(ראה גם: אדמה, ארץ)
בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע, במה חשדתני, אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים היא... (שבת קכז ב)
והאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה בתלמידו של רבי מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ, ביקש להדיח קרקע, אמר לו אין מדיחין, לסוך קרקע, אמר לו אין סכין, קרקע בקרקע מחלפא... (שם קנא ב)
...וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לקרקע בתולה. (פסחים י א)
אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי הא דאמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע מי בעינן שלשה טפחים או לא, אמר ליה הכא (חמץ) משום ריחא בעינן שלשה טפחים, התם משום איכסויי מעינא הוא ולא בעי שלשה. (שם לא ב)
סתם עובדי כוכבים גזלני ארעתא נינהו, וקרקע אינה נגזלת... (סוכה ל א)
וא"ר אלעזר כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם, שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם... ואמר ר' אלעזר עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע, שנאמר וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים על הארץ יעמדו, ואמר ר' אלעזר אין לו אומנות פחותה מן הקרקע, שנאמר וירדו... קפוץ זבין ארעא, מתון נסיב איתתא... (יבמות סג א)
והאמר מר אין אונאה לקרקעות. (כתובות צט ב)
...בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים. (גיטין לו א)
דמר סבר עבדא כמקרקעי דמי, ומה סבר כמטלטלי דמי... דתנן ר"מ אומר יש דברים שהם כקרקע ואינן כקרקע, ואין חכמים מודים לו, כיצד, עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש, ר"מ מחייב וחכמים אומרים כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, וא"ר יוסי בר' חנינא ענבים העומדות ליבצר איכא בינייהו. שם לט א)
נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה, נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה, וזוקקין נכסים שאין להם אחריות את הנכסים שיש להם אחריות לישבע אליהן. בכסף מנלן, אמר חזקיה אמר קרא שדות בכסף יקנו... ובשטר מנלן... אלא מהכא ואקח את ספר המקנה... ובחזקה מנלן, אמר חזקיה אמר קרא ושבו בעריכם אשר תפשתם, במה תפשתם, בישיבה, דבי ר' ישמעאל תנא וירישתם אותה וישבתם בה, במה ירשתם בישיבה... נכסים שאין להם אחריות, מנא הני מילי, אמר חזקיה דאמר קרא ויתן להם אביהם מתנות וגו' עם ערי מצורות ביהודה... ר' עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים ולכתוב עליה פרוסבול, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות... (קידושין כו א)
נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסית חייב... אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא שטינפו כליו במים, אבל הוא עצמו פטור, קרקע עולם הזיקתו... (בבא קמא כח ב)
...אי נמי משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות, ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות.... (בבא מציעא ד ב)
וא"ר יצחק לעולם ישליש אדם את מעותיו, שליש בקרקע, ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו. (שם מב א)
דתנו רבנן וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינן מטלטלים, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות... (שם נו ב, וראה שם עודא
אמרי אינשי כחשא ארעא ולא לכחוש מרה. (שם קד ב)
ברוך אתה בשדה שיהו נכסיך משולשין, שליש בתבואה, שליש בזיתים, ושליש בגפנים. (שם קז א)
...ואי משום דינא דבר מצרא מסלקינן ליה, משום שנאמר ועשית הישר והטוב בעיני ה'... (שם קח א, וראה שם עוד)
דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר אם קנה בה קרקע כל שהוא הרי הוא כאנשי העיר, והא תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר אם קנה שם קרקע הראויה לבית דירה הרי הוא כאנשי העיר, תרי תנאי ואליבא דרשב"ג. אין חולקין את החצר עד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה, ולא את השדה עד שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה, ר' יהודה אומר עד שיהא בה תשעת חציי קבין לזה ותשעת חציי קבין לזה, ולא את הגינה עד שיהא בה חצי קב לזה וחצי קב לזה, ר' עקיבא אומר בית רובע... אימתי בזמן שאין שניהם רוצים, אבל בזמן ששניהם רוצים אפילו פחות מכאן יחלוקו... (בבא בתרא יא א)
שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה, וכמה כל שהוא, אמר רב יהודה אמר רב קרקע כדי פנקסתו, ורב ירמיה בר אבא אמר מטלטלין כדי פרנסתו... אמר ליה אביי וכל היכא דתני קרקע קרקע דוקא, והא תנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין... (שם קמט ב, וראה שם עוד)
וא"ר אלעזר לא ניתנה קרקע אלא לבעלי זרועות, שנאמר ואיש זרוע לו הארץ. ואר"ל מאי דכתיב ועובד אדמתו ישבע לחם, אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם, ואם לאו לא ישבע לחם. (סנהדרין נח ב)
...והא אסתר פרהסיא הואי, אמר אביי אסתר קרקע עולם היתה... (שם עד ב)
ואלו דברים שאין נשבעין עליהן, העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות, אין בהן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה... תשלומי כפל מנלן, דתנו רבנן על כל דבר פשע כלל, על שור ועל חמור ועל שה ועל שלמה פרט, על כל אבדה חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאין מטלטלין... (שבועות מב ב, וראה שם עוד)
...והא מעשה דפומבדיתא במקרקעי נמי הוה, מקרקעי דחוצה לארץ כמטלטלי דארץ ישראל דמי. (ערכין כט א)
...בתולת קרקע כל זמן שלא נעבדה, נפקא מינה לנחל איתן, אי נמי למקח וממכר. (נדה ח ב)
...ויש קרקע נגזל, אמר רבי הילא אף על פי שאין קרקע נגזל יש יאוש לקרקע. (ערלה ג ב)
וכי יש מעילה בקרקע, אלא כן אנן קיימין בקמה מאחר שאלו עבר הגיזבר ותפס אין מוציאין מידו... (כתובות נ א)
מהו בקצצה, בשעה שהיה אדם מוכר שדה אחוזתו היו קרוביו מביאין חביות וממלין אותן קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות, והתינוקות מלקטין ואומר נקצץ פלוני מאחוזתו, ובשעה שהיה מחזירה לו היו עושין כך ואומרים חזר פלוני לאחוזתו... חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה, בכסף שדות בכסף יקנו זה הכסף, וכתוב בספר וחתום אילו עידי שטר, והעד עדים אילו עידי חזקה. ר' יסא בשם רבי מנא בר תנחום רבי אבהו בשם ר' יוחנן אין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה, מה טעמא שדות בכסף יקנו... דרבי ליעזר אומר הילוך קונה דתני הילך בשדה לאורכה ולרחבה קנה עד מקום שהילך, דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים לא קנה עד שיחזיק, הכל מודין במוכר שביל לחבירו כיון שהילך בו קנייו, מה טעמא קום התהלך בארץ וגו'. בשטר ר' ירמיה סבר מימר בשטר על מנת שלא ליתן כסף, אבל בשטר על מנת ליתן כסף לא קנה עד שיתן כסף, ר' יונה ור' יוסה תריהון אמרין אפילו לא נתן כסף קנה. מתניתא מסייעה לר' יונה ור' יוסה, מכר לו עשר שדות כאחת כיון שהחזיק באחת מהן החזיק בכולם, אבל אם לא נתן לו אלא דמי אחת מהן או שלא כתב לו אונו אלא על אחת מהן לא קנה אלא אותה שמכר לו בלבד... (קידושין טז ב, וראה שם עוד)
רבי אמי בשם ר"ל אמר נכסי חוצה לארץ אין בהם ברכה, אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך. (בראשית עד א)
הדא הוא דכתיב נבהל להון איש רע עין, זה קין שהבהיל עצמו ליטול העולם, כיצד, כשהיה עם אחיו שנאמר (בראשית ד') ויהי בהיותם בשדה, אמרו זה לזה בא ונחלוק העולם, אמר קין טול אתה את המטלטלין ואני הקרקעות, חלקו ביניהם, נטל הבל את המטלטלין וקין את הקרקעות וחשב להוציאו מן העולם, היה הבל מהלך בעולם וקין רודפו ואמר לו צא מתוך שלי... ולא ידע כי חסר יבואנו... (שמות לא יח)
...ר' יהודה אומר אפילו דברים שאתה רואן יתרון לעולם, אף הן בכלל הנייתו של עולם הן... מלך לשדה נעבד, אפילו הוא מלך והוא שליטו מסוף העולם ועד סופו לשדה נעבד, עבדת ארעא עביד, לא עבדת ארעא ולא כלום, לפיכך אוהב כסף לא ישבע כסף, אוהב ממון לא ישבע ממון. ואוהב בהמון לו תבואה וגו', שכל מי שהומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו. ר' ישמעאל ב"ר תנחום ור' חנין בריה דרבי בשם ר' ירמיה כתיב וירדו מאניותיהם על הארץ יעמדו, וכי אין אנו יודעין שעל הארץ היו עומדין, אלא הרי ששקעה ספינתו של אחד בים ויש לו קרקע על הארץ יעמוד, אם אין לו קרקע אין לך הבל גדול מזה. (ויקרא כב א)
סוכה שאולה כשרה וכן הגזולה כשרה, כיצד אם תקף על חברו והוציאו מסוכתו וגזל וישב בה יצא, שאין הקרקע נגזלת... (סוכה ה כה)
לא ימכור אדם ביתו או שדה אחוזתו אף על פי שהם חוזרין אחר זמן אלא אם כן העני, שנאמר "וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו", אבל למכור ולהניח הדמים בכיסו או לעשות בהן סחורה או ליקח בהן כלים או עבדים ובהמה אינו רשאי אלא למזונות בלבד, ואם עבר ומכר מכל מקום הרי אלו מכורין. (שמטה ויובל יא ג)
אין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע, אבל הנהנה בקרקע עצמה או במחובר לה לא מעל אפילו פגם... (מעילה ה ה)
וכן במדת הקרקע אם הטעה את חבירו במשיחת הקרקע עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תעשו עול במשפט במדה", במדה זו מדת הקרקע... (גניבה ז ט)
אלו דברים שאין להם הונייה, הקרקעות והעבדים והשטרות וההקדשות, אפילו מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף אין בהן הונייה, שנאמר "או קנה מיד עמיתך", דבר הנקנה מיד ליד יצאו הקרקעות ויצאו עבדים שהוקשו לקרקעות... (מכירה יג ח, וראה שם עוד)
האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך, והיו בתוך השדות גאיות קטנים עמוקים עשרה טפחים אף על פי שאין בהן מים, או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין בכלל הבית כור, שאין אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד ונראין כשנים או שלשה מקומות, ולוקח אלו הגאיות והסלעים בכלל הבית כור בלא דמים. היו פחות מכאן נמדדין עמה.
במה דברים אמורים כשלא היה בהן אלא בית ארבעה קבין והיו הארבעה קבין מובלעין בתוך חמשת קבין ומובלעין בתוך רובה של שדה, אבל היתה יתר על ארבעה קבין, או שהיו מפוזרין הרבה או אינן מובלעין אף על פי שאין בהן עשרה אינן נמדדין עמה, היו נבלעין רובן במעוטה או מעוטן ברובה או שהיו מוחלקין כמו חוט שוה או כמו עגול או כמו משולש או שהיו בצדדין או שהיו דרך עקלתון כל אלו ספק, והמוציא מחבירו עליו הראיה... (שם כח א, וראה שם עוד)
שלשה דינין האמורין בתורה בארבעה השומרין אינן אלא במטלטלין של ישראל ושל הדיוט, שנאמר "כסף או כלים וכל בהמה", יצאו קרקעות, ויצאו העבדים שהוקשו לקרקעות, ויצאו השטרות שאין גופן ממון... (שכירות ב א, וראה שם עוד)
ואלו דברים שאין נשבעין עליהן מן התורה, הקרקעות והעבדים השטרות וההקדשות, אף על פי שהודה במקצת או שיש עליו עד אחד או ששמר וטען טענת השומרין הרי זה פטור, שנאמר "כי יתן איש אל רעהו" פרט להקדש, "כסף או כלים" פרט לקרקעות... (טוען ונטען ה א, וראה שם עוד)
כל הקרקעות הידועות לבעליהן אף על פי שהן עתה תחת יד אחרים הרי הן בחזקת בעליהן, כיצד, ראובן שהיה משתמש בחצר כדרך שהעם משתמשין בחצרותיהן, דר בה ומשכירה לאחרים ובונה וסותר, ואחר זמן בא שמעון וטען עליו ואמר לו חצר זו שתחת ידך שלי היא ושכורה היא בידך או שאולה, והשיבו ראובן שלך היתה ואתה מכרתה לי או נתת לי במתנה, אם אין עדים לשמעון שהיתה ידועה לו נשבע ראובן היסת ויעמוד במקומו, אבל אם הביא שמעון עדים שחצר זו שלו היתה הרי היא בחזקת שמעון, ואומרין לראובן הבא ראיה שמכרה לך או נתנה לך, ואם לא הביא ראיה מסלקין אותו ממנה ומחזירין אותה לשמעון, אף על פי שאין ראובן מודה לשמעון שהיא היתה שלו, שהרי יש עדים לשמעון.
במה דברים אמורים שמצריכין ראובן להביא ראיה או יסתלק בשלא נשתמש בה זמן מרובה, אבל אם הביא עדים שאכל פירות קרקע שלש שנים רצופות ונהנה בכולה כדרך שנהנין כל אדם באותה קרקע, והוא שיהיה אפשר לבעלים הראשונים שידעו בזה שהחזיק ולא מיחו בו, מעמידין אותה ביד ראובן, וישבע ראובן היסת שמכרה לו שמעון או נתנה לו ויפטר, מפני שאומרים לו לשמעון אם אמת אתה טוען שלא מכרת ולא נתת למה היה זה משתמש שנה אחר שנה בקרקעך ואין לך עליו לא שטר שכירות ולא שטר משכונה ולא מחית בו... (שם יא א, וראה שם עוד)
אחזת קבר - המפרש אחוזה כרכוש על שם שהחפץ נאחז ביד בעליו, אינו אלא טועה, אין "אחוזה" אלא נחלת קרקע, וזו איננה נאחזת ביד הבעלים, נוסף על כן "אחז" במשמעות קנה איננו אלא בנפעל, "והאחזו בה" (בראשית ל"ד י')... נמצא כי לא החפץ נאחז לבעליו, אלא הבעל נאחז על ידי החפץ, ואכן זו דרכה של נחלת קרקע, האדמה נושאת את בעליה, והוא נאסר בכבליו, משום כך קרקעותיו של אדם אחראין לו, ומשום כך בודאי "אין נשבעין על הקרקעות" (שבועות מ"ב ב'), בשבועה מפקיר האדם לעונש הכליה את עצמו ואת כל רכושו, אולם רק מיטלטלין טפלין לאדם ויש לאל ידו להשמיד אותם בכל עת, ואילו הקרקע מאריך ימים אחרי האדם, האדם טפל לקרקע ואין הקרקע טפל לאדם, נמצא שאין הוא יכול לשעבד את קיום האדמה לאמיתת דברו... (בראשית כג ד)
קרקע נגזר משורש רקע, שמשמעותה לדרוך בכח, לרמוס ברגל, נמצאת זו ההוראה העיקרית של קרקע, האדמה שרגל האדם תדרוך בה, כך מצאנו "קרקע הבית" (מ"א ו'), אך קרקע משמש גם בהוראה כללית, "קרקע הים" (עמוס ט' ג')... (במדבר ה יז)