי יהושע בן לוי אומר תפלות באמצע תקנום... דכתיב בשכבך ובקומך, ר' יוחנן סבר מקיש שכיבה לקימה, מה קימה קריאת שמע ואחר כך תפלה, אף שכיבה נמי קריאת שמע ואחר כך תפלה, ר' יהושע בן לוי סבר מקיש שכיבה לקימה, מה קימה קריאת שמע סמוך למטתו, אף שכיבה נמי קריאת שמע סמוך למטתו... (שם ד ב)

א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו ואל תחטאו, אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, שנאמר אמרו בלבבכם, אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע, שנאמר על משכבכם. (שם ה א)

אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. (שם ו א)

א"ר מני גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה, מדקתני הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה, מכלל דקורא בעונתה עדיף.

בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד, שנאמר בשכבך ובקומך, ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו, שנאמר ובלכתך בדרך, אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך, בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים... (שם י ב)

תנו רבנן בית הלל אומרים עומדין וקורין, יושבין וקורין, ומטין וקורין, הולכין בדרך וקורין, עושין במלאכתן וקורין...

בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה... מאי מברך, אמר ר' יעקב א"ר אושעיא יוצר אור ובורא חושך... (שם יא א, וראה שם עוד)

אמר ר' אבהו בן זוטרתי אמר רב יהודה בר זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור... (שם יב ב)

תנו רבנן, והיו שלא יקרא למפרע, הדברים על לבבך, יכול תהא כל הפרשה צריכה כונה, תלמוד לומר האלה, עד כאן צריכה כונה, דברי ר' אליעזר, אמר לו ר' עקיבא הרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך, מכאן אתה למד שכל הפרשה כולה צריכה כונה... ר' אחא משום ר' יהודה אומר כיון שכיון לבו בפרק ראשון שוב אינו צריך... תנו רבנן שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, עד כאן צריכה כוונת הלב, דברי ר"מ, אמר רבא הלכה כר"מ, תניא סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, אמר רב אחא בר יעקב ובדלי"ת, אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' חייא בר אבא חזייה דהוה מאריך טובא, א"ל כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת...

תנו רבנן שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד זו קריאת שמע של ר' יהודה הנשיא, א"ל רב לר' חייא לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים, אמר ליה בר פחתי, בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים. חוזר וגומרה או אינו חוזר וגומרה, בר קפרא אומר אינו חוזר וגומרה, ר' שמעון ברבי אומר חוזר וגומרה... (שם יג א, וראה שם עוד)

תניא ר' שמעון בן יוחי אומר בדין הוא שיקדים שמע לוהיה אם שמוע שזה ללמוד וזה ללמד... אלא הכי קאמר, בדין הוא שתקדם שמע לוהיה אם שמוע שזה ללמוד וללמד ולעשות, והיה אם שמוע לויאמר, שזה יש בה ללמד ולעשות, והיה אם שמוע לויאמר שזה יש בה ללמד ולעשות, ויאמר אין בה אלא לעשות בלבד... חדא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות, ועוד משום דאית בה הני מילי אחרנייתא...

אמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, ואמר ר' יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. (שם יד א)

הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, ר' יוסי אומר לא יצא. קרא ולא דקדק באותיותיה, ר' יוסי אומר יצא רבי יהודה אומר לא יצא. הקורא למפרע לא יצא, קרא וטעה יחזור למקום שטעה. מאי טעמא דר' יוסי משום דכתיב שמע, השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. ותנא קמא סבר שמע בכל לשון שאתה שומע... א"ר חמא ברבי חנינא כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם, שנאמר בפרש שד-י מלכים בה תשלג בצלמון, אל תקרי בפרש אלא בפרש, אל תקרי בצלמון אלא בצלמות. (שם טו א וב)

האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך, מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה. חתן פטור מקריאת שמע לילה הראשונה ועד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. ומעשה ברבן גמליאל שנשא אשה וקרא לילה הראשונה, אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע, אמר להם איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת... ובעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו... תנו רבנן הפועלים שהיו עושים מלאכה אצל בעל הבית קורין קריאת שמע ומברכין לפניה ולאחריה, ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה...

תנו רבנן בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה, ובלכתך בדרך פרט לחתן. (שם טז א)

נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון. קריאת שמע פשיטא, מצות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, מהו דתימא הואיל ואית בה מלכות שמים, קא משמע לן. (שם כ א)

בעי מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה, שנים שישנים במטה אחת מהו שזה יחזיר פניו ויקרא קריאת שמע וזה יחזיר פניו ויקרא קריאת שמע, א"ל הכי אמר שמואל ואפילו אשתו עמו... ותניא אחריתי הישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו הרי זה לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טלית מפסיקת ביניהן, ואם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר... (שם כד א)

תניא כוותיה דרב הונא המהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו ויקרא קריאת שמע. תניא כותיה דרב חסדא היה מהלך במבואות המטונפות לא יקרא קריאת שמע, ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק, לא פסק מאי, אמר ר' מיאשה בר בריה דריב"ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם... ואם פסק מה שכרו, אמר ר' אבהו עליו הכתוב אומר ובדבר הזה תאריכו ימים. אמר רב הונא היתה טליתו חגורה לו על מתניו מותר לקרות קריאת שמע... (שם שם ב)

אתמר צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרות קריאת שמע, רב חסדא אמר אסור... אתמר ריח רע שיש לו עיקר רב הונא אמר מרחיק ד' אמות וקורא קריאת שמע, ורב חסדא אמר מרחיק ד' אמות ממקום שפסק הריח וקורא קריאת שמע... (שם כה א, וראה שם עוד)

מיתיבי מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות מעות לא יוכל לתקון זה שבטל קריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של שחרית או תפלה של ערבית או תפלה של שחרית... (שם כו א)

מיתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה, מגונה הוא דהוי, שתוקי לא משתקינן ליה, לא קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה, והא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה. אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא מעיקר לא כיון דעתיה ולבסוף כיון דעתיה, אמר ליה חברותא כלפי שמיא מי איכא, אי לא כיון דעתיה מעיקרא מחינן במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה. (שם לג ב)

הקורא קריאת שמע (בחלום) ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך. (שם נז א)

בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן, אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך, אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד, יצתה בת קול ואמרה, אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד. (ברכות סא ב)

אמר ר' אבהו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו קריאת שמע שחרית וערבית, שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו' וכתיב והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו וכתיב לכן גלה עמי מבלי דעת. (שבת קיט ב)

ששה דברים עשו אנשי יריחו... ואלו הן שלא מיחו בידם, מרכיבין דקלים כל היום, וכורכין את שמע... היכי עבדי אמר רב יהודה אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ולא היו מפסיקין, רבא אמר מפסיקין היו, אלא שהיו אומרים היום על לבבך, דמשמע היום על לבבך ולא מחר על לבבך. תנו רבנן כיצד היו כורכין את שמע, אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ולא היו מפסיקין, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר מפסיקין היו, אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואנן מאי טעמא אמרינן ליה, כדדריש ר' שמעון בן לקיש, דאמר רשב"ל ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם, ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול... אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרי רבנן היכי נעביד, נאמרוהו לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו אמרו יעקב, התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי... אמר רבי אבהו התקינו שיהו אומרים אותו בקול רם מפני תרעומת המינין, ובנהרדעא דליכא מינין עד השתא אמרי לה בחשאי. (פסחים נה ב)

והאמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתותיו ולא יורה באצבעותיו, ותניא רבי אלעזר חסמא אומר הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקרץ בשפתותיו ומראה באצבעו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב, לא קשיא הא בפרק ראשון הא בפרק שני. (יומא יט ב)

היליני אמו עשתה נברשת של זהב וכו', תנא בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע, מיתיבי הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים, אמר אביי לשאר עמא דבירושלים. (שם חז ב)

תנו רבנן קטן... יודע לדבר אביו לומדו תורה וקריאת שמע... קריאת שמע מאי היא פסוק ראשון. (סוכה מב א)

אמר רבינא שמע מינה האי מאן דמיבעית אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי, מאי תקנתיה ליקרי קריאת שמע... (מגילה ג א)

קריאת שמע דתניא קריאת שמע ככתבה, דברי רבי, וחכמים אומרים בכל לשון, מאי טעמא דרבי, אמר קרא והיו, בהויתן יהו, ורבנן מאי טעמא, אמר קרא שמע, בכל לשון שאתה שומע, ורבי נמי הא כתיב שמע, ההוא מיבעי ליה השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך, ורבנן סברי כמאן דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, ורבנן נמי הכתיב והיו, ההוא מיבעי ליה שלא יקרא למפרע, ורבי שלא יקרא למפרע מנא ליה מדברים הדברים, ורבנן דברים הדברים לא משמע להו. (שם יז א)

המפטיר בנביא הוא פורס על שמע... קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס על שמע... פוחח פורס את שמע ומתרגם... סומא פורס את שמע ומתרגם, רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע. (שם כד א)

אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלקי ישראל... הא קא משמע לן דאי בעי פטר נפשיה בקרית שמע שחרית וערבית, משום הכי חייל שבועה עליה. (נדרים ח א)

תנו רבנן איזהו עם הארץ, כל שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית בברכותיה, דברי ר' מאיר. (סוטה כב א)

אלו נאמרין בכל לשון... קרית שמע... מנלן, דכתיב שמע ישראל בכל לשון שאתה שומע... (סוטה לב א וב)

פרשת המלך כיצד... וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע, ושמע והיה אם שמוע... (שם מא א)

...ואומר אליהם שמע ישראל, מאי שנא שמע ישראל, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אמר להן הקב"ה לישראל אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרים בידם. (סוטה מב א)

ויגש הפלשתי השכם והערב, אמר ר' יוחנן כדי לבטלן מקריאת שמע שחרית וערבית. (שם שם ב)

אתיוהו לאידך (משבעת הבנים), אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים, אמר להו כתוב בתורה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אפקוהו וקטלוהו. (גיטין נז ב)

...ועבדתם את ה' אלקיכם זו קרית שמע ותפלה. (בבא קמא צב ב)

אליהו הצדיק היה מחזר על תפוחי רעב שבירושלים, פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה... אמר לו אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה למד, אמר לו הן, אמר לו אמור בכל יום שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד... (סנהדרין סג ב)

ר' שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה... (אבות ב יד)

לכדתניא, וראיתם אותו וזכרתם, ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בו, ואיזו זו קרית שמע, דתנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן. (מנחות מג ב)

אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ, ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עמי הארץ. (שם צט ב)

...וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות. (חולין צא ב)

תלמוד ירושלמי:

תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו, בערב לא יצא ידי חובתו, מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית, ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב, בשביל להבריח את המזיקין, מילתיה אמרה שאין אמר דברים אחר אמת ויציב, (שאין צריך להפסיק בדברים אחרים בין קריאת שמע לשינה), מילתיה ר' שמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה (כשהיה יורד לעבר השנה) גבי ר' יעקב גרוסה, והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא (מטמין עצמו בין הקופות), משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה, ומאי טעמא, ר' אחא ור' תחליפתא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן, רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבתם ודומו סלה. (ברכות ה ב)

בערב מברך שתים לפניה... ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן על שם והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין, רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, ר' נחמן בשם רבי מנא כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו קיים והגית בו יומם ולילה.

מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום, רבי לוי ורבי סימון, רבי סימון אמר מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה, רבי לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, אנכי ה' אלקיך, שמע ישראל ה' אלקינו, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ה' אחד, לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, ואהבת את ה' אלקיך. זכור את יום השבת לקדשו, למען תזכרו, רבי אומר זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה... כבר את אביך ואת אמך, למען ירבו ימיכם וימי בניכם, לא תרצח, ואבדתם מהרה, מאן דקטיל מתקטיל. לא תנאף, לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם... לא תגנוב, ואספת דגנך ולא דגנו של חבירך, לא תענה ברעך עד שקר, אני ה' אלקיכם, וכתיב וה' אלקים אמת... לא תחמוד בית רעך, וכתבתם על מזוזות ביתך ולא בית חבירך... (שם ט א)

היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא, אם כיון לבו יצא... א"ר בא זאת אומרת שאין הברכות מעכבות... ר' אחי אמר משום ר' יהודה אם כיון לבו בפרק ראשון אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני יצא, מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני, א"ר חנינא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה, מעתה לא יקרא אלא אחד, א"ר עילא הראשון ליחיד והשני לציבור, והראשון לתלמוד והשני למעשה. בר קפרא אמר אין לך צריך כוונה אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד, ותני כן, ושננתם עד כאן לכוונה מיכן ואילך לשינון. ר' חונה ר' אורי רב יוסף רב יהודא בשם שמואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד, מה אם היה יושב עומד, לא אם היה מהלך עומד. תני צריך להאריך באחד, רב נחמן בר' יעקב אמר ובלבד בד', סומכוס בר יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה... ר' מני אמר משום ר' יודה שאמר משום ר' יוסי הגלילי אם הפסיק בה כדי לקראות את כולה לא יצא ידי חובתו... (שם יב א)

...תני הכתף אף על פי שמשאו על כתפו הרי זה קורא את שמע, אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק ולא בשעה שהוא טוען מפני שאין לבו מיושב, בין כך ובין כך אל יתפלל עד שעה שיפרוק, ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין מותר... (שם יח א)

תני ההספד וכל העוסקין בהספד מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה, מעשה היה והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה... (שם כד ב)

כהדין דתניא כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה, רבי חנניא בן עקביה אומר כשם שמפסיקין לקריאת שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר מצותיה של תורה. (בכורים יא ב)

תנא בשם ר' מאיר כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקודש ואוכל פירותיו בטהרה וקורא קריאת שמע בבוקר ובערב יהא מבושר שבן עולם הבא הוא. (מגילה יד ב)

...אם התחילו (בבית דין) אין מפסיקין, ומפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה א"ר אחא קרית שמע דבר תורה ותפלה אינו דבר תורה, א"ר בא קרית שמע זמנה קבוע, תפלה אין זמנה קבוע, א"ר יוסה קרית שמע אין צריכה כוונה ותפלה צריכה כוונה... שלשה פסוקין הראשונים צריכים כוונה מן גו דאינן ציבחר (מעט) הוא מכוון. ר' יוחנן אמר בשם ר"ש בן יוחי כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין, רבי יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפילו לתפלה אנו מפסיקין... (שבת ז א, וראה שם עוד)

כיצד היו כורכין את שמע, אמר רב אחא אמר רבי זעירה א"ר לא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אלא שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה דברי רבי מאיר, רבי יודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ר' יוסה אמר ר' זעירה ר' לא שמע ישראל ה' וגו' אלא שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך... (פסחים כט ב)

רבי לוי בר חיתה אזל לקיסרין שמע קלון קריין שמע אלוגיסתין (לשון יון), בעא מעכבתון, שמע רבי ייסי ואיקפד, אמר כך אומר אני מי שאינו יודע לקרות אשורית לא יקרינה כל עיקר, אלא יוצא בכל לשון שהוא יודע. (סוטה כט א)

תוספתא:

אמר ר' יהודה פעם אחת הייתי מהלך אחר ר' עקיבה ואחר ר' אלעזר בן עזריה והגיע זמן קרית שמע, כמדומה אני שנתיאשו מלקרות מפני שהן עסוקין בצורכי ציבור, קריתי ושניתי ואחר כך התחילו הן, וכבר נראית חמה על ראש ההרים. (ברכות פרק א)

מדרש רבה:

...כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין קריאת שמע והן יושבין לכבודי ואני על גבן, שנאמר (תהלים פ"ב) אלקים נצב בעדת א-ל. (בראשית מח ו)

...ומה הוא בעמדם, בא עם דם, בשעה שישראל אומרין שמע ישראל המלאכים שותקין, ואחר כך תרפנה כנפיהם, ומה הן אומרין ברוך כבוד ה' ממקומו וברוך שם כבוד מלכותו. (שם סה יז)

אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לקריאת שמע, בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לי"ב בניו, אמר להם שמעו אל ישראל שבשמים אביכם, שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה, אמרו לו שמע ישראל אבינו, כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' אלקינו ה' אחד, אף הוא פירש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל הדא הוא שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה, אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו, ה' אלקינו ה' אחד. (שם צח ד)

שנו רבותינו הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת ים סוף ומכת בכורות באמת ויציב, ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו, אבל אם לא הזכיר יציאת מצרים מחזירין אותו... שביציאת מצרים כתיב אנכי ה' אלקיך, אבל בקריעת ים סוף אינו מזכיר את השם, ולמה צריך להזכיר קריעת ים סוף באמת ויציב, לפי שכיון שקרע להם את הים האמינו בו, שנאמר ויאמינו בה'... (שמות כב ד)

הנפש הזאת יחידה בגוף, והקב"ה יחיד בעולמו, תבא הנפש שהיא יחידה בגוף ותקלס להקב"ה שהוא יחיד בעולמו, שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. (ויקרא ד ח)

...כך אמר הקב"ה לישראל, הדא פרוסטוגמא דידי לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם שתהיו קורין קריאת שמע לא עומדין על רגליכם, ולא פורעין את ראשיכם אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. (שם כז ו)

הן עם כלביא יקום, אין אומה בעולם כיוצא בהם, הרי הן ישנים מן התורה ומן המצות ועומדין משנתן כאריות וחוטפין קריאת שמע וממליכין להקב"ה... לא ישכב עד יאכל טרף, כשהוא אומר ה' אחד נאכלין המחבלין מפניו, ומלחשין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ובורחין, והוא נסמך בקריאת שמע משומרי היום לשומרי הלילה. (במדבר כ יט)

כך שנו חכמים ג' תכיפות הן... תכף לגאולה תפלה... ואם קרא קריאת שמע ומתפלל מיד יהא מובטח שתפילתו נשמעת. (דברים ב ו)

הלכה אדם מישראל שקרא קריאת שמע ולא דקדק באותיותיה מהו שיצא ידי חובתו, כך שנו חכמים קרא ולא דקדק באותיותיה ר' יוסי אומר יצא ר' יהודה אומר לא יצא, ואי זהו דקדוק אותיות, למדונו רבותינו בכל לבבכם צריך להפריש בין למ"ד ללמ"ד, ואבדתם מהרה צריך להפריש בין מ"ם למ"ם. ואמר רב יהודה בשם רב ואם היה קורא את שמע ומהלך צריך הוא לקבל מלכות שמים מעומד. ואי זהו מלכות שמים, ה' אלקינו ה' אחד. ומהיכן זכו ישראל לקרות שמע, א"ר פנחס בר חמא ממתן תורה זכו ישראל לקרות שמע. כיצד, את מוצא לא פתח הקב"ה בסיני תחלה אלא בדבר זה, אמר להם שמע ישראל אנכי ה' אלקיך, נענו כולן ואמרו ה' אלקינו ה' אחד, ומשה אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. רבנן אמרי, אמר הקב"ה לישראל, בני כל מה שבראתי זוגות, שמים וארץ זוגות... אבל כבודי אחד ומיוחד בעולם, מנין ממה שקרינו בענין, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. (שם שם כב)

אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מי לי בשמים חוץ מכבודך, כשם שאין לי בשמים אלא אתה, כך לא חפצתי אחר בארץ, כשם שלא שתפתי עמך אלוה אחר בשמים, כך לא שתפתי עמך אלוה אחר בארץ, אלא נכנסת אני בכל יום לבתי כנסיות ומעידה עליך שאין א-לוה אחר אלא אתה, ואומר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. (שם שם כג)

...יש מאומות העולם שביררו להן מיכאל, ויש מהן שבררו להן גבריאל, אבל ישראל בררו להן הקב"ה, אמרו חלקי ה' אמרה נפשי, הרי שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. (שם שם כד)

דבר אחר שמע ישראל, מהיכן זכו ישראל לקריאת שמע, משעה שנטה יעקב למיתה קרא לכל השבטים ואמר להן, שמא משאני נפטר מן העולם אתם משתחוים לאלוה אחר, מנין, שכך כתוב (בראשית מ"ט) הקבצו ושמעו בני יעקב וגו', מהו ושמעו אל ישראל אביכם, אמר להן א-ל ישראל אביכם הוא, אמרו לו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, והוא אומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר ר' לוי ומה ישראל אומרים עכשיו שמע אבינו ישראל, אותו הדבר שצויתנו נוהג בנו, ה' אלקינו ה' אחד.

דבר אחר שמע ישראל, רבנן אמרין בשעה שעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו אומרים להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והוריד אותה לישראל, ולמה אין ישראל אומרים אותו בפרהסיא, א"ר אסי למה הדבר דומה, לאחד שגנב קוזמין מתוך פלטין של מלך, נתנה לה לאשתו, ואמר לה אל תתקשטי בה בפרהסיא אלא בתוך ביתך, אבל ביום הכפורים שהן נקיים כמלאכי השרת הן אומרים אותו בפרהסיא. (שם שם כה)

בנוהג שבעולם י' בני אדם נכנסין לבית הכנסת ואין אחד מהן יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה, ואחד מהן פורס על שמע ועובר לפני התיבה, למה הוא דומה, כשושנה בין החוחים. ר' אלעזר אזל לחד אתר, אמרי ליה פרוס את שמע, אמר לון לינא חכם עבר לפני התיבה, אמרין דין הוא ר' אלעזר דין הוא דמתגלגלין ביה על מגן צווחין ליה רבן, נתכרכמו פניו, והלך לו אצל ר' עקיבא רבו, א"ל למה פניך חולניות, תני ליה עובדא, א"ל צבי רבי דיילף, א"ל אין, ואלפיה, לבתר יומין אזל לההוא אתר, אמרי ליה פרוס לן את שמע, פרס לון, עבור לפני התיבה, ועבר, אמרין אתחסם ר' אלעזר, וקרון ליה ר' אלעזר חסמא... (שיר ב ז)

דבר אחר שמאלו תחת לראשי זו קריאת שמע, וימינו תחבקני זו תפלה. (שם שם יז)

איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, שאפילו אדם רואה בחלומו חרב מחתכת בירכו מה יעשה, ילך לבית הכנסת ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וישמע ברכת כהנים ויענה אחריהם אמן, ואין דבר רע מזיקו. (שם ג יא)

אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער לקריאת שמע ולתפלה... (שם ה ב)

מה יפית בקריאת שמע, ומה נעמת במזוזה. (שם ז יב)

דבר אחר ועלי תשוקתו, תשים אנו, אף על פי שאנו תשים אנו מצפים ומקוים לישועתו של הקב"ה בכל יום ויום ומיחדים שמו ב' פעמים ואומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. (שם שם טז)

דבר אחר היושבת בגנים חברים מקשיבים, כשישראל נכנסין לבתי כנסיות וקורין קריאת שמע בכיון הדעת קול אחד, בדעה וטעם אחד, הקב"ה אמר להם היושבת בגנים כשאתם קורין חברים אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך השמיעני. אבל כשישראל קורין קריאת שמע בטירוף הדעת, זה מקדים וזה מאחר, ואינם מכוונים דעתם בקריאת שמע, רוח הקודש צווחת ואומרת ברח דודי ודמה לך לצבי, לצבא של מעלה הדומים לכבודך בקול אחד בנעימה אחת. (שם ח טו)

הגיע שעת קרית שמע ולא קרא בעונתה עליו הכתוב אומר מעות לא יוכל לתקון... (קהלת א לז)

מדרש תנחומא:

...וכן שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אם אתה עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את העולם, שנאמר כי לא תשתחוה לאל אחר. (בראשית א)

ילמדנו רבינו, אדם מישראל מהו שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך, רב אידי ורב הונא בשם רבי יהודה ורבי יוסי בשם ר' שמואל אמרו אסור לקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך, אלא יעמוד במקום אחד ויכוין לבו לשמים באימה וביראה ברתת ובזיעה, ביחוד השם, ויקרא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, כל אחד ואחד בכוונת הלב, ואחר כך ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכשמתחיל ואהבת רצה מהלך רצה עומד רצה יושב, שכך כתיב בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך... (לך לך א)

א"ר מני לא תהא קריאת שמע קלה בעיניך, מפני שיש בה רמ"ח תיבות כמנין אברים שבאדם, ומהן ברוך שם, אמר הקב"ה אם שמרת את שלי לקראות קריאת שמע כתיקונה, אני אשמור את שלך, לכן דוד מקלס (תהלים י"ז) שמרני כאישון בת עין... א"ל הקב"ה שמור מצותי וחיה, וכך אמר הקב"ה לישראל, שמרו מצות קריאת שמע ערבית ושחרית ואני משמר אתכם, שנאמר (תהלים קכ"א) ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך. (קדושים ו)

פרקי דר' אליעזר:

...וישראל שהם מיחדים שמו תמיד בכל יום עונים ואומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, והוא משיב לעמו ישראל, אני ה' אלקיכם המציל אתכם מכל צרות. (פרק ד)

פסיקתא דרב כהנא:

דבר אחר כבד את ה' מהונך, שאם היה קולך ערב פרוס על שמע ועבור לפני התיבה, חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא היה קולו ערב, והיה בר קפרא אומר לו בני פרוס על שמע ועבור לפני התיבה, על שם כבד את ה' מהונך, ממה שחננך. (פרשה יא עשר תעשר כד)

שוחר טוב:

...אמר לו ר' אליעזר ומה את מקיימת ובתורתו יהגה יומם ולילה, אמר לו רבי יהושע זו קרית שמע, שאם אדם קורא אותה שחרית וערבית מעלה עליו הקב"ה כאלו יגע בתורה יומם ולילה. (מזמור א)

למנצח על השמינית, זה שאמר הכתוב שבע ביום הללתיך, א"ר יהושע בן לוי אלו שבע מצות שבקריאת שמע, יוצר ואהבה רבה שמע והיה אם שמע ויאמר אמת ויציב וגאל ישראל... ר' אבין בשם ר' נחמיה אמר אלו שבע מצות שאדם עושה בכל יום, קורא קריאת שמע שתי פעמים, ומתפלל שלש פעמים, ואוכל ומברך שתי פעמים. (מזמור ו)

דבר אחר עליהם עוף השמים ישכון, אלו אומות העולם שהן מתכנסין על ישראל ומשעבדין בהן כדי להרחיק אותן מן הקב"ה, אף על פי כן אינן מניחין אותו, שנאמר מבין עפאים יתנו קול, ומיחדים אותו בכל יום שתי פעמים ואומרים, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. (מזמור קד)

מדרש משלי:

כשהגיע יום הכפורים היה יהושע הגרסי נפטר ממנו והלך לביתו, אותו היום היה ר' עקיבא מיתדין קומי טורנוסרופוס ואתת ענתא דקריאת שמע, והוון מסרקין לבשריה במסרקא דפרזלא ותקלין לבשריה במקולא וקרי קריאת שמע וגחין, אמר לו סבא סבא או חרש אתה או מבעט ביסורין אתה, אמר לו תיפח רוחיה דההוא גברא לא חרש ולא מבעט ביסורין אני, אלא כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, רחימתיה בכל לבי, רחימתיה בכל ממוני, ובכל נפשי לא הוה בדיקא לי, וכיון דמטית לי בכל נפשי ואתת עונתה דקריאת שמע לא אפלגית עליה, בג"כ אנא קרי שמע וגחין... (פרשה ט)

תנא דבי אליהו רבא:

ואפילו אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא משכים ומעריב לבית הכנסת ולבית המדרש וקורא קריאת שמע בעבור שמי הגדול שכרו מונח לפני, ובלבד שיהא שמור מן העבירה. (פרק ב)

כי תראה ערום וכיסיתו, כיצד, אלא אם ראית אדם שאין בו דברי תורה הכניסהו לביתך ולמדהו קריאת שמע ותפלה, ולמדהו פסוק אחד בכל יום או הלכה אחת וזרזהו במצות, לפי שאין לך ערום בישראל אלא מי שאין בו תורה ומצות. (פרק כז)

אהבת אדם למקום מנין, אלא אהבת אדם למקום היא מצוה חמורה מן התורה, דהא עול מלכות שמים כתיב בצד האהבה, שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, מכאן אמרו כל הקורא קריאת שמע ומשמיע קולו לאזניו הרי זה משתבח, וכל המתפלל ומשמיע קולו לאזניו הרי זה מעיד עדות שקר, ויש אומרים שהוא מחוסר אמנה... (פרק כח)

אבות דר' נתן:

שינה של שחרית כיצד, מלמד שלא יתכוון אדם לישן עד שתעבור עליו זמן קריאת שמע, שאם ישן עד שתעבור עליו זמן קריאת שמע נמצא בטל מן התורה... (פרק כא)

ילקוט שמעוני:

...א"ל הקב"ה ליעקב הרי שהיית מתאוה כל ימיך שיהיו בניך משכימים ומעריבים וקורין קריאת שמע, מכאן אמרו הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא, ה' אלקינו למה נאמר, והלא כבר נאמר ה' אחד, ומה תלמוד לומר אלקינו, עלינו לייחד שמו ביותר. (דברים פרק ו, תתלג)

דבר אחר שמע ישראל, למה קורין שמע בבקר ובערב, קורין בערב שהנפשות עולות למעלה, וקורין בבקר על חזרתן, שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, זה שאמר הכתוב יש אחד ואין שני, משל למלך בשר ודם שהזקין ממליך בנו תחתיו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא הוא אחד ושמו אחד... כך אמר הקב"ה לישראל, לשעבר הייתם מקריבין לי שתי פעמים ביום את הכבש אחד תעשה בבקר וגו', וגלוי וידוע לפני שבית המקדש עתיד ליחרב ומכאן ואילך אי אתם יכולין להקריב קרבנות, אלא אני מבקש תמורתן של קרבנות שמע ישראל בבקר, שמע ישראל בערב, ועולה לפני יותר מכל הקרבנות. (שם תתלה)

אלא כך הוא עיקרו של דבר, בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות יושבים בטח ושאנן ושלוים ובית מקדשו חרב, הוא מסתכל באפיליון עולמו להחריבו, כיון שישראל נכנסים שחרית לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומיחדין שמו ואומרים שמע ישראל ה' וגו', מתקבצין כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים לפניו, אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו' קדש את שמך על מקדישי שמך, מיד נוחה דעתו של הקב"ה ואינו מחריב עולמו, ומיישב דעתו בשביל ישראל. (שם תתלו)

סמכוני באשישות, זה קריאת שמע ותפלה שהם סמך לישראל שבזכותם הם נצולים מדינה של גיהנם. (שיר פרק ב, תתקפו)

חובת הלבבות:

והזהירנו אחר כל על ידי נביאו באמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, וצריך שתבין הפרק הזה של שמע ישראל עד סופו, ותראה היאך נעתקו בו דבריו מענין לענין, וכלל עשרה ענינים כנגד עשרת הדברות, והוא שציונו להאמין בבורא יתברך באמרו שמע ישראל ה', ולא התכוון בכאן באמרו שמע לשמע האוזן, אך התכוון לאמונת הלב, כמו שאמר הכתוב (שמות כ"ד) נעשה ונשמע... וכל מה שבא הדרך הזה בלשון שמיעה לא התכוון בו כי אם להאמין ולקבל. ואחרי אשר חייבנו להאמין באמתת מציאותו חייבנו להאמין שהוא אלקינו, כמו שאמר "אלקינו", ואחר כן חייבנו להאמין כי הוא אחד אמת, כמו שאמר "ה' אחד". ואחר שחייבנו להאמין ולקבל שלשה הענינים האלה אשר זכרנו, נעתק מהם אל מה שאנו חייבין לחבר אליהם, והוא אהבת הא-ל בלב שלם בסתר ובגלוי בנפשנו ובמאודנו, כמו שאמר "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", ואחר כן נעתק מהם להזהיר על חובות הלבבות באמרו "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך", רוצה לומר שתדביקם אל לבך ותאמין בם במצפונך. ואחר כן נעתק מהם אל מצות האברים שהם כוללים הידיעה ועשיה, כמו שנאמר ושננתם לבניך ודברת בם... (שער א היחוד הקדמה, וראה שם עוד)

רמב"ן:

...ולכך הברכה והקדושה והיחוד הנמשכים מאפיסת המחשבה נקראים עטרת וכתר, וכמו שאמרו רז"ל במדרש תהלים, מלאך הממונה על התפלה ממתין עד שהתפללו כנסייא אחרונה של ישראל ועושה אותם עטרה לראשו של הקב"ה, שנאמר "ברכות לראש צדיק חי העולמים", ולכן תקנו בברכות של קריאת שמע קדושה וברכה וסמוך להם קריאת שמע יחוד, ותקנו לאומרם שלשתם בקדושה רבה, כי שלשתן נכנסו תחת גדר היחוד חכמה ותבונה ודעת, זה הבנין שהוא ז"ס, ולפי שי' ספירות נכלל ובשלשה שהם חכמה ותבונה ודעת לכך הם ג' קדושות ליחד שלשתן, ובכללם נכלל הכל... (שיר השירים ג יא)

משנה תורה:

פעמים בכל יום קוראין קריאת שמע בערב ובבוקר, שנאמר "בשכבך ובקומך", בשעה שדרך בני אדם שוכבין וזה הוא לילה, ובשעה שדרך בני אדם עומדים וזה הוא יום.

ומה הוא קורא, שלשה פרשיות אלו הן שמע, והיה אם שמוע ויאמר, ומקדימין לקרות פרשת שמע מפני שיש בה יחוד השם ואהבתו ותלמודו שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו, ואחריה והיה אם שמוע שיש בה צויי על שאר כל המצות, ואחר כך פרשת ציצית שגם היא יש בה צווי זכירת כל המצות.

אף על פי שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קוראין אותה בלילה, מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים, ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה, שנאמר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". וקריאת שלש פרשיות אלו על סדר זה היא הנקראת קריאת שמע.

הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", וחוזר וקורא כדרכו "ואהבת את ה' אלקיך" עד סופה. ולמה קורין כן, מסורת היא בידינו, שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו, ושאל אותם ואמר להם, בני, שמא יש בכם פסלות מי שאינו עומד עמי ביחוד השם, כענין שאמר לנו משה רבינו, "פן יש בכם איש או אשה" וגו', ענו כולם ואמרו, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, כלומר, שמע ממנו אבינו ישראל, ה' אלקינו ה' אחד. פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה.

הקורא קריאת שמע מברך לפניה ולאחריה, ביום מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובלילה מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. ברכה ראשונה שלפניה ביום יוצר אור ובורא חשך וכו', וברכה שניה אהבת עולם אהבתנו. ושלאחריה אמת ויציב. וברכה ראשונה שלפניה בלילה מעריב ערבים וכו', שנייה לה אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת וכו', וברכה ראשונה של אחריה אמת ואמונה, שנייה לה השכיבנו...

ברכות אלו עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל עזרא הסופר ובית דינו תקנום, ואין אדם רשאי לפחות מהם ולא להוסיף עליהם. מקום שהתקינו לחתום בברוך אינו רשאי שלא לחתום, ומקום שהתקינו שלא לחתום אינו רשאי לחתום... וכל שאינו אומר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה בערבית לא יצא ידי חובתו...

אי זהו זמן קריאת שמע, בלילה מצותה משעת יציאת הכוכבים עד חצי הלילה, ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו, שלא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק אדם מן הפשיעה.

הקורא קריאת שמע של ערבית אחר שיעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה לא יצא ידי חובתו, אלא אם כן היה אנוס, כגון שכור או חולה וכיוצא בהן, ואנוס שקרא בעת זה אינו אומר השכיבנו.

ואי זה הוא זמנה ביום, מצותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה, ושיעור זה כמו עישור שעה קודם שתעלה השמש, ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו, שעונתה עד סוף שלש שעות ביום למי שעבר ואיחר.

מי שהקדים וקרא קריאת שמע של שחרית אחר שיעלה עמוד השחר, אף על פי שהשלים קודם שתנץ החמה יצא ידי חובתו, ובשעת הדחק כגון שהיה משכים לצאת לדרך קורא לכתחלה משעלה עמוד השחר.

הקורא אחר שלש שעות ביום, אפילו היה אנוס לא יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתו, אלא הרי הוא כקורא בתורה, ומברך לפניה ולאחריה כל היום, אפילו איחר וקרא אחר שלש שעות. (קריאת שמע א א והלאה, וראה שם עוד)

הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל, לא יצא ידי חובתו, והשאר אם לא יכון לבו יצא. אפילו היה קורא בתורה כדרכו או מגיה את הפרשיות האלו בעונת קריאה יצא, והוא שכיון לבו בפסוק ראשון.

כל אדם קורין כדרכן בין עומדין בין מהלכין בין שוכבין בין רוכבין על גבי בהמה. ואסור לקרות קריאת שמע והוא מוטל ופניו טוחות בקרקע או מושלך על גבו ופניו למעלה, אבל קורא הוא והוא שוכב על צדו, ואם היה בעל בשר הרבה ואינו יכול להתהפך על צדו, או שהיה חולה נוטה מעט לצדו וקורא.

מי שהיה מהלך על רגליו עומד בפסוק ראשון, והשאר קורא והוא מהלך. היה ישן מצערין אותו ומעירין אותו עד שיקרא פסוק ראשון, ומכאן ואילך אם אנסתו שינה אין מצערין אותו.

מי שהיה עוסק במלאכה מפסיק עד שיקרא פרשה ראשונה כולה, וכן האומנין בטלין ממלאכתן בפרשה ראשונה כדי שלא תהא קריאתן עראי, והשאר קורא הוא כדרכו ועסוק במלאכתו אפילו היה עומד בראש האילן או בראש הכותל קורא במקומו ומברך לפניה ולאחריה.

היה עוסק בתלמוד תורה והגיע זמן קריאת שמע פוסק ומברך לפניה ולאחריה. היה עוסק בצרכי רבים לא יפסוק אלא יגמור עסקיהן ויקרא אם נשאר עת לקרות. היה עוסק באכילה או שהיה במרחץ או שהיה עוסק בתספורת או שהיה מהפך בעורות או שהיו עוסקין בדין גומר ואחר כך קורא קריאת שמע. ואם היה מתיירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא הרי זה משובח. (ראה ראב"ד).

מי שירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות קודם שתנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא, ואם היה מתיירא שמא תנץ החמה קודם שיקרא יתכסה במים שהוא עומד בהן ויקרא...

הקורא קריאת שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו כדי שלא תהיה קריאתו עראי, ואם עשה כן אף על פי שיצא ידי חובתו הרי זה מגונה. וצריך להשמיע לאזנו כשהוא קורא, ואם לא השמיע לאזנו יצא, וצריך לדקדק באותיותיו ואם לא דקדק יצא.

כיצד ידקדק, ישמור שלא ירפה החזק ולא יחזיק הרפה, ולא יניח הנד ולא יניד הנח, לפיכך צריך ליתן ריוח בין הדבקים בין כל שתי אותיות הדומות שאחת מהן סוף תיבה והאחרת תחלת תיבה הסמוכה לה, כגון בכל לבבך, קורא בכל ושוהה, וחוזר וקורא לבבך, וכן ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, וצריך לבאר זיי"ן של תזכרו, וצריך להאריך בדל"ת של אחד כדי שימליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות, וצריך שלא יחטוף בחי"ת כדי שלא יהא כאומר אי חד.

קורא אדם את שמע בכל לשון שיהיה מבינה, והקורא בכל לשון צריך להזהר מדברי שבוש שבאותו הלשון, ומדקדק באותו הלשון כמו שמדקדק בלשון הקודש.

הקורא למפרע לא יצא, במה דברים אמורים בסדר הפסוקים, אבל הקדים פרשה לפרשה אף על פי שאינו רשאי אני אומר שיצא, לפי שאינה סמוכה לה בתורה, קרא פסוק וחזר וקראו פעם שנייה הרי זה מגונה. קרא מלה אחת וכפלה, כגון שקרא שמע שמע משתקין אותו.

קראה סירוגין יצא, אפילו שהה בין סירוג לסירוג כדי לגמור את כולה יצא, והוא שיקרא על הסדר. קראה מתנמנם והוא מי שאינו ער ולא נרדם בשינה יצא, ובלבד שיהיה ער בפסוק ראשון.

ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה. אבל אם ידע שקרא ונסתפק לו אם בירך לפניה ולאחריה או לא בירך אינו חוזר ומברך. קרא וטעה יחזור למקום שטעה, נעלם ממנו בין פרשה לפרשה ואינו יודע אי זו פרשה השלים ואי זו צריך להתחיל חוזר לפרשה ראשונה, שהוא ואהבת את ה' אלקיך וגו'. טעה באמצע הפרק ואינו יודע להיכן פסק חוזר לראש הפרק. היה קורא וכתבתם ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם שבוהיה אם שמוע חוזר לוכתבתם של שמע. ואם נסתפק לו אחר שקרא למען ירבו ימיכם אינו חוזר שעל הרגל לשונו הוא הולך.

היה קורא ופגע באחרים או פגעו בו אחרים, אם היה בין פרק לפרק פוסק ומתחיל ושואל שלום מי שהוא חייב בכבודו, כגון שפגע באביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ומשיב שלום לכל אדם שנתן לו שלום. היה קורא באמצע הפרשה אינו פוסק ומתחיל לשאול אלא בשלום מי שהוא מתיירא ממנו, כגון מלך או אנס וכיוצא בהם, אבל מי שהוא חייב בכבודו, כגון אביו או רבו אם נתן לו שלום תחלה פוסק ומשיב לו שלום... (שם ב א והלאה, וראה שם עוד)

הקורא את שמע רוחץ ידיו במים קודם שיקרא, הגיע זמן קריאתה ולא מצא מים קודם שיקרא לא יאחר קריאתה וילך לבקש מים, אלא מקנח ידיו בעפר או בצרור או בקורה וכיוצא בהן וקורא,

אין קורין לא בבית המרחץ ולא בבית הכסא אף על פי שאין בו צואה, ולא בבית הקברות, ולא בצד המת עצמו, ואם הרחיק ארבע אמות מן הקבר או מן המת מותר לקרות, וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו חוזר וקורא... (שם ג א, וראה שם עוד)

כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומי רגלים עד שירחיק, כך אסור לקרות כנגד הערוה עד שיחזיר פניו, אפילו כותי או קטן לא יקרא כנגד ערותן, אפילו מחיצה של זכוכית מפסקת, הואיל והוא רואה אותה אסור לקרות עד שיחזיר פניו, וכל גוף האשה ערוה, לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא, ואפילו אשתו, ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה.

וכשם שהוא אסור כנגד ערות אחרים, כך הוא אסור לקרות כנגד ערותו, ולא יקרא כשהוא ערום עד שיכסה ערותו. היתה חגורה של בגד או עור או שק על מתניו אף על פי ששאר גופו ערום מותר לו לקראות קריאת שמע והוא שלא יהיה עקבו נוגע בערותו. היה ישן בטליתו והיה ערום חוצץ בטליתו מתחת לבו וקורא, אבל לא יחוץ צוארו ויקרא, מפני שלבו רואה את הערוה ונמצא כמי שקורא בלא חגורה... (שם שם טז, וראה שם עוד)

נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע, ומלמדין את הקטנים לקרותה בעונתה ומברכין לפניה ולאחריה, כדי לחנכן במצות. מי שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות ומקריאת שמע, לפיכך חתן שנשא בתולה פטור מקריאת שמע עד שיבא עליה, לפי שאין דעתו פנויה שמא לא ימצא לה בתולים, ואם שהה עד מוצאי שבת ולא בעל חייב לקרות ממוצאי שבת ואילך, שהרי נתקררה דעתו ולבו גס בה אף על פי שלא בעל. אבל הנושא את הבעולה אף על פי שעוסק במצוה חייב לקרות, הואיל ואין לו דבר שמבלבל דעתו, וכן כל כיוצא בזה.

מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו פטור מקריאת שמע עד שיקברנו, מפני שאין דעתו פנויה לקרות, ואם היה משמר את המת אף על פי שאינו מתו פטור מקריאת שמע, ואם היו השומרים שנים, האחד משמר והשני נשמט למקום אחר וקורא, וחוזר ומשמר ונשמט האחר וקורא, וכן החופר קבר למת פטור מקריאת שמע... (שם ד א, וראה שם עוד)

כל מי שהוא פטור מלקרות קריאת שמע אם רצה להחמיר על עצמו לקרות קורא, והוא שתהא דעתו פנויה עליו, אבל אם היה זה הפטור מלקרות מבוהל אינו רשאי לקראות עד שתתיישב דעתו עליו.

כל הטמאין חייבין בקריאת שמע, ומברכין לפניה ולאחריה והן בטומאתן, אף על פי שאפשר להן לעלות מטומאתן בו ביום, כגון הנוגעין בשרץ או בנדה וזבה ומשכבה וכיוצא בהן, ועזרא ובית דינו תקנו שלא יקרא בדברי תורה בעל קרי לבדו, והוציאוהו מכלל שאר הטמאין עד שיטבול, ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל ולא היה כח ברוב הצבור לעמוד בה, לפיכך בטלה... (שם שם ז)

אף על פי שמצותן ללבשן כל היום בשעת תפלה יותר מן הכל, אמרו חכמים כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, וכל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, שהרי בארבע פרשיות צוה על תפילין של ראש ועל תפילין של יד, וכל הרגיל בתפילין מאריך ימים, שנאמר ה' עליהם יחיו. (תפילין ד כו)

ספר חסידים:

...וכן קריאת שמע וברכותיה שדינם לאחר צאת הכוכבים עד הלילה יניחו לצבור להתפלל מבעוד יום, כי אם היו שוהים עד זמנם להתפלל היו אוכלין קודם ושוכחים, ויראי שמים קורין לאחר צאת הכוכבים וברכותיהן... (רסט)

א-ל מלך נאמן שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ארבע שמות, לפי כשיושבין לארבע קצוות בבית כנסת כל אחד מכוין כאלו שכינה כנגד פניו, שלא יאמר אדם כיון שפונה חבירי אצלי ואני יושב במזרח וחבירי במערב, איך הקב"ה ברגע אחד לכל צד, וכתיב (ויקרא כ"ו) ופניתי אליכם, כל אחד ואחד צריך לכוין לבו כאילו שכינה פונה אליו וכלפי שכינה פונה... (תתח)

מבעלי התוספות:

שמע - אי אפשר בלא ג' הזכרות, שאם יאמר שמע ישראל ה' אחד, כל אומה אומרת על עכו"ם שלה שהוא אחד, כשהוא אומר אלקינו יודע שעל אלקי ישראל מדבר, ואם היינו אומרים אלקינו ה' אחד משמע אלקינו אחד מן האלהיות, אבל כשאנו אומרים ה' אלקינו ה' אחד, ה' שהוא אדון לנו הוא אחד באדנות ואין עוד מלבדו, וצריך לומר א-ל מלך נאמן קודם שמע, שבשלש תיבות אלו עם ברוך שם כבוד מלכותו תמצא בקריאת שמע רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח אברים, והקב"ה משמר רמ"ח אבריו, וזה שאמר הכתוב שמור מצותי וחיה. (דברים ו ד)

רבינו יונה:

ובקריאת שמע יהיה מאד נזהר שיוציא בשפתיו וישמיע לאזניו מאתים וארבעים ושמונה תיבות שבו, ויתן ריוח בין הדבקים, כדברי רבותינו בכל לבבך ועל לבבך וכיוצא בהן, ובכל אחד משלשה שמות האמורים בפסוק ראשון יאריך עד שיחשוב היה הוה יהיה, ולא יאריך באל"ף דאחד, ולא ימהר בח"ת לקרותה בחטף, ויאריך בדל"ת, עד שיחשוב בלבבו שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה בשמים ובארץ, ובארבע רוחות העולם ממזרח וממערב מצפון ומדרום, ותהום רבה, ומאתים וארבעים ושמונה אברים שבו. ואם לא יוכל לכון כל כך יכון השם שהוא עתה אלקינו עתיד להיות אחד, ובכל פעם בהזכירו שם המיוחד יחשוב בו פירוש קריאתו שהוא אדון כל. בכל לבבך בשני יצריך, יצר טוב ויצר רע, ובכל נפשך, אפילו נוטל נשמתך, ובכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך. אשר אנכי מצוך היום, יפסיק עד יחשוב היום נצטוו לי. על לבבך, עד כאן כונת הלב ועקר קבלת עול מלכות שמים, ואפילו מהלך בדרך, נכון לעמוד עד שיגיע לעל לבבך, אך מפסוק ראשון יצא ידי חובה, מכאן ואילך יקרא כדרכו בכונה לפי כחו. כשיגיע לוקשרתם לאות על ידך, ימשמש בתפילין של יד, לוהיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בתפילין של ראש, וכשיגיע לוראיתם אותו יעין בציציתו... (ספר היראה, וראה שם עוד)

רבינו בחיי:

שמע ישראל - ...ובשם הרב ר' אליעזר מגרמייזא ז"ל ה' קודם העולם, אלקינו בעולם, ה' לאחר העולם, אחד בכל העולמים. וצריך אתה לדעת כי ענין היחוד הוא הנקרא עבודה שבלב, כענין שכתוב (דברים י"א) "ולעבדו בכל לבבכם", ולפי שהמדבר ידבר דבריו פעם שיתכוין בהם ופעם שלא יתכוין בהם, לכך הזכיר שמע, שהוא לשון כולל שמיעת האוזן והבנת הלב, כלומר שיכוין לבו בדבריו בענין היחוד כשהוא משמיע לאזנו, ולפי שאין כוונת המייחד גלויה ומפורסמת אם פיו ולבו שוין או יזכירנו בו בשפתיו ולבו רחוק ממנו, ואי אפשר לאדם להעיד על חברו בדבר זה, לכך תמצא עי"ן של שמע רבתי, וכן דל"ת של אחד, לומר כי השי"ת עד בדבר. ולכך יצטרך האדם להזהר הרבה בענין היחוד שיכוון לבו ויפנה עצמו מכל מחשבה וכענין שאמר מחינא ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוון דעתיה. ודע כי לא נברא גן עדן וכל מעלותיו כי אם לאותם המיחדים בכונה, כי המודה ביחוד כופר בע"א, וכל המודה בע"א כופר ביחוד, וגיהנם ושבעה מדוריו לא נבראו אלא לעובדי ע"א, ומפני זה תמצא בפרשת בראשית י"ג פעמים גן, ובפרשה זו בכללה תמצא י"ג פעמים אש, וזה למען הודיעך כי כל המכוון באחד שחשבונו י"ג כמספר י"ד מדות, נצול מאשה של גיהנם וזוכה לגן עדן ולכל מעלותיו שהם י"ג...

ועל דרך המדרש, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, הזכירה תורה פסוק שמע אחרי עשרת הדברות, ללמדך שדבור אנכי הוא היחוד, ר' נתן אומר מכאן תשובה למינין שאומרים שתי רשויות יש... ולפי שפסוק זה של שמע הוא פסוק של יחוד לכך יתמיד משה בלשונו במשנה תורה להזכיר לשון שמע...

ועל דרך השכל שמע ישראל וגו', ידענו כי הנמצאים בעליונים ובשפלים רבים ומצד השכל נתחייב לומר כי יש אחד אמיתי האצילם והמציאם, שהרי הרבוי מכח היחוד וכשם שהאחד קודם לכל המספרים, כן האחדות קודמת אל כל רבוי, וכיון שאנו רואים שההויות רבות בעולם, ונתברר לנו כי כח הרבוי נמשך מכח היחוד, אם כן זו ראיה גמורה מדרך השכל שעיקר הנמצאים כלן וסבתם מכח האחד, ואף על פי שמצינו דברים רבים נקראים בשם אחד, אין זה על דרך האמת כי אם על דרך ההעברה וההשאלה, שהרי מצינו המשכן שקראו הכתוב אחד, וידוע כי יש בו כמה דברים נפרדים, ולפי שנתחברו כאחד נקרא אחד... ועל כן אי אפשר לשום נמצא מהנמצאים כלם שיהיה ראוי להקרא בשם אחד, ולא אחד בהם שיאות לו שזה השם כלל אלא אדון הכל ית' שהמציא אותן אחר העדרם, והוא האחד האמיתי הקודם לרבויים, והוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, והוא לבדו האחד קדוש שאין לו דומה, כענין שנאמר (ישעיה כ"ג) ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש.

ועל דרך הקבלה שמע ישראל, כוף אזניך ושמע פסוק שמע ענין היחוד האמיתי המקובל והמוצנע אצל יודעי האמת, בסוד יחוד עשר ספירות שנתחייבנו ליחד את כלן ולחבר הכל כאחד, אם ממטה למעלה אם מלמעלה למטה, ומלת שמע מלשון חבור, כענין "וישמע שאול" (ש"א ט"ו). ה', כמו לך ה' שהוא כולל שלש המעלות העליונות, אלקינו, הגדולה והגבורה, ה', התפארת עד תשלום הבנין, ואחר כך אחד. ובמלת אחד נכלל כל העשר, א', רמז למי שאין המחשבה משגת, ח', לח' דברים שעמו, ד' לעשירית היא עטרת זהב גדולה, ואין ראוי להפרידה כי אם ליחד ולחבר את הכל, וראוי ליחד ממטה למעלה משום מעלין בקדש, אף על פי שהכל אחד אצל עבודת היחוד... ולפי שלא יזכיר מדת המלכות בפירוש בכלל השלשה שמות, לכך תקנו ז"ל להוסיף ולומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, מה שלא הזכיר משה, ואף על פי שלא הזכירו רמזו באות הדל"ת... (דברים ו ד, ועיין שם עוד)

וצריך אתה לדעת כי מתוך המצוה הזאת (מזוזה) יתבארו לנו עקרי התורה באמונה. חדוש העולם וההשגחה והנבואה, שהרי בפרשה ראשונה נזכר ענין היחוד ותלמוד תורה, ובפרשה שניה אמתת עונש ושכר וזכרון יציאת מצרים שבו נעשים האותות והמופתים והנסים המפורסמים, מחויב העקרים האלה ומעיד על שלשה דברים הללו שהן יסוד האמונה ושרשה, והם החדוש וההשגחה והנבואה... (שם שם ט)

...ומן הידוע כי המצות התלויות בלב עבודה גדולה להקב"ה מן המצות התלויות בדבור, ולכך אמרו רז"ל פסוק מדברי תורה לפסוק קריאת שמע, ואמרו על פסוק ראשון זו היא קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא. והתלויות בדבור עבודה גדולה יותר מן התלויות במעשה, ולכך אמרו גדולה תורה יותר מכל הקרבנות כלן, שנאמר זאת התורה לעולה וגו'... (שם ל יד)

וצריך אתה לדעת כי ענין היחוד מתחלק לד' חלקים, החלק הראשון הוא שיגיע אליו הקטן והפתי אשר אינו יודע ענין האמונה ואין אמתתה קבועה בלבו, החלק השני הוא יחוד השי"ת בלב שלם ובלשון על ידי הקבלה, ומפני שהוא מאמין במי שקבל מהם, ואינו יודע אמתת הענין מצד שכלו ותבונתו, והוא כמו העיור הנמשך אחר הפקח שאפשר שישכל כמותו, כן המייחד מצד הקבלה אין בוטחין בו שלא יבא לידי שיתוף, שאם ישמע דברי המינין וטעותם אפשר שתשתנה דעתו ויטעה ולא יכיר, ומפני זה אמרו הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס (אבות ב' י"ד). 

החלק השלישי הוא יחוד השי"ת בלב ובלשון אחר שיוכל להביא עליו ראיות על אמתת מציאותו מדרך העיון מבלי דעת ענין האחד האמת והאחד העובר, וזה דומה למי שהוא הולך בדרך ורוצה ללכת בדרך רחוקה, והדרך מתחלקת לדרכים רבים מסופקים, ואינו יודע ואינו מכיר הדרך הנכונה אל העיר אשר שם מגמתו אליה, אף על פי שיודע הצד ההוא והפאה ההיא והוא ייגע עד מאד ולא יגיע אל חפצו, מפני שאינו יודע הדרך. החלק הרביעי הוא יחוד השי"ת בלב ובלשון, אחר שידע להביא עליו ראיות ולעמוד על אמתת אחדותו מדרך העיון והסברות הנכונות השכליות, וזה הוא החלק השלם המעולה, ועליו הזהיר הכתוב באמרו "וידעת היום והשבות אל לבבך", זה כתב החכם הגדול ר' בחיי בן בקודה ז"ל בספר חובת הלבבות.

משפט היחוד לייחד בציור ולא בנענוע (בנענוע הגוף) אלא שיצייר בלבו ומחשבתו שהוא יתעלה מלך יחיד בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם... ולכך יש בפסוק שמע ששה תיבות כנגד ששה קצוות שהוא מיוחד בהם... ויש לבעלי הקבלה סוד גדול וענין מוכרח ומוצרך הגיית אותיות של אחד, במה שאנו חייבים שנחטוף את האל"ף ושלא נחטוף את החי"ת, ושנאריך בדל"ת, כי יש בכל אות ענין עיקרי ושרש עצום בעיקר היחוד...

שתי עתים יש לקריאת שמע, בבוקר כצאת השמש, ובערב כצאת הכוכבים. וזה שקבעה תורה זמן קריאת שמע שהוא היחוד על פי המאורות, יש בזה דרך חיים וכונה רצויה להורות כי יש על המאורות אדון שליט, נצטוינו ליחדו בזמנים האלה המשתנים מלילה ליום ומיום ללילה, כי הוא יתברך העליון היחיד שאינו משתנה, כענין שכתוב, אני ה' לא שניתי, ולכך היתה עונת קריאת שמע של שחרית בתחלת זריחת השמש, והוא זמן ותיקין, ועונת קריאת שמע של ערבית הוא צאת הכוכבים... (כד הקמח יחוד השם)

...ובפרשת קריאת שמע יש לכוין בה שלש כונות, האחת מצות קריאה, והשניה מצות כונה, והשלישית שיצא ידי חובתו באותה קריאה, ואחר שהוא מכוין לצאת ידי חובה הרי שכרו גדול מן הקורא בתורה, ומזה אמרו בברכות, והיו הדברים וגו' על לבבך, עד כאן מצות קריאה וכונה, מכאן ואילך קריאה בלא כונה. (שם תורה א')

ספר החינוך:

שנצטוינו לקרות בכל יום ערבית ושחרית פסוק אחד מן התורה שבסדר זה, וזהו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ועל פסוק זה נאמר ודברת בם בשבתך וגו'... משרשי המצוה, שרצה השם לזכות עמו שיקבלו עליהם מלכותו ויחודו בכל יום ולילה כל הימים שהם חיים, כי בהיות האדם בעל חומר נפתה אחר הבלי העולם ונמשך לתאוותיו צריך על כל פנים זכרון תמידי במלכות שמים לשמרו מן החטא, על כן היה מחסדו לזכותנו, וצונו לזכרו שתי העתים האלה בקבע ובכונה גמורה, אחת ביום להועיל לכל מעשינו שביום, כי בהיות האדם זוכר בבקר אחדות השם ומלכותו וכי השגחתו ויכלתו על הכל, ויתן אל לבו כי עיניו פקוחות על כל דרכיו, וכל צעדיו יספור, לא יתעלם ממנו דבר מכל דבריו, ולא יוכל להחביא ממנו אחת מכל מחשבותיו, הלא יהיה לו למשמר מחשבתו זאת והודאת פיו בדבר הזה כל היום ההוא, ויהיה לו הודאת הלילה בזה גם כן למשמר כל הלילה. ומפני שיסוד המצוה מה שזכרנו, חייבונו ז"ל בה בכונת הלב, ואמרו שאם לא כיון לבו בה לא יצא ידי חובתו, שאין אדם נזכר בשום דבר אלא אם כן ישים כונתו בו... (ואתחנן מצוה תכ)

בעל הטורים:

תורת ה' בפיך - בגימטריא זהו קריאת שמע. (שמות יג ט)

שמע - הפסוק מתחיל בשי"ן ומסיים בדל"ת הרי שד, שהשדים בורחים מהקורא שמע בכוונה. (דברים ו ד)

ספר העיקרים:

...והנה מזה הצד ראוי שיהיה נאהב גם כן מצד הערב כלומר מצד שברא הדברים הערבים והמענגים, ובעבור זה עם היותו אחד אחדות גמורה יאותו אליו כל מיני האהבה, אם אהבת הטוב ואם אהבת המועיל ואם אהבת הערב, וראוי לפי זה שיהיה נאהב בתכלית מה שאפשר בכל מיני האהבה, כי לא ידומה שאפשר שיצא יותר טוב ויותר מועיל ולא יותר מענג ממנו, ולזה תמצא כי משה רבינו ע"ה כשהיה מזהיר את ישראל לאהוב השי"ת בכל מיני האהבה, כמו שנבאר במה שאמר (דברים ו') "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך" הקדים ואמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", כלומר עם היותו אחד יאותו לו כל מיני האהבה המתחלפים, אם אהבת הטוב ואם אהבת המועיל ואם אהבת הערב, לפי שהוא יתברך טוב גמור, והוא הנותן התועלת ונותן התענוג ואין לך לאהוב זולתו אף אם תהיה אהבתך מאי זה מין שתהיה כי כל סבות האהבה נמצאת בו, ולזה ראוי לאהוב אותו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, כי אין שם מונע שלא תהיה האהבה אליו שלמה בתכלית מה שאפשר... ולזה אמר ה' אחד, כלומר אחר שהשי"ת אחד אין האהבה מתחלקת, ואפשר שתהיה אהבתך אליו גמורה כי לא תתחלק האהבה לשנים, ואף אם תהיה האהבה ממינים מתחלפים רוצה לומר מצד הטוב או מצד המועיל או מצד הערב, להיות השי"ת אחד והיות נמצאות בו כל סבות האהבה המתחלפות ראוי שתהיה האהבה אליו שלמה בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, באיזה בחינה שתהיה מן הבחינות, וגם כן אין שם מונע מצד השתנות זמני חיי האדם... (מאמר ג פרק לה)

עקדה:

והנה למען השריש זכירת מצות ה' בלבנו ולהעבירם על רעיוננו תמיד סדר משה שנקרא בכל יום פעמים ושלש פרשה קטנה שדבריה יועילו לכך מאד, פרשת שמע. שמע - אחר שעמדת במעמד ההוא ושמעת ב' הדברות כנ"ל תבין בלבבך וקבל על רצונך. ה' אחד - פירשנו בשער פ"ג שרוצה לומר גם כן שלמות, שכולל כל השלמויות, וכמו שאמרו ביום ההוא יהיה ה' אחד, שהכסא יהיה שלם, ואז תגמר המלכות והאחדות, וזה שאנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, מה שמובן אצל ההמון, והענין היותר נשגב שעליו אמרו שהוא קלוס מיוחד למלאכי השרת. ונתן ב' חיובים לאהבתו, שהוא ה' אלקיך - הטוב המהנה והמועיל אלינו בכל צרכנו, ותמורת כל זאת יקבל אהבתנו ועבודתנו, ועוד טעם שהוא אחד, ואין בו הפכים כאדם שיש לו ב' אוהבים או יצטרך לחזר באהבתו אחרי רבים... (דברים ו ד, שער צ)

אברבנאל:

שמע ישראל - ביאר להם ה' מדעים הנכללים בדבור הראשון שלא הבינום בשמיעתם בלבד. א', שה' אחד בתכלית הפשטות, נמנעת ממנו ההרכבה והרבוי בדברים עצמיים ובתוארים מקריים וכו'. ב', מניעת השניות, שאין שם ב', ועל זה אמר ה' אלקינו, רוצה לומר מפאת האלקות ולא בבחינת הנהגתו הכלולה בה' אלקינו בלבד... ה' אחד - מורה גם על שלמות, ומבחינה זו האחדות והמלכות דבר אחד, כי המלכות יחידה במעלה וכל השררות נכללות בה, ולכן אנו אומרים אחר הפסוק ברוך שם וכו', אך מובן זה נשגב ונסתר, לכן אמרו חז"ל שקלוס ברוך שם כבוד מלכותו היה מיוחד למלאכי השרת, והסכימו נימריה בחשאי, כי הוא מסור למבינים בלבד. ב', שיאהבו את מטיבם, ונגד שעשה להם ביציאת מצרים טוב גשמי נפשי ובממון, על ידי חרות, תורה והביזה, תהיה האהבה בכל לבבך נפשך ומאדך, וגם האהבה ג' מינים, אהבת הטוב לפי השכל, הערב בחוש התאוה, והמועיל, ויכללו בזה השלמויות, בלבבך - האמונות והדעות, למוד התורה והתפלה, ובכל נפשך - רחוק מעבירות ועשיית המצות המעשיות, וכל מאודך - צדקה ושאר מצות שבממון... ג', והיו הדברים - הודיעם שהמצוה תפול גם באמונות כדפירשנו, שהאמונות במדרגת הצורות החלות בנושאיהם בלי זמן, אבל בהכנה שהיא בזמן, כאלו תאמר הלמוד ובחינת המופתים וכיוצא בזה מפעולת הרצון והבחירה מזה הצד יפול באמונת השם מצוה.

ה', ושננתם לבניך - המדעים האלו על יחוד ה' הנהגתו האומה, בריאת העולם, אהבתו לישראל אינם כסתרי תורה, אלא ראוים להדרש לכל ותמיד. ה', וקשרתם - כמו שלא ישכח אדם הדברים הטבעיים כמאכל וכו', כן ראוי שלא ישכח האלקיים, ועל כן יעשה לו סימנים להזכרתם. (שם)

מהר"י יעבץ:

הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה - כאשר חקרנו אלה הב' מצות מצאנו בהם ד' מעלות על שאר המצות, א', כי כל המצות התלויות בזמן אין זמנן קצר כאלה, כי כל היום כשר למילה ולנטילת לולב וכו', אמנם אלה למצוה מן המובחר אין להם כי אם שעה אחת משיכיר בין תכלת ללבן, ולזה אמר "הוי זהיר". הב', כל המצות אחר שידע שהוא עושה מצוה לדברי הכל יצא ידי חובתו, אף על פי שתהיה מחשבתו משוטטת בשאר צרכיו, אמנם באלה צריך כונה לבד היותו מכוין לעשות מצוה. הג', כי רוב המצות נעשות ביחיד, ואלה צריכין קהל ועדה, "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ולכן מי שנמנו חבריו להתפלל והוא אינו שם פגם גדול הוא לו... והד', כי המצות כלן צרכי הנפש וקשוטיה, כמו שהדברים אשר ברא בוראנו ית' בזה המציאות צרכי הגוף אילו ימלא אדם ביתו כסף וזהב ולא יהיה לו מים או מלח אם הוא במקום שאי אפשר לקנותו ולא ימלא חסרונו אדם אחר, יהיה חסרון גדול בביתו, כך האדם יצטרך להזהר בכל המצות כדי שתמצא נפשו כל הדברים הצריכים לה, ולא תמצא חסרה, ואלה המצות הרמות והנשאות הם צורך גדול לנפש, כמים וכתבואה שאי אפשר לחיות בלעדם, ולכן מי שפושע באלה פושע בנפשו פשיעה גדולה... ולפי זה יהיה הפירוש, אף על פי שתהיה זהיר בקריאת שמע ובתפלה, אל תהי עליך כחק קבוע כעבד ישאף צל, אלא תחנונים, כי המתחנן לפני אדוניו הוא לו כדבר חדוש, ואין תחנוניו עליו למשא... (אבות ב טו)

רמ"ע מפאנו:

והואיל ואתא לידן דין קריאת שמע נימא ביה מלתא במאי דפרישו רבנן המדקדק באותיותיה מצננים לו גיהנם, ותני רב עובדיה ולמדתם שיהא למודך תם, דאתמר עלה עני רבא בתריה כגון בכל לבבך ודומיהם, ומבעי לן למנדע מאי קמשמע לן רבא דהיינו הך, ולקושטא דמלתא מעט שלא נחשוב בדבקים אלא האותיות השוות ושתיהן נעין כמו שהעיר הר' יונה מן הנוסחאות המדוייקות שבגמרא, והן אמנם שמנה זוגות בלבד, ארבעה ללמד"ין, תרין לממ"ין אחד לבי"ת ואחד לפ"א, מספר כלן ששים בחושבן זעיר דחנוך, כך היא קבלת האר"י ז"ל... (מאמר אם כל חי סימן יז)

מהר"ל:

אמר ר' חמא בר חנינא כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם... ופירוש דבר זה הוא דבר מופלג, אין ספק כי התורה מצננת הגיהנם, כי כבר בארנו כי אין הגיהנם רק ציה וצלמות, ששם החסרון בכל, ואין על הגיהנם שם מציאות כלל... ומפני זה הגיהנם אינו מצד התורה, כי במדרגת התורה אין חסרון רק הגיהנם הוא במדרגת עולם הגשמי שבמדרגת החומר הוא החסרון, ולפיכך התורה מבטלת כח הגיהנם ומצננת אותו, ומה שאמר הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה, היינו הדקדוק שתהיה התורה שלימה כאשר מדקדק באותיות התורה והיא שלימה ולפיכך מצד הזה ביטול כח הגיהנם, ומה שאמרו הקורא קריאת שמע ולא הלומד תורה ומדקדק באותיותיה, דבר זה עיקר, כי לימוד התורה הוא הכונה, ולפיכך אף על גב שמדקדק באותיות התורה אין זה עיקר, כי העיקר הוא ההשגה והידיעה, ואי אפשר שתהיה לאדם השגה שלימה, אבל קריאת שמע הוא גם כן התורה וקריאתו הוא העיקר, ואף על גב דצריך גם כן כונה, מכל מקום העיקר הוא הקריאה, שלכך נקרא קריאת שמע, וכאשר מדקדק באותיותיה עד שהיא קריאה שלימה לגמרי, והיא תורה שלימה דבר זה בודאי מצנן לאדם הגיהנם... (נתיב העבודה פרק ט)

אלא שבטלו בה וכו', פירוש זה, כי החורבן הוא חורבן לגמרי, שהוא מחריב ומשומם הכל, וכאשר בטלו בה קריאת שמע שחרית וערבית והיו בטלים לגמרי מן התורה ואפילו קריאת שמע לא היו קורים, וזה בטול תורה לגמרי, ואלו היו קורים קריאת שמע שחרית וערבית היה להם תורה, שקריאת שמע תורה הוא... (חידושי אגדות קיט א)

...אמנם יש לדעת ענין קריאת שמע שהיה קורא, ובזה יתורץ מה שלא היה קורא יוסף קריאת שמע, לפי שכאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך, בא בלבו אהבתו ויראתו של הקב"ה איך מדותיו הם טובות ושלימות ומשלם שכר טוב ליראיו, וזהו מדת החסידים אשר יקרה להם טוב מתדבקים אל הקב"ה על הטובה והאמת שעשה עמהם, וזהו קריאת שמע שבו נזכר ייחוד מלכות שמים ואהבתו, וראוי היה לקרות קריאת שמע כאשר בא אליו יוסף אחר הצער הגדול אשר היה לו בעבורו, ועתה ראה אותו מלך, היה אוהב את הקב"ה אשר עושה לו זה, וקבל מלכותו ואהבתו ויראתו. (בראשית מו כט)

של"ה:

...אבל אין הכונה ביחוד קריאת שמע שישפע אין סוף בנאצלים שפע רב יותר משפעם ששפע בהם בעת אצילתו, אשר בו תלוי קיום קישור העולמות וקשור היסודות שבו העולם כמנהגו נוהג, שאם כן יהיה השתנות באצילות בעצמו חס ושלום פעם בריבוי השפע ופעם לא כל כך בריבוי ליחסר הריבוי ההוא, אלא הכוונה הנכונה בקריאת שמע שנייחד הספירות כלם אחד אל אחד וכלם במאציל, ונמליכהו בכל הנמצאים גדולים וקטנים, שהוא בשפעו הגדול והקדוש על ידי נאצליו סיבת קיומם, זוהי אמונתו, אבל לא להוסיף ולהעדיף שפע יותר על המתנהג בעת אצילותן לקיום העולם והעמדתן, כי כל הנבראים על צד היותר שלם נבראו... (שער הגדול ד"ה ולחזק זה אקדים, ועיין שם עוד)

...ועל שלש תועבות האלה הזהיר השם בקריאת שמע שצונו לקרא בכל יום פעמים, כדי שנשמור נפשינו מאד מהם על עון הזנות הזהיר בהדיא בפרשה שלישית של קריאת שמע, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ועל עון הגזל הזהיר בפרשה שניה, ואספת דגנך, ולא של חברך, כפל הדברים ג' פעמים לחזק הענין, כדרך שאמרו רז"ל מגל זו מגל זו מגל זו, הכי נמי דגנך תירושך ויצהרך, ועל לשון הרע הזהיר בפרשה ראשונה, שכתב תקונ' ודברת בם, ופירשו ז"ל בם מיעוטא הוא, בם תדבר ולא בדברים בטלים, ולאו הבא מכלל עשה עשה, כל המרבה דברים מביא חטאת לשון הרע.

וכן נחפשה דרכינו ונחקורה בשלש תועבות אחרות, דתנן הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, ופירשו ז"ל התם מן העולם הזה ומן העולם הבא, וג' אלו נרמז בקריאת שמע, ויש לתת עליהם לב בכל יום בעת קריאת שמע, כדי להשמר מהם תמיד. הכבוד מי שהוא עבד לא יתגאה לפני המלך, וכתיב וה' אלקיכם מלככם, ואנחנו לפניו תמיד דמלא כל הארץ כבודו... ודרך בני אדם להתכבד במלבוש, ואין נאה ההדור והכבוד אלא למלכו של עולם, שנאמר זה הדור בלבושו, ולרמז זה מצות ציצית בבגדינו, והיה לכם לציצית, והיה הוא השם, כי י"ב צירופין יש לו וזהו אחד מהם, לכ"ם בהפוך אותיות מל"ך, וראית"ם בהיפוך אותיות ויראתם, כי העבד לא ילבש גאות, אלא יכוין בלבושו להדר את המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק... ולב שפל בפרשה של ציצית, והיינו דכתיב מכנף הארץ זמירות שמענו, דפירש במדרש דעל כנף הציצית קאמר, ולפי זה הארץ רמז לישראל שמשפילים עצמם כארץ... 

והתאוה רמוזה בפרשה שניה, דכתיב ואכלת ושבעת וכתיב בתריה השמרו לכם פן יפתה לבבכם, פירוש פן תמשכו אחר תאות העולם, אלא מיד ששבעת משוך ידך, שאם תמשכו הוא גרמא לוסרתם מדרך ה' מעט מעט עד שתעבדו אלהים אחרים, כענין שנאמר ויאכלו וישתו ויקומו לצחק... כי מיד בראות השטן שאדם מוסיף אכילה ושתיה מרקד לפניו להכשילו בכל עבירות. והקנאה רמוזה בפרשה ראשונה בפסוק ראשון דק"ש מקובלת בידינו מיעקב אבינו בעת שנסתלק מן העולם שצונו וזרזנו על יחוד ה', כדאיתא במסכת ברכות... צוה אותם שיסירו מלבם קנאה ושנאה ותחרות כאלו הם איש אחד ונפש אחד, שאם לא יעשה כן אי אפשר לקבל עליהם יחודו שירצה וישרה עליהם, כדכתב רשב"י, דהיינו והוא באחד ומי ישיבנו... (הלכות תשובה)

רמח"ל:

שתי עבודות הוטלו עלינו לעבוד לפניו ית' יום ביומו, והן הקריאת שמע והתפלה, ובזמן בית המקדש התמידים והמוספים. ועתה נבאר ענינם, האחת הנה היא קריאת שמע, וענינה יחודו ית' וקבלת עול מלכותו.

והענין, כי הבורא ית"ש המציא ברצונו נמצאים שונים עליונים ותחתונים, רוחניים וגשמיים, וסדרם בסדרים שונים... ומעומק הענין הוא, כי הרי כפי הסדרים שסדרה חכמתו ית' לתקונם של הנבראים כמו שכתבנו בחלק ראשון, הנה יש ענינים רבים של רע שמתגלגלים וסובבים בעולם, אם מצד בחירתם של בני האדם החוטאים, ואם מצד מה שנגזר עליהם לענשם, ונראה הדבר לכאורה שזה הפך רצונו ית', כי הנה הוא ית"ש אינו רוצה אלא בטוב, וכל חפצו להיטיב, והנה שמו ית' מתחלל בשליטת הרשעים ובתגבורת הרעות והקלקולים, אמנם היודע בדרכיו ית' ומעמיק בענינם, ידע כי על כל פנים אין כל זה אלא סבוב מסבות בדרך עמוק, כלם מתכונים לנקודת השלמת הבריאה ובה מסתיימים...

וממה שנכלל עוד בעומק זה הענין הוא גלוי אמתת יחודו ית', וזה, כי הנה כבר ביארנו שכלל כל המסבות הסובבות בעולם הוא, שהנה ברא הבורא ית' את הרע לשיעבירוהו בני האדם, ויקבעו בעצמם ובבריאה את הטוב... ואמנם שורש כל מציאות הרע, פעולותיו ושליטתו, הוא העלים הבורא ית' את יחודו, שאינו מתגלה בעוצם אמתתו לכל, וכפי שיעור ההעלם כך הוא שיעור כח מציאותו של הרע, ושרש כל בטול הרע והעברתו והקבע כל הבריאה בטוב, הוא גלוי אמתת יחודו ית'... ונמצא שסוף תקון כל הבריאה תלוי בגלוי יחודו ית', והנה הוא היה והוה ויהיה תמיד אחד יחיד ומיוחד, אלא שעכשיו אינו מגולה לכל כראוי, ולעתיד לבא יתגלה לגמרי לכל הברואים...

והנה כלל ההנהגה של העולם הזה מתחלקת להנהגת היום והנהגת הלילה, וכמו שכתבנו בחלק שלישי פרק ראשון, ובכל בוקר ובכל ערב מתחדשים הסדרים ומשמרות המלאכים לתפקידם, כפי סדר ההנהגה, ואולם אנחנו בני ישראל נתחייבנו להעיד על אמתת יחודו ית' בכל הבחינות, פירוש בין בבחינת המציאות, שהוא לבדו המצוי המוכרח, וכל הנמצאים ממנו הם נמצאים ובו תלויים...

ואולם עוד רצה בטובו וחסדו להשפיל כביכול בענותו את רום כבודו ולהיות מתיחס אל נבראיו, אף על פי שבאמת אין להם יחס עמו כלל, ורצה להיות להם במדרגת מלך אל עם... ואולם בבחינה זו גם כן חייבים אנו להזכירו בכל יום, ולקיים מלכותו עלינו, ולהשתעבד אליו ולגזרותיו, כעבדים אל מלכם, וזה נקרא קבלת עול מלכות שמים, ונכלל ענינה בפסוק זה "שמע ישראל", דהיינו ההודאה בדבר זה שהוא מלך מלכי המלכים מולך בכל בריותיו העליונים והתחתונים, וקבול עול מלכותו והשתעבד אליו.

ואמנם מכל הענינים האלו יוצאות תולדות גדולות לתקון כלל הבריאה. וזה, כי עולם סדרי הבריאה וכונניותיה מסודרים בדרך, שכאשר מלכותו ית"ש נודעת ומודים בה כל ברואיו, נמצא בברואים כל טוב וכל שלוה, והברכה מתרבית בהם ושלומם מתגדל, ובהתפרץ העבדים ואינם משתעבדים ומודים במלכותו ית' כל טוב חסר, והחשך תגבר והרעה שולטת... והנה בהיות ישראל מתחזקים בכל יום על דבר זה, ומקבלים מלכותו ית' ומודים בה בלבם ובפיהם, מופיע הקב"ה בעולמו, וכחות הרע נרפים תחת הטוב, ונמשכת הברכה לעולם, ובהעיד על יחודו ית' כמו שכתבנו, הנה כנגד זה נענה לנו, ומתנשא ביחודו ומחזיקו, ומוסיף לעולם תקון על תקון בבחינת התקון האמיתי שזכרנו, שאליו מתגלגלים כל מסבות ההנהגה ומקיים עצתו שהוא העמיד הבריאה על הטוב השלם. (דרך ה' חלק ד פרק ד א-ג)

והנה מתנאי המצוה הזאת, להיות האדם גומר בדעתו למסור נפשו על יחודו ית', ולקבל עליו כל יסורים ומיני מיתה על קידוש שמו ית', ונחשב לו כאלו עשה הדבר בפועל ונהרג על קידוש השם, וגם מענין זה יוצאות תולדות גדולות לתועלת הבריאה ולתקון הכלל...

והנה בכל יום ויום צריך שיתחדש השפעה והארה בנבראים שתעלה אותם מן המדרגה השפלה השרשית בהם, ותתן בהם קידוש ובהירות כמו שכתבנו, ואולם סדרה החכמה העליונה מציאות ההארה הזאת המתחזקת ומעברת החושך של העולם ומגברת בו ובברואיו היקר והמעלה והקדושה שזכרנו, ותלתה המשכה במעשה התחתונים, כשאר כל ההשפעות והתקונים. ואמנם המעשה אשר תלויה בו הוא מסור אדם את נפשו על קידוש שמו ית', וגם בזה יש מדרגות... ואמנם למה שצריך להתחדש ולהמשך בכל יום לפי סדרי ההנהגה, די המסירה במחשבה, והוא הנעשה בפסוק שמע, והתולדה היוצאת היא המשכת השפעת הקידוש והבהירות בבריאה כלה, לתת לה קצת עלוי מן החול והחשך שהיא בם כפי מדרגתה השרשית.

נמצא כלל ענין פרשה ראשון של שמע הוא, העדות וההודאה ביחודו ית' בכל הבחנותיו, קבלת עול מלכותו והמליכו על כל הברואים כלם, וגמור בדעתנו להמסר על קידוש שמו. ותולדות כל זה, היות האדון ב"ה מחזיק ממשלת יחודו על כל הבריאה, והכנע והשתעבד כוחות הרע והתחזק הטוב והתגברו, והמצאו ית' לבריאה שתתלה בו ותשתלם בשלמותו, והמשך ההשפעה הנותנת עילוי לברואים כשיעור המצטרך... (שם שם ה וו)

ואמנם לתקון הגדול הזה יתחבר תקון אחר, והוא הנכלל בשבח שאומרים אחר זה, דהיינו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וזה, כי הנה כבר ביארנו, שכלל כל השפעותיו ית' והארותיו הם ענינים נמשכים במסבות שונות, וכלם נשרשים ונתלים ביחודו ית' ושלמותו האמתי... והנה בהיות הכונה בפסוק ראשון לתלות הכל ביחוד כמו שכתבנו, נמצאו כל ההשפעות נתלות בזה, והכל שב אל ענין השלמות האמיתי שזכרנו, והנה הנולד מזה בברואים הוא, שישרה שמו עליהם, ותתדבק בם קדושתו התדבקות גדול, וישלוט בם, וימשיכם אחריו תמיד, וימצאו כלם נתלים בו ומשתלמים בשלמותו, וזהו המצב שיגיעו לו באמת בסוף הגלגולים...

אך בתחתונים אין הדבר נשלם, מפני שאינם עדיין שלמים והרע מתערב בהם ולא הטהרו ממנו, וכביכול אין כבודו ית' מתגדל בהם כראוי, והנה המלאכים מצד התקון שהם בו, משבחים שבח זה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אך התחתונים אי אפשר להם לשבח אותו, כי אינם ראויים לזה ולא השם שורה עליהם כראוי ולא הכבוד מתגדל בם, אלא יעקב אבינו ע"ה זכה כבר לזה בעת פטירתו מן העולם בהיותו עם כל בניו הקדושים סביביו, שלא היה בהם פסול, ונתעטרו ביחודו ית' שאמרו שמע ישראל וכו', ואז ענה הזקן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ונמצא שמצידנו אין אנו ראויים לענין הזה, אלא קצת ממנו ניתן לנו מצדו של יעקב אבינו ע"ה, ועל כן אנו אומרים אותו אך בחשאי...

ואמנם שאר הפרשיות הנה הן השלמת הענין, ונכלל הענין בשלשה עיקרים, והם קבלת עול מלכותו ואהבתו, קבלת עול מצות, וזכירת יציאת מצרים.

הפרשה ראשונה, בה יתכוון האדם להתחזק באהבתו ית' בכל תנאיה, דהיינו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, ולהמשיך הארת קדושתו ית' ועול מלכותו ית' לבניו ולכל צאצאיו, והיינו ושננתם לבניך, וליתקן בכל בחינות מצבו של האדם, ודהיינו בשבתך בביתך ובלכתך וגו' ולתקן בחינת הבית שלו, והיינו וכתבתם וכו'.

אחר כך מקבל עליו עול מצות בוהיה אם שמוע, ואחר כך מזכיר יציאת מצרים בפרשת ציצית. והיינו כי הנה יציאת מצרים היה תקון גדול שנתקנו בו ישראל, ונשאר הדבר לנצח. והיינו כי מאחר חטאו של אדם הראשון נשאר האנושיות כלו מקולקל, והיה הרע מתגבר בכלו עד שלא היה נמצא מקום לטוב שיתחזק כלל, ואף על פי שנברר אברהם אבינו ע"ה להיות הוא וזרעו לה' נבדלים מכל האומות... ועל כן הוצרך שיגלו למצרים וישתעבדו שם, ובאותו השעבוד הגדול יצורפו כזהב בתוך הכור, ויטהרו... והנה זה התקון שנתקן לעולמים כמו שכתבנו, וכל הטובות שהגיעו לנו ושמגיעות לנו כלן תלויות בו, ועל כן נצטוינו לזכור אותו תמיד ולהזכירו...

ואולם עוד תקון אחד נכלל בכלל קריאת הפרשיות האלה, והוא לתקן האדם כל פרטי בחינותיו באור יחודו ית', וכן לתקן בו כל פרטי הבריאה, וזה כי הנה כלל בחינותיו של האדם הן רמ"ח, והם רמ"ח אברים שלו, ואולם חלקי הבריאה גם כן פי כונניותיהם הם רמ"ח, בהקבלה לרמ"ח אברי האדם, ואלו ואלו צריך שיתוקנו באור יחודו ית', וזה נתקן על ידי רמ"ח תיבות שבקריאת שמע. (שם שם ז-ט)

והנה חז"ל חברו לענין הזה הברכות של הקריאת שמע, וזה, כי הנה בכל יום מתחדש כל המציאות כלו מלפניו ית', וזה בשתי בחינות, אחת בבחינת הקיום וההתמדה, שהנה מתחדש השפע בכל להתקיים ולהתמיד על מציאותו, והשנית, כי הנה כל הימים מימי הששת אלפי שנה, הנה כלם גזורים ועומדים מלפניו ית', בבחינת הארות, והשפעות מציאויות ומצבים המצטרכים לעולם לשישלים הסבוב הנראה ויגיע אל השלמות, ונמצא כל יום בחינה חדשה ממש, ובבחינה ההיא מתחדש כל המציאות כלו, ועל זה נאמר, "מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית".

והנה על השורש הזה תקנו הברכות האלה והשבחים, על כלל הבריות כלם שהם המתחדשים יום ביומו. והנה כלל הבריות האלה מתחלק לשנים, האחד כל בריות העולם התחתונים והעליונים, והשני כלל המין האנושי, והיינו ישראל שהם מין האדם באמת. והנה על סדר זה, סדרו ברכה ראשונה בשבח הבריות ופקידיהם, והם הבריות למטה והמלאכים למעלה כל אחד בסדריו, וכללו בזה ענין היום והלילה והמאורות המושלים בהם. והשנית בשבח על ענינם של ישראל והאהבה שאהבם והקירוב שקרבם לעבודתו, ונכללו בברכות האלה כל אלה הענינים בדרכיהם האמיתיים. אחר כך קריאת שמע, ואחר כך סדרו ברכה אחרת, על כלל הנסים הגדולים שעשה לנו האדון ב"ה, והעיקר הוא יציאת מצרים בפרטיו, מסודר על פי סודותיו האמיתיים וכל הבחנותיו.

והנה עיקר ענין זה בבוקר, שאז הוא התחדשות המציאות כמו שכתבנו. ואולם בלילה הנה נוסף ענין בבריות כולם לפי ענין הלילה, ואין זה אלא כמו גמר ענינו של היום והשלמתו, ובבחינה זו גם סדרו ברכות קריאת שמע של ערבית, אך יותר בקצרה, כי אינו אלא חזרת הדברים בקיצור, כפי מה שמתחדש בסדרי ההנהגה, נמשך אחר מה שנתחדש ביום. ועוד הוסיפו ברכה על ענין מנוחת הלילה והשנה בכל בחינותיה, והיינו ברכת השכיבנו. (שם שם יא ויב)

כלי יקר:

ואמר אליהם שמע ישראל - פירש"י אפילו אין בידכם אלא זכות קריאת שמע בלבד וכו', ונראה לי שהעיקר הוא על התפילין שבראש, כי הקורא קריאת שמע מסתמא אינו קורא כי אם על ידי תפילין, שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו, ועל ידי תפילין שבראשו תפול אימתה ופחד על האויבים, כמו שכתוב (דברים כ"ח) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ואמרו רז"ל אלו תפילין שבראש, ולדבר זה היו צריכין במלחמה שיראו השונאים וייראו מהם. ואף קריאת שמע של לילה כשם שמציל מכל מזיק ומחבל, כך הוא מציל מן האומות אשר כחם מן שרים של מעלה... (דברים כ ב)

הגר"א:

והפתית בשפתיך - שאינו אלא מוציא שם רע. והענין, שבקריאת שמע אנו מעידים על הקב"ה שהוא יחיד בעולם, כמו שאמרו בזוהר חדש (רות) וכל האומר בלי כוונה הוא מעיד עדות שקר חנם, שנאמר אל תהי עד חנם ברעך, שהוא הקב"ה, שלא תאמר קריאת שמע בלא כוונה... (משלי כד כח)

תניא:

...אך החיות שבטפות זרע שיצאו ממנו לבטלה, אף שירדה ונכללה בשלש קליפות הטמאות הרי זו עולה משם בתשובה נכונה ובכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המטה, כנודע מהאריז"ל, ומרומז בגמרא כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות וכו' להרוג גופות החיצונים שנעשו לבוש לחיות שבטפות, ועולה החיות מהם כידוע ליודעי חן... (ליקוטי אמרים ז)

...ובזה יובן למה צוה משה רבינו ע"ה במשנה תורה לדור שנכנסו לארץ לקרות קריאת שמע פעמים בכל יום לקבל עליו מלכות שמים במסירות נפש, והלא הבטיח להם פחדכם ומוראכם יתן ה' וגו', אלא משום שקיום התורה ומצותיה תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה' על יחודו, שהיה קבוע בלבו תמיד ממש יומם ולילה לא ימיש מזכרונו, כי בזה יוכל לעמוד נגד יצרו לנצחו תמיד בכל עת ובכל שעה. (שם פרק כה)

והנה בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא היום ממצרים, והיא יציאת נפש האלקית ממאסר הגוף משכא דחויא ליכלל ביחוד אור אין סוף ב"ה על ידי עסק התורה והמצות בכלל, ובפרט בקבלת מלכות שמים בקריאת שמע, שבה מקבל וממשיך עליו יחודו ית' בפירוש באמרו ה' אלקינו ה' אחד, וכמו שאמרנו למעלה, כי אלקינו הוא כמו אלקי אברהם וכו', לפי שהיה בטל ונכלל ביחוד אור אין סוף ב"ה, רק שאברהם זכה לזה במעשיו והילוכו בקודש ממדרגה למדרגה... אבל אנחנו ירושה ומתנה היא לנו שנתן לנו את תורתו והלביש בה רצונו וחכמתו ית' המיוחדים במהותו ועצמותו ית' בתכלית היחוד, והרי זה כאלו נתן לנו את עצמו כביכול... אבל מיד שרוצה ומקבל וממשיך עליו אלקותו ית', ואומר ה' אלקינו ה' אחד, הרי ממילא נכללת נפשו ביחודו ית' דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח והיא בחינת יציאת מצרים, ולכן תקנו פרשת יציאת מצרים בשעת קריאת שמע דווקא, אף שהיא מצוה בפני עצמה ולא ממצות קריאת שמע, כדאיתא בגמרא ופוסקים, אלא מפני שהן דבר אחד ממש, וכן בסוף פרשת יציאת מצרים מסיים גם כן אני ה' אלקיכם, והיינו גם כן כמו שכתבנו. (שם פרק מז)

ובזה יובן טוב טעם ודעת לתקנת חכמים שתקנו ברכות קריאת שמע שתים לפניה וכו', דלכאורה אין להם שייכות כלל עם קריאת שמע, כמו שכתב הרשב"א ושאר פוסקים, ולמה קראו אותן ברכות קריאת שמע, ולמה תקנו אותן לפניה דוקא, אלא משם שעיקר קריאת שמע לקיים בכל לבבך וכו' בשני יצריך וכו', דהיינו לעמוד נגד כל מונע מאהבת ה', ולבבך הן האשה וילדיה, שלבבו של אדם קשורה בהן בטבעו, כמו שאמרו רז"ל על פסוק הוא אמר ויהי, זו אשה, הוא צוה ויעמוד אלו בנים, ונפשך ומאדך כמשמעו, חיי ומזוני להפקיר הכל בשביל אהבת ה', ואיך יבא האדם החומרי למדה זו, לכך סידרו תחלה ברכות יוצר אור, ושם נאמר ונשנה באריכות ענין וסדר המלאכים העומדים ברום עולם, להודיע גדולתו של הקב"ה, איך שכולם בטלים לאורו ית' ומשמיעים ביראה וכו', ומקדישים וכו' ואומרים ביראה קדוש וכו', כלומר שהוא מובדל מהן ואינו מתלבש בהן בבחינת גילוי, אלא מלא כל הארץ כבודו היא כנסת ישראל למעלה וישראל למטה כנ"ל... 

ואחר כך ברכה שניה אהבת עולם אהבתנו ה' אלקינו, כלומר שהניח כל צבא מעלה הקדושים והשרה שכינתו עלינו להיות נקרא אלקינו, כמו אלקי אברהם וכו' כנ"ל, והיינו כי אהבה דוחקת הבשר, ולכן נקרא אהבת עולם, שהיא בחינת צמצום אורו הגדול הבלתי תכלית להתלבש בבחינת גבול הנקרא עולם בעבור אהבת עמו ישראל, כדי לקרבם אליו ליכלל ביחודו ואחדותו ית'...

והנה כאשר ישים המשכיל אלה הדברים אל עומקא דלבא ומוחא אזי ממילא כמים הפנים לפנים תתלהט נפשו ותתלבש ברוח נדיבה להתנדב להניח ולעזוב כל אשר לו מנגד ורק לדבקה בו ית' וליכלל באורו בדביקה חשיקה וכו', בבחינת נשיקין ואתדבקות רוחה ברוחא כנ"ל... (שם פרק מט, ועיין שם עוד)

והנה תשובה עילאה זו דאתדבקותא דרוחא ברוחא על ידי תורה וגמילות חסדים, היא בבחינת המשכה מלמעלה למטה, להיות דבר ה' ממש בפיו, וכמו שכתוב ואשים דברי בפיך, וימינו תחבקני בגמילות חסדים דחסד דרועא ימינא וכו', אבל אדם התחתון צריך לילך ממדרגה למדרגה ממטה למעלה היא בחינת תשובה עילאה ואתדבקות רוחא ברוחא בכוונת הלב בתפלה ובפרט בקריאת שמע וברכותיה, כדי לומר ואהבת וכו' בכל לבבך ובכל נפשך וכו' באמת לאמיתו, וכן והיו הדברים האלה וכו' ודברת בם, להיות דבר ה' בפיו באמת... (אגרת התשובה י)

נפש החיים:

וזהו גם כן בכלל ענין יחוד פסוק ראשון דקריאת שמע, ה' אלקינו ה' אחד, רוצה לומר לכוין שהוא יתברך הוא אלקינו בעל הכחות ומקור שורש נשמתנו וחיותנו ושל כל הברואים והעולמות, ואף שברא והמציא מציאות כחות ועולמות ובריות, עם כל זה הוא בבחינת הוי"ה ואחד מצדו יתברך, שאין הברואים כולם חוצצים חס ושלום כלל נגד אחדותו הפשוט יתברך הממלא כל ונקרא גם עתה הויה ואחד...

ובזה יובן מאמרם ז"ל (פסחים נ"ו א') בענין השבח ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ביחוד קריאת שמע, שהתקינו שיאמרוהו בחשאי, משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה וכו'... ועל פי פשוט יש לומר, דלפי האמת אינו שבח כלל, כמו האם יחשב לשבח למלך בשר ודם לומר שהוא מולך על רבי רבבות נמלים ויתושים, והמה מקבלים עליהם עול מלכותו ברצון, כל שכן וקל וחומר ואין ערך כלל שהוא יתברך אשר אין ערוך לקדושתו ועוצם אחדותו הפשוט וכל העולמות כלא חשיבין קמיה, ודאי באמת אינו שבח כלל שנשבחהו ית' שהוא ברוך ומפואר בכבוד מלכותו על עולמות נבראים, שכולם שפלים ולא חשיבין קמיה כלל, רק שהוא יתברך במקום גדולתו תמצא ענותנותו, שגזרה רצונו לקבלו מאתנו לשבח, לזאת המשילוהו ז"ל לציקי קדרה, והתקינו שעל כל פנים לא נאמרהו אלא בחשאי.

ולפי הנ"ל יש לומר פנימיות כוונתם ז"ל, היינו שאחר שיחדנוהו בפסוק שמע, שהוא רק אחד פשוט ואין עוד מלבדו כלל, וכל העולמות הם כאלו אינם במציאות כלל, איך נשבחהו אחר זה שהוא מבורך בכבוד מלכותו על עולמות, שגם העולמות ישנם במציאות והוא יתברך המולך עליהם ואינו נחשב לשבח נגד עוצם יחוד פסוק שמע, אלא שגזרה רצונו ית' שאף על פי כן נשבחהו בזה השבח, מחמת שכן הוא הענין מצד השגתנו והנהגתנו על פי יסודות וחקי תורתנו הקדושה.... (שער ג פרק יא והגהה)

הכתב והקבלה:

בשבתך בביתך - לכאורה יראה שיזכיר כאן ארבע איכות מעמדות הגוף, ישיבה הליכה שכיבה וקימה, אשר בהם מצווה בקריאה זו, והם מתחלקות לפי מחלקות שבכל אחת דבר והפוכו, והשני חמור מהראשון, בהליכה בדרך האדם מוטרד מאד בדעתו כי צריך לשמור חפציו אשר עמו בל יאבד אחד מהם... ויש לו בזה גם חשש סכנת נפשו, ויזהיר אם כן קרא דלא בלבד שבשבתו בביתו שקט ושאנן מכל רעה, כי אם גם בלכתו בדרך אשר סביב שתו עליו דאגות המטריפות את המחשבות, בכל זה החיוב עליו לפנות דעתו מכל זה וליישב מחשבותיו לקרא פרשת עול מלכות שמים. וכל בזמן הקימה, שהוא היום המוכן לאדם לעסק בהרווחת צרכיו בעניני מקח וממכר ולהתערב בבני אדם שונים זה מזה בדעותיהם, קשה על האדם יותר לפנות דעתו ומחשבתו לענינים רוחניים אלקיים. ובעת השכיבה שהוא בלילה, לכן יזהיר דלא בלבד בלילה שדעתו של אדם פנויה עליו, כי גם ביום עת התעסקו בעניני זמניים, גם אז מצוה למעט עסוק ולקבל עליו מלכות שמים... (דברים ו ז)

העמק דבר:

שמע ישראל - הרמב"ן דקדק אמאי שינה הלשון בזה הפסוק דכתיב במדברים בעדם (אלקינו) יותר מכל הפרשה שמדבר בנוכח (אלקיך), ונראה שהוא שדרשו חז"ל בפסחים נ"ג שיעקב אבינו אמר זה המקרא, והוא אמר בזה הלשון, ואחר כך העמידו משה רבינו בכח התורה... ולבאר זאת על כרחך שתי פרשיות של שמע והיה אם שמע היו ידועים בישראל עד שלא באו לערבות מואב, שהרי נתחייבו כבר בתפילין. (שם)

מוהר"ן:

לפיכך כשקורין פסוק ראשון של קריאת שמע צריך להעצים את עיניו, בבחינת עולימתא שפירתא דלית לה עיינין (סבא משפטים דף צ"ה...), כי תיקון של הרהורי זנות שבא לאדם, שיאמר שמע וברוך שם, כי תאות ניאוף היא באה מעכירת דמים, היינו מטחול שהיא לילית... ומלכותא דשמיא הוא בבחינת גבירתא, אשה יראת ה', שהיא בבחינת ים של שלמה העומדת על שנים עשר בקר, שהם שני עשר שבטי י-ה, וכשאדם מקבל עליו עול מלכות שמים באלו הפסוקים שכולל את נשמתו בשנים עשר שבטי י-ה, ומפריש את נשמתו מנשמת ערב רב, הבאים מאשה זונה... כי בשני פסוקים אלו יש י"ב תיבות נגד י"ב שבטי י-ה, ומ"ט אותיות כנגד מ"ט אותיות שבשמות שבטי י-ה, ובקבלת עול מלכות שמים הוא בחינת ים של שלמה, הוא נפרד מנשמותיהן דערב רב שהיא שפחה בישא אשה זונה, ונכלל בנשמות שבטי י-ה, בחינת אשה יראת ה'. אזי הוא בחינת סגירת עינים בשעת קבלת עול מלכות שמים, להורות שעל ידי קבלת עול מלכות שמים הוא בבחינת עולימתא שפירתא דלית לה עיינין, שהיא התאוה שכוללת המדות רעות של ע' לשונות. (לו ג)

וכל זה כשיש לו לאדם הרהור באקראי בעלמא, אזי די לו באמירת שני פסוקים הנ"ל, אבל אם הוא חס ושלום רגיל בהרהור של התאוה הכלליות רחמנא ליצלן, ואינו יכול להפריד ממנה, אזי צריך גם כן להוריד דמעות בשעת קבלת מלכות שמים, כי איתא שהדמעות הן ממותרות המרה שחורה, ומרה שחורה היא טחול, שהיא בחינת מלכות הרשעה, אשה זונה, שמשם נשמותיהן דערב רב, וכשמוריד דמעות, אזי נדחין ויוצאין לחוץ המותרות, היינו התאוות ניאוף הבאים מעכירת דמים של טחול ומהמותרות, וכולל נשמתו במלכות שמים... (שם ד)

מוהר"ן:

לפיכך כשקורין פסוק ראשון של קריאת שמע צריך להעצים את עיניו, בבחינת עולימתא שפירתא דלית לה עיינין (סבא משפטים דף צ"ה...), כי תיקון של הרהורי זנות שבא לאדם, שיאמר שמע וברוך שם, כי תאות ניאוף היא באה מעכירת דמים, היינו מטחול שהיא לילית... ומלכותא דשמיא הוא בבחינת גבירתא, אשה יראת ה', שהיא בבחינת ים של שלמה העומדת על שנים עשר בקר, שהם שני עשר שבטי י-ה, וכשאדם מקבל עליו עול מלכות שמים באלו הפסוקים שכולל את נשמתו בשנים עשר שבטי י-ה, ומפריש את נשמתו מנשמת ערב רב, הבאים מאשה זונה... כי בשני פסוקים אלו יש י"ב תיבות נגד י"ב שבטי י-ה, ומ"ט אותיות כנגד מ"ט אותיות שבשמות שבטי י-ה, ובקבלת עול מלכות שמים הוא בחינת ים של שלמה, הוא נפרד מנשמותיהן דערב רב שהיא שפחה בישא אשה זונה, ונכלל בנשמות שבטי י-ה, בחינת אשה יראת ה'. אזי הוא בחינת סגירת עינים בשעת קבלת עול מלכות שמים, להורות שעל ידי קבלת עול מלכות שמים הוא בבחינת עולימתא שפירתא דלית לה עיינין, שהיא התאוה שכוללת המדות רעות של ע' לשונות. (לו ג)

וכל זה כשיש לו לאדם הרהור באקראי בעלמא, אזי די לו באמירת שני פסוקים הנ"ל, אבל אם הוא חס ושלום רגיל בהרהור של התאוה הכלליות רחמנא ליצלן, ואינו יכול להפריד ממנה, אזי צריך גם כן להוריד דמעות בשעת קבלת מלכות שמים, כי איתא שהדמעות הן ממותרות המרה שחורה, ומרה שחורה היא טחול, שהיא בחינת מלכות הרשעה, אשה זונה, שמשם נשמותיהן דערב רב, וכשמוריד דמעות, אזי נדחין ויוצאין לחוץ המותרות, היינו התאוות ניאוף הבאים מעכירת דמים של טחול ומהמותרות, וכולל נשמתו במלכות שמים... (שם ד)

שפת אמת:

בפסוק והיה לאות על ידך... לכן אמרו חכמים בחידותם הקורא קריאת שמע בלא תפילין כמעיד עדות שקר, כי בני ישראל מעידין בכל יום על הבורא ית', כמו שכתוב אתם עדי, וצריך להיות עדות ברור בלי התערבות עניני עולם הזה המבלבלים לאדם, לכן אינו יכול לברר עדות זה בלי מצות תפילין, והוי כמעיד עדות שקר, וזה שאמר "למען תהיה תורת ה' בפיך" שיהיה עדות אמת, וקריאת שמע היא עיקר תורת ה', כמו שאמרו חז"ל הקורא קריאת שמע מקיים והגית בו וכו', וכ"כ "ודברת בם", שהם עיקר דברי התורה שצריכין להוציא בפה בשחר ובערב... (בא תר"מ)

במדרש ואהבת, מי לי בשמים וכו', כי הפילוסופים מקשים איך שייך ציווי על אהבה, אבל האמת יש לבני ישראל בשורשם התקשרות ודביקות בא-ל אחד, וזה שאמר מי לי בשמים הוא השורש, רק שלמטה יש רצונות אחרים, ועל ידי הקבלה בכל יום עול מלכות שמים, ועמך לא חפצתי בארץ, על ידי זה יכולין לעורר את האהבה בעולם הזה גם כן, וכמו שכתב ברש"י, ומהו האהבה, והיו הדברים וכו' על ידי התורה, וגם כן על ידי דברי קריאת שמע בכל יום כל ימי חיי האדם זוכה אחר כך לבוא לאהבת ה'. (ואתחנן תר"מ)

שם משמואל:

מעתה יובן אשר כל ישראל שנצטוו במצוות לצורך גבוה נקראו מלאכים, שהוא לשון שליח, היינו שהם שלוחי השי"ת, דאי לאו הכי לא היתה עשייתם כלל לתועלת הנדרש... אבל האדם שהוא בעל שינוי צריך בכל פעם לפני כל מצוה לקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ומהאי טעמא שהוא בעל שינוי צריך לקרות את שמע פעמים בכל יום, ולא סגי ליה בפעם אחת, מפני שהוא בעל שינוי ושינויי העתים פועלים בו, על כן צריך לקבל עול מלכות שמים בבוקר ובערב, וכן נמי בכל שינוי מעשים, על כן צריך לברך וצונו ללבוש מלאכות, היינו להכניס עצמו תחת העול. (ויקרא תרע"ג)

וכן נמי יש לומר שנשאר קצת מהארת שבת בכל השבוע, ציצית הם במעשה, וכן כתיב ועשו להם ציצית, קריאת שמע ותפלה הם בדיבור, תפילין הם במחשבה והוא מלשון (בראשית מ"ח) "ראה פניך לא פללתי", שפירושו לא חשבתי, וכן הוא ענין תפילין לשעבד את כל כחות המחשבה שבמוח ולב להשי"ת... (בלק תרע"ד)

ונראה לפרש, דהנה בפסוק "אשר אנכי מצוך היום", פירש רש"י לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה. ויש להבין דדיוטגמא חדשה שהכל רצין לקראתה היא לשמוע דבר החידוש שיש בה, ומה שייכת קריאת שמע לזה להיות רץ לקראתה, כי כבר נודעת היא לכל ישראל. אך נראה דהנה יחוד השי"ת באמרו ה' אחד היינו שאין עוד מלבדו, ואפס ואין זולתו ואין מציאות בעולם אלא מציאותו, וכל הנמצאים הם מאמיתת המצאו, וזהו שבזוהר הקדש, לכלל עצמו ביחודא, היינו שכל אדם יראה את עצמו כמי שאינו תופס מקום ואינו דוחה את האלקות במציאותו, כי מציאותו היא נמי רק מאמיתת המצאו, כי כל העולם ומלואו הוא רק אלקות, ובכוונה זו הנכונה מעורר בקרבו התחדשות החיים להיות הוא עצמו מקור מים חיים, כמו שכתוב (תהלים ל"ו) "כי עמך מקור חיים", ועל כן יכול כל איש ואיש למצוא חדשות תמיד בקריאת שמע לפי מסת הרצון והריצה לקראתה.

והנה אמרו ז"ל (ברכות כ"ט) העושה תפלתו קבע אין תפילתו תחנונים, ובש"ס שם מאי קבע וכו', רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר, פירש רש"י לשון קבע, כהיום כן אתמול כן מחר. והנה ידיעת הפכים אחד, דכמו העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים, מובן להיפוך דבכח הקריאת שמע שמעורר בצעמו כח ההתחדשות נעשית תפילתו תחנונים, ולשון תחנונים היא הלשון העשירית שבלשונות התפילה כבמדרש, ובלשון זו התפלל משה, והיא הגדולה שבתפילות, ועל כן מובטח שתפילתו נשמעת. (ואתחנן תרע"ה)

במד"ר ואם היה קורא את שמע ומהלך צריך הוא לקבל מלכות שמים מעומד, ואיזהו מלכות שמים, "ה' אלקינו ה' אחד". נראה כי רמז יש בדבר, דהנה מלאכים נקראים עומדים, והאדם נקרא מהלך, וכמו שכתוב (זכריה ג') "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה"... ולפי זה יש לומר דבאשר עבודה היא רק מה שהיא לעול... ובאדם גם הליכתו לפנים היא לעול, שהרי החומר ויצר הרע מושכין אותו לאחור, וכאמרם ז"ל מצוות לאו ליהנות ניתנו, ופירש"י אלא לעול על צואריהם ניתנו, אבל מלאך אין הליכתו לפנים עול, אלא עמידתו במעמדו שלא יקרב הלאה זה העול אצלו. והנה צורת הנברא להקרא שמו עליו, הוא מה שנברא בשבילו, והיינו עבודתו להשי"ת, ועל כן מלאך שעמידתו במעמדו היא העול, אם כן זוהי צורת בריאתו, על כן נקרא בשם עומד, אבל אדם דעיקר עבודתו היא הליכתו לפנים, כי זהו העול אצלו, על כן נקרא בשם מהלך.

וכבר פירשנו דברי הש"ס (ברכות י"ג), אמר ליה רב לרבי חייא לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים, אמר ליה בר פחתי, בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים. ופירשנו דשאלת רב היתה, דהיות שרבי שהיה כל ימיו בדביקות עצומה איך שייך אצלו קבלת מלכות שמים, שאצלו איננה עול אלא אהבה רבה... ועל זה השיב לו רבי חייא שבשעה שמעביר ידיו על פניו, היינו שלא להסתכל למעלה ממדרגתו, וכענין שאמרו ז"ל (ויק"ר כ"ז ג') בשתים יכסה פניו שלא להביט בשכינה, זהו שנחשב אצלו לעול, ובענין זה הוא מקבל עליו עול מלכות שמים שלא יסתכל לפנים ממדרגתו.

ולפי האמור יובן הרמז שבדברי המדרש הנצבים פתח דברינו, דהנה מה שהאדם שייך לומר עליו שהמצוות הן לו לעול, זה רק כשעדיין לא עשה ולא טעם מתיקות וערבות עבודת ה', אבל כשכבר עשה וטעם שוב אינן עליו לעול, ובעוד שלא עשה נקרא עומד שעדיין לא הלך בעבודתו כנ"ל, אבל אם היה מהלך מדרגא לדרגא אין זה עול, וזהו שאמר אם היה קורא את שמע ומהלך צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד, שלאיש המהלך מדרגא לדרגא צריך להיות קבלת עול מלכות שמים במה שהוא עומד ואינו מהלך לפנים ממחיצתו. (ואתחנן תרע"ו)

ויש לומר שזהו ענין הגאולה אחר קריאת שמע, כי ידוע שכל שליטת כחות החיצוניים היא מפאת ההעלם וההסתר, עד שהנבראים נראים לדבר יש וממשי נפרד, וביחוד ה' בקריאת שמע כמו שמגלה במחשבתו בהתבוננותו שאין מקום פנוי מהשכינה וכבודו מלא העולם, כן לעומתו מתגלה כבוד ה' ומסלק את ההסתר מכלל כחות החיצונים, ושוב אין עוד בכחם לשלוט נגד רצון השי"ת, וכל זה לעומת ההתפעלות ורגש הנפש שבאדם מן הדברים האלה, כן לעומתו מתפעלין ומתרגשין כחות החיצונים עד שנרתעין לאחוריהם מלשלוט כנ"ל.

והנה אמרו ז"ל (ברכות כ"ח) העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים, ובגמרא שאינו יכול לחדש בה דבר, ופירש"י כהיום כן אתמול בלי חידוש. ויש להבין, אם כן אתה נועל דלת התפלה בפני רוב העולם... והרי מקרא מפורש כה' אלקינו בכל קראינו אליו... אך יש לומר דהפרש יש בין מוח ללב, דבידיעת המוח אם איננו מחדש בה דבר, אלא כידיעה של אתמול כן היום, נקרא קבע, אך בענין התפעלות ורגש הלב, אף שכבר עשה כן אתמול, מכל מקום אינה אותה התפעלות שמאתמול... אם כן התפעלות ורגש הלב היא לעולם חדשה, על כן אפילו אינו יכול לחדש בה דבר נמי איננה נקראת קבע... 

ולפי האמור יתפרשו דברי המדרש, שאם קרא קריאת שמע ומתפלל מיד מובטח לו שתפלתו נשמעת, היינו לפי מה שהגדנו לעיל מענין קריאת שמע וברכת הגאולה, שירגיש ויתפעל בהתבוננו בדברים האלה, ובאותו הרגש והתפעלות הוא סומך את תפלתו מובטח לו שתפלתו נשמעת... ויש לומר עוד היות ידוע שכל אויר עולם העשיה מלא כחות רעים, והם המעכבים את התפלה מעבור השמימה, אך קריאת שמע וברכת הגאולה מסלקין את הכחות הרעים האלו על דרך אמרנו לעיל, ועל כן כשסומך גאולה לתפלה מובטח לו שתפלתו נשמעת. (שם תרע"ח)

במדרש רבה שמור תשמרון וגו' מהו את כל המצוה הזאת, אמר ר' לוי זו קריאת שמע, רבנן אמרי זו השבת... הנה קריאת שמע היא קבלת עול מלכות שמים באהבה, וצריכה כוונת הלב, היינו שמסלק את עצמו מכל עניני עולם הזה, וחמדת שעשועיו רק לדבק את עצמו באהבת השי"ת. ובאמת זו כלל התורה, כי כל מצות התורה הן עצות מרחוק לדבק את עצמו לשמים... וזו דביקות ממטה למעלה, וזה שאמר כל המצוה הזאת זו קריאת שמע, שענינה הוא כלל כל המצות כולן... (ראה תע"ר)

והנה במאמר הכתוב כל המצוה, דמשמע מצוה אחת כוללת כל המצות היא עוד יותר ממצוה ששקולה ככל המצות... ועל זה אמר ר' לוי שהיא קריאת שמע, והיינו דבאמרו ה' אחד הפירוש שבלעדו אין מציאות לשום נמצא, ועל מובן לשון הזוהר הקדוש, לאכללא נפשיה בהאי יחודא, היינו שגם מציאות האדם עצמו איננה מציאות נפרדת, אלא נמצאה מאמיתת המצאו, ואם כן מצות קריאת שמע שהיא יחוד ה' היא עושה בכל אברי גופו יחד, שהרי כל אבר ואבר הוא נכלל בהאי יחודא, ואינו דומה לכמו אבר פרטי שהנשמה תלויה בו, ועל כן אף שאין בהעדר קריאת שמע עונש מיתה או כרת, ואיננה שקולה כנגד כל המצות שבתורה, מכל מקום הרי היא עוד יותר, שהיא כוללת ממש כל רמ"ח האברים כנגד כל רמ"ח מצות התורה, ועל כן יש בה רמ"ח תיבין כנגד כל רמ"ח מצות עשה ורמ"ח אברי האדם... (שם תרע"ט)

ואמר אליהם שמע ישראל, פירש"י אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד כדאי אתם שיושיע אתכם. יש לפרש, דהנה יש להבין מדוע נקראת קריאת שמע עול מלכות שמים, הלא היא דבקות ואהבה, ואין לך תענוג גדול מזה. אך יש לומר דכן היא המצוה, שלא יעשה בעבור שהיא אהבה ותענוג לו, רק מצד הציווי והעול... (שופטים תרע"א)

ר' צדוק:

ואף על פי שעיקר חיוב קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע, מכל מקום חיובה נמשך לעולם שאפילו רגע א' לא יזוז ממנו העול. וכמו שאומרים על חטא שחטאנו לפניך בפריקת עול... וקבלת עול מלכות שמים של ערבית זמנה כל זמן השכיבה, שכל הלילה צריך להיות נושא בעול, אבל של שחרית רק בתחלת הקימה, וכמו הברכה בתחילת המצוה סגי על כל המצוה אף שנמשכת זמן מה, לפי שקבלת העול די בתחלת המעשה ואחר כך קדושת המעשה ממשכת... (חלק ב צדקת הצדיק עמוד ב)

וזה ענין שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ששמע הוא יחוד ההוי"ה, וברוך שם כבוד מדת המלכות ואדנות, והיינו כי באמת הוי"ה אחד ביחוד גמור גם עכשיו, כמ"ש אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם, שאין הבריות חוצצים כלום באמיתת יחודו, ואין חלק החיים הנגלים בעולם מצומצמים ומוגבלים נפרדים ממקור החיים הנצחיים ובלתי בעל גבול, רק לפי כח המקבלים שאינו יכול לקבל כפי תוקף ההשגה, ורצה השי"ת להיות מלך בעם ויהיו מקבלים ומשפיעים, וכפי מעט שכלם ישיגו גם כן על ידי ההתצמצמות אבל באמת הכל אחדות גמור, ותכלית כל העבודות להוי"ה... וזה ציווי קריאת שמע בכל בוקר וערב, שבכל התחלת גבול נפרד מהגבולים שברא השי"ת לבעלי הגבול נעיד ונכיר כי באמת הויה אחד שהוא הבלתי בעל גבול, והוא מיוחד בתכלית היחוד שאין שום פירוד חס ושלום, רק מה שהוא נראה שהנברא הוא כנפרד מן הבורא הוא כי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כדי לגלות כבוד מלכותו וכנ"ל. אבל תכלית העבודה שיכיר הנברא את הבורא, היינו יחוד הוי"ה באדנות, שגם אחר שנברא העולם הוי"ה אחד, והם מיוחדים בתכלית האחד שאין חוצצים כל הברואים בפני היחוד האמיתי כידוע... (חלק ג דובר צדק ג עמוד ד)

...וגם זה לבד לא יועיל לנצח בבירור לסתם בני אדם הבינונים רק בצירוף התבוננות דשיויתי ה' וגו', שהוא העצה דיקרא קריאת שמע שציותה תורה לקראה פעמים בכל יום תמיד כל אחד מישראל, והוא מכלל העטין שצריך כל אחד להם לניצוח היצר. ועיקר התגברות צריך שיהיה בבוקר שכאשר יקבע אמונת השי"ת ויחודו במחשבתו בבוקר כיתד שלא תמוט, אזי כל היום יהיה נקל בעיניו להרגיז יצר טוב על יצר רע, ושלא לתור אחר לבבו ועיניו בכל מה שיעבור נגדו כל היום כולו. וזהו מצות קריאת שמע של שחרית שהוא מיד בקומך. ושל ערבית בשכבך קודם השינה הוא שיהיה כן גם בשינתו שלא יפנו הרהוריו לרע, כי דמיונות האדם בשינה הוא כפי השתקעות מחשבתו מקודם... ועל זה היא מצות קריאת שמע דבשכבך, שגם אם ישכב וערבה שינתו ולא יבהלוהו הרהורים רעים, ובזה יזכה שיכול להשכים ולמצא ייחול לבבו לאהבה וליראה את השי"ת, ויהי נקל לו אחר כך בקומו לתקוע מחשבתו בדביקות השי"ת...

...ומי שזוכה להגביר כח החכמה כל כך עד שאין אצלו שום דמיון של בטלה זהו התלמיד חכם האמיתי שכל שיחתן תורה, ואפילו שיחה בטילה שלהם כי אין אצלם שום דבר בטל. והמדריגה היותר קטנה היא שקורא קריאת שמע שחרית וערבית, דאיתא במנחות צ"ט ב' דגם כן קיים בזה "לא ימוש", היינו כשיוכל להגביר כח חכמתו על דמיונו על כל פנים פעמים ביום בשכבו ובקומו כבר יצא מכלל עם הארץ על כל פנים, כי התעוררות זה במחשבה פעמים ביום יוכל לפעול גם כן על כל היום שלא ישקע על כל פנים כל כך... וזה חובת גברא על כל אחד מישראל... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד י, וראה שם עוד)

...והדברי תורה הוא החרב פיפיות לבטל כל הג' קליפות, וכן איתא (ברכות ה') לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו', נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה וכו', ואם לאו יקרא קריאת שמע וכו'. והיינו דתורה הוא סתר בחינת דיבור וקול אתי לדיבור... וחיות הדברי תורה הוא יחוד ה' הוי"ה אחד. ובגמרא נדרש חרב פיפיות על הקורא קריאת שמע וכו', והיינו דקריאת שמע כולל שניהם, דקריאת שמע הוא גם כן פרשה בתורה, ואמרו (מנחות צ"ט) אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש, ואיתא (ברכות י') גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה, דיחוד הוי"ה אחד הוא חיות של כל הדברי תורה, וכתוב הקול קול יעקב, דיעקב אבינו ע"ה שמדת אמת הוא בחינת קול, ובכל ישראל שזוכין להיחוד בבחינת אמונה, וכמו שאמרנו שזה שאמרו השבטים כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבינו וכו', הדברי תורה בבחינת דיבור, וזה שאנו מבקשים והאר עינינו בתורתך וכו' שהעיקר הוא הארת עינים בדברי תורה ושידבק לבנו במצותיו... (פרי צדיק שמות ה)

חכמה ומוסר:

מי שלא קרא קריאת שמע פעם אחת דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם (ברכות ס"ג). הענין הוא כי לכל דבר יש בחינה, מצינו לפעמים חולה גדול באברים הפנימיים, ועל צורתו נראה כאילו בריא אולם, כן יש בנפש יש מי שנראה בריא אולם, אבל נבחון אותו בכוסו בכיסו ובכעסו... וכן יש לפעמים מי שמתנהג בצדק, ועם כל זה מעשיו אינם רצויים, למה, כי לפעמים נראה אצלו שקר, ונמצא שבפעם אחד נתן גרעון בכל מעשיו, כי זה לאות על שאר מעשיו.

וכן בכלל מלכות שמים, העיקר הוא המעשה עם המחשבה לדעת כי הוא ית' מושל בכל ומשגיח על כל, ונמצא כי בפעם אחת שלא קרא קריאת שמע, מורה כי קבלת עול מלכותו ית' היתה עומדת רפויה אצלו גם בימים העברו... (חלק ב נ)

יש שקר ושוא, שקר שאינו מקיים מה שהבטיח, שוא בעת ההבטחה שקר על עמוד זהב שהוא כסף. והנה מצינו דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים ק"א), וכל שכן שוא, שבעת מעשה מוציא מפיו נגד השי"ת שוא, והנה האדם אומר בקריאת שמע ובכל נפשך, ומכוין למסור נפשו לו ית', ואם עובר הזמן הרי מוציא מפיו שוא, כי איך ימסור נפשו לו ית', ואינו מוסר אף רצון מעט שינה וכדומה, וכדאי דין וחשבון על זה, לכן מהחיוב להשתדל לקרוא קריאת שמע בזמנה. (שם נב)

מכתב מאליהו:

בקריאת שמע כתיב "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" (דברים ו'), ואמרו ז"ל שיהיו בעיניך כדיוטגמא (הכרזה) חדשה, שיהי לך כדבר חדש המעורר התענינות רבה. ודבר זה הוא תנאי ראשון לקריאת שמע, למה, כי בלי זה, ההרגל מפסיד כל התבוננות וכל אפשרות של הכרה רוחנית. וידוע שבני אדם אין רואים את הנס שבטבע מחמת כח ההרגל... ואיך עושים קריאת שמע, שקוראים פעמיים בכל יום, כדיוטגמא חדשה? התשובה היא, בעיון. כי אין עיון בלי חידוש, וכל חידוש מעורר הלב ושובר ההרגל... (חלק ה עמוד כד)