קשב

(ראה גם: האזן, שמע)

מלבי"ם:

ההבדל בין פעל קשב ויתר הפעלים הבאים על השמיעה הוא, שקשב מציין הקשבת הקול מרחוק שעל ידי זה ישמע אחר כך, והסדר בזה הוא כך, בתחלה מקשיב קשב צלצל הקול מרחוק, אחר כך מאזין, שמטה אזנו מה היה הקול אשר הקשיב, ואחר כך שומע, שעם השמיעה משותף גם כן הבנת הלב בהענין. וכשידבר בזה על שלש נושאים או נשואים מתחלפים, ידבר על העקרי במאמר בלשון שמיעה, ועל הבלתי עקרי כל כך בלשון האזנה, ועל הטפל בלשון ההקשבה, כמו "שמעו זאת הכהנים, והקשיבו בית ישראל, ובית המלך האזינו"... (הכרמל)